פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

סיוון היקרה, התופעות שאת מתארת בזוגיות שלך הינן מוכרות אצל הרבה זוגות- פער בציפיות ההדדיות והמון תיסכול.אני מניחה שגם אצלו יש תיסכול, אולי בתחום המיני - ניחוש שלי. כאשר זה קיים - הגבר מאוד ממורמר ונוטה לא לעזור ולא לשתף פעולה.הנקודה היא שיש מצבים "תקועים" שבהם בני זוג לא מצליחים לעשות שינוי בכוחות עצמם, ואז הם אכן נדרשים לעזרה מקצועית.

הבעייה היא שהרבה זוגות נמנעים לקחת עזרה בזמן הנכון, ובינתיים הנזקים הרגשיים מצטברים, ונגרם נזק לאהבה ולמשיכה המינית. ככל שעובר יותר זמן בתך הנזקים - כך קשה יותר לעזור ולגרום לשינוי.
השאלה היא כמה זמן את כבר מרגישה כך?
זה לא יעבור מעצמו.
חישבי על זה כמו על מחלה חמורה שחייבים ללכת לרופא כדי להתחיל לטפל בה נכון,לפני שייגרמו נזקים נוספים.

אגב, זוהי אחת הסיבות שאנשים חוששים מייעוץ זוגי: כי הרבה זוגות באמת מגיעם כאשר זה כבר מאוחר מדי. לא מגיעים בזמן הנכון, ואז הייעוץ כבר לא מצליח לתקן ולהחזיר את האהבה. או שבגלל הבעיות והריחוק - אחד מבני הזוג מוצא לעצמו אהבה אחרת, והבגידה מזרזת את הפרידה או גורמת נזקים נוספים בתחום האמון כמובן.

לכן גורם הזמן הוא מאוד קריטי.

הי, סיוון,
כל מה סיפרת על הזוגיות שלך, זה בדיוק מה שעובר אליי... יש בית, ילדים, פרנסה,אין ריבים בינינו כלל, אך אין גם קשר בין שני האנשים שגרים באותו הבית. דורית דיברה על כך שזמן הוא קריטי כאשר שוקלים פנייה לייעוץ. השאילה היא מה זה הזמן הזה?... כאשר אין סקס במשך כמה חודשים וגם כשיש האישה מרגישה שזה סוג של אונס.. ראיתי כאן מכתבים שמתארים חשק לחפש פלירטוטים בצד - כן, זה סוג של "השלמת החסר", אבל גם זה עבר לי.. זה כנראה יאוש או דיכאון ארוך אך השאילה היא אותה שאילה - איך יוצאים מזה?... ואיך אנחנו, הנשים, האימהות, יכולות לפגוע בילדים שלנו ע"י כך שנקום ונפרק את הבית??? את הבית שבנינו במשך שנים רבות, את האושר של הילדים "רק" בגלל שאין בינינו "קשר" או סקס?..... אני מגזימה כמובן בכוונה, אך המסר הוא אותו מסר - למה רק אישה תמיד צריכה להיות אחראית על הכל - על בניית הבית, גידול וחינוך הילדים ואחרי כל השנים האלו על פרוקו?.... בכל מקרה, היא גם תהיה אשמה שלא הצליחה לשמור על המשפחה... דורית, אשמח לשמוע את דעתך. בתודה, מירב

בוקר טוב מירב,
נכנסתם לדפוס שלם של ריחוק בכל התחומים, וזה מה שנותן את הטון עכשו ביניכם.
ברור שאת מחוייבת לילדים שלך, ומאוד יתכן שגם בעלך מחוייב לילדים וזו הסיבה מדוע אינו קם בעצמו ועוזב. כמו שגם את לא קמה בעצמך ועוזבת. אלא שאינכם נוגעים בבעייה. אינכם מעיזים לקרוא לה בשם, כי אולי תצטרכו לעשות עם זה משהו. עד שלא מכריזים על הבעייה - אפשר לחיות באשלייה שהיא לא קיימת.

אלא שכמו שכתבתי לסיוון, לפעמים ייעוץ זוגי כן יכול לשפר את המצב בצורה מפתיעה! ניתן לפרק את הכעסים הקיימים ולבנות דפוסי התנהגות ותקשורת אחרים. כרגע יש לכם דפוס של הימנעות - אין ריבים, אין שיחות, אין סקס כמעט. אז מה שצריך לעשות הוא להבין מה יצר את הדפוס הנמנע הזה ומה אפשר לשנות ביניכם.

וגם כאן אני אומרת - יפה שעה אחת קודם, כי ככל שאתם שוקעים בדפוסים האלו זמן ארוך יותר - כך מעמיק הקרע ונעלמת האהבה והמשיכה.

לגבי התייחסות הגבר לעומת האישה - אני לא חושבת שיש הבדל גדול, מנסיוני, בנושא הזה.
זוגות שאני נתקלתי בהם - הדילמה האם לפרק את הזוגיות היא קשה וממושכת עבור שני בני הזוג. לפעמים אנשים מתלבטים בשאלה הזו במשך שנים רבות ומחכים עד שהילדים יגדלו על מנת לעשות את הצעד הדראסטי של גירושים. זה נכון לגבי גברים ולגבי נשים.

גם אני הייתי נפגע.
אבל השאלה כמה זמן אתם חברים איך את מכירה אותו בתכונות שונות וואיך יקבל את זה.
יש גברים שבפרוש יראו בכזה דבר כבר כבגידה או סוג של בגידה.
שכרות היא תרוץ -- חוכמה לדעת לא להגיע למצב כזה של שכרות. ולהפסיק לשתות לפני.

לקחת בחשבון שאני לא יודע האם יש סיכוי שהוא יגלה זאת לבד בעצמו או יתגלה לו.
ואם לא יגלה האם לספר בדרך יזומה או לא.

כמובן שכנות ואמון מאוד חשובים בקשר - יש לקחת בחשבון שיפגע וירצה להפרד עקב כך.גם אם יגלה לבד וגם אם תספרי לו.

הטעות נעשתה אי אפשר להשיב לאחור את הזמן/גלגל רק לתקן.

דרך התיקון תלויה בך.

אם אכן הוא חשוב לך ואת מכירה בערכו כמו שאמרת - תמצאי את הדרך "למזער נזקים" ולקוות שיסלח לך.

שלום לך,

לצערי דברים כאלו קורים מתוך איבוד שליטה.
הבעייה היא שיש גברים שיכולים להתגבר על כך, ויש גברים שהידיעה הזאת ולדמיין את התמונה הזאת שלך שאת מתנשקת עם גבר אחר - זה ממש יוצר אצלם הפרעה ואובססייה ומשבש את יכולתם להיות איתך.
מצד שני יש גברים שעצם ההסתרה של העניין היא הכי פוגעת, וזאת פגיעה באמון.
כך שבשני המקרים - יש בעייה רצינית.
אם את מסתירה וזה מתגלה - הוא יאבד את האמון בך.
אם את גלוייה איתו - הוא עלול להיכנס לאובססיות.

כך שלצערי אין לי מה להציע לך. כך או כך - יהיו נזקים.

כך שהדבר החיובי היחידי שאפשר לראות במה שקרה הוא - שיעור חשוב לחיים שלך.

צריך לקחת בחשבון שאם זה מציק לך - בגלל זה כתבת כאן אז שהבחור ירגיש במשהו שלא בסדר.
ולך זה יפריע בקשר איתו .. מה לגבי בסקס..תרגישי כאילו שבגדת בו ולא תרגישי שלמה להיות איתו.וזה יורגש ויפריע.
.במקרה כזה עדיף לספר ( השאלה איך כדי שיפגע כמה שפחות אם זה ניתן )

אומרים שאם שני אנשים חושבים אותו דבר אז אחד מהם מיותר!
ב-99% מהזוגות אין איזון ביחסים משום שתמיד צד אחד צריך יותר או רוצה יותר, זה בסדר עד שמישהו מתעורר וזועק לעזרה,
ברוב המקרים כפי שאת בטח יודעת זה הפוך, הגבר הוא זה שמתלונן, גם במקרה שלי דרך אגב...
-
אני מניח שדיברת איתו אין ספור פעמים על התסכול שיש לך, השאלה מתי זה נעשה?
האם קבעתם פגישה לדבר על הנושא הזה מחוץ לחדר המיטות?
האם זה היה כך כל השנים?
האם הייתה תקופה שבה הוא זה שחיזר אחרייך?
תנסי ללכת אחורה בזמן ולמצוא רצועת זמן אחת לפחות שבו הוא זה שרצה יותר ואת משום מה לא נענית לו, אולי הריון,שמירת הריון,אובדן במשפחה ח"ו,התעסקות ייתר בדברים שהיו חשובים לך, כמו ילדים,עבודה,קריירה,לימודים,

נ.ב. אין תרופות קסם, אבל אפשר לדבר בשפה אחרת שתאלץ אותו להתאמץ כדי לא לאבד אותך לטובת מישהו אחר,
בהצלחה ושבת שלום

תודה על התייחסותך.
שוחחתי איתו על כך אין ספור פעמים באין ספור צורות (יעוץ זוגי, חדר המיטות, בתי קפה)... ועכשיו מה שיותר מעניין אותי זה איך אני מתגברת על כך. לקח לי זמן להבין אך סוף סוף הבנתי שהמקום של ה"דחויה" מאוד כואב ופוגע !
חוסר האיזון היה קיים לאורך כל הנישואין למעט לתקופה קצרה לפני כמה חודשים שהוא מאוד רצה ואני לא רציתי כלל (גם לא אחר) !!
אנחנו מתאוששים ממשבר רציני בזוגיות בעקבות התעוררות שלי ולא נראה לי שהוא לוקח את העניינים ברצינות, כשסיפרתי לו שאני פגועה מכך ועדיין קיימת התעלמות
- מה נשאר???

פ היקרה, יש לי שלוש אפשרויות להסביר לכם את הפער הקיים.

