פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

שלום מבולבלת,

את מספרת על ידידה קרובה של בעלך, על כך שהוא מעיד על חברות קרובה איתה ועל חוסר נכונותו לוותר על החברות הזאת. עד כאן בסדר. אח"כ את ממשיכה ואומרת שאת מאמינה שהוא לא בוגד, בפועל, כי יש "משגיחים" (בעלה ואת), אבל בתיאוריה, אם לא היית "על המשמר"- לבטח כן היה קורה משהו, אולי רומן. במילים אחרות האם בעצם את מתכוונת שהאמון שלך בבעלך הוא חלקי? אם תנטרלי את עצמך מהתמונה את לא בוטחת בו במאה אחוז?

אני חושבת שהמצב הזה גורם לך להיות בדריכות נצחית, וכל הזמן לחיות עם התחושה שיכול היה להיות משהו, ויכול שיהיה משהו, ואם אני לא אבדוק, אפקח עיניים, משהו הולך לקרות. אני רוצה להסב את תשומת ליבך לעוד דבר- לנסות להיכנס לשטח עצמו של מערכת היחסים שלך איתו, האם תוכלי לזהות אלמנטים בקשר שלכם, איתם קשה לך? משהו בבחינת התנהלות הקשר שחסר לו והוא משמיע בפנייך תלונות, משהו שלך חסר ואת מתרחקת כתוצאה? אני מנסה לבדוק את זה איתך, כיוון שלפעמים מקרה חיצוני יכול לאיים עלינו, דווקא כי מתחת לפני השטח- במציאות- יש משהו שמאויים, "מתלבש" על משהו קיים ולכן מאיים. כי לי נראה, שאם היית בטוחה בו ובקשר בעוד תחומים והיית יכולה לתאר קשר טוב מספיק או מוצלח איתו- אולי הקשר עם הידידה היה פחות מאיים, או לפחות לא כזה שמצריך ממך להשקיע כמות אנרגיות בבדיקות ובמעקב אחריו.

נקודה נוספת- כבנקאית, כנראה אנושית, חלק מתפקידה זה לעזור בענייני כספים. אני לא מבטלת את דבריו לגבי הסיבה בגינה הוא בקשר איתה ובכל זאת הייתי במקומך מנסה לברר, מה בדיוק קיים בקשר הזה - מה יש בו - שגורם לו להיות בו. ז"א, האם ההקשבה..? עצם השיחה? עצם תשומת הלב, אולי משהו לא שגרתי, לא מאיים, אוזן קשבת וכו'. אם תזהי את הרווח שיש לו מהקשר הזה, יתכן, ותוכלי לאט ובעדינות להכניס את האלמנט הזה לתוך הקשר שלך איתו, ובכך לתת לו גם מעצמך, את מה שהוא מחפש שם. זה ברמה הרגשית, הדינאמית. אני רוצה לעורר אותך לכך שלא תמיד קשר חיצוני עם אשה אחרת מעיד על כיוון רומנטי דווקא. יתכן ששם הוא מוצא רגיעה מסוימת, או משהו אחר בהקשבה או בהדדיות- שגורם לו להישאר איתה בקשר. את אלו גם את יכולה לאפשר, עם קצב נכון ועם סבלנות.

אני מאמינה שאם תבדקי עם עצמך את הנקודות ותזהי את התחושה שלך המדויקת, יהיה לך קל יותר לגשת. בנוסף, כאשר תזהי - תוכלי יחד עם זה לבוא לשיחה רגועה מול בעלך ולספר לו מה בדיוק עובר עלייך כשאת חווה קשר כזה, מהצד. אולי אם תגייסי אותו לחוויה שלך- יהיה גם לו קל יותר להבין מה חסר אצלכם, שיכול להקל ולהרגיע את החשש שלך.

מאחלת לך בהצלחה ושבת שלום.

אובדת עצות יקרה,

כל התשובות השכלתניות נמצאות אצלך.
הזוגיות עם האקס הייתה הרסנית עבורך. העזיבה שלו הייתה מתנה שגורלך/החיים העניקו לך בכדי לאפשר לך ליצור את הזוגיות הנכונה עבורך עם האיש הנכון לך ועשית זאת.
יש לך זוגיות מופלאה עם בן-זוג המסב לך אושר.
אולם, המחשבות, הלא רציונאליות, אלה המונעות על-ידי הרגש, לא נותנות לך מנוח, טורדות את מנוחתך ואף עולות בחלומותייך. על החלק הזה, הרגש והמחשבות הנובעות משם, יש לנו פחות שליטה, אך אנו יכולים ל"הקטין" את נפחן, לאט לאט, בעזרת השכל-הישר.
עלייך לדבוק בהיגיון הבריא ולומר לעצמך שאת אוהבת את בעלך, טוב לך איתו ולא תתני לשום דבר להרוס את הזוגיות הזו.
אפילו בחלומך, למפגש בינך לבין האקס אין סוף טוב.
נתקי איתו קשר, לחלוטין ותני לעצמך קצת זמן.
אני מאמינה שעם הזמן ה"ההתרגשות" מהנוכחות שלו בארץ תקטן והמחשבות והחלומות ייעלמו.

אני רוצה להגיב לך שאני יודעת מה ההרגשה , אני יצאתי אם בחור שנתיים והוא עזב לחול בגלל העבודה ביחידה של לוחמה בטרור אנחנו נפרדנו בתהליך ארוך וכואב והמילים האחרונות שנאמרו זה כשיחזור תהיה לנו שיחה רצינית מה נעשה ואם נרצה להיות ביחד והוא שומר על קשר ונשאר לו חצי שנה מתוך כל ה 4 שנים שהיה בחול ...אני יוצאת אם בחור אחר כבר שנה בקשר די רציני ואני כל הזמן אם תחושה שהמעגל לא נסגר ושהמילה האחרונה לא נאמרה ולכן אני מרגישה פיספוס גם בחיי שאחת הסיבות שאני לא מתקדמת לשלב של החתונה בגלל אותו בחור .....אני חושבת שהשיחה האחרונה בחייך אם אותו הגבר חייבת להתקיים ומה שצריך לקרות יקרה אבל אם לא תקיימי את השיחה איתו ולא תסגרו את המעגל סופית המחשבות ומשיכו להיות שם אצלך ולא יניחו לך ...

