פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

היי,

נשמע שאת בעיצומו של משבר. ייתכן כי הזוגיות כורעת תחת עול הלחצים הכרוכים בניהול משק בית, הבאת ילד וחיים משותפים.
אני מזמינה אותך להכיר בעובדה שהבכי והאכזבה שלך הם לצד אכזבה ומפחי נפש של בעלך. הוא מבטא את הסטרס שלו בדרכים אחרות כמו להאשים אותך או להזניח את תחומי האחריות שלו בבית. אני לא נותנת להתנהגות שלו לגיטימציה אך כדאי שתכירי בעובדה שאת לא לבד במשבר הזה, גם בעלך שם והוא חווה אותו בעצמה.

אתייחס מעט לתוכן, רק כדי לתת לך מעט פרופורציות:
התפרצות בכי אחת לחודש היא טבעית, הרבה אנשים בוכים בתדירות כזו ויותר. במהלך ההריון המתח ביניכם לא נעלם, הרי לא ליבנתם את העניינים וריפאתם את הזוגיות, למעשה ייתכן מאוד כי ההריון הוסיף על המתח באופן טבעי. אז ברור שהיו התקלויות ביניכם גם במהלכו...
לדעתי, לפגוש את הוריו אחת לחודש וחצי זה לגיטימי לגמרי.אם אתם גרים באותו אזור זו אפילו תדירות נמוכה.
קל מאוד להיטפל לאינטריגות משפחתיות, את צריכה לזכור שזו משפחת המוצא שלו ולא שלך, זה לא עניינך כמה ההורים שלו נותנים לאיזה ילד.

נשמע שדרושה עבודה רבה, גם בתחום הצבת הגבולות.
צר לי שאת עוברת את המשבר הזה, נשמע מורכב ורגיש ביותר.
אני ממליצה לך לפנות לייעוץ זוגי ולנסות לצלוח את המשבר הזה יחד עם בעלך.

המון בהצלחה!
מעיין

שמרית היקרה, אין הרבה מה להוסיף מעבר לניתוח של מעיין שאני מאוד מסכימה איתו. כמה שיותר מהר תגיעו לייעוץ זוגי ותראו שכל אחד בדרכו "תורם" לבעיות ביניכם: הוא ע"י הימנעות מעשייה והימנעות ממגע ומשיחות, וכן האשמות כלפייך, ואת אולי בדרך פסיבית משלך, דרך של אומללות, התכנסות. אולי גם את מתלוננת על התנהגותו וקשה לו עם התלונות שלך.
הרבה זוגות צעירים מגיעים למצב כזה וניתן לעזור ולתקן, אבל חשוב להגיע מהר, לפני שקורה נזק בלתי הפיך לאהבה ולתשוקה המינית. כי להמשיך לחיות כך זה עם זו ללא אהבה ועם כל כך הרבה כעסים ותלונות והאשמות - זה בלתי אפשרי וזה יתפוצץ עד מהרה. לרבות האפשרות שאחד מכם ימצא לו אהבה חדשה ש"תציל" אותו רגשית מן המצב העגום שקיים בבית.

תמיד להילחם

לילך יקרה, יש אפשרות שלישית: לא חייבים שתמיד יתפתח ריב.את אומרת שזה תמיד בגללך. אולי כדאי לך לבדוק את עצמך - מה מקפיץ אותך כל כך מהר? האם את יכולה להגיב על דברים שמפריעים לך בצורה שונה ממה שאת רגילה? לא נתת פרטים לגבי איך נראים הריבים שלכם ועל מה את נלחמת, וזה היה עוזר לי להתייחס ביתר פירוט. אבל הביאי בחשבון שאם תיפרדו, את תמשיכי להביא את הלוחמנות שלך גם לקשר הבא, כי זה חלק ממך, ויש לכל אחד מאיתנו חלקים ששווה לנו לעבוד עליהם ולשנות אותם כדי להפוך לאנשים טובים יותר.
הביאי בחשבון שככה זה במערכות יחסים: הזוגיות והאהבה, ובעצם החשיבות עבורנו להישאר עם האהוב בקשר ולא להיפרד - כל אלו גורמים לנו להשתנות ולהתפתח כבני אדם.

יש זוגות שלומדים - תוך כדי ריבים - לפתור בעיות ולהתקדם למערכת יחסים יציבה יותר.
זוגות למשל מספרים לי שבתחילת היחסים הופיעו ריבים על נושאים מסויימים וכעבור כמה שנים הנושאים האלו נפתרו והופיעו אחרים.
ויש זוגות שלא עומדים בריבים ונפרדים. זה קורה בעיקר כאשר הוא למשל מגיע מבית שלא היו בו כמעט ריבים והוא לא למד לפתח עמידות לריבים...אני מנחשת שאת מגיעה מבית שבו היו הרבה ריבים ובשבילך לריב זה משהו שספגת מן הילדות והשתכללת בו כי לא היתה לך ברירה אחרת.
בקיצור, ההצעה שלי היא שאם את אוהבת אותו - עלייך להתחיל לחפש דרכי תקשורת עם יותר שליטה עצמית, וזה ישרת אותך בכל תחומי החיים, לא רק בזוגיות.

שלום נועה,

נשמע שהבחור אכן חושש מהצד הזה, עצם העובדה שהעלה את נושא הממון- כנראה מלמדת על כך שמנסה למצוא דרכים כן להתמודד עם הצעד הזה. ברור ובולט שהוא רוצה, אבל יש כמה מחסומים בדרכו.

הסביבה מאוד משפיעה, ואת צודקת- אם סביבו יש זוגות שמתגרשים- סביר להניח שהוא מבין לאן זוגיות לאחר חתונה יכולה להגיע. הייתי דווקא מפתחת יותר את הנושא של הסכם ממון- אם אכן זה צעד שירגיע אותו, והוא צעד שפחות משמעותי לך ואת מוכנה ללכת עליו, אולי שווה לשקול את זה. את בטח יודעת ורציונלית גם הוא- שכל זוגיות יכולה להמשיך או להסתיים, זה בעיקר תלוי בבני הזוג. צריך לבדוק מולו האם הוא מרגיש מספיק בטוח כשקורה ביניכם משבר. האם אתם יודעים איך להתמודד גם במצבים הפחות נעימים של זוגיות, כשצריך לסגת אחורה ולוותר, צריך להתחשב, צריך להגמיש כללים ולהיות קשובים לאחר. האם בין אלו יש משהו שהוא לא חש איתו נוח- אולי זה שווה עבודה נוספת.

ההמלצה הכי טובה לדעתי היא פשוט לאפשר לו את הזמן הזה, אבל לא להסתיר מה את חשה. לא ללחוץ ולא אולטימטום וכו', אבל כן להעלות את הנושא, כן לעודד את הקשר לכיוון הזה, כן להסביר לו למה את חושבת שלמרות הכל- ולמרות הפחדים- אפשר להרגיש בטוחים עם הצעד הזה. נסי להיות במקום שלו, החושש, לדבר על זה איתו ולנסות לזהות האם יש משהו ספציפי שיכול להרגיע אותו. בד בבד צריך להיות סבלניים שכן לא תמיד שני הצדדים מוכנים לצעדים משמעותיים כאלה באותו זמן. החשוב הוא שידע מהי עמדתך, ושחשוב לך שיעבוד על המקום הזה ויזהה (איתך יחד) האם יש משהו שאפשר לעבוד עליו בתוך הקשר ולקדם את הנושא או שזה עינין של זמן ותו לא.

בהצלחה רבה

בהמשך לדבריה של עדי.

אני מבין את הסיטואציה שלך, את עומדת במצב שאת מוכנה ובשלה לחתונה עם גבר שאת אוהבת והוא מצידו עדיין לא, והשאלה שעומדת לך בראש כל הזמן זה האם להמתין לתת לו את הזמן או להתקדם הלאה.

אני מסכים עם עדי ואני נגד אולטימטום, אני חושב שזה דבר גרוע.
מה שאני כן מציע לך, זה לא לדבר על חתונה, ולא על עסקי ממון, כדי לא לסבך עיניינים וללכת מסביב לעניין, אפשר ללכת במעגלים מעגלים על כל מיני נושאים ולא נוגעים בנושא עצמו.
את צריכה לשאול או להבין ממנו שני דברים.
1. האם הוא בשל לחתונה, האם הוא טעם מספיק, האם הוא צריך עוד קשר.
2. אם התשובה היא כן ל-1, האם את האחת בשבילו, האם איתך הוא ירצה לחיות את שארית חייו.
אחרי זה, לא משנה עם תתחתנו עוד שנה, הרי מדובר בטקס ולבסוף 50% מתגרשים.

את צריכה להבין שהוא סגור עלייך, הוא צריך לרצות להתחתן איתך ולא בגלל שאת מפעליה עליו לחץ כיוון שעלייך מופעל לחץ מהמשפחה שלך.

בהצלחה

אני מקווה שאני לא מתחילה לפתח משהו לחבר של, לא נראה לי שזה נכון לי כרגע. לא בגללו או האקס, בשבילי. סתומרת, כל אחד אחר לא הייתי רוצה כרגע כי אני לא חושבת שזה נכון. אני חושבת שאני עדין צריכה את הזמן שלי לעצמי...

הי עדן,

כיף שאת מעדכנת.
קראתי מה שכתבת, קודם כל בשעה טובה על הגט. את בטח מרגישה תחושת שחרור והקלה משמעותיות מאוד. זה בנוסף למה שתיארת שקורה איתך ועם החבר, חבריו, וכו'- מאוד מעודד ובטח נותן לך תחושה טובה. אני כמוך חושבת שיש להתמקד בך ובמסלול החדש של חייך, ולאפשר לך את הזמן לעכל ולתת לעצמך להרגיש שוב כלפי אחר- בקצב שלך. אם זה יקרה, זה יקרה. אם כלפי "חבר של" או כלפי מישהו אחר- את לבטח תדעי. נשמע שסה"כ טוב לך איתו, העובדה שנפגשת גם עם ידידה שלו ובהזדמנות אחרת עם חבר שלו- סה"כ אומרת שהמעגל שלך מתרחב וזה לאו דווקא קשר רומנטי, אם כי לא נשלול זאת. הוא נשמע מעוניין לקרב אותך לעולם שלו, נשמע שחשוב לו הקשר ביניכם, אם כחבר, אם כידיד- לא משנה- זה מאוד מחמיא.

בעבר היית במקום כ"כ אחר וכ"כ שונה, שבאמת עכשיו נותר לנוח קצת מהחוויות הלא נעימות ולהנות ממה שאת משיגה בחייך- בעיקר שיפור הדימוי והביטחון שלך, והזדמנות אמיתית לחוות את החיים בפן אחר, רגוע ושליו יותר. שם צריך להתמקד. מה שיקרה או שאמור לקרות- איתו את תתמודדי כשזה יגיע. הכי חשוב לא בלחץ, אפשרי לעצמך את הזמן לחשוב ולדמיין מה היית רוצה בקשר הבא, איזה סוג של אדם היית רוצה לחיות לצידו, מה את מסיקה מהקשר הקודם, במה את חשה שהשתנת.. העבודה הפנימית הזאת תאפשר לך גם לצעוד בטוחה יותר לעבר קשר חדש, כשהוא יגיע.

