פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

שלום אנמונימי אחד,

ראשית טוב שאתם רוצים לפנות לעזרה. אין שום סיבה להמשיך לחיות בתסכול כזה ויש פתרונות רבים שאפשר לחשוב עליהם עם יעוץ מתאים.

אז למי פונים? אני חושבת שכל מה שהזכרת הוא רלוונטי. אני בעד "לתקוף" מכל הזוויות- רופא נשים טוב יכול לעזור בכל נושא אי הנוחות ולבדוק פזיולוגית האם יש גורמים לבעיה או כאלה שמוסיפים לה. יעוץ זוגי עם דגש על הבעיה בנושא האינטימי יכול לסייע- וכאן אני ממליצה על דורית שזה חלק מהמומחיות שלה- ואני מאמינה שהיא כבר תוכל לסייע ולכוון לטיפול סקסולוגי- אם בכלל יהיה צורך.

חשוב לדעת- יש אפשרות שהפער ביניכם נובע ממשהו עמוק שטבוע בכל אחד מכם. הצורך והתשוקה אצל כל אחד שונה, ולכן יש סיכוי שתצטרכו ללמוד איך בכל זאת לבוא אחד לקראת השני למרות הפערים ביניכם (אם לא תצליחו ממש לצמצם אותם). דבר שני- יתכן והאינטימיות נפגעת כי חסר משהו מהותי בקשר- לא פעם הגוף מאותת לנו על משהו עמוק הרבה יותר. למרות שזה נראה כרגע דמיוני, אולי יש משהו שישתחרר בטיפול הזוגי שתיקחו- והמגע ביניכם יהפוך למשהו אחר תוך כדי כמעט מבלי "לעבוד" עליו באמת.

מאחלת לכם הרבה מאוד הצלחה.

אני לא יודע אם חסר משהו שאנחנו מפספסים בקשר, אני לא חושב שיש משהו.
בבדיקה של רופא נשים (שהיא מעדיפה להימנע גם) מלפני כמה שנים טובות נאמר לה שהיא יחסית "צרה" ונתן לה משחה לאלחוש, זה לא עוזר.
השאלה אם צריך לטפל בבעיה של הכאב שזה גורם לחוסר רצון או ללכת ישר לסקסלוג בכדי להבין מה מונע ממנה לרצות.
אני אפילו מידי פעם טועה אולי התמימות שלה בפן המיני (חוסר ניסיון, אוננות ועוד) גורם לכל זה, הצעתי לראות סרט פורנו רך ביחד או שתנסה קצת לבד, אין הצלחה.

תודה

הי,

בהמשך למה שכתבת- הייתי ממליצה ללכת לעוד חו"ד של רופא נשים. אם היא לא מעוניינת זה כבר עינין אחר שגם אותו אפשר להעלות ביעוץ.

אני חושבת שהכל שזור זה בזה- אם הבעיה היא זוגית- זה יעלה. אם הבעיה היא פיזית- זה יעלה גם, כנ"ל לגבי אם הבעיה היא משהו אצלה או חוסר רצון מסיבה מסוימת. אני מודה שאיני מכירה לעומק טיפולים סקסולוגיים, אולי דורית תוכל לתת פה יותר מידע, בכל אופן אני חושבת שלהתחיל מיעוץ זוגי אצל מטפל שגם מתמחה במיניות זאת התחלה טובה.

דורית, תוכלי לחוות דעה?

