פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

אני חושבת שאם זה כל כך מפריע לך, הוא צריל להפסיק את זה,אני גם לא בעד לצפות בזה, אין בזה שום דבר מציאותי ואמיתי, הכל שם בהגזמה. אני מאמינה שישנם סרטים בסגנון-אירוטיים... שלפי דעתי אפשר לצפות בהם ביחד, אולי תנסו לראות את זה ביחד. והכי חשוב לדבר על זה שוב פעם, מדוע הוא אינו מודה שהוא צופה בזה?

הוא לא מודה כי יודע שאני מאד יפגע מזה . יודע שאני סולדת מהדברים הזולים האלו.. וזה שהוא אינו מודה יותר מרתיח אותי :) האמת שבנוסף אני בהריון וזה ממש לא תורם כרגע .....

מישהי יקרה,

אתחיל מהסוף. מאחר וציינת שצפייה בסרטי פורנו לא גרמה לך הנאה ו/או גירוי אלא להיפך אין לזה מקום בחייך. אל תעשי משהו שלא עושה לך טוב כלל, כפי שכתבת.
ציינת כי בעלך מקסים, שאתם אוהבים, נמשכים זה לזו ומקיימים זוגיות טובה המושתתת על כנות ופתיחות (במובן הזה שאתם חשים בנוח לשוחח זה עם זו על הכל. אני מניחה כך כי אחרת לא היית מעלה את הנושא בפני בעלך). הזוגיות שיצרתם יחד היא החשובה.
אני לא יודעת לומר בוודאות מה מניע את בעלך להכחיש את התגליות שלך אך אני מניחה שהוא באמת אוהב אותך ונמשך אלייך, כפי שהוא אומר, אחרת, לא היית פותחת את פנייתך במילים בהן בחרת להשתמש. את חשה את אהבתו ואת משיכתו אלייך ואת מודעת לכך שדבריו הן אמת לאמיתה.
מאחר והוא הכחיש לחלוטין את העובדה שהוא גלש באתרי פורנו הייתי מציעה לך להניח לכך. הוא לא יאמר משהו אחר במידה ותמשיכי לחקור בנושא והדבר עשוי ליצור ביניכם מתיחות מיותרת.
לשאלתך, הצפייה בפורנו אינה דבר מוקצה או פסול כל עוד זה תורם לשני בני הזוג. אולם, אם זה מפריע לך שהוא צופה בפורנו אני חושבת שהוא צריך לכבד את רגשותייך.
מאחלת לך לידה קלה והנאה רבה מהרך הנולד!

אני יכול לענות לך מהצד של גבר..
אני בטוח שהדבר האחרון שבעלך רצה זה לפגוע בך.
את צריכה להבין שמה שבעלך עשה, עושים בערך 90% מהגברים-נשואים או לא.

זה לא אומר שהוא בוגד, או לא אוהב אותך או משהו כזה. הוא פשוט גבר. יש דברים שפשוט חקוקים בנו כמו שיש דברים שחקוקים בנשים שאנחנו לא מצליחים להבין.

אבל אם זה ברמה כזו שזה ממש מטריד אותך ומפריע לך, פשוטתדברי איתו על זה ותדרשי שיפסיק. אני בטוח שאם הוא אוהב אותך והמערכת יחסים ביניכם טובה הוא יפסיק.

ב"הצלחה!

מהממת 26 יקרה,

אני מסכימה איתך. אם הוא יוותר עליה כי הוא ייכנע לחששות שלו, לפחדים שלו ולחוויות הזוגיות הפחות טובות שלו מהעבר הוא עשוי להצטער על כך בהמשך. הבחורה הזו, עד כמה שהיא מעוניינת בו ובקשר עימו לא תמתין לו לנצח ובוודאי כאשר היא תבין שהוא, למעשה, מונע על-ידי הפחדים שלו ולא על-ידי הרצונות האמיתיים שלו.
מאחר והוא הודה בפנייך שהיא מוצאת חן בעיניו ושהוא היה רוצה בקשר זוגי עימה לא נראה לי שנכון יהיה לנער אותו. הוא נמצא במצב רגיש ופגיע וניעור יכול להביא לכך שהוא יתחפר עמוק יותר בקונכייה שלו. גם כך, למיטב הבנתי, הוא נמצא בתוך הקונכייה הזו כבר מספר שנים. אני חשה שנכון יותר יהיה לתמוך בו, לעודד אותו ולפרגן לו כאשר הוא יעשה משהו שעשוי לקדם אותו ואשר מקורו ברצונותיו ולא בחששותיו.
הייתי מציעה לו אף לשקול סיוע מקצועי. איש מקצוע יוכל לסייע לו לחזור למצב "נורמאלי", כלומר, לעשות ולפעול מתוך הרצונות האמיתיים שלו ולא מתוך טראומות עבר או חששות. כמו כן, סיוע מקצועי ישים בפרופורציות נכונות את החוויות הפחות נעימות אשר מעיבות עליו עד היום ויסייע בידיו להשאיר את העבר בעבר, שם מקומו. בתהליך מקצועי, אשר מספק גם תמיכה, ליווי והנחיה של איש המקצוע הבחור יוכל להבין לאט לאט כי בצד כל סיכוי יש סיכון וההיפך ואם הוא לא ינסה אומנם הוא גם לא יסתכן אך גם בוודאות לא יצליח ולא יתקדם לעבר יעדיו ומטרותיו.
המחשבה אשר צריכה להוביל את החלטותיו ומעשיו צריכה להיות "אני אנסה, מקסימום זה...יצליח" ולא ההיפך, כפי שהוא רואה את הדברים.

הי חרוזית,

אני מניחה שתוכלי להרגיש אם הוא רציני, לפי מה שאומר לך, מתנהג איתך וכו'. יש לבדוק את הקשר לאורך זמן, לבדוק את ההתאמה ביניכם.. אני חושבת שאם זה רציני תבטאו את זה בדרך זה או אחרת אחד כלפי השני. כשאתה רציני כלפי מישהי חשוב לך שהיא תדע את זה, ותהיה מחויבת לך באותה מידה.