אני מאוד שמחה שחשוב לך לעדכן, ותמיד פה לשמוע :)

עדי, אני בבלבלה...
אני בקשר עם החבר והכל, אבל הלב שלי לא שקט בעניין האקס.
לא יכולה שלא לתהות עד כמה זה מפריע לו, ומצד שני – כיף לי עם החבר.
במוצש עשיתי צעד של טיפש עשרה – חשבתי שזה קצת מוזר שהחבר יודע שאני ג' והוא לא. מצד שני, אני לא פתאום אודיע לו אחרי שעבר זמן אם לא הודעתי לו ב SMS ששלחתי לכולם. אז בסביבות חצות שלחתי לי SMS
"ברור שהחגיגט בעיצומו"
ואחרי כמה דק שלחתי
"נשלח בטעות, מצטערת על השעה. בכל אופן, אתה מוזמן לחגיגט".
לא שמעתי ממנו כלום – לא הגיב ולא שום דבר. הדבר היחיד שעולה לי בראש זה הקשר שלי עם החבר, שבטח מפריע לו. הרי כל הזמן הזה חשבתי שאם הוא ירצה משהו הוא יחכה לג', והנה הוא הגיע, אבל לפניו הגיע החבר. אנחנו לא בכיוון זוגי או משהו כזה, אבל אני יכולה להבין שזה מפריע. הרי הייתי שלו, והקשר שלי עם החבר היה דרכו, ופתאום השתנו סדרי עולם. אני מאמינה גם, שאם זה מפריע לו הוא לא יגיד כלום לחבר שלו.
בקיצור, אני לא יודעת מה לעשות. אני אשמח לעצה כלשהי. אני פשוט לא רוצה לגרום לאי נעימות עם האקס. וכנראה שבתוך ליבי, אני כן הייתי רוצה לנסות איתו משהו, עם האקס. ולא רוצה להרוס משהו. אולי אני צריכה לוותר על החבר? אני ממש אובדת עצות... ומה אני אמורה לעשות/להבין מההתעלמות שלו?
אפילו חשבתי שאולי בעוד שבוע וחצי אני אהיה באיזור שלו במרכז, אז לרשום לו בשיא הקלילות – הי, אני מגיעה למרכז, בא לך קפה? ואז אני אראה לפי התגובה שלו.
לא יודעת... מה את אומרת?
ועם כל זה, מחר אני שוב נפגשת עם החבר. כיף לי איתו, כיף לי החופש הזה, כיף לי שהוא מכיר אותי כמו שהייתי, כמו שאני רוצה להיות...

עדן יקרה,

עדי תוכל להגיב בימים הבאים.

הי עדן,

להרגשתי יש לך רגשות מספיק מבוססים כלפי האקס, עכשיו הם "מומרים" מעט ברגשות אשם- שפתאום טוב לך, וטוב לך להיות כפי שהיית ולזרום עם מי שאת היום, עם כל השינוי שחל בך.

אני יכולה להבין את מה שאת מרגישה, בעיקר רצון לשקט פנימי ולמצפון נקי. מה שאת יכולה לעשות הוא באמת לזרוק עצם נוספת לאקס, להיות ספונטנית ולהציע קפה, אבל מעבר לזה פשוט לקחת מרחק ולראות מה יהיה. אולי בהמשך החבר יזרוק לו שאין ביניכם משהו רומנטי והאקס ירגיש יותר בטוח לגשת. אבל כל זה לא ממש תלוי בך, מה שחשוב הוא שתמשיכי להנות ומה שאמור לקרות בסופו של דבר קורה, עם האדם הנכון. תהיי בסביבתו, נסי להביא בדרך מסוימת לידיעתו שאין בינך לבין החבר משהו רומנטי (אולי במשפט אגב או דרך החבר דווקא) אך אם זה לא זורם אל תהיי בצד המבקש והמחזר "מדי".

אז ככה - ביום שלישי יצאתי עם החברה וכמה חבר'ה. היה ממש נחמד. לפני כן באותו יום, החלטתי ליזום מפגש עם האקס. רשמתי לו שביום חמישי אני במרכז ואשמח להיפגש. הוא רשם בתגובה שדווקא יש לו משהו באיזור שלי. רשמתי לו בתגובה:
"אנחנו לא מסונכרנים :) מקווה שלא יעברו עוד 8 שנים עד ששוב ניפגש".
הכוונה כמובן היתה בחצי הומור, אבל הוא לא הגיב לזה. בתחילה שקלתי לרשום שבסוף התוכניות השתנו ואני לא נוסעת למרכז אבל אז חשבתי שבטח שוב ידחה כי הרי אמר שיש לו משהו באיזור שלי.
בכל מקרה, החבר עובר דירה שבוע הבא ואמר שיזמין חברים לערב כלשהו לדירה החדשה. מעניין אם החברים יכללו אותי ואת האקס באותו ערב.
החלטתי שאני בינתיים לא יוזמת כלום לא איתו ולא עם האקס. אם החבר יזמין למשהו - לערב בדירה או שאולי לפני כן לצאת - אני אזרום ואצא. אבל אני לא יוצרת קשר (אולי ארשום לו ביום של המעבר בהצלחה).
אם נצא לפני הערב, אני תמיד יכולה להתעניין באקס - הרי הוא נפרד ממישהי אחרי 5 שנים ועדין קשה לו ואולי בכלל זו הסיבה לריחוק.
אבל פתאום מרגיש לי מוזר. הרי אם האקס היה נפגש עם חברה שלי אפילו אם היא היתה לסבית, אני הייתי מתחרפנת מזה וממש היה לי קשה לקבל את זה. מצד שני, ככ כיף לי עם החבר, אני ממש נהנית איתו. אני לא מרגישה שאני יכולה פתאום להתנתק ממנו - מה גם, שהחבר'ה שלו - אחת הבנות, פתאום נהיינו חברות, ויש מצב שפעם הבאה שניפגש זה בכלל יבוא ממנה.
אחחחחח.....

אני יודעת שבסוף תכתבי לי, פשוט בינתיים יש עוד חפירות כמובן (אין לי מושג איך את עושה את זה, בחיי...).
אני תוהה אם אני לא צריכה לדבר איתו ולהיות גלויה איתו - אני מדברת על האקס.
למה לא פשוט להגיד לו - תראה, רציתי לדעת אם יש מצב בינינו - אני לא בדיוק יודעת מה ואיך להגיד, אבל השאלה אם לא פשוט להעלות את זה.
נכון, הוא לא ממש עושה רושם של רוצה להיפגש, ואולי זה באמת בגלל החבר. אבל אני לא יודעת איך אני אוכל להיות שלמה עם עצמי באמת אם לא אברר את זה. הרי כל הזמן הזה רק חיכיתי לזה, ופתאום אני מזניחה את זה בגלל החבר שלו?
הרי גם אם אני והחבר שלו - מנט טו בי - הוא תמיד יהיה שם, כי הם החברים הכי הכי.
מה עושים?
אני יכולה לחכות לערב שהחבר אמר שיעשה ולראות אם הוא שם, אבל אולי הערב הזה כלל לא יתרחש, ואז מה?
ובכלל, לא משנה מתי, אני צריכה לחשוב מה ואיך אני אומרת לו.

הי עדן,

גם אם לוקח לי כמה ימים בסוף אני כותבת, אכן :) וזה בהחלט משמח ויותר, שאת מעדכנת ומתייעצת, שמחה להחזיר לך תשובה תמיד.

לענייננו- אני חושבת שאת צריכה לשקול טוב כל החלטה- מה יקרה אם תחשפי רגשותייך לאקס, מה יקרה אם לא ירצה, מה יקרה במקביל עם החבר? כמובן אלו שאלות שאין עליהן תשובה אבל חשוב שנעשה אבחנה בין המקום החברי ומעגל החברים שלך שפתאום קיבל נפח, והחשיבות שלו בחייך כרגע ומה הוא ממלא- איזה מרכים, לבין- המקום הרומנטי והכ"כ הרבה תהיות לגבי האקס, שכרגע לא ברור מה הוא רוצה ולא ברור האם מאותת שרוצה קשר או לא. אולי כדאי לשקול בכל זאת לשלוח אליו איזה שליח ולברר, כדי שבכל זאת אם הוא לא מעוניין הדבר לא יהיה מביך מדי כדי שתוכלי שוב להיפגש עם מעגל החברים שלו.

הגיוני וטבעי אם הוא לא חש בנוח בגלל הקשר עם החבר, מה שחשוב הוא שתנסי "לצלול" לתוך התחושות הפנימיות שלך , האינטואיציות- האם הדרך הישירה והפשוטה למעשה היא העדיפה עלייך- היא תרגיע את המקום של חוסר הוודאות שאת מסתובבת איתו, אך זה כרוך בהשלכות.. והאם את "הולכת" על זה. זה רק את תדעי, לפי ההרגשה שלך- וחשוב שתתחברי אליה- לכוחות שלך ול"אני המאמין" שלך. אני תמיד בעד ישירות ופשטות, זה נשמע לי הכי נכון-אבל לא בכל מצב, ולא אצל כל אדם. יש כאלה שזה עלול מאוד לאיים עליהם, "הדבקה לקיר", ויש דווקא שיעריכו את זה מאוד וישתפו פעולה. השאלה היא מה את מרגישה- האם הוא "בנוי" לזה?

בוקר טוב!
אני יודעת שלפעמים לוקח כמה ימים, לכן אני לפעמים מוסיפה עוד עדכון.
נתחיל מהסוף – כשהיינו ביחד היתה לנו בעיית תקשורת, לא היינו מדברים על מה שמפריע. מתישהו כן היינו מדברים וזה היה אחרי שכל אחד כבר העמיס מטען על הלב שלו, וחי עם עצמו והחששות וכו'. וכששמנו דברים על השולחן ודיברנו, הבנו שאנחנו מדברים על אותו הדבר ואין בכלל ממה לחשוש. לכן, אני מאמינה שכן אפשר לבוא ולדבר איתו, ואולי זה יהיה קל יותר. נכון שזה מלחיץ, במיוחד לאור העובדה שלא היה בינינו שום קשר 8 שנים, ולכל אחד היו קשרים רציניים מאוד, ופתאום ליפול ככה. מה גם שבמקרה שלי אני נופלת עם ילד. אז אני ממש מתלבטת.
נכון, החבר ממלא מקום חשוב בחיים שלי, אם כי הקשר בינינו הוא מאוד מסויים ולא על בסיס יום-יומי. לא אינטנסיבי מידי, אולם כאשר אנחנו נפגשים אנחנו ממש קרובים. אני מאמינה שאם הייתי רוצה משהו איתו הייתי יכולה לגרום לזה לקרות מהבחינה של להעלות הילוך ולעשות יותר מלרמוז.
דיברת על שליח – אני תמיד יכולה לשאול את החבר איך האקס – איך הוא מתמודד מאז הפרידה, אם הוא מצליח להמשיך הלאה. בקטע הכי חברי ומתעניין, ולא בתור אקסית קנאית. בפעם האחרונה שדיברנו עליו הבנתי שעדין קשה לו.
אני מנסה להחזיק את עצמי ולחכות לאותו ערב בדירה החדשה, אם בכלל אני והאקס נהיה שם ביחד. נראה איך הדברים מתגלגלים. אני לא רוצה ליזום שוב פגישה איתו, לפחות לא בזמן הקרוב. אם כי, בסופש האחרון יצאתי עם חברה ופתאום הציפו אותי געגועים. פשוט רציתי לסמס לו בלילה "מה הסיכוי שאתה באזור", אבל החברה מנעה זאת ממני ואמרה שאני אהיה סבלנית. כי כמו שאת אומרת, אני צריכה לא להיות יותר מידי היוזמת, המבקשת, המחזרת, הרודפת.
מה את אומרת?

הי עדן,

אני חושבת שהכיוון הזה נכון. בכל זאת יש משהו מרתיע, בעיקר גברים לדעתי (שהם הצד הכובש בדרך כלל)- בעיניין הזה של רדיפה או חיזור. חשוב להיות סבלנית. הערב בדירה לא נשמע רחוק אלף שנות אור- זה יקרה בקרוב, ואז תוכלי לדעת יותר בוודאות האם יש משהו בו שמעוניין בך. עצם כך שהחבר העיד שעדיין קשה לו הפרידה יכולה להסביר למשל למה הוא לא עונה לאס.אמ.אס אחת ל.. , וכו'. אולי בכלל זה מציל אותך מקשר עם אדם שלא בשל בשלב זה, ואולי עם קירבה זהירה, לאט לאט, ועם רכישת אמון מחודשת ביניכם הדברים כן יזרמו למשהו רציני- אבל בקצב שלו. אם תוכלי לכבד ולהבין אם המקום הפגיע- ואת זה לא כל אחד רוצה לקחת על עצמו. כי העבודה של יצירת אמון קשה פה שבעתיים.

