פורום אימון אישי, קואצ'ינג - יש לך שאלה?

שלום לך,

איני יודע ואיני יכול לדעת מה מסתתר מאחורי הודעתך. מה הם המטענים הסמוים והגלוים שכל צד סוחב עליו, מה הן הציפיות, איזה הסטוריה ביחסים הובילה לנקודה שאת והוריך נמצאים כרגע.
אבל דבר אחד אני יודע: תמיד אפשר לדבר על הדברים בשיחה כנה ופתוחה אך אני מציע כמה תנאים לשיחה שאת צריכה לקבל על עצמך:

1) את צריכה לנהל את חלקך בשיחה בהמון כבוד כלפי הצד השני, בשקט, ללא הרמת קול.
2) את אמורה להביע הערכה ותודה על מה שהוריך עשו עבורך עד הלום (אני בטוח שתמצאי סעיפים).
3) טיעוניך אמורים להיות בוגרים, הגיוניים ומספקים בעיני הוריך.
4) את אמורה להיות כנה ומשתפת את הוריך במה שאת מרגישה וחשה.
5) את אמורה להקשיב בכבוד ובסבלנות לטיעוני הצד השני ולנסות להבין מה המצוקות והחששות שעומדות מאחוריהן. כאן יש לך הזדמנות לספק להוריך ביטחון והרגעה בצורה בוגרת. תנסי.
6) בדקי מה הפשרה שיכולה להווצר לשביעות רצון שני הצדדים.
7) והכי חשוב, את לא יכולה לצפות לשנות את הוריך. את יכולה רק להראות מי את באמת בשיחה בוגרת, מכבדת ומשכנעת.

מקווה שעזרתי ושהתוצאות יצדיקו זאת. בהצלחה!
גרשון.

שלום חנוקה
אין לי כל כונה להעביר ביקורת, רק תבדקי מה את משדרת מתחת לפני השטח.
אם את מבקשת עזרה ספציפית ביותר, זה מזמין התערבות!
באימון תוכלי לבדוק איך את מנערת את ההורים ממך, או בשפה עדינה יותר יוצרת גבולות שכנראה לא היו מעולם מספיק ברורים.
דרך אגב, יש הורים שרואים בצאצאיהם ילדים גם כשה"ילדים" עברו את גיל 50................
בהצלחה

גם אני קראתי את הספר, אבל כנראה שזה לא תמיד מספיק, ולא הכל תלוי במה שאני רוצה, ואפילו משתדלת. (דרך אגב, השתדלת בעוד דרכים חוץ מתלית התמונה?).
בהצלחה

תודה על פנייתך,
מדברייך נשמע שעשית "הכל" בתחום התפילה והציפייה, עם זאת, האם אכן ניסית דרכים נוספות מעבר להתכווננות האמיתית ולמחשבה אופטימית?
באימון- עשייה יעילה , ממוקדת ואפקטיבית היא "הסוד"
את מוזמנת לגלות את הכוח שבאלו
בהצלחה בכל מקרה,
ליאת: )

שלום כפיר,

אין ביכולתי במסגרת זו להמליץ על בית ספר לאימון זה או אחר. הבחירה צריכה להיות בידך בהתאם להתרשמותך מהמסגרת ומ"הרגשת הבטן" לגביה.

בכל זאת, הייתי אומר שישנם, לדעתי, כמה תנאים בסיסיים שהייתי ממליץ לבדוק בנוסף לנ"ל:
א) כמות שעות הלימוד בקורס. לא הייתי בוחר בקורס שמכיל פחות מ 250 שעות לימוד.
ב) מה החזון שעומד מאחורי מסגרת הלימודים.
ג) מי עומד מאחורי כל הנ"ל, ולאו דוקא מבחינת "תארים" או "פרסום".
ד) כמובן, העלות הכספית (אם היא מהווה גורם רלוונטי).
ה) האם הקורס כולל בתוכו אימון אישי עם מאמן מביה"ס.

בנוסף, ברוב בתי הספר לאימון יש ערבי מבוא שאפשר ללכת ולהתרשם. מומלץ.
בהצלחה,
גרשון.

תודה על פנייתך,
את מעלה נושאים רבים מידי להתייחסות- נדמה כי את נמצאת במין חוסר שביעות כללי שבא לידי ביטוי בכל התחומים...
מצד אחד זה זה נשמע מתסכל מידי, אולם מצד שני לרב במצבים מהסוג הזה ניתן להתמקד בשיפור תחום אחד מרכזי ומעיק במיוחד- כזה שעשיו ולרב גורר אחריו שיפור ביתר התחומים כי הוא מעלה את רמת האנרגיה הכללית והחיוניות שאדם חש..
את מוזמנת לנסות לבחון בתנליך של אימון מהו התחום שחשוב לך לשפרו במיוחד ( עבודה, זוגיות, מעבר לדירה משל עצמך...) ולבדוק כיצד את מקדמת את מצבך הכללי דרכו
בהצלחה רבה
ליאת: )

אורלי יקרה
טיפול או אימון זו בהחלט שאלה קשה. העניין הוא שבאימון אפשר יחסית מהר לעלות על בעיות ולראות אם ניתן לפתור אותן-להתחיל לפתור אותן. אם תלכי לטיפול תבזבזי אולי המון זמן מיותר. אם לא תצליחי באימון תפסידי הרבה פחות זמן בתהליך הגילוי שזה לא מתאים ואת ממש זקוקה לטיפול.
מהשיקול הלוגיסטי-כלכלי- אנרגטי הזה אני מציעה לפנות לאימון, ואם תגלי בעיות שאי אפשר להתמודד איתן תעברי לטיפול.
בהצלחה

יש לי פוטנציאל אבל אין לי מוטבציה איך אני גורמת לעצמי לנצל את הפוטנציאל שתמון בי?

