פורום אימון אישי, קואצ'ינג - יש לך שאלה?

שלום שי,

פנייתך לא בדיוק מתייחסת לנושא הפורום שהוא "אימון אישי", למרות שכנראה לא היה מזיק לחברך המדובר לעבור תהליך כזה..

אך אם אתה מחפש סתם עצה לגבי איך להתייחס למה שתארת, אז כך:

א) תמיד טוב לדעת לסלוח לזולת. זה מנקה אותנו ומנקה חלקנו ביחסים.
ב) במערכת יחסים תמיד אפשר להבהיר לצד השני מה הם הדברים שמפריעים לנו ומה מתאים ולא מתאים לנו.
ג) ואם למרות הסליחה וההבהרות עדיין היחסים הללו לא מתאימים לנו, אין שום מניע, פגם או אשמה בלהפרד מאותו אדם שאינו מתאים לנו יותר. יתכן שאפילו נעשה לו גם טובה בניתוק היחסים.
מקווה שעזרתי במשהו.

סוף שבוע מקסים,
גרשון.

יש כמה שאלות מסקרנות בסיפור שלך.
1. האם אפשר לסמוך עליך שאם אדם עייף הוא יוכל לישון אצלך בבית.
2. למה יש לך חברים אלימים, גם אם זה לא כלפיך בדרך כלל.
מומלץ לדון בשתי השאלות המסקרנות האלה באימון, או בכל פורום אחר שתבחר.
בהצלחה

שלום סופייה.
אני מציעה שתשאלי את הבחור למה הוא מתכוון. אין מחלה כזאת, יש הפרעה כפייתית שיכולה להתבטא בצורך הנקיון מוגזם, ואולי זאת כוונתו, רק שהוא מסביר את המחלה בצורה כאילו הגיונית,אבל אולי הכוונה לאדם שחשובים לו דברים אחרים.
אין ברירה,תצטרכי להשקיע בבירור העניין.
שיהיה בהצלחה רבה.

שלום לילית,
תודה על פנייתך.

כל עולם האימון האישי מקורו בספורט. גם המושג COACH (ולא "קואצ'ר", כפי שנאמר בטעות) מגיע מהספורט.

לא ניתן במסגרת זו לתת תשובה אחראית לשאלתך מה יכולה להיות הסיבה להתנהלות הנער המדובר. אך בהחלט ישנם מאמנים המתמחים בעבודה עם ספורטאים.

אני מציע לך לחפש בGOOGLE תחת ההגדרות הבאות. אני משוכנע שתמצאי תשובה נאותה:
"מאמן אישי לספורטאים"
"Coachletter" (אפשר לחפש שם לפי קטגוריות)
"לשכת המאמנים" (אפשר לפנות לפי קטגוריה)

בהצלחה רבה!
גרשון.

שלום לילית
לא פגשתי כמובן את האדם, ולא בדקתי אותו, אבל נדמה לי שאת מתארת דיכאון קליני, שלא קשור לשום דבר חוץ משינוי מתעתע של המוח.
הטיפול במקרה זה הוא תרופתי, לדיכאון.
אני ממליצה לאבחן אותו במהירות, ולטפל בשיא המהירות, אם אכן האבחנה נכונה, מפני שחבל שהמאמנים יתייאשו ממנו, לשכנע אותם אח"כ שהכל עבר זאת מלאכה קשה, ועד שהתרופות עוזרות לוקח ג"כ מספר ימים לפחות.
אם פסיכיאטר מומחה ישלול דיכאון, תמיד תוכלו לחפש מאמן מתאים.
בהצלחה והרבה בריאות
ד"ר בן אור

מייק שלום,
נשמע שאתה עובר תקופה לא קלה,
לצערי זהו לא המקום המתאים לקבל מענה לצרכים שלך
עליך לגשת לרופא מטפל, להיוועץ בו וולהישמע להמלצותיו בעיין הטיפול התרופתי המתאים לך.
אם אינך סומך על המטפל שלך, נסה למצוא אחר, ובכל מקרה, מאוד לא מומלץ ל"שחק" עם טיפול תרופתי על דעת עצמך.
במקביל, הייתי ממליצה להיעזר בליווי פסיכולוגי
בהצלחה
ליאת: )

