פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

דני יקר,

אתה צודק. מהות הזוגיות היא השותפות, הפתיחות, החלוקה בנטל, הכנות, התמיכה, הפרגון והעידוד ומעבר לכל זה הצד שני ניטראלי ולא מעורב רגשית ולרוב יוכל להציע פתרונות יצירתיים, שונים ונכונים בזכות חוסר המעורבות הרגשית ונקודת המבט השונה שיש לכל אדם באשר הוא אדם.
כתבת נכון בפנייתך, בת-זוגתך רגילה להתנהלות מסוימת. היא רגילה להתמודד לבד ולכן אינה יודעת כיצד לשתף. השיתוף מבחינתה הוא סוג של התמודדות נוספת ובתקופה קשה עבורה אין לה כוחות נפשיים להתמודדות הנוספת והלא מוכרת הזו גם כן בנוסף להתמודדות שהיא נאלצת לעשות מול הקשיים שהיא חווה.
מאחר ואתה הורגלת, כנראה, לשתף ולדבר וכפי שציינת זה גם צורך אצלך ואתה אוהב את זה, זה מקל עליך ומסייע לך, אתה מתקשה לקבל ולהשלים עם הדרך שלה. הבשורות הטובות הן שהתנהלותה עשויה להשתנות, אולם לצורך כך עליך להיות מאוד סבלני, אוהב, תומך, מפרגן ומעודד. עליך לאפשר לה את הזמן על-מנת להתרשם כיצד אתה נוהג בתקופות קשות, להבין את היתרונות שבדרך ההתמודדות שלך, ללמוד לתת בך אמון מלא, גם עם הדברים אשר מעיקים עליה. ללמוד להיות שותפה מלאה שלך בזוגיות ולאפשר לך להיות שותף מלא עבורה.
אתם אמנם שבעה חודשים יחד והיא אוהבת אותך, סומכת עליך וטוב לה עם הידיעה שאת שם עבורה אולם היא זקוקה לעוד זמן על-מנת להגיע למקום בו אתה נמצא מבחינת הפתיחות והשיתוף.
לגבי הוריה, הם כנראה נקודה חלשה אצלה, בניגוד גמור לזוגיות שיש לה איתך, ולכן היא לא ששה ולא ממהרת, בלשון המעטה, להפגיש ביניכם. גם כאן אין מקום ללחוץ. זהו, כנראה, עוד קושי שלה איתו היא מעדיפה, בשלב זה להתמודד בעצמה, כפי שהיא רגילה. גם במקרה זה אפשר לה את הזמן שהיא זקוקה לו על-מנת להגיע למקום בו הוא תחוש צורך ורצון להפגיש ביניכם.

יונית יקרה,

הרגשות שלו אלייך יישמרו אך ורק במידה והם כנים, אמיתיים ומשמעותיים. אין טעם לשמור על קשר רק על-מנת לשמר את הרגשות שיש לו כלפייך. רגשות אמיתיים ומשמעותיים נשמרים מעליהם, הם פשוט לא מרפים ולא משתנים עם הזמן או המרחק, אלא אם מדובר בהרבה מאוד זמן ומרחק, משהו בבחינת רחוק מהעין רחוק מהלב וגם אז קשה להעלים אותם.
נראה כאילו משהו לפתע הפחיד/הלחיץ אותו, העבר, כפי שכתבת, עוצמות האהבה המשתנות שהוא חש כלפייך לאורך הקשר, חוסר הביטחון וחוסר הוודאות שלו שאת היא האחת שלו או סיבה אחרת. יכול גם להיות שהסיבה היא שהוא פשוט חש צורך לנסות ולהתנסות במערכות זוגיות נוספות, כפי שציינת, לפני שהוא "ננעל" על הזוגיות הרצויה ומתאימה לו ביותר.
מניסיונך את יודעת שמרדף והשקעה עודפת מביאים לתוצאה ההפוכה מהתוצאה הרצויה לך ולכן הייתי מציעה לך לאפשר לו את החופש שהוא מבקש לעצמו.
בפרק הזמן הזה גם את יכולה לנסות ולהתנסות ואולי דווקא את תמצאי את עצמך מעדיפה איש אחר. נצלי את הזמן הזה גם עבורך, באופן מפתיע גם עבורך זה יכול להיות חלון הזדמנויות ולא זמן המתנה בלבד.

הי מוניקה,

תודה רבה על התשובה המהירה. יש לי רק עוד שאלה קטנה :

כשהיום נפגשנו במקרה ראיתי את העיניים שלו בורקות (אולי בגלל שזה עוד טרי) ולכן חשבתי שאולי לשמור על קשר יעזור. כתבת לי בתשובה שאם הרגשות אמיתיים הם ישארו שם תמיד. אבל הרי הגעגוע יגמר מתישהוא אם לא נדבר, כי הגוף מתרגל לזה, לא ? ואז הדברים הופכים להיות יותר יבשים ? (האם היא היתה לי טובה? האם אהבתי אותה ?) - שאולי זה טוב דווקא. אני שואלת כי פשוט נראה לי שאפילו אני , שאני מאוד אמוציונלית , לא אצליח להחזיק רגשות לאורך חודשים - דבר שלא מעיד על תפיסתי את הקשר כי דווקא מאוד אהבתי אותו

תודה שוב

אני ממש מבין אותך, פרידה זה לא דבר קל בייחוד אם אוהבים אחד את השניה.
ממש כמו שמוניקה אמרה לך, אין טעם בלהישאר בקשר, מהסיבה הפשוטה שזה לא מוביל לשום מקום, ההישארות בקשר תימנע ממנו וממך להתקדם הלאה ומצד שני לא תוביל את הקשר שלכם לכלום.

הוא נפרד ממך, ייתכן וזה לא היה זה, ייתכן והוא לא היה בשל, את יכולה לברר איתו את העניין, ברור שהכל טרי הרגשות מדברים בעד עצמם, ברור שלך ולו כואב, אבל כנראה אם התקדמות הקשר שלכם הוא הגיע לצומת דרכים, להתקדם לעבר חתונה או לחתוך את הקשר, הוא עשה את החשבון האישי שלו והחליט לחתוך ועל כן אין טעם לשמור על קשר.

תני לו את הזמן שלו, שיעשה את החושבים שלו בבית, אם בזמן הזה הוא ירגיש שהוא טעה הוא ינסה לחוזר אלייך ייתכן שזה ייקח חודש ואולי שנה ואולי בכלל לא, את צריכה לדאוג לעצמך, וזה אומר לחזור למסלול כמה שיותר מהר, אני יודע שזה נשמע לך הזוי כי הכל טרי ומבחינתך הוא האחד אבל אין מה לעשות, תנסי ללמוד מהקשר הזה, ותתחילי להתנתק לאט לאט...פייס, תמונות, כל דבר שמזכיר לך אותו.

וזה בדיוק מה שמוניקה אמרה לך, תנסי לנצל את הזמן הזה להכיר מישהו אחר, אולי תתאהבי בסוג אחר של גבר.
פשוט כרגע הכדור במגרש שלו, הוא נפרד ועל כן הוא צריך ליזום רצון לחזור וזה תלוי בך אם תרצי לחזור ברגע שזה יקרה.

תני לזמן לעשות את שלו, אל תדחקי בו כי פשוט את תדחי את הפרידה זה הכל, אם אתם אמורים להיות ביחד אתם תהיו...

יונית יקרה,

אלדר כתב לך מאוד יפה ויותר מזה, מנקודת מבטו של בחור, היכול לראות ולהבין טוב יותר לליבו של בן-זוגך, בוודאי בהשוואה אליי ואליך, הנשים...
כאשר כתבתי לך לגבי הרגשות, התכוונתי שאם הרגשות שלו כלפייך אמיתיים, עמוקים ומשמעותיים הוא ינסה ליצור עמך קשר על-מנת לממש את תחושותיו, על-מנת לנסות שוב, על מנת לא להפסיד אותך ואת הזוגיות שהייתה לכם. אם הרגשות שלו כלפייך כה חזקים הוא לא יתנגד להם, הוא "ילך" איתם. אולם, על-מנת שהוא ידע בוודאות מה הוא חש, מה הוא רוצה ויחוש שלמות בנוגע לזוגיות שלכם ואלייך הוא זקוק מאוד לחופש שלו ולכן למרות הרגשות שיש לכם זה לזו הוא בחר, בשלב זה, לקחת פסק זמן על-מנת לחשוב על כך "ברגוע". יהיה זה נכון עבורו שתאפשרי לו את פסק הזמן הזה ויהיה זה נכון עבורך כדי שלך לא תהיינה ציפיות שיתבדו וכדי שלא ייוצר שוב מצב בו את רודפת אחריו ומרחיקה אותו מעלייך, כמו בתחילת הקשר שלכם.
למרות הקשיים שאת חווה עתה התרחקי ואפשרי לו את המרחב שהוא צריך.

