פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

לא יודע אם שמעת על ספר שנקרא "תנך" כי שם כתוב במפורש > "על כן יעזוב איש את אביו ואמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד".
כדי לקיים גם את הציווי הבא של "כבד את אביך ואת אמך" לא צריכים לחיות איתה או לדאוג לה כל היום, זה מאוד יפה ואפי' מאוד אצילי מצידו לדאוג כך לאמא שלו, אבל תסבירי לו שזה דרך העולם והציווי בשלב מסוים של החיים לכל אדם ואשה, זה לא בא על חשבון אלא כתוספת!
תאמיני לי שאמא שלו תחייה יותר שנים ויותר טוב כשתדע שאתם התחתנתם ואתם מאושרים ביחד,
אז אולי זה רק תרוץ? אולי קשה לו לעזוב את התמיכה של אמא? כמה שיחות מוטיביציה שאת או אדם שלישי תעשו לו יכולים בהחלט לעזור,
שיהיה במזל טוב עם המון הצלחה לכל המשפחה

שלום לך
אני דיי מסכים אם דעתו של בני

אני ממליץ לך לא לחכות שנתיים שלוש כי זו תקופה ארוכה מדי שדברים יכולים להתהפך, לדעתי הלכת לקראתו גם בעניין החתונה הצנועה וגם במימון אמא שלו שזה אציל מצדך.
ועל כן את צריכה להסביר לו שיכול להיות מצב שאם לא תתחתנו הוא עלול לאבד אותך, ולא בגלל שאת לחוצה או לא קשובה אליו ודואגת לעצמך, אלא בגלל שאם רוצים להתחתן אחד אם השני אין טעם לדחות ואם הוא סגור על עצמו והוא יודע שאותך הוא רוצה, אז אין למה לחכות.

חוץ מזה אם המצב של אמו חס וחלילה ילך וידרדר, אז מה יהיה אז.

תסבירי לי ממקום של אהבה ולא ממקום של לחץ, כי תמיד יהיה משהו

בהצלחה.

אני אפעל לעצתכם ואני מקווה שאוכל לשכנע אותו.

לsad,

אכן אני מסכימה עם המגיבים לך. חשוב מאוד שלא תהיי באויר ולא תמשיכי לחוש את התסכול הזה.

כנראה המצב המורכב של האמא מאוד מטריד אותו ואת כבת זוג עשית הכל כדי כדי לבוא לקראתו, כך גם הוא צריך לפעול. אלא אם כן כפי שאמרו כאן יש סיבה נוספת לדחיה שלו את החתונה- ואת זה כמובן צריך לברר בעדינות, אולי חושש מעוד משהו.

בברכת שבוע טוב והצלחה.

סיוון היקרה, צר לי על מה שאתם עוברים...את יודעת, לפעמים רק עימות חמור ומשברי מצליח ליצור שינוי ומפנה בתחום ששום דבר אחר לא הצליח לפתור אותו קודם לכן.
יתכן שתידרשו לקצת כאסח ביניכם כדי להבהיר לו עד כמה את פגועה ועד כמה אינך מוכנה ליחס הזה שלו.

אני יכולה להציע לך לנסות לנהל איתו שיחה בעוד כמה ימים: זאת צריכה להיות שיחה שנקבעת מראש בתור שיחה, וצריך לפנות לה זמן מתוכנן מראש. בשיחה הזאת נסי לשתף אותו - בלי להאשים אותו - איך את מרגישה. מה עובר עלייך. אני יודעת שזה קשה להימנע מלהאשים. נסי לזהות מהם הרגשות שלך? פגועה, מתוסכלת, דואגת ליחסים בינו לבין אמא שלך, חוששת שתישארי ללא מספיק עזרה מצידה, שימי לב שכל מה שכתבתי אלו אינן האשמות כלפיו אלא תיאור הרגשות שלך והחששות שלך.

אם השיחה לא תצליח - אני ממש מציעה פשוט ללכת לייעוץ זוגי ממוקד, כדי שמישהו אחר יעזור לכם לנהל את השיחה הנדרשת ולצאת מן המצב - זה אפשרי, אבל באמת דורש סגנון מאוד מסויים של תקשורת שאינה מורכבת מהאשמות.

הבעייה אצל רוב הזוגות ששיחות כאלו כרוכות בהטחת האשמות הדדיות ובגלל זה לא מצליחים להתגבר על הבעיות. וזה משהו שניתן ללמוד אותו ולהתאמן עליו בייעוץ זוגי.

שלום מיואשת,

בעלך עוד נמצא רגשית אי שם לפני 20 שנה. כנראה המאורע הזה היה טראומתי מבחינת האמון שיכל היה להיווצר מבחינתו, כלפי הקשר ואלייך- ומשהו שם נשבר לו. יתכן מאוד שרגשית אינו מסוגל להתגבר ולהאמין בקשר עד הסוף, ותמיד זה ירחף כעננה מעל ראשו. אכן ניתן להבין את הסיטואציה של אדם נבגד, אך בכל זאת כדי לחיות חי זוגיות עשירים במקרה זה את צודקת- והיה דרוש טיפול קודם כל עבורו כדי לעבד את מה שהיה.

אני מניחה שהתנצלת והבטחת וכו', ובכל זאת הוא ממשיך לבדות סיפורים מתוך הפרנויה והחרדה שלו- על בגידות מצידך וכו'. הבעיה היא שזה מביא את הקשר למצב כזה של
"אין מוצא". מחד האמון שלו מאוד לקוי, מצד שני גם שלך- כי בעלך אינו מאמין לך. אני מציעה שלא תגייסי אותו לטיפול כרגע, ותלכי את ליעוץ מסוים, אפילו קצר טווח, כדי לקבל מעט פידבק ותוכנית מסוימת של פעולה- איך לפעול. אני חושבת שהתסכול שלך ילך ויגבר אם לא תאפשרי לעצמך קצת מנוחה, וטיפול "טוב" לגבי מה שאת עוברת. הוא לא צריך להשתתף אם הוא לא רוצה, סה"כ אי אפשר להכריח. אבל חשוב שהוא ידע שאת מתכוונת (אם תחליטי) ללכת לטיפול עבור עצמך כדי לדעת איך ומה עושים עם הזוגיות הזאת שבעצם מתקיימת ללא אמון מלא וביטחון. יש סיכוי טוב שעם הזמן הוא קצת יתעצבן (וזה סימן טוב) שאת הולכת לבד וכדי "ללמד את המטפל" הוא יגיע- וזה גם סימן טוב. לא משנה באיזה תירוץ הוא יגיע בסוף, משנה שהוא יגיע. ואכן מטפלים רבים לומדים מהמטופלים שלהם, הוא לא באמת רחוק מהאמת.. כשחושבים על זה (במאמר מוסגר). :-) בהצלחה רבה.

הי אלמוני,

עצוב הסיפור שלך, בזה אין ספק. אתה מתאר קשר מאוד חד צדדי, קשר שבו אתה מבין עם הזמן שאשתך איתך מתוך אינטרסים וסיבות ברורים וגלויים, כמו "בשביל הילדים", בשביל מצב כלכלי וכו'. היא מודה בגלוי כי אינה בעלת רגש אליך ועוד יודעת ומודיעה לך כי אתה תחזור אליה על ארבע. נראה כי היא מודעת היטב מאוד לעובדה שהאהבה ביניכם היא חד כיוונית- ממך אליה בלבד, והיא יכולה להשתמש בזה במצבים למשל כמו זה- שעזבת את הבית.

אני מציינת לטובה את הצעד הזה של העזיבה, נראה כי היית אמיץ, והיה לך קשה מאוד לעשות אותו. ובכל זאת הקשבת לצרכים שלך ולא יכולת יותר להיות בעמדת המנוצל ועל כן- כל הכבוד.

