פורום זאבת, לופוס - יש לך שאלה?

מיה שלום,
צר לי לשמוע על הסבל הרב שאת עוברת. אכן, מה שאת מתארת נשמע אופייני למהלך של פיברומיאלגיה כרונית. אני חושב שהעובדה שאת מתארת את עצמך כאדם מלא חיים ופעיל הוא גורם לטובתך ומשפר את הסכוי שתוכלי להתמודד עם המחלה הזו למרות כל השנים שעברו.
כיום ברור, שהטיפול בפיברומיאלגיה הוא פרוייקט משולב, שכולל מצד אחד תרופות מסויימות אשר הוכחו כיעילות בתסמונת זו ומצד שני טיפולים בלתי תרופתיים שבהם החולה עצמו נדרש להיות אקקטיבי מאד בטיפול. מבחינת התרופות, מדובר בתרופות אשר משפיעות על האופן בו מערכת העצבים המרכזית מפענחת ומוליכה כאב. בין אלו ניתן למנות תרופות כמו אלטרול, ליריקה, גבפנטין, איקסל וסימבלטה. כמובן לכל תרופה עלולות להיות תופעות לוואי ולא כל חולה מגיב בצורה זהה לאותה תרופה, כך שצריך מעקב ראומטולוגי מסודר כדי להתאים את התרופה הטובה ביותר ואת המינון הטוב ביותר לחולה המסויים.
מבחינת טיפול שאינו תרופתי, חשוב לשים דגש רב על הנושא של פעילות גופנית סדירה והדרגתית בעלת אופי אירובי כמו הליכה, שחייה, ריצה וכו'. מעבר לכך ישנו הנושא הרחב של שנוי דפוסי ההתמודדות והחשיבה סביב המחלה, מה שנכנס תחת הכותרת של טיפול קוגנטיבי התנהוגותי. חשוב למצוא מטפל (פסיכולוג) שבקי בתסמונת ובטיפול בה ולגשת לנושא הזה מתוך שכנוע ומוטיבציה.
לא ניתן להבטיח שפיברומיאלגיה תעלם לאחר שנים כה רבות, אבל בשילוב הזה ניתן ברוב המקרים להגיע לשיפור ניכר במצב, באיכות החיים וברמת התפקוד. בהצלחה!

שלום ותודה ד"ר אבלין, אשמח מאוד לקבל מידע, דרך אגב יש לי חברה טובה שיש לה פיברומילגיה והדבר היחיד שעוזר לה לתפקד הוא שילוב של אוקסיקונטין עם ווליום. כבר הגעתי למצב ששקלתי אפילו אפשרות כזו, עד כמה שהיא לא נראית לי. אודה לך אם תשיב לי. אני משתמשת בציפרלקס והפסיכיאטרית אמרה לי בפירוש לא להשתמש בליריקה, אני גם משתמשת בקלונקס.

