פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

איתי היקר, סליחה על התגובה המאוחרת.
עדיף לדעתי לקבל החלטה עכשו, לפני החתונה, מאשר לחיות בשקר ולהכשיל את הנישואים, הבא בחשבון שבעתיד אתה עלול לפגוע יותר באישתך מאשר אם תעשה זאת עכשו. חשוב האם אתה עכשו מעדיף לברוח מלהתמודד עם הבעייה ופשוט דוחה אותה לאחר כך.
כדאי לך למצוא איש מקצוע במהירות ולהתייעץ איתו.

אביגייל יקרה,

כתבת שאת אוהבת את בן-זוגך וכי אינך יכולה לשאת את המחשבה על פרידה ממנו. כלומר, את יודעת בדיוק מה את חשה כלפיו. יחד עם זאת, ציינת כי קיימים בך חששות ומחשבות מטרידות שמא אהבתך כלפיו דועכת וכי לאור זאת את בוחנת את רגשותייך כלפיו בתדירות גבוהה.
אם אני מבינה נכון את המצב הזה אליו נקלעת, זה כאילו שישנה מחלוקת בין תחושותייך (הרגש) לבין מחשבותייך (ההיגיון, השכל). מחשבות הזורעות בך חששות ופחדים. חששות מכך שעצמת תחושותייך כלפיו פוחתת ופחדים שזוגיותכם תגיע לקיצה.
מאחר ואני מאמינה גדולה בכך שיש "ללכת" עם התחושות הפנימיות שלנו, אני נוטה להאמין לתחושותייך. משום מה הראש "מושך" ל"מקום" אחר. חשבי עם עצמך, מדוע זה כך? האם משהו בהתנהלותו מפריע לך? האם הייתה ביניכם מחלוקת מסוימת אשר גרמה לך להתחיל לבחון את תחושותייך כלפיו? האם היה אירוע מסוים בו התנהלותו לא הייתה לרוחך?
למרות כל האמור לעיל, ייתכן כי הזוגיות שלכם נכנסה לאיזושהי שגרה אשר בעטיה ההתלהבות הראשונית, באופן טבעי, מעט פוחתת. אם את מקום ההתלהבות תפסה תחושת נוחות, ביטחון, יציבות, שלווה ונינוחות, הזוגיות שלכם, כנראה, נמצאת במסלול הנכון.

הי עמית,

ראשית, אני חייבת לציין שאהבתך אל הבחורה הזאת ניכרת ביותר. כשאוהבים כ"כ הדילמות נעשות קלות יותר לפיענוח, וכשאוהבים מאוד מאוד אפילו מוכנים לעשות ויתורים ופשרות שלא חלמנו לעשות קודם.

היא הבהירה מבחינתה שהיא לא מתכוונת לוותר על עקרונותיה ועל אורח חייה הדתיים ומבקשת ממך לכבד זאת ואף לשנות מן ההרגלים שהגעת איתם. אתה מבחינתך, כך נראה, מוכן לעשות זאת עבורה בשמחה. כמה נקודות למחשבה:
1. העובדה שהיא יוצאת עם גבר חילוני מעידה על תפיסת עולמה- ז"א, היא לא שחור לבן. היא יודעת גם להיות בשטחים האפורים. אבל- היא מספיק נאמנה לאמונות שלה ועל כן פתוחה איתך ואומרת לך מה הולך לקרות. זאת אומרת שהדבר יכול להצביע על כך שבעתיד, אולי, אם יהיו עימותים על הרקע הזה, נוכל קצת להרגע מהעובדה שהיא לא עד כדי כך קיצונית. אחרת- היא לא היתה יוצאת איתך מראש. היא לוקחת בחשבון את העובדה שאתה חילוני כשהיא יוצאת איתך. מה יהיה הלאה, זה רק משמים :)
2. כל עוד אתם יוצאים ונהנים, ה"פרויקט" לא מאוד מסובך. מתי הוא כן עלול להיות כזה? כשמתחתנים ומביאים ילדים לעולם. קח בחשבון שסביר מאוד להניח שהיא תרצה להנחיל בביתכם אורח חיים דומה למה שהיא הציבה בפניך- כנראה שבת, ויותר מזה- חינוך דתי לילדים. מה זה ידרוש ממך? חשוב למשל על הסיטואציה הבאה: הילד שלך בא אליך ושואל- אבא, למה אין לך כיפה? למה אני צריך לשים כיפה ואתה לא?...
אני בכוונה מעוררת אותך לחשוב לגמרי "גדול" כדי לאתגר אותך- עד איפה הגבול שלך? עד איפה הגבול שלה? האם היא תסכים, גם היא, להתפשר? אם לא- האם אתה תסכים ללכת איתה למקומות שלה?

לשאלותיך המעניינות:
הבקשה שלה לא רק שנראית לי סבירה, אלא נראית לי נכונה ובוגרת. היא כנראה מבינה שהקשר הולך להיות, כפי שהתחיל- רציני. היא מבינה שאם עכשיו היא לא תשים את הדברים על השולחן עלול להיות בלאגן, ובלאגן רגשי אף יותר. הבקשה שלה היא רק בקשה- אפשר להענות לה, ואפשר שלא.

לשאלתך הנוספת, אתה נענית בשמחה מתוך כמה מרכיבים, כנראה. האחד והעיקרי הוא- אתה אוהב אותה כ"כ. לכן התחלתי לענות לך בעינין הזה- כמה אהבה יש בך אליה.. ולאן היא לוקחת אותך (רק למקומות טובים). מרכיב נוסף הוא כנראה אישיותי שלך- גם אתה לא אדם של שחור לבן, גם אתה יודע לוותר, לתת חופש, להתפשר ולראות גם את השוליים ולא רק את האמצע. אני מאמינה שהרבה בנות זוג היו חפצות להענות כזו מצד בני הזוג שלהן.
לשאלה הבאה שלך- בד"כ זוגות שמגיעים מרקעים מנוגדים- יש להם עבודה קשה יותר לשמור על זוגיות טובה. אחת הדילמות המשמעותיות לגביכם היא מה שהעלתי לגבי חינוך ילדים- חשוב מאוד שתדברו על זה כבר עכשיו אם הכיוון הוא חתונה. מעבר לזה, יש כל מיני דילמות נוספות כמו- מאכלים, כלים, כשרות, צניעות, כיסוי ראש, לאכול אצל ההורים שלך (הכל תלוי עד כמה היא דתיה), ועוד ועוד.

אם אתה מאמין שאתה מסוגל לזה- ואם אתה מבין שאת רוב הויתור אתה תצטרך לעשות (כי זו אמונתה והיא כנראה לא תזוז משם הרבה-לאור מה שהיא הבהירה לך) - אזיי אתה יודע מה מצפה מעבר לפינה. ואני לא אומרת את זה חלילה כמשהו שלילי. אלא- מנסה להאיר לך את הנקודה האולי חשוכה כרגע, אבל שתידלק לכם בהמשך: כנראה, הפשרה שאתה עושה תלווה אותך כל חיי הזוגיות. השאלה הנשאלת: האם היא "שווה" את כל זה? זה אומר ללמוד על העולם שלה, זה אומר להיות איתה, לתמוך בה, לקיים אורח מסוים שאתה לא רגיל אליו, זה אומר לתת "הסברים" לסביבה המתנגדת (אם יש כזו- למשל הורים), זה אומר לגמרי להיות חזק באהבתך אליה ובשינוי הזה.

ממה שאני מבינה ומרגישה- אתה לגמרי שם. אתה מאוד אוהב אותה. בזה התחלת ובזה סיימת הודעתך.

עובדה נוספת חשובה היא- אתה מוכן לא לגעת בה ולכבד את רצונה גם בבחינת טהרת המשפחה. הסכמת ברצון. זה באמת ראוי להערכה ואני בטוחה שהיא אוהבת אותך יותר על כך. אין לי ספק שהנתינה שלך כיום- תחזור אליך בעתיד, דרכה. אין לי ספק שהיא יודעת גם להעניק לך חזרה והיא לא רואה זאת כמובן מאליו.

לסיכום- אני מאחלת לכם הרבה הרבה בהצלחה, מאחלת לך שתוכל (ואני מאמינה שכן) לעמוד בכל השינויים. והכי חשוב- לשתף, לדבר, לשאול, להתעניין, לדבר את מה שאתה מרגיש. הכל מתחיל מתקשורת טובה. אם זה לא היה נושא קרוב לליבי (בהיותי דתיה) לא הייתי מאריכה ומפרטת כ"כ, אבל חשוב לי מאוד לתת לך תשובה מספיק מפורטת, כי זה באמת "אישיו". אבל אישיו טוב. :)

בהצלחה רבה, ולכל התייעצות נוספת אשמח.

האם ידעת שהוא וורקוהוליק?.

הקמת עסק במיוחד הייטק זה שיעבוד. אין מה לעשות אני בטוחה שהוא לא נהנה מזה ושהיה מת לקצת חופש אבל במקרים כאלה אין מה לעשות והוא מחוייב לעבודה. זו הפרנסה שלו. אלו הם החיים שלו.

או שלא תלחצי עליו ולא תקחי את זה כל כך קשה או שתעזבי. כי זה הוא. וזה לא ישתנה.
אז או שתקחי את זה בקלות או ש..


נשיקות.

הי שירי,

לא פשוט המצב איתו את מ,מודדת כבר תקופה ארוכה. יש אנשים שימסרו נפשם עבור עבודה- את הזמן, האנרגיות ולא פעם גם "ינגסו" בזוגיות. לא תמיד זה נשלט- אלא זה צורך מאוד חזק שדוחף אותם לשם. במילים אחרות, שווה לבדוק- או לתהות בינך לבינך- האם באמת הוא יכול להשתנות, לאו דווקא "עבורך" אלא עבורו- האם הוא כאדם מסוגל לשנות את המרכיב הכ"כ חיוני לו הזה בחייו?

מחשבה נוספת- אם הוא ישתנה בשבילך, ואכן "יקריב" ערב או בילויים יותר תדירים- האם הוא יחוש שהוא מפספס אי שם את ההייטק, או שיהיה שלם עם זה לגמרי? ומה את תחושי- האם תרגישי שהוא נועד לרצות אותך, או שתחושי שהוא לגמרי איתך? אני מנחשת שהדרך לשם ארוכה מאוד עבורו, אם בכלל אפשרית.

אני משוכנעת שהוא אוהב אותך ומבין את המצוקה. אבל. יש להבין ולקבל, להיות אמפתי ולהקשיב, לבין לשנות משהו כ"כ בסיסי בחייו. ההייטק כנראה משרת אצלו דחף, צורך ורצון מאוד חזקים ומשמעותיים בחייו. כנראה שהעיסוק הזה וכל מה שבא איתו נותן לו תחושה אותה הוא זקוק על בסיס יומיומי. הזוגיות מאפשרת לו לבטח גם מרכיבים טובים, אבל- ללא קשר אם זו את או אחרת- כנראה שזוגיות מגיעה אצלו בסדר עדיפות אחר וכך יהיה.

את לא נשמעת לי מסופקת מהקשר- אמרת זאת שחור על גבי לבן. צרכייך אכן אינם מסופקים. הוא מקבל ממך מסר אחד ברור: זה מפריע לה, אבל לא מספיק כדי שהיא תעזוב. אז היא תתרגל ונמשיך ככה. אם את מעוניינת שהמסר הזה ימשיך "לפמפם" אצלו והמונה ידפוק, וככה יעבור הזמן זה אחד. אבל אם את חפצה בשינוי מהותי, את צריכה לדעתי לאזור אומץ וכוחות, לעמוד על שלך ולא רק להגיד מה את צריכה.. אלא להתנהג מה את צריכה: את רוצה זוגיות.

מקוה שנתתי לך קצת חומר למחשבה, מגיע לך את הטוב עבורך, את הדבר המספק, זה שעושה אותך מאושרת גם כשאת לבד וגם כשאת ביחד. אני רוצה שתגיעי למצב בו את חשה "להיות עם ולהרגיש עם" ולא להיות עם ולהרגיש מאוד "בלי".