אכן טיפול זוגי כנראה לא יועיל אם היא לא מעוניינת לקיים את אותו הקשר שאתה מעוניין. היא כן מעוניינת לקיים קשר לפרוטוקול, כדי לא להרוס שומדבר מבחוץ וכלכלית הדברים יהיו יציבים עבורה ועבור הילדים. מבחינתה אין לה בעיה לספק את עצמה בדרכים אחרות ומציעה לך לעשות אותו דבר. העינין הוא שאתה מאוד לא הטיפוס הזה, נשמע שאתה טיפוס שרוצה להעניק ויכול להעניק כ"כ הרבה, ואיתה אתה פשוט לא מממש את היכולות האלו שלך. התסכול שלך נובע גם מהנקודה הזו וגם מהנקודה שלעולם למעשה לא קיבלת חזרה, אלא רק יחס מאוד מינימלי והערכה, אבל לא אהבה אמיתית בין בני זוג.

כשאין אהבה יהיה קשה לקיים את הקשר אליו אתה מייחל. כן יהיה אפשרי ללכת בדרך של אשתך ולקיים מעין קשר-לא קשר, מעין מגורים יחד ונישואים, אבל ללא מחויבות אמיתית או רגש. ואתה לא שם להערכתי. אני חושבת שבעזרה מקצועית אתה תוכל להפיק מעט יותר תובנות מאשר כאן על דפי הפורום, בבחינת מה לעשות ואיך להמשיך להתמודד עם המצב המתסכל הזה. בסופו של דבר גירושין הוא לא פיתרון כ"כ נוראי במצב כזה בו הכל הוא "כיסוי" כפי שהיא מתארת בחוויה שלה- ומתחת לפני השטח אין מבחינתה משהו אמיתי שמחזיק את הקשר. אם כן למה להשקיע ביעוץ? עדיף להשקיע בעצמך, בכלים שאתה צריך לקבל, בתמיכה ובמשענת הרגשית שלך.

מקוה שהצלחתי להאיר את הנקודה הזאת.
בברכת הצלחה.

שואלת יקרה,

מאוד ייתכן כי למרות שהאקס שלך הוא זה שיזם את הפרידה הוא עדיין "מרגיש" אלייך ועדיין אכפת לו ממך. בכל זאת הייתם יחד תקופה מסוימת ואי-אפשר למחוק הכל כלא היה. יחד עם זאת, מסיבות השמורות עימו, הוא בחר להיפרד וכנראה שמבחינתו, לפחות לעת עתה, הייתה זו החלטה סופית. אם היה לו מה לומר לך או לחדש לך הוא היה יוזם שיחה ובדרך זו או אחרת (טלפונית או פגישה) הוא היה משתף אותך בתחושותיו. מאחר וזה לא קרה המשיכי את חייך. עושה רושם שאת נהנית. אם בכוונתו לשלוח אלייך הודעות באמצעות חברים משותפים וכך לחדש עימך את הקשר, זו נראית לי דרך פחות מכובדת, מעט "פחדנית". קשר זוגי מבוסס על זוג, אחד מול השני, אחד עם השני, גם כאשר הדברים הנאמרים פחות נעימים וגם כאשר הסיטואציות הנוצרות פחות נעימות. לכן, גם אם פחות נעים לו להרים טלפון ולשוחח עימך ישירות, לאור העובדה שהוא ניפרד ממך ועברו כבר חמישה חודשים מאז, בראייה שלי זה אומר משהו על חוסר היכולת שלו להתמודד או חוסר היכולת שלו לנסות בכוחות עצמו. ייתכן גם שהוא עדיין מתלבט. לאור כל זאת ומאחר וציינת שמאז הפרידה את פורחת אני חושבת שטוב תעשי אם תמשיכי בחייך, כפי שעשית עד עתה. במידה והוא יאזור אומץ ובמידה והוא ירצה לשוחח עימך הוא לבטח ידע למצוא את הדרך הקצרה ביותר והישירה אלייך.

מיכל יקרה,

הצורך שלך בתשומת לב, בפרגון, באהבה, במחמאות ובמחוות קטנות של אכפתיות מאוד גדול ואת לא לבד בעניין הזה. רובנו זקוקים לחום, אהבה, מגע ותשומת לב על-מנת לצמוח בכל המישורים. האהבה הזו מבן/בת-הזוג יש בכוחה לדרבן, להשכיח כאשר צריך, לרפא כאשר אנו זקוקים ל"תרופה" ולחזק, וכל זה מעבר לכך שזה פשוט נעים להיות ב"מקום" בו שמים לב אלינו, לצרכינו, מאוויינו, רצונותינו ושאיפותינו. צורך זה לא מומש כלל בזוגיות הקודמת שלך, דבר שפגע בביטחונך העצמי, כפי שציינת. צורך לא ממומש לא נעלם, הוא מתגבר. בזוגיות השנייה שלך זכית לאיש אשר ממלא את כל צרכייך הנ"ל במנות גדושות ואף אם לעיתים המנות הגדושות הנ"ל עשויות להיראות כמשהו מוגזם, לך זה מחמיא וטוב לך עם זה. האיש לו את נשואה כעת קינא לך "ברמות שאין לתאר", כפי שכתבת, כל עוד הוא עדיין לא סמך עלייך לחלוטין אולם, מהרגע שהוא הבין שאת מתאימה לו, שניתן לסמוך עלייך לגמרי, הוא החל להתנהג "נורמאלי" מבחינה זו. לאור מה שכתבת לגביו אין לי ספק ואני משוכנעת שגם לך אין, בנוגע לאהבתו אלייך. ברגע שהוא "נרגע" נרגעה גם התנהלותו הקנאית, אולם אין זה מעיד על תחושותיו כלפייך. הוא אוהב אותך כמקודם ואולי אף יותר, שהרי יש לו שקט נפשי "בגזרה" ולו, בתור איש קנאי, זה שווה הרבה מאוד. אולם, ברגע שקנאתו נרגעה והוא החל להתנהל "רגיל" יותר, הצורך שלך לתשומת-לב "התעורר" מחדש והזכיר לך נשכחות מן העבר.לכן התעוררה אצלך תחושת הקנאה. בעלך מבין לליבך שהרי עד זה לא מכבר גם הוא היה "שם". עלייך להבין כי האיש לו את נשואה עתה אינו האיש לו היית נשואה "בגלגול הקודם" וכי התנהלותו ה"רגועה" יותר אינה מעידה על דבר פרט לכך שהוא סומך עלייך ואינו חש צורך ""לבדוק" אותך בקנאות מטורפת.
אם את חשה שאין לך שליטה על התחושות הנ"ל אולי כדאי לך לשקול להיפגש עם איש מקצוע אשר יוכל לסייע בידך להתמודד נכון עם התחושות הנ"ל כמו גם לתת לך כלים מתאימים. איש מקצוע יוכל להחזיר לך את שלווה הנפשית, מה שבוודאי יוכל לתרום לחיים זוגיים שקטים המבוססים על אמון הדדי והרמוניה.

