פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

מיכל היקרה, לא אוכל לתת לך תמיכה בנושא רגיש כזה, משום שאני מסייעת בכך למעשה שאינו כשר ואשר פוגע מן הסתם באשתו של המאהב הנשוי שלך.

לאחר 5 שנים של נתק, אפילו שאת עדיין קשורה ורוצה אותו, נראה לי שעדיף שתסתכלי קדימה ותפעלי בהלימה עם מטרותייך בחיים, לא ממקם של ויתור ("מאסתי בזוגיות רשמית") לעצמך, אלא ממקום של חיפוש אחר זוגיות בריאה שתעניק לך יותר מאשר ריגוש, נוחיות מוכרת וחוסר מחוייבות.
יתכן ששווה לך לעצור עכשו את הדחפים הראשוניים שלך, שהם כרגע להחזיר אותו לחיים שלך - ולהתייעץ לגבי המקום בחיים בו את נמצאת, דווקא לפני שאת מתחילה שוב "לפרוש את הרשת וללכוד אותו" ולמלכד מחדש את חייך איתו. יתכן שדרך ייעוץ מתאים תוכלי לצאת מן התקיעות הזאת ולכוונן את חייך מחדש בנושא זוגיות.

מקווה שלא איכזבתי אותך...

דורית שלום.
לא איכזבת אותי !!
ראשית אני מודה לך על המענה. דבר שני אני מודעת למצב ולהשלכות.. כל שנותר לי הוא להתרחק בלי לפגוע בו מכוון שהוא משתדל באמת להיות חבר טוב ולהיות שותף להתנהלותי בחיים..
אני רק שואלת את עצמי האים באמת הוא מעוניין רק בזה או שזה משחק? זה מעסיק אותי מאוד!
ובהקשר "להמשיך" הלאה..?! אני ממתינה לעיתוי הנכון להפתח שוב לעולם... מכוון שהטראומה שעברה בי הייתה נוראית מאוד!
לשאלתי האם להתנתק לגמרי או להשתדל "להשאר חברה" כמו שהוא מבקש?
תודה מיכל.

שלום לך, אם הבנתי אותך נכון, יש לך בכל זאת התלבטות לגבי אדם זה: נדמה לי מדברייך, שאילו הוא היה ממשיך לטפח את הקשר וזה היה נראה לך בכיוון רציני ולא בתור סטוץ - אזי היית מעוניינת שהקשר איתו יימשך, לא כן?

מכיוון שכך, כאן גם טמונה התשובה לשאלתך: אם מה שחשוב לך הוא שהוא לא ייפגע, את פשוט יכולה להבהיר לו שכיום אינך בעניין של סטוצים, וכי את מתכוונת להישאר בקשר רק אם זה מתפתח לקשר זוגי.
כך את מבהירה לו שאינך פוסלת אותו כבן זוג פוטנציאלי אלא רק את כוונותיו כפי שהבנת אותן ממנו - שזה יישאר סטוץ.
ואז - אם יש לו בכל זאת כוונות רציניות יותר - הדלת נשארת פתוחה מן הכיוון שלך. ואם הוא רוצה רק סטוץ - את מבהירה לו שלך זה לא מתאים.

אני מקווה שקלטתי אותך נכון.

הייתי מוסיף לדבריה החכמים של דורית

נראה לי "שקצת" התחברת רגשית, וכן היית רוצה שהקשר ימשיך, אבל ממש אין טעם.
כי הוא לא בכיוון שאת היית רוצה שהוא יהיה, כלומר הוא רוצה משהו אחד ואת רוצה משהו אחר, על כן לא הייתי מפתח תקוות לשווא.
מה שכן הייתי עושה, זה מתחיל לשחק קצת(אין מה לעשות) כדי לגרום לו להתאמץ יותר, אל תעני לו לכל שיחה, ואם הוא רוצה להיפגש...תגידי שכבר קבעת תוכניות...ומדי פעם תזרקי עצם...ולאחר מכן אם הוא לא מנסה יותר ומשתדל, תגידי לו שאת מחפשת קשר רציני יותר.

הסיבה לזה, בגלל שאת מעוניינת בו (ואני אומר זאת בגלל שרשמת שאת לא רוצה לפגוע בו) אני מניח כי ברגע שתספרי לו שאת מעוניינת בקשר רציני ואת לא רואה שהקשר הזה מוביל לשם...רוב הסיכויים שהשיחה תלך לכיוון של ניתוק הקשר (כי זה יבוא לו בהפתעה, הוא לא ידע איך להגיב..)

חשוב לי לציין שזו הצעה...ולא מדע מדוייק
בכל אופן שיהיה בהצלחה.

גיא יקר,

אין אנו נוהגות להמליץ בפורום.
אוכל להציע לך לפנות לקופ"ח בה אתם חברים ולבחון שירות שכזה דרכם.
לחילופין, תוכל לשוחח עם דורית כהן, אחת ממנהלות הפורום. היא מאיזור המרכז גם כן ונראה לי ששווה להשקיע ולהגיע אליה לייעוץ או לפחות להתרשמות.
בהצלחה!

