פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

יעל היקרה,
הביאי בחשבון שחלק מן ההילחצות שלו סביר להניח שמגיעה מאנשים הקרובים אליו כמו חבירם ומשפחה ששמעו ממנו על מערכת היחסים וחוששים לו שמא "יסתבך" עם מישהי שמבוגרת ממנו.
בעיני עצם ההפרש בגיל הוא לא רלבנטי. מה שיש ביניכם נשמע באמת מעולה. אבל הנקודה שהוא מעלה היא חשובה. אולי את עוד לא בתוך הלחץ הזה, אבל גם יתכן שאת מדחיקה זאת,וחלק מן ההדחקה הוא ההתחברות לבחור כה צעיר ממך. זוהי רק השערה, ומאוד יתכן שזה כלל לא מבוסס,זה רק חומר למחשבה.
מוכנות ובשלות להקמת משפחה, עם כל האחריות שכרוכה בכך, עם הויתור על החופש האישי, עם המחוייבות לכל החיים - זהו שלב משמעותי בחיים, וכל אחד מגיע אליו בגיל שונה.
מצד שני אהבה יכולה "לפרוץ" ללא שום קשר, כי היא אינה תלוייה בהכרח בהימצאות בשלב הזה. אנחנו הרי מתאהבים בכל גיל, גם כילדים וגם כקשישים...
אני חושבת שאת צריכה להתבונן פנימה היטב ולהבהיר לעצמך מה את רוצה בעתיד הקרוב והבינוני, מה חשוב לך, והאם הקשר הזה יכול להגשים את הדברים החשובים לך.
בכל מקרה, אם הוא מרגיש לחץ מצידך - אפילו שאת אומרת שכלל לא הפעלת עליו לחץ - נדמה לי שהדרך הנכונה היא לתת יותר ספייס, ולחכות שהוא ירצה להתקרב מרצונו.

אתחיל מן השורה התחתונה - להעיף!
ממש כל האינפורמציה נמצאת כאן על מנת להבין שהוא עכשו לא רוצה קשר מחייב!
אומר שלא רוצה סטוצים אבל בפועל זה מה שהוא עושה. וכאשר הוא רואה שנרקם כאן קשר שצריך להשקיע בו או לגלות מחוייבות זוגית - הוא לא משתף פעולה ולא יוזם ולא מתאמץ.
זה שהוא מגלה קנאה - תופעה גברית ידועה. כאן הוא לא צריך להתאמץ. זה קורה לו טבעית...

לדעתי עלייך לגמרי להוריד פרופיל. אם הוא מאוד מוצא חן בעינייך וחשוב לך - הרפי ממנו, ואולי עם הזמן הוא (בהפוך על הפוך) יראה בכך אתגר לכבוש אתך מחדש.
ואם זה לא יקרה מן הכיוון שלו - במילא זה לא ישנה אם את תשקיעי ותחזרי אחריו כי כרנאה בגלל הקשר המחייב הקודם הוא זקוק לתקופה של רווקות הוללת, ללא כבלים. ואם לך זה לא מתאים כרגע - אז אין לך מה לחפש איתו.

אם בכל זאת מתאים לך להיות איתו על בסיס לא מחייב - ולקחת את הצ'אנס שעם הזמן זה יהפוך לקשר זוגי אמיתי - קחי את הסיכון. אבל הרבה גברים לא מעריכים אישה כזאת, ולא רוצים לבחור בה בתור בת זוג להתחתן איתה. אינני יודעת איך הוא, אני רק כותבת לך שיש גברים שזה מפריע להם להתחתן עם אישה מתירנית וחופשייה...כלומר יש להם מוסר כפול. סולחים לעצמם אם הם מתפרפרים, אבל לא מוכנים שהאישה שלהם תעשה זאת כמוהם...

שרי היקרה, מכיוון שההתלבטות מלווה אותך לאורך כל התקופה איתו, וגם כל הזמן כאשר אתם בפסק זמן, אני שואלת את עצמי האם ספקות זה משהו שמאפיין אותך גם בלי קשר ליחסים עם בן הזוג הזה? האם את מתקשה להחליט החלטות באופן כללי? מהססת? מה ללמוד, האם לצאת למסיבה או לטיול וכו? כי יתכן שזהו דפוס המאפיין אותך ואם לא תטפלי בכך זה ייגרר איתך גם למערכות היחסים הבאות שלך, ולכל קבלת החלטה בחיים שלך.
אם נתקלת בכך לראשונה בחייך מול בן הזוג הזה, אז נראה לי שלא נכון להישאר במערכת יחסים כזאת שבה את כל הזמן בספקות. על כך אומרים - אם יש ספק - אז אין ספק! (שלא צריכים להמשיך
היכרת אותו בגיל צעיר מאוד, ואני חושבת שראוי להתנסות ביותר ממערכת יחסים אחת לפני שמתמסדים,ובוודאי אם אינך מרגישה כזאת אהבה או התאמה איתו.
עלייך לבדוק למה כל כך קשה לך להתנתק ממנו. האם זה כי את חוששת להישאר ללא בן זוג? להיכנס ל"שוק" הפנויים פנויות?
הדגשת כמה זה מושך אותך לדעת שהוא רוצה אותך ומחכה לך, זה נוסך בטחון ומחמיא, כמובן,אבל זה ממש לא בסיס ליחסים! לא מספיק להיות נאהבת, רוב האנשים רוצים להיות גם אוהבים, משתוקקים לבן הזוג שלהם, ועובדה שכבר פגשת מישהו שריגש אותך, כי הריגוש הזה כנראה חסר לך ביחסים עם בן זוגך.
אם כל כך קשה לך להחליט - היעזרי בחברות ומשפחה וקבלי מהם דעות. אפשרות נוספת היא ייעוץ מקצועי נקודתי - לא טיפול נפשי - אלא התייעצות עם יועץ זוגיות שיעלה מולך שאלות חשובות כדי לבחון את מערכת היחסים הזו בעזרת קריטריונים מקצועיים.

שוב שלום ותודה על התגובה :)
בהמשך לתשובתך,

כאשר התייעצי עם אנשים סבבי חלקם אמרו שאם זה לא זה זה לא וצריך להמשיך הלאה וחלקם אמרו למה לוותר בקלות אחרי כל כך הרבה שנים? גם אהבה דורשת השקעה, גם זוגיות. גם אמרו לי שהוא יותר מדי טוב, שהוא נותן, משקיע, שאכפת לו ש"מצרכים" אלו נדירים ברמה הזו ב"שוק" ואולי ברור מאליו וכאצא עם מישהו אחר אתחרט ואבין מה פספסתי. לכן אני מתנדנדת מצד לצד ולא עושה צעד נחפז ורגעי לחזור אליו מסיבה לא נכונה כמו געגוע או הרגשת בדידות שטבעית..
אני יודעת שאני יכולה להמשיך הלאה אך קיים בי הפחד מהחרטה, אך מצד שני לחזור למקום שלא אהיה שלמה בו.

אוכל להעיד על עצמי שאני די החלטית בצורה נחרצת בחיים בכלל וכאשר אני מחליטה משהו זה חד משמעי, לאחר שחשבתי בכובד ראש, לכן כל כך קשה לי לחיות עם הספק הזה שלא מובן לי כי אני רגילה להיות כל כך סגורה על מה שאני רוצה אז למה אני כל כך מתלבטת?וממה נובע הגעגוע?

מצד אחד האם לחזור לנסות להשקיע אולי בקשר בזוגיות לנסות "להחיות" אותו או פשוט לוותר?
המחשבה שמתנדנדת מצד לצד משגעת אותי ואני קצת מיואשת מהחוסר נטייה להחליט כי אני חיה "על הגדר":גם לא חוזרת וגם לא ממשיכה.

מה את חושבת שצריך לעשות?

תודה על התוספות.
מדברייך קשה לשים את האצבע על הנקודה ולתת לך תשובה ברורה. זו צריכה להיות בחירה שלך. אציע לך קריטריון: אם את מרגישה שגם אם תחזרי אליו שוב - עדיין ינקר לך הספק הזה, אז עלייך ללכת הלאה ולהתחיל לחפש מישהו אחר. למה? כי ודאי לא תרצי לחיות איתו כל חייך כאשר הספק הזה מנקר בך. זה יזיק לך ולו, ורק ידחה את הקץ. בשלב מסויים שוב יימאס לך ותרצי לחתוך. ואז זה יהיה אולי אחרי שכבר יהיו לכם ילדים!
לדעתי הסיכוי שהספק הזה ייגמר הוא קטן לאור מה שאת מתארת.

קבלי זאת, שזה טבעי שקשה להוציא מן החיים גבר שמספק לך חלק גדול מן הצרכים שלך - בבטחון, אמון, ותשומת לב, וללכת אל הבלתי נודע.

אבל אני חושבת שיש לך גם צורך חזק להרגיש תשוקה ואהבה כלפי גבר, ואם זה לא מה שקורה ביניכם, ומכיוון שאת כה צעירה, אל תפחדי ללכת קדימה ולהתנסות בעוד חוויות בחיים.