יש המון במה שכתבת לי . כשניהלתי איתו שיחה בעניין טען שהוא אוהב אותי הרבה הרבה יותר. ונתן לי המון דוגמאות בחיים על אהבתו הגדולה. זה נראה כאילו זה אף פעם לא מספיק לי .....היום הוא מתנהג בצורה מאד נורמטיבית , למרות זאת הייתי מעדיפה את הקנאה שלו כי רק היה לי ביטחון באהבה שלו אליי. את צודקת , אני לא עשוה כנראה הפרדה בין הגרוש שלי לבין בעלי הנוכחי.
אני חושבת שזה חזק ממני...ואצטרך לגשת לייעוץ.
כי אני מנסה בכל דרך להתגבר
אבל המחשבות הטורדניות לא עוזבות אותי,תמיד יש לי מחשבות שליליות לגביו שהוא לא אוהב כמו בעבר, שאני לא מעניינת אותו מספיק וכו...
מודה לך על תשובתך
ערב נפלא :)

גלי יקרה,

מאחר ובעלך גדל באופן כזה בבית הוריו וזה מה שניטע והושרש בו, הוא מתקשה להתנהל אחרת. גם לאחר שבגר וכבר עזב את בית הוריו הוא לא הצליח לסגל לעצמו התנהלות אחרת. אולי כי הוא לא חש צורך, שהרי הוא לא מכיר את התחושה של להיות ב"מקום" שבו מרעיפים עליך אהבה או לחילופין שפשוט נורא מתחשק לחבק ולנשק כי מאוד אוהבים (אני מניחה שזו הסיבה בעטיה הוא מתנגד לטיפול, הוא לא מבין "על מה כל המהומה") ואולי כי הוא לא מסוגל לחרוג מהדפוס שהוא מכיר, הדפוס בו גדל. יחד עם זאת הכל נתון לשינוי. נכון שאם הוא היה "משתף פעולה" ומנסה "לזרום" איתך יותר זה היה יכול להיות יותר קל, אולם, אני מאמינה שאם את תצליחי להתאזר בהמון סובלנות וסבלנות מולו ותזמי כל הזמן הוא יתחיל להתרגל לדפוס החדש ואין ספק שדפוס זה ימצא חן בעיניו, שהרי כולנו יצורים הזקוקים לחום ואהבה, גם אם אנו מתכחשים לכך או אף לא מודעים לצורך זה. בנוסף, כאשר את תיזמי מגע בתדירות גבוהה את תצרי עבורו דפוס חדש והוא יתחיל, לאט לאט ולאחר לא מעט זמן, להתנהל כמוך, פשוט כי את "תשתלי ותשרישי" שם משהו חדש, במקום ה"דבר" הקודם אליו הוא הורגל.
על-מנת שיהיו לך הכוחות, הסבלנות, הרצון המתמשך והאמונה כי זה ייתכן, אני חושבת שאולי כדאי שאת תשקלי לקבל אנרגיות בדמות איש מקצוע אשר יוכל להאיר בפנס על יכולותייך, כוחותייך ומשאבייך לצד צרכייך (שאחד מהם הוא הצורך בחום ואהבה ולכן מאוד לא כדאי שתוותרי על "החלום" להיות נאהבת גם באופן שאת רוצה על-ידי בעלך). איש המקצוע יוכל לתת בידייך כלים לעשות את התהליך נכון, עבור שניכם, כמו גם יסייע לך לעבור את התקופה הראשונית, עד אשר בעלך יתחיל להגיב ליוזמותייך ביוזמה משלו.

אנונימוס יקר,

כתבת בתחילת דבריך כי מאחר ולא קיבלת יחס מבת-זוגתך המון זמן החלטת להיפרד. ראשית, למה המתנת כ"כ הרבה זמן, ספגת וסבלת את חוסר היחס ממנה? למה לא ניסית לשוחח עימה כבר בתחילת "תקופת חוסר היחס" על-מנת לברר מה קורה?
אני מבינה אותך על כך שלאחר תקופה ארוכה בה חשת שהיא לא מתייחסת אליך כפי שהיית רוצה, חשת שהגיעו מים עד נפש, שקצת נמאס לך מחוסר היחס הזה ולקחת החלטת "ללמד אותה לקח" ולהיפרד ממנה במטרה לגרום לה לחוש תחושת החמצה.
באופן כללי הייתי מציעה לך לפעול מייד, להכות על הברזל בעודו חם ולפתוח את הדברים ברגע שאתה חש שמשהו במערכת "חורק". לרוב, שיחה פתוחה בזמן אמת הינה שיחה נעימה, ללא הטחת האשמות והיא מאפשרת לשחרר את התחושות הפחות נעימות ולהגיע לפתרון והבנה. כך, בת-הזוג שלך תדע שאכפת לך, שאתה מחזר, דואג ורגיש למצבה ולתחושותיה. דבר נוסף שהייתי מציעה שלך לשקול הוא לפעול תמיד בפן החיובי. כלומר לא לנקוט בצעדים אשר עלולים להחמיר את המצב, לגרום לצד השני להשתבלל, לכעוס ולרצות "להחזיר" כי הוא נפגע, אלא לנסות לשוחח בנועם, לשתף בתחושות (ועל-ידי כך לגרום גם לצד השני להיפתח, לרוב זה עובד) ולנסות ליישר את ההדורים ב"טוב" מה שנקרא.
לגבי חברתך לשעבר, בת ה- 18, הייתי "יורדת" מזה לעת עתה ונותנת לעצמי את הזמן להחליט בעניין בשלב יותר מאוחר, כאשר אפשר יהיה לקחת החלטה שקולה יותר ופחות אמוציונאלית. ברור שרגשותיך עדיין גואים ושאתה עדיין מאוד אוהב אותה, אולם, כפי שכתבת, אתה חש הקלה מידי יום ועם הזמן תחוש הקלה גדולה יותר. העובדה שהיא בחרה להביא אותך למצב בו תבין בעצמך ש"זה לא זה" מבחינתה על-ידי זה שהיא החליטה לא להתייחס אליך מעידה על כך שאין טעם לנסות, בוודאי שלא בזמן הקרוב. אצלה ההחלטה נלקחה מזמן, היא פשוט לא עשתה את הצעד, מתוך היכרות איתך ואותך היא כנראה המתינה שיימאס לך ושאתה תפעל, כפי שבאמת עשית.
נסה להמשיך בחייך, להכיר בנות, לצאת ולבלות. אפשר לעצמך ליהנות ולהקל על רגשותיך. סביר מאוד כי "על הדרך" אתה עשוי לפגוש במישהי אחרת אשר תמצא חן בעיניך ואשר תדע לתת לך את היחס לו אתה ראוי.

נתחיל תודה רבה על תגובתך אני יסביר חלק מהדברים שוב ויתקן. דיברנו על זה כמה וכמה פעמיים וזה עזר כזה ליום יומיים, אני בן אדם שנלחם על דברים שאני רוצה ולא מוותר, אבל פה זה ניראה כאילו אני לא יכול לעשות כלום.. אני כרגע רוצה מאוד לחזור ותמיד ישאר בי משהו ממנה. אבל אני מבין שאני חייב לחכות ופוחד שעם הזמן הכל יאבד. עכשיו אנחנו לא בקשר כזה אני מבולבל עם לחזור לקשר ידודתי. כמה זמן לחכות עד שאולי יש טעם לנסות שוב. אני מבולבל לגמרה ולמראות שאני מרגיש בכללי יותר טוב לאט לאט. הראש לא מפסיק לחשוב עליה. .אין לי כרגע את הרצון להיות עם מישהי אחרת בכלל ולצאת אני יוצא. כל החדר שלי גם היה בתמונות ענקיות שלנו ועכשיו הורדתי הכל וזה פשוט מוזר לי לקום כל בוקר..

