פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

שלום לך פרח ולילה טוב,

את מתארת קשר שמאוד טוב לך בסה"כ- מדובר בבחור שהוא לגמרי בראש שלך, עם תחומי עינין דומים ועם גישה דומה לזוגיות ולחיים כנראה.

ובכל זאת- את מרגישה שמשהו חסר שם, אולי זה הפחד לאבד, אולי זה תחושת אובדן השליטה שיש לנו בקשרים רומנטיים. את בעצם שואלת- האם אני מאוהבת, או שסתם כיף לי? אני אנסה לתת שני היבטים:

1. ברמת האישיות של הבחור- בגלל שחווית בעבר קשרים שכן "עשו לך את זה" - הריגוש והפרפרים- אני נוטה לענות לך שכנראה יש משהו בקשר הספציפי הזה, שיכול להיות שהוא צפוי לך (מדי), שהוא כיף לך (מדי.. גם כיף מדי יכול להפריע), שזה דומה מדי למה שאת מכירה ולמי שאת. אולי בקשרים אחרים, אם תנסי רגע להשוות, הגברים היו שונים ממך מאוד- איתגרו אותך, לימדו אותך משהו, היו מסתוריים יותר, יותר הארד טו גט, יותר קשוחים, יותר.. אחרים. לכן השאלה שאת יכולה לשאול את עצמך- היא לנסות בעצם להשוות בין הבחור שהכי עשה לך את זה והקריטריון שחסר לך כיום- היה עם האקס (או הבחור ההוא). כלומר- יש משתנה מסוים במשוואה שהיתה אז- שכיום הוא איננו. מה היה שם, שאין לך פה? זה ברמת האישיות.

2. ברמת סוג הקשר- לפי הבנתי הקשר הזה הוא כן זוגי, את לא יוצאת עם אחרים ולא הוא עם אחרות, אבל.. יש הרבה חופש. אולי דווקא החופש- הוא מה שגורם לך פחות להתעניין? פחות להסתקרן? אולי כששמים יותר הגבלות- וה"חוקים" צמודים יותר- פתאום יש יותר עינין זה בזו. אולי כי "לא חייבים"- זה מעט "הורס" לך את התמונה הרומנטית? זאת גם השערה.

אז זרקתי כמה רעיונות ואולי משהו משם ידגדג. אני נוטה להאמין שאם לא אכפת לך שהוא לא חוזר אלייך או אם יש אדישות שצצה - אולי באמת משהו שם חסר, ברמת ההתאהבות. כי כשממש מתאהבים- מאוד לא רוצים לאבד, מאוד מתרגשים- היית במקום הזה בעבר ולכן יהיה לך קל הפעם לזהות את זה.

עכשיו הסתייגות קטנה, ולא כדי לבלבל אותך: גם קשרים עם אדם שנורא דומה לנו - יכולים להצליח בגדול. גם אם הריגוש הוא פחות- זה לא מעיד על טיב הזוגיות. זה במאמר מוסגר- כדי שלא תיקחי את דבריי לכיוון אחר. אלא מה שכתבתי נועד לענות על שאלתך (מה אני צריכה לשאול את עצמי..) ולנסות לכוון אותך למקום ברור יותר. אשמח כמובן לשמוע מה דעתך.

קודם כל תודה על התגובה המפורטת וכל הכבוד שהצלחת להבין את כוונתי בתוך ים המילים הלא ברור שכתבתי:)


ובכל זאת- את מרגישה שמשהו חסר שם, אולי זה הפחד לאבד, אולי זה תחושת אובדן השליטה שיש לנו בקשרים רומנטיים. את בעצם שואלת- האם אני מאוהבת, או שסתם כיף לי? - הבנת בדיוק את הכוונה שלי.. ובדיוק את התחושות שלי. אולי עקב כך שאני מפחדת לאבד אני לא נקשרת כל-כך? מעין חסימה שכזו..

1. תמיד חשבתי שסוג הגברים שאני מחפשת הם הישירים. המתקשרים. האלה שאומרים שהם אוהבים וכמה שאני חסרה להם כשאני לא איתם.. החופש הזה.. כשהם במסיבה אחרת ממני או בכל מקום אחר ורושמים הודעות כמה שבא להם שאהיה איתם.. פעם הייתי מתרגשת מהדברים האלה ומשום מה פה.. אמנם זה ממש נחמד לקבל הודעות כאלה וגם אני שולחת אותן .. אולי מפחדת שזה יהפוך להיות כבר בנאלי? שגרתי?.. שהודעות כאלו כבר לא יפתיעו אלא יהיו מובנות מאליהן?. למרות שחשבתי שזה מה שאני מחפשת. את הישירות. זה מה שאתה מרגיש? תגיד. וגם אני. ועכשיו אני מבינה שבקשרים הקודמים שלי מה שכנראה סיים אותם זו הישירות הזו שלי. האהבה הגדולה שיש בי ושלא פחדתי להראות אותה כלפיי חוץ. והנה אני עכשיו רואה, כנראה, שזה מרתיע. למרות שזה לא אמור להיות ככה. אני באמת רוצה להיות איתו. זה לא נשמע אבסורד?. אני מחפשת קשר זוגי אוהב ויציב, מקבלת משהו כזה ונרתעת? ופתאום לא מתאים לי?..

2. דווקא החופש הזה בא ביוזמתי.. אבל מה ז"א שהחופש הזה לא מסקרן וחוסר הגבולות?.. כלומר להציב איזשהם גבולות וה"עניין" שיווצר הוא לבדוק אם אכן אנו עומדים בהם? לדעתי זה דווקא מאד יפה לדעת שהוא סומך עליי בעיניים עצומות ואני עליו.. אבל כנראה בגלל שיש לנו את החופש הזה וכל אחד חופשי לצאת לאן שהוא רוצה וכל אחד יודע שהוא יכול לסמוך על השני אז אין "קנאה" כשיוצאים למקומות. למרות שמצידו אולי קצת כן כי הוא רואה שלכל מקום שאנחנו יוצאים יחד, גם אם הוא לידי אז לפחות מישהו אחד יבוא ויתחיל איתי. אבל הוא יודע שאני לא אעשה שום דבר עם זה. אולי באמת זה "מוריד" ..

זה לא שלא אכפת לי שהוא לא מתקשר. כמובן שאכפת לי.. אבל לא שאני הולכת אנה ואנה בציפייה ותהייה- מדוע הוא טרם חזר אליי?! למה לקח לו כ"כ הרבה לסמס לי חזרה?. אני שולחת ולא ממש משנה לי מתי הוא יגיב או יתקשר חזרה מאחר ואני יודעת שמתישהוא זה יקרה אז בשביל מה לתהות?.. אם לא עכשיו אז עוד שעה אם לא עוד שעה אז עוד 5.. מה זה משנה..בעצם.. אם זה לא דחוף..

הקשר בינינו ממש טוב וממש זורם וכן יש פעמים שאני מרגישה שאני מתגעגעת אליו גם הסקס בינינו מדהים אבל אני מרגישה כאילו..אני אפילו לעצמי לא יודעת להסביר.. :) אני מניחה שאסמוך על האינטואיציות שלי ואזרום עם מה שיש ואם ארגיש שזה תקוע או לא מתאים- מן הסתם לא אמשוך אותו ואגיד לו ישר. אולי כי זו ההתחלה אני כל כך מבולבלת אבל בהמשך, מקווה שבקרוב, זה יתבהר.

הי שוב פרח וצהריים טובים,

אני שמחה שהבנתי כוונתך. עד כמה שאת, לעצמך, נראית מבולבלת- בכל זאת הצלחת להבהיר מה את מרגישה.

אז כן, אולי יש את העינין הזה שאת דווקא מאוד חוששת להיקשר בגלל שהוא כ"כ דומה לך ובגלל שאת כ"כ נהנית איתו. אולי אם תשחררי את הנקודה הזאת ותהיי "את", תוכלי להבין יותר מה עובר עלייך. אולי הפעם בגלל שזה מאוד מה שחיפשת- את חוששת לאבד- ולכן לא משחררת- ואת במעגל קסמים שכזה. זאת גם אפשרות.

ישירות עלולה להפחיד הרבה בני זוג, נשים וגברים. לפעמים המונח "טיימינג" מקבל משמעות נוספת, וייתכן שזה זירז את סיום הקשר, למרות שכשיש קשר "אמיתי", הכנות והישירות מתבקשות- ולפעמים זה מראה על הרבה בגרות ואומץ. יש להבדיל בין ישיר ורגיש, לבין ישיר ופוגע.

לגבי חופש- לא התכוונתי שצריך להידבק כדי לבדוק מה כל אחד עושה, ז"א, לא בהקשר של אמון. אלא התכוונתי שבגלל שיש את ההגדרה הזאת שיש חופשיות, ואף אחד לא שופט אף אחד- אולי, ורק אולי- פסיכולוגית, באמת יש פחות קנאה שהיא בריאה לקשר ומקדמת אותו (להבדיל מקנאה הרסנית).

לגבי ציפיה לטלפון ממנו- גם יש להבדיל האם את באופן כללי אדם שהוא בוגר, ומבין את הזולת ואת יודעת שהוא עסוק כרגע ובסוף הוא יתקשר, לבין אם ספציפית אליו, בניגוד לאקסים, את ממש הפוכה בהתנהגותך. יתכן והביטחון שלך בקשר הוא כ"כ רב, שאין בך את החשש הזה, כאילו אולי דילגתם שלב.

ולמרות כל ההסברים ההגיוניים- עדיין קיים הרגש. וכפי שאמרת בדיוק- חכי קצת, תני לקשר לזרום למחוזותיו, את כבר תחושי אם המשתנה הזה עדיין חסר לך או לא, את תחושי (בדיוק ע"י אותן שאלות שתשאלי את עצמך) האם זה אכן זה, או שזה רק כיף ודומה ונחמד, אבל לא מספיק. את בעלת מודעות עצמית גבוהה ואת יודעת לשאול נכון ולהיות עם אצבע על הדופק- ולכן יהיה לך פשוט יותר לפרק את החוויות איתו לגורמים- ואז להרכיב לך פאזל יותר מובן.

אני מאוד אשמח אם תמשיכי לעדכן אותנו, אולי נעלה על משהו בסוף :)
שבת שלום!

לילה טוב עדן,

תודה על העדכון. זה נשמע לי סביר שיקרה לאור ההתפתחויות האחרונות, ונראה שגם לך זה בסדר כרגע. עצם כך שהקשר לא מחייב ולא מאוד מוגדר- אי אפשר לצפות מאף אחד מהצדדים להיות בקשר באותה תדירות. הוא אכן כנראה צריך את הזמן שלו ליצור קשר מחודש.

מובן לי הרצון והצורך להתקשר מצד אחד ומצד שני פשוט לעזוב את זה ולהתרכז בעצמך- לכן נראה לי שגם לך, האתנחתא הזאת, היא די במקום. ההפסקות האלו טובות לנו לפעמים- לעצור, לחשוב, ואז להמשיך. אני שמחה שהחזקת מעמד ולא יצרת איתו קשר- כל הכבוד לך על זה.

