פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

יעל יקרה,

ציינת בפנייתך מספר דברים:
חוסר היכולת לפתח אינטימיות.
חוסר יכולת להתמודד עם אינטימיות כאשר היא מתפתחת.
רמת התעסקות ועשייה נמוכה בנושא הזוגיות, יחסית לבני-גילך.
אתחיל מהקל לכבד, רמת ההתעסקות בנושא הזוגיות יחסית לבני-גילך – אין כאן מקום להשוואות. כל אחד על-פי צרכיו, רצונותיו, ציפיותיו ועד כמה הנושא מעסיק אותו. את כנראה, עסוקה בנושא על-פי רצונותייך וצרכייך וגם קצת מתוך החששות שלך לגבי האינטימיות.
לגבי האינטימיות, על-מנת שזו תתפתח צריכים שניים, כך שכאשר את חשה שזה לא קורה, זה כנראה לא זה. לגבי החשש שלך וחוסר שביעות הרצון שאת חשה כאשר בכל-זאת מתפתחת אינטימיות ברמה מסוימת, זה הדבר בו יש להתמקד ועימו צריך להתמודד.
האם בעבר אינטימיות עם מישהו העיקה עלייך? הפריעה לך? האם הוטרדת מינית? במידה והתשובה היא כן, לאחת מהשאלות הנ"ל, ייתכן כי "פה קבור הכלב", במידה והתשובה היא לא, אפשר להתחיל "על נקי" מה שנקרא.
בכל אופן אני חושבת שכדאי שתשקלי פנייה לאיש מקצוע. בין אם מדובר בטראומה מן העבר ובין אם מדובר על חסמים אחרים. איש המקצוע יוכל להאיר בפנס על הדברים אשר כדאי לעשות אחרת כמו גם לתת בידיך כלים לעשייה אחרת, נכונה לך, מקדמת ומשוחררת מחששות.

עפרון היקר, אני מניחה שאתה יודע שאתה בחברה טובה ורבת משתתפים של המון גברים מתוסכלים מינית, שנשותיהם איבדו את כל התשוקה וההתלהבות לסקס.
זה קורה אצל רוב הזוגות, מסיבות שונות, שלפעמים פועלות במקביל ומשפיעות כולן באותו כיוון.
אמנה כמה מהן:
1. שעמום ואיכות ירודה ולא מתאימה של הסקס עצמו
2. הבדלי העדפות בתוך הסקס וחוסר תקשורת מתאימה בהקשר זה.
3. כעסים ותיסכולים כלפי בן הזוג, ברך כלל בגלל תחושה של עומס מטלות בבית ובחינוך הילדים ושיתוף פעולה לא מספק של בן הזוג.
4. סדרי עדיפויות שונים מאלו שלך ועייפות מצטברת.
5. צורך בחיזוקים, מחמאות, ודימוי גוף ירוד.

ויש עוד...
מה עושים? לחפש דרכים חיוביות לרתום אותה. לא להיות שיפוטי וביקורתי כי זה רק יטפח אצלה רגשות אשמה והתנגדות נוספת לכל נושא הסקס והיא תרגיש עוד יותר "לא בסדר".
לדעתי לא יזיק אם תיכנס בעצמך לייעוץ על מנת לבחון אובייקטיבית את איכות הסקס שלכם ולחשוב על דרכים חיוביות לרתום אותה לעניין.
זה לא שנניח תילמד עכשו כמה פוזות חדשות ותרוץ אליה עם הרעיונות החדשים!!! בייעוץ יתכן שתילמד מהי הגישה הנכונה לאישה, מה מדבר אליה, מה מדליק אותה, ותלמד לפתות אותה.
אני מתארת לעצמי שזה מעצבן לחשוב שתצטרך להתאמץ עכשו ולהשקיע, הרי בשביל מה מתחתנים?? שיהיה סקס זמין כל הזמן, בין היתר...אבל החיים אינם כה פשוטים כמו שזה נראה בתחילת הנישואים, וכמעט הכל משתנה עם הזמן וצריך ללמוד איך להתארגן עם השינויים.

הדס יקרה,

ראשית, אני מאחלת לך לידה קלה, נחת ואושר רב מהילד/ה הצפוי/ה. בראייה שלי ילד/ה הוא אחד הגורמים המשמעותיים ביותר לאושר בחיינו והם ממלאים את חיינו כפי שרק יצירת פאר כזו, שכולה שלנו, יכולה למלא. לכן, מאחר ושותפך ליצירה הזו, נכון לעכשיו, "לא יודע מה הוא רוצה מעצמו", כדבריו, ואינו יכול להיות איתך ושלך כפי שהיית רוצה, התמקדי בך, בלידה הקרבה והרך/ה הנולד/ה.
לאחר הלידה תחושי שאת הרבה יותר עמוסה ועסוקה סביב ילדך/תך ויהיה לך מעט יותר קל להתמקד בכם ולהניח את שותפך לשעבר מעט ב"צל". הסיבה שאני מציעה לך להתמקד בכם היא העובדה שאין ביכולתך לעשות, בשלב זה, דבר על-מנת לשנות את התנהלותו או "לעשות לו סדר" בראש ובמחשבות, כדי שהוא יוכל לדעת היכן הוא עומד ובאיזו עמדה לנקוט. בכל פעם שאת מנסה את נפגעת. לכן, עדיף בשלב זה להתרחק ממנו ולהתמקד בך ובעתידך, שם טמון אושרך.
לגביו, נראה כי הוא אבד שליטה על חייו ולכן הוא נמצא במעין "תקיעות". במשך 8 שנים הוא שלט בחייו, בחייך ובחיי אשתו, במובן מסוים, גם כן. הוא בחר להיות איתך ונהל איתך מערכת יחסים זוגית במקביל להיותו איש לאישה אחרת ואב לילדים, הוא היה זה שהחליט מתי להיות איתך ומתי איתה. לפתע, ביום בהיר אחד, הקרקע היציבה תחת רגליו נשמטה ומציאות חייו השתנתה לחלוטין. הוא אבד שליטה על חייו, אשתו לקחה החלטה אשר השפיע גם עליו. הוא כבר לא היה זה שהחליט אלא עמד מול מציאות בה אשתו החליטה גם עבורו והוא לא היה יכול ועדיין לא יכול לעשות כלום על-מנת לשנות זאת. מהפך זה בחייו גרם לו לרצות, עתה, להיות נשוי באושר, להיות "בעל נאמן" ולהיות בבית. מאחר וכבר אין לו שליטה על כך הוא נמשך לשם כבכבלי-קסם, וגם על-כך אין לא שליטה.
מצב דומה נוצר מולך כאשר את לקחת החלטה לשים סוף לקשר שלכם והודעת לו על כך. גם כאן ההחלטה שאת לקחת משפיעה גם עליו, גם כאן הוא כבר לא זה שמחליט אלא נאלץ לחיות עם ההחלטה של מישהו אחר, במקרה זה את. כמו מול אשתו גם מולך הוא מתנהל אחרת, הוא מתקשר ושולח הודעות, מה שלמיטב הבנתי,לא קרה לפני הודעתך כי אינך מעוניינת לראותו יותר. גם אלייך הוא נמשך כי אמרת לו "לא". הוא באמת לא יודע מה הוא רוצה מעצמו, לעת עתה. הוא מבולבל וחש כי ההחלטות על חייו כבר אינן בידיו. לכן הוא מתנהל כפי שהוא מתנהל. כפי שציינתי קודם, אין באפשרותך לעשות כלום לגביו אך תוכלי לעשות רבות למענך, מען עתידך ולמען אושרך וכמובן למען ילדך/תך. לאור זאת אני שבה ומציעה לך להתמקד בכם ולעשות כל שביכולתך עבורכם/כן.