שלום לך,
לדעתי נוצרה אצלה רתיעה מסקס בעיקר בגלל הפחד מכאב, אם כי יש לבחון באיזו אווירה היא צמחה בבית שלה מבחינת חופשיות ומתירנות, כי הצירוף של כאבים בחדירה ובית שמרני בו לא משוחחים על הנושאים האלו - יוצר את התגובה עליה אתה כותב. דבר נוסף שיש לבחון הוא האם היא עברה אי פעם תקיפה מינית, ואז הכאב שחשה איתך בחדירה מעורר אצלה את הטראומה מאז.
אתה כותב ששניכם מסתדרים מצויין בשאר ההיבטים, אבל שווה לבחון זאת במשקפיים מקצועיות בהיבטים שונים של הזוגיות ושל הציפיות של כל אחד מכם בזוגיות.
בשורה התחתונה יתכן והכתובת המקצועית הראשונה צריכה להיות יועץ זוגי שבודקים איתו מראש, עוד בטלפון, שהוא כזה שנכנס לתחום המיניות.
עליך לבדוק גם האם בת זוגך תרגיש יותר נוח עם מטפל גבר או מטפלת אישה.
להבדיל, אם תלכו קודם לסקסולוג - עלול להיות שזה ישאיר אתכם רק בהיבטים הטכניים. יתכן וזה יספיק אצלכם, אבל ליתר בטחון - לצורך מבט כולל יותר - הייתי ממליצה לפנות קודם ליועץ זוגי כפי שכתבתי, ויתכן שבהמשך תופנו לסקסולוג כפי שעדי כתבה לך.
מאחלת הצלחה!!!

תודה על תגובתך.
בנוגע לפגיעה מינית או כל פגיעה, אני בוודאות יודע שאין בעברה, אנחנו ביחד מגיל 15 בערך.
הבית שלה למיטב זכרוני לא בית שמדבר בפתיחות על מיניות, אני קצת תוהה אם בכלל נפוצים בתים כאלו.

יועץ זוגי, או סקסולוג, מאיפה להתחיל ?
איך מוצאים מישהו עם המלצות באזור חדרה-מעגן מיכאל ?

תודה

בוקר טוב,
אתה צודק לגבי רוב הבתים מבחינת יכולת לשוחח על מין. ברוב הבתים אין שיחות ישירות על מין בין הורים לילדיהם. אבל יש מסרים לא מילוליים אשר בונים עמדה רגשית כלפי מין בתור דבר חיובי או שלילי, רצוי או לא רצוי. יש תגובות עקיפות (הקשורות למין) של ההורים על צורת לבוש מסויים או צורת התנהגות של הבת, תגובות שמשדרות לה מה ההורים חושבים על מין.
אינו נוהגים להמליץ על אנשי מקצוע דרך האתר.
יש מישהי טובה בזכרון יעקב - אשמח להמליץ עליה במידה ותתקשר אלי.

הי עדן וערב טוב,

אני שמחה לעידכונייך ולעזור לך תמיד.

לגבי מה שכתבת- ההיסוס הזה נובע מהחשש לאבד או להרוס פי שהצגת בתחילת הפוסט שלך. החשש הזה קורה לנו בקשרים משמעותיים שיש בהם מרכיבים רגשיים לא מבוטלים- כמו מה שקורה לך כאן, ולכן טבעי שתרצי לבקר ולבדוק כל התנהגות שלך מולו. החופשיות עליה את מדברת תוכל להגיע עם הזמן ועם עבודה עצמית שלך, אולי מה שיעזור לכך לבוא יותר מהר היא המחשבה שבעצם קשר הוא לא ממש אמיתי עד שאת מרגישה בו לגמרי "את" וחופשיה לבטא את עצמך. ולשם יש לחתור בכל מערכת יחסים- ובעיקר אלו שחשובות לך. כיוון שאם לא נהיה לגמרי אנחנו- משהו יהיה שם חסר.

אז קחי זאת כדבר טבעי ובכל שיחה איתו השתדלי להיות כמה שיותר "את"- אני מאמינה שזה גם מה שהוא היה רוצה.