לסיכום, אני בעד לחכות לאותו ערב- כמובן את צריכה להיות במיטבך מכל הבחינות :) ולהיות בסביבתו ולאפשר שיחה ופתיחות וקלילות כמה שיותר. חשבי עלייך- מה מושך אותך? הומור, קלילות, כריזמתיות, אינטליגנציה? נסי להיכנס למקום הזה באותו ערב, הכיני עצמך עוד מראש מבחינת האירגונים, וחשבי רק חיובי. מעבר לזה הדברים לא בשליטתך- אבל זכרי שאת בוחרת איך לחוות אותם- כעוד חוויה, או כ"אסון". ונראה לי שמהתקופה האחרונה דווקא אפשר לסמוך עלייך שתדעי בדיוק באיזו פרופורציה לשים כל חוויה :)

עדי, את מדהימה - באמת! כמה חיזוקים בשתי פיסקאות??? תודה :)
היתה לי תחושה שאם אני אכתוב לך אני אפגוש את החבר, וכך היה...
אתמול הוא התקשר שאל אם מתאים לי למרות שזה בדקה ה 90, וזה התאים לי בול.
אמר שהוא יהיה, ענת (הבחורה שהצטרפה אלינו בפעמים האחרונות) ועוד שניים מהחבר'ה שלו ושל האקס. חייבת לציין, התרגשתי מאוד. לא ראיתי אותם 8 שנים...
הרגשתי קצת לא בסדר, שאני ממש נכנסת לחיי האקס מבלי שהוא בכלל יכול להגיד אם מתאים לו או לא. בכל אופן, אני התרגשתי ומזל שהיתה לי את ענת כי נראינו חברות משכבר הימים, וכך אני והחבר לא נראינו כמו זוג - במיוחד ליד החבר'ה של האקס.
בקיצור, החבר אסף אותי ואיכשהו האקס עלה בשיחה. שאלתי אותו איך הוא - אמר שלדעתו הוא לקח את הפרידה קצת יותר מידי קשה, כי בכל זאת עברה יותר משנה - כמעט שנה וחצי. אבל הוא כן בעניין של לצאת וכן מעוניין בקשר זוגי אמיתי.
לא חפרתי מעבר, רק אמרתי שאני יכולה להבין אותו כי אני טיפוס כזה. הוא אמר שהוא עצמו לא ממש טיפוס כזה. טוב לדעת בכל מקרה.
החבר גם אמר שהוא יזמין לערב אצלו בבית, ומהדברים שלו הבנתי שיהיו חברים מכל מיני מעגלים, כך שאני מניחה שאני והאקס נהיה שם ביחד. וכמובן שעולה השאלה - מה ללבוש :) אני לא חושבת יותר מידי על איך אני אהיה, כי אני אזרום, ואצחק, ויהיה לי כיף. מה גם שענת תהיה שם, אז זה ממש מעולה לי!
אז נפגשנו עם החבר'ה, הם היו מופתעים קצת אבל שמחו מאוד לראות אותי. היה לי קצת מוזר בהתחלה מהבחינה של - אני רגילה לשבת איתם בתור החברה של, ולא דרך החבר הכי טוב של... סה"כ יצא לי לדבר עם שניהם גם בנפרד, היה מדהים. היו שיחות טובות ומעניינות. לאחד מהם הבטחתי לנסות לעזור במשהו שקשור לעבודה שלי, אז לקחתי את הטלפון שלו - שזה די מוזר, שוב, בגלל האקס. לא שזה יוביל למשהו אי פעם (ממש לא הקטע שלי), אבל את מבינה...
החבר השני, הוא היה גר ליד האקס כך שהם גם מאוד קרובים, עד היום. ברור לי שהוא ידווח לאקס... הוא בכלל החמיא לי שלא השתנתי בכלל. נזכרנו בשיחה באיזו מסיבה שהיינו בה אז.
לסיכום - היה לי כיף, וזה הכי חשוב. כן, מוזר לי מאוד כי אני מרגישה שאני נכנסת לחיים שלו, וזה תמיד הפריע לי קצת כי אני אוהבת לשמור על גבולות.
דברי חוכמה, כמו תמיד, אשמח לשמוע!!!
יומקסים :)

הי שוב עדן,

נראה שלחבר דווקא חשובה נוכחותך בעוד האקס עוד לא התגבר על טראומת הפרידה שעבר (אי אפשר לדעת מה היו העוצמות שם ומה חווה ולכן כל תקופת הסתגלות מאחד לשני היא מאוד אינדיבידואלית- זה לגבי ההערה של החבר).

אכן אני מבינה שאת מרגישה מוזר שפתאום את מוזמנת למעגל חברים שהכרת בתקופת החברות עם האקס שלך. עכשיו את מוזמנת למעגל הזה דרך מישהו אחר. האם לאקס זה מפריע? יתכן, אולי נעים לו ואולי לא, ועד שלא תבררי את זה איתו ישירות- לא נדע. הזכרת בהודעה הקודמת שלך שהתקשורת ביניכם נטתה להיות סגורה- בזמן שהייתם יחד. ז"א לא היתה פתיחות מלאה, ועבדתם על כך ונפתחתם בסופו של דבר. כאן להרגשתי יש מעין שיחזור של הדפוס הזה, לא בכוונה, אם כי "נוח" יותר לא לדבר על מה שמדובר "באוירה", על מה שנמצא מרחף. יתכן ותמצאי עצמך יותר נוטה לכיוון של לפתוח את הכל איתו, דווקא בגלל שאם את מעוניינת במשהו- חשוב להראות שהלקח שנלמד מהקשר בעבר- מיושם בהווה.

אשמח לדעתך ואני מזהירה מראש שאוכל לענות רק בתחילת השבוע הבא.. אז יש לך זמן לחשוב. :) סופ"ש נעים

קודם כל – אני בהחלט לא בכיוון של לא לדבר על דברים. אני מאוד בעד להעלות דברים ולא לשמור בלב, במיוחד שלרוב זה סתם גורם למתחים וסרטים מיותרים. מצד שני, במקרה הזה, אני פשוט לא יודעת איך לגשת אליו ואיך להעלות את הדברים.
בסופש האחרון החבר שאל אם אני רוצה לצאת, ואני שזוכרת שאמר שהאקס אולי יהיה בסופש באיזור, החלטתי לוותר (היו עוד סיבות לוויתור ובסופו של דבר אני שמחה שלא יצאתי). אז נכון שבסופו של דבר האקס לא היה ומסתבר שהם ממש עשו חיים, אבל החלטתי שאני לא רוצה לפגוש אותו עד הערב אצל החבר, משתי סיבות:
1. אני לא רוצה לפגוש אותו בקטע של חבר'ה ועל הדרך.
2. אני חושבת שאצל החבר בבית יהיה סיכוי יותר אמיתי ונכון, ויותר אינטימי לשיחה אמיתית עלינו, ובכלל לשיחה נורמלית.
כעת זו המטרה, אני רק לא יודעת איך אני אמורה ליצור שיחה כזו בין בנינו. אני רוצה ליצור מצב שאנחנו מדברים בצד, לבד, שנינו, ולא רק בתוך מעגל של כמה חברים. התחלתי לחשוב מה אני אומרת ונראה לי שאני אתחיל במשהו קליל כמו "קטע לפגוש אותך דרך החבר" או משהו בסגנון. בעניין הזה אני ממש אשמח לשמוע עצה.
בלי קשר, בסופש – איכשהו יצא שנוצר קשר כלשהו ביני לבין שני החברים של החבר – ענת ובן. זה ממש נחמד לי – יש לי כאילו חברים חדשים, מהחיים החדשים שלי, לא משהו שאני סוחבת, ולא משהו מהעבר שפתאום צץ. זה כיף לי מאוד ומרגיש לי טוב. אני מרגישה שאני בתקופה טובה, פורחת, קלילה. יש אוויר לנשימה וזה הכי טוב.

דיברתי כעת עם החבר הנוסף, זה שאמרתי לו שאני אעזור לו במשהו שקשור לעבודה שלי. דיברנו 45 דקות. היה ממש נחמד.
דיברנו על האקס, בקטע ממש קליל - סיפר שטייל איתו וכל מיני דברים כאלו שלא קשורים אלי ואליו.
הוא הזמין אותי לתערוכה של חברה שלו בסופש הקרוב. אני כמובן אשמח לבוא. הוא אמר שגם האקס יהיה. איכשהו זה הגיע לזה של - האם זה מפריע. אמרתי לו שלי זה לא יפריע אבל אולי כדאי שישאל אותו כי אני לא רוצה ליצור מצב לא נעים. הוא אמר בחצי צחוק - שלא יהיו מכות. המשכתי באותה נימת צחוק - למה מכות? לא הפסימיות? נלך יד ביד לעבר השקיעה.
המשכנו לדבר, ושוב הגענו לעניין התערוכה, ואמרתי לו - אל תשכח, אנחנו לא פסימים ולא יהיו מכות, יד ביד לעבר השקיעה. והוא אמר משהו שהיה נשמע כמו - טוב, תרגיעי. ואז הוא אמר - טוב, אני אדבר איתו, למרות שלא נראה לי שתהיה בעיה, נראה לאיזה כיוון זה הולך. ואז כדי לרכך את ה"די תרגיעי" שלו, אמרתי לו שוב בנימת צחוק - אני פשוט צריכה לדעת איך לבוא - אז הוא השלים את המשפט שלי - עם שריון או פרחים, אמרתי לו - כן, ממש נערת כפר...
אני מקווה שלא הגזמתי...
מחכה ליום שישי - למרות שלא בטוח שיהיה פה מקום לשיחה אישית, אבל נראה לי סיטואציה לא רעה בכלל למפגש בינינו.
מה את אומרת? מה את מייעצת?
למרות שבעניין הערב אצל החבר די התחלתי לחשוב מה להגיד. כי הרי בטוח הוא ירצה לדעת מה איתי-סתם כי הוא כזה נחמד ואני עברתי משהו לא פשוט. ובטוח לא ישאל אותי ליד כולם. אז חשבתי ספר בגדול ואז להגיד כמה כיף לי עם החבר ושאר החברים החדשים, שזה עושה לי טוב העניין החופשי הזה של החבר'ה, אבל מצד שני אני כן מחפשת את הזוגיות האמיתית, את הגבר שלי, ושוה להרגיש משפחה.
???

צהריים טובים עדן,

אכן התפתחויות מעניינות! אין ספק שנראה שטוב לך ומדובר ב"צרות טובות"- אל תשכחי.
לגבי עצה על איך ליזום שיחה רצינית- אם את באמת רוצה לשבת איתו באינטימיות- התערוכה ההיא לא תשרת את הרצון הזה. יהיו אנשים, אתם מגיעים "מחויבים" למישהו, למשהו, אני לא ושבת שליצור שם מפגש אינטימי זה נכון או יתאפשר מבחינת האקלים שיווצר שם.

אני כן בעד הצעתך הקודמת, לנסות ליצור משהו כזה בבית או בבית קפה. כאן אני חושבת שלבוא ולהגיד את האמת יהיה הכי נכון- שאת מעוניינת לדבר איתו (בלי להגיד מה ומי) ותשמחי לפגוש אותו-הזמיני אלייך או לבית קפה. לא כדאי לדעתי לחכות לסיטואציות של פגישה אקראית, כיוון שבכל זאת מדובר בשיחה רגישה שכדאי שגם הוא יבוא אליה מוכן. אם תגידי לו שאת צריכה לדבר איתו הוא יכול לגולל כמה מחשבות על כך לפני השיחה, ואולי יבוא יותר מוכן.

בהחלט בסיטואציות חברתיות עם עוד אנשים ואם ישאלו- את יכולה להגיד מה שציינת- שהכיוון הוא קשר רציני ומשפחה- זאת ללא קשר לשיחה עם האקס שלך.
מה דעתך?

צרות טובות - הגיע הזמן :)
יוצא שאני קודם אראה אותו בתערוכה לפני הערב אצל החבר. ואם אני אראה שיש שם אפציה לדבר באופן פרטי אז אני אדבר איתו.
אני לא מתכוונת להפיל שיחה של "יחסינו לאן" אבל אני בטוחה שהוא ישאל עלי. ואני בטוח אשאל אותו עליו - מה איתו, איך הוא מתמודד.
חשבתי שאם איכשהו זה יצא, אני יכולה להגיד לו בצחוק - אתה פנוי, אני פנויה, אתה יודע מה אומרים - פעם שלישית גלידה (הרי היינו, נפרדנו ושוב חזרנו). ואם הוא יצחק איתי אני יכולה להגיד לו - כשחושבים על זה זה לא כל כך מצחיק, באמת שנינו פנויים ואולי הפעם תהיה גדליה עם קצפת ודובדבן. ואם הוא יבהל אני אגיד לו בצחוק - טוב, סיכמתי עם דניאל יד ביד לעבר השקיעה...
לא יודעת. מה את אומרת? אני פשוט לא מרגישה שאני באמת יכולה לבוא ולהגיד לו - אני רוצה לנסות פעם נוספת, מה אתה אומר. אני מרגישה שזה צריך לבוא אחרת, כדי שתהיה לי דרך מילוט, על מנת שלא יהיה לא נעים אחר כך... מה דעתך?
תראי, מהתערוכה אפשר להמשיך הלאה. יכול להיות שלא תהיה יותר מידי שיחה מעבר ל - הי נשמע. יכול להיות שאני אחתוך כי אני ארגיש מוזר מידי ושחבל שזה ככה ואחכה לערב אצל החבר. אני פשוט רוצה להיות מוכנה למקרה שכן תהיה אופציה לשיחה.