תודה למוניקה ,
דורית אשמח לשמוע גם את דעתך

הדס יקרה, אני מאוד מסכימה עם מה שמוניקה כתבה לך.
העולם הברור שלו התפרק ואין ספק שהוא תולה בך חלק מן האשמה וכועס גם על עצמו. כל האנרגיות שלו מופנות עכשו למשפחתו. מה שקורה איתך יוצר לו מעמסה בלתי אפשרית. אין לו עכשו כוחות להתמודד עם הסיבוך של עוד משפחה.
על כן עלייך לאסוף את עצמך ולהתנהל באופן עצמאי, ולקוות שאולי כאשר הוא יתייצב ויתאושש בעוד תקופת מה - הוא יחזור ויהיה חלק מחייכם בצורה כלשהי. אם עוד תרצי אותו.

בהמשך להודעה .

אתמול חשתי צורך עז לשוחח עימו ,מאוד היה קשה לי לקבל את אימרותיו והחלטתי שוב לחזור על שאלותיי ,שאלותיי היו ישירות : האם אתה אוהב אותי ? האם אתה רואה אותנו כמתאים לזוגיות ? תשובתו הייתה :" איני יכול לענות על כך "
בתגובה עניתי שזה נשמע כמו תירוצ עלוב , ממצב שאמרת לא אוהב פתאום אמרת ככה אז בתגובה אמר :"תגובה זו יותר טובה משקר כזה או אחר ,לא יכול לענות /איני יודע מעיד על בילבול וזה מה שזה .
שאלתי היא : האם מדובר בתירוצ ???, אייך אדם לא יודע אם אוהב או לא . זה נשמע לי מאין התחמקות או אי רצון לפגוע, אייך גבר בוגר לא יכול לענות על שאלות בסיסיות מאין אלה ? .

כמו כן קשה לי לקבל את עובדת היותו רוצה לחזור הביתה וזנח אותי לטובת ביתו . אני מרגישה פגועה ומנוצלת , הייתי עימו הרבה שנים שאישתו לא סיפקה לו מספיק חום ואהבה וברגע שהתגרשה ממנו , הוא שינה את עורו ובצורה אובסיסית מחזר אחריה ורגיש כלפיה בעוד שאני בהריון ממנו בקושי טורח לשאול לשלומי .
יש לציין שאני מאוד אוהבת אותו , אבל גם מאוד פגועה ומאוכזבת .

הקשר הזה נראה לי כמו מקרה אבוד מה דעתך ? במיוחד לאור העבודה שיש לי לעיתים תגובות זעם שבאות לידי ביטוי ההודעות סמס קשות ומאשימות .

אתמול נודע לי האמת אחרי התעקשות מצידי להבין מה קרה .
שוחחנו אתמול , והוא האמר לי בצורה חד משמעית שבמשך שנתיים הוא החל להרגיש שאינו אוהב ,( יש לציין שמאז שעזב את ביתו ) .ואינו רואה אותי כבת זוגתו וכרגע הוא גם לא רוצה שום זוגיות .
וששאלתי אותו למה לא אמרת כלום ? למה נתת לי לבזבז את זמני ? לא הגיב .
וששאלתי אז למה הסכמת לעשות ילד משתוף טען שזה החלטה פזיזה מצידו ולא חשב לעומק .
אני בשוק , איני מעכלת זאת .נותרתי לבדי בהריון כאשר אני עוד אוהבת והייתי בטוחה שמדובר במשבר חולף ובעתיד נהיה ביחד , אתמול הייתי בשוק שאמר שכבר לפני שנתיים הרגיש שמאבד עניין ולא אוהב . אם עד אתמול חשבתי שאולי בעתיד הוא ישנה את דעתו ,אולי הוא מבולבל הבנתי אתמול שזה תהליך שעבר עם עצמו והוא תמיד ידע שלא נהיה ביחד . עובדה שהדגיש שכבר שנתיים הוא חש ככה .

אני די מבולבלת , ופגועה .
אני כועסת על עצמי שעדיין מצפה שאולי שתגיעה הילדה הוא ישתנה ? האם זה יתכן ?
האם זה נראה סביר שעוד ניהיה ביחד .
אני אבדתי כל מחשבה הגיונית .