לכן מה שאני מציעה הוא להמשיך לצאת ולהנות מחברתו, לא להתמסר ביתר קלות, אבל כן לתת הזדמנות אמיתית לרגשות. כשתהיה לכם שיחה שתאפשר את זה- הרי מתישהו תהיה שיחה ביניכם, שיחה "טובה" ולאו דווקא כבדה, תהיה לך הזדמנות להגיד לו שמאוד טוב לך בקשר הזה, ולשאול האם גם עבורו. ז"א לא חייבת להיות שאלה "מלחיצה וכבדה" כמו "אתה רציני לגביי?", אם הוא ימשיך את הלך השיחה ברוח הזאת, הרצינית, ויתן לך פידבק חיובי לגבייך ולגבי הכוונות שלו- את מיד תדעי. את גם מיד תדעי בהנחה והוא מתחמק מתשובה או מטה את השיחה לכיוון פחות מחייב (כמו למשל לכיוונים של הבעת חיבה גופנית באותה רגע, ופחות רצון לפתוח שיחה רצינית על הקשר).

מקוה שהצלחתי לסייע. בהצלחה רבה.

כדי לגרום לו לשנות את סדריי העדיפויות תצטרכו לעבוד על הזוגית שלכם ביחד, כלומר מהיום את משנה את השפה ובמקום לקטר על מצבך ולהתלונן על מה שהוא לא עושה תדברו ברמה של מה "אנחנו" יכולים לעשות עבור "עצמנו" תנסו להגיע לשורש הבעייה ואז יהיה יותר קל לחפש לה פתרון,
אם תפנימו ש "הבעייה" היא "שלנו" ולא שלך או שלו, ולכן כשהבעייה היא שלכם אז כאמור הפתרון חייב להיות של שניכם ביחד,
כל עוד הוא רואה בך נודניקית שמפריע לו כביכול את שיגרת החיים שהוא אימץ לעצמו אז אין לך סיכוי וכפי שכתבת גם בכוח זה לא עוזר,
תקבלו החלטה שאתם הולכים ללמוד כיצד לקבל כלים נכונים כדי לממש את הזוגיות שאבדה לכם או שאתם מאבדים אחד את השנייה,
במידה והוא לא מעוניין ללכת לייעוץ תצטרכי ללכת לבדך בתקווה שהוא יצטרף אח"כ, ב-90% מהמקרים האשה היא זו שמושכת את הבעל שבסופו של דבר הוא הנהנה הראשי מכל התהליך,
בהצלחה

הי עידית,

קודם כל דבריו של בני במקום, חשוב לאמץ. מעבר לזה להרגשתי יש סיבה לכל ההתנהלות הזאת - הניכור, השעות המאוחרות, חוסר העזרה. יש משהו מאוד לא מורגש בנוכחותו, עם זאת מאוד מורגש- לשלילה.

אני לא יודעת האם ניסית בימים רגועים יותר (שאת יותר זמינה לזה רגשית) לדבר אל ליבו מה שנקרא- באמת לנסות לפתוח או לקלף כמה קליפות ולהבין מה עובר עליו. מה עובר עליו בכלל ברמה האישית ומה עובר עליכם-לדעתו- ברמה הזוגית. האם פעם שמעת מה הוא חושב על הקשר ביניכם? האם היה משבר אויש מדבר "קבוע" ורוטיני שמשפיע על היחסים וכל פעם הוא מתקרר עוד קצת ועוד קצת?

המטרה היא שהמצב לא יגיע לסלידה שלך ממנו ולחשיבה מחודשת האם טוב לך איתו, זאת נורה שנדלקת כדי להזהיר אותך מפני הבאות. אם לא תשימי את זה על השולחן המצב לא יהיה טוב יותר. אני חושבת שהנקודה שצריכה להיות ברורה פה היא "איך" מדברים את הרגש, ולא ישר לשלוף את האכזבה והכעסים. התקשורת וצורתה מאוד משמעותיות ויכולות להשפיע על הדעה והרגשות של בעלך. לכן אם חשוב לך לדעת מה עובר עליו, ואיך אפשר לשפר את היחסים, חשוב לדעת גם איך ומתי לפנות אליו - ומה בדיוק את אומרת לו. כמובן להימנע מכל האשמה או הטחת כעסים בשיחה כזאת. השיחה חייבת להתנהל רגוע ואת צריכה להרגיש בה כ"כלי" מסוים- להכיל את מה שהוא אומר, קשה ככל שישמע לך. חשוב שהוא ידבר את מה שעובר עליו, כי בלי זה- אין לך תקשורת איתו.

לגבי ילד נוסף- רק אחרי שהמשבר הזה מאחורייך. אחרת זה יהיה יותר מסובך.
בהצלחה רבה

תתנערי את מימנו ...צאי לך לקפה עם חברה..תעשי החכות עם מוסיקה כיפית תצאי לטייל בביג יש מקומות יפים וגם אנשים נחמדים דברי עם חברה טובה זה ירענן ...אשמח למייל.....

יש כאן שני אנשים במצוקה לא פשוטה.
את פגועה ובצדק מההתעלמות שלו ממך, בנוסף לחוסר השותפות שלו במטלות הבית.
מצד שני, לבעלך רובץ כנראה משהו כבד על הלב. הוא אמנם מסתגר ומתנכר אלייך, אך ייתכן מאוד שזהו רק סימפטום לבעיה אחרת שמפריעה לו.
אני מציע לגשת אליו, לאחוז בידיו ולהביט בעיניו ולומר לו : "יקירי, אני מבינה שעוברת עליך תקופה קשה, וכואב לך. אני רוצה להקשיב לך, להיות אתך בכאבך. אתה יקר לי ואני פוחדת לאבד אותך".
משם תצאו לתהליך שבראשיתו את תתמכי בו, תקבלי אותו ותאהבי אותו. עם התקדמות התהליך (אך לא בהתחלה), תוכלי להעביר לו בעדינות את המסר, שכאשר הוא מסתגר ומתעלם, את נשארת מאחור פגועה ופצועה, וחשוב לך שתלמדו לעבור משברים ביחד, תוך כבוד ותמיכה הדדיים.
המון הצלחה!

תלמד את החוקים של יחסי עובד מעביד ואח"כ תראה איך אתה עושה את זה בלי להפגע או לפגוע, חיזור עדין עם טעם של עוד פעם פעמיים יעזור לך לראות אם יש כאן עניין להמשיך, בכל מקרה תהייה זהיר, ולא הביישן למד...
בהצלחה

היי מייקל,

חוויית ההתאהבות אכן מורגשת מהודעתך. נשאלת השאלה האם היא מעניקה לך תחושה שהיא בעלת רגשות דומים לשלך או שהיא מתעלמת לחלוטין משיחה או קירבה אליך. אפשר כמובן להתחיל לחזר אחריה, אך חשוב שתעשה זאת בחוכמה- האם כשאתה מתקרב אליה או "סתם" פותח בשיחה (אפשר למצוא על מה לדבר כשהיא עובדת תחתיך, לא?) האם אתה חש ממנה רצון להמשיך לדבר איתך, להיות בקירבתך?