הי עדן,

השורה התחתונה ברורה - הוא צריך לקלוט ממך מסר שאת מעוניינת. בין אם תעשי את זה מאוד ישיר ובין אם לא, חשוב שתרגישי שהבהרת את המסר, שלא תחושי מבולבלת אחר כך- האם הבהרתי את עצמי או לא, ואז זה כבר לעוס מדי ולא תמיד קל לחזור ולהציע. גם מבחינת הביטחון שלך.

לכן ה"איך" לא מאוד משמעותי- עשי זאת איך שתחושי הכי הכי נוח. אם נוח לך בתערוכה- עשי זאת. מה שהעלת כאן נשמע לי בסדר גמור. רק חשוב שהוא יבין שאת מעוניינת, ולא רק מתבדחת. אדם שנפגע מקשר קודם, בפרט קשר כ"כ ארוך- יזהר מאוד בקשר הבא שלו, יפעיל מעין מנגנון הגנה כדי לא להיפגע, אם תשימי לב הוא עושה זאת כבר עכשיו- פחות יוזם, לא כ"כ ברור האם רוצה או לא, משהו מאוד מהסס. ולכן זה דורש מהצד השני, ממך, דווקא כן להיות זאת שתהיה ברורה, מעיזה. מקסימום- את תצטרכי לספוג דחיה. אבל משהו אומר לי שאת מסוגלת גם לספוג דחיה כזאת ובכל זאת לצאת טוב, ולהחזיר את הביטחון לעצמך. היום את כבר במקום אחר ואין לך סיבה לחשוש.

מוריה יקרה, אי אפשר לתת תשובה בדרך אחרת, אלא כאן.
מצד שני - אני מציעה לך לבדוק היטב מה משמעות הקשר שלו לקבוצה זו. חפשי על כך מידע באינטרנט, ובררי בחוגים שאת סומכת עליהם.

הבחור נמצא שם מאז שהוא ילד והחבר הכי טוב שלו הוא בנו.

סתם סקרנות מה קורה איתו בימים אלו, מה מצבו הבריאותי?

מישהו שקשור לרב משולם

לדעתי שווה בדיקה ובתנאי...
שתבררי איתו ועליו עם אחרים כמובן מה הן סדריי העדיפויות שלו, איפה הוא ממקם אותך ואת הזוגיות בכלל, אני מציע גם שתלכו ליועץ זוגי ניטרלי שיבחן את הקשר שלו ואת המחויבות לקבוצה הזו, בסך הכל רב רובם של הדתיים למינהם קשורים בדרך זו או אחרת למועדון כלשהוא,
ידוע שלרב משולם הייתה כריזמה ענקית לא ברור מה מצבו בימים אלו, אז שוב לבחון בזהירות כי בסופו של דבר אתם אלו שחיים יחדיו וצריכיםצ לקבל החלטות כיצד לנהל את החיים שלכם, לגשת מידי פעם לייעוץ או לברכה אצל רב לא מזיק ובתנאי שיודעים לקחת ולברור את המוץ מהתבן.
בהצלחה

תודה.
היום הוא הביא לי לשמוע קלטות של הרב משולם שנקראות: "הבית-היהודי"
ופשוט נהנתי לשמוע איך הוא מסיבר כמה צריך לכבד את האישה ואם האישה צריכה אותך בבית הרב עוזי לא רוצה שתבוא לשיעור שלו. בקיצור אני קרועה משני צידי המתרס צד אחד החברות שלא בעד ומצד שני מה שעד כה אוזני נתקלו.

בעיקרון זהו המסר של כל אדם נורמלי ובוודאי של רב, האשה נמצאת בראש סולם העדיפויות
השאלה הגדולה האם הבחור שלך מתכונן לפעול ע"פ המתווה הזה ומוכן להתחייב בפנייך שבכל מקרה בו יהיה לך ספק תגשו למגשר ניטרלי ולא לרב עצמו,
אני לא רואה סיבה להפסיק את ההתקשרות איתו,
אני חושב גם שאת צריכה כעת לשים דגש ולבדוק את המידות שלו, איך הוא מתייחס לאנשים בכלל ולבחורות בפרט, תתאמו ציפיות בכל מה שקשור לדרך חיים, עבודה, ילדים, הדדיות, וכו'
בהצלחה

דניאלה יקרה,

ממה שאני מבינה מדברייך, בעלך מעולם לא היה איש שיחה, איש חברותי, איש רגיש או אמפאטי, איש משתף, מערב או מעורב, ברמה הרגשית. הוא מעולם לא עמד בציפיותייך אלה. הוא לא ניחן בכישורים וביכולות תקשורתיים בסיסיים, בהן את ניחנת. מעבר לעובדה שהפער התקשורתי ביניכם אינו פשוט הוא כנראה אינו ניתן לשינוי משמעותי מאחר ולכל אחד מכם מבנה אישיות אחר ואישיות מאוד קשה, עד בלתי-אפשרי לשנות לחלוטין, בוודאי בגיל מבוגר יותר. יחד עם זאת, אם כל אחד מכם יעשה מאמצים ו"יעבוד" מעט על ה"שרירים" הפחות מפותחים אצלו, התקשורת ביניכם עשויה להשתפר לאט לאט וגם אם לא במידה רבה מאוד זה עשוי לעשות שינוי גדול ומשמעותי לזוגיות שלכם.
אני בהחלט מבינה את הצורך שלך בשותף תומך רגשית, משתף ומעורב כמו גם את המצוקה שלך בהיעדרן של בתכונות הנ"ל אצל השותף לחייך. יחד עם זאת עלייך להביא בחשבון שאדם אשר לא מרבה לדבר ו/או לשתף, אדם אשר נוטה להסתגר בתוך עצמו בעיתות מצוקה (כמו בתקופה האחרונה, בה ציינת שאתם חווים קשיים כלכליים) ו/או ל"הוציא" את קשייו החוצה בצורה של האשמה הוא, לרוב, אדם אשר נמצא במצב של מצוקה רגשית ומעשית גם יחד וחש תסכול עמוק (הוא רגיל לפעול, לעשות לקדם ובמקרה הזה הוא, כנראה, חש שאין לו פתרון וזה מתסכל אותו יותר) מאחר ומעבר קשיים האובייקטיביים הוא חווה קשיים סובייקטיביים בשל תחושת הבדידות אשר הוא כופה על עצמו וזאת בשל העובדה שאינו מסוגל לשתף, לשוחח, לפרוק את אשר על ליבו או לחלוק במעמסה, במחשבות ובתחושות.

כפי שאני רואה זאת נישואייך ומשפחתך החזיקו מעמד 15 שנים, בעיקר, בזכותך, בזכות יכולת התמיכה שלך, יכולת ההענקה, ההכלה, הקבלה כמו גם יכולתך לסדר את הדברים, כפי שכתבת.
בעלך משקיע עצמו בעשייה תפעולית משתי סיבות:
האחת, הוא חש שם חזק, בעל יכולות (בניגוד להיעדר יכולות התקשורת, השיתוף והמעורבות), ותחושה זו מספקת לו ביטחון. הוא רואה תוצאות בשטח.
השנייה, מפני שבעשייה התפעולית הזו, ה"תכלס" הזה, הוא לא נאלץ להתמודד עם הדברים איתם קשה לו (שוב, התקשורת, השיתוף, הרגישות) ובכל זאת לחוש בעל ערך, בעל יכולות נדרשות ומשמעותיות.
לשאלתך, מאחר וציינת שהוא לא יהיה מוכן לקבל סיוע מקצועי, אני מציעה שתשקלי את, למענך, לקחת סיוע מקצועי אשר יחזק אותך בתוך הקשר. אמנם סיוע שכזה לא יוכל לספק לך את תחושת ה"יחד" בתוך הזוגיות שלכם, אך הוא בהחלט יוכל לחזק אותך מהבחינה הזו שחזקותייך ויכולותייך תעלנה באופן מובהק, כמו גם קשייך. תלמדי כיצד להשתמש בעצמותייך נכון כדי שהן תתנה מענה לחולשותייך, כמו גם, על-מנת לחזק את עצמך, את ילדייך ולהחזיק את הזוגיות שלכם באופן כזה שזה "יעלה" לך פחות. אני מאמינה כי איש המקצוע יוכל גם לתת לך כלים להתמודד נכון ובאופן אפקטיבי עם חסרונותיו התקשורתיים של בעלך כך שאף תצליחי לאט לאט וכל פעם מעט יותר לדובב אותו, לגרום לו לשתף איתך פעולה ובסופו של דבר ליזום בעצמו (ושוב, לאט ומעט בתחילה) תקשורת ברמה הולכת וגדילה.

מוניקה תודה רבה. תשובתך מאוד מושקעת ומעמיקה ואני מעריכה זאת. אני מסכימה עם דבריך, אבל כבר אין לי כוחות. זה כמו לדבר לקיר. אני מגיעה ממקום כ"כ שונה, מבית כ"כ חם ותקשורתי שאלו דברים חסרים לי. הכל קשור אצלו לכסף ולא לרגש. את באמת חושבת שכדאי לי להישאר בקשר הזה?
אני מסכימה שכדאי לי להתחזק ואכן אשקול ייעוץ לי כדי לקבל כל החלטה ממקום של כוח פנימי רב יותר. תודה רבה לך.

דניאלה יקרה,

אני מבינה לליבך ואני מבינה שאזלו כוחותייך. לכן אני חושבת שזה יהיה מאוד נכון עבורך, קודם כל ולפני הכל, למלא את המצברים שלך. את ממש זקוקה לזה ומעבר לזה, פשוט מגיע לך! אני שמחה שאת מוכנה לשקול להיעזר באיש מקצוע. אני ממש מאמינה שזה יכול לעשות עבורך המון, בהרבה רבדים.
למרות הקשיים שאת חווה ולמרות שאת חשה שאת לא יכולה יותר, את עדיין מאוד שקולה ולא מאפשרת לתחושות הקשות שאת "סוחבת" עלייך ואיתך להסיט אותך מהתנהלות הוגנת, אחראית ונכונה. את לא פועלת מתוך אינסטינקט אלא מעוניינת להתחזק על-מנת לפעול הכי נכון עבור כולם.
כל הכבוד לך, יישר כוח! ניחנת בכוחות נפש רבים וזו מתנה גדולה שתעמוד לזכותך גם בעתיד כפי שהי עומת כעת, בתקופה קשה זו.
לשאלתך, האם אני חושבת שכדאי לך להישאר בתוך הקשר, אני מאמינה שרק את תוכלי לתת את המענה הנכון ביותר עבור כולכם. לפרק זהו המוצא הקל ביותר, לכאורה, כי לא צריך להתמודד יותר עם הקיים, אולם זה פותח מישורים אחרים שאיתם יש להתמודד ולכן אין זה, בהכרח, הפיתרון הנכון עבורכם, בוודאי לא לפני שניסיתם הכל על-מנת להישאר יחד כמשפחה.
אני מאחלת לכם הצלחה רבה במציאת הדרך הנכונה לכולכם!

מוניקה תודה רבה. אני מעריכה את תשובתך. אכן אנסה לגייס את הכוחות כדי להתחזק ולמצוא את התשובה ממקום שלם וחזק ולא ממקום פגיע. מקווה שאגיע להחלטה הנכונה. הבעיה שאני באמת מתקשה להאמין שניתן לשנות אדם שלא רוצה בכך. ונראה לי שהכל נמצא באחריותי ובידיי כעת וזה מאוד לא קל. בכל מקרה, תודה רבה לך על העידוד וההתייחסות.

אם הנשואים החזיקו 15 שנה ...ועכשיו מרגישה כבדות...כך זה אצל רוב הזוגות יש שחיקה בזוגיות תנסי את לפנק את עצמך בחדר כושר הליכות קפה עם חברה טובה לצאת סתם לטיול קליל.....ואם זה לא יסתדר לך יש פתרון יותר יצירתי....אבל לא נראה לי מתאים לך בהצלחה... אישה

תודה על ההתייחסות. אכן אני מנסה קצת ממה שהצעת, זה לא קל כי אני עמוסה ולא רגילה למצוא לעצמי זמן אבל אני מתרגלת.