אשמח לתגובה

שלום עצובה,

את מתארת באמת סיטואציות לא קלות, ואת צודקת שיש להיות חזקים מול הילד ולא להישבר. בעיקר כשמדובר במצבים שדורשים גבולות מול הילד- וכשהוא רואה ומרגיש את חוסר החוזק שאתם משדרים מולו, הוא עלול להמשיך ככה ואף לעודד התנהגות לא רצויה מולכם.

נתת פיתרון מצוין ואת צריכה לשמוח דווקא שהגעת אליו- הדרכת הורים היא אכן המקום הנכון להתחיל דרך חדשה. את תתפלאי כמה זה יכול לעזור וקודם כל לתת לך ביטחון מחודש בהורות שלך ושלכם. בהמשך את תרגישי שגם הזוגיות מתחזקת, כיוון שלהרגשתי לפחות הדינמיקה הזוגית נחלשה דווקא בעקבות החוויות מול הילד שכפי שאמרת- הציפו בעיה (אולי קיימת ואולי לא) של תקשורת. לכן חשוב להסתכל על הכל כעל "מובייל", כעל מכלול שמושפע מהרבה מאוד גורמים ולא רק אחד ספציפי.

אם תרצי פני אליי במייל -מופיע למעלה, כי איננו יכולות להמליץ כאן על אנשי מקצוע.

אז אל תהיי עצובה, כי כשיש פיתרון וכלים- הדרך קצרה בהרבה ממה שזה נראה. בהצלחה רבה

הי אורלי,

אכן מצב לא פשוט עבורך. החלטה על עזיבה אכן יכולה לגרור חוויות לא פשוטות עבורך וגם עבור הילדים בעתיד.

את מתארת בדידות וקושי שהוא מאוד מובן- המציאות הזאת שקשה מאוד להשתלב בה, השוני העצום ומן הסתם הרבה געגוע למה שאת מכירה- לארץ. כתבת שהסכמתם ביניכם שהמצב הזה הוא מצב זמני. אני חושבת שמהנקודה הזאת ניתן לדבר איתו יותר ברצינות על מתי המצב הזמני הזה מסתיים. אני חושבת שכדאי להבהיר ברגישות אך גם באסרטיביות את מה שאת מרגישה, ולעשות את זה בחוכמה- לא להפעיל סנקציות, הרי יש לך פה זוגיות שסה"כ את מרוצה ממנה. יש לך ילדה ועוד אחד בדרך בע"ה - שגם להם צריך לדאוג. לכן אני חושבת שכדאי לקיים שיחה במצב מתאים לכך, ולהחליט על איזשהו דדליין שעד אליו את מוכנה לחכות. בזמן הזה לא יהיה לך קל, אבל לפחות את תדעי שיש תחימה והגבלה של הזמן הזה.

הסכמת לגור איתו שם, יש לזה כמובן השפעה רבה. אז לא ידעת מה בדיוק יהיה ו"שרדת" את זה יפה מאוד. חשוב שהוא יבין שאינך יכולה להמשיך ככה ואת שוקלת לחזור בכל מחיר, אבל מוכנה לחכות עד תאריך מסוים כדי שתוכלו לחזור יחד ולהמשיך חיי זוגיות משותפים. קחי בחשבון שאולי הוא לא ירצה לשמוע גם על זה, אבל בד בבד תפקידך ואחריותך להיות נחושה ולהסביר לו את הקשיים ומול מה את עומדת, והדבר משפיע על השלכות הזוגיות. יהיה קשה מאוד לקיים קשר זוגי- לא ביחד פיזית. נסי לקחת עוד צעד ולהסביר את מה שאת מרגישה ביותר פירוט, ביותר סבלנות, ולהציע פתרונות כדוגמת "תאריך יעד" מספיק רחוק שהוא ירגיש שאת מקריבה עבורו ומצד שני עומדת על החזרה לארץ.

מקוה שהצלחתי לסייע, בהצלחה רבה.

אני מאוד מסכימה עם מה שאת אומרת וזו גם הדרך שבה אני פועלת לצערי עניין ה"דד-ליין" הוא לא רלוונטי כיוון שיש לבעלי עסקים שהגדרת זמן אינה רלוונטית (יש לו מלון) אני יודעת שקשה לנהל זוגיות בשלט רחוק אך הטיסה לארץ וממנה נמשכת כשעתיים וחצי לכן זה לא נראה לי כל כך רחוק ובלתי אפשרי, לי אין ספק כי אני חוזרת בכל מחיר אני מאוד רוצה ללא סנקציות אבל רציתי חיזוק מקצועי שאכן אני בדרך הנכונה.

שלום דני,

אני חושבת שצריך להפריד בין 2 דברים- האחד הוא המציאות אותה אתה חי, גבר מאוהב לפני צעדים משמעותיים כמו מגורים יחד וחתונה, מצד שני, מציאות פנימית אחרת, שמדברת בעיקר על ריגוש ומשיכה לצד השני- אבל ספק אם אכן לקיים חיים עם בני המין השני. ז"א זה נשאר בגדר אותה משיכה אסורה כפי שהגדרת.

אני מניחה שההסתרה לוקחת לך הרבה מאוד כוח ואנרגיות. עיקר התסכול שאתה חש נובע משם- יש בידיך מידע שאתה לא יכול לשלוט על עוצמתו- והוא לוקח ממך את מירב הכוח שלך. גם מול עצמך וגם מול מערכת היחסים אותה אתה מנהל. אתה צודק שמידע כזה יכול להפוך את הקערה מבחינתה, ויתכן מאוד ויהיה לה קשה לקבל את זה.

