פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

הי הודיה,

ראשית ברכות על קשר טוב ובריא. נראה כי עשית מאמצים רבים מבחינת העבודה העצמית שעשית- והגעת לפירות שזרעת.

לגבי הבעיה שתארת- מדובר באותה בעיה של חוסר ביטחון בקשר, רק שהפעם את אכן בתוך קשר שטוב לך ולכאורה אין סיבה שתרגישי ככה. אין כ"כ קשר לעובדה שהוא בחו"ל (בואי נקרא לזה טריגר לאור ההקדמה החשובה שלך על חוסר הביטחון העצמי), יש יותר קשר לכך שאת לא מרגישה מספיק טובה כשהוא רחוק ומנוע יותר מלתת לך פידבק טוב על הקשר ועלייך. את עסוקה בלייצר מנגנוני הגנה- מה מקסימום אעשה אם הקשר ייגמר.. וזה טבעי שתעשי ככה לאור מה שחווית בעבר- הרגש רוצה להגן על עצמו מפני פגיעה חמורה, ולכן הוא מייצר אמצעי הגנה משמעותיים מספיק.

הדבר שאת יכולה לעשות הוא להמשיך בעבודה עצמית- שום מילה שלו או המשך חיזורים לא יספקו את החסר הזה בביטחון שלך. רק אם תעשי עבודה פנימית בתוכך, את תצליחי, גם בעוד תחומים, תתפלאי לדעת שלמרות שאת לא נתקלת בבעיה הזאת (אין לה עוד סוגי טריגרים לצוץ)- בכל זאת זה יעזור לך גם בשאר. שימי לב שאת לא חוששת מתחומים בהם רק את שם, עבודה למשל. הכל בשליטתך- הכל תלוי בך ואת לא בזוגיות או בדינמיות עם דמות חיה שנקראת עבודה- לה יש רגשות ויצרים וכו'. כאן את תלויה ובטחונך תלוי בעוד אדם שכרגע לא קרוב אלייך, כשהוא רחוק- את פחות בשליטה.

כדי לא להיות תלותית במקום הזה, כדי לעזור לך להרגיש בכל זאת "מספיק טובה" עבורו (למשל- להביא אותך למחשבה של "הוא בטח מאוד מתגעגע, מעניין כמה כיף יהיה לשמוע את זה כשיחזור, או מעניין מה יקנה לי..")- את צריכה להמשיך לעשות מה שעשית עד כה. ואם את זקוקה להכוונה מקצועית אל תהססי לקחת אותה. הרי זה רק יכול לקדם אותך עוד שלב, ומהר יותר.

שלום ננסית,

את נשמעת אכן מאוד מבולבלת, אך עם זאת- מלאת רגש לבחור הזה ובאיזשהו מקום מאוד מעוניינת לחזור אליו.

אם את היית הצד הנפרד היה לנו יותר פשוט להמליץ לך מה לעשות- ליצור קשר, לדעתי. אבל יש להבין את מהות הפרידה לפני שעושים צעד לדעתי. האם את יודעת למה הוא נפרד ממך, האם משהו השתנה מאז, האם את יכולה לחדש משהו לאחר הפרידה (ז"א האם הסיבה לפרידה עדיין רלוונטית). אני מנסה להסתכל קדימה, מעבר לגעגוע שמציף אותך ולעזור לך לחשוב גם מבחינה רציונלית- האם בעוד כמה חודשים, אם תחזרו, עדיין תהיו לדעתך מאושרים וביחד? האם העבודה הזוגית תתקיים? האם את מוכנה, מבחינתך לצעד כזה?

אם גם ממנו יש סימני געגוע ורצון לחזור, ולאחר מה שכתבתי את נחושה שיש על מה לעבוד ויש כאן קשר שעתיד להצליח בטווח הארוך ולא לגרור עוד מפח נפש, אני מציעה שתגיבי לצעד שלו, אם יגיע, ולצערנו אי אפשר להחליט ולשלוט מראש האם יכתוב משהו שקשור לביחד או משהו אחר.. אבל לפחות זאת יוזמה מסוימת שלו שתוכלי להגיב לה.

כך או כך, נשמע שאת מאוד רוצה לחזור אליו, ולא ממש התגברת לחלוטין. עם זאת, יש לבדוק- האם זה געגוע ורצון לחזור להיות "יחד" ובשיתוף, או שמדובר בקשר שאת יכולה להשקיע בו לטווח ארוך וללמוד מטעויות עבר. כי לחזור בשביל "לחזור" יכול להיות טוב, אבל לזמן מוגבל. אם החזרה תהיה רציונלית, מחושבת, עם "תוכנית עבודה" להמשך- יהיה לך יותר טוב.

לא ידועה לי סיבת הפרידה. הוא פשוט הרגיש שהוא צריך קצת ספייס לפי מה שהוא אמר לי (גם, לא במילים האלה). הוא בעצמו לא כל כך ידע למה. סתם היה צריך קצת ספייס. לא היה ריב או איזה משהו מהותי שקרה ולכן נורא קשה לענות על השאלות הללו. אני מבחינתי מוכנה למצוא דרך כלשהי שזה יצליח וכן לעבוד על הדברים שהיו (וברור שהיו וכל אחד יכול לעשות את התיקונים של עצמו גם אחרי שנפרדנו הלכתי ליועצת זוגית (פטתי?) כדי שתעזור לי להבין יותר What went wrong
ואכן היא עזרה לי מאוד ואני יכולה להבין פחות או יותר מה גרם לו לרצות להיפרד למרות שהעניין הזה היה פתיר מאוד. אבל עכשיו אני גם שמה לב אליו. אני יודעת שאם נחזור הקשר יהיה אחר כי התחלתי לשים לב לדברים קצת שונים בעצמי ובלי שום קשר הביטחון שלי מאוד עלה אחרי הפרידה משום מה. מרגישה הרבה יותר טוב עם עצמי.. ואולי זו הסיבה שאני רוצה שנחזור כדי להראות לו את כל זה (לא שלא היה לי ביטחון עצמי לפני זה כן ?) אבל מרגישה הרבה יותר טוב ... אולי עדיף באמת לחכות ליום ההולדת ובמידה והוא יכתוב משהו זה יתן לי פתח להגיב לפי מה שארגיש באותו הרגע. . בכל אופן אולי עניין החזרה (אם בכלל) יגיע ממנו. בינתיים מחזרים לא חסר, גם אנשים שאני מאוד נמשכת אליהם אבל אני כן שמה לב שאני מפחדת לנסות להיכנס איתם לקשר כי אולי האקס יחזור. אני אתן לעצמי עד יום ההולדת להבין מה אני רוצה ולראות מה הוא רוצה. אם זו תהיה הודעת מזל טוב סתמית (שלדעתי בכלל עדיף שלא ישלח) אז אני אתן לאחרים צ'אנס. אם זה יהיה עם תוכן אחר.... בטוח (לצערי?) שאני אסכים לנסות שוב...

חג שמח..

שלום מוטרד,

זוגיות מורכבת משני אנשים, אין מה לעשות :) לא תמיד חושבים ומרגישים אותו דבר, ובעוד צד אחד בטוח בקשר ולא צריך לחשוב על המשכו העתידי, השני דווקא רוצה להגיע לתובנות חדשות לגבי הקשר. אין בזה רע, יש בזה דווקא הרבה בגרות. יתכן והיא רוצה לנסח עם עצמה את מה שהיא מרגישה, אולי יש בעיות מסוימות שהיא תעלה בפניך, אולי היא זקוקה לזמן לחשוב על זה, אין לדעת.

אבל לגבי הפעולה הבאה שלך- בבקשה תעצור ותחשוב טוב. היא מבקשת זמן בעצם, היא צריכה להיות כמה ימים עם עצמה ולארגן מחדש את המחשבות שלה. אל תפריע לה לעשות את זה, אחרת אתה תרתיע אותה והיא כנראה תבקש את הזמן הזה בכל מקרה ויותר באסרטיביות- דבר שיכול לגרום לה לא להעריך אותה, אם תקלקל את הזמן הזה שהיא צריכה. אם תאפשר לה זמן ותעריך אותה על הכנות שלה היא תעריך אותך בחזרה והיא תהיה פנויה יותר להגיע לתובנות שלה לגבי הקשר.

אין ספק שמה שאתה עובר לא קל כרגע, אבל במצב כזה הנכון וה"קר" הוא פשוט לאפשר לה את זה, לא היית רוצה לצאת או להיות בקשר רציני כ"כ עם מישהי שמתלבטת, נכון? היא צריכה להרגיש בטוחה. יתכן והיא תחזור עם בשורה שהיא רוצה לעבוד על כמה דברים בקשר, יתכן והיא תחזור עם בקשה לפסק זמן. צריך לקחת הכל בחשבון. אבל לך כרגע אין מה לעשות.. פשוט לאפשר לה את הזמן ואם אתה ממש מרגיש שאין ביכולתך להתאפק, תכתוב לה מייל בו תספר לה מה אתה מרגיש אליה, אבל גם חשוב שתעביר לה את המסר שכל מה שהיא תחליט- שהיא תחליט רק מהלב, ואתה תקבל כל החלטה. (אתה כמובן צריך להתכוון לזה.. אין כ"כ ברירה).

