פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

קירה היקרה, ראשית, תודה על התיאור המדוייק, מכיוון שזה ממש עוזר לי להבין מה קרה.
כתבת שחשוב לו לשוחח מהר על כל מריבה קטנה על מנת לא לגרור את הריחוק. זה מעיד על הקושי שיש לו להישאר מרוחק, בלי שהוא יודע איפה הוא עומד איתך ומה קורה.
ואז, כאשר התפתחה מריבה גדולה, ושימי לב שהנשק שלך היה שתיקה (שזה הנשק הכי יעיל שלך כלפיו...) וגם בהמשך כאשר אמרת לו "אין לי מה להגיד לך עכשו" - הוא כנראה נכנס למצוקה גדולה. זה גרם לו להרגיש חוסר אונים: אם הוא רוצה קירבה - הוא חייב להגיד לך את המילים "הנכונות" (להן את מצפה) אחרת אין קירבה. כלומר הרגיש שאת אונסת אותו להתנצל.
אני חושבת שחוסר החופש הזה לבטא את מחשבותיו והאילוץ לשחק רק על פי הכללים שלך הציף אותו בין היתר בתיעוב עצמי, על כך שהוא מתקפל ושאסור לו להגיד את מה שהוא רוצה להגיד, אחרת תמשיכי לכעוס ולהתרחק.

בתשובה שלי הדגשתי עבורך את התרומה שלך לריב, אבל לי זה ברור שכל אחד מכם פשוט נתקל הפעם בדיוק בנקודה הכי רגישה שלו.
בעיני מה שקרה אינו קשה לפתרון:
עצם ההבנה מהי הנקודה הרגישה של כל אחד מכם - אז לאחר הסבל שגרמתם זה לזו צריך להתיישב, לנתח את מה שקרה ובמקום להאשים או להצטדק - נסו להיות יצירתיים ולהעלות רעיונות איך להבא תוכלו לנהל ריבים.

למשל:

הוא צריך לקבל שלפעמים את פגועה וזקוקה למרחק ולא מתאים לך לנהל שיחה הגיונית כאשר את בתוך סערת הנפש. עליו לפתח את היכולת שלו לדחות קצת את השיחה לזמן בו תתקררי ותהיי שקולה יותר. זה לגיטימי. רק צריך להגיד לו מתי כן תוכלי לדבר. נניח בעוד שעה/ כמה שעות וכו', כדי שיידע שזה הולך לקרות בקרוב. הידיעה הזאת, לשמוע ממך מתי - במקום שתתעלמי ממנו ותשתקי - זה יקל עליו.

ואילו את צריכה להבין כמה קשה לו כאשר את שותקת או מתרחקת ולחזור לשיחה איתו כמה מהר שאת יכולה - כאשר את מרגישה שקצת נרגעת. לא למשוך זאת עוד ועוד כי את כועסת ומאוכזבת ומגיע לו עונש!

ולבסוף - כל אחד מכם צריך ללמוד להתנצל על הכאב שהוא גרם - בכוונה או שלא בכוונה, כלומר להכיר בכאב. נראה לי מדברייך שלאורך כל הזמן הרגשת זאת היטב, ועשית כמה דברים בכיוון כמו לחבק אותו ולהזמין אותו לישון. אבל חשוב גם להגיד במילים על מה את מצטערת שעשית, מתוך ההבנה מהו הכאב שנגרם לו.

מאחלת לשניכם הצלחה, אל תוותרי על אהבה כזאת!

ימית יקרה, היה עוזר לי אילו היית כותבת בני כמה אתם, ומה זה "הרבה זמן", ומה זה "נמצאת בקשר" האם זו זוגיות מלאה, כולל יחסי מין? עם מחוייבות ובלעדיות זה לזו?

את מראה לו שמעבר ליוזמה זאת נמשכת עליו? את גורמת לו להרגיש סקסי ונחשק? אני יודע שזה אמור להיות הדדי אבל יכול להיות שאת צריכה לנסות למשוך אותו יותר בפאן המיני. אגב את טיפוס מיני ? אני ממליץ לך לשלב אביזרי מין לזוגות. בהצלחה !

למה לדעתך הוא שונא אותך?

הי מישל,

נשמח אם תוכלי לספר קצת יותר כדי שנוכל להתייחס.

הי נטלי,

לאורך הודעתך אני חשה כי הפער בגילאים היה בולט מבחינתך בקשר, היה לך צורך לחנך אותו, הדבר התבטא גם ב"אישורים" וקבלת לגיטימציה מאמא שלו וכו'- בעיות שהפריעו לך בקשר. מבחינת רגשות- את מתארת אותו כטוטאלי, מוכן לעשות בשבילך הכל, ואילו את פחות מסורה, לא ממש רצית להתאהב בו, וגם כאן נוצר איזשהו פער מבחינתך.

ה"סנקציה" שהטלת לגבי המשך הקשר- אם לא נעבור לגור יחד ניפרד- מסוכנת לכאורה, אם אינך מתכוונת אליה באמת. כי תמיד קיים הסיכוי שאכן תיפרדו מבלי שהתכוונת, וזה פחות או יותר מה שאת חווה כיום. לצערנו אי אפשר ממש להחזיר את הגלגל אחורה. הפערים שאת חווית בבגרות, בגילאים, בתלות בהורים, בתפיסה הכלכלית כנראה הגיעו לך לגבול מסוים של יכולת הכלה, לא יכולת כבר להכיל את הקשיים ולכן נפרדת ממנו בתוך כל הסערה הזאת. הלחץ הזה שהוא חווה, הדחיקה לפינה- קיווית שזה מה שיגרום לו לשנות את ההחלטה בדבר מגורים יחד. אבל האם משם צריך לפעול? האם מתוך הלחץ צריך להחליט אם לגור ביחד, להתחתן, או כל החלטה הרת גורל אחרת?

ברגע שביצעת מעבר אליו, למעשה קיבלת את "ההוכחה" שהוא לא בשל לכך- כפי שלאורך הקשר הוא התנהג לגבי קבלת ההחלטה הזאת. הוא החליט שטוב לו לבד והוא לא בטוח לגבי המשך הקשר- וזה קרה למיטב הבנתי לאחר שאת אמנם ויתרת על מגורים אבל כן עברת לגור איתו יחד, ז"א הצורך שלך בסופו של דבר כן סופק בדרך זו או אחרת. הוא כנראה לא היה שם אי פעם, וגם כיום לא. משהוא ראה כמה את רצינית ואפילו הסכמת לעבור לגור אצל הוריו- הוא כנראה גם הבין שאי אפשר להחזיר את הקשר למה שהיה, שאת רצינית לגבי החלטתך, לא מוכנה לוותר- והוא לא הרגיש שיכול מלא את הדרישה שלך. היא אכן גבוהה לו מדי כרגע. אפשר להסתכל על זה מכיוון אחר- הוא היה מאוד כן וגלוי איתך- אני לא מסוגל לתת לך מה שאת כ"כ צריכה.