א היקרה, אני יכולה להבין שאם את מוקפת בחברות ובאחותך שכבר הסתדרו כלכלית - את מרגישה "לא במקום הנכון", למרות שאת בוודאי יודעת שרוב הצעירים בגילך נכסנו בדיוק כמוך למירוץ הכלכלי שבו מנסים לחסוך כסף מן ההכנסות השוטפות על מנת להצליח כעבור כמה שנים שלחיסכון לקנות דירה עם משכנתא.אין ספק שהרוב של אנשים בגילאים שלכם נמצאים במקום בו את נמצאת, ודווקא היוצא דופן הוא מה שאת מתארת בסביבתך הקרובה.
הדרך היחידה להתמודד עם קנאה היא באמצעות החשיבה וההגיון. את יכולה להשוות את עצמך לקבוצת התייחסות אחרת, בינונית יותר מבחינה כלכלית, ומולה תרגישי שאת כן במקום טוב.
אבל בעיקר כדאי לחפש את הדברים הטובים שכבר יש לך: זוגיות עם אהבה גדולה מאוד, בריאות, חברים טובים, הורים אוהבים, תעסוקה, עתיד ועוד.
התרכזי בחיובי ולא בשלילי.
מצאי בבוקר, בתחילת היום, כמה דקות בסדר היום שלך בהן תגידי לעצמך לפחות 5 דברים טובים שיש לך בחיים. נסי כל בוקר לחשוב על דברים שונים. זהו תרגיל בחשיבה חיובית.
כל פעם שעולה לך הקנאה, הביאי מולה בראשך את הדברים החיוביים.

מקווה שעזרתי במשהו.

רווית היקרה, כאשר את משתפת פעולה עם הדיון המשפחתי - הריטואל הקבוע - את במידת מה נותנת לכך לגיטימציה.
אין אדם מושלם. במשפחה שלך יש נורמות מסויימות וציפיות מסויימות לקודי התנהגות שבעלך לא גדל עליהן, והוא מביא נורמות אחרות שכנראה מאיימות על ה"סדר" הקיים. הסגנון שלו של חופשיות בביטוי נראה בעיניכם כחוסר רגישות וחוסר טאקט.
את בכל זאת בחרת בו, ויש בו כמה דברים שמצאו חן בעינייך. עלייך להעביר את הנאמנות שלך ממשפחתך אל בעלך. אני מבינה שחלק מן ההתנהגויות שלו גם לא נראות בעינייך.
אבל ככה הוא.
לגבי אותן התנהגויות שממש מפריעות לך אישית (לא בתור מייצגת של מה שמשפחתך אומרת עליו) - זכותך להגיד לו ולבקש ממנו לשנות דברים. אבל כאן צריך להשתמש בהרבה שכל. כי אף אחד לא אוהב שאומרים לו מה לעשות ואיך להיות ואיך להשתנות. אדרבה, יש נטייה אצל הרבה אנשים דווקא להתמיד באותם דברים בהם מבקשים מהם להשתנות!!!
למשל, במקום מייד להגיד לו במה הוא לא בסדר, את יכולה לשאול אותו האם הוא מעוניין שתתני לו פידבק.
אם הוא יגיד לך לא - אל תתני לו פידבק, כי זה רק ייצור אנטגוניזם אצלו. פשוט וותרי על כך, כי זה רק יעשה את ההיפך! זה ייתפס אצלו כנסיון שלך לחנך אותו.
אם הוא יגיד כן - הוא שם את עצמו בעמדה של "אני רוצה לשמוע". ואז יש סיכוי שהוא ייקח דברים לתשומת ליבו.
ברור לי שחלק מן ההתנגדות שלו נובע מן ה"אנטי" שהוא כבר פיתח כלפי משפחתך. זה כבר לא נקי. הוא מן הסתם שומע מבעד לקולך את "השיחות המשפחתיות"...

לכן את צריכה לדעתי להפסיק עם הריטואל ההוא, של שחות הניתוח לאחר מפגש הסופ"ש קודם כל, ולחפש דרכים חיוביות ונעימות יותר לתת לו פידבק, וגם אז - יש להניח שהוא לא ירקוד לפי החליל שלך. ככה זה, יקירתי, בנישואין...לא סתם מתחתנים עם מישהו שגדל במשפחה אחרת. יש לכך כנראה סיבות טובות, שנועדו לפקוח את עינינו לכך שאנשים הם שונים, וללמד אותנו איזה שיעור בצניעות ובחוסר שיפוטיות.