נשמח לשמוע דעתך, בהצלחה רבה ושמור על איפוק.. זאת הדרך.

קודם כל את לא נזק לעולם את משתפת אותנו בלבטים, בחששות, ובכל מה שקורה איתך, ורק על זה בלבד מגיע לך צל"ש,
אני מניח שהרבה אנשים היו רוצים להיות כנים וגלויים כמוך, ומסתכלים עלייך בהערצה, אז נכון שאת מתקשה להפריד בין מה שהיה לבין מה שיהיה, אולי זה החסרון הגדול ביותר שלך, יום אחד גם זה יעבור כי החיים ממשיכים הלאה,
אולם מעבר לעניין שיש לציבור בשיתוף התמידי בחייך, את צריכה להבין שאת חייבת לעשות שינוי בחשיבה ולעבוד על כך יום אחר יום,
שינוי בכמה דברים שיכולים להניע תהליך שבסופו תסתכלי על העולם במבט שונה,
כמו למשל, היכולת המוצמצמת לצפות דברים מראש, הידיעה שגם אם את עושה את המקסימום תמיד יש עוד משהו שלא חשבת עליו שיכול לצוץ ולהרוס הכל, או לבנות משהו חדש לגמרי...
שאין לנו אפשרות לשלוט על המחשבות אלא רק לתעל אותם למקומות שבריאים לנו ומועילים לנו באותה מידה,
והכי חשוב לעשות דברים שגורמים לך אושר פנימי, למלאות את היום עם כמה דברים קטנים שיגרמו לך לחייך ואז לומר וואלה עשיתי משהו חיובי אם לא למעני אז למען מישהו, היקום לא שוכח את מי שעוזר לו, והוא מחייך בחזרה ובכפל כפליים,
את ברכה לעולם, עובדה שאת כאן, יש לך עוד המון לעשות, יש בך נתינה טהורה שמחפשת מקום להתמלאות עוד ועוד, תחפשי עוד קצת,
יש אנשים שהאהבה משחקת איתם מחבואים, זה לא קל אבל משתלם בסופו של דבר,
יאלה מספיק להתבכיין, קומי מהמחשב וצאי לעשות דברים שעושים לך רק טוב,
בהצלחה

ממש נחמד לשמוע את הדברים האלה,הרבה אחרים אמרו לי פעם ככה,שאני טובה ורוצה להעניק ונחמדה והכל.אבל עכשיו נוצר מצב שפגעתי בחברות והם לא רוצות לדבר איתי כי התרחקתי מהן,ועוד הרבה אנשים אומרים לי שאני אגואיסטית רכלנית מטומטמת וצבועה אני באמת לא מבינה מה הולך איתי,אני לא בטוחה שיש בי נתינה כזאת טהורה כי כל צעד שאני עושה אני בקושי מפעילה את השכל.טוב לחשוב ש"הפסידו" את מה שאני יכולה להעניק אבל עדיין,יש בחורות שיכולות גם להעניק וגם לפתח את עצמן ולא להיות חסרות מוח.

כשנותנים מכל הלב לא צריך להפעיל את השכל, עד כמה שזה נשמע גרוע, זה דווקא טוב, כשאת נותנת את בעצם גם מקבלת, איך? אותיות נתן נקראים ישר והפוך, את מקבלת ממישהו אפשרות להעניק לו, יוצא שאת גם נותנת וגם מקבלת,
נראה לי שאת כרגע במשבורון קטן, ורואה את הכל שחור, חברות טובות יודעות לתת מבלי לבקש תמורה, תחפשי אחת כזו שמוכנה להקשיב לך, בלי להוציא את הגיגיה בכלל, אחת שיודעת להיות במקום הנכון בזמן הנכון, שתכיל אותך כפי שאת, על שלל מעלותייך וחסרונותייך, אם את מחפשת טיפוס כזה בצד הגברי, כדאי קודם שתעשי חזרות על אמת עם חברה אחת שתבחרי אותה מראש למשימה הזו, אח"כ יהיה לך יותר קל לשכפל את זה עם חבר, אז גם תוכלי להגדיר לו מה את רוצה, תלמדו אותו את מי שזה לא יהיה מה את צריכה, זאת הנקודה שתתחילי לעבוד עליה כבר עכשיו,
עוד הערה קטנה, נזכרתי בתחילת ההודעות שלך כאן בפורום, ענית לי אז שאת לא בחורה שלא מאמינה וכו',
יש מצב לפחות שאת מתחילה להאמין בעצמך? כאילו מחקת את המילה הזו לגמרי? למה?
תאמיני בעצמך ביכולות שרק לך יש, אין עוד אדם בכל הגלובוס הזה שיש לו די אן איי, כמו לשלך, אין ולא יהיה גם לעולם, אף אחד לא יכול לעשות את מה שרק את יכולה לעשות, בדרך שלך, ביתרונות המיוחדות שניתנו רק לך, זה לא מספיק בשביל שתאהבי את עצמך?
הבחור הזה, האקס הזה שאת כ"כ מזכירה אותו שוב ושוב, מת בשבילך את יודעת את זה? מת באמת מת, לא קיים! הוא בא לתקופה קצרה להראות וללמד אותך משהו וזהו נעלם, תמשיכי לחפש וללמוד עוד ועוד, יש כ"כ אנשים ונשים שמחכים לך שתלמדי אותם דברים שהם לא יודעים, שתלמדי מהם דברים שכלל לא שמעת עליהם,,,
והחברות... מקנאות אלא מה...
תבקשי סליחה מכל אחת בנפרד, תאמרי שהיית במשבר, שקשה לך לעבור את כל הדברים ביחד, אמא חולה, פרידה, חבר חדש, ומי יודע עוד כמה אירועים שנקלעת אליהם רק לאחרונה, ובקיצור את מבקשת וצריכה תמיכה, יקח יום יומיים אולי שבוע ותמצאי את החברה שתסכים לסלוח או חברה חדשה וקדימה להתחיל להינות מהחיים,
תהיי אופטימית, זה תמיד עוזר, הראייה? שפסימיות לא עזרה לאף אחד לצאת מהבעיות שלו, הכעסן נשאר כעסן, העצבן נשאר עצבן, ורק האופטימי מחייך ופותח בכל פעם דף חדש,
על החתום
אופטימסט חסר תקנה
בני

בקשר לחברות-התכוונתי לחברות הישנות שהתרחקתי מהן כשהייתי עם האקס.יודע מה ?יכול להיות שלא באמת נתתי מעצמי מכל הלב,אחרת לא הייתי עושה כזה בלאגן,וקשה לי לנתק את הקשר עם האקס הזה,אני עדיין לא מבינה מה למדתי מהקשר איתו,ואני רק זוכרת את הרצון שהיה לו פעם כן להיות איתי ואת הטעויות המפגרות שאני עשיתי שהובילו לפרידה,אני לא מפסיקה לחשוב עליו ולנסות לתקן כל הזמן.גם הוא תמיד אמר לי שהוא לא ירצה לוותר על קשר איתי בחיים.

נשמח אם תפני אותנו להודעתך המקורית

הכותרת היא פגועה מאת אני בתאריך 5 ל10

"אני" יקרה,

מצרפת את דעתי לדעתו של בני. גם בעבר, כאשר בחרת לפנות אלינו, עניתי לך ברוח הדברים שבני כתב לך. אני שבה ואומרת שהכל תלוי בך ולראיה, מחשבותייך, תחושותייך ואף חוסר העשייה שלך עבור עצמך, הם אלה אשר גורמים לך להיות במעין מצב של תקיעות עם מציאות חייך. במקום לקום ולעשות, לנסות לחשוב מחשבות אחרות, חיוביות, את שקועה בצערך, במרה שחורה ובאמונה כאילו הכל גורל אשר נכתב מלמעלה ואין באפשרותך לשנות (בפנייתך הקודמת כתבת על אביך וציינת שזהו גורלו ולכן זהו גם גורלך). עם גישה כזו ולמרות הסיוע המקצועי לו את זוכה, לא תוכלי לצאת מ"מעגל הקסמים" הזה אליו נשאבת. לכן, אני שבה ומציעה לך, כפי שהצעתי לך אך ימים אחדים קודם לכן, לנסות לנהוג אחרת, לנסות ולחשוב אחרת, להתנהל אחרת ולנסות להיפתח למעגלים חברתיים אחרים. מי שפועל אחרת יקבל תוצאות אחרות. אם חברותייך מהעבר לא מקבלות אותך, נסי ליצור קשרים חדשים. אם הגעת למסקנה כי האקס שלך אינו מעוניין בקשר זוגי עימך, וזה הקשר היחיד אשר את מעוניינת לקיים עימו, נתקי עימו כל מגע (שהרי הקשר איתו לא עושה לך טוב, בלשון המעטה) ונסי למצוא איש ראוי ונכון לך.
אני שבה ומפצירה בך לעשות למען עצמך. איש המקצוע אשר מסייע לך ואשר מיטיב להכירך לא יוכל לעשות זאת עבורך ועל אחת וכמה לא אנו, כאן באתר (שמכירים אותך ממש מעט).
בתחילתה של שנה חדשה. אני מאחלת לך שתהא זו שנה של התחלות טובות עבורך, של התחלות נכונות לך.