אני לא בטוחה שלהגיד "הוא ויתר עליי" זה נכון, קודם כל את הפרידה הראשונית את ביצעת ולכן אולי היה לו קל יותר "להמשיך" את המהלך הזה. דבר שני- הוא כנראה נקרע בין הצרכים שלו לבין הצרכים שלך. לא היה שם צורך משותף של שניכם לגור יחד, אלא רק שלך, ובזוגיות- מדובר בפער די משמעותי, התחושה של לחיות עם בן זוג ללא יכולת לספק אותו, כאשר עננה של פרידה מרחפת אי שם- לא פשוטה כ"כ. מאידך- גם לך לא היה קל להמשיך באותו פורמט של קשר.

לכן אם נסתכל על זה "קר", אני לא בטוחה שזאת היתה החלטה לא נכונה. אני חושבת שכיום את באופן טבעי עסוקה בעלבון, בפגיעה ובדחיה. לאור התנהגותו הטוטאלית והמסורה לאורך כל הקשר, לא ציפית שיפרד ממך בסופו של דבר. לדעתי הוא הבין כמה את רצינית והיה גלוי איתך ועם עצמו- שהוא לא נמצא בשלב הזה. נסי לראות את זה כך.. אולי תחושי הקלה מסוימת..?

אדווה יקרה,

אני מבינה לליבך. כאם את מאחלת לבתך חיים טובים ומאושרים והתחלה של חיי נישואין, טובה ורגועה, ככל האפשר, עם בן-זוג מתאים וראוי לה האוהב אותה, מאמין בה ובקשר שלהם, תומך ומפרגן.
על-מנת שאוכל להתייחס לשאלתך אשמח לקבל ממך מעט יותר פרטים.
איפה בדיוק "יושב" הקושי של בן-הזוג הנוכחי של בתך?
האם זו העובדה שהייתה לה מערכת זוגית מלאה עם מישהו בעבר?
האם בתך עדיין בקשר עם הבחור ההוא?
האם משהו בהתנהלותה מעיד על רגשות שעדיין עשויים להיות לה כלפי האקס והדבר בא לידי ביטוי באופן כלשהו? במילים אחרות, האם יש לבן-זוגה הנוכחי סיבה להטיל ספק בנאמנותה כלפיו?
האם הקשר הקודם הסתיים לפני פרק זמן קצר יחסית ובן-זוגה הנוכחי חושש שהיא לא "סגורה" על הקשר עימו או לחילופין שהוא משמש לה מעין "פלסטר"?

הוא לא מסוגל להתמודד עם זה שהיה לה קשר אינטימי עם גברים לפניו. ולא מדובר בילדונת, אלא בבת עשרים ושש, שהיו לה בעבר 3 חברים. מעולם לא התחילה בקשר חדש בטרם סיימה את הקודם. היא מאוד הגונה וישרה. בדיעבד היא מודה שזו כנראה הייתה טעות מצידה לספר לו על חבריה הקודמים. היא עשתה זאת מתוך אמונה שקשר טוב יש לבסס על אמירת אמת. היא אוהבת אותו אהבה עמוקה. היא נאמנה. תמיד הייתה נאמנה, והוא כל העת (לאור ההיסטוריה שלה) מטיל ספק בנאמנותה.....וזה עוד טרם נישואין. מלבד בעיה זו שמאוד מטרידה אותה, בתי רואה בו את בן הזוג האידאלי.

בקיצור, אין שום דבר בהתנהגותה שעלול לגרום לבן זוגה לחוש חוסר ביטחון בנאמנותה.

אדווה יקרה,

ראשית, תודה על תגובתך ועל ההבהרות. עתה אני מבינה כי ה"בעיה" טמונה אצלו.
אני מסכימה עם בתך בנוגע לכך שקשר טוב ויציב מושתת על אמירת אמת, גם אם האמת הזו לכאורה כבר אינה רלוונטית, כמו מערכות הקשרים הזוגיות אשר היא ניהלה בעבר, לפני שהיא פגשה בו ולפני שנרקמה ביניהם מערכת זוגית.
למיטב הבנתי, למרות האהבה הגדולה אשר בתך חשה כלפי הבחור יהיה לה קשה לנהל איתו זוגיות שלווה ובונה אם הוא לא יצליח להתגבר על מכשול הקנאה ולא יצליח לשים את העבר במקומו ,בעבר, ולהתקדם יחד עימה לצמיחה ויצירה זוגית משותפת. נראה כי הקנאה הזו, הקיימת בכולנו ברמה כזו או אחרת, נמצאת אצלו במינון גבוה יותר, מה שמקשה עליו להתמודד עם העובדה שחברתו בהווה ואשתו לעתיד כבר ידעה גברים אחרים בעבר. העובדה שהוא מטיל ספק בנאמנותה, למרות שהוא מכיר אותה מספיק טוב על-מנת לחשוב על מיסוד הקשר עימה מעידה על הקושי שלו לשלוט ברגש הקנאה.
אם בתך חשה כי בחיר ליבה יוכל להתגבר על התחושות הללו, המעיבים על הקשר שלהם (לבד או בעזרת איש מקצוע), אזי יש מקום לבדוק זאת ולהציע לו דרך לפתור את הסוגיה המעיבה הזו. במידה והוא יתרצה ויצליח לשרש את התחושות הללו מתוך הבנה שעברה הזוגי אינו חלק ממנה היום, אני מאמינה כי הזוגיות שלהם עשויה לעלות על המסלול הנכון עבורם. יחד עם זאת, עליה להביא בחשבון כי רגש הקנאה הינו רגש מאוד חזק והוא עשוי להמשיך ו"לחיות" ביניהם ואיתם במידה לא מועטה במהלך חייהם המשותפים ובנוגע לנושאים שונים.

הי ANGIE,

אני יכולה להבין את רצונך ואת געגועייך לחזור אל האקס. בעוד הוא רצה להמשיך הלאה ולהתנסות את דווקא חווית קשר שסיפק אותך והיום את מעוניינת לחזור או לפחות ליצור קשר מחודש.

העובדה שסיפרו לך שהוא לא באמת התנסה בינתיים אכן מלמדת על כך שהסיבה לא השתנתה ולא נמצא מענה לחוסרים שלו, מעבר לזה- בכל אופן הוא לא מחפש משהו רציני כרגע. נשמע שהוא שלם עם ההחלטה הזאת.