כדי שזה אכן לא יהיה מביך להמשיך הלאה את העבודה ביחד, אני חושבת שכדאי לנצל סיטואציות או ליצור סיטואציות בה אתם צריכים לעבוד על משהו יחד, יעדי מכירות חדשים או לא משנה מה. משהו שבכל זאת יקרב אתכם אבל לא רשמית מסיבות רומנטיות. האם תוכל לחשוב על אפשרויות כאלה? אחרי שיעלה לך איזה רעיון- נסה להציע לה לשתות בזמן העבודה יחד, או לעניין אותה במשהו אישי יותר שמעניין אותך ולבדוק את רמת ההתעניינות שלה בך. אני בטוחה שאם היא בעינין היא תראה רמז או שניים. דווקא בגלל שאתה מעסיק שלה, ודווקא בגלל שזה מקום עבודה של שניכם- אתה באמת צריך להיות זהיר ולכן במקרה הזה הייתי פחות גלויה וברורה בכוונותיי, ויותר הולכת בעקיפין. דרך ארוכה יותר, אבל בטוחה יותר.

קודם כל אני חושבת שזה מקסים. עצם זה שאתם עובדים ביחד באותו סניף, יכול להיות גורם מרתיע בעיניך ואלי גם בעיניה, אבל אני מאמינה שמאוד קשה להסתיר רגשות, מתי שהוא היא תבין את זה(אם היא לא הבינה כבר) .לפי דעתי,אתה צריך ללכת לדבר איתה,להזמין אותה לקפה. ואם קשה לך, אז אפילו לשלוח לה מכתב- בעיני זה מאוד רומנטי(אבל, שוב פעם, תלוי איזה טיפוס הבחורה.
עדיף לנסות מאשר להצטער אחר כך. מקווה שקצת עזרתי, המון בהצלחה ולך עם הלב שלך....

נעמה יקרה,

ראשית, טוב שבחרתם לנסות ושפר את הזוגיות שלכם ולא לפרק אותה. האהבה שלכם, הפתיחות, השיתוף, הכנות והרצון המשותף לשפר את המצב מהווים נקודת פתיחה טובה לכך שתהליך זוגי בעזרתו ובהנחיתו של איש מקצוע יוכל לסייע לכם להשיב את התקשורת הביתה כמו גם את האינטימיות, הפיסית והנפשית כאחד.
לגבי שאלותייך, אנו מנועים מלהמליץ כאן בפורום על אנשי מקצוע שונים. אוכל להפנות אותך לקופ"ח אליה את שייכת. שם תוכלי לקבל בוודאי רשימה של אנשי מקצוע אשר עובדים עם הקופה ואשר יוכלו לסייע לכם.
לא אוכל להצביע בוודאות על ה"מרשם" הנכון ביותר עבורכם. כל הליך זוגי, בין אם מדובר בייעוץ, טיפול או אימון, יוכל להתאים לכם. איש המקצוע ילמד אתכם תחילה. חלק מן הפגישות, הראשונות והאחרונות בד"כ, תהיינה משותפות וחלקן נפרדות, של כל אחד מכם עמו. לאחר שלמד אתכם, איש המקצוע יוכל להאיר בפנס על החזקות והחולשות של כל אחד מכם ועל הדרכים המיטביות, האפקטיביות והנכונות ביותר עבור כל אחד מכם להתמודד עם חולשותיו בעזרת חזקותיו. כמו כן, בהליך זוגי תקבלו כלים להתמודד באופן נכון ומיטבי עם חוסר תקשורת, חוסר אינטימיות, חוסר תמיכה ופרגון וכל נושא שיעלה במהלך ולאורך התהליך. הכלים שתקבלו יישארו אתכם לתמיד וישמשו אתכם גם לאחר תום התהליך.
אני מאמינה כי תחושו מחוזקים וקרובים יותר כבר במהלך התהליך אותו תבחרו ובוודאי שבסופו.
מאחלת לכם הצלחה רבה ועוד הרבה שנים של ביחד.

דני יקר,

אנסה להעלות את העובדות המעוררות את חשדותיך והגורמות לפגיעה באמון שאתה חש כלפי א' כפי שעולה מפנייתך:
א. במשך כל התקופה שאתם יחד א' נהגה כלפיך בריחוק ובקור. לא חשת שקיימת ביניכם אינטימיות נפשית ו/או פיסית, נהפוך הוא.
ב. א' בחרה שלא לשוב הביתה, אליך, לאחר שעות עבודתה, אלא להיפגש, על בסיס (די) קבוע עם מכרים וחברים שונים.
ג. א' בחרה ועדיין בוחרת לשמור על קשר טוב עם האקסים שלה, קשר אשר התבטא ועדיין מתבטא במפגשים עמם. כלומר הם עדיין לוקחים חלק בחייה והיא בחייהם. את הקשרים הנ"ל היא בחרה להסתיר ממך וסביר להניח שכאשר מצליח לה היא עדיין מסתירה זאת ממך (ולראייה המפגש הלילי עם "היועצת הזוגית").
ד. לאורך כל היכרותכם, גם לאחר ש"עלית" על חצאי אמיתות, בלשון המעטה, בדבריה, לקח לה הרבה זמן להודות כי טעתה, סילפה את העובדות, העלימה וסיפרה חצאי אמיתות.
מקריאת הרשימה הזו, אני מקבלת תחושה שלמרות האהבה שלך אליה יכולת והיית צריך למצוא בת-זוג ראויה יותר. אתחיל בכך שכאשר הייתה לך תקופה קשה יותר מבחינה כלכלית, כי ניסית ליצור משהו, לבנות משהו חדש, לא רק שהיא לא הייתה שם עבורך, לא תמכה בך רגשית ומוראלית ולא פרגנה לך, אלא הפנתה לך כתף קרה והעדיפה לבלות עם מכרים אשר יכלו, כנראה, לתת לה תשומת לב גדולה יותר באותה עת. בשל אהבתך אליה אתה הבנת לליבה. מהצד, אני חושבת שהתנהלות שכזו אינה התנהלות זוגית ראויה.
הקשר שהיא בחרה לשמור עם האקסים שלה, המפגשים עמם, חוסר הכנות והפתיחות בנושא מולך לא מעוררים אמון רב, לא בה ולא בקשר הזוגי אשר יצרתם יחד.
צר לי, אך מתוך קריאת דבריך קשה לי לקבל או להבין את התנהלותה לאורך כל השנים.
אני שמחה כי כלכלית הינך מצליח וכי אתה חש ברווחה בתחום זה. השקעת רבות והשקעתך זו החלה לשאת פירות.