רובי יקר,

הרשמת את הבחורה, מצאת חן בעיניה ובנוסף היא, כנראה, טיפוס שנקשר בקלות ומוחצן אשר מביע רגשות באופן מאוד דרמטי ובמילים מאוד גדולות, אבל אין ספק שכך היא חשה והיא מתנסחת בהתאם. אני לא רואה בכך משהו פגום או לא תקין.
יכול להיות שהיא הייתה שמחה אף לבלות עמך גם בטיול הזה, למרות שהוא תוכנן מראש, לפני היכרותכם.
מאחר וציינת שהיא מצאה חן בעיניך גם כן, אני מציעה שתבחן את הדברים לאחר שהיא תחזור, אז תוכל להתרשם נכון יותר ממנה ומהתנהלותה.

חסויה יקרה,

ראשית, עבורך, חשוב מאוד שתתחילי לטפל בעניין הזה ויפה שעה אחת קודם. למיטב הבנתי, מתוך העולה מפנייתך, הצלחת ל"החליק" את העובדה הזו מגיל 15 ואף גויסת, למרות שאנורקסיה נחשבת תופעה פחות רצויה בצבא, בלשון המעטה, והיא מטופלת על-ידי קב"ן. כאשר תפתחי את העניין הזה זה מאוד יקל על חייך, מול כולם ובוודאי עבורך. כבר לא תאלצי להסתיר דבר מאיש, תוכלי להתנהל באופן טבעי וחופשי והכי חשוב, בריאותית את חייבת לטפל בכך. אנורקסיה עשויה לפגוע בפוריות העתידית למשל ועוד סיבוכים שונים ולא רצויים.
באשר לבחור הזה שמוצא חן בעינייך, הוא יכול להוות טריגר עבורך להתחיל ולטפל באנורקסיה מהשורש.
את צודקת, מאחר וזוגיות מושתתת, בין היתר, על כנות, שקיפות, יושר, פתיחות ויושרה המהווים בסיס יציב לתקשורת זורמת ונכונה בין בני-הזוג, חשוב שתשתפי אותו, על אחת כמה וכמה מאחר והוא ממילא "עלה עלייך". ספרי לו את האמת, אפשרי לעצמך להיפתח בפניו. כלל לא בטוח שהוא ירצה ל"ברוח", יכול מאוד להיות שהוא דווקא יחליט שאת חשובה לו ושהוא רוצה לעזור לך לטפל בעצמך כראוי ודווקא יעריך את האומץ שלך להיפתח בפניו ויחליט להישאר על-מנת לתמוך ולסייע ככל יכולתו.
אם את חשה שיהיה זה נכון דווקא לאפשר לו "פתח מילוט", אמרי לו בפשטות כי אם הוא חש שיקשה עליו להתמודד עם המידע הזה הוא חופשי ללכת, ממש כפי שאת מרגישה.

מיטל יקרה,

כאשר בחרתם לחלק ביניכם את התפקידים השונים בתוך המשפחה, הבחירה, בעת שהייתה, הייתה, למיטב הבנתי, משותפת. הוא יהיה אחראי על כלכלת המשפחה שלכם, יפרנס וידאג למכל צרכיכם ואת תהיי אחראית על החלק הניהולי והתפעולי בכל הקשור בבית ובמשפחה, וזה כולל את האחריות, הלא מבוטלת, על התפתחותו הנכונה של ילדכם.
המסגרת המשפחתית הנכונה והבריאה הינה שותפות, כמו כל שותפות אחרת, במובן הזה שלכל אחד מן הצדדים יש "קול שווה" לקולם של השותפים האחרים, לכל שותף יש את תחום האחריות שלו, תחום אחריות בו יש לו יתרון יחסי על-פני האחרים ובו הוא טוב יותר וכל שותף זכאי לשקיפות מלאה לגבי תחומי האחריות של האחרים ודרך התנהלותם. השותפות מבוססת ומושתתת, כתנאי הכרחי, על עיקרון השוויוניות וזאת על-מנת לאפשר איזון ויציבות בתוך השותפות.
ההתחלה אצלכם הייתה טובה אולם, משהו השתבש בדרך. בעלך קיבל "תיאבון" לנושא השליטה והוא נהנה מכך שהמידע נמצא בידיו בלבד ושהוא היחיד אשר יכול לקחת החלטות לגבי דברים שונים, כמו הוצאות שונות או הסכום השבועי שאת "זכאית" לקבל ממנו. השליטה הזו גורמת לכך שהאיזון העדין נשבר ולכן נוצרים בלגאנים, כפי שתיארת זאת. מעבר לעובדה שלך לא נוח עם המצב הזה, ילדכם עשוי לחוש אף הוא שלא בנוח, בלשון המעטה, שהרי הוא לא יכול שלא לחוש במתח הנוצר ביניכם ובחוסר שביעות רצונך והלא את היא זו הנמצאת עימו. גם אם תשתדלי בכל מאודך שהוא לא יחוש בכך לא תוכלי לגרום לכך שהוא לא ירגיש אותך, למרות גילו הצעיר, ילדים תמיד חשים את סביבתם, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר באמא. הדבר יכול לבוא לידי ביטוי בחוסר שקט אצלו, בכי מוגבר וכד'.
בעלך חייב להבין את המצב לאשורו ואת ההשלכות שיכולות להיות לצורך שלו בשליטה על כל אחד מכם לחוד ועליכם כמשפחה. גם אם העסק שלו נקלע לקשיים או לחילופין, נמצא בתקופה פחות טובה לאחרונה, את זכאית לדעת בדיוק מה קורה שם. בתור מישהי שמנהלת ומתפעלת בית ומשפחה, יש סיכוי טוב שלאחר שתביני במה דברים אמורים תוכלי להציע פתרונות אפשריים ונכונים, פתרונות אשר בעלך, למרות ניסיונו, לא חשב עליהם.
לצערי, אין לי פתרון קסם עבורך, אולם אני מציעה לך לחשוב מהי הדרך הנכונה ביותר "להגיע" אליו, מה מניע אותו, מה יגרום לו לשתף אותך ולזכות ממך להצעות ייעול, תמיכה ואוזן קשבת. את מיטיבה להכירו ולכן אני מאמינה שתוכלי למצוא את הדרך הנכונה לליבו.
מאחלת לך הצלחה רבה!

תודה רבה על העצות אני מודעת שכל מה שמרגיש אצלי עובר לילד ולכן מאוד קשה לי להתמודד עוד יותר עם הכל . כתבת לי שאת הבחירה עשינו יחד אבל זה לא היה ככה זה מאחר ואני מרגישה שאין לי שליטה והוא אומר ועושה את המילה האחורנה ומחליט בשבילי גם . תראי הוא אבא טוב ובעל שלא מחסיר דבר מהבית הבעיה שלי שאני לא מסוגלת שמחליטים בשבילי ורוצה מאוד לחיות בשותפות מלאה כי זאת הדרך לזוגיות טובה לדעתי אבל אני לא יודעת איך עושים את זה אנסה וניסיתי כבר כן להגיע עליו אבל מרגישה שאני מרימה ידיים אני מאוד פגועה ממנו הוא לא מדבר יפה וכבר לא מכבד אותי כמו בעבר משהו השתנה אצלנו גם אצלי אני מודה אז גם זה וגם ענין הכסף מאוד מקשה האם את חושבת שעם אני ילך לטיפול לבד בכל אופן זה יכול לעזור ? האם את מקבלת אשמח לקבל פרטים .
תודה רבה רבה