התחלת עם "עם בואו של החורף".. וטבעי שיהיו תקופות כאלו שדברים יצופו חזרה אלייך, זה יכול לקרות גם בהמשך. חשוב שתדעי להתמודד עם זה. בשורה התחתונה האשמה שאת חשה לא תוביל אותך למקום טוב. כתבת יפה ומדויק עד כמה זה לא מתאים להישאר בזוגיות עם אדם שלא מעוניין באמת בקשר. ומהנקודה הזאת את צריכה להמשיך כי זו חשיבה בריאה יותר, מאשר לחשוב איפה לא היית בסדר. היית מי שאת- ולשם כך קיימת זוגיות- על מנת שנביא בדיוק את עצמנו אליה.

לא הייתי חושבת לחדש איתו קשר, בהתנהגותו הוא בהחלט מראה כי אינו בשל או מעוניין בקשר רציני, לא משנה האם קיים קשרים בינתיים או לא. משנה שהוא אכן ללא זוגיות ונהנה מהשקט שלו. לך, מגיע מישהו שכנראה בשל ובוגר יותר לחיים משותפים, ואין לי ספק שתמצאי.

שלום אנונימוס,

"להתגבר" על פרידה זה תהליך ארוך לצערנו. אתה נמצא כרגע בשיאו- 3 שבועות לאחר פרידה. לא ממש הקלת על עצמך ונשארת איתה בקשר ידידותי, אתה תפעל נכון יותר אם באמת תחליט כפי שאמרת- שיהיה ניתוק מוחלט. הפגישות איתה מציפות הכל, בעיקר שהיא הצד הנפרד ואתה הצד שקיבל את הבשורה. יהיה מאוד קשה להתגבר על הקשיים אם תמשיכו להיות בקשר- זאת אחת הסיבות שקשה לך מאוד להתגבר ואתה עסוק במחשבות כל היום.

תהליך הפרידה נחווה למעשה כתהליך אבל, אובדן- על משהו שהיה ואיננו עוד. להבדיל, כשאדם משמעותי נפטר- תהליך האבל ארוך אף הוא. יש להתרגל מחדש למציאות אחרת לחלוטין, הזכרונות והגעגועים רק מקשים לפעמים.

לכן מה שחשוב שקודם כל תזכור שאם לא היית מגיב כך- לא היית מגיב באופן נורמלי. דבר נוסך הוא מימד הזמן- תהליך פרידה ועיבודה יכול לקחת הרבה זמן, וחשוב שתאפשר לעצמך את הזמן הזה. אתה "מורשה" וזה בסדר להיות עצוב, עסוק במחשבות, ברצון לחזור ובגעגוע. זה נכון להרגיש ככה כרגע. כל עוד תילחם בזה זה שוב יגיח מכל מיני כיוונים. אם תקבל את התקופה הזאת יהיה לך קל יותר. כי אין פתרון קסם להתגבר על פרידה, פרט לזמן. והזמן אכן מרפא, למרות הקלישאה.

אין לי ספק שבעוד תקופה תסתכל אחורה ועל אף הכאב אתה תחוש קצת יותר טוב.

ברור לי כל מה שאמרת ויודע שזה נכון אבל בינתיים הזמן מכאיב לי. אני בצבא וכל הזמן בגלל שמשעמם לי אני חושב על זה. אני לא מצליח להתעסק בדברים אחרים. אני יודע שיש לצבא חלק משמעותי בפרדה, בגלל שתמיד הייתי עצבני ודיכאוני בגללו. אבל עכשיו אני מבין שהיא במקום לנסות לעזור לי לצאת מזה לאחר שנתיים שאני סובל מהצבא היא ויתרה.. זה מרגיש לי שהיא עזבה אותי מתי שקשה לי, ומה היה קורה אילו אני עזבתי אותה בתקופה שהיה לה מאווד קשה. אני מחפש את הדרך להעסיק את עצמי ולהעביר את הזמן למרות שקשה ואני פשוט לא מוצא ורק מתעסק בה..

שלום שוב,

בהחלט מבינה אותך. אתה מעלה כעס כלפיה על הנטישה הזאת ברגע הכי לא נכון. יתכן ובגלל הדכאון והעצבות שהחוויות בצבא הביאו לחייך, היא פשוט לא יכלה להתמודד עם זה- ועדיף שהיא תהיה כנה ולא תהיה בקשר שלא מצליחה להיות בו תומכת או מכילה מספיק. העובדה שנשארת "לבד במערכה" בתוך הצבא- שזה כנראה המקום הפחות אהוב עליך- לא עוזרת לך להתגבר ולכן התסכול שלך לא עובר כ"כ מהר. ובכל זאת עברו רק 3 שבועות.. זה מאוד מאוד טרי.

הייתי מנסה למצוא דרכים נוספות לצאת, אפילו אם זה דורש הרבה מאמץ- להכיר עוד אנשים, עוד בנות, להיות במקומות חברתיים (בזמן שאתה יכול), לזכור שבצבא אתה נמצא לזמן מוגבל וכשתשתחרר יהיה הרבה יותר קל מכל הבחינות. פשוט לנסות להעביר את הזמן שנותר עם כמה שיותר אינטראקציות עם אנשים. גם אם תהיה פאסיבי בהתחלה, חשוב שתמצא לך אוירה מסוימת שכן יכולה להקל עליך. מעבר לכך, אולי כדאי לבדוק אם יש ביחידה שלך מישהו לדבר איתו, לשתף איתו, כדי לנסות להקל עליך עוד קצת. אולי חבר טוב, אח, קולגה?

חשוב מאוד לזכור שמדובר בתקופת צבא אולי לא מאוד חיובית- אבל היא מסתיימת מתישהו. מתישהו זה יהיה מאחוריך ותוכל לקרוא לזה היסטוריה. אז כבר תוכל לנהל את החיים שלך הרבה יותר בחופשיות לפי הרצונות שלך. ברור לי שהצירוף של הפרידה והצבא גורמים לך להיות יותר מתוסכל ולהתקשות בעיבוד הפרידה. אבל שוב- הכל זמני.

מיכל היקרה, נדמה לי שכתבת לנו פעם על הבעייה שמטרידה אותך. זה נשמע לי מוכר.
לי זה נשמע שאתם במצב תקוע, שרק הולך ומחמיר. ניסית להעלות את מה שמטריד אותך לשיחה ביניכם וזה רק נעשה יותר גרוע - זה שהוא כל כך כרוך אחרייך. והועבדה שהוא אינו לוקח את עצמו בידיים ומוריד במשקל.