אנונימי יקר,

ציינת שאתה בקשר זוגי, מזה כ – 4 שנים, ממנו אתה בסך-הכל שבע רצון וכי אין ברצונך לפרק את החבילה. האינטימיות הפיסית ביניכם לקויה וזה למעשה הדבר היחיד, למיטב הבנתי, אשר גורם לך לחשוב על נשים אחרות, כמו גם, רצון שלך לנסות ולהגיע עמן לסיפוק מיני וכפי שכתבת בפנייתך, "ליהנות קצת עם אחרות".
זוגיות הינה מערכת מורכבת המושתתת בין השאר גם על תקשורת פיסית טובה/אינטימיות פיסית מספקת, אולם גם על יסודות אחרים חשובים ועמוקים לא פחות, כמו חברות טובה, תמיכה, פרגון, יושר, אמינות, כנות, פתיחות ויושרה.
האופן בו אתה שוקל למלא את החסר בקשר הזוגי שלך עשוי לערער את הזוגיות שלכם עד לרמה בה לא תהייה דרך חזרה. אתה שוקל לבגוד בבת-זוגתך. כיצד אתה היית מגיב ומרגיש עם המצב היה הפוך והיא הייתה בוחרת למלא את החסר בקשר הזוגי שלכם עם גברים אחרים? האם היית מקבל זאת או שמא נפגע וחש כי הקשר שלכם כבר אינו יציב כשהיה?
מאחר וציינת כי חוסר הסיפוק המיני שלך ידוע גם לה, אני חושבת שטוב תעשו אם תשקלו למצוא לכך פתרון יחד. חשוב כי לכל אורך הדרך תישארו יחד. כך גם הדרך וגם המוצא, אשר בסופו של דבר יימצא, יחזקו את הקשר שלכם. אמנם אתם יחד כבר זמן לא מבוטל אך חיי זוגיות ועל אחת כמה וכמה, חיי משפחה, מזמנים הרבה אתגרים, חלקם קלים יותר וחלקם פחות...ה"יחד" והזוגיות לאורך הדרך, התמיכה ההדדית, הפרגון, הפתיחות, הכנות והיושרה, הם אלה אשר יחזקו את הקשר שלכם, תמיד, וייסעו לכם, גם בזמנים פחות פשוטים.
אני חושבת שכדאי לכם לשקול לפנות לאיש מקצוע בתחום המיני. אני מאמינה שתוכלו לקבל שם הרבה כיווני מחשבה, לכל הפחות, כך שתוכלו לשפר את הקשר המיני שלכם עד לרמה בה תהיו שניכם מסופקים ומאושרים.

לא מכיר הרבה גברים במערכת יחסים ארוכה כמו שלך שלא הסתכלו לצדדים, מכיר את התחושה הזאת שחסר לך סקס אחר ואולי גם אתה מרגיש לפעמים שאתה מפספס משהו בחוץ (התחושה הזאת לא תעלם גם בקשר הארוך הבא שלך אם יהיה).
הכלל הוא שבסוף המבטים שלך הצידה יגמרו את הקשר שלך כי לא טוב לך, ולפני שאתה גומר אותו תעצור לחשוב. אם אתה אוהב אותה חבל לוותר בשביל פנטזיות, כן פנטזיות שרצות לך בראש.

נשים אוהבות מניאקים ושם דבר לא ישנה את זה. ככל שיתייחסו אלינו רע יותר, אנחנו נרצה יותר. ככאלה, אנחנו מעדיפות את הקשים על פני הרדודים. למה, למה אנחנו תמיד מפספסות את הבחורים הטובים? למה אנחנו נותנות להם לברוח כי "ההוא" יותר מעניין? למה אנחנו מתעקשות לסבול, למה?

קצת קשה לדעת מה הסיבה
יכול להיות שזה משהו שהוא אמר הוא עשה, יכול להיות שפשוט השתעממת
לא ציינת בני כמה אתם?, והאם האינטימיות בינכם טובה?
ויכול להיות שזה סתם הרגשה של רגע ואת צריכה עוד חיזוקים מהבחור.

את צדקת כי באמת יש בי איזשהוא רצון שהגבר שלי יהיה גבר גבר... עם ביטחון שיקבל החלטות . למרות שהחבר שלי הוא גבר אבל רואים שלא נוח לא במקומות ציבוריים וכשאנחנו יוצאים עם חברים לפעמים אני רוצה להרגיש ביטחון כזה בקטע של הגבר שלי יחליט וייקח את המושכות. ולא מזמן היה בנינו משהו אינטימי והרגשתי לא בנוח ברמה של ממש לא בנוח.... ועוד הוא סיפר לי שהוא לא היה אם אף אחת. וכאילו הייתי בטוחה כל הזמן הזה שהוא כן מנוסה ורק סיימתי לפני זה מערכת יחסים עם בחור שלא היה אם אף אחת... וזה מרגיש לי לא נוח. מרגיש לי מוזר. ואני עדיין חושבת שאני טיפשה. כי הוא בחור מזה טוב. כמו שציינתי תקשורת מצוינת עושה בשבילי מעל ומעבר... ואני פיתאום מציפים אותי רגשות של לא בא לי להיפגש... ולא בא לי... וזה מעציב אותי.כי עד לפני כמה ימים...הרגשתי אחרת. האמת...אין לי מושג

ציינת שסיימת מערכת יחסים לא מזמן (לא ציינת כמה זמן הייתם ביחד). מאוד קשה לאחר מערכת יחסים רצינית להיכנס למערכת חדשה בלי קצת פסק זמן, פסק זמן לרגשות.
ייתכן שמה שאת מרגישה נובע מזה שעדיין לא התנתקת סופית מהקשר הקודם.
ציינת בעצמך שהוא בחור טוב ואת הראשונה שלו, והסקס לא היה טוב, ומצד שני את מחפשת גבר שיזום שיוביל. בגלל מה שציינת, אם את רוצה להמשיך בקשר, את צריכה לתת לבחור את הביטחון, הביטחון להיות איתך, את הביטחון בתחום הסקס, וברגע שיהיה לו את זה, אז הוא יישרה את זה עלייך, אבל כרגע אין לו ניסיון וביטחון רב ורק לאחר זמן זה יתגבש.