1. הבעייה נובעת מאיכות הסקס עצמו. כלומר לא הצלחתם לייצר ביחסיכם את הדברים אליהם הוא כמה שיהיו בסקס. לפעמים לבן אדם יש כמיהות ותשוקות מיוחדות ואין לו את החופשיות לבטא אותן. הוא אולי חושש מה תחשבי עליו אם יתברר מהן העדיפויות שלו. כל עוד מישהו לא יכול להרגיש לגמרי חופשי ומשוחרר במיניות שלו בחברת בת זוגו הוא עלול להימנע ולהתחמק מסקס.

2. משהו במערכת היחסים הרגשית שלכם חוסם אותו. לפעמים זוג נכנס לתפקידים רגשיים שאינם מתבקשים בזוגיות בריאה. משהו באיזון משתבש, ובמקום להיות גבר ואישה - אתם הופכים להיות כמו "אמא וילד" או "אבא וילדה". חוסר איזון זה מאוד פוגע בתשוקה המינית, ואפשר להבין זאת. כאילו אחד מכם הופך להיות ה"מבוגר האחראי".

3. ישנם כעסים ותסכולים שאינם מבוטאים במערכת היחסים ובתקשרת שלכם, אולי ויתורים שהוא עשה, או עדיין עושה.

כל ההסברים שכתבתי הינם דברים שאפשר לבחון אותם ולפתור אותם תוך ייעוץ זוגי. על פי מה שאת מרגישה - יפה שעה אחת קודם. אלו לא דברים שניתן להתגבר עליהם לבד.

טוב, לאחר דבריה המפורטים שכתבה לך דורית אין כבר מה להציע מלבד לשאול אותך מדוע את חושבת שזה נגדך, מה גורם לך להרגיש "דחויה", הרי זה לא שיש לו מישהו אחרת, הוא אוהב אותך רק שיש אצלכם פער ברצונות, שזה לגטימי לגמריי הרי לא תמיד שאת רעבה או צמאה אז גם הוא צמא באותה מידה,
דבר נוסף אני מניח שכבר ניסת את את כל השיטות לגרום לו להתעניין בך, כמו להתרחק ממנו לחודש חודשיים כדי לגרום לו לחזר אחרייך, מעניין אותי לדעת 2 דברים האם ניסת את זה ואיך זה עבד?
ומה הוא טוען להגנתו בדרך כלל לדברים שאת מבקשת ממנו?

גילוי נאות אני נמצא באותה סירה רק בכיוון ההפוך ויש לי כמה תובנות בנושא לא בטוח שמה שעובד אצלי יעבוד גם אצלך, אם תרצי להרחיב אפשר דרך המייל > [email protected]
בהצלחה

הדס יקרה,

נראה כי לבגידה של אביך באמך הייתה משמעות רבה גם עבורך, הרבה מעבר לעצם הבגידה במובן הפיסי. אביך בגד ושבר הרבה יסודות ומוסכמות עליהם התבססה אמונתך לגבי זוגיות, חיי נישואין וחיי משפחה. הרבה ערכים בהם את מאמינה ועל פיהם את חיה נופצו, ערכים כמו אמון, נאמנות, יושר, יושרה, כנות, פתיחות, משפחה וזוגיות. הבגידה הזו, על כל משמעותיה, חרטה בקרבך חריטה עמוקה שהזמן לא יכול להוות ה"רופא" היחיד עבורה. הקנאה העזה אשר את חשה היא כנראה דרכך לנסות ולהגן על עצמך, כדי שדבר כזה לא יקרה גם לך. למרות שבאופן הגיוני את יודעת שנישאת לאיש ראוי, אמין, פתוח, כן ואוהב, וכפי שציינת מדהים, את לא מצליחה להתגבר על הצורך/דחף לדעת תמיד ובכל רגע שהכל בסדר. מאחר וצורך זה חזק ממך אני חושבת שנכון יהיה לפנות לאיש מקצוע אשר יוכל לסייע בידך ראשית למגר את חששותייך ובשלב השני למתן את קנאתך.
בכולנו קיימת תכונת הקנאה, במינונים שונים. כתוצאה מהחוויה אותה חווית בעברך (גם אם לא באופן אישי, לא את היית הנבגדת) תכונה זו אצלך קיימת במינון מאוד גבוהה. אני מאמינה כי איש מקצוע יוכל לתת לך כלים להתמודד נכון עם המינון העודף בעזרת חוזקותיך, עוצמותייך ויכולותייך שלך, כך שבעתיד כאשר הקנאה "תרים את ראשה" שוב תדעי כיצד להתמודד נכון עם המצב.

אם כל הצער שבדבר...
נראה לי שאין לך ברירה ותצטרכי לעשות מעשה כדי לעצור את הידרדרות שמחזירה אותך שוב ושוב לאותו מקום, את זו שהגדרת את הקשר הבעייתי הזה כמשהו שפוגע בך מאוד, אף אחד לא יכול לחזק אותך או שלמור עלייך כשאת נמצאת בגוב האריות...
אם את חפצה בחיים משלך כפי שאת רוצה לחיות אותם יש לך כאן הזדמנות לקום ולעשות מעשה שיציל אותך ואת כל מה שבנית בעשר אצבעותייך בשנים האחרונות,
בהצלחה וסליחה שהתערבתי

אין לך על מה לאמר לי סליחה אני מודה לך מאוד שהתייחסת אחרי שכתבת לי מה שכתבת נתנת לי כח לעשות קאט הזה לא ממש דיברתי איתו וסגרתי איתו את הסיפור אני לא יכולה לעזוב את מקום העבודה זה הפרנסה שלי ובעלי וילדי לא צריכים להיפגע מהחוסר אחריות שלי בלב שלי אני יודת שעשיתי מספיק והרסתי לעצמי וגם לבעלי אני חייבת לאמר לך שמשם שאבתי את הכח לא להיות איתו.\
היום אני לא ממש חלשה אליו עברנו הרבה אני יודעת שהסיכון הוא שם כל הזמן ועובדה הוא קיים אבל לפני שנה לא הייתי מוכנה לוותר עליו משהו בתוכי תיד לא מוותר עליו אבל כל פעם אני בונה את עצמי מחדש ואני מבינה שאני לא יכולה להיות איתו ולא בגללו בגלל עצמי בגלל שאני לא מוותרת על בעלי ועל החיים המשותפים ומשם ויתרתי עליו וזה חזק.
אני יודעת שהייתה לנו אבה וחבור מדהים אבל לא ניפגשנו בזמן הנכון לכן היא יכולה להתקיים יש דברים יותר חשובים מימנה אני יודעת שאני בגוב האריות וכרגע מקננן בי הצורך אליו שפתחתי בימים האחרונים אבל ניראה לי שההגיון כרגע גובר על הרגש .
אני צריכה כח לא לןהכינע וזה קשה תדמיין זוג גרוש באותו בית אני בחורה חזקה.
זה פשוט קרה ואני מודה לאלוהים שלא הלכתי איתו יותר קדימה הקשר הריגשי הזה הסתכם במיילים טלפונים דיבורים נשיקות חיבוקים לא ניפגשתי איתו מעולם במקום אחר ולא סקס ידעתי שאני לא איתו עד הסוף
זהו תאחל לי כח והרה כח לעמוד בפיתוי הז.
תודה על תשומת לב.

אני שמח לראות שאת בחורה חזקה ובאמת ובתמים מתפעל מהיכולת שלך להחזיק מעמד, תמשיכי להיות חזקה ותזכרי תמיד שהחיים שלנו בנויים מעליות וירידות וצריך כל פעם לחדש את הכוחות ולהרים את הראש כדי לנצח, את עצמנו בעיקר!
אני מציע לך לאסוף כמה שיותר חוויות טובות עם בעלך כדי לתת משקל נגד למחשבות ולרגשות שהיו לך בכיוון ההוא,
ועדיין אני סבור שהחלפת מקום עבודה היה מקל עלייך מאוד, ייצר הרע לא הולך לישון אל תזלזלי בו, הוא מלאך אלוקים שיודע לעשות את העבודה, ואומרים שמשנה מקום משנה מזל, זה לא שאת בורחת או מאבדת את היכולת לפרנס, את בסך הכל מחליפה עבודה כדי לשפר את הזוגיות שלך, אם זה אפשרי כדאי לך לשקול זאת ברצינות,
בהצלחה

ב יקרה,

אני זוכרת היטב אותך ואת ההתקדמות היפה שעשית כאשר התכתבנו לאחרונה. כעת אני גם מתעדכנת בכך שאף התקרבת לבעלך והפסקת לחשוב על הקולגה מהעבודה, מה שאומר שעשית עוד צעד ענק קדימה בחייך ובכיוון הנכון ואני לא רק שמחה על כך, אלא ממש גאה בך!
ידעת להתבונן נכון על המצב שנוצר בזמנו, כאשר הוא בחר להתרחק ולהתנתק, השכלת להפוך את התחושות הקשות שחשת אז, תחושות של עלבון ופגיעה, תחושת משבר, להזדמנות, הזדמנות להתרחק מהלא נכון עבורך ולחזור אל חייך האמיתיים, אל בעלך ואל ביתך. אמנם אז בחרת לעשות צעדים אמיצים ונכונים עבורך מתוך תחושת צער, כעס ורצון להתרחק ממנו אולם, השתמשת לצורך כך בכוחותייך הפנימיים ולמרות הקושי, פעלת בניגוד לתחושותייך, אהבתך אליו ורצונך להמשיך ולהיות עימו. עשית את הדבר נכון עבורך ועובר משפחתך.
כעת, לאור האהבה הרבה שהוא מרעיף עלייך, לאור התפרצות הרגשות שלו ושמיעת הדברים מפיו, דברים שכה רצית לשמוע, יהיה לך קשה יותר ומאתגר יותר לנהוג באותה הדרך, אולם שתינו יודעות שכך את צריכה לנהוג שוב.
כמו בפעם הקודמת הוא עשה את הצעד שלו וכעת את צריכה לעשות את הצעד שלך, הצעד הנכון שכלית, גם אם הוא נוגד את רצונך ותחושותייך כלפיו. מאחר ואת יודעת שהוא לא נכון עבורך התרחקי ממנו. עשי זאת באופן מכובד ומכבד, אמרי לו שזה לא נכון עבור שניכם ושלמרות הרגשות העמוקים שיש לכם זה כלפי זו הקשר שלכם לא נכון, לא ראוי ובסופו של דבר עשוי לפגוע לא רק בשניכם אלא גם בבני הזוג שלכם ובילדיכם.
עשי צעד אמיץ, כפי שעשית בעבר, התנהלי באצילות, כפי שעשית בעבר, סיימי זאת וסיימי זאת יפה והפעם, עשי זאת כך שיהיה ברור שאין דרך חזרה ואין מקום בחייך לקשר הזה.

