פורום אימון אישי, קואצ'ינג - יש לך שאלה?

שלום ליאת
ראשית מזל טוב על הולדת הבת. מסתבר שעברת לשלב חדש בחייך, וזה מקשה על החזרה אל העולם שלא מצליח להתפעל מהנס הפרטי שלך ושל בן זוגך. זה לא בתור בדיחה, אלא ממש, באמת. כעת תצטרכי ללמוד לתפקד בכל התפקידים שהיו לך קודם, פלוס האמהות! זה נשמע מפחיד, אבל בהחלט אפשרי, במיוחד כשאת אדם מציאותי, ולמדת חשבון ברמה שמאפשרת לך להבין שצריך גם לעבוד ולפרנס. באימון תוכלי למצוא את הדרך המתאימה לך לשילוב עבודה מכניסה עם אמהות.
את ממש מוזמנת להתחיל בתהליך.

שלום ליאת,
אני מצטרף לאיחולי מזל טוב והרבה מאד נחת!!!! את יצרת את היצירה המופלאה ביותר ביקום כולו, אדם חדש, הבת המקסימה שלך. תבורכי!
לגבי פנייתך, אני יכול לחוש את המצוקה שלך בקשר לחזרה לעבודה כאשר את אומרת "אני לא מסוגלת". לא ברור למה את מתכוונת בזה. האם זה בגלל עזיבת התינוקת, בגלל בעיה רפואית, בגלל בעיה מסוג אחר או בגלל שילוב של סיבות כאלה.
אינני מזהה בפנייתך שאלה שאפשר להשיב עליה. אך, אם זו קריאה לעזרה על המצוקה וההתלבתות, בהחלט תהליך של אימון יכול להביא בהירות לנושא ולחייך בכלל.
אז, ראשית כל, אני הייתי מייעץ לך לנסח בחזרה (אפילו רק לעצמך) את פנייתך ע"מ שתקבלי בהירות לגבי איפה המצוקה ובמה את רוצה להעזר.
מאחל לך הצלחה ושוב מזל טוב,
גרשון.

שלום לך,

כל אחד מאיתנו מחפש הרמוניה, שלוות נפש ורווחה אישית פנימית. אלה תנאי הבסיס לקיומם של חיים שמחים ומספקים. כמובן שלפי התיאור שלך תנאים אלה לא מתקיימים בחייך.
החדשות הטובות הן שהם יכולים להתקיים למרות כל מה שאת מתארת מכיוון שהם תנאים פנימיים שלך ולא אמורים להיות תלויים בגורמים חיצוניים.

אבל מה לעשות כאשר גורם חיצוני לנו (למשל ילד בן 10 עם בעיות קשב וריכוז) "מעלה לנו את הסעיף"??? התשובה הינה שיש למצוא מה אותו אירוע "מפעיל" אצלנו. על איזה "כפתור" שלנו הוא לוחץ שאנו מגיבים כפי שמגיבים?
אם נזהה את ה"כפתור" הזה ונלמד לנטרל אותו, סביר להניח שכל האירוע היה מתנהל בצורה שונה לחלוטין: את היית מתנהלת אחרת וכמעט בטוח שהתנהלותך השונה הייתה גם משפיעה על הצד השני. מכיוון ש, אני חוזר, אותם תנאים פנימיים לא אמורים להיות מושפעים מגורמים חיצוניים.
כולנו יודעים שברוב המקרים האירועים מנהלים אותנו ולא אנחנו אותם, אך יכול היה להיות בדיוק הפוך לו היינו אנו יודעים לשלות בתגובותינו.

איני יכול להשיב על שאלתך לגבי טיפול תרופתי כי איני מוסמך לכך. אינני יודע גם איזה אימון אישי עברת ואיזה טיפול פסיכולוגי. מפנייתך אפשר רק ללמוד שאת לא הגעת למקום שרצית להגיע.
יש להניח שתגיעי לאותו מקום שאת רוצה רק בתנאי של שינוי ההוויה שלך, שינוי גישה לחיים ולעצמך. זה כבר יגרור אחריו שינוי ביחסים ובסביבה.
אפשרי בהחלט.

מאחל לך הצלחה מכל הלב!
גרשון.

שלום לך נננ.
את מתארת חיים עם קשיים מורכבים, אתם את צריכה להתמודד. נדמה לי שאחת הדרכים היא הכוונה מקצועית להורים לילדים עם ADHD ומכיון שאת לא היחידה עם הבעיה הקשה הזו, יש בהחלט גם מדריכים אנושיים לנושא, וגם ספרות להורים מתמודדים-תוכלי למצוא בכל רשתות הספרים הגדולות המוכרות. גם הטיפול בילד עם צרכים מיוחדים אינו נחלתך בלבד. זה לא מקל אבל בהחלט יש גישות טיפוליות שתוכלי ללמוד, מאנשי מקצוע מתאימים. אימון במקרה שלך רלונטי רק אם הוא על ידי איש מקצוע הרלונטי לפתרון הבעיות המיוחדות שלך כאם לשני הבנים שתיארת.
אני פסיכיאטרית וקראתי כל מילה שכתבת. מה שלא הבנתי הוא למה חשבת שאת אמורה לקחת כדורים כל שהם. את נשמעת אישה שמתמודדת וקשה לה, אבל תרופות לך אינן פותרות בעיות עם אחרים.
אני מאחלת לך שתמצאי את המנחים הנכונים לעתמודד עם הבנים, ואז כנראה חייך יהיו רגועים יותר שלוים יותר ושמחים יותר.
אם תרצי עזרה שלי כמאמנת, שגם יכולה לעזור לך בהתיחסות אל הבנים, מפני שאני פסיכיאטרית ומבינה במה מדובר, את מוזמנת להתקשר.
חזקי ואמצי.