התייחסתי גם לתוספת הזו בתגובתי לפנייתך למטה

"אני" יקרה,

מקריאת דברייך נראה לי שניחנת ביכולת הקשבה נדירה. לא רבים הם האנשים אשר מסוגלים ממש להקשיב לאחר (ולא רק לשמוע אותו כ"רעש רקע"). לרוב, אנשים נוהגים לדבר על עצמם, על חוויותיהם, תחושותיהם, קשייהם ורצונותיהם ופחות להקשיב לרצונותיו ולהלכי רוחו של האחר. לך יש את זה, את מקשיבה לאנשים ולכן הם נהנים לדבר איתך, להיפתח בפנייך ולשתף אותך.
עוד עולה מדברייך כי כאשר את מבואסת, כפי שכתבת, שיחות עם אנשים שונים בחייך משפרות את הרגשתך. כלומר, את נהנית מהשיחות עם מכרים, זה עושה לך טוב. כך שאם יש ביניהם מישהו קרוב אלייך, מישהו שאת חשה שנוח לך להיפתח בפניו ולשתף אותו בתחושותייך וברצונותייך, בקשייך ובהצלחותייך, בקורות אותך ובנטיותייך הרגשיות עשי זאת. אין זה סותר. בד"כ כאשר מישהו נפתח כלפי האחר, האחר נפתח חזרה. יחס גורר יחס.
מההתכתבות שלנו אני מקבלת תחושה שנוצר אצלך מעין "בלגן" במחשבות ובתחושות. מתוך ההיכרות הקצרה והמועטה שלנו אני מצליחה לראות את יכולותייך המיוחדות, את החזקות בהן ניחנת, ואילו את נוטה לראות את החסרונות בלבד ול"צבוע" בצבע השלילי גם את עצמותייך. מאחר וכתבת שאת צריכה עזרה ולא יודעת כיצד לנהוג, אולי יש מקום לבחון אפשרות לקבל סיוע מאיש מקצוע אשר יוכל לעזור לך לעשות סדר בתחושותייך ולסדר את הבלגן הזה. איש מקצוע יוכל גם לסייע בידך לראות את עצמך באור נכון יותר, לפרגן לעצמך יותר ולבקר ולשפוט את עצמך לרעה פחות.

אני נעזרת בפסיכולוגית כבר תקופה די ממושכת אני לא יודעת כמה זה עוזר לי ..היא מעלה נושאים שכל מה שיש לי להגיד עליהם זה לא יודעת ולא יודעת והיא דווקא אומרת לי שלדעתה הם השאירו בי פצע ומשום מה אני מרגישה חסומה לדבר עליהם או שהם בכלל לא מפריעים לי ובקשר לבחור-שוב תחושותיי אינן מטעות אותי,אחרי שהוא התחיל איתי ואמר לי שהוא רוצה שנצא ושהוא נמשך אליי והכל הוא פתאום אמר שכחי ממה שאמרתי אני לא יודע מה אני רוצה מעצמי-אולי הוא אומר את זה כי אני די דוחה אותו ואולי לא יודעת מה ,הוןא עדיין מבקש שניפגש אז נראהמה יהיה ..

"אני" יקרה,

מדברייך עולה כי למרות שאת מטופלת על-ידי אשת מקצוע עדיין לא נרתמת לתהליך באמת. על-מנת שתהליך שכזה, בנבכי נפשו של האדם, יעלה על הנתיב הנכון, יתקדם בכיוון הרצוי ויישא פירות, על המטופל להיות מחויב לתהליך לחלוטין, להיות "שם" כל כולו ולנסות למצוא את התשובות בתוך עצמו. איש מקצוע, עד כמה שיהיה מקצועי, מיומן ומומחה לא יוכל לעשות את הדרך במקום המטופל וגם אין זה תפקידו. תפקידו הוא ללוות ולתמוך במטופל לאורך כל הדרך, אולם, את הדרך עושה המטופל עצמו מאחר וזאת הדרך שלו.
היות ואת כבר נמצאת בתהליך שכזה נסי למצות אותו ולמקסם את תפוקותיו. נסי "לחפש" בתוכך את התשובות לשאלותיה ובמקום התשובות שאת עונה היום ("לא יודעת"), עני מה את חשה וחושבת באמת. זו הדרך היחידה להצלחה.
אני מאמינה שכאשר הדברים יתבהרו עבורך בתהליך שלך, את תתנהלי אחרת וכתוצאה מכך גם הסובבים אותך יתנהלו באופן שונה.

הי מילי,

אני מבינה שאת חוששת מהתגובה של בן זוגך. אם כי שנה וחצי אמורה לספר לך באיזשהו אופן האם גם הוא רציני לגבייך, מה הוא מרגיש כלפייך ופחות או יותר להבין לאן נושבת הרוח מבחינתו. בד"כ בתקופת זמן כזאת סביר שתזהי מה כוונותיו הכלליות. אבל- אם את חוששת יתכן ובאמת יש לכך סיבה והוא עוד לא מוכן.