אני מרגישה שסגרתי מעגל,האקס התחיל לשלוח לי הודעות ולהיות נחמד ולחשוב שאני ידידתו והכל כמו פעם והבהרתי לו שהוא מגעיל וחסר התחשבות והוא שוב ניתק לי בפנים והשפיל אותי והייתי אצלו והוא שוב התחיל לבלבל במוח שהוא כן אוהב ושטויות כאלה,שכבנו,והבנתי שהוא סתם לא שווה את זה ואולי סתם מנצל אותי.בכל מקרה קל לי יותר עכשיו להסתכל עליו באופן מציאותי,שהוא פשוט לא שווה את זה,ואני לא אשיג שום דבר אוהב או חיובי איתו,והוא הפסיד.אני מקווה שאני אוכל לאהוב שוב כמו שאהבתי ושיהיה לי טוב.אני לא צריכה להיות עם מישהו שמבקר אותי ושופט אותי כל הזמן ומשחק איתי משחקים ואומר לי שאחרות יותר מעניינות ושהוא רוצה לראות עולם,לא אכפת לי מה הוא רוצה לראות כי הוא כבר לא חלק ממני .

הודיה יקרה,

אני שמחה שלאחר פרק זמן של חודשיים בלבד מצאת כי האיש הזה, עימו את נפגשת, הוא האיש "שלך".
יחד עם זאת, אתם יוצאים רק חודשיים ואם הוא לא היה נוסע לכאן ולשם לתקופה של כמה שבועות, אני מניחה שלא היית חושבת אם הוא האיש הנכון עבורך או לא אלא היית פשוט ממשיכה לזרום על מי-מנוחות, כפי שהתמזל מזלך עד כה בקשר הזה. לכן, למרות שהוא בכל זאת ייעדר לתקופה של כמה שבועות את לא צריכה לצאת בהכרזות כאלה או אחרות, לומר לו שתמתיני לו וכד', אלא לאפשר לקשר להתפתח, למרות שזה יהיה לתקופה קצרה מרחוק. המרחק אשר נכפה על הקשר שלכם יכול להוות מעין מבחן. תוכלי לבחון כיצד את חשה, מה את חשה, האם את מתגעגעת, כיצד הוא מתנהג, האם הוא מתקשר ושומר על הגחלת, האם הוא מתגעגע ואומר לך זאת וכד'.
אם את חשה שהקשר הזה נכון עבורך, אני חושבת שנכון יהיה לאפשר לו להתקיים, גם אם מרחוק, לתקופה של השבועות הקרובים.

רבקה יקרה,

נראה שלמרות גילו המבוגר (יותר) של בעלך, את היא האדם הבוגר והאחראי בבית. את דואגת לכל המטלות השוטפות בבית וממלאת את כל מחסורם הגשמי והנפשי של כל בני-הבית. אם היית זוכה להערכה על מאמצייך מבעלך זה היה יכול למלא אותך, מעין שכר עבור כל עמלך. בנוסף, אם היית זוכה לסיוע ממנו במטלות השוטפות בבית, כמו שראוי שיהיה (שהרי מוסד נישואין אמור להיות מוסד שיתופי ושוויוני) היית חשה הקלה פיסית, מה שבהכרח היה משפיע לטובה על עייפותך, כמו גם, תחושה נפשית טובה, שהרי השיתוף הפיסי והעזרה מביעים למעשה הערכה ורצון של חלוקה בנטל, רצון להיות שותף מלא, מה שהיה מביא לקרבה נפשית ביניכם. במקום כל זאת, לא רק שבעלך אינו לוקח (לרוב) חלק במטלות השוטפות אלא שהוא גם אינו מעריך את מאמצייך, מתלונן בפנייך, מתבצר במעין "ברוגז" ואף מקטין אותך, כפי שכתבת, בפני אנשים אחרים. לאור התנהלותו זאת, עייפותך הן הפיסית והן הנפשית, כמו גם הצורך שלך להתרחק ממנו נפשית ופיסית, ברורים לחלוטין.
מאחר וציינת בדברייך שהוא מתנהג כמו ילד קטן ובנוסף, לאורך פנייתך, נתת לא מעט דוגמאות לדבריו ולהתנהלותו אני מציעה, וזאת על-מנת לגרום לו להתנהל בהתאם לציפיותייך, שאת תתאימי את עצמך להתנהלותו ה"רגילה" וזו תהייה נקודת המוצא שלך. כלומר, על-מנת להניע אותו לפעול בהתאם לרצונותייך ולצרכייך התייחסי אליו כאילו באמת היה ילד. הרעיפי עליו אהבה, חיבה, הערכה ומחמאות ובה בעת בקשי ממנו לעשות דבר זה או אחר. ציינת כי הוא מוכן לשטוף את הבית כאשר אתם מדברים ולעומת זאת כאשר אתם "ברוגז" הוא אינו עוזר כלל. מאחר וכולנו מגיבים טוב יותר לחום ואהבה מאשר לביקורת וכעסים, על אחת וכמה ילדים (ולבעלך יש צורך במנות גדושות מהנ"ל והוא אף מעיר אותך באישון ליל על-מנת לזכות בכך), אני מאמינה שאם תתנהלי מולו בחום הוא יהיה מעוניין לרצות אותך וזאת על-מנת לזכות בעד ועוד מהחום והאהבה הזו. גם אם את חשה שיהיה לך קשה לעשות זאת, בהתחלה, מאחר ואת היא הבוגר האחראי בבית, יהיה עלייך לקחת נשימה עמוקה ולעשות שינוי בהתנהלותך. אני מאמינה כי לאורך זמן תחושי בשינוי משמעותי בהתנהלותו כתוצאה מכך. כך, לאט לאט, תיצרי שינוי בהתנהלות השוטפת של הבית.

שרון יקרה,

קנאה היא תכונה טבעית אשר שוכנת בכל אחד מאיתנו. בחלקנו היא באה לידי ביטוי בעצמות גבוהות יותר, חלקנו מצליחים להתמודד עם התחושה הזו באופן רציונאלי ולחלקנו היא מהווה נטל, כמו במקרה שלך. מאחר וציינת כי הזוגיות שלכם טובה ובריאה וכי בעלך מדהים ואתם אף בשלבי הרחבת המשפחה בימים אלה, אני חושבת שכדאי שתשקלי פנייה לאיש מקצוע אשר יוכל לסייע בידך לשים את הקנאה בפרופורציות ואף לתת לך כלים להתמודד נכון עם התחושה הזו.
בראייה שלי, גם אם בעלך אהב את גרושתו בעצמות גבוהות וגם אם הקשר ביניהם תקין, אין זה מעיד על דבר למעט העובדה שבעלך הינו איש אשר יודע לאהוב, להביע רגשות בעוצמות ולתת לבת-זוגו תחושה מדהימה, כפי שאת חשה. הוא בחר לסיים עימה את הקשר ובחר בך כשותפתו לחיים ובך הוא משקיע את אהבתו. איתך הוא בחר להקים משפחה, איתך הוא בחר להביא ילד לעולם והתנהלותו כלפייך, כאשר את מעלה את תחושותייך בהחלט מעידה על אהבתו אלייך ועל רצונו באושרך.

תשמעי, לדעתי את עושה בשכל ובצדק שאת מבינה שאת צריכה איש עם אופי וחוזק עצמי, ולא אחד שבגלל כל מיני ענייני משפחה זורק אותך. מה גם שאם הייתם ממשיכים למרות המשפחות, ייתכן שהיו לך עוד הרבה סרטים במשך החיים.לי אמרו פעם שלא מתחתנים עם המשפחה אלא עם בן הזוג, אבל זה כל כך לא נכון, כי המשפחה שלו באה איתו וחייבים להתמודד גם איתם, ולפעמים הם משפיעים על התנהגות הבעל גם בתת מודע, ולא כדאי להיכנס למצבים כאלו בידיעה מראש שיהיה קשה.
אם בן הזוג שלך לשעבר רק מנסה להתקרב שוב וליצור איתך קשר אך לא אומר בפה מלא שהוא מעוניין להתעלם מכל מה שהמשפחה אומרת ולחזור אלייך, זה רק מוכיח את חולשתו וחוסר ההחלטיות שלו, והוא פשוט מנסה להתשמש בך כדי להקל על עצמו עם הפרידה-שהוא לא שלם איתה.
לסיכון לדעתי אין לך שום סיבה לענות לו או לדבר איתו, שכן הוא זה שסיים את הקשר בצורה לא ראוייה ובגלל סיבה לא ראוייה, וכל עוד הוא לא מבהיר לך אחרת- אין לך מה לבזבז עליו את הזמן.
אפילו יותר מכך, הייתי מבקשת ממנו לא להציק לך יותר כי את רוצה להמשיך בחיייך.

