פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

יפעת יקרה, אנא שימי את השאלה שלך באחד הפורומים על מיניות וסקס ותקבלי תשובה מדוייקת. זו לא המומחיות שלנו כאן, צר לי.

רננה היקרה, צר לי מאוד על מה שקרה. זה נראה לי כמו משהו ששורשיו החלו לפני הרבה זמן, והיה חסר לו משהו לאזור אומץ ולנתק את הקשר, והפיטורים שלך היו מבחינתו "הקש ששבר את גב הגמל".
הביאי בחשבון שיש הרבה דברים שהטרידו אותו שהוא כנראה לא העלה ולא דיבר עליהם, או שאולי את לא קלטת עד כמה הם חמורים בעיניו.

בכל מקרה, את שואלת "איך זה נראה" - ומן הסתם אילו הוא היה כותב לנו את הפוסט הזה הוא היה מציג זאת בצורה אחרת - ברור שזה נראה התנהגות לא ראוייה. זה "מריח" לי שהוא ניצל אותך והתסמך עליך כלכלית וכאשר ראה שהמקור לכסף בסכנה - הוא התקפל והלך לחפש משענת אחרת. כך זה נראה על סמך המעט שכתבת. כמובן שחסרה המון אינפורמציה לגבי איכות הקשר מבחינות אחרות, ולגבי מצבו הכלכלי.

אבל - האם לא עדיף שגילית מבעוד מועד את אופיו האמיתי - לפני שמתחתנים? עם כל הצער שבדבר?

תודה שהקדשת מזמנך לתשובה, מצבו הכלכלי מעולה ושלי הפוך והוא היה זה שהתנה את דרך החיים הכלכליים שלנו בביתי שלי . אמרו לי לקרוא את הקמצן של מולייר ואז אוכל להבין יותר. אכן ראיתי את האמיתי באדם, תודה

אני לא מרגישה שיש לי אומץ לעשות את הדברים האלה,אני לא מרגישה גם שאני יכולה לחוות משהו טוב בלי האנשים האלה הישנים החברות שהיו והאקס והכל ..ובנוסף אני מרגישה שאני הולכת כאילו לתיקון שהולכים לטפל בי ובדיכאון שלי ולא במה שמפריע לי ,כמו שילד קטן יבוא ויבכה שהוא צריך לקנות לאמא שלו מתנה עד מחר מקסימום ויגידו לו קח ממחטה תנגב את הדמעות וככה הם ייפסקו .

היילא קיבלתי תגובה על הודעתי האחרונה ,דרך אגב אתמול הייתי אצל הפסיכולוגית והיום שוב קמתי מאוחר עם דמעות..

אני היקרה, אני שמה לב שכל דבר שמציעים לך כאן - אני או אחרים - נדחה על ידך, ואת נשארת כל הזמן עם אותה גישה ששוללת רעיונות חדשים וממשיכה לדרוך באותו מקום.
על פי רוב ההתכתבות בפורום מתאימה יותר לאנשים שיש בכוחם לעזור לעצמם ורק חסר להם רעיון או הכוונה מסויימים. נראה לי שאצלך המצב יותר תקוע ואת חייבת להיעזר באיש מקצוע מתאים. ושוב אני כותבת לך שלא תמיד הפסיכולוג אליו את הולכת מתאים לעבוד איתך. זה לא מובן מאליו שזו שהלכת אליה היא הכי מתאימה לעזור לך. זה לגיטימי לבחון את השאלה הזאת, או להחליט שאת לוקחת את העבודה איתה ברצינות ופשוט נפתחת מולה - יהיה אשר יהיה - כדי להתחיל לצאת מן המקום התקוע כל כך.
אם את לא בוטחת בה שתוכל להכיל את מה שעובר עליך - עלייך לבחון את האפשרות להחליפה.

היי

(אני לא התייאשתי---)

לידיעתך להרבה אנשים בעולם אין את האומץ לקום ולבצע מטלות פשוטות ולכן הם שרויים במצב של תרדמת כל חייהם ומתפקדים על תקן של מיקסרים ניידים, אוכלים ומוציאים שותים ופולטים, זה מה שאת רוצה להיות?
אני מאמין לך שאת לא מרגישה כרגע שאת יכולה לחוות משהו טוב, אבל זה רק בגלל שאת מעדיפה לנבור בבוץ ולדשדש באותו מקום במקום לזוז מילימטר הצידה ולראות עולם מופלא של דברים טובים שמחכים רק לך! את פשוט חיה בערפל ולא רואה את מה שמוסתר ממך כי את! זו שמסתירה, בדרך שאת מדברת... בצורה שאת חושבת... ומנתחת את הדברים. ראית פעם תולעת זזה הלוך ושוב בתוך החלק הרקוב של התפוח? כשאת מסתכלת על זה מבחוץ את מבחינה מייד שהיא עושה שטות הרי היא יכולה לזוז 2 מילימטר ימינה או שמאלה לחלק הטוב של התפוח וליהנות מנתח מאכל גדול יותר...
כך גם אנחנו מסתובבים בעולם ולא רואים מה שקורה או מה שיכול לקרות איתנו מעבר לפינה,
אני מציעה לך "פעם אחת ולתמיד" להסתכל בזווית שונה על החיים ולהאמין שמחכה לך שפע של ברכה והצלחה בכל תחום שתבחרי, רק תבחרי!

אני נזכר בפעם הראשונה שהגבתי לך, כתבת שאת בחורה שלא מאמינה וכו', היום אני מבין שאת לא מאמינה בכלל כולל אי אימון בעצמך, וזו כבר בעיה שאת חייבת לעבוד עליה חזק ומייד,
זה מצחיק ומדכא בו זמנית לתת לך רעיונות לייעול לחיים שלך ואת דוחה את הסיוע שוב ושוב
עד מתי?
עד מתי בן אדם בשר ודם עם מוח גידים ועצמות נותן לעצמו לשקוע במה שקרה בעברו?
העבר אין גברת נכבדה, אין-נגמר-פיניטו-נאסינג-גורנישט-הלך כפות.
והעתיד עדיין מחכה לך...ילדה...
וההווה כהרף עין חומק ממך בכל יום ויום...
עד מתי???
בהצלחה

היי אני לא יודעת ,או שאני מפרשת את זה ככה או שזה באמת ככה-->זה לא עוזר לי שמטיחים בי האשמות ושוב שופטים אותי זה ממש מזכיר לי תחבר שהיה לי שאמר שאני תולעת ושבנאדם צריך לחתור לאנשהו וכאלה דברים.כאילו אני באה ואומרת שקשה לי ובסוף אני הופכת להיות הבעיה אני והעצלות שלי כביכול ,כאילו נו תפסיקי לברבר ותמצאי משהו,אני מבינה את זה אבל הדבר היחיד שאני מרגישה שבאפשרותי זה עכשיו לעשות קריירה בחנות בגדים ו"להתחתן" ולצאת לברים ולהרוויח כסף ולהתאפר.בעצם כל הדברים החיצוניים החסרי משמעות ,אני לא מוצאת משהו שבאמת יגרום לי להרגיש טוב ! ובנוסף לזאת זאת דעתך האישית על אנשי המיקסרים.זה גורםלי לחשוב שואלה אולי הפסיכולוגית מדברת איתי כאילו יש משהו מעבר כי היא עושה מזה כסף, מצד שני אולי באמת יש משהו מעבר כי אני לא מרגישה בנוח .ובנוסף לזאת זאת תקופה כזאת שכולם נמצאים בצבא ואין לי כל כך מה לעשות אז כן אני מיקסר לזמן מה .מה שעוזר לי לפעמים זה לחשוב פשוט שאם לא רוצים אותי אני גם לא אמורה לרצות ! אני לא אמורה לרצות לחזורלפעם אלא לרצות להתקדם ,כל פעם שאני מרגישה איזה אופוריה כזאת וחושבת על האקס אני פשוט אומרת תתעשתי הוא לא כאן איתך וגם את לא אמורה לרצות קשר שהיה לא טוב ,וצריך באמת להתקדם לאנשהו.קיצור הרבה הרבה מילים וזמן פנוי .אני מוצאת את עצמי גם מדברת עם "חברות וחברים שלי" ומספרת להם מה עובר עליי ואחרי זה בא לי פשוט להקיא מהשיחות האלה,ידיד שלי הציע לי לסוע לחול ופשוט בא לי להקיא עליו ולהגיד לא .מצד אחד אנימרגישה ממש מתחמקת מהכל ואחרי זה בוכה שאין לי מספיק חברים ..דרך אגב בני למה לא כתוב עליך למעלה כמו שיש מידע על מוניקה דורית ועדי?

היי

אולי...
תעזרי לנו לעזור לך...
אולי...
תכתבי מה את כן רוצה לשמוע כדי שתוכלי לקחת ולאמץ לחייך החדשים...