צריך לבדוק למה הכוונה בחוסר מוטיבציה, מפני שבחורה חסרת מוטיבציה לא היתה מחפשת "לשדרג את עצמה" לשום מקום, אז כנראה שזה ניסוח לא מדוייק של הבעיה.
באימון תגדירי מטרות, חזון וכדומה, וזאת ע"י מציאת ערכים וחסמים וכו'. כל אלה יעזרו לך לברר אילו כלים יש לך כדי לפעול בכיוון שאת באמת רוצה.
בהצלחה

שלום אורלי,
איני חושב לנכון לשפוט כאן דרכם של מאמנים אחרים.
מה שאני יכול לתרום לך זה שישנם דרכים וסקולות שונות באימון האישי, כולל גישה כפי שאת מתארת.
אישית, אינני מזדהה עם הגישה הנ"ל. רגש הוא פירוש של תחושה ואם ישנה תחושה שמעיקה יש לבדוק מה עומד מאחורי זה.
באופן כללי, אני חושב שהדבר הכי חשוב באימון זאת "הכימיה" והאמון שנוצר בין המאמן ללקוח ובמקרה כפי שאת מתארת הייתי שואל את עצמי האם התנאים הללו קיימים במסגרת האימון. מספיק שאחד הצדדים יחוש לא בנוח ע"מ שהתהליך לא יעבוד.
מקווה שעזרתי. בהצלחה!
גרשון.

אני מכבדת את הבעיות שלך, וגם מכבדת מאמנת שאומרת את דעתה ולא גוררת אותך לפגישות מיותרות, בזבוז זמן שלך וגם בזבוז כסף שלך.
חבל שאת מתייחסת בצורה של מה היא צריכה להגיד.
את לא צריכה להמשיך להתאמן דווקא אצלה, מסתבר שאין כימיה בינכן. מה שכן תוכלי להרוויח מהתהליך שלא הצלחת לממש הוא אולי, שתפנימי שאין "צריך", אלא יש צורות וגישות שונות לדברים.
יושר בדרך כלל מועיל למרות שבשלב מסוים יכול לפגוע.
את אדם מבוגר(?) אז תפנימי את הידיעה שיש צורות ביטוי שונות.
שוב, את בוחרת ברגש, להפגע במקום להרויח מתוך הקשבה לדברים.
יתכן שאת צריכה באמת טיפול ולא אימון. בטיפול אולי יהיה מקום יותר להביא אותך למפגש עם עצמך במקום בו תצליחי לגדול יותר, במובן הרגשי, ולהפגע פחות.
שוב, שימי לב: כל ניתוח כואב, וזה יכאב.
בהצלחה

רציתי להגיד לך שזה שאני כבר הולכת לאימון זה מראה שאני רוצהלעבוד על עצמי ויודעת שיש לי בעיה וזה שאני שואלת ומתיעצת עם אנשים וחושבת מה לעשות ומנסה להבין את עצמי זה מראה שלא אמרתי נואש . וזה שהיא אמרה לי בצורה די אגרסיבית תגידי אני רוצה לשמוע שאת אומרת שאת רוצה לעבוד על הרגש זה מאד לא במקום כי אם לא הייתי רוצה לעבוד על עצמי לא הייתי באה אלייה ומה שחשוב זה המעשים ולא סתם זריקת מילים באוויר ולא המדרש הוא העיקר אלא המעשה אם הייתי אומרת נואש הייתי יושבת בביתי ומסתגרת ומרימה ידיים אבל זה שאני כותבת פה ובאה אלייה ומנסה בדרכים כאלה או אחרות לנסות להגיע למקום טוב יותר זה כבר מראה משהו!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

תודה על פנייתך,

אני מאמינה שהבעיה הבסיסית שקיימת באימון שלך כרגע היא לא בחזקת "היא אמרה לי ככה או אחרת" אלא העובדה שאין מספיק אמון ופתיחות ביחסים שלכן כדי שתרגישי בטוחה לבטא את העלבון שחשת
כאמור ישנן הרבה גישות אימוניות- לא כולן מתאימות לכל אחד..
עם זאת, בכל מערכת של אימון צריכה להיות היכולת לתקשר באופן גלוי ופתוח את התחושות שעולות במסגרתו

הייתי ממליצה לך לפתוח את העניין מול המאמנת שלך ובמידה ואינך מרגישה שהוא בא לידי פיתרון את יכולה בהחלט להחליף מאמן..
בהצלחה רבה: )
ליאת

