פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

מלה היקרה, על פי הבנתי, לאחר שהיה קצת מגע פיזי ביניכם, הוא ביוזמתו הבהיר שהוא מעדיף יחסים של ידידות ולא של אהבה.
לפעמים קשה לנו לתפוס איך זה יכול להיות שהרגשות אינם הדדיים...אבל זה בהחלט קורה הרבה פעמים, שאצל אדם אחד מתפתחים רגשות עזים ואילו השני נשאר "אדיש", והקשרלא מעורר בו כל רגש. לפעמים זה באמת משהו שלא נדלק בגלל חוסר כימייה ומשיכה , ולפעמים זה לא נדלק כי חסר הרגש המתאים, ולפעמים שניהם גם יחד.

יתכן שכמו שאצלך - הלב "נתפס" וקשה לך עכשו להתייחס אל אחרים פוטנציאליים, יתכן שגם אצלו הלב "תפוס" ע"י מישהי אחרת שכרגע לא משיבה לו אהבה והוא מחכה לה כמוש את מחכה לו.
לצערנו, ענייני הלב לא כל כך ניתנים לניהול שכלי ולוגי.

מה שאני יכולה להציע זה לתת לזמן לעשות את שלו. המשיכי לשמור איתו על קשר ידידותי ללא שום רמזים והצעות מצידך. אפילו שחקי את הקשה להשגה, שדרי מידי פעם שאת עסוקה בקשרים אחרים, כדי לא להיראות נזקקת - זה משהו שהרבה פעמים מרתיע אנשים.
אולי עם הזמן ישתנה משהו מן הכיוון שלו.

נראה לי שהוא באמת אינו מעוניין אלא בקשר ידידות המוגבל פחות או יותר למספר ארוחות צהריים בשבוע בקפיטריה, (למרות ששיתף אותי בכך שהיה מאוהב בי לפני 30 שנה, עובדה שלא הייתי מודעת לה כלל וכמובן שלא הייתה הדדית, כיוון שאני הייתי אז נשואה באושר).
הוא חוזר ואומר שהקשר הזה נעים לו מאוד, שהוא רק רוצה את טובתי ומעודד אותי לצאת לדייטים ולנסות להכיר מישהו אחר, כך שאַל לי להשלות את עצמי שמשהו ישתנה. ובידיעה שזה לא ישתנה, אני מתלבטת אם להמשיך בקשר, גם כיוון שאין מישהו אחר, וכמי שהייתה נשואה 40 שנה לאותו אדם (שהיה אגב, משכמו ומעלה מכל בחינה), כל עולם הדייטים עבורי הוא זר, מנוכר, לא מוכר ומרתיע.

כמובן גם ייתכן מאוד שבמוקדם או במאוחר הוא יאהב מישהי ואז ממש אפגע. השאלה היא אם עליי לחשוב על מה שיהיה בעתיד, או ליהנות מהמעט שיש לי עכשיו.

תודה

מלה

מלה היקרה, אינני יכולה לבחור או להחליט במקומך. את צודקת לגמרי בראיית ההתפתחויות האפשריות. יכולה להיות היפגעות שלך כתוצאה מכך שהוא יתאהב במישהי אחרת ומצד שני חבל להפסיד את הידידות הנעימה שלו.

אני מציעה שתראי בו ידיד כמו שהוא רואה בך ותמשיכי עם החיפושים של בן זוג רציני עבורך.

הי עדן ובוקר טוב,

לגבי הסטטוס- אני מניחה שככל שתזהי את אופי האדם- כך תוכלי לדעת מתי לספר. היות ומדובר באדם הרפתקני, ואת מרגישה כי המידע הזה לא יסגור דלתות כבר בהתחלה, אפשר לספר. מה שכן, חשוב מאוד לא למשוך את זה מעבר לשיחה שתיים אפילו טלפוניות, כיוון שמקובל כי פרט כזה- יסופר בהקדם. כך או כך מי שלא יקבל אותך עם כל מה שבא איתך- עדיף להתרחק ממנו כבר מראש ולא לפתח ציפיות, אנרגיות וכיוצ"ב.
כמו שכתבת- גילוי נאות.

לגבי הנשיקה הסוערת- אכן יכולה להבין למה הרגשת מאוד לא נוח. זה באמת לא נוח. ולא רק אם זוג ספיציפי זה או אחר עושה זאת בבית שלך. ומה שהרגשת לגיטימי לגמרי- זה מרגיז מאוד מצד אחד, והאמת שגם מהצד השני :) אבל טוב עשית שהתעלמת.