הי מאיה,

ראשית אני ממליצה לך להציג הודעה זו גם בפורום: [a href='Forums/פורום_אחרי_לידה' id=link]אחרי לידה[/a]. שם אולי תוכלי לקבל מענה נוסף לפנייתך.

ידוע כי אחרי לידה הכל משתנה, לרבות הקשר האינטימי. הבאת ילד במיוחד בכור, לעולם, מהווה משבר לא פשוט, יחד עם כל השמחה. המתחים, הגידול, ההתמסרות לילד עלולה גם להביא בין היתר למתחים בתוך הזוגיות. הזוגיות למעשה צריכה לפנות מקום לילד שהגיע, ולא פעם תחומים מתוך הזוגיות עלולים להימחק באופן זמני או להידחק.

אז קודם כל חשוב שתדעי שמה שאת חווה הוא לגמרי טבעי. מה שכן, יש לברר כמה דברים: האם לדעתך יש עוד סיבות לחוסר רצונך לאינטימיות איתו, האם ביררת רפואית מה מצבך מבחינת ויטמינים, האם העייפות מוסברת בעוד דרכים (תזונה לא נכונה וכו'). אשמח אם תוכלי לקרוא קצת גם בפורום שקישרתי אותך אליו וגם בכלל באינטרנט על התופעה- זה מאוד יקל עלייך.

בברכת הצלחה

שלום שלום,

אני שמחה שעשית את הצעד הזה- כפי שמוניקה כתבה לך- זה יאפשר לך לבחון את הדברים ולעכל אותם מעוד זוויות. בנוסף- מפגשים משפחתיים בהחלט יכולים להוות תמיכה מסוימת ולהקל עליך.

נשמח כמובן לעוד עדכונים, משם ומכאן.

רונית יקרה,

ייתכן כי הקשר הזה חשוב לך יותר ולכן התחושות שלך שונות מאשר בקשרים קודמים. יחד עם זאת, ייתכן גם כי את חשה חוסר ביטחון בקשר ו/או בבן-זוגך, כפי שכתבת, ומכאן נובעות תחושותייך.
ציינת כי את חשה שבן-זוגך אוהב אותך וכי את חשובה לו. אם למרות הידיעה הוודאית הזו את עדיין חשה שלא בנוח לאור התנהלותו יש מקום, לדעתי, לשתף אותו בתחושותייך ולבקש ממנו למתן את התנהגותו זו. אין זה מדויק שהתנהלות מעין זו טבעית ומאפיינת את כל הגברים. התנהלות שכזו מאפיינת רק את הפלרטטנים שביניהם....
אם לחילופין, משהו בהתנהלותך היה מפריע לבן-זוגך, האם לא היית משתדלת עבורו?

הי.אני כל חיי התחלתי עם גברים,בשבילי זה אני בוחרת!!,ולא אותי!!!!
נכון,זה צריך אומץ,אבל מי שיש לה,גברים כן מעריכים את זה....באמת!!!
אז זה בסדר!!!
בהצלחה לך!!!

ענפה יקרה,

מצטרפת לחלוטין לדעתה של חיה.
נשים עצמאיות לוקחות את ההחלטות על חייהן, יוזמות ופועלות לקידום מטרותיהן ובחירת בן-זוג היא אחת הבחירות היותר חשובות.
עשי כטוב בעינייך ושיהיה הרבה הצלחה!

אני גם מנסה ורוצה מאוד לעזור לה ושיהיה לה טוב ולא מצליח.. היא אומרת שהפתרון הוא פרידה.
אני לא מצליח לעשות זאת לצערי הרב פשוט בגלל שהיא כל כך מדהימה ומיוחדת ורק אותה אני רוצה (חשבתי על זה הרבה ואני שלם עם זה שהיא האחת)
איזה ייאוש

דורון יקר,

אני מבינה לליבך. לא רק שאבדת את הקשר האינטימי בבית אלא שגם הקשר ה"נוסף", עם חברתך לעבודה, הסתיים, לעת עתה.
הקולגה שלך היוותה עבורך לא רק בת-זוג תומכת, אוהבת ונוכחת, בתקופה קשה זו בחייך, אלא גם הייתה שם עבורך על-מנת שתוכל לחלוק עימה את קשייך וכאביך אשר נגרמו (ועדיין נגרמים) מתהליך הגירושין ומהצורך לעזוב את הילדים. מעבר לעובדה שהיא אוהבת אותך ובגין זה הייתה שם עבורך, מי כמוה יכול להבין לליבך, שהרי היא כבר אחרי התהליך, היא כבר בסטאטוס של גרושה. היא הייתה עבורך מעין מקום לנחמה ומקור לכוחות נפש. כך, שהתחושה הזו, שאתה קשור אליה, כפי שכתבת, יכולה לנבוע מהרגשות שפיתחת אליה כמו גם מכך שהיא הייתה שם עבורך כאשר נזקקת לקשר אנושי חם ואוהב, למישהו שיהיה "בעדך".
למרות הקושי הכרוך בכך עליך למצוא את כוחותיך הפנימיים ולהתמקד כעת בפרידה מאשתך, כך שההסכם ביניכם יהיה הטוב ביותר לכולם, לילדים, לך ולה וכמובן, שיסתיים בהקדם האפשרי. תהליך גירושין מיטבי ומהיר ישרת גם את מטרתך הנוספת, החזרת חברתך לעבודה לחייך. כאשר תהייה ממוקד בעשייה ובקידום תהליך הגירושין תהייה עסוק פחות במחשבות עליה ועל כמה שאתה אומלל. נסה להתמקד ב"יש" ובמה שיש באפשרותך לעשות לקידום מטרותיך במקום לשקוע באומללות (וברור לי שהרבה יותר קל להציע מאשר לבצע...).
תהליכי גירושין אמנם יכולים לקחת שנים יחד עם זאת, אם שני הצדדים מעוניינים בכך, התהליך יכול להסתיים בפרק זמן קצר.
אם אתה חש שאין ביכולתך ל"אסוף את עצמך" בכוחות עצמך אולי יש מקום לשקול לפנות לאיש מקצוע אשר יוכל לסייע בידך ולהיות לצידך.

תודה רבה מוניקה
לאיזה איש מקצוע לדעתך עלי לפנות
אני ממש בדיכאון
אם פסיכולוג- מתמחה במה?
נראה לי שאני חייב לעזוב את חברתי ואין לי כוחות לזה
קשה לי במיוחד שהיא יוצאת עם אחרים - פשוט מטריף ..
אני צריך שהוא יעזור לי להשתחרר ממנה ולהתקדם הלאה בגרושין
תודה מראש
דורון

דורון יקר,

ראשית, לפני שאתה מאבחן את עצמך כ"נמצא במצב של דיכאון", והכוונה לדיכאון המהווה בעיה קלינית הדורשת טיפול ואולי אף תרופתי, כדאי, אולי, שאיש מקצוע יאבחן אם אתה באמת נמצא "שם" או שאולי אתה שרוי במצב של עצב וייאוש, תחושות נורמאליות וטבעיות בחיינו, הנובעות, לרוב, כתוצאה מתקופות ואירועים קשים, ממש כמו במקרה שלך.
אמנם איני פסיכולוגית אולם, בתחושה שלי, אתה נמצא יותר במצב של דכדוך ועצבות מאשר במצב של דיכאון קליני.
בעקבות המצב אליו נקלעת, ובשל כך שאתה נאלץ להתמודד בשלוש חזיתות בו-זמנית (אשתך, ילדיך ואהובתך), כוחותיך הנפשיים נחלשו כל-כך שבתחושה שלך הם פשוט נעלמו. אהובתך היוותה עבורך אי של שפיות, כך שכל עוד היא הייתה שם למענך (וגם לא נאלצת להתמודד עם אובדן הקשר עימה), חשת שאתה יכול להתמודד. כעת, משהיא "הלכה", אתה מרגיש לבד מול העולם. אולם ב"לבד" הזה, טמונה המון עוצמה, יש לך אותך! אולי איבדת את האיש הזה בתוכך, שעליו אתה תמיד יכול לסמוך להישען, אולם הוא בוודאי נמצא שם וכל שעליך לעשות הוא למצוא אותו שוב ולהתחבר אליו. ייתכן כי טיפול/אימון ממוקד וקצר מועד יסייע לך לעמוד שוב על רגליך ולמצוא שוב את טעם החיים. תחילת התהליך תהייה במציאת משאביך ועצמותיך הפנימיים. בשלב השני תלמד מחדש כיצד לעשות שימוש מושכל ונכון בעצמות אלה באופן המיטבי כך שתוכל להתחיל לצעוד בנתיב הנכון עבורך, לשחרר את הקולגה שלך ולהתמקד בתהליך הגירושין, כפי שציינת.

היי
בהן צדק שחשבתי בתחילה שאין לי מה לענות לך, ובכל זאת רק כדי לעודד אותך לפחות בקטע של הקשבה והזדהות עם מצבך שאינו פשוט בכלל... החלטתי כן לכתוב לך---
-
אני רוצה לומר לך כמה מילים שאולי תוכל דרכם להתנחם ואני מתנצל מראש אם זה לא מתאים להשקפתך או לדרך החיים שהורגלת אליהם עד כה.
כלל ידוע הוא שבני זוג שכורתים ברית לחיות את חייהם במשותף הרי הם נחשבים כגוף אחד ומה שכואב לאחד כואב גם אצל השני, כמו כן שטוב לך אז גם טוב לאשתך וכו', את זה אתה בטח יודע ומרגיש כל השנים,
אבל דע לך עוד דבר גדול שמופיע בקבלה על אותו יסוד ועל פיו יוצא שמשמיים הורידו את נשמותיכם בנפרד לעולם אבל אתם גוף אחד שהתמזגתם כאן בעולם הזה, וכעת תתבונן איזה חסד עשה איתך הבורא... המחלה של אשתך היא "המחלה של הגוף שלכם" אלא שרצה הקב"ה שרק היא תסבול ממנה כנ"ל לגביי המחלה החדשה שתקפה אותה, אז קודם כל בוא נודה לה' על כך שאתה בריא ושלם ולא קיבלת עליך את הפצעים הללו... אתה נבחרת להיות זה שיחיה עם המחלה בבית אבל לא ממש על הגוף שלך אלא כאחד שתומך בזה שסובל!
תסתכל על זה במבט אחר ותראה שאתה בר מזל ואולי זה ייתן לך כבר תחושה יותר טובה, אבל כעת עליך להבין שבורא עולם גם כשהוא סוגר את הדלת הוא משאיר את החלון פתוח...הווי אומר שעליך לתמוך באשתך ולתת לה את כל הכוחות הבריאים שיש לך כי לכך נוצרת... זוהי המשימה שלך כרגע-וכל הכבוד שאתה עושה זאת בתמימות ובמסירות כל השנים, אני בכל אופן מעריץ אותך על כל הדרך שעברתם ביחד עד כה, באמת לא פשוט להיות בצד התומך ולהרגיש כאילו אתה נותן ונותן ולא מקבל כלום בחזרה, אבל אם יורשה לי ואתה מסוגל להקשיב גם למילים הבאות אז כדאי שתלמד עוד דבר חשוב, כשאתה נותן (ובפרט למי שאתה אוהב מה גם שהיא אם ילדיך) הרי אתה נותן ומקבל בו זמנית, בעצם הנתינה שלך לאחר, אתה מקבל ממנו את האפשרות לתת לו, יוצא אם כך שאתה מקבל ממנו משהו, וזה את היכולת לתת לו, תחשוב שיש לך לתת אבל אין לך למי , אין מי שיקבל,
מה שאני מנסה להעביר לך שאתה נותן בעין יפה מעצמך כל השנים ולא מתרוקן כי אתה מקבל גם בחזרה, אולי זה מה שהחזיק אותך כל השנים,
ברור שרק מילים לא יחזקו אותך כעת, ואתה צריך קצת זמן להתואשש ולהתארגן שוב מחדש עד שתרגיש שאתה מסוגל שוב לחלוק את כוחותיך ומרצך כדי לתת לאשתך ולבית, >>>לכן אני מציע לך לצאת לכמה ימים חופש להתאורר, תמצא בן משפחה שיחליף אותך בבית ותחזור אח"כ בכוחות מחודשים,
בגלל שכתבת שאופצית הבגידה אינה באה בחשבון אין טעם להרחיב בנושא הזה , אתה מוזמן לקרוא ולהתרשם בפורום בגידות וגירושין איזה צער ותסכול זה גורם לבוגדים עצמם שלא לדבר על חורבן בתים ואימלול ילדים על לא עוול בכפם,