אני מסכימה איתך שיש קשר בין סקס לאהבה, וככל שיעבור יותר שנים בהן את תרגישי דחייה פיזית ממנו - זה יתחבר לך לאהבה או יותר נכון לחוסר אהבה. זה מה שאני מכירה. מאוד קשה להפריד בין שני הדברים.

אדם מחפש תמיד "הלימה" בכל התחומים, ואם הוא חש פער - דיסוננס - בין ההימשכות הפיזית לבין האהבה הרגשית - עם הזמן הפער הזה מצטמצם, לאחד הכיוונים: יש כאלה שאצלם גוברת המשיכה כלפי הגבר, גם אם בתחילת הדרך לא היתה משיכה פיזית - בגלל עוצמת האהבה הרגשית. עושה רושם שאצלך הפער מצטמצם לכיוון של פחות אהבה.

מה דעתך להגיע איתו לייעוץ זוגי? יתכן שבעקבות זאת הוא יהיה יותר פתוח לשינויים.
אתם אנשים צעירים יחסית וחבל שהסקס יהיה "תקוע" עבור שניכם: הוא תמיד ירגיש שאינך חושקת בו ואת תמיד תרגישי דחייה. אז כדאי לעשות עם זה משהו אחר ממה שעשיתם עד כה.

כפי שניתן להבין מהכותרת שבחרתי אז הדרך הזו דווקא בטוחה מאוד, אבל להרס הזוגיות,
לא הבנתי למה את הולכת למקווה והאם זו פעם ראשונה או משהו חדש, בכל אופן חבל שאתם משחקים בנדמה לי במקום ללכת על הדבר האמיתי ולקיים יחסים אחד בשביל השני למרות הספקות וחוסר החשק, יש משפט שאומר תעזבנו יום יעזבך יומיים! אתם מתרחקים בכל יום יותר ויותר ויהיה קשה לכם אח"כ לגשר על הפערים שיווצרו,
-
הבנתי מדברייך שאת רוצה אבל יש לך חסמים מהעבר כתוצאה ישירה מחינוך לקוי, העניין מוכר וניתן להשתחרר ממנו עם קצת רצון וסבלנות,

לדעתי האישית בלבד, אתם צריכים לגשת לנושא מכיוון אחר לגמריי ולנסות ללמוד להעשיר את חיי הסקס ברמה הרוחנית, כך תדלגו על הפרימיטיביות בכל מה שקשור למין,
סקס טוב שעושים מאהבה אמור להקפיץ ולשדרג את טיב היחסים שלכם למקום גבוה שקשה להגיע אליו בדרכים אחרות, מאחר וציינת שהלכת למקווה אז כנראה את בחורה המתעניינת ברוחניות א"כ תמנפי את המקווה ותציעי לבעלך לחוות ביחד איתך חוויה עילאית עד הסוף!
תקראו ספרים בנושא תלכו לסדנאות תעשו את כל מה שיש באפשרותכם כדי להרגיש שאתם מחוברים לא רק בפן הפיזי והטכני אלא חיבור נפשי עמוק שמדבר על רגשות, רצונות, שאיפות, חלומות, וכו'
עוד הבנתי ממה שכתבת---
שבעלך מסתכל על יחסי מין כמשהו טכני או כמטלה שיש לבצע בתור גבר פעם ב ולכן כל הגוף שלו מתוכנן ופועל בהתאם, ואכן כך גם התוצאה, מין חפוז, יבש, חומרי, לגמור וללכת לסמן וי ויאלה לשיגרה,
אני מציע---
שתתבוננו בפלא העצום הזה, במתנה האדירה שבורא עולם נתן לברואים שלו כאן בעולם הזה, תבחינו שיש כאן עולם ומלואו, עולם שלם של מערכות ריגשיות ונפשיות שמעצימות את הקשר בין אדם לאשתו, לא סתם יש ציווי ללכת להיטהר במקווה כי ביהדות יש למין תפקיד מאוד חשוב של יצירת חיים מצד אחד ושל יצירת קשר נפשי ורגשי המשפיע במישרין על כל החיים שלנו כזוג,
-
ידוע ומופרסם שכאשר ישנה אהבה טהורה בין בני זוג והם מקיימים יחסים מתוך כבוד הדדי מרצון, ובהתחשבות אחד בשנייה אז השמיים הם הגבול, לא חסר להם כלום, יש פרנסה בשפע! כי יש לשפע מקום להכנס, מה שאין ח"ו בבית של ריב/כעס/ועצבים, שאז כביכול אין לשפע ולשאר הדברים הטובים להכנס, כי מי זה אוהב לשבת בבית מלא כעסים? כן זה כתוב לא אני המצאתי את זה, "איש ואשה זכו" שכינה בניהם. לא זכו,,, אש אוכלת בהם ח"ו, שימי לב באותיות של > איש ואשה, יש י' באיש וה' באשה, תוציאי את הי' ואת ה-ה' מה נשאר "אש אש" נו... ומה זה י-ה' חלק משמו של הקב"ה יוד קיי וו קיי, מה הוא רצון ה'? שיהיה שלום ואהבה,
תכלס...
תתפייסו, תסבירי לו שאת רוצה ללמוד איך להתקרב בצורה שתתאים לכם, וכל צד יבוא על סיפוק שלו כמו שאומרים...
בהצלחה

+++ היקרה, הדרך שלך של הפסקה בסקס מטעמך היתה יכולה להועיל בתור פסק זמן מתוכנן שעוזר להשכיח את הדברים הגרועים שהיו וליצור געגוע מתמשך למגע אינטימי לאחר פסק הזמן. אני אפילו ממליצה על כך כאשר מגיע אלי זוג שמתאר איכות גרועה של הסקס, ודפוסים לא מוצלחים כגון מה שאת מתארת.
אבל ההפסקה הזאת היא "ירידה לצורך עלייה", כי לשני בני הזוג ברור שלאחר כמה שבועות של התנזרות נתחיל לעבוד ולבנות דפוסים חדשים בעזרת תובנות ועקרונות חדשים שהם ילמדו במפגשים. אני מכוונת אותם לא לקיים יחסי מין בכוונה כדי שלא תהיה חזרה על הדפוסים השליליים לפני שהם לומדים דפוסים חדשים שניתן כבר ליישם אותם.
מה שתיארת שקורה ביניכם זה מקרה קלאסי שבו לדעתי אפשר מאוד לעזור לכם. בעלך לא ממש מתעניין בסקס על פי תיאורך, ואולי גם היו לו התנסויות לא טובות בעבר שיצרו אצלו חסימות רגשיות או הרגלים מיניים גרועים.