דרך אגב 1 אני רואה שאת כן יודעת להסיט מחשבות ומתעשתת מידיי פעם, אז הנה תשכפלי את הזמנים הטובים הללו ותזכרי אותם,

דרך אגב 2 אני לא מנהל וכותב בדיוק כמוך, אולי תציעי אותי להנהלת הפורום...

דרך אגב 3 האם הצלחתי לגרום לך לשנות משהו מהגישה שלך לחיים?

בהצלחה
בני

היי..אני לא ממש יודעת אני רק יודעת שאני מרגישה מפגרת שאני מתחילה לקרוא כל מיני כתבות על אהבה ראשונה ודברים כאלה באינטרנט אני מרגישה דפוקה או מוזרה לא יודעת אם בצדק.מרגישה בעיקר מטומטמת שאני שומעת שהבחור אומר עליי מאחורי גבי שאני כמו כלבה ושאני מרושעת ומדכאת ואני בזמן הזה עדיין עצובה ,היום גם ידיד שלי אמר לי שהוא רוצה שנהיה ביחד ואמרתי לו שאני לא רוצה והלכתי הביתה ממש עצובה בהרגשה שרק רוצים לנצל אותי ...אני מקווה שיש איזשהו היגיון מאחורי כל הרגשות והמחשבות שלי ושאני אמצא אותו מתישהו.ובקשר לכל הכתבות-אני מניחה שהכל די בולשיט כל מיני קלישאות של "אהבה ראשונה חייבתלהיגמר כדי להיות ראשונה " "בעזרת מערכות יחסים בגיל ההתבגרות אנו מבינים מי אנחנו ומה התפקיד שלנו בחיים "

היי

אני כבר לא יודע מי את. את אמיתית? שחקנית?
את באה לפורום לפרוק או להתפרק?
את רוצה שמישהו יקשיב לך באמת בלי שתרגישי מנוצלת?
את רוצה שרק נקרא את הפוסטים המיוחדים שלך ולא נגיב?
-
אני פונה ללב שלך...
אנא - למענך ולמען עתידך תפני למייל הפרטי של עדי בדיחי המקסימה, יש בה את כל מה שאת צריכה עכשיו ועוד הרבה מעבר,
-
חבל על המילים שארשום לך כאן סתם, זה מרגיש לי בזבוז זמן ואנרגיות לריק.

בהצלחה רבה

היי,אני לא יודעת גם אני מרגישה ממש שחקנית בעיקר כשאני מתעסקת בדברים שאין להם קשר למציאות העכשווית,עדיין יש מקום שרוצה לכתוב ושיענו לו ואיזשהי עזרה איזשהו שינוי פנימי,אני קצת מרגישה אבודה ובעיקר מפחדת שאנשים רוצים לנצל אותי אושעושים לי מניפולציות כאלה ואחרות וזה ממש הרגשה מפחידה ומגעילה.אני ממשיכה ללכת לאשת מקצוע אפילו פעמיים בשבוע אבל אני מפחדת באמת שהיא לא תבין אותי ומכל הלבד הזה .
זהו אולי זה יותר מובן

אני גם רוצה להוסיף שמוזר לי שהוא בכלל לא מתגעגע אליי ואחרי שאני פגועה יוצא מצב שהוא זה שאומר לי :אל תתקשרי אליי אני פשוט לארוצה להיות איתך בקשר.ושהוא יצא עם בחורה שבועיים אחרי הפרידה,זה מוכיח משהו על הקשר שלנו ו..עליי.בתקופה האחרונה אני עובדת ויוצאת מדי פעם אבל עדיין אני מרגישה משהו בפנים צועק הצילו,רוב החברה שאיתה אני מסתובבת מכירה אותו וזה גם מציק.

בוקר טוב לך "אני", את מתארת מצב נפשי שבו המחשבות שלך מטרידות אותך ולא מרפות, ונוצר "לופ" - מעגל קסמים שבו את לא מצליחה להתנתק ולעבור הלאה ולחיות את החיים של עכשו. את שקועה בעבר - במערכת היחסים ההיא ובכל מה שאת עשית שם והוא עשה שם, וזה לא מרפה ממך. כמו כן את רואה את עצמך בצורה מאוד שלילית וביקורתית, וההסתכלות הזאת מתקבעת אצלך ונגררת לעוד תחומים וממש מורידה לך את הדימוי העצמי.
אני מבחינה כאן בשלושה דברים שונים:

1. מה שקרה בקשר. כמעט בכל קשר יש צד אחד שאוהב יותר ואחד שאוהב פחות. לזה שאוהב יותר מאוד קשה להכיל את האפשרות שבן הזוג אינו מושקע רגשית בדיוק כמוהו, כי אחד הדברים שמתלווים לתחושות האהבה זה הצורך בהדדיות. יתכן שבתחילת הקשר כן היתה התאהבות מצידו אלא שעם הזמן ועם הסתבכות היחסים - היא נגמרה. מאוד יתכן גם שיותר קל לו להתנתק ממך רגשית בעזרת הצגתך כלפי עצמו וכלפי אחרים בתור "חולת נפש" ולהגיד לכולם שהיית עבורו ידידה ולא חברה. את לא יכולה להיות אחראית להתנהגות שלו, אלא רק להתנהגות שלך. ובהקשר של אחריות, התרשמתי שאת יכולה לראות את האחריות שלך לכל מיני דברים שעשית בקשר שהיו בעייתיים ואת מתחרטת עליהם. אני מציעה בהקשר למה שקרה שתראי בכל הפרשייה הזאת "שיעור" לחיים, משהו שלימד אותך דברים על עצמך שראוי לך להימנע מהם בעתיד, ולימד אותך דברים על התנהגות של אנשים - על מנת שתביני יותר טוב את העולם ואת עצמך. נסי לקחת את כל מה שקרה לכיוון של הפקת לקחים, במקום של גינוי עצמי. למידה מטעויות. זה הדבר הטוב ביותר שניתן לקחת מן העבר.

2. חוסר היכולת שלך להתקדם ולהתחיל לבנות את עצמך באופן עצמאי. לדעתי מה שעלייך לעשות הוא למצוא משהו חדש שיצליח לתפוס את תשומת הלב שלך, כמו תחביב חדש, כמו לימודים, או נסיעה לחו"ל, כמו סדנא לצמיחה אישית, כמו חבר חדש. משהו שיעזור לך להתרכז בהווה חדש במקום בעבר המטריד. לפעמים זו הדרך היחידה להוציא את עצמך ממעגל הקסמים הזה.

3. לבחון האם את נמצאת בטיפול הנפשי הנכון. בהחלט קורה שמגיעים לטיפול נפשי למישהו שלא נוצרת איתו הכימייה הנכונה, או ששיטת הטיפול אינה מתאימה לך. כך שעלייך להעלות את תחושותייך ומחשבותייך במקום לבזבז את זמנך ואת כספך.

אני מקווה שקצת עזרתי...בהצלחה!!!

בוקר טוב,אני לא מצליחה להתחבר כל כך לבנים אחרים וגם התחושה הזאת שאני מנוצלת ושאני לא איתו כי אני לא טובה מספיק פשוט מורידה לי את כל המוטיבציה ואת כל החשק.במיוחד כל הרגשות אשם האלה ממש אוכלות אותי מבפנים.הרבה אומרים לי שביטלתי אתעצמי בתקופה איתו וזה נותן לי הרגשה שפעם הייתי יותר טובה שפעם ופעם אבל העובדה היא שכשהייתי איתו התבכיינתי לו על כל דבר בי,אז אפילו אין לי מקום לחשוב"אה טוב הייתי קיימת גם לפני שהכרתי אותו תודה לאל" כל עצם ההתנהגות שלו והחוסר אכפתיות וה"עופי לי מהחיים עופי מפה " פשוט גורמת לי להרגיש דפוקה ,גם זה שחברות ניתקו איתי קשרים והאשימו אותי ..כאילו אני גורמת לעצמי עוול.
יכול להיות שהוא אפילו עושה לטובתי ורואה שאני תלויה בו ורוצה שאני אפתח חיים משלי אבל עדיין זה לא שהוא היה משקיע כל כך ..כשאני מדמיינת אותו בראשי אני רואה מישהו ששם את האצבע שלו על הכתף שלי ובורח.
שנתיים זאת באמת תקופה ארוכה וקשה לי לנבור בהכל ואפילו להרגיש אשמה שבהתחלה דחיתי אותו.

אני צריכה לציין שאני בתקופה בין התיכון לצבא אז הרבה חברים התגייסו ודי משעמם והתכניות שאני יכולה ליצור לעצמי הם לתקופת זמן מוגבלת.ובימים האחרונים אני שמה לב שאני לא אוכלת הרבה בכלל וישנה כל היום ומצד אחד זה מרגיש לי רע ומר ומצד שני אני מרגישה נקייה ואני מרגישה שמחה שאני לא בקשר עם אנשים שעושים לי רע ועם הבחור שבאמת גרם לי להרגיש נחותה וכל היום שפט וביקר אותי.כמו דף לבן חלק בעצם אבל זה גם סוג של מפחיד ..