משתתף בצערך ומאחל לכם החלמה מהירה וזוגיות איתנה
בני

בני ידידי שלום,

תודה על שהקדשת מחשבה ובחרת על מענה לסיטואציה הכל כך מסובכת בה אני מצוי. אכן אני מודה ומתוודה שאם חלילה וחס הייתה נוגעת בי אחת ממחלותיה של אשתי (שלא לדבר על שתיהן!) - לא יודע איך הייתי שורד- ועל כן מודה אני לקב"ה על שעשני בריא.
בהחלט אני נותן בעין יפה ולפיכך גם מקבל אך לצערי נדמה לי שבחודשים האחרונים הצד המתרוקן - מתרוקן מהר.
דבריך נגעו בי אך היו לי קשים מלהפנים שהרי מי רוצה בסבל מתמשך ובחיים נטולי אהבה.
באופן טבעי פניתי לחלק הקל בתשובתך והלכתי לפורום פרידות, גירושין ובגידות - וכצפוי מצאתי שם יגון וכאב (זו הרי הסיבה שקיימים פורומים...) . בעודני קורא על תוגתם של הבוגדים, צדה לה עיני משפט של אחד הגברים שיש לו מאהבת כי "אנו צריכים לשאוף לחיות מאושרים ולא לחיות מתים"... לא יכולתי להישאר אדיש שכן לא פעם אני חש כך בדיוק.
כך או כך, נותרתי עם רגשות אמביוולנטיים ומקווה למצוא את הדרך הטובה...

מאחל לך חיים נהדרים, בריאים ומלאי אושר!

בתודה שוב,
דן.

דן היקר, ממש עצוב לשמוע על הבעיה שאתה מתאר. צר לי עליך ועל אישתך.
דרך אחת היא באמת להפוך להיות סוג של "קדוש" שמתעלה על יצריו ומקריב את צרכיו ומוציא מעצמו תכונות נעלות שמעטים הם האנשים שמסוגלים לכך. זו ההכוונה שנתן לך בני, ברוח האמונה והמסורת.
דיברת על האופציות של פרידה או של בגידה.
אבל, אולי ניתן למצוא איזו דרך ביניים, בה לא תצטרך להיפרד ולא לבגוד, אלא להגיע עם אישתך להסכמה ולהבנה שאתה תמצא לך מערכת יחסים חלקית, שתספק לך את הצורך באינטימיות ואפילו באהבה, ויתכן שהיא תהיה מוכנה לכך, מתוך שהיא רואה מה עובר עליך, ועד כמה אתה מתייסר ומתלבט. אם זה לא יהיה מאחורי הגב שלה - זו לא בגידה.

ברור שפתרון כזה אינו "אינסטנט", ונדרש תהליך כדי ליצור אותו ולהגיע להסכמה לגביו.
בדיוק קראתי באחד המוספים בסופ"ש על זוג דתי שבנה לעצמו זוגיות מיוחדת: הוא הומוסכסואל והיא לסבית. הם התחתנו על מנת להוליד ילדים ולבנות תא משפחתי - אבל הגיעו להסכמה שכל אחד מהם יהיה חופשי לצאת ערב בשבוע עם מי שהוא רוצה.
ממש מצא חן בעיני הסידור שלהם, שנותן מענה לכל כך הרבה צרכים מנוגדים.
דן, ברור לי שאין כאן תשובה אחת. כל אדם במצב כזה יתנהל אחרת, ויגיע לבסוף לפתרון איתו הוא יוכל לחיות הכי טוב בינו לבין עצמו.
אני חושבת שכדאי שתתייעץ עם איש מקצוע על מנת להגיע להחלטה שתתאים לך.

דורית היקרה!
צר לי לבשר לך שביהדות שאני מכיר אין מושג של דרך ביניים ובפרט בנושא הכי חשוב של החיים שנקרא "קדושת הקשר הזוגי"
הפתרון שהמציאו לעצמם הזוג שהזכרת לא מחובר למציאות ואין לו שום סימוכין לא בהלכה ולא באגדה...
מי שמאמין באמת חייב לקבל על עצמו את כל החבילה של התרי"ג מצוות, ומשתדל ללמוד לקיים אותם גם שקשה, יש מצוות שהם בגדר חוקים או גזירות שאין לך רשות לגעת בהם לא להמעיט ולא להוסיף אפי' נקודה אחת קטנה.
ניתן לדמות את זה לשליחת מייל עם כל הפרטים הנכונים אבל בלי הנקודה הקטנה דוט קום... והמייל לא יישלח לייעד המבוקש,
אני סבור שלא ראוי לנטוש אדם בעת צרה ולחפש ריגושים במקום אחר גם אם זה נעשה (כביכול...) בהסכמה, הרי כמעט בכל בית יש משבר, אנשים לא נשארים צעירים ויפים לנצח ולא עלינו גם נופלים למשכב וכו',
אז מה?
זה מתיר לפרק את השותפות הנהדרת שהייתה עד כה?
זה נותן לגיטימציה לשנות את הסטטוס?

לא צריך להיות ולהרגיש "קדוש מעונה" בזמן שנותנים כתף ואמפטיה לבת בריתך, לאשת נעוריך שכרתת איתה ברית ונשבעת לה אמונים, אוי ואבוי לנו כחברה וכבני אדם שנתנהג כמו חיות בג'ונגל ונטרוף את הפצוע ונתקוף את החלש,
התכוונתי להבהיר לו שיבין קודם כל ש "הבעיה" היא "שלהם ביחד" ולא מחלה פרטית שלה! ולכן גם הוא צריך להתמודד עם מה שקורה/עובר על אשתו, בדיוק כמו שהוא היה מצפה שהיא תתמוך בו במידה וזה היה קורה לו...
והוספתי בהודעתי הראשונה שעצם הנתינה והדאגה שלו אליה נותנת לו כוחות ואנרגיה חוזרת כדי שגם הוא ירגיש מסופק ומלא, בכך שיש לו למי לתת, וזה עבודה פנימית שהוא חייב לסגל ולעבוד עם עצמו כדי להרגיש באמת שהוא מקבל ולא רק נותן, מה גם שזה ישפר לו את ההרגשה הכללית, כי הכל בראש!
מי מאיתנו לא מכיר זוגות עם בעיות הרבה יותר גדולות, זוגות המתמודדים עם מחלות חשוכות מרפא ובכל זאת האהבה פורחת שם כי אהבה שאינה תלויה בדבר סופה להתקיים,
אני לא תמים ואני מבין שיש למלאות אחר צרכים ורצונות ושאיפות וכו', ולהיפך > חובה עליהם כזוג לעשות הכל כדי שהם יהיו מסופקים גם בנושא הזה כי אחרת זה לא יחזיק מעמד, לשם כך הם יצטרכו להיעזר באנשי מקצוע לדבר ולטכס עצות איך לעורר ולשמר את הזוגיות שלהם ואת חיי המין שלהם למרות כל המחלות והקשיים,
אני מאחל לך שוב הצלחה ובריאות בכל מה שתעשה
בני

בני יקר, תדע לך שאני מאוד מעריכה את דעותיך ובמקרה זה אפילו מעריצה אותן. אבל לא כל אחד יכול לעמוד בתעצומות הנפש הגבוהות הללו כאשר מגיעה שעת מבחן קשה כמו זו של דן.
אני חושבת שחשוב להשמיע לדן ולכולם כפי שעשית מאוד יפה בתשובתך) את החשיבה האידיאליסטית והערכית של היהדות (וגם של דתות אחרות) אודות זוגיות, ויש בכך הצבת מטרה גבוהה ונעלה.
אבל נדמה לי שלא רבים יכולים לפעול כך כאשר מגיעה שעת המבחן.
ברור לי כבר משאלתו הראשונה שלדן שהוא שקל את המעשה הערכי, והוא מודע אליו ונמצא בדילמה קשה. זה כבר מייסר אותו - המחשבה על נטישה או על בגידה,וברור לו שהוא מפנה בכך עורף לאישתו בשעת צרה וברור שזה הקושי שלו.
אינני בטוחה אגב שכל אנשי הדת יסכימו איתך שחייב אדם להקריב את כל אושרו במצב כזה. אבל באמת אינני מתמצאת בתחום הדת כלל.

אולי עדי בתור דתייה תוכל להתייחס לדילמה הקשה הזאת?

ערב טוב לך דורית.

תודה על המילים החמות שכתבת עליי זה עוזר לי באופן אישי ונותן לי את הכוח להמשיך.

המשפט "אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו" מתנגן לי בכל עת שאני ניגש לכתוב את תגובותיי, אני לא מתיימר לייעץ לו מה הוא צריך לעשות מבחינה מעשית, הלכתי יותר לכיוון "המחשבתי" זיהיתי בו ערכיות ונכונות גבוהה לעבודת המידות למרות הקשיים, עובדה שהוא הצליח להחזיק מעמד כ"כ יפה כל השנים הללו עד ש...
ייתכן שכעת הוא עובר משברון רציני ולכן הוא נכנס לבדוק מה יש לכם להגיד, (הוא לא לקח בחשבון שאני יענה...) ועניתי משום שהוא זעק "הצילו". בשביל אנשים איכותיים כמוהו אני נשאר ער בשעות הקטנות של הלילה כדי להושיט להם יד או דחיפה קטנה לכיוון שהם שואפים ורוצים להגיע,
לו הוא היה שומע לי הייתי מעודד אותו לא להיות "קדוש מעונה" אלא לשמור על המקום שלו על הרצונות שלו ולא לוותר על החיים האישיים והצרכים שלו בשום פנים ואופן, אבל הוא גם צריך לקחת בחשבון שלעיתים צריך לוותר על דברים מסוימים כדי לקבל דברים אחרים, אני אוהב להשתמש במשפט "המנוי לא זמין כעת" אשתו שתחיה נמצאת לעת עתה במצוקה אישית ונפשית, והיא לא פנויה להעניק לו ולזוגיות שלהם את הצרכים הבסיסים שהוא והיא זקוקים להם,
אולם מי ראוי להושיט לה יד ולחלץ אותה מהדכאון הזה? אם לא בעלה! להלן השותף לחיים שנמצא הכי קרוב אליה ויודע יותר טוב מכוווולם מה לעשות כדי לגרום לה להרגשה טובה,
בתקופה הזו עד שהיא תתעודד ותחזור לעצמה שימצא לעצמו תחביבים ועיסוקים אחרים שימלאו את חייו, כמו כן הצעתי לו שיקח חופשה לכמה ימים כדי להטעין מחדש את הבטרייה,
תכלס---
מצד אחד שלא יתייאש ממנה כ"כ מהר שיפעל בכל האמצעים העומדים לרשותו בתחום הרפואה ועוד, שיראה לה את אהבתו ללא תנאי בכל מה שקשור בעמידה לצידה בטוב וברע,
ומצד שני לא להזניח את עצמו גם כי התורה בעצמה מצווה ש"חייך קודמין" וגם כי רק בכוחות משותפים כשהוא בראש ובראשונה מחזק את עצמו או אז הם יוכלו לנצח את המחלה, ולבנות עוד קומה בזוגיות שלהם שתהייה הרבה יותר יציבה משום שהיא נבנתה נטו מנתינה אמיתית, נתינה שלא על מנת לקבל פרס!
לילה טוב
בני

אני מסכימה עם בני במאת האחוזים ומורידה בפניו את הכובע. ישר כח . הלוואי וכל הגברים (אני גם מסתפקת ברוב הגברים) היו חושבים ומתנהגים כמוך.