תודה לכן יקירות!
איך אני יודעת אם אני לא משקרת לעצמי?! ייתכן והחלום שחלמתי הוא אכן סיוט שעלול להתגשם...אני מפחדת להדחיק רגשותיי ולהתעורר כשחיי הנישואים שלי יהיו יותר מורכבים. ילנה, את חוששת להתחתן - אני חוששת להיכנס להריון. תחושה נוראית.
עם האקס בגלל כל המריבות והדרמות הרגשתי יותר אוהבת, עצוב להגיד אבל זו האמת. עם בעלי הכל שורר על מי מנוחות נכנסנו למעין שגרה אין כבר פרפרים בבטן. אני מפחדת שלא אוכל להמשיך הלאה בלי הריגושים האלו, איך מתחזקים זוגיות כזאת?! יכול להיות שאני מעסיקה את עצמי עם מחשבות על האקס בגלל ה"דאוון" בזוגיות אבל מצד שני אני לא מסתכלת על גברים אחרים ואני כן שומרת אמונים.

אובדת עצות יקרה,

על-פי התפיסה האימונית, חיינו מחולקים לארבעה תחומי חיים.
הראשון בחשיבותו הוא התחום האישי-משפחתי.
השני, לימודים-קריירה-פרנסה.
השלישי, חברתי
והרביעי, הפנאי.
כאשר תחום הראשון, התחום האישי-משפחתי, החשוב מכולם לרובנו, מתנהל לשביעות רצוננו, אנו פנויים לממש את שאיפותינו בתחומים האחרים.
זוגיות נכונה, איתנה ובונה המתנהלת על מי מנוחות, בתוך שגרת החיים, מקנה בטחון, יציבות ושקט נפשי ומהווה בסיס יציב ורחב להתמודדות עם האתגרים אשר החיים מזמנים לנו.
מדברייך עולה, כי הזוגיות הנוכחית נכונה וטובה עבורך. ציינת שאת אוהבת את בעלך ושאת מאושרת איתו. יחד, תוכלו ליצור ריגושים חיוביים, אשר יעצימו את הזוגיות שלכם, ואתכם, כפרטים, בתוכה.
מערכת היחסים עם האקס שלך אופיינה בריגושים שליליים, ב"סערות" רגשיות אשר בסופן, לרוב, אני מניחה, הרגשת מרוקנת ולא מועצמת.

התרשמתי כי את בעלת יושרה פנימית גבוהה, ולכן ברצוני להעלות כמה נקודות למחשבה.
כתבת שאת חוששת להרות. ממה נובע חשש זה?
האם את חוששת שמא הזוגיות הנוכחית אינה הזוגיות הנכונה עבורך? האם את חושבת שבעלך אינו השותף לחיים הנכון עבורך? או שאולי אינך מוכנה עדיין להיות אמא?
ילדים, בכל גיל, זקוקים לשגרה, לתחושה של יציבות ובטחון, לשקט ושלווה.
מתיאור שתי מערכות הקשרים, הנוכחית והקודמת, אני חושבת, ואני בטוחה שתסכימי עמי, שהזוגיות הנוכחית, היא זו המתאימה להכיל ילדים.
נקודה נוספת למחשבה, האם חשת שהזוגיות הנוכחית ב"דאון" גם לפני שידעת שהאקס חזר?
אין ספק כי נוכחותו של האקס בארץ, נגיש, קרוב ובקשר גורמת לך להרבה ריגושים ו"פרפרים".
האם זה סוג הריגושים שאת רוצה בחייך?
דבר נוסף, אם המצב היה הפוך, האקסית של בעלך הייתה חוזרת, איך היית מרגישה?

אשמח, באם תחליטי, להמשיך ולשתף.

אין ספק שקלעת בול. אני נמצאת במערכת יחסים בריאה, בעלי ואני מפרים אחד את השני, צומחים במקביל ומעשירים אחד את השני. העניין הוא שבגלל שהתקשורת טובה, אין מתחים הכל שורר על מי מנוחות ...אני יודעת שזהו המצב התקין אבל היצר הרע שבתוכי באיזשהו מקום מתגעגע לאהבה ה"קשה", הבלתי מושגת. האקס שלי בחור אדיש, מופנם שהכל הלך איתו קשה (ההיפך הגמור מבעלי). עם האקס הייתה אהבה כואבת אך עם זאת ברגעים הטובים הרגשתי בעננים. היה קשה עד בלתי אפשרי להוציא ממנו מילות אהבה אבל כשהן יצאו הייתי ב"היי"...

ה"דאוןן" אותו אני מתארת זה בעצם מעין הרגשה של שגרה, מקיימים סקס פעם בעשרה ימים, עובדים שעות רבות ...מחברות שלי ומהסביבה בכלל ברור שלי שכשהכל יציב אז לא קיימים יותר ה"פרפרים" אבל קשה לי התחושה הזו ...המצב הזה היה עוד לפני שהאקס חזר לארץ. אגב, גם החלומות עליו היו עוד כששהה בחו"ל. חלמתי המון חלומות שהוא פוגש אותי ברחוב מתנהג כאילו ולא מכיר אותי וממשיך בדרכו, כועס על כך שהמשכתי הלאה וכו'.

את מציעה לי לא להיפגש עם האקס? אולי דווקא כדאי שאעמיד עצמי במבחן אולי אבין שהשד לא כ"כ גדול כמו שאני מתארת, בכל זאת עברו 3 שנים...אולי אני סתם מעצימה רגשות עבר וכשאפגוש בו אסמן וי , אסגור מעגל ואמשיך הלאה?

תודה על הכל

היי

אני חייב לציין שמהצד זה נראה כאילו את מחפשת אישור/תירוץ להיפגש עם האקס, אני לא מבין למה את צריכה להעמיד את עצמך במבחן, לדעתי הסגירת מעגל נעשתה ברגע שהחלטת שאת רוצה להתחתן עם בעלך.
שאלת את עצמך מה יקרה אם לא תעמדי בפיתוי, מה יקרה אםתרצי להרגיש את הפרפרים האלו שוב, האם תוכלי לבגוד בבעלך ולחיות עם זה?
אין מה לסמן וי, ברגע שפתחת פרק חדש בחיים שלך פרק ישן נסגר ולא משנה באיזה נסיבות.