מצטערת על העומס ,אבל אם כבר עונים לי עדיף שאני אגיד הכל.חלפות בי באמת כל הזמן מחשבות ועכשיו התחלתי לחשוב שאולי אני אובססיבית לבחור כל כך כי אני מפחדת שלא יהיה לי קשר עם אף אחד אחר או שאף אחד אחר לא ייתן לי את התשומת לב שהוא נתן לי.הרי כל הקשר איתו גם אמרתי לו שיהיה עם בנות אחרות כי הרגשתי שהוא יכול ואני לא.אולי באמת עדיף שאני אוכיח לעצמי שאני יכולה?ובעצם למה אני מנסה להוכיח לעצמי במקום לקבל את הקיים.ואולי אני שוב מנתחת את הכל כדי להרגיש שהוא ה"אחד" ושאחרי הרבה קשרים אני אווכח שהוא הכי טוב לי והוא יווכח לכך בחזרה וכדי להדחיק את הדחיה שלו?אני מתפלאת אמנם מהיצירתיות שלי וכל הדרכים שלי לחשוב עליו בסופו של דבר אבל זה כבר מציק והמחשבות באות והולכות.

אני יקרה, אני שמחה שאת כה צעירה. האמת היא שחשבתי שאת מעל גיל 20 על פי יכולת הביטוי המעולה והיכולת שלך להתבונן אל תוך עצמך.
יחד עם זאת, האובססיביות שלך במחשבות עליו מדאיגה אותי. בגלל זה הצעתי לך למצוא עיסוק שישלוף אותך מכל זה.
יש לי רעיון בשבילך: כל עוד את ממתינה לגיוס - מה דעתך להתנדב ולהיות בקיבוץ רחוק מן הבית? או למצוא עבודת קטיף בתשלום באחד הקיבוצים? זה יפתח אותך לסביבה חדשה ומלאה באנשים וחוויות חדשות, ואני חושבת שעד מהרה תצליחי להוציא אתו מן הראש שלך.

בכל אופן, ותרי על הפנטזיה שתחזרו להיות יחד, לפחות לא בשנים הקרובות, כי שניכם צריכים להתבגר עוד הרבה. זו היתה מערכת יחסים מאוד לא שוויונית והוא השפיל אותך גם בדיבורים שלו וגם בהתנהגות שלו. את יכולה לראות את הנזק שנגרם לך עד עכשו!!!

חלק מן הדברים שכתבת מדאיגים אותי כמו זה שאת אוכלת כה מעט וישנה, ולא יוצאת ולא נפגשת עם אנשים, ומתכנסת עם עצמך ועם מחשבותייך - אלה סממנים של דכאון נפשי, וחייבים בטיפול פסיכולוגי מתאים. מכיוון שכתבת שאת כבר בטיפול - דברי עם הורייך שיעזרו לך להחליף את המטפל.

מאחלת לך הצלחה רבה בתכנית ההתנתקות...

היי,אני לא בטוחה שאני כבר צריכה למהר להחליף מטפלת כי אומרים שזה תהליך והיא טוענת שהיא חושבת שאני עדיין לא משתפת פעולה ולא יודעת כל כך על מה לדבר וקצת חוששת להיפתח.ובקשר למערכת היחסים,כן היא לא הייתה כל כך שוויונית אבל אני מרגישה שזה מגיע לי כי למשל בתקופה הזאת אני שמה לב שאני מפחדת מהצל שלי והוא לעומתי לא כזה ..אני לא בטוחה כמה להתנתק מהכל יעזור לי זה בעצם כמו לברוח כי המחשבות שמעסיקות אותי כנראה מציקות לי וחשוב לי להרגיש יותר טוב .קצת מוזרלי שהתקופה הזאת נמשכת כל כך הרבה זמן ואני לא מבחינה בשיפור כל כך.גם מתחיל להימאס ממקום העבודה כי זה שוב ,מרגיש כמו בריחה וכל פעם שאני שם אני מרגישה ששם אהיה עד סוף חיי,אבל זה לא יקרה .קשה לי באמת להבין מה אני רוצה כי אני משתנה ועוברת סביבות שונות והתפתחויות שונות ואני לא יכולה לצפות מעצמי לחזור למה שהייתי או דבר כזה.אשמח לתגובה לגבי כל מה שרשמתי

אני יקרה, עצם העובדה שאת כותבת כאן בפורום מעידה על הצורך שלך להיפתח ולקבל עזרה. לכן אני תוהה למה את "לא משתפת פעולה" עם המטפלת שלך. האם את היא זו שביקשת ויזמת לקבל טיפול נפשי? או שמא הורייך שלחו אותך? כי אם לא הלכת מרצונך ומתוך המצוקה שלך אלא נענית ליוזמה של הורייך - זה מסביר את אי שיתוף הפעולה שלך זה מאוד אופייני לגילך..
אדם כמוך - עם יכולת הביטוי העצמי שלך ועם יכולת ההתבוננות הפנימית שלך - שמרגיש עד כמה הוא זקוק לעזרה ומבין שעליו לעשות תהליך טיפולי - ויוזם זאת - בדרך כלל מתמסר ונותן את עצמו וחושף. אם ההתחלה היתה לא ביוזמתך - זה די מסביר למה אינך מתמסרת.

אז יש לך עכשו, בהווה, שתי אפשרויות: או שתחליטי שאת מתמסרת ונפתחת, וסומכת עליה שתעזור לך, או שאת מרגישה שאינך יכולה לסמוך עליה ואת לא נפתחת כי את שומרת על עצמך, ואז חבל על הזמן. כבר כתבתי לך שלא כל מטפל מתאים לכל מטופל וזה קורה הרבה שצריך להחליף מטפל וזה לא אומר שום דבר רע או בעייתי לגבייך.

לגבי התנתקות - אני מקווה שהגיוס לצבא ישלוף אותך ויכניס אותך לתוך עולם חדש, אבל אני חושבת שרצוי מאוד שתתחזקי לפני הצבא, מכיוון שיש בו אלמנטים מלחיצים ותהיי זקוקה לכוחות נפשיים וחברתיים כדי להסתדר שם.
אז דרך אחת להתחזק היא להתנסות באותה התנתקות שהמלצתי לך עליה ודרך אחרת היא לקדם את נושא הטיפול הנפשי.

כרגע את דורכת במקום כבר שנתיים, שזה המון בכל גיל! וזה הכי גרוע, כי זה מייאש אותך ומתקבע בך. משהו צריך להשתנות, או מבפנים - מבחינת הגישה שלך לטיפול, או ע"י שינוי חיצוני - שינוי הסביבה שלך.

עלי להוסיף עוד משהו קריטי:
אחת הבעיות במצבך היא שהפסקת לסמוך על עצמך, או במילים אחרות - "את מפחדת מן הצל של עצמך" כמו שכתבת. וזה אומר שכרגע אין לך אומץ או כוח לעשות שינויים.
זה קורה מכיוון שהדברים שכן עשית בחיים שלך למשל מול החבר - סיבכו אותך בתוצאות קשות, ואיבדת את האמון ביכולת שלך לקבל החלטות טובות. את חוששת שכל דבר שתחליטי עליו ייגמר גרוע, אז את תקועה בהווה בלי יכולת להקשיב לעצמך ולפעול.
לכן - נסי להיזכר בשנים האחרונות בדברים שכן הצליחו לך. בידקי עם עצמך - לימודים? עבודה? יחסים במשפחה? תחביבים? מיצאי את נקודות החוזק וזה יזכיר לך את כוחותייך.

שלום,אני לא חושבת שאני נערה מתמרדת שלא מסכימה לטיפול אני פשוט מרגישה ששולחים אותי לתיקון ושאני לא יודעת ממש מה אני רוצה מעצמי.אנשים אומרים לי שיש לי הכל ולא מבינים ממה אני לא מרוצה אבל אני מרגישה מיואשת,אני מרחמת על המשפחה שלי ועל המחלות בבית,אני מרגישה שחברים שלי הם לא באמת חברים שלי ושסתם מנצלים אותי גם בעבודה ,לא מוצאת כבר מילים לתאר את ההרגשה פשוט מין ייאוש מתמשך ובושה .כאילו אני חיה בעולם דמיוני משלי שלאף אחד אין קשר אליו וכאילו דברים שחשבתי הם פתאום מתבררים כממש לא נכונים .אני גם חולמת הרבה על דברים של פעם ועל סיטואציות שקורות עכשיו.

