פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

שלום אור ואהבה,

אכן טבעי מה שאת חווה, זה קורה. אמרת נכון- חוסר ביטחון, הוא גורם מרכזי למה שאת חשה. כשאדם לא בטוח בעצמו, במה שהוא יכול להעניק, ולראות באחרים מקור לצמיחה ולא מקור לתחרות- הוא חש פגיע יותר מול הסביבה וקשה לו להתנהל כך בביטחון. כשבן זוג "מריח" את זה, לא פעם זה מביא כפי שתיארת לויכוחים.

ראשית כמובן זה נושא שאפשר לפתור אותו, מול עצמך, בעבודה פנימית, ובשליטתך- ועל זה כבר אפרט. מה שחשוב הוא שגם בן הזוג יבין מאיפה נובעים הדברים ולא חלילה שירגיש הוא את האשמה עליו, הוא צריך להיות סבלני לתהליך שלך ולהעריך את היכולת שלך לגשת ולקבל סיוע. הוא צריך לבנות לעצמו משוואה, שחוסר הביטחון שלך משפיע על חוסר היציבות של הקשר. ברגע שזה ירגע או יפתר, אפילו קצת, גם בקשר את תחושי אחרת- וכמובן הוא.

קנאה וחוסר ביטחון יכולים לנבוע מחוויות שחווית בילדות, מבית ההורים, מודלים שגדלת עליהם וכו'. זה יכול גם לנבוע מתקופות קצרות יותר, בכל אופן אין משהו "נכון" שזה קורה בעקבותיו- מה שבטוח- היו חוויות או אירועים שגרמו לך להרגיש לא עדיפה או נחותה כשאת מזהה מישהי, במקרה הזה, מוצלחת, מקסימה, יפה יותר ממך- כשאת מחליטה שהיא אכן יותר ממך (אני שמה דגש על החוויה שלך. בן הזוג לא תמיד יסכים איתך שזה אכן כך). אם את מעוניינת לזהות מה בדיוק קרה בעבר שגורם לדפוס הזה אצלך, יש לגשת אכן לאיש מקצוע שיוכל לסייע לך לעבור את התהליך הזה, מה שנקרא "לעקור מהשורש" את ההתנהגות שלא מוצאת חן בעינייך. זה יכול לקחת הרבה זמן ולפתוח נושאים ותכנים לא פשוטים- אבל זה טבעו של תהליך והרבה פעמים יש שינוי חיובי. במקרה כזה יש לגשת לפסיכולוג/ית קליני/ת, לעו"ס קליני/ת, או לפסיכותרפיסט/ית בגישה הדינמית.

יש עוד סוגים של טיפול- טיפול התנהגותי, או בשפה המקצועית - CBT, שיותר מכוון למרכיבים של חשיבה, קוגניציה ויכולת שליטה על מחשבות. ז"א פחות ננסה לזהות שורשים להתנהגות, ויותר נסתכל על ההווה. גם אימון אישי יכול לסייע בבחינת ההתמקדות על המטרות והיעדים שאת מציבה כדי להשיג את ההתנהגות הרצויה, או את אורח החיים שאת שואפת להגיע אליו (מוניקה יודעת יותר טוב, האמת).
כך או כך כל טיפול שמדבר אלייך- אני מעודדת אותך לפנות ולבקש סיוע. אני חושבת שהיכולת הזאת לרצות בכלל לעשות שינוי פנימי ותהליך- היא יכולת אדירה, אין אותה לכל אחד, זה אמיץ מצידך ובוגר. זה יוכל לסייע לך בעדו תחומים שאת חשה בהם חוסר ביטחון, ולחזק אותך גם בקשרים מעבר לזוגיות.

אם תרצי המלצות תוכלי לשלוח לי מייל, מופיע למעלה בפסקה.
בהצלחה רבה!

שלום one,

ראשית עליי לציין שהסיפור שלך מרגש. הגשמת חלום ולא ויתרת -חיזרת אחרי מישהי שאתה מאוהב בה, והנה, היא איתך היום. לא רק שהיא איתך, היא איתך גם בחוויה הקשה שסיפרת עליה כאן ומוכנה להמשיך את הקשר איתך.

התחושה שקיבלתי היא שאתה אסיר תודה לה, עבור כך שהיא אתיך, לא רק אחרי גילוי המחלה אלא גם לפני. כל החיזורים וההשקעות, הסירובים שלה, ועד שהסכימה, ככה במשך שנים, גרמו לך להגיע לקשר הזה אחרת מ"זוג רגיל" ללא כל ההקדמה הזאת של החיזורים. כנראה מראש החוויה הזאת של חיזור עושה משהו לאנשים- והנה, עד שהשגתי אותה, הפרויקט הבא שלי הוא להשאיר אותה איתי. וכלכלית הכל בסדר, ויש אהבה, ויש זוגיות, ואכן- כמעט שתית מהבאר. ו.. התגלתה המחלה שכביכול מכתימה עבורך שוב את החלום- הבחורה שאיתך.

אבל, אולי יש בך עדיין מקום שלא מפנים לגמרי שהיא אכן איתך, אולי בגלל התחושה של "אני צריך לכבוש" עוד חלקה, שהיא תישאר איתי, גורמת לך קצת להתעכב מכך שכשהיא החליטה להיות זוגתך, היא החליטה שהיא גם עוברת איתך חוויות- טובות ופחות טובות. לא פעם זה מבחן אמיתי לזוגיות- עד כמה בן הזוג חזק ויכול להחזיק את הקשר. ובלי טיפת שיפוטיות או ביקורת- כמובן שיש נשים שבשורה כזאת עבורן תהיה קשה מנשוא ולא יוכלו להחזיק קשר. אבל- היא דווקא אמרה משהו אחר, נלמד על המחלה ונראה.

אני רוצה גם לחדד שהיום יש הרבה אפשרויות לגבי הבאת ילדים, עצם כך האשה נושאת את התינוק מאפשרת לך הרבה מרחב רפואי, ואגב- לא כל תרופה ולא כל מחלה שיש בה בעיית פוריות בסטטיסטיקה- אכן פוגעת במאה אחוז מהמקרים. במילים אחרות אני אומרת- אי אפשר לדעת מה יהיה, וניסים קורים. לדאוג לגבי זה עכשיו זהו מעשה מאוד אחראי, אבל, יש הפתעות.. ולפעמים אפשר להרפות- עד שנגיע לגשר. היא יודעת מזה ונהגת באחריות מירבית כלפיה. היא החליטה להמשיך את הקשר. לא נכון לומר, לדעתי, שמגיע לה מישהו כזה או אחר ובריא ולא חולה ו"אני עם זוגיות סיימתי", בכך אני מניחה שאתה מנסה לומר לנו עד כמה היא חשובה לך, וניכרת אהבתך הגדולה אליה. אתה גם רוצה רק את הטוב עבורה. אבל, היא בטח גם מבינה, שזוגיות טומנת בחובה קבלת האחר עם כל ההפתעות שהחיים האלו מביאים, כפי שאתה, על אף מושלמותה בעיניך, מקבל אותה גם ברגעים שהא פחות נסבלת (אם יש כאלו). נסה להדגיש בעיני עצמך שהיא בחרה בינתיים להמשיך את הקשר- כנראה שבקשר הזה, בך, יש המון המון טוב עבורה. היא כמובן תבדוק איתך בהמשך מה בדיוק הדברים אומרים, מה הסיכויים דווקא כן להצליח, ושוב אני אומרת- יש הפתעות, ש אפשרויות, תרומות זרע, הפריות, אימוץ, לא חסר. כשרוצים- זה אפשרי.

ניתן גם לדבר איתה על משמעות של ילדים בעיניה- לא כל אשה תגיד לך שלא מתאים לה דרך כזו או אחרת להבאת ילדים. הבאת ילדים, לפי ראות עיני, היא להביא חיים חדשים לעולם. יש הרבה דרכים להביא וליצור חיים, לתת לילד בית חם, להעניק לו חום ואהבה, הם דברים שלצערנו לא מובנים מאליהם. לפעמים זה הרבה הרבה יותר חשוב מזרע וביצית שנפגשים ביולוגית.. חשוב לשים דגש על המטרה - לבנות בית חם ומעניק.

היי one.
קראתי את שכתבת ומאוד התרגשתי.
אני מסכימה ומחזקת את כל מה שאמרה עדי.
אני רוצה להוסיף, ותזכור את זה תמיד; יש בך אהבה גדולה לתת ולהעניק. אהבה כזו, בדר"כ מנצחת! נראה שגם היא אוהבת אותך והיא מוכנה לכל איתך.
שניכם לקחתם בצורה מאוד בוגרת את עניין המחלה. אתה בכך שחלקת איתה את הבעיה ושיתפת אותה בחששות שלך, והיא - כשאמרה לך שהיא מוכנה ללמוד על המחלה, להכיר אותה מקרוב ולראות איך ניתן להתמודד איתה. זה גם מעיד על כך שהיא מעריכה אותך מאוד ושיש לה רגש גדול כלפיך.
האהבה שלכם, היא זו שתהפוך כל מכשול - לקל ופשוט יותר. בזוגיות, יש לא מעט משברים שונים שצצים להם במהלך החיים. אם האהבה גדולה דייה - אתם תצליחו להתגבר על כל משבר. אם האהבה לא גדולה - כל משבר ולו הקטן ביותר, יכול למוטט את הזוגיות שכביכול היתה ביניכם.
לפי מה שכתבת, אני יכולה להסיק שאהבתכם היא מהסוג הראשון - איתנה וחזקה, ולא בקלות יהיה אפשר למוטט אותה...
אני מציעה שתזרום ותהנה כל עוד אפשר. כמו שאמרה עדי- כשתגיעו לגשר- רק אז תתמודדו בחצייתו...
ועוד דבר: היא לבטח בת-מזל על שזכת בך...
בהצלחה!