אינני בקיאה עד כדי כך בפיזיולוגיה, אנא רשום את שאלתך בפורום סקסולוגיה או חפש פורומים רפואיים רלבנטיים.
באופן כללי, אגיב לך בכל זאת על משהו:
לפעמים באמת רמת החרדה (הסימפטומים שתיארת שייכים לעלייה ברמת החרדה הכללית) עולה - בעיקר בגלל גורמים פסיכולוגיים, למשל כאשר אתה חושש מדחייה, או אם יש לך "חרדת ביצוע" - ואז זה נכון שתופעות החרדה שתיארת - דופק מוגבר, הזעה, לחץ דם - משתקים ומפריעים ליכולות המיניות. אלה תופעות אופייניות במיוחד לתחילת קשר, כאשר אינך יודע איך היא תגיב, אין בטחון, אין וודאות. זו אחת הסיבות בגללן מומלץ להתקרב בהדרגה, באיטיות, לאורך תקופה ולא בבת אחת. כמובן שזה חשוב גם מסיבות רגשיות אחרות...

רמה נמוכה עד בינונית של התרגשות וחרדה היא טבעית ולא מפריעה ליחסי מין. רמה גבוהה מדי - - מפריעה ומשתקת.

אם אתה מתאר יחסי מין שגרתיים, בהם אתה כבר מכיר את בת הזוג ויש נינוחות ובטחון בקשר איתה - לא צריכים להתלוות לכך רמות גבוהות של חרדה כפי שתואר בשאלה שלך.

איציק היקר, אתה מתאר משבר מאוד אופייני לתחילת נישואין...מאבק כוחות על מי שלוט, מי קובע איך ייראו הדברים, למי יש יותר כוח על האחר.
בכל שלב בנישואין יש את המשברים האופייניים לו.
המטרה היא להגיע ליכולת הידברות פתוחה, בה כל אחד אומר את צרכיו ואת הדברים החשובים לו, מקבל את זכות הדיבור, מרגיש שהשני מקשיב לו ממקום חיובי. אם אתה תרגיש שהיא באמת קולטת את שיקוליך וקשובה להם - ומביאה אותם בחשבון, וכי אתה באמת קשוב לה ולצרכים שלה - לאחר מכן היכולת להסכים, לבוא אחד לקראת השנייה - היא הרבה יותר קלה.
הבעייה שלכם לדעתי היא שאינכם מגיעים לשלב הראשון - של השמעה והקשבה, לפני שמחליטים על דרכי פעולה.
עצם השמעת הדרך שלה מקפיצה אותך ולהיפך, כאשר אתה משמיע לה את האופציה שאתה מאמין בה - היא רואה בכך "אנטי" כלפיה, ואינכם יוצאים מן המילכוד הזה.
הסכנה בהיתקעות בשלב הזה היא שכאשר מצטברים כעסים ונוצר גם חוסר אמון בכוונות שלה (כפי שכתבת - "תפסה" אותך) - שבאותו רגע של כעס והתנתקות - לא מרעיפים אהבה, ופשוט קשה בעצם לשמור על האהבה יחד עם הכעסים. זו תחילת הדרך להיחלשות האהבה ובדרך כלל גם הסקס והאינטימיות נפגעים מהר. כי יחד עם הכעסים - קשה להתקרב, כמובן.
אז או שאתם מצליחים לעשות תיקון בעצמכם, לשנות את התקשורת שלכם בעצמכם, מתוך התיאור והמטרות שרשמתי קודם, או שתגיעו לייעוץ זוגי ממוקד שילמד אתכם כלים אפקטיביים בתקשורת זוגית,על מנת לא להפסיד את האהבה.

ירדן היקרה, שאלת שאלה מקסימה! הצבעת על תופעה שכולם חווים אותה - השחיקה בתשוקה ובפרפרים לאורך שנות הנישואין. ואצלכם המצב הוא טוב יחסית. יש סקס בתדירות סבירה מאוד, והוא באיכות טובה.

מצד שני הפלירטוטים החיצוניים מוסיפים מימד מרגש ויוצרים פנטזיות ודמיונות פרועים על מה יכול להתרחש ומה את מפסידה בחוץ.

חשוב להבין משהו שאסתר פרל בסיפרה "אינטליגנציה ארוטית" כתבה עליו לפני כחמש שנים מאוד יפה.
היא עשתה את ההבחנה בין תשוקה כלפי מישהו חדש ולא מוכר לבין תשוקה כלפי בן הזוג המוכר.
היא הראתה שהתשוקה והארוטיקה מתעוררות בנו בעוצמה רבה כאשר הפרטנר הוא לא מוכר, כאשר אין וודאות מה הולך לקרות, ועוד יותר - כאשר אלו יחסים אסורים. שימי לב שכל המאפיינים הללו כבר מזמן לא קיימים בזוגיות ותיקה. עד מהרה הכל נעשה כבר צפוי מראש וידוע, אין מיסתורין, יש וודאות, יש בטחון, אין סכנה, אין איסור!!!

משום מה התשוקה המינית משגשגת דווקא בצירוף המרכיבים הללו, שהם ה פ ו כ י ם לזוגיות מתמשכת.