היי
את צריכה להבין ש כשקוראים את מה שאת כותבת ואני מתכווין לכל אורך התקופה עושה רושם שאת בחורה מאוד מיוחדת, משכילה שיודעת להתבטאות ולהביע רגשות ורצונות הרבה מעבר לגיל שלה,
שימי לב שכך מתייחסים אלייך בתשובות, והלוואי והיית יכולה לקום ולעשות בדיוק את מה שדורית הפסיכולוגית המקסימה ייעצה לך, תחשבי כאילו כבר באת אליה לטיפול ותאמצי את דבריה לטובתך,
מצד שני אני רוצה לשאול אותך שאלות מאוד פשוטות ותעני עליה אם אפשר גם בפשטות,
היות ואם זכרוני אינו מטעה אותי היטבת לתאר מה את לא רוצה וכן גם את הקשיים שלך מה לא בסדר בך ומה לא בסדר עם כל מיני דברים שבהחלט קורים וכו',
ואני שואל --- מה את רוצה שהכי יקרה בעולם?
לו יכולת להתחבר לאני הפנימי שלך בלי שיקולים זרים כמו של הידיד ההוא או חבר אחר, בלי שיקולים של חברות, בלי שיקולים של נורמות חברתיות וכו' רק "אני" נטו...
מה את רוצה מעצמך שיקרה לך היום, מחר, בעוד שבוע, בעוד שנה...?
לילה טוב

היי,אני לא יודעת קשה לי לחשוב על זה אני רק חושבת דברים שליליים רק רוצה לבכות ורק מרגישה צורך לדבר עם בן אדם ולהגיד כמה שרע לי ,אני לא נהנית ביציאות עם חברים ובכלל ממעגל החברים שלי אני לא רואה אותם אפילו כחברים שלי אני מרגישה צבועה לידם ויש בי המון כעס כלפי הבחור שבעצם מאושר עכשיו ומרגיש גבר גבר ב"זכותי" ואני במצב כזה בגלל כל מה שהיה .מצטערת שאני "תלמידה גרועה" אבל באמת שקשה לי לחשוב מה אני רוצה .יש גם כל מיני איומים בפתח,הרבה נערים ונערות בני גילי מעשנים סמים וזה מרתיע אותי,אני לא מרגישה בבית,בשום מקום גם לא בבית.אני מוצאת את עצמי הולכת עם אמא לחברים שלה כדי לאכול ארוחת צהריים עם המשפחה שלהם ומתחילה לרחם עליה שאין לנו משפחה שלמה בבית ושאבא שלנו מטומטם והרס לה את החיים וככה בעצם אני כל היום שקועה במחשבות רעות בהרגשות רעות וזה בהחלט מתבטא בחוסר תאבון ובכאבים אני פשוט מוקפת בקוצים זאת ההרגשה .

אני גם רוצה לציין שאני מרגישה שאין לי גבולות שאני חוצפנית ולוזרית מצד שני ,אני רוצה כל הזמן לשלוח הודעות לבחור ולדבר איתו ולפעמים כשאני נשברת אני באמת מתקשרת אליו והוא מסנן אותי ואני לא מבינה למה זה אמור להיות ככה .איך זה מגיע למצב של כזאת תלות וכזאת הרגשת נחיתות לידו.

היי

אוקיי
ענית את התשובה מדוע את נשארת שם תקועה כ"כ הרבה זמן...
בזמן שאת חושבת מחשבות שליליות זה מה שתקבלי... מה שאתה מזמין לעצמך זה מה שאתה מקבל~!
נסי להיזכר מתי חשבת מחשבות חיוביות וזה חיזק אותך?
מתי פרגנת לעצמך משהו טוב ואכן זה הגיע?
תביני שהעולם מלא בכל טוב רק שצריך לקום מהכיסא ולקחת, אפי' האוכל של הציפור הכי קטנה מוכן לה מידיי יום אבל היא צריכה לעוף ולחפש את המטמון אי שם בג'ונגל,
-
כל הדברים שאת עושה נראים לי כמו בריחה, את בורחת ממשהו שבעצם כבר לא קיים יותר בחיים שלך, כבר מחקת אותו מיליון פעם,
זהו, תעצרי!!!
ותארגני את החיים שלך במחשבה אחרת > אני הולכת הלאה-קדימה!
תשאלי את עצמך בכל בוקר מחדש ---
---מה אני עושה כדי להתקדם צעד אחר צעד לעבר חיים מאושרים שיהיו לי,
---שנמצאים אצלי עמוק בתוכי---
כל מה שאני רק צריכה זה להסיר את הבוץ ולגלות את הזהב שיש בי,
תתרכזי בעשייה חיובית, ובראש ובראשונה ב"חשיבה חיובית" זה נשמע פשוט אבל הביצוע חייב להיות כמו ביציאה לפרויקט,
בסך הכול יש כמה דברים שאת חייבת לעשות למענך ותלוי לגמרי רק בך, אף אחד לא יוכל לעשות זאת במקומך, והיות והוכחת כאן שאת יודעת להביע רגשות ולכתוב בשפה כה עשירה וכ"כ רגשית, אז אני קובע מכאן שאת בוודאי מסוגלת ומתאימה לבצע את המטלות הקטנות והפשוטות שתקבלי על עצמך, הם אלו שיתנו לך הרגשה שאת שולטת במחשבות ובמעשים שלך,
כמובן שמהר מאוד וככל שתצברי "חוויות טובות ומהנות" עם עצמך,
הדבר ייתן לך כוח ורוח גבית להמשיך עוד שלב ועוד שלב בקניית חיים פרטיים משלך כמו שתמיד חלמת,
-
נ.ב במקום לשלוח לו הודעות ולהתאכזב וכו', תפתחי מייל וירטואלי ותשלחי לשם את כל מה שאת רוצה לומר לו, זה ינקה אותך וירוקן את כל הכעסים בצורה אלגנטית בלי להזיק לו ובלי להשפיל אותך, אם את בכל זאת רוצה מענה בחזרה את יכולה לשלוח אליי ואני אנסה לגלם את התפקיד עד שיימאס לך ותביני שממנו לא תבוא הישועה לעולם.
אם יש עוד משהו שנוכל לעשות עבורך את מוזמנת לכתוב,
לילה טוב
בני

אתה רואה,שוב זה יצא שאני התלותית שמחפשת אצלו ישועה שלא בסדר ואני מדברת על דברים שבאמת באמת מציקים לי לא עוזבים אותי ומשפיעים עליי לרעה ואני לא יודעת כל כך איך להתייחס אליהם .אני גם מרגישה תחת לחץ שכל הזמן אני צריכה להשתפר לפעול ולהתקדם ולשנות וכל הזמן להיות משהו אחר ובסופו של דבר אני מרגישה שכל יחס רע אליי מאחרים מגיע לי או משהו כזה,עצם העובדה שהוא תקוע לי בראש ושאני עדיין חושבת שהכל באשמתי ושאני לא בסדר זאת בעיה גדולה,עצם זה שאני לא מרגישה מחוברת ואחרי שאני יוצאת עם חברים משותפים אני בטוחה שהם משקרים לי והולכיםלפגוש אותו זה בעיה.ועוד הרבה דברים שמפריעים לי שאני פשוט 24 שעות ביממה מנתחת הכל מאשימה את עצמי.

יכול להיות שבאמת אני רגישה ונקשרת לאנשים ובאמת החוויה של להתרחק מחברות להתרחק מאנשים שהיו קרובים אליי קשה לי ממש .אבל הנה אני מתארת אתהתחושות שלי ואז נגעלת מעצמי שאני מדברת על עצמי כל כך הרבה ומדברת בכללי כל כך הרבה על שטויות ובאמת דכאונית כמו שהבחור תיאר אותי .אני פשוט נעה במעגלים של כלום

היי
תהיי מי שאת אל תשתני, את גם לא צריכה להשתנות!

אני בטוח שיש בך המון דברים טובים כמו תכונות מיוחדות ויחודיות שאין לאף אדם אחר בעולם,
אני מציע לך בחום להתחיל לתרגל 2 דברים:
1. להתחבר למקומות היפים והטובים בחיים שלך כנערה/כאדם, לבחור אותם בכל יום מחדש ולהשתמש בכלים שגורמים לך להיות מאושרת עם עצמך,
2. "להעצים את הטוב שבך" ולראות בזה את המטרה הנעלה ביותר כרגע,
תסתכלי על זה כמו שמסתכלים בזכוכית מגדלת שיש בה שני צדדים צד אחת שמגדיל וצד אחד שמקטין, את צריכה להיות גאה בכל דבר קטן שאת עושה ולהגיד וואו איזה יופי שאני כן מצליחה לעשות ולפעול למרות כל הקשיים שלי, ומנגד להקטין את הדברים האחרים שמטרידים את מנוחתך,
(הזמן ייעשה את שלו תקף רק במקרה שאת מתרחקת ממה שעשה לך לא טוב ולאט לאט זה נהייה קטן בזכרון שלך, את כן זוכרת, אבל העוצמה של הזיכרון יותר חלשה כמו משהו שאכלת לפני שנה שנתיים,)
לכל מידה והרגל יש תחליף , את זו שיכולה לבחור מתי ואיך להשתמש בכוחות המיוחדים שיש רק לך, גם אם את חושבת או שאמרו לך במפורש שאת כזאת וכזאת תדעי שאין לזה אחיזה במציאות, כי בידייך היכולת לקבוע האם להשתמש בתכונה הזו או להחליף אותה באחרת טובה ממנה, שתגרום לך אושר ולא צער,