מוניקה,
את פשוט מדהימה כמה כח יש במילים ובמילים שלך יש הרבה.
כבר סגרתי איתו את זה היום גם לפני יומיים שהוא דיבר ידעתי שאני לעולם לא אסכים לקשר הזה.
פשוט שתקתי ויתכן שהרשתי לעצמי לגנוב איתו את הרגע אין לי ספק שבחולשה הזו הרסתי3 שבועות של איפור טיהור ויושר אבל אני לא מסוגלת עכישיו להלקות את עצמי על החולשה הזאת.
אני רוצה להתחזק ולהמשיך הלאה .
אני יודעת שגם הוא מבין יכול להיות שהוא רצה גם עוד כמה רגעים אני פוחדת מה הסוף.
אבל אין לי ברירה אני יתביית על מה שאמרת לי להתרחק ולהמשיך הלאה ולקבל זאת יפה מבלי לכעוס עליוכל פעם ולפתוח זאת שוב ושוב אפילו לא עצרתי היום לחשוב להיפגע שאולי הוא בא לרגע פשוט עזבתי את זה וזהו זה לא מתאים וזהו.
אני מקווה להיות חזקה אחרי השבת הזו כבר בהרתי לו שלא הוא לא התעקש הוא מבין שאין אחרת.

ב יקרה,

יישר כוח!
את בדרך הנכונה וכל הכבוד לך על כך.
מאחלת לך המון הצלחה, כוחות נפש ואושר.

שירי יקרה,

אמון, כנות, יושרה, פתיחות ואמינות הינם יסודות מאוד עמוקים, חשובים מהותיים ומשמעותיים. יסודות עליהם זוגיות נכונה ובריאה מתקיימת, מתבססת ומתפתחת. במקרה שלכם, לאור מה שראית בעבר כל היסודות הנ"ל רעועים. החשדות שלך, החששות שלך, חוסר האמון שלך בו ובקשר שלכם וחוסר השקט הנפשי שלך לא ייעלמו עם הזמן, הם רק יגברו עם השנים וכל אמירה שלו או עשייה שלו יקבלו בעינייך מימד אחר, מחשיד, מלחיץ ומורט עצבים. יהיה לך קשה עד בלתי-אפשרי לנהל כך אורח חיים נורמטיבי ורגוע וכמובן, זוגיות טובה, בריאה ונכונה.
זוגיות אמורה לספק תחושת ביטחון ויציבות אולם, הזוגיות שלכם לא תוכל לעולם ליהנות מתחושות אלה לאור התחושות שלך, החשדות והחששות שלך. לא בכדי את חוששת לקחת החלטה בנוגע למיסוד הקשר עימו. התחושות שלך נכונות, הקשיבי להן.
בראייה שלי הקשר הזה לא נכון עבורך וככל שתקדימי לסיימו כן ייטב. תוכלי להתפנות ליצירת קשר חדש עם איש ראוי. איש אשר תוכלי לתת בו אמון מלא, לשוחח עימו על כל דבר בפתיחות ובכנות מתוך ידיעה ברורה שכל תגובה שלו אמיתית וכנה ושאת לחלוטין יכולה לסמוך על דבריו, עליו ועל הזוגיות שלכם.

אני ככ מוטרדת..
אנחנו שנתיים יחד בני 30 , הוא מנכל של חברה בושי יש לו זמן להרים לי טלפון במהלך היום.
אני מרגישה שאני לא בסדר עדיפות לא חוזר לטלפונים לא מתקשר מיוזמתו וטוען שאני צריכה להבין אותו.
אני מרגישה שדוחף את הצלחתו האישית לא את הקשר.
הוא טוען שאני יורקת לבאר שממנה אני שותה כי הוא משלם שכירות ובעיני מכוער שכך אומר.
האם עלי לפרגן למרות שאני מרגישה שאני בעדיפות אחרונה?

שירי יקרה,

כפי שכתבתי לך בתגובתי הקודמת. הקשיבי לתחושותייך הפנימיות. הוא לא ראוי לך האיש הזה. הוא לא מעריך אותך או את הקשר שלכם ולכן הזוגיות הזו וגם את מקבלות עדיפות נמוכה אצלו. כפי שאומרים ה"לא יכול" או "אין לי זמן" הם אחים תאומים של "לא מתאים לי עכשיו" או "לא בא לי" או "לא בראש שלי" (וסליחה על הבוטות...). נחמד לו שיש לו זוגיות, נחמד לו שיש לו אותך והוא לא חש צורך להשקיע אפילו את המינימום וחבל... למרות היכרותנו הקצרה אני משוכנעת שמגיע לך יותר, הרבה יותר.
אם אני מוסיפה להתנהלותו זו את חוסר האמון שאת חשה כלפיו, את הקשרים האחרים שיש או אין לו עם האחרת, המסקנה ברורה לחלוטין, הקשר הזה לא יקרב אותך אל אושרך ובוודאי לא יוביל אותך בכיוון הנכון. לכן, למרות הקושי קחי החלטה נכונה עבורך, עבור אושרך ועבור עתידך והמשיכי הלאה בחייך.
לשאלתך, פרגני לעצמך בלבד. עשי את הדבר הנכון עבורך. לצערי, הוא לא חלק מהדברים הנכונים עבורך וככל שאת מוסיפה פרטים על התנהלותו כלפייך את מחזקת את דעתי לגביו ולגבי הקשר שלכם.

אם את לא מרגישה שהוא משתף אותך בחיים הרגילים שלו...אז איך את רוצה להיות שותפה בדברים "האחרים" שהוא עושה?
אני רואה שזה מפריע לך כבר הרבה זמן, ולא ברור מדוע את לא מצליחה להעביר לו את תחושותייך כפי שהיית רוצה, אולי זה קשור לדרך העברת המסרים שלך וזה דווקא קשור אלייך ובידיים שלך בלבד!
את זה את יכולה לשפר בללמוד ולקבל כלים כיצד לפנות אליו ולהעביר לו מסרים שיתקבלו אצלו בהבנה ולא כביקורת,
או אולי זה קשור בכלל לדרך חייו ולאופן שהוא תופס את הקשר איתך,,, ייתכן והמצב כמו שתיארת שאת לא בראש מעייניו וזו כבר בעיה שלו פרטית שמשליכה על החלק שלך בתור בת זוגו, מבינה?
אני מציע שתשאלי קודם את עצמך האם את מוכנה להיות חלק משותפות ולא בראש סדר העדפויות יש אנשים שזה מתאים להם, לא יודע... אולי... ואת?

שירי,

אני זוכרת את סיפורך - אני גם זוכרת מה עניתי לך אז ומה שאני יענה לך היום
אותה התשובה שום דבר לא השתנה - כנראה לצערי גם אצלך לא.

כמו שמוניקה כתבה מערכת זוגית חייב שיהוי אמון ובטחון ושלווה - ואת זה אין לך - את כבר מסתובבת עם החששות שלך והלבטים כבר הרבה זמן. יותר מידי זמן .. ותאמיני לי זה רק יגבר. מה תעשי שתיהי נשואה ותקימו משפחה?

הסמסים שתפסתי שגם היו בסגנון של "חשבתי עליך אתמול בלילה - זה נראה לך הגיוני כל בר דעת יבין שיש משהו רגשי\אנטימי בניהם (אני לא יודעת אם הם שוכבים-אבל זה לא חשוב )
איזה אישה נשואה או עם בן זוג תגיד לגבר דבר כזה-רק מישהי שמעוניינת בו והוא שמשתף פעולה - עובדה שאת גם לא קונה את זה - בתוך תוכך את יודעת את האמת.
את פשוט מפחדת להפרד - אני כל כך מבינה אותך - אך אני מפצירה בך אל תסתפקי בכתיבה בפורום תלכי לבקש יעוץ שמשהו מקצועי יתמוך בך לבצע מהלך של פירוד - זה מאוד קשה - אבל תחשבי מה יהיה עוד כמה שנים זה יהיה יותר קשה - מה יהיה שיהיו ילדים? איך תוכלי להביא איתו ילדים לעולם - שאת לא בטוחה בו - אל תעשי את זה לעצמך...


ואני אומרת את זה מנסיון אישי - אני עברתי כמעט אותו דבר - רק בעל (עם 4 ילדים) שנתפס רגשית (לא שכבו - אבל זה לא העניין) עם אישה נשואה אחרת.
הקושי הוא עצום- השלווה מופרת- חוסר אמון שולט -- מעקבים- חוסר רגיעה - אי אמון
פשוט שגעון - חבל עלייך -
את עדיין לא נשואה אין ילדים יותר קל לצאת מזה
תעשי לעצמך טובה - תצילי את עצמך - אני לא מגזימה - לא מגיע לך לחיות ככה -
פשוט תעשי צעד אמיץ

בהצלחה רבה מחבקת אותך מכל הלב.

המון תודה על התגובות , אני מבינה את זה כשמש...
מאוד קשה לקבל החלטה כי אין משהו חד משמעי שאני יודעת הכול נראה לי הזוי אבל לא תפסתי משהו חד משמעי.
אתמול כןראיתי סמס שכתב לה בשישי אחההצ חמש דקות אחרי שיצאתי מהבית שהוא זמין .
בשישי תמיד אנחנו מבלים יחד ולי תמיד אמר שמאחר וזה קשר עבודה שיחותיהם תמיד במסגרת שעות העבודה ולכן לא משוחח איתה לידי.
והנה חמש דקות אחרי שיצאתי מבית חייג אליה..
זה לא ברור שזה רומן אבל זה נותן הרגשה רעה...
אני לא מתעמתת איתו כי יגיד שחיטטתי מצד שני למה להמשיך לחטט אם אני לא מעמתת אותו עם זה?
אני נשארת עם העצבים בפנים...