אז המתכון "לתקוף" או לעקוף את המכשול הזה הוא לחשוב על "תבלינים" שיוסיפו לזוגיות דברים כמו: אי וודאות, מיסתורין, הפתעה, יציאה מן השיגרה. אפילו סכנה.
זו הסיבה שזוגות רבים מרגישים יותר כיף בצימר, בחו"ל, בטיול.
זו הסיבה שזוגות מחפשים ריגושים - יחד - בחילופי זוגות. זה מגביר מאוד את אלמנט האי וודאות, החידוש, הסכנה!
לדעתי מנהג הנידה אף הוא תורם בכיוון זה. האיסור לגעת ולקיים יחסי מין - יוצר כמיהה וגעגוע, שאצל זוגות שלא מקיימים זאת -זה נגיש כל הזמן ואין איסור...
אז עלייך לחשוב על אלמנטים כאלה ולקיים שיחה עם בעלך ולראות מה מכל זה מתאים לכם ומה לא מתאים. מאוד יתכן שהוא מרגיש בדיוק אותו דבר.

אגב, עצם השיחה על פלירטוטים, יכולה אף היא ליצור יותר ריגוש לנוכח הסכנה האפשרית. הרי שיחה כזאת מעלה את מפלס החרדה - יוצאים מאזור הנוחות בשיחה כזאת, אבל יש בכך כדי לנער את האבק מן היחסים ולהפוך אותם ליותר חשופים,יותר מאתגרים. אם תספרי לו - אולי זה ידרבן אותו לעשות כלפייך יותר דברים רמנטיים. יותר חיזור, יותר מחמאות. תלוי איך את מספרת לו על כך. אני מניחה שאם הוא יספר לך על מישהי שהוא נדלק עליה - זה ידרבן גם אותך להשקיע יותר בהופעתך החיצונית ואולי להיות גם יותר לוהטת במיטה...

מקווה שהצלחתי לעזור במשהו.

לעניין הנידה שהוזכר בהודעה עליי לציין שזה באמת עוזר מאוד מאוד להחזרת התשוקה בדיוק היום יש לי מקווה סה"כ אחרי שבוע וחצי שלא היינו יחד ושנינו עם פרפרים בבטן בעלי לקח חופש מהעבודה כדי להפתיע אותי (אני עדיין לא יודעת מה ההפתעה אבל בטוח יהיה מהמם) כל עניין הנידה אם שומרים אותו באופן מלא מוסיף המווון לחיי המין ומפריח את הזוגיות גם אחרי 40 ש' זה קשה אבל שוווה בהצלחה!

שלגיה יקרה,

הדבר החשוב ביותר הוא שלך יהיה טוב ושאת תהיי מאושרת. כאשר את תהיי במקום שטוב לך, את בטוחה בעצמך, סומכת על עצמך ומעריכה את עצמך כראוי, ילדייך לא רק שיעריכו אותך נכונה, אלא שגם להם יהיה טוב, בניגוד למצבכם כיום, כאשר לאף אחד לא טוב, בלשון המעטה.
מפנייתך עולה כי התייחסותו של בעלך כלפייך אינה ראויה כלל. הוא מדבר אלייך בלשון לא מכובדת, לא מסייע לך ולא רגיש אלייך, צרכייך ורצונותייך. לא ציינת כמה זמן אתם כבר בטיפול זוגי, אולם ציינת שאת חשה שאין לכך תוצאות רצויות עבורך. טיפול לא יכול להיות אפקטיבי כאשר המטופל/ים לא משתפים פעולה ולא עושים למען עצמם, במסגרת או מחוץ לטיפול. לאור האופן שבו תיארת את התנהלותו של בעלך נראה לי שהוא לא משתדל יתר על המידה, בלשון המעטה, להביא לכך שהטיפול הזה יסייע במשהו.
מאחר ואתם כבר בטיפולו של איש מקצוע, הייתי מציעה לך לפנות אליו ולבקש ממנו, במידת האפשר, מפגש שהוא כולו עבורך. במפגש זה בדקי את האפשרות לעשות אתנחתא בטיפול הזוגי (לאור התנהלותו של בעלך) ולהתמקד בתהליך מחזק ומעצים עבורך. אני חושבת שאת זקוקה לסיוע מקצועי אשר יוכל לחזק אותך, להחזיר לך את האמון בעצמך ולתת בידיך כלים להתמודד נכון עם מציאות חייך, כך שתוכלי לקחת את ההחלטה הנכונה ביותר עבורך ועבור ילדייך מתוך תחושת עוצמה ושלמות פנימית. כאשר תאמיני ותבטחי בעצמך תוכלי להתמודד עם הקשיים בדרך.
באשר לחלוקת הרכוש, אני חושבת שכדאי שאת הסוגיה הזו תבחני מול עורך דין. בעלך לא יוכל למנוע ממך ומילדייך את המגיע לכם בדין.