קחי בחשבון שכל הרגל חדש מצריך עבודה קשה ובעיקר התמדה וחיזוק חיצוני,
בהצלחה

אני לא יודעת מה זה אבל עכשיו קראתי אבל זה לא נראה לי נכון וזה סתם טיפשי אם אני אחפש כל מיני דפקטים ואתחיל לחשוב שטויות פמניסטיות

היי אני פשוט משתגעת מהמצב הזה אני מרגישה במשחק מחשב עם יותר מדי אתגרים אני מרגישה שאני כל הזמן משקיעה בעצמי חיצונית לא בפנימה שלי אמנם זה נחמד אבל אני מרגישה ילדה מפונקת יש ימים שאני כל היום מסתובבת עם אמא שלי ופשוט רוצה לישון כל הדרך מרוב שעמום או עצב או כעס אני לא יודעת מה זה ,הגיע לו יום שישי ואני פשוט משתגעת לא רוצה לצאת וכן רוצה לצאת לא מרגישה שיש לי חברים אמיתיים וזה פשוט מחרפן ובתוך כל זה אני רואה שאמא שלי בודדה ואני שוב מתחילה לרחם עליה ושוב מתחילה לחשוב שאני שושלת והמשכיות של כל הרוע הזה והעצב הזה מהמשפחה שלי ומאשימה את כולם ורבה עם אמא שלי וזה פשוט לא נגמר וזה נהיה כבד כל המועקה הזאת שאני סוחבת על עצמי. למשל בכל הרשתות החברתיות יש לי "חברים" שאני בכלל לא בקשר איתם רובם זה בנות שהאשימו אותי או אקסים למיניהם והצפייה בדברים שהם מעלים פשוט גורמת לי תחושת גועל ואשמה ,איך בכלל הבנות האלו יכלו להאשים אותי אם אני עכשיו נמצאת במצב כזה והן מאושרות ושמחות ומחייכות.אני גם כל הזמן מנתחת את המקרה עם האקס ,ממש נוןסטופ ,כי גם אני רוצה שתהיה לי אהבה נוספת ואני כל הזמן מנתחת הכל כדי להבין איך אני עוברת הלאה, ותוך כדי שאני "מנסה לעזור" לעצמי אני מרגישה כל כך בלחץ נפשי שאם אני אמשיך להתעסק בדברים האלו שמפריעיםלי אני בעצם אשאר לבד, כי אני רואה שאני מתחמקת מפגישות ולא מבינה מי החברים שלי ונרתעת מכל דבר .אני ממש מתחילה לפחד .מעצמי ומהאופן חשיבה שלי ומהחוסר בטחון הזה .פעם אבא שלי היה משתף אותי בדכאונות שלו ואומר לי כמה שהוא לבד ומסכן ואמרתי לו כל הזמן למה אתה כל כך מפחד מהכל אתה בסדר גמור.ועכשיו אני מרגישה כמוהו

אני יקרה, יש לי שאלה: האם את מתבטאת כך ואומרת את הדברים שיושבים עלייך ומכבידים עלייך לפסיכולוגית שלך? חשוב שהיא תשמע ממך איך את מרגישה.
אני קולטת שאת מאוד תקועה עם המחשבות הקשות והמדכאות ולא רואה איך את יוצאת מהן. כל דבר נראה בעינייך עכשו שלילי ובעייתי.
את מוזמנת להמשיך לכתוב לנו, ויחד עם זה חשוב מאוד שיהיה לך מישהו מקצועי איתו תוכלי לפתוח את המחשבות האלו. כי יש לכך פתרונות
אגב, עד כמה את עושה פעילות גופנית בצורה סדירה?
האם ידעת שאחת הדרכים הבריאות ביותר להתגבר על תחושת דכאוניות היא לעסוק בפעילות גופנית יומיומית? למשל הליכה או ריצה.
כאשר אדם נמצא בדכאון הפעילות המוחית שלו משתנה, ומוחו סופג מהר מדי את הטרנסמיטר הנקרא סרוטונין, שאחד מתפקידיו הוא לגרום לתחושות של אושר, עונג ושמחה. ידוע על מספר דברים שמעכבים את הספיגה ומאפשרים לסרוטונין לעשות את עבודתו:
1. לחשוב מחשבות חיוביות באופן יזום וקבוע
2. לקחת פרוזאק - תרופות נגד דכאון
3. לעסוק בפעילות גופנית מאומצת קבועה.
4. לעשות משהו למען מישהו אחר. תתפלאי, אבל פעילות התנדבותית או פשוט לעזור בבית ולקחת על עצמך משהו שאת יודעת שיועיל למישהו - זה משפר את מצב הרוח.

מכל האפשרויות הללו אני ממליצה לך על הראשונה ועל השלישית. וכמובן על הרביעית. לגבי הראשונה, חפשי למשל בכל בוקר 5 דברים בחיים שלך שאת מודה עליהם. שאת מרוצה מהם. זה יכול להיות כל דבר שמעורר בך שביעות רצון או שמחה. למשל אם יש יום יפה בחוץ. ציוץ של ציפורים. הבריאות שלך. אם את אוהבת את צורת העיניים שלך. את החדר שלך. תכנית מסויימת שאת נהנית ממנה בטליויזיה. חווייה ט ו ב ה שהיתה לך עם אותו חבר. כשרון הכתיבה שלך. וכך הלאה.
לגבי פעילות גופנית - זה גם יעזור לך במיידי וגם יעזור לך להגיע לצבא בכושר טוב יותר.

מאחלת לך שתתחילי לעשות שינוי בחיים שלך על מנת שתצאי מן המקום בו את תקועה עכשו.

שלום קים,

יכולות להיות לכך מספר סיבות בכל מיני כיוונים- יתכן ופשוט נמאס לך כי זהו, השתנית, התבגרת, את זקוקה למשהו אחר. יתכן שאת דווקא מאוד רוצה להמשיך את הקשר אך חסר לך אקשן- שינויים דינאמיים בקשר. יתכן שהמקור דווקא לא בתוך הזוגיות אלא משהו שאת חווית או עברת ומשפיע עלייך, בין היתר- גם בזוגיות.

השאלה היא האם המצב הפיך- האם , אם תנסי להכניס עינין בקשר (בילויים לא שגרתיים, שיתוף בן הזוג)- האם משהו ישתנה? האם, אם תשתפי אותו - משהו יקרה בתוך הקשר? או שלא משנה כמה- עדיין תחושי את המיאוס הזה במערכת היחסים.

בגדול כדאי שתדעי שבעיקר בגילאים האלו -סיום גיל ההתבגרות וכניסה לחיים עצמאיים יותר- מאוד שכיח מה שאת מתארת. בגילאים האלו אנו מתגבשים ומעצבים את הזהות שלנו, הכוללת בין היתר צרכים, חשקים, רצונות, תיכנונים לעתיד, ומחפשים את האנשים הנכונים שאיתם או דרכם נוכל להסתפק ולממש את עצמנו. יתכן ושם את דורכת ולכן את חשה את התסכול מהזוגיות.

בשלב ראשון אני מציעה לשתף אותו לעומק, ולהעביר את המסר שמדובר בחוויה משמעותית שאת חווה בזמן האחרון וכמה את מתוסכלת מזה. יתכן ותתפלאי- והוא חש דבר דומה ויחד תוכלו לחשוב על דרכים לחדש ולרענן את הזוגיות.

שלום הגי,

קודם כל הסיפור לא נשמע טיפשי בכלל וכאן בפורום את בהחלט תקבלי התייחסות רצינית מכל מי שתענה לך.

לגבי מה שתיארת- אני מרגישה שאם באמת היית מאוד שלמה עם כך שאין לך רישיון ולא היית מושפעת מדעות האחרים, שדעות האחרים לא היו נוגעות בך - לא היית נכנסת מראש לסיטואציה הלא נוחה הזאת. סביר להניח שגבות יורמו, כי זה דבר מקובל מאוד. תארי לעצמך שגבר יגיד לך שאין לו רישיון? אני עצמי מכירה שניים כאלו, וזה "מוזר" יותר מאשר שלאשה אין. הגבות מורמות כי אנחנו כחברה כל הזמן מאמינים שטוב לנו לעשות את מה שכולם עושים, את ה"חוקים" והנורמות הלא כתובים. כמו האופנה, מקומות הבילוי, תוכניות הטלויזיה ועוד- גם זה חלק מאותן נורמות- שאם התסריט הקבוע הוא- לימודים-רישיון-צבא-חו"ל-לימודים באונ'-נישואין-ילדים, אז כולם צריכים להתקבע לתסריט הזה. לכן אדם שנצמד לנורמות יגיב בהתאם. ואין לזה ממש קשר אישי אלייך. כל דבר שיזוז מהמשבצת הנורמטיבית, אפילו במעט, יראה לו מוזר. לכן אין לך מה להצטדק ומה להתנצל. אבל-

אם את אכן חשה חוסר ביטחון, תלות וכו'- בגלל שאין לך רישיון, נשאלת השאלה האם לאור מגורייך במקום הספיציפי הזה היית רוצה לחוש בטוחה וחופשיה יותר וכן לעשות רישיון? אני מעלה את זה כי שוב- אולי בפנים זה כן נוגע איפשהו.