שירי יקרה,

ההבנה וההכרה הינם שלב חשוב בדרך הנכונה אל המטרה, אולם זהו השלב הראשון בלבד. עתה משהבנת באופן ברור לחלוטין, באופן שאינו משתמע לשתי פנים, כי האיש הזה לא נכון עבורך ולא ראוי לך, הגיע הזמן לעשות עוד צעד קדימה, צעד אמיץ, לא פשוט, אם כי הכרחי, צעד נכון עבורך ולעבור לשלב הבא, שלב העשייה. במקום להישאר עם העצבים בפנים, כפי שכתבת, שחררי את עצמך מהקשר הלקוי הזה, קשר אשר אינו מבוסס על היסודות העמוקים והכרחיים לזוגיות נכונה, טובה ובריאה.
אפשרי לעצמך למצוא זוגיות אחרת, עם איש ראוי, ויחד איתו לבנות קשר יציב המבוסס על אמון, אמינות, יושר, כנות, פתיחות ויושרה. קשר המספק ביטחון במקום לערער אותו, קשר המספק שקט נפשי במקום להפר אותו.
מאחלת לך הצלחה גדולה וזוגיות מאושרת עם האיש הנכון עבורך.

היי
כתבת שאת מבינה את זה כ"שמש" אבל נראה שאת בוחרת להרכיב "משקפי שמש"
גם לא להחליט זה סוג של החלטה!
קחי בחשבון שאת זו שקובעת איך יתנהלו חייך ולא אף אחד אחר בעולם!
כי כשאתה מסכים שידרכו עליך אז דורכים עליך...
אני לא מנסה ללמד אותך מכאן מה לעשות או מה לומר, אני רק מנסה להעביר לך מסר אחד, קטן, ברור. > את! נותנת לו!!! את האפשרות להתחמק ממך!!!
ביום שתעמדי על רגלייך ותבקשי בנועם אבל באסרטביות (שרק בחורות יודעות איך עושים את זה...)שאת לא מוכנה יותר שהוא יתנהג אלייך כפי שהוא מתנהג כעת, תקבלי את כל התשובות שאת צריכה לדעת על החיים המשותפים שלכם,
ביום הזה תגלי את כל הדברים שאת חושבת שאת יודעת עם או בלי חיטוט לטלפונים ולמסרונים שלו,
אני מבין שזה קשה לך כי את לא מוכנה אולי לתשובות שלו, אני בטוח שיש לך סיבות טובות לכך ואני באמת לא שופט אותך,
אבל זו הדרך היחידה לברר מה את עושה שם ולאן את הולכת,
בהצלחה וכל טוב

אם זה לא חד משמעי -- אז מה זה חד משמעי ??

הבחור הזה (גם אם אין לו רומן עם האישה הזאת ובטוח שיש לו משהו איתה)
משקר לך (שולח סמס שהוא זמין - נו באמת) .. את חיה בחוסר אמון.... את כדברייך מקבלת עצבים,חוסר אונים ועוד.
זו לא זוגיות שאת צריכה לחיות בה. (תנסי לחשוב יותר רחוק... מה יהיה עוד כמה שנים... עד אז תוכלי לסמוך עליו... תחיי בשקט.. כנראה שלא) תוכלי להתקדם איתו בקשר ? יש סיכוי לקשר כזה. (אם היית נשואה והיה ילדים אולי ההיתי כותבת לך אחרת - כדי למנוע מפח נפש של הילדים אולי אפשרי להציל את הזוגיות להחזיר את האמון רק בשביל להמשיך לקיים את המשפחה - אבל תאמיני לי גם לזה יש מחיר והוא מאוד יקר ולא פשוט וגם לא תמיד מצליח .. אבל פה במצבך אין לך (וזו דעתי הצנועה) בשביל מה להשאר )

אני לא שופטת אותך - קשה לעשות צעד כזה. אני מבינה שאת קשורה אליו , שאולי זה קשר נוח ,שזה פחד מהלוא נודע.. הגיל שלך....פחד מלהיות לבד ועוד סיבות....

אבל את חייבת את זה בשביל עצמך........ תעשי משהו אם עצמך (את כל הזמן כותבת - שיגיד שחיטטת לו... שהוא יתנצל .. אל תרגישי לא נוח עם החיטוטים....
נראה לי שהוא מרגיש טוב עם עצמו מנהל זוגיות עם רווקה ובמקביל מנהל לו משהו עם מישהי נשואה - כמה נוח)

זה שאת מחטטת - זה כי את לא יכולה להיות בת יענה ולהמשיך כאילו כלום .אבל הבעיה היא שאת לא עושה כלום עם החיטוטים ומה שאת מוצאת - ואת מוצאת דברים - את אוכלת את עצמך מפנים - אז מה זה שווה. את מרגישה עוד יותר גרוע עם עצמך.

אז לפני שאת הופכת חולה ממנו .. תקבלי החלטה - או שאת עוצמת עיניים לא מחטטת (בת יענה) חיה את החיים או שאת עושה מעשה אמיץ ומצילה את עצמך.

תעזרי באנשים - למה את מתענה ולא הולכת לעזרה אצל מישהו מקצועי ?
(אם אין כסף- אז אפשרי דרך מקומות מסובסדים...או שאת לא רוצה באמת לעזור לעצמך .. נוח לך לרחם על עצמך להתלונן.. את מפחדת להתמודד עם האמת . אבל את בתוך תוכך יודעת את האמת)
אין לך מישהי שיכולה לתמוך בך - חברה טובה , אחות,משפחה? מה הם אומרים על כל החשדות שלך?

סלחי לי שאני כך כותבת - ושופכת עלייך את הכל.
אני כל כך צר לי עלייך.. כל כך מבינה... כל כך איתך מזדהה .. מצד אחד בא לי לחבק אותך
ולעטוף אותך.. מצד שני בא לי לנער אותך ולתת לך כזאת סטירה יאאלה תיהי חזקה.
(אני הייתי במצבים האלה ולכן כל כך קשה לי .. גם אני נפלתי בפחד ..בחוסר אונים...)
כל אחד מתקדם בקצב שלו. אי אפשר לנסות להפוך אותך למה שאת כרגע לא... אבל בן אדם כן יכול להתחזק להאמין בעצמו .. כי בסוף הוא מבין שאין לו ברירה.. אלא להיות אמיץ - או שמבינים לבד או שמבינים בעזרת עזרה)

חזקי ואמצי .

כאילו דיברת מהרהורי לבבות חברותיי ושלי :)
הלבד הזה, הוא צובט לנו איפה שכואב. בריק הזה שהולך ונפער מאז שנולדנו.
בנוסף לבדידות הזו שמייסרת אותנו, כולם סביבנו מזכירים, מצפים וממתינים לבן הזוג שלנו בדיוק כמונו. כך שאנחנו מותקפות מבפנים ומבחוץ.
אז ברור שאת לא מפסיקה לשאול את עצמך איפה הוא לעזאזל?! מה לא בסדר בי?!

את צעירה (אל חשש, שתינו צעירות, אין בכוונתי להגיד לך "כשתגדלי תביני"), רוב הסיכויים שתכירי את הגבר איתו תתחתני עד גיל 30. בטח תרצו להיות קצת יחד לפני שתתחתנו..נאמר שנתיים? אז נגיד שתכירו בגיל 28.
יש לך 5 שנים עד שתפגשי את אהבת חייך.
את יכולה לערוג ולכמוה אליו בחמש השנים הקרובות, לבכות על מר גורלך, להתייסר, להטיל בעצמך ספק, להשתגע מבדידות. העניין הוא כזה: אם זה הנתיב שאת בוחרת, ייתכן מאוד כי בעוד 5 שנים, כשתפגשו, את בכלל לא תזהי אותו והוא לא אותך, פשוט כי תהיי עסוקה בכל החוסר הזה.
אבל נניח שכן זיהית אותו (הוא בכל זאת הנשמה התאומה שלך), והוא מוכשר ומיוחד וחכם ורגיש וחתיך ומוצלח וכל הדברים שהוא..לא בטוח שהוא יראה כמה את כזו מדהימה כי התעסקת בחוסר ב-5 השנים האחרונות ושכחת לחוות חוויות, להתבגר, להתרחב כאדם, להעמיק, להתאהב בעצמך וכל הדברים הכייפים שעושים בגיל שלנו.
אבל יודעת מה? הוא בכל זאת הנשמה התאומה שלך והוא בכל זאת ממש מוצלח וגם את כזו, אז כן זיהיתם זה את זו והתאהבתם והכל! אז אתם מתכרבלים יחד ועוברים לגור יחד, ומתחתנים יחד ועושים ילדים יחד ועוברות 10 שנים.
את מתעוררת בבוקר ומגלה שאת בכלל לא מכירה את עצמך ואת מרגישה מרוקנת ומתוסכלת - למה? כי לא ניצלת את הזמן כדי להכיר את עצמך ולהתענג על הלבד שלך.

השורה התחתונה היא שאת החצי השני שלך את תפגשי, עכשיו או אחר כך. התזמון לא תלוי בך, אף אחד לא שואל אותך, אתם פשוט תפגשו מתי שתפגשו. הרי את מחפשת מישהו בגילך +- (אני מקווה) אז הוא כבר נולד ומהלך לו ברחובות. הוא גם בטח תוהה איפה את ומתי תיפגשו כבר.
מה שתלוי בך זה מה תעשי עד שתיפגשו, איך תנצלי את הזמן כדי לפתח את עצמך, ולחגוג את היותך.