אם את רוצה שדברים ישתנו, אם את רוצה יותר ריגושים בחיי הנישואין, המפתח נמצא בידך, תתחילי להכניס יותר פלפל, תציעי דברים, תקחי יוזמה...
שגרה לאורך זמן יכולה להיות משעממת, אבל את בוחרת בדרך הקלה, "לברוח" ולא להתמודד ולשנות דברים, זה ברור שאת לא הכי מאושרת בקשר הזוגי שלך, טוב לך אבל חסר לך משהו, חסר לך ההרגשה שאת ממש חיה את החיים. אבל הפיתרון לא נמצא אצל האקס אלא אצלך.
אם את אוהבת את בעלך כמו שאת אומרת ויש לך קשר זוגי וכימיה טובה, וחסר לך יותר ריגושים וסקס. אז תתחילי להיות יותר אקטיבית, קחי יוזמה...
ואם את לא ...אז התשובה ברורה

בזוגיות לאורך זמן הפרפרים לא נשארים אבל במקומם בא הביטחון והשקט של זוגיות יציבה

עומר

אובדת עצות יקרה,

אנו נוטים לזכור בעיקר את הטוב ולהדחיק את הפחות טוב, את הכואב ואת הרע.
את זוכרת שהיה קשה וכואב עם האקס, אך מעצימה את הרגעים הטובים כאשר היית בעננים, כדברייך.
התחושה הזו, של "להיות בעננים", כאשר עוטפים אותך באהבה ומרעיפים עלייך חום ותמיכה, היא תחושה מדהימה, ומדברייך אני מתרשמת, שבמערכת היחסים הנוכחית את עטופה היטב על-ידי בעלך.
ציינת שהוא ההיפך מהאקס בנושא הזה.
דווקא את, שחווית את המחסור בעטיפה הרכה הזו במערכת יחסים, שכמהת למילות אהבה ורוך בזוגיות עם האקס, צריכה להעריך את מה שיש לך היום עם בעלך.
הסתכלי על היצר הרע שבך, כפי שקראת לו, כיצר הרפתקנות או יצר שובבות, ו"האכילי" אותו על-ידי לקיחת יוזמה, כפי שעומר הציע, ועשי צעדים לטובת הזוגיות היפה שיצרתם. הפתיעי את בעלך ושני את השגרה הזוגית.
אני מניחה, שבעלך יזרום איתך בשמחה.

לשאלתך, אני מציעה לך להתרחק מהבחור הזה, האקס שלך, הכי רחוק שאפשר. לנתק איתו כל קשר.
הודיעי לו שהקשר ביניכם לא טוב עבורך, ולכן את בוחרת להתנתק ממנו.
בקשי ממנו שיכבד את בקשתך ולא ינסה ליצור עמך קשר, בשום צורה.
קחי בחשבון, שאם את נפגשת איתו, את מעמידה במבחן לא רק את עצמך, אלא גם את הזוגיות שלך ואת החיים שבנית עם בעלך.
יכול להיות שהוא ינהג ב"נדיבות" כלפייך, ירעיף עליך חום ואהבה ואת, מתוך תחושת "היי", לא תעמדי בפיתוי...ומה אז?
אני מתרשמת מדברייך שאת יודעת מה נכון עבורך.
אני מציעה לך לפעול מתוך ההבנה הזו, ולעשות מתוך רצון למלא את הצרכים והרצונות שלך במסגרת הזוגיות שלך בלבד.

"ר" יקרה

ציינת שהוא מתפרץ עלייך בלי סיבה.
ברור וטבעי שאת נעלבת, ולאור העובדה שזהו דפוס שחוזר על עצמו בקשר שלכם, ברור גם שנמאס לך.
למה את מאפשרת לו להתנהג אלייך כך?

לשאלתך, לכל דבר יש מוצא, השאלה היא מה אנו מוכנים לתת בתמורה, כמה אנו מוכנים לשלם.
כרגע את נמצאת ב"לופ" ש"עולה" לך בעלבונות, בהרגשה שהוא נותן לך, שאת מובנת מאליה, בחוסר הכבוד והערכה שלו כלפייך ובצורך שלך ל"תקן" את האווירה העכורה, שבן-זוגך יוצר.
האם את מוכנה להמשיך ולשלם את המחיר הזה?
כדי לצאת ממעגל הקסמים הזה, עלייך לשתף אותו בתחושותייך ולהסביר לו, באופן ברור וחד משמעי, שנמאס לך מההתפרצויות ומהעלבונות.
קחי יוזמה ועמדי על שלך, זו הדרך היחידה להביא לשינוי בקשר שלכם.

חן יקר,

הקשר ביניכם ממש חדש וטרי וכמו כל קשר חדש הוא מאופיין בתשוקה, ברצון ובצורך לשוחח בתדירות גבוהה ולשתף. לקשר שלכם יש מימד נוסף, שהוא בבחינת "מים גנובים ימתקו". לסקרנות הטבעית לגלות את בן/בת-הזוג החדש, מתווספת הסקרנות, המהולה בחשש, של "איך זה יתקבל" במשפחה בכלל ואצל אמך, בפרט.
ציינת, כי מזה תקופה ארוכה לא היית בקשר רציני. (האם קרובתך הרחוקה הייתה בזוגיות לאחרונה?)
האם ייתכן כי ההתלהבות, בחלקה, נובעת מסיבה זו?
התקופה בה אתם בקשר, ומהות הקשר כפי שתיארת אותו, לא מעידים, עדיין, על היותו קשר רציני, ובכל זאת כבר בשלב כה מוקדם אתה מוטרד מנושאים אשר מעיבים על אושרך.
נכון הוא שבת-זוגתך מבוגרת ממך במספר שנים, אך מדובר בפער כזה, אשר, במידה, ובסופו של דבר תחליטו למסד את הקשר, לא צריך להוות מכשול. תוכלו לבוא זה לקראת זו, אתה תהייה אבא צעיר יותר, מכפי שאולי תכננת, והיא עדיין תוכל להיות אמא צעירה, אשר כוחה במותניה.
לעניין המראה, זה עניין של מזל ולעיתים עניין של גנטיקה. אני לא מאמינה שעם פער של חמש שנים היא תראה זקנה בעוד אתה ממשיך להיראות כעלם צעיר. הפרש הגילאים ביניכם אינו דרמטי, ישנם זוגות רבים אשר הפרש הגילאים ביניהם גדול אף יותר.
תופעות הגיל, או כפי שכתבת, התחלואים הכרוכים בגיל, הם שוב עניין של מזל, גנטיקה והשקעה נכונה בתזונה, פעילות גופנית וכד'. זה שאתה צעיר ממנה לא מבטיח לך בריאות טובה משלה לאורך השנים.
יש אנשים שלעולם אינם מזדקנים, ולעומתם יש כאלה שנולדו זקנים...