לגבי השקר- אין כ"כ מה לעשות, יש קו ברור שאת צריכה ללכת לפיו- להגיד לו את האמת, וכמה שיותר מהר. ולמה? ככל שהזמן יעבור ותמשיכו לצאת, השקר הזה יגדל והחוויה בלספר את האמת תהיה עצומה וקריטית יותר עבורך. עכשיו, כשההיקשרות עדיין מינימלית ויש סיכוי מסוים שהוא לא ירצה להמשיך-או את- עדיף עכשיו לספר ולהתחיל ממקום נקי קשר אמיתי. את יכולה לספר לו כמה הערות את סופגת על זה ושלמעשה התחלת לחוש פחות טובה או אטקרטיבית בגלל הנושא, ואת מתחייבת כמובן להיות רק אמיתית ומעתה ואילך. הדבר הטוב ביותר שאדם יכול לעשות הוא להודות בטעותו ולהתנצל, ולהמשיך הלאה. אם ירצה בך (בזכות הכנות שלך הפעם) תמשיכו וזה יישכח. ואם הוא יחליט שלא- אז למדת לפעם הבאה ולא ניקשרת אליו עדיין. אז הפגיעה לא כ"כ נוראית. לכן כדאי להגיד לו כמה שיותר מהר.

להבא- להגיד שאין לך רישיון, שהסתדרת עד כה בלי זה ואם יבוא לך את תעשי בכיף. את יכולה לנסות להקל על הפרטנר שלך לדייט בכך שכן תעשי מאמץ להגיע למרכז, או לקחת טרמפ לכיוון, משהו בסגנון. אני בטוחה שיש רבים וטובים שזה פחות מפריע להם. זה לא "פגם" ולא "מום" ומי שמפריע לו- יכול לצאת עם נהגת אוטובוס.

בהצלחה רבה :-)

הדס יקרה,

בראייה שלי, זוגיות הינה שותפות לכל דבר. אם בעלך אינו מסוגל להגן על עצמו ולהדוף את הרמיזות המיותרות הללו, מתפקידך לעשות זאת. אני מניחה שהוא מאוד מעריך את העובדה שאת עומדת לצידו, שומרת על כבודו ותוקפת את "תוקפיו".
ציינת שאתם אוהבים, מסתדרים מצוין ושהוא בעל מדהים. עוד עולה מדברייך שגם בנושא האבהות הוא מתנהל היטב (ציינת שאתם מגדלים ילדה באושר). האם לדברים הללו אין חשיבות גדולה יותר מאשר מה שאנשים חושבים/אומרים?
החשוב הוא שטוב לכם יחד. דווקא בחירתך בו למרות מראהו החיצוני, השונה כל-כך משלך, מעידה על כך שבחירתך בו הייתה שקולה ונכונה ושבחרת בו על-סמך תכונות אופי ומבנה אישיות אשר מתאימים ונכונים לך. חייכם המשותפים מעידים יותר מכל על כך שבחרת נכון את שותפך לחיים. כאשר הבחירה נעשית על סמך מראה חיצוני היא לרוב מתגלית כשגויה...
אל תאפשרי לאנשים אחרים להשפיע על תחושותייך כלפיו. התמקדי במה שתוכלי לעשות ולשנות. קדמי את נושא הסיוע המקצועי עבורו ואת נושא הניתוח הקוסמטי, עשי למען ביטחונו כך שהזוגיות שלכם תתפתח ותצמח לצד ההתפתחות והצמיחה האישית של כל אחד מכם.

אלי יקר,

נסה להתבונן על הדברים מנקודת מבט אחרת. דברים לא קורים במקרה, לכל דבר יש סיבה ומשמעות. המלאכית הזו, כפי שאתה קורא לבת-זוגתך, כנראה לא נועדה להיות שותפתו לחיים של אף אחד משני הבחורים איתם היא הייתה בעבר, ולמרות שמערכות היחסים ביניהם היו רציניות, משהו השתבש והיא, כאמור, לא נישאה לאף אחד מהם, בסופו של דבר. נראה שהייתם צריכים לפגוש זו את זה, להתאהב ואולי אף לחיות את חייכם יחד.
מבחינתך, הפרידה משניהם הייתה מתנה עבורך. כך פגשת בה כאשר היא פנויה עדיין, טוב לכם יחד ואתם מאוד אוהבים וזה מה שחשוב. ההווה הוא החשוב.
גם לך, כמו לה, היו חיים שלמים לפני שהצטלבו דרכיכם. מה שהיה היה בעבר, פחות מעניין מאחר ואינו תופס חלק בחיי אף אחד מכם יותר. נסה להשאיר את העבר במקומו הטבעי, בעבר.
מאחר והאהבה שלכם כה גדולה, אני מאמינה שאם תקום ותלך, כי לא תצליח להתמודד עם מערכות היחסים הקודמות בחייה, יהיה לך לא פחות קשה ובמקרה כזה, תקשה גם עליה. נראה לי שאהבה כל-כך גדולה שווה מאמץ, שווה שתתמודד עם הרגש הזה שפוגע בקשר שלכם. אם תצליח לשחרר את העבר זה יהיה בבחינת המוצא המיטבי.
טוב שאתה מנסה, לעת עתה, להתמודד. נסה להיאחז בימים היותר טובים. אני מקווה שמספרם ילך ויגדל לעומת מספר הימים הפחות מוצלחים, בהם אתה מתקשה להתמודד. נסה להיאחז באהבה שלכם, ב"יחד" שלכם ובזוגיות היפה שיצרתם יחד.

נטלי יקרה,

התשובה לשאלתך טמונה ברצונך לשמור איתו על קשר, ברגשותייך כלפיו (גם אם לא רגשי אהבה, רגש של חיבה לידיד), ב"מקום" שהבחור הזה "תופס" בחייך וביכולות הקבלה וההכלה שלך לקבל ולהכיל את התנהלותו, התנהלות אשר מתקיימת בשני קטבים מנוגדים. מחד, הוא מעוניין בחברתך ובשיחות עמך ועל כן הוא יוצר קשר. את, כנראה, חשובה לו ותופסת "מקום" בעל חשיבות בחייו והעובדה שהוא קנה לך מתנה באופן אישי מעידה על כך כמו גם, הקשר ההדוק שנרקם ביניכם בתקופה בה עבדתם יחד. אולם, מאידך, הוא אינו עונה לשיחות שאת יוזמת וטורח לחזור אלייך לאחר פרק זמן מכובד (בלשון המעטה), כאשר "בא לו" ונוח לו ואינו משתדל לשנות את דפוס הפעולה הזה למרות שפנית אליו והבהרת לו שלא נוח לך ולא נעים לך שכך הוא מתנהל. ויותר מזה, הוא "תקוע" בשלו וטוען שאת לא בסדר כי את "עושה מזה סיפור".
נראה כי הבחור "עסוק" בעצמו, בראש ובראשונה, ובנוחיות שלו. הוא כ"כ "עסוק" בעצמו עד שאינו מבין אפילו על מה את מדברת. לכן, כפי שכתבתי לך בתחילת דבריי, תגובתך כלפיו נגזרת מחשיבותו בחייך. אם הוא חשוב לך ואם את מסוגלת להכיל אותו כפי שהוא (ועולה מפנייתך שלא) אז... זה הוא וכך כנראה הוא ימשיך להתנהל. במידה וקצת בהתנהלותו זו (ונראה לי שאת כבר "שם"), תוכלי "לאוורר" מעט את הקשר, בדומה למה שהוא עושה, ואז תוכלי לבחון באם את מעוניינת ל"שמור" אותו בחייך או לשחרר לחלוטין. ייתכן כי השינוי בהתנהלותך כלפיו יגרום לו להבין ולהפנים שאפשר גם אחרת, שאפשר לענות לך כאשר את מתקשרת, שאפשר לחזור אלייך בפרק זמן קצר יותר, שאפשר להתחשב גם בתחושותייך. לעיתים ה"אסימון נופל" באופן המיטבי כאשר אנו חווים על בשרנו את מה שעד לפני זמן לא רב לא הבנו...

הי טוטי,

ראשית אין מה להתנצל- אף פעם לא צעירים מדי לחוות אהבה, קשר משמעותי או רגשות. את ניסחת מה שאת עוברת באופן רהוט, ואני שמחה על כך.