כמובן- עד שלא תנסי לא תדעי. ולכן, אני מציעה שבהזדמנות המתאימה הקרובה, אם זה בארוחה משותפת ורגועה או אם זה בשיחה מסוימת עליכם או על הקשר שלכם, בשיחה אינטימית של גילוי לב- נסי לשאול אותו מהו הסימן שלדעתו אומר כי זוגיות יכולה להתקדם שלב לעבר מגורים משותפים, והאם הוא חושב שאתם מתאימים לשלב הזה. אני מציעה לשים "אצלו" את השאלה ולא להגיד "בוא נעבור לגור יחד". ברגע שאת שואלת ומתעניינת מהי הגישה שלו לנושא- זה פחות מאיים ויש לו יותר הזדמנויות להשיב לך באופן חופשי ולא מאויים. בכוונה הצעתי לשאול אותו שאלה כללית על הגישה שלו בנושא ורק אח"כ להיכנס יותר לזוגיות הנוכחית שלכם. "צעד- צעד". להערכתי זה ירגיע גם את החשש שלך ותהיי יותר בשליטה.

אני מאמינה שהכל מתחיל בתקשורת טובה. אם יש לכם תקשורת כזאת- יהיה לך קל יותר לדבר בגילוי לב. אבל אם אין ביניכם שיחות עמוקות, או יש אותן לעיתים מאוד רחוקות, יהיה קשה יותר להשיג שיחה כזאת גם עכשיו. אם זה המצב ואת סבורה כי אין ערוץ תקשורת מספיק פתוח איתו, הייתי מציעה לדחות את השיחה על כך ולנסות בשלב ראשון להתקרב אחד לשני וורבאלית, מילולית, ע"י שיחות לעיתים קרובות יותר, ע"י גילויי חיבה ואהבה, ע"י בילויים אינטימיים משותפים יחד- כדי ליצור אוירה שבה, בסופו של דבר, תוכלי גם לשאול אותו על מעבר יחד.

אם אתם קרובים לחגיגות השנתיים לקשר- אולי שווה לבקש ממנו "ספיץ'" ולסכם איך היה לו הקשר עד כה- ושם לנצל את המומנטום ולשאול אותו מתי לדעתו אפשר לעבור שלב. חשוב שתקבלי גם דחיה מצידו או חוסר בשלות- ותבדקי מהי הרגשתך. לא תמיד לשני הצדדים הצעד הזה מתאים באותו רגע ולפעמים צד אחד זקוק לעוד קצת זמן וזה בסדר. לכו אל תתאכזבי ואל תתייאשי. (אם המצב נמשך כך תקופה ארוכה זה משהו אחר). מאידך תמיד חשוב להגיד גם מה את מרגישה, ולדבר על הפערים-אם קיימים. הדיבור והתקשורת הם המפתח גם לשלווה ולשקט שהזוגיות צריכה לקבל, במצבים של חילוקי דעות או חוסר מוכנות של צד אחד להמשיך לשלב הבא.

שלום לך צל,

קודם כל יופי של מערכת יחסים. כיף לקרוא שטוב לך, כיף לקרוא על ה"מינון המדויק".. במאמר סגור אני מוסיפה- הרבה פעמים מערכות יחסים מתקשות בהמשך בגלל המינונים הלא מדוייקים...

אז מה שקורה לך הוא דבר לגמרי טבעי, שאם לא היה קורה כנראה לא היית בתחילתה של התאהבות מרגשת. אני חושבת שכבר התאהבת :) ולמעשה את חוששת להגדיר זאת כך בגלל שתי מערכות היחסים הקודמות שלך, שעל פניו נשמע שהבנת מה היה שם ולמדת להמשך- וזה מצוין. כך שלא בטוח ויותר מדויק- בכלל לא בטוח שאת תשחזרי טעויות גם בקשר הזה. משהו אומר לי שדווקא פה יהיה אחרת.