שלום לך אלמונית,

מהמילים המעטות שרשמת לנו כאן ניכר כי את חשה מאוד פגועה, והחזרת לו באותה מטבע. סביר להניח שזה רק החריף את המשבר, שהרי יש פה פגיעה משולשת: הוא פגע בך, את פגעת בו, הוא נפגע ממך. כמו לופ כזה.

להערכתי צריך לקבוע "חוזה מחדש"ביניכם- שמים הכל על השולחן ומבררים מה חסר בקשר הנוכחי שגורם לו, ואח"כ גם לך, להפר אמונים.

אם תרגישי שלא הכל נאמר והכנות לא מספיקה כדי להמשיך, יש להיעזר באיש מקצוע, באיזור מגוריכם, ולגייס גם את הבעל לתהליך הזה- כי המשבר שאתם חווים כרגע יכול להביא לאחת משתי דרכים- או חזרה זה לזו והגברת האהבה, חישול הזוגיות וצמיחה משותפת, או בסופו של דבר- פרידה. וכדי שתבחרו בדרך הראשונה יש לעשות עבודה זוגית משותפת.

בהצלחה רבה

זה נורמלי שבן 16 ייצא עם מישהי שגדולה ממנו? אפילו עם בנות 18-28

"ללא שם" יקר,

למרות שהיו מספר מקרים מפורסמים בשנים האחרונות של מערכות קשרים זוגיים בן נערים לבין נשים בסביבות גיל ה- 30, הן בארץ והן בחו"ל, אלו הן מערכות קשרים פחות עמידות ופחות בריאות.
מבחינה ביולוגית האישה יכולה להיות אמו של בן-זוגה ומבחינת הצרכים והיכולות האישיות, המתפתחים ומשתנים בהתאם לגיל, קיימים פערים אדירים שהולכים וגדלים.
הנער עלול לצאת פגוע מקשר שכזה ולקבל רושם מוטעה על הזוגיות. הניסיון הזה עשוי לפגוע במערכות הקשרים אשר ינסה לפתח במשך חייו.
האישה "מבזבזת" את זמנה הביולוגי, כלומר את שנות הפוריות, במערכת אשר לא תוכל לספק את התמיכה הנדרשת ובוודאי שלא לאורך זמן.
לעומת זאת, (ואתייחס כעת לשאלתך הכללית) כאשר פער הגילאים נמוך, שנתיים-שלוש, תיתכן מערכת זוגית אשר תוכל לספק את צורכיהם של שותפיה.

פיליפס יקר,

הילד שלכם, כבר לא כל-כך ילד, הוא נער מתבגר, כמעט גבר.
יחד עם זאת, התנהלותו הלקויה מעידה על היותו עדיין ילד. אדם בוגר הוא אדם אשר מתחשב באחרים ודואג להם.
ציינת, שמזה זמן רב התנהגותו אינה מביעה כבוד כלפיכם, כהוריו. הוא מתנהל מולכם בחוסר הערכה מתוך חוסר התחשבות כלפיכם וכלפי רגשותיכם. מה שעומד לנגד עיניו זה הוא בלבד.
אולי לא במודע, הוא בדק את גבולות ה"מותר" וה"אסור" מולכם ומאחר ושניכם שתקתם ובלעתם, כפי שכתבת, הוא, כנראה, חש על קרקע בטוחה ולא רק שהמשיך את התנהגותו הפסולה, אלא שכאשר מאסת בהתנהגותו זו והערת לו על כך, הוא התווכח איתך.
ילדים, גם כאשר הם גדלים ומתבגרים, עדיין זקוקים להורים סמכותיים ונוכחים בחייהם. הידיעה שהוריהם מפקחים עליהם, קובעים את הכללים בבית, מציבים גבולות ונמצאים בשליטה מספקת להם מסגרת ברורה ותחושת ביטחון. ילדים, בכל גיל רוצים וצריכים הורים שיכולים לקחת אחריות על המצב.
אתה ואשתך נהגתם אחרת ולאור זאת הילד שלכם הסיק מסקנות מוטעות. הוא חש שאתם מאפשרים לו ל"תפוס שליטה" ומאחר והמצב חזר על עצמו לא מעט פעמים, כמו שאני מבינה מדבריך, הוא לא הבין ולא קבל את העובדה שהחלטת לקחת את המושכות לידיך ולהפסיק אחת ולתמיד את התנהגותו כלפיכם.
אני מציעה, שאתה ואשתך תחליטו יחד, שמעתה המדיניות בבית משתנה. אתם מחזירים את ה"סדר" הנכון לביתכם. אתם האחראים, אתם בעלי הסמכות ואתם הקובעים את המדיניות בביתכם.
לאחר שתגיעו להבנה ולסכמה ביניכם, צרפו את ילדכם ותהיו ברורים וחד משמעיים.
חשוב מאוד שאת השיחה הזו תנהלו ב"טונים נמוכים" ובאווירה נינוחה. אל תאפשרו לשיחה להיהפך לוויכוח.
בשיחה זו בררו עם ילדכם ממה נובעת התנהגותו כלפיכם ועודדו אותו להעלות את תלונותיו באופן גלוי וכן. הקשיבו לו באמת ונסו להבין מה מטריד אותו מבלי לסתור את דבריו או להכחישם.
ייתכן כי התנהגותו היא למעשה קריאה לעזרה ולתשומת ליבכם.
העוצמה האמיתית שלנו כהורים נובעת תמיד מאהבה. האהבה הינה כוח מניע. כולנו, ילדים ומבוגרים עושים למען זה שאוהב אותנו, מאמין בנו ומקבל אותנו.
הדגישו את העובדה שאהבתכם כלפיו אינה תלויה בדבר, שאהבתכם כלפיו יציבה.

היילי יקרה,

אני מבינה לליבך. חשוב שבן-הזוג ידע לפרגן, ל"העריך בקול רם" את זו שבה הוא בחר להיות שותפתו לחיים.
האם שיתפת אותו אי-פעם בתחושותייך אלה?
לתחושתי, בעלך לא יודע לפרגן, לא מבין את חשיבות הנושא ואולי כלל לא מודע לתחושותייך הקשות הנגרמות עקב התנהלותו זו.
אני לא חושבת שהוא "נותן לך הרגשה שאת פחות" כדי לפגוע בך, להיפך, אני חושבת שלדעתו את "יותר" מהאקסיות ולכן הוא בחר דווקא בך ולא בהן, למרות שהן היו שם לפנייך.
טוב שאת מודעת לעצמך, למראך, ליכולותייך ולחכמתך. הערכתך העצמית אינה צריכה להיות תלויה בדבר, רק בך, במה שאת חושבת על עצמך, במה שאת מרגישה כלפי עצמך ובאמונתך בעצמך.
האם את מקרינה את הערכתך העצמית "החוצה" או שמא התחושות הקשות הנובעות מתחושת היותך, לכאורה, "סוג ב'" עבור בעלך הן אלה אשר ניכרות?
נסי "לפקח" על מה שמוקרן ממך לסובבים אותך, וביניהם בעלך. אנשים מעריכים ואוהבים לשהות במחיצת אדם שמשדר בטחון, עוצמה ושלמות אישית. כאשר זה מה ש"תשדרי", זה מה שהסובבים אותך "יקלטו" וינהגו כלפייך בכבוד ובהערכה.
אני מניחה שכאשר בעלך ינהג אף הוא מתוך אותה הערכה "תישוב רוח אחרת" מכיוונו ולא תחושי "סוג ב'".
לגבי בעלך, הוא צריך ללמוד לומר לך דברים אחרת ולהביט אחרת כך שתחושי את הערכתו. כדי לעזור לו אני מציעה שתשמשי לו דוגמא. בדומה לילד אשר "סופג" את האווירה ואת ההתנהלות סביבו ומחקה את הוריו, במילים ובהתנהלות הכללית. פרגני לבעלך ועם הזמן הוא ילמד לעשות כמוך.
אפשרות נוספת היא שתפרגני לו ו"תמשכי" ממנו מחמאות לאחר מכן. אנשים נדיבים יותר במחמאות ונוטים לפרגן יותר כאשר הם חשים מוערכים.
זכרי שבך הוא בחר וכפי שציינת, אותך הוא אוהב.
שתפי אותו בתחושותייך הקשות, שאינן עוזבות אותך, כלשונך. אני מאמינה שהוא ישתדל יותר כדי שתהיי מאושרת, ובמידת הצורך עזרי לו בכך, באופן שציינתי קודם.