אנונימוס יקר,

ראשית, תודה על ההבהרות. אני שמחה שהיו לכם כמה שיחות בנושא מידי פעם. אולם העובדה שהשיחות הנ"ל לא עשו שינוי של ממש מעידה על כך שהאקסית שלך כבר הייתה ב"מקום" אחר. מי שבאמת רוצה לשנות משהו מנסה יותר מיומיים....
היותך טיפוס לוחם, כפי שקראת לזה, אשר לא מוותר על הדברים שהוא רוצה בקלות, אם בכלל, הינו דבר טוב. חשוב לעמוד על הדברים המהותיים לנו ולא להיכנע לקשיים חיצוניים או פנימיים ואף לא לתכתיבים ולחצים יחד עם זאת, לעיתים צריך לדעת לוותר, למשל, כאשר נלחמים על הדברים הלא נכונים לנו, ומתוך דבריך יש לי תחושה שלמרות שהייתה לכם זוגיות ארוכה אשר החלה בגיל צעיר וממש גדלתם יחד, עבור האקסית שלך זה היה כבר הסוף ולכן יהיה נכון יותר עבורך לוותר עליה ועל מה שהיית רוצה שיהיה לכם. גם אם אינך מסוגל להכיר לעת עתה מישהי, אפשר לעצמך להחלים, רחוק ממנה, כך שתוכל באמת להחלים ולעלות על הדרך הנכונה עבורך, על דרך חדשה.
מאחר וציינת בתחילת פנייתך כי אתה לא רואה את עצמך מקיים קשר ידידות עימה, מאחר ואתה אוהב אותה והיית רוצה קשר זוגי, הקשב לתחושותיך הפנימיות ורחק ממנה. אם לא מתאפשר לך להיות עימה בקשר זוגי וקשר ידידותי קשה לך, "תפוס מרחק" ואפשר לזמן לרפא את מכאוביך.

הי שירלי ובוקר טוב,

את אומרת נכון- באתם מרקעים שונים בתכלית, כל אחד ספג לקחים ותובנות אחרים "איך לחיות את החיים האלו". בעוד את היית בחממה מסוימת עם הורים נשואים, הוא ספג כמה מודלים של משפחות, כנראה גם חוויות נטישה והרבה עקירות ממקומות שונים וכנראה עקב כך גם איבד תחושת ביטחון ויציבות. לכל אלו בהחלט יש השפעה מכרעת על תוכניותיו ובחירותיו לעתיד. לעיתים, ברוב המקרים, זה לא דבר בשליטה מוחלטת- הרבה פעולות יוצאות מתוכנו מתוך אוטומט לא מודע מסויים, ורק אם ניכנס פנימה ונאפשר למקום הזה לצוף לתוכן יותר מודע- יהיה אפשר להבין ולעבוד- ואז לעשות גם שינוי.

את שואלת אם ניתן לגשר על הפערים- מאוד יכול להיות שעם אהבה וחיבור גדולים אפשר לחיות יחד חיים טובים, בכוונה אני לא כותבת "לגשר על הפערים"- כי הם תמיד ישארו, לשאלתך. הם תמיד יהיו שם, וזה בסדר- יש הרבה זוגות שיכולים לחיות בצל פערים תרבותיים, חינוכים וכו'- השאלה היא באיזו עוצמה הפער הזה קיים. אם אתם באמת מעוניינים לחיות יחד, באמת יש פה אהבה אמיתית וחד פעמית עבורך- אני במקומך הייתי משקיעה ביעוץ זוגי קצר טווח על מנת לקבל כלים איך להתמודד עם משברים, עם שאלות, ספקות ותפיסות שונות מול פרטנר/ית כ"כ שונה. גם לו, כמוך- מאוד שונה ואחר. אתם חווים אותה חוויה, היא לא חד צדדית. ולכן כדאי ששניכם תקבלו כלים.

אין מה לצפות שהפערים יגושרו סופית ותרגישו "אותו אדם", גם אין טעם שזה יקרה. מה שחשוב הוא לדעת ללמוד לחיות בשלום איתם, ולחזק כל הזמן את האהבה והחיבורים הרגשיים שקיימים ביניכם.

שימי לב ש"פער גילאים" הוא הפער ה"זניח" לאור כל הפערים האחרים. הוא גם הפער היחיד שלא משנה מה, לא נוכל לשנות את עוצמתו. את היתר אפשר לנסות.

בהצלחה רבה

אני אוכל את עצמי מבפנים

בוקר טוב,

אתה מתאר קשר מאוד סוער רגשית, עם הרבה מאוד פרטים ונראה כי הוא מאוד מאוד משמעותי וחשוב לך. אתה זוכר הרבה נקודות שכנראה משמעותיות לך בקשר ויכולות להעיד על רמת ההשפעה שלו על חייך.

כתבת נכון, שהקשרים שהיא קיימה עם אותם בחורים לא היו בתקופה בה התחייבה לך. לא נשכח שמדובר בבחורה שבעברה -רק קראת לה והיא הגיעה. והיו מקרים שבגללך הקשר לא מומש והיא נאלצה לבחור אחרת בחייה, אם זה הירידה לאילת וכו'. טבעי והגיוני שהיא תחפש קשרים אחרים, לא משנה מה אופיים, ותחיה את חייה. טבעי יהיה לדעת שהיא אדם בפני עצמו שחשוב לו אושרו הפרטי.

יש הרבה "דרמות" ורגשנות ברמה גבוהה בקשר שלכם, אני מניחה שזה קשור גם לגילאים הצעירים, וגם לאהבה שבכל זאת קיימת ביניכם, אהבה ומשיכה רבה. התחושה היא שהבחורה, בעיני שניכם, צריכה להתנצל על כמות או אופי הקשרים שהיו לה- אותם קשרים שיש להרבה אחרים ואחרות. במילים אחרות- היא לא עשתה שומדבר רע, ובכל זאת שניכם מסייעים זה לזו להפוך את הנושא הזה למאוד מאוד גדול- ובלתי נסלח.

אתה כגבר כנראה הגעת ממקום שמרני יותר, בכל הקשור לזוגיות ולקשרים עם אחרים. מאוד קשה לך הידיעה שהיו אחרים שפגשו, שראו, שהיו איתה. קשה לך הידיעה שהיא לא שייכת רק לך ואין לך למעשה את הבלעדיות ההיא שהיא ביקשה לפני כמה וכמה שנים. יתכן וכל האירועים היום "זורקים" אותך רגשית למקום איתו התחלת את הודעתך- המקום הבתולי והתמים ההוא שלה, לבקש שתהיה הראשון שלה. יתכן והיום אתה נזכר בכל הסירובים שלך מולה- ואולי חש קצת פספוס, אשמה קטנה וכד'. כל זה מתערם לכדור שלג מאוד גדול שתוקע אותך מלהמשיך את הקשר איתה, או לראות בה בכל זאת מישהי שמחוייבת לך. האירועים האלו הופכים אצלך למעין טראומות- אתה כבר מגולל בראשך את פרטי הפרטים של הגברים ומה היה בחדר המיטות. וזה גורם לך המון המון כאב וסבל.

פה לדעתי צריך לעצור ולחשוב איך אתה בכל זאת מנסה להסתכל אחרת על הדברים. אתה זקוק להכוונה מחודשת ולמצוא את המסלול הנכון לראות את היחס בין התגובה שלך לבין מה שקרה בחייה בפועל. עכשיו נראה כי בשל סערת הרגשות והקשיים שאופפים אותך אתה מתקשה לראות ולעבד את התפיסה שלך מולה. היא נשאבת לשם גם ומסייעת לך ע"י כך שהיא חשה כה אשמה- ואז אתה מקבל אישור לכעס שבך.

אם אתם באמת רוצים לשמור על מה שקיים- ונשמע שקיים ביניכם המון- אהבה שלא מומשה בנעורים אך כנראה תמיד היתה שם- חשוב שתפנו ליעוץ או לתמיכה מסוימת של גורם מקצועי, ביחד, ונסו לגולל שם את כל הסיפור- כל אחד כראות עיניו. כרגע יהיה לכם קשה רגשית להתגבר על זה ללא עזרה, כי שניכם נשאבים למערבולות רגשיות מאוד סוערות, שלא מאפשרות לכם בעצם לקיים זוגיות. לכן חשוב שתקבלו איזה סוג של משענת, הדרכה, ובעיקר אתה- שכ"כ מתקשה לעמוד בכאב הזה שאת רובו אתה בהחלט יכול להפחית- הכל עינין של תפיסה מחודשת ואוזן קשבת של גורם מקצועי שיסייע לך.