המלצתי
תהני מהקשר אבל אל תפתחי רגשות.
א. את תהיי הראשונה שלו אבל לא האחרונה ב - 90% מהמקרים.
ב. את אולי צריכה מן קשר כזה שיוכל לשחרר אותך מרגשות של קשר קודם

מישהי יקרה,

ההיכרות שלך עם הבחור הייתה, לאורך הרבה זמן, היכרות בפן החברי, כפי שציינת הייתם ידידים. כאשר התחלתם לצאת, כזוג, והקשר שלכם קיבל מימד נוסף, למדת להכיר אותו במישור נוסף, במישור הזוגי. היכרות זוגית הינה היכרות עמוקה יותר ומגוונת יותר מהבחינה הזו שהיא מושתתת על חברות/אינטימיות נפשית ובנוסף לכך גם על אינטימיות פיסית, מה שלא היה ביניכם לפני כן. בנוסף, כאשר מישהו "משמש" כבן-זוגך את "בוחנת" אותו באופן שונה מאשר ידיד, קרוב ככל שיהיה. כאן נכנס אלמנט הביטחון העצמי, אותו הזכרת, או נכון יותר, היעדר הביטחון העצמי שאת חשה אצלו. אני מניחה שתכונה זו הייתה קיימת אצלו גם לפני היותכם בקשר זוגי אך הדבר לא בלט לך לעין כפי שהוא בולט לך כעת. ייתכן גם כי חוסר הביטחון שלו צף ועולה כעת באופן משמעותי יותר כאשר אתם בקשר זוגי ואחת הסיבות לכך יכולה להיות חוסר ניסיונו בתחום המיני.
כפי שהציע לך אלדר גם אני חשה כי תמיכתך בו בכל המישורים, הרגשי והפיסי כאחד, עשויים להעלות באופן משמעותי את בטחונו העצמי בכל התחומים. מאחר וציינת כי טוב לך איתו וכי הוא עושה למענך הרבה ומשתדל עבורך ועבור הקשר הזוגי שלכם, כלומר, את חשובה לו מאוד וכנראה שהוא גם טיפוס משקיע ומפרגן, הייתי מציעה לך להתאזר במעט סבלנות ולתת לקשר שלכם ולו הזדמנות נוספת. מקריאת דברייך אני מקבלת תחושה שאת עשויה ליהנות מהשקעתך בקשר ולקטוף הרבה פירות כבר בעתיד הקרוב.

בימים האחרונים אופפת אותי תחושה לא נעימה בכלל... שמתי לב שכל פעם שאני יוצאת לסידורים ואני אומרת לו הוא לי אני אבוא אני אבוא אפילו שאני עם חברה. ואומרת לו אין צורך. הוא אומר אני איתך לאיפה שתלכי. וזה מעצבן אותי. פיתאום כל כך הרבה רבדים בו מעצבנים אותי. ואין לי שמץ למה ועצוב לי שככה אני מרגישה.
כשהיינו ידידים ראיתי בו את הגבר הגבר שרציתי שיהיה ועכשיו שאני איתו הוא מזכיר לי את התקופה ההיא שהוא היה דובי כן כן שלא נמשכתי אליו. אני משתדלת א להתאזר בסבלנות וכמו שאני רואה את עצמי כעת... אני לא מסוגלת לקיים איתו מגע מין בשום אופן. זה מרגיש לי איפשהוא... אממ... לא נעים.

מישהי יקרה,

נראה לי שאת ממש ב"קצה" עם הקשר הזה במתכונתו הנוכחית ואולי אף עם הבחור הזה באופן כללי.
רגע לפני...שבי איתו לשיחה כנה, פתוחה ואמיתית והסבירי לו שאת זקוקה גם לזמן איכות עם חברותייך, משפחתך וכד'. זמן איכות שפירושו אחד על אחד איתם או לחילופין את איתם, לשיחת בנות, שיחת משפחה וכו'. זה בסדר וזה לגיטימי. נראה שהוא ממש כרוך אחרייך ואהבה זו הפכה אותו לתלותי משהו, מה שגורם לך לחוש כמעט דחייה כלפיו, בוודאי במישור האינטימי. נסי להסביר לו בעדינות שאת מעדיפה אותו בגרסה הגברית יותר, האישיותית יותר ולא כאשר הוא לא מאפשר לך מרווח נשימה.
אם בכל זאת הוא לא יצליח לנהוג אחרת לאורך זמן אולי תיאלצי לנקוט צעדים...את בוודאי לא יכולה להיות חלק מזוגיות אשר בה את חשה מחנק או לא נעים, כפי שכתבת.
זה לא שלך קרה משהו, דווקא לו קרה...התנהלותו השתנתה לרעה מבחינתך ואת אך מגיבה ומרגישה.

פרדי היקר, אני יכולה להבין שדפוס ההתנהגות הזה של התעלמות מבקשותיך ואי קיום הבטחות - הוא מעצבן וגורם לך לכעס, אכזבה וחוסר אונים.
יחד עם זאת יש לי תחושה מדבריך שאתה די מעמיד אותה מול מצב של חוסר ברירה ומנסה לכפות עליה את מבוקשך. מצד אחד אני מבינה את רצונך לקיים איתה שיחות ולהצביע על דברים שמפריעים לך - אי אפשר לטפל בכך ללא תקשורת. זה נכון.
אבל, אם איכות השיחות שלכם היא לא נעימה, ומה שקורה בשיחה אופיינית הוא שאתה אולי גוער בה וביקורתי כלפיה והיא די שותקת, אזי משהו בשיחות שלכם לא עובד כמו שצריך, ולא פלא שהיא מתחמקת משיחות.
אגב, זה לא מצב יוצא דופן. הרבה זוגות בהדרגה מעדיפים להימנע משיחות בגלל שאיכות השיחות אינה נעימה ואינה אפקטיבית. ובדרך כלל אחד מבני הזוג נמנע ואילו השני דוחף ומשתדל שהשיחות יתרחשו וכועס כאשר זה לא קורה.
יש לי הרגשה שאם תלמדו לנהל שיחות נעימות ביניכם - יש סיכוי שהיא תשתף פעולה יותר.
כרגע - יש מעין "פקודה" או דרישה מצידך מה צריך לקרות, והיא כאילו מתמרדת כנגד הדרישה הזאת. נראה לי שכאשר היא מבטיחה לך הבטחה כפי שתיארת - היא עושה זאת לא מתוך כוונה והסכמה או שותפות זוגית, אלא על מנת "להוריד אותך מן הגב שלה" ולהפסיק את ה"נידנוד" שלך שדורש לקבל ממנה תשובות.
אז שוב, הציפייה שלך לפתור בעיות בעזרת שיחות היא סבירה ולגיטימית, אלא שאתם צריכים למצוא דרך לנהל שיחות בצורה אחרת. כתבת שבייעוץ הזוגי הציעו לה להפסיקעם שיטת השתיקות. השאלה האם גם עבדתם בייעוץ על איכות התקשורת שלכם, על דרך חדשה איך לשוחח זה עם זו? אם לא היה על כך דגש, אז אולי היה חסר משהו בייעוץ שלכם.