מיה שלום
אז ככה: ככלל, תרופות כמו אוקסיקונטין, כלומר תרופות נרקוטיות, אינן מומלצות ברוב המקרים של פיברומיאלגיה. לא רק בגלל תופעות הלוואי והנטייה להתמכרות גופנית, אלא בגלל שיעילותן של תרופות אלו אינה גדולה בפיברומיאלגיה. יש לזה כל מיני הסברים אבל נראה שהמנגנון של כאב בפיברומיאלגיה אינו כזה שמגיב דווקא לתרופות החזקות האלו. (יחד עם זאת קיים מיעוט קטן של חולים שכן מסתדרים עם נרקוטיקה, אבל זה באמת היוצא מהכלל).
ווליום היא תרופה ממשפחה אחרת (הבנזודיאזפינים) אשר לה מספר פעילויות. התרופה מרדימה, מפחיתה חרדה ומרפה שרירים. ככלל גם ווליום אינה תרופה מומלצת בפיברומיאלגיה למרות שיש חולים שמשתמשים בה. גם עם ווליום קיימת סכנת התמכרות (פחות קיצוני מאשר עם אוקסיקונטין). אגב, קלונקס היא תרופה מאותה משפחה.
לגבי הטיפול הנוכחי שלך: ציפרלקס היא תרופה אנטי דכאונית אשר מעלה את רמת הסרוטונין במערכת העצבים המרכזית. התרופה טובה לדיכאון אבל אינה אידאלית לטיפול בפיברומיאלגיה, מצב בו צריך להעלות לא רק את רמת הסרוטונין אלא גם את רמתו של חומר הנקרא נוראפינפרין. סימבלטה ואיקסל הן שתי תרופות אשר מעלות גם סרוטונין וגם נוראפינפרין, ולכן הן יעילות גם לטיפול בדיכאון וגם לפיברומיאלגיה. לכן כדאי להתייעץ עם הפסיכיאטרית לגבי החלפת הציפרלקס באחת מהתרופות הללו (גם אפקסור באה בחשבון אם כי יעילותה פחות מוכחת).
ליריקה היא תרופה שפועלת במנגנון אחר לחלוטין ואינה תרופה אנטי דכאונית. לכן אם את זקוקה לטיפול אנטי דכאוני, הליריקה אינה יכולה להיות תחליף לציפרלקס. יחד עם זאת ניתן על פי הצורך להוסיף ליריקה לתרופה אנטי דכאונית אותה תקבלי.

ד"ר אבלין תודה לך על הייעוץ, עזרת לי והבהרת לי רבות. מיה

אור שלום,
למען האמת, יש סכוי ניכר שלתוצאה של בדיקת ה - ANA אין כל קשר לכאבים מהם אתה סובל. ANA אינו מדד כללי של דלקת, אלא נוגדן עצמי אשר מופיע במספר מחלות אוטואימוניות בהם מערכת החיסון תוקפת את גופו של החולה ופוגעת במפרקים או באיברים אחרים. יחד עם זאת ANA עלול להופיע גם אצל אנשים בריאים לגמרי. ממה שאתה מתאר, אם הבעייה מוגבלת לכאבים בשורש כף היד לאחר מאמץ יחד עם CRP תקין, לא סביר שמדובר במחלת מפרקים דלקתית פעילה ולכן יתכן מאד שה - ANA הוא ממצא מקרי. בכל מקרה הטיפול אינו מכוון נגד ה - ANA אלא נגד מחלה אוטואימניות אם ניתן לאבחן מחלה כזו. לכן:
אין טעם לתת טיפול כדי להוריד את רמת ה - ANA (וגם לא בטוח שטיפול ישפיע על ה - ANA)
אם הכאבים ממשיכים צריך לחפש שוב בעיות מקומיות בשורש כף היד ולהעזר בבדיקות הדמייה על פי הצורך, לרבות US , CT או MRI. כמובן שזה עלול לקחת זמן. יתכן שכדאי להתייעץ עם אורטופד מומחה לכף יד כדי להחליט מה מבדיקות ההדמייה מוצדק ואם בכלל קיימת בעייה מבחינת הפרופיל.