שלום לך נננ.
את מתארת חיים עם קשיים מורכבים, אתם את צריכה להתמודד. נדמה לי שאחת הדרכים היא הכוונה מקצועית להורים לילדים עם ADHD ומכיון שאת לא היחידה עם הבעיה הקשה הזו, יש בהחלט גם מדריכים אנושיים לנושא, וגם ספרות להורים מתמודדים-תוכלי למצוא בכל רשתות הספרים הגדולות המוכרות. גם הטיפול בילד עם צרכים מיוחדים אינו נחלתך בלבד. זה לא מקל אבל בהחלט יש גישות טיפוליות שתוכלי ללמוד, מאנשי מקצוע מתאימים. אימון במקרה שלך רלונטי רק אם הוא על ידי איש מקצוע הרלונטי לפתרון הבעיות המיוחדות שלך כאם לשני הבנים שתיארת.
אני פסיכיאטרית וקראתי כל מילה שכתבת. מה שלא הבנתי הוא למה חשבת שאת אמורה לקחת כדורים כל שהם. את נשמעת אישה שמתמודדת וקשה לה, אבל תרופות לך אינן פותרות בעיות עם אחרים.
אני מאחלת לך שתמצאי את המנחים הנכונים לעתמודד עם הבנים, ואז כנראה חייך יהיו רגועים יותר שלוים יותר ושמחים יותר.
אם תרצי עזרה שלי כמאמנת, שגם יכולה לעזור לך בהתיחסות אל הבנים, מפני שאני פסיכיאטרית ומבינה במה מדובר, את מוזמנת להתקשר.
חזקי ואמצי.

שלום נננ
תודה על פנייתך
מדברייך אני מבינה שהעזרה שקיבלת לאחרונה (טיפול+ אימון גם יחד) הסתכמה לכדי חודשים מועטים ולא ענתה על צרכייך.
ההתמודדות עם ילדים בעלי צרכים מיוחדים (קטגוריה שאכן הפכה נחלת רבים) עשויה להיות מתישה וסוחטת בכל כך הרבה מובנים.
החל מההתמודדות היום יומית עם "הפרעות" בסדר היום וכלה בהתמודדות האישית של כל הורה עם עצמו-איך נהגתי, האם אני הורה טוב..
כשבאמצע קיימת הזוגיות, שלא פעם , בשל תקשורת לקויה, הופכת לחזית נוספת של מאבק וקושי

את מזכירה שאתם (בעלך ואת) נושאים בנטל הטיפול בעצמכם- ואילו ההתייחסות היחידה לבעלך היא שהוא נוטל תרופות מרגיעות כמו כן. כשאת מתנסחת כך (ואולי בשל קוצר היריעה) מבינים שדמותו דומיננטית פחות בתוך ההתמודדות הזו ושבעצם זו את שלבד.

הייתי ממליצה בחום להכנס למערכת טיפולית כזוג- כזו שמסגרתה גם תרכשו כלים כיצד להתמודד כחזית משותפת מול הקשיים שמציבים הילדים- או בראייה אחרת, כיצד לתת לילדכם כל צרכם כדי להקל גם עליהם את מצבם.

במקביל הייתי ממליצה לך לפנות משבצת אחת בשבוע שבה את פשוט עושה משו שממלא אותך, ככה רק בשביל עצמך- חוג, שעתיים בים, סרט, יוגה, גלידה, פלאפל, טיול עם הכלב, עם השכנה, עם הכלב של השכנה...
שיהיה לך זמן קבוע, לא חייב להיות ארוך ולא חייב לעלות הון, אבל כזה שמוקדש לפינוק עצמי
זה נשמע כאילו את ממש זקוקה לו ואין ספק שבהחלט מגיע לך.!
בהצלחה רבה: )

אמא יקרה בקריאת דברייך לא הבנתי אם ילדך המאובחן מקבל טיפול בתחום הפרעת הקשב ואיזה טיפול. דיברת על הקושי בבית ועל כך שניפגשת עם מאמנת, האם המאמנת היתה מומחית להפרעת קשב וריכוז ? כיום ידוע שהפרעת קשב זו שפה שונה וכדי לעזור לך חשוב שתיהיה זו מאמנת שלמדה אותה. כמו כן קיימות סדנאות להורים וסדנאות לילדים בהם לומדים את ה"שפה" מבינים את הפרעת הקשב מפסיקים להלחם ולומדים לחיות איתה בשלום, הילד עם עצמו , סביבתו ובית
לסיכום חשוב לשלב טיפול תרופתי עם ליווי מקצועי של מאמנת מומחית להפרעת קשב וריכוז