לפני כל צעד שהוא- אם זה לספר לה, אם זה לגור יחד או כמובן להתחתן- עדיף שתעצור. הסיפור כרגע הוא פחות החשיפה שלך בפניה אלא העובדה שאתה צריך לעצור ולעשות חושבים- מה אתה עושה כיום. היום, כשאתה יודע שאי אפשר להמשיך במצב הזה- הוא מתסכל מדי.. ותוקע אותך במצב בעייתי מאוד.העצה הכי טובה ויעילה שאני חושבת שאני יכולה לתת לך היא להיעזר באיש מקצוע עם ניסיון בתחום הזוגי והמיני, מטפל שיוכל לעשות אתיך קצת סדר ולנקות את התמונה שלך, כך שתוכל גם לקרוא אותה. אם תצליח לעשות את הצעד הזה (והוא לא כ"כ קשה כמו שהוא נראה לפעמים)- לפנות לטיפול של לפחות כמה מפגשים ולאתר בדיוק את הנקודות החשובות- אתה תוכל להגיע אליה ולקשר איתה בצורה הרבה יותר מושכלת, כזאת שתצמצם את הנזק למינימום, אם בכלל יהיה נזק. כרגע, הסיכון בלספר לה הוא גדול מדי ואני חוששת שזה יכול לגרור חוויה רגשית מאוד קשה עבורך. אם תשכיל לעשות את זה לאחר יעוץ עם מישהו מוסמך, אתה תרגיש את המשענת הזאת שעכשיו אתה כ"כ זקוק לה.

אני מקוה שהצלחתי להעביר את המסר.. בהצלחה רבה.

הילה יקרה,

כתבת בפנייתך "אני מתיימרת להיות המושלמת בשבילו מבחינה חיצונית". מדברייך אני מקבלת תחושה כי עבורו את כבר מושלמת. ציינת שהוא אוהב, חם, מפרגן ומקסים וכאשר יש בסביבתכם בחורות אחרות הוא מפנה את מבטו מהן והלאה. אולי הוא מתחשב ברגשותייך, מאחר והוא יודע כי זהו עקב אכילס שלך, אך הוא בוודאי שלא מתעניין בהן, אחרת הוא היה "מגניב" אליהן מבטים, מה, שלמיטב הבנתי, הוא לא עושה.
למרות שקנאה הינה תחושה מאוד טבעית והיא טבועה בכולנו, ברמה כזו או אחרת, אצלך כנראה היא דומיננטית יותר. לדעתי זה יכול לנבוע מחוסר ביטחון ושוב למרות שציינת שאת מודעת לכך שאת נראית טוב ואני סמוכה ובטוחה שלמרות המשקל העודף בתקופה זו, את עדיין נראית טוב, מאחר והעודף הזה "התיישב" על בסיס טוב. לשאלתך, נסי להתמקד בידיעה הזו ובביטחון הזה שאת נאה, כלומר במה שיש, ולנסות למזער את השפעת התחושות הפחות נעימות כאשר הן "מרימות ראש". בשפה אימונית, אחד המשאבים שלך הוא המראה החיצוני שלך, כפי שציינת. נסי להתמקד בכך, "להאכיל" את הידיעה הוודאית הזו ובמקביל ל"הרעיב" את התחושה הפחות נעימה של חוסר הביטחון והקנאה בדוגמניות אשר את תמונותיהן את רואה. יחד עם זאת עלייך להביא בחשבון שאת עצמך את רואה ב"טבעי", מה שנקרא, ואת התמונות של הדוגמניות, באשר הן, את רואה לאחר פוטושופ.

אמא חדשה יקרה,

ראשית הרבה מזל-טוב לרגל הולדת בנכם הבכור!
לצד האושר הרב אשר מביא עימו התינוק החדש מתעוררים לא מעט קשיים הנובעים מן הצורך להתמודד עם המציאות החדשה, עם החיים במתכונתם החדשה והמורחבת. שני ההורים הטריים חווים קשיים. האם עייפה יותר. העייפות ה"עודפת" מתחילה עם תהליך הלידה המתיש ונמשך בלילות חסרי שינה, בימים עמוסים במטלות, חדשות וישנות, ובסדר יום לא מסודר הנובע מכך שראשית מסופקים צרכיו של הרך הנולד,סביב השעון, בכל רגע שהוא צריך. בנוסף לכל האמור לעיל מתחילים להצטבר אצל האם הטרייה צרכים לא מסופקים כמו חוסר בזמן לעצמה, מחסור בחברת מבוגרים אחרים ועשייה אחרת, שלא קשורה באופן ישיר או עקיף לטיפול ברך הנולד ובניהול מטלות הבית השונות, ממש כפי שאת חשה.
האב הטרי חש, באופן מהותי, תחושת הזנחה. הוא חש שהוא כבר אינו חשוב כמקודם, שצרכיו פחות דחופים ושרצונותיו פחות "מעניינים". נראה כי בעלך חש כך וזאת לאור התרעמותו על כך שלא "עמדת בזמנים" ביום כיפור וארוחתו לא הייתה מוכנה בזמן, לדעתו, מאחר והיית עסוקה בדברים אחרים, כולל הנקת התינוק. כך נוצר מצב שלעיתים האב הטרי חש שהוא כאילו במעין תחרות עם התינוק על תשומת ליבה של האם ולאור זאת הוא מתקשה לקחת חלק משמעותי בטיפול בתינוק.
על-מנת לנסות לקרב את בעלך אלייך וליצור תחושה של "יחד", נסי, בזמן הקרוב, לשתף אותו כמה שיותר בחוויותייך היומיומיות. ככל שהוא ידע יותר אני מאמינה שהוא יבין טוב יותר לליבך, יבין טוב יותר עד כמה את עמוסה ועד כמה תשמחי לסיוע מצידו. מאידך, ככל שהוא יהיה מעורב יותר הוא יחוש חשוב יותר ונחוץ יותר. ככל שהוא יחוש חיוני יותר תחושת ההזנחה המלווה אותו תלך ותפחת. חשוב ביותר שהדברים יזרמו בנועם ובשלווה כך שלאט לאט תוכלו להעלות את החיים על מסלול נכון עבורכם כאשר כל אחד מכם מסתייע בשני, מקל על השני ומוצא זמן לדברים נוספים, דברים החשובים לו. גם כאשר בעלך מתפרץ, למרות הקושי הכרוך בכך, נסי לשמור על קור רוח, כך שהדברים יישארו ב"פרופורציה" ולא תיגררו למריבה אשר תחזיר אתכם "אחורה".