בד"כ קשה לשלוט בהתאהבות. מדובר במערכת רגשות סוערת שלא שואלת אותנו רציונלית האם נוח לנו להתאהב, האם בא לך היום להתאהב. בד"כ אנשים שמניע אותם הרגש- יתאהבו מהר יותר ופשוט יותר, ויהיו גם מוסחים ומנוהלים ע"י ההתאהבות- וזה לא רע בכלל. ההתאהבות היא הכרחית ובריאה להמשך הקשר- כאשר האופוריה יורדת. לא פעם ההתאהבות מחזיקה את הקשר, למרות שכבר חלפה, לאורך שנים, בעיקר בתקופות פחות קלות של מערכת היחסים. אז קבלי אותה בברכה ובשמחה. זה דבר אחד.

דבר שני, לשאלתך- העינין בהתאהבות הוא גם חוסר השליטה וה"ריסקיות" - הסיכון, שבקשר. את הפעם לא מוכנה "לפשל" ואת מעוניינת לשמור על הקשר, לכן לכי על שיטת המינונים שעליה דיברת- נסי לגלות פה ושם איזה רגש, נסי להתנהל יותר בזהירות הפעם ולשאול את עצמך- האם הפעם הייתי בת הזוג המרצה והנואשת או שאני ממשיכה להיות גם קצת לא ברורה ולא מובנת מאליה. כל מה שחשוב הוא כן לגלות רגשות חיוביים, אבל כאלה שלא תרגישי שהפילו אותך. אני מציעה שתלכי בצעדים קטנים- אחרי כל גילוי התאהבות מצידך יכולה להגיע איזו הפוגה קלה- בה את תבררי עם עצמך מה את חשה בהתאם להתנהלות שלך. אני חושבת שיש הרבה גברים שמאוד זקוקים להיות המחזרים, המרצים, הרודפים- זה משהו שמעלה את הביטחון ומראה על חשיבות ודימוי עצמי גבוה. בעוד יש הרבה נשים שרוצות להרגיש מחוזרות ולא נכנעות בקלות. לכן חשוב שתמצאי לך את הדרך המתאימה. נסי להגדיר את ה"נואשות" הזאת שדיברת עליה דווקא בשפה אחרת- התמסרות לבן הזוג, הקרבה, נתינה- אבל לא ללא גבולות. בד"כ הצד השני יודע לתת פידבק מתי זה היה יותר מדי.. וחשוב שהמינון שלך יהיה גם בהתאם אליו- העובדה שבמערכת יחסים אחרת זה השפיע לא טוב לא אומר שגם הפעם. מעבר לזה, אז היה מדובר בדפוס קבוע שלך וכיום את אדם אחר כבר שלמד את הלקח.

לסיכום- לא להסתיר רגשות ומחוות של אהבה, כן להיות יותר בשליטה ולמדוד את עצמך אחרי כל חוויה מרגשת. לאט לאט את כבר תזהי איזה מסלול חדש ולא תצטרכי את המסננת הזאת. אני מקוה שהתגובה לא עמומה מדי ואשמח להסביר אם יש משהו שתרצי להבין יותר לעומק.

קודם כל תודה רבה רבה על התגובה הסופר מהירה! :)

אני ממש מקווה שכמו שאת אומרת משהו פה באמת יהיה אחרת. כי אני יודעת כבר מה גרם למערכות האחרות לא לעבוד. וגם בן הזוג הנוכחי מאוד מפרגן למערכת שלנו וזרק איזו הערה של "כל מערכת יחסים נהיית יותר טובה מהשנייה".. ו"אני טיפוס של מערכות יחסים לא של סתם".. ובאמת היה לו קשר מאוד ארוך של 3 שנים ולפניו גם משו כזה. מאמינה שאיפה שאני אשגה הוא יידע איפה לפעול ולתקן אותי.
כמו כן גם התקשורת בינינו מאד טובה. לא מפחדת לדבר איתו. לא מסתירה שום דבר גם אם אני יודעת שישנה האפשרות לאבד. לי מאוד חשוב לדבר ולהגיד מה אני חושבת וכך גם אצלו וזה מה שעושה את הכל זורם כל כך.