מיטל יקרה,

הזוגיות היא באמת כפי שאת רואה אותה, שותפות מלאה בכל. אין מקום לבעל שליטה ולעושה דברו. ברור לי שאת אישה עצמאית (שהרי את מנהלת את ביתך בכוחות עצמך ובנוסף גם אחראית על גידולו של ילדכם) ואני מבינה את הקושי שלך בלהיות תלויה בהחלטותיו של מישהו אחר שאפילו לא משתף אותך בלקיחתן. חבל שהוא בוחר להתייחס אלייך באופן כזה שאת חשה שהוא מכבד אותך פחות. יחס גורר יחס ולכן אך טבעי הוא שתחושי פגועה ושתחפצי להתרחק ממנו. מעצם היותך אדם את ראויה לכבוד הן ביחס והן בשפת הדיבור על אחת כמה וכמה מאחר ואת אשתו ואם בנו.
התנהלותו מקרינה, באופן כללי, סוג של מצוקה שהוא אינו מצליח להתמודד עימה כראוי ופשוט "מוציא את זה" עלייך. נראה לי שלרוב (לפחות) הוא אינו מתכוון להיות בוטה או לא נעים כלפייך. מצוקתו ותסכולו הם שגורמים לו להתנהלות שאינה במקומה (וזה כמובן לא תירוץ ולא מצדיק את התנהגותו כלפייך).
על-מנת לנסות ולהסדיר את המצב בביתכם מישהו מכם צריך להרים את הכפפה, לתפוס את המושכות ולכוון למקום טוב. מאחר וציינת שאת מנסה וניסית בעבר אולם את חשה שכוחותייך אוזלים, כלומר יש בך את הרצון לשפר, לתקן וליעל, את זקוקה להכוונה, הדרכה, תמיכה וחיזוק.
לכן, לשאלתך, פנייתך לאיש מקצוע תוכל לסייע רבות, גם לך באופן אישי וגם לכם כמשפחה.
כאשר את תשתני ותתנהלי אחרת, נכון יותר ובאופן אפקטיבי, בעלך ייאלץ לשנות את התנהלותו (גם במקרה זה יחס גורר יחס) ולהתנהל אחרת, נכון יותר, נעים יותר ומכבד.
אשמח לסייע ככל שאוכל. לפרטים נוספים, תוכלי לפנות אליי למייל או בנייד, לנוחותך.

אור היקר, דווקא משום שכתבת שכבר היה ביניכם קשר זוגי ומיני בעבר, והיא מרגישה לחץ ורתיעה ממגעך - יש כאן כנראה איזה מחסום פסיכולוגי.
אני ממליצה שהיא תלך לבדה ליועץ זוגי (לאחר בירור שהוא נכנס גם לתחום המיני)על מנת להיכנס יותר לעומק מה הבעייה. לפעמים בשיחה כזאת אפשר לאתר את מקור הבעייה ולטפל בכך בשיטות שונות. אינני חושבת שמדובר בטיפול תרופתי במקרה כזה, אלא שינוי בצורת המחשבה, ואולי גם המלצות שונות לגבי ההתנהגות.

אייל היקר, עולות מדבריך כמה שאלות:
עד כמה יש לכם נושאים משותפים? אם כבר עכשו אתם לא מוצאים נושאים שמעניינים את שניכם, זה עלול רק להחמיר עם הזמן
היא מסתירה מפניך דברים, וחוששת מתגובותיך אם תדע את האמת. נכון שתופעה כזאת קורית הרבה אבל היא איננה בריאה לתקשורת ביניכם.
הלחץ שלה להתחתן אף הוא אינו בריא ליחסים שלכם. יתכן שזו הסיבה מדוע היא מסתירה ממך דברים שיגרמו לך להיסוסים לגבי החתונה. אתה צודק שכדאי לקחת זמן ולחיות יחד על מנת לראות עד כמה אתם מתאימים.

בגלל שלוש הנקודות הללו - וגם הפער האקדמי שילך ויגדל אם אתה לא מתכוון ללמוד - חשוב מאוד לקחת את הזמן ולא להילחץ עם חתונה לפני שאתה בשל ומוכן לכך.

שירז יקרה,

לבעלך יש חולשה, כנראה, לאתרים הלא צנועים האלה, כפי שניסחת זאת. חולשה בה הוא לא גאה. לכן, הוא לא מיהר לשתף אותך ולספר לך על כך שהוא גלש ולאחר מכן גם לא מיהר להתוודות על כך. יחד עם זאת, בסופו של דבר היושר שלו, היושרה שלו, הכנות שלו ואני מניחה שהאהבה שלו אלייך והמשמעות הגדולה שיש לזוגיות שלכם בחייו, הכריעו את הכף ולמרות חוסר הנוחות שלו וחוסר הנעימות שלו הוא התוודה על הגלישות הנ"ל.
מתוך העולה מפנייתך אני חשה שהאיש שלך אוהב אותך מאוד, כפי שכתבת ושאת חשובה לו וברור שאין לו שום כוונה לפגוע בך. הוא באמת לא רוצה להתפתות ולהיכנס שוב לאתרים הנ"ל ואין לי ספק שהוא יעשה כמיטב יכולתו כדי לשלוט בכך.
מאחר והגלישות הנ"ל לא פוגעות במאום בזוגיות היפה שלכם הייתי מציעה לך לשחרר את החששות אשר מקננות בך, כדי שהן לא תפגענה בך ובכם. נסי לתת בו אמון. אני מאמינה כי כאשר הוא ידע שאת מאמינה ביכולתו לשלוט בכך הוא ישתדל יותר על-מנת לעמוד בציפיותייך ממנו ולא לאכזב אותך.

הי מוניקה יקרה,
ראשית אודה לך מאוד על תגובתך הנבונה והמהירה.
כתבת שהגלישות הללו אינן פוגעות בזוגיות שלנו מאום, מדוע? כאשר הוא כן גלש זה פגע בנו מאוד.
האם באמת לרוב הגברים יש חולשה לאתרים הללו, גם דתיים?
זה מוריד בעיני את הערך שלו כבן אדם אם הוא לא מסוגל להשתלט על דחפיו,
מה את חושבת?
שירז

שירז יקרה,

בתחילת פנייתך הקודמת ציינת כי בעלך מאוד אוהב אותך ונמשך אלייך ולכן הסקתי כי הזוגיות שלכם לא נפגעה. צר לי אם הבנתי באופן לקוי את המציאות.
כעת אני מבינה עד כמה הגלישות שלו פגעו בכם מאחר ומבחינתך נפגע האמון. כלומר בראייה שלך, הגלישות הנ"ל פסולות וגם הבחירה שלו שלא לשתף אותך בכך ולאחר מכן לנסות ולהסתיר זאת ממך פסולים, ואני בהחלט מבינה אותך ומסכימה איתך.
לא יודעת לענות לך לגבי רוב הגברים וחולשותיהם בנושא הגלישות (וכן, גם דתיים הם גולשים) אך לדעתי, זה פחות חשוב. אם כולם גולשים זה לא עושה את יותר או פחות מקובל או בסדר. אם זה לא מתאים לך זה לא צריך להיות!
כל אחד והיכולות שלו, כוח הרצון שלו לעמוד בפני פיתויים והיכולת לשלוט בדחפים במקום שזה יהיה להיפך. הכניעה לפיתוי כזה או אחר הינה חולשה, אמנם, אך לכולנו יש חולשות והן לא הופכות אותנו לנחותים או פחות "שווים" או לא ראויים להערכה.
אני שבה ומציעה לנסות ולתת בו אמון. אמונתך בו עשויה לחזק אותו כן לשלוט בדחפיו. כמו כן, אני שבה ומציינת כי לתחושתי את חשובה לו וכן הזוגיות שיצרתם יחד. נסי לגרום לו להבין עד כמה זה מפריע לך ועד כמה את מאמינה בו ולו שהוא לא ישוב ויגלוש ואני משוכנעת שהוא יעשה כמיטב יכולתו והרבה יותר מזה על-מנת להימנע מכך.

מזדהה עם כל מילה שמוניקה כתבה לך,

ואם יורשה לי להוסיף...

אני מבין שאהבה שלך אליו באה מתוך דאגה ורצון לשמר על 'קדושת הקשר הזוגי' שיהיה רק שלכם ללא התערבות חיצונית של סרטים וכו' מכיוון שאת פוחדת שהוא ייפול בראייה ואח"כ במעשים ואז הזוגיות שלכם ח"ו תתפרק,

לקחת על עצמך משימה שעל פניו נראית טובה כדי לשמר את הזוגיות שלך,

המציאות מוכיחה את ההפך, לכל אדם יש את הפרטיות שלו וחשוב לאפשר לו את המקום הזה, את יכולה לבקש ולהדגיש בפניו עד כמה זה מפריע לך כי בכל זאת אתם חיים בבית משותף ואם אכן דברים כגון אלו מפריעים לך לניהול תקין של הזוגיות אז מחובתו להתחשב ברגשותייך, אבל לא מעבר לכך,

ברגע שתיטלי את משימת השוטר/השומר בבית, הפסדת את הכלל החשוב ביותר בזוגיות בריאה שבו כל אחד יוצק לתוך הזוגיות את הייחודיות שלו כאדם עם רצונות ושאיפות משלו,

-דרך אגב-
דאגה זו משותפת לכלל הנשים ללא הבדל דת או תרבות, כי תמיד יש את החשש שהגבר יראה בחורה יותר יפה וישכח את מה שיש לו בבית,
אולם צריך להיזהר שהאחריות לשימור הזוגיות לא תהפוך ל-שליטה ולרכושנות כי אהבה כוללת בתוכה עוד כמה יסודות בסיסיים מסוימים כמו --- מתן כבוד!