לגבי יאיר- אני חושבת שפעלת בהחלט נכון. אם הרגשת שעוד יש משהו לא סגור- טוב עשית שסימסת. כן הייתי מצפה שיחזיר לך אס.אמ.אס באותה העת, עם זאת. למרות הצהרות- דיבורים לחוד ומעשים לחוד. אמנם הביא אותך לחשוב כי אינו רוצה משהו לא מחייב או מזדמן, ועם זאת- עשה משהו אחר לגמרי כשפגש אותך. ההתנהגות שלך באותה עת היתה מצוינת, היית אדיבה למרות שלא רצית אותו בבית שלך באותו לילה. הוא הבין שיש גבול לכל תעלול.המפגש הזה היה כנראה הכרחי עבורך לדעת מה את לא רוצה.

לפעמים, האירועים האלה מזדמנים לחיינו בדיוק מהסיבה הזאת- לדעת מה אני לא רוצה. על שיטת השלילה. :)

שיהיה סופ"ש נהדר ותמשיכי לעדכן..

מיטל היקרה, נדמהלי שהבעייה מתחילה מעצם העובדה שאתם גרים אצל אמא שלך.
קשה להרגיש בבית כאשר אין את הפרטיות אמיתית. אפילו לריב אי אפשר בחופשיות...
אני חושבת שעלכים להגיע להבנות לגבי מה מתאים לכם ומה לא. הנושא של יציאות לבילויים נפרדים הוא נושא ידוע וכאוב אצל זוגות צעירים. עליכם לנהל על כך שיחה ברוח טובה, חשוב לא להגיע לדבר על כך מתוך ריב או תלונה כי אז יוצאות מילים קשות ומיותרות שרק מחמירות את המצב ולא פותרות מאום.
אני מציעה שתיזמי פגישה "דייט" איתו - מחוץ לבית, ותגידי לו מראש שאת רוצה להעלות נושא לשיחה שהוא חשוב לך.
בידקי עם עצמך איך ומה את מרגישה סביב הסגנון הזה, אל תשפטי אותו, רק שתפי אותו מה זה גורם לך להרגיש , ושתאלי אותו מה הוא חושב על כך, האם יש משהו שמפריע לו בהקשר הזה? נסי להביןאת נקודת המבט שלו.
נסי להקשיב לו טוב ולהבין אותו. זה מאוד חיוני לשיחה שלכם.
מה שהכי חשוב זה להימנע בתחילת השיחה מהצהרות על עמדות כמו: "אני לא מוכנה שכל יום אתה תחזור מאוחר". בידקו קודם מה חשוב לכל אחד מםכ ורק אחר כך חפשו את הפתרונות שיתאימו לשניכם. קוראים לשיטה הזאת משא ומתן בשיטת win-win (מנצח מנצח), היכולת לחפש פתרון שטוב לשני הצדדים.

בהצלחה!!!

לגבי האחות יש לי תחושה פנימית שהיא ממש רוצה ליצור קשר קרוב עם הילדה שיקח את מקומי וגם חוסר נוחות שבאופן קבוע בארועים משפחתיים או בבית הוריה היא לוקחת לי את הילדה מהידיים ונעלמת
אציין כי היא בת 42 וגם אחיו מתקרבים לגיל החמישים, אין לי בעיה עם הסטטוס שלהם למעט שאנימרגישה שאני משלמת פה מחיר.

ענת היקרה, סליחה על העיכוב בתשובה.
את מתארת משפחה שיש בה כמה אחים רווקים מושבעים, שמן הצד כאשר אני קוראת את התיאור שלך אני יכולה לראות הכל בצורה קצת שונה ממך...אני רואה שהילדים שלך זוכים להמון אהבה ותשומת לב ופינוקים מן הדודים שלהם. הם עושים זאת בדרך קצת שונה ממה שאת היית רוצה.

לדעתי את יכולה ליזום שיחה עם הגיסה הזאת, בארבע עיניים, ובה תתחילי עם מילים טובות, שאת רואה כמה היא אוהבת את הבת שלך וזה חשוב בעינייך, ושיחד עם זה, את קצת מודאגת מחלק מן הדברים שהיא עושה איתה או מרגילה אותה.
אם תעשי זאת ברוח טובה, עם הרבה מחמאות לה ורגישות, יש סיכוי טוב שהיא תתחיל לעשות מאמצים לשנות את מנהגיה.

אם הדאגה שלך היא ההשפעה על הילדה, הסירי דאגה מליבך. חשיפה של עשר שעות פעם בשבועיים אינה משמעותית לחינוך של הילדה לעומת החשיפה היומיומית שלה אלייך.
האהבה ותשומת הלב שהיא מקבלת מכל הדודים היא חיובית ונדירה, וחשוב לדעת להעריך זאת.