כתבתי למאמנת שלי שאני חשה חוסר אמפטיה ממנה כלפיי ושהיא מביעה ריחוק ממני ושאין הבנה בינה לביני ולכן אני מפסיקה את הטיפול היא הציעה לי לבוא ולעשות מפגש סיום אך אני סירבתי. בכל אופן אציים שהמפגשים האלה היו חינם אני הייתי הסטאגרית שלה כלומר תוך כדי לימוד אימון אישי היא היתה צריכה מאומן אז פניתי למאמן שמאמן את הקבוצה ובקשתי אימון והוא סידר לי אותה וכשהפסקתי את האימון טילפנתי אילו וביקשתי מאמן או מאמנת אחרים והוא סירב ואמר לי שאת המתנה והזכות שקיבלתי פיספסתי או יותר נכון וליתר דיוק פיספסתי ולכן הוא לא יתן לי כי לא מגיע לי . אז אמרתי לו שלא היתה הבנה ביננו ולא היתה אינטרקציה וזה הבסיס לכל מערכת יחסים ואם מקבלים מתנה והיא לא מועילה אז למרות שזה בחינם עדיף לוותר ולא להישאר עם משהו שלא מועיל ואולי אפילו מזיק . שאלתי היא מה קורה פה לאנשים ?למה הוא הגיב אליי בטון מאד לא יפה וגם בתשובה מאד לא הגיונית אני בהלם מהתשובה הלא הגיונית שלו האם אני לא בסדר או שאנשים קצת איבדו משהו והוא מאמן בעל תואר של פסיכולוג איך הוא מדבר דברים כאלה לא הגיוניים ואולי אפילו פוגעים היה משהו בקול שלו מזלזל כזה היזדעזעתי ממנו. ולעניות דעתי אין להישאר במקום שלא עושה טוב לבנאדם וגם אם זה בחינם...........

שלום אורלי,
לאחר קריאת הודעתך אחרונה זו, אני מפנה אותך שוב לתשובתי אליך מה 14/06, במקום לחזור עליה מילה במילה.
אוכל רק להוסיף שכנראה הגעת למקום שהגישה בו באמת לא מתאימה לך ואולי כך גם לאחרים.
אך זה לא אומר כלום לגבי מאמנים אחרים ובתי ספר לאימון אחרים ואני מניח שאצל מאמן אחר הדברים היו מתנהלים ונראים אחרת לגמרי. נכון שמאמנים בעלי נסיון אינם מאמנים בחינם, אך גם התמורה שבדרך כלל הלקוח מקבל שווה את ההשקעה.
תבורכי בימים של הרמוניה, שקט נפשי ושמחה.
גרשון.

שלום לך
נדמה לי שאת צריכה טיפול ולא אימון.
באימון את צריכה להיות במצב של אדם שלא נפגע כל כך בקלות.
כנראה שבטיפול תוכלי לבדוק למה את כל כך פגיעה ונעלבת מכל אמירה.
בסך הכל זה מקשה עליך, מסבך אותך ותוקע אותך.
בהצלחה

שלום לך,
תודה על פנייתך.
בהודעה שלך את מעלה כל כך הרבה נושאים וכל כך הרבה שיחות שאת מנהלת עם עצמך שמאד קשה להתייחס למשהו קונקרטי.
את שואלת לקראת הסוף: "....אפשר עצה מכן?איך להיות יותר זורמת חברמנית?" והתשובה הינה, לצערי, שאי אפשר לשנות את ההווייה שלך בהתכתבות.
העצה היחידה הנראית סבירה הינה להיכנס לתהליך של אימון אישי בצורה מחויבת ורצינית. בתהליך כזה, יש לקוות, תמצאי תשובה לשאלות המטרידות אותך ותזכי לשינוי המיוחל.
בהצלחה רבה!
גרשון.

אז אשמח אם תתייחס לנושא של זה שאני מתביישת לפתח שיחה ומרגישה לא מעניינת...
בשביל להתחיל תהליך אני צריכה איזשהיא פתיחה... משהו שירים אותי למעלה לכן פניתי לפורום הזה.... כי לפי תגובתך, אני עוד יותר מרגישה רע....

שלום לך,

אין לך שום סיבה להרגיש "יותר רע" מהתשובה. שום דבר לא נקבע או נאמר בה "לרעה" מלבד העובדה שהמלצתי לך להיכנס לתהליך של אימון אישי, או לתהליך אחר שיביא אותך למקום טוב יותר מזה שאת נמצאת היום, לפי דבריך.

את כותבת "אשמח אם תתייחס לנושא של זה שאני מתביישת לפתח שיחה ומרגישה לא מעניינת..."
הסיבות למצוקה כזו יכולות להיות רבות, שונות ועמוקות ואין באפשרות של פורום כזה או פורום אחר לתת "פתרונות אינסטנט" למצוקות של הפונים. אין לנו "מטה קסם" שבתשובה אחת נפתור את הבעיות כולם ונשנה את אותה הוויה שנוצרה אצל הפונה.
הפורום נועד להבהיר, לתת הכוונה או הדרכה כללית בלבד. השינוי הרצוי יתרחש אך ורק בתהליך עמוק ויסודי יחד עם בעל המקצוע הרלוונטי. זה מה שיש לי להציע לך לעשות ואם המצוקה כל כך מכבידה עליך, אז חבל על כל רגע של סבל ויפה שעה אחת קודם.