לך דורית , שאני מאוד מעריכה - אני קוראת את התשובות החכמות ומקצועיות שלך בשקיקה ולא פעם לומדת ממך רבות ומנסה ליישם את זה על הזוגיות שלי.
אלא , שצר לי מאוד והיה לי קשה מאוד לקרוא את תשובתך - אין דרך ביניים (לא משנה אם אתה דתי\ חילוני) האישה נמצאת במצב קשה - פיזית,נפשית ועצם הרעיון לשאול אותה בהסכמה שהיא תאפשר לו - זה לדרוך לה עוד יותר על היבלות ולעשות אותה עוד יותר חולה. אני מסכימה איתך שאם בני הזוג נמצאים במצב דומה
(הדוגמא שנתת - אזיי שיעשו כרצונם, אין לי בעיה גם עם נשואים שהולכים לחלופי זוגות ומחליטים על נשואים פתוחים-כמו שנאמר : בעיה שלהם )
אך כאשר בן זוג (לא משנה אם זה גבר או האישה) נמצאים במצב "חלש" - במצב "קשה" מהבן זוג האחר. אני מצפה שיתמכו , יעזרו .מותר להם להתלונן -אין בעיה כי זה באמת קשה ., אבל דווקא במקרים האלה האם לא זו גדולתה של הזוגייות
,המסירות לבן זוג מבלי לצפות לקבל בתמורה(במיוחד שהוא במצב לא טוב) זה הקושי שלהם והם צריכים לעבור את הקושי ביחד. יש דרכים אחרות של תמיכה ומילוי חוסרים.
ואני בכלל לא מדברת מבחינה הלכתית אלא מבחינה מוסרית ,ערכית, זוגית. אהבה ללא תנאים - תמיכה ללמרות שקשה מאוד ואני חס וחלילה לא מזלזלת בקושי של דן . שזה מאוד קשה והוא צריך תמיכה (אחרת) - של איש מקצוע,חברים ,משפחה.. למלא את המצבורים בדברים אחרים . ולחכות שהקושי יעבור.
כמו שבני כתב, זה היה יכול לקרות לבעל ולא לאישה ואז מה - היה לו טוב שאישתו תנטוש אותו (כן, אני קוראת לזה נטישה) ?

ולך דן היקר,רק בריאות לכל המשפחה . שתעברו את המכשול הזה בשלום ובטוב
מקווה מאוד בשביל אשתך ויילדך וגם בשבילך (כבן אדם טוב ,מוסרי,אמיתי ) - שתמצא כוחות ותמלא את החוסרים שלך בדרכים נכונות וטובות . וכל הזמן תראה לנגד עינך את טובת אישתך יילדך ומשפחתך. אני בטוחה שאם תפעל אחרת, לא תוכל להביט על עצמך במראה. אתם בצרה הזאת ביחד , תחשוב טוב אם חס וחלילה זה היה קורה לך ואשתך הייתה מבקשת את מה שאתה מבקש - היית מסכים? היית שמח עם זה, עצם המחשבה שלה?

לרינה, לא קל היה לי לקרוא את דבריך, אבל אני שלמה עם עצמי.
אני שמה לב שדן לא הוסיף להגיב.
זה אחד הדברים שאני חששתי מפניו. שיופיעו כאן דעות ראויות, נקיות, ערכיות, ולא ייאמרו גם דעות שהן יותר עם רגליים על הקרקע. שמבינות את הדילמה הכל כך אנושית של בן אדם שמרגיש שנגזר עליו לוותר על משהו כה חשוב בחיים שלו, מול טובתם של אישתו ובני משפחתו.
וחששתי שאם כל מה שדן ישמע כאן מאיתנו זו הזדהות גורפת עם הגישה הערכית אותה ייצגו בני ורינה - בצורה מאוד יפה יש לומר - הוא ייאלם וייעלם ומן הדיון. ירגיש בלתי ראוי, ירגיש שמגנים אותו על כך שהוא שוקל לעשות משהו שנתפס בידי המשתתפים כאן כהחלטה לא ראוייה ואפילו מגונה.

נדמה לי שכולנו נוכל להפיק תועלת מפתיחת הדיון ומאוד אשמח אם אנשים נוספים יצטרפו ויתנו דעתם לדילמה הקשה הזאת, כולל מוניקה ועדי, כמובן.

לבני, דורית, עדי, ורינה שלום,

קצת נעלמתי/נאלמתי - הייתי שקוע במטלות הבית והילדים...
קראתי בשקיקה את כל אחת מהדעות והתשובות וחלטתי שהכל נכון שכן אני אדם ערכי, יצרי, מוסרי ואמיתי - אך בדיוק בגלל זה ההחלטה היא בלתי אפשרית עבורי וזה מה שגורם לי להרגיש אבוד.
כל אדם עושה ויתורים בחייו אך לכל אחד מאתנו יש את ה-DNA - אותם עמודי התווך, השורשים שעושים אותנו למי שאנחנו.
כשהוויתורים מגיעים לשורשים הרי שזה ממש כמו לחתוך בבשר החי – דבר שמותיר בנו צלקת ומשנה את אישיותנו.
האמינו לי, עשיתי מלא וויתורים אך כעת אני חש שאם אוותר עוד- הרי שלא נותרתי מי שאני.
בני ידידי, מילותיך חכמות ואנו תמימי דעים שאין נוטשים אדם חלש במצוקה.
מאידך, נסה לדמיין זוגיות בה 10 שנים צרכיך, שאיפותיך ורצונותיך רחוקים מלהתגשם.
במה בדיוק אתה נאחז?
אני רוצה לאהוב ולהיות נאהב, זה אני ואם אוותר, אינני אותו דן.
אשתי פשוט לא יכולה לקבל / לתת אהבה – כנראה מפאת מצבה, הרגשתה ותסכולה.
לא פעם היא מפצירה בי שאפסיק לחזר אחריה ושגיל 18 תם מזמן, אך אני בתום מתעקש שהתחתנתי עם מישהי אחרת שאיננה עוד מי שעומדת מולי.
כנראה שאין מזור בענייני ולרעתי או מזלי, כפי ששרה חווה אלברשטיין – הייאוש נעשה יותר נוח.
אני מוצא עצמי מסתכל על נשים של גברים אחרים ופשוט מקנא - מדוע אני לא יכול להרגיש כמותם - נאהב, נחשק, מוערך???
כך או כך, מבחן המציאות מראה שמסיבה כלשהיא, נכון לעכשיו- אני מסרב לעזוב את התא המשפחתי ואת אשתי.

עדי, הניתוח שלך היה מדויק להפליא שכן קלעת בול בתחושותיי.
אם עד לא מזמן הייתה רק מחלה אחת (שלא נראית לעין) ועדיין נמשכתי לאשתי הרי שעכשיו הופיעה המחלה הארורה שמצלקות את פניה – ואני מודה ומתוודה בבושה וכלימה- כבר לא נמשך.
אז אני מסייע ונותן כתף למען "קדושת הקשר הזוגי" כפי שבני כתב – אך נקרע מבפנים.
השאלה שמתרוצצת במוחי השכם וערב היא האם אוכל להחזיק מעמד ואם לא- האם ישנה זוגיות נוספת שאוכל לקיים במקביל ולאהוב מישהי אחרת וזאת מבלי לעזוב את הבית ולפרק את התא המשפחתי?
האם קיימת מערכת הזויה כזו במציאות או שכל אלו פרי דמיונות שפתחתי מפאת המצב העגום?

אגב, גררתי עצמי לטיפול של איש מקצוע ואף התמדתי למשך חודשים אך לצערי זה לא עבד.
לא הצלחתי למצוא את הנוסחה שתפתור לי את העניינים בראש.

אודה לתשובתכם!

דן

דן ידידי מה שלומך...

אכן אתה ראוי לכל השבחים שכתבו עליך ובעיניי אתה מתנהג כאדם "אציל נפש" פשוטו כמשמעו, אני רק בקשתי לעודד אותך ולנסות לדחוף אותך לעשות עוד ועוד ממה שאתה בלאוו הכי עושה כל השנים, הרי בשביל לעשות משהו אחר אתה לא צריך אותנו...
-
לצערי גם אני סבור שאין נוסחה ייחודית שבה אפשר להחזיק 2 מערכות במקביל, אולי זה התאים לימים עברו, כיום זה נועד לכישלון ויביא איתו יותר צער וכאב ממה שאתה חווה בזוגיות הנוכחית,
אני אנסה להבהיר את עצמי שוב ולסכם בכמה מילים את מה שכתבתי ועוד יותר התכוונתי,
1. הדילמה שלך קשה מאוד ואין לי מושג איך הייתי מתמודד איתה.
2. אם אתה מרגיש שאין לך כוח יותר, סימן שלקחת על עצמך יותר מידיי
ושכחת או זנחת במתכווין את הרצונות של בדרך,
3. אתה חייב עזרה בבית,
4. הינך מתבקש להרפות מהניסיון לשנות את המצב.
5. אל תתייאש מהצרכים שלך היכולים להיות מסופקים גם במסגרת היחסים עם אשתך!
6. הטיפול באשתך לא חייב להיות על חשבון התקדמותך האישית.
7. כשתפעל מתוך תחושת שליחות בו בזמן שתפנים שאתה בעצם ממלא את ייעודך
כבר לא תרגיש כ"כ חזק את החסרים ולא תרצה לברוח לשום מקום.
8. אשתך צריכה עזרה והכוונה נפשית מלבד לטיפול התרופתי

-

אני מניח שאתה מכיר את הסיפור עם הקבצנים שהחליפו בטעות את התרמיל שלהם בלילה באכסניה, ובבוקר כל אחד גילה שהחבילה שלו עדיפה על החבילה של הקבצן האחר.


בהצלחה בכל דרך שתבחר
מעריץ אותך באמת
בני

דן היקר, אתה כותב כל כך יפה ומדוייק.
אני חושבת שבמצבים מיוחדים ניתן לייצר פתרונות מיוחדים.
גם בלי מחלות כבר נתקלתי במבנים זוגיים שאיפשרו לאחד או לשני בני הזוג לנהל מערכות יחסים מקבילות. סוג של נישואים פתוחים. נכון שזה עובד הכי טוב כאשר יש המון אהבה וקבלה ואמון בין בני הזוג.
אני חושבת שעל מנת להגיע לפתרון כזה צריך לעבור תהליך של שינוי הדרגתי, שבו כל אחד מכם מעלה ושם על השולחן את צרכיו ואת חששותיו ויחד, או בעזרת איש מקצוע, מגיעים לפתרון.
יש להביא בחשבון שגם אם תגיעו לפתרון כלשהו, יש הבדל בין מה שחושבים שיהיה בתיאוריה לבין מה שקורה במציאות, ולכן צריך תקשורת טובה ופתוחה על מנת להפיק לקחים ולעשות "שינויים תוך כדי תנועה". כמובן שכל השינוי הזה כרוך בסיכונים, ועלול לטלטל את הזוגיות.
אם עד עכשו אתה בלעת את התיסכול שלך פנימה, לאחר ששמים את הדברים על השולחן יהיו טלטלות וסערות, יש להניח.
יחד עם זאת, אני חושבת שניתן להתגבר על הטלטלות הללו אם מקשיבים וסומכים על החלקים הטובים, המהות הטובה, בתוך כל אחד מכם.
כדי להיכנס לתהליך כזה של שינוי נדרש אומץ לב.
האפשרות השנייה היא להמשיך לבלוע ולהימחק, כמו שתיארת את עצמך, או לברוח.

יתכן שאם תחליט להתמודד חיובית כמו שהצעתי - זה יוציא גם מאישתך את החלקים היותר טובים בה. מקווה שתופתע לטובה ממנה.

שלום דן ולילה טוב,

אני רוצה שוב להצטרף לדיון, או לסיכום הדברים, בהמשך למה שכתבו לך רינה, בני, דורית ו"ייחודי", וגם כמובן לא נשכח את המגיבים הסמויים- אלו שאיתנו ושותפים לחוויות שאנו מעלים.