כבוד משמע דאגה שהזולת יגדל ויתפתח כמו שהוא, ולא כפי שאני רוצה שהוא יגדל בשביל טובת הנאה שלי, ובמקרה שלך אם אינני טועה את רוצה לשמור על ה- "יראת שמיים" שלו כביכול, אז זהו שלא בשביל זה באת לעולם ואין זה מתפקידך, ובוודאי לא בדרך שאת חושבת לנכון לפעול,

את רוצה לדאוג לו/לכם/לך?
תנהלו תקשורת פתוחה שמאפשרת לחשוב ולעשות דברים גם כשהם מנוגדים לתפיסת העולם האישי שלך או שלו, ובכל זאת אתם מתאמצים ללכת לקראת! כל אחד בתורו הולך לקראת השני למען מטרה משותפת שהיא >>>שיהיה לכל אחד טוב במקום שהוא נמצא מבלי לגרוע או לקחת משהו מהאחר,,,

שבת שלום ובהצלחה

כתבתם ממש יפה, אצטרך לקרוא מספר פעמים כדי להפנים לעומק.
בני:
מה שהכי הפריע לי זה חוסר הכנות, פחות המקום של יראת שמים.
יש בי מקום סמוי שרוצה שליטה בכל מקום וכשזה לא מתאפשר אני מתוסכלת- מנסה לעקל את מה שכתבתי עכשיו.
האמת אני פשוט מפחדת להיות נבגדת, מפחדת להיפגע.
הכנות בקשר כל כך חשובה לי, אם הוא היה מספר לי בכנות שהוא גלש הייתי מקבלת ומעריכה אבל זה פגע לי באמון החוסר כנות שלו בהתחלה.
האמת, אמרתי לו בצחוק - בוא נתחיל לראות סרטים כאלה יחד ועכשיו שאני חושבת על זה, זה נובע גם מרצון לשלוט ולהיות נוכחת.
מנסה לסדר שוב את המחשבות ואולי אכתוב שוב.
תודה על התגובות הנבונות אשמח לעוד תובנות.
למה אני כל הזמן מפחדת להיות נבגדת?

שמח שעזרתי וגאה בכך שאת מזכירה אותי באותה נשימה עם מוניקה,
התשובה שלה הייתה צריכה לחולל אצלך משהו בכיוון של לשחרר ולהתחזק,
התגובה שלי הייתה כמין דחיפה קטנה וראייה מזווית אחרת.
-
אני סבור שהיות והוא מתבייש וחשב אז שזו הייתה מעידה חד פעמית ולכן לא טרח ליידע אותך,
בכל מקרה מה שחשוב שתשבי עם עצמך ותבדקי באמת מה מפריע לך, תנהלי עם בעלך שיחה בלי האשמות, אלא כצורך להבין מה בדיוק מפריע לך, ואם את כבר יודעת את הסיבה כפי שאכן כתבת שיש לך צורך בשליטה בכל מקום, אז הנה יש לך על מה לעבוד!
תנסי לשחרר לאט לאט בכל פעם משהו קטן עד שתרגישי שאינך חייבת להיות בשליטה, (אין טעם להיכנס כאן לניתוח פסיכולוגי מדוע את רוצה להיות בשליטה כל הזמן, אני מציע שתיגשי למס' שיחות עם אנשי מקצוע לשם כך,) אבל עד אז את יכולה לקבל החלטה אמיצה ברוח הדברים שכתבת כמו לראות איתו ביחד שזה ראיון נהדר רק בבקשה אל תהפכו את זה למשהו קבוע כדי לא להתמכר ח"ו. זה טוב ובריא מידיי פעם כדי להוסיף טעם לתבלין אבל לא מעבר לכך,
-
בנוגע לפחד להיות נבגדת, מצד אחד זאת הרגשה טבעית של כל בן אנוש הרוצה לשמור את הקיים עם חשש מסוים לאבד את מה שכבר השיג,
אולם מצד שני קשה לנהל חיים נורמאליים עם חששות ופחדים, ולכן צריך לדעת לשים גבול לחששות כדי שלא יגבילו אותך או את הזוגיות שלכם, כי אז את מאבדת בעל כורחך את הדבר שמפניו את חוששת, הבנת את זה?
כללו של דבר- מותר לפקוח עיניים, אבל בגבול הטעם הטוב, אם את מרגישה שהפחדים משתלטים ומשתקים אותך זה סימן שעברת את הגבול, ועלייך לקבל טיפול בהתאם.
-
תבדקי גם עד כמה את מעריכה את עצמך כי בדרך כלל אישה עם מודעות עצמית נמוכה יכולה לפתח את התסמינים שהזכרת, אולי כי היא לא בטוחה במקום שלה, ומכוח זה היא מתחילה לחשוש ולדמיין תרחישים שלצערנו מגשימים את עצמם בבחינת "את אשר יגורת בא לך".
תכלס- תחשבי טוב יהיה טוב, אל תעשי עניין מזוטות, ובכל זאת מה שמפריע לך תלבני עם בעלך בניחותא, כשהמגמה היא להקשיב ולראות גם את הצד שלו ללא שיפוט או דעות קדומות, לאחר השיחה אתם מגיעים להחלטות ביחד ומנסים לצמצם את הפערים עד כמה שהינכם מסוגלים והכול בשם האהבה והשלום,
עוד דבר חשוב כשאת מוותרת למען מטרה חשובה אף פעם אל תוותרי על עצמך, אל תמחקי את הזהות האישית שלך! כמו שנאמר " לתת מעצמך ולא את עצמך!
בהצלחה

הי ,
אני שמחה שאתה כותב מזווית של גבר.
ולעצם העניין-
אני יודעת שאני חייבת לשחחר את הפחדים והחרדות ומוכרחה להתחיל בטיפול, מתקשה לעשות את הצעד הזה ובנוסף איני יודעת למי ומה יהיה הכי טוב בשבילי.
דווקא אני עם ביטחון עצמי סבבה, אך אני שומעת כל כך הרבה סיפורים,- גם בתוך הסביבה הקרובה, הם משפיעים עלי ומפתחים בי חרדות. מנסה להתנתק מהסיפורים האלה אבל הם סובבים אותי- אני ממש במצב שמצריך טיפול: קוראת הודעות, חושדת וזה מזיק לזוגיות שלנו.
כל כך רוצה להרפות, לסמוך, להאמין ולהעריך.
בעניין ביטול הרצון שלי- אני מרגישה שהרבה פעמים אני פשוט רואה רק את עצמי ולא את שנינו ולא אותו.
לחיי האהבה והלוואי שנחייה חיי סבבה

דנה יקרה,

את צודקת בעניין הזה שאם בעלך לא רוצה/ירצה לשתף פעולה שום סיוע מקצועי לא יוכל לעשות זאת עבורו או במקומו ולא משנה כמה מנוסה, מקצועי או מיומן איש המקצוע עשוי להיות. אולם, מתוך הדברים שכתבת אני מקבלת תחושה שהוא פשוט לא מסוגל. הוא חווה קושי נפשי וגשמי כאשר הוא נאלץ להיפתח וכפי שאת ניסחת זאת "לוקה בחסימה רגשית". מאחר ואינו מצליח להתמודד עם הקושי הזה הוא "ננעל". השוני הקיים ביניכם בעניין הזה הוא הגורם לקושי ו"לתקיעה" הזוגית שלכם, כפי שכתבת. הפתיחות שלך והקלילות שלך בכל התחומים מלחיצה אותו עוד יותר וכאילו מאירה בפנס חזק עם זכוכית מגדלת את מוגבלותו בנושא. הבשורות הטובות הן שזו מוגבלות שעם המון סבלנות, נכונות, תמיכה, אהבה, עידוד, פרגון ורצון יכולה להיעלם או לפחות להתגמד.
מאחר ואתם נשואים כ"כ הרבה שנים ובוודאי עברתם לא מעט יחד, סביר להניח שגם חוויות אשר עומדות לזכותו, הייתי מנסה לסייע לו ולזוגיות שלכם, ככל יכולתי, לפני שהייתי שוקלת לפרק את החבילה שגם זה פתרון שלא פשוט להתמודד עימו וגם לו יהיו השלכות על כל אחד מכם.
בראייה שלי, בעלך חייב לחוש מאוד בנוח מולך ומול איש מקצוע על-מנת שיוכל לשנות את גישתו ולהתחיל לעשות את צעדיו הראשונים לכיוון הרצוי לך. ספקי לו את התמיכה המרבית שתוכלי, את כל העידוד, הפרגון, ההקשבה והאהבה שתוכלי לגייס לטובת התהליך. אני חושבת שלמען הזוגיות שלכם כדאי שהוא ישקול להיפגש עם איש מקצוע עבורו, לא בתהליך זוגי בשלב הזה. איש המקצוע אשר יוכל לרכוש את אמונו יוכל לסייע לזוגיות שלכם רבות.
אגב, האם לאורך כל תקופת היחד שלכם הוא היה איש סגור או שמשהו השתנה בו לאורך השנים?
במידה והוא היה שונה בעבר, מה לדעתך יכול היה לגרום לו להיסגר כך/לחשוש מהפתיחות?
אשמח לקבל את תגובתך.