בהחלט אין ספק שאני טיפוס של רגש. זה היה כך מאז ומתמיד.. אבל יש אנשים שזה כנראה מרתיע אותם.. העובדה שהמצב קשה ואני עדין שומרת על אהבה ואופטימיות וזה גורם להם לחשוב "מה, גם כשאני עושה משהו לא בסדר היא תמיד שם ורוצה לתקן?? היא לא עומדת על שלה?." מה שכמובן-ממש לא נכון. אבל הרבה אנשים לא רואים את זה כמשהו טוב. אלא מפרשים זאת כחולשה.

אשמח להבהרה רק בעניין אחד- מה ז"א לגלות פה ושם איזה רגש? להראות לו כמה שאני רוצה אותו ואז להתרחק, לתת לו לגלות לי רגש, ואז גם אני שוב? "בתורות" כביכול? יוצא לנו גם להיפגש רק בסופי השבוע למרות שמנסים גם באמצע אבל זה לא משהו נורא זה מובן ומקובל על שנינו כי זה באמת דברים שאי אפשר לשנות גם אם מאוד רוצים. בסופי השבוע אנחנו לא מסוגלים לעזוב אחד את השניה.

על איזה מינון אני צריכה לשמור? לא לשלוח הרבה הודעות וכאלה? אני לא עושה את זה גם עכשיו.. לא יודעת אני כולי מבולבלת וכך גם ההודעה..:)

הי שוב צל,

אמרת את מילות המפתח- תקשורת טובה. עם תקשורת טובה אפשר להגיע מאוד רחוק ולמקומות מאוד טובים ובריאים ומספקים במערכת היחסים. ברגע שלמדת ממערכות קודמות והתקדמת- היית מודעת לעצמך ואת ממשיכה לפתח את זה- אני יכולה להניח שהמערכת הבאה תהיה מוצלחת יותר. יש משהו בדבריו של אהובך- מערכות יחסים, בהנחה שלא משחזרים דפוסים לקויים שוב ושוב- מביאות אותנו למקומות מוצלחים, ואם אנחנו מספיק מודעים לעצמנו זה מלווה אותנו גם הלאה.

לגבי מינונים- אין ממש נוסחה, אני מנסה לומר שמצד אחד נסי להיות אמיתית- ז"א, אם יש לך משהו על הלב שאת רוצה לשתף, לגלות, משהו שחושף אותך רגשית (במילים אחרות- אני מאוהבת בך)- עשי זאת ואל תפחדי. כי דווקא ריחוק לפעמים יכול להביא לעוד ריחוק וכן הלאה. נסי להמשיך את הקו הגלוי ואת התקשורת הטובה ביניכם, נסי להפריד את מערכות היחסים הקודמות מזו הנוכחית- הרי זה לא אותו פרטנר ולא "מגיע" לו שלא ניתן לו צ'אנס אמיתי להתמודד "איתך האמיתית" (ואת בהחלט שווה את המאמץ הזה!). מאידך- נסי להרגיש טוב עם זה ולא מרצה או נואשת. נסי להגדיר לעצמך שוב למה את מגיבה או מתנהלת כפי שאת- ואפשרי גם לו לחזר אחרייך ולא (תמיד) להיות מובנת מאליה.

חשבי כך- אני למשל מאוד אוהבת שוקולד. אבל אם אני אוכל פשטידת שוקולד ועוף שוקולד ומרק שוקולד זה יהיה לי יותר מדי (..נראה לי). לפי התגובות שלו תוכלי לדעת יותר מה הכיוון. אם למשל הוא עונה לך חיובי ונשמע שהוא אהב את המחווה שלך- תוכלי להמשיך בקו הזה בימים ובשבועות שאחרי.. ושוב לבדוק תגובותיו. אל תפציצי אותו בלבבות, לא.. אלא פשוט תני חופש לרגשות שלך, ודאגי בין השאר להיות גם מחוזרת. בשביל עצמך, ובשבילו- כי גם הוא צריך להרגיש משמעותי בחייך.