אני מנסה ולא מצליחה להבין את ההתנהגות שלו...
בהתחלה התחיל איתי ויזם שיחות ויציאות יצאנו חודש אחרי זה נעלם לחודשיים בעקבות פרידה שהיתה יזומה על ידי... אחרי חודשיים יצר קשר התנצל על כך שנעלם ככה והציע להיפגש..הפגישה בוטלה כי היה חולה...ואחרי זה היינו בקשר כשבוע שיחה אחת יזומה על ידו ועוד אחת על ידי וזהו..הקשר פסק...מאז עברו כשבועיים אנחנו שוב לא מדברים..מה עושים? זה מפריע לי כי רציתי להיפגש איתו...והרגשתי שגם הוא..אז אני לא מבינה מה קרה עכשיו? מה אני צריכה לעשות? להתקשר אליו? לנסות לצור קשר לבדוק מה קורה? לא מבינה למה הוא לא יוצר קשר

קארין יקרה, נדמה לי שגם קיבלת תשובה לשאלה הזאת בפנייה הקודמת והמפורטת שלך וגם בעצם נתת לעצמך את התשובה באותו שירשור. בעיקרון - אם את מוצאת את עצמך שוב ושוב נכנסת לאותם מעגלים של התנהגות הרסנית - עלייך לעצור ולטפל בעצמך כדי להיעשות יותר מודעת לעצמך וללמוד לנהל את עצמך בתוך הקשר במקום להיסחף להתנהגויות האוטומטיות שגורמות להרס. זה גם נקרא רגרסיה - כאשר את בלחץ ואת מאבדת את ה"קליפה הדקה" של התנהגויות שרכשת בגיל מבוגר יותר ונסוגה להתנהגויות שאיפיינו אותך בתור נערה או ילדה.

בהמשך לפניתי רציתי לשתף ולהתיעץ שוב.. לאחר כחודש שעבר מאז שניפרדנו.. היה לי השבוע יום הולדת. הוא לא איחל לי מזל טוב באותו היום.. אבל אחרי יומיים שלח הודעה של "אומנם קצת באיחור אבל מאחל לך המון מזל טוב".. עניתי לו תודה רבה והרגשתי צורך להתקשר ולדבר איתו אז התקשרתי באותו היום יחסית מאוחר בערב והוא לא ענה לי וגם לא חזר אליי. אז אני דיי מבולבלת. כי אני ראיתי בהודעה הזאת של מזל טוב איזשהו סימן שבסופו של דבר כן איכפת לבנאדם ממני.. הרי לא סתם הוא היה מרגיש צורך לכתוב את ההודעה אפילו שבאיחור..אבל אז לא ברור לי למה הוא לא ענה לטלפון וגם לא חזר..אני עדיין חושבת עליו ורוצה שנחזור..אבל אני מרגישה חסרת עונים.

קארין יקרה, תודה על העידכון, זה מוסיף לכולנו המון כאשר ממשיכים לספר לנו מה קורה.
אני חושבת שאילו הוא היה רוצה לחדש את היחסים - הוא היה מנצל את היום הולדת כמו שצריך בתור "מנוף". העובדה שהוא אחר לאחל לך מזל טוב ובעיקר העובדה שהוא לא חוזר אלייך מעידה שהאיחולים היו אקט של נימוס ולא רצון שלו לחדש את הקשר. כך אני מתרשמת, צר לי.לא מציעה לך ליזום קשר נוסף. אם הוא "יתהפך"הוא כבר ימצא את הדרך, ואם את תנדנדי לו - זה מתכון בטוח להבריח אותו.

לא מתכוונת לנדנד אני יודעת שזה לא יעזור לי ולא יוסיף... אבל זה מוזר שהוא לא ענה ולא התייחס למייל האחרון שלי שכתבתי לו..והמסקנה שלי היתה שהוא נפגע או שממש ירד לו ממני ולא רוצה יותר כלום. אז למה זה היה לו כזה חשוב להיות מנומס ובכל זאת לאחל לי מזל טוב? והדבר שהכי מטריד אותי עכשיו זה שאני לא יודעת איך להתמודד ואיך להמשיך הלאה...אני כל הזמן הולכת עם הרגשה של פיספוס אוכלת את עצמי שעשיתי טעות גדולה והפסדתי בנאדם שבאמת רציתי. וחזרתי לאתר הכרויות אבל אף אחד לא מוצא חן בעיני. אני יודעת גם שאני כ"כ מצטערת על מה שעשיתי איתו כי עד שהכרתי סוף סוף בנאדם שבאמת לטעמי ומתאים לי...הרסתי הכל בבום. ולדעתי הוא לא רוצה וגם לא ירצה לחזור אליי לעולם! כי הוא המשיך הלאה לגמרי והוא מסוג האנשים שלא חוזר אחורה.

לגבי שאלתך על הנימוס שלו - לאנשים יש קודי התנהגות שונים, לא כולם מייחסים אותה חשיבות ואותה משמעות למתן ברכה ליום ההולדת. אולי בשבילו זה היה פשוט לצאת ידי חובה. אין טעם לברר זאת ולהיכנס לכך אלא לחשוב על עצמך ואיך את מתחילה לצאת מן המצב התקוע הזה.
כמו שהצעתי לך בעבר, חפשי לעצמך מסגרת שבה תוכלי להתאמן על מודעות עצמית גבוהה יותר ושליטה עצמית.זה אפשרי - או בטיפול פסיכולוגי או למשל בסדנא לצמיחה אישית כמו הפורום של לנדמרק. בסדנא הזו יש גם מפגש עם המון אנשים בגילאים שונים, לרבות פנויים כמוך, וחלק גדול מגיע לשם להתמודד עם קושי במציאת זוגיות.
נדמה לי שאם רק תמשיכי לחפש באתרי היכרויות - אינך עושה שום דבר על מנת להתמודד עם הקשיים שלך ביחסים קרובים, ואז זה עלול לקרות שוב.
אני חושבת שאם תיקחי עצמך בידיים ותחליטי שאת עושה הפעם משהו אחר מן הרגיל, ושמה את עצמך במסגרת בה תוכלי לעשות שינויים - תתחילי להרגיש שאת לוקחת אחריות על ההתפתחות שלך כבן אדם, ותרגישי יותר טוב עם עצמך, וזה גם ישודר כלפי אחרים.
בשלב זה את מבוהלת מעצמך, ממה שקרה לך עם הבחור הזה, וזה מחליש אותך בבואך להכיר מישהו חדש. את מתחילה לפחד מעצמך, וזה באמת לא טוב, כך שעליך לעשות משהו לשבור את מעגל הקסמים אליו נכנסת.

שלום,

אני רציתי לעדכן שהבחור יצר איתי קשר בשבוע שעבר,התקשר והתנצל והצטער ואמר שהתנהג בצורה אידיוטית ולא הולמת ודיברנו ממש יפה ושאל גם אם בא לי להיפגש. קבענו ביום שישי אבל אז היה חולה עם חום אז ביטל.. ואני רוצה לציין שהוא מתנהג מוזר... הוא לא מתקשר יותר ובקושי שולח הודעות.. רק אם אני שולחת לו התעניינות איך מרגיש אז עונה ויש הסתמסות קלה וזהו.. אתמול הייתי באזור שלו אז הציע שניפגש אבל פחדתי שידביק אותי אז אמרתי שעדיף ניפגש כשיחלים.. אז אני רוצה להתייעץ ולשמוע דעתכם... מה זה אומר ההתנהגות שלו ואיך עליי להתנהל.. אני לא רוצה מצד אחד לייזום יותר מידי או לרדוף אחריו אבל גם לא רוצה לאבד אותו...ולא ברור לי למה הוא אחרי חודשיים פתאום כן עשה את השיחה וכן רצה להיפגש אבל לא יוזם יותר מידי...

קארין יקרה, בתחושה שלי יתכן מאוד שיש לו מישהי אחרת - עם כל הצער שבדבר - שיותר חשובה לו והיא כנראה משחקת איתו: בכל פעם שהיא נענית לו הוא מבטל אותך ונעלם לך, וכאשר היא נעלמת לו - הוא חוזר ומגיח אל תוך החיים שלך ושומר אותך בתור אופציה שנייה. כך זה נראה לי, כמובן - רק מתוך תחושות הבטן שלי.
אם זה נכון - אז כמובן שזה לא רציני, ולא הוגן.
לדעתי אל לך ליזום שום דבר איתו. כל פעם שאת נענית לו בכזאת קלות - הוא חוזר ונעלם לך.
תני לו להתאמץ. אמרי לו בפעם הבאה שכבר קבעת משהו. תתחילי לייבש אותו, היפכי לבלתי מושגת ותראי מה יקרה.

תודה על המענה המהיר!

אבל אם יש לו משהי אחרת אז למה הציע אתמול כשהייתי באזור להיפגש.. זה היה ביוזמתו..ואתמול כביכול לא זרמתי ולא ניפגשתי איתו כלומר זה סוג של ייבוש... אבל עדיין הוא לא מתעניין... בעצם יכול להיות שהוא לא היה חולה ביום שישי וסתם ביטל אותי? כי היתה לו אופציה למישהי אחרת...ממש מוזר...

רציתי גם לשתף שאתמול בערב הוא התקשר ובדיוק כשלא הייתי זמינה ואז שלח הודעה... אני החזרתי לו רק אסמס שאני עסוקה ושאסיים מאוחר אז נדבר מחר...אז כתב לילה טוב וכבר לא עניתי על זה... והיום בנתיים לא דיברנו... אני רוצה לייבש אותו ולגרום לו להיתאמץ אבל גם לא רוצה לעבור את הקו האדום אז אני לא יודעת איפה הגבול? האם עכשיו אני צריכה לייצור איתו קשר ולהחזיר לו סמס או צלצול או שלתת לו להתקשר שוב? אם במהלך השיחה הוא מזמין אותי להיפגש בסופ"ש נגיד להגיד לו שלא יכולה ואז מה? אם ישאל מתי יכולה? איך להגיב? למתי לקבוע איתו?
תודה רבה!

קארין היקרה, אינני יכולה להיכנס לרמה הזאת של פירוט והנחיות.
אולי תוכלי להיעזר במשתתפים אחרים

חמודה, עזבי אותו. די. באמת. לא לסמס לא לדבר לא להתעניין לא כלום.

אם הבנאדם יהיה מעוניין בהמשך הוא כבר ימצא את הדרך, האמיני לי! מניסיון! מכמה אפילו.


ל ה ת נ ת ק! ! !

לא להחזיר טלפונים, לא להחזיר סמס..בטח שלא להיפגש!!

אם הוא ירצה לחזור, תאמיני לי שגםאם תייבשי אותו חודש הוא יישבר ויגיד לך שהוא מעוניין במפגש. כשתשאלי למה- אני בטוחה שהוא יגידלך.

בינתיים עזבי!! התעלמות מוחלטת!! אל תהיי סמרטוט כי אם תמשיכי בדרך שאת ממשיכה עכשיו את יכולה לשכוח מהבחור.

ושוב, מנסיון....

היי,

תודה על התגובה! אבל אם אני אסנן אותו הוא עלול לחשוב שאני לא מעוניינת ולא רוצה לדבר איתו ויותר גרוע מזה יכול לחשוב שאני משחקת משחקים ויעני מחזירה לו עכשיו על מה שהוא כביכול עשה לי...
ואם אכן אני בחרתי להתעלם בשלב הנוכחי... מתי כן לחזור לענות לו אם זה בכלל יהיה רלוונטי..או בעוד תקופה של כחודש לנסות לייצור קשר לבד? אוף למה זה כזה מסובך?!?

העניין כלל לא מסובך:)
כאילו הוא כן. אבל רק כרגע. כי את בתוך זה.
אני מרשה לעצמי להגיב לך כי את כאילו הוצאת את המילים מפי לפני כמה חודשים כשאני והחבר שלי נפרדנו. אחד לאחד.

ותראי מה זה... 4 חודשים אחרי, וכבר לא אכפת לי ואני מסתכלת על מה שכתבתי פעם ולא מאמינה שבאמת ככה הרגשתי.. ברור שהוא תמיד יהיה חשוב לי אבל אני עכשיו בתחילתו של קשר חדש וטוב לי!!! פשוט טוב לי . חשבתי שעם האקס היה לי מדהים! ופתאום אני אומרת לעצמי "מה..? זה מה שהיה לי כלכך טוב..?? מזה הייתי כל כך עצובה"??