אני מאמינה כי דרך של פתיחות, שיתוף וכנות היא הדרך הנכונה ביותר.
גם עם אימך לא תקבל את הקשר שלכם, לא תוכל להכילו ותערים קשיים לפחות תדע שנהגת בהגינות ועשית את הדבר הנכון. אולי, במידה והקשר שלכם יהפוך, עם הזמן, לזוגיות, לקשר רציני, אימך תראה שטוב לך ואתה מאושר, והיא תתרצה. הרי כמו כל אמא, היא רוצה באושרך יותר מכל.

אני מעתיק עבורך את מה שקשקשתי רק לפני כמה ימים כתשובה למישהי,
אני חושש שגם כאן זה יכול להאיר לך קצת את המצב שבו את נמצאת,,,
-
נשים יקרות, ככל שתקחו יותר תפקידים בבית,,, אנחנו הגברים נרגיש מיותרים ולא מועילים, ולכן נעשה הכל כדי למצוא תחביבים משונים בשעות משונות,
נכון שטיפול בעבודות הבית ובילדים הוא טבעי לאשה, כן גם ב-2011 ! אבל עליכם למצוא את האיזון המתאים כיצד לשתף את בן זוגכם במטלות הבית, זה נותן תחושה של שיתף והדדיות, נותן לבן זוג תחושה של שייכות, והוא מתחבר לדברים גם ברמה האישית, וגם כתורם למערכת הזוגית, אז בבקשה נא לא לקחת על עצמכם את כל התפקידים, ולבכות אח"כ "אני לא יכולה לסמוך עליו" !!!
תאצילו סמכויות, תנו לו להתמודד, תראו לו שאתן בוטחות בו, תעלימו עין מהכביסה המלוכלכת שהוא משאיר אחריי,,, אל תעמדו איתו על קוצו של יוד ! תשחררו, גם אתן לא למדתן ביום אחד לחתל ילד צורח מתוך שינה,,,
ברור שאין לכם כוח וזמן להשקיע בזוגיות, כי הכל אתן צריכות לעשות לבד, לנקות, לבשל, לחתל, לקחת את הילד לרופא, להוציא מבית ספר, לדבר בטלפון, לקנות בגד בתחילת העונה, ועוד ועוד,
קחו אחריות על החיים שלכן, כל אשה צריכה זמן איכות בשבילה, בלי קשר לבעלה, ולא על חשבון הזוגיות, אלא כתוספת מרעננת !
אשה שלוקחת עזרה בצהריים מבעלה, יושנת צהריים, אז היא גם מתפקדת טוב יותר עם ילדיה, ומשאירה לעצמה מרווח לחיות את חייה,
לסיכום:
שתפו את בן זוגכם בעבודות הבית, אל תעלימו שום פרט, תנו להם משימות קלות שהם יכולים לעמוד בהם, ולאט לאט הגבירו את הקצב, עודדו אותם, זה לא מובן מאיליו,,,
תבקשו עזרה, זה לא בושה !
פנו בכוח זמן איכות לעצמכם בלבד ! זה טוב ליהודים, זה טוב לך, וטוב לזוגיות,
כל השאר כפי שאני נוהג לכתוב, יבוא מאיליו, ואם לא ? אז סימן שמשהו לא בסדר, ואז צריך לבדוק מה עושים הלאה,
בהצלחה
-
אני לא מכיר את בעלך, אבל אני מכיר אותך על סמך מה שרשמת פה, וזה הרבה,,, את מסוגלת אם רק תרצי כמובן,,, לשנות את מערכת היחסים בניכם, אבל זה תלוי רק בך, לכי את לייעוץ זול יקר לא משנה, גירושים עולים פי מאה !.
אני בטוח שאם רק תעשי את הצעדים הדרושים שתוכלי לקחת ע"ע,,, בלי כל קשר לבן זוגך,,, השינוי בא יבוא,
בהצלחה

נ.ל. יקרה

האם המטרה מקדשת את כל האמצעים? לא תמיד...לעיתים בדרך להשגת המטרה אנו מפספסים אותה...
אמנם מטרתך היא להביא לעולם שלושה ילדים, אך לא היית מעדיפה שתהייה בבית אווירה אחרת?
אני מניחה שאת מאחלת לשלושת הילדים שאת רוצה, משפחה חמה, אוהבת ותומכת. משפחה בה ההורים מנהלים שותפות שוויונית והדדית, כך שהילדים יוכלו ליהנות מנוכחות שני ההורים בחייהם וכל אחד מההורים יוכל לקחת חלק בהתפתחות ובצמיחה של כל אחד מהילדים.
כדי שהמשפחה הזו תעמוד על יסודות איתנים ויציבים ותספק לילדים בסיס בר-קיימא, היא צריכה להיות מאוזנת ולהיתמך על-ידי שני ההורים, שני בני-הזוג, כשווים, או לפחות כתומכים זה בזה.
כך, גם אם אחד ההורים הינו בעל יכולות יוצאות דופן, כמוך, הוא יוכל לקחת לעצמו פסק זמן, למען עצמו בלבד, כדי למנוע שחיקה, אשר עלולה לפגוע גם בילדים.
בעלך גדל בבית הוריו בתחושה שהכל מגיע לו, שיש לעשות עבורו ולו יש זכויות בלבד, ללא כל מחויבויות. כך הוא הורגל וכך קבלת אותו. בכדי לשנות זאת עלייך להאיר את עיניו, להסביר לו את המציאות החדשה ולהראות לו איך הוא ייתרם במידה וייקח חלק פעיל בתפקוד השוטף של המשפחה, וכפי שבני הציע, לתת לו משימות מדורגות בכמות ובמורכבות.
נכון, בהתחלה זה יגזול ממך זמן ומשאבים, גם נפשיים. בזמן שאת מסבירה לו ומראה לו משימה אחת, יכולת כבר לעשות עשרה דברים, אך חשבי על כך כעל השקעה לטווח הרחוק, וכמו כל השקעה טובה ונבונה, זה ישתלם לך, ישתלם לבעלך ויעשה הרבה טוב לזוגיות שלכם.
השותפות ביניכם אינה לצורך יצירת הילדים בלבד, אלא, גם, לצורך התפתחותם וחינוכם. ככל שהילדים גדלים, יש יותר אתגרים, אשר אנו ההורים צריכים לצלוח, יחד ולצד ילדינו. גם אנו כבני-אדם זקוקים לתמיכה, לאוזן קשבת ולעצה טובה. מי יוכל להיות שם עבורנו בנאמנות הגדולה ביותר ומונע מתוך אינטרסים זהים לשלנו, אם לא בן-זוגנו, שותפנו לתמיכתנו בילדנו?
עד היום הוכחת לעצמך שהינך בעלת יכולות גבוהות, פיסיות ונפשיות. הגיע העת לנתב את יכולותייך ומשאבייך לטובת יצירת הזוגיות הנכונה, התומכת והבונה אשר תהווה בסיס איתן ויציב ליצירת המשפחה, בדיוק כפי שאת רוצה ומאחלת לילדייך.