דנה יקרה,

מתגובתך אני מקבלת תחושה כי קצה סבלנותך וכי פנייתך לפורום שלנו נעשתה בתקופה בה את כבר לא יכולה לשאת את הקשר שלכם במתכונתו הנוכחית, כלומר קשר מצוין המבוסס על חברות בעיקר (או בלבד?) ללא האינטימיות הזוגית על כל המשתמע מכך, אינטימיות וזוגיות להן את זקוקה ורוצה.
עלייך להביא בחשבון כי התנהלות שלך המשדרת חוסר סבלנות ו/או קץ לקשר, כמות שהוא מזה זמן רב, למיטב הבנתי, לא יקדם אותך לכיוון הרצוי. על-מנת להביא את בעלך ל"מקום" הרצוי לך את צריכה לגייס המון תמיכה, עידוד, פרגון והקשבה ולשדר אותם בהמון אהבה ובעוצמות גבוהות. הוא חייב לחוש שאת איתו לגמרי בקטע הזה, בו הוא ממש מתקשה. כל גישה אחרת "תנעל" אותו יותר ותרחיק אותך ממטרתך ואותו מהפתיחות אליה את כה רוצה שהוא יגיע.
מאחר וציינת באופן כה נחוש כי סיוע מקצועי עבורו הוא, לפחות בשלב הזה, מחוץ לתחום, אולי תרצי לשקול סיוע עבורך, על-מנת שאת תמלאי את המצברים באופן כזה שתוכלי לסייע לו ולכם ותגרמי לו לרצות לנסות לפחות.
הקשר שלכם, כמו שהוא היום, מעיד על כך שאת משמעותית וחשובה לבעלך, כמו גם הזוגיות שלכם. אני באמת מאמינה שאם תבואי לקראתו בנושא הזה והוא יצליח להבין את כמה זה חשוב לך הוא ינסה לעשות ולהשתדל עבורך, אולם את היא זו שצריכה להוביל, ליזום ולגרום לו להתנהל באופן שאת רוצה ובנתיב שאת מעוניינת בו. בראייה שלי ומתוך ניסיון אהבה הינה מניע חזק ועוצמתי ביותר. סיוע מקצועי יוכל לעזור לך לפעול נכון ובאופן אפקטיבי.

אושרת יקרה,

ציינת בפנייתך שתי נקודות מאוד חשובות ומרכזיות.
הראשונה, אותה הזכרת בתחילת דברייך, היא הזוגיות היפה, היציבה והאיתנה אשר יצרתם יחד המושתתת על אהבה וראיית עולם דומה ומאפשרת הבנה, שיח פתוח וכן ושותפות אמת. כמו שזוגיות בריאה ונכונה צריכה להיות.
העובדה השנייה אותה הזכרת בפנייתך, והיא חשובה לא פחות, היא שבעבר ידעת מערכות קשרים זוגיות רציניות. כלומר, את יודעת להעריך את הזוגיות הנוכחית מאחר וחווית קשרים זוגיים בחייך ויש לך גם מקורות השוואה. הזוגיות הזו עומדת בכל ציפיותייך, טוב לך ואת יודעת בוודאות ש"זה זה" ושהוא האחד שלך (מה שלא ציינת לגבי מערכות קודמות). אני מניחה, שאם משהו היה "מאולץ" או לא מספיק אמיתי בקשר הזה זה היה צורם לך מאוד ולא היית חשה כה בטוחה בקשר שלכם. לאור זאת, אני מניחה שהאיש שלך באמת אוהב אותך, מעריך אותך ואת הזוגיות שלכם ועוד יותר מעריך את הנוכחות התמידית שלך (את לידו ולא אי-שם), את היציבות שאת מקנה, הביטחון, השקט והשלווה הנפשית.
בן-זוגך ידע אהבה גדולה נוספת בחייו, הקשר עם האקסית. למיטב הבנתי, לא היה זה הוא אשר בחר לסיים את הקשר ולכן תהליך הפרידה הנפשי שלו ממנה נמשך לאחר הפרידה הגשמית בפועל/במציאות. הרגשות שלו אליה היו (עם דגש על לשון העבר) משמעותיים ולכן גם הפרידה הנפשית שלו ארוכה. טוב שהוא משתף אותך לעיתים וכל הכבוד לך שאת נכונה להיות שם עבורו כאשר הוא זקוק לאוזן קשבת. אני משוכנעת שהוא מעריך זאת. השיתוף הזה, גם אם הוא לא נעים לך ו/או קשה עבורך, מחזק את הקשר שלכם ואת הביטחון זה בזו מאחר והוא מאפשר כנות ופתיחות לגבי כל נושא.
מקריאת דברייך ברור לי (ואני חושבת שלפחות קצת גם לך) שאת חשובה לו מאוד, משמעותית בחייו ושהוא מאוד אוהב אותך וקשור אלייך. לכן, הייתי מציעה לך להמשיך את המערכת היפה שלכם ולנסות לזרום עם הטוב וה"יחד" האמיתי הזה. נסי לא להיכנס ל"פינות" כמו שציינת, כאשר הוא לא משתף האם הוא חושב עליה וכד'. אני מאמינה שהקשר האמיתי והחי שלכם יסייע לו רבות בפרידה הנפשית הסופית ממנה.

תראי כל קשר הוא שונה בצורה שלו בייחוד שלו ועל כן ההשוואה שאת עושה היא לא נכונה ולא טובה, את לא צריכה להשוות בינה לבינך, מי שאמור לעשות זאת זה בן זוגך, תלוי מה הוא מחפש, מה חשוב לו בקשר.
השוואה זה דבר טוב, זה נותן לנו אפשרות לבדוק דברים לדעת לשים דברים בפרופורציות, להעריך דברים מסויימים, כל עוד בן זוגך עושה את ההשוואה ולא את.
ולמה לא את, כי ברגע שאת מכניסה את עצמך, את תמיד תמצאי משהו שיגרום לך להיפגע רגשית, להרגיש פחות מיוחדת, פחות נחשקת, ההשוואה היחידה שאת צריכה לעשות זה בינו לבין האקס הקודם שלך...יתרונות חסרונות.

בן זוגך עבר תקופה קשה, וכמו שמוניקה ייעצה לך, חשוב שתקשיבי לו תתני לו לשפוך את הלב, זה יחזק את הקשר בינכם, את האמון ויקל עליו רגשית. אל תחשבי עליה יותר מדי כי כרגע היא לא קיימת בעולם שלו.

לגבי השאלה הגדולה, אם את האחת בשבילו, את זה את תצטרכי לברר, יש לי הרגשה כאילו את מרגישה שנכנסת לנעליים גדולות שלא תוכלי למלא ועלכן הסיכוי שלכן להיות ביחד הוא קלוש.
דעתי בנושא, שכל אחת מביאה איתה משהו מיוחד לקשר, אם הקודמת הייתה הדוגמנית "האמריקאית" לך יש את התוספות שלך, הקשבה נתינה.

על כן אם הקשר בינכם הוא טוב ואת מרגישה את השיתוף פעולה, את אהבה והיחס. אין לך מה לדאוג מהאקסית.

והמפורטות..

לקחתי לתשומת לבי הכל ואני מקווה שהחששות יישארו בגדר חששות ויתפוגגו עם הזמן.

ידעתי מערכות יחסים, אך אהבה והתאמה כה גבוהה מעולם לא.

שיהיה לכולם סופ"ש נעים.

דבר ראשון אל תהיי כזאת מיואשת

אני מבין אותך, אבל אלו חיי הרווקות, לוקח זמן עד שמוצאים התאמה.

אני לא חושב שיש טעם שתמשיכי להיפגש איתו, אלא תמשיכי הלאה, יכול להיות שמשהו שם לא התאים לו בדרך, אני לא חושב שזה משנה אם את שוכבת עם בחור בפגישה רביעית או שביעית, העיקר לא בראשונה.