אלון יקר,

מאחר וציינת מעט פרטים בפנייתך אוכל להתייחס באופן כללי בלבד ואתייחס ראשית לניסוח בו בחרת להתחיל את פנייתך אלינו לפורום. כתבת שהבחורה מדהימה. למילה הזו יש המון פרשנויות, השלכות ומשמעויות ויחד עם זאת כולן מביאות למסקנה שהבחורה ממש מוצאת חן בעיניך, שהיא עונה על הרבה מציפיותיך באשר לזוגיות ושטוב לכם יחד, ומאחר וציינת בדבריך שהכרת מישהי, אני מניחה, שזה קרה אך זה לא מכבר.
לאור כל זאת אני מציעה לך לזרום עם זה, לאפשר לכם להכיר זה את זו טוב יותר וליהנות מה"יחד" שיש לכם. אני משוכנעת שכאשר תלמדו להכיר אותה טוב יותר תשכילו לעשות את מה שנכון עבור כולכם.
לגבי הילד, בגילו הצעיר, חשובה לו מסגרת משפחתית חמה ואוהבת, מסגרת אשר תוכל להקנות לו ביטחון ויציבות ולעשות "תיקון" על החוויה המשפחתית הפחות מוצלחת שהוא ידע בגיל צעיר יותר. אם תחושו שאתם, הגדולים, מסתדרים היטב, אני מניחה, שההשפעות על הילד תהיינה חיוביות גם כן.

לבן שלי היתה פרשה דומה מאוד....אני לא אהבתי את הקשר הזה ..תחשוב מה יהיה עוד מס שנים שיהיו ילדים משלכם איך תרגיש כלפי הילד שאינו ממכם זה קשה להשקיע בילדים היום בכלל וביפרט שהילד של גבר אחר סיפור לא קל ..לדעתי תעזוב מוקדם יותר ממה שחשבתה ..בהצלחה

רוני יקרה,

אשמח באם תוכלי להוסיף מעט פרטים על-מנת שאוכל לנסות ולהשיב לפנייתך.
האם ייתכן כי בן-זוגך מאוד עסוק ועמוס ואולי אף טרוד במשך היום בעבודתו ועיסוקיו וזו הסיבה בעטיה הוא לא מתפנה לדבר איתך במהלך היום?
ציינת שהוא מתנהל כך מזה זמן מה, האם לפני כן המצב היה שונה? האם הוא היה מתקשר במהלך היום בשעות מוקדמות יותר? מספר פעמים ביום?
במידה וכן, האם קרה משהו שגרם לו לשנות את התנהלותו, נניח עומס בעבודה, שינויים במישורים שונים בחייו?

חלי היקרה,
צר לי על מה שאת עוברת ואני מאחלת לך שתצאי מן המצב הזה במהרה.
לאור מה שאת מספרת, תהיי זקוקה לעזרה חיצונית. כתבת שהטיפול הנפשי שקיבלת לא עזר לך בצורה ממשית. יתכן שאת צודקת. לא כל טיפול או מטפל הינו מתאים לכל אדם. אבל יתכן שללא הטיפול מצבך היה עוד יותר קשה.
בכל אופן זה הזמן להתחיל לחשוב על עתידך. הצעדים שתעשי בשנה הקרובה יקבעו במידה רבה את השנים הבאות, ולמרות המכה שחטפת, יש במה שקרה גם צדדים חיוביים. כל דלת שנסגרת מאלצת אותך להתחיל לחפש פתחים חדשים. את ודאי יודעת שנשים רבות חוות את אותה חווייה של גירושין ומצליחות לצאת מזה. נכון שזה לא פשוט ולוקח זמן, אבל ניתן להשתקם ויש אפשרות שלאחר כמה שנים תרגישי שקרה לך דבר טוב ומשחרר.
לא סיפרת האם את עובדת? האם יש לך חברה טובה? משפחה שתומכת? כל אלו הינם דברים שעוזרים ותומכים, אם הם קיימים. ובנוסף:
יש לשקול במצבך הנפשי אולי לקחת תרופות נגד דכאון מקבוצת הפרוזאק, שאינן ממכרות ויש להם מעט תופעות לוואי, ולקיחתן מאוד משפרת את החשיבה החיובית ואת האופטימיות.
כדאי לך להתייעץ על כך עם רופא המשפחה ואם זה לא מספיק - עם פסיכיאטר של קופת החולים שלך.
פעילות גופנית סדירה ויומיומית כגון הליכה - רצוי בפארק, בחיק הטבע, או על שפת הים - מאוד משפרת אף היא את מצב הרוח.
תחביב שגורם לך הנאה, אף הוא יכול להועיל.
אם את חובבת טיולים ומתעניינת בלימודי ארץ ישראל, את יכולה להירשם למכון אבשלום בתל אביב ושם למצוא גם הרבה חברים חדשים, אנשים בגילך באיכות טובה.
מכל הדברים שכתבתי, רצוי להתחיל בפעילות אחת לפחות - לא הכל בבת אחת, ואני מאמינה שתתחילי לצאת מן המצב הזה.
אם כל זה לא יעזור, חפשי לעצמך טיפול פסיכולוגי נוסף,אצל מישהו אחר,בתקווה שאדם אחר או גישה טיפולית אחרת יועילו לך יותר.