חשבי כך- כמה יהיה משעשע לדעת שהוא דווקא מאוד אוהב להרגיש מחוזר ונאהב, כי גם הוא טיפוס מאוד רגשי? כמה כיף יהיה לך לדעת שהוא אוהב אותך האמיתית בדיוק כפי שאת? בגלל שאת כרגע חוששת להרוס את זה- אני מדברת על מינונים, בד בבד על כך שחשוב שתביאי אותך לקשר, כפי שאת, עם לקחים מהעבר.

צהריים טובים עדן,

הצעתי שתכתבי לי אישית בהנחה והרגשת צורך כזה, לאור מה ששיתפת. ההצעה פתוחה ואם תרצי את מוזמנת.

כמובן שזה מסביר כמה וכמה דברים, ואני מאמינה מאוד בשיתוף- אני גם מאמינה שכשאומרים את הדברים בקול (נגיד מול מטפל) או לחילופין כותבים פה- יש לדברים שלך במה, הם לא מתבטלים, הם מקבלים תוקף ואמירה ולכן קל יותר לעבד אותם בהמשך. כפי שאת עושה.

אומץ בעיניי לא ימדד אם תכתבי את שמך האמיתי או לא.. :) האומץ הוא לבוא ולספר גם את הדברים היותר מורכבים, להביא ולהעמיק בתכנים נוספים כפי שעשית, כדי ליצור תמונה רחבה יותר של החוויה שלך. האומץ הזה נותן במה ומרחב אחר פתאום.

אני שמחה על הקשר שלך עם אורי- באמת נראה שיש שם משהו שכדאי ויהיה שווה לשמור עליו- באופן שבו נוח לך ובקצב שלך.

צהריים טובים עדן,

הצעתי שתכתבי לי אישית בהנחה והרגשת צורך כזה, לאור מה ששיתפת. ההצעה פתוחה ואם תרצי את מוזמנת.

כמובן שזה מסביר כמה וכמה דברים, ואני מאמינה מאוד בשיתוף- אני גם מאמינה שכשאומרים את הדברים בקול (נגיד מול מטפל) או לחילופין כותבים פה- יש לדברים שלך במה, הם לא מתבטלים, הם מקבלים תוקף ואמירה ולכן קל יותר לעבד אותם בהמשך. כפי שאת עושה.

אומץ בעיניי לא ימדד אם תכתבי את שמך האמיתי או לא.. :) האומץ הוא לבוא ולספר גם את הדברים היותר מורכבים, להביא ולהעמיק בתכנים נוספים כפי שעשית, כדי ליצור תמונה רחבה יותר של החוויה שלך. האומץ הזה נותן במה ומרחב אחר פתאום.

אני שמחה על הקשר שלך עם אורי- באמת נראה שיש שם משהו שכדאי ויהיה שווה לשמור עליו- באופן שבו נוח לך ובקצב שלך.

הי עדן,

אנא שלחי תגובתך שוב. כנראה חלה טעות.

"אני" יקרה,

עשי מה שאת חשה שנכון עבורך מבלי להעביר את תחושותייך ורצונותייך דרך "מסננת" המחשבות (המיותרות, כפי שכתבת בפנייתך הקודמת), הביקורת והשיפוט העצמיים. אם את חשה שמתאים לך להיפגש עם חברות, עשי זאת ואם את חשה שמתאים לך ונכון לך להיפגש עם הבחור היוזם, לכי על זה.
אני חושבת שדבר לא צריך לבוא על חשבון השני. אני משוכנעת כי תדעי למצוא את הזמן לכל דבר.
להיעתר להזמנה, לצאת ולבלות אינם מעידים על היותך "זולה". את בחורה צעירה וזה מה שאת צריכה לעשות...
צאי, בלי ותיהני אם תבחרי לחזור ולעדכן אותנו בפורום...אשמח.

התייחסתי לפנייתך זו תחת פנייתך "רוצה להבהיר את עצמי".

הי עדן יקרה,

טוב. וואו. הרבה נפתח.. את כ"כ אמיצה לשתף פה באופן הזה, אני באמת מתפעלת מזה ומאוד מעריכה את הכנות והפתיחות שלך. בשלב זה אני מרגישה נוח וצורך מאוד גדול להגיד לך שאם היה לך נוח לכתוב לי את זה באימייל- את מוזמנת. אם דווקא טוב לך לשתף פה, כאשר המרחב הוא לגמרי ציבורי - מצוין גם. יתכן ודווקא השיתוף הזה מרפא חלקים מסוימים...