שלום לך
קודם כל טיפול תרופתי לדיכאון זו בהחלט אפשרות שיש לשקול בכובד ראש ובחיוב. עושים את זה עם רופא פסיכיאטר, מפני שזאת המיומנות שלו לאבחן דיכאון קליני.
אם העובדות שמסרת לגבי הבעיתיות בהתנהלות החברתית שלך נכונות, ולא רק תוצאה של ראיה דכאונית, הרי שיש בהחלט מקום גם לאימון אישי.
אני עצמי פסיכיאטרית, ולמדתי אימון אישי כדי לתת מענה בדיוק למה שתראת:הצורך לאבחן אם יש דיכאון, בד בבד עם צורך באימון אישי. את מוזמנת לפנות לפלפון שלי, או לכל פסיכיאטר אחר ולכל מאמן אישי אחר.
בהצלחה

שלום דלית,
ראשית כל, תודה על הפניה, על הפתיחות והשיתוף.

קראתי את פניתך בעיון רב. את מתארת את עצמך משתי נקודות מבט ואשתמש בציטוטים ע"מ להמחיש:
מבפנים: "יש לי מחשבות שפשוט הכל נורא ואין לי יכולת להתמודד", "זה כבר מצב שרוב הזמן אני בדכאון פנימי", "אני מרגישה די לוזרית" וכו'
מצד שני, מבחוץ: "מבחוץ לא רואים. אני חייכנית,צבעונית ומתנהלת טוב.", "יש לי כל מה שצריך בחיים. אני באמת ברת מזל.", "בעבר גם חשבתי שאני מאוד מיוחדת ובעלת תכונות חזקות ויותר אהבתי את עצמי" וכו'.

איך את מרגישה כאשר אנו מציבים את הדברים כך? יש כאן דיסוננס מאד גדול, נכון? ואת יודעת זאת. עד כדי כך שזה מכניס אותך לדיכאון, כדבריך.
את אומרת שיש לך את כל מה שצריך בחיים וכנראה שאת מזהה את "כל מה שצריך בחיים" עם כל הדברים שהחיים מחוצה לך יכולים לספק לך, כולל בעל מקסים וחברה מעולה. זה מצוין שיש, אבל בהחלט זה לא מספיק וזה אפילו לא העיקר.
כל זמן שהפנימיות שלנו לא מספקת לנו את מה שאנו צריכים, כל זמן שאנו לא נכיר את האני האמיתי שלנו, הסיכוי הכי סביר הוא שנרגיש את החוסר הזה בצורת מועקה שאינה משתמעת לשתי פנים. לעתים נוכל "לשחק אותה שהכל טוב" אבל האני הפנימי שלנו יזכיר לנו שזה מזויף.

דלית, את אומרת גם ש"בעבר גם חשבתי שאני מאוד מיוחדת ובעלת תכונות חזקות ויותר אהבתי את עצמי". אני מבין שזה לא המצב בהווה.
האם שאלת את עצמך מה מונע ממך ה*י*ו*ם לא לאהוב את עצמך? או מה גרם לך להפסיק להרגיש "מאד מיוחדת"?
יתכן מאד שהתשובה למצבך נמצאת בתשובה לשאלות הללו ולעוד כמה כמוהן. התשובות מאוחסנות בתוכך ויש להוציאם לאוויר הצח ע"מ שיעלמו ויפסיקו לחסום את דרכך.
זה מה שאנו עושים באימון: שואלים שאלות, מקשיבים, שואלים עוד שאלות וכך הלאה עד שהלקוח רואה את עצמו בצורה בהירה ואמיתית. בלי זיופים. אז מתרחשת הטרנספורמציה.
את מוזמנת להתנסות.

תבורכי בימים של שמחה!
גרשון.

תודה על פנייתך
העצה היחידה שאני יכולה לתת היא להתחייב לתהליך אימוני/ או טיפולי מאיזה שהוא סוג.
נשמע שאתה מודע היטב לסיבות ולגורמים המעכבים אותך, ומעוניין בהחלט ללמוד להסתכל על החיים בצורה שונה או לגבש זהות בטוחה יותר כדי להיות מסוגל לעשות כן
נתונים אלו יכולים לעזור לכל תהליך שאליו תתחייב להיות משמעותי ועוצמתי עבורך
בהצלחה רבה: )

שלום רונן,
אם הבנתי נכון אתה אומר שכבר כ 20 שנה אתה נושא איתך אותה טראומה שכל כך פגע בהתנהלות
חייך.
ואתה מבקש עצות.
אז העצה היחידה שעולה על דעתי היא דווקא לא לבקש עצות ובמיוחד לא לצפות לפתרון קסם דרכן.
כדאי להכיר בעובדה שאתה נושא את המטען הזה לבד כבר מספיק זמן (!) ואינך מצליח להיפטר ממנו ונדרשת כאן עזרתו של בעל מקצוע חיצוני שיוביל תהליך טרנספורמטיבי. אני בטוח שזה יאפשר לך להסתכל אחרת על חייך.
חבל על כל דקה של סבל מיותר.
מאחל לך את האומץ, הפתיחות והמחוייבות להצליח!
גרשון.