שיהיה בהצלחה!!!

אחד יקר,

גם אם החברות האמיצה והקשר המיוחד ביניהן כאילו מאפשרים לחברה לגיטימציה להתערב יתר על המידה (ואין זה כך) אני חושבת שלא נכון יהיה להעמיד אולטימאטום לבת-זוגתך. מעבר לעובדה שאולטימאטומים הינם דרך פחות מוצלחת, שהרי הם חד-צדדיים ואינם מאפשרים מקום לשיח פתוח וכן ולהבעת דעות ורגשות זו דרך אשר גורמת לצד אשר נאלץ, לכאורה, לקבל את האולטימאטום, להיכנס (כמעט באופן אוטומטי) למצב של אנטי ולא למקום של רצון טוב. אך טבעי הוא שכאשר מקבלים החלטה חד-צדדית אשר משפיעה על אנשים נוספים, המושפעים הנוספים חשים שלא בנוח, בלשון המעטה, ומתוך חוסר נוחות זו הם מנסים יותר להתמרד מאשר לנסות למצוא פתרון ו/או דרך יחד עם האחרים וזאת על-מנת להגיע להסכמות מקדמות ונכונות לכולם.
אני מבינה שבחרת בדרך זו מאחר וחשת צורך להגן על עצמך, גם בהווה וגם בעתיד, וכי חשת כי למעשה אין לה ברירה אחרת, אולם, אני חושבת שיש לך. בפועל העמדת את בת-זוגתך במקום לא נעים ולא נוח. היא כאילו צריכה לבחור ביניכם ושניכם מאוד חשובים לה. זה לא ממש הוגן להביא אותה למקום הזה.
לחילופין אולי פגישה משולשת של שלושתכם ושיח פתוח וכן ביניכם יוכל להביא לתוצאות טובות יותר ולהיעשות באווירה נעימה יותר.
ציינת כי אתה מאוד אוהב את בת-זוגתך ומוכן לעשות הכל למענה, כמעט. נראה לי כי פגישה משולשת שכזו יכולה להיכלל ברשימת הדברים שתוכל לעשות למען הזוגיות שלכם.
אני מניחה, שלאור תחושותיך לא יהיה לך קל להציע זאת ולקיים פגישה כזו אך זו נראית לי דרך נכונה יותר ואפקטיבית יותר.

ההכרונת המשולשת היא רבת שנים(למעלה מעשור) וההיסטוריה לימדה אותי שאני לוקח סיכון גדול מאד. אני מבולבל,אני יודע שאני מתחתן עם חברתי, אני בפירוש לוקח סיכון.
ועוד משהו קטןשאלה מקצועית, אדם אשר אינו אוהב להתנשק הוא אדם שיש לו בכל זאת משיכה. זט בעיה נוספת לצערי.

אחד יקר,

בכל סיכון יש סיכוי לאושר, הגשמה, מימוש, אהבה, חברות, זוגיות וכו'. תלוי בנושא העומד על הפרק.
אולם, כאשר לא לוקחים את הסיכון מוותרים, למעשה, מראש גם על הסיכוי, ובנוסף יש להתחיל הכל מחדש, סיכון מחודש וסיכוי מחודש. לאחר עשור ויותר, נראה לי שהסיכון מחושב יותר במקרה שלכם והסיכוי לטוב, לאושר ולזוגיות מוצלחת הוא יותר מסביר, וכמו כן, נראה לי שגם אתה יודע זאת (אני מניחה שהיית מוותר כבר מזמן אם פני הדברים היו שונים). ציינת בתחילת דבריך שאתה אוהב את זוגתך ואהבה כה עזה לאחר תקופה כה ארוכה לא משחררים למרות הקשיים החיצוניים. עשה את מה שצריך (שיחות הבהרה עם החברה ובת-הזוג, אל תאפשר לה ל"היכנס ביניכם", העמד אותה על מקומה במידת הצורך) כאשר אתה חש שהגיעו מים עד נפש, כמו בתקופה זו, אולם החזק חזק בזוגיות היפה שיצרתם יחד, נראה לי שהקשר שלכם, זוגתך ואתה ראויים לזה ושווים את ההשקעה, ההתמודדות והמאמץ.
באשר לשאלתך בנושא הנשיקה והמשיכה, ניתנו לכך לא מעט פרשנויות על-ידי סקסולוגים ופסיכולוגים רבים. יש הטוענים שלעיתים עם הזמן מתרחש שינוי התפתחותי באחד מביני-הזוג ובן-הזוג השני נשאב לתוך השינוי הזה. כך שכאשר האחד לא מוצא בזה יותר את האינטימיות, הכיף, הריגוש והחוויה האינטימית, בן-הזוג השני מקבל זאת וזורם עם זה. זה כמובן בהנחה שבתחילת הקשר שלכם נהגתם להתנשק ועם הזמן והתפתחות הזוגיות חלו שינויים וזה אחד מהם.
אחדים טוענים כי זה איכשהו קשור לחווית הינקות הראשונית מהשד או מבקבוק, לצורך העניין. אם החוויה הייתה טובה והיו כרוכים זה רגשות של אהבה, חום, עידוד, תמיכה ונוכחות אימהית אזי, הבוגר אוהב את ההתנשקות ואילו במידה והאם הייתה חסרת סבלנות או סבלה מכאבים בעת ההנקה, הייתה זו חוויה שלילית עבור הילוד אשר משפיעה עליו בנושא הנשיקה. בכל אופן, הנשיקה אינה קריטריון ומדד לטיב היחסים האינטימיים בין בני-הזוג. חשוב שהנושא יהיה פתוח וכן ושאפשר יהיה לדבר על הכל ולהגיע לעמק שווה. הכל ניתן לשיפור, לשינוי וללמידה. תלוי ברצונם הטוב וברמת ההתחשבות של בני-הזוג זה בזו.