תודה על החיזוק אם כי זה מעט קשה. אבל זה מה יש...
בעניין השני, פגשתי אותה אחרי והכל היה כרגיל. אבל מאז אני שמה לב שהיא משתפת אותי הרבה יותר. לרוב זה בהתכתבות וזה בסדר. זה יותר נוח וקל כי זה לא פנים מול פנים, אין מול מי להתמודד, אפשר לשקול איך להגיב ובכמה לשתף... אבל אני בהחלט שמחה על כך. וגם בענין עצמו יותר קל להעלות אותו במידת הצורך.
זיייהו רק רציתי לעדכן ;-)
חוזרת לישון...

הי,

זה אכן קשה לשמור על איפוק- אבל זה משתלם לדעתי. היכולת לשמור על איפוק מלמדת אותנו דחיית סיפוקים, ומלמדת את הצד השני לחשוב, להרגיש חופשי יותר, וסקרן יותר- ובד"כ זה משתלם.

לגבי העינין הנוסף- אני שמחה בשבילך. גם לך הקשר הזה חשוב, והתכתבות היא מיוחדת בדיוק בגלל מה שכתבת- היכולת לחכות, לנסח, לתהות, וקרוא שוב לפני ששלחתי- לקרוא גם אחרי. יש משהו בכתיבה שהוא מאוד "נשאר".

שבת שלום :-)

עדין לא שמעתי ממנו. אם כי הגבתי למשהו שהאקס רשם ואחכ גם הוא אז הוא יודע שאני בחיים...
ערב האח כבר לא יהיה היום... מחר חברה שלי מהעבודה חוגגת יומולדת ממש בקטנה במקום שהוא עובד בו. אני לא יודעת אם הוא יהיה שם או לא. אני חושבת לעצמי שבגדול זה יהיה משעשע אם פתאום אצוץ שם, מצד שני, למה לא להתקשר או לסמס כדי שיהיה מינימום התקשרות, ולשאול אותו מה הסיכוי שהוא שם מחר בערב. אני לא מחפשת תירוץ ליצור קשר, אבל נראה לי מוזר פתאום להופיע שם בלי לשאול אם הוא יהיה. כמו בסיטואציה רגילה. כמו שאם הייתי הולכת לכל מקום אחר ויודעת שיש סיכוי שמישהו שאני מכירה נמצא בסביבה ולא מתקשרת. הרי אני לא באמת רוצה להתנתק, הניתוק אמור לשמש כמטרה.
מה את אומרת?

הי עדן,

למה שלא תשאלי את החברה אם הוא יהיה שם וכך תתכונני בהתאם?

אם הוא יהיה שם, אזיי שתדברו בכל מקרה באירוע- ולכן אני רואה דווקא סיבה טובה להפתיע אותו ולשבור את השתיקה פנים מול פנים- שזה חזק בהרבה מכל שיחת טלפון אחרת.

אני בעד גורם ההפתעה הפעם. אבל להתכונן בהתאם :) עשי כך שתרגישי הכי טוב עם עצמך, בטחי בעצמך ומאידך אל תתנהגי כאילו ציפית לו מאוד. תהיי את, משוחררת, בד בבד נסי להבין מהן תגובותיו אלייך במהלך הערב. מה דעתך? נסי להכניס אקשן הפעם.. אחרי שתיקה ארוכה.

אין לי דרך לדעת אם הוא עובד שם. זו חברה שלי מהעבודה (זו עם הסיפור השני), אין לה קשר אליו.

גורם ההפתעה בהחלט יכול להיות משעשע... אם הוא יהיה שם זה בתור עובד ולא בתור משתתף באירוע.

להתכונן בהתאם? מה הכוונה? להכניס אקשן? כמו מה? קינוח...?
אוף נהייתי ככ גרועה...

ובמקביל... נתקפתי געגועים לאקס שלי, למיתולוגי שלי, חבר שלו... ממש ממש בא לי לראות אותו. זה אפילו לא בקטע של להיות איתו ולחזור אליו או משהו כזה. פשוט בא לי לראות אותו... בא לי ליזום פגישה. פשוט בא לי לראות אותו, לשבת איתו ערב אחד, להתסכל עליו, להנות ממנו.

הי עדן,

התכוונתי שתרגישי טוב עם עצמך- אם זה באיך שתתנהגי, שתראי, תבואי עם מצברוח טוב- כי זה חשוב שתרגישי טוב עם עצמך באירועים שאחרים משמעותיים נמצאים בהם.

הגעגועים אל האקס מובנים- אולי עקב הניתוק עם אורי? יש קשר? אולי זה פינה מקום לחשוב בהיר יותר?

נסי לחשוב מה יעשה לך טוב יותר- ללכת בדרך הישירה וליזום מפגש, או דווקא לחכות להזדמנות. ה"במקרה" יכול לעשות הרבה פעמים מה שהמתוכנן לא יכול. כנ"ל לגבי אורי- נסי לחשוב האם חשוב לך מאוד להתקשר אליו ולהתכונן בהנחה ויהיה שם, או שאת לא תלויה בהגעתו והצורך להתקשר יכול להידחות במעט.

מאוד חשוב שתפעלי על פי מה שטוב ונכון לך, לפי התחושות שלך. בהנחה ואורי יהיה שם, אולי תוכלי ל"רחרח" ולראות מהן תגובותיו אלייך. ואם תתקשרי לפני אולי את "מכינה" את השטח ולא תקבלי תמונה לגמרי אובייקטיבית.

בקיצור- עם מה תרגישי הכי "את"?

לגבי הערב – אני מתכוונת לבוא הכי אני בעולם. ויש לי הרבה מצברוח כי אני מחכה ליומולדת הזו. גם היא כמוני לא ממש מהחוגגים, ואיכשהו הצלחתי לשכנע אותה (מצחיק שאני משכנעת אותה לגביה ולא לגבי...). אם הוא יהיה או לא... לא ממש משנה לי כרגע.

הגעגועים... אתמול סימסתי לו והוא לא חזר אלי, אז אני מבינה את הרמז ואשתדל יותר לא להציע.

אתמול בערב ישבתי עם עצמי ועשיתי קצת חושבים, יכול להיות שהגעגועים נובעים מבלבול. הרי כפי שרשמתי, אני לא ממש יודעת למה ולמה אני מתגעגעת בעניין האקס, רק ידעתי שאני מאוד רוצה לראות אותו. ובערב שוב חשבתי על אורי והיה לי כיף. בקיצור – בלבלות. מחכה לערב, לראות מה יהיה ואיך יהיה אם הוא אכן יהיה שם. נראה איך יזרום המפגש. מחר אהיה חכמה יותר, או שאשאר עם הבלבלות והמחשבות...

יומקסים!

הי עדן,

אני מקוה שנהנית ביומולדת, ושוב מזל טוב.

אני מחזקת אותך להמשיך לבחון עם עצמך מה את מרגישה וכלפי מי, ולנסות להבין מה המקור של הרגשות האלה- האם געגועים לביחד, האם געגועים לתכונות מסוימות או לאדם עצמו.

לגבי אורי- לדעתי לחכות ליוזמה שלו, הוא מוכיח שוב ושוב שהוא כנראה זקוק לזמן ומרחב.

בברכת חג שמח

אתמול יצאנו ליומולדת של הגברת, אותה חברה עם הסיפור השני. לפני שיצאנו ראיתי שאורי עדכן משהו בפייסבוק אז הבנתי שהוא לא יהיה. הגענו לשם, היינו 5. אני ישבתי בשולחן עם הפנים לבר – הוא רק על הבר. וכמו שתיארתי לי, הוא לא היה שם. פתאום אחרי רבע שעה אני קולטת אותו מסתובב במקום. הייתי בשוק. כל הגוף שלי רעד בלי שליטה, לא הצלחתי לעשות כלום. אני לא מכירה את עצמי ככה. ניגשתי אליו להגיד שלום. הוא היה מופתע אבל נראה ששמח לראות אותי. שאל אם אני על הבר כדי שיפנק אותי, אמרתי לו שאנחנו בשולחן חוגגים את היומולדת של הגברת. אמר שישלח פינוקים. ישבנו, נהננו, צחקנו, היה ממש כיף. קלטתי אותו פעם אחת מסתכל עלי. לקראת סוף הערב החבר'ה יצאו לסיגריה, הבר שלו היה חצי ריק אז התיישבתי לי שם. התחלנו לקשקש – עדכן מה קורה איתו מבחינת העבודה והלימודים, ושאל אם הייתי בקשר עם מישהו מהחבורה. אמרתי שלא ממש. מסתבר שגם הוא לא ממש היה בקשר, ואמר שאפשר לצאת ביום חמישי, בכללי, כולנו (שזה היומולדת שלי, והוא לא יודע את זה...) אמרתי לו בשיא הקלילות והאדישות – סבבה, נדבר. חזרתי לשולחן, הזמנו חשבון והלכתי להיפרד ממנו. אמר שאני נראית עייפה וזרק עוד משהו על יום חמישי.
היה לי ככ כיף לראות אותו. אני חושבת שאני מתאהבת. הוא היה ככ מדהים בעיניי, והתגובה של הגוף שלי – רק פעם אחת הגבתי כך בכל החיים שלי.
לגבי הגברת, בימים האחרונים היא ממש משתפת ונפתחת וזה מדהים. אתמול הבנתי שיוצא שכרגע אני החברה הכי טובה שלה... בדרך הביתה היא בכתה לי בגלל הקשר שממנו יצאה לא מזמן. וזה המשיך בבית, ישבתי איתה חצי שעה.

זהו לבינתיים, אני אחכה למחר, נראה מה האדון מחליט לעשות אם בכלל... אני תוהה אם להתקשר אליו בשלב כלשהו להזמין אותו לצאת כי יש מצב שחברות יחגגו לי ואז הוא יראה את זה, וקצת לא נעים שאני לא מזמינה... מה את אומרת?

בכל אופן, אם לא נתכתב עד החג – שיהיה חג שמח, אביב מדהים, לך ולכל בני משפחתך.
וכמובן – תודה על הכל!!!

הי עדן יקרה,

התפתחויות מעניינות בעלילה :) נראה שהשתיקה היתה שווה, והניתוק הזה בכל זאת הביא אותו לסוג של רצון מחודש להיפגש עמך, וזה חשוב לנו לדעת.

לגבי מה שאת מעלה- האם להזמין אותו או לא- קודם כל חכי לראות מהן התוכניות עם החברות, ובהתאם אולי תסמסי לו שכך וכל התוכניות ואם אתה בעינין לבוא להגיד מזל טוב אני אשמח. וזהו. נראה מה יתפתח משם..

אני ממשיכה לחזק אותך בכיוון של- כן להענות לו, אבל לא להיות קרובה מדי. בכל זאת, זה יכול ליצור מסתורין מסוים ויכול לקדם את הקשר למקומות שאת רוצה בהם. הניתוק האחרון לדעתי עזר להזמנה שלו, הנוכחית.