שרית יקרה,

מדברייך עולה כי אחד ה"התחביבים" של בעלך הוא לפלרטט עם בנות המין היפה והוא אף "מתורגל ומיומן" בכך.
כך היה גם לפני שהכיר אותך, אחרי שהכיר אותך, במהלך ההיכרות עמך וקשירת הקשר הזוגי ביניכם וגם אחרי שבחר להינשא לך, וכאן "קבור הכלב", הוא בחר, מרצונו החופשי, אני מניחה, להינשא לך. הוא בחר בך להיות שותפתו לחיים, הוא בחר לחיות את חייו לצידך ולהקים איתך משפחה.
הוא בחר בך מכולן. אותך ולא אחת אחרת מכל אותן נשים שהסתנוורו ממעמדו הכלכלי ומכל סמלי-הסטאטוס המתלווים לכך.
מעבר להיותך חטובה, כפי שציינת, אני חושבת שיש לך המון מעלות שהן בבחינת יתרונות עבורו.
את אוהבת, סבלנית, סובלנית, מכילה, מקבלת, מאפשרת ומפנקת, כפי שציינת.
אחדות מההגדרות המילונאיות של המילה "פינוק" הן ריצוי, הסכמה לכל דבר, ותרנות, להמעיט בדרישות.
מעבר לעונג שאת גורמת לו ומעבר לרכות ולאהבה שאת עוטפת אותו בהן, ב"פינוק" שאת מרעיפה עליו את למעשה, מאפשרת לו להמשיך במנהגו הקלוקל ובכך מוותרת על עצמך.
עצם פנייתך לפורום מעידה על העובדה שקצת בהתנהלותו ולכן, לשאלתך, לא להתעלם, לא להבליג, לא לקבל ולא להכיל יותר. לא לאפשר לו יותר להמשיך כך ולקבל אותך ואת טוב ליבך, את סבלנותך, סובלנותך, את אהבתך ויכולת הקבלה וההכלה שלך כמובנים מאליהם.
אני שבה ומדגישה שבך הוא בחר ולכן הוא צריך לכבד את בחירתו בך, הוא צריך לכבד אותך.
אם עד היום הוא בחר, מטעמי נוחות, להתנהל כרצונו באופן שאינו מכבד אף אחד מכם, הגיע הזמן ל"הפוך את המקל" במערכת הזוגית שלכם.
הגיעה העת ל"פנק" פחות ולדרוש יותר.
היי אסרטיבית, החלטית ונחושה ודרשי ממנו להתנהל באופן שיכבד את שניכם.
במידה וגם כאשר תנהגי כך התנהלותו הלקויה לא תשתנה יהיה עלייך לשקול את צעדייך בהמשך.

דניאל, כמו שכבר כתבתי לך בעבר, זה לא יהיה נכון מצידך לבלוע ולהתעלם מתחושות הבטן שלך.
לאחר הבחינה שלך - מה דעתך לקבוע לעצמך תאריך - שבו את פותחת את הנושא איתו באומץ ומבקשת לקבל ממנו תשובות רציניות, כי חשוב לך לדעת את האמת - מה היה שם ביניהם בעבר ומה הוא מרגיש אליה עכשו.
יש להניח שאם לא תעשי זאת כי את מפחדת לגעת ומפחדת מתגובתו - ההימנעות הזאת תמשיך לאפיין את הזוגיות שלכם יותר ויותר, והסכנה היא שהוא ימשיך להסתיר מפניך דברים חשובים לו.
נקודה למחשבה עבורך:
שימי לב איך את מגיבה רגשית לדברים שקשה לך לשמוע ממנו. יתכן שהוא מסתיר מפנייך דברים משום שקשה לו לשאת תגובות רגשיות שלך, כמו בכי או כעס או איבוד שליטה. אני רואה שהרבה פעמים גברים לא עומדים בתגובות הרגשיות שלנו הנשים...והתוצאה היא שהם ממדרים אותנו ולא פתוחים בפנינו.

הבעיה היא שברגע שאפתח את העניין הוא ייכנס למגננה .
ימשיך להגיד שמדובר בקשרי עבודה ושאני מנסה לחנוק אותו ולהחליט עבורו עם מי לנהל קשרים.
ושאין לי זכות לזה , אומר שאארוס לו את העסק שזה כמובן לא נכון רק משתמש בכך כדי להצדיק את הקשר עימה.
אין לי הוכחה שמשהו לא כשר בהכרח העשה אבל המיילים והסמסים רגשיים מדי.
לפני שנעשנו חברים ראיתי שכתב לה שתתקשר אליו שהיא יוצאת מהבית ויאחל לה לילה טוב והייא הרי נשואה...

דניאל היקרה,

סליחה שאני מתפרצת ועונה למרות שפנית לדורית - אני פשוט מוכרחה.
רואים שומעים מרגישים את המצוקה הגדולה שאת נמצאת בה.

את כל הזמן מחפשת - שיגידו לך שהכל בסדר שזה לא נורא. שרגיעו אותך .... מצטערת כך אני רואה את הדברים. שאין בעיה שהוא בקשר אם מישהי נשואה - ועוד בקשר כזה.
אבל לצערי(אני יוסיף לדעתי) אף אחת לא תעשה זה .


תיהי אמיצה יקירתי - סעי למקום מרגיע ,תנשמי עמוק - ותחשבי באמת באמת - עם כל מה שאת יודעת על הקשר שלו עם אותה אישה - האם זה נראה לך בסדר, האם זה נראה לך כשר כהגדרתך .........
אם דעתך נוחה והכל בסדר - אז סבבה תרגיעי את עצמך תמשיכי בחייך איתו.
אבל העיקר תיהי שלמה ורגועה.
אבל אם לא וכנראה שאם זה כל כך מטריד אותך אז יש בזה משהו רע - ואם זה כל כך מטריד אותך אז הוא צריך גם להתחשב בך - לא . גם אם נגיד וזה קשר וטהור לחלוטין.
מה יש לגבר עם אישה נשואה או אפלילו שהייתה רווקה - לבקש ממנה שתתקשר ותגיד לילה טוב. או שהוא כותב שהוא מתגעגע... איפה בעלה בתמונה - הוא יודע מהקשר הזה?

את צודקת מאה אחוז - שברגע שמתחילים לדבר איתם (מנסיון ) - הם מתגוננים , הם משקרים (גם לפעמים) ובחצפנותם - בסוף גם מסוגלים להאשים אותנו בחנק, בהרס הזוגיות .
מה שהם עצמם גורמים ועושים. לא לוקחים אחריות. תלוי איך עושים את זה....
איך מנהלים את השיחה הזאת.
חביבתי - אני למדתי על עצמי משהו חשוב גם שאת מדברת איתו על הנושא את צריכה להיות אסרטיבית. בטוחה בעצמך -יותר מה הקווים שלך האדומים ,מה את דורשת ורוצה מהקשר הזה . ולא מתחננת בוכה מבקשת לא החלטית .......
מה את רוצה. החשבו זה את ....מה את מצפה בקשר הזה ואחרי שתיהיה בטוחה בצפיות שלך ... תוכלי להיות יותר חזקה מולו.....

שוב, אני חייבת לכתוב - ולו רק יכולתי - לכתוב את זה באותיות של קידוש לבנה - את עדיין לא נשואה לו .. ותעשי חביבתי את השיקול הזה.

העיקר, שתיהי שלמה מאושרת ורגועה.
מחבקת אותך מכל הלב.

לא הייתי יכול לנסח את זה טוב יותר,
כל הכבוד - מירי,
פורים שמח לכולם

טלי יקרה,

על-פי גילך אני מניחה, שהזוגיות הזו הייתה המערכת הזוגית הרצינית יותר מבין הקשרים האחרים שהיו לך לפני כן. גם אם היו לך מערכות קשרים זוגיות ממושכות בגיל צעיר יותר, הן בוודאי היו אחרות באופיין וגם את ובני-זוגך הייתם ב"ראש אחר" ותשומת-ליבכם הייתה נתונה לדברים שנראו חשובים באותה עת.
ככל שמתבגרים "תופסים" את מציאות החיים באופן שונה, ומתמקדים בדברים אחרים, שאולי היו פחותי-חשיבות בגיל צעיר יותר ועם תהליך ההתבגרות חשיבותם עולה. לדוגמא, בגיל צעיר המראה החיצוני הוא בעל משמעות גדולה יותר ולכן נרצה להתחבר לבני-זוג יפים, חטובים וגבוהים, אולם, ככל שמתבגרים אנו מבינים כי ל"מראה הפנימי" יש משמעות גדולה יותר ולכן נחפש אחר בן/בת-הזוג אשר יתאימו ל"מראה הפנימי" שלנו, יענו על צרכינו האמיתיים, יספקו לנו את תחושת הביטחון ונוכל, תמיד, להרגיש איתם ובחברתם אמיתיים, ללא צורך במסכות.
אל הזוגיות הזו "נכנסת" בגיל 22, גיל צעיר יחסית.
אני מאמינה שמצאת כי בן-זוגך מספק מענה נכון עבור צרכייך ורצונותייך, מאפשר לך להיות מי שאת באמת, מכבד, אוהב, תומך ונמצא שם עבורך ובשבילך, שהרי התבגרתם יחד במשך חמש שנים, עם התובנות השונות וההעדפות השונות לאורך השנים, ואף קבעתם את רצונכם למסד את הקשר והתארסתם.
ואז...חשת שאולי "זה לא זה", שאת לא אוהבת ולא טוב לך והחלטת להמשיך קדימה בלעדיו.
אולי התחושות הנ"ל צפו ועלו כתוצאה מאיזושהי תחושת לחץ לקראת החתונה, לחץ שהצטרף להבנה ש"הוא האיש איתו אבלה את כל חיי".
טוב עשית כאשר החלטת להיפרד ולא להמשיך מכוח האינרציה או מכל סיבה אחרת.
נראה שאת נאמנה לעצמך וקשובה לתחושותייך הפנימיות.
כאשר אנו לוקחים החלטה ופועלים מתוך אותה הקשבה פנימית ובהתאם למה שנכון לנו, באותו רגע, ישנה תחושה של שלמות, בדיוק התחושה הזו של להיות על גג העולם, כמו שכתבת. ברמה הרגשית קיימת השלווה וברמה השכלתנית, הידיעה הברורה של העשייה הנכונה.
אולם, מעת לעת, נסיבות החיים משתנות, החוויות משתנות או "נתפסות" בעינינו אחרת וכעת, משאתם פרודים הדברים נראים לך אחרת, בבחינת "מה שרואים משם לא רואים מכאן".
לפני 4 חודשים הדבר שהיה החשוב ביותר מבחינתך היה הצורך להיפרד, אולי לצורך בחינת הדברים בשקט, לבד, מ"רחוק", כעת, לאחר שנפרדתם וסיפקת את הצורך הדחוף שהיה לך בזמנו ולאחר שבחנת את הדברים מזווית אחרת, את רואה את הדברים אחרת.
באשר לבן-זוגך, הוא אוהב אותך, רוצה בך כשותפה לחייו ומאפשר לך את המרחב שאת צריכה, וסביר להניח שגם בעתיד זה יהיה כך.
נראה שהוא באמת "הבן אדם הכי טהור בעולם", כפי שכתבת, ולא רק מבחינת היותו אדם ישר.
כמו שאני רואה זאת, הטעות תהייה שלא לנסות לחזור...