מיטל יקרה,

כאם אני יכולה להבין את הרצון שלך לילד נוסף כמו גם, את רצונך בכך שגילאי הילדים יהיו קרובים. יש לכך הרבה יתרונות. יחד עם זאת, קיימים לא מעט יתרונות גם כאשר קיימים פערים גדולים יותר בין הילדים. הגדולים יכולים לסייע יותר, קבלתם של הקטנים וה"חדשים" עשויה להיות קלה וחלקה יותר והחזרה שלך לעיסוק בתינוקות, לאחר שהגדולים כבר בגרו קצת, יכולה להיות חוויה בוגרת, בשלה ורגועה יותר וזאת מעבר לעובדה שיהיה לך, אישית, קל יותר ותוכלי לתת מעצמך יותר לרך הנולד.
אני מבינה לליבך גם לגבי הרצון והצורך שלך בעצמאות ובלקיחת החלטות על חייך וחיי משפחתך ללא צורך באישורם של חמיך וחמתך, אולם, מאחר ואתם גרים בבית השייך להם ומאחר ואתם נעזרים בהם (או שהם מוצאים לנכון לסייע לכם, מרצונם הטוב) כלכלית אני חושבת שדרך מחשבתו של בעלך נכונה. הוא חש שאינו מסוגל לקחת על אחריותו, במישור הכלכלי, הוצאות של ילד נוסף (ויש הוצאות נוספות). בראייה שלי הוא מתנהג באחריות ובבגרות. הוא מודע למגבלותיכם הכלכליות ומודע לכך שאתם נעזרים, על בסיס קבוע ולא מעט בסיוע כלכלי מהוריו ואינו רוצה להכביד עליהם עוד, מה עוד, שאני מניחה שלא לגמרי נוח לו להמשיך ולהיעזר בהוריו, במובן הכלכלי, בהיותו בעל משפחה משלו. הוא הביע את דעתו בפנייך ומאחר ולא קבלת אותה הוא הציע לשאול את הוריו, ושוב, מאחר והם נושאים בחלק מההוצאות, זה נראה לי הוגן.
לא אוכל לומר עם חמתך מחפשת עבורך עבודות כי היא חושבת שעלייך לעבוד מחוץ לבית או כי היא חשה קושי עם הסיוע הכלכלי עבורכם, אולם, עצם העובדה שהיא מחפשת עבורכם מקורות הכנסה נוספים מעידה על העובדה שאין זו תקופה טובה להכביד עליהם עם הוצאות נוספות.
במילים אחרות, כאשר מדובר על הרחבת המשפחה מדובר גם על היכולת לספק לרך הנולד באופן שוטף את צרכיו באופן כזה שזה ישתלב עם צרכי המשפחה הקיימת ולא יגרע ממישהו אחר לטובת התינוק החדש.
לאור זאת, למרות הרצון והצורך שלך בילד נוסף בתקופה הקרובה, אני חושבת, שנכון יהיה להמתין עם זה מעט, עד אשר מצבכם הכלכלי ישתפר ויתאזן כך שתוכלו לאפשר לעצמכם להרחיב את המשפחה ללא דאגות כלכליות או צורך להישען כלכלית על המשפחה המורחבת.