אין לי ספק שההזדהות איתך היתה רבה. אם נסתכל על כל הדיון, במאקרו-אנחנו נראה שבאמת קיבלת את קשת התגובות והדעות האפשריות במקרה שהעלית; מחד יש את דורית שמראה לך כי יש אפשרות לנהל מערכת זוגית מסוימת, עם הגדרות אחרות, שתאפשר לך את הסיפוק ותחושת הנאהבות-והאהבה- שאתה כל כך מחפש. מנגד, יש לך את הדעה של בני- שפירט לך באופן מקיף ועם זאת-אמפטי , על מה ועל אילו אבני יסוד,לדעתו, יושבת זוגיות. החבילה הזאת-זוגיות-באה לידי ביטוי גם ובעיקר ב"רגעים" (שלא לומר שנים) הקשים האלו. ולכן ניתבתי את הכיוון לכוחות שלך, לתעצומות הנפש שלך ולמסוגלות הפרטית שלך להתמודד- אם בכלל. וזה לא כי אין לך אותם, דווקא יש, ואת זה אתה מוכיח בכל פוסט שלך פה.

בהתייחס לדברים האחרונים שכתבת- קודם כל הצורה והאופן בה כתבת את הדברים מותירים תחושה של הזדהות עמוקה איתך. חשוב שתדע שיש בך את זה. לגבי תוכן הדברים- מה שאתה חש הוא במקום וטבעי. וזה בטח לא חדש לך. הכעס והרגשות מסביב רק מייצגים את הקולות הפנימיים, ולמעשה-אם נצייר-את בני ודורית (אני עושה בכם שימוש אבל לאור הכרותנו הארוכה אני בטוחה שאתם מרשים לי). קול "בני" ימשיך ויצוף, ומיד אחריו קול "דורית". האמביוולנציה הזאת, כצפוי, תמשיך להדהד בך.. ותמשיך. עד מתי? עד שתקבל החלטה בשלמות ויחד עם זאת בתחושת אבל ואובדן גדול. אובדן- גם אם תחליט להישאר, הרי זהו אובדן גדול. בדיוק מה שפירטת בפוסט הראשון. ואם תחליט לעזוב- מיותר לציין מה אתה משאיר, גם בבחינה המשפחתית.

השורה התחתונה שלי היא רק חידוד- זה מצוין שהלכת ליעוץ, לטיפול- מצוין שניסית גם את זה. אבל. אני מרגישה נוח להגיד לך- זה לא מספיק. המצב שבו אתה שרוי מבקש, שלא לומר, דורש- התייחסות אישית, מקצועית. אישית- לתת לך גיבוי ותמיכה רגשיים לכ-ל מה שעולה-ל"בני" ול"דורית". ללוות אותך עד לקבלת החלטה, וגם לאחריה. זה לא מצב שמזניחים אותו (ואתה לא מהמזניחים-אתה מבקש סיוע- הצילו, אני מיואש). מקצועית- אמנם פורומים זה דבר נהדר, אבל שוב, הקשיים איתם אתה מתמודד והיכולות שלך (הגבוהות אך המוגבלות, כי גם אתה רק בנאדם) צועקים בקשה לסיוע. להבטיח לך שיעוץ או תמיכה מקצועית תסייע? אני יכולה להבטיח לך שהיא תקל עליך במעט. אם תגיע למקום הזה מתוך רצון-לא לפתור- אלא רצון רגע להרגע, רגע להישען, רגע אחד שבו אתה מניח את הדאגות, אחת אחת, ויש מולך שותף, זה יהיה שווה את הכל.

אולי בדרך הזאת אתה תרגיש איך אותו שיתוק איום מתחיל להתפוגג ולהביא איתו תקופת הסתגלות טובה יותר.

מחזקת אותך, ואתה תמיד מוזמן "לשפוך", לדבר ולהעלות על הכתב את התחושות.
לילה טוב.

אישה ומשפחה זה חשוב מאוד...מה איתך ? תפנק את עצמך בצינעה תמצא מאהבת מתוקה תהנה לך ..ותפנק את אישתך ומשפחתך...תאמין לי זה אפשרי וקיים במרבית הזוגות.....בהצלחה גבר

שלום למשרשרים ובמיוחד לדן היקר,
אני מצטרפת לדיון לאור בקשתה של דורית.

מיותר לציין שהדילמה היא קשה ואף אדם שלא היה בה לא יוכל להבין מול מה דן מתמודד. אני חושבת שזה שלב אחד קדימה- לנסות לענות על השאלה- לבגוד? לעזוב? להישאר ולסבול?

ראשית, לפי מה שאני מעריכה, דן צריך לברר עם עצמו האם בכלל יש בתוכו את תעצומות הנפש הענקיות האלו להתמודד עם מה שמתמודד. וזאת לדעתי השאלה שלו מבין השורות. האם אני מסוגל בכלל לעמוד במה שהחיים מציבים לי? האם אני מסוגל להתמסר ולהתבטל מול רצונותיי, צרכיי, יצריי?

מעבר לזה ובהתייחסות יותר פרטנית למה שדן כתב: כמה נקודות למחשבה..
1. דן התחיל את הודעתו בכך שללא קשר למחלה האחרונה של אשתו- היו ביניהם חילוקי דעות ואף הלכו לטיפולים זוגיים שהניבו תוצאה ברורה- הם מאוד שונים. למרות הכל החליטו לא להיפרד, כנראה בשביל הילדים. זאת כבר עובדה שיש להתחשב בה. ז"א, ההודעה לא התחילה בכמה אהבה ורגש יש לדן כלפי אשתו, ולמרות זאת מתלבט מה לעשות לגבי ההמשך.

2. אני מרגישה שדן מנסה לתת פרשנות פנימית למה שעובר עליו- הלופ הרגשי המסחרר הזה (להיות בעל טוב, אבא טוב כפי שמצפים ממני ולסבול? וחזור חלילה), לנסות להבין באמת למה מסוגל. הוא מבקש את חוות הדעה שלנו, ואני מאמינה שהוא לוקח בחשבון גם חוות דעת שלא אומרות לו לבגוד או לעזוב אותה.

3. דן מתאר זוגיות ללא משיכה, ללא הדדיות, אשה עם מחלות קשות שכיום נמצאת בדיכאון מסוים ובהסתגרות לאור מה שהיא עוברת. סביר להניח שהיא עצמה יודעת ורואה ומבינה מה עובר על בעלה- וגם היא לא ממש מרגישה טוב עם זה.

השאלות הרבות- מה היית עושה אילו אתה היית החולה, מה הילדים שלך יחשבו עליך, מה העולם יחשוב עליך- כל אלו מתנגנות במוחו השכם והערב. מה שחשוב הוא לנסות לברר: האם אני מסוגל לשאת את זה? מהם הכוחות שלי, איפה הם משחקים תפקיד בחיים שלי? האם סיוע צמוד של איש מקצוע כגורם תומך- יעזור לי לקבל החלטה?

וזאת לסיכום ההמלצה שלי- לגשת לאיש מקצוע בהקדם- לקבל קודם כל תמיכה רגשית וגיבוי לכל מה שעולה. בהמשך לנסות לקבל יחד החלטה מה עושים ואם בכלל. לאחר מכן אפשר לשתף את בת הזוג- ולשמוע מה לה יש להגיד, אני בטוחה שיש לה הרבה מה לומר לדן. לא נשכח שזאת זוגיות.

וכמו שדן חי לצד אשה חולה- ככה היא חיה לצד גבר עם אשה חולה. והחוויה שלה- היא לא פחות קשה בעיניי. לכן הכותרת של הודעתי היתה זאת- בואו לא נשכח גם אותה. יש פה שניים, ועל כן אני מסכימה עם בני שאמר- המחלה היא של שניכם.

אני מקוה שהארתי כמה נקודות.. ואם דן פה, וקורא, חשוב שתזכור לקחת רק את מה שנוגע בך, רק את הדברים שמעודדים אותך ומאפשרים לך לחשוב יותר טוב. הפורום הוא מענה חלקי ביותר, ממש פצפון במקרה שלך, חשוב שתדע שכל המגיבים כולל כולם- לא יודעים לגמרי מה הרקע המלא, לא מכירים את התמונה אלא רק מה שאתה בחרת להביא. לכן כל מענה הוא גם סובייקטיבי. ולכן- חשוב שתקבל מענה לגמרי מקיף מול איש מקצוע, אני בטוחה שההקלה הרגשית לפחות- לא תאחר לבוא.

לכל שיתוף נוסף כמובן נשמח. היה חזק ורק בריאות.

צליל היקרה, קורה לכם משהו מאוד אופייני: לאחר הלידה יש שינויים הורמונליים, האישה עוברת תהליך שבו כל האנרגיות שלה - פיזיות ורגשיות - מתרכזות ומופנות כלפי התינוק, וזה קורה להמון נשים שנעלמת להן התשוקה המינית.
הבעייה היא שזה לא קורה ב"ואקום", ומצד השני יש גבר שאצלו שום דבר לא השתנה והוא רוצה סקס כמו קודם...ואז הוא מאוכזב, וכועס, ואז מתווספים רגשות אשמה אצלך, וכל נושא הסקס הופך להיות מטלה במקום הנאה וחיבור בין שניכם.
חשוב שהוא יבין מה עובר עלייך ויוריד מן הלחץ שלו.
ראיתי שדווקא כאשר הגבר מוריד לחץ ומפסיק ליזום - האישה פתאום מתעוררת ויוזמת בעצמה.
במצב בו תמיד הגבר רוצה - לאישה אין מספיק זמן להרגיש מורעבת לסקס מעצמה, בצורה טבעית, וזה משבש לה את מנגנון התשוקה המינית.
האישה גם מגלה שזו דרך להשיג כוח מול הגבר.
טוב היה אילו הגברים היו מביינם זאת ומכינים עצמם לשלב הזה ומרפים מן האישה, ורק דואגים להחמיא לה שהיא נראית טוב ושהיא נחשקת, בלי להוסיף על כך האשמות ואיומים.
אבל לצערי איש לא מכין אותם לשלב הזה ואיש לא מדריך אותם...
אני יכולה להציע שהוא יקרא מה שכתבתי כאן, אולי זה יעזור לו להבין שמה שקורה לכם הוא טבעי ושכיח.
כי הבעייה היא שכל גבר לוקח זאת אישית: הוא חשוב לעצמו - זהו! היא לא נמשכת אלי! והוא גם חושש שמעכשו זה יהיה ככה לתמיד. אז הוא עוד יותר מודאג. אם הוא יבין שזה מצב זמני ויפסיק להאשים - כל הסיבוכים שעלולים להתלוות לתופעה הזאת יהיו קטנים יותר.

הי מירי,

לא כתבת כמה זמן אתם נשואים ובני כמה אתם, מה טיב הקשר באופן כללי והאם את מזהה עוד בעיות תקשורת דומות- אלו דברים שהיו יכולים לסייע קצת לכוון אותך.

ממה שכן כתבת, נשמע שאת מאוד טעונה על המשפחה שלו, ומנסה להעביר לו את המסר בדרכי תקשורת מסוימות שאולי לא תמיד מתאימות, שכן כמו שכתבת- זה מעגל חוזר.
אצל הרבה משפחות היחסים עם משפחת הבעל או האשה- יכולה להיות מכבדת, עניינית, ללא אהבה גדולה אבל גם חלילה ללא שנאה. משהו שהוא סטטוס קוו על מנת להשאיר את האוירה רגועה. זה אמנם קשה ודורש שיתוף פעולה של כולם אבל כשזה קורה זה מרגיע את הרוחות. אני לא יודעת האם הצעת לבעלך ללכת להכוונה מקצועית בנושא, לאור כך שהגעתם למבוי סתום- את מרגישה שאתם לא מצליחים להתקדם ע"י שיחות או ויכוחים בנושא. לכן חשוב לבחון אופציה להעלות את הבעיה מול איש מקצוע. אשמח לדעתך.