מאחלת לכם אושר, זוגיות טובה ואת טובו של העולם!

שלום שוב אלמונית יקרה,

אני שמחה לקרוא את הודעותייך ושמחה לעזור לך. עצם התגובה שלך והפירגון שלך ממלאים בכוחות ובאנרגיות להמשיך לסייע. ניכר כי מה שכתבת נבע מכל הלב ומכוונה אמיתית.. תודה רבה לך. אנחנו תמיד שמחות להתעדכן איתכם ולדעת שאנחנו יכולות לסייע, אפילו במעט.

הגבתי בשרשור המקורי שלנו ואשמח אם תקראי.

עדי

מילי היקרה, מאוד מעניין מה שאת כותבת, וגם מאוד בוגר מצידך להיות כל כך מודעת למה שאת עוברת.
הביאי בחשבון שלאחר שברון הלב שעברת בקשר הקודם שלך - פיתחת מנגנון שעוזר לך לשמור על עצמך מפני היקשרות אמיתית לגבר אחר, בעיקר במטרה שלא תיפגעי כל כך שוב.
בכל גיל, כשקורה לנו משהו טראומטי, כואב, הרסני, שקשה לנו לעמוד בו - אנחנו מוצאים איזו דרך להתמודד עם הקושי. אלא שהדרך החדשה, שקודם לא היתה זמינה לנו והיא בעצם "הומצאה" ע"י מצב החירום החדש - היא יעילה רק באופן זמני. זו על פי רוב דרך קיצונית ומוגזמת וממה שאנחנו רגילים ומכירים את עצמנו עד אותו רגע.

ולמה זה? כי אנחנו מגיעים למסקנה שאיך שהתמודדנו עד עכשו לא הספיק! עובדה שנפגענו כל כך קשה...אז חייבים - ומייד - משהו חדש וחזק, קיצוני...

אז עכשו את ב"אישיות" האחרת שפיתחת בשנתיים האחרונות, אבל אישיות זו לא התפתחה באופן הדרגתי, בהבשלה איטית, אלא בקעה ממך בבת אחת, ולכן היא מוזרה לך.
אם את רוצה שוב שינוי, "ניתוח" שיסיר ממך את התחושה שמכרת את עצמך ואת הערכים על פיהם גדלת - מה שאני יכולה להציע זה או טיפול פסיכולוגי אישי, או ללכת לסדנה לצמיחה אישית כגון הפורום של לנדמרק שאני מאוד ממליצה עליה, (כי עשיתי אותה לפני 12 שנים ועד היום אני שמחה על התוצאות שקיבלתי מכך) שב 3 ימים (כמו ניתוח...) יוצרת אצלך המון מודעות עצמית ומולידה אפשרויות חדשות, שלא היו זמינות לך קודם.
מה דעתך?

אני חייבת להגיד כי השינוי שנוצר בי לא נוצר באופן פתאומי.... לא ציינתי בהודעתי הקודמת אבל גם במהלך השנתיים הללו כשהכרתי מישהו שהיה נראה לי כמה שאני רוצה, השתחררתי ונתתי לעצמי את ה"זכות" לחזור להיות כמו פעם.. לפחות ניסיתי..
ניסיתי להאמין ולפתוח את הלב.. אבל לצערי כל פעם קרה משהו שפשוט גרם לי להצטער ולהיות קשה יותר...
זה לא רק עם גברים... למשל נתתי לעצמי להיפתח לאיזו חברה שכתגובה פגעה בי, שיקרה לי.. השנתיים הללו היו הרבה פגיעות קלות שגרמו לי לרצות להפוך קשה קצת יותר... והיום אני מרגישה שפשוט נהייתי אדם רע.. בלי רגשות.. אני לא מאמינה לחברות, לגברים ובכלל לא מאמינה לאף אחד...
יכול להיות שאני באמת צריכה טיפול?
אני חייבת להודות שלפעמים הילדה התמימה שבתוכי יוצאת... אם אנשים שאני אוהבת.. אבל ברגע שאני קולטת אני ישר חוזרת לאותה בחורה שנהייתי...לפעמים זה לא נשלט
זה לא שאני סובלת מהשינוי אבל יש שלבים שאני כבר נגעלת מעצמי... במיוחד כשאני מסתכלת על עצמי בעבר ועל עצמי היום.. ומבינה שנהייתי אדם אחר
טיפול זה מה שאני צריכה?

מילי יקרה, אני נשארת עם אותה המלצה - או טיפול או סדנא כמו שפירטתי. הסדנא, תאפשר לך להתחבר מחדש לאנשים - קודם אלו שתפגשי בסדנא עצמה ואחר כך בחיים - בצורה אותנטית יותר, ללא צורך באותה מסכה ששומרת עלייך.

שלום עדי.
את "מדברת" ואני מרגישה שאני נשברת.
לגבר שאני חייה איתו יש חיים מאוד קשים , הוא חי את הגרושים שלו יום יום...
שללו לו את הרישיון הוא נוסע באוטובוסים לעבודה (ביניין) וכן לראות את הילדים שלו פעמיים בשבוע, הוא נכנס הבייתה כמעט כל יום ב 10 בלילה מתמודד עם קשיים כלכליים ובנוסף לכל, כל שני וחמישי הגרושה שלו מאיימת שהיא לא רוצה את הילדים ושהיא רוצה לזרוק אותם.(הם כבר חיו איתנו בעבר שנה שלמה אך בסוף, לבקשתה, הם חזרו אליה) הוא חי עם רגשות אשמה קשים על האמא שהוא בחר לילדים האלה ואת בטח יכולה לתאר לעצמך שהילדים האלו ממש לא קלים עם כל החוויות שעברו בחייהם הקצרים. וכל ההווה הזה נוסף על העבר שהוא היה חי איתה .
אין לי כל כך אפשרות, גם אם רציתי, לא להתחבר לחוויה שלו.
המקום שהוא נמצא בו לא משאיר אפילו טיפת מקום בישבילי .
לפני כמה זמן ישבתי מולו עם דמעות בעיניים ואמרתי לו שהוא חסר לי ואני מתגעגעת אליו, הדבר היחיד שהיה מרגיע אותי באותו רגע זה חיבוק ,ומילה טובה שתתן לי להרגיש ביטחון.
ובמקום, הוא שחרר עליי את כל הלחצים שלו, על כמה קשה לו ושהוא לא יכול לבוא מוקדם הבייתה ואיך בכלל אני יכולה לבוא אליו בתלונות כשכל כך קשה לו.
הייתי המומה מהתגובה כל כך לא ציפיתי לתגובה כזאת עויינת, ניסיתי להסביר שאני בסך הכל צריכה חיבוק אבל הוא כבר לא היה במקום הזה.
פעם הוא לא היה מגיב ככה אני חושבת שפעם היה לו יותר מקום להכיל אותי . אני לא יודעת על מה להצביע אוליי עכשיו כשיש לנו ילדה הוא מרגיש שיש עליו יותר אחריות, אולי הוא מתחיל לעכל את המציאות הקשה שלו, אני לא יודעת .
אני רק יודעת שאם אני לא יכולה לקבל חיבוק מהגבר שלי כשאני כל כך זקוקה לו אז המצב שלנו לא טוב ואנחנו מתחילים ללכת לאיבוד בתוך כל הקושי הזה במקום לקבל כוחות אחד מהשניה

הגבתי בסוף השרשור.

לצערי תגובתי "להיות בצד המוכל" ששלחתי לך אתמול נמחקה בטעות.