תלמדי להנות מהכרות עם אנשים, תלמדי לזהות מה מתאים לך, איזה סוג טיפוס, אופי, יופי וכד', תלמדי לזהות מי רציני ומי לא.
אני מניח שהרגשת שהיה חיבור אבל יכול להיות שמשהו השתבש בדרך שגרם לו לרדת מהעניין, אל תקחי את אישית זה הכי חשוב.

אני יכול להגיד לך על עצמי, לעיתים אני יוצא עם מישהי ואנו מבלים וצוחקים ואני מרגיש שיש חיבור, ושהיא מאוד מעוניינת בי...אבל בסוף מתברר שלא, ולעיתים זה הפוך...
וזה באמת לא משנה מה הסיבה, מה שחשוב שתהיי שלמה עם עצמך ואם איך שאת, והכי חשוב תלמדי להנות מהדייטים וככל שתהני מהם כך ירצו להיות יותר בקרבתך.
ויש עוד משהו לעיתים לעיתים אנו רוצים להיות אם טיפוס מסויים של אנשים שלא תמיד מתאימים לנו...נכון אפשר לנסות ולנסות ואולי מתי שהוא זה יעבוד, ואפשר גם לנסות כיוון אחר, לבדוק סוג אחר של אנשים.

המון בהצלחה

מיואשת יקרה,

קשה לי להיכנס לראש של הבחור הזה ולהסביר לך את פשר ההתנהלות שלו. אני מניחה שבתקופה שהייתם יחד הוא באמת נהנה מחברתך וממך ובוודאי חשת בזה וגם חשת, פחות או יותר, משהו דומה. אולי הוא החליט שה"קטע" ביניכם לא רציני, אולי משהו אחר לא התאים לו, כפי שאלדר כתב לך, אולי...בכל אופן לא הייתי משקיעה בכך מחשבה נוספת. מאחר והוא אכזב אותך, פעם אחר פעם, נעלם, הבטיח ליצור קשר ולא קיים וממשיך להתנהל במעין חוסר התחשבות בך וברגשותייך הייתי ממשיכה הלאה. היה נחמד ונחמד שהיה וכעת הגיע הזמן לעבור לקשר הבא.
בנוסף לכך, אם אני מבינה נכון, את מחפשת קשר יותר רציני, עם בחור יותר משקיע/יציב והבחור הזה לא נראה לי מועמד מתאים. כך שאם הוא יחליט לממש את געגועיו וליצור קשר, אולי כדאי שתשקלי שוב אם לך זה מתאים.

בסוף החלטתי שאני כן מדברת איתו. אמרתי לו חד משמעית "אם לא מתאים לך, זה בסדר הכל סבבה. רק תגיד לי שאני אדע".
הוא אמר שזה ממש לא המצב.. שהוא עמוס בלימודים.. שככה וככה.

אמרתי שכשהוא יהיה רציני יש לו את המספר שלי ואני לא מנסה שום דבר איתו יותר כי לא נעים לי להרגיש כאילו שאני רודפת אחרי מישהו.

ואכן, יום אחרי זה, הוא התקשר. .ושלח הודעה.. ושאל מתי אפשר שניפגש.. כמובן שקצת משכתי אותו.. בסופ"ש האחרון נפגשנו והיה מדהים.

היום הוא כבר שלח הודעה.


אולי הפיתרון הטוב ביותר הוא פשוט להגיד מה שמרגישים.בלי להתבייש. כי בסוף אני זו שמפסידה מזה. יכול להיות שיש בחורים שהם סתם ביישנים ויכול להיות שהוא סתם אפס. לא נדע אם לא נדבר...

הנה לקח לחיים.

מיואשת יקרה,

נראה שאת בחורה חזקה ושאפתנית אשר יודעת בדיוק מה מטרותיה ויעדיה וגם יודעת היטב כיצד להשיג אותם. כמו כן, אינך אוהבת להשאיר דברים פתוחים ולא ברורים ואת עושה את מה שצריך על-מנת שהכל יהיה ברור וסגור, מבחינתך. כל הכבוד לך על כך!
אין ספק כי יכולות אלה הינן מתנות בהן ניחנת והן תעמודנה לזכותך בכל צומת בחייך.
תודה על שבחרת לשתף אותנו כאן בפורום בהתפתחויות. אני יותר ממסכימה איתך שיש כאן שיעור לחיים.

דור יקר,

כאם, אני מסוגלת להבין את רצונך העז, כמו גם, את הצורך הבוער בך, להגן על בנך. הרצון הזה קיים בנו מרגע לידת ילדינו (ואולי אפילו קודם) ואינו מרפה מאיתנו גם כאשר ילדינו גדלים והופכים לאנשים בוגרים ברשות עצמם. עבורנו הם תמיד יישארו ה"ילדים". יחד עם זאת חשוב מאוד לתת להם את כל הכלים, התמיכה, האהבה והאמון כך שהם יחושו שהם מסוגלים להתמודד לבד, בכל גיל (למעט בגילאים צעירים) ועם כל מצב ולא לקחת את המושכות לידיים ולהתמודד במקומם מתוך מטרה להמשיך ולגונן עליהם, שהם לא יצטרכו להתמודד עם מציאות פחות נעימה ו/או פחות פשוטה.
המציאות אותה את מתארת הינה מורכבת. מדובר על מערכת הקשרים שבין בנך לבין אשתו וחשוב ביותר שהתקשורת ביניהם תהייה בלתי-אמצעית. כלומר, שהם יהיו מסוגלים לדבר על הכל בפתיחות ובכנות, בכל עת. מדברייך עולה כי התקשורת ביניהם לוקה בחסר וכי בנך סובל בשקט את התנהלות אשתו כלפיו, כמו גם, כלפיכם. הוא נוהג כך מאחר והוא חושש מהתוצאות אם הוא "יעיז" לעמוד מולה, "לאפס" אותה ולהבהיר לה באופן חד-משמעי שהתנהלותה זו אינה מוקבלת עליו לחלוטין וכי עליה לחדול מכך ויפה שעה אחת קודם. הוא מתנהל מולה מתוך פחדיו ולא מתוך רצונותיו האמיתיים ו/או צרכיו.
לשאלתך, תמיכתכם, הכוונתכם, אהבתכם, הידיעה כי אתם תמיד תהיו עבורו והאמון שתתנו בו וביכולתו לשנות את המצב תהייה הדרך הנכונה לפעול. מאחר ואתם מכירים את בנכם היטב, בוודאי תדעו כיצד לחזק אותו כך שהפעם הוא יהיה מסוגל להתמודד עם אשתו. לעמוד מולה ולומר לה את עמדתו בנושא. בהמשך, לשדר החלטיות ונחישות בנושא ולא לאפשר למצב זה להתקיים כלל.
התקשורת הלקויה ביניהם מעידה על זוגיות לוקה בחסר, על מערכת היחסים ביניהם ועל "מאזן הכוחות" ביניהם. הזוגיות שלהם אינה בריאה אינה נכונה וסביר להניח שעתידה יוטל בספק אם היא תמשיך להתנהל באופן זה. לאור זאת, הייתי מציעה לכם להציע לבנך לשקול פנייה לאיש מקצוע.
ראשית עבורו בלבד על-מנת לזהות את יכולותיו המיוחדות, ללמוד לעשות בהן שימוש נכון עבורו, לחזק את אמונתו בעצמו, את ביטחונו העצמי (אשר נראה כי נרמס בהתמדה על-ידי אשתו) ואת יכולתו להתמודד עם מציאות חייו (הן במישור הזוגי והן במישורים אחרים). בשלב השני איש המקצוע יוכל לתת בידי בנך כלים אפקטיביים ונכונים עבורו כך שהוא ידע להתמודד נכון.
לארח מכן יהיה מקום לשקול סיוע מקצועי זוגי. אולם, כדאי שלתהליך הזוגי בנך יגיע מחוזק, בטוח בעצמו ומאמין בעצמו וביכולותיו.

דליה, עלייך לפנות לפורום אחר, או לפורום סקסולוגיה או לפורום רפואי בתחום האורולוגיה. לי באופן אישי זה נראה מסוכן, כי הביצים הינן איבר רגיש במיוחד. לא סתם הינן רגישות כל כך לכאב - על מנת להגן על מליוני הזרעים ששמורים שם. הביאי בחשבון שיש גם סרטן אשכים שעלול להתפתח, אבל שוב, אינני מומחית כמובן.

אפנה עם השאלה לפורום אחר.
אבל אני מבקשת הבהרה נוספת למה שכתבת, דורית:
איך זה שהביצים כואבות, קשור לזה שיש בהן הרבה זרעים?.
לא ברור לי הקשר.