שלום מייק
הבעיה שלך היא בעיה פסיכיאטרית, שאינה שייכת לאימון אישי, אלא לאבחון וטיפול תרופתי.
אם תרצה אוכל להתחיל באבחון ובטיפול התרופתי, ולשלב מרכיבים בודדים של אימון אישי, אם הם יתאימו למצבך.
אתה מוזמן להתקשר
בברכה
ד"ר בן-אור
מומחית בפסיכיאטריה
ומאמנת אישית

שלום מלי,
תודה על שאלתך, אך לצערי אינני מאמין שאימון אישי יתאים לטיפול באחיין שלך.
ישנם מוסדות וארגונים המתמחים בטיפול בנפגעי תסמונת דאון ואני ממליץ לפנות אליהם לקבלת עזרה והדרכה.
אני מוקיר ומעריך את דעגתך לאחיין הקטן שלך.
בהצלחה!
גרשון.

שלום מלי.
ילד בן 10 עם תסמונת דאון יוכל אולי להעזר בטיפול התנהגותי, זה תלוי בגיל המנטלי שלו, שכידוע נמוך מהגיל הכרוולוגי שלו.
יתכן ובסופו של דבר הוא ייעזר אפילו בתרופות.
מומלץ לפנות למומחים בטיפול בתסמונת זו.
בין השאר קיימת אגודת או עמותת ית"ד, אבל יש בודאי מומחים נוספים.
בשלב ראשון כדאי לברר עם הפסיכיאטר שלו.
בהצלחה רבה.
ד"ר בן-אור

תודה על פנייתך

אני הייתי אומרת- אל תכנסי לשם בכלל בכלל בכלל
זה אולי קשה כי מדובר בבת שלך והכל נעשה מאהבה ודאגה ואיכפתיות
אך טובתה הגדולה ביותר של הבת שלך (כל עוד אין מדובר בסכנה של ממש)
היא שכהורה- תסמכי עליה בעניים עצומות ושתתמכי בה ובבחירות שלה
נסי לראות דרך העיניים שלה מה היא מוצאת בבחור, ולחבב אותו בשביל העובדה הזו בלבד
אם תקימו אופוזיציה כנגדו, גם אם כזו שלא מדברים עליה, זה לא באמת יוסיף או יתרום
אם בכלל, זה מסוג הדברים שמוסיפים קושי שבגינו היא עשויה לרוץ ולהדק את החיבוק שהיא מקבלת מהבחור
ובעיקר
מדובר בסה"כ בילדה בת 23...התפקיד שלה זה "לחשוב" מהלב: )
יש לה זמן רב לנסות ולהתנסות..
אני מציעה שתתרווחו בחזרה בכסאות ותנו לה לחיות את חייה

אגב- אם היא פונה אליך לדעתך או בבקשה לעצה את תמיד מוזמנת לחוות את דעתך באופן שהוא מכובד ומכבד את בחירותיה
נגיד:
"אם את שואלת אז דעי שאני רואה שהבחור הוא כך וכך, אבל את אוהבת אותו, ואני סומכת על השיפוט שלך, אז אני בטח מפספסת כמה דברים, בואי ושתפי אותי..
בהצלחה,
ליאת: )

שלום אמא.
אני כאמא ממש מבינה אותך.
אני רוצה שהילדים שלי לפחות יקשיבו לי. מה יקרה עם זה אח"כ - מי יודע.
יקשיבו פירושו יאזינו בתשומת לב. ואח"כ ישתמשו במה שהוספתי להם, כחומר למחשבה.
אף פעם איננו יודעים מה קורה בתוך זוג, ובודאי מה בן הזוג של מישהיא מעורר בה, בנוסף לכל הדברים הנהדרים שאנו רואים מבחוץ.
אני ממליצה לומר לה מה שאת חושבת, ולומר שאת מכבדת אותה את דעותיה ואת רגשותיה, אבל חשוב לך שהיא תדע מה את חושבת, ואת בטוחה שהיא תתן לדברים את המשקל הראוי והנכון בתוך המכלול.
מה שאפשר לעשות אח"כ הוא להתפלל......
אם תהיי אנטי מידי, אולי גם היא תהיה, וזה יכול להיות לא מוצלח, בסופו של דבר.
אם תשתקי ויתברר שצדקת תאכלי את הלב במשך שנים על "למה לא אמרתי"
שיהיה בהצלחה