הי עדן,

אכן התפתחויות מעניינות, אם כי היינו יכולים לצפות שיקרה משהו לאור ההתקרבות ביניכם לאחרונה.

להערכתי את עדיין נמצאת בשלב של לנסות להבין מה את רוצה, מה את מחפשת, וגם בין היתר להיות בחברה ובסביבה שתורמת לביטחון העצמי שלך. אני חושבת שכדי למנוע בלבול פנימי אצלך בעתיד הקרוב- כדאי שתיקחי רגע מחשבה אחד, ותנסי לזהות מה באמת את רוצה. האם את יכולה לענות על השאלות הבאות: האם אני מעוניינת כרגע בקשר רציני? האם אני מעוניינת בקשר עם החבר של האקס- על אף שמעשן, על אף המיגרעות, על אף שהוא חבר של האקס? האם יש לי רגשות אמיתיים לאקס או שמדובר בגעגוע לתקופה מסוימת? האם אני מוכנה להתחייב כרגע לקשר רציני עם מישהו? האם אני מרגישה בטוחה מול החבר של האקס לספר לו שאני רוצה לנסות כיוון רציני יותר?

כרגע, על פניו, נראה כי החבר של האקס מקבל רמזים ברורים שאת מוכנה להמשיך בכיוון שהתחיל לאחרונה, ז"א, כיוון לא מדובר ולא רשמי אבל לא כיוון של מחוייבות. את יודעת שהדברים יכולים להיות מאוד נוחים ומאפשרים עבור גבר- שדווקא אין דיבור על מה קורה איתכם. אבל עבורך זה עלול הביא לבלבול. ולכן חשוב שתנסי לענות על השאלות הפנימיות שלך, ולאחר שתגבשי רצון מבוסס- מה את באמת רוצה, חשוב שתגיעי לחבר לשיחה פרטית שלכם בה תשתפי אותו על המשך הכיוון מבחינתך, ותשמעי בה גם מה דעתו.

הי עדי.
קודם כל מענין אותי אם אני צריכה להגיד לו שמעולם לא שכבתי עם האקס. אני מניחה שזה יושב עליו איכשהו. אני לא בטוחה איך כדאי להגיד לו את זה אם את בכלל את מציעה להגיד.
אני שכבתי רק עם בעלי, חיכיתי לאחד. מעולם לא הייתי בעד יזיזות או סטוצים. אבל איתו זה הרגיש לי אחרת בגלל שאני מכירה אותו ויש בו משהו מושך ואני אוהבת אותו בתור ידיד. אני לא רוצה להרוס את החברות שלנו, הוא ממלא מקום חשוב בחיים שלי כרגע.לא הייתי חושבת כעת על קשר רציני. מצד שני. לא רוצה לפספס. הוא כן בחור שהייתי מעוניינת לבדוק בקטע רציני. והאמת האקס כבר לא עכ משנה לי כרגע כי טוב לי. ואם הוא היה אותה משהו איתי אז אולי נגיע הסמן שיעשה משהו במקום שאני כל הזמן אזרוק חבל הצלה.
בנוסף אני לא יודעת מה לעשות בפעם הבאה שניפגש,ואם תהיה הזדמנות נוספת לסקס אני מאמינה שארצה. אני רוצה שיבים שאני בכיוון אבל בהחלט לקחת את הכל לאט ובאיזי ושלא יחשוב שאני כזו שאם שכתבנו אס אנחנו ביחד.
שורה תחתונה, אשמח מאוד לנסות. איתו. הוא גבר שאשמח שיהיה לצידי בתור בן זוג

קראתי שוב את מה שכתבת. מבחינת לענות על השאלות:
האם אני מעוניינת כרגע בקשר רציני? לא חשבתי שארצה כרגע, אבל כפי שרשמתי, אני לא רוצה לפספס כי אולי זה הקשר האמיתי שלי ולא תמיד יש לנו שליטה על לוחות זמנים.
האם אני מעוניינת בקשר עם החבר של האקס- על אף שמעשן, על אף המיגרעות, על אף שהוא חבר של האקס? כן. הוא פשוט בן אדם מדהים ואיכותי, ברמה גבוהה, איכפתי ודואג וכל מה שהייתי שמחה שיהיה בגבר שלי.
האם יש לי רגשות אמיתיים לאקס או שמדובר בגעגוע לתקופה מסוימת? האמת, אני לא יודעת. אין לי שום הזדמנות לבדוק את זה, ואולי בעצם המעשה שלי עם החבר של האקס סגר לי סופית אופציה עם האקס, ואולי ככה אוכל להמשיך הלאה – בלי קשר לחבר שלו, אלא אני עם עצמי. היה, נגמר. אולי אני צריכה להניח לעבר. שוב, אם היה רוצה באמת באמת היה עושה הכל כדי לבדוק ולנסות. אולי אני בנק' בחיים שאני רוצה שמישהו ירצה אותי למרות הכל ועל אף הכל. אני חייבת להבהיר משהו בנושא הזה. בתהליך הגירושין התייעצתי לפני תחילת התהליכים עם העו"ד שלי. והוא אמר לי משפט שנחרט אצלי בראש –למה את רוצה להיות עם מישהו שברור שלא נלחם עליך? וכרגע זה מה שאני מחפשת. אני לא אומרת שאני מצידי לא אעשה שום צעד ולא אלחם, אבל אני רוצה לראות את זה ולהרגיש את זה גם כלפי.
האם אני מוכנה להתחייב כרגע לקשר רציני עם מישהו? תמיד הייתי טיפוס של קשר ומחוייבות, אז אני מאמינה שאם זה זה אני אתחייב. למרות שאולי אני צריכה את הזמן שלי לעצמי. מה שכן, אני כבר למעלה משנתיים בתהליך של קבלת הגירושין. לפני שנתיים התחלתי לעבוד על עצמי והחלטתי להשלים עם העובדה שאני רוצה גט.
האם אני מרגישה בטוחה מול החבר של האקס לספר לו שאני רוצה לנסות כיוון רציני יותר? לא. אני לא מסוגלת להגיד לו את זה וזה ללא קשר לאקס. שתי סיבות: א. אמר תמיד שהוא לא בנוי לקשר רציני וזוגיות, למרות שאני מאמינה שכשזה בא זה בא. ואף אחד לא מדבר על חתונה מחר. וכן היו לו קשרים בעבר. ואולי גם לי מתאים קשר מהסוג הזה של-לא מחייב לעבור לגור ביחד, לא מחייב משפחתולוגיה, אני מניחה שזה אפילו יותר נכון לי בשביל הילד שלי. ב. כשהתחילו החיכוכים בבר הוא כל הזמן אמר – זה מסוכן, לא ייגמר טוב, אבל המשיך להתחכך ולנשק. פתאום עצר הכל ואמר "אני לא שם". זה יכול להיות המון דברים, וזה יכול להיות גם רק בגלל האקס. אני לא יודעת. עובדה שבסופו של דבר הוא היה שם. אז לא, אני לא מרגישה בטוחה להגיד לו. ואני לא יודעת למה הוא התכוון כשאמר "אני לא שם". אבל הוא כן התקשר יום למחרת.

כיוון לא מדובר ולא רשמי אבל לא כיוון של מחוייבות – למה את מתכוונת בדיוק? קשר כמו שגבר אוהב – שיש לו מישהי ללילה, וכנראה שהיא תהיה היחידה ללילות הקרובים, אבל זה לא אומר שהוא לא יכול להיות עם מישהי אחרת מתישהו? אני רוצה שיבין שאני מוכנה לקחת את זה צעד אחד קדימה, אבל לא בלחץ, לראות לאן זה זורם.
נכון שתמיד חושבים שסקס זה הטופ שבקשר, אבל אפשר לשנות את הסדר. סתומרת, אפילו שזה כך התחיל זה יכול להעמיק מבחינה בינאישית, מבחינת השיחות והעומק. הקטע הוא, שהוא יודע עלי דברים שרק האקס שלי ידע, וזה כיף לי שהוא יודע. ואני אשמח לשתף אותו בעוד דברים ולקרב אותו מבחינה הזו. השיא לא חייב להיות בסקס, אלא בקשר מעמיק בדברים האמיתיים. ככה אני רואה את זה היום.

הי עדן ולילה טוב,

קראתי מה שכתבת לי- זה טוב שאת כותבת הרבה ומשתפת, זה מאפשר לך פורקן מסוים, ומנגד מאפשר גם לי להבין יותר מה את עוברת.
מה שברור לגמרי הוא שאת חיה באמביוולנציה- מצד אחד, מצד שני, מצד אחד, מצד שני. מצד אחד רוצה קשר רציני, מצד שני לא כרגע ואולי בהמשך. מצד אחד רואה אותו כגבר של חייך מצד שני נוח לך דווקא המקום הלא רשמי הזה - בו התחלתם קשר לא מחייב למעשה. אני מבינה מבין השורות שדי נוח לך במקום שלך כרגע, נוח לך לזרום ולראות לאן דברים מתפתחים, נוח לך לבדוק ולבחון האם הוא הוא שילחם עלייך סופסוף? (זכרי שדברי העו"ד אמנם חשובים, אבל לדעתי הוא התכוון בהקשר של הגירושין- כאשר אתם כבר ביחד לגמרי והוא לא נלחם, זה אחרת מאשר לא נלחם כשעוד לא התחלתם קשר). בכל אופן המשפט הזה כנראה נגע בן בנקודה חשובה- את מחפשת כיום משהו אחר. ואת במעין מסע לקראת זה. האם הוא יהיה אותו הגבר? לא יודעים כרגע, אבל לי נראה שאין לך את הצורך הממשי הזה לבדוק את זה לעומק, אלא פשוט להיות את- להמשיך לחיות, כפי שאת אוהבת, כפי שטוב לך. חשוב שתזכרי שקשרים חבריים שמתערבבים עם מיניות ויחסים- יכולים להימשך טוב, אם שני הצדדים בוגרים ומסכימים ביניהם מהו בדיוק הקשר הזה, או שהמתח לא יאפשר את החברות שהיתה ויש ריחוק כתוצאה.

אן חשוב לך שיבין שאת מוכנה להיות איתו, אבל לא בלחץ, אלא לראות מה מתפתח- אני בטוחה שתדעי לשדר לו את זה. בד בבד את תמיד יכולה להגיד לו כמה הוא חשוב לך וכמה כיף לך שאת שיתפת אותו בדברים שהם רק שלך, בכל אופן זה משתמע כמשפט חברי וקרוב, ולאו דווקא רומנטי, כזה שלא יאיים על הסיטואציה.

קשר לא רשמי ולא מדובר- ז"א קשר לא מחייב. שאם טוב לך בו- אז מצוין. בשורה התחתונה אם את מזהה שטוב לך, וכיף לך, ואת אוהבת לחפש את עצמך ומה מתאים לך בכל האירועים שאת חווה- הישארי שם. אפשרי לעצמך גם להיות ב"לא נודע" הזה, כי משם בד"כ צומחות בסוף התשובות.