הי שני ולילה טוב,

כואב לקרוא את מה שאת עוברת. ההרגשה היא שעדיין יש הלם ושוק סביב כל הפרידה הלא צפויה הזאת ואת מנסה לעשות סדר ולמצוא הסברים הגיוניים לכל מה שקרה. הרי איך יתכן שהיה כ"כ טוב ופתאום אינו רואה אותי בחיים שלו?

השערה אחת היא שבמהלך התקופות שכן הייתם יחד וגם כשלא, וכפי שקורה להרבה זוגות- הדברים משתנים. החיים והנסיבות עושים את שלהם, אנשים מתבגרים ומסגלים לעצמם רצונות חדשים (בעיקר בגילאים האלו) ולא פעם זה משליך ישירות על בני הזוג. לא סתם פגשת "אדם אחר"- כנראה חל בו שינוי כזה שלא הרגיש שהוא יכול להמשיך את הקשר. לכן הפרמטר של הגיל הוא משמעותי- במיוחד אצל גברים- זה גיל של הרבה מאוד חיפוש עצמי, לקראת סגירת העשור השני של חייהם- יש לא פעם חרדות מהשינויים הקשורים לזוגיות (מעבר למגורים, חתונה וילדים- על אף ההצהרות. יש מילים ויש מעשים), ולא פעם גם חששות רבים מהעתיד המקצועי והכלכלי. הכל ביחד יכול ליצור מערבולת של בלבולים וקבלת החלטות כתוצאה.

אני מניחה שעבורך היתה בבום, נשאלת השאלה מה עבר אצלו בינתיים ומה קרה שם. אבל בשורה התחתונה העינין הוא שאינו רוצה בקשר יותר- לפחות כך זה נראה - ואולי כדאי לתת לו זמן ומרחב.

לא נפסול את האפשרות שאולי כן תחזרו ואולי הוא יספק הסבר טוב למה בדיוק קרה לו שם, אבל כדי שהאפשרות הזאת תהיה פרקטית אני חושבת שצריך לתת לו את המרחב והזמן- ולנסות לשמור על מרחק ואיפוק. כי רק ככה את תדעי האם הוא לגמרי נפרד או שיש סיכוי לחזרה.

ברמה הרגשית מה שאת חווה הוא בכלל בכלל לא קל. מאוד מורכב עבור הרגש שלנו פתאום להתנתק ממשהו שהיינו כולנו שם כל הזמן, בפרט כשזה קשור לאהבה ולזוגיות ולעתיד וכו'. כרגע את עדיין בהלם הזה, של איך הכל קרה ולמה זה קרה. וזה טבעי וברור ששם תהיי כרגע. אני יודעת ש"זמן" נשמע כמו נצח כרגע, ושהזמן לא זז ברגעים הקשים. אבל קלישאתי ככל שזה ישמע- רק הזמן יוכל לפזר לך את הערפל. נסי להיות סביב אנשים וחברות בימים האלו, ולחזור לשיגרה מסוימת מיד אחרי החג, כדי לאפשר לך גם הזדמנות להתגבר על כל מה שהיה.

אני בגישה של- אם את אוהבת אותו ורוצה בו- זה לא מספיק. לטנגו צריך שניים. הוא כרגע הפסיק את הריקוד הזה.. אם תוכיחי שאת יודעת לתת לו מרחב, וזמן, אולי זה יאפשר לו להבין כמה "אין" נוצר וכמה ריק נוצר, יתגעגע ותהיה הידברות מצידו לחזור. אבל כל עוד הוא לא עושה צעד קונקרטי- נסי לשמור על איפוק. זו הדרך היחידה לדעתי לנסות להבין מה קורה. זכרי שלא היית רוצה להיות עם מישהו שמהסס לגבייך- זו תחושה קשה יותר מאשר תחושת הנטישה. זכרי את זה.

בתחושה הפנימית שלי את תעמדי בזה, למרות הקשיים.

אשמח לדעתך. בהצלחה רבה וחג שמח,

תודה רבה רבה על תשובתך...אני מניחה שייקח קצת זמן...
מקווה לעדכו לטובה בהמשך..
תודה וחג שמח :)

הי עצובה,

הפיתרון לדעתי הוא לברר למה הוא לא רוצה לצאת. נעלה כמה סיבות-

אולי זה כן עינין של כסף, והאגו לא מאפשר לו לשלם. האם ידוע לך על בעיות כלכליות רציניות שאולי מתמודד איתן? אולי מתבייש שאת תשלמי עליו? בכל אופן זה דבר שמעסיק את המין הגברי לא פעם ואולי גורם גם להרגיש לא נוח.

האם אתם לא יוצאים בכלל או לא יוצאים תקופה? כתבת שיצאתם בתחילת הקשר, אולי זה יכול לאשש את ההשערה הקודמת.

מעבר לזה, סיבות נוספות- אולי קרה אירוע מסוים שגרם לו לחוש לא בנוח עם אנשים מבחוץ? אולי קרה אירוע מסוים אחר שמשפיע עליו להיות יותר סגור- אבל כדי להוכיח זאת יש לבדוק האם מצב רוחו השתנה לאחרונה והאם למעשה ההסתגרות בבית נובעת ממצב נפשי אחר, שאת יכולה לזהות?

מעבר לכך את יכולה לצאת עם חברות- בכוונה - אני יודעת שאת עושה את זה, אבל הכוונה היא לעורר אצלו "קנאה" מסוימת או תחושת מיסתורין.. לצאת הרבה, אפילו פעמיים שלוש בשבוע, ולהראות לו שהיציאה היא חשובה לך. אז נכון שבהתחלה תצאי עם חברות, אבל אולי אם יחוש שזה חשוב לך ואת בכל מקרה יוצאת- הוא יעדיף שזה יהיה איתו.

רעיון נוסף- למשל- לבוא עם המצב הנתון- ז"א, לקנות למשל הרבה מצרכים לפיקניק משותף, להכין הכל ולקבוע שעכשיו יוצאים- לעשות לו יותר חשק ללא מאמץ מצידו. יתכן וכבר ניסית את זה בעבר אבל זה גם רעיון.

בכל אופן כנראה קיימת סיבה מהותית לחוסר הרצון שלו לצאת, ויש לבדוק גם אם לא מוכן לצאת עם משפחה וחברים אחרים או שזה נטו קשור לזוגיות. נסי "לנקות" סיבות וסיטואציות אחרות שלא מתנהג כך וכך תוכלי לגלות האם ספיצפית הדבר הזה קורה רק איתך או בכלל- ואז יש מקום לחשוב האם קרה משהו כללי, אירוע מסוים או חוויה מסוימת שגורמת לו להישאר בבית. או מאידך זו סיבה שקשורה אלייך ואז הכיוון הוא לגמרי אחר.

אני בטוחה שזה עניין של כסף. הוא עובד ממש קשה ויש לו הוצאות גדולות ובסופו של חודש נשאר לו ממש מעט, לכן הוא מעדיף לא להוציא את זה על בילויים. מצד אחד אני מבינה, מצד שני אני מבואסת. ברגעים נואשים אני מציעה שאני אשלם (למרות שאני חיילת וגמלי אין ממש כסף) אבל האגו שלו לא מאפשר לו לתת לי.

בתקופה האחרונה אנחנו לא יוצאים כלל. בהתחלה היינו יוצאים כל הזמן (כי לא הייתי באה אליו הביתה..אבל עם הזמן ככל שהקשר התפתח התחלתי לבוא אליו יותר ועכשיו הוא מסתמך על זה). הוא טיפוס של בית... אני מבינה והכל אבל יש חיים בחוץ!

לא קרה שומדבר מיוחד שהוא מסתגר, הוא פשוט טוען באופן עקבי שהוא לא אוהב לצאת. לא אוהב לבזבז הרבה כסף על כלום. שאוכל אפשר להכין בבית, שסרט אפשר לראות בבית, שלטייל זה בזבוז זמן כי אין מה לראות וכו' וכו'.

דרך אגב חשוב לי להבהיר שזה לא קשור רק אליי. הוא באמת טיפוס של בית והסיבות היחידות שהוא יוצא זה רק כי הוא צריך: עבודה, חברים שלא ראה הרבה זמן...

שלום ומועדים לשמחה,

פרידה זה לא דבר פשוט, וזה לא באמת קל, אפילו כשהזמן עובר- פרידה היא תהליך לפעמים מאוד ארוך. והוא לא מסתיים כשנפרדים רשמית- שם הוא רק מתחיל.. טוב עשית שניסית לצאת עם אחרות ולבדוק איפה אתה עומד- כדאי לעשות זאת מדי פעם בפעם כדי לברר עם עצמך מה אתה מרגיש כיום לעומת אז.