תודה על פנייתך,
אינני בקיאה בפרטי האימון שלך ואני מניחה שלכל מאמן שיטות אימון משלו
האימון הקלאסי מתפרש על פני 10-12 מפגשים, ועם זאת ניתן להתאמן במספר קטן יותר או גדול יותר של מפגשים, לעשות זאת פנים אל פנים/ טלפונית, לקיים פגישה אחת לשבוע או אחת לעשרה ימים..
אני מניחה שהכל כשר כל עוד:
1- התנאים ברורים לכל, מקובלים על הכול ומוגדרים מראש
2- הפורמט תואם את המטרה לשמה אדם מתאמן- קרי המתאמן מצליח להשיג את מטרותיו או לפחות להתקדם לעברן כברת דרך ממשית (או רעיונית).

אני חוששת לפי הדברים שכתבת שאף אחד מהללו לא מתקיים באימון שלך
האימון עצמו איננו חניון שממנו "יוצאים לדרך" אלא הוא מלווה אותך כשאת כבר צועדת בדרך ולאורכה..
ועם זאת, את היחידה שיכולה להעיד כיצד והאם את נתרמת מהאימון שלך, האם המטרות שהצבת לעצמך מושגות והאם יש צורך שתמשיכי
בכל מקרה- חשוב שמערכת היחסים בינך לבין המאמן תאפשר דיון פתוח בסוגייה זו.
בהצלחה רבה,
ליאת: )

כל מאמן ודרכו, כל מתאמן ודרכו, יכולותיו, צרכיו ורצונותיו.
אני מציעה שתזכירי למאמן שאת לקראת סיום, מסיבה כלכלית, אן פשוט מפני שכך החלטת. האם אמרת זאת למאמן מראש?אם לא אמרת לו, למה שינחש זאת?
אני אוהבת להשאיר מספר פגישות שיהיו אחת לשבועיים או אחת לחודש, בדיוק כפי שציינת, השאלה רק אם אכן השגתם את מטרות האימון ואכן נשאר תקציב לפגישות הנוספות.
כלל ראשון בכל חוזה הוא לומר מהן ציפיותיך. יתכן ולא אמרת אותן ברור.
בהצלחה.

תודה על פנייתך

ישנן גישות בטיפול פסיכולוגי שאין תכליתן ההקשבה בלבד, לדוגמא גישה פרקטית כגון טיפול התנהגותי לפיה אדם נחשף באופן הדרגתי למקור קושי כדי ללמוד ולהתגבר עליו- זה בגדול מאוד, אינני פסיכולוגית ואני מניחה שכדי לקבל תשובה מעמיקה ויסודית יותר עלייך להיוועץ באחד

אימון בהחלט יכול לספק כלים להמודדות- במידה רבה מאוד האימון הוא לברר את ה"מה" מה שאתה מעיד שכבר עשית, ולהגדיר את ה"איך" שאתה מבקש לעשות...
עם זאת זו הגדרה רחבה מאוד ויש לבחון כל עניין לגופו.
אתה מוזמן לנסות ולבדוק אם לתהליך אימוני יש מקום לקדם אותך

בהצלחה בכל מקרה,
ליאת: )

שלום רונן.
אני מניחה שאימון אישי מתאים לך.
טיפולים פסיכולוגיים, בחלקם לפחות עוסקים במה כדאי לשנות, ופחות באיך לעשות זאת.
את האיך תגלה ותיישם באימון האישי.אתה מוזמן להתקשר.
בברכה

שלום שמרית,
תודה על שאלותיך. אנסה להשיב בקצרה לפי מיטב הכרתי:

1) NLP זו שיטה ולא ידוע לי על קיומה כ"כת" (גילוי נאות, אני איני משתמש בNLP, למרות שאני מודע לשיטה). אם חברתך חוותה משהו אחר, הייתי חוקר זאת אצלה יותר לעומק.
2) אין ספק שנסיון באימון תורם מאד למאמן וללקוחותיו. כמה שיותר "קילומטרג'", יותר טוב. אך מצד שני, סטאג'רים נותנים הזדמנות להתאמן אצלם במחיר נמוך למי שאינו מסוגל לשלם יותר. עניין של סדר עדיפויות.
3) משקל רב בהצלחת האימון עבור הלקוח, טמון ב"כימיה" שנוצרת בין מאמן-לקוח, במחויבותו של הלקוח לטרנספורמציה בחייו, בהתמסרותו לתהליך, בניסיונו של המאמן בניווט התהליך וכו'. לא הייתי נותן חשיבות כלשהי למיקומו העצמי של מאמן כלשהו בטבלת גדולי האימון, חוץ מהחשיבות עבור עצמו.
אין תחליף לפגישת היכרות ראשונית עם המאמן ובדיקת "תחושת הבטן" שלאחריה.
בהצלחה!
גרשון.

גרשון,
תודה רבה על התשובות!
ושבוע נפלא

1. מכל שיטה אפשר לעשות כת. ככלל אני מעדיפה מטפל שיודע לעבוד בכמה שיטות, ולא את זה שמתאים את הלקוח לשיטה שלו.
2. מי שהוא בעל ניסיון ותעודות בודאי יודע יותר, וכנראה יוכל לעזור יותר, אבל לכל כלל יש הרבה יוצאים מן הכלל. מה למדנו מזה? בעצם כלום. מה שכן צריך כימיה עם המטפל, וזה בכל תחום שהוא בחיים כולל האינסטלטור ובעל המוסך.
אולי תוכלי לנחש אם מתאים לך לעבוד על הדברים עם גבר לעומת עם אישה, אבל כל השאר חידה.
3. מי שמחשיב את עצמו לטוב ביותר באותה שיטה, אולי דורש יותר תשלום, ואולי אפילו זה לא. שוב, אם מישהו הוא הטוב ביותר בשיטה מסויימת, מה הוא יודע על שיטות אחרות? ומה עם השיטה שלו לא תתאים לך, לבעיה שלך, לאופי שלך?
לסיכום: בדקי את המחירים בשוק, לעומת היכולות שלך, ונסי.
את מוזמנת, ובכל מקרה ומטפל - מאמן, בהצלחה.

שלום נוייה,
תודה על שאלותיך.

אינני חושב שאפשר לתת תשובה חד-משמעית לשאלה "מה המינימום למספר מפגשים באימון".
מאמנים שונים יתנו תשובות שונות, למרות שחלק מהן יוכלו להיות קרובות.
מנסיוני כמאמן הייתי אומר שמאד תלוי במצב הלקוח שמגיע לאימון, מה הוא רוצה להשיג בהתחלה, מה מתברר לו תוך כדי אימון שכדאי לו להשיג (שלא תמיד זהה למצב ההתחלתי), מה מידת מחויבותו של הלקוח לתהליך וגם מאד תלוי בקשר שנוצר בין המאמן והמתאמן תוך התהליך. כל מקרה הוא עולם שלם.
אני, למשל, אומר ללקוח שפרק האימון המינימאלי הרצוי ע"מ שהאימון יהיה אפקטיבי הינו כ 24 שיחות שבועיות. למרות זאת, היו לקוחות שאחרי 8 שיחות ואפילו אחרי 4 שיחות, "האסימונים נפלו" בצורה כזאת שזה היה בהחלט מספיק למטרה שלמענה הגיעו לאימון. אך אלה היו היוצא מהכלל המוכיח את הכלל. היו גם כאלה שהמשיכו עד 30 ו 40 שיחות.