אולי בזכות כך תצליחו לגדל זוגיות שאינה מכאיבה כ"כ.

את צעירה כחי איתך חברה תלכי לחדר כושר ..לשתות קפה עים חברה טובה תפנקי את עצמך פיצןי על זה שאת לבד.....אני מאמין שעם הזמן יתקצרו ש העבודה ויבין שהפסיד איתך זמן איכות.........(תבדקי גם סיבות אחרות למה עד שעות מאוחרות בעבודה) בהצלחה אישה

שלום שירי,

יש לברר עם בן הזוג עד כמה הזוגיות טובה לו כרגע, שכן אין ספק שלפי מה שאת מתארת- העבודה נמצאת אצלו בראש סדר העדיפויות. יש בנות זוג שיכולות ונוח להן לחיות עם זה, כיוון שגם להן יש חיים מלאי והצרכים שלהן בזוגיות הם אחרים.

אצלך זה קצת שונה. את מרגישה מאוד את החוסר ומתארת כי אין לכם זמן ביחד, כמעט אף פעם. זה לא מצב שטוב לך ונשמע שאת מאוד מתוסכלת ממנו. את כמובן מוזמנת למלא את חייך ולצאת עד מאוחר- ללא קשר, אבל לא כאן הפיתרון לדעתי. אני חושבת שכמו שדיברת איתו עד כה, נסי לגייס אותו שוב לשיחה ולבקש תשובה לשאלה- מה חשוב לו יותר, והאם הוא אכן מוכן ופנוי להשקיע בזוגיות כרגע, כי לך קשה להמשיך באופן הזה. אולי אם תיקחי את השיחות האלו צעד קדימה ותהיי באמת כנה איתה לגבי התסכול שאת חשה- הוא יוכל לעשות איזה שהוא שינוי, למצוא זמן קבוע משותף לכם או כל פיתרון או פשרה אחרת. אבל חשוב שאת תרגישי גם מלאה בקשר, מצד שני לא תלותית בו.

בהצלחה רבה.

ראשית תודה על התגובה ...
שנית - האם עלי כבת זוג לתמוך בקרירה שלו וכו למרות שאני מרגישה שאני נפגעת?
לעיתים אני חושבת על לעזוב אך מפחדת להתחרט על שאולי לא מספיק תמכתי ואולי שהייתי צריכה לוותר מעצמי ולא ללחוץ שנעשה דברים יחד בשביל שהוא יצליח בקרירה שלו .
מנגד,
השעות הןם לא שעות ותמיד יש תירוץ שהכול נורא לחוץ ... פעם םרויקט כזה ופעם אחר... ותמיד הוא אומר לי איך את רוצה לחיות בדירה הזו ( אותו הוא משלם ) ומזכר לי שיש לו יתר כסף ממי בצורה הזו.
האם מהשאני רוצה מוגזם? לשב לאכול יחד בערב לדבר לצאת למסעדה ? ולא רק לישון יחד...
אנימאמינה שהוא לא חיב להיות שם במשרד שלו בו הוא אדון לעצמו אלא ממש רוצה . הוא כבר אמר לי שהעבודה מגדירה אותובאופן שנרה לי שמשעמם אותו לעשות כל דבר שלא קשור בעסק.
אני מפחדת שאני מוותרת על דברי שחשובים לי לבססאת הזוגית . ברורשאני לא רוצה ליותתלויה בו . אבל אני רוצה זוגיות סבירה ולא שהוא מנהל בצורה מדהימה קרירה ואני רק מרגישה כמו משהו משני .
בימים שככ לחוץוכותב הודעה שאינו יכול לדבר .. אני רואה אחכ בייד שלו שבאותה דקה שכתב לי שנורא עסוק דיבר עם מישהי מהעבודה שלו שפלירטטו בעבר.. כלומר לא מדבר איתי ומתרץ בעבודה ודיונים כשבפועל מדבר איתה
אני לא יכולה לכפות את הקשר שאני חושקת בועליו נכון ?
אני לא באמת יכולה להגיד לו תחזור בשמונה ולא באחת בלילה אם לא מרגיש צורך השקיע ולו רבע בזוגית מו שמשקיע בעסק...
מה התפקיד שלי כאן ? אני לא רוצהמדללחוץ עליו אךמצד שני אנ רוצה להרגיש בזוגיות שגם זקוקים ליורוצים לפנות זמן בשבילי ולא רק כי אנ מזכרה כלהזמן שאנ שם .

הי שירי,

כתבת שאת בזוגיות של שנתיים וההרגשה של הפספוס, והקשיים- היא מתמדת. ז"א את מרגישה פגועה לאורך לפחות תקופה מספיק ארוכה כדי שזה "ישב" טוב טוב אצלך.

אני מנסה להבין מדוע את הולכת לכיוון של ויתור על העצמי, הצרכים והרגשות שלך בקשר, לטובת העבודה שלו או לטובת השקט שלו, הקריירה, לא משנה. אני חושבת שהפוקוס דווקא צריך להיות (בהסתכלות על שנתיים כמכלול) - איפה אני בקשר, מה השגתי ממנו ולמה אני זקוקה. להמשיך קשר עם רמה כזאת של תסכול- לאן זה יקח אותך? האם תהיי מסוגלת להכיל עוד הרבה זמן את חוסר הסיפוק הזה?

בעינין הכסף וחוסר השוויון- אוקיי הוא משלם (מניחה שהצטרפת לדירה שהוא שכר?), ויש לכך פתרונות כמו עזרה כלכלית מצידך, או ניהול הבית, כמו בכל זוגיות שיש בה חלוקת תפקידים ולא הכל מסתיים בכסף. נכון שעבודה חשובה וקריירה אף היא- אך השאלה היא אם מרוב דובים לא רואים את היער.. ז"א האם הזוגיות שלכם לא נבלעת בתוך כל לוח הזמנים שלו?

מעבר לזה את תוהה או מעלה ספק לגבי הזמינות או הרצון שלו להיות זמין לך, ואת מתחילה להסס לגביו. כמובן שאין לאף בן זוג זכות לכפות על בן זוגו דבר זה או אחר, גם אם תבואי בדרישה כזו סביר להניח שהוא יחוש מסורס, והביחד שלכם צריך בהחלט להיות חשוב לו ולבוא ממנו באופן אמיתי, ולא דרך סנקציה זו או אחרת, לכן אני לא ממליצה לך ללכת בגישה הזו.

ממה שאני מרגישה ממך- את זקוקה לאיזו אתנחתא, לאיזו הפסקה- לשבת ולחשוב ולנסות לנסח את הצרכים הלא ממומשים שלך בקשר, ולנסות שוב להביא מולו את הדברים. כפי שאמרנו קודם לבני זוג שונים צרכים שונים בקשר, גם בבחינת הזמינות שלהם זה לזו. בעוד לאחד יהיה חשוב להתראות כל יום לפחות לכמה שעות, לאחר זה יהיה פחות רלוונטי- ועדיין שניהם יהיו אוהבים באותה מידה. חשוב שאת תמצאי את המינון האישי שלך ותלכי עם זה, בכל זאת את חשובה בקשר, את לפחות חצי ממנו, וחשוב שתהיי מאושרת בו. אחרת מה עשינו?