מקווה שזה שם קצת בפרופורציה את הלבד הזה שכל כך מלחיץ.
שלך,
מעיין, שבגיל 26 משכילה ליהנות קצת מהלבד שלה.
:)

שואלת יקרה, מה שבולט לי ממכתבך זה התיאור העצמי שיש בו כל כך הרבה דברים טובים. זה לא מובן מאליו להרגיש כל כך טוב עם עצמך, ואני מאחלת זאת לכל אחת ואחד, להרגיש שיש לך כל כך הרבה נתונים טובים מבחינת ההופעה החיצונית ותכונות האישיות.
יחד עם זאת, יש משהו אצל גברים שקרוי "אינסטינקט הצייד". אם הם לא מתאמצים על משהו - הם לא ממש מעריכים אותו, ואם זה ניתן להם בקלות, הם לא "נתפסים" משום מה.

עכשו, שיהיה ברור, אני לא באה להמליץ לך לשחק אותה "קשה להשגה"!
אני רק רוצה שתביני שיתכן שהגברים איתם היית בדייטים הללו - לא באמת ראו אותך כפי שאת ולא נתפסו, ואולי טוב שכך, כי אלו לא הגברים שמתאימים לך.

אני חושבת שבסופו של דבר תמצאי - כמו שמעיין כתבה לך - דווקא את הגבר שההתנהגות הטבעית הלא מזוייפת ולא מניפולטיבית שלך תמצא חן בעיניו, וזה כנראה לא יהיה הגבר השגרתי, הצייד, וטוב שכך!

אז עלייך להבין שכמו שאת אינך האישה המצוייה, לא מתאים לך הגבר המצוי, ודווקא כדאי לך להמשיך להיות נאמנה לעצמך. כי מה שחשוב הוא לא להצליח בדייטים, אלא למצוא את האדם שיתאים לך ושיאהב את מי שאת ואת תאהבי אותו.

מה דעתך?

השאלה יפה והתשובה של מעיין הרבה יותר...
אני מאוד מתחבר לדברים שמעיין כתבה ומזדהה עם כל מילה, אבל...
אין דבר כזה נשמות תאומות זה בולשיט שמישהו המציא וההשלכות של התפיסה הזו יכולה לפעמים להרוג את הזוגיות לפני שהיא התחילה או בעצם אחרי...
הבעיה המרכזית היא בציפיות, איך שלא נהפוך את זה זה מתסכל, למשל בעת משבר התסכול הוא הרבה יותר גדול כי איך זה יכול לקרות לי הרי הוא נשמה תואמת?
הביטול של אחד כלפי השני בא לא מתוך רצון אמיתי להתקרב ולסלוח, אלא בגלל אותה תפיסה שהרי הוא נשמה תואמת ועליי להחזיק את הזוגיות בכל הכוח...
-
וכעת לחדשות הטובות:
יש לכל אדם יכולת בסיסית לחיות עם כל אדם אחר עלי אדמות ואין הגבלה מהותית לחיות בזוגיות אלא > בתנאים כדלהלן:
> רצון אמיתי לבוא לקראת השני.
> להכיל אותו כפי שהוא.
> לא לנסות לשנות אותו עבורי!
אלא לשנות את האופן שבו אני חי או חושב שיתאים לראות גם את הצרכים של הצד
השני, ולא רק את הצרכים שלי,
זהו?!
-
כעת יש לכל אדם בחירה עם מי הוא רוצה וחושק לעבודה הזוגית הזאת, עם מי אני מוכן להכנס לקשר שיוביל אותי לבוא לקראת, למי אני מוכן לוותר, עם מי אני מוכן להכנס ולצאת ממשברים, מי הטיפוס שמתאים לי יותר כדי לעבור את שארית חיי, עם מי אני רוצה להזדקן,
עם מי אני לא מוכן כלל וכלל לצאת למשימה הזו אפי' לא ליום אחד,
מי נותן לי תחושת בטחון, מי מושך אותי, מי ער לצרכים שלי, מי מקשיב לי,
כשם שאתן יוצאות לטיול טראק בהודו לכמה חודשים ואתן מחפשות את האדם המתאים ביותר שיוכל לשאת איתכן את כל הציוד, שיידע להתנהל בשעת משבר, שיסבול אתכן גם שקשה, שיידע לתת מילה טובה שצריך וכו'
-
אני לא נכנס לנשמות וגילגולים ולזיווג ראשון ושני, למרות שאני בקיא בתורה הזו גם,
את זה נשאיר לשרלטנים למינהם,
יש מי שמנהל את העולם והוא מפגיש ומזווג אדם לאשתו בכל יום מחדש, כן גם את הנשואים 30 שנה ויותר, מה לעשות צריך לתחזק את הזוגיות על בסיס יום יומי,
לסיכום השיטה של מעיין היא הטובה ביותר, כי היא נותנת מענה לנשמה שלך ולרצונות שלך, וזה מה שהכי חשוב, בבוא הזמן כשתרצי באמת ותהיי מוכנה אז גם הצד השני יגיע, נקווה בשבילך שגם הוא עבד על עצמו וטיפח את נשמתו עבורו ועבור מי שתהייה אשתו לעתיד,
בהצלחה ושבת שלום

על התגובות המפורטות..עשיתם קצת סדר..

מעיין רק בגלל הסוגריים של (אני מקווה) הרשי לי להרגיע אותך- מחפשת בחור בגילי :)

ואולי גם זו הבעיה- שגברים בגיל הזה (כמובן!! שלא כולם).. לא מחפשים קשר ארוך טווח אלא את ההתנסויות..החוויות..

טסתי לחול כבר מס' פעמים בחיי לתקופות קצרות וארוכות.. יש לי כמה מיילים של הנוסע המתמיד מאחוריי :)

אני מכירה את עצמי כל יום מחדש וגם בזוגיות לא מוותרת על מי שאני (ברור שעושה פשרות כשצריך וכמו שאמרתי- לא מקובעת. מאוד מקבלת את דעתו של האחר). מוכנה להקשיב, להיות אמפתית.. להביע את דעתי בדרכי נעם בעניין וכמובן שמנסה להגיע לאיזה פיתרון שיתאים לשנינו או לקבל פיתרון של מישהו אחר כי אני לא תמיד צודקת למרות שאם כן זה היה יותר קל :)

בהחלט צרת רבות שמינית נחמה במקרה הזה... אני רק יודעת (למי שרואה האח הגדול וסליחה, באמת סליחה אם מישהו נפגע מזה)- אם הבחורה הזו התחתנה (הזוג הנשוי שנכנס) כנראה שגם אני אמצא לי את הגבר שלי, המיוחד שלי, שלא ייבהל מהתכונות שלי ומכל מה שהספקתי בחיי ושהוא יבין שזה שאני כזו , וזה דבר שלא סותר את היכולת שלי לתת ולהעניק אהבה גם לאחרים....

בתקווה שלכולנו יסתדר יום אחד למצוא זוגיות חזקה יציבה ואוהבת ושהפעם הבאה שנכתוב פה יהיה "זוכרים שלפני 5 שנים כתבתי את ההודעה הזו? וואלה כולכם מוזמנים לחתונה שבוע הבא"!! חח

(רגע, סתם לרקורד- אני ממש לא לחוצת חתונה כרגע. אולי עוד 5 שנים ;))

ושוב- תודה!

סרגיי יקר,

צר לי שכך אתה חש.
חיים חדשים בתוך משפחה מביאים עימם אושר רב אך לצד האושר והשמחה גם קשיי הסתגלות, עייפות, תחושות שקשה (ולא צריך) להסביר (הורמונים לעיתים) ותחושות הזנחה אצל האב, כפי שאתה חש לאחרונה.
אמנם בתכם ישנה בלילה אולם אשתך, כנראה, טרם החלימה לחלוטין, נפשית ופיסית. גם חזרתה לעבודה אינה מקלה עליה, אני מניחה. היותה אם לתינוקת קטנה, גם אם כזו המאפשרת לישון בלילה, יחד עם חזרתה לעבודה מהווה עומס כלשהו עבורה והיא זקוקה לזמן על-מנת ל"סדר" את תחושותיה מחדש, את זמנה, את חייה. בתוך כל הנ"ל קל לה יותר, לצערי, להתעמר בך ו"להוציא עליך". אתה קרוב אליה, בן-זוגה, ולרובנו יש נטייה שכזו לפגוע בקרובים ביותר כאשר קשה לנו. אין הדבר מעיד על רגשותיה כלפיך או משיכתה כלפיך.
למרות שגם לך מגיע, בלשון המעטה, ולמרות שגם בחייך חל שינוי משמעותי ולמרות שגם אתה זקוק לאשתך נסה לאפשר לה את הזמן שהיא צריכה על-מנת לחזור לעצמה. נסה להיות קשוב, עתה, לצרכיה ולרצונותיה. היא בוודאי תדע להעריך זאת, יותר ויותר במשך הזמן. הייה עבורה ועבור ילדתכם, אני מאמינה שגם מכך תוכל לקבל, לפחות מעט, מתשומת-הלב, החום והאהבה להם גם אתה זקוק כעת.

אחד יקר,

מפנייתך עולה כי הבעיה הדורשת התייחסות מקצועית נוגעת לשניכם ולכן אני מסכימה איתך שהיה נכון יותר אילו הייתם הולכים יחד לייעוץ המקצועי. יחד עם זאת, אני חשה שזהו נושא רגיש עבור בת-זוגתך. כאשר מדובר בנושאים רגישים (או של הרגש) קשה (וגם פחות נכון) להתמודד עימם באופן שכלתני לחלוטין, כפי שאתה היית רוצה. התחושות הן אלה אשר קובעות וגם עם קשה להסביר אותן באופן הגיוני לחלוטין אין טעם להתווכח עימן. כלומר, מאחר וכך בת-זוגתך חשה, וגם אם קשה לה לשכנע אותך, אני מציעה שתנסה לזרום עימה. זה בוודאי יקל עליה ויעשה טוב לקשר שלכם.
אין הדבר מעיד דבר על העתיד. והיה ובעתיד תזדקקו לסיוע מקצועי בנושא זה או אחר, אני מאמינה שלגופו של עניין תדעו כיצד להתמודד באופן הנכון ביותר.
בפעם הזו, לאחר שהיא תיגש עם חברתה לפגישה המקצועית, נסה לברר עימה, בשיחה פתוחה, כנה ותומכת, האם יש משהו שגם אתה אמור לדעת, אמור לעשות, האם תוכל לסייע במשהו.
התמיכה שלך, ההבנה שלך, הפרגון שלך ואהבה שלך יגרמו לה להיפתח כלפיך, לחוש נוח יותר לשוחח עמך גלויות ואולי אף ליזום פגישה מקצועית משותפת איתך להבא, במקום עם החברה. כמובן שהתנהלות כזו מצידך תזכה להרבה נקודות זכות אצלה ולהערכה רבה.
הזוגיות, האמון והפתיחות דורשים השקעה וזמן. ככל תשכיל להשקיע בכך יותר היום כך תרוויח יותר בעתיד.