אני לא חושבת שמדובר בתשומת לב חיובית אלא בדביקות ובנסיון של גיסתי לספק את צרכיה שלה קרי הצורך שלה בילד הלא ממומשת, כפי שאני רואה את האחיין השני שלה בן העשרים ושש היא מדביקה גם אותו אליה , מתקשרת אליו ומזמינה לישון אצלה וכד'. ואין לי שום רצון שזה יהיה הקשר בינה לבין ביתי. בעיני היא המונית ושתלטנית חוץ מזה שלא ילדתי עבורה את ביתי.
תשומת לב חיובית היא כזאת בונה ומכילה זה לא המקרה אצלנו, הם בעיקר מציקים לה ומסכנים את בטחונה דוגמה לשים אותה על כיסא הפוך , לקרב אליה חיה שרה שהיא לא אוהבת , לא להקפיד על סגירת הדלת בבית פרטי עם מדרגות. ואני חשה שמוטל עלי כל העת לשמור עליה מפניהם. הנאה צרופה מהם ומהביקור אין, ולגבי גיסתי אין סיכוי שאמחיא לה על משהו למען האמת הלוואי ולא היתה גיסתי.

שלום לך מעיין וסליחה על העיכוב בתשובתי,

סה"כ לפי הבנתי את נמצאת כרגע בקשר שהוא טוב לך- את נהנית ורואה איכויות בבחור הזה. אכן מרחק יכול להוות בעיה, אך היו דברים מעולם ומרחק הוא לא משהו שלא ניתן להתגבר עליו.

אבל- אם את "טיפוס כזה" שרוצה את בן הזוג יותר קרוב אלייך וכבר עכשיו את חשה שזה משהו שעלול לנתק אותך ממנו, חשוב שתחשבי אולי אפילו יחד איתו איך כן ניתן להיפגש, לנוכח הקשיים, ולשמור על תחילת של הקשר. ה"בונוס" כאן הוא שמדובר בקשר צעיר, וישנה התלהבות רבה בתחילת כל קשר כזה להמשיך ולהיפגש, למרות הקשיים ואולי אף "בזכותם". לא פעם הם מוסיפים אקשן ואתגרים לתחילתו של קשר.

כן- לשאלתך- תקשורת עם בן הזוג לגבי "הסכמים- מה כל אחד מצפה" והדדיות- יכולים לתרום רבות להצלחת הזוגיות גם לטווח הארוך. ככל שתעשו את זה יותר, ותהיו שקופים זה עם זה, ייטב לך, לו ולקשר שאתם בונים. ניתן לברר איתו למה הוא בדיוק מצפה, מה את מצפה, ולראות האם יש התאמה הדדית של רצונות, צרכים, ולבוא זה לקראת זו והפוך. רק אז את תדעי לענות על השאלה האם הוא גם פוטנציאלי להיות מתאים לך בהמשך.

לגבי הטלטלה שחווית בחייך- אני מבינה שאת מנסה לבחון אותו מה דעתו בעינין זה או אחר, ולבדוק בעצם עד כמה הוא שם בשבילך, וזה לגיטימי ומובן שתעשי זאת, בעיקר בתחילת קשר. להרגשתי אם בסופו של דבר תאזרי מעט אומץ ותדברי איתו יותר בחופשיות על מה שעובר עלייך- זה יוכל לקרב ביניכם ברמה הרגשית, ואולי גם לעזור לך בבחינת המרחק. אולי תתרחקו פיזית וגאוגרפית- אבל רגשית תוכלי להמשיך ולחוש קרובה אליו.

לגבי עבודה - יש גברים שיעבדו סביב השעון ואכן הזמן למשפחה ולאשה יהיה מאוד מוגבל, אך יש הרבה מאוד גברים שהמשפחה שלהם - כולל האשה- מאוד חשובה להם. אני מכירה גברים ואבות רבים שמגיעים בד"כ בסביבות השעה 18:00 בערב ומשתדלים להעניק זמן איכות לאשה ולילדים. כך שזה עינין של אופי, וכן- גם עינין של הצבת גבולות בתוך הזוגיות- איפה אנחנו משקיעים בבית, ואיפה אפשר להשקיע בדברים אחרים. היום, עם יוקר המחיה ועם כך שקשה מאוד לזוגות צעירים ולמשפחות בכלל להחזיק בית- נכון יהיה להבין את הצורך בפרנסה שתהיה מכובדת. עם זאת, יש לחשוב על כל הנסיבות מסביב, וזה כולל גם זמן עבור הבית.

מכיוון שאצלך המצב הזה נוגע רגשית גם בחוויות שלך, זה מורכב אף יותר עבורך. זה מצוין שאת מודעת למקום הזה ואת יכולה להבין למעשה למה זה כ"כ חשוב לך. נסי לזהות למה בדיוק את מצפה מבן הזוג גם ברמה הזאת.

אני מקוה שהצלחתי לעזור ולכוון אותך.

מעיין היקרה, על פי תיאורך את צודקת בכך שכדאי לך לחפש טיפול פסיכולוגי כי את תקועה עם משהו שלא מאפשר לך לזוז הלאה.
איננו נוהגים לכתוב כאן המלצות מקצועיות, אבל אם תתקשרי בטלפון אל אחת מאיתנו - למשל מוניקה היא חיפאית בעצמה, ואולי היא תוכל להמליץ לך על פסיכולוג קליני טוב שהיא מכירה. ואם לא - טלפני אל עדי או אלי וננסה לעזור לך.