בהצלחה!
גילי

אני מסכימה אם מה שכתבת... יש הרבה הגיון בזה..
ממש מפריע לי שהוא כותב לי אני נוטה שלא להיות מגעילה מידי אליו אני יודעת שבעמקי נשמתו הוא גם סובל... אחרי שהוא כתב לי היום כבר התעצבנתי וכתבתי לו


אריק עשית את ההחלטה שלך וויתרת עליי כי עשו לך נו-נו-נו בבית.. מרגע שעשית את זה איבדת כל זכות להיות כלול בחיים שלי.. אני אף פעם לא כעסתי עלייך... פשוט הסקתי מסקנות לגביי האופי שלך.. התחלתי לצאת איתך כי חשבתי שאתה גבר חזק עם דעה משלו... טעיתי אתה לא כזה.. אין לי כלום נגדך... אתה לא אשם באופי הזה...וזהו...

היא: ההורים שלו גרושים כבר 6 שנים ואבא שלו גר בארצות הברית, אימא שלי גרושה גם.. לפני כשנתיים אימא שלי ואבא שלו הכירו והתחילו להתכתב אימא שלי גם טסה אליו לארצות הברית לשבועיים, הוא קנה לה כרטיס והכל. צאז היא חזרה והם כבר שנה לא בקשר האימאות שלנו מכגירות ואומרות שלום הרחוב. אימא שלו והמשפחה שלו יודעים על הכל.
הוא היה ידיד שלי וסיפרתי לו הכל. זאת אומרת כשהתחלנו לצאת הוא ידע הכל! והכיר אותי לאימא שלו שגם הבינה בת של מי אני. ועדיין המשכנו לצאת ולחשוב על העתיד.. אירוסין וכולי.. פתאום הוא בא אליי בקטע שהוא לא יודע מה לעשות כי כל הסיפור נראה לו מוזר, הוא אמר לי שהוא יקח כמה ימים כדי להתייעץ עם בן דוד שלו, מה שנראה מוזר מעצמו, בחור בן 29 לא מסוגל לקבל החלטה לבד...
תעייצו לי משהו בבקשה

בסיס טוב לטלנובלה...
ממה שאני הבנתי והלוואי ואני טועה, את מגלה טפח ומכסה טפחיים, הקשר הזה כפי שהוא נראה ונשמע לא עושה לך כ"כ טוב, ואפי' עשית כמה צעדים להתנתק, אממה יש מין תחושה של החמצה כי חוויתם ביחד כמה דברים וקשה לך לזרוק את כל לפח, מה גם שאת משוכנעת בתוך ליבך שלו הוא היה מתנתק מבן משפחה כזה או אחר אז הכל היה נראה וורוד,
אז זהו שגם את זה כבר הבנת ואת רוצה מישהו שיודע לקחת החלטות בשביל עצמו והולך עם האמת הפנימית והרגשות שלו, בלי להתחשב בדעותיהם של אחרים, כמוך למשל...
כנראה שאין מושלם בחיים ותצטרכי לחפש את התכונה הזו בגבר אחר, יש המון כאלו דרך אגב, וגם אלו שלא לומדים עם הזמן, אז הנה לך התשובה הגבר הזה קיבל כמה פעמים הזדמנויות ולא הפיק את הלקח, תשאלי את עצמך אם את רוצה למשוך לכיוון שלך טיפוסים כאלו, אם התשובה היא לא, אז תתחזקי תעני לו בקצרה שהמשכת את חייך ואת מבקשת שיכבד את הרצון שלך, זהו, נקודה. סוף!
אל תדברי עליו אל תתני לו עצות, כל שיחה תגרור עוד שיחה שבסופה תשארי עם טעם רע בפה, עם תסכול, והכי חשוב יגרום לך לא להיות פנוייה לדבר האמיתי, לדרך חדשה,
בהצלחה

מיכל יקרה,

בניגוד לבן-זוגך לשעבר נראה שאת נחושה והחלטית ויודעת בדיוק מה את רוצה מעצמך ומה את מצפה מבן-זוגך. נראה כי האיש אשר היה בן-זוגך עד לא מכבר אינו האיש שאת מחפשת. לא רק שהוא לא החלטי, בעל אופי קשה (כפי שכתבת) ובעל משפחה שככל הנראה לא יודעת לשים את הגבולות (וזה עשוי לחזור על עצמו גם כאשר הוא יהיה נשוי עם משפחה משלו), הוא מתנהל באופן ילדותי, לא מכובד ולא מכבד ובראייה שלי מונע מתוך פחד. הוא פוחד לאכזב את המשפחה שלו או להמרות את פי סבתו ולכן הוא לא מתחתן איתך. הוא מפחד לעמוד מולך ולומר לך פנים מול פנים, כפי שראוי היה שיעשה, שהוא נפרד ממך כי...מאחר והוא חשש להתמודד עם הסיטואציה, למרות שהוא מאוד רוצה ליצור עימך קשר שוב, הוא חושש להתמודד עם הרצון הזה שלו וגם כאן הוא בוחר לכתוב לך במקום לדבר איתך. אולי כאשר הוא יתבגר עוד קצת הוא יהיה עצמאי יותר, נחוש והחלטי יותר ויתנהל באופן מכובד יותר אולם, נכון לעכשיו פני הדברים שונים ולך זה לא מתאים. מאחר והחלטת באופן חד-משמעי שאינך מעוניינת בקשר עימו, תוכלי לבקש ממנו, באופן מכובד, להפסיק ולנסות ליצור עימך קשר כי אינך מעוניינת בקשר איתו, קשר מכל סוג שהוא.

תודה על התגובות, אני לוקחתלתושמת ליבי את העצות שלכם
היום במבט לאחור לאחר שעבר חודש מהפרידה אני מבינה שהוא לא עשה לי טוב, למי שקרא את התגובות שלי לפני חודש ראה באיזה לחץ הייתי, לא הייתי בטוחה בו כל הזמן חששתי שהוא ילך ממני, עוד בחודש האחרון כשיצאנו כבר אז לא הייתי במצב טוב. הלכתי לפסיכיאטר וקיבלתי תרופות אנטי דיכאוניות ותרופות הרגעה מה שלעצמו מוזר ולא צפוי כי תמיד הייתי בחורה חזקה ובוגרת עם יכולת ריסון עצמי. הוא אימלל אותי מאוד. והיום כשאני מבינה שהוא לא טוב עבורי ואני כבר שלמה עם הפרידה הזאת עדיין אני מרגישה מרומה, פגועה, חשופה כאילו שריסקו לי את הלב לחתיכות. עד הרגע האחרון תכננו את החיים שלנו יחד, עד שהוא בא אליי במילים "אני חייב להתייעץ עם בן דוד שלי". אני כל כך רוצה לפתוח דף חדש, איבדתי כל הערכה עצמית כל הבטחון העצמי שלי פשוט נעלם. אני בטיפול אצל פסיכולוגית שכרגע לא נמצאת בארץ וחייבת שמישהו מהצד יתן לי איזו עצה איך להמשיך הלאה? הרי אני כבר לא רוצה אותו.. התחלתי להתכתב עם בחור מאוד חמוד וקבענו להיפגש השבוע, פתאום יש לי פחדים שאני לא אצליח לתפקד ואתנהג כמישהי חסרת בטחון, הבחור מאוד מוצא חן בעיניי ואני מאוד רוצה להיפגש, תמיד הייתי מאוד מחוזרת ומלאת בטחון עצמי אבל עכשיו אני מפחדת מזה .. מה תעייצו לי לעשות?