לענייננו- ה"מסביב" שלך מאוד דואג לך ורוצים להגן עלייך באופן טבעי- שלא תחווי שוב דחיה מצידו לאור העבר שלכם יחד. בד בבד את אומרת שאת בכלל לא בטוחה שאת מעוניינת בהצעה שלו- כך שאם תדחפי אותו לכיוון גם תחושי לא מכבדת את עצמך, וגם תיקלעי למצב מסובך- אני מביאה אותו למצב של הצעה לחתונה אבל לא באמת רוצה בה? לכן צריך לעשות קצת סדר.

המעבר החוזר למגורים משותפים הוא עצמו להערכתי עליית מדרגה. ולמה? בזמן הזה שניכם חוויתם, עברתם, שניכם ראיתם דברים אחרים והוא קיבל את הזמן שרצה. עכשיו נותר לו להוכיח או לתת לך תחושה אמיתית ומבוססת מספיק- שהוא רוצה בך ומעוניין באופן רציני. כפי שהתחלת ועשית טוב- ביקשת שהוא יחפש את הדירה ויכין אותה. זה חלק מהעינין- לבדוק עד כמה הוא רוצה הפעם. המגורים הבאים שלכם יחד לא יהיו כמו הקודמים- את תיזהרי יותר בשל מה שחווית, את תבדקי יותר ותהיי יותר על הקרקע. לכן אני לא מסכימה עם האמירה שאתם מתחילים מאיפה שהפסקתם- קרה הרבה מאוד באמצע. חשוב לבדוק- האם הרגש עדיין חזק? האם אני רוצה בו להמשך? האם הוא רציני כלפיי? כל זה תוכלי לבדוק במעבר המשותף.

במילים אחרות, כדאי לקחת את הזמן, להקשיב לעצמך ולבדוק מה א-ת מרגישה עם המעבר החוזר לגור יחד, האם הוא השתנה לדעתך, וכמובן לשוחח איתו ולהגיד לו "דוגרי" מה עבר עלייך בינתיים ומה את מרגישה לגבי הקשר. זה מאוד חשוב. עם זאת לחדד שאת מוכנה לתת עוד צ'אנס (אם אכן כך).

סמכי על עצמך ועל תחושותייך, נסי לראות המעבר הזה כעוד שלב בקשר, עוד שלב במערכת היחסים. אני מאמינה שאם הוא באמת רציני כלפייך- הפעם הוא לא יפשל.

בהצלחה רבה!

הי. מאוד מבינה ללבך. אני חושבת שהדבר החשוב ביותר הוא להצהיר על כוונות, גם אם לא להתחתן באופן מיידי (כיוון שאתם בהחלט צעירים). אני חושבת שרכישת טבעת אירוסין תעשה נפלאות בקשר, כיוון שהיא תספק לך את הביטחון הנחוץ לך ולקשר כולו. הציגי לפניו את האפשרות הזאת וראי כיצד הוא מגיב. בהצלחה.

שלום חסויה,

היטבת לתאר מה עובר עלייך והעברת את התחושה שאת נמצאת בה בצורה יפה.

את כותבת שזה קשר ראשון שלך, איתו מגיעה תחושה טבעית של חוסר ביטחון- מה לעשות, איך לפעול, איך זה יראה לצד השני, האם להשתנות פתאום מקצה לקצה- מפאסיבית למאוד אקטיבית, וכו'. קודם כל חשוב לציין שזה טבעי ונורמלי שתחושי ככה. מצד שני, טבעי גם שהחבר שלך ירגיש שאת לא מעוניינת בו- אם כל השיחות מגיעות רק ממנו. חשבי רגע על המצב ההפוך- למשל, עלייך ועל חברה טובה שלך. כל פעם את יוזמת את המפגש ומתקשרת, מאחלת לה מזל טוב ביומולדת ופועלת כדי שתצאו ותבלו יחד. אבל היא, כבר תקופה ארוכה- לא יוזמת. מדברת איתך ונפגשת איתך אבל לא מחזירה טלפונים. איך תרגישי? בשלב מסוים או שתתייאשי, או שתעלבי ותפתחי את זה איתה. ויאמר לזכותו שזה מה שהוא עשה, ז"א, הבחור מעוניין להמשיך בקשר ואת חשובה לו והוא זקוק לפידבק ממך. איך ידע מה את חשה או האם את מעוניינת בהמשך הקשר- אם לא תפעלי לטובת העינין?

באשר לשאלתך עד כמה להיות אקטיבית- אז כמובן לשמור על מינון.תסגלי לעצמך מנהג שאת מתקשרת אליו פעם ביום, ושולחת אס.אמ.אס אחד או שניים ליום המתעניין בשלומו או מאחל לו בוקר טוב. בתור התחלה זאת אקטיביות שתהיה כיפית לשני הצדדים. לשאלה האם לא יהיה לכם על מה לדבר אם תתקשרי- מה קורה כשהוא מתקשר? יש על מה לדבר? השיחה לא תשתנה אם את תתקשרי או לא, אלא רק התחושה שבן הזוג שלך יקבל- הנה, היא מתקשרת, היא הבינה מה אני מרגיש.

לסיכום, חשוב שתביני שפתיחות וכנות בקשר היא המפתח להמשכו. החבר שלך עשה מעשה חכם- הוא בא וסיפר לך איך הוא מרגיש. נסי גם את לספר לו מה את מרגישה, כי אם תמשיכי להיסגר כלפיו בסופו של דבר הוא עלול לקבל מסר לא נכון= שאת לא מעוניינת בו ולא יודעת איך לסיים את זה. על מנת שהוא לא יחוש ככה- עבדי על עצמך ותהיי בטוחה בעצמך. הכותרת של הודעתך היא "אהבה או חשש"- אני מאמינה שאת חוששת הרבה, ולא לצורך. אם הקשר הזה חשוב לך, ואם את מאמינה שאתם מתאימים, כדאי שתביעי את מה שאת חשה- גם להגיד לו שאת לא תמיד מרגישה נוח להיפתח- זה עדיין להגיד לו מה את מרגישה. חשבי על כך.

בהצלחה רבה!

הי דיקלה ובוקר טוב,

אם המטרה היא לקדם את הקשר, אזיי שלא מדובר רק בבילויים. השאלה היא מה מפריע לך- האם תחומי עינין הקשורים לבילויים משותפים- הם אלו שמהווים לדעתך בעיה, או קידום הקשר מבחינת תקשורת, תחומי עינין, הקשבה, שיחות וכו'.

אם מה שמפריע לך הוא שהבחור "מצומצם" יחסית -אוהב ללכת רק לסרט או למסעדה ולא הרפתקן גדול- נסי אולי ללכת על דברים שגרתיים יותר כמו פיקניק בחוץ, טיול, צימר (לשבור שיגרה) וכו'- אבל להערכתי את זו שתצטרך ליזום את זה. אם הוא לא מעוניין אז כנראה שזה אופיו ותצטרכי לברר עם עצמך עד כמה העינין מפריע לך- האם את בכל זאת רואה בו פרטנר טוב, למרות השוני הזה ביניכם.

אם מה שמפריע לך הוא "חוסר תזוזה" של הקשר, ז"א, את מרגישה שאת זקוקה לבילויים פחות שגרתיים- כדי לעורר משהו בקשר ולהרגיש אותו "חי", נסי לאתר את מקור הבעיה. מה בדיוק מפריע לך, האם תוכלי להרגיש חופשיה לשתף אותו. יתכן והוא פאסיבי יותר מטבעו וזו הסיבה לתשובה "לא יודע", זה קורה אצל הרבה מאוד זוגות- צד אחד מפעיל יותר, יוזם יותר, בעוד צד אחר מופעל ומחכה שהשני יזום. שוב, העינין הוא לבדוק עם עצמך האם למרות השוני הזה את בכל זאת אוהבת ורואה בו שותף להמשך.

בהצלחה רבה

וזה לא שאין לי צורך בזה, תמיד כשאני רואה זוגות אני ממש מקנאה ואני מדמיינת ככה ורואה את העתיד שלי עם מישהו. בנוסף אם כבר עתיד, תמיד מי שאני יוצאת איתו או מדברת איתו, אני מדמיינת שאנחנו כבר חברים ואנחנו נפגשים וחיים יום יום ואז ככה אני רואה אם זה מתאים אם אני רוצה בזה וכו ואני יודעת שזה ממש לא אמור להיות כך.

שלום מבולבלת,

קראתי את מה שאת כותבת, להערכתי לא מדובר במשהו מוזר. את בגיל כזה שמנסים הרבה, והגיל הזה בעיקר משמעותו היא חיפוש עצמי- מה אני רוצה, מה אני אוהב, מה לא, למה אני נמשכת ולמה פחות. וזה יכול גם להשתנות תוך כדי אירועים או תקופות בחיים. אין ממש כללים האם זה נורמלי או לא, האם זה מקובל להרגיש כך או אחרת או לא.