לגביה- יכולות להיות אלפי ספקולציות- למה הם נפרדו, האם זה קשור אליך, האם אכן היו שם בעיות. אתה תוכל להיות מופתע לדעת שהם חזרו פתאום- הרבה מאוד מחשבות שכנראה לא נותנות לך מנוח. אבל כפי שכתבת עשית דרך ארוכה, והתחלת מסלול חדש בחייך- עם כל הקשיים, ועל כך כל הכבוד.

לכן אני מאמינה שאין ריפוי טוב מלבד הזמן, לא הייתי ממליצה לגשת או ליצור קשר איתה כיום. בעיקר לאור כך שאצלה ברמה האישית-הזוגית יש עניינים ואין לדעת באיזה מצב רגשי היא נתונה כיום. אתה עלול להיפגע יותר דווקא מיצירת קשר מחודשת, גם אם היא תבוא ממנה. דווקא בגלל שהיא לאחר פרידה ובמצב רגשי כנראה לא קל- הייתי ממליצה להתרחק ולהמשיך בחייך.

אם התחושה שלך תלווה אותך עוד תקופת הסתגלות, נניח מספר חודשים, והיא במקביל לא תחזור לאיש שלה, אולי יהיה מקום לשקול על יצירת קשר- אם זאת לא תבוא ממנה. אבל כרגע- זה מאוד מוקדם, עדיין הכל טרי ויש להמשיך ולחשוב על כיוונים אחרים פרט אליה. כך גם לא תתחרט על הדרך שעשית עד כה וגם תוכל לברר טוב יותר עם עצמך האם אכן התגברת עליה סופית.

בהצלחה רבה

יערה יקרה,

צר לי לשמוע שמערכת יחסים ארוכה ורצינית כמו שלכם מתחילה להיסדק בצורה הזו.
מדברייך נשמע כי כבר גמרת אומר בדעתך ואולי את צריכה לפרוק ולשתף.
איני מכירה אותך כדי לדעת אם במשך השנתיים ומשהו של מערכת היחסים היו לך חשדות סביבו, אצא מנקודת הנחה שלא ושמדובר בחשדות שצצו בזמן האחרון.

אם הרגשת שינוי משמעותי בהתנהגות שלו ושינוי בהתייחסות שלו כלפייך ייתכן מאוד כי הוא מעוניין לסיים את הקשר ולא יודע כיצד.
הצבא הוא הרי שינוי מאוד משמעותי לכולנו (לא יודעת אם שירתת) ואולי הוא לא מצליח לגשר בין חייו הצבאיים לבין חייו האזרחיים, שם נמצאת את.

כך או כך, נדמה לי שהגעת למסקנה הנכונה. כל הכבוד שיכולת לזהות שזו לא מערכת יחסים שמתאימה לך ונעימה לך ושמגיע לך יחס מכבד יותר!



שיהיה לך המון בהצלחה!
מעיין

מעבר למה שמעיין כתבה לך, רציתי שתחשבי על נקודה נוספת, שקשורה יותר אלייך: את כותבת שעצבנו אותך כל מיני התנהגוית שלו, וכי ירדת עליו וכעסת עליו בנוגע לעישון ובנוגע לפלירטוטים ולפייסבוק.
וכאן התוספת שלי: אדם שמתרגל ומצפה שיכעסו עליו בגלל דברים מסויימים - יש סיכוי שהוא יימנע מלספר לך וינסה להסתיר מפנייך - ולו רק כדי לא לחטוף ממך התעצבנות או הבעת כעס מצידך.
לא שאני מצדיקה מה שהוא עושה. אבל אני חושבת שלך יש חלק מסויים בעובדה שהוא לא ממהר לשתף אותך - פשוט כי הוא לא רוצה את התגובה הצפוייה שלך, שהינה מאוד לא נעימה עבורו.
אמון הוא עקרון מאוד חשוב בזוגיות. אבל צריך לדעת לבנות אותו נכון.
אני חושבת שאפשר להגיב גם בצורה אחרת על דברים מסוג זה.
כאשר את כועסת עליו - התגובה הטבעית שלו עשוייה להיות להילחם בך או להימנע מן הכעס ע"י הסתרה.
כאשר את משתפת אותו ברגשותייך, אין לו צורך להילחם בך, ויתכן שההבנה מה זה עושה לך מבחינה רגשית תגרום לו לשנות את מנהגיו. אפשר לומר לו - בלי כעס - שדברים כאלה פוגעים בך וקשים לך, ועם כל האהבה אליו קשה לך להישאר איתו בזוגיות.

אם גם זה לא יגרום לו לשנות דברים - הפעם מתוך התחשבות ולא מתוך פחד מתגובותייך - אז יהיה נכון לך להסיק את המסקנות ולא להישאר איתו.

חסוייה יקרה, שאלת שאלה מצויינת!
אין כאן מישהו שצודק או טועה. כל אחד בנוי אחרת.
יש אנשים שההופעה החיצונית מאוד חשובה להם, והנתון הזה למיטב ידיעתי יישאר אצלו קבוע. הוא יעשה זאת לא רק לך אלא לכל אישה שתהיה איתו. הוא צריך שתתאימי לחזון מסויים ש"עושה לו את זה". אינני יכולה להצדיק זאת, אבל אני חושבת שזהו צורך פנימי שלו והוא לא סתם מבקש זאת. בלי כל אלו הוא לא מספיק נמשך, לא מספיק אוהב.

אין לי ספק שבעתיד תמצאי גם גברים אחרים, שיאהבו אותך ויימשכו אלייך באופנים אחרים. יש גברים (ונדמה לי שדווקא יש יותר גברים כאלה...) שאיפור דוחה אותם והם רוצים ונמשכים לאישה כאשר היא טבעית כמה שיותר. ושוב, זה עניין של טעם.

מנסיוני בעבודה עם זוגות, לפעמים הדרישה הזאת הופכת את החיים הזוגיים לבלתי אפשריים כמעט, כי הגבר רוצה את האישה תמיד מאופרת, תמיד לבושה יפה, אפילו בבית, כדי שהוא ירגיש משיכה כלפיה. האישיו הזה עלול להפוך למוקד מריבות ותסכול מתמשך עם השנים, והוא מפריע לאינטימיות ולסקס.

בן זוגך צודק שבזוגיות צריך להקשיב אחד לשני, ואני אוסיף שמאוד עוזר בזוגיות להתחשב ולבוא זה לקראת זה, אבל לא במחיר של ביטול עצמי, או תחושה של חוסר נאמנות לעצמך. הגבול הוא דק. אם מידי פעם תעשי זאת למענו, כמו מחוות אהבה, זה נראה לי בסדר. אבל אם הוא מצפה שיום יום תהיי בתחפושת הלא נוחה הזאת, עלייך לבדוק האם את מוכנה עד כדי כך להיכנס לעול היומיומי הזה.

יש נשים שכאשר הן "מתחפשות" ושמות על עצמן איפור ושמלות ותכשיטים, זה מוציא אצלן לאור התנהגות וגינונים יותר נשיים, ואולי זה מה שהוא מחפש, אבל אינני בטוחה שזה כך. יתכן שהוא זקוק לאישה מטיפוס אחר, שפשוט אוהבת את כל הדברים האלו וזה בא לה טבעי. ואילו את זקוקה לבן זוג שיקבל אותך ויימשך אלייך כמו שאת, ללא "כחל ושרק", תרתי משמע...

יחד עם זאת, אני מציעה לך לחקור קצת את היבט הנשיות, לאו דווקא מן הכיוון של איפור ובגדים ותכשיטים, אלא מהרבה היבטים אחרים. אתן לך דוגמא: תכונות "נשיות" כמו היכולת להעניק חום, רכות, יכולת לפנק ולהתפנק, לדאוג לזולת ויש בוודאי עוד. אם "להיות נשית" זה משהו שחשוב לך, בדקי את עצמך מול התכונות האלו, בלי קשר לדברים החיצוניים אליהם בן זוגך נתפס. יכול להיות שאולי חסר משהו בגינונים הנשיים שלך והוא לא יודע לשים על כך את האצבע ונתפס לחיצוניות. שימי לב, זאת לא המלצה, אלא משהו שרק את יודעת אם יש בך או לא, ואם בכלל את רוצה להשקיע בכיוון הזה, של אישיות "נשית" יותר.

שלום י וחג שמח,

עברתם תהליך רציני- העובדה ששיקמתם משהו לאחר "ההריסות" מלמדת שבכל זאת יש באיש משהו שאת רוצה וסה"כ אני מאמינה שההשתדלות שלך לא היתה לחינם.

לגבי חשבונות נפרדים- אמנם כל אחד ומה שנכון לו, אבל דווקא בגלל חוסר השליטה שלו בכסף, אולי שווה כן לאחד חשבונות, לתת לך קצת יותר שליטה ויכולת ניהול על חשבון אחד ולא על שניים- זה יתרום לוודאות שלך לגבי החיים המשותפים ואולי אף יעודד קבלת החלטות משותפות שלכם יחד. תקציב שבועי- אני לא חושבת שזה רעיון טוב.. לא רק כי הוא לא הוכיח את עצמו, אלא כי מראש ואטוטמטית בעלך הופך להיות כפוף לך לחלוטין, כמו ילד, וכמובן גם יתנהג בהתאם.