הכל עניין של הרגל, תסתכלי אחורה לשנים הטובות ותשכפלי אותם, להחזיר לעצמך את הבטחון שהיה לך יותר קל מלהתחיל מחדש, אז יאלה החיים יפים,
בהצלחהן

אני יודעת שזה הרצוי להחזיר את החיים למסלול הנכון העניין שזה קצת קשה, לא יודעת איך להחזיר את הבטחון העצמי שלי:(

מיכל יקרה,

האם אין לך כל אפשרות ליצור קשר עם הפסיכולוגית שלך? מאחר ואת בתהליך ואני מניחה שנבנה ביניכן אמון אני חושבת שמוטב יהיה שהיא תציע לך "משהו מהצד" כפי שקראת לזה, שהיא תציע איזשהו מוצא או פתרון ביניים עד אשר היא תחזור ותוכל להמשיך ולסייע לך. היא מכירה אותך, מודעת לצרכים שלך, ליכולות שלך כמו גם ל"מקומות" בהם את יותר צריכה תמיכה (לחסמים שלך) ולכן אני חושבת שהיא תדע טוב מכולנו להציע הצעה אפקטיבית וקולעת למצבך.
כמאמנת אוכל רק לומר כי אף אחד לא יוכל להחזיר לך את הביטחון העצמי מלבדך. למרות הקושי אותו את חווה בימים אלה ולמרות החששות אשר מלווים אותך את חייבת להאמין בעצמך. האישה שהיית לפני האקס שלך עדיין נמצאת בתוכך, גם אם כרגע את לא רואה אותה או חשה בה, והיא תוכל לשוב ולהיות דומיננטית בחייך. את צריכה לאמין בעצמך וביכולותייך על-מנת לאפשר לה לשוב למרכז הבמה.
הבחור הזה שנכנס לאחרונה לחייך, זה שציינת שמוצא חן בעינייך, יכול להיות לך לעזר רב, גם אם ללא ידיעתו, אולם, את צריכה להתגבר על החששות ו"להיכנס" לקשר הזה כפי שאותה אישה, שהיית לפני האקס, הייתה עושה זאת. הבחור הזה יוכל לפרגן, להחמיא, לתמוך באגו הנשי, לפנק, לאהוב ולהיות שם עבורך אולם, את ורק את, תוכלי לגרום לזה לקרות. לכן, התמקדי במה שיש (למשל הפגישה עם מישהו שמוצא חן בעינייך) ונסי להדחיק את החששות, הפחדים וחוסר הביטחון.

איזה מילים יפות מוניקה כתבה לך >
האישה שהיית לפני האקס שלך עדיין נמצאת בתוכך, גם אם כרגע את לא רואה אותה או חשה בה, והיא תוכל לשוב ולהיות דומיננטית בחייך. את צריכה לאמין בעצמך וביכולותייך על-מנת לאפשר לה לשוב למרכז הבמה.

ואם יורשה לי להוסיף:האישה שהיית לפני האקס שחיה את מרבית חייה עד כה בלעדיו, כמה שנים זה? נו...וכמה זמן בסל הכל הוא היה בחייך? כחלום יעוף כמו שנאמר, אז יאלה ביי,

דמייני את עצמך כתכשיט זהב טהור שנפל והתלכלכך בבוץ, קומי, התנערי...
תחליפי לבגדים חדשים, וצאי לדרך חדשה, בשביל זה באנו לעולם, לחפש את האמת, ליפול ואז שוב לקום, ושוב לחפש עד שנמצא את אשר אהבה נפשנו,
בהצלחה

בקצרה...
קשר שמלכתחילה אין בו אמון ולא משנה מהי הסיבה הוא קשר לא בריא שיוביל אותך לסבל מתמשך,
עד שאתם לא בונים אמון בקשר שלכם אל תעשי צעדים של התקרבות נוספת, חשוב ללבן את הדברים עם אנשי מקצוע ויפה שעה אחת קודם,
בגדול התשובה היא כן, הוא יכול לבגוד בך גם אם את נורא חוששת וכ"ש עם תמשיכי לחשוד ולהראות לו את זה!
אז במקום לחיות בפחד שאולי הוא מוצדק ואולי לא! תלכי לבד ואח"כ תצרפי אותו גם לטיפול על מנת לוודא שניתן לבנות כאן קשר יציב שיש בו את כל המרכיבים של זוגיות שאחד מהם הוא נושא " האמון".
בלי זה חבל על כל יום ועל ההודעות שלך,
בהצלחה

הקשר עם האישה ההיא שהיא נשואה לא יוצא לי מהראש .
אני מפחדת שכשהוא שם הוא איתה ואין לי דרך לדעת את זה .
כי גם אם אשאל הוא לא יגיד בהכרח את האמת נכון ?
יש לטעם לשאול בכלל.? כי הרי מכחיש כל השנה האחרונה את החמימות בקשר ...
העיניים שלי ראו משהו אחר...
היא נשואה עם ילדים מה יש לו לחפש איתה?

הלוואי והיה לנו איזה דרך להקל מעלייך, אבל כפי שאת מבינה וחווה על בשרך דברים צריכים מישהו שיזיז אותם, אז למרות הפנייה לפורום שזה דבר טוב וחכם אבל לא מספיק בשביל לשחרר אותך מהפחד לא פחד הזה שאת מציינת,
את חייבת לעשות מעשה עבור עצמך, לא עבורו! עבורך!!!
קחי פסק זמן ותעשי חושבים מה יש לך בקשר הזה, מה את מקבלת, במה את מסופקת, תנסי לראות אם יש טעם לעבוד על אמון מחדש או שיש עוד דברים שמפריעים לך, אם את מתקשה לעשות זאת לבד כדאי שתפגשי עם אנשי מקצוע לכמה שיחות שיעזרו לך לכוון את מערכת היחסים הזו לאן שאת רוצה להגיע, אם יש בסיס טוב, יש משיכה, כימיה, עניין, מלוי צרכים, ועוד דברים שחשובים לך אז צאי למסע איתו ביחד כדי להחזיר את האמון למקום שהיה, (אם היה?...), בכל מקרה אמון צריך לבנות ולבנות כמו כל צורך בחיים ושום דבר לא בא מאיליו, תשחבי כאמור אם מצאת את מה שאת מחפשת ואז יהיה כדאי להשקיע זמן וכסף, סבלנות וסבלנות בקשר עם האדם הזה ספציפית,
הגיע הזמן גם שתלבני איתו ישירות בלי להטיח אשמה וחששות שווא, אלא כשיחה נעימה שבו את מדגישה עד כמה זה משבש לך את החיים, תאמרי לו במילים פשוטות מה את מחפשת מבן אדם שאת רוצה להיות איתו, ולהזדקן איתו בכבוד,
פשוט וקל לביצוע, רק צריך לקום ולעשות מעשה,
בהצלחה

שירי יקרה,

כפי שכתב לך בני בחכמה רבה, אמון ונאמנות הינם שניים מעמודי התווך בכל מערכת קשרים, על אחת כמה וכמה במערכת זוגית. אם את חשה שבן-זוגך לא נאמן לך כבר כיום, לפני שמיסדתם את הקשר שלכם, ולא משנה מה תהיינה תשובותיו על שאלותייך בנושא הזה, את לא מאמינה ולא תאמיני לאף אחת מהן, כלומר האמון לא קיים בקשר שלכם, אין טעם לקשר הזה. הבסיס עליו הקשר הזה מושתת אינו בסיס יציב ואיתן. אולי כעת את מצליחה, איכשהו, לחיות עם החשדות, אולם לאורך השנים לא תוכלי לחיות כך, תצברי כעסים, תסכולים ומרירות ולתחושות הנ"ל אין מקום כלל בקשר זוגי ובוודאי שאינם יכולים לשמש בסיס לקשר בריא ולטווח ארוך.
אני מאוד מקווה שהגיל אינו מהווה מדד ללחץ עבורך ואינך שוקלת להינשא לו ולהקים איתו משפחה, למרות תחושותייך הקשות, רק בגלל שאת חשה כי ה"שעון הביולוגי מתקתק" ואינך מאמינה כי אם תעזבי אותו ואת הקשר הזה תוכלי למצוא את האיש הנכון עבורך, האיש לו את ראויה. אני מאמינה שאם תאפשרי לעצמך, תוכלי ליצור זוגיות עם איש ראוי, אמין ונאמן אשר יוכל לספק לך ביטחון במקום לערער את הביטחון שלך, בעצמך ובקשר. במקום לעסוק ב"אין", בחשדות, בתסכולים ו"במה הוא עושה" אני מציעה שתאפשרי לעצמך לעסוק במה שאפשר לעשות עבורך, ואולי אף עם מישהו אחר.

המון תודה ...
אני חייבת לציין שהפחד הגדול שלי שאולי זו פרנויה שלי שקשה לי להשתחר ואולי בתכלס אין שם כלום...
אני מפחדת להיפרד ולהבין שטעיתי שלא היה כלום ושהפסדתי אותו.
אין ספק שיש לי חוסר אמון כי בעבר ראיתי מיילים בינהם ואפילו שלא חד משמעית מספיק חמור שיהיה לי עם זה רע.
אני מפחדת להפסיד אותו...