נעמה יקרה,

בראייה שלי, הכל טמון בתקשורת הלקויה ביניכם. ציינת שגם לפני הרחבת המשפחה התקשורת ביניכם לא הייתה במיטבה והדבר הלך והחמיר לאחר שנוסף למשפחתכם בן משפחה נוסף, בנכם. המעבר מ"זוג" ל"משפחה" אינו מעבר פשוט. התוספת הנפלאה הזו, הילד, למעשה "הופך" את כל עולמכם וכל התנהלותכם משתנה, אפשר לומר, באופן משמעותי. לאור זאת, צפים ועולים הקשיים הנובעים מן הצורך להתמודד עם החיים החדשים וזאת כמובן לצד התחושה הנפלאה הזו של להיות הורים. על-מנת להתגבר על המהמורות הראשונות ולהעלות את החיים, במתכונתם החדשה, על המסלול הנכון לכם, יש צורך במינונים גבוהים של תמיכה הדדית, כמו גם התחשבות הדדית ורצון עז של כל אחד משני בני-הזוג, ההורים הטריים, לבוא האחד לקראת השני על-מנת לבחון כיצד אפשר להקל האחד על השני. רק שיתוף מלא ורצון אמיתי והדדי יוכלו להביא שקט נפשי ושלווה לתוך הבית. כדי להגיע ל"מקום" הזה יש צורך בתקשורת זורמת, בריאה, בונה ואפקטיבית. מאחר ואתם מתקשים לנהל ביניכם שיח שכזה, שכאמור מהווה את הבסיס, אני חושבת שנכון יהיה לפנות לאיש מקצוע אשר יוכל לא רק לסייע בידיכם ולתת לכם כלים נכונים עבורכם על-מנת להתמודד באופן אפקטיבי ויעיל עם חוסר התקשורת אלא גם יוכל להאיר בפנס את הצדדים החזקים של כל אחד מכם, כך שכל אחד מכם יוכל לתרום לקשר שלכם ולמשפחה שלכם מהיכולות המיוחדות לו ובכך להקל על השני בהתמודדויות השונות ובמטלות השונות אשר כרוכות בטיפול בילד.

תודה על התשובה שלך.
חשבנו גם ללכת ליעוץ מקצועי.
סליחה על הישירות, יש בכלל יועץ זוגי דרך קופת חולים (כללית)?
תודה

נעמה יקרה,

הישירות שלך מתקבלת בברכה...לדעתי קיימת אפשרות כזו. נסי לבדוק דרך המוקד שלהם לגבי סל השירותים הנוספים שהכללית מספקת למבוטחיה.

בהצלחה!

ליטל יקרה, ראשית אני בעד לא לעשות בסקס משהו שממש לא מתאים לך. אבל קודם רצוי להתנסות בכך כדי שתרשי לעצמך לחוש את החווייה ורק אז להחליט אם את פוסלת או נותנת לכך עוד צ'אנס. כמובן לא בכל מחיר. אם יש משהו שממש מרתיע אותך - אל תקחי חלק בכך.
זה באופן כללי. בסקס יש עניין של התפתחות ושינוים וחידושים, ובדרך כלל כל פעם שמנסים משהו חדש ובלתי רגיל זה מעורב בקצת חרדה וחששות, וזה טבעי וזה חלק ממה שמרגש אותנו בכלל בסקס, מן ההתחלה...
לגבי הנושא של קשירות, את כותבת שזה עושה לך דימוי של כנוע ומוריד לך את המשיכה כלפיו. אני יכולה להבין זאת. אני מציעה לך להיות כנה כלפיו בנושא זה ולראות מה קורה. יתכן ותוכלו למצוא וריאציה מאוזנת יותר, כמו למשל שתחליפו תורות בקשירה: כל אחד יחווה מה זה להיות קשור ואיך זה קצת "להתעלל" באחר. "ההתעללות" יכולה להיות ברמה של דגדוג או סתם מגעים מפתיעים ובלתי צפויים. לא דווקא הפעלת כוח או השפלה.
בקיצור מה שאני מציעה זה לשחק עם הנושא ולהתנסות בו קצת ברמה שמתאימה לך. לא לחסום לגמרי ולהיתקע עם התנגדות וחששות אלא לזרום.
בסקס יש "כוחות" מסתוריים שמשפיעים על ההידלקות לטובה או לרעה ונדמה לי שהחוכמה היא לא להיבהל מכך אלא לשחק ולזרום.

בדוי יקר,

אני מתקשה לענות על שאלתך לאור הנתונים שבחרת להעלות בפנייתך. האם תוכל לפרט מעט? האם תוכל לנסות ולאפיין את התנהלותך בעת שאתה "מתחיל" עם מישהי שנראית לך? מה אתה נוהג לומר? מה אתה נוהג לעשות? האם אתה חש שאתה משרה אוירה נעימה? מלחיצה?
כל מידע שתוכל להוסיף יוכל לעזור.
מאוד יכול להיות שפשוט טרם פגשת את ה"אחת" שלך ולכן קבלת עד כה את התשובה "לא" בלבד. כמו כן, חוסר ההצלחות בתחום הזוגי עד היום אינן מעידות כלל על העתיד ובכל זאת אשמח באם תוכל לסייע לי לסייע לך ולנסות להרחיב לגבי מהות התנהלותך.

אני ניגש באופן הכי פתוח ולא מלחיץ שאפשר (מבחינתי):
שלום,
נעים מאוד ושמי
היא עונה
מחזיר בשם נחמד (או משהו דומה)
מעוניין להכיר אותך,
מאיפה את
וכל שאר הדברים
ובסוף היא אומרת לי
מצטערת, אני לא מעוננית. לפעמיים משתמשות בתירוץ קבוע של: יש לי מישהו...