אפשר להתייעץ עם מאמנים שעוסקים בניהול כלכלי של הבית ובהתנהגויות עם כסף, בשלב מתקדם יותר. בשלב מוקדם וכמה שיותר מהר צריך לברר האם בעלך מוכן ללכת לייעוץ לגבי חוסר השליטה שלו בכספים או במילה אחרת- ההיסחפות להימורים. כפי שאת חווה זה יכול להיות בעייתי אם כי אפשר לטפל בזה נכון ואפשר סה"כ לחיות עם זה.

לגבי השאר שציינת- אני מניחה שההתנהלות הזוגית הבעייתית של צעקות ליד הילדים, חוסר תקשורת, את כ"אמא שלו" וכו'- גם לא פשוטה לך ובטח לא לו. אני מרגישה שלקחת הרבה סמכות ויוזמה כי הרגשת אולי שהוא לא מספיק שותף, או שההתנהגות המעט ילדותית שלו גרמה לך לקחת את המושכות- וזה לא ממש מה שדמיינת.

ילד היפראקטיבי- עוד נושא לא פשוט שאת מתמודדת איתו. החוויה של הורה לילד עם מצבים מסוימים שדורשים יותר התערבויות ויותר טיפול היא שוחקת וגם היא עלולה או עשויה לפגוע בזוגיות.

כל אלו, וזה הרבה, לוקחים הרבה כוחות ומשאירים אותך מותשת ושחוקה. אני מציעה לנסות לקחת איזשהו יעוץ או כמה שיחות לנסות לעשות לך קצת סדר בדברים- במה מטפלים קודם. אם קודם כל חשובה לך הזוגיות שווה לנסות לרתום אותו לשיחות ולגייס אותו לתהליך. יש בקופ"ח שיחות מסובסדות- גם עם מטפלים זוגיים. נושא עיקרי שעלה כאן הוא העינין של חוסר השוויון ביניכם כתוצאה מההתנהגויות שתיארת- כמו למשל שליטה שלך על הכסף ותקציב אישי משלו, העובדה שצריך להפעיל אותו ואת כמו "אמא", וכו'. מעבר לזה לחשוב גם עלייך ולראות האם את מרגישה שיש לך מספיק תמיכה ואוזן קשבת ואם לא- לא להסס לפנות ליעוץ גם בנושא זה.

אני מאמינה שעזרה כמו אימון אישי או אימון זוגי יכולים לסייע רבות גם בהתנהלות הכספית של הבית, וגם בפן הרגשי שאת חווה וזה לא קל עבורך.

בברכת חג שמח

/עדי שלום רב,
תודה רבה על תגובותייך אני מבינה שאת חושבת שכדאי לקבל ייעוץ ואני חושבת שאת צודקת אני אבדוק איך אני עושה זאת.
אשמח אם תתיחסי לבעייה נוספת שהעלתי בהודעה הקודמת.
תודה.

שלום שוב י,

קודם כל ישר כוחך על ההחלטה לברר לגבי יעוץ מסודר.

אני מתנצלת שלא התייחסתי בהודעתי הקודמת לבעיה השניה שהצבת כאן, מודה לך שהארת את עיניי.

אכן בעיה שאין להתעלם ממנה בשום פנים. אני אתחיל מהקל- בשום אופן לא לתכנן עוד ילדים בשלב זה של הזוגיות. בהחלט יהיה ניתן לעשות זאת ברגע שהדברים בינך לבין בעלך יגיעו למסלול הנכון- מסלול של הידברות-תקשורת ועשיה ביחד. כל עוד המצב הוא לא כזה ואין גיוס של שניכם לתהליך משותף- הילד שתביאי יהיה גם הוא בתחושת פיצול- שהעולם הוא לא מספיק טוב, כי מסביבו האוירה תהיה אוירת מלחמה. לכן לדעתי יש לחכות עם הבאת ילד בשלב זה- ולהביא את המצב שלכם לרגוע יותר, ורק אז לחשוב גם על הרחבת המשפחה. נכון שלפעמים הבאת ילד נוסף מאפשרת לזוגיות לפרוח ולהתחדש, ואולי לכך את מייחלת- אבל הסיכון הוא רב במקרה הזה, כיוון שהעלית בעיות נוספות ולא פשוטות ויש לעבוד עליהן.

לגבי הבחור שלך בעבודה- גם פה העבודה לא קלה, אבל לא בלתי אפשרית לדעתי. אני מניחה שהוא יושב לך על משבצת שחסרה לך בחייך- אולי האסרטיביות שלו לא לתת לך את הכל, אולי המשהו הזה בו מחפה ומפצה אותך על חוסרים שיש לדעתך בבעלך. פה גם באה לידי ביטוי תחושת הפיצול שלך- מצד אחד רוצה בהיריון ומצד שני רוצה להמשיך קשר רומנטי מחוץ לנישואין. ז"א מצד אחד את עושה צעד של מחויבות לנישואין ולזוגיות ולמשפחה-כמו הבאת ילד, ומאידך- מקיימת קשר עם גבר אחר ולמעשה בוגדת בבעלך.

האידיאלי יהיה כמובן לנתק כל קשר עם הגבר הזה, שהרי ברור שזה לא רצונך הפנימי, אבל ברור לי שאינך יכולה בשלב זה לעשות את זה, כי את עוד לא מספיק נחושה, חזקה ומאמינה בזוגיות שלך, בעצמך, ובבעלך. כל עוד אלו לא מתקיימים את תזיני את עצמך בקשר עם הגבר האחר, מתוך מטרה לאפשר לך "רגעי נחת" קצרצרים ביותר ולא מחייבים- כאלו שיאפשרו לך לברוח למקומות האלה, לברוח מהחיים שאת משאירה מאחורייך- בעל לא יוזם, בעיות בזוגיות והרבה תסכול. אבל כביכול את "מוסיפה עוד שמן למדורה" בכך שאת גם מקיימת קשר מחוץ לנישואין- כי הדבר הזה הוא גורם מספר אחד לרגשות אשמה קשים ולפיצול מתמשך- בדיוק כפי שתיארת. כי את חיה בשני עולמות.

השאלה היחידה הנשאלת כאן- האם אני ממשיכה במצב הזה, או שאני תופסת את עצמי ומחליטה על שינוי.

כשתהיה לך את התשובה לשאלה הזאת, את גם תדעי ליישם אותה ולפנות ליעוץ מסודר ולעבוד על בעיה בעיה, ואחרי תהליך אפילו להסתכל אחורה ולהיות גאה בעצמך סופסוף. וזה אפשרי. אבל על השאלה הזאת רק את יכולה לענות :)


בברכת הצלחה ומועדים לשמחה,

עדי הי,

ברור לי שהדבר שאני רוצה או לפחות חושבת שאני רוצה זה להביא את זוגיות שלי למצב הכי אידאלי שאפשר לכן אני גם לא מוותרת על החיים שלי אני כן רוצה להביא ילד נוסף ולא ממקום שאולי זה ישפר את הקשר ממש לו אלא מתוך רצון אבל אני כן חושבת שזה נכון לעשות ממקום של זוגיות טובה יותר ומכובדת יותר.

שתי בעיות מרכזיות מולי :
אני יודעת שאני צריכה לנתק את הקשר הריגשי כי אין ספק שצריך להחליט ולבחור דרך ולהצמד לה אני יכולה רק אני נופלת בגללו לפעמים ברגע שאני מסיימת או שהו אדיש וזה מפריע לי או שהוא עושה לי מניפלמציות אבל אני יודעת שזה שווה כלום כי אין פה קשר עם עתיד אני תמיד שואלת אותו בשבילמה הוא צריך את זה והוא אומר שהוא כבר שמה ממילא ואין טעם להאבק ואני רוצה דווקא להאבק כי הפיצול הזה לא טוב לי אני אחת של שחור לבן.

בנוגע לבעלי אני רוצה ללכת לייעוץ ואני רוצה זאת במחיר שיאפשר לי אז תנחי אותי לקבל את הייעוץ.
כמה דברים אני רוצה לאמר עליו הוא סלחן והוא משתדל לעזור בא נגיד שזה לא בגנים שלו אבל הוא משתדל ועם הילדים הוא הרבה מטפל.
תנחי איתי איפה לקבל ייעץ זול.
תודה
חג שמח

שלום שוב ומועדים לשמחה,

אני מחזקת אותך בנוגע לייעוץ. כפי שכתבתי אפשר לברר דרך קופת החולים בה את מבוטחת כמה עולה יעוץ בו את מעוניינת, ועבור כמה מפגשים מגיע לך סבסוד. דרך הכללית ידוע לי שמדובר על 30 מפגשים בשנה קלנדרית, והמחיר נע בין 160-200 ש"ח למפגש. וזה נחשב מאוד זול.