אחד הדברים החשובים בסקס הוא היכולת להתמקד בבן הזוג ולהיות רגיש למה הוא חש. אצל הרבה אנשים - גברים ונשים - סקס הינו חווייה מאוד "עצמית", והם מחפשים ומתרכזים בתחושות האישיות של עצמם. "סקס אגואיסטי". זאת מדרגה חשובה, סקס כזה, כי הוא מאפשר לכל אחד להכיר את עצמו ומה מענג אותו.
אבל בהמשך כדאי לעלות מדרגה ולהיות מסוגל לשים פוקוס גם על עצמך וגם על האחר!
זוגות שלא עוברים את המדרגה הזאת יגיעו עד מהרה לשחיקה ולתסכול מיני.

הבעייה היא שכל הנושא הזה הוא כל כך רגיש, כל כך מחובר לאגו הגברי, כל כך מביך לדבר עליו ולבקש בו בקשות...

אני מציעה לך להראות לו את התשובה שלי על מנת שיבין שלפניכם עוד דרך לעשות בתחום הזה.
יש אנשים שההתפתחות הזאת מגיעה אצלם באופן טבעי. חלקם זה קורה בזכות פרטנרים מצויינים שפשוט לימדו אותם בזמן הנכון את רעיון הפוקוס המשולב ע"י דוגמה אישית.
עוד רעיון שאני יכולה להציע לך הוא ללמוד ולהשתכלל בכך -איך לענג אותו ואולי מתוך הדוגמה האישית שלך - גם הוא יבין מה הוא צריך לעשות לך.
יש אתר הדרכה מינית שנקרא "יחסים" עליו אני מאוד ממליצה בתור מאגר של מאמרים מאלפים שניתן לשכלל טכניקות מיניות בעזרתם.
בסיכומו של דבר, אני מציעה לך לקחת את ההפסקה הזאת בתור פסק זמן ולא בתור איום או עונש, ולהציע לו שבתום התקופה - תחפשו יחד דרך שתתאים לשניכם כיצד לשדרג את התחום הזה. או ע"י קריאת מאמרים משותפת במיטה, למשל, או ע"י פנייה לייעוץ מתאים.

לצערי בעלי לא פתוח לדבר על הנושא אלא כאשר אני מפוצצת את התסכול שלי מולו ואז הוא נוטה להצטדק. הוא גם כל הזמן עייף ומוטרד ונוצר מצב שאין לנו זמן מתאים לדבר על העניין. אני חייבת לספר שמרוב שרצה את המגע יזם מקלחות משותפות וכאשר הגיעה לפורקן באחת מהן (לא מחדירה) המקלחות קיבלו תפנית אחרת, של לחץ לסיים את המקלחת ומגע הנועד לשם רחצה בלבד.
מרגיז אותי שכאשר הוא רוצה איתי מגע הוא יודע למצוא את הדרך ורגע אחרי ההתנהגות הופכת למאולצת (כשאני מפנה את תשומת ליבו). אני יודעת שמניעת המין מהווה סנה לזוגיות אבל בכל פעם שהוא מסופק (בין אם מחדירה ובין אם לא אך כל עוד אני הסיבה לכך ) אני כועסת על עצמי שאפשרתי לו. שהרי עד לחודש הבא בו ירצה נמשיך להתנהג כמו זוג חברים טובים שחולקים דירה ולא כמו זוג נשוי טרי.
אני מתוסכלת נורא ולא פעם נזכרת בגבר אחר שהייתי איתו. את זה גם סיפרתי לבעלי כדי לזעזע אותו אך ללא הועיל.
הוא אפילו לא יודע להתנשק איתי אלא אם הוא רוצה מין. אני חייבת לציין שבתחילת הקשר עבדתי על עצמי ויזמתי והייתי יצירתית והתלבשתי בהתאם אבל מהר מאוד הבנתי שהמאמץ לא שווה את זה ומאז אני מאוד נרתעת ממנו. יורד לי מאוד מהמשיכה אליו. אני מחמיאה והוא פחות, אני משקיעה והא לא, אני רוצה לשפר והוא כלל לא מבין מה הבעיה.
אני מיואשת מאוד ומפחדת לחיות כך את כל חיי המיניים איתו.
אני מאוד אוהבת את מי שהוא אבל כבר יורד לי מלאהוב אותו כגבר, כאהוב.
אשמח להתייחסות.

תראי, יש לך ציפיות לגבי מה את אוהבת ורוצה שיקרה בסקס, ולמרות כל השקעתך - אינך מצליחה לגרום אצלו לשינוי. שניכם לא "מדברים אותה שפה" בסקס, מה שאומר שעליכם להגיע לייעוץ מיני. התסכול שאת מתארת - אצל שניכם - הוא רב מדי מכדי שתוכלו להתגבר על כך בעצמכם.

יש זוגות שמדברים אותה שפה ותחום הסקס אצלם זורם נכון באופן טבעי, ויש זוגות שצריכים ללמוד זאת בצורה מלאכותית, וזאת משום שהציפיות שלכם מסקס הינן שונות.
עבורו סקס זה דבר מסויים וסידרת התנהגויות מסויימת ואילו עבורך סקס זה משהו אחר. כל עוד לא מבינים זאת - הבעייה תישאר ורק תחמיר.

אם הוא לא יסכים לטיפול - אולי את צודקת בהימנעות שלך מלהביא ילדים איתו.
עליו להבין גם שככל שעובר יותר זמן והבעיות נשארות - זה פוגע אנושות באהבה. אני מאמינה שאהבה משגשגת כאשר היא מחוברת נכון עם אהבה פיזית, ואם זה לא קורה - האהבה נגמרת עם הזמן.

למען האמת הנושא מורכב ומתמשך הרבה יותר משתיארתי בהודעה. בעבר כתבתי ואציין שוב שהיו הבטחות עוד לפני שהתחתנו ומאז לא חל שיפור משמעותי. מאחר והתאכזבתי מאוד גם בליל הכלולות הצבתי מועד בו אנו אמורים להתגרש אם לא יקבע ייעוץ. הזמן עבר ועדיין אין שיפור. המועד המדובר יחול בעוד חודשיים. אני לא בטוחה שזה מה שאני רוצה אבל אני שוקלת בכובד ראש ליישם את הפרידה. לצערי גם בעלי נמנע מלדבר על הדברים ורוב הזמן אני יוזמת שיחות ללא הועיל. אני מאוד ממורמרת מהנושא. אשמח לחוות דעת בעניין זה.