חג שמח גם לך, יומולדת שמח, והמון המון הצלחה וברכה.

אתמול היה יום מגעיל. הכל וכולם הוציאו לי את המצב רוח. מתישהו אשר ורונית התקשרו שנצא. לא התלהבתי אך לאאמרתי לא. מתישהו אורי סימס אם אני מצטרפת. שאלתי לאן והוא ענה. אחכ סימסתי ברוה טימטומי אם אני יכולה להצטרף אליו אחכ, ענה שזה לא רעיון טוב...כמובן שאין לי מושג, וזה לא ממש הועיל לאותו יום. באתי מחוסרת מצב רוח. שאל מה קרה. רק אמרתי שהגרוש קצת עושה בעיות ומשהו שכנראה מתבטל שבוע הבא. אין להם מושג שהיתה לי יומולדת... לא יכולתי להסתיר את החוסר מצב רוח ואני בטוח שהוא חושב שחלק מזה קשור אחיו. אני לא יודעת.למה הוא אמר כך, ומה קרה לנדבר במידה ו... לא יודעת מה אנינאמורה לעשות כעת, איך להתייחס.גלוי נאות... סימסתי לאקס שבוע שעבר שניפגש, קבענו טנטטיבית לשבוע הבא. תוהה אם זה קשור.
אוףףף לא וודעת כבר כלום...

הי עדן יקרה,

מבאס.. באמת לא מה שציפית. אני חושבת שהמקור להרגשות האלה שלך הוא בעצם הכל- חוסר וודאות עם אורי, חוסר וודאות עם האקס, העובדה שלא ממש חגגת יומולדת כפי הצפוי, אולי שלא זכרו... מעבר לזה שאת לא ממש יודעת כרגע מה את רוצה שיקרה ועם מי. אולי נוסף לזה המתח לגבי המפגש בשבוע הבא- זה לא מספיק? :)

כשדברים לא הולכים כצפוי לא תמיד אנחנו מוכנים להפתעות- זה לא תמיד קל להסתגל מהר למציאות קצת אחרת. תני לזה את החג, ואת הכמה ימים האלה.. אני בטוחה שזאת הרגשה חולפת. לא פעם החגים עצמם קצת מוציאים מאיזון, אולי זה גם משהו. לא יודעת. אני מאמינה שזה המכלול.

אל תתני לכל האי וודאות הזה להרוס לך את הפריחה והאביב- תזכרי שמה שקורה צריך כנראה לקרות. לגבי אורי שוב ההצעה שלי עומדת בעינה- להתרחק, לשמור על דיסטנס ולשמור על איפוק- בגלל התגובות שלו. לא כדאי לאבד אותו כידיד טוב, הוא באמת יקר לך. לכן מה שלא בא- כנראה לא צריך לבוא.. וכרגע את מלאה במחשבות על המפגש בשבוע הבא, אז למה להכניס עוד גורמים שכרגע רק יבלבלו?

אשמח אם תחשבי על זה..

שלום דניאל,

אני מניחה שההרגשה הפנימית שלך נכונה- אולי אין לו חשק. וזה גורר שאלות לגביו- האם מרגיש משיכה, האם מטבעו אינו אדם מיני, האם משהו מפריע לו בך או בקשר ועל כן הוא "מצביע ברגליים" ולא יוצר אינטימיות.

הריצה לעבודה, יתכן, מהווה מקום מפלט מהחוויה הלא-אינטימית שאתם חווים. תהיי בטוחה שהוא חווה אותה גם, מכיוון אחר, אבל כנראה עדיין לא מסוגל, או לא בשל- להעלות אותה. יתכן ומחכה שאת תעשי שיחה אמיצה בעינין?

בשלב ראשון חשוב לפתח תקשורת נכונה סביב הנושא הזה, לא ברמה של כעס- מאוד חשוב לא להגיע כועסת לשיחה, נעלבת או נפגעת. אלא להגיע לשיחה ממקום של אכפתיות, עינין והתחשבות בו. בגלל שאין לך ממש מושג מה עובר עליו- ככל שתהיי נינוחה, לא מאיימת ולא מאשימה מולו- הסיכוי שיפתח ויספר לך מה קורה- גדול יותר. מאוד חשוב שתהיי פתוחה למה שיספר, למרות הקשיים, כי בכל זאת אלמנט המשיכה והאינטימיות הוא הכרחי לקשר (קצר וארוך יותר) ואם את חפצה להמשיך את הקשר ולהביא אותך למצב של מסופקת בקשר- חשוב שבאמת תהיי פתוחה ומזומנה לשמוע מה עובר עליו- בהנחה ופתח משהו. אני מאמינה שיש משהו שמזיז אותו מהמשבצת האינטימית לעבר דברים פרקטיים, כאלה שיסיחו דעתו, כמו עבודה. בד"כ הגוף מאותת- לא תמיד מדובר במשהו על רקע פיזי, יתכן רגשי, ויתכנו שניהם. ולכן חשוב לבדוק את זה.

בהמשך, שווה להתייעץ פה או עם גורם אחר שוב ולראות מה אפשר לעשות הלאה. אשמח אם תשובי לעדכן ונמשיך לסייע. אם זה לא יעלה ולא יפתח, החשש הוא שהקשר ימשיך להיות כזה שלא יספק אתכם, הדברים ימשיכו להיות תחת השטיח והאהבה פחות תהיה יעילה להמשך הקשר. לכן אני מחזקת אותך לפתוח את הנושא ולנסות לגייס את הבחור להיות כמה שיותר כן ופתוח.

עדי..
העניין ששוחחתי איתו רבות על זה
גם בכעס גם בהבנה זה כבר למעלה מחצי שנה שזו התדירות .
בהתחלה התירוץ היה שאני מביאה לחץ ליחסים בגלל שרציתי להתחתן אחכ אמר שזה מתח מעבודה ושורה תחתונה אני מרגישהשלא זקוק לזה איתי.
ניסיתי המון דברים גם ליזום בצורה בוטה והוא דחה את זה כי רצה לכתוב מייל...
זה בדרכ קורה כשזה מתאים לו בלבד פעם בשלושה שבועות ואני לא מסרבת כדי לא לדכא לו את החשקץץ
אבל לו אין בעיה לסרב לי ועוד דבר...
אין לו חשק?
זה הרי אמור להיות הפוך אני צריכה פה לעשות מופע להטטנות כדי שישים לב אלי?
זה הרי הזוי...
אני כועסת עליו שעובר זמן ולו זה לא חסר זו סיבהלפרק זוגיות?
כי יש פה מעבר.. אין הקשבה לצרכים ששלי...
הוא אמר לי מה את רוצה שאעשה בכוח?

הי דניאל,

לא, אני לא בעד שום מופע של להטטנות. את עושה כנראה הרבה למשוך את תשומת ליבו אבל הוא- מעניין אותו דברים אחרים. ויש פה בעיה. אז או שהבעיה נובעת מעינין משיכה- ואין על זה דיבור או אקט מצידו- לבוא ולהגיד, ואולי הדרך שלו לבטא את זה זאת ההתנהגות המתחמקת שלו. זה אמנם קשה לנו לקבל את זה, ואני מבינה את הקושי- אבל משיכה זה דבר דינאמי, משתנה, אבל הכרחי וקריטי במערכת יחסים. האם את מרגישה שהוא נמשך אלייך?

או- שמדובר במשהו רגשי בתוך מערכת היחסים- כמו לחץ שאת מכניסה לקשר, לפי דבריו, והוא לא מוכן להתמודד איתו או איתך בעינין- פה שווה לשקול יעוץ עבורך/עבורכם כדי לנסות לעלות על דרך תקשורת יותר טובה מולו- אבל לשם כך את צריכה לנסות לזהות את הבעייתיות, בעזרתו.

זה יכול להיות רגשי, פיזי, או שניהם מעורבים זה בזה. עד פה סיבות הקשורות אלייך ואליו.

סיבה שקשורה נטו אליו- אולי- הוא לא אדם מיני והיצר והצרכים שלו נמוכים מהממוצע של מה שאת מכירה, או הממוצע של עצמך. זה לא חסר לו בתדירות שלך זה חסר.

אני לא יודעת אם זו סיבה לפרק זוגיות, יש לשקול את השאלה הזאת בצורה מסודרת ביעוץ לפחות עבורך כדי שתדעי איפה את עומדת מולו ומה בדיוק את מרגישה לגבי כל הנושא הזה. זאת שאלה גדולה וחשובה- ולכן יש לתת לה מספיק מקום תוך היכרות איתכם. אכן את צודקת ואין סיפוק לצרכייך- מצד שני- לכפות עליו זאת גם לא דרך. הידיעה שהוא איתך רק כי לחצת ולא מתוך רצונו הנקי- לדעתי קשה יותר מאשר שלא יזום בכלל. היית רוצה שירצה אותך ויספק אותך אבל לא מתוך מקום של רצון ובחירה?

לכן צריך לחשוב ולמצוא דרך אמצע- אבל הוא חייב להכיר בבעיה, להיות מודע אליה, להיות מעורב ולהתגייס יחד איתך לתהליך זוגי. אם הוא לא מוכן בשום אופן לאחר ניסיונות מצידך - אז יהיה צריך לשקול האם את מוכנה להמשיך ככה את חייך. אשמח לתגובתך.

עדי...
אני חושבת שהטרדות שלו של העסק מלוות אותו כל דקה גם שחוזר הביתה מוקדם - 9 בערב עדיין מייליםסמסים שיחות .. לא משאיר מקום להירגע ..
שטענתי שזה לא נורמלי אמר לי למה זה רק אחריות שלו?
ולדעתך על מי מוטלת האחריות ?
לפני חודש שניסיתי ליזום בצורה בוטה הוא אמר לי שמוטרד ושיש לו מיילים זה כיבה את היוזמה לגמריי ובלי שום קשר לדעתי בשל הפאסיביות הכלליתשלו ומאחר והעבודה ממלאת אותו במיטה לפחות שייקח יוזמה.
אני מצפהלהרבה?
לדעתי הסטטייס אופ מינד שלו בחברה שלו כל היום בדאגות וגם שקורה משהו טוב אז מתעסק במשהו טוב והראש מלא בזה.. אין זמן להירגע וזה מלחיץ גם אותי

שלום שוב,

לשאלותייך- האחריות על זוגיות טובה היא על שניכם, ולא- את לא מצפה להרבה.
גם בעבר וגם עכשיו- התשובה היא חד משמעית- את צריכה לשקול את המשך הקשר.

אם את מרגישה שאת זקוקה לסיוע מקצועי- אל תהססי לפנות, זה יכול מאוד לעזור לך לקבל החלטה בתקופות קשות כמו עכשיו- של חוסר אונים וקושי לקבל החלטה.