רוני היקרה, מאחר ועברו כבר 5 שנים, נראה לי שעל פי תיאורך הבחור הזה הוא לא גבר רגיל, ולפחות ביחס שלו כלפייך (ויתכן שגם כלפי נשים אחרות) יש המון בעייתיות.


נדמה לי חשוב שיחסים זוגיים יתחילו "נכון", כאשר בהתחלה יש את החופש להרגיש אתכל התשוקה הטבעית שיש מול אדם חדש, את כל הריגוש והפרפרים.
אצלכם מה שקרה כנראה, הוא שבגלל פער הגילאים ואולי בגלל בעיות שונות אצלו בעיקר - הוא לא ראה בך בת זוג פוטנציאלית דווקא בשלבים הראשונים של ההיכרות ביניכם, וכאשר זה נדחה כל כך הרבה זמן - זה כמעט אף פעם לא יכול להתפתח בצורה הטבעית שקורית כאשר שני בני זוג נפגשים ומתאהבים ונדלקים זה על זו והתשוקה הגופנית נבנית במקביל להתקרבות הרגשית, ולא דוחים אותה להמון זמן אחר כך.

אפשרות אחרת היא שיש לו בעיות בתחום המיניות, וזה לא קשור אלייך כלל.

לסיכום, אני במקומך הייתי מוותרת עליו בתור בן זוג פוטנציאלי, ומשאירה אותו בתור ידיד, אם את סומכת עליו והוא חשוב לך. בגילך - חשוב כבר לחפש מישהו אחר, שירגיש אלייך תשוקה מינית חזקה, ותרגישו יחד את כל מה שכרוך באהבה ויחסי מין הדדיים.

אני חוששת שככל שזה יימשך יותר - יהיה לך קיבעון עליו ויהיה לך יותר קשה להיקשר למישהו אחר.

רונה יקרה, לא כתבת בניט כמה אתם, אבל את "נשמעת" לי צעירה - אולי עשרים וקצת.

הרי זה לא גיל שבו יש כבר לחץ על חתונה, כך שלגור יחד בגיל כזה זה שונה מבחינת המשמעות לטווח ארוך לעומת לגור יחד בגיל קרוב יותר לשלושים.

מצד שני עלייך להביא בחשבון כמה בעיות צפויות:

יש בכך "שידרוג" של היחסים ומבחן רציני להם. הרבה זוגות עוברים משבר כאשר מתחילים לגור יחד. פתאום מתגלים חילוקי דעות, הבדלים בהרגלי נקיון ותחזוקת הבית, צריך למצוא דרכים לעבוד כצוות ולשתף פעולה בכל מיני תחומים שקודם לא היו ביניכם.

יעלה גם עניין של חלוקה בהוצאות כלכליות. לפעמים קורה שאחד מבני הזוג מרגיש שהשני מנצל אותו מבחינה כספית ופתאום יש עוד נושא שצריך להבהיר אותו ולתקן אותו, נושא לא היה קודם...

הרבה פעמים יש פגיעה בתשוקה המינית כאשרמתחילים לגור יחד, הידעת זאת? משום שהתשוקה המינית נבנית תמיד קודם כל במוח, במחשבות - לקראת הפגישה הצפוייה. ואם רואים זה את זו רוב הזמן - אין את הגורם הזה של פגישה ידועה מראש בשעה מסויימת, שתפעיל אצל שניכם באותו זמן את הבנייה הרגשית של התשוקה המינית.

בנוסף, חיכוכים ואי הסכמות קטנות מייד מורידים את החשק וקשה לבנות אותו מחדש.

אז אני שומעת מהמון זוגות שכאר עברו לגור יחד היתה פגיעה חמורה בתשוקה ובתדירות של הסקס!!!

אם אינך מוטרדת מכל מה שכתבתי כאן, הציעי לו את ההצעה הזאת אבל אני ממליצה לך להציג בפניו את השיקולים שכתבתי כאן, שזה יהיה כמו "חיסון" - אם יודעים אותם מראש ומנסים להכין עבורם פתרונות.
נקודה חשובה נוספת - הציעי זאת בתור בקשה שהוא יידע שהוא יכול מבחינתךבצורה חופשית לסרב לה. כדי שהוא ירגיש חופשי לבטא את הרצונות והחששות האמיתיים שלו בשיחה על כך.

בהצלחה!!!