בהצלחה רבה!
גרשון.

שלום לך,
את מתארת את עצמך כבחורה בעלת ערך עצמי נמוך, כזה הבא לידי ביטוי בקושי חברתי בעיקר.
בסוף דברייך ציינת שישנם מקרים שבהם את מרגישה תקשורתית ופתוחה יותר לשיחה ואז הדברים "זורמים" לך יותר ואת יוצאת בהרגשה טובה מהאינטרקציה
האם את יכולה לנסות לבחון מתי ז קורה?
האם יש משהו משותף לכל אותן סיטואציות שבהן את מרגישה טוב יותר?
האם זה תלוי האנשים שלידך?
אינך מציינת את גילך, האם מדובר בחוסר תקשורתיות מול כולם? חברים? משפחה? עבודה?

נסי לבדוק מהם "התנאים" שמאפשרים לך להתנהל ביתר קלות מול אנשים, ולראות כיצד את יכולה לייצר אותם בהקשרים חברתיים רבים יותר..

בדיקה כזו יכולה להיות יעילה מאוד במסגרת אימון אישי
בהצלחה רבה: )

כדאי לבדוק בשני כיוונים:
1. האם באמת יש לך בעיה חדשה בהיגוי או שזה רק נדמה לך - אולי תבדקי את זה אצל קלינאיתתקשורת.
2. אם רק נהיית אובססיבית לצורת הדיבור שלך, וזה לא ממש אמיתי, מה שסביר יותר, מפני שבעיות כאלה בדרך כלל לא מופיעות בגיל מבוגר, כדאי לפנות לאבחון פסיכיאטרי, כנראה בכיוון של הפרעה כפייתית.

בהצלחה

תודה על פנייתך,
נשמע שההערכה העצמית הנמוכה שאת "ידועה" כסובלת ממנה החליטה לקבל סוג של תוספת חיצונית
הייתי רוצה לשמח אותך ולומר שהבעיה היא לא התוספת הזו..התוספת הזו היא רק הביטוי לבעיה שאת מתמודדת איתה מלכתחילה והיא תחושת הערך העצמי הנמוכה שלך

אין סיבה להמשיך להתנהל ככה, "להחזיק את עצמך" עם הראש מעל המים
מומלץ להתחייב לסוג של אימון/ טיפול כדי לקדם את עצמך
בהצלחה רבה: )

קיבלתי המלצה על גומא המרכז הישראלי לגישור,נאמר לי שהם מאוד טובים

אני בטוחה שאת ממש מרגישה ויודעת מה את מתארת, אבל נדמה לי שבתיאור שלך חסרים פרטים בסיסיים משמעותיים כמו בת כמה את, מה את עושה בחיים וכו'.
בכל צורת טיפול או אימון הפרטים אלה יהיו נחוצים, כדי שאפשר יהיה לתת לך עזרה או אפילו עצה תצטרכי לארגן את התיאור ולעשות אותו ברור יותר.
בהצלחה

שלום "אני".
הרושם שאני מקבל מההודעה שלך הוא שכתבת אותה על מנת "להוציא קיטור". אני מקווה שזה עזר לך כי מעבר לכך אי אפשר להתייחס למה שאת כותבת.
אין שום פרט רלוונטי ואין שום שאלה שאפשר גם להתייחס אליה.
סוף שבוע נעים!
גרשון.

שלום, אני אנסה לסדר את דבריי נורא מצטערת שיצא ככה לא ברור. אני מרגישה מתוסכלת מהרבה בחינות... אני מרגישה שמחשבות שליליות לפעמים משתלטות עליי אני מרגישה ש כשאני מדברת עם בנאדם אז אני חושבת על איך שאני מדברת ואני מתחילה להשה ליתבלבל במילים ולהיות חסרת ביטחון...אבל לא חסרת ביטחון... רק במילים... הן לא מסתדרות לי בפה... ולפעמים אני מסתכלת לבנאדם בעיניים ומדברת איתו והמבט לא עובר... כלומר עובר לי הרושם שכאילו מסתכלים עליי ולא אוהבים אותי דבר הגורם לי להפנות מבט.....או כשאני משוחחת עם מישהו אני מרגישה שאני משעממת.... ועם פיתאום הוא מפהק אז זה בכלל מוריד לי את כל הביטחון... מחשבות כאלה שמשתלטות לעפמים ובסופו של יום הן מתסכלות ברמות נוראיות... אני בחורה בת 20 בשירות כרגע וזה משהו שהוא קשה לי. כל זה גורם לי להיפתח פחות, להיות סגורה, לא להיות "זורמת" תמיד.... להראות כועסת, זועפת, רגזנית.... מופנמת... וזה נורא קשה... ואני מנסה להתעלם ולפעמים זה מצליח אבל זה חוזר... וזה נורא...אני מרגישה שאני מעפנה...ושלא כייף איתי...
וממלאת את עצמי במחשבות מפגרות... ופעם הייתי משתפת את אמא שלי אבל היא מייחסת לדברים האלה מינימום של מינימום חשיבות אז הפסתקתי לשתף.. היא אפילו לועגת לפעמים...
אני בנאדם לא קל.. אני יודעת... אבל אני מקבלת לפעמים יותר ביקורות ממשפחה קרובה מאשר פידבקים... ואני יודעת גם שבתמונה הכללית אני דיי בסדר... ואפשר לפרגן... כי אני נותנת מעצמי ועוזרת ואני אוזן קשבת...וזה קשה לי... ואני מפחדת להיכנס מהסיבות האלו לזוגיות... מהחשש לגלות שהבן זוג שלי לא ירצה אותי... בגלל כל הדברים כאלה... במקום להתעסק בעיקרי לפעמים אני חושבת רק על זה...