הופנתי לראומטולוג ע"י אורתופד שמומחה בכירורגיית כף היד, אחרי ההסבר על ANA אני מבין הרבה יותר את המצב, אני חושב שהיה פה כשל קטן במערכת הרפואית הצבאית, הבעיה עכשיו שיקח הרבה זמן עד שאוכל לשלול גורמים לכאבים. הסיכוי היחידי שלי הוא פשוט לטעון שהכאבים חלפו מעצמם ושהכל בסדר, אם לא אעשה זאת, לפחות מבחינה צבאית אני הולך להתעכב מאוד עם הגיוס והפרופיל, מאחר ועניין הבירור המקומי יכול לקחת שבועות, בין אם מדובר בצילומי US\רנטגן נוספים או MRI חדש, וכמובן בדיקות דם ובדיקות נוספות מתחום הראומטולוגיה שאינני מכיר. הדרך היחידה "לחסוך" את הדרך היא פשוט להביא טיעון לכך שלא ממש כואב לי, אני חושב שהכאבים נובעים מהקלדה במקלדת, וזווית לא נכונה כשאני מחזיק בעכבר, הכאבים באמת פחתו מאוד אחרי שהשתמשתי ברצועה תומכת ליד פרקי זמן ממושכים ואני חושב שחבל מאוד לעכב על בסיס הממצא הזה את כל הגיוס שלי ובכלל התחלה של פרוצדורה מאוד מעייפת בפרוטוקול הרפואי. אני מתכוון לעשות בדיקות דם כבר ביום ראשון (כלליות, כולל ANA RF וCRP) אני אבקש מרופא המשפחה גם בדיקות רגילות בכדי שבתקווה שיהיו כבר תשובות עד יום שלישי למקרה שהראומטולוגית תשלח אותי גם, אולי הפעם יצא ANA חיובי. אילו בדיקות עלי לבקש בכדי "להקדים תרופה למכה?" תודה מראש שוב. שבת שלום, אור.

בהמשך להודעה האחרונה שלי אני עושה מחר בדיקות דם שוב, אני מקווה שיצא הפעם ANA תקין וזהו, אני חייב לשלול בעיות בשורשי כפות הידיים. האם ניתן לקצר את התהליך אצל הראומטולוגית? אתה יכול בבקשה להתייחס להודעה האחרונה שלי? תודה מראש, שבוע טוב.

אור שלום
אינני חושב שכדאי להכביר בבדיקות מעבדה שלא לצורך אם אכן המצב השתפר. הבדיקות מוצדקות רק אם משהו בסימפטומים הקליניים מרמז על בעייה אימונולוגית אמיתית ולפי התיאור שלך זה לא נשמע סביר במיוחד. נראה שכדאי להתאזר בסבלונות, להשלים את הבדיקות ולהתגייס בלב שקט לאחר שהכל יתברר.

שרלי שלום,
מהתלונות שאת מתארת בהחלט נראה שכדאי לבדוק את האפשרות של מחלה ראומטית. ישנם מספר סוגים של דלקות מפרקים אשר עלולים לגרום דלקות בגידים כמו שאת מתארת וכן לגרום נפיחות ברגליים. כדאי לבצע בדיקות מעבדה בסיסיות (אשר אולי כבר בוצעו) כמו שקיעת דם, CRP, RF, ANA ולפנות לבדיקת ראומטולוג.

עשיתי בדיקות דם ולהלן התשובות: C-REACTIVE PROTEIN - קטן מ0.077 RHEUMATOID FACTOR- קטן מ 9.75 ANTINUCLEAR - NEGATIVE DNA (DS) AB - 10.0 NEGATIVE COMPLEMENT C3 - 105 COMPLEMENT C4 - 17 IGG - 1540 IGM - 145 IGA - 291 אם הבנתי נכון על פי ערכי הייחוס, הבדיקות תקינות האם באמת כך? האם אני עדיין צריכה לפנות לראומטלוג עם הבדיקות הללו תקינות? תודה רבה וסליחה על אורך השאלה שירלי

שירלי שלום
הבדיקות אכן תקינות ואינן תומכות בדלקת מפרקים. בכל מקרה כדאי להבדק על ידי ראומטולוג ולשים את הדברים בהקשר הקליני הנכון.