זהו בגדול, אשמח לתת יותר פרטים אם צריך..

בדוי יקר,

ראשית תודה על תגובתך ועל נכונותך לתת פרטים נוספים. בגדול, נראה לי שאתה לא עושה משהו "לא בסדר". אולי תנסה לפתח שיחה קלילה וזורמת תחילה, מה שנקרא לפלרטט, לפני שאתה ניגש ל"עניינים" ומבקש להכיר אותן טוב יותר. אולי הבנות נלחצות מגישתך הישירה והעניינית וזאת בטרם הן מספיקות להתרשם ממך ומאישיותך. נסה לקשור שיחה נעימה, להחמיא (בטוב טעם...), לעשות רושם טוב ונעים על בנות המין היפה כך שהן תרצה להיפגש עימך שוב. אפשר להן להתרשם ממך, מאישיותך הנעימה.

בהצלחה!

אז בגדול לזרום יותר עם השיחה ולהיות פחות ישיר?

בדיוק וזכור ליהנות.

דבר ראשון אל תהיי כל כך מודאגת....בסוף דברים מסתדרים, למרות שלא תמיד זה נראה כך.
אני לא יודע הרבה פרטים עליך, אבל ככל שתבואי לקשר חדש יותר פתוחה להכרות פחות חוששת, בלי משקעים מהעבר ויותר רצון להכיר את תכירי.

לדעתי כרגע את יותר בוררת מאשר מנסה להיכנס לזוגיות.
לגבי הביטחון העצמי, תעבדי עליו, תראי מה מכשיל אותך, מה גורם לך להיכשל בכניסה לזוגיות, תאמיני בעצמך.
אבל הכי חשוב שתשתחררי ממשקעי העבר.

בהצלחה

אני באמת מצליחה ברוב הדברים פרט לזה ..איפה ניתן למצוא הדרכה בתחום?

אם יש לך קושי בנושא של יציאה לדייטים - חפשי יועצי דייטינג באינטרנט.
אם הקושי הוא בבניית מערכת יחסים בתחילת הקשר ושם את מרגישה שאת מפקששת והקשר ניתק מהר ולא מתרומם - אז עלייך לעבוד יותר בכיוון של טיפול פסיכולוגי פרטני, עם דגש על אינטימיות רגשית.

שלום למודאגת!
בהמשך לתשובה היפה של אלדר, ברצוני לכוון אותךעוד קצת.
בשנים האחרונות הצטברו אצלך רק חוויות של כשלון בתחום היחסים, והדימוי העצמי שלך נבנה בהתאם,בתחום הזה.
אנא, בידקי עם עצמך: האם יש תחום בחיים שלך שבו את מרגישה מצליחה יותר?
למשל קריירה? למשל חברויות עם אנשים? יחסים עם המשפחה הגרעינית שלך?
אם תמצאי תחום כזה תראי שצברת בו חוויות של הצלחה. זה מה שיוצר את הבטחון העצמי.
השאלה היא איך צוברים חוויות של הצלחה בתחום ההיכרויות?
למשל ע"י הגדרה מדוייקת יותר מה נחשב בעינייך להצלחה?
למשל מכסה מסויימת של יציאות לדייטים שאת עומדת בה, מתוך הנחת היסוד שככל שיוצאים ליותר דייטים - את מגדילה את הסיכוי שלך לפגוש מישהו מתאים.
למשל - לפתח דרך שתעזור לך ליהנות מן הדייט עצמו, אפילו אם הפרטנר לא מוצא חן בעינייך במיוחד. להצליח לנהל שיחה עם הבן אדם, להציב לעצמך משימות ולעמוד בהן. ברור שאם את שמה לעצמך מטרה כה גדולה - כמו למצוא את גבר החלומות - את שוב ושוב תרגישי שאת נכשלת, כי הסיכוי שהוא יצוץ כך כבר בדייט הראשון אינו גבוה.
אז חשוב ליהנות ממה שאת עושה כרגע וממה שיש לך כרגע בחיים.
יחד עם זאת, אם את מרגישה שאינך מצליחה להתרומם ברוב תחומי החיים - שווה להיעזר בטיפול נפשי, כי יתכן שנכנסת לדכאון ברמה מסויימת ובמצב נפשי כזה הכל מתפרש שחור יותר ופסימי יותר.
כמו כן יש ייעוץ מקצועי שמדריך אותך לקראת דייטינג מוצלח יותר וגם את זה ניתן ללמוד כיום.

מודאגת יקרה,

לא כתבת כמה זמן עבר מאז הגירושים, אבל אני מניחה, בעקבות גילך הצעיר, שעבר זמן לא רב.
גירושים, מטבעם, כרוכים בשינויי חיים רבים..אני לא צריכה לספר לך. אחד השינויים הוא החלום על אהבת נצח, על משפחה יציבה ובלתי תלויה וכן הערך העצמי שלנו משתנה ללא היכר מכיוון שלפעמים אנחנו חווים את הגירושים ככישלון. לא הצלחנו, לא היינו טובים או ראויים דיינו על מנת לקיים את הזוגיות.
אני לא יודעת מה היו נסיבות הגירושים אך נדיר שמדובר בחוויה נעימה ומעצימה. יש לי תחושה שאת עוד מלקקת את הפצעים שלך. גם אם את חושבת שעבר הרבה זמן ואת כבר "אמורה" להכיר מישהו..כנראה שעוד לא. בכלל, המושג של זמן פשוט לא רלוונטי בעולם הרגש, הרגש צוחק לזמן בפנים :)
תבחני את המחשבות שעולות לך סביב זוגיות, סביב עצמך בזוגיות. יכול להיות שאת עוד מנסה להתגבר על המשבר הזה וצריכה קצת זמן ואפילו קצת תמיכה. חשבת ללכת לטיפול שיתמוך בך במסע הזה? ייתכן כי את זקוקה לשיקום הערך העצמי שלך ופריקת המטענים שצברת במהלך הנישואים והגירושים.