שירי יקרה,

הפחד הגדול שלך מובן לי לחלוטין. את מתקשה לשחרר אותו על-סמך חשדות בלבד ובוודאי לאור כל הכחשותיו. אולם, את צריכה להבין שזה כלל לא קשור אליו, זה קשור אלייך ולתחושות הפנימיות שלך לגביו. את לא נותנת בו אמון, נקודה. גם בעתיד לא תתני בו אמון ובכלל לא משנה אם הוא באמת דובר אמת. משהו בו, בהתנהלות שלו, באופיו, לא נותן לך להאמין בו ולו ולכן יהיה לך קשה עד בלתי-אפשרי לנהל איתו זוגיות בריאה ובונה.
כמאמנת למדתי כי יש להתייחס בכובד ראש לתחושות הפנימיות שלנו, גם אם לעיתים אין לזה הסבר הגיוני. לאור זאת, אני מאמינה שהחשדות שלך והחששות שלך ניזונים ממשהו, גם אם זה לא משהו שאת יכולה לשים עליו את האצבע כרגע.
אני מאמינה שכאשר תשתחררי מהקשר הזה ומהחששות המלווים אותו תוכלי רק להרוויח. תוכלי לאפשר לעצמך ליצור זוגיות ראויה ונכונה לך עם איש ראוי ונכון לך. איש אשר תאמיני בו ולו ויוכל לגרום לך להיות מאושרת, ללא חששות, חשדות או פחדים.

לאחר כל הקשיים שכבר סיפרתח ... הבעיתיות עלתה שלב..ץ.
ממש התפוצץ הכול רבנו המון בימים האחרונם בעיקר שהוא לא משקיע זמן בזוגיות ובמקום נסע לטיול עם המשחה שלו בחג.. ככ ציפיתי שירצה לבלות זמן יחד אך לא כך הדבר.
ככ כואב לי , מצד אחד אני אוהבת מצדשני אני כבר עייפה...
כשפתחנו הכול אמר לי שאני מתישה אותו שאני כל הזמן ממורמרת ושאני כל הזמן רוצה שהוא יזוםדברים ושכבר לאבא לו .. ושאם יש לו זמן ייסע לחופש עם המשפחה ולא איתי ושפחות או יתר הבאי את זה על עצמי שאני ממורמרת...
אבל מה אני יכולה לעשות ?אני רודפת אחי הזמן שלו נשאר בעבודה עד מאוחר... יך לא אהיהעצובה שכשכבר יש זמן מעדיף ליסוע לטיול עם המשפחנ...
התוצאה שאני ממורמרת ולא בא לי כלום ליזום וגם לו לא בא כבר...
הוא חווה אותי כאישה עצובה ... אהל עדיף שאסתיר זאת ואחייך כל הזמן ?
טוען שעלי לפרגן לו לשעות מאוחרות בעבודה לטיול עם המשפחה.. וכשני אומרת לו מה איתנו אומר בבקשה תזמי את .. אני משלם על הדירה אז אפר לבלות בבית....
ברור לי שאין צודק וטועה אבל אולי גם ני לא בסדר? אןלי באמת גם התשתי אותו בביקרת שלי

שירי יקרה,

להדדיות יש "מקום" מאוד נכבד בקשר הזוגי. כמו גם להתחשבות, לתמיכה ולנתינה. נראה כי בזוגיות שלכם חסרים אלמנטים חשובים מאוד, אלמנטים עליהם מושתתת זוגיות בריאה ובונה. את חשה שאת משקיעה בקשר בעוד בן-זוגך משקיע במקומות אחרים (קריירה, משפחה גרעינית), את חשה שאת יוזמת עבור הקשר שלכם בעוד הוא יוזם במישורים אחרים בחייו. את חשה שאת אוהבת אותו וכי אם תוותרי עליו ועל הקשר שיצרתם יחד את עשויה להצטער אולם, לאור הדברים שאת מעלה כאן, פעם אחר פעם, אני מקבלת תחושה שאת עשויה יותר להרוויח מאשר להפסיד. מאוד יכול להיות שבן-זוגך אוהב אותך ומעוניין לחיות את חייו לצידך אולם, "יש לו דרכים משונות לומר לך שהוא אוהב". בנוסף לכך שאינו מבלה איתך הרבה הוא חש שאת מתישה אותו בטענות ושאת אישה ממורמרת (ואולי בגלל זה הוא מעדיף שלא לבלות בחברתך). הוא חש שמאחר והוא משלם על הדירה שלכם הוא כנראה פטור מעשייה נוספת עבור הקשר הזה. אינכם רואים עין בעין את מהות הקשר הזוגי.
צר לי, אולם, אני באמת חושבת שאולי כדאי לך, בכל זאת, לשקול לאפשר לעצמך לנסות זוגיות מסוג אחר, זוגיות כזו שאת באמת רוצה וחולמת, זוגיות אשר קיימים בה האמון והנאמנות, ההדדיות וההתחשבות, הנתינה והתמיכה. זוגיות אשר תגרום לך לתחושת אושר ולא לתחושות של מרמור ותסכול.

אנונימית יקרה,
אני מבינה שזה פוגע בך לחשוב שהוא התנשק עם מישהי אחרת למרות שכבר נפרדתם.
אבל זה לגיטימי והרבה אנשים מוצאים נחמה ושוכחים את כאב הלב של הפרידה בעזרת מגע פיזי וריגוש אחר עם פרטנרים אחרים. שמעת על "ריבאונד"? זה באמת לחפש מהר בן זוג אחר או בת זוג אחרת, כי הקשר החדש, אפילו אם הוא לא רציני ולא מתאים לך, קצת מרגיע וקצת משכיח את זה שכל כך אוהבים והלב כל כך כואב, והמחשבות עדיין תפוסות כל כך עליו...

מבחינת מחוייבות - הוא לא עשה שום דבר לא בסדר. נפרדתם והוא היה עם מישהי אחרת.

זה מאוד פשוט: זה מה שקורה כאשר נפרדים. בן הזוג "מותר" (= לא אסור) למישהי אחרת. חשיבתית אין עם זה בעייה, ורגשית - את יכולה לראות בכך סימן עד כמה את עדיין אוהבת אותו אם התעורר כאב בגלל זה.

לגבי ההמשך - לא כתבת מדוע נפרדתם. אם את עדיין אוהבת אותו ומרגישה שהוא אוהב אותך - אני חושבת שאין סיבה לא לחזור.

תודה רבה על התשובה המפורטת. אני אשתדל ליישם למרות שכמובן הכל מאוד מורכב. המשפט שכתבת לגבי מה שהיה פעם -כעת הוא כבר לא קורה, הוא מאוד בעייתי מבחינתי, כי תמיד בעלי לא היה מומחה גדול בחיזור, גם בהכרותינו הראשונית, ותמיד היה קצת חסר לי העניין הזה, ועכשיו, לא הכל כשהיה- אני צריכה אף יותר מפעם...זו הופכת להיות בעיה מוקצנת הרבה יותר.
אני מבינה לגמרי שאין את ההתלהבות של דייט ראשון או פרפרים בבטן, אבל אני נוטה לחשוב שיש מחויבויות בסיסיות שאפילו אם הן לא באות לבד- צריך להתאמץ בשבילן, וקצת לטרוח מעל הפופיק..כמו למשל ביום ההולדת, לרשום כמה מילים, לקנות משהו קטן שמשמח, זה פשוט לא קורה, כי זה לא בא לבד? צריך מינימום של מאמץ, את לא חושבת?
לא נשאר הרבה מה לחזק כשהוא אומר לי יומולדת שמח ואני אוהב אותך(שזה מאוד נחמד.), וחוץ מזה היום הולך לו ועובר ונגמר.
ואנשים אחרים כותבים לי ברכות, ומתייחסים בצורה זו או אחרת, ורק בעלי- עסוק ולא רואה לנכון לעשות שום דבר נוסף.
דיברנו אחר כך, והוא אמר שאני צודקת,,ועדיין לא הצליח להביא את עצמו לעשות משהו שארגיש שהוא באמת מצטער על ההרגשה שנתן לי.
הוא כמו משותק.
תודה רבה על העזרה!

אגיב על שני דברים שכתבת:
האחד הוא שלמרות שעמדת על טיבו כבר בתחילת היחסים - מבחינת יכולות החיזור החלשות שלו - התאהבת בו ובחרת בו. זה לא היה "חתול בשק". יש נשים במצב הרבה יותר גרוע...כאלו שבתחילת ההיכרות בן הזוג חיזר בצורה מדהימה ובשלב מסויים זה פשוט נגמר. מכיוון שזו היתה הבחירה המודעת שלך - קחי על כך אחריות.
הנושא השני - על כך שהוא מסכים איתך אבל בפועל הוא "משותק" ולא נכנס לפעולה בנושא הזה.
אני חושבת שהוא מרגיש לא נוח ומלאכותי עם התנהגויות רומנטיות כאלו. "זה לא הוא". לכן הוא משותק. בנוסף - אולי הוא חושב שכל מה שהוא ימציא עדיין יהיה חיוור בהשוואה לציפיות הגדולות שלך ולא יספק אותך.
לכן אני שוב חוזרת למתן חיזוקים חיוביים על כל מאמץ קטן בכיוון. גם אם הוא רק אמר לך שהוא אוהב אותך ביום ההולדת - תני לו את ההרגשה שזה היה נהדר בשבילך לשמוע זאת מפיו. תני לו את ההרגשה שהוא מצליח איתך, והוא יעשה עוד ועוד.