אני רופאה פסיכיאטרית, חפשתי צורת טיפול שתהיה יעילה מאילו בהן השתמשתי למעלה מעשרים שנה. האימון מתאים להגדרה זו במקרים רבים.

אתה מוזמן להציץ בתגובה שכתבתי לנוחי על ההבדל ביון מאמן למטפל כפי שאני מבינה אותו
מעבר לזה,
האימון הוא לא קסם- לצערנו ולשמחתנו גם יחד

לצערנו כי בקסמים "הבלתי אפשרי מתאפשר" ללא כל מאמץ
לשמחתנו- כי עם מאמץ, התמדה השקעה ורצון- הרבה דברים שנתפסים כבלתי אפשריים מתגלים כאפשריים באמצעות האימון.

מעבר לזאת,
אתה גם מוזמן לבחון את הסיבה שבגינה אתה מאמין ששאלתך תימחק ולא תיענה: )

שלום מיקי,

ראשית כל, צר לי לאכזב אותך ולהשיב לשאלתך למרות ידיעתך הברורה שהיא תימחק.

אני יכול להבין משאלתך שאתה לא התנסית בתהליך אימוני ואתה נותן ביטוי לספקות שלך לגביו בטון הציני בו שאלתך מנוסחת.
לגיטימי.

אכן תהליך אימוני הוא לעתים קרובות תהליך מופלא למרות שאין ביטחון אבסולוטי שכך יהיה בכל מקרה. בסקולה שאני שייך אליה התהליך מאפשר ללקוח להתבונן פנימה, לגלות מי הוא באמת ועל ידי כך להסיר מחסומים ותחושות שאינן משרתות אותו בחיים, כמו למשל התייחסות צינית לנושאים.

אני אישית איני מאמין שאפשר להפוך כל אחד לכל דבר. ישנם מבחני סבירות. אך אני כן מאמין שאפשר לעזור ללקוח למצוא את האמת הפנימית שלו וזו תאפשר לו להשיג את השקט הנפשי, הרווחה האישת וההרמוניה הפנימית שהן מטרות כמעט אוניברסליות.
את הנ"ל אני מאחל לך למצוא.
בברכת הצלחה,
גרשון.

כמו לרופאים גם למאמנים יש אפשרות תאורטית, ומסתבר גם מעשית לקחת מחיר לפי ראות עינהם.
אתמול פנתה אלי פציאנטית חדשה וספרה שהעדיפה אותי על אחר מפני שאני לוקחת קצת יותר משליש המחיר שדרש פסיכיאטר שמחזיק קליניקה ברמת אביב. אני לעומת זאת עובדת במקומות שעלותם נמוכה יותר.
אם המאמנת שלך שווה עבורך כמו יהלום, שלמי בהתאם. אם לא, תוכלי למצוא גם בפחות מהמחיר, אבל לא בטוח שתהיי מרוצה באותה מידה, ואולי כל מה שכבר עשית אתה קצת יתבזבז. אבל אני מכירה לפחות מאמן מוצלח אחד שעובד מהבית, וגובה רק 200 ש"ח.
יש מאמנים שלוקחים גם 700 ש"ח, זה מנחם אותך?
מצד שני לא לכל מטרה צריך מרצדס, גם בפיאט אונו אפשר בהחלט להגיע ממקום למקום. כלומר אולי המאמנת שלך שווה כל אגורה וגם הרבה יותר, אבל פשוט אין לך את הכסף.
אני עצמי לוקחת קצת פחות ממה שאת משלמת, פרט לפגישה הראשונה שנמשכת הרבה יותר זמן, ולכן עולה בהתאם.
הרבה הצלחה בבחירה שלך.
ד"ר בן-אור

שלום דורין,
אכן, אין שום "תעריף מוסכם" לשיחות אימון. אני, למשל, גובה סכום יותר נמוך ממה שאת מציינת.
אך התשובה לשאלתך כתובה בשאלה עצמה: "יש לי מאמנת מצויינת".
אם את מעריכה שהמאמנת שלך היא מצויינת ע-ב-ו-ר-ך, היא שווה כל אגורה שאת משלמת לה.
תבורכי בפריצות דרך באימון!
גרשון.

שלום נטע,
לצערי, אינני מכיר בין הקולגות שלי מאמן אישי המתמחה בהרזיה אצל ילדים.
אך אם תכתבי בחיפוש גוגל "אימון אישי להרזיה" תוכלי לקבל כמה וכמה קישורים לכאלה. משם הדבר בידיך, ללכת ולפגוש את המאמנים ולבחור את הכי מתאים לבנך.
אני גם חייב להעיר שבחלק גדול מהמקרים דווקא ההורים הם אלה שראוי שיעברו אימון ואני מציע לך גם לשקול אפשרות זו. לעיתים זו האופציה הכי טובה ויעילה.
בהצלחה!
גרשון.

תודה על פנייתך,
האימון הוא בהחלט תהליך המכוון לתת חיזוק ותמיכה בתהליך פרידה מהרגלים. בהגדרתו זהו תהליך הפונה לאנשים בעלי עוצמה ויכולת באופן פוטנציאלי, המוכנים לקחת אחריות על השינוי ולהתחייב לו.
אימון לילדים הוא מורכב הרבה יותר. דעתם ורצונם של ההורים היא הסיבה לאימון (למרות שהוא מכוון לטובתו של הילד) ואני מניחה שהוא נעשה בצורה מעט שונה מאימון למבוגרים.
כאשר מדובר במתן מענה לבעיית השמנת יתר התמונה היא מורכבת אף יותר.
לצערך ולשמחתך אין כזה דבר ילד שסובל מ..
יש כזה דבר משפחה שסובלת מ...