לגבי רצף השיחות (ושימי לב, אני מדבר על "שיחות" אימון כי חלק לא מבוטל מהאימונים הם טלפוניים בתוצאות לא פחות טובות ממפגשים אישיים): מניסיוני, כאן חשוב מאד לשמור על רצף של שיחות שבועיות. כמובן שלפעמים אין ברירה אלא לדחות או לבטל שיחה, אך כעיקרון הרצף חשוב מאד.
ישנם מקרים שעקב בעיות תקציביות או אחרות לקוחות יתאמנו כל שבועיים. זה לא אידיאלי, אך זה יותר טוב מכלום. לא כל מאמן מוכן להסדר כזה.

מקווה שעזרתי.

חג שמח!
גרשון.

תודה על פנייתך,

האימון הוא לרב תהליך קצוב בזמן, אני מניחה שהגבול התחתון לשיחות הוא 10 מפגשים ואילו העליון משתנה לפי מודל העבודה של המאמן והצרכים של המתאמן . מכיוון שהאימון נועד כדי למטרה מוגדרת, השגת תוצאה או יצירת שינוי, חשוב להגדיר מראש את משך האימון וכך לשאוף להשיג את מטרתו במועד שנקבע.

נהוג לקיים שיחות במרווח של שבוע. מרווחים גדולים יותר עדיפים פחות. אני מנחה שיש חשיבות גדולה ל"טמפו" בתהליך האימוני, משהו באינטנסיביות של המפגש השבועי נותן דופק או קצה שהם הכרחיים לתהליך. עם זאת, במידה ולא מתאפשר, אני מסכימה שעדיף להתאמן אחת ל10 ימים או לשבועיים מאשר כלל וכלל לא.

בהצלחה,
ליאת: )

שלום לך.
אימון אצלי למשל מתנהל בסביבות 12 מפגשים.
לפעמים זה קצת פחות ולפעמים מעט יותר.
החשוב ביותר הוא לבדוק אצל מאמן מנוסה אם את והבעיה עליה את מעוניינת להתאמן, או הנושא אותו את מעוניינת לפתור סביר שייפתרו בתהליך אימוני, שהוא שונה מהותית מתהליך של טיפול פסיכולוגי.
שיהיה בהצלחה.
להתראות, אם תרצי.
בברכת חג שמח

שלום דפנה,

תודה ששיתפת אותנו.

לגבי מערכת היחסים עם ידידתך כפי שאת מתארת אותה, יש לי רק שאלה אחת אליך:
מי את (איזה מין אדם את) שמאפשרת קיום מערכת יחסים כזו? זו שאלה שהייתי ממליץ שתנסי להשיב עליה.

אנו יכולים לשנות רק את עצמנו, לא אחרים.
במערכת היחסים הזאת את אפשרת והסכמת לקיומה כפי שאת מתארת. ובכל מצב שאנו מאפשרים התרחשותו של עניין כלשהו, יש לנו ללא ספק רווח כלשהו מהעניין. האם את יכולה לזהות האם היה ומה היה הרווח הזה?

ידידתך היא מי שהיא ואת מי שאת. את יכולה לשלוט רק על מה שאת עושה, מגיבה, יוזמת, חשה וכו'. רק על עצמך ועל זה את גם אחראית.
זה לא קשור לידידה שלך, זה לא קשור למה שהיא בתוך היחסים שלכן, זה קשור רק אליך. רק אליך. ואם את מוכנה להתמודד עם עצמך (ולא עם הידידה שלך וצורת ההתהלות שלה!) אז יש על מה לדבר ויש סיכוי לך להגיע להרמוניה עם עצמך, שקט נפשי ורווחה (ותופתעי לשמוע: אולי אפילו למערכת יחסים חדשה ושונה לחלוטין עם אותה ידידה..).

אז בהצלחה רבה וגמר חתימה טובה!
גרשון.