תראי, קורה שאין מספיק רצון להציל את הזוגיות, ויש לי הרגשה לאור מה שאת כותבת, שבעלך כנראה לא מספיק רוצה בכך. אם הוא היה מאוד אוהב אותך ובטוח שזה מה שהוא רוצה - הוא כבר היה נרתם לייעוץ יתכן וגם לו יש ספקות והדרך שלו היא הימנעות מלגעת בבעיה, במקום להגיד שהוא לא מספיק מעוניין.

מכיוון שאין לכם ילדים - אז אולי תרפי מן המאבק על כך, ותראי מה יקרה. כרגע את היא זו שנאבקת ומנסה להעלות את הנושא על סדר היום ולפתוח בשיחות על המצב. והוא מתחמק ולא מדבר על כך.
אם הוא מאוד אוהב ורוצה אותך - אז יש סיכוי גדול שכאשר את תתחילי להרפות - אולי הוא יתפוס יוזמה. אם הוא לא יעשה זאת - אני חושבת שזה מעיד על חוסר הרצון שלו להציל ולשמור על הזוגיות שלכם.

למרות שלא התייחסת לתגובה שכתבתי לך לעיל אני רואה לנכון לכתוב לך סיכום של הדברים שכתבה דורית ברב חכמתה וניסיונה,
להלן הסיכום מהזווית שלי (ט.ל.ח).
1. אפשר רק לקנאות באינטימיות שפתחתם ללא מגע מיני, יש נשים שהיו שמחות לסידור חיים שכזה ואפי' רק לתקופות מסוימות.
2. אין מנוס מללכת לייעוץ או טיפול מיני.
3. אולטימטום וסנקציות יובילו לאותו מקום שאתם נמצאים בו בלאוו הכי.
4. היות ואת זו שרוצה את השינוי בכל מחיר כדאי לך לגשת לייעוץ לבד ולקבל כלים לגרום לו להפתח אלייך יותר בנושא הזה, ולחלופין להצטרף לפגישות.
5. ייתכן והוא לוקח אותך כמובנת מאליו, כי כך שידרת לו מתחילת הקשר שלכם, בייעוץ אישי תוכלי לשנות את הגישה לטובתך.
6. כתבת שהוא מתנהג באנוכיות ולא ער מספיק לצרכים שלך, אני מאמין לך,
אבל בין השורות אני למד שגם את באותה סירה, ושניכם ביחד וכל אחד לחוד לא קשובים מספיק לצרכים של השני.
7.לאור האמור לעיל.... (סתם אני אוהב לעשות את זה בצורה דראמתית...), תאמצי את דבריה של דורית,
א. להרפות לגמריי ולחכות לתגובה שתבוא ממנו,
ב. גשי לייעוץ לבדך!.
ג. תעודדי כל תזוזה שבאה ממנו תראי לו ותאירי לו את הדרך כפי שאת רוצה שזה יקרה,
שבת שלום ובהצלחה

את יודעת להגדיר בדיוק את הבעיה, לא נשאר לך אלא, ללכת לטיפול והופ את יוצאת כמו חדשה...
הלוואי...
אני ממליץ לך בחום ללכת לטיפול ובידיעה שאת הולכת לשנות הרגל מגונה שיושב אצלך הרבה שנים, קחי בחשבון שזו תהליך של עבודה עם שיעורי בית וכו', תאזרי המון סבלנות וצאי לדרך,
בהצלחה

אלין היקרה, אני מסכימה עם בני, שעל פי איך שאת מתארת את עוצמת הבעייה ואת משך החיים שלה ואת השפעתה על איכות החיים שלך - הפתרון היחדי הוא לגשת לטיפול פסיכולוגי.
אחת הגישות הכי מתאימות במקרה של מחשבות טורדניות כמו שלך הוא טיפול בשיטה קוגניטיבית התנהגותית - שהוא יעיל ומהיר יחסית.


לדעתי יפה שעה אחת קודם כי זה ממש עלול לקלקל את מערכת היחסים האוהבת שלך עם בעלך.

בהצלחה!

תודה בני ודורית היכן אוכל לקבל טיפול מתאים באיזור חיפה?ידוע לכם אם זה מגיע בהשתתפות קופח או שרק בקליניקה פרטית ?כי אני יודעת שכל פגישה כרוכה בסכום שלא אוכל לעמוד בו.

תודה על עזרתכם

אלין יקרה, עלייך לברר בסניף שלך - יש רשימה של מטפלים מורשים - פסיכולוגים ועובדים סוציאליים. בקשי שיפנו אותך למטפל העובד על פי הגישה הזאת. זוהי גישה מאוד פופולרית ואין לי ספק שברשימת המטפלים של קופ"ח יש גם כאלה העוסקים בה. ושם תוכלי לקבל את הטיפול הזה בהנחה רצינית. אבל אני חושבת שעלייך לקבל קודם הפנייה מקצועית מרופא המשפחה או מפסיכיאטר העובד עם הקופה.
בהצלחה!!

שלום. אני שמחה לכך שהינך מודעת שהקושי הוא שלך. יש טכניקה שתעזור לך להתמודד עם קושי (זוהי טכניקה שנועדה להתמודד עם פחדים). תעצמי עיניים ותנסי לדמיין שהפחד הכי נוראי שלך מתממש. בעלך מוצא מאהבת. תדמייני את הכל בפרטים: איך את מגלה, מה קורה בעקבות. תדמייני, תכאבי, תבכי, תסבלי. תעשי כל זה ואת תראי איך הפחד הזה יעזוב אותך. זה מה שנקרא "לעבד פחדים". בהצלחה!