קצת עדכונים...
מהלילה ההוא, עבר שבוע והזמנתי חברים ל"אח הגדול" זה היה בוולנטיין. בסופו של דבר היינו רק אני וחברה מהעבודה, הוא (אורי) ועוד אחד מהחבורה (דורון – די, אי אפשר בלי השמות). בהתחלה הוא שכח מאותו ערב, ובכלל תהה אם לבוא או לא. בסופו של דבר היינו ארבעתנו. הוא בא, פעם ראשונה שהוא אצלי, הרגיש מאוד בבית ואני מאוד אוהבת את זה. האמת, שזה לא היה אצלי אלא אצל ההורים כי שם הבית יותר גדול והם בחו"ל. והוא אמר שהצריך גם לראות איפה אני גרה. הכנתי אוכל שיצא מעולה והוא ממש התלהב. בקיצור, היה ערב מאוד מוצלח ובסופו כולנו נפרדנו ולא היה כלום. וזה בסדר. היה לי כיף. במיוחד שאמר שצריך לראות את הבית שלי, שהאוכל מדהים. ו.. הוא לא החזיר לי את החזייה ששכחתי אצלו.
ביום שישי האחרון, קבענו כולנו לצאת לת"א אך בשל מזג האוויר החלטתי להזמין את החבורה אלי. הוא כבר הבטיח לשלישי בחבורה אירוח בסטנדרט גבוה, לאור מה שהיה בוולנטיין. בקיצור, כולם באו והיה ממש נחמד. שוב, לא קרה כלום ולא קיבלתי את הפריט שלי בחזרה. אבל היה כיף.
מה שכן, אני יותר ויותר בטוחה שאם הוא היה רוצה שיקרה משהו זה כבר היה קורה, ומצד שני, הוא לא ממהר להחזיר לי את הפריט שלי, ואני כמובן יכולה רק לפנטז ולייחל מה זה אומר, למרות שבפועל, זה אולי לא אומר כלום.
בימים האחרונים, אני לא מפסיקה לחשוב עליו, לחלום עליו, וממש להתגעגע... ואני יודעת שזה לא טוב, כי מצידו לא נראה שיש משהו. ואני לא ממש יודעת מה עכשיו, חוץ מעסקים כרגיל כמובן.
הוא עדין לא יודע שאני והאקס מעולם לא היינו באמת ביחד, ואני ממש רוצה שידע. ואני לא יודעת מה אני אמורה לעשות עם הפריט שלי – כי ברור לי שבפעם הבאה שנצא ואני אחזיר אותו, אני לא אשאל אותו בסוף היציאה מה עם זה כי זה הכי ברור ומזמין מצידי.

הי עדן,

אכן עדכונים מעניינים. בגדול נראה שטוב לו כפי שהמצב כרגע- נפגשתם מאז והוא לא הזכיר או רמז לערב שהייתם יחד. יתכן וטוב לו כפי שזה כרגע. העובדה שלא החזיר לך את הפריט- לא יודעת על מה זה מלמד, יתכן ורוצה שתגיעי אליו, יתכן ומחכה לאות ממך. מה שחשוב הוא לתת לדברים להתנהל כפי שהם- כי אם את לא רוצה לעשות צעד שיראה כאילו את מובנת מאליה- אל תעשי אותו. גם לכבודך וגם לבטחונך האישי.

בפעם הבאה שתהיה לך הזדמנות לשיחה צפופה יותר או אינטימית, או בפעם הבאה שתהיה סיטואציה בו שניכם לבד "איתכם", תזכירי שלא היית יחד עם ההוא, ושחשוב לך שהוא ידע את זה. אין צורך לפתח על זה דיון- את יכולה להגיד את זה במשפט אחד ולהמשיך עסקים כרגיל.

אני מאמינה שטוב לך עם המצב, כתבת שהיה לך כיף למרות הכל. זכרי- אצלנו הנשים הכללים הם אחרים- כשיש קשר מיני (גם אם הוא חברי) עם בחור- סביר להניח שבבוא העת נפתח אליו גם רגשות- אולי לא חזקים, אולי לא לאורך טווח- אבל האינטימיות שחווית היא המספקת לך את ה"סחורה" להרגיש געגוע וחשק רב לראות אותו. עובדה- היה לך כיף וטוב גם מבלי קירבה פיזית. ז"א, רק העובדה שנפגשתם מילא אצלך משהו גדול. לכן חשוב שתמיד תהיי עם אצבע על הדופק שלך (על הלב שלך)- האם המצב כפי שמתנהל טוב לי? האם אני עלולה להיפגע- ואם כן, האם אוכל לשאת זאת ולהמשיך הלאה? מהי עוצמת הרגש שאני חשה כאשר הוא אינו באיזור? ואיך זה יהיה לי להרגיש אם אדע שיש ב"מזוודה" שלו עוד בחורות שמקיים איתם קשר אינטימי? התשובות לשאלות האלו אמורות לתת לך יותר פוקוס- על מה באמת את מרגישה ועד כמה את באמת מעוניינת בו.

אני מקוה שעזרתי.. המשיכי לעדכן תמיד.

כן, כיף לי, אבל זה גם סוג של ברירת מחדל. אני לא יכולה לשקוע ב"למה אין משהו מעבר" כי אני לא יכולה לשלוט בזה. זה לא שהוא מישהו שהכרתי למטרת זוגיות ואם זה לא הולך או מתקדם אז נקסט. הוא מישהו שמהווה חלק מהחיים שלי ואני רוצה שהוא ימשיך להיות חלק מהחיים שלי. בעצם מה שאני אומרת זה – אני מעדיפה להתקדם איתו צעד אחד קדימה, אבל אני מעדיפה שהוא יישאר בחיים שלי באיזשהו אופן.
המצב כפי שהוא כעת טוב לי כי אחרי הלילה ההוא, יכול להיות שמשהו היה משתבש והייתי מאבדת אותו בתור חבר, וזה משהו שאני ממש לא רוצה שיקרה.
אם אני עלולה להיפגע – אני מאמינה שכן, כי אני בהחלט מפתחת כלפיו משהו. אם אדע שהוא עם מישהי אחרת אני בהחלט אפגע, אבל שוב, אני לא יכולה לשלוט בזה ואני לא יכולה לצפות ממנו למשהו אחר – בגדול, הוא לא חייב לי כלום.
מאז שהכרתי אותו, עוד אז בתור החבר של האקס, תמיד היה בינינו חיבור טוב, כימיה מדהימה, נושאי שיחה ותחביבים משותפים. תמיד היה לי קל איתו. הוא מבחינתו תמיד כיבד אותי ודאג לי, תמיד. חצי שנה בערך אחרי שאני והאקס נפרדנו, הוא בא לביקור בארץ ויצא לנו להיפגש כמה פעמים, עם עוד חבר'ה כמובן, ואז הרגשתי שאני מאוהבת עד השמיים.
אני רק מקווה שאמשיך להיות כפי שאני עד עכשיו, ואם יקרה משהו בעתיד הקרוב/הרחוק אני אשמח. אני לא מרגישה שזה תוקע אותי מבחינת אופציות של גברים אחרים, כי כפי שאמרתי מלכתחילה – אני לא באמת חושבת על קשר רציני כעת. אם זה יהיה איתו אז זה נוח לי, אבל לא מתאים לי כרגע להכיר מישהו חדש, להכניס מישהו חדש לחיים שלי.

הי עדן וצהריים טובים,

ממה שאני מתרשמת את בהחלט מודעת לעצמך, ואת יודעת מה טוב לך. מה שחשוב הוא להיות "בסדר" עם השלבים האלו בחיים- השטחים האפורים - ותמיד לבחון עם עצמך מה את מרגישה והאם טוב לך איפה שאת נמצאת.

לפי מה שהבנתי- הבחור הזה יקר לליבך. את מאוד מעוניינת שיישאר בחייך- על תקן חבר, ידיד, או אולי אף יותר מזה. מה שחשוב לך שהוא יהיה חלק מחייך, פחות משנה לך (כרגע) על איזו משבצת הוא יעמוד-של רומנטיקה או לא. את בעלת מודעות עצמית גבוהה ומבינה שאת מפתחת אליו רגשות- וזה משמעותי. כנראה הדאגה שלו והמכלול שבו מותירים בך רגשות חזקים אליו.

מצוין שאת מאבחנת כי כרגע לא מתאים לך להכניס קשר רציני לחייך. כל עוד זה המצב הרי שאת צריכה להיות מאושרת בחלקך. וכפי שתמיד סיכמנו בסופו של יום- לתת לך להתנהל בחופשיות עם המקומות האלו, לאפשר לחיים לזמן לך את החוויות והאירועים המשמעותיים האלו, ותמיד לפעול לפי תחושותייך. פחות "לנסח", פחות להיות מחושבת- פשוט כפי שעשית עד כה- כי לפי הבנתי- זה המצב שטוב לך כרגע.

אשמח לדעתך.

מבטיחה להמשיך לעדכן :)

ביום שישי האחרון יצאנו אני, אורי ואשר (השלישי בחבורה). קיבלתי את הפריט שלי בתחילת הערב. רציתי להגיד לו בצחוק – אל תדאג, פעם הבאה אני מבטיחה לא לשכוח... אבל כמובן שלא אמרתי כלום. נסענו למרכז, שם פגשתי חברה מת"א עם הבן זוג שלה, ואשר קרא לעוד שני חבר'ה מהמרכז שיצטרפו, ודורון הצטרף אלינו מאוחר יותר. בקיצור, היינו במקום אחד, היה נחמד. לא היה יותר מידי חיבור ביני לבין אורי. מצד שני, המקום היה ממש מפוצץ. משם חתכנו למקום אחר, היינו רק אני אורי, דורון ואשר, ואחד מהחבר'ה של אשר. ישבנו באיזה בר והרגשתי שאורי מתחמק מלשבת לידי, למרות שאשר ממש כיוון אותו אלי. בסופו של דבר הוא ישב לידי. הזמנו משהו לאכול ואני נתקפתי כאבי בטן ורק רציתי ללכת הביתה. הם כמובן דיברנו וצחקו עם הברמנית, שמהדברים שהיא אמרה היה לה ברור שאורי ואני ביחד. ואז ישבנו לנו שנינו וכאילו אף אחד לא איתנו, ופשוט דיברנו. הוא שאל על הילד, על העבודה, ואני שאלתי מה איתו. והיה ממש נחמד. שמתי לב שאצלו בנייד אני מופיעה כ"עדן של עמית" (האקס) ורציתי להגיד לו על זה משהו, אבל לא יצא. הערב הסתיים, איש איש לביתו.
אני לא יודעת כמה היה מאכזב וכמה פשוט לא נהניתי בגלל שכאבה הבטן ורק רציתי הביתה. מצידו נראה שכלום לא קורה. אני יותר ויותר חושבת שאולי זה קשור לאקס.
תמיד אני יכולה ליצור שוב סיטואציה שאני לא מוצאת את הפלאפון שלי ואני מתקשרת לעצמי מהמכשיר שלו, ואני יכולה להגיד לו משהו בעניין. אבל אני לא ממש יודעת מה. ואני כן רוצה לזרוק לו משהו מרמז.
היום שוב הזמנתי את החבר'ה לאח, והוא ידע מזה, ופתאום הוא הודיע שהוא לא בא, והוא לא אמר למה... וזה באותה הודעה שהוא רשם שהוא לא מצטרף אלינו לניחום כי הוא בעבודה, אבל למה הוא לא בא אלי אני לא יודעת.
בקיצור, אני ממש צריכה עצה.

עדן יקרה,

עדי תחזור אליך בהקדם.

עדן יקירתי,

מבחינתי הכינוי שלו אותך בנייד אומר לנו הרבה. כשקראתי את המשפט הזה - תהיתי לעצמי קצת.. אני מרגישה שהוא משייך אותך בדיוק כפי שהוא כתב, את "עדן של עמית" מבחינתו. תחשבי שכל פעם שאת שולחת לו אס.אמ.אס, כל פעם שהוא מתקשר או את- את עדן של עמית. מה יוצא לנו מזה?

גם בפעם הקודמת כתבת לי שהיה לך מאוד חשוב שידע שלא קיימת יחסים עם האקס... ולפי הבנתי עוד לא יצא לך להגיד לו. בינתיים הצטבר לכאן עוד משהו שאומר לנו שיש איזה עיניין מבחינתו לגבי האקס- שהוא חבר שלו. ידוע שאצל גברים החברות היא משמעותית בדברים כאלו. ז"א, גברים פחות יעדיפו להיות עם מישהי שהיתה חברה של החבר שלהם... ובאמת יש עם זה לא מעט סוגיות. ולכן המלצתי החמה היא ב-א-מ-ת לדבר איתו, ולא על הא ודא וסמול טוק. להגיד לו דוגרי מה היה ולא היה עם האקס, מה הרגשות שלך אליו, ואל האקס היום, מה דעתך לגבי הכינוי שלך בנייד שלו (קטנוני ככל שיהיה לדעתי זה מעיד על משהו) ופשוט להיות אמיתית. אני מאמינה שהוא יעריך את זה.