אני לא יודעת מה לא הבנת מבין השורות שכתבתי, אבל ברור לי שלא הבנתי אותי נכון. (אולי מפני שאין לי מספיק מקום כדי לכתוב את הכל).
בכל אופן עניתי בשבילך על השאלות, פחות מאשר בשבילי, אבל לא אשקר שהייתי אדישה לזה. למשל על שאלתך מי אני שמאפשרת מערכת יחסים שכזו? אענה לך מה שעניתי לעצמי בעבר: אני בנאדם מן השורה, חברותית ואוהבת אנשים, בנאדם טוב ורחמנית (אולי אפילו במידה מוגזמת) שמאמינה שצריך לסלוח ולתת לאדם הזדמנות לשנות ולהשתנות.
אמרת שאני זו שאפשרתי את זה, וממילותיך אני מבינה שאתה מאשים רק אותי. יכול להיות, שבאמת אפשרתי לה לנהל / לנצל אותי אבל כל זה קרה כי היא העמידה אותי במצב כזה. אתן לך דוגמא: ישבנו יחד במסעדה וחזרנו הביתה ברכבי. המושב שלי קרוב יותר לעיר ומהמושב שלי לשלה- המרחק הוא כ10 דק'. היא אמרה לי שבעלה יקפיץ אותה מהצומת של המושב שלי כי אמרתי לה שאני ממהרת. כשהגענו למושב שלי היא אמרה לי שבעלה לא יגיע ושאני אוריד אותה בצומת, והיא כבר תסתדר... שאלתי אותה- למה הוא לא בא והיא אמרה שהוא חולה. (כמובן שזה היה שקר, כמו תמיד.(אל תשאל איך אני יודעת, כי אין לי מקום לספר...)פשוט שניהם ידעו שאני לא אשאיר אותה לבד וניצלו את זה. השעה היתה 12 בלילה, בחורה לבד בצומת חשוכה במרכז הארץ- תסכים איתי שזה דיי מסוכן! אז הקפצתי אותה. לא נותרה לי ברירה. זה נכון שיכולתי להשאיר אותה שם לבדה ובכך לגרום לה לא לשקר לי לעולם! וגם לא לנסות אפילו לנצל אותי שוב, אבל כל אחת היתה עושה את זה. אז אתה יכול להגיד: היית משאירה אותה שם והוא היה בא לקחת אותה. אבל בנתיים היא נמצאת 10 דק' לבד בחשכה, וגם ב10 דק' עלול לקרות משהו...
לשאלתך מה הרווחתי אענה שרק ברגעים שהיינו לבד, רק אני והיא- הרווחתי חברה! היה לי כיף לצאת איתה, לספר לה, לשמוע אותה- אבל ברגע שהגיע אדם נוסף- היא לא היתה היא! ואם אתה רומז שאני "הרווחתי" ממנה משהו-כלומר שניצלתי אותה- אתה טועה וגם מעליב אותי מאוד! דרך-אגב, בעלה נפרד ממנה לתקופה מסויימת והוא אמר לה שמה ששבר אותו וגרם לו לעשות את הצעד הזה- זו היא- שאין לה אופי-(לדוג': הם התחתנו כשומרי מסורת ופתאום הוא החליט לא לשמור שבת- היא עשתה מה שהוא רוצה בלי למחות, בלי לשאול-פשוט עשתה מה הוא עשה. (ולי היא אמרה שהיא ממש לא שלמה עם זה...) וגם כשהם היו פרודים הוא אמר לה שכ"כ הרבה פעמים הוא תפס אותה על שקר- אפילו שקר טפשי וסתמי- וזה הוריד לו את הערך שלה. הוא אמר לה: כמה בנאדם יכול לשקר? אם משקרים אז משקרים בשביל השלום, אבל לא על כל שטות אפשרית. זה פשוט יוצא לה כבר בלי שליטה (פעם היא גם אמרה לי את זה, שהיא מתחילה עם שקר אחד, והשאר פשוט זורמים לה...)
טעית כשחשבת שאני מנסה לשנות אותה. ממש לא! זה לא התפקיד שלי. אני רק חושבת שאם היא תשתנה זה יעשה טוב קודם-כל לה אבל גם לסובבים אותה. עוד טעות: אני לא מחפשת אשמים רק מחפשת מה יעשה לי טוב. ואולי מה שיעשה לי טוב זה לא להיות בקרבתה...