מאחלת לך המון בהצלחה,
שלך
מעיין

יערה היקרה, אפשר לגמרי להבין עד כמה תופעות כאלו מפריעות לך, וההתנתקות מסינורה של האמא היא אחד הצעדים הראשונים שצריך לעשות בזוגיות.
אני מציעה להעלות את הנושא הזה בשיחה. אבל יש משהו מאוד חשוב: לדעתי עד כה הנושאעלה כל פעם שקרה משהו בכיוון הזה שעיצבן אותך. במקרה כזה לא נעים לו לשמוע את הקיטורים והתלונות שלך עליו ועל אמא שלו - והשיחה לא מקדמת שום מקום.
לכן צריך לעשות שיחה כזאת באווירה נעימה. מתוכננת.
חשוב שלא תגידי לו מה לעשות! אל תתני לו הוראות. תשאלי שאלות: מה הוא חושב על ההתנהגויות האלו של אמא? מה הוא היה מרגיש אילו אמא שלך היתה עושה זאת? אלו שאלות שמכוונות לחשיבה רגשית,שהוא אינו רגיל אליה, כך אני מניחה.
אפשרי לו לענות על השאלות. להשקיע בכך מחשבה. כי אם את תהיי זו שתגיד את התשובות במקומו - הוא לא ירצה לבצע א השינוי. אני מאמינה שאם הוא יגיע למסקנות בעצמו - הוא גם יבצע אותן הלכה למעשה.
גברים נענים לאתגר של משימה - הציבי לו זאת בתור משימה לפתרון, שאם הוא יבצע אותה זה יעצים אותו.

הי שוב ננסית,

לאור הרצון שלך כן לחזור אליו, אני חושבת שכדאי ש"תזרקי עצם" לאותו חבר שהתערב כרגע, בכל זאת - לדעת שעשית משהו.

אם הוא רציני לגבייך או לא את לבטח תדעי די מהר.. אבל לאור כך שאת כה עסוקה בזה, שאת כן רוצה לחזור וזאת הזדמנות- אולי הזמן שעבר גרם לו לחשוב שוב על הקשר והוא לא יודע איך לפנות (יש אפשרות כזאת). אולי דברי שוב עם החבר ותגידי לו שהוא יכול לרמוז לאקס שאין לך אף אחד ואם הוא רוצה לדבר (לדבר, שיח, לא לחזור ישר) אז את מוכנה לשמוע אם יש לו מה לשתף או להגיד, בנימה של הזמנה, ולא בהתקפה.

אני חושבת שאז גם רגשית יהיה לך קל יותר לדעת שאת עשית את שלך ופחות תהיי עסוקה ב"מה לעשות עכשיו".

בהצלחה רבה

אמרתי לחבר הזה שכרגע אני יוצאת עם מישהו. אבל בכל אופן גם אמרתי לו שיצירת הקשר היחידה שאני רוצה שתהיה היא אך ורק אם האקס הבין שהוא עשה טעות ומעוניין לדבר על העניין ברצינות ולהגיד לי את סיבת הפרידה (שעד היום לא ידועה לי אך גם לא כל כך משנה לי)... הוא אמר שהוא רוצה להתנסות עוד ולחוות עוד ובינתיים עוד לא היה עם אף אחת.

אמרתי לחבר הזה שימסור לאקס המון בהצלחה ושאני מקווה שהוא ימצא את האושר שלו עם הבחורה הבאה שהוא יהיה איתה.

(ממש לא רציתי לדבר על האקס. עד עכשיו הצלחתי שלא לדבר עליו עם אותו חבר ולא לשאול עליו שום דבר אבל אחרי השיחה הזו שאלתי "נו מה, אתה בכוח רוצה שאני אשאל עליו ?. אז יאללה").

בכל אופן אמרתי לאותו חבר "שלא תחשוב שאני לא אוהבת את האקס. אני עדיין אוהבת אותו אבל ממשיכה הלאה כי זה מה שצריך לעשות".

מקווה שזה השאיר פתח מספיק כדי להבין שאם כן- אז יש על מה לדבר ואם לא אז אני בכל זאת ממשיכה הלאה ולא נשארת תקועה עליו.

הי שוב,

אז פעלת נכון. גם לא הראית שאת תקועה במקום, גם הראית שאת ממשיכה הלאה וגם בכל זאת השארת פתח.

לפי דברי החבר נשמע שהאקס רוצה להתנסות בקשרים אולי לא ממש רציניים וגם לשם אין לך מה להיכנס בסופו של דבר. סיבת הפרידה היא כן קריטית אם תחליטו לחזור להיות יחד.

בגדול אני מסכימה שכך היית צריכה לפעול. היי חזקה ובאמת המשיכי הלאה. אני בטוחה שיהיה בסדר.

אני חושב שאת צריכה להמשיך הלאה, ללמוד מהטעויות של הקשר שהיה ולקחת את הדברים הטובים לקשר הבא.
לדעתי את לא צריכה ליזום חזרה, מי שאמור ליזום זה האקס...חובת ההוכחה עליו.
אל תנדבי מידע בחינם...את בסך הכל מרגיעה את האקס, תהיי חזקה, ואם הוא גבר מספיק והוא אוהב אותך הוא יזום שיחה ולא ישלח שליחים.
את יכולה להמשיך בחייך ותמיד להשאיר פתח לחזרה.

אגב זה שהוא לא יצר קשר איתך 4 חודשים. זה בסדר גמור, אין טעם לזה למרות מה ששניכם מרגישים, כל עוד לא רוצים לחזור. זה רק מעקב את ההתקדמות לקשר הבא.