מדובר בייעוץ גנטי,אשר מיועד לבני זוג בלבד.האם דעתך עדיין זהה?

אחד יקר,

כפי שציינתי בתחילת דבריי בתגובתי הקודמת, אני חשה כמוך. נכון יותר היה לפנות לייעוץ מקצועי יחד, שניכם בלבד, מאחר ומדובר בנושא שהוא שלכם, ביניכם וקשור בכם בלבד.
יחד עם זאת, כפי שציינתי קודם, קשה ולא ממש כדאי להתעקש בשלב זה. מסיבה כלשהי, הגיונית או לא, בת-זוגתך מעוניינת ללכת לייעוץ הנ"ל עם חברתה, אליה היא מרגישה קרובה ואיתה היא מעדיפה ללכת לפגישה מקצועית שכזו. במידה ותפעיל עליה לחץ התוצאות עשויות להיות הפוכות למה שהיית רוצה.
לאור כל זאת, אני מציעה שתאפשר לה ללכת לייעוץ עם חברתה ואתה מבחינתך תדאג להישאר בתמונה ולהתעדכן בכל הפרטים החשובים.
אני מאמינה שהבנה ותמיכה מצידך ישחקו לטובתך להבא כמו גם, יסייעו לחיזוק הקשר שלכם.

*הכוונה העלתה תמונות עם הזר שקניתי לה ללפייסבוק

חגי יקר,

אני יכולה להבין לליבה של בת-זוגתך לשעבר, ואני מניחה שגם אתה יכול להבין אותה. התנהגותך כלפיה בעבר, כאשר היית במצוקה, הייתה לא מכובדת ולא מכבדת בלשון המעטה. פגעת באמונה, בגדת בה, שיקרת לה, קיללת אותה והדפת אותה, כלומר התנהלת מולה באלימות פיסית ומילולית גם יחד.
נראה לי שיהיה קשה עד בלתי-אפשרי להחזיר את הגלגל לאחור או לשכנע אותה שאתה אדם אחר לחלוטין היום. ובכל זאת, עד אשר לא מנסים לא יודעים...לכן, בראייה שלי, הדבר הטוב ביותר שתוכל לעשות, לעת עתה, הוא לנסות לשוחח עימה ולקבוע עימה פגישה. בפגישה תוכל לנסות ולשכנע אותה שאתה באמת אוהב אותה, מתגעגע ורוצה בה כבת-זוג. בפגישה פנים מול פנים הוא תוכל לנסות לחוש אותך ולהתרשם מכנות דבריך.
עליך להביא בחשבון שהיא מאוד פגועה ולחלוטין לא סומכת עליך ואולי אף חוששת ממך, לאור התנהלותך בעבר. כמו כן, עליך להכין את עצמך לאפשרות שהיא תעלה שאלות לגיטימיות כמו, "היום אתה נמצא במקום אחר, טוב לך ואתה רגוע. מה יקרה אם בעתיד שוב תקלע לקשיים? איך תנהג אז?"

יעל יקרה,

מפנייתך אני מקבלת תחושה שאת חשה שמבין שניכם את היא ה"לא בסדר" והוא בסך הכל נחמד וחברותי ואת הפלרטוט הזה, על-גבי הכתוב, מידי פעם, עם אחת מהקולגות שלו בעבודה הוא עושה "רק" על-מנת לא לפגוע במי מהן. אז לא!! הנחמדות הזו, הגולשת לפלרטוט מידי פעם (בוודאי מה שהיה עם הראשונה, שאת יודעת עליה), היא משהו שהוא לא בסדר, בלשון המעטה, על אחת כמה וכמה מאחר וזה ממש מפריע לך ברמה כזו שזה ממש מתסכל אותך ואוכל אותך, כפי שציינת, מעסיק אותך כל הזמן, גורם לך לאי-שקט ולגמרי לא מקובל עלייך ולא מתאים לך, לאופייך ולהתנהלותך.
עוד הוא מוסיף חטא על פשע כאשר הוא מוחק את התכתובות הללו ומתרץ זאת בכך שהוא לא רוצה לפגוע בך...
זוגיות נכונה ובריאה מושתתת על אמון הדדי ונאמנות הדדית. כאשר אמון ונאמנות מוגדרים על-ידי שני בני הזוג. נאמנות מבחינתך היא פשוט לא לשתף פעולה, ובוודאי שלא ליזום, פלרטוטים שכאלה ועל בעלך להבין זאת, לקבל זאת ולכבד את רצונך. מה עוד שהוא אומר לך מפורשות, במילים אלה או אחרות, שאת היא האחת שלו ושהוא לא זקוק ולא מעוניין במישהי אחרת.
בנוסף, זוגיות אמורה לספק ביטחון, יציבות ושקט נפשי ולא להיפך כמו במקרה שלכם.
מאחר והנושא לא מרפה ממך טוב את עושה שאת פותחת את הסוגיה הזו מולו שוב ושוב. אל תבלעי את הצפרדע אלא עשי הכל על-מנת לגרש אותה מהבית ומהקשר שלכם. התחושה הזו של התסכול, החיפוש התמידי אחריו וחוסר האמון לא בריאה עבורך באופן אישי וכמובן שלא לקשר שלכם. לא תוכלי לשאת עוד זמן רב תחושה של חוסר אמון, קשה עד בלתי-אפשרי לנהל כך זוגיות טובה.
על בעלך להבין שזה פשוט לא מתאים לך ולקשר שלכם ולחדול מכך לחלוטין. ישנן דרכים אחרות ומקובלות להיות נחמד וחברותי.
אם את חשה שאין בכוחך להשיב את האמון הביתה ולתוך הקשר שלכם הייתי מציעה לך לשקול פנייה לאיש מקצוע על-מנת לחזק את הנקודה הזו. נראה לי שבעלך יהיה מוכן ואף ישמח לתת כתף על-מנת להשיב את האמון שלך בו. מפנייתך, ברור לי שהוא באמת אוהב אותך ורוצה רק אותך ושהמילים שהוא אומר לך אינן ריקות מתוכן אלא מלאות כוונה אמיתית וכנה. יש לו חולשה ועליו ללמוד להתגבר עליה וגם בכך איש המקצוע יוכל לסייע רבות.

מה שכתבת נכון מאוד
בעלי אוהב אותי ורוצה אותי , הוא אומר לי הרבה וגם מראה לי את זה, תמיד הוא מציין שבסופו של יום הוא איתי.
הבעיה שלנו בהבנה היא שהוא בטוח שהוא לא מפלרטט, הוא בטוח במאת האחוזים שהוא בסדר. והצרה היא שאני יכולה לראות רק את מה שכתוב, אני לא יכולה לדעת מה קורה בעבודה כשהן איתו כל היום. לא מדובר בבחורה אחת אלא בכמה.
מבחינתי כשהוא אומר למישהי "נשמה" או "חומר" זה לא מתאים לי והוא בטוח בדרכו ויודע שהוא לא יפסיק עם זה כי אין בזה פסול וזה פשוט "דרכם של אנשים" לדבריו. ככה הוא תופס את כולם ומסתדר איתם (כי הוא סוג של אחראי עליהם אז הוא צריך להטיל משימות)
ביקשתי ממנו לא למחוק את ההודעות כי אני מעדיפה לדעת ולא לדמיין מה היה כתוב שם והוא אמר שלא ימחוק, אני מאוד משתדל גם להתגבר על זה ולא להיכנס ולחטט כי אני יודעת שחוסר האמון בו פוגע בו והוא מתקשה להבין מדוע אני לא סומכת עליו. אני יודעת שהוא לא יגיע לבגידה וגם אמרתי לו שזה לא הכיוון ושזה לא מה שאני חושבת שיקרה.
אבל אני חוששת שהוא מרגיש שאני מדכאת את האופי שלו...

יעל יקרה,

הסירי דאגה מליבך. את לא גורמת לו שום רע ובוודאי לא מדכאת את טבעו ואופיו. אני עדיין מאמינה שאת לא עושה שום דבר שהוא לא בסדר...את בסדר גמור. כפי שציינת, דרך ההתבטאות שלו לא מתאימה לך וטוב שאת פותחת את הנושא, טוב שהוא מודע לזה, למרות שזו דרך ההתנהלות שלו ושל עוד רבים וטובים...אני יכולה להסכים עימו בכך שמילה טובה, שם חיבה ומחמאה בהחלט יכולים לקדם אותו לעבר מטרתו ולהניע אנשים לעשות עבורו את המשימות אשר הוא מטיל עליהם ולו מהסיבה הפשוטה שכולנו נעשה למען הערכה, מילה טובה ומחמאה.
מאחר ואת שבה ומדגישה כי ברור לך שהוא, למעשה, באמת ובתמים, כולו שלך ורק שלך וזו פשוט צורת ביטוי עבורו כמו גם ההתנהלות הכללית שלו, אולי יש מקום להרפות. עבורך, למען אושרך והשקט הנפשי שלך.
על-מנת שתוכלי להגיע ל"מקום" הזה, בו את מצליחה לקבל ולהכיל את הדרך שלו, למרות שהיא נוגדת לחלוטין את התנהלותך, אולי יש מקום שאת תעזרי באיש מקצוע, ושוב למען עצמך, מה שבוודאי יעשה טוב גם לקשר שלכם.
הפתיחות, הכנות, השיתוף וה"הוכחות" הכתובות במחשב שלו, יכולות לסייע לך להבין שאין מאום מאחורי ההתבטאויות שלו. אולם, מאחר ולעת עתה זה כה מפריע לך, גם בעלך מצידו כמובן, יכול לנסות ולהשתדל למתן את צורת הביטוי שלו ואת התנהלותו, בוודאי בקרבתך.