כשמתחילים תהליך יש להתגייס לו עד הסוף ולנסות לכבוש את היעד ולחתור להצלחה- ככה את גם תחושי שהמחיר שאת משקיעה שווה את המאמצים.

בנוסף, חשוב שהיעוץ שתקבלי יהיה קרוב או לפחות נגיש למקום מגורייך- על מנת לאפשר לך זמן תימרון בין הטיפול לבין החיים שבשיגרה. נסי לברר דרך הקופה, ואם תרצי עוד הכוונה תוכלי לפנות אליי באימייל ואנסה לעזור.

הי עדי עבר. השבוע של החג היה לי מאוד כיף עם המשפחה אפשר לאמר שבעלי משתדל הנוגע ליעוץ עדין חא פניתי כי 120 שח סה יקר עבורי אשמח ותמליצו אנחנו משתדלים בנינו .אני רוצה לציין ובנוגע לבחור שעובד איתי היינו בקשר עד לפני חופשת החג היינו בקשר וסיכמנו שנשמור על קשר הוא כמובן אמר שהוא אוהב אותי ודיברנו השנייה בקשר הוא לא שמא על קשר ולי היה טוב גי התנתקות אך לקראת החזרה התחלתי לחשוב וקצת הפריע שלא התקשר החלטתי שאני חוזרת ואני ממשיכה כלא היה כי גם ככה אני רוצה ללכת לחיים שלי התנהגות פה יומיים הוא בכלל לא דיבר עצמינו ודי כאב לי והיום הרצתי עליו שהוא שחקן ושקרן אני פשוט לא עומדת  בזה אני מבינה הגיונית כי סה מיותר וגם אם טני אוהבת אותו לא נהיה אבל מפריע לי שכאילו הוא עושה את עצמו כלום וברגע שאני מתעצבנת עליו הוא אומר אבל סיכמנו שלא מהדר את הקשר ולאחר לי שנוא אוהב אותי שבוע קודם הוא יכול זה פוגע בי ומאכזב אותי אמי יודעת שאני בתם טיפשה אבל זה מפריע לי אמי מודה.

ערב טוב ב,

לגבי טיפול- אני מבינה שכלכלית קשה לך להשקיע כסף בטיפול, אך חשבי על זה כך- מדובר בקרוב ל-500 ש"ח לחודש (בהנחה ואת מתייעצת דרך הקופה)- ייתכן וזה סכום שאת כן יכולה לחסוך ולהשקיע עבור השלוה הנפשית והשקט שאת כה זקוקה לו.

משתי הודעותייך האחרונות אני מבינה שאת מאוד מבולבלת, הבחור בעבודה רק משקף יותר ויותר את חוסר הבהירות שאת נמצאת כרגע בחייך. את נוטה לציין שאינך רוקדת על שתי חתונות ואת אדם של שחור או לבן.. אך כרגע את גם בשחור וגם בלבן- מצד אחד את רואה את הטוב בבית ומנסה לשמר אותו, ומצד שני את מאוד עסוקה באישורים ובחיזוקים שיש או שאין לך מהגבר האחר בעבודה. את לגמרי חיה בשני עולמות שונים ומנוגדים. את לא תוכלי להמשיך ככה לאורך זמן, אם ברצונך לשקם משהו.

את חייבת לקבל איזושהי החלטה אמיתית- או שאת ממשיכה לחיות כך והמצב ימשך ולא ישתנה- כי הגבר מהעבודה לא יעזוב את התא המשפחתי שלו ואת מצידך תמשיכי להיות מבולבלת וקרועה בין שני עולמות, או שאת עוזבת לגמרי ומנתקת כל קשר וכל מגע עם הגבר האחר ומשקיעה את כל תשומת ליבך בזוגיות ובבית שבנית עד כה. יתכן וזה יגרור צעד של עזיבת העבודה או העתקה שלה למקום אחר- אבל לפעמים זה צעד שיש לחשוב עליו ברצינות כדי להתנתק רגשית.

למרות כל זה, אני לא מרגישה שאת לגמרי שם. את זקוקה לסיוע ולהכוונה מסודרת. כאן בפורום אין לנו אפשרות לתת לך את זה- בגלל שזה פורום ולא באמת ייעוץ צמוד ומתייחס לכל התמונה- ויש פה תמונה מורכבת. ולכן כדאי שכן תעשי את כל המאמצים לפנות, אפילו לרווחה- ששם זה לא בתשלום- ולבקש כמה שיחות אחדות לצורך עזרה. יש כמובן מוקדים נוספים שאת יכולה לנפות אליהם ללא תשלום- כמו ער"ן וכיוצא בזה. אני חושבת שמגיעה לך אוזן קשבת יותר ממוקדת ויותר פרטנית ולכן כדאי שתעשי זאת בהקדם- בעיקר עבור עצמך ולאחר מכן עבור משפחתך. הסיפור עם הגבר האחר- נראה לי- מכור מראש- אבוד מראש. זה בד"כ הגורל של "רומנים" מהסוג הזה...

אני מאחלת לך הרבה ברבה בהצלחה, ונסי לחשוב על כך ששלום משפחתך קודם לכל- וכל המסביב ראוי שיידחק ולאט לאט גם ייעלם מחייך- כי זה רק מבלבל אותך יותר.

שלום אנה,

אכן זוגיות רבת שנים עד כה וזה אולי רק מחדד יותר את התחושה שלך שהגיע הזמן להתקדם. אמנם אתם 8 שנים ביחד, זה אולי מבלבל, כי היינו מצפים שיעשה צעד של התקדמות אחרי כ"כ הרבה זמן. אבל לא תמיד זמן ואורך הקשר יכולים להעיד על בשלות שני הצדדים להתקדם ולשנות הרגלים של שנים.. במיוחד עבור גברים- שעליהם בד"כ מוטל העול הכלכלי וכן מטלות נוספות שנרכשות עם הזמן. כמובן שנוח וקל יותר לגור אצל ההורים- אין ממש דאגות.

הסיבות שהוא מעלה יכולות להיות נכונות, אם כי כנראה עדיין לא בשל למעמד כזה של מגורים משותפים. נשאלת השאלה במשך כמה זמן הנושא הזה עולה רק ממך על הפרק- כמה זמן את מנסה להעלות את זה איתו ושוב ושוב אין התקדמות. אם מדובר בתהליך שלאחרונה את מעלה אותו- עינין המגורים- אולי כן כדאי לנסות להניח לו לפחות לעוד כמה חודשים ולהעלות את זה יותר מאוחר שוב.. אבל ממש להניח לזה. לשכוח מזה כמעט. עד כמה שאפשר. אבל אם זה עלה במשך, נגיד, השנה האחרונה, ואת רואה שהדברים באמת לא מתקדמים- אולי כדאי לדבר איתו יותר ברצינות ולהגיד לו שכדאי שתתנו לעצמכם תחימה של הזמן, ז"א, למשל- עד ראש השנה מחליטים מה עושים- כדי שיבין עד כמה זה חשוב לך.

אני בטוחה שהסברת לו מהי החוויה שלך וכמה זה חשוב לך, הוא מאידך לוקח את זה למקום של "את לא סומכת עליי". לכן כדאי שהוא יתן איזשהו מועד למעבר למגורים יחד- ואכן את תסמכי עליו והוא יעמוד בו. זה מועד שצריך להיות מקובל על שניכם.

דבר אחר שאת יכולה לעשות אם יש לך אפשרות כלכלית לזה ויכולת- לנסות לעבור לחיים עצמאיים משל עצמך ולא להיות תלויה בו. עם שותפה, חברה או לבד. אולי הצעד הזה יסקרן אותו, יתמרץ אותו לבוא אלייך יותר, להיפגש, להתארח אצלך כמה ימים ולאט לאט זה יהווה בסופו של דבר - מעין תחנת מעבר לכיוון של מגורים ביחד.

לפעמים הפחד והחרדה משינוי כזה משמעותי יכולים לנעול אותנו הרבה זמן. אולי, אם תתני לו איזה חלון הזדמנויות לא מאיים- בנוסח הרעיון שהצעתי- זה יהיה גם יצירתי וגם קל יותר. בנוסף, את תרוויחי את העצמאות שלך ללא קשר לזוגיות- וזה מבורך כשלעצמו.

בברכת חג שמח

הצעת לי לדבר איתו על יעד..שכחתי לציין שכן דיברנו לפני חודשיים על יעד וקבענו שבתחילת אפריל נתחיל לחפש דירות לפחות באינטרנט כבר עבר כמעט השבוע הראשון של החודש ולמרות שכבר דיברנו על זה מלא, הוא לא מעלה את הנושא ולא אומר לי "אנה בואי נחפש ביד 2 דירות..הוא בטוח לא שכח. פשוט נורא נוח לו שאני לא מעלה את זה והוא מצידו כאילו שכח. ואני אמרתי לעצמי שאני רוצה לראות אם הוא מעלה את זה השבוע או לא..עד עכשיו העניין לא עלה, פשוט אם אני אעלה את זה עוד פעם הוא יתחיל להתגונן ויביא לי עוד סיבות למה כרגע לא...