שלום לך יקירתי,
ראשית, תודה על תשובתך המורחבת. עכשיו יש לנו קצת יותר מושג עם מי אנו מדברים.

אני קורה את הכתוב על ידך ומה אני רואה שם?
אז כך:
אני רואה המון ספקולציות על איך אנשים אחרים "קולטים" אותך.
אני רואה המון פירושים (מבוססים?.. לא נראה לי.) להתנהגותם של אחרים.
אני רואה שעל כל הנ"ל את מסתכלת דרך עדשות שחורות (שליליות) מאד.
ומשום כך, אני רואה בנייתה של דאגה גדולה מאד לגבי כל אינטראקציה חברתית (הגיוני, נכון?)

דרך אגב, אני רוצה לספר לך איך אני מגדיר "דאגה".
בשבילי, דאגה זו "קטסטרופה מדומיינת". ז"א, אנו מדמיינים לעצמנו איזושהי "קטסטרופה" ומשתמשים בדמיון הזה על מנת להפחיד את עצמנו.
איך זה נשמע לך..? מצלצל פעמון כלשהו?
בקיצור, נדרשת כאן שינוי הווייה, שינוי התיחסות לעצמך ולחיים בכלל. אני רואה שישנו בסיס שעליו אפשר להתחיל לעבוד ואת מציינת אותו בסוף ההודעה שלך, כאשר את נותנת לעצמך כמה נקודות חיוביות.

אני חושב שאימון אישי בהחלט יכול להיות לך לעזר רב. אני גם מבין שאת כרגע חיילת ואולי זה יקשה עליך למצוא את האפשרות להיכנס לתהליך. אך שווה מאד לעשות מאמץ למצוא אפשרות כזו.

בינתיים, אני מייעץ לך לקרוא שוב את ההודעה שלך מנקודת המבט שלי. נסי למצוא את הספקולציות, הפירושים והדאגות אשר בתוך הדברים. דרך העדשות הללו תתבונני עכשיו איך הדברים נראים בעיניך. אם התמונה תשתנה, תדעי שזה מה שאת עושה לעצמך.
לא אנשים סביבך רואים אותך כפי שאת מתארת. זו את בעצמך. ואני מניח, בלי להכיר אותך שאת אכן " דיי בסדר... ואפשר לפרגן... כי אני נותנת מעצמי ועוזרת ואני אוזן קשבת." כפי שאת כותבת.

בהצלחה בת 20 נפלאה!
גרשון.

קודם כל תודה רבה לך על הזמן ועל התגובה הנרחבת שלך, יש היגיון רב בדברים שלך
אני חייבת להגיד שאני בנאדם מסובך קצת. אני חוסמת לעצמי דלתות יכול להיות אפילו שאני מודעת לעצמי יותר מדי, ויותר מידי בוחנת ומנתחת דברים...וזה מה שעושה לי רע.
נכון אני חיילת, וזה דיי קשה לי כרגע להתחיל אישהוא סוג של אימון ושינוי...לכן אני מנסה להיעזר בפורומים האלו כדי לקבל טיפים. כדי לקבל התחלה חיובית, אופטימית ...אני תמיד מנסה להסתכל על התמונה הכללית ולעזור לעצמי בלפרגן אבל אני יותר מידי מנתחת דברים יותר מידי מודעת לדברים... מקדימה ומנסה למנוע סיטואציות... וזה נורא נורא חורה... כי אני מעסיקה את עצמי בלראות מה האחר רואה מה טוב לו ונוח לו ושוכחת את המקום שלי... את הרצונות שלי....

או.קיי.
אני חוזר על הנאמר: אימון אישי הווייתי יכול בהחלט להיות לך לעזר רב ולהביא אותך למקום הרבה יותר טוב מזה שאת נמצאת היום.

אבל עד שתוכלי להכנס לתהליך כזה של אימון אני שוב מציע לך: ברגע שאותן מחשבות ותחושות מעיקות עולות אצלך בתודעה, תעצרי לרגע, תנשמי 3 נשימות עמוקות ותשאלי את עצמך:
1)האם מה שאני חושבת זה מ-ו-כ-ח או שזו ספקולציה?
2)האם זה קורה ב-מ-צ-י-א-ו-ת או זה פירוש שלי למציאות?
3)האם הדאגה שלי אמיתית? האם משהו כבר קרה או עדיין כלום לא קרה?
כאשר את שואלת את עצמך את הנ"ל תנסי לשמור על נשימות עמוקות ורגועות ולהשיב לעצמך בכנות מתוך המציאות ולא מהדמיון.
אפשר גם לכתוב את השאלות על כרטיס ושיהיו תמיד בהישג יד.