נראה לי שעזרת לי. אני אנסה להתנהג אחרת ולשבח מה שכן אפשר.
שוב תודה בנתיים...נראה מה מצליח לי...

מעולה, גילי! עכשו את היא זו שלוקחת אחריות ומחליטה להשקיע ולעשות דברים בצורה אחרת (במקום רק להתלונן עליו). כל הכבוד ובהצלחה!

קודם כל -איזה כיף לקבל חיזוק כזה!
ועוד כמה מילים- באופן עקרוני, אני לא אחת שרק מתלוננת, בדרך כלל. היו כל מיני דברים שקרו וגרמו לי להבין שאם אני לא אעשה צעדים ואעזור לעצמי- המצב לא ישתפר, וכמובן גם אלו דברים שקשורים בו, ביחס שלו, וגם במיטה...
אבל עכשיו, המשפט הזה שרשמת לי בעניין שהוא מרגיש מזוייף לומר מילים שלא שגורות בפיו, עורר אותי למצב שלא חשבתי עליו בכלל. הוא אדם מאוד כנה ואמיתי, לא עושה הצגות לאף אחד אף פעם, ויש לו לב טוב. באמת מצחיק מצידי שאני דורשת ממנו לומר ולעשות דברים שלא באים לו בטבעי.
מה שכן, אולי אשלח אותו לקורס דרמה או משהו,,,שייפתח קצת ויצליח לדבר מעבר למילים הרגילות שיוצאות לו מהפה...

שוב תודה על התשובות האודות והתומכות, מעולם לא התייעצתי...
גילי

אני כמוך בדיוק, יש לי בעל טוב לב , מכבד אבל הוא לא יודע לפנק אותי בתור אישה, לא אוחז יד, לא מלטף, רק מקיים יחסי מין כשהוא רוצה וזהו. אני רוצה יותר מילים של הערכה , ואהבה וזה לא נמצא בתחום שלו. אני צועקת (מייאוש) שאני רוצה דברים אלה , הוא עושה זאת כמה ימים וזה נפסק אחר כך אוטומטי. לא יודעת לפעמים זה גורם לי לחשוב על גירושין. מה אעשה?

אצלי, גם קורה רק כשהוא יכול להתקרב אלי ליחסי מין אז הוא קצת יותר מתייחס, וזה באמת מעצבן, וגם לי קצת נמאס.
דיברתי עם מישהו שאמר לי שאני חייבת לומר לבעלי דברים בצורה ברורה מאוד, וחד משמעית (משהו כמו שאם זה נמשך כך, אין לי ברירה אלא לחפש לי פתרונות אחרים...ושכדאי לו להתעשת לפני שיהיה מאוחר מידי.) ניסיתי לדבר איתו ממש ברצינות, בפגישה מתוכננת, פעם, פעמיים, וכל פעם השיחה מסתיימת ממש בטוב, ברצון לשפר, אבל אין לו את היכולת. הוא מודה שהוא קצת מוגבל בעניינים אלו,ושצריך לדבר איתו הרבה כדי שזה בסופו של דבר יכנס לו למערכת. פשוט איןלי כוח כל שבוע להושיב אותו לשיחה. זה מייאש.
אני צריכה רומנטיקה, מילים שעושות חשק, חיזורים פה ושם. לא מעניין לי.
אצלך הוא כן יודע להתנהג כך כשכן בא לו? אצלי גם זה בקושי.

גברים- או מישהי שיודעת להנדס אותם- מה עושים???

לגילי ולמאיה היקרות, אכן, כל אישה, בכל גיל, זקוקה ונהנית כאשר מחזרים אחריה, מחמיאים לה, נותנים לה הרגשה שחושקים בה.
אלא שההתנהגויות הללו של חיזור אינן באות באופן טבעי אצל רוב הגברים. זה בא להם טבעי רק כאשר הם בשלב החיזור. לאחר שהם "משיגים" את האישה - כל היצירתיות והלהט שלהם נחלשים והם מפנים את תשומת הלב לענייני היום יום.

חשוב לדעת שכמעט בכל מקרה הסיכוי היחידי למלא את הצורך הזה בתשומת לב אמיתית ומרגשת ומרוכזת היא למצוא מאהב!!!

או...

להבין שזה חלק מדרך הטבע האנושית, ולא לתת לצורך הנשי הזה בתשומת לב לנהל לנו את החיים ולקבל עבורנו את ההחלטות!!! לשם כך צריך לשנות את צורת החשיבה.
זהו סוג של בגרות והתפכחות והבנה שהחיים משתנים, מה שהיה מתאים לתקופה מסויימת איננו עוד, ואפשר למצוא הנאות בדברים אחרים בתוך הזוגיות.

אי אפשר לדרוש מן הבעלים שלנו להמשיך לחזר. לרובם פשוט אין את היכולת הזאת. האם את רוצה למצוא עצמך נגררת שוב ושוב למצוא לעצמך מאהבים שיזינו את הצורך הזה שלך?

יש לשניכם המון משימות אחרות בחיים, ודאי בתקופה זו בה יש לכם ילדים קטנים ואתם בונים את עצמכם מבחינה כלכלית ומקצועית.
המשימה של החיזור כבר מאחוריכם. לכן זה לא יגיע באופן טבעי!!!

אם את רוצה שהמינון של הפרגון והחיזור יעלה - מעבר לשינוי החשיבתי שעליו דיברתי קודם, אפשר לעשות כמה דברים:

1. לעשות לו "מודלינג" ולחזר אחריו, על מנת להראות לו בצורה חיובית ולא ביקורתית מה את אוהבת שעושים לך.

2. טיפה לפלרטט עם אחרים כדי לערער במקצת את תחושת הבטחון שלו ולהעיר בו את התנהגות החיזור באופן טבעי, במקום ע" דרישה ישירה ממך או תלונות שזה חסר לך.

3. בכל פעם שהוא כן אומר לך משהו בכיוון - אפילו משהו זעיר, שנעים לך, תני לו חיזוק חיובי משמעותי על כך. מדובר על "אילוף" איטי וסבלני שבו כל התנהגות שטיפה קרובה לחיזור - מקבלת תשומת לב נעימה ממך.
שימי לב: למידה ע"י חיזוקים חיוביים היא הדרך היחידה שההתנהגות הזאת תישאר אצלו לאורך זמן. איומים, תלונות, בגידות - יעשו זאת לימים ספורים בלבד, כמו שכתבתן.

היי דורית
גמר טוב והצלחה בכל המובנים.
תשובה חזקה פשוט ללקק את השפתיים...
מי יתן וכל איש ואישה ילמדו מהתשובה הזו ויחסכו לעצמם הרבה כאב ראש,
הלוואי שנצליח כולנו ליישם את הדברים ה כ"כ נכונים הללו,
בהצלחה והמשך יום נעים לכולם.
בני

הי אלה,

למרות שלא העלת בעיה של זוגיות אנסה להתייחס- בגדול מה שאת מתארת הוא חוסר ביטחון שלך במשפחה ותהיה לגבי העדיפות שלך בעיניהם, ובאיזה מקום את- ראשון, שני וכו'.

התחושה שאת מתארת יוצרת אוירת תחרות ביניכן, אם כי לא בטוח שהיא אכן מתחרה בך. הדבר הזה משפיע גם על הזוגיות שלך עד כדי כך שאם בעלך משוחח עליה את ישר מרגישה נחותה. יש להבין מדוע את מרגישה ככה- הרי את טובה כפי שאת, לא? מדוע להשתוות אליה, מדוע להתייחס אליה כאל מתחרה שלך, ולא לנסות להעלות את הדימוי העצמי שלך בעיני עצמך- ולהרגיש טוב יותר עם עצמך? אני מציעה שתבדקי מה בעצמך גורם לך להרגיש נחותה, אילו דברים היית משנה בך, מה יש בה שאין בך, ולנסות להשיג שלווה ושלמות פנימית עם עצמך.

כי היא לא הבעיה והיא לא הנושא. הנושטא הוא את ואיך את מתמודדת עם מצבים או אנשים שמאיימים על הביטחון שלך.

בהצלחה רבה

שלום נ.ל וחתימה טובה,

נראה כי את מספיק מודעת לעצמך להבין ולברור איפה את מגיבה מתוך קשיים שלך ובאיזה אופן (למשל פאסיב אגרסיב שהיא צורת תקשורת פחות רצויה..), כל עינין חלוקת המטלות הוא נושא אצלכם- גידול הילדה אל מול הפרנסה ויש תחושה ש"אחד זורק על השני" במקום לנסות להסתכל על הכל כמכלול. אם את היית המפרנסת, והוא היה מגדל את הילדה- עדיין מדובר בחלוקת מטלות הגיונית..