דבר שני, מבחינה כלכלית אין לי אפשרות כרגע לעבור עם חברה/ות..
האם זה שהוא לא מעלה את העניין של הלקחת צעד קדימה אחרי כל כך הרבה שנים, למרות שאנחנו מדברים על להתחתן בעתיד, אומר שהוא לא באמת רציני לגביי? כי בנקודה זו של החיים אני מרגישה יותר שלי יותר אכפת מאשר לו...זה די מייאש אותי חח...

תודה רבה רבה על התשובה המפורטת מקודם, אם הנושא לא יעלה בקרוב אני אתחיל בכל זאת לחשוב על עצמי כבר ואולי על אופציות לחפש דירה עם שותפות.
חג שמח! :)

הי אנה,

אני שמחה קודם כל שהעליתי דברים שנגעו לליבך. המטרה היא באמת לראות אותך גם כאדם עצמאי ולא רק תלוי בזוגיות. כי בתכל'ס המעבר למגורים בכוחות עצמך הוא קודם כל עבור עצמך, ואח"כ עבור הזוגיות- כך אני מאמינה לפחות.

אם קבעתם תחום זמן וקבעתם שבתחילת אפריל, אנחנו כיום ב-4.4... גם ה-10.4 נחשב לתחילת אפריל :) ובכל זאת, אם את רואה למשל שעד ה-10-12 לחודש הוא לא מציע (ז"א נתת לו את הצ'אנס שמגיע לו לאור הקביעה המשותפת על תחילת החודש), אני מציעה דבר כזה: תוציאי לך פלט של דירות אופציונאליות, בררי לגבי שכירויות, מחיר, מה המחיר כולל וכו' וכו'- תבואי אליו עם עבודה מסוימת שעשית (לא משהו שיגבה ממך הרבה מאמצים אלא "התחלה של משהו") ובארוחה ביחד בערב או בבילוי שתהיו יחד תראי לו מה שמצאת. ואז את תדעי-האם הוא היה זקוק לפוש הזה מצידך והוא יזרום איתך, או ששוב יתחמק ואז את תדעי בוודאות שהוא לא מוכן לצעד הזה.

אם הוא לא מוכן זה כלל לא אומר שהוא לא רציני לגבייך- הוא לא מוכן וזה רק מה שזה אומר. כרגע. אם המצב הזה יימשך אחרי שתחליטי לעבור לגור עם שותפות, ואחרי שתגורי איתן תקופה מסוימת (נגיד- חצי שנה)- ואין עדיין יוזמה מצידו, אז שווה לחשוב על המשך הקשר- והאם מתאים לך להמשיך לחכות לו. זאת לדעתי התוכנית הטובה ביותר גם עבורך שלא תרגישי תקועה וגם עבורו.

לך יש את הצורך להיות עצמאית, כמובן שאידיאלי שזה יהיה איתו, אבל יש אותך ואת צרכייך והוא גם צריך לחוות את זה שאת מקדמת את עצמך גם ללא האישור שלו לעבור יחד. אבל תני לו עוד כמה ימים, כי באמת רק התחלנו את החודש.

בהמון הצלחה, ואל תהססי להמשיך לעדכן.

בהחלט אמשיך לעדכן!

חג שמח! :)

לך ולכל משתתפי הפורום!

מירי יקרה,

מקריאת דברייך אני מקבלת תחושה שהבעיות, כפי שהגדרת זאת, עם המשפחה של בעלך הן בעיקר בתחושה שלך. לכן את גם מנסה לרצות אותם. הם, כנראה, לא חשים כמוך ולכן לא מרגישים צורך לרצות אותך ולא נוהגים כלפייך באכפתיות יוצאת דופן, כפי שאת נוהגת כלפיהם.
הצורך שלך לרצות אותם ולהיות עבורם כל הזמן מוצא את ביטויו גם כאשר את מזמינה את גיסתך למפגש אשר קבעת עם חברה, שוב בעקבות התחושה שאת חייבת להזמין אותה למרות שזה לא כל כך מתאים לך שהרי קבעת כבר תוכניות אחרות.
התנהלותה של גיסתך והעובדה שהיא מרימה לך טלפון בתור חברה כדי להיפגש ולדבר מעידה על כך שהיא חשה נוח בחברתך ושהיא נהנית לשוחח עימך וכמובן על כך שהיא סומכת עלייך.
האם ניסית להעלות את תחושותייך ולשתף את בעלך במחשבותייך?
האם ניסית לשוחח עם גיסתך או חמתך?

האם יש באפשרותך להביא דוגמאות למקרים שהיו ואשר גרמו לך לחוש שאינך יכולה לסמוך עליהם ו/או דוגמאות אשר מעידות על כך שילדייך מופלים לרעה?

יש המון דוגמאות- לה שומרים יותר על ילדים, לגיסתי עוזרים יותר, קונים יותר.... אנחנו כאילו לא צריכים, פעם אחת לא שאלו איך אני מסתדרת עם הילדים האם צריכה עזרה, אותה יכולים ללוות עד הרכב כי יש לה ילדים ואני תמיד הולכת לבד... ואילו רק דוגמאות קטנות..
אני גם בן אדם שלא יכול להסתיר את רגשותיו- לא משתפת כי זה לא ימצא הבנה אך רואים על פנים- לא יכולה להתייחס אחרת, פוגע בי כאשר לא עונים לטלפונים שלי .. בקיצור בכמה שנות נישואיי אספתי אוסף די גדול של פגיעות
השאלה איך ללמוד להיות חסינה? איך להתייחס למשפחה של בעלי- שהיא לא שלי וגם לא תהיה
.

מירי יקרה,

ראשית, תודה על השיתוף, הכנות והפתיחות.
אני מבינה שאת פגועה וכועסת וכתוצאה מכך מעין מתבצרת בעמדה הזו של ה"פגועה והכועסת". העמדה הזו לא תקדם אותך לעבר מטרתך ולא תגרום להם לעשות יותר למענך ולמען ילדייך.
היות ואני מבינה שהם לא מציעים סיוע מספיק בכל המישורים, פשוט בקשי. אם את זקוקה למשהו, בין אם זה לשמור על הילדים ובין אם זה סיוע כלכלי בקשי מהם. קשה להתעלם מפנייה ישירה. הם יאלצו להגיב איכשהו ואם תהיי נחושה הם יגיבו (פחות או יותר) בהתאם לציפיות שלך.
התייחסי אליהם כאל ספקים. ספקי שירות ו/או מוצר ובקשי מהם את מבוקשך כאילו היו עבורך ספקים בלבד. נטרלי תחושות ורגשות.
התמקדי בצרכים וברצונות שלך, הציבי לך מטרות ויעדים בהתאם לאותם צרכים ורצונות וצאי להשיג אותם. אמצי גישה מעשית ותכליתית במקום גישה ה"יוצאת" מתחושות קשות ועלבונות. הגישה הזו תגרום לתחושה רעה שלך ולא יותר מכך.
מאחר וההתחלות הן הקשות ביותר התחילי במשהו אחד, ביעד אחד. בקשי מהם משהו שאת יודעת שהם יוכלו לעמוד בו. לאחר שתשיגי את מבוקשך עברי ליעד הבא.

טליה יקרה,

חוסר היכולת שלך לשחרר את הבחור החתיך הזה ממחשבותייך, או כפי שהטבת לנסח זאת חוסר השליטה שלך בזה, טבעיות לחלוטין. כפי שכתבת, החמיא לך שהוא בוגר וחתיך ומתעניין בך, ה"ילדה". ניתוק מוחלט ממנו וזמן עשויים לסייע לך לשחרר אותו ממחשבותייך, מחלומותייך ומחייך.
למרות גילך הצעיר, אם את חשה כי בן-זוגך הוא האיש הנכון לך, כי הוא האיש עימו היית רוצה להקים משפחה וכי הזוגיות שלכם מושתתת על אהבה, אינטימיות נפשית ופיסית, שותפות, שיתוף, חברות, כנות ויושר וכי כל אחד מכם מתפתח וצומח בתוך הזוגיות, לצד הזוגיות שלכם ויחד עימה וכי יש ביניכם משהו אמיתי, אזי אחזי בקשר שלכם ו"שחררי" את הגורמים המפריעים כגון תשומת לב של בחור זה או אחר.
יחס אוהד של בני-המין החזק, תשומת לב, מבטים הנשלחים וסוג כזה או אחר של חיזור לעולם יחזקו את הביטחון העצמי שלנו כנשים ויגרמו לנו לתחושה נעימה. יחד עם זאת, זו טפיחה לאגו ולא יותר מזה, גם אם הבחור, כמו במקרה שלך, ניחן במראה מדהים ומושך. אל תשליכי קשר יציב, בריא ונכון לך לטובת התחושה הנעימה הזו, שעל אף היותה תחושה טובה ומרגשת היא בת-חלוף.
למרות כל הנאמר כאן, ציינת כי הזוגיות שלכם טומנת בחובה קשיים. אולי לאורם של קשיים אלה את חשה כי הקשר שלכם הגיע ל"מקום" בו את מעוניינת לבחון אותו מחדש או אולי אף לבחון קשרים עם אחרים (זו רק נקודת מבט נוספת, ייתכן כי אני כלל לא בכיוון) והבחור הזה הגיע בדיוק בזמן בו את חשה כך ולכן הוא הצליח ל"תפוס" מקום כה גדול בחייך.
דבר נוסף שאולי כדאי להקדיש לו מחשבה נוספת הוא התנהלותו של בן-זוגך בעת בה הייתם בהפסקה.
הפריצה שלו לפייסבוק שלך מצדיקה (בראייה שלי) בחינה נוספת של הקשר שלך עם בחור שנראה כי יש לו צורך בוודאות (להבין ולדעת למה) כה גדול עד כי הוא בחר שלא לכבד את פרטיותך. משהו בהתנהלותו זו לקוי.