נלי שלום
הטיפול בפלקווניל בדרך כלל אמור כבר להשפיע אחרי פרק זמן כזה. אם זה לא קרה, או שהאבחנה אינה נכונה או שדרושה תרופה אחרת. אם אכן מדובר בדלקת מפרקים (למשל דלקת מפרקים שגרונתית) פעילה שלא מגיבה לטיפול הזה, ניתן למשל להעלות את מינון הפרדניזון בטווח הקצר כדי להגיע להקלה מיידית, ובמקביל לעבור לתרופה יותר חזקה כמו מטוטרקסאט, שתתחיל להשפיע בהמשך ותאפשר ירידה במינון הפרדניזון. כמובן את כל זה צריך לעשות תחת השגחה של ראומטולוג אם כי אולי אפשר לדבר עם רופא המשפחה על עלייה זמנית במינון הפרדניזון. שוב, צריך לוודא שחוסר התגובה אינה נובעת מטעות באבחנה כלומר שהכאב אינו נגרם על ידי סיבה אחרת, שאינה דלקתית (למשל פיברומיאלגיה).
דיכאון עלול ללוות מחלות כרוניות לרבות דלקות מפרקים וגם הטיפול בפרדניזון עצמו עלול לגרום דיכאון. חשוב לזכור שבסופו של דבר יש היום טיפולים יעילים מאד לדלקות מפרקים והצפי הוא שלא תמשיכי לסבול מכאבים וממוגבלות אלא תוכלי לחזור לחיים נורמאליים. יחד עם זאת כמובן שאם הדיכאון הוא קשה (כמו שאת מתארת) כדאי להתייעץ גם עם פסיכיאטר ולשקול טיפול ספציפי נגד דיכאון. הקו המנחה הוא שאין טעם לסבול שלא לצורך - גופנית או נפשית, כאשר יש טיפולים די יעילים בשני המישורים.

זאת שוב אני עם הדלקת פרקים למען האמת לפני 3 שבועות הייתי אצל הראומוטולוגית והיא הרימה לי את מינון הפרדיזון ולאט לאט הורדתי לפי ההוראות שלה עד שהגעתי לכדור 1 ואז חזרו לי הכאבים אבל שלקחתי 1 וחצי אז פחות כואב כאילו החצי כדור הזה עוזר אבל פלקווניל נראה לי לא עוזר מה שכן אני מרגישה שבגלל שטיפול לא עוזר אז זה התפשט לי בכל הפרקים בגוף השאלה שלי אם בפיברומיאלגיה האצבעות בידיים הפרק בידיים וברגליים מתנפחות ומעט מתעבתותובנוסף לכל הכאבים הצטרף הצוואר אבל עוד משהוא שאני מזיזה את הכתף או את האגודל יש מין רעש של נוזל בפנים ממש ממש אני שומעת שאני מקריבה לאוזן

נלי שלום,
פיברומיאלגיה אינה גורמת להנפיחות או לעיוות של המפרקים. (תופעות כאלו אופייניות למחלות דלקתיות ולא לפיברומיאלגיה). גם העובדה שרמת ה כאב משתנה לפי מינון הפרדניזון מתאימה למחלה דלקתית ולא לפיברומיאלגיה. מכל האמור נראה שאכן סביר יותר שמדובר בדלקת מפרקים.

לקבלת תשובה רחבה ומקיפה, יש להציג הודעה זו בפורום: [a href='Forums/פורום_פיברומיאלגיה' id=link]פיברומיאלגיה [/a].

יעל שלום
השאלה של פיברומיאלגיה והריון חוזרת ונשנית לעיתים קרובות ולצערי התשובה עודנה ללא שינוי: אין כיום מחקרים מבוססים הבודקים את מהלך ההריון אצל חולות פיברומיאלגיה. כלומר, איננו יודעים בצורה מדעית אם הפיברומיאלגיה מחמירה בהריון (או דווקא משתפרת). מצד שני אין עדות לכך שקיים קושי להכנס להריון אצל חולות פיברומיאלגיה או שהסכוי להריון מוצלח נמוך יותר (בניגוד למצב במחלות ראומטולוגיות מסויימות כמו לופוס). מבחינת ההגיון, ניתן היה לצפות להחמרה בסימפטומים של פיברומיאלגיה בזמן ההריון מכמה סיבות. הריון בדרך כלל מלווה עייפות וזו עלולה להחמיר אצל חולה הסובלת ממילא מעייפות. המשקל הנוסף המוטל על האם נוטה לגרום כאבי גב גם בנשים בריאות ושוב ניתן היה לצפות שזה יצטרף לכאב של הפיברומיאלגיה. גם רמת הפעילות הגופנית עלולה לרדת בזמן הריון ויש כמובן גם שינויים הורמונאליים משמעותיים. למרות כל האמור לעיל, לא כל החולות מדווחות על החמרה ויש גם כאלה הטוענות שתקופת ההריון היתה טובה יחסית. מבחינת תרופות, כמובן שרצוי להפחית ככל האפשר בתרופות בהריון בכלל ובשליש הראשון בפרט. לגבי חלק ניכר מהתרופות אין מידע חד משמעי לגבי הבטיחות בזמן הריון מכיוון שלא מתבצעים מחקרים בהם נותנים תרופות לנשים הרות. יחד עם זאת יש תרופות אשר נחשבות בטוחות באופן יחסי. בכל מקרה של ספק כדאי להתייעץ עם המרכז הטרטולוגי של משרד הבריאות בטלפון שמספרו 02-6243663 .