שלום עדי.
טוב, אז קודם כל , את הבוסית שלי אני מכירה כבר כמעט 10 שנים, ולא כל השנים היא הייתה בתפקיד הבוסית,רק בשנה האחרונה, היא חברה, אמא, אחות ובן אדם מאוד מקצועי ואמין שאפשר לסמוך עליו, אני יודעת שהיא תהיה נטרלית ואוביקטיבית כמו שמטפלת צריכה להיות,
ובקשר לאינפורמציה שהיא תקבל על הזוגיות שלנו...... כולנו חיים אותו דבר לכולם יש בעיות כאלו ואחרות, אנחנו לא מתנהגים בבית בצורה שאנחנו צריכים להתבייש בה ויש הרבה כבוד אחד לשניה, גם בויכוחים, אז ככה שאין משהו שאנחנו לא רוצים שידעו עלינו טרם חצינו את הקווים האדומים....
אני מאוד שמחה שהיית פה בישבילי... פתחת לי כמה כיווני מחשבה, ביום שהתחלנו להתכתב כל מה שראיתי היה שחור.
החזרת לי את הכלים שזרקתי לפני חצי שנה , והכי חשוב בכלים הללו זה להיות שלמה עם עצמי גם אם אני פה כדי שהבן זוג שלי יהיה מאושר כי זה מה שגורם לי להיות מאושרת (ככה שכולם זוכים).
ממש עזרה לי התמיכה שלך ברעיון שהוא ילך לטיפול אני רק מקווה שהשינויי בו באמת יהיה מיידי.

שלום יקירה,

רק את יודעת מה טוב ועם מי אתם תחושו מספיק נוח- ואם עשית את השיקול והיא האדם עבורך, אוקיי - את יודעת מה טוב לך.

שמחתי לקרוא שהצלחתי לעזור לך במקצת, אכן המטרה שלי היתה לנסות להאיר לך את המקומות הפחות שחורים, בתחילת התכתבותנו נשמעת לי מאוד מאוד מיואשת ועם כל פיסה של חשיפה ואומץ מצידך הבאת תמונה מורכבת יותר.. אבל בעיקר התרשמתי לטובה מכוח הנתינה שלך ומהאהבה הגדולה שיש בך לבן הזוג, וילדים שאינם שלך למעשה- אבל את מקריבה בשבילם, בשבילו.. וזה המון. הוא בהחלט התברך (והוא יודע את זה).

לגבי השינוי שנוצר מטיפול- לא חושבת שזה יהיה מיידי, אי אפשר למשל להקביל את זה לטיפול שיניים או לאקמול לכאב ראש. טיפול או חשיפה מול מטפל היא לא ממש פשוטה, וגם אם תחווי קצת נסיגה, או התרחקות או כל תגובתיות כזו או אחרת -אל חשש, כי כשאדם מתחיל לפתוח ולחשוף את עצמו קורים לו הרבה דברים, לפעמים בו זמנית, הרבה רגשות והרבה שאלות פתאום, ותחושה של חוסר יציבות- הרי מישהו חודר את השריון שלו פתאום. לכן אל יאוש, תני לזה זמן, תני לזה אפשרות, ובואי נגיד, לאחר תקופה של חודשיים, שלושה, ארבעה- תראי אם יש משהו שמשתפר. טיפ נוסף- תהיי חזקה ותתאפקי לא לשאול אותה או אותו מה היה שם, תני לזה להתאפשר ולהיבנות לבד, תאפשרי לו מרחב- והוא כבר יגש אלייך עם האינפורמציה. עד כמה שתוכלי- תישארי "בשלט רחוק", המרחב שתתני יעזור לו לחוש בטוח, שהוא יגיע אלייך ויספר לך- מיוזמתו. זה מאוד חשוב. בגלל שאת מכירה גם את המטפלת, זה קשה כפליים- אז היי חזקה..

אני פה אם תצטרכי עוד כתף, עוד אוזן או סתם לשתף ולעדכן. מאוד שמחה ומודה לך על מה שכתבת, ועל שנחשפת- מעריכה את היכולת שלך גם "לזוז" מעט, ולהסתכל על עוד זוויות- אין את זה לכולנו.. והכלים שהחזרתי לך - הם כלים, החוכמה שבך היא להשתמש בהם- ואת זה את עושה!

בהצלחה רבה רבה, מכל הלב.

המשיכה נעלמה ואני אובדת עצות איך מחזירים אותה לחיי הנישואין

שלום אלמונית,

אני מרגישה את הקושי שלך בהודעה שכתבת כאן. נשמע שמאוד מאוד לא פשוט לך- מה היה אז ואין היום, ומעין חור שהשאיר אחריו הרבה ריק וכאב.

הוא כנראה המשיך הלאה אחרי הריב הזה. את, כנראה לא מאוד עיבדת אותו ברמה הרגשית ועשית "סגירה" של הדברים- מול עצמך, ואולי עוד יש לך פצעים פתוחים גם מולו. אני מבינה שמאז המריבה הקשה והכואבת הזאת את נשארת די בהלם. כנראה שם יצאו צדדים רבים אחרים שלו,שאולי לא "זכית" להכיר לפני כן? יתכן והיום את רגשית מנסה להתמודד עם החיים לצידו ע"י התגוננות והתרחקות רגשית ממנו.. כאילו את אומרת "אם אני מתרחקת קצת אני מוגנת יותר מפני הפגיעה". לפעמים זה הפוך על הפוך- אם נתרחק, פחות נריב, לא ניפגע, יהיה רגוע". כשבפועל יש המון המון מתח מתחת לפני השטח והרבה גלים וכעס לא פעם.

העצה הכי טובה שאני יכולה לתת לך היא כן לגעת במה שהיה שם, אם קשה לך מולו, אולי מול אוזניים קשובות אחרות, לנסות לעבד מה עברת שם בדיוק- מה קשה לך לסלוח עליו כ"כ, מה את לא שוכחת, מה את כואבת. רק אם תטפחי את המקום הזה את תוכלי לסלוח ממקום אמיתי, ואולי להביא את עצמך למקום שלם וטוב יותר מולו. בהמשך, כשתוכלי, הייתי רוצה שתנסי להעלות את זה גם מולו ולנסות לחשוב יחד מה בדיוק קרה שם שהכל השתנה מאז. חצי שנה מאז הריב זה המון המון זמן, ואם זה לא עבר- יש שם משהו לא פתור, מאוד פתוח ומדמם.

התשוקה לבן זוג היא מתעתעת- לא פעם היא מתפרשת כמשהו פיזי, אבל היא נוצרת רק אם קיים הביטחון והרגש המבעבע הזה שאת תארת שהיה בהתחלה- לכל מגע היית מגיבה. התשוקה נעלמת ברגע- כמו במטה קסמים- כשאנחנו פתאום פוגשים ומתעמתים עם צד מאוד מכוער אצל בן הזוג, שכשהיינו מאוהבים בו- הוא לא היה שם.. לפחות לא נראה שהיה שם. המשיכה והתשוקה, הגעגוע- הם לא באמת למגע, לאיך שהוא נראה- הרי המראה לא משתנה יותר מדי, הוא יכול גם לשעמם לא פעם (הרי כל בוקר זה נראה ממש אותו דבר..), מה שמשנה זה הכימיה, הרגש, האישיות. וכמשהו נפגע בחווייתך בכל אלו- למה שתתקרבי שוב?

אשמח לדעתך.

את כל כך יודעת על מה את מדברת...... ותודה
בריב שלנו היה משבר אמון ביני לבין המשפחה שלו, שעד אז לא יכולתי לבקש משפחה נוספת טובה יותר.
בימים האחרונים עמדתי מולו ואמרתי לו בדיוק מה אני מרגישה ואיך הגעתי לשם ..
התשובה שלו לא היתה מספקת כלל..
מה שחשוב להוסיף זה שבעלי גרוש עם שני בנים . והכרנו אחרי גירושים קשים מאוד מאוד מאוד שבמשך הזמן הזה בעלי איבד כל רצון לזוגיות נוספת בחייו עד שהוא הכיר אותי וגם אז עברתי לא מעט מבחנים כדי שהוא יהיה בטוח.
בכל אופן, הוא אמר שאם אני מחליטה להיות במקום הזה אז אין לו שום דבר לעשות ושהוא לא מתכוון לעשות את אותם "טעויות" שעשה בזוגיות הקודמת שלו , שהוא הוציא כל כך הרבה אנרגיות , טיפולים ונסיונות כדי להבין בסוף ששום דבר לא יעזור.
אין בכלל מה להשוות בין הזוגיות הזו לקודמת ובכלל לנקודת הפתיחה שלנו ואין לי ספק שהדברים יכולים להראות אחרת עם טיפת מאמץ מיצידו.
ואני כיום לא מקבלת שום מאמץ מיצידו , לא בגלל ששווה או לא שווה אך ורק מהמשקעים שיש לו .
אז עכשיו בכלל הגעתי למקום אחר בצעקה שלי לעזרה אני לא יודעת איך אפשר לתקן זוגיות.. לבד!

שלום לך שוב אלמונית יקרה,

הוספת כמה פרטים שהם למעשה כ"כ משמעותיים, שאני חייבת להגיב עליהם בפירוט:
אני רוצה להתחיל דווקא מנקודת הפתיחה של שניכם- כל אחד בנפרד. הוא עזב זוגיות מכאיבה, מאכזבת ושוברת לב, כנראה. זוגיות שהשאירה אחריה 2 בנים שאני מניחה שלא אצלו כיום (אם אני מניחה לא נכון תקני אותי). 2 הילדים האלה הם שלו, דמו ובשרו, והם מבחינתו, יתכן, נותרו מאחור ללא אבא "זמין דיו". מעבר לזה, הוא חווה משבר גדול מאוד, וכפי שאמר- הוציא את שלל האנרגיות שלו וכנראה גם זמן, כסף, והרבה רגש, על נסיונות שיקום הקשר- והתאכזב. והתגרש. לגבר, משבר גרושין הוא לא יותר קל מאשר לאשה. לא פעם גברים אחרי משברים מהסוג הזה יכולים להתמוטט, ולפעמים נדמה שכלפי חוץ הכל נראה בסדר. אבל בפנים שורר כאוס נוראי. אחת ההשלכות שלו היתה עלייך, היית צריכה לעבור מבחנים רבים יותר מאשר אם היית נישאת לגבר רווק. עברת אותם כנראה בהצלחה. שימי לב שהגדרת כי משבר הגירושין היה מאוד מאוד מאוד קשה. רק את יודעת למה התכוונת- והוא.