גם אני בהתחלה לא ידעתי אם להתנתק. ואשכרה פחדתי לפגוע בו (!!) למרות שהוא זה שנפרד ממני. ושיחשוב מה שהוא רוצה. זה נגמר. תתחילי לחיות מחדש את חייך לבד. בלעדיו. שוב- אם הוא ירצה הוא ימצא את הדרך חזרה. אין לו ברירה אלא להיבן. מה הוא חושב שהוא יפרד ממך ואת תמשיכי את הקשר כאילו כלום?! ואם ככה הוא חושב הוא בן אדם ללא אינטיליגנציה רגשית ואת לא צריכה את זה וטוב שאת מגלה את זה עכשיו.
גם אני והאקס שלי נשארנו קצת בקשר אחרי הפרידה וזה עשה לי כל כך רע עד שאני בעצמי התקשרתי ואמרתי לו תקשיב- אני חושבת שנכון לכרגע עדיף לנו לא ליצור קשר אחד עם השני. כשארגיש שאני מוכנה לדבר שוב אני מבטיחה שאתה הראשון שתדע מזה.
יום אחרי זה הרגשתי כבר כזו הקלה!! ונחשי מה?. חודשיים אח"כ הוא התחיל לנסות לגשש את דרכו חזרה. ואת יודעת מה עוד? לא היה לי אכפת ודחיתי אותו בלי להניד עפעף ולא היה אכפת לי יותר. בוקר אחרי זה כבר קמתי כמו חדשה!! פשוט ככה.

אז שוב-אם את רוצה, פשוט תגידי לו "אתה חייב להבין שקשה לי עכשיו ואני צריכה להתנתק ממך. לסדר את המחשבות".. פשוט ככה.ז הלא מגעיל והוא לא יכעס עליך על כך שאת אומרת את האמת.

אם עוד חודשיים תרגישי שאת נחנקת ולא יכולה יותר וחייבת לדבר איתו? עשי זאת. לי יש הרגשה שאת לא תצטרכי..... בהצלחה בובה:)

תודה רבה רבה על התייחסותך ותגובתך! העניין הוא קצת שונה.. כי מה שקרה בינינו זה שיצאנו חודש וקצת הוא מצא חן בעיני הוא השקיע ויזם ובאמת עשה הרבה...גם טלפונים וגם מעשים..ואז קרה מקרה שקבענו להיפגש וכשהגעתי אליו הוא היה צריך להיות מוכן ליציאה ובמקום זה נרדם... אז התעצבנתי על זה גם באותו הרגע וגם יום אחרי זה כשקבענו להיפגש יצא לו לבטל את היציאה...אז הכל ביחד ניפחתי את זה ועשיתי איתו שיחת טלפון מאוד חריפה- קשה לי לפרט פה אבל הייתי נורא מגעילה ורמסתי את כל הקשר שנוצר ואני זאת שסיימתי את זה כי אמרתי לו כמה וכמה פעמים במהלך השיחה שאני רוצה לסיים את הקשר ועוד מלא דברים אחרים שפגעו בו במיוחד שבקשר לפני זה הבחורה שהיתה איתו עשתה לו כל הזמן סצינות וכו... והוא באותו הרגע כאילו ראה אותה בי כשעשיתי לו בערך את אותו הדבר אז נפגע ונבהל.. ואז אני התחלתי להצטער בתוך תוכי שעשיתי את השיחה הזו וניפרדתי ממנו ושלחתי לו מייל ארוך עם כוונה להתנצלות הוא ענה לי ולא ממש קיבל את מה שכתבי ואז כתבתי לו מייל שחשוב לתת עוד הזדמנות ועל המייל הזה הוא כבר לא ענה וככה הקשר נותק ואז כחודש אחרי זה היה לי יום הולדת הוא כתב לי סמס עם מזל טוב התקשרתי אליו כדי להודות לו והוא סינן...ולא חזר אליי וחודש אחרי זה -שזה בעצם עכשיו פנה אליי ואמר שהוא מתנצל ואז התקשר והיתה שיחה ארוכה שהוא התנצל שלא ענה ושיצא אדיוט ושזה לא מתאים לו ההתנהגת הזו..והציע להיפגש אני נורא שמחתי והסכמתי להיפגש-יכול להיות שזו טעות והייתי צריכה לתת לו קצת להתאמץ ולא להסכים להיפגש ישר אבל בכל מקרה הוא ביטל את הפגישה כי אמר שיש לו חום והיה חולה ואז יצא לי לכתוב לו כמה פעמים לבדוק איך מרגיש..היתה התכתבות קלה ואז הייתי באזור שלו והוא ידע אז הציע להיפגש אבל אמרתי שאני מעדיפה להיפגש כשיחלים כדי שלא אדבק.. ואז התקשר יום אחרי זה לא יצא לנו לדבר כי אני לא הייתי זמינה וחזרתי מאוחר..ולא חזרתי אליו .יום למחורת חזרתי אליו רק בסוף היום הוא לא ענה חיכתי איזה שעתיים ואז סימסתי לו אם הכל בסדר? והוא ישר התקשר שוב דיברנו אבל לא הציע להיפגש אבל אמר שחשוב לו להיפגש ולדבר על הכל ואמר גם שחשב שאני זאת שלא רוצה להיפגש איתו..וזהו פחות או יותר מאז לא דיברנו.. אני לא יודעת איך להסביר את זה אבל בא לי לנסות איתו שוב אבל משום מה אני לא כ"כ מבינה מה עובר עליו... הוא מצד אחד מראה שרוצה להיפגש אבל גם לא רוצה ולא עושה יותר מידי כדי שזה יקרה ואני לא יודעת איך להתנהג כי אני לא רוצה לפספס אותו אני רוצה לנסות לצאת איתו שוב אבל שזה יהיה כמו שהיה החודש הראשון להיכרות שכן יזום ויעשה ...בכל אופן אני החלטתי שאני לא יוצרת איתו קשר אבל אם הוא יתקשר נגיד עוד כמה ימים איך להגיב? כי אני רוצה לראות אותו...אבל איך לגרום לזה לקרות?

גם ככה הטירוף שלך כבר נחשף. אל תדברו יותר מידי על מה שהיה ותמשיכי. אני לא אופטימית (תנסי להיות צופה מהצד ותקראי את את מה שכתבת )אבל כדי לקיבל שלוות נפש את חייבת להפגש איתו ושזה יתמסמס לבד, מסיבות אחרות.

לא כ"כ הבנתי אותך...אני לא אופטימית בכלל ואני גם מציאותית אני יודעת שההתנהלות היא לא תקינה קודם כל מצידו...אבל איך זה יכול להיות שאדם משתנה כ"כ תוך חודש.. כי קודם היה כ"כ נחמד והראה עניין והתאמץ והראה איכפתיות וכו... ועכשיו כבר לא..אז זה ברור לי שהוא לא מעוניין אז בשביל מה בכל זאת יצר קשר ורצה להיפגש...
את אומרת שאם יוצר קשר אז לענות לו? ולהיפגש איתו?

אני אומרת שני דברים:
1. בנים הם עם פשוט מאוד- כשהם רוצים אותך הם מראים לך
2. כשהם מחליטים משהו הם עושים זאת, לא כמונו - נתונות לשכנועים ותנודות
וכן, להמשיך להפגש איתו וזה יתמסמס מאליו. תהני

די יקרה, נראה לי שכאשר בעיית אמון מתפתחת כה מוקדם בקשר - בעצם אצלכם זה קרה משני הצדדים - ורק הולכת וגוברת, זה יהיה מאוד קשה לתקן זאת מן היסוד.יש אולי אהבה ומשיכה, וזה משאיר אתכם יחד,אבל זה לא מספיק לבסס על כך קשר.

מודאגת יקרה, אחרי שנפגעים קשות ממערכת יחסים, אנחנו מנסים לשמור על עצמנו ולא לעשות טעויות דומות, וכך אנו פוסלים על הסף אנשים שיש בהם משהו שמזכיר לנו את האקס. יש להניח שפסילה זו הינה מוגזמת ולא אובייקטיבית, משום שאנחנו כבר סופר-רגישים לדברים מסויימים והם קופצים מולנו כמו סימני אזהרה ומבריחים אותנו לפני שבדקנו ממש את הבן אדם הפוטנציאלי.
מצד שני, "שוק הפנויים" מלא אנשים כמונו שכבר נפגעו ואף הם מסתובבים פגועים וזהירים,כמונו...אז גם הם פוסלים אותנו מהר מדי!
מצד שלישי, הדימוי העצמי שלנו (ושלהם) אף הוא נפגע בגלל הגירושין, ואז אנחנו מתפשרים ובוחרים מישהו שהוא בקושי מתאים לנו, ומנסים להסתדר איתו, וזה לא זה...


יחד עם זאת, מן הצד האופטימי - כל המשתתפים בסיבוב השני הרבה יותר בוגרים ומנוסים ומבינים איך העולם פועל, ורכשו על הדרך כמה תכונות טובות יותר, ונעשו פחות תמימים ויותר יודעים מה הם צריכים. כמו כן את פוגשת אנשים שכבר התמקצעו ומצאו את עצמם מבחינה מקצועית, ויש כבר קצת רכוש, אז לא מתחילים מאפס. גם זה יתרון.

נדמה לי שבגלל כל זאת - בשורה התחתונה המצב מאוזן, רק הרבה יותר מורכב לעומת תחילת הדרך.

אני ממש מבינה אותך... זה באמת לא קל למצוא מישהו מתאים.. אני חושבת שמכל קשר לומדים משהו וגם מגרושים.. צריך לראות את הטוב בכל דבר ולהיות שלמים עם עצמנו גם לבד. זה בסדר להיות ביקורתית אבל כן אפשר להתפשר את צריכה להחליט לעצמך מה הם הדברים שאת יכולה להתפשר עליהם והם פחות חשובים- בטוח יש כמה כאלו. מאחלת לך מכל הלב מציאת זוגיות מאושרת ומוצלחת בהקדם!

היי בדקי לעומק אולי הבחור נשוי לא מעונין שיראו אותו כך......ותופעה שגם יכלה להיות...אולי הבחור מזיע בכפות הידיים בצורה קיצונית ומנסה להסתיר זאת.....

יכול להיות שהוא קצת ביישן...ולוקח לו זמן להיפתח ולהרגיש חופשי מול אנשים זרים..אולי איזשהו חשש מאינטימיות בציבור. ויש אולי סיכוי שחווה איזשהי חוויה לא נעימה בעבר ונפגע ולא רוצה שזה יקרה שוב. ניסית לשאול אותו מה הסיבה?

כל 27 שנותיי סלדתי מאחיזת ידיים בפומבי, נשיקות, חיבוקים וכיוצא באלו, ולא הייתה לזה סיבה מיוחדת, פשוט לא אהבתי את זה.

חשוב לי להדגיש שמעולם לא הייתה לי בעיה עם אינטימיות ולכן לא יחסתי לכך חשיבות.

לפני מספר חודשים התחלתי לצאת עם בחור מקסים, ומהפגישה השנייה הוא אחז בידי וחיבק אותי. זה הרגיש לי מוזר אבל הוא מצא חן בעיניי ולכן לא שחררתי אחיזה.

היום, מספר חודשים אחרי, הקשר כמובן התהדק, ואני לא יכולה לדמיין את עצמי הולכת ברחוב איתו מבלי להחזיק ידיים ולהתחבק.

מסקנתי היא שאת צריכה להיות יותר נחושה, כמובן שלא בכוח ולא לגרום לו אי נוחות אבל להראות שאין בזה שום דבר מיוחד. פשוט לאחוז בידו ולגרום לו להרגיש טוב. הוא יתרגל. או שלא וגם זה בסדר. אני בספק אם זה מעיד על טיב הקשר ביניכם.

קארין היקרה, תיארת שבמהלך השיחה איבדת שליטה - השיחה "יצאה מגידרה". כמובן שזו לא השיחה שיצאה מכלל שליטה אלא כנראה שניכם. אמרתי הרבה דברים שלא היית צריכה להגיד.
חודש של דייטינג אינו מספיק לטעמי לשלוף את ה"תותחים הכבדים". בכל מקרה רצוי כלל לא לשלוף אותם אלא להישאר בשליטה עצמית כמה שיותר...
אבל מה שקרה הוא קלאסי: בעברו היתה חברה שעשתה לו "סרטים" והוא לא רוצה עוד מאותו דבר. מאד יתכן שברגע שהוא הבחין שבך יש את אותה תכונה של איבוד שליטה - זה כיבה אותו, מתוך הגנה עצמית פשוטה! לא רוצה להיכנס שוב למערכת דומה. אנשים רוצים לעשות תיקונים ולא לחזור על אותן טעויות.
אז נראה לי הגיוני מצידו לא להמשיך.