לדפנה שוב שלום,
צר לי שלא הבנת את תשובתי נכון. אולי לא הצלחתי לבטא את הדברים בצורה מובנת.
בכל זאת, אני מציע לך לקרוא שוב את את התשובה. אני בטוח שלא תצליחי למצוא בה לא את המושג "אשמה", לא "ביקורת" ולא "שיפוט". אפילו לא ברמז, כי לא כך אני חושב ופועל.
הצעתי לך רק לנסות ולהסתכל על היחסים האלה מזווית אחרת, שונה.
לשנות את הגישה, לא להתבונן על מה שידידתך עושה ואיך היא מתנהגת, אלא להתייחס רק לאיך את בתוך המערכת הזאת ולמה שהיחסים הללו גורמים לך וכנראה שכבר הגעת למסקנה כלשהי במשפט האחרון של תגובתך: "ואולי מה שיעשה לי טוב זה לא להיות בקרבתה..."
אז תבורכי ושיהיה בהצלחה,
שנה טובה!
גרשון.

כנראה שבאמת לא הבנתי אותך נכון...
אכן, מתגבשת אצלי החלטה בנושא הזה ואני מקווה שאחליט את ההחלטה הנכונה.
שנה-טובה ותודה-רבה, דפנה.

שלום דפנה,
ראשית, תודה על תוספת ה"מר". זה בסדר, אך אפשר גם להסתפק פשוט ב "גרשון"...
אני מברך אותך ואני מאחל לך שאכן תקבלי את ההחלטה הנכונה עבורך, החלטה שאיתה תרגישי שלמה, בהרמוניה ושיביא לך שקט נפשי. בהצלחה!
בכל מקרה, אם תרצי מתישהו להתעמק בנושא או בנושאים אחרים, הפרטים בתחתית ההודעה.
שנה טובה וחג סוכות שמח!!!
גרשון.

תודה על פנייתך,

מדברייך לא הבנתי מה את מבקשת בעצם להשיג כשאת שואלת "איך אצא מזה?"
האם העניין היחידי הוא חוסר הנעימות מהבחור ומה שאת רוצה זה שהמקרה לא יותיר בו רושם מוטעה כלפיך?
באופן אובייקטיבי אינני חושבת שפשעתם,
אמנם לא ברורה הסיבה לנעיצה ההדדית , אבל לא חשוב מה רץ לך בראש- לא נעשה פה חטא. ככל שתמהרי להבין שלא קרה דבר כך תתפוגג המבוכה...

אם יש קושי אמית לנפנף את העניין, או שמדובר בסיפור מורכב יותר- את מוזמנת לבדוק כיצד את יכולה להתמודד עם המצב

בהצלחה,
ליאת: )

אפשר לפנטז על מה קרה שם בדיוק, אבל נדמה לי שאין צורך. זה שלא הורדת את העיניים, הרי ניצחת במשחק של ההורדות.
אם את רוצה לבדוק משהו מעבר לכך, את מוזמנת לבוא לפגישה.
בהצלחה ושנה טובה

למה התכוונת שציינת: "שניצחת במשחק ההורדות"? מה זאת אומרת?? תודה.

פשוט, מי יוריד עיניים ראשון מרוב מבוכה, משחק ידוע ומקובל, אולי לא בחברה שלך.

לא ידעתי שיש משחק כזה. למדתי משהו. טוב! אם כך! החמאת לי. יצאתי קולית. ח חה חה. ותודה על העזרה.

שלום לינוי,
תודה שפנית אלינו.
יש פרט אחד חשוב שאת לא ציינת בפניה שלך והוא, האם שיתפת מישהו קרוב אליך במצוקה ובהתלבטות שלך?
למשל, האם פנית למורה לבלט שלך, שהיא כל כך אהובה עליך ושיתפת אותה במחשבותיך?
אני מניח שכפי שהמורה כל כך חשובה לך, כך גם את חשובה לה ואם זה נכון, אין לי ספק שהיא תוכל לתת לך את העצה הכי טובה, הכי מקצועית והכי נבונה. הייתי אומר לא להסס להתייעץ איתה, אם היא מורה כל כך טובה היא בוודאי תדע להבין אותך.
בהצלחה ושנה טובה!
גרשון.