יתכן והריחוק שאת חשת נוב דווקא מזה שבתוכו יש לו משהו אלייך אבל בגלל העמימות סביב נושא האקס- הוא מגן על עצמו ומתרחק. אולי אם תפזרי את הערפל- יהיה לך קל יותר, ולו- להתקרב.

מקוה שעזרתי..

קודם כל – שכחתי להגיד, כשחזרנו מהיציאה מהמרכז דיברנו ברכב אורי אשר ואני על כל מיני דברים, ואז יצא לי לספר שאני הייתי מהבנות שחיכנו לבעל. אז נראה לי שסגרתי את הפינה הזו.
בעניין "עדן של עמית" האמת בהתחלה זה היה לי נוח, והיה לי נחמד שהוא שייך אותי אליו. וזה קצת באשמתי – אפילו ביציאה האחרונה שלנו, מישהו שאל מה הקשר שלי לחבורה, ולא ידעתי מה להגיד, ואמרתי – אני תמיד נותנת לאורי לענות, אז הוא יסביר. ותמיד הוא אמר שאני האקסית של החבר. לא, אני צריכה להגיד – אני מכירה את אורי מימים ימימה. זה לא באמת משנה מאיפה אנחנו מכירים.
אני לא רוצה לדבר איתו לעשות "אישו", כי אמרתי לך, אני לא אוהבת את הבחורות האלו. אני יכולה להגיד משהו ששמתי לב שאני רשמוה אצלו (זה לא מראה על חטטנות? מעקב? לא יודעת?) כ"עדן של עמית" ואני מבינה שככה בעצם הכרנו, אבל הייתי רוצה לדעת שמבחינתך אני כבר לא "עדן של עמית". אני מבינה שאתם חברים טובים, אבל הקשר שלי איתו הסתיים מזמן. והיום הקשר שלי הוא איתך. זה כבר לא דרכו. אני ממש לא רוצה שתראה בי "עדן של עמית". אני תמיד יכולה ללכת לכיוון חיובי ולחזק ולהגיד שדווקא בנק' ממש לא ברורה בחיים שלי הוא הגיע ככה משומקום, ואני חייבת לציין שהקשר שלנו (בכוונה לא אומרת חידוש קשר כדי לא לערבב עבר) נותן לי המון. החברים החדשים שנכנסו לי לחיים בזכותו, ובכלל, כיף לי מאוד. וכל זה נותן לי כוחות לשים את העבר בעבר. כשאני איתכם, אני לרגע לא גרושה ואין בעיות ואין כלום, אני עדן. ואם אני ממש רוצה להכניס לו בחצי צחוק חצי אמת, אני יכולה להגיד שאני בטוחה שכששכבנו שכבת איתי ולא עם עדן של עמית...

הי עדן,

אני חושבת שאת מתקרבת למסלול הנכון- בבחינת איך להתנהל מולו. ראשית אני ממליצה לך בפעם הבאה- שאת תגדירי מי את בפני אנשים חדשים ולא הוא. אל תאפשרי לו לתת לך כותרות שהן לא שלך (כמובן שהוא לא עושה את זה בכוונה), אם כי זה עוזר להבין איך ולאן הוא משייך אותך- עדיין לעבר. בפעם הבאה תגדירי מי את עבורו, שהרי עוד הייתם בקשר ללא קשר של האקס- בכלל, צריך להוציא אותו מהמשוואה. נראה שזה הנושא שיותר תקוע ביניכם ושמפריע לך להיות חופשיה יותר עם אורי (אם אני עוקבת נכון).

מה שכתבת כאן- איך להגיד לו - נראה מצוין. את צריכה להבהיר מי את, ויותר מזה- מי הוא בחייך. הוא פתח בפנייך מעגל חברים, הוא חבר קרוב ואוזן קשבת, ועל כן אפשר וצריך להגיד לו כמה הוא חשוב לך בחייך. המשפט הזה "זה נותן לי כוחות לשים את העבר בעבר" הוא מאוד יפה בעיניי.
ואז עינין הכינוי שלו אותך בנייד הוא פחות רלוונטי- שהרי זאת אותה נקודה. הוא יבין את העינין. מאוד חשוב לדעתי שתמשיכי להיות כנה איתו, גם אם זה טיפה "כבד", זה משהו שחשוב לך שהוא ידע, משהו ש"תקוע" ביניכם ואולי זה ישחרר משהו בהמשך.

תמיד תאפשרי לזמן לעשות את שלו, תני לו לעכל ולהבין, כי בכל זאת אם עבורו את "האקסית של החבר", ואת עדיין לא "ידידה טובה" או "חברה טובה" או מכרה משותפת וכו' וכו'- צריך להביא אותו לשם איכשהו.. לכן זה יכול לקחת זמן ואל תתאכזבי אם יקח זמן עד שירפה את השריר.

עוד מעט אני חוגגת את השחרור... החלטתי לבלות עם חברים מכל המעגלים הקיימים. הוא גם אמור לבוא כמובן. נראה לי שזו הזדמנות טובה להגיד לו שהוא בהחלט נ.צ. בחיים החדשים שלי, וכל מה שרשמתי לך בתגובה הקודמת, ופשוט לסכם את עניין העבר בזה שגם בינינו זה ככה - כי אם בהתחלה הרגשתי שאני נפגשת עם החבר הכי טוב של האקס, עכשיו זה בעבר ואני בקשר איתו, עם אורי ולא אורי של.
בעצם, אני הופכת את זה - במקום שהוא ישלוט בזה, אני שולטת בזה. אני מבהירה לו שהוא אורי שלי (שלי לא בקטע של בן זוג, אלא בכללי) ולא אורי של עמית, במקום שהוא יהיה זה שיחליט שאני כן או לא עדן של עמית. פשוט להגיד שבהתחלה הרגשתי שאני נפגשת עם אורי חבר של עמית , והיום אורי הוא חבר שלי. וכל זה בלי בכלל להזכיר את הכינוי שלי בטלפון שלו.
ואני בכלל לא אעלה את הלילה ההוא, או רגשות כאלו ואחרים. צעד צעד. כי אם יש רגשות, רק צריך לפנות את הדרך. זה כבר יבוא. לא?
אורי פשוט נותן לי תחושת ביטחון. איכשהו, בהתנהגות שלו, בהתנהלות שלו - לא רק איתו, בכלל, יש תחושה שהכל יהיה בסדר. וזה משהו שהרבה זמן לא היה לי אם בכלל... ואני חושבת שזה משהו שאני בהחלט יכולה להגיד לו, ואני בטוחה שהוא לא יבהל או יקח צעד אחורה.
השאלה איך אני משנה את ה"של עמית" בטלפון שלו...?

את יכולה להגיד לו את זה בכל דרך שתבחרי, אבל חשוב שהנקודה תהיה ברורה.. אני בכל זאת ממליצה להיות ישירה יותר ופחות לחשוש.. אבל תעשי את מה שהכי נוח ונכון לך, שלא תרגישי נבוכה או לא נעים.

לגבי שאלתך- לכן אמרתי שעדיף להיות ישירה, להגיד לו ששמת לב במקרה שכך את מצוינת אצלו ואז להגיד לו כמה הוא חשוב לך בחייך החדשים, עוזר לך לשים את העבר בעבר, את לא עמית ש, והוא לא אורי של.. לפעמים האמת הפשוטה והדרך הקצרה ביותר אליה הן משתלמות, גם אם זה יגרור שתיקה או מבוכה קצרה. חשוב לך שידע - ובגלל שזה חשוב *לך* כדאי שתפעלי..

אנה יקרה,

בראייה שלי, על-מנת לקדם דברים בכיוון הרצוי, יש לנהוג באהבה ובחלמה, לתמוך ולתת, להקשיב, לקבל ולהכיל. כולנו משתדלים יותר למען זה שאוהב אותנו, מקבל ומכיל אותנו כפי שאנחנו באמת, מקשיב לנו ותומך בנו. אני חוששת שאם תפני את חמתך לבתה או לבנה/בעלך, כאשר היא תזדקק לסיוע כלשהו, תשיגי בדיוק את ההיפך מהמטרה אליה את שואפת.
אני חייבת לחזק את ידייך על כך שאת נוהגת בחמתך כאילו הייתה אימך וכי לקחת עלייך את האחריות עליה מהיום בו נישאתם. התנהלות מעין זו כלל אינה ברורה ומובנת מאליה וכל הכבוד לך על פועלך.
מדברייך עולה כי את היא זו אשר אחראית לניהול השוטף של הבית (ציינת שבעלך עובד עד שעות מאוחרות), כך שלבעלך יש "ראש שקט" כאשר הוא בעבודה, הוא סומך עלייך ויודע שבכל הקשור לבית הכל "מתוקתק". אימו נכללת בנושאים הקשורים לבית ומאחר ואת אחראית על התחום הזה ומאחר ואת לקחת עליה אחריות כבר מזמן הוא סמוך ובטוח שאת דואגת גם לה, ממש כאילו היא הייתה אימך. אני משוכנעת שהוא מאוד מעריך את עשייתך למענה כמו גם, למען ביתכם ומשפחתכם.
לא בעלך ולא אמו יכולים לקחת אחריות על התנהלותה הלקויה של גיסתך. כנראה שהם רגילים להתנהלותה (האגואיסטית משהו...) כבר שנים ואין להם כוחות נפש או זמן (במקרה של בעלך) לנסות ולשנותה כעת. חמתך, מתוך רגשי האמהות, הרצון למצוא חן בעיני בתה ולקרב אותה אליה והצורך להיות איתה, מתנהלת כפי שתיארת. אל תכעסי עליה ועל תענישי אותה על התנהלותה של בתה מאחר וזה לא יביא לתוצאות המצופות. התנהלותה של גיסתך לא תשתנה וחמתך תפגע. נסי להסתכל על הימים הללו כ"ימי חופש" מהצורך לדאוג לחמתך, שהרי היא מבחינתה "משחררת" אותך בימים בהם בתה שוהה בביתה.
אני מאמינה כי חמתך מעריכה עד מאוד את דאגתך ותמיכתך והיא יודעת שאת שם בשבילה. לעיתים, כאשר אנו בטוחים במשהו אנו מרשים לעצמנו להשקיע שם פחות...(ולא שזה בסדר, זה פשוט אנושי).
אני מניחה שהאהבה והדאגה לאמו הביאו את בעלך להגיב כפי שהגיב כאשר בקשת להוריד פרופיל בכל הנוגע אליה (ואפשר להבין אותו) לכן, על-מנת ליצור אחריות משותפת בכל הנוגע אליה עלייך לפועל בתבונה ומתוך אהבה, כפי שציינתי בתחילת דבריי. שבי עם בעלך ונסו יחד (הדגש הוא על היחד) למצוא מוצא אשר יתאים לכולכם. נסי להביא למצב בו בעלך יעלה את הפתרונות הנכונים לדעתו (וכמובן יהיו גם על דעתך) כך שהוא יהיה מחויב למימושם. אני מאמינה שכאשר תראי לו שאת פועלת מתוך דאגה ואהבה לאמו הוא יתגייס למען המטרה.
למרות הקושי הטמון בכך עבורך (נפשית ומעשית) אני מאמינה כי זו הדרך הנכונה.
בהצלחה!

casa npssa יקר,

רחוק מהעין רחוק מהלב... אולי לא יהיה זה רעיון רע לנסוע למשפחה ולהתרחק מעט מכאן, מהמקום בו הייתם יחד, להתרחק ממנה ומכל מה שקשור אליה ובה. אולי שם, רחוק, תצליח לאט לאט להתחיל לאחות את חייך שוב, לחזור ולחייך וליהנות מהומור טוב. במילים אחרות לחזור ולחיות.
אם לא תנסה לא תדע אם זה רעיון טוב או לא... נסה, סע ואפשר לעצמך להמשיך את חייך מהמקום בו הם נפסקו לפני זמן רב כל-כך.