תשובתך מאלפת, נגעת בכל הדברים בצורה יפה ומכובדת,
תודה רבה בשם כולם.
ובהצלחה

בני יקר,

תודה רבה על הרוח הגבית והפרגון.
אני עוקבת בעניין אחר תגובותיך ונהנית בכל פעם מחדש לקרוא את תובנותיך.
שמחה שאתה איתנו.

אלון היקר, צר לי על המצב שהגעתם אליו בזוגיות.
אתה מתאר בעיות בכמה תחומים: חוסר אמון על רקע של כספים ורכוש, בעיות בתקשורת ובעיות בתחום האינטימיות.
אני יכולה להבין שהיא מאוכזבת ממך בהיבט הכלכלי, כי היו לשניכם ציפיות שהעסק יצליח ובשורה התחתונה זה לא קרה. האכזבה הזאת באה עכשו לידי ביטוי בהתייחסות שלה אליך - חוסר כבוד, זלזול.
לדעתי לא ניגשתם בצורה נכונה ויסודית לנושא הכלכלי/ תקציבי. עליכם לנהל שיחה יסודית ולחשוב טוב על הצרכים העכשוויים והעתידיים של שניכם. האם חתמתם על הסכם ממון? על שם מי הדירה שלה? מה הסיכוי שלך שאי פעם תהיה לך דירה או חצי דירה? לדעתי נכנסת למצב בו אתה בסטטוס נחות יותר בזוגיות הזאת ואינך מצליח לעמוד על שלך בהרבה תחומים.
אני מתרשמת שיש גם בעייה באיכות יחסי המין שלכם, כי אילו היה לכם סקס איכותי - סביר להניח שתחום זה היה נשמר. בדרך כלל כאשר יש בעיות בזוגיות, התחומים החלשים יותר נפגעים הכי מהר.

כאשר יש כל כך הרבה בעיות, ואתה כל כך סובל, קשה לי להאמין שאישתך מאושרת.
עם כל הרצון הטוב, ולמרות בקשתך, אין לי אפשרות לתת לך עצות רציניות שיעזרו לך כך, דרך האינטרנט. המצב רציני והוא דורש איש מקצוע רציני וששניכם תגיעו לתהליך הייעוץ מתוך רצון לשקם את היחסים.
אם אישתך לא מוכנה ללכת איתך לייעוץ זוגי - יתכן שיהיה עליך לעשות משהו דראסטי, כמו להבהיר לה שאינך יכול להמשיך לחיות איתה כך. אולי רק עם הצהרה חריפה וברורה מצידך היא תבין שאתה אומלל בזוגיות הזאת וכי אינך יכול להמשיך כך.

דווקא מצא חן בעיניי השותפות בניכם, זה רעיון לא רע,,,
אבל אי אפשר לקרוא לזה זוגיות !
נשגב מבינתי כיצד הצלחת להגיע עד הלום, ועוד יותר אני מתפלא על השותפה שלך בדירה,,,
כאילו היא אם פונדקאית רק בגירסה הפרימיטיבית ?
ואתה ? מי אתה ? מאין באת ? ולאן אתה הולך ?
בהצלחה

ילנה היקרה, נדמה לי שאם זו המטרה שלך - שהוא יחזור ויחזר אחרייך כמו בעבר - אז הדרך היחידה לגרום לכך היא דווקא לא לגלות בו עניין, וודאי שלא להתלונן בפניו על כך. עליך לשחק אותה אדישה ומתעניינת בגברים אחרים...כנראה הוא אוהב את תחושת הצייד, לזכות במישהי שצריך להתאמץ לזכות בה.
עד כאן עניתי לך מבחינה טקטית.
מצד שני, הביאי בחשבון שהבחור לא התאהב בך בצורה רצינית. לפחות לא עד עכשו. כי אם הוא מביע פחות התעניינות - מאוד יתכן שעכשו שהוא כבר מכיר אותך יותר טוב - ואולי הוא לא בטוח שאתם מתאימים, אולי ה"חפירות" שלך מזכירות לו חברה קודמת שתמיד התלוננה על חוסר תשומת לב והשקעה מצידו והוא לא רוצה להיות שוב במערכת יחסים כזאת.
דבר נוסף שהוא מאוד חשוב לך אישית, בלי קשר לבחור: אני מתרשמת שנושא תשומת הלב והחיזורים מאוד חשובים לך. חשוב שתדעי שבשלב מסויים הקטע המקסים והרומנטי הזה אמור להסתיים, כי אף גבר לא יכול להחזיק מעמד לאורך זמן ולהתמיד בחיזורים. אם גבר יתרשם שאישה מסויימת דורשת כל הזמן חיזורים - הוא ירים ידיים אחרי כמה זמן. צריך שתמצאו תחומי עניין נוספים משותפים, ולהעביר את החברות לשלב אחר, שבו כבר לא צריך כל הזמן לחזר ולהשקיע תשומת לב, כי אף אחד לא יכול לעמוד בכך.
כדאי שתבדקי עם עצמך האם בשלב הזה את מתייאשת מגברים בדרך כלל. כאשר הם לא משקיעים בך מספיק. זה משהו שחשוב שתביני לגבי יחסים - שאי אפשר להשאיר אותם בשלב הזה ולהסתפק בכך.
אגב, הצורך הזה בחיזורים מאפיין נשים יפות, שרגילות לכך שהרבה גברים מתחילים איתן ומחזרים אחריהן, אלא שכאשר מערכת היחסים מעמיקה - תכונות אחרות של אופי נדרשות, ואם הן לא קיימות - הקשר לא יחזיק מעמד רק בזכות היופי...