למרות הזמן שעבר, והילדה שנולדה- אתם לא באותה נקודת פתיחה. נכון שכנראה הזוגיות הזאת, כפי שהתכוונת, לא "רואה ממטר" את הקודמת, אבל- וזה אבל עצום- אתם לא הגעתם לנישואין שלכם באותה נקודת פתיחה של: אמון, הגדרה של זוגיות, שאיפות בזוגיות. נסי לדמיין אוטו עם מנוע שהוחלף, מנוע משופץ, או אוטו במצב חדש אבל עשה 100,000 קמ"ש. ולא חלילה שקיבלת סוג ב'! אלא- שהוא הגיע אלייך עם רפרטואר מסוים של רגשות כלפי זוגיות, הגדרות כלפי זוגיות, אמון, וגם, בין היתר, הגדרות חדשות כלפי : איך מצילים זוגיות ממשבר. כי שם בדיוק- הוא "נפל". את צריכה לזכור את זה טוב כי זאת ההתחלה שדרכה את תוכלי להתקרב לחוויה שלו ולהבין מה בדיוק קורה ומתחולל אצלו. ומתחולל אצלו יותר ממה שהוא יודע לתמלל עבורך...

ה"טיפת מאמץ" שאת מבקשת היא עבורך ועבורי באמת טיפה. אנחנו לא באמת יודעות מה זה דורש ממנו. נסי כל הזמן לחזור לזמן בו הכרתם ,זמן קצר אחרי המשבר שחווה. כמה זמן היה לו לעבד אותו? להבין מה קרה שם? מה לגבי הילדים? האם אין הוא השאיר מאחורה הרבה? 2 בנים זה די והותר.. מה עם הרגשות השליליים כלפי האשה, כלפי האמון שיצר בזוגיות- ונכווה?

היום, הוא לא מתכוון להוציא את האנרגיות שהוציא אז- כי מי שנכווה ברותחין נזהר בצוננין.. ואמנם- אתה בזוגיות חדשה, אחרת, אני לא קורבן ולא ריבאונד של הכאב שספגת עם הקודמת.. אז קצת תתאמץ. הגיונית וריאלית את יותר מצודקת. רגשית- הוא לא שם. הוא במקום חלש יותר, עם פחות כוחות, אולי אפילו "רזרבה", וכנראה המאמץ אותו את מבקשת- כנראה זה גדול כרגע. המשקעים שיש לו הם לא "רק מהמשקעים", הם רבים וכואבים. גם לא במודע, אנחנו פועלים כלפי דמויות משמעותיות לנו (קרי, הוא פועל מולך), ממקומות בו אחרים (קרי האקסית) פגעו בנו. אנחנו "באים עם המקום הזה חשבון" בכל הזדמנות- וזה לא בכוונה, במודע. זה על אוטומט.

ראי המשך

אז נראה שהבאתי אותך בתגובתי זאת ל"אין מוצא", אבל-- דווקא הפוך. אני בכוונה מחברת אותך למקום שלו, כי אני מרגישה שאת כרגע במקום שיכול כן להכיל את מה שהוא עובר ומה שהוא מנסה להגיד לך : אל תעבירי אותי את הסרט שעברתי בזוגיות הקודמת. אני לא רוצה להגיע לשם. הוא מפחד מאוד מהמקום הזה. 6 שנים של זוגיות נפלאה פתאום הגיעו למקום אחר, עבורך. שימי לב לדבר נוסף- כשמגיעה ילדה הביתה, הכל הכל משתנה. עבורו, מדובר בחוויה שלישית של הורות, עבורך בראשונה. נקודות הפתיחה שונות בתכלית. המקום הקודם שלו, של הורות, יתכן ובעינו מעיד על כישלון- הרי הבנים (כנראה) לא חיים איתו היום. קשיים ומריבות לא מגיעים סתם בתקופות ספציפיות בחיים.. לכן שימי לב גם לצירוף הזה.

המאמץ שהוא כן צריך לעשות זה להבין את המשוואה הבאה- אם אני לא רוצה לחזור על הטעיות, להוציא אנרגיות לשווא, לאבד הכל - אני כן צריך לעשות משהו כדי לא לחזור על הדפוס הזה. כרגע הוא נכנס לדפוס אנמי, פאסיבי, כי כשהיה מאוד אקטיבי ומשקיע- משהו לא עבד שם. אם תגידי לו "אבל הפעם זה יעבוד", זה לא ילך, כי הוא עמוק בחוויה המאכזבת והטראומתית של הקשר הקודם. הוא צריך לעשות את ה"1+1" הזה בראש, שכדי לשמור עלייך ועל מה שיש לו היום- הוא צריך מינימום להיות קשוב לקשיים ולצרכים שלך, ולמה מכאיב לך. אני לא יודעת את תוכן המשבר שהיה אז, אבל אם תצליחי להתחבר לחוויה שלו, לספר לו מה את מבינה שהוא חווה, להראות לו אמפתיה גדולה מאוד (!) למצב שלו- זה יצור בו כנראה סוג של ביטחון איתך ואולי אפילו יעשה צעד קדימה אלייך. אבל זה חייב להיות לאט.. לאט.. ורגוע. את צריכה להיות חזקה מאוד ותומכת- עד כמה שזה יכול להישמע לך מלאכותי. אם תתמללי עבורו את מה שהוא מרגיש, את הכאב על הילדים, את הכאב על המשבר הקשה, את כל מה שחווית איתו אז - יתכן והוא יוכל להעביר חזרה אלייך את הכדור ולהראות לך שגם הוא יכול להכיל את הקושי שלך. כי כרגע, לצערי, הוא עדיין לא "כלי קיבול" שמכיל.. הוא עדיין עסוק במה שהוא חווה. התעסקי עם זה גם את, ונסי לראות מאוחר יותר מה התוצאות. אשמח לדעתך שוב..

היי חזקה.

אוףףףףףףףףףףף........ את כל כך צודקת.
אני כל הזמן נמצאת במקום של להבין מאיפה הוא מגיע, מהיום שהכרנו , ואני יודעת שבמשבר האחרון שלנו אני באיזה מקום רציתי להיות בצד השני ושהבן זוג שלי יעמוד בתפקיד שלי וישא אותי על הידיים שלו אבל לתדהמתי אחרי שנים שאני סוחבת אותו אין לו כח לסחוב אותי.ואני חושבת ששם נשברתי ושם שחררתי את ההתחברות שלי לחוויה שלו כי אני רוצה וחושבת שבשלב מסויים החוויה נשכחת ומה שנשאר זה החוויה שלנו בתור זוג אבל כנראה שטעיתי. והכי גרוע זה שעד לפני חצי שנה חייתי את זה בטיבעיות, ביום יום שלי ואני לא יודעת איך היום אני מחזירה את עצמי למקום הזה?!
אני גם חושבת שלפעמים מותר לי לקחת חופש מהמקום הזה, רק לרגע, כדי לדעת שיש לי על מי להשען בחזרה ושהוא צריך לאגור כוחות בישבילי בזמן הזה ופשוט להיות שם.
אבל אין לי עם מי לדבר כי הבן אדם מלא בצלקות וזכרונות קשים.

בוקר טוב אלמונית יקרה,

אני שמחה שאת פותחת עוד נושאים שקשורים למה שאת חווה. את אכן מאוד מחוברת לחווייתו ואף חווה אותו במקביל אליו, יחד איתו. התחושה הזאת של "אין לי אפילו מעט מקום לעצמי בתוך הזוגיות" היא קשה. זוגיות מטבעה צריכה לכלול שניים.. אבל- כשאחד ממנה חווה משבר גדול, במקרה שלך משבר ארוך מאוד, הוא תופס את אור הזרקורים, ואם את "נוחה" למצב, והיו שנים שכנראה היית כזו, אז זה בסדר. אבל, כמובן, לא רחוק הרגע שגם את תחושי, גם מבלי משבר, רצון להישמע, להראות, להיות מוכלת, לקבל את ה"ערסל" הזה שלו, להיות שם ולנוח. להרגיש שגם לך יש את המקום הזה, שהרווחת אותו ביושר.

אץ צודקת, הוא לא ממש שם. הוא התגונן מאוד כשאמרת מה את מבקשת. אני לא יודעת איך הדברים נאמרו ואיך הצגת את זה- אבל שימי לב שגם לזה יש חשיבות. לאנשים רגישים שחוו טראומות מהסוג הזה (לו) יש חשיבות לסמנטיקות, למחוות, לרגשנות של בן הזוג, לכבוד, להבנה.. לסובלנות.. ואת זה אני בטוחה שיש לך וששידרת כלפיו. פתאום עכשיו את חשה שהמקום שלך מצטמצם, אולי תמיד היה קטן. ההקרבה שלך בזוגיות הזאת היא עצומה, היא ענקית- לגדל ילדים שלא שלך, להחזיר אותם, לחיות עם בעל עם פוסט טראומה (סליחה על האבחנה, בואי נסתכל עליו כך כרגע - ולא כדי להבהיל.. אלא כדי לזהות יחד איתו את המשבר שלו), לגדל עכשיו ילדה משלכם, להרגיש את העול, ולא לקבל חיבוק.. את מקריבה המון. הרבה משם-זה את עצמך.