בשל העבר שהיה עם עניני ההתכתבות לבין הקולגה שלו נוצר חוסר אמון שלי בו.
למרותההכחשות יש לי הרגשה שיש בינהם פתיחות רבה מדי ושכיף לו לדבר איתה בצורה אינטנסיבית.
חשוב לי לציין שלי הוא אומר שזה נטו עבודה אבל לפי מה שראיתי אין ספק שיותר..
אני מפחדת שהוא משקר לגבי החשיבות שלה בחייו ולחשוב על נישואין שבכלל אולי יש בינהם רומן מפחיד אותיץ
היא נשואה +2 אבל ההתכתבות בינהם בעבר היתה אינטימית מידי אעפי שלא חד משמעית.
יש לי רק את המילה שלו אך הוא טוען שזה הדמיון שלי ושאני לא מבינה צחוק ושעלי לטפל בעצמי ובפרנויות שלי.
עם חלק ממה שראיתי לא התעמתתי איתו כי פחדתי שיכעס שחיטטתי.
איך אדע אם אכן היא מיוחדת בחייוו ? הרי מה שווה הקשר אם אנילא יכולה לסמוך על המילה שלוץ?
הוא וורקוהוליק וגם היא ואני חושבתשהוא מתחבר אליה בכך .. ובכלל מאחר והם באותו אירגון כנראה שייש שפה משותפת...אך בעבר ראיתי שכתה לו מתגעגעת וכו יפה שלי...
אז זה לא רק עבודה ..
מה אעשה? איך אדע שאין מאחורי גבי רומן?

הי שירי,

נושא האמון מאוד בעייתי. הבחורה מהעבודה היא טריגר מסוים שמציף את הבעיה הזאת החוצה, אבל חשוב שנתעסק בעיקר- יש בעיית אמון. עם בעיית אמון כזאת צריך לעצור ולחשוב מה עושים. את לא תצליחי לאורך זמן להישאר שלמה במערכת יחסים כזאת, כפי שכבר קורה, אם לא תנסי לתקן יחד איתו את המצב. כרגע הוא חושב שאת פרנואידית ואת לא ממש מאמינה למילה שלו, ושאלת נכון- מה שווה הקשר אם אני לא מאמינה לו? ואכן לצערי חוויית הזוגיות לא נחווית כטובה אם אין לך אמון מלא בו.

זאת יכולה להיות הקולגה הזאת ובעבודה הבאה או עם ידידות וכד' זה יכול להתבטא שוב עם מישהי אחרת. ייתכן והוא באמת רואה אותה כמישהי שיגרתית, כמו שאת אומרת- בעלת תחומי עינין דומים לשלו וכו'. יתכן ויותר מזה לאור מה שקראת וראית בהתנהלות שלהם. כל עוד תתעסקי עם זה- היא תהפוך ליותר מיוחדת מהסיבה הפשוטה- שאצלך הוא מקבל לרוב ביקורת, או חשדנות או הססנות לגבי המילים שלו. גם אם זאת אוירה של חקירה ללא ממש מילים- היא עושה את שלה. איתה לעומת זאת הזמן תחום יותר לעבודה, הקשר רחוק ממך, ואין לו מחויבות אליה. להפך, גם היא תפוסה למיטב הבנתי. ככה ששם הכל יותר חופשי.

את צריכה לנסות לעבוד על עצמך ולאפשר לו יותר חופשיות, יהיה קשה לעשות את זה לבד ואולי כדאי לשקול לחיוב יעוץ של כמה מפגשים איך את מתגברת על החרדות וכן מצליחה להמשיך להיות בקשר הזה, שעל פניו נראה כי חשוב לך. אפשרות אחרת היא לעשות פסק זמן, להסביר לו למה, להעביר את המסר שיש דברים שלא מסתדרים לך וקשה לך לחיות בתוך זוגיות שאינך בטוחה בה, ולבקש זמן לחשוב האם את רוצה להמשיך להחזיק את הזוגיות או לא. אם כן- היא תצטרך לעבור שינוי- תצטרכו לשבת ולהידבר באופן מסודר (זה תלוי גם בשיתוף פעולה מצידו מן הסתם) ולהציף את הבעיה "על השולחן". רק ככה תוכלו להמשיך שלמים יותר.

האם זה רק בי החשדנות שיכלה להגיע עם כל אחד?
כי במקרה הזה ראיתי דברים ...
הבעיה שאם אפתח את זה מולו יכחיש וגיד שרק קולגה ואם אגיד שראיתי אז ייפרד כי חיטטתי וחוץ מזה ... שהוא ככ מפחד שאגיד משהו לבעלה ואהרוס לו את העסק כי פעם כבר אמרתי לו שאגיד לבעלה משהו...

הי שירי

בגלל מה שראית יש לך לכאורה בסיס לחשוד בו. העובדה שמפחד שתספרי משהו לבעלה אולי מלמדת על משהו לא כשר, אחרת למה שיפחד?

אבל הפוקוס שאני רוצה שתשימי כרגע הוא עלייך ועל צרכייך. הצרכים שלך לא ממש מתממשים בקשר, את חווה משבר אמון מולו, חוסר זמן איתו ואולי חוסר תקשורת. אני חושבת שצריך ללכת לאחד משני כיוונים- או לקחת אותו לשיחה ברורה ויותר נחושה, בלי לפחד מהתגובות שלו- ולשים את העובדות- יש קשר בעבודה שלו שמציק לך, ראית משהו (אולי יכעס אבל אז קשה יותר להכחיש) ואת רוצה לדעת מכאן מה הלאה. האם הוא מוכן להיכנס לעבודה משותפת על הצלחת הקשר. או- באמת לקחת פסק זמן. גם אם הוא יפרד ממך- בואי נסתכל על זה כך- יש פה בעיה שאי אפשר להתעלם ממנה ומאוד יכול להיות שהפרידה הזאת תגרום לו לחשוב שוב על ההתנהלות הכללית שלו.

בשורה התחתונה- אני לא יכולה כמובן להחליט אם הוא עשה משהו או לא. אבל את ותחושותייך חשובות כאן, ולא ממשיכים לסדר היום עם בעיה מסוג זה. כי היא כל הזמן שם. היא תהדהד לך בכל מקום איתו. בזוגיות יש פעמים רבות בהן צריך לומר את האמת כפי שהיא ולא להתעלם מאורות אזהרה. זה כן גורם לסיכונים לפעמים, אבל לא כדאי להישאר "ביחד" כשהביחד מאוד מעורער או מרגיש לך לא בטוח. את תהיי שלמה עם שיחה נחושה איתו, ברגע שתעשי אותה. אבל בשיחה הזאת הקו צריך להיות ברור- לאן הולכים מכאן ומה עושים פרקטית.

בהמשך להודעה .

אתמול חשתי צורך עז לשוחח עימו ,מאוד היה קשה לי לקבל את אימרותיו והחלטתי שוב לחזור על שאלותיי ,שאלותיי היו ישירות : האם אתה אוהב אותי ? האם אתה רואה אותנו כמתאים לזוגיות ? תשובתו הייתה :" איני יכול לענות על כך "
בתגובה עניתי שזה נשמע כמו תירוצ עלוב , ממצב שאמרת לא אוהב פתאום אמרת ככה אז בתגובה אמר :"תגובה זו יותר טובה משקר כזה או אחר ,לא יכול לענות /איני יודע מעיד על בילבול וזה מה שזה .
שאלתי היא : האם מדובר בתירוצ ???, אייך אדם לא יודע אם אוהב או לא . זה נשמע לי מאין התחמקות או אי רצון לפגוע, אייך גבר בוגר לא יכול לענות על שאלות בסיסיות מאין אלה ? .

כמו כן קשה לי לקבל את עובדת היותו רוצה לחזור הביתה וזנח אותי לטובת ביתו . אני מרגישה פגועה ומנוצלת , הייתי עימו הרבה שנים שאישתו לא סיפקה לו מספיק חום ואהבה וברגע שהתגרשה ממנו , הוא שינה את עורו ובצורה אובסיסית מחזר אחריה ורגיש כלפיה בעוד שאני בהריון ממנו בקושי טורח לשאול לשלומי .
יש לציין שאני מאוד אוהבת אותו , אבל גם מאוד פגועה ומאוכזבת .