תהליך חיובי ובעל תוצאות יהיה תהליך שבו המשפחה כולה תרתם לשינוי, במקום להטיל את המשימה הקשה על ראשו של הילד בלבד. ביחוד במקרה בו הסימפטום הוא לרוב תוצאה של ביטחון עצמי ירוד, חוסר קבלה עצמית, חוסר גבולות, ועוד תופעות שאני מבטיחה לך שהילד לא החליט להביא אותם איתו לעולם במזוודה כשנולד...

העובדה שהוא שמן היא לא חיסרון- היא סימפטום לבעיה, שלרב הילד לא אחראי לה לבדו.
אני מניחה , אגב, שואין מדובר בהפרעה קשה יותר מתוך ששיתפת שבעלך סובל מהשנת יתר כמו כן.)
אני ממליצה בחום רב מאין כמוהו, שתרתמו אתם כהורים לפני, ואז קחו אותו יחד איתכם למסע של שינוי.
הנושא פשוט קרוב לליבי: )

שלום לי,

אני מניח שאת לא מצפה לקבל בפורום הזה תשובה לגבי מה שאת מגדירה כבעיות בשיער שלך והופעתך החיצונית. יש לשער גם שהנ"ל הן ביטוי למשהו הרבה יותר עמוק שיש להבהיר ולחקור.

המשפט הרלוונתי כאן זו שאלתך האחרונה: "כיצד בכל זאת אפתח ביטחון?" וכאן אני אפנה אותך לתשובתי מלפני שבוע ל"מישהי" ששאלה שאלה דומה.

בהצלחה!
גרשון.

לצערי
אינני מכירה אף אדם שהוא היום מה שהיה פעם....
באופן טבעי- כולנו מתבגרים ולשנים יש נטייה להשאיר את החותם שלהן על גופנו- מי יותר ומי פחות- כולנו מתקמטים בסופו של דבר
ועם זאת
יש כאלה שמצליחים לשמור על חיוניות ובריאות גבוהה משל אחרים בגופם. לרב, מדובר באותם אלו שמצליחים לשמור על חיוניות ובריאות בנפשם.
כאן מגיע הצורך לבדוק מהם יחסי הגומלין בין הגוף והנפש שאת מקיימת- היכן חולשה בגוף משפיעה על הנפש והיכן חולשתה של הנפש משפיעה על הגוף
מה שמעודד הוא שיש אפשרות לטפל ולחזק משתי החזיתות
האימון- תהליך הפונה לשתיהן

שלום מישהי,

כל תשובה שאני אתיימר לתת לך במסגרת הפורום לשאלתך "מה עושים כדי שיעלה הביטחון העצמי ולא לפחד לעשות כל מיני דברים." לא רק שתהיה שטחית בצורה מחרידה, אלא תהיה גם בלתי אחראית במידה מסוימת.
לפי הידוע, לא קיים כדור להגברת הבטחון העצמי כפי שלא קיימת תשובה אחת שתיתן פתרון לבעיה כמו במטה קסם.

לגבי המשפט הפותח שלך, את אכן הגעת למקום הנכון כי כאן אנו מדברים על אימון אישי ובתהליך של אימון אישי אפשר לחקור, לבדוק, למצוא את הסיבות וגם את השינויים הנדרשים בהוויה, החשיבה וההתנהגות על מנת שתתרחש הטרנספורמציה הרצויה.

אי לכך, אני מתאר לעצמי שאת מבינה שהתשובה הבסיסית היחידה שאני יכול להציע לך הינה להיכנס לתהליך של אימון אישי ושם למצוא את התשובות האמיתיות לשאלותיך.

בהצלחה!
גרשון.

תודה על פנייתך
זה הוא בהחלט המקום לשאול, רק שאין מדובר בשאלה ובהחלט שלא ניתן לתת תשובה.
הלוואי שהייתי יכולה להמליצ על לאכול קיווי או לערבב עם שום להשרות במים פושרים, לשים קרח וללחוץ חזק כל הלילה...

התשובה היחידה שניתן לתת היא- מתחייבים לתהליך של שינוי ובעמל רב, אך כזה ששכרו בצידו, משנים!

את מוזמנת לנסות

שלום אינגה,

אינני יודע למה דוקא פנית לפורום הזה הדן באימון אישי עם שאלתך.

אבל אם כבר פנית, ואת מתארת את הניצול מצד מורה הנהיגה שלך, עולה השאלה האימונית: מי את שאת מאפשרת ניצול כזה מצדו? זאת אומרת, איך היית מגדירה את האינגה הזאת שמאפשרת דבר כזה?
וגם: האם את יכולה לזהות מצבים דומים בתחומים אחרים בחייך?
כדאי שתנסי להשיב לעצמך לשאלות אלו. אולי בתשובה תמצאי תשובה לא רק לעניין לימוד הנהיגה.