המציאות אותה את חיה היא לא פשוטה, עם זאת - היא בחירתך. אם תשני את הבחירה ותחליטי שגם את חשובה- ותאמיני בעצמך- יהיה לך קל יותר לפעול לטובת עצמך, ולא להישאר במקום שעושה לך כ"כ רע. להרגשתי את נמצאת באותו מקום כבר תקופה, לא מבוטלת, ואת מתקשה לחשוב על טובתך האישית ולפעול בהתאם. אם תביני שאת שוות ערך אליו וגם לך מגיע להרגיש טוב- אולי תצליחי להגיע למסקנה האם הוא באמת טוב לך כפרטנר, ולמה בדיוק את נשארת איתו. בכל זאת כנראה ההישארות איתו משרתת אצלך צורך חזק- השאלה היא מהו. את זה אפשר לברר יותר לעומק מול איש מקצוע.

הבחירה בידיים שלך, ואני בטוחה שתצליחי לעשות אותה בסופו של דבר.

הי ..
חשבתי על כל הדברים שאמרת ואין ספק שההישארות מספקת לי צורך של ביטחון שבגיל 30 אני כבר בזוגיות שתוביל לחתונה
יציבות כלכלית שאחרת אצטרך לבקש מאבי שדוחה אותי כל הזמן ממתן עזרה ואף פעם לא היה גב יציב.
כנראה שהפחד משתלט עלי ולא אשקר.. הכרתי מישהו מהעבודה שמחזר אחריי וזה ככ כיף ... הוא מת שנהיה ביחד ואני כמובן לא יכולה...
אני שואלת את עצמי האם בזוגיוצ בה אני נמצאת לפני שאסיים אותה.. האם אני בסדר?
אולי התובענות שלי נובעת מחסכים מאבי.?
שאולי אני זקוקה לתשומת לב רבה בשל כך?
בן הזוג טוען שאני תובענית וששום דבר לא מספיק לי .. האם עלי לקבל את אורח החיים ככזה פשוט ולהפסיק להאבק?
יש נשים הרי שחיות עם אנשי צבא ורואים אותם סופשים...
האם הציפיה שלי לזמן איכות מוגזנ=מת שבן אדם הו אמנכל חברת הייטרק ואני פשוט מגזימה?
האופציה האחרת שהיא כנראה לא אני זה להפסיק להאבק ולקבל שאני רואה אותו ב-22 בלילה שתמיד עובד אבל מה אני באמת רוצה? חבר מובטל שישב לי על הראש כל היום ?
מהי דעתך?

הי דניאל וערב טוב,

את בהחלט מעלה שאלות ותהיות חשובות שהשורה התחתונה היא- ההתבוננות העצמית שלך ומציאת המקורות האישיים שלך לפעולות שאת פועלת מול הסביבה- אבא, בן זוג וכד'.

יתכן והתובענות שאת מתארת רק מייצרת עוד בעיות בקשר, כיוון שהבחור גם ככה עסוק בעבודה - יתכן וזה מעודד אותו יותר להתרחק ואת חשה יותר מתוסכלת.

אני מציעה שאם את חשה שיש דברים עמוקים ששווים התייחסות יותר עמוקה, ואם את מרגישה שיש בך חלקים שצריך יותר לעבד אותם- כדאי לעשות זאת ובהקדם. כך גם תכירי את עצמך טוב יותר, וגם תוכלי לבחון את הקשר בעיניים יותר מפויסות, ויותר סלחניות. ותוכלי לחשוב ולענות לעצמך את התשובה- האם יש גם בי דברים שאני יכולה לשנות ולתקן ובכך להיות יותר שלמה עם החיים שלי, או שבאמת הזוגיות הזאת לא טובה לי?

בד בבד צריך להבדיל בין שתי נקודות הקיצון: זוגיות שבה בן הזוג לגמרי משועבד לעבודה, לבין זוגיות שבה בן הזוג לגמרי מובטל. יש גם נקודות אמצע- זוגיות בה יש גם זמן יחד ובן הזוג מגוייס גם לזמן הזה ורואה אותו בסדר עדיפות עליון יותר.

בשל מה שהעלית, לפני החלטות לגבי המשך הקשר- שווה לעבור תהליך אישי (אולי אפילו תהליך קצר יותר ממה שזה נראה כרגע)- לתהות ביחד עם מטפל לגבי מה שהעלית, לנסות למצוא מסלול ודרך נכונה להסתכל על הדברים ורק אז לבחון את המשך הזוגיות. כי יתכן ויש הרבה במה שהעלית כרגע וזה שם אותנו בנקודת תפנית מסוימת לגבי המשך הקשר. אולי, עם תהליך נכון, את תתפייסי עם המקומות הקשים האלו ודווקא תראי שהזוגיות היא מקום טוב עבורך- לעבוד על האינדיבידואל שלך עם כל מה שחווית בעבר. לא פעם הזוגיות ההווה מתקנת לנו חוויות מהעבר. לכן שווה לחכות לאור מה שהעלית כאן עכשיו.

כל הכבוד לך על האומץ להתבונן פנימה- זה לא תמיד פשוט.

השאלה אם זה לא למצוא תירוץ להישאר כי מפחיד אותי לפרק .
כי ברור שגם לי יש בעיות אבל זה לא מוחק את ההתנהלות שלו ....

הי שוב דניאל,

מעניין שהעלת את נושא הטיפול לתחום כמו נשים מוכות.

מה שהצעתי לא חלילה היה בכיוון של "את לא בסדר ואת בעייתית ולכן לכי לטיפול". אלא- בגלל שאת מעלה, מתעסקת, תוהה, שואלת, לגבי העבר שלך ואיך הוא משפיע על ההווה- הצעתי את זה כאפשרות. את כמובן יכולה לקחת או לא לקחת את הדברים וזה לגיטימי, אך כך הרגשתי להציע לך באותו מקרה.

"תירוץ" זה לא, זה יכול להיות כמו מקור להישארות או אחת הסיבות שלך להישארות. כדי להבין האם הזוגיות הזאת היא אכן הרסנית לגבייך- ז"א לוקחת ממך את האושר, ומשאירה אותך עם לבד אחד גדול- או - האם זאת זוגיות שכן את חצפה בה אך צריכה לעבוד על כמה דברים אצלך כדי להרגיש איתה טוב- את זה אפשר לברר בטיפול. או עם כל יעוץ אחר.

זה אכן לא מוחק את ההתנהלות שלו ואכן גם איתה יש בעיות. אם כי לא נראה שהוא הולך לעשות שינוי מהותי ולבוא לקראתך- ויש לשאול האם המשך הקשר יהיה חיובי עבורך.

לסיכום, ליווי של איש מקצוע אינו בא להעיד עלייך כעל אדם שלא יכול לעזור לעצמו או על קורבן כפי שאת הקבלת את זה. חלילה לא לזאת כוונתי. הכוונה היתה לסייע לך למצוא את הדרך הנכונה. בגלל שאת מעלה לאחרונה כאן ובכלל, הרבה מאוד תהיות ושוב ושוב שואלת את השאלה- האם כך אמורה להיות זוגיות, האם הזוגיות הזאת טובה לי, איך אני אמורה להתנהג- יהיה חשוב לבחון את זה באופן רציני יותר ומקיף יותר. גם לך יהיה קל יותר לזהות כך את המצב יותר לעומק.

לטיפול, אגב, הולכים הרבה מאוד אנשים- רובם לא קורבנות, אלא סה"כ אנשים שנתקלים במצבים ובחוויות לא פשוטים בחייהם ורוצים לקבל הכוונה והכלה רגשית למה שהם מרגישים. לא לכל אחד זה מתאים, נכון, אבל מי שלוקח את זה בשתי ידיים לא מתאכזב ומקדם את עצמו למקום טוב יותר, מאיפה שהיה.

צ'שר יקרה,

במידה וההחלטה לגבי מהות הקשר היא הדדית, כלומר שניכם לקחתם את ההחלטה שיותר נכון עבור שניכם שהקשר שלכם יהיה על בסיס ידידותי בלבד, שניכם שלמים לחלוטין עם ההחלטה הזו ולשניכם זה ברור אולי יש מקום לשאול את הבחור לגבי אחיו. יחד עם זאת, עלייך להביא בחשבון שהוא עלול להיפגע למרות שהוא לקח החלטה לגביך והוא שלם עימה. כך שאם הבחור יקר לך ואת מעוניינת בקשר כלשהו עימו, באמת ובתמים, חשבי שוב האם שווה לך לסכן את הקשר עימו ולפגוע ברגשותיו.
אני מאמינה שאם הקשר שלכם יימשך ויעמיק קיים סיכוי סביר שתפגשי את בני-משפחתו וביניהם את אחיו. כך תוכלי להתרשם מאישיותו ולהחליט אם מתאים לך לבחון קשר זוגי עימו. בהזדמנות זו הוא יוכל להתרשם ממך ולהחליט אם גם לו מתאים לבחון קשר זוגי עימך לאור ההיכרות שלו איתך ולאור העובדה שבעבר יצאת עם אחיו/ידידך.

אבודה יקרה,

צר לי על שנקלעת, כך, בלי כל אזהרה מוקדמת, למציאות לא פשוטה. מציאות בה את נאלצת לקחת אחריות בלעדית על שלושת בנותייך, על ניהול שוטף ותקין של הבית וגם על עצמך.
למרות הקשיים הנפשיים והאובייקטיביים עימם את נאלצת להתמודד נסי להתמקד במטלות אשר עלייך לבצע. לרוב, ההתעסקות במשימות, הצורך לתכנן ולעשות, מסייעים בהתמודדות עם הקשיים הנפשיים.
נסי להשקיע את כל-כולך בעשייה הנדרשת. בבית ובעבודה. נסי ל"העמיס" על המחשבות ועל הרגשות כמה שיותר משימות יומיומיות נדרשות. כך אולי תצליחי לדחוק מעט את המחשבות על הקושי.
בנוסף היעזרי בכל מי שתוכלי. משפחה, חברים. גייסי אותם לעזרתך על-מנת שלפחות ברמה האופרטיבית יהיה לך קל יותר. גייסי גם את בעלך לצורך העניין. היות שהוא ממילא מגיע לראות את הבנות, בקשי ממנו להגיע כאשר נוח לך, כאשר את צריכה לצאת או כאשר את זקוקה למנוחה וכאשר הוא נמצא תני לו משימות (מקלחות, ארוחת ערב וכו').
יחד עם זאת, המחשבות והקשיים הנפשיים לא ייעלמו, הם יצופו ויעלו כל פעם שיהיה לך רגע לנשום ובעיקר בלילה. על-מנת להתמודד נכון עם הקשיים הנ"ל, עבורך ועבור בנותייך, אולי יש מקום לשקול לפנות לאיש מקצוע לצורך תמיכה וחיזוק לפרק זמן קצר, רק על-מנת להזכיר לך את יכולותייך ועצמותייך ולסייע בידך לעשות בהם שימוש נכון ואפקטיבי.