נשאלת השאלה האם את חושבת שאחרי שזה קרה לך כל כך מוקדם וזה קרה לך בעבר במערכות יחסים אחרות מן הסתם(בעצמך כתבת שאת עוברת דכאונות, כעסים ועצבים), אזי יש להניח שהוא קרא אותך נכון ועליו באמת להיזהר (סילחי לי על הישירות שלי) אם הוא רוצה כיום, אחרי מה שהוא עבר, להימנע מיחסים עם אישה שמגיבה כה מוקדם במערכת היחסים בעצבים ובכעסים ומאבדת שליטה עצמית.

לאור כל זאת, אני חושבת שעלייך להתרכז כאן בעצמך ולראות מה את עושה עם התכונות הללו ואיך את מצליחה - אם זה חשוב בעינייך - לתפוס שליטה עצמית. ניהול וויסות של רגשותייך ותחושותייך. זה ישרת אותך בכל מערכת יחסים עתידית, עם בני זוג עתידיים ועם ילדייך וכמובן עם משפחתך הגרעינית. נניח בכיוון של טיפול פסיכולוגי סביב נושאים אלו.

אם היחסים איתו מאוד חשובים לך וממש התאהבת בו - יישמי את מה שאני מציעה לך ונסי לפגוש אותו בעוד כמה חודשים ותראי מה יקרה.

תודה על המענה המהיר!
כל מה שרשמת אמת ויציב! אני עובדת על עצמי..ואחרי המקרה שקרה איתו אני הבטחתי לעצמי לא לעשות זאת שוב לעולם!!! עם זאת מאוד כואב לי לאבד אותו...וכן אני מרגישה אליו רגשות של התאהבות ואחרי מה שעשיתי זאת הרגשת פיספוס והאשמה כלפי עצמי! החשש שלי ומה שאני מרגישה בגלל שהוא גם לא ענה למייל האחרון שהוא המשיך הלאה ויכיר משהי..וגם אם אנסה בעוד כמה חודשים משהו הוא כבר יהיה תפוס...אנחנו הכרנו באתר הכרויות וראיתי שהוא חזר ומתחבר לשם כלומר הוא מחפש והמשיך הלאה..וגם שמתי לב שהוא חסם אותי באתר כך שכביכול לא אוכל לראות את הכרטיס שלו. וגם אם אנסה עוד איזו תקופה ליצור איתו קשר אני לא יודעת איך לעשות זאת...
הסיבה לעצבים בעיקרון זה בא המון מהבית והמשפחה. יש הרבה צעקות ועצבים ואף אלימות מצד האב לאימי ואף כלפיי זה משהו שאני חיה עליו מילדותי על כן מאוד קשה להילחם בזה והעצבים האלו שאני מקבלת כאשר אני רואה למשל את אבא שלי צועק או מדבר בצורה גסה ואף מתנהג כך זה ישר פוגע גם בי... העניין הוא שבגלל שיצאתי עם הבחור רק חודש וקצת לא הספקתי לשתף אותו בזה ולכן הוא גם לא מבין מאיפה זה בא...ואני ממש לא מנסה להצדיק את עצמי כי אני בכל זאת יודעת שלא הייתי צריכה להוציא את זה עליו ולדבר איתו כך...
אבל אז נשאלות אצלי עוד שתי שאלות :1.האם בן זוג זה רק לדברים טובים ומשמחים הרי כשאני עצובה או מבואסת וקשה לי אני חושבת שגם התפקיד של בן הזוג זה לעודד ולחזק ולהיות שם בשבילי. ושאלה 2. אם יש משהו שמפריע לי ביחסים שלנו איך אני אומרת את זה? איך להציג? אני לא רוצה להחזיק בבטן אני חושבת שזה מאוד חשוב לפתוח ולדבר אם משהו מפריע אבל איך לעשות זאת כך שזה לא יוביל לקיטורים ולסצינות ולסרטים...
שוב תודה!

קארין יקרה, אני מכבדת את ההחלטה שלך לא לעשות זאת בעתיד, אבל לצערי זה לא מספיק להחליט. כי כאשר בן אדם נכנס ללחץ, אזי מי שתופס פיקוד על כל התנהגותנו הוא חלק עתיק ופרימיטיבי במוח שלנו - "המוח הזוחלי", והוא מאוד לא מתוחכם. הוא יודע או להילחם ולפגוע או לברוח כל עוד נפשו בו.
כדי לא להישלט ע"י המוח הפרימיטיבי, נדרש לפתח כישורים של עמידה מול לחצים, מול התנגדות, יכולת להרגיע את עצמך כאשר זה קורה, יכולת לחפש ולתת משמעות חיובית לדברים שנאמרים. (ועוד...)
היכולות הללו מתפתחות באופן טבעי במערכת יחסים אוהבת, בהדרגה, כל פעם שיש ויכוח או מופיע פער - זו הזדמנות: או לריב ולהרוס או למצוא דרך חדשה לנהל את אי ההסכמה. למשל לעשות נסיון להבין את הצד השני, (למשל כמו שאת ציפית שאילו היית מספרת לו על הרקע המשפחתי שלך הוא היה מקבל זאת יותר בהבנה),לקבל, להבין שלבני אדם יש הרגלים שונים, דעות שונות צרכים שונים, ולפתח את היכולת לחיות עם השונות שמתגלה, בלי לפסול ולשפוט, וגם בלי להרגיש שאת הולכת לאיבוד. אם לא במערכת יחסים - אפשר לפתח את היכולות הללו דרך טיפול פסיכולוגי או בסדנאות לצמיחה אישית כדוגמת ה"פורום" של לנדמרק עליו אני מאד ממליצה (זו תשובה לשאלה השנייה)
לגבי השאלה הראשונה שלך - ברור שלגיטימי לצפות מבן הזוג להיות שם עבורך כאשר קשה לך. אבל לא כל אחד בנוי להעניק כל כך הרבה בכל רגע נתון שאת זקוקה לו, ועליך ללמוד גם להישען על עצמך. אם הוא קלט ממך שאת מאוד נזקקת מצד אחד ומצד שני מאוד שיפוטית כלפיו כאשר הוא לא נותן לך את כמות הדאגה ותשומת הלב שאת זקוקה לו - הוא ודאי אומר לעצמו - אני לא אצליח לשרוד במערכת יחסים כה תובענית.אם את מגיעה למערכת יחסים כאשר יש לך יותר עמידות עצמית - בן הזוג קולט זאת ומבין שלא הכל מונח על כתפיו.

אז בעצם הוא לא היה מוכן לקבל אותי כמו שאני? כי אני כן פתוחה ומוכנה לעבוד על זה אבל זה הרי ברור שזה לא יקרה ביום אחד...זה ממש לא פשוט לעשות זאת...אבל אני ביקשתי ממנו הזדמנות ורשמתי שזה חשוב בזוגיות לדעת לסלוח..אז הוא בעצם לא מוכן לסלוח?
אני חושבת שמה שחשוב לי זה לדעת להישתלט ולהירגע בסיטואציה של עצבים וכעס ולדעת לעצור את עצמי בזמן אבל אין לי את הכלים הנכונים לעשות זאת ובטח גם צריך לתרגל..וגם חשוב לי לרכוש כלים ומיומנויות של לדעת איך להגיד בצורה הכי טובה ולא פוגעת אבל כזאת שתבהיר את מה שאני רוצה ותיגע בדיוק בנקודות הנכונות כאשר אני רוצה להגיד משהו שלא טוב לי או מפריע לי...
אבל גם אם אלמד את כל אלו זה כבר לא יחזיר לי אותו...לדעתי מבחינתו אני שרופה והוא לא ירצה נסיון חוזר.

ההודעה מיועדת לכל אדם אשר עשוי לעזור לי..

אני לא יודע מאיפה להתחיל...
אני מניח שזה הקשר הראשון שלך, ופרידה ממנו תהיה לך מאוד קשה.
דבר ראשון אני רוצה לתמוך בך ולהגיד לך שקשר זוגי לא יכול להתנהל כך, אין הגיון שהבן זוג חי כרווק ואת משמשת לו מיטה חמה ומקום רגשי.
מתוך ניסיון אני לא חושב שהשיחות שלך יעזרו, הוא לא נמצא במקום שהוא מקשיב לך, הוא לא רואה את התמונה כמו שאת רואה.
לדעתי את גם לא רוצה להתחתן במצב כזה שאת חיה עם מישהו שאת אוהבת אבל הוא לא איתך עד הסוף, לא מבין אותך לא מקשיב לך....
על כן אני מציע לך לקחת סיכון, לעשות שיחת הבהרה, שיחה שתסביר שאי אפשר להמשיך ככה, או שהוא לוקח את עצמו בידיים, מתחיל לעשות משהו עם החיים שלו, נהייה בן זוג יותר זוגי ופחות חי כרווק או שנפרדים.
באמת אין טעם להמשיך, אם לא משנים כיוון, את צודקת בכל מה שאמרת, אבל לדעתי רק זעזוע רציני יכול "אולי" לשנות משהו.
ניסית לדבר עם חברייך, משפחתך/משפחתו, תשמעי מה הם מייעצים/אומרים לך, למה נפרדתם פעמיים, אני מניח שהוא גם אוהב אותך אבל יש סיבה לפרידה, מה היה חסר לו, מה לא הסתדר.
את רק צריכה לדעת שאת מסוגלת לעמוד מאחורי דברייך, ואם השיחה לא תעזור, את תכלי להיפרד ממנו, את צריכה להכין את עצמך לאפשרות כזאת.
אבל לפני כן אני מציע שתמצאי הזדמנות טובה לפני שיחת ההבהרה לשמוע אותו, מה הוא חושב על המצב, איך הוא מרגיש...תנסי לגרום לו לדבר
זו תקופה לא קלה אבל את צריכה להיות חזקה

נוף היקרה, אני מאוד מעריכה את היכולת שלך לראות אותו בעיניים פקוחות למרות עוצמת האהבה שבדרך כלל מסנוורת ולא מאפשרת לראות נכוחה את המציאות.
אני לגמרי מסכימה עם אלדר.
צריך להפריד כאן בין רגשות של אהבה לבין חשיבה הגיונית.
יש אהבות שלא נועדו לחיי נישואין. את כבר מכירה אותו כל כך הרבה זמן. בעצם נשמע לי שאינך מעריכה אותו והדברים שחשובים בעינייך כמו לימודים, קריירה, אחריות ועצמאות כלכלית - אינם חשובים בעיניו או לפחות הוא אינו עומד בהם.
אגב, אני חושבת על הפער ביניכם. עושה רושם שאת הרבה יותר בוגרת ממנו מבחינת השלב בחיים בו את נמצאת. זה בעיני מעורר דאגה שהוא בכל 5 השנים האלו ממשיך להיות אותו אדם חסר אחריות וחסר כיוון!
לדעתי אינך מעיזה לעשות זאת כי את פוחדת שהוא שוב יעזוב אותך ותצטרכי לעבור שוב את כאב הלב הזה.

לכן אני חושבת בדיוק כמו אלדר, שעלייך להתחזק בינך לבין עצמך ולנהל את חייך לא רק מתוך הרגש אלא הפעם מתוך השכל, כדי שתעמידי מולו חזית ברורה ומגובשת. קחי את המושכות לידיים שלך והחליטי איזה חיים את רוצה ותפעלי בכיוון הזה.

תשמעי, אני יכולה להגיד לך דבר אחד - תתרחקי!
את מתארת לי אותי בגילך, עם חבר שאהבתי עד ראש הגג. להבדיל ממך, אני החלטתי לא לראות את הדברים האלו. גרנו ביחד, ואהבתי אותו מאוד. תמיד אני אירגנתי הכל, דאגתי להכל - רצה בין לימודים לשתי עבודות. אני המחושבת כלכלית והוא בדיוק להיפך.
בסופו של דבר התחתנו, והיה לי מדהים. ויש לנו ילד ביחד.
והיום - אני גרושה ומאושרת!!!
אז במקום שתאזרי אומץ כשקשה יותר, תעשי את זה עכשיו!
אני מבינה איך את מרגישה וכמה את אוהבת אותו, אבל עדיף עכשיו...