יהיה כמובן הכי אידיאלי אם הוא יעשה עבודה פנימית, ילך לטיפול, יפתור את הקונפליקטים כולם ואז יבוא חדש. כמובן זה לא ממש "מציאותי" (אולי כן ואולי לא). אבל - את מדברת על חוסר בתמיכה ובהכלה. האם יש מקום אחר, שתוכלי להיות בו ולשאוב ממנו את הכוחות? אולי מישהו שיעזור לך לארגן את המחשבות ברא,ש ולהגיע לבית המשותף כשאת מסודרת יותר רציונלית, ורגועה יותר רגשית? ה"חיבוק" הזה כמובן צריך לבוא ממנו, אבל אם תקבלי "ליטוף" או הרגעה ממקור אחר - יש סיכוי טוב שתגיעי "מרוקנת" ופנויה יותר גם לבית, אליו ולילדה. זה יכול להיות מקום כמו חברה קרובה, אחות, מכר שאת סומכת עליו. מישהו שאת יכולה "לשים" אצלו, והוא יחזיק עבורך.את מבינה את כוונתי? אותו מיכל שאת צריכה. לאט לאט ועם הזמן, אולי תצליחי לקבל את הרושם ואת התחושה- שאפשר לקבל סוג של מיכל גם אצל בעלך. מקום נוסף וטוב יותר כמובן יהיה איש מקצוע, וזה לא מובן מאליו ללכת לאדם כזה. אני יודעת, אבל בכל זאת- אם תחשבי טוב,איש מקצוע הוא נייטרלי, מקצועי, מנוסה יותר במצבים כאלה, יכול לספק לך את האובייקטיביות ושמורה לך שעה אצלו- בה רק את בחדר. והמקום הענק הזה כולו שלך.. המקום והמרחב הרגשי שאת כה זקוקה לו.

שלילת הרישיון אף היא ורק היא בעצמה חוויה נוראית. ה"שלילה" מדברת על שלילות נוספות בחוויה שלו- שלילת החופש, הביטוי,האפשרויות שיש לי. ועל זה על בנוסף על שלילת הילדים. אבל איפה את, ואיפה המקום שאת זקוקה לו? אולי כך לא תלכי לאיבוד.. אולי תוכלי אפילו למצוא?

שלום לך עדי.
את אמרת את המילה הנכונה ביותר למצב שלנו "הוא נמצא באור הזרקורים" אבל כמו שהבנת גם אני נמצאת שם אומנם לא בתור שחקן ראשי אלא בתור שחקן משני ועד היום הוא לא מבין שגם אני עוברת את אותם דברים שהוא עובר כי כל הזמן הוא אומר "את לא מבינה מה אני עובר".
איך אני לא יכולה להבין, הרי אני נמצאת שם יחד איתך,מקבלת את הילדים, מתמודדת עם המשמעת שלהם, מביאה אותם ,מחזירה אותם , עובדת קשה , נותנת מזונות , מתמודדת עם הדיכאונות שלך , מגדלת את הילדה לבד, וגם בסופי שבוע בקושי רואה אותך כי אתה יושן בכדי לאגור כוחות לשבוע הבא.
בכל אופן הבוסית במקום עבודתי היא גם מאמנת אישית , לא מזמן נפגשתי איתה לשיחה והיא הציעה להיפגש איתו, לשמחתי הוא הסכים אך טרם קבענו מועד בעקבות הלו"ז הצפוף שלה ושלו, אני מקווה שזה יקרה בקרוב כי בינתיים האינטרקציה ביננו מינימלית ביותר ואנחנו כבר לא מצליחים להתקרב אחד לשניה ולהיות כמו שהיינו .

ערב טוב,

כשהוא אומר לך "את לא מבינה מה אני עובר" - הוא מתכוון לזה, לא מתוך מקום של לרצות להרחיק אותך ממנו, או "את לעולם לא תביני", אלא הוא מתכוון שרק הוא חווה את מה שהוא עובר. גם אם תעברי (חלילה) אותו דבר- גם אז, החוויות שלכם יהיו שונות. הוא מנסה להגיד שהוא מרגיש לבד מול זה, וזאת בדיוק חוויה של אדם שטרם עיכל את המשבר, שעוד יש הרבה מה לעבד. חשוב שתדעי שזה לא נגדך, הפוך, הוא לא כ"כ יודע כנראה איך לקרב, ולא תמיד יודע מה ואיך לבטא, ויש הרבה מה לבטא שם. העיניין הוא שגם את זקוקה לכוחות כדי להמשיך, וגם את רוצה להרגיש שחקן ראשי אחת לכמה זמן. גם את רוצה לעשות דרמות וסצנות (לא מתוך "בכוונה") אלא מתוך זה שמגיע לך גם להיות על קדמת הבמה, הרי הזוגיות הזאת היא גם שלך. אבל.. כשצד אחד נמנע מלעבד את החוויות שלו והוא נשאר עם התחושה שרק אני מול העולם הזה ואחרים לא יכולים להבין אותי- אין בו מקום להכיל חוויות של אחרים. הוא מרגיש שם לבד. האפשרות שהוא יפגוש במאמנת האישית היא מצוינת, יותר מזה- היא תאפשר גם לך מעט מרחב כי את יודעת שהוא משמיע את הדברים החוצה. אם נוח לך עם העובדה שהיא גם בוסית שלך- ואת צריכה לקחת את זה בחשבון - נסי לקדם את העינין. אם את רואה שזה לא זז בגלל לו"ז צפוף, נסי לקבוע עם מישהי אחרת- כי אם הוא הסכים- נחוץ מאוד שתקחי את המושכות ותקדמי את זה- הוא כנראה רוצה ומוכן לראות איש מקצוע! זה מספר לנו יותר על המצוקה שלו.

אל תחושי רע אם הוא ישמיע שם יותר דברים או ישתף שם יותר דברים מאשר מולך.. הוא צריך את זה, את צריכה את המרחב הזה, ואיש מקצוע טוב ומנוסה יכול להביא אותו למסלול טוב יותר- והדבר ישפיע מיידית על הזוגיות. אין מה לעשות- כשמשהו בפנים קשה, כשיש עניינים לא פתורים - הזוגיות היא הראשונה שחווה את זה. את אשה מאוד חזקה ואת מקריבה המון עבור הזוגיות הזאת. בעזרת טיפול טוב ונכון הוא יצליח גם לראות אותך שם- עושה את הלוליינות הזאת בגבורה רבה. קדמי את הנושא הזה כי זאת המקפצה שלכם כרגע.

אבל- חשבי שוב בבקשה האם נכון שהמנהלת שלך תפגוש אותו באופן קבוע ותשמע דברים שלא בטוח היית רוצה שהבוסית שלך תדע עלייך ועליו ועל הזוגיות. הנייטרליות והאובייקטיביות של איש מקצוע היא קריטית לטיפול- אנא קחי זאת בחשבון, כטיפ להמשך.. חשבי על ההשלכות של זה גם עלייך.

דניאל היקרה,

אני קוראת את מה שכתבת.
תגידי למה זה כל כך מטריד אותך? למה זה כל כך מעסיק אותך?
לדעתי, התשובה נמצאת בתוכך - אבל את מפחדת לראות אותה ואולי מההשלכות שלה.
האם אני צודקת?

גבר שאומר לאישה אחרת (ולא משנה אם נשואה או לא נשואה...) שהוא מתגעגע אליה- האם זה קשר אפלטוני? האם העובדה שהוא לא יכול לממש את זה - תרגיע אותך ,מרגיעה אותך?
כנראה שלא - עובדה שאת כותבת.... וממשיכה לשאול... את לא רגועה. גם אם הוא יגיד אלף פעם ויבטיח שזה לא כלום- את לא תרגעי.

מתוקה שלי, את לא נשואה עדיין . למה לך להתעסק עם הדברים האלה.
נראה שיש בניהם משהו רגשי.
תאמיני לי - הכאב לב (הייתי שם לצערי הרב ) הוא כאב גדול ,
האם ככה את רוצה להעביר את חייך ? האם שתתחתני איתו יהיה יותר טוב ? .

את כל התשובות האלה את חייבת לתת לעצמך - זה מאוד קשה. אבל תחשבי כמה שנים קדימה בתור נשואה עם ילדים יהיה לך פי כמה וכמה קשה לצאת מזה.

אני מאחלת לך להגיע להחלטה טובה.שתיתן לך שלווה ורוגע.
חזקי ואמצי

ועוד דבר קטן,
סלחי לי אני יודעת שהפנת את השאלה לדורית , פשוט אכפת לי ממך.....

מה זה שהוא כותב שאין לו שליטה על המיילים שהיא שולחת . לא מקובל? מה אתה לא לקוח אחריות.
אם זה כל כך מפריע לך והוא אוהב אותך ומתחשב בך והקשר בניכם חשוב לו... אזיי שיבקש ממנה להפסיק. אבל הוא לא עושה את זה.
אם הוא היה מבהיר לה שהוא לא מעוניין - היא לא הייתה שולחת
כנראה שטוב לו ונעים לו לקבל מיילים ממנה.