הנ"ל דורש תרגול וקצת משמעת. תתחילי לתרגל במקרים אפילו "קטנים" ואל תוותרי לעצמך עד שתהי במצב שיתאפשר לך להכנס לתהליך מיטיב.
את לא פחות טובה מאף אחד אחר. זו המציאות. אם את מרגישה אחרת תהי מודעת שאת יצרת את הערכה הזאת וכפי שיצרת אותה את מסוגלת לשנותה.
בהצלחה!

תבורכי בימים של הרמוניה, שקט נפשי ושמחה!
גרשון.

אני אשתדל ליישם את דברייך! שוב פעם תודה על הזמן שלך!

אני מניחה שתוכלי למצוא פורום מתאים לאנשים כמוך באינטרנט, ררק שנדמה לי שזה ינציח את המצב. אם את באמת רוצה להשתנות יש דרכים שונות לעשות זאת, אימון אישי בהחלט יכול לעזור.
בתור התחלה אני מציעה שתשכנעי את עצמך בכדאיות השינוי הזה, אח"כ הכל יהיה פשוט יותר.
בהצלחה.

אכן הפיתרון של להיעזר ברשת תמיכה של אנשים במצבך יהווה פיתרון חלקי והתחלתי.
את יכולה לנסות ולהשתמש בו כדי להבין מאחרים במצב דומה מה היה התהליך שעזר להם להתגבר ולהתמודד ומשם לבדוק אפשרות של טיפול /אימון מומלצים.

אני מאמינה שאחרי שנים ארוכות של בדידות, ולמרות שזה עלול להיות מפחיד, לא כדאי שתבזבזי אף דקה אחת נוספת.
אני בטוחה שיש מיליון סיבות שבגללן הסביבה יכולה להינות ממך ואני בטוחה שאת מודעת היטב ליתרונות שביצירת חברים וקשרים חברתיים
עשית צעד ראשון אמיץ וביקשת (אומנם תחת שם בדוי מעניין) להיחלץ מהמציאות הלא נעימה הזו
אני מאחלת לך להמשיך באותה גבורה
בהצלחה: )

שלום לך,
אני מניח שבחירת השם האנונימי שבחרת לפניתך אינו מקרי ומשקף בצורה זו או אחרת את מצב ההווייה שלך.
למה "לא אני"? אולי בגלל שאת לא אוהבת את מי שאת? ואולי חוסר הקבלה כלפי עצמך אינה מאפשרת פתיחה כלפי אחרים ויצירת קשרים חברתיים..?
על כל פנים, מי שחוסם אותך נמצא בתוכך (את בעצמך) ויש להבין מה גורם להווייה הזו שקיימת אצלך. תהליך מקצועי כמו אימון אישי בהחלט יכול לעשות את העבודה ולשחרר אותך מאותם מחסומים עלומים.
יצירת קשרים וירטואלים באינטרנט יכול להיות נחמד אך בשום פנים ואופן לא יכול לבוא במקום תהליך של חקירה וריפוי רציני שיביא אותך למקום טוב יותר מזה שאת נמצאת כרגע.
וכפי שנאמר, יפה שעה אחת קודם. אבל בתנאי שאת באופן אוטנטי מוכנה להתמסר לתהליך ולתת לו צ'אנס!
בהצלחה רבה!
גרשון.

שלום רון,
תודה על שאלתך.
אינני רו"ח, יועץ מס או מישהו המכיר את תקנות המס מקרוב אז לא אוכל להשיב ספציפית לשאלתך. אך ידוע לי מלקוחות ומקולגות שההוצאה על אימון אישי הוכרה כהוצאה וגם זכתה לזכוי ממע"מ. אני מניח שזה מכיוון שאימון אישי הוא בסה"כ שרות כמו שירותים אחרים שניתנים ע"י בעלי מקצוע לבעל העסק.
זו דעתי האישית והלא מקצועית. מציע לך להפנות את שאלתך לפורום/גורם מקצועי רלוונטי.
בהצלחה!
גרשון.

יעל שלום,

1. תמיד טוב להיעזר בהמלצה של אדם שעליו את סומכת- אם יש כזה..
2. אם אין- לעשות שיטוט קל באתרים, לחפש כמה מאמנים שנראה לך לפי האופן שבו הם מציגים את עצמם שיהיה לך נכון להיעזר בהם ולהיפגש למפגש היכרות שאיננו מחייב-יש רבים שמציעים זאת...
משם- את כבר יכולה להחליט לפי מיטב שיפוטך וטעמך- מי מדבר בשפה שמתאימה לך

בכל מקרה חשוב לזכור תוצאות האימון תלויות בעיקר במיהו המתאמן ולא במיהו המאמן. זה נכון שאם סוג של לפת או צנון גינה ינסו לרתום אותך לעשייה באופן חיוור ולא משכנע זה יהיה קצת קשה יותר, אבל אם את בתור מתאמנת תגיעי עם רמת מחוייבות גבוה לאימון שלך ולתוצאותיו, תוכלי להשיג את מטרותייך בכל זאת..
בהצלחה רבה,
ליאת: )