ליעל שלום וברכה,
אשמח לדבר איתך,
גם לי יש את התסמונת.

דינה שלום
לאמיתו של דבר במקצוע הראומטולוגיה לא ניתן לקבוע מה יש לחולה רק על סמך בדיקות המעבדה. הבדיקה שציינת היא נוגדן מסויים אשר אופייני לחולים במחלת דלקת המפרקים השגרונתית Rheumatoid arthritis. נוגדן זה נחשב יותר ספציפי מקודמו המפורסם - בדיקת ה Rheumatoid factor. אבל כאמור, הכל תלוי בקליניקה. אם היא אמנם סובלת מסימפטומים המתאימים לאבחנה זו, כמו כאב ונפיחות סימטריים במפרקים בידיים, ברגליים ועוד, יתכן שהיא אכן סובלת מדלקת מפרקים שגרונתית. זוהי מחלה דלקתית כרונית הפוגעת במפרקים ודורשת טיפול אנטי דלקתי ארוך טווח כדי להפחית את הכאבים ולמנוע נזק מבני למפרקים. לשמחתנו יש כיום תגוון של תרופות יעילות למדי להתמודדות עם מחלה זו. אז לסיכום: הבדיקה עשוייה להתאים לאבחנה של דלקת מפרקים שגרונתית - אבל רק אם ההסתמנות הקלינית גם כן מתאימה לכך.

הנורה היא 12-18 והבדיקה מראה על 300 U/ML בבקשה אשמח לקבל מענה למה אפשר לעשות ואם בכלל משהו לא בסדר

אם זה עוזר הגיל שלה הוא 57 בריאה בדרך כלל

נא להפנות את השאלה לפורום ראומטולוגיה באתר BEOK.

נתי שלום
האמת היא שאם השעול מתמשך ומלווה בליחה הייתי מממליץ לבצע בירור כדי לנסות למצוא את הסיבה לכך. צילום חזה למשל הוא כלי אבחנתי פשוט. בדיקה על ידי רופא אף אוזן וגרון גם כן באה בחשבון כדי לשלול בעיות כמו סינוסיטיס או טפטוף ליחה מאחורי מערות האף Post nasal drip וסיבות נוספות לשיעול. כל הבירור הזה בכל אופן מעט יותר דחוף מאשר אצל אדם שאינו מטופל בתרופה כמו אנברל. כמו כן לא ציינת (או שאינני זוכר) אם אתה נוטל במקביל לאנברל תרופות אחרות שעלולות לגרום שעול כמו למשל מטוטרקסאט. אפשר להעזר בתרופות נגד הצטננות או אפילו נגד שיעול - אבל במקביל - לבצע את הבירור.