שלומיק יקר, אני מציעה לך להמשיך איתה, מכיוון שזה נראה שאתם מסתדרים כל כך טוב, והחוזק והנועזות שלה לא נוכחים ביניכם.
יחד עם זה עצם העובדה שאתה מעלה את הספק הזה ושואל כאן מראה (אולי) שלך עצמך יש אולי איזה קושי עם הגוף שלך. אולי רמה מסויימת של חוסר בטחון עצמי, ואז העיסוק שלה בתחום אמנות הלחימה קצת מאיים עליך כי הוא מבליט את חוסר הבטחון שלך.
כלומר,תחשוב על זה שאילו אתה היית מרגיש הכי נוח בעולם עם הגוף שלך - סביר להניח שכלל לא היתה עולה אצלך השאלה הזאת.
אבל מה דעתך לראות בהיכרות הזאת איזו קריאת כיוון עבורך? לבחון את ההשערה שהעליתי כאן ואולי לחשוב אם אתה רוצה לעשות משהו עם הקושי הזה.
למשל יכולת בעצמך להתחיל לעסוק בספורט כלשהו שמושך אותך, ואז תרגיש טוב יותר עם הגוף שלך.
אשמח לתגובתך!

מיטל יקרה,

לאורך ה"דיאלוג" בינינו למדתי כי את בחורה איכותית, בעלת מודעות עצמית, יכולת הבחנה, רגישות, תקשורתיות והמון רצון טוב. בנוסף, ניחנת ביכולת לבטא את תחושותייך, רצונותייך ומחשבותייך כמו גם, את הקורות אותך בשפה ברורה ורהוטה. עוד למדתי כי את החלטית ונחושה וכאשר את לוקחת החלטה את פועלת להשגת יעדך ולא מחכה שאחרים יעשו במקומך או למענך. העובדה שיצרת קשר עם א' לאחר החופשה שלכם מעידה על כל הנ"ל. חשת שאת מתגעגעת אליו וכי הוא חסר לך ועשית מה שחשבת לנכון, באותה עת במטרה להצית מחדש את הקשר שלכם, שנראה כאילו נמצא בשלבי דעיכה או אולי כבר כבה.
גם כעת, מתיאורך את ת', תחושותייך כלפיו כמו גם, תחושותייך לגבי כוונותיו, אני מקבלת תחושה כי את מרגישה את ה"שטח" וכי בזכות יכולותייך, כפי שציינתי לעיל, את יודעת בוודאות מה יהיה נכון עבורך ומה כדאי לך לעשות.
אל תאפשרי לטוב ליבך לרגישותך ולרצונך העז לסייע לאחרים לבלבל אותך. בניגוד אלייך, א', בשלב זה בחייו, כנראה "תקוע" ואינו מסוגל לקום ולעשות למען עצמו את הדבר הנכון עבורו. את, עם כל הרצון הטוב, לא תוכלי לעשות במקומו או עבורו, אלא אם הוא יעשה למען עצמו גם כן. היות והוא עדיין לא שם, לא נמצא במקום של יציאה מה"תקיעות", לא נמצא במקום של התקדמות בחייו אלא במקום שהוא סוג של התרפקות על העבר ואולי אף רחמים עצמיים, אני חושבת שנכון יהיה שאת לא תעצרי את חייך למען כל ה"אולי" איתו ומולו. המזל האיר לך את פניו ופגשת איש שמוצא חן בעינייך ונראה שהוא כן יודע מה נכון לו והוא גם עושה למען עצמו, כמוך. המשיכי את חייך, פגשי אותו ואפשרי למה שעשוי להיות ביניכם להתקיים.

שלום שוב, אני קצת שבורה עכשיו..אני מקווה שזה לא יבוא לידי ביטוי בכתב שלי..

היום ראיתי אותו בחוץ והתיישבתי לידו.. הוא היה מרוחק כרגיל. עם כולם הוא שמח ומחבק כזה.. איתי הוא פשוט שקט ומופנם. כאילו - בקטע השמח, הוא לא כזה קופצני לידי. אולי הוא אמיתי איתי - שזה הגיוני איפושהו כי הוא באמת עצוב בפנים, ואולי ההתרחקות הגיעה לשיאים חדשים. ואולי סתם שילוב של השניים.. תפסתי אותו פעמיים מסתכל עלי כשהבטתי לכיוון אחר.

אני יודעת שהוא מתרחק, מרגישה את זה. אבל למה אני לא מצליחה פשוט לעזוב את זה? אני מפחדת להתחיל קשר עם ההוא, אני מפחדת לפגוש אותו.. אני צריכה שיגידו לי בפרצוף - את לא רצויה - ורק כך אני אבין.. או בדרך נס.

אני באמת שבורה ולא יודעת מה לעשות. לשאול אותו אני לא מסוגלת, לא יודעת איך, ונראה לי הוא רמז מספיק ואמר גם מספיק - אבל זה אף פעם לא היה החלטי ב-100 אחוז, לא היה משפט כזה שיבריח אותי ממנו לגמרי.

להתחיל קשר חדש, אפילו לצאת לדייט, ורק לראות אותו אני לא מסוגלת - כי הוא ממש נלהב ממני, והראש שלי במקום אחר.. אני יכולה לחזות איך זה יגמר.. או שזה יהיה ריבאונד, ואני אכניס את עצמי בכוח, ולא יודעת כמה אם בכלל זה יחזיק מעמד. או שזה יגמר מהר מאוד והוא יפגע נורא. אני לא שלמה, אני לא מסוגלת. אבל גם במצב הנוכחי אני כבר לא יכולה להיות...

מיטל יקרה,

לעיתים, אנו משתוקקים להיות דווקא במקום בו אנו חשים כי לא באמת רוצים אותנו...אולי זו הסיבה לכך שאינך מסוגלת להתנתק מ-א', להשאיר את מה שהיה ביניכם בעבר ולהתקדם בחייך.
א' עשה לעת עתה את הבחירה שלו. הוא בחר שלא לקדם את הקשר שלכם. כפי שכתבת, הוא רמז מספיק ואמר מספיק. העובדה שהוא בחר שלא לנהל קשר זוגי עמך אינה מעידה על כך שאינך רצויה בחייו. נראה שנעים לו בחברתך, נעים לו לשוחח עימך ונעימה לו הידיעה שאת בסביבה. אולם, כחברה/ידידה ולא כבת-זוג. נראה שאת, בניגוד אליו, מתקשה להחליט. האם להמתין לו, עד שיצא מתקופת האבל על הקשר הקודם, עד שיהיה בשל לקשר זוגי חדש או שאולי להתקדם בחייך, בתחום הזוגי בלעדיו.
אלו הם חייך ואת היא זו אשר צריכה לקחת החלטה על-פי רצונותייך ותחושותייך ולא על-פי רצונותיו ותחושותיו של א'.
כתבת שגם במצב הנוכחי אינך יכולה להיות כבר ואני מבינה לליבך. את נמצאת במעין אי-וודאות, אי בהירות. אם הוא היה החלטי היה לך קל יותר לנקוט עמדה. את צריכה לעבור ממצב של המתנה למצב של נקיטת עמדה, לקיחת החלטה נכונה עבורך ועשייה בהתאם לאותה החלטה.
עלייך להחליט האם את בוחרת להמתין ל-א' שאולי...או להתקדם בחייך. כעת, ניתנה לך הזדמנות בדמותו של ת'. האם את בוחרת לנצל את ההזדמנות הזו ולאפשר לעצמך הזדמנות לזוגיות?
אני חושבת שכדאי שתתני לעצמך הזדמנות למשהו חדש ורענן עם מישהו שלא סוחב על גבו שק כבד וגדול, מישהו שנראה להוט להיות איתך ולהכירך טוב יותר, מישהו שעוד עשוי להפתיע אותך ולגרום לך להתאהב מחדש...

שלום לציליי,

דיכאון כפי שאת בטח יודעת זה מצב לא פשוט, הגלים עליהם את מדברת זה דבר אופייני. את כאשתו וכאדם קרוב לו לבטח יודעת שההתמודדות היא לא רק שלו אלא גם שלך, של הילדים ושל סביבתו.

חבל שלא מוכן ללכת ליעוץ או לטיפול- בד"כ יש פתרונות, תלוי בחומרת המצב, אבל יש אפשרות לאזן או לפחות לתת לו איזושהי תמיכה צמודה לאורך התקופות הקשות. השאלה היא האם הוא יודע שיש לו את האפשרות להרגיש אחרת, עם הכוונה נכונה.

נכון שהשאלה שלך היא לא ממש זוגית- אבל היא כן מהיבט אחר. את שואלת איך את אמורה להתמודד עם המצב- לא פירטת הרבה על מצבו ועל מה את מרגישה ואיך את בכל זאת מתמודדת, לכן התשובה שלי תהיה כללית יותר- בפנייך יש את האפשרות, בשלב ראשון, לקבל עבור עצמך תמיכה מאיש מקצוע- ליווי ומשענת לאורך התקופות הקשות. אם את תקבלי את ההרגשה שאת לא לבד ואת רוכשת כלים להתמודדות- גם הזוגיות תראה אחרת בהדרגה. אני מאמינה שאם תגשי למטפל - לבדך- ותעשי תהליך מסוים.. אולי יהיה אח"כ גם אפשר לגייס אותו לאט לאט לתהליך ומשם לחתור לכיוון של יעוץ אישי עבורו וטיפול מתאים (לא בטוח שדווקא טיפול תרופתי, שוב, תלוי בכמה המצב חמור בתקופות הקשות שלו).

חשוב לזכור גם את שני הילדים הקטנים שלכם- הם גם זקוקים לאמא חזקה ולאמא מכילה מספיק, ולכן ההחזקה הרגשית שלך היא לא פחות חשובה משלו, אני מנסה לאמוד את המצב הנפשי שלו כמצב של שניכם- כי הזוגיות היא של שניכם. את- כמתבוננת מהצד וחסרת אונים למצבו, והוא- כמתמודד עם המצוקות שלו ולא יכול או מוכן לשתף- שזאת גם מצוקה בפני עצמה, ובטח קשה לו גם עם המצב הזה וכל ההשלכות שלו על המשפחה.

לכן חשוב שגם את תקבלי מענה, ליווי ותמיכה רגשית להתמודדויות היומיומיות שלך.

מיטל יקרה,

אני זוכרת היטב את ההתכתבות הקודמת שלנו ושמחה על-כך שבחרת לחזור ולשתף אותנו בפורום בקורות אותך.
לגבי הבחור...טוב את עושה כאשר את פועלת למען השגת מטרתך. גם אופן הפעולה שלך, היושר, הכנות, זה שאת אומרת לו מה את חושבת ומשתפת אותו גם בתחושותייך, באופן גלוי וכן לחלוטין, נראה לי הדבר הנכון לעשות. יחד עם זאת, לטנגו צריך שניים וכדי לייצר ולקדם זוגיות יש צורך בשניים הללו כאשר שני הצדדים תורמים, פועלים ומשתדלים באופן שווה, עד כמה שניתן, או לפחות, כל אחד על-פי יכולותיו, מה שלא קורה, לאחרונה, ביניכם.
ייתכן כי הוא עסוק וטרוד בעניינים שאינם קשורים בך ושהוא זקוק לזמן איכות עם עצמו, עם מחשבותיו ועם תחושותיו. אולי הוא צריך זמן על-מנת לעבד את התהליכים הנפשיים שהוא עובר בעקבות הפרידה והוא חש שהוא לא יכול להכיל כעת קשר חדש ו/או שאת התהליך הזה, של השיקום הנפשי, הוא צריך לעשות ולעבור בעצמו ועם עצמו בלבד ולבד. יחד עם זאת, את לא קשורה לכל זה ואם כתוצאה מניסיונותייך לשמור איתו על קשר את חשה כעס ותסכול, אולי זה הזמן להמשיך הלאה. אם בעתיד התנהלותו תשתנה והוא ינסה להתקרב אלייך שוב, אז תחליטי מה נכון עבורך.