שיהיה בהצלחה

שלום לך מדוכדך ועצבני! חסר לי שלא כתבת בן כמה אתה. אני מנחשת שעשרים וקצת, בכל מקרה אתה נשמע צעיר מאוד.
ראשית אני רוצה להחמיא לך על כך שהבנת שלהודיע על פרידה יום לפני יום ההולדת זה מעשה מאוד לא מתחשב והרגשת צורך להתנצלות עמוקה על הדרך בה זה נעשה. לא כתבת האם התנצלת בסופו של דבר. זה נראה לי מאוד חשוב ובוגר אם תעשה זאת.
אני מתרשמת שיש כאן אהבה ומשיכה משני הכיוונים אבל הרבה תחומים אחרים שלא מתאימים, כמו מה הציפייה של כל אחד מכם מקשר. נושא הבלעדיות איכשהו נראה לי לא סגור למרות שלא כתבת על כך מפורשות, איך מתנהגים כזוג בחברה, וענייני תקשורת שונים, מן הסתם.
לפעמים כל מה שנדרש הוא להתיישב יחד לשיחה מתוכננת במקום שקט, עם פרטיות, ולהגיד זה לזו מה הציפיות, מהם הצרכים של כל אחד מכם. לדבר לפי תור, ולבדוק תוך כדי השיחה שהבנת מה היא אומרת (זה נקרא בשפת התקשורת "לשקף"). זאת שיחה שבמקום להתנצח ולהתווכח - המטרה היא שאתה תעשה כל מאמץ לראות את הדברים מנקודת המבט שלה - רק על מנת להבין מה היא מרגישה. לא על מנת שתסכים איתה. הבנה איננה הסכמה אבל היא המינימום הנדרש כדי להתקדם בשיחה ולא לפוצץ אותה.
וכמובן אותו דבר מצידה.
אם תצליחו לנהל ביניכם שיחה ברוח זו יתבררו כמה דברים שכרגע אינם נמצאים על השולחן ביניכם אלא הינם סמויים וצוברים מטענים נוספים כל הזמן.
אני מניחה שאם לא תצליחו בכך, לא תוכלו לחזור להיות זוג. אופציה נוספת היא להיעזר בייעוץ זוגי קצר מועד, אפילו חד פעמי, כדי שמישהו שלישי שאינו מעורב יוכל לראות מה תוקע את התקשורת שלכם וללמד אתכם איך יוצאים מזה.

תודה על התגובה ותודה על המחמאה
אני בן 29 והיא בת 25
שוחחנו מס פעמים אני יודע היטב מה הם הציפיות ואיפה לא הייתי בסדר במהלך הקשר ומה היא רוצה שאתקן ואני מסכים איתה מאד אך כנראה שאייני יכול לעמוד בזה. סיבת הפרידה היא מס' משברים שהעיבו על הקשר והיה לי קשה מאד להיות בצד של לתת ולהבין . לפי עניות דעתי נתתי אך כנראה לא מספיק ומהצד זה נשמע שאני ממש "חרא" ואכן אלה התחושות שלי , בשיחות שלנו עולה שאנחנו רוצים לעבוד על הקשר ואפילו אופציה של ייעוץ עולה אך לאחר השיחות שבהן אני מתרכך ומעלה בעצמי את האופציה של לחזור (כי אצלה זה די ברור ואני רגיש אליה מאד) כשאני אח"כ עם עצמי אני שואל בשביל מה ? הרי אייני בטוח לגבי עתידנו ואני בגיל שבו אני רוצה לראות את זוגתי כמישהי שאהיה איתה בעתיד (לפחות, אם ילדיי) ואז אני שוב פוגע בה כשאני אומר לה שזה לא יילך ... די פגעתי בה מספיק לא מבין למה אני עושה זאת ? ואני בייסורים מכך.. היא מוכנה לסלוח על היום הולדת אם אביע רצון ונכנות לחזור אבל קשה לי לעמוד מאחורי זה במאה אחוז והנכונות שלי היא לחזור לקשר שהוא יותר קליל ופחות מחייב כדי לראות איך דברים יסתדרו אל מנת להימנע מפגיעות שעתידיות לבוא (ככה לפחות זה בתפיסה שלי ) . היא בחורה מקסימה שצריכה המון חיזוקים וביטחון עצמי אבל לפעמים נראה שאני "לא מספק תסחורה " . אוסיף שאני עצמי לא פשוט והולך לייעוץ פסיכולוגי אך לא הלכתי מזה שבועיים ונראה שהמצב החמיר מאד.. הייתי רוצה שלפחות תבין את הסיבה שנפרדנו עושה רושם שהיא מבינה אך לא מקבלת .. לאחר השיחות היא עשתה ניסיון נוסף ורצתה להיפגש על מנת שניישם את מה שדיברנו .. פחדתי שתפגע שוב ולכן מנעתי ממנה זאת .. זהו כנראה שהפעם זה סופי ועכשיו צריך לשחרר.. רציתי לכתוב לה מכתב אבל היא לא מוכנה לקבל מכתב בו אני מצדיק את עצמי רק כדי שאני "אשחרר" וארגיש טוב יותר עם עצמי .. לא בטוח שנצליח לראות את הפרידה בהבנה וחבל היא הייתה קשר ממש חשוב עבורי וחבל לי שהוא הולך לאיבוד ועוד באשמתי...

מדוכדך ועצבני, אני עכשו יותר מבינה למה בחרת בשם הזה. תוסיף לכך "מבולבל". כי ממכתבך הנוכחי ממש אינני מצליחה להבין מה באמת אתה רוצה.
נראה לי שבסופו של דבר אתה רוצה קשר רק בתנאים שלך - שהם רמת מחוייבות נמוכה יחסית למה שהיא היתה רוצה. הקשר הזה ממלא אותך ברגשות אשמה גם בגלל שהיא נוטה מאוד להיפגע וזה ממש לא קל לחיות עם מישהי כה פגיעה.
בסך הכל, נראה לי שכרגע זה לא הקשר שמתאים לך, וכי אתה לא מספיק אוהב. חלק גדול מפעולותיך נובע מרגשות אשמה כלפיה, ואם אני צודקת בנקודה זו - זה ממש לא בסיס נכון לחידוש הקשר. זה מתכון בדוק לפגיעות נוספות שוב ושוב ולרגשות אשמה נוספים לאורך כל הקשר שיהיה.