גיא שלום
תלנות כמו שאתה מתאר יכולות להופיע כאשר קיימת דלקת או התעבות של גידם המכופפים את האצבעות. לפעמים מפתח מצב של "אצבע הדק" - אצבע שקשה לכופףף אותה ולבסוף הגיד משתחרר והאצבע מתכופפת בבת אחת (כמו ההרגשה כשלוחצים על הדק). סיבות רבות יכולות להוביל לכך, לפעמים בגלל שימוש יתר ביד (עבודה ידנית שחוזרת על עצמה) אך גם בגלל מחלות מפרקים דלקתיות או מחלות אחרות (לדוגמא - סוכרת). אני חושב שבשלב ראשון סביר לסיים את הטיפול באתופן ולראות אם העסק מסתדר אך אם לא כדאי להבדק על ידי ראומטולוג ולשקול את ההמשך. במיקרים מסויימים הזרקה מקומית של סטרואידים יכולה לעזור מאד.

עוזי שלום
Ankylosing spondylitis היא מחלה הגורמת להתאחות בלתי הפיכה של חוליות בעמוד השדרה ולכן אין לצפות ששיטת פלדנקרייז תשנה את מבנה עמוד השדרה אם כי יתכן שהיא תעזור לשימור טווחי תנועה וגמשיות שעדיין קיימים. . השיטה עשוייה להועיל נגד כאב אך כפי שציינת זו אינה הבעייה העיקרית. פעילות גופנית ככלל חשובה במחלה זו ושימור טווחי תנועה של עמוד השדרה חשוב ביותר.

תודה עבור העלאת הנושא המעניין! כפי שטוענת פרופסר לסלי קרופורד, שהיא אחת המומחיות העולמיות בנושא הזה, העדויות המוצקות לקיומו של חוסר בסטרואידים אינן קיימות בשלב זה ולכן אין הצדקה למתן הטיפול. גם הטענה כי סטרואידים מחזקים את מערכת החיסון אינה מבוססת.
כמובן, מה שלא מבוסס היום עשוי להתגלות כאמת לאמיתה בעוד מספר שנים ואם יתבצעו מחקרים אשר יוכיחו בצורה משכנעת כי טיפול בסטרואידים יעיל ובטוח בפיברומיאלגיה ו/או בעייפות כרונית - ודאי שזו תהיה סיבה לשמחה. בהחלט חשוב לשמור על ראש פתוח וגם להוסיף ולחקור.

תודה על התגובה בברכה...

ולכן צפוי שתתנגד לטיפול שנוגס ברווחי התרופה סימבלתה. המאמר מדבר בעד עצמו, ואני מקווה שרופאים רבים אחרים יתעדכנו ויתחילו לטפל כראוי. ודרך אגב, גם אם הטיפול הועיל לאדם אחד בלבד (לי) והדבר אינו כך כי מחקרים רבים מראים על יעילותו, הרי שראוי לתת אותו. השיטה של נציגי חברות התרופות לעודד את ה"מחלוקת" נועדה לעכב את השימוש בטיפול הזול והמועיל שפוגע ברווחיהם. אם אתה פתוח כפי שאתה מציין, מדוע שלא תנסה לתת את הטיפול למטופליך בעלי ל"ד נמוך, סחרחורת במעבר משכיבה לעמידה וסימפטומים דומים המראים על חולשת בלוטת האדרנל. הטיפול בוודאי בטוח בהרבה מטיפולים שהוכחו הסכנות בהם כמו ליריקה.

דורון היקר
רק כדי להעמיד דברים על דיוקם, בעיקר לטובת קוראים אחרים, לא ניתן לרשום לחולים תרופות רק על סמך השערות בלתי מבוססות. העובדה שלאדם יש לחץ דם נמוך או סחרחורת במעבר בשכיבה לעמידה אינה מוכיחה שאכן יש לו חוסר בהורמנים של בלוטת האדרנל. כאשר מדברים על תרופות כמו ליריקה או סימבלטה, מדובר בתרופות שיעילותן נבדקה במחקרים גדולים, תוך תיעוד קפדני ומפורט של תופעות הלוואי מצד אחד ושל היעילות מצד שני. במקרה כזה אנחנו יודעים מה המינון המומלץ ויודעים להסביר לחולה למה לצפות. אכן, מנקודת מבט של חולה יחיד כל זה עשוי להשמע טרחני, אבל כאשר מוטלת עליך האחריות לרשום תרופה לאדם אחר, לא לעצמך, אתה מעדיף להסתמך על יותר מאשר תחושת בטן או על דעתו של אדם זה או אחר שכתב מאמר סקירה. לכן הפתיחות משמעותה לאמץ טיפולים חדשים שהוכחו כיעילים ובטוחים במחקרים טובים, לא לבצע נסיונות בלתי מבוססים על חולים בודדים.