אני לא יכולה ולא מרגישה שזה המקום להיכנס כאן לעומק דברייך, בעיקר לשיתוף המאוד אינטימי שלך בפוסט הראשון של היום. התכנים שהעלית עמוקים ומרכבים מכדי שאוכל לתמצת כאן איזה ניתוח שלהם או התייחסות מקצועית אחרת. ואני מקוה שאת מבינה את זה בשלב זה. אני רק יכולה להגיד שאני יכולה להבין אותך טוב יותר לאור מה ששיתפת, להבין מאיפה דברים נובעים, ולהמשיך לחזק אותך שוב ושוב- שאת בדרך הנכונה. הבלבול הוא נורמלי לגמרי- כשאין הגדרות ודברים לא מתיישבים במשבצת אחת מוגדרת- העמימות משתלטת. זה הויתור שאנחנו עושים בבחירה שלנו- לא להגדיר קשרים. זה לא חברים, וזה לא סטוץ, וזה לא ידידים. זה עמום. וזה לא סותר שטוב להיות במקומות עמומים לפעמים..

גם להרגשתי יש לך משהו מעבר לאורי, הוא כנראה לא מאיים עלייך בשום אופן כמו הגברים האחרים שפגשת בחייך, והצורה המיוחדת בה בכל זאת יש ביניכם קשר מאפשרת לך הרבה מרחב ועצמיות.. תכונה שהזכרת שיש בך והיא בולטת.

בכל אופן דעי שאת מאוד חזקה בעיניי, ואמיצה.

"אני יקרה",

אני מבינה לליבך. מבינה את ההתרגשות שלפני המסיבה ואת תחושת האכזבה שאת חשה כעת, לאחר שנוכחת כי תחושותייך לא הטעו אותך וכי אין לו כוונות לגבייך, לעת עתה. למרות התחושות שאת חשה כעת, התחושות האלה שגורמות לך למחשבות מיותרות, כפי שכתבת, נסי "להתרומם" ולראות את הדברים החיוביים בכל הסיטואציה הזו. נראה שניחנת ביכולת לחוש את הזולת וזו הסיבה שנהגת כפי שנהגת, לא יזמת מאום ולא הצעת לו להיפגש. יכולת זו שלך תעמוד לזכותך גם בעתיד, כך שתוכלי לשמור על עצמך.
מערכת יחסים שהסתיימה והיכרות שלא התפתחה לקשר אינם מעידים דבר על העתיד. למיטב הבנתי עד צעירה וכל החיים לפנייך. סביר להניח שעוד תפגשי את ה"איש" שלך, זה שידע להעריך אותך בעבור מי ומה שאת. היכולת שלך, לחוש את הזולת, תעמוד לצידך גם כאשר תפגשי באיש המתאים ובוודאי תדעי שזה הוא.
לעת עתה, המשיכי בחייך. נסי ליהנות מהידידות עם הבחור ומהקשרים החבריים עם האנשים הנוספים במקום עבודתך ובכלל.

מיטל יקרה,

אני שמחה שהתקשרת אליו. אם קראת את תגובתי הקודמת את בוודאי מבינה שגם אני חושבת שזה היה הדבר הנכון לעשותו וכל הכבוד לך על שנטלת יוזמה ועשית למען עצמך.
ל"זרום" זה באמת הדבר הנכון ביותר לעשות. נראה שהוא מחבב אותך ולפי התנהלותו אולי אפילו מעדיף אותך על-פני אחרות. עד כה, מהדברים שכתבת כאן בעבר, עולה כי הוא מכבד אותך ושאת יקרה לו. הוא כן, ישר והגון כלפייך ונראה שהוא ממש נזהר שלא לפגוע בך. כפי שהצעתי לך בעבר, היי מי שאת ונסי ליהנות מה"יחד" שנרקם ביניכם מבלי לתת פרשנות כלשהי להתנהלותו (ובוודאי שלא פרשנות שלילית...)