בעניין רונית-לראשונה שמתי לב שהם רקדו צמוד מבדרכ, למרות שרוב הערב היה איתי ורקד איתי רגיל. בסוף, שמתי לב שהם ישבו ביחד, וידיים, ועניינים. היא הכי צעירה מבינינו-ממש ילדונת. בלי תואר, רישיון, או כיוון בחיים. ופתאום התחלתי להיבהל ממה שיש או עלול להיות ביניהם. למרות שקשה לי להאמין שהוא ישחק עם שתינו, במיוחד כששתינו היחידות בחבורה. אתמול פגשתי אותה, ישבנו שתינו לקפה. ישר הציעה לקרוא גם לו. שאלה מה היה בינינו-אני כמובן אמרתי רק שהוא טיפל בי וזהו. אמרה שהיתה בטוחה שהיה משהו, ובטוחה שיקרה וכו'. אמרתי לה שהאקס שלי עדין החבר הכי טוב שלו אז אני לא יודעת מה איתו, ולא ממש הראיתי לה נכונות מצידי לגביו ומהר העברתי נושא. כל שניה-אורי, אורי, הוא רציני, והוא דואג, והוא מדהים, והוא פה והוא שם. לא מתאים לי הקנאה הזו או מה שזה לא יהיה. ואני די בטוחה שאין ביניהם משהו, ואני די בטוחה שהוא לא ישחק על שתינו במקביל. אבל נראה לי שהיא דלוקה עליו, ואולי הייתי צריכה להראות קצת יותר נכונות מצידי לגביו. לא יודעת כבר...

דיברתי עם אורי מקודם-אמרתי לו שרונית שאלה שאלות. אמר-ברור שתשאל. אמרתי לו-טוב אנחנו לא בני 16. אמר-כן, אבל זה מוזר שעלית אלי. שאלתי-למה, אנחנו ילדים קטנים?
לא ממש הבנתי את התגובה שלו. אבל שיהיה. השארתי אצלו את הבגדים ואמרתי לו שאני רוצה לקפוץ לקחת מתישהו, אמר - פעם הבאה כשנצא אני אביא לך.
אז מה עכשיו? ההסדר כבר לא בתוקף? או שהוא פשוט גבר ואני בכלל לא אמורה להתייחס לזה ובכל מקרה מתישהו אני אהיה אצלו.
ואם מדברים על לעשות דברים מהבטן, מהשיחה שלנו (דיברנו גם על דברים אחרים-שיתף מה קורה בעבודה, סיפרתי מה אצלי). ממש בא לי לסמס לו יום אחד ולשאול אם הוא פנוי בערב, ואם כן אז פשוט לרשום-בא לך קפה בארומה וקינוח אצלך?
זה הכי לא מחייב, הכי לפי ההסדר, הכי כי בא לי. ואני אראה איך הוא מגיב.
כי ביום שהחלטנו על ההסדר, אז באתי אליו, פשוט אליו, בלי יציאה לפני, בלי חבר'ה. ואני רוצה את הקלילות הזו, לא רוצה את כל המחשבות והתהיות...
מה את אומרת?

לילה טוב עדן,

לגבי השאלות שלו ואת לא מבינה למה הוא שואל- השאלה הקודמת היתה האם את בטוחה שאת רוצה לעלות אליו הביתה, שאל את זה כמה פעמים. השאלה השניה או האמירה- מוזר לי שעלית אליי. אני חושבת שהוא קצת מבולבל לנוכח מה שהוא ראה ביום חמישי בערב, אי אפשר להתעלם מזה, הרי כתבת שלא ממש היית שיכורה אבל קרה שם משהו. שקלי האם נכון יהיה להגיד או לפתוח את זה, כי הוא מעלה שוב את הנושא- למה עלית אליי, מוזר שעלית אליי.. זה חומר למחשבה..

לפי התגובות שלו אני מבינה שיש בו משהו מבולבל או משהו שרוצה קצת לחשוב- רצית לקפוץ והוא דחה את זה לפעם הבאה. לכן אני מציעה לקחת קצת מרחק, לחכות ליוזמה ממנו, לא להיות קלה מדי בשלב זה ולראות מה הלאה. גם בקשר לא מחייב, ברגע שקיימים רגשות- כדאי לשמור גם עלייך..

כשהוא אמר שברור שזה מוזר שאני עולה אליו, אני לא חושבת שהוא התכוון אליו, אני חושבת שהוא התכוון שזה מוזר בעיני החבר'ה. כי הוא אמר את זה בהמשך לזה שאמרתי שרונית שאלה שאלות ואנחנו לא ילדים - אבל זה מוזר. אני די בטוחה שהוא התכוון לנק' מבטם.
אולי הוא שאל אם אני בטוחה כי הייתי שיכורה, או כך חשב, או כי הייתי מבולבלת, או בגגלו-רצה שאולי לא אעלה בגלל החבר'ה. הרי נסענו איתם, זה היה ברור שכולם ידעו עכשיו. אולי הוא העדיף שלא בגללם, אבל אמר כן כי בכל זאת הוא דאג לי. אולי אני משכנעת את עצמי והוא ניסה להתחמק, מצד שני, אולי לא היה שוכב אית, למרות שאני זו שיזמתי.
לא יודעת. בגלל זה, כמו שכתבתי לך בתגובה הקודמת היום (לפני חצי שעה) אני רוצה ליצור מפגש.

הי שוב,

נראה שאת מאוד נקשרת לאורי- וטבעי שלא תרצי שהוא יהיה עם אחרת. את בטח זוכרת ששאלתי אותך איך תרגישי אם דבר כזה יקרה, וכמובן באופן טבעי כשנקשרים כך למישהו שכ"כ דואג לך וכ"כ נותן לך ביטחון- את לא ממש תרצי לראות אותו כפי שראית אותו באותו ערב.

חשוב שנזכור שהקשר ביניכם לא מוגדר כמחייב או כרציני, והעמדות די ברורות ביניכם. אף אחד לא אמר שלאחר אסור להיות עם אחר- ולכן לגיטימי שהוא יהיה עם מישהי אחרת, למרות ועל אף הקשר הקרוב איתך. אין לדעת מה עמדתו ומה דעתו לגבי מה שהיה לך עם הבחורה ההיא, עד שלא תדברי על זה איתו, אני מאמינה שאם תרצי את גם תוכלי.

בתחושת הבטן שלי אם את רוצה להמשיך את הקשר איתו ולבדוק מה הוא באמת מרגיש- אולי תתרחקי קצת בסגנון של "קשה להשגה", אולי קצת פחות קירבה, אולי להיות יותר מיסתורית ולנסות לבדוק מתי הוא יוצר קשר. הוא לא ענה בינתיים להודעות שלך- עדיף לא לשלוח יותר עד שהוא יזום קשר מחודש. תמיד יש את הסיכון שלפעמים אנחנו רוצות יותר מדי וזה מבריח את הצד השני, וכך גם הפוך. אנחנו לא אוהבות שרודפים אחרינו, זה גורם אוטומטית לריחוק. לכן תני לו ליצור איתך קשר, ונסי לחשוב על מה שהצעתי- כי אני מרגישה שאת רוצה בקשר איתו, וכדי לבדוק ולרתום אותו יותר להיות קרוב אלייך- צריך להתרחק מעט. אשמח לדעתך.

נכון-אין קשר מחייב וכל אחד יכול לעשות מה שהוא רוצה. אני לא יודעת איך אגיב כשיהיה עם אחרת. יש לי בעיה עם רונית כיוון ששתינו באותה חבורה, ושתינו בנות יחידת. ואם הוא איתה במקביל אלי זה ממש לשחק בשתינו והאמת קשה לי להאמין שהוא כזה. ואם היא רוצה אותו ובסוף הם יהיו ביחד, אז אין לי מה לעשות. מודה, יהיה לי קשה. אבל נראה לי שזה יותר בגלל מה שרשמתי-אנחנו באותה חבורה, שתי בנות יחידות.

להתרחק כדי להתקרב-מסכימה מאוד, אבל. בגלל מה שהיה ביום חמישי עם הנשיקה, משהו התערער לי. אני לא יודעת איך הוא קיבל את זה, מה הוא חושב עלי כעת. זה ששכבנו אחכ זה לא אומר כלום. זה שהוא היחיד שאמר לא להתערב מראה אולי עד כמה היחסים בינינו באמת לא מחייבים. כן, אני מפתחת כלפיו משהו אפילו שאני לא בטוחה מה זה בדיוק, וכן, הייתי מוכנה לנסות. העניין הזה שמשהו התערער אצלי זה משהו שאני צריכה לפתור, כי מבחינתי עד הפעם הבאה שאראה אני לא אדע שהכל בסדר... אני כאילו חייבת לראות אותו, חייבת להרגיש שהכל רגיל. אולי אני לא צריכה להציע קפה וקינוח בשעות הערב, אולי סתם מפגש של אחרהצ בלי המשך... כי זה משהו שחשבתי לשעות בכל מקרה, כדי שיהיה גם מעבר, גם שיח, מפגש - חברות.

בקיצור, אני חייבת לראות אותו, ברור שאני בעד ריחוק למען קירוב, אבל אחרי יום חמישי האחרון, אני מרגישה שאני חייבת רק עוד פעם אחת לראות שהכל בסדר, ומבחינתי, אחכ, לתפוס מרחק.

מה את אומרת על התסביכים? :)

הי שוב,

אני מבינה את הרצון שלך להיות בשליטה ולדעת שהכל בסדר. ממה שאני מכירה ומהניסיון שלי לפעמים זה פשוט דוחק יותר את הפרטנר הצידה- בחינתי אם אין מענה אחרי אס.אמ.אס או שיחת טלפון צריך לתפוס מרחק- כי פסיכולוגית כשאת לא שם והוא חש בריק שנוצר אחרייך- הוא כנראה יזום, אם הוא רוצה להמשיך את הקשר וסה"כ נראה שאת חשובה לו.