הקשר הזה נראה לי כמו מקרה אבוד מה דעתך ? במיוחד לאור העבודה שיש לי לעיתים תגובות זעם שבאות לידי ביטוי ההודעות סמס קשות ומאשימות .

הדס היקרה, אף אני רואה שהיתה בעייה עם השרשור והוא נעלם משום מה.
מה שאני רואה במענה לשאלותייך הוא שאת עכשו פשוט לא יכולה בשום אופן לסמוך עליו.
הוא עובר תקופה קשה ביותר מול בני משפחתו. כל מה שהיה קבוע וברור לו התערער, והוא לא מסוגל עכשו לקבל החלטות כלשהן.
לשלוח לו סמסים כועסים רק יגרום לו לראות בך עוד גורם מלחיץ ומקשה עליו ולרצות שתיעלמי לו מן החיים על מנת שיקל עליו, כך שכמובן זה רק מזיק.

תשובתו - אני לא יכול לענות על כך - נראית לי כמו התחמקות. אם יגיד - אני אוהב אותך - יתכן מאוד שירגיש מחוייב ללכת איתך ולעזוב את משפחתו. ברור שהוא לא מסוגל לכך כעת.
אם יגיד שוב - אני לא אוהב אותך - הוא מסתכן בעוד סמסים נזעמים מצידך ואולי בתגובות עוד יותר קשות מצידך.

לכן התשובה ההגיונית מצידו היא - אני לא יכול לענות על כך.

כאילו כל תשובה לכאן או לכאן תגרום ליותר נזק,, ועכשו הוא רק רוצה למזער נזקים...

ושוב אני אומרת לך -קחי אחריות על חייך ותתארגני כאילו הוא איננו נמצא עבורך. רק עם הזמן הוא ישוב לעצמו אולי ויקבל החלטות ואז אולי ישקול את האפשרות לחיות איתך.
עלייך להרפות. אולי לכתוב לו "מכתב סיכום" אוהב - כי כך את מרגישה כלפיו באופן בסיסי - שאת מבינה מה עובר עליו ואת נותנת לו את הספייס להחליט בעצמו.
האם את מסוגלת לתת לו את זה?

כל עוד תתעלקי עליו ותנדנדי לו - את מרחיקה את עצמך ממנו. אני חושבת שרק אצילות נפש ועצמאות - חוסר תלותיות מצידך - תגדיל את הסיכוי שהוא ירצה לחזור אלייך.

תמרה יקרה,

התחושה שלך, שאינך מעוניינת בקשר עם איש מהבחורים עימם נפגשת, כפי שכתבת, מועברת על-ידך, באופן כזה או אחר, לבן-זוגך בפגישה הראשונה או השנייה או בשתיהן. הם חשים בחוסר העניין שלך ולכן גם הם לוקחים צעד אחורה. העובדה שהיית חלק מזוגיות למשך תקופה ארוכה מעידה על כך שאת אדם זוגי, כפי שקראת לזה, וכי יש ביכולתך להיות חלק ממערכת זוגית ולאורך זמן. כנראה שטרם פגשת את האיש המתאים לך. טוב את עושה כאשר את לא מתפשרת ולא ממשיכה בקשר אשר מלכתחילה לא נראה לך ש"זה זה", טוב שאת קשובה לקולך הפנימי/לתחושות הפנימיות שלך, כפי שנכון לעשות.
לשאלתך לגבי הרחבת המעגל החברתי מעבר לאתרי היכרויות, תוכלי לבקש סיוע מחברים ומכרים בדבר היכרויות עם בחורים נחמדים ופנויים אשר מתאימים לקריטריונים שאת מציבה. בקשי מהם להכיר לך ולהתעניין עבורך אצל חברים ומכרים שלהם. אפשרות נוספת היא לבדוק את ה"אופציות" במקומות בהם אנשים מגיעים על-מנת לרקוד, ריקודים בסגנון הסלסה למשל. לשם מגיעים הרבה חבר'ה לבד, לרוב, כלומר, לא זוגות, ותוך כדי ריקוד אפשר להכיר ולזרום, אם מתאים לך. אפשרות נוספת באותו סגנון יכול להיות חדר כושר וכמובן יש פעילויות המוגדרות לפנויים ופנויות, תוכלי, במידה ותרצי, לבדוק גם שם.

בהצלחה!

בהמשך לדבריה של מוניקה
אני חושב שאת צריכה לתת לזמן לעשות את שלו, הזמן לדעתי יתן לך להיות יותר משוחררת וחופשיה.

לדעתי תנסי יותר להיפתח, ואם לא בפגישה הראשונה אז לאחריה, אני מסכים שאף אחד לא אוהב לבזבז את הזמן ואני ממש מבין אותך.
אך לעיתים בפגישה אחת, לא ניתן להכיר את האדם שעומד מולנו.
ואם את אדם זוגי, אני מניח שהזוגיות חסרה לך מאוד, ולבנות זוגיות אמיתית - קשר רציני לוקח זמן...

אני בטוח שתמצאי את האחד שלך

אניי יקרה, יש כאן שתי אפשרויות:

או שמבחינה גופנית הוא לא הטיפוס שלך ואין אצלך מספיק משיכה מינית כלפיו. זה קורה. הרי לא כל גבר שאת פוגשת נראה בעינייך מושך,לא כן?

או שישנם מעצורים רגשיים:

אולי פחד שמא יתפתח ביניכם משהו ובהמשך יסתיים ואת עלולה לאבד אותו בתור ידיד, אז את "דוחה את הקץ" ומתעכבת עם הצעד שיהפוך את יחסיכם לרומנטיים ממש, כי זוהי דרך שאי אפשר לחזור ממנה...

כתבת שאת מתביישת לחשוף בפניו את הגוף שלך - דווקא בפניו, כאשר את בדרך כלל לא מכירה את עצמך בתור ביישנית. זה כאילו יש ביניכם כבר קטע שהוא כמו "אח ואחות", שהתרגלו להיות אחד עם השנייה בהמון הזדמנויות ללא מגע, וזה מוזר להעביר את מערכת היחסים הזאת למצב של רומנטיקה ומגע.

את יודעת, זה מאוד נדיר שאנשים שגדלו יחד בקיבוץ בבית ילדים הופכים לזוג. הסיבה היא שנדרשת קצת זרות ומיסתורין כדי לייצר ארוטיקה וריגוש מיני.

הצעה לפתרון:
יש לי הרגשה שאם הבעייה היא מן הכיוונים הרגשיים האלו, ואת כן נמשכת אליו גופנית, אז אם תיצרי הפסקה מלאכותית של כמה שבועות בהם לא תתראו כלל, ובינתיים תבחני את רגשותייך כלפיו ותבדקי האם את מתגעגעת אליו ומשתוקקת לפגוש אותו - אז בפעם הבאה שתיפגשו לאחר ההפסקה - זה יקרה באופן טבעי. כי נדרשת קצת נפרדות, קצת אי וודאות, קצת סיכון. ההרגשה שלך שאת כל כך מוגנת בחברתו היא דווקא אנטיתיזה למשיכה ארוטית, לפחות בהתחלה.

אשמח לשמוע מה את חושבת וגם לקבל עידכונים.
בהצלחה!!!

אני מאמינה שזה לא מש שיעזור כי היו תקופות שהתרחקתי קצת והתגעגעתי נורא. בתקופה האחרונה התחלתי להרגיש סוג של משיכה , משיכה אליו למי שהוא אבל בגלל כמו שאמרת שלא היה אף פעם מגע אבל כן היה ניצוץ בנינו זה נורא קשה. אני מניחה שהתרגלתי להיות הידידה ועכשיו אני הבת זוג. וזה מביך אותי...ואין לי מושג למה. אני מפחדת להראות מגוחכת... או שיגלה פגמים בי... שמשהו בי ירתיע אותו...
אני במחשבות תמידיות כאלה שאני לא מספיק טובה ואיפשהוא כל האהבה הזאת שלו אליי מפחידה אותי וזה גורם לי להיסגר. בוא נגיד... שבנאדם זר... הייתי יכולה ביתר קלות להיפתח איתי מינית ונניח להעביר איתו לילה...