הי מעיין,

אני בטוחה שיש עוד המון אנשים שמזדהים איתך, ולא בטוח שהמזדהים הם דווקא רווקים או בודדים. אני מניחה שעבור הרבה זוגות זה "עוד יום". משהיום הזה נחל אכזבות בעבר, זה כאילו מוטלת עליו איזו "קללה" ואת כבר מצפה מראש כמה יהיה מאכזב גם הפעם. ולפעמים מרוב שמאמינים- אנחנו גם מזמנים לעצמנו את המציאות הזאת. זה באמת איכזב גם הפעם, כנראה.

כאן את דווקא מעלה משהו אחר- ההימצאות שלך בקשר הזה מהווה עבורך מפלט מהבדידות, התאמה שיש בזוגיות, אך פחות התרגשות סביב הקשר. יכולות להיות לכך כל מיני סיבות. אז מצד אחד את מאוד רצית להיות איתו "כי זה יום האהבה". מצד שני את מואסת בביחד הזה ושואלת את עצמך מה הסיבה להימצאותך בקשר, ומה עושים עם מחשבות על האקס.

נראה על פניו שהסיבה שאת בקשר הזה היא בעיקר נוחות והתאמה לחייך, ופחות אהבה, התרגשות, סיפוק מהקשר וכו'. אולי זאת הסיבה שהמחשבות שלך נודדות אל האקס- למקום אחר, שאולי שם כן היתה התרגשות שכ"כ חסרה לך כיום.

יתכן ויש איזה פחד מבדידות ומהלבד הזה ללא הזוגיות הנוכחית, אבל נשאלת השאלה עד כמה את מרגישה בכלל ביחד- בתוך הזוגיות. כי הביחד, נכון למה שאת כותבת, מרתיע אותך בימים אלו.

נסי לעשות עם עצמך סדר- האם את נמצאת בזוגיות הזאת מהסיבות הנכונות לך, מה מבחינתך שווה מאמצים כדי לשפר אותה, ובאופן כללי מהי זוגיות בעינייך והאם את רוצה בה (בכל זוגיות שהיא) בחייך כרגע. יש שלבים שזה לא מתאים וזה חלק מהטבע שלנו, יש שלבים שכן.

זכרי שהרגשות האלו שעולים לך הם לגיטימיים, מותר לך להירתע מהדביקיות הזאת שמשדר לנו יום האהבה, מותר להתאכזב שהזוגיות לא עונה לך על צרכייך, מותר לפקפק בה ולשאול שאלות קשות. חשוב לחתור ולמצוא את התשובות. כך תחושי הקלה.

הי מיכל,

נישואים זה לא דבר כ"כ קל. עם כל ההרמוניה, האופוריה, והאושר הרב (ומזל טוב), נישואים הם גם משבר. משבר- כי זה שינוי עצום. שינוי רגשי, פיזי, לא פעם גיאוגרפי, שינוי מחויבות, שינוי שינוי שינוי. כל שינוי מביא איתו חרדות, לפעמים הן מורגשות ולפעמים לא. לפעמים מתגברים עליהן מהר ולפעמים יותר לאט. אז בואי נקדים ונאמר, שאת כרגע בעיצומו של שינוי, גם אם את לא חושבת ששם מקור העינין- הוא לבטח תורם לתחושה שלך. כי גם הוא מביא איתו מתחים ולחץ.

לגבי עינין העבודה- אכן חשוב שבעלך יתמוך בהחלטות שלך או במה שמושך אותך. אני יכולה להבין אותו שהוא מעדיף ו"יעשה לו טוב" אם תלכי דווקא על משרה שהיא נחשבת יותר. הרי זה מה שכולנו רוצים עבורנו ועבור הבני זוג שלנו. אך בשטח, מה שאנחנו רואים לא פעם, זה בעל מתוסכל או אשה מתוסכלת שמגיעים הביתה אחרי עוד יום עבודה לא מספק, נוחתים על הספה ורק רוצים שקט. אין זמן לזוגיות, אין זמן לילדים, ופשוט רוצים שקט- כי כל היום הלך על אנרגיות ועל חוסר שביעות רצון משווע. קשה לקום בבוקר, מתים לחזור הביתה. וחוזר חלילה לפעמים שנים על גבי שנים. נסי לחשוב כמה זה מתסכל כשיש ילדים ואין זמן לכלום- הכל פשוט סביב העבודה.

אז את צודקת בהחלט שחשוב שתלכי רק על מה שאת חושבת שיהיה לך בו טוב, תאהבי אותו ותשקיעי בו. גם כסף חשוב, זה נכון- אבל אם יש באפשרותך לבחור, בחרי את מה שטוב לך.

מה שכן הייתי מאמצת מתוך דבריו של בעלך- הוא עינין הערך העצמי שלך בעיני עצמך. האם לדעתך יש משהו בדבריו? אז אולי הוא לא אומר את הדברים באופן הנכון, אבל תוכנם חשוב: האם את מרגישה שמשהו מדבריו בכל זאת נכון?