שלום לך מוניקה אז ככה ההורים שלו עוזרים אבל לא כול יום הם לפעמים קונים טיטולים או שקצת בגדים. הבית שאנו גרים ההורים של בעלי בנו אותו בכדי שזה יהיה לבעלי הם יושבים טוב . אני לא חושבת שצריך לשאול ותם עם להביא עוד ילד או לא 1.ביגלל שפיזית הם לא עוזרים לנו אני מסתדרת עם הבנות ללא עזרה של אף אחד 2. כי הם לא ממש עוזרים לנו כל מה שהם עושים זה מרצונם ואלו הנכדים והבן שלהם. חיפוש העבודה כל הזמן מקנאה אליי שאני בבית ושהבן שלה עוד לא משנה לה כמה ארוויח העיקר שאני יסים שאת הבנות במסגרת ושהיא תראה אותי עובדת וזה מרגיז אותי כי היא לא חושבת בהיגיון. פעם יא אמרה לי אנשים אומרים לי מה את שיש לך כסף עובדת והכלה שלך יושבת בבית אמרתי לעצמי אלו אנשים אלו מענין בטוח שהיא זאת שאמרה את זה לעצמה מה אכפת לה עם אני יושבת בבית והיא לא הרי כל אחד והבחירה שלו ולא ביגלל שהיא הביאה לבעלי שזה הבן שלה אי צריכה לשלם את המחיר .

מיטל יקרה,

תודה על תגובתך ועל ההבהרות. הדברים נראים לי כעת מעט שונים, אני מאמינה שאני מבינה טוב יותר את מציאות חייכם.
לבעלך מאוד חשובה ברכת הדרך של הוריו, כנראה. מעבר לזה, אולי זה מוסיף לביטחונו בעשייה שלו. בכל אופן, הייתי מציעה לך ל"פתוח" את הנושאים אשר מטרידים אותך ו"לשים אותם על השולחן" לדיון פתוח, של כל המשתתפים. דברי עם חמתך על רצונך להישאר בבית ולגדל את בנותייך. עליה להבין גם את נקודת המבט שלך. את רוצה, בוודאי, לממש את אימהותך ולהיות עם בנותייך בשנותיהן הראשונות. זה כמובן, ייטב גם עם הילדות. בנוסף לא בטוח שכלכלית משתלם לך לצאת לעבוד ולהשאיר את הבנות במסגרות שונות. עליה להבין שלא נוח לך עם הלחץ שהיא מנסה להפעיל עלייך ואני מאמינה שכאשר את תאמרי לה זאת תהייה לזה משמעות גדולה יותר מאשר אם בעלך יעביר לה את המסר.
בנוגע לרצונך בילד נוסף, אני מאמינה שהרחבת המשפחה צריכה להיעשות מתוך בחירה משותפת של שני ההורים. בעלך לא מרגיש בנוח/בשל לכך כעת. אולי כדאי שתבדקי מה מפריע לו ואם יש צורך אולי כדאי להמתין עם זה עוד קצת זמן.

לא נכון!!פשוט לא מצאת את הבחורה הנכונה. לדעתי.

צא/י מהסרט...
עוד לא מצאת את הבחורה, כבר 4 פעמים מצאתי את הבחורה...
עם האחרונה ממש חשבתי שמצאתי את האישה המושלמת
אבל בסוף כלום לא מספיק להן!!!!

אז לא מצאת....בן כמה אתה?

לפני שאני אענה על הבעייה שהצגת אני חייב לומר לך שאני מבין אותך באיזשהו מקום ואני בדיוק כמוך, גם אני טוב מדי. וגם לי היו פרידות שנבעו בדיוק מהמקום הזה, כשהאחרונה בהן הייתה לא מזמן - ככה שאני האחרון שתוכל לומר עליו שלא מבין אותך.

מצד שני, אני מנסה לחשוב הפוך :
אם אותי היו ממש רוצים, ומפנקים (כמובן שזה תלוי במינון, אני לא אומר שבמינון סביר זה לא טוב) ונותנים לי כל מה שאני רוצה ללא מאמץ - זה היה מוציא לי את האתגר מהקשר. ואני יכול לומר לך שגם לי זה קרה, דווקא בנות שממש רצו אותי וחיזרו אחריי - "עשו לי את זה" הרבה פחות . כך שעם כל הצער שבדבר (ושוב אני אומר, אני בד"כ הייתי בצד שלך) כנראה שזה הטבע האנושי. אין לנו מה לעשות אלא להשתנות - ואני כבר עשיתי זאת חלקית.

אין בן אדם שמחפש שיהיו אליו מאנייקים, אבל אין מישהו שרוצה שהכל יבוא לו בקלות (בנושא של קשר זוגי) וקצת אתגר ומאמץ לא מזיקים

בעילום יקר,

אני מסכימה עם H. "סבלת" עד כה מחוסר מזל. למרות שזה קרה לך כבר ארבע פעמים, כפי שכתבת, אין זה מעיד על שום דבר עתידי. בראייה שלי אין דבר כזה טוב מידי כפי שאין טובה מידי. הבנות שפגשת עד כה פשוט לא השכילו להעריך את טוב ליבך. חבל שבסופו של דבר אתה הוא זה אשר נפגע מכך.
הסתכל קדימה, הישאר כפי שהינך בדיוק ואני משוכנעת שכאשר הבחורה הנכונה עבורך תגיע היא תדע להעריך את טוב ליבך, את אהבתך ואת הנתינה הגדולה והאינסופית שלך.