נ.ל. יקרה,

ראשית, בראייה שלי, הדילמה הזו, למרות היותה שכיחה ומצטיירת כדילמה נשית גרידא, היא למעשה דילמה משפחתית, אשר תוצאותיה משפיעות על כל בני-הבית. כדי שהזוגיות תאפשר לכל אחד מבני-הזוג לצמוח ולהתפתח בדברים בהם הוא טוב, לצד ההתפתחות הזוגית, על שני-בני הזוג להיות שותפים מלאים הן בלקיחת ההחלטות והן בנטל, על מישוריו השונים, כולל הטיפול בבית, בילדים, במשפחה וכמובן, בעסק (ההתפתחות האישית בתחום הקריירה). כך שהדילמה הזו אינה שלך בלבד....מה בעלך חושב על כך? האם הוא מאמין שעלייך להיהפך לשכירה או להישאר עצמאית?
אין ספק כי כל צד במטבע "מביא" עימו את יתרונותיו וחסרונותיו.
העלאת בפנייתך נקודות חשובות, אותן יש לקחת בחשבון וגם מכאן נראה כי כבר לקחת החלטה...
שני דברים נוספים למחשבה: האחד, במידה ו"תלכי" על עבודה מסודרת של שכירה, עם שעות קבועות ורבות מחוץ לבית, האם הטיפול בבנותייך יהיה באחריות בעלך (או אחריות משותפת בהשוואה למה שהיה קיים עד זה לא מכבר) או שמא חשבתם לשכור את שירותיה של מטפלת? שהרי הוצאות בגין מטפלת הינן לא מבוטלות וישנן לא מעט אמהות אשר מחליטות, בסופו של דבר, להישאר בבית משיקולים כלכליים.
דבר שני אך מהותי ביותר, חשוב שאת תחושי מסופקת במקום עבודתך. תחום הקריירה הינו תחום משמעותי בחיי רובנו ו"תופס" מקום מכובד מזמננו ומחשבותינו, לכן חשוב שלפחות רוב השעות הללו תהיינה מספקות. מעבר לכך, כאשר את תחושי מסופקת ומאושרת גם משפחתך תהייה "שם", בניגוד למצב בו תהיי, חלילה, מתוסכלת (מהעבודה, מהמעסיק, מהשעות הרבות וכד') ומשפחתך תסבול איתך, מה שיאמלל אותך יותר.
ההחלטה היא אך ורק שלכם. זו אחת ההחלטות החשובות אשר מתקבלות במסגרת המשפחתית, מאחר, וכפי שציינתי קודם, כולם מושפעים ממנה, באופן כזה או אחר. לאור זאת, אני מציעה שתשקלו יחדיו את הצעד הזה עבור עתידכם המשותף, בכל המישורים, הן המשפחה והן הקריירה, כמו גם, עבור אושרכם ותחושת השלמות של כל אחד מכם ותחושת השלמות של ה"יחד".
דבר נוסף, אני מאמינה שיש להקשיב לתחושות ולקולות הפנימיים שלנו. אם את חשה, לעת עתה, כי האמהות חשובה לך יותר והיית רוצה לממש אותה תחילה, "לכי" עם ליבך. להתפתח בתחום הקריירה תוכלי תמיד (גיל 45 אינו קשיש...) לעומת האמהות אותה אפשר לממש ולמצות בגילאים מסוימים בלבד.

הי יעל ושבוע טוב,

את מתארת תחילת קשר סטנדרטית בעיקרה- ישנם תחומי עינין, ישנה הנאה ומשיכה, את סה"כ נהנית מהקשר ומעוניינת שימשך, וישנם גם פערים- אם זה דעות פוליטיות או כל מיני ספקות שיש לך לגבי הקשר.

אני מניחה שככל שהזמן ימשך את תדעי את התשובות לכל שאלותייך. לא הייתי ממליצה לך לסגת מקשר שסה"כ, בכללי שלו, עושה לך מאוד טוב, כך נשמע. כן שמתי לב שאת מעט משחזרת דפוסים מוכרים וידועים שגדלת עליהם (כך כולנו עושים אבל מוטב שתהיי יותר מודעת אליהם)- כמו הביקורתיות ש"ירשת" מאמך, או דעות קדומות כאלו ואחרות. ככל שתכירי את עולמו כך תופתעי לדעת כמה יש לו לחדש לך- והפוך.

עוד דבר- מה שאת לא מכירה בו, והיית רוצה להכיר בו- אל תהססי לפתוח איתו. ככל שתיפתחי יותר ותסתקרני לגביו- כך יהיו לך תשובות ברורות יותר.

הפערים שתיארת אכן פערים, אבל לאיזה זוג אין פערים היום? במהלך הזוגיות ושנות נישואין אנשים יכולים להחליף עמדות (הרבה פעמים בזכות בן הזוג), להשתנות, לחוות את העולם אחרת, בפן בוגר יותר, והפערים למעשה גמישים- יכולים להתרחב או להצטמצם. לכן מאוד חשוב להיות גמישה עם הקשר, לזרום עם הטוב שבו.

לגבי "ערכים" כמו יצירתיות (הייתי קוראת לזה תכונה)- כתיבה נחשבת לתחום מאוד יצירתי בעיניי, והייתי נשארת שמחה שיש לו את זה, ופחות מחפשת מה אין בו. ככל שתחפשי ככה תמצאי. ככל שתסתכלי עליו כאל מכלול שאת סקרנית לגביו יותר ויותר- ככה יהיה לך כיף וטוב יותר.

אז בהחלט אני חושבת להישאר- אבל להיות מודעת עם מה את מגיעה לקשר, ואולי אלו מכשולים קטנים שמעכבים אותך מלראות את האדם האמיתי שבו. נסי לזכור שאת בונה איתו בית חדש (אם וכאשר) והבית יהיה מושתת גם על מה שאת תביאי וגם על מה שהוא יביא, ולכן גמישות היא תנאי הכרחי להצלחת הקשר הזה.

הרבה הרבה הצלחה.

היי

רציתי לשאול אותך, האם את מאמינה שזה הקשר שאת צריכה או יוביל אותך לחתונה?

חוץ מפער הגילאים, יש פה פער בצרכים, את צריכה קשר שהוא יותר אינטנסיבי ורציני, והוא לא.
יש פה פער גם באיך שרואים את הקשר, הוא לא רואה את הקשר כמו שאת רואה. וזה מתבטא בזה שאת מחכה לטלפונים שלו.

השאלה שאת צריכה לשאול את עצמך, לא אם תצמח אהבה, אלא האם הקשר הזה יוביל למה שאת רוצה, ואם לא עדיף לחתוך עכשיו מאשר מאוחר יותר.

הודייה היקרה, זהו קשר מאוד צעיר. העובדה שאת בגיל מאוד בשל לקשר לא מקצרת את הצורך בתהליכים הרגילים של בניית קשר. בחלק מן המקרים יש תהליך הבשלה רגשית, שבסיסו במשיכה ובהתאמה ראשונית, והמשכו במחוות נעימות בין שני בני הזוג, בחוויות כייפיות, שעושות "טעם של עוד" ומעצימות את ההתאהבות בדרך כלל, בהינתן המשיכה הראשונית והרצון לבנות קשר.
הביאי בחשבון - ואני קולטת על פי מה שכתבת שאת מנסה לשלוט בכך - שהתפרצות כזאת שהיתה לך בטלפון איתו - היא ההיפך ממחוונה נעימה!!!
בשיחה איתך הוא אולי אמר את הדבר "הנכון", "הצפוי" והבטוח יותר מבחינתו - אין לו מה להפסיד... אבל יתכן שבהמשך התגובה המתפרצת שלך תירשם לחובתך, ותוציא לו את הרצון, כי את מזרזת אותו יותר מדי. אם אינך עומדת בכך - עלייך למצוא כתובת אחרת לפרוק את המתח שמצטבר בך. דברים כאלו כמו מה שאמרת לו - אין בהם טעם כלל, לדעתי. כי זה רק יבריח אותו כאשר זה נאמר בשלב כה מוקדם.
לדעתי עלייך לחפש קשר עם מישהו יותר בשל, שבאמת מחפש ורוצה כבר להקים משפחה.
העובדה שכבר היה מפגש עם ההורים - באמת זה נראה לי מוקדם ומזורז מדי.