זה עקרון פשוט: איבר חיצוני שהוא חשוב וחיוני - מוגן ע"י יותר עצבים בעלי רגישות גבוהה לכאב, וזאת על מנת שתהיה עליו שמירה טובה יותר. כי במקום בו אתה יודע שאתה עלול להרגיש כאב חזק - אתה מקפיד יותר לגונן עליו שלא לחוש את הכאב החד. למשל הברכיים שלנו שהינן חשבות מאוד לתנועה -רגישות יותר לכאב מאשר שאר חלקי הרגל. כך אנחנו נשמרים לא לקבל שם מכות ככל האפשר.

ב יקרה,

גם אם זה יישמע לך מוזר, בלשון המעטה, לדעתי, היה לך מזל. מזל שסיפור האהבה האסורה שלכם הסתיים. ציינת מספר פעמים שזה לא היה מוביל לחיים חדשים ולזוגיות חדשה. מה שכן, זה גרם לך,לא אחת, למפחי נפש, לתסכול ולתחושות לא נעימות. כמו כן, הקשר שלכם גרם לך לעשות רבות למען ההמשכיות שלו (כפי שציינת את תמיד היית זו שגרמה לקשר להמשיך, למרות הכל) ובמקביל, גם אם לא הקדשת לכך מחשבה בזמנו, השקעתך בקשר הזה גרמה לך להתרחק מבעלך. אך טבעי הוא שכאשר אנו משקיעים את כל יהבנו במקום אחד, מקומות אחרים מוזנחים.
בניגוד לכל אותן פעמים בהן את יזמת את החזרה לקשר שלכם, היוזמה לגבי הניתוק הסופי והמוחלט היה של הבחור. הקושי שלך טמון בשני מישורים. מישור אחד הוא הרצון והצורך העז שלך בקשר הזה, שכה רצית בו, אפילו במתכונתו המצומצמת, והמישור השני הוא שהשליטה נלקחה מידייך. הבחור לקח יוזמה, החליט שזהו זה מבחינתו והתנתק, באופן חד-כיווני. הוא לא התייעץ, לא ניסה לרכך, לא ניסה ל"הכין" אותך לקראת הניתוק, הוא פשוט לקחת החלטה ופעל לפיה ובאופן כה מוחלט שהוא אינו מוכן אף לדבר על זה איתך. דווקא בגלל שהוא כה נחוש ולא מאפשר לך שום פתח את חשה כאילו אין לך שליטה על הרצון העז ל"השיג" אותו חזרה, לפחות לשיחות על מה שהיה.
למרות הקשיים שאת חווה כעת קבלי את המציאות שנוצרה כמתנה. הקשר הזה לא היה צריך להתקיים מלכתחילה, הוא לא הוגן כלפי איש, לא כלפי אלה אשר יצרו אותו ולא כלפי בני-הזוג שלהם. לכן, נסי להתמקד ב"יש" ולא ב"אין". התמקדי והשקיעי בבעלך במקום בקשר שנגמר וכאמור, לא היה צריך להתקיים כלל.
אם את חשה שאין בכוחך לעשות זאת לבדך, תוכלי לשקול לפנות לאיש מקצוע אשר יוכל לסייע בידך להתמקד במה שאפשר לעשות ובמה שאפשר לשנות ואולי אף בדרכים ליצור זוגיות טובה ובריאה יותר עם בעלך.

אני מודה לך מאוד על תגובתך זה עשה לי טוב לקרא מה שכתבת ולסדר את הראש ברור לי שאת צודקת רק שהוא הרבה פעמים בתקופה האחרונה דאג להטעות אותי ולאמר שזה בגללי הניתוק וגם לפני כמה ימים ואני דווקא הייתי חזקה ולא חזרתי אליו ואמרתי שאני לא חוזרת אליו בהמון שיחות לאחרונה ולמה שהיה .
אני רק מבקשת שתנחי אותי כיצד לנהוג שלא אתפתה לדבר על מה שהיה

ב יקרה,

תהליך שכלתני, בו אנו פועלים אך ורק על-פי מה שאנו יודעים בוודאות שנכון לעשות ומקביל לא מאפשרים לרגשות להוביל אותנו, אינו תהליך פשוט. אולם, זה התהליך בו עלייך לדבוק בתקופה הקרובה בכל הקשור לקשר שלכם או לתקשורת ביניכם באופן כללי.
לכן, קחי החלטה אמיצה ונכונה המורה על ניתוק מוחלט (עד כמה שניתן גם במסגרת העבודה. כלומר, אם את לא חייבת לדבר איתו, על כל נושא כולל ענייני עבודה, אל תדברי איתו כלל, אם את יכולה לעבור שלא לידו, עברי במקום רחוק ממנו וכד'). כל דבר שהוא יאמר וכל האשמה שהוא יבחר להאשים אותך בה אינה רלוונטית ואינה מעניינת. אל תגיבי ואל תגררי לשיחה או וויכוח. החזיקי בכל כוחותייך בהחלטה זו ופעלי אך ורק על-פיה. למרות הקושי הכרוך בכך, כל הרגל הופך, בסופו של דבר, לטבע שני. הרגילי את עצמך לנהוג בריחוק ותוך ניתוק מוחלט ולאט לאט זה ייטמע ויהפך לטבעי יותר ויותר עבורך.
אני מאמינה שעם הזמן והודות לנחישותך הוא ירפה גם כן.

מוניקה הי,
תודה רבה על תשובתך הנכונה.
אני מודה אני צריכה לגייס הרבה כוחות לתהליך זה ולא בגלל שאני רוצה להיות עם מישהו שאין לי בו שום עתיד והמשכיות מהסיבות שאני גם לא מוכנה יותר להיות בקשר שאין בו מחוייבות ומתפוצץ כל פעם מחדש כי אין לו עתיד אני גם כמובן לא עיוורת עד כדי כך כדי להסכים להיות עם מישהו שלא הציע לי שום דבר אמיתי אני בוודאי לא מאמינה בסוג כזה של אהבה או קשר ברור לי שהייתי עבורו ריגוש בלבד שמזמן כבר אין לו בבית אבל הוא מבין טוב מאוד שבשביל הריגוש הזה הוא לא יהרוס חיים שלמים ומשם הוא שואב את הכח הוא גם מבין שאני לא רק לרגע לכן מבחינתו אני רק מיטרד ולכן אין לו שום רגש לרצונות שלי אי לכך אין לי שום רצון להיות איתו יש בי צער יש בי בושה אך לא מעבר הקושי שלי נובע מעצם העובדה שאני נמצאת איתו באותה מלחלקה ועובדת איתו צמוד לכן יהי לי קשה לנתק ולהתנתק לגמרי לצערי הרב כי היה כך אני בטוחה שלא הייתי מחפשת שאלות נוספות כמו כן אני סלחנית מטבעי ומודה שקשה לי להחזיק יחסים קרים לאורך תקופה אבל אני מאמינה שאני צריכה לשים את כל סימני השאלה בצד וללכת עם המטרה אני חייבת מאסתי באדם שלא חש כמטני וטב שכך.

מוניקה הי,

לא ודעת אם ראית את מה שכתבתי לפני יומיים אז אשמח לתגובתך:

תודה רבה על תשובתך הנכונה.
אני מודה אני צריכה לגייס הרבה כוחות לתהליך זה ולא בגלל שאני רוצה להיות עם מישהו שאין לי בו שום עתיד והמשכיות מהסיבות שאני גם לא מוכנה יותר להיות בקשר שאין בו מחוייבות ומתפוצץ כל פעם מחדש כי אין לו עתיד אני גם כמובן לא עיוורת עד כדי כך כדי להסכים להיות עם מישהו שלא הציע לי שום דבר אמיתי אני בוודאי לא מאמינה בסוג כזה של אהבה או קשר ברור לי שהייתי עבורו ריגוש בלבד שמזמן כבר אין לו בבית אבל הוא מבין טוב מאוד שבשביל הריגוש הזה הוא לא יהרוס חיים שלמים ומשם הוא שואב את הכח הוא גם מבין שאני לא רק לרגע לכן מבחינתו אני רק מיטרד ולכן אין לו שום רגש לרצונות שלי אי לכך אין לי שום רצון להיות איתו יש בי צער יש בי בושה אך לא מעבר הקושי שלי נובע מעצם העובדה שאני נמצאת איתו באותה מלחלקה ועובדת איתו צמוד לכן יהי לי קשה לנתק ולהתנתק לגמרי לצערי הרב כי היה כך אני בטוחה שלא הייתי מחפשת שאלות נוספות כמו כן אני סלחנית מטבעי ומודה שקשה לי להחזיק יחסים קרים לאורך תקופה אבל אני מאמינה שאני צריכה לשים את כל סימני השאלה בצד וללכת עם המטרה אני חייבת מאסתי באדם שלא חש כמטני וטב שכך.
אז עידכונים כבר יומיים אני מחזיקה מעמד זה לא בדיוק הכי נעים לשבת עם אותו אדם במחלקה שלך ולשתות וחץ מעיניני עבודה לא לדבר דבר אני שומרת על קודים של נימוס ואומרת בוקר טוב שאני מגיעה כי אני גם אל רוצה שאחרים שיושבים איתנו יבחינו .
האמת לא קל לי אני לא מסתכלתלכיוונו מצאתי שזה גורם לי לא להתפתות לרגשות שלי וה קיימים אני מודה אני חשה רגשות אבל אני מבינה שאני לא אתקרב לא מוכנה להיפגע מאף אחד ומבינה שאין לזה שום עתיד אבל מה יהיה הלאה תמיד אתנהג בדיסטנס הסיכון תמיד מרחף.
אני מוכרחה לציין הוא מתנהג בנימוס רב.