ממה שעולה מהודעתך נראה כי יש צורך לקבל איזשהו יעוץ לניהול כלכלי של הכל- הבית והעסק. ידוע שיש גורמים שיכולים לסייע בעסקים קטנים, לרבות שיווק וכו'- השאלה היא עד כמה את מעוניינת. שאלה גדולה יותר היא עד כמה באמת הנושא הכלכלי הוא הנושא כאן או שמא מדובר בבעיה עמוקה יותר, שמתבטאת בטריגר שנקרא פרנסה. פרנסה יכולה להוסיף ולהעיב, אך נראה כי מפריעים לך עוד דברים מתחת לפני השטח. בהרבה בתים (וגם בכתובה..) הגבר לוקח על עצמו את עול הפרנסה, ובהרבה בתים אחרים חלוקת המטלות היא אחרת.

את לא מוצאת את המילים וחשוב שלפני שבכלל תיגשי לעיניין מחדש, תנסחי עם עצמך (או תסתייעי בגורם אחר חיצוני) את הבעיה. את מה שמפריע. ואיך מבחינתך את תהיי רגועה- איזה פיתרון להנחתך יהיה הכי טוב לך. במקביל ובהמשך את תהיי חייבת איכשהו להעביר אליו את המסר- מה את מרגישה ומה את חווה. כי כשאין תקשורת אז בהחלט יש פאסיב אגרסיב... - וזה משהו שאת צריכה לעבוד עליו. כי לצד השני לקבל את צורת התקשורת הזאת קשה מאוד, וזה גורם לבעיה כפולה- הוא שואל את עצמו מה קורה איתך ולמה את מתנהגת ככה, וגם אין תקשורת רגילה, רציפה ויומיומית- כי הכל מתנקז להתנהגות הלא מילולית שלך ולמעשה בשלבים כאלה "אין עם מי לדבר". הכדור הזה הולך ונערם, עד שהאהבה כבר לא מספיקה להכיל את כל הקשיים.. אז לפני שזה מגיע לשם, חשוב שתקבלי כלים איך כן לדעת ולגשת עם ניסוח מתאים של מה את מרגישה, ואיך להמשיך משם. הבחירה היא שלך אם להמשיך להיות קורבן שלא מדבר את המילים ורק מתנהג את התחושה, או לצאת מהתפקיד הזה ולהיות נאמנה לצרכים שלך ולרגשות שלך, ובכך להפוך לאשה פחות מרירה שעומדת על מה שחשוב לה.

בהצלחה רבה

אריאל שלום,

אתה מתאר סיפור של "כדור שלג"- זה מתחיל בתפיסות שונות ונגמר בכך שאתה שוקל ביטול חתונה- ולא סתם. אתה אכן מזהה משהו שיכול להוות בעיה בהמשך. אתה נעלב בעיקר מהיחס לו אתה זוכה, ונשאלת השאלה- האם לפני ההשלמה ביניכם לאחר כל ריב כזה- מגיעה שיחת הבהרה- למה נפגעתי, מה עשית שגרם לי להינעל, מה קורה לי שגורם לי לא לרצות לקיים יחסים וכו'. אם היא תבין שזה מגיע עד כדי ביטול חתונה, ההתייחסות שלה גם תהיה שונה.

סיכוי טוב שהיא גדלה על הריטואל הזה שאתה מתאר, אך לך יש כאן בחירה מאוד ברורה האם אתה הולך ומקבל את זה וזורם עם זה- מה שלא נראה, או שאתה שם גבול ועוצר את הכל ואומר- רגע. צריך לעשות סדר ולשים הכל (הכל) על השולחן. היא צריכה להבין מה התחושות שלך ובמילה אחת- התחושה הנוכחית שלך, של הינעלות, וחשיבה מחודשת על יעילות הנישואין - מדליקות נורות אדומות מהבהבות. חשוב לעצור הכל ולדבר איתה. לדבר, להגיע לחוזה חדש ביניכם ולהסדרים ברורים יותר. זה נשמע מאוד טכני אבל לפעמים עריכת החוזה הזאת מחזיקה שנים של זוגיות טובה ושלווה יותר.

סביר יהיה גם לא לקחת את זה לקיצוניות שניה- צריך לקחת בחשבון שאם תהיה הורים בע"ה, והיא תרוויח פחות ותהיה יותר עם הילדים- זה כמובן חלק מאותה שותפות עליה דיברת. ז"א לא מדובר בכסף נטו או בכסף קונקרטי. חשוב שתציג בפניה את עינין השותפות ולאו דווקא לקרוא לו בשמות. חשוב מעבר לזה להציג את היחס שלה- איך אתה תופס אותו בחוויה שלך, ולהבהיר לה שהעובדה שיש טבעת על ידה עדיין לא אומרת שהכל יהיה חלק ומאושר. יש דברים שצריכים להבהיר לפני הנישואין, חשוב שתעשה את זה ממש עכשיו. בהצלחה רבה

תראי,בגיל 22 אין יכולת לגברים(לרוב)להבין מה זה מחויבות.עדיף לך להתגרש כמה שיותר מהר.עג שהוא יבין-סתם תסבלי המון שנים.לא חבל?ולדעתי זה רק יחמיר...
(אני התחתנתי עם בעלי כשהוא היה בן 45....רק אז הרגיש בשל).

אלמונית יקרה,

למרות שאתם יחד שבע שנים, לאור התנהלותו הפוגענית וחסרת ההתחשבות כלפייך, האם את בטוחה שאת מעוניינת להחזיר אותו אלייך?
אמנם אתם צעירים, אולם, מספיק בוגרים על-מנת לקחת אחריות על התנהלותכם, התנהגותכם ומילותיכם. התנהלותו של בעלך כלפייך מעידה על רצון עז לפרוק עול, לחוש את החופש, להרגיש את תחושת השחרור וחוסר המחויבות ועל-מנת לחוש את כל הנ"ל הוא מתנהל מולך באופן לא מכובד, בלשון המעטה, וגורם לך למפח נפש ולתסכול. גם אם התנהלותו כעת נובעת מתוך מצוקה או לחץ נפשי בעקבות החתונה (לעיתים מיסוד הקשר יכול להוות גורם ללחץ שכזה) ישנן דרכים אחרות, מתחשבות יותר ומכובדות יותר, לנסות ולהתמודד עם התחושות הנ"ל.
עלייך להביא בחשבון שהתנהלותו זו עשויה לחזור על עצמה לא מעט פעמים במהלך חייכם המשותפים. ייתכן כי בכל פעם בה הוא יעמוד מול אחד מאתגרי החיים, או שהוא יחוש מצוקה נפשית/לחץ נפשי, הוא עשוי לחזור על התנהלות זו או דומה לה. האם זו הזוגיות אשר ייחלת לעצמך? האם כך את רואה את חיי המשפחה שלך? הרי בכל פעם כזו תאלצי את להתמודד עם האתגרים לבדך. הוא יחוש מחנק, יתרחק ממך, יבלה עם חבריו, ישתכר ואולי אף גרוע מכך, יחפש ניחומים והקלות בשדות זרים, כפי שאת חושדת שהוא עושה כעת.
למרות שנישאתם לפני שלושה שבועות בלבד, נראה כי האתגר עימו את מתמודדת כעת הינו הזדמנות עבורך להתבוננות אמיתית וכנה, גם עם כואבת, על האיש אותו בחרת ועל הזוגיות הצפויה לך עימו במהלך חייכם המשותפים. אני חושבת שכדאי שתיקחי את ההזדמנות הזו בשתי ידיים ותבחני היטב את הדברים.
לגבי ירח הדבש שלכם...האם את חושבת שזהו זמן מתאים לצאת לחופשה משותפת הרחק מהכל? האם את חשה שתוכלי ליהנות בחברתו ומחברתו כאשר הוא כה רחוק ממך, כה חסר התחשבות וכה מכונס בתוך עצמו, צרכיו, רצונותיו ותחושותיו?
יחד עם כל הנאמר כאן, מאחר ובכל זאת חייתם יחד שבע שנים והתבגרתם יחד, אני חושבת שמגיעה לקשר שלכם הזדמנות שנייה וכדי לנסות ולעשות זאת כראוי אולי כדאי לשקול להיעזר באיש מקצוע אשר יוכל לבחון יחד אתכם את המצב אליו נקלעתם ולתת בידיכם כלים לנסות ולהתמודד עם המצב הזה בצורה נכונה. הכלים אשר תקבלו יוכלו לשמש אתכם גם בעתיד, במידה ותקלעו למצבים דומים.