אני מודה לך על תשובתך ועל ההתייחסות, הבעת את דעתך בצורה ברורה. כמובן שהבעייה היא שמחקרים רחבי היקף כמו שאתה דורש אינם מבוצעים כלל על הורמונים טבעיים או חומרים אחרים שלא ניתן לרשום עליהם פטנט. לכן לצערנו עבור הרופאים ה"מחמירים" (לא שזה רע) כמוך נראה שלא ניתן יהיה לתת טיפול טוב בהורמונים טבעיים לפיברומיאלגיה, אלא אולי לאחר שתיווצר מסה של רופאים שיטפלו בכך והדבר יהפך לנהוג (ואז תצטרף). בכל מקרה תודה על ההתייחסות. בתודה ובברכה.

לפי הספרות הרפואית, אין מניעה מקבלת חיסון נגד שפעת בחולי זאבת עם מחלה בהפוגה. יתכן והתגובה לחיסון פחותה מאשר באוכלוסיה הבריאה.

שירי שלום
קשה לקבוע בודאות את הסיבה למכלול התלונות שאת מעלה אבל יתכן שהדברים יתבהרו על פני הזמן. בהקשר של נשירת שיער, ישנן מספר מחלות שניתן לחשוב עליהן אם כי לעיתים קרובות לא מוצאים סיבה ספציפית לנשירה. בין אלה יש למנות מחלות אנדוקריניות (למשל הפרעות בתפקוד בלוטת התריס) וגם מחלות אוטואימוניות - שבסך הכל הן מחלות לא שכיחות. האופי השורף של הכאב מעלה את האפשרות של כאב על רקע של פגיעה עצבית מסיבה כלשהיא - ואת זה ניתן לבדוק על ידי בדיקת EMG (בדיקת הולכה חשמלית עצבית). לגבי פצעים על הפנים - שוב יש סיבות רבות - גם כאן הפרעות אנדוקריניות (הורמונאליות) באות בחשבון אבל יש גם מחלות אוטואימוניות שיכולות לגרום לפריחות מגוונות על הפנים.

אבי שלום
במהלך השנים בוצעו מחקרים רבים על על פיברומיאלגיה אשר בהם נמצאו שינויים עדינים בתפקוד של מערכת החיסון. יחד עם זאת לא הוכחה בצורה חד משמעית קיומה של הפרעה ספציפית במערכת החיסון בפיברומיאלגיה ואין שום עדות לכך שמדובר במחלה אוטואימונית. איני יכול להמליץ בעד או נגד תמצית הצמחים הזו, שמהווה טיפול אלטנטיבי בלתי מוכח, אבל כאמור אין חשש עקרוני מ"חיזוק" של מערכת החיסון במחלה זו.

ענת שלום
מחלות מפרקים דלקתיות אשר מערבות את עמוד השדרה עלולות לגרום לסימפטום של כאב "דלקתי" – כאב המופיע במנוחה ומוקל דווקא במאמץ . דבר זה נכון עבור מחלת בכטרב, או בשמה הנוכחי Ankylosing spondylitis וגם לגבי מחלות דלקתיות אחרות של עמוד השדרה. אם רוצים לברר אם במקרה של אביך קיימת דלקת כזו, יש לראות אם בוצעה הדמייה של האיזורים הרלבנטיים כמו מפרקי ה – Sacroileac בחלק האחורי של האגן (צילום או CT).
אם מאבחנים מחלה דלקתית מסוג זה הטיפול הוא בתרופות אנטי דלקתיות לטווח ארוך.
פגיעה בעצב הפודנדאלי בהחלט אינה ביטוי אופייני למחלות ראומטולוגיות. קיימת אפשרות של לחץ על שורשי העצבים בעמוד השדרה התחתון משנית לשינויים שתארת ב- CT שקורנים לאיזור הזה.