לגבי מחשבות על גירושין: אני יכולה להבין מאיפה הלחץ והתסכול נובעים ,ברור שהמחשבה הכי "זמינה" היא לעזוב את הכל. אבל פה בדיוק נמדדת הזוגיות שלכם- האם אתם מסוגלים לעבור את המשבר הזה? אני משוכנעת שאם בחרת בו להיות בעלך- אתם מסוגלים, ואת מסוגלת גם להביא לידיעתו את הדברים שפוגעים בך. אם הוא סובר שמגיע לך משהו טוב יותר, אולי כדאי שיתגייס לחיפושים, יסייע לך לחפש עבודה, לנסח קורות חיים ביחד ולהצטרף אלייך למסע הזה. נסי להזמין אותו, ואולי גם תרוויחו חוויה זוגית שתקדם אתכם הלאה. בעצם, הרעיון הוא לקחת אותו לתוך החוויה האישית שלך ומתוך חוויה שהיא רק שלך, להפוך אותה לחוויה של שניים.

שלום עמית,

יש לנו מצבים כאלו בחיים- שאנחנו נוכחים להבין שפנטזיות יכולות להיות מאוד קרובות למציאות. מה שתיארת, זה אחד מהם. בהחלט ניתן להבין את התסכול שלך. ולא רק אתה חווה אותו, עוד הרבה מאוד בחורים ובחורות, יפים ויפות, פחות ויותר, חווים את זה.

נראה כי אינך בטוח במי שאתה, ואולי שווה לבדוק למה. כן, יש אנשים מוצלחים ויפים שיחלפו בחיינו ולא נוכל להשיג אותם. אבל לא תמיד זה בגלל מי שהם (אותם מוצלחים שהם קשים להשגה), לפעמים זה דווקא בגלל מי שאנחנו- בעיני עצמנו. ע"ע וודי אלן. אז אולי לא כדאי להספיד את מה שטרם בחנת..

מעבר לזה, חשוב שנדע שגם לנו יש מגבלות מסוימות, ויש עם זאת, פנטזיות: מותר לחלום, מותר לדמיין, ומותר גם להתאכזב שלא תמיד נקבל את מה שאנחנו רוצים. ולא נשכח- שלפעמים טוב שפנטזיות נשארות פנטזיות: לא תמיד הנוצץ באמת זהב..

בוודאות , נענתה לחיזורך או לא. תן צ'אנס לעצמך וגם לה. מי יודע - אולי תופתע לטובה!
ב ה צ ל ח ה בפעם הבאה!!

שלום לילך,

תודה לך על השיתוף. אני מבינה כמה קשה לך להיות קרועה בין המקום האישי שאת בנית, לבין המקום שעזבת- אמא וביתך מאז ומעולם. אני מניחה שקיים בך, כמו בכולנו- גם לקבל מילה טובה מאמא, על מה שאת בונה לך, פירגון על הזוגיות שלך וכו'- ומשאינך מקבלת את זה, זה קשה הרבה יותר.

בד"כ, הורים "אוהבים" להתערב. אבל לא מתוך מקום שיפוטי או חלילה שלילי. אלא, הם רואים את הדברים מנקודת מבטם, מניסיון של שנים, רואים את הבעיות ואת מה שיש לתקן, וכיאה להורים- הם ממשיכים בדרכם, לחנך אותנו, הדור שגדל ובנה לעצמו "קן" משלו. לרוב זה מגיע אך ורק מדאגה, למרות כל הקשיים מסביב והחדירה לפרטיות. לפעמים, החדירה היא עצומה מאוד, עד שהיא מטשטשת את היחסים הטובים שהיו עד אז, ופה כבר נדלקות כמה נורות.

אני מבינה ממך כמה דברים- הראשון הוא שאת מסכימה עם חלק או עם רוב הדברים שהיא משקפת לך- ז"א, את מנסה לשפר את הזוגיות כי *לך* לא טוב בה, ואת עושה מאמצים להפוך אותה למיטיבה יותר. כאן אפשר לומר שההערות שלה עושות "משהו טוב". השני הוא שהקשר שלך עם אמך נסדק ומגיע למקומות שאת לא רוצה בהם: ויכוחים, שנכנסים למקומות אחרים ללא קשר לזוגיות שלך עם בעלך: היא באה אלייך בתלונות שאת אינך מקשיבה לה וכד'.

מה שעולה לי במהלך הקריאה של דברייך הוא, שאולי, וזאת רק השערה- היא למעשה כועסת עוד משכבר הימים, על התנהגויות כאלה ואחרות שלך. ז"א, הזוגיות שלך ושל החתן שלה זה נושא אחד, קטן יחסית. אבל הנושא המהותי שלה הוא דווקא היחסים בינך לבינה- אולי יש דברים שמפריעים לה, אולי את נוטה קצת להתעצבן עליה מיד ולא לשמוע אתה דברים עד הסוף (בגלל שאת רוצה להתגונן מפניה ומפני ההערות הלא נעימות שלה), אולי היא קולטת ממך שאת מתרחקת ומנסה בכל הכוח להחזיר אותך אליה, קרובה- ולא הולך לה.