שלום יעל,
כמה אספקטים במה שאת כותבת:
ראשית, את מתארת את המצוקה שלך בתחום המקצועי ושלמרות הטיפולים שעברת לא הצלחת לפתור את החידה. הייתי אומר שלא בטוח שהמפתח לפתרון נמצא מתחת לפנס של התחום המקצועי. יתכן שזה מקבל ביטוי בתחום המקצועי אך מקורו במקום אחר. את זה תוכלי לחקור, ואני מקווה לגלות, במהלך תהליך אימוני.
שנית, הצלחה בתהליך אימון אכן תלויה בהתמסרות לתהליך מצד הלקוחה/מתאמנת, אך גם מאד חשוב ב"כימיה" שנוצרת בין מאמן-לקוח ואת זה תוכלי לבדוק אכן לאחר פגישת היכרות עם המאמן.
דבר נוסף: אם את חושבת שמאמן מדבר "בסימאות ריקות מתוכן" (עבורך), אז חבל על זמנך, כספך והאנרגיה שתשקיעי באימון. האמירה היא לא רק שיפוט לגבי, אולי, האמונות הכי יקרות של אותו מאמן, אלא גם הבאת אי-אמון מראש ליכולותיו ויושרו של הנ"ל. ואיך תדעי זאת לפני שתתאמני אצלו?
ואולי לאחר שתתאמני ותצליחי לשנות גישה למה שצריך לשנות יתברר שדוקא אותם סיסמאות לא כל כך ריקות מתוכן?
לכן, אני מציע לך להשאיר שיפוטים וחששות בצד וללכת לפגוש את מי שתפגשי בפתיחות, כנות ותקווה למצוא את האדם שיביא אותך למקום טוב יותר מזה שאת נמצאת היום.
בהצלחה!
גרשון.

דרך שאולי תעזור היא לברר באיזו מסגרת המאמן למד, ולבדוק את עקרונות שיטת האימון שלו.
שום דבר לא יעיל במאה אחוזים כמובן, אבל זה בהחלט יכול לתת לך כיוון.
בהצלחה

שלום לך
מה שאת מתארת שייך לקבוצת המצבים בהם אדם מרגיש שמשהו לא בסדר איתו, והוא מתלונן על כך.
מצבים אלה קשורים בדרך כלל לכקבוצת ההפרעות הכפיתיות - מצבים בהם האדם מרגיש שכופיים אותו למחשבה או מעשה כל שהוא, אותו הוא אינו חושב לראוי והגיוני.
הטיפול משולב: תרופתי ביחד עם התנהגותי.
בהצלחה.

שלום לך מאיה,
תודה שפנית אלינו.
מהתאור שאת נותנת לתופעה שמתרחשת לאחרונה אצלך, לא ברור לי לגמרי למה את מתכוונת כאשר את אומרת "שכשאני מדברת אני כל הזמן חושבת איך הצד השני שומע אותי.. ":
האם הכוונה הינה שאת חושבת איך דבריך נשמעים מבחינת הצורה שהם נאמרים, הטון, הדיבור, ההגיה וכו'? ז"א, איך דבריך נשמעים מהבחינה "הפיזית או הטכנית" שלהם,
או
האם הכוונה הינה, שאת חושבת על איך נשמעים דבריך מבחינת התוכן שלהם, מבחינת מה שהם מבטאים, איך את נראית דרכם וכו'? ז"א, איך דבריך מציגים אותך מול הצד השני...
או האם יש משהו אחר שיכול להבהיר למה את מתכוונת.
תוכלי להבהיר את התאור? תודה!
גרשון.

ראשית תודה על הנכונות..
ושנית.. התכוונתי שאני כל הזמן חושבת על איך אני נשמעת.. לא מבחנית תוכן דבריי אלא מבחינה פיזית.. טון הדיבור וכדומה..

אתה חושב שזו סתם הפרעה שתעבור מעצמה? או שזה יותר בכיוון של לפתח חרדה חברתית?

ושוב תודה רבה

תודה על ההבהרה.
אין לי מכאן תשובה לשאלתך איך התופעה שאת מתארת תתפתח. אך מכיוון שהתופעה מטרידה אותך והיא עלולה להחמיר לא הייתי מייעץ לך להתעלם ממנה אלא לנסות ולמצוא לזה תשובה.
יתכן וחקירה ומציאת מקור החרדה לאיך שאת נשמעת, כשלב ראשוני, יכול להביא לפתרון. יתכן גם שזה לא יספיק ותצטרכי לעלות מדרגה בטיפול.
כעקרון זה נשמע כדאגה על איך העולם החיצון רואה או שומע אותך, מה שיכול להיות קשור לאיך בעינייך את רואה או תופסת את עצמך ובגלל זה הייתי מתחיל באימון או טיפול ורואה לאן הדבר מוביל.
בהצלחה רבה!
גרשון.

כמה עולה פגישה איתך? בערך..

שוב תודה ושבת שלום!

א. אני לא ד"ר ולא מתיימר להיות. אני מאמן אישי הווייתי עם נסיון שמאמן בעיקר נשים הרוצות ומוכנות לשנות גישתן לחיים.
ב. שיחת היכרות ראשונה הינה ללא תשלום. רק לאחר מכן מחליטים שני הצדדים אם מתאים להתחיל בתהליך האימון.
ג. לא נהוג לפרסם מחירים כאן. אשמח אם תרימי אלי טלפון (המספר בחתימה), נשוחח קצת ואמסור לך כל הפרטים.
את מוזמנת להתקשר ואשמח לשוחח איתך. בכיף.
גרשון.