האמת שאת די צודקת.... יש בקשר הזה הרבה דברים לא פשוטים... -להגיד שהוא האחד של חיי? אולי מוקדם מדי באופן כללי לצאת בהצהרות האלה אבל בקשר אליי אנחנו ביחד קרוב ל4 שנים ואני לא בטוחה שאיתו הייתי רוצה להתחתן ולהקים משפחה ,כן הוא בנאדם מקסים עם לב של זהב וכל אחת הייתה רוצה גבר כזה .. אבל....הייתי רוצה אולי לנסות קשרים אחרים.. ואני אפילו קצת מתביישת להודות בזה :\ אני לא יודעת למה.... אני ממש ממש מפחדת שאני "אזרוק" את הדבר הזה למטרת התנסות חדשה שלא תצלח ובסופ אני אאבד אותו... בייחוד אחרי שלקח לי הרבה זמן לשכנע אותו שלא הייתה בגידה ולא נעליים סהכ שיחב בפייסבוק. וכן, לא הסתרתי מחבר שלי שהתרגשתי מהעובדה שהוא "שם עליי" והרגשתי שזה לא אמור להיות ככה וזה לא בסדר שאני מתרגשת מזה ולכן החלטתי לקחת פסק זמן. את האמת לא היה לי זמן לקחת פסק זמן כי כ"כ הרבה קרה בזמן כ"כ קצר.. הוא נכנס לפייסבוק ראה שיחות והרגשתי שאם אני לא עושה משו עכשיו אני עלולה לאבד אותו ככה ש"לבחון מחדש את הקשר" לא כ"כ יצא לי..... מסתבר שכרגע יש ל"חתיך" חברה שקטנה ממני בשנתיים!! וזה בצורה לא ברורה מרגיז אותי.. כי אני הייתי בגישה " אין מצב שזה משו רציני בכלל" " אני ילדה הוא בחיים לא יראה אותי בצורה כזו .. ועכשיו הוא יוצא עם מישהיא יותר קטנה ממני... "בוגרת בנפשה" זה התירוצ שלו.. אני מתארת לעצמי שבטח בגלל זה עוד יותר קשה לי "לשחרר" אותו. מצד שני... מה אני בכלל מתעסקת בזה? למה אני מרגשה ככה ? אחרי הכל אני אוהבת את חבר שלי... אני פוחדת שאני לא מתקדמת לשומקום כי אני מפחדת לעשות צעד כלשהוא... מה אני יכולה לעשות ? :\

טליה יקרה,

מהיכרותנו הקצרה אני מקבלת תחושה שפחדייך וחששותייך הם אלה אשר מניעים אותך לפעולה, מניעים אותך לקום ולעשות למען עצמך במקום שרצונותייך, צרכייך ושאיפותייך יעשו זאת. כלומר, במקום לקחת החלטות בהתאם לדברים שאת מתאווה אליהם ולעשות את בחירותייך מתוך רצונותייך וצרכייך את מתנהלת מתוך פחדים תוך כיבוי שריפות והעובדה שמיהרת לקצר את תקופת ההפסקה שלקחת מהקשר שלכם (את ההפסקה לקחת כי כך הרגשת, זה משהו שעשית מתוך בחירה ובהתאם למה שחשת ורצית) ולרצות את בן-זוגך (כי חששת לאבד אותו) מעידה על כך.
ציינת שאתם יחד קרוב לארבע שנים. האם יצא לך לעצור רגע ולשאול את עצמך למה אתם יחד?
האם אתם יחד כי טוב לך איתו? האם אתם יחד כי את חשה שאת מממשת את עצמך בקרבתו? האם אתם יחד כי הוא מספק לך ביטחון ויציבות? האם אתם יחד כי איתו את חשה שאת יכולה להיות מי שאת באמת ושהוא יאהב ויקבל אותך בכל מצב? או...האם אתם יחד כי התרגלת? כי את חוששת להיות לבד פרק זמן מסוים? או כי את מתפשרת באיזשהו מקום?
הכרתם כאשר הייתם ילדים על סף הבגרות ועתה אתם אנשים בוגרים. ייתכן כי מה שהתאים לך אז כבר פחות מתאים היום וייתכן כי העובדה שאת חושבת על התנסויות זוגיות אחרות ומתרגשת מהתנסויות פוטנציאליות, כגון ה"חתיך", מעידה על כך שההתאמה של אז פחות מתאימה היום...
לשאלתך, נראה לי שאת כבולה לפחדייך, כפי שציינת, ועל כן יושבת על הגדר ולא נוקטת עמדה אמיתית אלא רק כדי לשמור על הקיים וגם אז מתוך החשש לאבד את קיים.
כדי לקחת החלטה נכונה ראשית עלייך להתמקד ברצונות ובצרכים שלך. מה את באמת רוצה ולאיזו מערכת זוגית את מייחלת. נסי לאפיין את השותף המיטבי והנכון ביותר עבורך ואת הזוגיות המושלמת.
האם המצב הקיים עונה על ציפיותייך?
אני מאמינה שכאשר תמצאי בתוכך את התשובות תדעי גם מה לעשות.

שני יקרה, צר לי על כאב הלב שאת חווה.
מה שקורה הוא שכל אחד מכם עובר תהליך שונה. את אוהבת מאוד, וקשה לתפוס שאולי אצלו קורה משהו שונה. הכי טבעי לנו להניח שאצל בן הזוג קורים תהליכים מקבילים וזהים, אבל חשוב להבין שזה לא כך.
למשל, יתכן שבשבילך הריבים לא נחשבו למשהו "רציני כל כך" כמו שכתבת, אבל עבורו זאת היתה חווייה יותר קשה וקריטית. יתכן שהוא מגיע מרקע משפחתי שונה, שבו לריבים יש משמעות קשה יותר. למשל אדם שמגיע מבית שבו אין כמעט ריבים - מרגיש מאוד מאויים כאשר קורה ריב בזוגיות שלו, כי זה מערער אותו. או אדם שגדל בבית שבו היו ריבים קשים ואחריהם נתק ופגיעה רצינית באווירה בבית - יגיב קשה יותר מאדם שגדל בבית שבו ריבים נפתרו במהירות ולא עשו מכך עניין והאהבה חזרה מהר.
אז אפשרות אחת להסבר היא הריבים.
אפשרות אחרת היא הגילאים שלכם: שניכם צעירים. את איתו מגיל 20. שלוש שנים. הרבה זוגות בגילאים האלו רוצים לחוות חוויות של רווקים, להכיר עוד בני זוג, להתנסות במין עם אחרים. הרבה פרידות באות על הרקע הזה של הצורך להתנסות.

מה לעשות?
אם הנושא הקריטי הוא הריבים, אפשר לעזור לכם בייעוץ קצר מועד, ללמוד איך לריב, איך להתפייס מהר, איך להימנע מחלק מן הריבים.
אם הנושא הקריטי הוא לחוות חוויות - עלייך לקבל זאת ולא להיאבק בו. לא להחזיק אותו. פשוט לשחרר. הוא זקוק לחוויה של ספייס וחופש. אני מבינה שזה כואב ויש לך פחד לאבד אותו, אבל לא ניתן (וזה גם הרסני לקשר) להחזיק מישהו בכוח.

הולדת נכד ראשון מחדדת ומבליטה את ה"משפחתולוגיה", ואת עובדת היות הסבא והסבא גרושים. זה לא פשוט. האם הוא הציג אותך בפני הילדים שלו? אולי זוהי נקודה רגישה אצלו והוא לא יודע איך זה יהיה אם תבואי איתו לנכד וגם אישתו לשעבר תהיה שם.
לי זה נשמע שהוא זקוק קצת לספייס, ויתכן שמופעל עליו איזה לחץ לעזור לזוג הצעיר, ואולי קשה לו לעמוד בלחצים שהם מעבר למה שהוא רגיל.
נדמה לי שזה הזמן להימנע מללחוץ עליו, לשחרר אותו כמה שהוא צריך, (במילא לחץ נוסף רק יזיק) ולקוות שהוא יסתגל לשינויים העוברים עליו עכשו וירצה לחזור למקום שעושה לו טוב, כלומר איתך. אם תקלטי זאת ולא תפעילי עליו לחץ גם את - סביר להניח שזה יחלוף לאחר זמן מה.