שנה טובה לינוי.
שמעתי הרבה בימי חיי על קשרים מיוחדים שנרקמים בין מורים לתלמידים. גם לפני שעסקתי באימון אישי תהיתי למי זה טוב.
אני בעד הכרת תודה למורה, גם למורה "רגיל" בבית ספר, אבל כאן נדמה לי שיש עיוות. המורה אמור לתת לך שירות, את לא אמורה להקריב את ההתקדמות שלך בשביל המורה.
לכי לאן שמתאים לך, ואחרי שתעזבי את בהחלט וכולה להביא למורה מתנה של זר פרחים יפה, או משהו אחר, שיביע הכרת תודה, אבל אין סיבה שתקריבי את עצמך בשביל אחרים.
שיהיה בהצלחה ושנה טובה.

תודה על פנייתך,

את/ה שואל/ת שאלה ענקית וממעט/ת לתת פרטים,
אנסה להשיב באופן כללי:

הדרך המומלצת ביותר היא ללמוד כיצד לא להיעלב!
לרב תחושת העלבון או רפלקס ההיעלבות מתעורר אצלנו כאשר מישהו דורך לנו על יבלות רגשיות

דרך תהליך של טיפול/אימון ניתן ללמוד כיצד לזהות את אותן היבלות ותוך עבודה לעשות סוג של "פדיקור" לנפש

חשוב לנסות ולראות בהעילבות בחירה, כך ניתן לראות מהן האפשרויות הנוספות שאנחנו יכולים לבחור בהן בסיטואציה נתונה ולבחור אחרת

ואם זה לא עוזר לקלל בחזרה תמיד מעודד את האגו..
סתם: ) זה לא היה באמת המלצה..
בכל מקרה,

בהצלחה ושנה טובה ומתוקה: )

שנה טובה דניאל.
כל כך קשה לך עם אותו אדם שלא כתבת שום פרטים על הקשר שלך עם אותו אדם, וכו'.
אתה מוזמן לאימון ואז נוכל לבדוק במה מדובר.
שנה טובה והרבה כוח.

תודה על פנייתך,

אם העיסוק בבניית ציפורניים "בוער בעצמותייך" אין כל סיבה שתפני לעיסוק אחר...

את מוזמנת לתהליך של אימון בו תוכלי לגייס את הביטחון הדרוש, ולייצר תוכנית פעולה שמתאימה לצרכייך ורצונותיך בדרך לעיסוק במקצוע..

בנתיים ובלי קשר- אני מניחה שכמו ברב המקצועות יש באפשרותך לפרסם עצמך בתור "סטאז'רית" ולהציע את שירותייך במחיר מוזל הן כדי לצבור ניסיון והן כדי לקבל ביטחון

טיפ- נצלי את החגים הבאים עלינו לטובה - אני בטוחה שבנות ישראל היפות תקפוצנה על ההצעה לקבל זוג ידיים יפות לחג במחיר היכרות..

בהצלחה ןחג שמח,
ליאת: )

נדמה לי שדברת על שני נושאים ודחסת אותם לנושא אחד, אולי יש כאן אפילו נושאים נוספים.
יש הרבה אנשים בעלי בטחון עצמי, ועם בעיה בשיווק עצמי, ויש להיפך.
אם את אוהבת לעשות משהו, וזה משהו חיובי ביותר כמו בניית ציפורניים, אז למה שתעזבי את זה?
בתור טיפול חיצוני בבעיה, אולי תעבדי קצת בהתנדבות בבנית ציפורניים בבתי חולים, שיקום תה"ש וכדומה, וכשתרכשי יותר ניסיון תמשיכי בשוק האמיתי.
אם לא שם הסיפור את מוזמנת לאימון, ונבדוק מה כן הבעיה.
בהצלחה ושנה טובה.