תראי מצד אחד אם הוא סבל עד כה (בתקופה האחרונה אני מנסה לשלוט בהערות שלי אליו )את האמוציות שלי ודיבר איתי המון אז לדעתי יש לו רגשות חזקים אלי ..הקטע של החיזור אכן חסר לי כי אני מפחדת ולא חושבת לנכון שגבר יקח את חברתו כמובן מאליו שכנראה מה שקרה זה שהוא מרגיש שאני אוהבת אותו והוא אמר לעצמו "היא שלי ואני יכול להירגע " .....עכשיו אם תוכלי לייעץ לי איך לקדם את היחסים שלנו בעצם לשלב הבא ,ואיך לגרום לו להתעורר .....תודה.

כאשר את כותבת : "איך לגרום לו להתעורר?" - יש בכך סתירה למשפט הקודם שלך: "איך לקדם את היחסים שלנו לשלב הבא?"
מהו בעצם השלב הבא ביחסים? האם משמעותו להרגיש יותר בטחון בקשר, יותר נינוחות, יותר חשיפת העולם הפנימי והאמת של כל אחד?

חישבי על כך שחיזור הוא לא התנהגות טבעית בין בני זוג. הוא התנהגות טבעית לשלב החיזור! לא סתם קוראים לכך חיזור. מכירה את הביטוי "לחזר על הפתחים?" (= לקבץ נדבות!!!). איש אינו מחזיק מעמד זמן רב בתור מחזר, עם כל אי הוודאות הכרוכה בכך, והמעמד הלא שוויוני מול הבחורה.

אם את רוצה להעמיק את הקשר - נסי להכיר אותו מבפנים. מה הוא אוהב, מה חשוב לו, מה משמח אותו, מה מפריע לו. הנה כבר עלית על משהו שמפריע לו - שאת מתלוננת על העדר תשומת לב מצידו ומעבירה עליו ביקורת.
אם את אוהבת אותו - בגלל מי שהוא - ולא רק אוהבת את התחושות שלך כאשר הוא מחזר אחרייך (שזאת בעצם אהבה לעצמך) - עלייך לגלות מה עושה אותו מאושר ולתת לו את זה. אם בסופו של דבר - את תתני לו ואילו הוא לא יתן לך את מה שעושה אותך מאושרת - הזוגיות הזו לא תחזיק מעמד.

"עילום שם" יקר,
אנא העבר את התייחסותך לשרשור של פנייתך המקורית ואתייחס

תודה

"עילום שם" יקר,

קשר זוגי מתאפיין בתחילתו בסקרנות, התלהבות ומשיכה פיסית. כאשר הקשר מתפתח הסקרנות הופכת למשהו ידוע, מוכר ואהוב ואת מקומה של המשיכה תופסת האינטימיות הכוללת את המישור הרגשי ואת המישור הפיסי, שני המישורים הנ"ל כרוכים זה בזה. לעיתים, האינטימיות הרגשית היא זו שגוררת אחריה את האינטימיות הפיסית.
במקרה שלכם הייתה פגיעה קשה באינטימיות הרגשית. ציינת שחוויתם מריבות קולניות, חילופי- דברים קשים ואף בגידות. נראה כי חברתך נפגעה מאוד מהשתלשלות האירועים וכתוצאה מכך היא עדיין לא מסוגלת ליהנות מקיום יחסי מין מלאים איתך, למרות האהבה הגדולה ביניכם.
אני מציעה לך לחדש את האמון שלה בך, לא להתייחס אליה כאל דבר מובן מאליו, לחזר אחריה, להרעיף עליה תשומת לב ואהבה ולהוכיח לה עד כמה היא חשובה לך.
עליך ליצור אינטימיות רגשית וקרבה נפשית ולגרום לה לבטוח בך.
אני מאמינה שכך תוכל להחזיר לזוגיות שלכם את המשיכה, את האינטימיות הפיסית.

דנה יקרה,

העלאת בפנייתך שתי נקודות:
הראשונה, חוסר היוזמה שלו וחוסר המודעות שלו למחויבויות שלו בכל מה שקשור לתפעול השוטף של הבית והילדים.
השנייה, ה" עיסוק האובססיבי סביב הימורים והגרלות קטנות", עיסוק אשר גורם לו לשקר לך ולאחר לחזור הביתה.
אתייחס לכל עניין בנפרד.
נראה כי בעלך מתקשה בתפקוד השוטף, בתפעול של הבית (האם בעיה זו קיימת גם במישורים אחרים, בעבודה למשל?) ולכן הוא לא יוזם ולא עושה מבלי שתדריכי ותפעילי אותו וגם אז הוא לא "מתנפל" על המשימה, שהצבת בפניו אלא, דוחה דברים לזמן מאוחר יותר, ואולי, לעיתים, אף לא מגיע אליהם כלל.
הדחיינות הזו הינה חסם שכיח, הקיים אצל הרבה אנשים.
כדי לרתום אותו למטרתך, ולגרום לו להתחיל לפעול בעצמו, מתוך הבנה של "מה צריך לעשות", הוא צריך להבין "מה יצא לו מזה", ובוודאי לעומת המצב כיום.
הוא צריך להבין שאם הוא יהיה שותפך לניהול ותפעול הבית, ושאם הוא יעשה את הדברים במועדם, ולא ידחה אותם, הוא יזכה בך, באמונך ובהערכתך ויוכל אף להרוויח ולהחיות את תחושת ה"ביחד", את הזוגיות שלכם ואת המשפחתיות. הוא יחסוך משניכם ומהילדים את האווירה הקשה והלא נעימה, את המריבות ואת העלבונות.
מניסיוני למדתי, שניתן לעקוף את חסם הדחיינות, בתהליך אימוני, על-ידי חשיבה ממוקדת בתוצאות של העשייה הנכונה במועדה ושל כל ההשלכות מסביב.