אשמח לחיזוקים שלך.
תודה מכל הלב.

ב יקרה,

ראיתי את תגובתך מתאריך ה – 5.12.11. קבלתי תחושה שאת יודעת בדיוק מה את תעשי ואיך תתמודדי ושמחתי על כך. לכן לא הגבתי, חשתי שמצאת את הנתיב בעזרתו תצליחי לצאת מהעניין הזה. נכון, זה עשוי לקחת מעט זמן, אולם חשתי כי בהתמדה ובנחישות, תצליחי לעשות זאת.
כפי שכתבתי לך בתגובתי הקודמת זהו תהליך לא פשוט וגם, לצערי, לא קצר מועד. אי-אפשר ללחוץ על כפתור ולכבות את כל הרגשות ובו-זמנית לשכוח את מה שהיה, עד לא מכבר. אולם, אני מאמינה ומתוך ניסיון אני גם יודעת כי החלק הקשה יותר הוא לקחת את ההחלטה הנכונה. לאחר שלקחנו את ההחלטה ואנו שלמים עימה, הביצוע קל יותר. לכן, מאחר ולתחושתי את קבלת את ההחלטה הנכונה, בכל יום שעובר יהיה לך מעט קל יותר. אחזי בהחלטתך, הפגיני נחישות ונהלי מולו מערכת קורקטית בלבד. עם הזמן תתרגלי גם לסוג הזה של קשר מולו.
אני מאחלת לך הצלחה במשימה הזו. אני מאמינה כי תצלחי אותה (כמובן שזה תלוי אך ורק בך). עלייך להביא בחשבון שזה עשוי לקחת מעט זמן, תני לעצמך את הזמן שאת צריכה והתמקדי במשימה שלקחת על עצמך.

מוניקה הי,
תודה רבה על התגובה אני מודה זה לא בלב שלם מהמקום של הרגשות אבל זה בלב שלם מהמקום של הרצון כי אין לי רצון להיות בקשר שאין בו אהבה ויחסים מכובדים.
לפחות את זה החלטתי וברור לי שזה מה שאני רוצה ומשם אני שואבת כח - אני רוצה להאמין שהזמן יכבה את הרגשות ויעמעם את הזיכרונות.ומשם אני יעלה על דרך המלך.
נכון כל יום אני מרגישה יותר טוב ויותר כח.
אין לי ספק שזה פצע את נפשי אבל גם אתזה אני מקבלת זה קרה וזה מה יש.
מוניקה תודה רבה על התמיכה עזרת לי להחליט ולשים את עצמי במקום הנכון.
אני מקווה שאם הזמן אני יחזיר את הקשר שליעם בעלי למקום טהור ללא הפרעות אני בהחלט אוהבת אותו ומעריכה אותו.

ב יקרה,

שמחה לקרוא את תגובתך.
כל שנותר לי, בשלב זה, הוא לאחל לך, שוב, הרבה הצלחה.
אשמח לסייע גם בהמשך במידה ותבחרי לחזור ולשתף אותנו כאן בפורום.

מוניקה הי חזרתי .
אני רוצה לספר לך אני מחזיקה מעמד אני לא פונה לבחור הזה יותר גם זה לא כל כך קשה אין לי למי לפנות יותר מדי הוא בנה לעצמו חומה ואני לא יכולה לעבור אותה היחסים הם קורקטים עבודה.- אני גם לא מחפשת איתו יחיסים מזדמניים יתכן שחיפשתי אמת ואני רואה שהיא לא נמצאת שם.
שלא תביני לא נכון אני לא מחפשת לחזור איתו ליחסים הקודמים אני מבינה כל יום יותר כמה זה לא היה נכון וכמה אני בעצמי לא הייתי מסוגלת לנהל את היחסים הללו.
אבל כואבת לי האמת אני מודה אני רואה אותו מדי יום ולא מאמינה ושואלת את עצמי שאלות מה הוא עבד עליי?מה הוא חשב שהוא ישיג מימני משהו ובסופו של 3 שנים הוא הבין שזה לא יקרה אז הוא לא נותן לי להתקרב אליו יותר מידי? למה בצורה מכוערת? מה אני הייתי מיטרד ?שהוא צריך לנפנף ולהיזהר מימנו שחלילה לא יהיו צחוקים בטעות ואז שוב יקרה בנינו משהו.
מוניקה אני יודעת שתתאמרי לי שאני מתעסקת בטפל אני לא עושה כלום אני נישבעת אני רק מסתכלת על זה מהצד ואני לא מאמינהזה מה שהייתי בשבילו אחרי כל הזמן שהוא אמר שהוא אוהב אותי לפחות שזה היה מסתיים בכבוד.
אני מודה אני מחפשת לעבור מחלקה כדי לא לשבת איתו באותו מקום כי זה כואב לי מדי .
מה לדעתך ? איך

ב יקרה,

ראשית, אני שמחה שבחרת לשוב ולעדכן אותנו כאן בפורום.
כמו כן, אני שמחה שאת דבקה בהחלטתך, למרות הקשיים שאת חווה. העובדה שהוא מרוחק גם כן, מסייעת לך לעמוד בהחלטתך ובראייה שלי התנהלותו זו הינה מתנה שהחיים זימנו לך. היה לך הרבה יותר קשה עד בלתי-אפשרי להתרחק ממנו ולעמוד בכך אם הוא היה נחמד או מחפש את קרבתך.
אני משוכנעת שבתקופה שהייתם יחד היית משמעותית עבורו ובוודאי חשת זאת בהתנהלותו היומיומית, אולם התקופה הזו הסתיימה (וטוב שכך) וגם הוא מנסה לדבוק בהחלטתו להתרחק ממך ואני מניחה שגם לו זה לא פשוט ולכן הוא מתנהל כפי שהוא מתנהל בימים אלה, אין זה מעיד על תחושותיו בעבר או היום, זו פשוט הדרך שלו להתמודד.
היוזמה שלך לעבור מחלקה מאוד נכונה ובריאה. יהיה לך (וגם לו) הרבה יותר קל להבריא מהקשר הזה ולהתקדם הלאה כאשר תהיו רחוקים זה מזו ותיפגשו פחות ופחות, משהו בבחינת רחוק מהעין רחקו מהלב.
נסי להתמקד באושרך ובעתידך ולא לנתח את מעשיו ואת התנהלותו. מעבר לעובדה שזה לא עושה לך טוב זה באמת להתעסק בטפל, כפי שציינת, כמו גם, חסר טעם.

דנה יקרה, אני מציעה לך לפנות לפורומים העוסקים בכלכלת המשפחה. בהצלחה!

אני חושב שכל הורים נותנים על כך את הדעת
חלקנו מסוגלים לשים כספים בחסכון וחלקנו לא, חלקנו שמים מעט וחלקנו שמים יותר
אנחנו פתחנו לקטן תכנית לטווח ארוך (20 שנים) במזרחי טפחות ומפקידים כל חודש סכום, נמוך יחסית. כמובן שעם הזמן אפשר להעלות את סכום ההפקדה, או להורידה
בכל מקרה, מחשבות במקום- עכשיו שלב העשייה.
בהצלחה

עשית לי קצת סדר בראש,
זו באמת אפשרות שנשמעת ראלית. אפנה אליהם לקבלת ייעוץ,
רק שאלה נוספת, האם אתה יודע אם גם מי שלא לקוח הבנק יכול לקבל את הייעוץ שלהם? ואם כן, בחינם?

אודה לתשובתך