חוץ מזה, אם את לא מרוצה ממורה הנהיגה שלך, יש בודאי עוד מורים רבים בשוק שישמחו לקבל אותך ללימוד אצלם.
אז בהצלחה. בטסט ובכלל!

בברכה,
גרשון.

אני מברכת אותך על ההחלטה להתאמן!
אני חושבת שישנם המון מתמחים שיהיו מוכנים לאמן ללא תשלום- עלייך פשוט לחפש.
עם זאת,
כדאי אולי לשים לב שהחלטה המגובה בתשלום מצידך תהיה תמיד עוצמתית יותר
הבחירכה להשקיע באימון ולוותר על דברים אחרים לטובתו מעצימה את התהליך ומחייבת אותנו אליו

בהצלחה בכל אשר תבחרי
ליאת:)-

שלום חן בת 26!

ראשית, אמנם רבים משתמשים במילה "קואצ'ר" אך זו מילה שאינה נכונה. המילה הנכונה בלועזית היא "קואץ'" COACH ובעברית מאמן או מאמן אישי. אין שום צורך להוסיף את ה"ר" למונח הלועזי.
עכשיו שסיימנו את ענייני הלשון, ניגש לענייני האימון...

מבחינה טכנית, קל מאד ללמוד את עקרי ההתנהלות הכלכלית כמו ניהול תקציב, תזרים מזומנים וכיו'ב. ישנם תוכנות פשוטות לתפעול ומעקב שגם יכולות לעזור. את הידע שאת מציינת כחסר תוכלי לרכוש בקלות.

אך האימון הולך הרבה יותר עמוק ורחוק ב-י-ח-ס-י-ם שלנו עם כסף.
יש לציין שרוב האנשים אינם מנהלים תקציב ותזרים מזומנים ועדיין מצליחים להתנהל כלכלית בצורה סבירה. כאשר היחסים שלנו עם כסף אינם מתנהלים כשורה בדרך כלל הבעיה איננה ב"חוסר הידע" בלבד. את זה תחקרי ותבהירי לעצמך באימון על מנת להגיע להתנהלות כספית שלווה ומספקת.

צעד ראשון בהתנהלות כלכלית הוא קביעת סדר עדיפויות. אם אימון חשוב לך, עליך להפנות לשם את המשאבים (כספיים ולא רק כספיים) על מנת להתקדם במה שחשוב לך. אולי תצטרכי לותר על דברים שכרגע לא כל כך חשובים לך. אולי לא. בקיצור: סדר עדיפויות נכון עבורך.
אין כאן עניין של ביצה או תרנגולת. האימון יכול להיות שתיהן בעת ועונה אחת.

בהצלחה,
גרשון.

שלום יעלי,
אינני יכול להציע לך שם ספציפי של מאמן אן בית ספר לאימון, אך אני יכול להציע דרך למצוא זאת.
דרך אחת הינה חיפוש בגוגל. דרך שניה שהיא יותר פרקטית הינה להיכנס לאתר מאמנים, שם אפשר למצוא מאמן גם לפי נושא התמחות וגם לפי מיקום גיאוגרפי. באותו אתר יש גם רשימה ופרסומות של בתי הספר למאמנים שתוכלי לפנות אליהם ולהציע את הנערה כמתאמנת לסטאז' של בוגר/ת.
בכל מקרה, אם את לא בעצמך הנערה שעליה מדברים, תנאי בסיסי הינו שאותה נערה רוצה/מסכימה להיכנס לתהליך של אימון...
בהצלחה!
גרשון.

שלום נוחי,
איני רוצה להיכנס כאן להשוואות בין טיפול פסיכולוגי ואימון ובוודאי שאיני יכול להתיחס למה שאת עברת וחווית אצל שתי המטפלות שלך בעבר.
אתיחס רק למה שזה אימון ובמיוחד למה שאני עצמי רואה באימון מכיוון שגם באימון ישנם אסכולות שונות.
ראשית כל אימון זו שיטה, מתודה. תהליך האימון הוא בדרך כלל מאד ממוקד, הוא בודק איכן המתאמן נמצא היום ולאן הוא רוצה להגיע (קובעים מטרות) ואיך עושים את הדרך בין שתי הנקודות. באימון שאני עוסק בו מתרכזים בעיקר בהוויה של המתאמן שזה בסיס החיים, רואים איזה פרדיגמות (תבניות חשיבה) קיימות בחייו, איזה מהן משרתות אותו ואיזה "תוקעות" אותו ואיך ניתן להחליפן לצד החיובי. הכל בהווה(!)
באימון אני שואל המון שאלות מאתגרות, שאלות מפנה שמכריחות שוב ושוב את המתאמן לבדוק את התנהלות חייו. אימון הוויתי הוא תהליך טרנספורמטיבי שמכוון ליצור מציאות מיטיבה אצל המתאמן על ידי שינוי גישה לחיים.
דבר אחד אני יכול לאמור בודאות: אף אחד (אצלי לפחות) לא יוכל לטעון "שישב שעה שלמה ובסוף רק קיבל הנהון..."
מעבר לנאמר כאן יש עוד הרבה מה לומר על אימון. אם תרצי לשמוע עוד ולהתנסות, בחתימה יש טלפון ואת מוזמנת להתקשר.
בהצלחה!
גרשון.