שגית היקרה, את מתארת אדם שהוא לדעתי ממש יוצא דופן בקיצוניותו מבחינת הצורך שלו בשליטה בחייך (ומן הסתם בחיי אחרים?).
על פי התיאור שלך, בעלך חי את חייו כאשר הפוקוס שלו הינו בלעדי - על עצמו ועל צרכיו הוא.חסרה לו היכולת להבין ולקבל שלאדם אחר יכול להיות טעם שונה, רצון שונה, בחירה שונה של דברים.
השאלה היא מה קורה כאשר את עומדת על שלך ואומרת לו שהבחירה שלך היא אחרת? האם זה גורר ריב? ויכוח? או האם הוא נסוג וזורם עם הבחירה שלך?

כתבת שהוא "חופר לך" כלומר לא מרפה. זה מן הסתם לא נעים לך.
אני חושבת שעלייך קצת "לחנך" אותו.
מה דעתך להבהיר לו שאין לך בעייה לשמוע מה דעתו ומה הצעותיו, אבל שיקפיד להביע את הצעותיו אלייך בתור "המלצות" בלבד. שישחרר לך ויאפשר לך לבחור בין מה שהוא מציע לבין מה שאת מעדיפה, בלי חפירות ובלי ויכוחים.
אם זה לא יספיק, אני מציעה ללכת לייעוץ זוגי על מנת שתלמדו איך לשנות את העניין ברוח טובה, כי השתלטנות הזאת היא משהו שלא ניתן להמשיך לחיות איתו מבלי שזה יפגע קשות באהבה.

הי אודליה,

היטבת לתאר ולשתף מעומק הלב. אני יכולה בהחלט להבין למה עד שנכנסו ילדים לתמונה זה היה בסדר ומקובל ומאז הדברים משתנים. גם ברמה היומיומית של הלו"ז שלך בשבת, גם ברמה הערכית והדתית, ובהמשך- גם ברמת החינוך לילדים. הפער למעשה כל הזמן שם, וזה לא קל לשני הצדדים.

לבעלך יש את הרתיעה הראשונית משמירת שבת לאור מה שהוא חווה מול אביו, אולי לא בכדי אינו מוכן לוותר. אם כי, בשיחות שלכם הוא העלה אפשרות סבירה של שישי כן שישי לא, אך נראה כי זה עדיין לא מה שאת זקוקה לו. גם אני חשבתי על הפיתרון של יציאה קצרה יותר, אפילו לחזור באמצע הלילה, לעשות מאמץ לקום בבוקר לאחר כמה שעות שינה ולחזור לנוח ביחד.

יש כאן כמה אלמנטים- החופש שלו, הלו"ז העמוס שלך כתוצאה מכך, זמן משותף שאתם למעשה לא מבלים אותו יחד, ופער דתי סביב כל זה. העובדה כי את מגיעה למחשבות של סלידה (כמובן לאותו רגע של כעס), ותחושות קשות של תסכול מעידה על כך שהגעת מבחינתך לאיזשהו "מקום ללא מוצא" בבחינת פתרונות. ניסיתם ודיברתם וכו'. למרות זאת אין לי ספק שאת מעוניינת להמשיך לאהוב ולחיות יחד. יש זוגות שעושים את זה, שמצליחים, אבל עם הרבה, שלא נגיד- המון- גמישות אחד כלפי השני. זה יכול להתבטא בהתחלה בהקרבה של בן זוג אחד לאורך תקופה ורק אח"כ "לקצור את הפירות", וזה יכול לבוא מהר יותר. ביעוץ זוגי הרבה פעמים מתאמנים על המקום הזה, כמו בשריר תפוס- מנסים לעסות, ללחוץ, להתעסק עם המקום הכואב- עד שמשהו מתחיל להתרכך. זה תהליך לא כ"כ קל כי הוא דורש הרבה צעדים זה לקראת זו ולהפך- אבל הוא לא חייב להיות ארוך והוא משתלם.

אני מציעה שתחשבי על הכיוון הזה ואולי דווקא בגלל הסיבה שהמילה "גירושים" כבר עלתה פעם אחת, ואפילו שמיד זכתה להתבטל וטוב שכך- כדאי לטפל כבר עכשיו. יהיה לך קל יותר כשתוכלו לטפל זה יותר ביסודיות.

הי אור,

את מתארת שאת נמצאת במערכת יחסים עם אדם שיש מרכיבים בו שאת לא נמשכת אליהם. לגבי היותו "ילד"- זה רק את תגידי לאחר היכרות מעמיקה עם האופי שלו. לגבי משיכה- זה לצערי דברים שיותר קשה להתגבר אליהם, לפעמים עם הזמן כשרואים אכן את הצדדים הטובים באדם, פתאום עינין המשיכה מתגמד או דווקא את תמצאי עצמך כן נמשכת אליו.

אני מציעה, לאור כך שאת עוד לא בטוחה, מצד אחד רוצה ומצד אחד פחות- לאפשר לעצמך עוד קצת זמן, נניח חודש, בחודש הזה לבחון לעומק את הקשר על כל צדדיו, לצאת, לשוחח, לדבר, להיפתח, ולבדוק האם שפת הגוף ממשיכה להפריע, האם היותו רזה עדיין מתפרש אצלך כילדותיות? וכו'. נסי להגדיר לעצמך יעד מסוים- מה חשוב לך בגבר ומה את רוצה לבדוק. העובדה שהוא אוהב אותך היא מצוינת, אבל את חייבת לברר האם זה הדדי באמת.