אפשרות אחרת היא שקורה משהו לא טוב ביחסים שלכם, שאינו קשור כלל להולדת הנכד הראשון, אבל תוספת ההתרגשות והלחץ של האירוע לאור מה שכתבתי קודם מבליטים עבורו את הקשיים שיש בזוגיות שלכם, ובמקום להגיד מה מפריע לו - הוא פשוט מתחמק משיחה ישירה, ונמנע מחברתך.

אם מתן ספייס - מה שהצעתי לך לאור ההסבר הקודם - לא יעזור ולא ישנה כלום - עלייך לנסות לנהל איתו שיחה המבררת האם יש משהו שמפריע לו ביחסים שלכם, מן הסתם בלי קשר לנכד.

א סיפרת על האיש אולי גרוש ע ילדים טרוד בעבודה הורים וכו"
השאלה היא שאתם ביחד הוא משקיע ומרעיף אהבה אלייך אולי בכלל לא גרוש ? פוחד להראות בכל מני מקומות ..דברי איתו גלוי .זה ירגיע אותך במעט.......בהצלחה

מודאגת יקרה, די קשה להתייחס לתחושות הכלליות שלך ללא דוגמה וללא פירוט.
אילומעשים או דיבוריםשלו גורמים לך לחשוב או להרגיש אינטואיטיבית שהוא משקר לך?

כתבת שאתם נפגשים מעט מדי לדעתך. שווה לעשות בירור ציפיות מן הקשר. לא כתבת בני כמה אתם. האם את רוצה להקים משפחה? ללדת ילדים? בשלבים שונים של החיים ישנן ציפיות שונות מזוגיות.

אני חושבת על כן שנוכל לעזור לך יותר אם תספרי יותר על עצמך ותתני דוגמאות.

היי אני גרושה +1 והוא רווק. אם הוא היה גרוש אז הייתי מבינה..כשאנחנו נפגשים אני מרגישה שהוא ממש איתי אבל לפתע הוא חייב ללכת ולא אומר לי למה..

שנינו בני 30 וקצת. אני כן הייתי רוצה להקים משפחה סה"כ אני צעירה ורוצה ילדים..מאד אוהבת את הילדה שכבר יש לי. אני לא יודעת האמת מה הוא רוצה כי באמת שלא שאלתי ואני לא יודעת אם זה לא מוקדם מדי לשאול. אני חושבת שאולי יש לי ציפיות שבן זוג ירצה להיות איתי יותר ולא יסתפק בככ מעט

תודה על הפרטים, זה בהחלט עוזר.
לדעתי יש כמה הסברים אפשריים לעובדה שהוא לא מרבה להיפגש איתך ולפעמים חותך באמצע.
1. יתכן שהוא זהיר וחושש מקשר עם אמא לילד, הרי זה לא דבר פשוט להיכנס למשפחה קיימת, מן הסתם כל אחד מעדיף לבנות לעצמו משפחה חדשה מן ההתחלה.
2. יתכן שבעבר הוא היה בזוגיות אשר בה הוא מאוד נסחף והשקיע והיה טוטאלי (כמושאת אוהבת, כנראה) אבל "חטף" פגיעה מבת זוגו והתאכזב, והחליט שבקשר הבא הוא ייקח זאת באיטיות ולא יגלה התלהבות, כדי לא להיפגע. כל אחד מנסה להפיק לקחים ממערכות יחסים קודמות ולא לחזור על מה שנראה בעיניו טעויות.
3. יתכן ובאמת יש לו עדיין מערכת יחסים כלשהי עם משיהי אחרת והוא מתנדנד בין שתיכן.

קשה לדעת מהו ההסבר הנכון, ואולי יש משהו אחר, הסבר רביעי...

אני חושבת ששווה לנהל איתו שיחה של בירור ציפיות. אבל בשלב זה אולי כדאי שיותר תקשיבי לו ותפענחי אותו, ועדיין אל תשמיעי את ציפיותייך - אלא אם הוא ישאל אותך באופן ישיר.
אני מציעה להאזין לו עם סקרנות, ובלי ביקורת. חשוב שתזכרי שהוא בא עם הצרכים והרצונות שלו, ולא בהכרח הוא יענה אחד לאחד על הצרכים שלך.
נסי להקשיב לכל מה שיש לו להגיד, כדי להכיר אותו טוב יותר ולהבין את עולמו. ככל שאת תמעטי בשלב זה להגיד לו את דעתך ואת הציפיות שלך - הוא יוכל להיות יותר פתוח ויותר כנה לגבי עצמו, והכנות הזאת שווה לך על מנת שתדעי איפה את עומדת ולא תחיי באשליות לגביו.

היי דורית אני ממש מודה לך על העזרה
אז ככה: מאז יום שבת לא נפגשנו. היום הוא רצה להיפגש, אבל פתאום בא מוקדם ולא יכולתי ואחכ לא יכל..בקיצור כבר לא יכולתי יותר. אז התקשרתי ועשיתי את שיחת ה"תיאום ציפיות"..אמרתי לו שאני לא אוהבת את התדירות של הפגישות, את זה שהוא למעשה עושה מה שהוא רוצה, שאני רוצה משהו רציני וכו..הוא אמר לי שאני צודקת, שהוא יודע שאני לא רוצה סתם, ושגם הוא כבר רוצה משהו רציני, אבל שאצלנו זה עדיין מוקדם לדעתו למשל הוא רוצה לגור ביחד אבל לא יודע מתי ..מה את חושבת? האם הוא מנפנף אותי וסתם אומר לי כן/לא את צודקת או שאני באמת לוחצת?

היי..לא ענו לי להודעה הקודמת אבל מאז היו כמה התפתחויות (נניח). לאחר מחשבה הגעתי למסקנה שמע שהורס הכול זו אני. למשל היום: קבענו לצאת אבל ביטלתי כי ברגע האחרון אין לי ביביסיטר והאמת שזה קורה לי הרבה לצערי הקטע הזה ואני לא בטוחה איך זה מתפרש..אולי נראה שאני משקרת?לא יודעת אני כאילו תקועה ממש..האם יש כמה עצות? חוץ מזה אמא שלי בדיוק נפרדת מהחבר שלה ואני ממש לא יודעת איך לעזור לה עם זה..היא ממש לא רוצה שזה יגמר אבל כנראה שזה מה שקורה וזה משפיע עליי.

בוקר טוב לך מבולבלת וסליחה על העיכוב בתשובתי.
אגיד לך משהו חשוב לגבי בניית מערכת יחסים ושימורה: יש בתחילה את ההיבט של הכימייה וההיסחפות הרגשית, שהוא ה"מנוע" וה"דבק" שמאפשר את ההתקרבות והאינטימיות של שני זרים.

תוך כדי התרחשותה של ההתאהבות - מתחיל גם ההגיון והשכל הישר לעבוד ולבחון את הפרטנר ולבדוק אותו בכל מיני היבטים. למשל עד כמה יש לי סיכוי לקבל מן הפרטנר שלי את הצרכים השונים שלי. צרכים ברמה הרגשית, כמו תשומת לב, אהבה, התחשבות, הקשבה, אמון, התעניינות, משפחתיות, נושאי שיחה משותפים, תחומי עניין משותפים. וכמובן צרכים פיזיים כמו סקס, מגע, תחושת בית, אוכל, כסף, סדר ונקיון...
כל אחד בודק את האחר,במקביל להתקרבות האינטימית. אתם בהחלט בגיל ששניכם רציניים וחושבים כבר על מציאת בן זוג לכל החיים.

הוא יבחר בך אם יתמלאו רוב ההיבטים שציינתי. אם הוא ירגיש את הכימייה החזקה וההתאהבות, וההגיון שלו יראה לו שיש סיכוי גבוה לקבל את צרכיו האחרים ממך.
יש מקרים בהם יש במקרה התאמה גדולה מאד באופן טבעי ואז אין בעייה.
אבל ברוב המקרים, בשלב הראשון של היחסים, מה שצריך לעשות הוא ללמוד את בן הזוג ולנסות להבין מה חשוב לו בחיים, מהם הצרכים שלו כפי שכתבתי לך בתחילת התשובה הנוכחית. ולשאול את עצמך האם מתאים לך לך והאם את מסוגלת לספק אותם? וכמובן - לבחון עד כמה הוא מסוגל לספק את הצרכים השונים שלך!

שימי לב, בן אדם לא מגיע עם רשימת צרכים...עלייך לפענח אותו, ללמוד אותו. איך לומדים זאת? מקשיבים למשל לתלונות שלו...כל תלונה מעידה על צורך שלא מסופק!
אנחנו נוטים להתעלם מתלנוות מכיוון שהן לא נעימות לאוזן, זה נכון, אבל זהו מקור מצויין ללמוד את האחר!
מקווה שקצת עזרתי.