ר היקר, הנושא הזה של דייטים הוא מורכב וחידתי, כי מאוד קשה לקרוא את הצד האחר, משום שכל אחד מנסה לשחק כאן משחק בקלפים צמודים לחזה. כל אחד מקווה שהשני יתלהב ויעשה את הצעדים היוזמים, וייקח את הסיכונים. היא עשתה את הצעד הראשון וזה אכן שימח אותך. עכשו אתה לקחת את המושכות, אבל זה הפך להיות חד צדדי מדי.
אני במקומך הייתי נותנת קצת לה אוויר לנשימה, כדי שזה לא יהיה כל כך מובן מאליו שאתה כל הזמן תצלצל ותיזום הכל. תן לה קצת להזיע, לבדוק בינה לבין עצמה האם היא מצפה לטלפון שלך או לא. תן לציפייה הזאת להתהוות אצלה, ומאוד יתכן שזה יגביר את בניית הרגש הנכון בכיוון שלך.
מצד שני - עליך להיות רגיש לאיתותים שלה. הבא בחשבון שאולי - למרות ההתלהבות שלך - היא לא באותו כיוון כמוך. אחד הדברים שיותר קשה לנו לקבל זה כאשר אנחנו בהתלהבות ואילו הצד השני נשאר אדיש. אבל - כמובן שזה יכול לקרות, וצריך לדעת לקרוא נכון את התגובות שלה.
עדיין קשה להגיד איך זה עובד אצלה. למשל, העובדה שהיא לא נישקה אותך בחזרה יכולה להעיד על ירידה בהתלהבות שלה, אבל מצד שני היא יכולה להעיד שהבחורה עכשו דווקא לוקחת אותך יותר ברצינות והיא בוחנת אותך - עד כמה אתה מוכן להשקיע גם כאשר היא לא מתמסרת בקלות.
לגבי התקרבות פיזית, אתה יכול להשתמש במילים, כמו להגיד לה: "ממש בא לי לנשק אותך עכשו" ולראות איך היא תגיב. נשים בדרך כלל מקבלות זאת כמחמאה שחושקים בהן, ובדרך זו אתה מאפשר לה לתת לך את הרשות אם זה מתאים לה או לא.ברור שאתה לוקח כאן סיכון שהיא תדחה אותך או תגיד לך לא, אבל זה חלק מן המשחק - זה חלק מן הריגוש - שלא יודעים מה תהיה התגובה...אם היא תסכים לדייט שלישי - יש להניח שהיא מספיק נמשכת פיזית על מנת להתחיל איזו רמה של מגע גופני ראשוני, ואם תימנע מלנסות זאת היא גם עלולה לחשוב שאינך נמשך אליה.
כעקרון אני חושבת שזה מצופה מגברים לנסות ליזום קירבה - כל עוד אתה גם משדר לה שבכל מצב היא תהיה הקובעת לגבי דרגת הקירבה הפיזית שמתאימה לה.

שיהיה בהצלחה!
בסיכום אני מציעה להוריד קצת את מינון היוזמות שלך כדי שהיא קצת תתבשל בציפייה, אבל להישאר זה שמחזר.כי נשים מצפות שהגבר יהיה המחזר, וזה נעים להן וחשוב להן.

לאחר שאני התקשרתי אתמול והיא לא יכלה לדבר.
חזרה אליי היום. דברנו שעה.

בקיצר בעקבות שיחה קודמת מה לעשות בדייט שני ועשינו מה שאני הצעתי והיא הציעה סרט.( שלדעתי לא היה מתאים ( "חוקי דייטים" )
אמרתי שאני מקבל את הזמנתה לסרט לפי מתי שנוח לה.. ( ניסיתי לשחק אותה קול )
הציעה כבר מחר. שאלה אם אני יכול אמרתי שכן וקבענו..( להפתעתי ).
מעניין האם חשה משהו בדברי או טון דיבור שאני רוצה לפני סופש..

בכל מקרה אני אהיה מחר קרוב לאזור מגוריה בשעה מוקדמת יחסית ( קשור לעבודה וכו ) - היא ידעה זאת ורצתה לוודא האם אהיה פנוי מחר והציע אפילו שאבוא אליה לפני הסרט.

הייתי מופתע שנינו צחקנו ( בעקבות שדברתי איתה כבר על "חוקים בדייטים " וטענה שפחות נשמעת לחוקים בדייטים , טיפוס זורם ) וזרמנו קבענו.

ככה שכנראה גם היא מעוניינת.
כן אשתדל להוריד טיפה מינון - או ש..היא מחוזרת וטוב לה כמו שאת אומרת.

על פי מה שאתה מתאר, היא משקיעה בבניית הקשר לא פחות ממך וזה נראה טוב.

אכן ביום ראשון בסוף התקשרה אליי בערב.
דברנו - אמרתי שאשמח להזמנתה לסרט מדייט 2 שבמקום זה סתם היינו בבית קפה.
הציעה כבר ליום שני.

בסוף באתי אליה הביתה לפני הסרט אחכ הלכנו לסרט.
וכמו שאומרים בצבא "נשבר הדיסטנס" ניסיתי לחבק הגיבה בחזרה אחכ נשיקה.

ובסרט צמודים כמו דבק :)

בדיעבד התברר שהיא רצתה לעשות צעד ראשון כמו חיבוק אבל החליטה שלא..
עקב טעויות עבר לטענתה. וגם קצת "משחק" לטעמי.

בכל מקרה הדייט היה נפלא

שלום לך,

היה עוזר לנו להגיב לך אם היית מפרטת לאילו התנהגויות את מתכוונת.
בכל אופן, אחד הספרים המצויינים אודות ההבדלים בין גברים לנשים, שבאמת מחדד ומסביר היטב עם המון דוגמאות - זה הספר - "גברים ממאדים, נשים מנגה" שכתב ג'ון גריי.
הנה תקציר שמצאתי בויקיפדיה אודות הספר:
דוגמה אחת שגריי מציע בתאוריות שלו היא שגברים מתלוננים על בעיות, כי הם מבקשים פתרונות בעוד נשים מתלוננות על בעיות כי הן רוצות שיכירו בבעיותיהן. גריי גם סבור כי ניתן לבצע אבחנה בין המינים לפי השוני באופן שבו הם מתנהגים תחת לחץ.
גריי סבור כי גברים רבים נוהגים לסגת עד שהם מוצאים פתרון לבעיה. הוא מתייחס אל זה כאל "נסוגים לתוך המערה שלהם". במקרים מסוימים הם עלולים לסגת, פשוטו כמשמעו, למשל, כדי ללכת לבלות עם חברים. מטרת הנסיגה היא לקחת את הזמן כדי להגיע לפתרון. ב"מערות" אלו, גברים לא בהכרח מתמקדים בבעיה, אלא פעמים רבות מדובר ב"פסק זמן" כדי לאפשר להם להתרחק מהבעיות כך מוחם יכול להתמקד במשהו אחר. גריי טוען כי זה מאפשר להם לבחון מחדש את הבעיה מאוחר יותר בפרספקטיבה חדשה.
גריי סבור כי נסיגת הגברים לתוך ה"מערה" היא נושא שהנשים התקשו להבין אותו לאורך ההיסטוריה. נטייתן הטבעית היא לדבר על בעיות (גם אם מדיבורים לא פותרים את הבעיה). זה מוביל לדינמיקה טבעית של גבר נסוג אל מול אשה המנסה להתקרב עוד יותר. לדברי גריי זה הופך להיות מקור מרכזי של קונפליקט בין נשים לגברים.
גריי טוען כי גברים ונשים מעניקים ניקוד בתוך מערכת היחסים על נתינה וקבלה של אהבה באופן שונה. הוא אומר כי גברים נוטים לתת ניקוד גבוה יותר על מה שהם חושבים שהם מעשים גדולים, בעוד שנשים מעניקות ניקוד לכל מעשה של אהבה, נקודה אחת בכל פעם. לדברי גריי, נשים נוטות לשמור על מערכת נקודות שגברים מעטים מודעים אליה. גריי כותב כי גברים ונשים מפקחים על כמות התן וקח במערכת היחסים ואם יש חוסר איזון, אדם אחד מרגיש שהוא נתן יותר ממה שניתן לו ומפתח טינה. הוא קובע כי זו תקופה בה התקשורת חשובה מאוד ועוזרת להחזיר את הקשר לאיזון.

מקווה שזה קצת יעזור.

היבט אחר הוא נטייתן של נשים לשלוט ולרצות שדברים יהיו בדרך שלהן. (מנסיוני ראיתי שברוב המקרים אלו הנשים שמרגישות צורך לשלוט ולקבוע) וזה מאוד מרחיק את הגבר, כאשר הוא מרגיש שחופש הפעולה שלו מצטמצם והוא חוטף סנקציות כאשר אינו ממלא אחר דרישות האישה.