בהצלחה רבה

מירי יקרה, יש לי הרגשה שבעלך נכנס ללחץ כי הוא מרגיש שהוא שוב עלול לאבד את החופש שהיה כה חשוב לו וקיבל אותו עם הגירושין שלו. אני ממש שומעת אותו (דרך מכתבך) חושש להיכנס שוב למחוייבויות שלא יוכל לעמוד בהן ויאכזב גם אותך וייכנס גם איתך למתחים סביב המטלות הנוספות שיהיו, כפי שהיו לו עם אישתו הקודמת.

אפשר לומר שהחשש שלו הוא בעיקר מפני המתחים והריבים, אולי יותר מאשר אי הנוחיות וגזילת שעות הפנאי.

יתכן שהוא רוצה להעלות מראש את הנושאים האלו, כדי שאחר כך לא יהיה לך בסיס לדרוש ממנו דרישות.

לדעתי זו לא הדרך להחליט על הבאת ילד לעולם. אני חושבת שכאשר נמצאים בזוגיות אחד האתגרים הוא למצוא את השותפות המתאימה לשני בני הזוג, וכמובן לתמוך ולעזור - כל אחד כפי יכולתו ולעיתים קרובות אף מעבר לכך...
כך שהדבר היחידי שאפשר לעשות הוא דווקא לעבוד על התקשורת! אמרת שיש לכם "עוד ויכוחים שמידרדרים ויוצרים חוסר הבנה מוחלט", ואני חושבת שהוא כבר מדמיין, מנסיונו בזוגיות הקודמת, איך כאשר יהיה לכם ילד משותף, זה יבעיר עוד ויכוחים אפילו יותר קשים.

לכן הפתרון הוא דווקא בשיפור התקשורת. לחפש דרכים שיעזרו לכם לפתור בעיות ומחלוקות. אמרת שהוא אינו מוכן לשמוע על ייעוץ זוגי. חבל. כי זו דווקא הכתובת הנכונה.

אם לא תצליחו להתגבר על הויכוחים העכשוויים, את צודקת בחשש שהבעת שבסופו של דבר הזוגיות הזו אף היא עלולה להסתיים לא טוב. יתכן אפילו שאילו היו לו מיומנויות טובות של תקשורת - אולי לא היה מגיע לפירוק הזוגיות הקודמת.

נתן יקר,

צר לי שלאחר כל-כך הרבה שנות נישואין נקלעתם למציאות בה התקשורת ביניכם לקויה וחוויותיך הזוגיות מסתכמות בעיקר באלימות מילולית ובניכור.
אני מניחה שהקושי בהתנעה, כפי שקראת לזה, טמון בעובדה שאתם יחד כל-כך הרבה שנים, כמעט מחצית מחייכם (אני מניחה שגילה של אשתך קרוב לגילך). 23 שנים במסגרת נישואין וסביר להניח שעוד תקופה של חברות וזוגיות טרום נישואין. הקושי הזה מוצא את ביטוי בחוסר יכולתך לקחת החלטה לגבי פרידה וגירושין, החלטה שעל פניו נראית ההחלטה הנכונה מבחינתך, ולממש אותה ובאמת לפרק את המשפחה אשר יצרתם יחד. גם אם ההחלטה הזו נראית, נכון להיום, המוצא היחיד והאחרון, זו עדיין החלטה קשה. קשה לקחת אותה וקשה יותר להביאה לידי מימוש, בוודאי כאשר השלכותיה ישפיעו על כולכם, עליך, על אשתך ועל שלושת ילדיכם.
על-מנת שאוכל לנסות לסייע אשמח באם תוכל להבהיר מספר נקודות.
ראשית, האם הזוגיות שלכם הייתה כזו מאז ומעולם או שמא היה משהו שגרם לאשתך להתחיל ולהתנהל באופן שכזה? במידה והזוגיות שלכם ידעה ימים יפים יותר (ויש לי תחושה שכן) מה היה ה"טריגר" אשר גרם לאשתך להתחיל ולהתעמר בך?
שנית, מדוע אינך מנסה להתמודד עם אשתך? האם לכל אורך שנות הזוגיות שלכם, כאשר התגלעו אי-הסכמות ביניכם, התנהלת באופן זהה? כלומר, לא ניסית "לעמוד" מולה ומול דרישותיה ה"מיוחדות" (בדומה לדרישתה שתבקש כסף מהוריך)?
דבר אחרון, בעבר, לאורך השנים, גם בתקופות בהן טרם התוודעת אל אשתך, כאשר היה עליך לקחת החלטה אמיצה ולהוציאה לפועל, כיצד נהגת אז? האם גם במקרים אחרים התקשית להתניע? האם ניסית להתמודד?
אשמח לקבל את תגובתך.

מוניקה שלום

להלן מספר הבהרות בהמשך לשאלתך:

בשנים הראשונות של הנישואים, לא היו בעיות מיוחדות. ההוצאות הכספיות היו סבירות ביחס להכנסה וכולם היו חיים ובריאים.
בשנים האחרונות ההוצאות השוטפות גדלו מעבר להכנסה. כך, שלמרות רצונה של אישתי, לחדש רכוש או לרכוש דירה גדולה יותר לכד', זה בלתי אפשרי, דבר היוצר אצלה תיסכול. אמנם רוב ההוצאות בשליטתה אך היא לא מעונינת לבצע תכנון כלכלי ומצפה ממני להיות קוסם ולהשיג כסף נוסף.

כמוכן, לפני כעשר שנים, נפטר אביה של אישתי. מאז היא נאלצת לשהות כעשר שעות בשבוע אצל חמותי ולארח לה חברה לשיחה (חמותי אישה עצמאית), במסגרת מה שמכונה בפיה של אישתי "חובה למתן כבוד". במשך כל השעות האלה, היא לדבריה משתגעת משעמום. שחוזרת הביתה בדרך כלל פורקת את התיסכול.
אם מוסיפים לכך את הזמן הנוסף הנדרש לנו לטיפול בבית ובילדים, אז התוצאה שחוץ משיחות קצרות, אין לנו זמן לבילויים משותפים.
הייתי מסכם שהסיבות להתעמרות שלה בי הן עקב אי הסכמות או צורך למצוא "חתול לבעוט בו".