מיכל יקרה,

אך טבעי הוא שמפגש עימו, בטרם החלמת לחלוטין מהפרידה שלכם, יקשה עלייך מאוד ואף יגרום לך לחוש כאילו את חוזרת אחורה בזמן מבחינת התחושות ומהלך ההחלמה. אולם, את הצעדים שעשית מאז נפרדתם אי-אפשר באמת לקחת ממך. אני מניחה שבתקופה מאז הפרידה התקדמת ולו במעט בחייך לכן, גם אם התחושה היא שחזרת אחורה לנקודת ההתחלה, או כפי שכתבת, שהריקנות שבה אלייך, זה בעיקר בתחושה ואולי, אולי צעד קטן אחורה, צעד אותו תוכלי לצעוד שוב קדימה בתקופה די קצרה. זה כמובן תלוי אך ורק בך, ברצונך להתגבר ולהמשיך הלאה ובניתוק מוחלט ממנו, עד כמה שניתן. לכן, טוב את עושה כאשר את בוחרת שלא לענות להודעותיו השונות. ניתוק מוחלט הוא הדבר הנכון ביותר עבורך, לפחות לעת עתה, על-מנת שתוכלי להמשיך בתהליך ההחלמה, הלא פשוט, שאת עושה.
ציינת כי לעיתים את לא בטוחה שעדיף לך בלעדיו. אז...בלי ספק את ראויה לאיש אשר ידע להעריך אותך בעבור מי שאת ולאחר שבחר בך להיות שותפה לחייו ידע לעמוד לצידך ולשכנע את מי שצריך שאת היא האחת שלו מאחר וזו הבחירה שלכם ושום סיבה/תירוץ או סכסוך של הקרובים לכם לא ישפיע על בחירתכם זה בזו. זאת ועוד, החיים מזמנים לא מעט אתגרים ובוודאי תרצי ששותפך לחיים ייקח את ההחלטות הנכונות ביותר בעצה אחת איתך ולא יושפע בנקל ממשפחתו או מאחרים.
למרות שכעת אולי את מתקשה לראות זאת אני חשה כי המזל עמד לצידך כאשר לא קשרת את חייך בחייו. התנהלותו לאורך ארבעת החודשים שהייתם יחד מעידה על התנהלותו הכללית וזו לא מעידה על חוט שדרה חזק, יכולת קבלת החלטות באופן עצמאי או יכולת עמידה בלחצים, כך שחייך עימו היו יכולים להיות מאוד מורכבים.

תודה רבה על המענה ועל העזרה. העניין הוא שאני לא מצליחה להבין את הסיבות שלו לכתוב לי (אני יודעת שבטח הרבה יגידו שאותי זה לא אמור לעניין ושיעשה מה שבא לו) אבל זה כן מעניין אותי, ואני כן מבינה בראש שאסור לי לחזור אליו אבל הרגשות שלי פשוט לא זורמות עם הראש בעניין הזה.
הראש אומר לי שהוא לא טוב בשבילי ולהיות איתו זה יהרוס לי את החיים ולא אכפת לי למה הוא כותב אבל הלב להיפך קיימת צפייה שהוא עושה את זה כי הוא מצטער והוא רוצה אותי חזרה ואז אני נכנסת לסיבוך גדול יותר האם אניאחזור אליו או לא.. והלב פשוט נמנע מלומ לא
למה הוא עושה את זה, אולי מהצד אפשר לראות או להבין משהו שאני לא מבינה....?
:( :(

מיכל יקרה,

אני מבינה לליבך. הראש שלך, ההיגיון, באמת צודק במקרה זה. את אמנם יודעת זאת בוודאות מוחלטת אולם, לאור הרגשות שעדיין יש לך כלפי הבחור ולאור העובדה שהוא מתעניין בשלומך, באופן כזה או אחר, את מתקשה לרסן את רגשותייך וציפיותייך ו"להסביר" לאותן רגשות, תקוות וציפיות באופן הגיוני שיש להתנתק ממנו באופן מוחלט ולשכוח ממנו לגמרי. זה לגמרי לא פשוט.
מעבר לעבודה שזה באמת לא מעניין למה הוא עושה את מה שהוא עושה ולמה הוא לא מצליח להרפות ממך לחלוטין, עלייך להביא בחשבון עובדה משמעותית וכבדת משקל הרבה יותר, שגם אם הוא מאוד רוצה לחזור אלייך וגם אם הוא מאוד אוהב אותך וגם אם הוא מאוד רוצה להינשא לך הוא לעולם לא יעשה זאת מאחר ומשפחתו הטילה וטו על הנושא הזה וכפי שהוא הוכיח בעבר הוא לא האיש אשר יקום ויעמוד מול משפחתו גם אם הדבר מאוד חשוב לו. הוא בוחר להיכנע, להתקפל ולוותר. בנוסף, הוא לא מספיק חזק ו/או אמיץ כדי להתמודד עם ההשלכות של ההחלטות שלו (גם לוותר ולהתקפל זו החלטה שהוא לקח) ולכן הוא בחר להודיע לך על ביטול החתונה בהודעת מסרון, שזו דרך פחות מכובדת ופחות ראויה לעשות זאת שלא לומר פחדנית.
כל מה שההיגיון שלך אומר לך זה בעצם מה שנראה מהצד וכפי שציינת הוא לא בשבילך.
עשי כל שביכולתך להתקדם הלאה בחייך ולמחוק אותו מספר הזיכרונות. אם לצורך כך את זקוקה לסיוע מקצועי אל תהססי לפנות לאיש מקצוע, כפי שעשית בעבר.

נכון שאולי זה ישמע טיפשי אבל לעיתים אני מאבדת תקווה שימצא הבחור הזה שאני כן רוצה, הזה שכן יעשה הכל בשבילי ויחליט שהוא איתי למרות כל מה שיגידו או לא.
למרות גילי הצעיר (22) תמיד ידעתי בוודאות מה אני מחפשת בגבר... רציתי מישהו בוגר יותר ממני, מישהו שלא אכפת לו מה אחרים יגידו מישהו שיתן לי הגנה מול כל דבר. לפני שהכרתי את האקס היו לי כמה ניסיונות לא טובים אף אחד לא באמת היה מה שרציתי ואז כשהכרתי את האקס לעומק אמרתי "הנה הגיע הזה שחיכיתי לו"- בהתחלה גם ניסיתי לבדוק אותו ולראות עד כמה הוא באמצ אמיץ וחזק והאם הוא הגבר שאיתו אני אוכל לבנות משפחה. אך כמובן שעד מהרה הבנתי שהוא ממש אבל ממש לא מה שחשבתי אכפת לו מאוד מה אחרים אומרים (הוא אפילו לקח ממני הבטחה שישר אחרי הלידה אני ארזה ואהיה כמו היום), גיליתי שהוא לא יכול לעמוד מאחורי ההחלטות שלו לגבי וכל מה שחשבתי עליו לפני פשוט התנפץ... ביחד עם זה התנפץ החלום שלי
והיום כשאני כבר אחרי (באופן יחסי) אני מרגישה שהגבר הזה שאני רוצה שהוא בסך הכל גבר בוגר וחזק שידע לשים אותי לפני מה שיגידו פשוט לא קיים... לא קיים עבורי... תמיד חששתי מגברים כאלו כי אבא שלי היה כזה ועכשיו חוויתי את זה בצורה הכי כואבת ומשפילה והיום כבר אין לי תקווה שיהיה לי מישהו, אלא אם כן אני אתפשר על משהו שאני לא רוצה... אני מרגישה כל כך לבד ובודדה כל כך פגועה ונבגדת ואין לי שום תקווה... הלכתי אומנם לפסיכולוגית אבל זה לא בטוח עזר לי...

מיכל יקרה,

זה לא נשמע טיפשי כלל וכלל. מה עוד שעם תחושות ומחשבות קשה מאוד להתווכח וגם לא צריך. אם את חשה שאת זקוקה לזמן אבלות על הזוגיות שחשבת שיכולה להיות לכם ועל האיש שחשבת שהוא, אז קחי לך אולם עלייך להביא בחשבון שרק את היא זו אשר באמת תוכל לסייע לך לקום, לעמוד על רגלייך, בכוחות עצמך, ולהתקדם הלאה בחייך. אנשי המקצוע נמצאים על מנת לתמוך, ללוות, להנחות, לכוון לתת כלים ולשאול את השאלות הנכונות אך את ורק את יכולה לעשות למען עצמך. איש מקצוע, מקצועי ומיומן ככל שיהיה, לא יוכל לעשות דבר אם את לא תעשי במקביל והרבה יותר ממנו. לכן, עם כל הקושי שאת חווה נסי להתמקד בעתידך ובאושרך וחשבי מה תהיינה הדרכים הנכונות ביותר עבורך להתקדם לשם.
מאחלת לך המון הצלחה!

אני יודעת שמה שאת מציינת זה הגיוני ביותר...אבל אני כל כך מתיימרת להיות המושלמת בשבילו. .. השאלה שמקננת בי זה האם אילו הייתי נראת כמו הנערות פלייבוי האלה הוא היה ממשיך לצפות ??? כשאנחנו שוכבים הראש שלי טרוד בזה שהוא מפנטז על מה שהוא צופה...תכלס זה מגרה מאד!! מעצבן אותי שהוא מתגרה ממקור אחר....זה מרגיש לי שאני כנראה לא מספיק מושכת בשבילו.
הלוואי שהייתי כמוך קלילה בעניין הזה כי זה מעסיק אותי המון.......ומן הסתם את צודקת אין מצב שהוא יודה שעשה זאת כי הוא מכיר אותי ויודע טוב מאד שאני אעלב. אז פשוט אתעלם מזה מהצפיה בפורנו??????
אוף זה מעיק !

את נתקעת סתם...למה הנשים כבדות כל כך בעניין הפורנו??? הרי הגברים לא מטומטמים, הם יודעים שהכל מבוים ויש פוטושופ...ויותר מזה, בעלי ואני בטוחה שגם בעלך אם היתה לו הזדמנות לא היה נוגע אפילו באצבע באחת השחקניות האלה מהפורנו. לבעלי אין כבוד לנשים אלו והוא היה נגעל לשכב איתן אחרי כל הזיונים (סליחה על השפה) שהן עוברות שם בכל חור. תאמיני לי זה רג לגירוי ולסיפוק הייצר המיני. בטח אתם שוכבים פחות כי את בהריון מתקדם, אז הוא צריך לספק את צרכיו איכשהו.....הוא מבין את מצבך ולא רוצה לחפות את עצמו עלייך... קחי את זה בקלילות, זה לא שהוא בוגד בך עם מישהי!!!! אני עכשיו לא יכולה לשכב עם בעלי כי רק חודש מהלידה, אז כשיש לי כוח, עושים דברים אחרים, כשאני מעולפת מהטיפול בילד אז אני יודעת שהוא רואה פורנו ומספק את עצמו בלילה לפני השינה, אז אני צוחקת איתו ושואלת אם להביא לו קרם...
אל תהיי כבדה, חבל לעבור סוף הריון בלחץ.

אם היית נראית כמו נערת פלייבוי הוא עדיין היה צופה. מבטיחה לך. גם אם היית פמלה אנדרסון הוא היה צופה. מתרגלים להכל. תאמיני לי. ככה טבע האדם. עם הזמן מתרגלים להכל. מה שמושך בהתחלה זה יופי ומה שמשאיר בזוגיות זה אופי. עם היית נראית כמו נערת פלייבוי והיה לך אופי מחורבן הוא לא היה איתך. אז תהיי מגניבה ותפסיקי להעיק על עצמיך ועליו. לא יוביל לשום מקום. fake it till u make it!

ואני רוצה להוסיף קצת
אל תראי בזה משהו מאיים, ההפך אני הייתי מציע לך לצפות עם בעלך, לראות בזה כיתרון ולא חיסרון, תראי בזה משהו שיכול לעזור לכם בגיוון חיי המין שלכם, אתם יכולים ללמוד מזה תנוחות חדשות, מקומות חדשים לעשות את זה, את יכולה לראות מה מדליק את בעלך, איזה לבוש סקסי הוא אוהב.
וכן ההנאה לא נובעת מהגוף המשופץ למרות שהיום יש זוגות רגילים שמעלים סרטים אלא כמו שיולי אמרה מהאקט עצמו...
ביננו למנוע ממנו לצפות לא תוכלי, אז למה לא לנסות להנות מזה.