הוא אכן כתב לה שהוא מרגיש עדיין אינטימיות לידה , ושהיא חסרה לו ושנכנסה לו ללב , ובמקביל טוען שהיא יקרה לו כי עזרה לו בעבודה וכו...
איך באמת יהיה לי שקט שאין לו אהבה אליה?

מזל טוב
לא צריך להלחץ, הוא עוד יתבגר, הנשים מקדימים את הגברים בנושא לקיחת אחריות מכמה סיבות,
לדעתי שיילך לקורס מודעות עצמית, ואז הכל יסתדר, לא ?

בהצלחה

שלום א,

אני מוסיפה על דבריו של בני.. קודם כל אכן לנו הנשים יש הנטיה להתארגן על עצמנו מהר יותר. זה משהו שהוא גם חברתי סביבתי וגם ביולוגי- רצון למשפחה, לבית יציב וכו'. אנחנו נעשה תואר מהר יותר, נתיישב מהר יותר, הטיול לחו"ל לא פעם יהיה קצר יותר. זוהי הכללה אבל זה נכון לגבי הרבה מקרים.

בעלך לעתיד (צריך להתרגל..) הוא בן 27. זה עדיין גיל שגם בחורה - סביר שלא תדע לגמרי מה היא רוצה. אצל גברים כאמור זה הרבה יותר קשה לפעמים. זכרי שעל הגבר עול הפרנסה- מה שעוד יותר מדכא ומתסכל אותו- אני בטוחה. זה לא תורם לביטחון העצמי שלו. התחושה הזאת של הכישלון- התחלתי ללמוד משהו שלא מתאים לי ואני עדיין אוכל אותה כל חודש ב-2000 ש"ח היא מאוד לא פשוטה עבורו. אני בטוחה שהוא כן מתוסכל מזה שהוא נכשל, בחווייתו, מכל מה שקרה או לא קרה עם הלימודים האלה. לא פשוט בטח גם לך לקבל את הידיעה שהוא סה"כ ניסה לרצות אותך, וזה לא באמת שהוא לא התאים לתחום- הוא פשוט לא "היה שם" כמו שצריך מתוך רצון אמיתי- עוד מהתחלה.

אמא שלך, היא בכל זאת אמא שלך והיא דואגת לבת שלה כמו כל אמא אחרת. היא מנסה "לפקוח את עינייך ואל תגידי שלא אמרתי שתהיה לך עבודה קשה", אוקיי, אבל בכל זוגיות על תחום זה או אחר - יש עבודה קשה! צריך לזכור שמי שאנחנו החלטנו ללכת איתו על כל הקופה ולחיות את חיינו לצידו ואיתו, לשתף אותו ולהשתתף איתו- לא משנה מה- הוא כנראה ממש היה שווה את זה. במקרה שלך זה "נופל" על עינין כזה של התמדה, ביטחון בחלק התעסוקתי וכו'. אבל בדברים אחרים אין לי ספק שהוא עולה בכמה מידות על אנשים אחרים שאת מכירה. אז אם תעשי מאזן- מה שווה יותר ממה? מה שוקל ממה? לחילופין- על אף שאת נשמעת לי בחורה ששווה להינשא לה (יצאתי אשה, מה לעשות), אני בטוחה שגם לך יש חסרונות, וגם הוא לבטח עשה שיקול כזה- שאת שווה הכל, למרות אי אילו כמה דברים שהיה שמח אם היית עושה אחרת.. אצלך החוויה היא עצומה יותר כי זה שוב- נושא רגיש- כסף.

אבל-
הדברים בהחלט תלויים בך בהרבה פרמטרים .אם תסייעי לו לנסות לגשש את הכיוון המקצועי שלו (אבחון, יעוץ תעסוקתי, אינטרנט)- שכיר או עצמאי, או תחום ספציפי, אם תשדרי לו שאת בטוחה בו ומאמינה בו, אם תסייעי לו לראות את המסלול הנכון, כאשתו, כאדם הכי קרוב אליו, אם תוכלי להחדיר בו את התחושה שאני פה ואני סומכת עליך שתעשה את הדבר הנכון- יתכן והוא יצליח "ללגום" מעט ממה שתשקי אותו- והוא ימצא, בסיועך , את הדרך הנכונה.

מעבר לזה חשוב שתדעי- אדם ללא ביטחון עצמי, שצריך דחיפות ושיחות מוטיבציה- יש שם משהו. לא כדי להבהיל חלילה- אבל זה "יושב" על כל מיני חוויות קשות, בהן כנראה חווה עצמו כלא יוצלח מספיק, כמישהו שלא שווה את העבודה הקשה, מישהו שמוותר בקלות, שהוא באמת אבוד. זה יכול להיות חוויות בינאישיות מול ההורים או דמויות חשובת אחרות, ואם תחשבי טוב אולי תצליחי לזהות משהו כזה בחייו. את, כבית הקבוע שלו, צריכה לעזור לו לדחוף את עצמו למעלה.

זה יכול להיות ע"י שיחות תמיכה או כמו שבני הציע- סדנה וכו'- הוא מתישהו יצטרך להבין שכדי להתקדם הוא צריך לעשות שינוי. ואת תסייעי לו בכך, אין לי ספק. בשורה התחתונה- אם הוא מרגיש כ"כ לא מוצלח, אם תבואי אליו ב"טענות" זה יהיה גרוע יותר. אם תבואי אליו בחום ובהזמנה ובקבלה- הוא יצטרף אלייך. כי הוא רוצה להצליח.. אי שם בפנים.

כרגע- את צריכה להתרכז באורך השמלה, בתסרוקת ובשולחנות (עם שמות? בלי שמות?). שאף אחד לא יוריד לך את המורל- בחרת בו, את הולכת איתו, את מודעת לחסרונות, את מודעת ליתרונות- אתם בכ"ז אוהבים ומתחתנים וזה מה שחשוב כרגע. פרנסה, הצלחה, התקדמות ופיתוח אישי- יבואו עם השנים. ראי בו פרח שטרם פתח את עליו, אדם שצריך הרבה אהבה וחום והרבה "אני סומכת עליך", ו"בוא ננסה יחד". הרבה תמיכה, זכרי שאת דמות משמעותית עבורו ועבור הזוגיות שלכם, וכמו שהוא יעזור ויתמוך בך במצבים קשים לך- כך גם את תהיי שם בשבילו.

הרבה מזל טוב והצלחה!

רועי יקר,

למרות שאתם יחד כשנתיים, פרק זמן לא מבוטל, ולמרות שאתם מבלים יחד כל היום, בעבודה ובבית (לא ציינת, אך הנחתי שאתם גרים יחד, האם נכון?) נראה כי לבת-זוגתך אין בטחון בקשר שלכם ולכן היא ממש זקוקה לתשומת-ליבך התמידית והמיידית.
ייתכן גם, כי היא חסרת בטחון בהתנהלותה הכללית וחוסר בטחון זה מוצא את ביטויו גם בקשר שלכם.
היא זקוקה לתשומת-לב, לחיזוקים ולגילויי הערכה ואהבה מהסביבה ובתדירות גבוהה. לא רק שאתה נמצא בסביבתה כל היום, אלא שלך יש משקל גדול יותר בחייה ולכן ממך היא זקוקה למנות גדושות מהנ"ל ובתכיפות גבוהה, וזאת כדי לאזן את חוסר ההערכה העצמית שלה.
סיבה נוספת אשר יכולה להסביר את הצורך הזה שלה הוא השוני בהתנהלותכם, כפי ציינת כי היא חמה ואתה קצת אדיש. לרוב, ככל שאנו יותר משתדלים למען בן-זוגנו, מרעיפים עליו/ה תשומת-לב ואהבה נצפה ליחס דומה. התנהלותנו זו, משקפת למעשה, את הצורך שלנו בגילויי אהבה, הערכה, תשומת-לב וכד'.
במקרה שלכם, לא רק שהצורך שלה לא בא לידי מימוש ואתה לא חם כמוה, אלא שאתה אפילו קצת אדיש וזה "מחרפן" אותה, וכשזה קורה, היא יוצרת מריבה וזוכה להרבה מאוד תשומת-לב ממך, בזמן שאתה מנסה להרגיע אותה...

שניים מהיסודות המהותיים של הזוגיות הם ההכלה וההתחשבות.
מתוך הבנת השוני בהתנהלותכם וכדי שתוכלו לנהל זוגיות בריאה, על שניכם לנסות לקבל האחד את הצרכים של השנייה ולבוא האחד לקראת השנייה.
אז מה אפשר לעשות?
האם ישבתם פעם ודברתם על זה? האם הסברת לה שלעיתים אינך זמין אליה בעבודה כי אתה עובד?
חשוב שתנהלו שיחה פתוחה, כנה ואמיתית. שיחה שלה מספר מטרות:
1. לחזק את הקשר שלכם ולגרוע ממנו "הפרעות" שונות ומריבות חוזרות ונשנות בעתיד.
2. הבהרות ודגשים חשובים, כלומר, תסביר לה כי התנהלותך שונה משלה, אתה "בנוי" אחרת, אולם, כפי שכתבת בפנייתך, אתה אוהב אותה והיא החיים בשבילך.
3. תאום ציפיות. שתף אותה בקשייך לספק לה את מלוא תשומת-ליבך כל הזמן, בשעות העבודה.
ברר איתה מה יהיה בסדר מבחינתה, שהוא בבחינת הסביר מבחינתך, בשעות העבודה ובכלל.