אורייה שלום
ראשית, רבות כבר נכתב (כולל בפורום הזה) על הקשר בין חבלות ותאונות לבין פיברומיאלגיה. חוקרים ורופאים רבים מאמינים שפיברומיאלגיה עלולה להתפתח או להחמיר לאחר חבלות, בייחוד חבלות לעמוד השדרה הצווארי כמו בתאונות דרכים עם צליפת שוט. יחד עם זאת יש גם החולקים על קיומו של קשר זה. אם התכוונת לשאול אם הפיברומיאלגיה עלולה לגרום לתאונות דרכים, אין מידע לגבי זה למרות שבאופן כללי ברור שעייפות והפרעות בריכוז, שהם סימפטומים שכיחים של פיברומיאלגיה, אינם תורמים לבטיחות הנהיגה.
כאבים לאורך עמוד השדרה יכולים להיות כמובן כתוצאה מהפיברומיאלגיה שאובחנה אצלך. אם הכאבים אופייניים למצב זה באמת אין צורך לבצע צילומים נוספים. רק אם הבדיקה הגופנית (על ידי אוטופד או ראומטולוג) מצביעה על חשד לבעייה מקומית (דיסק, דלקת וכו') כדאי לבצע בדיקות נוספות על פי הממצאים.
לגבי הפסיכיאטר, חלק מחולי הפיברומיאלגיה (לא כולם) סובלים מבעיות כמו דכאון וחרדה. חולים אלו עשויים להרוויח מבדיקת פסיכיאטר ולקבל טיפול המכוון לאספקטים הללו. אם אין חשד לבעייה פסיכיאטרית מסוג זה, בהחלט אין הכרח בבדיקת פסיכיאטר לגבי הפיברומיאלגיה לכשעצמה.
יחד עם זאת גם במקרים כאלו טיפול פסיכולוגי (לא פסיכיאטרי) עשוי להקל על ההתמודדות עם הפיברומיאלגיה.
צליעה לכשעצמה אינה מוסברת על ידי הפיברומיאלגיה ודרושה שוב בדיקת אורטופד כדי להתרשם אם קיימת בעייה מקומית הגורמת לבעייה זו.

שלום דוקטור, אין לי מילים עניניות יותר לומר, רק בפשטות, איני יכולה לחיות יותר עם הכאבים. מאז שאובחנתי ע"י פרופ' קפלינסקי ז"ל כחולת פיברו, לא פסקו הכאבים זה 20 שנה והמצב רק מחמיר. אני אוהבת את החיים, אוהבת לצחוק מלאת סקרנות ואוהבת לעשות, לטייל לנסוע וכל זה נמנע ממני עקב הכאבים הנוראיים. ההרגשה היא כמו מדוזות שנמצאות כל הזמן בגוף חותכות וצורבות. אני כבר הגעתי למינון של 8 כדורי פרוקסול פורטה ביום, מנסה עד כמה שאני יכולה בימים "טובים" יותר לרקוד, לשחות ולהתאמן, לעבוד, אפרופו עבודה, גם יכולת העבודה שלי נפגעה קשות ואני בקושי משתכרת ומקבלת קיצבת נכות. אני פונה אליך, מתחננת, מה עוד אפשר לעשות????? אגב בשנים האחרונות בבדיקות הדם מספר הלאוקוציטים שלי גבוה מדי. ברור לי דבר אחד, אני לא האשה שתחיה את שארית ימיה בשכיבה במיטה ועוד עם כאבים. האם תוכל לעזור לי? תודה לך וסליחה על ההשתפכות, יש לי פשוט כבר כמה ימים קשים מנשוא.