אם זה מאוד מעיק עלייך ואת מרגישה שאת חייבת חייבת להיפגש איתו- כדאי להיות ישירה וליצור מפגש, אבל אם הוא יתחמק שוב או יגיד לך "כשנצא עם החבר'ה"- אין ברירה, וצריך להבין שהוא צריך קצת זמן. זה בסדר שכך הוא מגיב ואין מה להילחץ. בכל מערכת יחסים יש עמימות מסוימת, ואת הצורך לחוש ריק כדי להרגיש אח"כ מלא.. ולפעמים מפרספקטיבה של זמן נראה שהריחוק היה לגמרי במקום ועשה טוב למערכת היחסים. נסי לחשוב על זה כך ולנסות לתת לעצמך להיות גם בשטח האפור, כמו שאז דיברנו. נסי להתמודד גם עם חוסר וודאות- למרות הקושי.

מקבלת. אני אהיה שם. נראה כמה אחזיק מעמד...
האמת שעוד שבועיים אנחנו שוב חוגגים לי, הפעם יומודלת, אז אני מניחה שזה לא הרבה זמן.
ומה עם סתם קפה אחרהצ כדרך אגב בבית קפה ולא בבית? רק כדי לראות שבינתיים הכל בסדר ולא תמיד חייבים לסיים אצלו?

גם לא יקירתי :) תחזיקי את עצמך, זה ישתלם אני מאמינה. אני מעדיפה שתקבלי אותו "נקי" - שהוא יחליט, שהוא יזום, שלא יענה לבקשותייך- אלא שאת תעני לבקשותיו. איזושהי תחלופת תפקידים - אני יודעת שאת נוטה להיות הגבר בבית.. אבל תני לו גם.. בואי נראה מה יהיה.

מעריכה אותך על העבודה הקשה הזאת, אני יודעת שזה מאוד קשה להחזיק.. קחי נשימה ותראי איך השבועיים האלה טסים.

אני זו שמעריכה אותך - שאת לא מתייאשת ממני :)
וכמובן תודה על כל החיזוקים!
מבטיחה לעמוד בזה בשבועיים הקרובים...
בכל מקרה, את היומולדת לא אני מארגנת כביכול, יתקשרו אליו להזמין אותו.
בהצלחה לי :)
מבטיחה להמשיך לעדכן, כרגיל...
תודה על הכל!!!
אגב-לא התייחסתי לנושא השני כי בינתיים אין כלום, וברגע שיהיה משהו - כרגיל, אני מעדכנת.
תודה!

מזל טוב! :) בהצלחה.

וכבר אני רואה איך השבועיים האלו מתקצרים, כי בטוח תהיה הקרנה חגיגית של החבר'ה לכבוד הגמר של האח הגדול (התוכנית הזו פשוט מצחיקה אותנו), זה עוד שבוע וחצי...

בוקר טוב עדן יקרה,

הצורך שלך "לפתוח ולסגור" את הסיפור הזה- לשתף, לספר, להזדהות עם סיפור דומה, ואח"כ לסגור ולבקש בעצם "קתרזיס" מסוים, הוא לא סתם.

למרות שהסיפור (ואולי בגלל) לא התבטא שנים כלפי חוץ, אלא נשאר במקום "קטן" יותר ופחות משמעותי בחייך, יש לו בכל זאת השפעה, כפי שכתבת- זה לקח אותך למקום של טום בוי, למשל.. ויש בטח עוד. הסיפור הזה יכול לפתוח אצלך, לא משנה אם במודע או לא, הרבה מאוד תכנים- וזה מה שלמעשה גרר את התגובה שלי ואת ההזמנה שלי אלייך לשתף יותר.

ברגע שנגענו בנקודה הזאת, והיא לא נקודה קלה לא משנה כמה היא משמעותית לאורך חייך- משהו שם קרה. הסטרס שאת חשת אולי הוא השם המלא למקום שבעצם אף פעם לא קיבל "מקום", כי אולי לא הרגשת שיש בזה צורך. אבל הגוף והנפש משלימים זה את זה- המתח הזה שעבר לך רק אחרי שעתיים עם הוצאת אנרגיות כ"כ רבות ועם רצון חזק לסגור את הסיפור הזה ע"י קריאת התיק- הוא באמת לא בא סתם, ומספר לנו שהסיפור הזה- צריך מקום. הנפש כאילו מבקשת ממך- תטפלי במקום הזה כי הוא כואב.

עכשיו- יש מצבים שעדיף לפתוח ולהתחיל להתעמק בתכנים ולבדוק מה היה, מה ההשפעות הרגשיות וכד'. ז"א טיפול, במילים אחרות. ויש מצבים שעדיף להשאיר את זה מאחורה- אם לאדם עצמו אין שום עינין ויכולת להתעמת עם המקרה.. במצב כזה פועלת הדחקה רצינית יותר לאורך הזמן ואין נגיעה.. (גם לזה יש השפעות, אבל אנשים רבים חיים את החיים שלהם ללא פתיחה של מקומות כואבים, הם אישיותית מתעצבים לפי זה, אבל לא בשלים או לא רוצים לדבר ולפתוח מקומות כואבים שאין מהם דרך חזרה ולכן מדובר במנגנון הגנה).

יש לי הרבה מאוד מה להגיד על פגיעות מיניות ועל הדרך שלהן לחלחל אלינו מבלי משים, ויש לי הרבה כמובן רצון להתייחס למקרה שלך. בגדול מאוד, אבל ממש מאוד- ואם תרצי אסביר לך יותר- אני ממליצה נכון לעכשיו לא לפתוח את התיק הזה, בטח ובטח שלא עם החברה שלך- בדיוק מהסיבה שהזכרת. היא לא הפרטנרית לזה. היא עצמה הציפה אצלך תוכן שגרר תגובה פיזית ונפשית של סטרס. זו לא היא כמו המקרה- אבל בואי נקרא לה "קטליזטור". או לסיפור שלה יותר נכון.

אם את מעוניינת לפתוח את הסיפור הזה וגם לראות את התיק, ההמלצה שלי היא חד משמעית- או עם אדם מאוד קרוב שבטוח לא ינטוש אותך לאחרי החוויה הזאת. או עם איש מקצוע. אני לא רואה אפשרות אחרת. הסיפור הזה הוא עדין ושביר, למרות שלא קיבל את אור הזרקורים שלך עד כה- וכשהראש שלו מבצבץ כך וגורם לך לתגובה (נורמלית ביותר) של סטרס וחרדה- התהליך הזה צריך להיות מבוקר ע"י גורם מקצועי (הכוונה אם את באמת רוצה לפתוח את זה) או ע"י מכר שאת מאוד מאוד בטוחה בו- אם את מעוניינת לפתוח את התיק.

יקרה, קחי בחשבון- זה לא יהיה לך קל, לא משנה מה היה שם. אני באמת, מכל הלב, אומרת לך- חשבי יותר מפעמיים. לא כי זה "אסון", אלא בגלל שני דברים:

בגלל שהנושא לא דובר שנים דווקא עכשיו הוא יכול "לזרוק" אותך למקומות לא מודעים וללא טיפול אמיתי יהיה קשה להיפטר מזה (זה נכון לגבי כל חוויה קשה ולרבות פגיעות מיניות, כאמור- פגיעות מיניות ופגיעות מיניות במשפחה (אינססט-גילוי עריות) זה נושא ענק, שיש בו טיפול מסוים וטכניקות מאוד ספציפיות. והדבר השני הוא שיש לשקול טוב את העימות עם מה שקרה, דווקא בגלל ששנים את הסתדרת וחיית את חייך ללא עיבוד של החוויה ולא חשת צורך כזה- יתכן מאוד (ואני מאוד זהירה) שמה שחשת הוא חד פעמי. וזה יעבור. מה שקרה הוא שפשוט חיטטת קצת ע"י ההזדהות עם החברה- וזה פתח את הסכר..

לסיכום, ואני שוב אומרת- זה נושא גדול ואני מתייחסת מאוד בזהירות ועם הרבה סייגים - אם את מעוניינת לפתוח משהו, שעלול להביא אותך למקומות "מסובכים רגשית" - אנא עשי זאת מול איש מקצוע. דווקא כי זה לא דובר במהלך חייך, לרבות הקשר עם הגרוש. זה לא קיבל במה בשום מצב ולכן חשוב לפתוח את זה באופן כזה שתוכלי בו זמנית גם לעבד את הדברים ולצאת מזה מחוזקת. יש גם את האופציה השניה- שזה יסגר כמו שזה נפתח- במכה אחת- ותמשיכי הלאה. אבל כדי לא לקחת סיכונים מיותרים, חשוב לעשות את זה נכון.

לגבי אורי- אמדי אותו בקריטריונים שכתבתי לך. מאוד חשוב שהקשר ימשך לאחר החוויה הזאת, אולי יתחזק, וכדאי לבדוק איתו טוב האם נכון לו ללוות אותך לשם, בהנחה ותחליטי כן לפתוח. חשבי על זה עוד קצת, כתבי לי מה מתרחש בינתיים אם תרצי, ובהזדמנות זו אני רוצה לומר שלהרגשתי את תעמדי ותתחזקי גם מהחוויה הזאת שפתאום "צצה" לה. את קיבלת מתנה מסוימת- במקום שהסיפור הזה יפתח ללא שליטה- יש לך אפשרות לבחור האם לפתוח אותו באופן מסודר וגם לסגור אותו ולהרגיש חזקה, או להניח לו כלעומת שבא ולהמשיך הלאה.

קודם כל – המון תודה על התשובה!!!
לגבי ההתפתחויות עם אורי אני אכתוב בנפרד.
נראה לי שאולי בשלב הזה אני אניח לזה. מהיכרותי עם עצמי, כמו שידעתי לעשות כבר אז, אני ממשיכה הלאה – היה, נגמר, לא נכנסת לזה. לא כי אני מכחישה, או לא מתמודדת, פשוט נראה לי מיותר. אתמול באמת זו היתה הפעם הראשונה שהגבתי ככה לסיפור הזה. נראה לי שזה קשור הרבה לאותה חברה. אני אראה איך אני מרגישה בפעם הבאה שאראה אותה אחרי שנפתחנו אחת לשניה, אם זה יציף או לא.
החברות שלי איתה מאוד מורכבת. היא חברה לעבודה, הפכנו להיות חברות טובות רק במהלך השנה וקצת האחרונות. תמיד היא נראתה לי בן אדם סגור אבל מלא רגש. וצדקתי. בשלב כלשהו הרגשתי שאני איתה ואני מרגישה כאילו היא בחור-לא יודעת איך לגשת אליה, מרגישה במתח מסויים. לא נבהלתי בכלל, אבל לא הבנתי מה אני מרגישה. בסופו של דבר, לפני שנה היא סיפרה לי שהיא לסבית. היא היתה פעם עם גבר ויצאה עם גברים, אבל בשנים האחרונות היא בצד השני, ואפילו ניהלה מע' יחסים מאוד אינטימית וממוסדת עם מישהי. תמיד היא נזהרה איתי מאוד מהחשש שמשהו יקרה בינינו. אני מצידי הבנתי מהר מאוד שכרגע היא צריכה חברה לצידה ולא פוטנציאלית, ומאז אני שם בשבילה להכל גם אם היא סגורה. אז כשהיא סיפרה לי עליה, היא דיברה על הבוס שלה והבנתי מהמילים שלה שמישהו פעם פגע בה. תמיד אני נזהרת איתה, ואמרתי לה את זה-אני לא יודעת איך לגשת אליך. וזה לא כי היא L אלא כי היא פשוט בן אדם סגור. וכל פעם שהיא נפתחת בפני זה עצום. כאילו אני מרגישה שאני דואגת לה, מגוננת עליה, אשמור עליה אם צריך ואעשה הכל בשבילה. בגלל זה לקחתי את הסיפור שלה ככ קשה אתמול, וזה בא בהמשך להרגשה הפיזית והנפשית שלי לראשונה בהקשר לסיפור שלי.
כמו שאמרתי – אני אראה איך אני ארגיש כשאראה אותה בפעם הבאה, איך זה משפיע עלי. אני יותר נוטה לא לפתוח את התיק, אם כי אני די בטוחה שאפתח ודי אעביר את זה. נראה בהמשך...