שלום אושרי,
כמובן שאי אפשר להשיב לך מכאן ועל-סמך מה שאתה כותב לשאלה מדוע זה קורה לך ודווקא בעיתוי זה.
אך אני יכול להציע לך מספר שאלות שאתה יכול לשאול את עצמך ולנסות להשיב עליהן בכנות מרבית ואולי שם תמצא תשובה (כי כל התשובות האמיתיות נמצאות שם, אצלך..):
** מי אני, שאני מזמן לי לחיי מצבים כאלה?
** איך זה שאני מזמן לחיי בנות שמתנהגות כך כלפי? מה זה אמור לשקף לי, מה עלי להבין מזה?
** מה אני יכול לשנות בהווייה שלי, בדפוסי ההתנהגות שלי, בתבניות החשיבה שלי שיביאו אותי למקומות אחרים במפגש עם בנות הזוג?
אני מניח שאם תצליח להשיב לעצמך תשובות אמיתיות לשאלות הנ"ל, זה יכול לעזור להביא לך בהירות ואפילו שינוי למצב.
בהצלחה רבה!
גרשון.

תודה על פנייתך,

מדברייך נשמעים הפגיעות, חוסר הסיפוק והיאוש בקול חד וברור.
אני מניחה שגם מניסיונך את כבר יודעת בעצמך שיש תקופות שבהן הכל נתפס קשה מידי, מגבלה בתחום אחד גוררת קושי בתחום אחר ואילו שני אלו מעיבים על תחום שלישי וכן הלאה..
נקודות שפל מהסוג הזה, שמתאפיין בחוסר סיפוק וייאוש רבתי הן בלתי נסבלות...

מה שמעודד בדינמיקת הדומינו הזו- שלעיתים רבות היא גם עובדת הפוך...: )

יכול מאוד להיות שאם תחליטי להתמקד ולטפל בנושא אחד - יתר התחומים המשיקים בחייך יחוו התאוששות כמו כן..
לדוגמא- אם תחליטי לבדוק כיצד את יכולה, עם נתוניי הבריאות החדשים שלך, למצוא עבודה שתתן ביטוי לפוטנציאל שבך אז תחושת הערך שלך תעלה, גרור אחריה סוג של ביטוחן חדש שיביא בתורו חוזק אל מול הבעל וכוח מחודש להתמודד עם דברים נוספים..

אימון בהחלט מהווה מקום להתאוששויות מהסוג הזה: )

הנחיות עד אז- קחי סוג של אקמולי ופנקי את עצמך במשו כייפי- עוד היום!
שבי עם חברה על קפה, תקבעי לך טיפול פנים, לכי לסרט או לים...שווארמה בלאפה פחות מומלץ בגלל השרב אבל אם את מתעקשת את יכולה גם..

שיהיה בהצלחה: )

שלום קארין,
ישנו אדם מאד חכם שגם כתב כמה ספרים (רובין שרמה) ואני מבקש לצטט אחת מאמרות הכנף שלו:
"האנשים המרוצים מבינים שחיים דינאמיים מוצלחים מתחילים מבפנים".
ולמה אני בחרתי לצטט את הנ"ל? על מנת להדגיש שאנו לא יכולים לחפש את הסיבות למציאות שאנו חיים בה בנסיבות חיצוניות לנו, קרי עבודה או חוסר עבודה, הבעל, הילדים, הבנה מצד ג', וכו'.
את הסיבות למה שאת חשה כרגע יש לחפש בתוכך ורק בתוכך. שם אפשר למצוא את התשובות והאפשרות לשינוי.
יתכן שאירוע חיצוני זה או אחר ייתן לך תחושה של "אושר" לזמן קצר, אך לאחר מכן המצב יחזור למציאות.
משהו קרה/קורה ב-ת-ו-כ-ך שהביא אותך למקום שאת נמצאת בו. יתכן שזה גורם לך לראות את החיים כפי שאת רואה אותם כרגע. שם בפנים נמצא המפתח לשינוי ולפי התאור בהודעתך, לא נראה לי שאת מצליחה לבד להגיע לשם. אז צריך מישהו עם פנס שיאיר את הדרך.
בהצלחה רבה בימים של שמחה ורוגע!
גרשון.

תודה גרשון על מילות העידוד, ואכן כול מה שאמרת נשמע נכוןן.

שלום קארין
אם אני מבינה מה שקורה לך, אז את בדיכאון קליני.
הטיפול יכול להיות משולב של אימון ותרופות, ויכול להיות רק תרופתי.
לא שאלתי אותך כעשרים שאלות נוספות שאני בדרך כלל שואלת במצב כזה, אבל זה נראה לי הכיוון.
הבוקר פגשתי אישה שהייתה בטיפולים שונים בשיחות, אבל כלום לא עזר עד שקיבלה את נוגד הדיכאון הנכון עבורה.
לדעתי כדאי לך לפנות לפסיכיאטר מומחה, שיתן לך טיפול תרופתי מתאים.
אני גם מאמנת, כפי שידוע לך כמובן, אבל לא נראה לי שזה הכיוון במקרה שלך.
בהצלחה