בסך הכל אני "קולטת" כאן רחשים לא נכונים משני הכיוונים.

קודם כל תודה על התגובה...
ואני שואלת, אז מה בסוף את מציעה?לא להתקשר כאשר אני מרגישה left out?למרות שאני מאמינה שמעשים מהדהדים יותר ממילים?
בכאל זאת הוא מעוניין כן להמשיך בקשר וכבר נרשמה עודף התייחסות מצידו ביום למחרת השיחה, אז אולי לפעמים יש לתת מקם לאינטואיציות שלנו? כי בסך הכל אני מאמינה בדיוק כמוך שאסור ללחוץ
?

הודייה יקרה, האם אינך רוצה לברר לעצמך עד כמה הוא באמת רוצה אותך? כאשר הוא "מציית" לך ונענה לדרישות שלך ומפגין התעניינות - אין לך דרך לדעת למה הוא עושה זאת. האם מתוך אהבה וגעגועים אמיתיים אלייך או מתוך חשש מן ה"סנקציות" הבאות...אינני מאמינה בדרך הזאת בתחילת יחסים וגם לא בהמשכה..
בשבילך זה שיחרור לחצים, אבל עבורו זה מופיע כהפעלת לחץ מצידך.

לכן אני מאמינה שבתחילת יחסים צריך להוריד פרופיל מבחינה זו על מנת להתרשם באופן אותנטי מן היחס של הצד השני כלפייך בלי שתנסי להשפיע על כך.
לאחר שהיחסים מתייצבים, אפשר לעשות שיחה מתוכננת - עם דגש על שיחה ולא על התפרצות רגשית ספונטנית (שגברים ממש מתקשים לעמוד בה), ובה להגיד בצורה רכה ונעימה מה עושה לך טוב בקשר. ועדיף שלפני כן, בתחילת השיחה, תשאלי אותו מה הוא אוהב ומה עושה לו טוב בקשר, ובאמת תהיי בקליטה. נדמה לי שגם שיחה כזאת הוא עלול לחוות בתור ביקורת ועל כן את צריכה לעבוד חזק על עצמך כדי שזה יופיע כמו הבעת צורך שלך ולא כמו ביקורת עליו. גברים כל כך רגישים לביקורת...

לי אין כל מושג איך זה עובד. נדמה לי שזה לא הפורום הנכון

האמת שגם לי אין מושג.. בכל אופן לא הייתי ננעלת על משרד מסוים כי הוא לוקח יותר או פחות. כדי לא לחוות מפח נפש כדאי שתלכי למקום "ממוצע" כספית שנשמע לך רציני דיו וראי מה מתפתח.

בהצלחה רבה.

את נשמעת מאוד מבולבלת ולא הכי בשלה.

אני לא יודע אם זה הקשר הראשון הרציני שלך, אבל זה נשמע שכן.
לדעתי כרגע את לא צריכה להחליט החלטות הרות גורל אלא להמשיך בזוגיות.
בכל זוגיות אין מושלם, תמיד יהיה משהו שאת פחות אוהבת, פחות שלמה איתו וזה בסדר כל עוד לומדים להשלים אם זה.
אחת המטרות בזוגיות רצינית, היא לדעת לגשר על הפער, ללכת אחת לקראת השני, לדעת לקבל את השני, אין טעם לנסות לשנות את הבן זוג אבל ניתן וחשוב למצוא את האמצע שלכם.
האמצע זה מקום שכל אחת גרם לשני להתקדם לדברים החשובים לו, האמצע זה המקום שגורם לנו להיות שלמים יותר ומאושרים יותר.
האמצע יכול להיות כמו שהוא היום כאשר את שלמה אם זה.
את צריכה להיות יותר שלמה עם הבחירות שלך, יותר בטוחה.
זוגיות זה מקום שרוצים להיות בו לא ברירת מחדל (כיוון שציינת שלא מתחילים איתך הרבה)

תקחי קצת זמן אם עצמך, תחשבי על מה שחשוב לך בזוגיות, על מה את יכולה לוותר, על מה לדעתך את יכולה לגרום לו להתאמץ למענך.

בנוסף על מה שכתב לך אלדר, אני יכולה לומר לך שהתכונות שאת כותבת עליהן - אם הוא לא ישתנה - ימשיכו לעורר בך התנגדות וכעסים ולתסכל אותך. אינני חושבת שזה ישתנה עם השנים.
ודווקא מכיוון שאת צעירה - לדעתי חשוב שתמצאי מישהו שתוכלי להעריך אותו יותר. לי זה נשמע שאינך מעריכה אותו ואינך יכולה לסמוך עליו מספיק. התכונות שאינך מעריכה מסמנות אותו בתור אדם חלש מדי, ילדותי, נגרר. אולי זה נוח לך להיות המובילה בלי שהוא יתנגד, אבל לאורך זמן זה עלול לשגע אותך, וזה יפגע לדעתי גם במשיכה המינית, ויחד איתה כמובן נפגעת האהבה כלפיו. כי קשה להימשך למישהו שאינך מעריכה ואינך יכולה לסמוך עליו ואת רואה בו יותר ילד מאשר גבר.

מצטערת שאני הורסת לך, אבל שאלת לגבי טווח ארוך. חפשי לך מישהו חזק שתוכלי ממש להעריך אותו.

לא מזמן שאלתי אחת מחברותי מהו סוד האושר שאני רואה בזוגיות שלה עם בעלה מזה 30 שנים?
תשובתה היתה מורכבת, אבל היא הדגישה מאוד את נושא הבחירה בנכונה בראשית הדרך.באמת למצוא את האדם שמתאים לך בהרבה פרמטרים. אדם שלגביו את יכולה להרגיש שבאמת מצאת "אוצר אמיתי" וכי את בת מזל שמצאת אותו!!! ובעיקר לדעת שאת במאת מעריכה אותו ואת הפוטנציאל הטמון בו.
ובהמשך הדרך - להצליח להתגבר על משברים בצורה כזאת שמוציאה מכל אחד את החיובי שבו. זה מה שהיא אמרה לי.

מקווה שבנוסף לצער שאולי עוררתי בך - עזרתי במשהו...