באימון המאמן לוקח אחריות על חלק משמעותי בתהליך: הוא מכוון את המתאמן לעסוק בנושאים רלונטיים, הוא גם מאמת את המתאמן עם חוסר הגיון בחשיבתו או מעשיו. כל אדם בודאי גם מהנהן לפעמים, אבל זו אינה תגובה המאפיינת אימון אישי.
בין שיטות האימון השונות ישנם בודאי הבדלים, אבל אני מניחה שרובן עוסקות בתוצאות במציאות, ולא בפנטזיות של"אילו הייתי" וכדומה.
חפשי מאמן שבאתר שלו מסביר מה הוא עושה, והחליטי לפי זה.
דוגמא באתר שלי, וגם של מאמנים אחרים שמנהלים את הפורום הזה.
בהצלחה
ד"ר בן-אור

טיפול ואימון, כמו סכין ומזלג, לצורך העניין, הם שני כלים שמשמשים במובן מסויים למטרות שונות.
הטיפול הוא תהליך פחות ממקוד, ארוך טווח, שמטרתו לתת מקום עקבי ויציב למטופל. התכנים שעולים בו הם "פרוצים יותר" במובן מסויים, זה מקום לדבר על צרכים, על כאב, על פחדים, כמו גם על רצונות, וחלומות, כאשר לאורך זמן ועל פני תכנים רבים נרקמת בין המטפל למטופל מערכת יחסים דרכה המטופל חווה אמון, הכרה וקבלה, ולומד כך להכיר ולקבל את עצמו.

בשונה מזאת, האימון הוא ממוקד מטרה ומכוון תוצאה. ככזה, העיסוק בתכנים רגשיים ובמעצורים פסיכולוגים נעשה כל אימת שאלו מעקבים את התקדמות התהליך אותו בחר המתאמן לעבור, מעין אמצעי אד הוק לצורך הגשמת מטרה ולא תכלית העיסוק בפני עצמה.

מתוך הפונקציות השונות הללו ניתן לגזור את השוני באופיו ותפקידו של המטפל מהמאמן-
זה שם כדי להקשיב, לתת מקום, להכיל, להבין ואילו השני מחכה לדיווח על תוצאות, מתמרץ, משקף, מעמת וכד'.
חשוב לזכור, שבשני המקומות, חבל ומיותר ל"בזבז" זמן וכסף כדי להערים על המטפל/המאמן כי אז מפספסים את הנקודה מעט. יש להתייחס למקומות כמקומות שלנו, שבחרנו בהם ושאנחנו לוקחים אחריות על להיות בהם באותנטיות מקסימאלית.

כל שעלייך לעשות זה להחליט מה את צריכה בעצם, ואז להתאים את הכלי לצרכייך
בהצלחה רבה:)

שלום קוקי
אני מאמינה שתארת בצורה המקיפה והעמוקה ביותר שאת מרגישה את הדברים. הבעיה היא שאת "תקועה" בכל זאת.
אם היית מגיעה אלי הייתי מסתכלת מהצד, ובעקבות זאת וכל סיפור משפחתך וחייך, מצליחה אולי למצוא שאלות נוספות שיכולות לגרום לך לתחושת השלווה המיוחלת.
בהצלחה
ד"ר בן-אור

שלום לך קוקי,
איך שאני מסתכל על זה, התאור שלך מאד מתאים למישהי שחיה את חייה ב"תודעת חוסר" (ההיפך מ"תודעת שפע"). זהו מצב שבו לא משנה מה וכמה יהיה נוכח בחייך באותו רגע, תמיד יהיה משהו חסר. זו הוויה. אני מניח שלא צריך לספר לך שזה לא מצב שעושה את האדם מאושר...
אני מוכרח לשאול אותך למה את מבקשת את עצתנו כאשר את אומרת ש"את מרגישה שייעוץ לא יעזור"??? מאיפה לך הקביעה הזאת שעזרה לא תועיל? האם הקביעה (או הפרדיגמה הזאת) משרתת אותך או "תוקעת" אותך..?
אמנם אני מסכים איתך כאשר את אומרת "אני מאמינה שאדם הוא בעל הכוח הגדול ביותר לרפא את עצמו" אך לפעמים האדם צריך מישהו שיחזיק את הפנס ויאיר על הדרך על מנת שיוכל לצעוד בדרך לריפוי. במקרה הספציפי שלך הייתי שואל איך זה שעד עכשיו לא הצלחת להגיע לאותה שלווה רק בכוחות עצמך..?
אם תגיעי למסקנה שאת מוכנה לנסות לקבל עזרה, את תתני לעצמך סיכוי לשנות את הוויתך הנוכחית וליצור מציאות אחרת, לזכות באותה שלווה שאת כל כך כמהה אליה. אך זה לא "זבנג וגמרנו". אפשר לדבר על כך.
בהצלחה,
גרשון.

קראתי ולא האמנתי..
אין לי מושג בת כמה את אבל אני מרגישה בדיוק כמוך!
זה מתסכל ואפילו תרופות נגד דיכאון לא הועילו...