אהובה יקרה, הביאי בחשבון שבן אדם נמשך להיות איפה שנעים לו ומקבלים אותו באהבה ובשמחה ואיפה שמעניין לו ו"חופשי" לו.
אם בעלך נמשך יותר להיות עם חבריו, עלייך לבדוק את איכות היחסים שלכם. את התקשורת שלכם. האם יש לכם תחומי עניין משותפים? נושאי שיחה ששניכם נהנים לדבר עליהם? האם אתם משתפים זה את זו במה שעובר עליכם? האם זה נעים לכם או שהשיחה נקטעת מהר? איך אתם מסתדרים למשל עם מטלות הבית? האם את מרגישה שהאחריות היא עלייך? האם זה גורם לך מירמור? האם יש לך תלונות כלפיו?
הרבה פעמים הצורך הזה להתרחק ולשהות יותר עם החברים נוגע מתחושה שכאשר הוא בבית הוא מקבל הרבה תלונות ופקודות וטענות וביקורת. בעצמך את כותבת שאת מרירה ועוקצנית כלפיו. זה הופך להיות מעגל קסמים שלילי. ככל שאת עוקצנית יותר, הוא יתרחק יותר, ואז את עוד יותר מרירה וכו' וכו'.
אם את רוצה שזה ישתנה - תלונות ועוקצנות לא יעזרו אלא רק יזיקו. השינוי לא יגיע מנקיפות מצפון.
שינוי יכול לקרות רק אם תהיה לו חווייה נעימה מן השהות במחיצתך.
חישבי עליו. מה עושה לו הרגשה נעימה? מה כייף לו? אם את תשקיעי עכשו בבניית תקשורת נעימה, חייכנית, מתעניינת ולא חוקרת, מחמאות ופירגון במקום טענות - ותתמידי בכך - יש סיכוי לשינוי.
תראי, בתחילת קשר הגבר משקיע הרבה בחיזור, וזה מאוד נעים לאישה, אבל כאשר הקשר כבר מתמסד, הסיבה לחיזור שלו נגמרת. הוא כבר השיג את מטרתו. אלא שהאישה מתרגלת לכך ורוצה עוד, כי זה מאוד נעים לה, ואז היא מתאכזבת ונעשית מרירה כאשר הוא לא ממשיך בכך.
מה דעתך שכמו שהוא היה הראשון שהשקיע והתאמץ, עכשו זה תורך למנף את הזוגיות ולהשקיע ולהתאמץ? להביא משהו חיובי חדש ליחסים שלכם?
אני מבינה את הכעס ואת האכזבה שלך, אבל האם מה שכתבתי לך אינו הגיוני? שהוא יתרחק ממקום שעושה לו לא נעים ויימשך לחברה הנעימה לו? אז עלייך לבדוק את עצמך, יקירתי.

בהצלחה!

אנחנו חיים אצל ההורים שלי אז ככה שאני לא גוערת ולא כועסת ולא מחלקת פקודות ועם יש ריבים אז זה בגלל המשפחה שלו בעיקר אימא שלו שאני לא אוהבת אותה בכלל בגלל הרועה שהיא עושה וזה מה שיוצר ויכוים בינינו,
אומנם אני ובעלי שונים הוא גדל וניסה הכל מהכל בחייו ,אני לעומתו ילדה של בית ולא מנוסה בחיים .. כיף לי ולו להיות ביחד שאנחנו מדברים וצוחקים .. אבל תמיד יש את חברים שלו מהצד ש"מדליקים לנו נרות" לאורך כל שעות היום ,אני לא אוהבת את החברים שלו כי הם השפעה רעה ,למרות שבעלי השתנה מאז שאני והוא בייחד אבל אני תמיד בספקות שהוא איתם ,אני כבר מרגישה שאני לא חשובה לו שהוא איתם ובמיוחד הולך להיות לי ולו ילד בקרוב בע"ה ,אז הייתי מצפה שהתייחס אלי יותר וידאג יותר
והעקיצת זו הדרך היחידה שאני מוצאת להגיד לו שזה מפריע לי ...
ואני לא רואה שום סיבה שאנחנו יוצאים לנופש וזה אמור להיות הזמן שלנו אני צריכה לשמוע את הצרות של חברים שלו .

\אהובה היקרה, אם אתם גרים בבית של ההורים שלך - אפשר עוד יותר להבין למה הוא מרגיש את הצורך להתרחק. עלייך להפנים שבעלך לא יכול להרגיש "בבית" אצל הורייך. הוא תמיד ירגיש כמו אורח, וזה לדעתי ממש לא בריא לזוגיות להתחיל כך. עדיף לחסוך פחות כסף ולגור בדירה נפרדת. אתם צריכים את הפרטיות שלכם ואת ההזדמנות לשוחח על דברים בלי לחשוש מה ישמעו ההורים.
ושוב, ככל שתהיי יותר כייפית ופחות "קוטרית" ועוקצנית - כך בעלך ייהנה יותר בחברתך ובמשך הזמן יש לקוות שהוא יחפש יותר את חברתך במקום את חברת הידידים שלו. זה לא ייקרה במיידי. כל עוד את "דורשת" זאת - יש סיכוי גבוה יותר שהוא ירצה להתמרד ולהשתחרר מנסיונות השליטה שלך על החיים שלו.
יש לי הרגשה שאת מאוד מרוכזת בצרכים שלך ולא ממש רואה את הצרכים שלו. עלייך להבין שהוא בנוי אחרת לגמרי ממך וכדאי שתנסי להבין מה יעשה אותו מאושר, ולא רק מה יעשה אותך מאושרת.
יש לקוות שאם את תחשבי יותר על הצרכים שלו, עם הזמן הוא גם יתחיל לחשוב על הצרכים שלך, ולהיות יותר קשוב אלייך. זה דורש יותר בגרות, יכולת נתינה אמיתית. אלו דברים שמתפתחים עם השנים.

מה שאני רושמת לך זה בתור בת יחידה להורים גרושים ובת לאב שנשוי בשנית, וגם בתור גרושה +1
10 חודשים זה כלום, גם אם אתם מדברים על העתיד. אני מבינה את מה שאת מרגישה לגבי הלהישאר בחוץ, אבל זה נראה לי מוקדם מידי, והגישה הזו בכלל לדעתי לא נכונה.
אני יכולה להגיד לך שאישתו של אבא שלי בדיוק כזו - הם נשואים 15 שנה, והיא תמיד דואגת לא להיות בחוץ. מה שקורה זה שזה פשוט לא נכון - לא בהתחלה וגם לא בהמשך. ובמיוחד שמדובר בילד יחיד שרגיל לתשומת לב מלאה מההורים.
עד היום אני חייבת את הזמן שלי עם ההורים שלי בלי בני הזוג שלהם. ואני חושבת שזה מאוד נכון ורצוי. וזה גם מה שאני מתכננת לעשות עם הילד שלי. בני זוג זה דבר שבא והולך - גם אם תתחתנו. אין דבר ששווה לקשר שלך עם הילד שלך.
אני מניחה שגם את צריכה רוצה את הזמן שלך לבד עם הילד שלך, והילד שלך בטוח צריך את זה.
אגב-גם כשנשואים אני בעד שלכל הורה יהיה את הזמן שלו עם הילד בנפרד.
אם זה כל כך מדאיג אותך, אולי תנהיגו ב"משפחה" החדשה נוהג כזה - שפעם את לבד עם הילד שלך, פעם הוא לבד עם הילד שלו, ופעם אתם ביחד. לדעתי זה מתבקש.
ילד שחי בתוך משפחה בסבב שני קצת הולך לאיבוד. הוא נורא רוצה להרגיש שמסביבו זו המשפחה האמיתית שלו. ואין, זה לא קורה. לכן כשהילד נמצא עם הורה שלו המקורי מה שנקרא, לדעתי זה מחזק וגורם להרגשה קצת שלמה.
זו דעתי בכל אופן.

בת 34 יקרה,

ראשית, אני חושבת שחופשה בת 3 ימים אינה חופשה ממושכת. זהו פרק זמן סביר, בוודאי לא ארוך במיוחד.
למיטב הבנתי, אין הוא נוהג לצאת עם בתו לחופשות לעיתים קרובות או על בסיס קבוע (גם כאשר הוא מקדיש לה הרבה זמן, זה בחיי היומיום) ולכן, לא נראה לי שחופשה אחת (או אף אחת לכמה זמן, לא בתדירות גבוהה) יכולה ליצור אצלה רושם שאתם לא מקשה אחת וכי ניתן להפריד ביניכם. מדובר בילדה גדולה בת 9 אשר ניתן להסביר לה בדיוק מהי מטרת החופשה המשותפת שלהם כמו שאפשר להסביר לה שאתם יחד ומתכוונים להמשיך את היחד הזה גם בעתיד, הקרוב והרחוק כאחד.
זמן האיכות של הורה עם ילדיו הינו חשוב ובעל משמעות גדולה וכמובן, הנאה גדולה, הן לילד והן להורה. אין זה בא על חשבון או במקום מערכת קשרים אחרת במשפחה. לא על-חשבון/במקום זוגיות, לא במקום/על-חשבון זמן איכות של כל המשפחה יחד ולא על חשבון או במקום זמן האיכות של האחים בינם לבין עצמם.
גרושתו של בעלך מתנהלת באופן שגוי וכמובן, לא הוגן כלפי אף אחד ובמיוחד לא כלפי הילדה עצמה, כאשר היא מנסה להסית את הילדה נגד הזוגיות הנפלאה אשר יצרתם. הדרך הנכונה להתמודד עם ה"תופעה" הזו, לדעתי, היא לנהוג אחרת, בחוכמה ובאצילות. הילדה הרי רואה, חווה וחשה את ההרמוניה ביניכם, את האהבה, ההבנה, התמיכה ההדדית והזוגיות הבריאה והנעימה. גם כאן גילה משחק לטובתכם. כאשר לאביה טוב והאווירה סביבה טובה ונעימה, אווירה אשר משרה בה ביטחון ויציבות, גם לה טוב.
במידה ויש לה תהיות ועולות אצלה שאלות בין דברי ההסתה של אמה לבין המציאות אותה היא חווה בביתכם או ביניכם החופשה הזו, אחד על אחד, עם אביה הוא זמן טוב עבורה על-מנת להבין את הדברים טוב יותר וללבן אותם עם אביה (אני מניחה שנוח לה יותר לשאול את אביה מאשר אותך). כך שמהרבה בחינות החופשה שלהם יכולה לשחק לטובתכם.
אני מאמינה שכאשר פועלים מתוך כוונה טובה, מתוך רצון להתקדם ולהתפתח ומתוך רצון טוב, באופן כללי, הדברים אשר נעשים הינם הדברים הנכונים. כלומר, כאשר פועלים מתוך תחושות נכונות ומתוך כוונות/רצונות נכונים ואמיתיים התוצאות תהיינה הנכונות והאפקטיביות ביותר עבורכם.

תודה רבה על תגובתך
הרגעת אותי ונתת לי חומר למחשבה

בת 34 יקרה,

מאחלת הרבה הצלחה!
אשמח לסייע גם בעתיד.