בנושא " בעיית ההימורים הקטנים שלו", שנראה כי זו התמכרות ולא בעיה קטנה כלל, בלי קשר לסכומים המושקעים, הוא צריך להבין ולהפנים, תחילה, כי זו התמכרות.
התמכרות מאופיינת בעיסוק אובססיבי בנושא מסוים הגורם לחוסר תפקוד בתחומים ומישורים אחרים בחיים. לעיתים, ההתמכרות באה לתת מענה לצורך של בריחה, חרדה, דחייה, בטחון עצמי נמוך, הערכה עצמית נמוכה ועוד.
לאחר שלב ההפנמה אפשר לעבור לשלב הטיפול.
טיפול בהתמכרות הינו טיפול פסיכולוגי, ולעיתים, בשילוב תרופתי. מטרתו של טיפול כזה, היא ללמד את המתמכר לעמוד מול הדחף ולא להיכנע לו. הטיפול נותן מענה גם לסיבות בעטיין "נפל" המתמכר להתמכרות, כלומר לטפל בבעיית הביטחון העצמי, החרדה וכו' הגורמים לבריחה להתמכרות.

על בעלך להבין כי עליו לקבל עזרה מאנשי מקצוע, על-מנת לתפקד נכון במסגרת המשפחתית ובכלל.

"ב" יקרה,

ישנם אנשי מקצוע רבים וטובים, מומחים בתחומם.
אני מציעה, שתנסי לברר דרך קופת החולים אליה אתם שייכים. שם יוכלו להפנות אתכם.
באותה הזדמנות תוכלי לברר לגבי אבחון בנושא הפרעות קשב וריכוז.

שלום נרקיס,

אני לא בטוחה שהבנתי עד הסוף- האם את בטוחה שאת רוצה לעזוב את בעלך? האם מבחינתך "כלו כל הקיצים" והגעת למסקנה ברורה שזהו, את רוצה בפרידה?

נסי לחשוב האם זה סופי מבחינתך, או שבכל זאת, אפשר לנסות ולהתייעץ עם גורם מוסמך לזוגיות, ולגייס אותו לתהליך משותף של ניסיון לשפר את היחסים ביניכם. אולי שם יהיה אפשר לבדוק מדוע זקוק לנסיעות לבד, והאם את, תוכלי בבוא העת לאפשר לו את הגיחות האלה, ולשמור במקביל עבור שניכם זמן משותף. סה"כ טבעי יהיה אם ירצה את המרחב שלו מדי פעם.. השאלה היא מה הגבול שלך.

אם החלטת שאת מעוניינת בפרידה- וזה סופי- אין טעם למשוך את זה, וכמובן דרושה כנות והסבר כי את אינך יכולה להמשיך ככה, ושזאת אינה זוגיות טובה בעינייך. אבל אני בעד לנסות הכל לפני פירוק מוחלט.

שלום חיים,

מעניין יהיה לשמוע למה אשתך רוצה דירה משלכם, האם אתם נוטים לעבור תכופות דירות, האם היא רוצה לחוש ביטחון, או רכוש, האם יש לחצים מהסביבה?

אני מבינה את השיקול הכלכלי שלך, אם כי בדמי השכירות לא פעם אפשר למצוא דירה, אמנם ישנה, אבל דירה שתהיה נכס לכל החיים בסופו של דבר. שכירות היא אכן כסף שהולך לפח, ואמנם- שווה לבדוק האם יש פה משהו מעבר לסיפור הכלכלי, מהו המניע לאיים עליך כך (גירושין?), והאם היא חשה שבלי האיום הזה אין סיכוי להגיע איתך לפשרה (או לעשות רצונה).

בפועל, אני לא חושבת שצריך להישאב למקום הזה של לפחד מהאיום הזה. אם תשדר שהאיום לא מאיים- כך יהיה. כן ציריך לברר טוב מאיפה מגיע הצורך הבהול (פרט לסיבות ה"רגילות"), שווה לברר מה קורה בסביבה שלה, ומה עומד מאחורי זה- ביטחון, חיים יציבים, רכוש, וכד'. עם תקשורת באמת פתוחה וכנה אפשר לפתור הרבה.. השאלה היא האם יש לכם תקשורת בריאה, כי לפי האיום שלה- יתכן ואולי שווה לעבוד על הנושא הזה, של להגיע להידברות ולפתרונות גם בלי הנשק החם- גירושין. נסה לגשר ולהבין מה מניע אותה, ואולי כן לשנות גישה לגבי הסכום של השכירות, שבצדק- יכול להיות מושקע בדירה בסדר גודל סביר.

אושר הוא לא מטרה בפני עצמה, אושר הוא דרך חיים !
את לא חייבת את בעלך בשביל זה, יש לך זכות נשימה ששיך רק לך, תתחילי לגנוב מנות של אושר בחייך,
קחי לך כל יום רגעים של אושר, לבד, עם הילדים, עם המשפחה המורחבת, תהיי שמחה בחלקך, תאמיני שמגיע לך את הטוב ביותר, תעשי סיכום בסוף היום, מה עשית למען עצמך היום, מה את יכולה לעשות למחר, וככה תנהלי את החיים,
אל תזניחי שום פרט בעבודת הבית בשביל אושר, אל תדמייני שדברים יסתדרו מאליהם, אבל כן, תדמייני מה את הולכת לעשות בעוד כמה שעות שכל הבית מטופטפ, והילדים ישנים, מה אז את עושה למענך, תגדילי ראש, והשתמשי ביצריתיות, לא חייבים להוציא כסף בשביל הנאה, אפשר להגיע לאושר מדברים קטנים פשוטים, שזמינים בבית, או בסביבה הקרובה,
-
יחד עם זאת, בעיית הנחירות חייבת להפתר בדרך הרפואה, אין סיבה שלא תשני בגללו,
עניין הערכה--- גם הוא בר השגה, תלכי לאיזה סדנה של מודעות עצמית וכו', יותר זול ונותן הרבה כוח, תאמיני לי שהוא ירגיש בהבדל, ויתחיל להעריך אותך, לאט לאט, תבני את הזוגיות שלך, בצורה חכמה, וכשמתאמצים, ויש סיוע מלמעלה,,, הכל נפתח,
בהצלחה