נסי לחשוב ואולי אפילו להעלות רעיונות איך לשפר את היחסים איתה, ולהפריד הפרדה ברורה בין שתי מערכות היחסים: את והיא, ואת והבעל.

מעבר לזה, ברמת הזוגיות: נסי להבין האם מתוך דבריה יש אלמנטים שאכן מפריעים לך בזוגיות, וכפי שאת עושה עד כה- שקפי אותם בפניו ונסי וגייס אותו לתהליך משותף (חשוב שהוא יבין שיש דברים בעייתיים, אם יש כאלו בעינייך).

והדבר הכי חשוב השארתי לסוף: דרשי מאמא שלך לא לקרוא לבעלך בשמות גנאי! זה לא לכבודך, ולא לכבודו, ובטח שלא לכבודה. אם היא חושבת עליו כך וכך, היא יכולה להגיד את הדברים באופן שבו האוזן שלך תקשיב, ולא תהדוף. הסבירי לה שכל עוד היא מקללת או מגדירה אותו התארים לא מחמיאים- את אינך מעוניינת להקשיב לביקורת שלה, כי במקרים האלו הביקורת לא בונה, אלא הורסת. ואם היא מעוניינת ביחסים טובים איתך, היא צריכה לקבל את הבחירות שלך, ביניהן- בחירת בעלך. אני בטוחה וסומכת עלייך שבחרת את מי שנכון לך לחיות איתו.

מיכל יקרה,

צר לי שכך את חווה את חיי הנישואין והמשפחה וצר לי כי ילדייך נאלצים לספוג אווירה שכזו ו"ללמוד" התנהלות לקויה שכזו מאביהם, איש אשר אמור להוות דוגמא. למרות האהבה שהוא חש כלפיהם וההשקעה שהוא משקיע בהם, הם בוודאי נפגעים מהשפה בה הוא משתמש כלפיהם וגם כלפייך. השפה בה הוא משתמש והתנהלותו באופן כללי כאשר הוא כועס ו"יוצא משליטה" בוודאי מעכירה ומקלקלת את העשייה שלו כלפיהם, ולמעשה גורמת למעין שגרת "חיים תחת טרור" היות והתנהלותו בעת כעס (כפי שאני מבינה מפנייתך) ממש שוברת את הכלים ואת הכללים.
מאחר וציינת כי ניסית לשוחח עימו ואף הצעת לו לפנות לאיש מקצוע והוא מסרב אני חושבת שכדאי לשקול סיוע של איש מקצוע עבורך. מישהו שיוכל לסייע לך ראשית להכיר ביכולותייך ובחוקותייך ולהתחזק ובהמשך ולעשות באותן יכולות שימוש נכון ואפקטיבי בחייך באופן כללי ובוודאי מול בעלך. היות ויחס גורר יחס התנהלות שונה שלך תשפיע גם על בעלך. התנהלות שונה, אסרטיבית ו"חזקה" יותר שלך תהווה דוגמא טובה לילדייך. הם יראו כיצד אפשר להתמודד נכון בכל מצב ועם כל אחד.

היי
אני מבינה שזה לא מצב נעים במיוחד אבל עברו הרבה שנים ואמרת שאת בקשר ממש טוב עם הילד של בעלך, אז לפי דעתי כדאי לך ללכת קודם כל כי חבל שהקשר היפה שלך עם בנו יהרס שכן זו אמו וזה שלא תגיעי יכול להתפרש אתלו כחוסר נימוס או כשנאה לאמו ודבר שני כבר עבר הרבה זמן ואת נשואה לו אז למה בעצם לא ללכת? היא לא מהווה עבורך שום סיכון, והוריה הם אנשים זרים לך שאת לא אמורה למנוע מעצמך להיענות להזמנה של אדם שאת מעריכה ואוהבת.ודבר שלישי זה לא שאת הולכת לבית גרושתו אלא לבית בנו מישהו שאת בקשר טוב עימו ואם הוא מזמין אותכם כנראה שזה מספיק חשוב לו, אז אולי באמת יהיה קצת לא נעים אבל לא רואה בזה סיבה לא ללכת..
בכל מקרה הרבה הצלחה בכל דרך שתבחרי לפעול בה...:)

למירי,אני מסכימה עם כל מילה של מיכל, ואוסיף רק את העיקרון של הבאת חמלה ונדיבות - מול בעלך, מול הבן שלו וגם מול גרושתו והוריה. כאשר את באה ממקום של נדיבות, זה יוצר נדיבות וחיוביות מסביבך ונוגע בכולם.

אני בעד מה שנאמר ע"י מירי ומיכל. למה את חוששת? לכי, תיהני, ותגרמי נחת גם לבעלך ולמשפחה.