כיום אני בת 53 ומרגישה בעיקר שכבר אין סיכוי שמשהו ישתנה. איך יוצאים מזה ואולי זה חלק מהאופי וצריך פשוט להשלים עם המציאות.

שלום לך,

אני מתפלא שקראת ולא האמנת...
יתכן שאת לא יודעת אך חלק לא מבוטל מהאנשים חשים כך: "תקועים" באיזה מצב של חובר סיפוק ושמחה מתמשך שאינם יודעים איך לצאת ממנו.
וכך קורה שממשיכים את החיים מדי יום ביומו באותה תחושה ויש כאלה שביום בהיר אחד נותנים ביטוי לתסכול הזה באמירה כמו שלך "אני בת 53 ומרגישה בעיקר שכבר אין סיכוי שמשהו ישתנה. איך יוצאים מזה ואולי זה חלק מהאופי וצריך פשוט להשלים עם המציאות."

אז התשובה, ליידי b היא לא נכון! ולא רק שזה לא נכון אלא שגם מעולם לא מאוחר!!!!!!!
אותה הוויה של חוסר סיפוק ושמחה שאת חיה בה, הביאה אותך לגיל 53. הגיע העת עכשיו להתעורר, לא לוותר, לקחת את עצמך בידיים, לשנות את המציאות שיצרת לעצמך ולצמוח בהוויה אחרת!!!! את ראויה לכך כמו כל אחד אחר.

יקירתי, אם את ב*א*מ*ת רוצה את זה (!) ואת מוכנה להתחייב (לעצמך) לשינוי, אז השינוי אפשרי.
(הוא לא יתרחש אם את רק "תבכי את מר גורלך"...)

אם, כפי שאמרתי, את רוצה, מוכנה ומחויבת לשינוי, סביר להניח שאני יכול לעזור. אז תרימי טלפון.

תבורכי,
גרשון.

את מבטאת בבהירות תחושה של חוסר סיפוק מתמשך.לשמחתך את גם מעידה כי התפיסה לפיה יש לראות בכל רגע יחיד ומיוחד ולמצותו עד תום כי לא ישוב היא מנת חלקך, לפחות במישור המדובר והמובן של הדברים.
מה שנותר כעת הוא למצוא את הדרך לתרגם את ההבנה הזו למציאות חייל- למעשים/אירועים שיעגנו את אותה הבנה בצורה של רגש גם במישור החוויתי של החיים.
אימון בהחלט יכולה להיות דרך לעשות כן..שהרי במהותו מטרתו לחפש, למצוא וליישם את הקומפוזיציה של תחומי החיים לפי המינון הרצוי למתאמן- או במילה אחת- למצוא ולחיות את האיזון שאת מבקשת בחייך.
בהצלחה רבה וחג חירות שמח!

מדובר בגברים שאישה חזקה מפחידה אותם.
אני לא יודעת אם ומתי זאת מחמאה ומתי לא.
באימון תוכלי לנתח את המצבים האלה ולהחליט אם זה מפריע לך, ואם כן איך לשנות.
אם זה לא מפריע לך, פשוט תשאירי את זה כך, את אפילו יכולה להתיחס לכך שאת מבינה שיש להם בעיה עם זה וזאת הבעיה שלהם, אבל תחשבי היטב מה עלולות להיות ההשלכות של זה.....
כנראה שאם את שואלת את השאלה הזאת את בהחלט יכולה להשתמש באימון (קצר) ומועיל.
בהצלחה

מעט באיחור ובכל זאת,
הייתי ממליצה לך לברר כמה דברים לעומק, לדוגמא:
- מה מבקשים אנשים לומר לך כשהם אומרים שאת החלטית? אם אינך מבינה את כוונתם ודעתם חשובה לך בקשי שיסבירו את עצמם.
- האם את מרגישה שהם קובעים כך בצדק?
- אם כן, האם את מרוצה מתכונה הזו בעצמך? האם את מעוניינת להחזיק בה למרות שיתכן שהיא מפריעה לסובבים אותך ובכך גם לך?
אפשר וראוי להמשיך ולשאול עוד כמה שאלות..
בכל מקרה אימון יכול להיות כלי נפלא לבירור וליצירת שינוי, במידה ותבחרי בכך

בהצלחה,:)
ליאת, 0525989896

שלום לך,
מה שאנשים אומרים לנו שייך להם. איך אנו מפרשים את הנאמר שייך לנו.
יש הבדל בין "אמירה" ל "הערה" וההבדל מונח בפירוש שלנו. את מתייחסת בתאור שלך לנאמר כ"הערה" שזה צובע את הנאמר באור ביקורתי. לו היית משנה את השפה האם עדיין זה היה מפריע לך?
אם הנאמר נעשה כביקורת, עליך לברר זאת עם האומר. אם זה לא נאמר כביקורת עליך לברר עם עצמך למה זה כל כך רלוונטי לגביך.
אני מסכים עם הקולגות שלי שאימון יכול להביא בהירות מועיל ביותר לעניין.
ודרך אגב, אני גבר שמעריך אנשים החלטיים, כולל נשים החלטיות ואם אני אגיד למישהי אמירה מהסוג הזה, אגיד זאת כמחמאה ולא כביקורת.
שיהיו רק ימים של שמחה!
בהצלחה,
גרשון.