פרפרים והתרגשות יכולים לבוא ממש מיד, ויכולים לבוא גם אח"כ לאחר היכרות עם האדם שמולך- לגלות עליו צדדים שלא ראית בהתחלה, משם דווקא מגיעה ההתרגשות והציפיה לפגוש אותו.

אם בחור "לא עושה לך את זה", ויורד לך ממנו מהר- כנראה שזה לא מתאים. פשוט עוד לא מצאת את הפרטנר שלך. זה לא אומר שמחר מחרתיים לא תמצאי :) מה שכן הייתי ממליצה לך לא לחשוב על כל מילה ועל כל ניסוח שתגידי- תזרמי, תשתחררי, יתכן וזה מה שמפריע לקשרים להתקדם- הבקרה העצמית המוגזמת של איך לומר, מה להגיד, איך זה ישמע. אדם שנפגש איתך מעוניין להכיר אותך ואת מי שאת. אם תחשבי על כל ניסוח ועל כל מילה ואיך זה יתפרש- את לא תהיי ממש "את", אלא משהו אחר, לא "שלך" וזה ישודר החוצה. נסי לזרום, ותראי איך תרגישי.

לגבי זה שאת מדמיינת איך תהיו זוג בעתיד וכו'- לדעתי זאת חשיבה בוגרת ביותר, את לוקחת אחריות ואת בודקת עם עצמך האם בעתיד את רואה אותו איתך. הרבה פעמים זאת אינטואיציה- תפתחי אותה, זה יעזור לך גם בהמשך. גם פה אני חושבת שאת מתנהלת נכון. תאפשרי לחיים לזמן לך את האנשים והאירועים - כל השאר יבוא בזמן שלו.

ליהי היקרה, ראשית, תודה על ההזדמנות שאת נותנת לי לדבר קצת על אהבה באופן כללי!
אין לי בשבילך תשובות פשוטות. אהבה זה משהו מורכב, יש בה הרבה רובדים שונים.
נדמה לי שמה שאת מדברת עליו יותר זו ההתאהבות. הפרפרים, ההתרגשות. אלו תחושות שנדלקות בנו לפעמים ברגע, ויש בהן משהו מאוד טוטאלי וסוחף, חייתי, עמוק. זה מציף אותנו כמו גל ולא מאפשר לנו לחשוב על משהו אחר. פולש למחשבות שלנו כל רגע.
יש אנשים שמחפשים כל הזמן את ההתאהבות הזאת. ההידלקות. כי זה ממש כיף. אומרים שזה כמו להיות ב"היי" מסמים. זו תופעה פיזיולוגית שקורית לנו במוח. הצפה של אנדורפינים, טרנסמיטרים שמאפשרים למוח להרגיש תחושות של אושר וסיפוק.
כאשר אנחנו מתבייתים על מישהו שמתחיל לעשות לנו את זה כמו שקרה לך עכשו מול הידיד, אז דווקא העובדה שהוא דלוק על חברה שלך יכולה אפילו להגביר את המשיכה אליו. דווקא הדבר האסור עלינו, או המסוכן, מושך עוד יותר.

לעומת זאת קשר מתמשך יותר תמיד מאבד את הריגוש הראשוני של ההתאהבות, של ההידלקות. נגזר עלינו שככל שנהיה זמן רב יותר עם בן זוג - ההתאהבות בו "יפוג תוקפה", ואם מה שאנחנו בעיקר מחפשים זה הריגוש הזה, הפרפרים, אז נגזר עלינו למצוא שוב ושוב פרנטרים חדשים, כדי לחוש את התחושות הללו!!!

הרבה זוגות מצליחים לעשות את המעבר מהתאהבות לאהבה מתמשכת. כאן זה כבר דבר אחר לגמרי! אהבה, בשונה מהתאהבות, היא זיקה של איכפתיות, של הערכה, פירגון, תמיכה, דאגה, שותפות, מחוייבות, אחריות, וכמובן חשוב שתהיה בה משיכה מינית והנאה ויכולת לבלות ולשוחח ולשתף זה את זו.

כך שהאהבה אינה מתקיימת רק בעולם הרגש. היא שולחת שלוחות הרבה מעבר לעולם הרגשי. זו כבר הווייה, עמדה מול בן הזוג ומול עצמך ומול העולם. וזו גם בחירה. בחירה שאומרת: אני איתך ולא עם מישהו אחר ואני משקיעה את כל כולי ביחסים איתך.

לכן חשוב קודם כל למצא את בן הזוג המתאים לך ביותר, שעונה כמה שיותר על מן ההיבטים שהזכרתי קודם, ולא רק גורם לך לפרפרים ולריגוש. מאוד יתכן שהעובדה שאת עכשו נמשכת לידיד הזה מעידה על כך שבן זוגך הנוכחי לא באמת מתאים לך, ומשהו בך יודע זאת בצורה אינטואיטיבית ומפנה אותך לחיפוש בן זוג חדש. לפני שאת מפנה את תשומת ליבך למישהו אחר - בדקי בינך לבין עצמך את האיכויות של בן הזוג הנוכחי מול הצרכים שלך בקשר בטווח הקרוב ובטווח הארוך. (לא ציינת בת כמה את).

אם אינך שלמה עם הקשר הנוכחי - חשוב לדעת לסיים אותו יפה, בצורה ישרה.

אני באמת חושבת על הידיד הזה כל הזמן ואני ממש נמשכת אליו
אני לא מעיזה להיפרד מחבר שלי
הוא כלכך אוהב אותי
ואני בת 17
לא נעים לי מאף אחד כי אני יודעת שכל צעד שאני יעשה זה יהיה טעות ומאוד קשה לי לפגוע באנשים

ליהי היקרה, אינני מופתעת שאת רק בת 17...
תראי, אם אם נשארת בקשר עם חברך בגלל שאת מרחמת עליו ונמנעת לפגוע בו - תדעי לך שזה עלול לפגוע בו ולהשאיר בו יותר צלקות אם תשהי זאת. אם הוא יגלה שאת דלוקה על מישהו אחר - זה עלול לפגוע בו יותר מאשר אם תהיי ישירה וישרה איתו, ותמשיכי את השיחה שהתחלת כבר לאחרונה כפי שכתבת לנו בהודעה הראשונה שלך ותגידי לו שרגשותייך אליו כבר אינם מספיק חזקים, וכי את זקוקה לפסק זמן.
בגילאים שלכם, כל שיחה כזאת נחרתת עמוק מאוד ומשפיעה אחר כך על איך הוא יראה את המין הנשי. אם תהיי ישרה איתו - הוא יוכל לתת אמון בנשים. אם תבגדי באמון שלו - הוא עלול בהמשך להיות חשדן ומריר כלפי נשים אחרות.

חשוב לדעת שמה שעובר עלייך עכשו בהקשר לאיך מסיימים קשר הוא חלק בלתי נפרד מעולם האהבה. אין אפשרות להיכנס לעולם הזה ולא לצפות שיהיה גם כאב ופגיעה לפחות אצל אחד הצדדים. אלו חוקי המשחק. מי שלא רוצה להיפגע - שלא יתאהב מלכתחילה...

מיה יקרה,

נראה כי בתקופה קשה זו בחייך זימנו לך החיים קרש הצלה. הבחור הזה נכנס לחייך ולמרות הקושי האובייקטיבי שלו (ושלך, כל אחד מכם בנפרד), קושי הנובע ממחלתך, הוא ממשיך להיות לצידך, לתמוך ולאהוב.
מעשיו והתנהלותו הכללית (ועצם העובדה שהוא מתמודד עם מחלתך ועם הקשיים הנלווים אליה לאחר זוגיות בת שלושה חודשים בלבד ) מעידים על רגשותיו כלפייך. את לא צריכה לחפור ולהציק, כפי שציינת, כדי לדעת מה הוא חש כלפייך.
ציינת כי הוא מתקשר, יוזם, רוצה להיפגש ובאופן כללי רוצה לבלות בחברתך. עוד ציינת כי הקשר עמו מדרבן אותך לטפל בעצמך. לאור זאת, למרות חוסר האנרגיות שלך, עשי כל שביכולתך כדי לשמור על הזוגיות הזו. נראה כי הוא מוצא חן בעינייך לא פחות משאת מוצאת חן בעיניו. התנהלי כך שהוא לא רק לא יפגע אלא יחוש שמקומו הטבעי הוא במחיצתך. במילים אחרות, נסי ליזום מפגשים, שיחות טלפון והרעיפי עליו הרבה תשומת לב, הראי שאכפת לך ושאת אוהבת גם כן.
לא פחות חשוב הוא שתעשי את הדברים הנכונים על-מנת לטפל במחלתך. היעזרי באנשי מקצוע, טיפול רפואי, טיפול תרופתי, אם יש צורך בכך, כך שתוכלי לעלות על המסלול הנכון לרפואה שלמה. אני מאמינה כי כאשר תחושי טוב יותר, פיסית ונפשית, הדבר ישפיע לטובה על התנהלותך הכללית בכלל ועל התנהלותך בתוך הקשר הזוגי בפרט.