גל היקרה, מה שאת מספרת הוא מסוג הדברים שאין הרבה מה לעשות, חוץ מאשר לשתף אנשים קרובים לך או אותנו כאן בעוצמת הרגשות - זה נשמע נהדר, עוצמת ההתאהבות ההדדית הזאת!

אבל עלייך להביא בחשבון שבשלב בו אתם נמצאים - שניכם מאוהבים, עם כל הכימייה המשתוללת הזאת שגורמת לאנשים להרגיש כמו התמכרות שהם לא יכולים בלעדיה.

היכולת לשפוט מציאותית ממש נפגמת. מצד שני נסיעה של חודשיים שלושה אינה נסיעה כה ממושכת. זה יכול היה להיות הרבה יותר "גרוע" כי יש כאלה שנוסעים לטיול של חצי שנה ושנה.
נדמה לי שמערכת יחסים יכולה לעמוד בפסק זמן באורך כזה, וזה ללא ספק מבחן חשוב לאהבה ולהתאמה.

על הפתרון שאת מתחילה לחשוב עליו - לדחות את שנה ב' - אני מסכימה שזה פתרון מסויים אבל זה יגבה ממך כמה מחירים ועלייך לשקול זאת היטב.

מה שקצת מטריד אותי זה האומללות שלך ועוצמת המחיר הרגשי שאת כבר משלמת על הפרידות הקצרות שיש ביניכם עכשו כל שבוע. נדמה לי שזה מוריד את האפקטיביות שלך בחיים ואני מציעה לך למצוא כבר עכשו דרכים שיעזרו לך להיעמד על הרגליים ולהתגבר יותר מהר על האומללות כאשר אתם נפרדים. למצוא ענין בעיסוקים אחרים, חברות טובות, תחביבים. לא טוב לתלות את כל אושרך בנוכחות הפיזית שלו. אני מקווה שעם הזמן התגובה החזקה הזאת תיחלש אצלך.

היי
זה ממש כיף לקרוא על האהבה שלך אליו ושלו אלייך זה ממש טוב ואני שמחה בשבילך ומאחלת לכם אהבה ענקית...

מניסון שלי שבו לא פעם הרגשתי מאוד תלותית בקשר, כשהיה לי נורא קשה לא לראות את הבן זוג שבוע למשל הייתי נכנסת למצבים מאוד לא טובים עבורי: דמעות, פחד מנטישה, פחד מבגידה... הגעתי בסופו של דבר לדיכאון עמוק ... בדיוק לפני שנה התייעצתי פה עם אנשים במהלך הקשר שבו היה לי נורא קשה לא להיות עם בן הזוג שלי, ואז שנפרדנו אז לא ידעתי מה לעשות וזה הוביל אותי למצב לא טוב בכלל, וכאחת שהיום אני כבר שנה אחרי הפרידה שלנו, ואחרי שכבר הרגשתי את כל אותם הרגשות שאת מתארת והתמודדתי איתם בדרך לא קלה במיוחד... אני רוצה לייעץ לך משהו... כמו שכתבתי לך אהבה זה דבר מדהים וכל כך כיף, ופרידה של כמה חודשים מאדם אהוב זה לא קל, זו ההזדמנות שלך לראות איך את בתור בחורה בוגרת שחייה את חייה עושה תואר מצליחה להסתדר גם כשהבן זוג נמצא זמנית לא לידך, תמצאי לך עיסוקים, תבלי עם חברות שלך, וכשאת עושה את זה הרחיקי את כל הפחדים האלה, תחיי את החיים שלך, תשקיעי בלימודים תפתחי את עצמך, תתקדמי בחיים שלך... ואם הוא באמת שלך הוא יהיה שלך גם אם לא תתראו שלושה חודשים או שבועיים... אבל אל תיכנסי למצב הזה של הדמעות כי אתם לא מתראים.. כן זה לא כיף לא לראות אדם אהוב, אבל זה החיים, להיפך זה מה שמצית את האהבה שלכם כל פעם שאתם נפגשים, הגעגועים האלה זה משהו שלא היה יכול להיות אם הייתם כל הזמן ביחד.
ומשהו עוד.. אל תדחי את הלימודים... תנצלי את החופשה הזו לפני תחילת הסמסטר איתו הכי כיף שאפשר, וגם בלעדיו, אל תעשי את הטעות שעשיתי לפני שנה כשפשוט הייתי עצובה כל פעם שהוא לא לידי ולא נהינתי מכלום... תחיי את החיים שלך תבלי תהני... יהיה מה שיהיה החיים שלך זו המתנה הכי גדולה שלך... אל תבזבזי אותם על עצב... להיפך תבלי בחופש ותצברי אנרגיות וכנסי בשיא הכוח לשנה החדשה.
אני מאחלת לך המון הצלחה ותזכרי שלפני הכל זה השמחה שלך...