כאשר אני מנסה להתמודד עם אישתי על נושאים עקרוניים בעיני, התוצאה צעקות ברמות גבוהות. במידה ואני ממשיך להתעקש, ההמשך מגיע לצעקות/השפלה שלי בטווח שמיעת השכנים. לפי תחושתי, צעקותיה פוגעות בבריאתם הנפשית של הילדים. כמוכן הקול שלי לא חזק כשלה ולכן הדרך שלי להתעקש בנושא ממש עקרוני בעיני, היא "להתכנס בתוך השריון שלי" עד יעבור זעם.
אולם בגיל 51 מאסתי בלחטוף צעקות וגם בהתכנסות לשריון.

במהלך חיי החלטתי החלטות ולקחתי סיכונים כדי להגיע להישגים. בדרך כלל לקיחת הסיכון הובילה להצלחה במטרה שהצבתי לעצמי. אולם תמיד הכול היה כרוך רק בי. מעולם לא התמודדתי עם תהליך מורכב כמו גירושים. תהליך אשר צפוי להשפיע בנוסף עלי, גם על אנשים נוספים כהורים, ילדים וכל רכושי.
יתכן שבגלל המשמעות העמוקה של התנעת התהליך, אני דוחה כל הזמן.
היצעתי לה לפנות ליעוץ זוגי, אך היא מסרבת.

איך יוצאים מהמלכוד?

בברכה
נתן

נתן יקר,

ראשית, תודה על התייחסותך ועל ההבהרות.
למיטב הבנתי, לאור העולה מדבריך אשתך לא מאושרת, בלשון המעטה. היא נמצאת במצוקה בכמה מישורים וכדי לנסות ו"לצוף" היא מנסה לפצות את עצמה בקניות בסדרי גודל הולכים וגדלים, לאורך השנים, כך שנקלעתם למציאות בה ההוצאות גדולות מההכנסות השוטפות, כפי שציינת. בנוסף לכך, טקטיקה נוספת בה אשתך נוקטת, ושוב מתוך מצוקה ולא מתוך מחשבה, היא "להוציא את העצבים" ואת התסכולים אשר הצטברו אצלה, מזה זמן רב, במקומות אחרים, או שמא עליי לומר עליך.
מאחר וה"שיטות" בהן היא "משתמשת" אינן נכונות, לא עבורה ולא עבור אף אחד אחר, ואינן אפקטיביות כלל ולא מקדמות אותה לתחושה טובה יותר (לפחות) ובוודאי שלא לפתרון ממשי, אני מאמינה שהיא זקוקה לסיוע כלשהו מדמות בה היא תאמין ותסכים לשתף עמה פעולה, לטובת כולם.
בראייה שלי, בשל היותך שותף לחייה מזה זמן רב, בשל ההיכרות העמוקה ביניכם, לטוב ולרע, ובשל העובדה שאתם ב"אותה סירה", אתה הוא הדמות הזו, אולם בשל התייחסותה אליך, כמעין שעיר לעזאזל והציפייה הבלתי- הגיונית שאתה תגבה את הוצאותיה הבלתי-נגמרות על-ידי כך שתדאג למלא את "סל המטבעות" כל הזמן (מאחר ואתה לא עומד בציפייה זו היא מאוכזבת ממך), יש צורך למצוא דמות אחרת שתמלא את התפקיד.
בנושא ההתנהלות הכלכלית, ישנה עמותה ללא כוונות רווח, הנקראת עמותת פעמונים, אשר מתנדביה עושים את מלאכתם ללא תשלום. עמותה זו מסייעת באיזון התקציב. תחילה הם מקבלים את הנתונים המלאים של כל הכנסות וההוצאות ועורכים בדיקה מקיפה של הנתונים הנ"ל ולאחר מכן הם מביאים את המלצותיהם ומסייעים ביישומן. אולי תוכל להיעזר בהם ואולי אשתך תסכים לשמוע אותם, לכל הפחות, ואז לקחת החלטה שכלתנית ולא מתוך תסכולה ומרירותה.

באשר להתנהלותה באופן כללי כלפיך, כלפי אמה, כלפי ילדיכם ואפילו כלפי עצמה, סיוע מקצועי בהחלט יוכל להביא לשינוי משמעותי, בחיי כולכם. הכוונה היא לסיוע למענה, לפחות בשלב הראשון, ולאו דווקא סיוע לשניכם כזוג. אני מקווה שלסיוע כזה היא תסכים. אני מאמינה שכשאר היא "תתחבר" לאיש המקצוע, עמו היא תיפגש על בסיס קבוע, תאמין בו ותסמוך עליו, בעזרתו היא תלמד למצוא את חזקותיה ובעזרתן להתמודד נכון עם חולשותיה. כאשר היא תחוש שהיא בשליטה על חייה, שליטה הנובעת ממחשבה והיגיון, היא תתנהל אחרת לגמרי ממה שלמדתם להכיר בשנים האחרונות.
בשלב הזה אני מאמינה כי תחוש שיש מוצא מהמלכוד של חייך, כפי שקראת לזה. בשלב בו היא "תחזור לעצמה" במידה ועדיין יהיה צורך תוכלו לשקול סיוע לשניכם כזוג.
חשוב מאוד שלא תאפשר למצב הקיים להמשיך ולהתקיים. אשתך חייבת להבין שהתנהלותה חסרת אחריות כלכלית ורגשית ועשויות להיות לכך השלכות מאוד לא נעימות לה עצמה ולכל יקיריה, השלכות אשר לא תהייה מהן דרך חזרה. לא פחות חשוב, אתה ראוי ליותר מחיי המשפחה והזוגיות שלך ואינך צריך לשאת את התנהלותה זו ובוודאי כאשר זה נראה כאילו זו לא עומדת להשתנות בקרוב. אתה צריך לעשות כל שביכולתך על-מנת להביא אותה לכך שתקשיב לך ושתתחיל לעשות צעדים נכונים עבור כולכם.
במידה ואתה חש שאינך מסוגל "להגיע" אליה, כדאי לך לשקול לפנות לאיש מקצוע אשר יסייע בידך לקחת את המושכות ולהתחיל להוביל לכיוון הרצוי לך.
אני מסכימה איתך שגירושין הינם המוצא האחרון בהחלט ושיש לנסות ולמצות את כל האופציות האפשריות לפני שנוקטים בצעד כה מרחיק לכת, אשר, לרוב, אין ממנו דרך חזרה.