את כנראה מרגישה מאוד חשופה בפניו.
אסביר למה אני מתכוונת: כאשר פוגשים אדם זר,חדש, יש לנו את ה"פריבילגיה" להשתמש בכל מיני טריקים ומסכות שמסתירים את הרגשות האמיתיים שלנו ובכלל את עצמנו.

איתו - בגלל שהוא כבר מאוד מכיר אותך, את לא ממש יכולה להיעזר בכל הטריקים האלו, אז את חוששת שהוא מייד יראה אותך כמו שאת, בלי התיווך של אמצעי העזר הרגילים.

יש לי שאלה: האם הוא עצמו מעלה את הנושא של מגע גופני? מראה שהוא מעוניין?

כי חשבתי, בכיוון הזה של המסכות שחסרות ביניכם, שאולי אם קצת תישתו יין, זה יוריד מעצורים. או שתיזמי משחק תפקידים די מקובל שבו אתם קובעים דייט כאילו אתם שני זרים שנפגשים בפיק אפ בר ומתחילים זה עם זו.

מה את אומרת?

הוא לא מדבר כל כך על כל העניין הזה. אני מבחינתי לא אוהבת לשמור בבטן ועם צריך לדבר על סקס אז אני אדבר. אבל הוא לא מספר לי מה היה לו בעבר עם נשים.
אני רק יודעת שלא היה לו קשר רציני. אני סיפרתי לו על מה שלי היה בעבר הוא לא כל כך משתף מה שגורם לי נורא להנות איתו ברמת השיחה... ליזום הלאה? אני קצת מתביישת..... לא יודעת למה אפילו. שוב.. מפחדת להראות מגוחכת. עניין היין והשתייה נורא יכול לעזור... אבל בנתיים זה לא בא ממנו... ואני מפחדת לעשות צעד ראשון =\

זה מעניין, הנתון החדש הזה שלא היו לו כך כך יחסים רציניים עם נשים אחרות. בן כמה הוא? כי את כתבת שאתם "יוצאים עכשו", ואני תוהה האם מספיק ברור ביניכם שהשתנה הסטטוס הקודם? של ידידות? האם את בטוחה שגם הוא התחיל לראות בך אהובה ולא רק ידידה?
הביאי בחשבון שיתכן שהוא חושש לעשות את הצעד הראשון כי אינו בטוח איך את תגיבי...

לדעתי - תוסיפי לרעיון היין כמה רמיזות ויזואליות וכמה מחוות:

לבוש קצת יותר חושפני, להסתכל לו בעיניים למשך זמן ארוך מן הרגיל, לגעת פה ושם ביד שלו תוך כדי שיחה על משהו או ללטף את רגלו, ונסי לראות האם הוא מגיב למגעך. גברים מאוד מגיבים לשני האלמנטים האלו - מראה עיניים ומגע ידיים!

חיבוק: תשאלי אותו בפעם הבאה שתיפרדי ממנו לאחר בילוי משותף: בא לי לחבק אותך...אפשר? כאילו מתוך התפרצות של חיבה...ותראי מה קורה, עד כמה הגוף שלו מגיב למגעך. החיבוק יכול להתפתח באופן טבעי לקצת מזמוז אם את מאפשרת לו...
אני כבר רואה ששיחה זה לא הכיוון שלו...
מקווה שנתתי לך מספיק כיוון...בהצלחה!!!

נראה לי שתמיד היה לו רגש אליי ולי לו היה אליו....אז היה לו תמיד סטוצים . קשרים רציניים לא.
לגבי הקשר עין ניסיתי אבל הוא עושה רושם של ביישן קצת... מסיט את פניו. כשאני מחבקת ומנשקת אז הוא מגיב לזה אבל... זה לא מגיע מעבר. לא יודעת. מרגיש לי מוזר. אולי אני קצת דפוקה =\

חגית יקרה,

במשך שנים רבות בעלך גודל בבית הוריו כנסיך בעל משרתים. אם הוא לא עשה, היה מי שיעשה במקומו ולא סתם יעשה ו"על הדרך יעשה לו על המצפון" אלא מישהו שעשה במקומו באהבה גדולה. לאורך שנים כך הוא גודל וחונך וזה מה שנספג אצלו הן לתודעה והן כדרך התנהלות. מבחינתו זוהי דרכו של העולם וכך צריך להיות. היום הוא אמנם נשוי ובעל משפחה אך הרגלים, ועוד כאלה אשר ניטעו לכל אורך הילדות, מאוד קשה לשרש אך לא בלתי-אפשרי. על-מנת לשנות את תפיסת עולמו ואת התנהלותו יש צורך בהמון סבלנות מצידך מאחר ואת ממש צריכה ללמד אותו כיצד יש להתנהל נכון בתוך משפחה, שלכל אחד יש תפקיד/ים, שלכל אחד יש אחריות על דברים מסוימים ושלצד הזכויות יש גם חובות, בכל גיל. כאשר גדלים לתוך זה, כאשר מודעים לכך מגיל קטן, המחויבויות נתפסות ככיף המעיד על בגרות ואחריות, "כמו הגדולים", אולם כאשר צריך להתחיל להתרגל בגיל מבוגר, זה קצת יותר קשה כי זה יוצר קודם כל התנגדויות, מעין "הרעה בתנאים". מאחר ואת אם לתינוקת, כפי שאני מבינה, תוכלי לתרגל את האמהות גם על בעלך, שהוא למעשה קצת כמו ילד מגודל. תאלצי ללמד אותו מהי מחויבות, מהי אחריות ואילו תפקידים כרוכים בהיותו אב, אשר צריך לשמש דוגמא לביתו הקטנה ויחד עם זאת לקחת את השותפות שלכם ברצינות ולקיים את חלקו ב"עסקה". נסי לגרום לו לעשות ולפעול דרך מחמאות, על הדברים אשר הוא עושה בזמן, פרגון, הערכה, חיבוקים ונשיקות. אני מניחה שמכלול התשבוחות בתוספת הרעפת האהבה עשוי למצוא חן בעיניו ואז הוא ישתדל יותר על-מנת לזכות ביותר. נסי "ללכת" על דרך החיוב ולא על דרך השלילה מאחר ומריבות וכעסים עשויים ליצור אצלו אנטי ואף אדישות, לעומת אהבה ופרגון אשר למענם כולנו משתדלים יותר.

מצטרף לכל מילה שמוניקה כתבה לך ומרשה לעצמי להוסיף ש...
נכון שהדרך לשלמות עוברת בשניים ומכוח היותכם זוג לכל דבר ועניין, אז גם בעניין הזה תלמדי אותו את הדברים שחשובים לך כאמור בדרך חיובית של מחמאות חיבוקים ונשיקות כפי שכתבה מוניקה,
אבל... מטבע הדברים הוא רואה בך מחנכת! דבר זה יוצר אצלו רתיעה והיסגרות ומקשה עליו לקבל ממך את הערות כפי שהן, ולכן אני סבור שתמליצי לו על אימון אישי ממוקד בנושאים הללו, ישנם המון אפשרויות למידה כיצד לייעל חיים פרטיים ועסקיים, ואין אדם שמכבד את עצמו שלא עבר קורס אחד או שניים בשיפור ארגון סדר היום,
תבקשי מאמא שלו או מחבר טוב שירשם יחד איתו לקורס כזה יחד עם תמיכה והכוונה שלך תצליחו להשיג תוצאות טובות ומהירות,
בהצלחה

אני ממש מעריכה את התשובות שלכם אני למדתי המון..אין עליכם
שוב תודה חגית