הי עדן,

כן- נסי לראות מה יהיה בהמשך ואיך תגיבי. אני מבינה ממה שאת אומרת שהיא מאוד חשובה לך- הקשר הזה משמעותי עבורך ולא סתם את "מרגישה אותה". יש ביניכן דמיון רב ואתן נקשרות דרכו זו לזו.

התחושה של אתמול- החרדה והמתח, נבעו כנראה גם מכך שהיא נכנסה לליבך, גם מהדמיון הרב מאוד של שתיכן, וגם מהחוויה האישית שלך. המורכבות והפאזל הזה יצרו אצלך תגובה של הגוף שאותת לך שזה נגע שם מאוד, ולדעתי זה מקום שיש לשקול לדבר עליו יותר ולשתף לגביו- כי אם באמת הכל היה אדיש מסביב- אני לא משוכנעת שכך היית מגיבה. לכן חשוב לנסות להמשיך את הקשר איתה ולבדוק מול עצמך מה קורה בפעם הבאה שיהיה שיתוף דומה.

הי שירי וערב טוב,

אני חושבת שהיה פה סיפור דומה לא מזמן, מה-23.2- אם תרצי לקרוא.

העובדה שאתם נמצאים לפני חתונה היא בעייתית כרגע. כיוון שהמצב שאת מעלה הוא מצב שלא משתמע לשני פנים- את לא מרוצה ולא מסופקת מהקשר. כשאת מעלה בפניו את העינין- הוא אומר לך זה או אני או כלום. אם את לא רוצה- לכי. יתכן וזה משפט שאין מאחוריו הרבה ואם תאיימי לקום- הוא דווקא ישתנה, ויתכן ולא. אבל אם הוא לא יריב על הקשר- האם שווה להתחתן איתו?

אינני יודעת מה הסיבות לחתונה כרגע, אולי הרגשת לחץ, אולי חשת שאם לא תתחתנו עכשיו הוא לגמרי יעלם והחתונה תחזיק אותו יותר בקשר. כל אלו לא סיבות נכונות- אם בגללן את רוצה להינשא לו. מה שקורה כרגע הוא דבר קריטי ביחסים ויש לשקול טוב מתי מתחתנים איתו, כי כרגע את לא מרוצה. היינו רוצים להאמין שחתונה מגיעה לאחר ש"הכל טוב", או לפחות מוסכם על הצדדים שיהיו ניסיונות של שניכם ליצור מערכת טובה. אבל התשובה שלו היא ברורה- זה אני, את לא רוצה- לכי.

יתכן ועינין התקשורת שלכם זקוק לדחיפה, נסי לבדוק איך את פונה אליו, מתי, איך את מנסחת את דברייך מולו- האם בהאשמה, האם בהזמנה נעימה לשיחה, או שלא משנה איך את ניגשת ואיך את פונה ביצירתיות (למשל נופש)- הוא בשלו. נסי לבדוק עם עצמך האם את מוכנה להמשיך באורח החיים הזה, האם את מוכנה להיות במקום השני אחרי העבודה, לכל אורך חיי הזוגיות שלך, והאם זה מה שחיפשת בזוגיות עד כה.

לגבי העצה שנתנו לך- למצוא לך עיסוקים בשעות הפנאי- זה נכון רק אם את נחשבת לבת זוג שכל הזמן צריכה את בן הזוג לידה והזהות העצמית שלה עומדת להימחק לגמרי. אני לא בטוחה שזה המצב אצלך... לאור מה שכתבת לי אינני חושבת שזאת המלצה נכונה, אני חושבת שבזוגיות צריך שניים, ואת כרגע נושאת את כל הזוגיות שלכם רק על כתפייך. אם את מאוד רוצה בו ובכל זאת רוצה להתחתן איתו (ועם המצב) לפחות נסי לגייס אותו ליעוץ זוגי- כי הוא חייב ללמוד להקדיש גם לך את הזמן שדרוש לך. עם ילדים, תאמיני לי, יהיה הרבה יותר קשה. לכן חשוב שעכשיו תפעלי אם את חושבת שהצעד שווה את המאמץ שלך.

אשמח לדעתך.

הי ..

אין ספק שאני כבר ממורמרת לגמריי ולא מגיבה בעדינות אך אני מרגישה שהוא פשוט הוציא לי את המיץ.
אתמול התקשרתי אליו ב-10 בלילה.. אמרתי לו איפה אתה?
אמר עובד .. שאלתי אותו לא חשבבת להודיע ? אמר שכחתי...
זו ממש התנהלות של אחד שחי לבד..
האם הגיוני שבשביל להיות מוצלח ככה מתנהגים לחברה שלך.?
ממש לא בטוחה..
האם כל האנשים בעלי החברות ממעטים בחשיבות הנשים בחייהם?
האם אני מגזימה בציפיותיי?

הי שירי,

אני מרגישה שאת נוטה לסבוב סביב אותה נקודה- האם הגיוני שכך תהיה זוגיות, האם עליי לשלם מחיר כזה, האם זה נכון לחיות ככה.. בעוד את יודעת את כל התשובות. יתכן ואת חוששת לפרק הכל. אבל חשבי על זה כך- אם תתחתני איתו הדברים לא ישתנו אלא רק יחריפו. באחריות. עוד יותר לגבי ילדים- הוא יתחפר יותר בעמדותיו ולא ישתנה. הוא לא עושה שום סימן של כבוד אלייך ולקשר.

אז תבחרי.

או שאת ממשיכה ככה ומקבלת על הבחירה שלך אחריות ואין מה לבוא אליו בטענות אם תעשי כך. או שאת עושה צעד לטובת אושרך ולטובת עתידך ומסיימת את הקשר, כי לא טוב לך וכל ניסיון שלך לבדוק מה הוא חושב התשובה ברורה- הוא רואה בעיקר את עצמו.

אני מצטערת, באמת כדאי שתמשיכי הלאה.

יהלי היקרה, איכשהו נראה לי שכבר היית מספיק ברורה איתו, וכי כל הרמזים שנתת לו אמורים היו להספיק כדי להבהיר לו שאת מעוניינת להתקדם בקשר איתו בכל הרמות - נתת לו להבין שאת מביאה בחשבון אלמן, ילדים, וכי את רוצה להיפגש לעיתים תכופות יותר.
אני פשוט חושבת שלמרות שאת פיתחת כלפיו רגשות עמוקים יותר, בינתיים זה לא קרה גם אצלו, ויתכן שהוא מעורב כבר רגשית עם מישהי אחרת.

אפשרות אחרת היא שעדיין לא מתאים לו קשר רציני - כי עברה רק שנה מאז התאלמן, והוא דווקא רואה בך מישהי רצינית ואולי את גם משדרת שאת רצינית ומחפשת קשר רציני, ויתכן שבשלב זה הוא היה רוצה אולי קצת להתפרפר ולחוות חוויות, וע כן איננו מפתח איתך את הקשר.

לדעתי אין טעם להיות איתו עוד יותר ישירה ממה שרמזת עד כה. גם לא נכון לדעתי "לרדוף" אחריו ולחזר אחריו, אלא ההיפך, תני לו להזיע קצת בקשר אלייך. אפילו "תתייעצי" איתו לגבי מחזר עקשן שכביכול יש לך.סליחה שאני כזאת ערמומית, אבל לפעמים צריך להתניע את ההידלקות הרגשית, והדרך לעשות זאת אצל גבר היא דווקא לא להיות יותר מדי זמינה וקלה להשגה.
מאחלת לך המון הצלחה - גם בזוגיות וגם בהבאת ילד לעולם!

היי
מה שלומך.
את מקבלת טיפול vip ממנהלות הפורום כל אחת בשמה הטוב. ולא נותר לי אלא לאחל לך הצלחה בדרך שלקחת על עצמך. נראה שאת מתקדמת יפה ובכיוון הנכון.
שאלו פעם אדם עשיר איך הוא צבר את הכסף הגדול. והוא ענה > אני הולך עם הלב שלי לעסקה כלשהיא ואז>>>אני לא מסתכל אחורה מה היה אילו הייתי בוחר בשעסקה אחרת. החכמה להיות שלם במה בהחלטה שקיבלת גם אם היא רצופה מכשולים ותהיות. אפשר ללמוד ממנה "להבא" אבל כעת תהיני מכל רגע. את צריכה להאמין בעצמך ולרשום לך על המצח "מה שאני עושה זה הכי טוב בשבילי"!
"מה שאני אוכלת זה הכי טעים בשבילי"!
אני בחורה מיוחדת שאוהבת דברים מיוחדים. מי שרוצה אותי זה רק בגלל הדברים הטובים שאני מקרינה. טוב לי איך שאני ולכן אנשים נמשכים ורוצים להיות בקרבתי.
תהיי בטוחה שהרגשות שלך יאותתו לך מתי זה ניצול... מתי זה חד פעמי... מתי משחק... מה שתקריני החוצה זה גם מה שתקבלי!
זהו נמאס מסיסמאות...

היי.ילד רק יחמיר בעיות קיימות.מניסיון...וגם ילד זה לא צעצוע,אלא לכל החיים...אז תחשבי טוב...

חשוב לדעת אם בעלך מרגיש את אותו תסכול בנישואין?

מתוסכלת יקרה, באופן חד משמעי אסור לך להביא ילד אל תוך זוגיות אם את מרגישה כך מאז החתונה, במשך שנה.
עלייך עכשו להזיז את העניינים ולקבל החלטות חשובות! קודם להחליט מה עושים עם הזוגיות - האם את רוצה להשקיע ולשפר אותה ע"י ייעוץ זוגי, או פשוט להכיר בכך שאינכם מתאימים ולחתוך.
בדקי את עצמך למה בכלל נכנסת לחתונה הזאת? האם היה עלייך לחץ חיצוני או פנימי להתחתן כבר? הרבה בחורות עושת את הטעות הזאת: הן כל כך רוצות כבר להתמסד ולהתחתן שהן בוחרות לא נכון. אבל אם עשית את הטעות הזאת - זה לא אומר שחייבים להישאר תקועים בה לאורך כל חייך! ראי בכך שיעור חשוב לחיים שלך ואל תעשי טעות על טעות. הנזק יהיה הרבה יותר גדול.