הלוואי ויכולנו לפתור את כל הבעיות במכה אחת,
לכן הצעתי לך קודם כל לחזק א"ע בתוך המערכת הזוגית, כי לא הצעתי לך למשל לצאת לבלות כאילו אין לך בית וזוגיות,
ראיתי הרבה אשנים שדוחים את התוכניות שלהם לחינם, כי אין להם פרטנר או בגלל ילדים וכו', אבל זה אינו נכון, כי החיים נמדדים ביחידות של אושר, כל יום שעובר ואינך מאושרת מאיזה שהיא סיבה, את מפספסת, וחבל, לכן מתחילים לבד, נהנים עד כמה שניתן, משתדלים לראות את חצי הכוס המלאה , וכך לאט לאט משתחררים מהמועקה ומההרגשה ששום דבר לא זז, ואיך נתקעתי איתו לעד !
אני מאמין לך שהיית מאושרת ושמחה בעבר, ולכן אין סיבה שלא תממשי את מה שניתן במסגרת האפשרויות העומדות לרשותך גם היום, אולי תשני כיוון, תשני סגנון, אבל חייב להיות לך דברים שאת כן נהנית לעשות, ומצידי תכריחי א"ע לעת עתה, ובהמשך כבר תרגישי נוח וכיף,
חשוב לזכור, זה שאנו בזוגיות לא אומר שאסור להינות לבד ! החכמה לשלב בין הדברים, ולא לפגוע בצרכים של מישהו אחר בדרך, שבי ע"ע תעשי טבלה של השבוע, ותמצאי חורים וזמנים שבהם את מפנקת ע"ע, כדי לתת לאישיות שלך עוצמה ובטחון, תענוג והנאה, עד שתוכלי להתפנות לעזור גם לזוגיות שלך להרגיש טוב, שזה אומר להשקיע הרבה מחשבה וכוחות גם לכיוון שלבעלך יהיה טוב,
תשאלי למה דווקא את ? כי את כותבת פה, וגם כי אתן יותר חכמות מאתנו, וב-99% מהמקרים, הנשים הן אלו שמחזיקות את הזוגיות, ומצליחות לחולל שינויים,
אז קדימה לעבודה, קודם כל את וההנאות הקטנות שלך, ואח"כ אלוקים גדול,
בהצלחה

תודה על התגובה בני, אך כשאני מנסה לחשוב על מה שכתבת אז מיד עולה לי השאלה
אז למה התחתנתי אם אני צריכה לחשוב לבדי על האושר שלי לעצמי????
הרי כל היופי בזוגיות הוא לעשות דברים ביחד, לחשוב שיש לך מישהו לסמוך עליו או להישען או סתם לפרוק יום ארוך מהעבודה.....
רק שתבין- שאני לא יכולה לצאת ולהיעדר לילה אחד מהבית כי אני לא סומכת על הבעל שלי.
כי אם אחד הילדים יבכה הוא לא יישמע אותו.
תבין שההרגשה הזו היא נוראה.שאין לך על מי לסמוך.
בלילות האחרונים התחלתי לחשוב עם עצמי האם אני מאושרת ?והתשובות שמצאתי לא עשו עימי חסד!
ולחשוב שבצעירותי הייתי מלאת שמחת חיים וכל הסובבים אותי היו נהנים במחיצתי......

קראתי את שכתבת והרגשתי כאילו אני זו שכתבתי את הדברים. אני מזדהה איתך מאוד! גם לי קורה אותו דבר בדיוק! גם אני לא יכולה לצאת לשום-מקום כי אני לא סומכת על בעלי, לא מהסיבה שאת הזכרת דווקא, אלא משום שהוא לא יודע לטפל בבן שלנו כראוי. למשל, בשבוע שעבר יצאתי איזה ערב עם חברות להופעה, מה שאני לא עושה אף-פעם, הוא התקשר אלי 3 פעמים ולא ראיתי כי הטלפון היה על-שקט. כשראיתי מיד חזרתי אליו והוא צעק עלי למה אני לא עונה ושהוא מנסה לתפוס אותי זמן-רב. שאלתי למה? מה קרה לילד? אז הוא אמר לי שהוא מקיא, מקיא דם והוא רק בוכה כל הזמן. נלחצתי מאוד ורציתי הביתה. כשהגעתי ראיתי את בני ואותו צופים יחד בטלוויזיה, בנחת... התברר שבעלי ניפח את המצב כדי שאגיע הביתה, או כי הוא התעצבן שלא עניתי... מה שקרה זה שהבן שלי סך-הכל הקיא הקאה אחת בלבד (יתכן ובעלי נלחץ מזה וזה הגיוני בעיניי, אבל הוא גם יכול וצריך לדעת להתמודד עם זה לבד לפעמים.) אח"כ הבן שלי היה רגוע לחלוטין (כנראה הקיא בגלל משהו שעשה לו לא טוב) ובעלי לא הצליח להרדים אותו אז הוא קרא לי... חשוב לציין שאני השארתי את בני אחרי מקלחת ואוכל, נקי ומסודר עם פיג'מה במיטה. כשהגעתי בעלי אמר לי: "מה לעשות? אני לא יכול עליו..." כשהגעתי השכבתי את בני לישון והוא מיד נרדם.
כשבעלי יוצא (והוא יוצא הרבה יותר ממני), אני לא מזעיקה אותו, בטח שלא על שטות כזו, ובטח שאני לא משקרת לו או מנפחת לו את המציאות, כפי שהוא עשה לי...
אני מקווה שאתה בני, גם קורא את תגובתי בעניין כדי שתבין שלעיתים זה לא קל לחיות טוב כשהמציאות סביבך לא טובה ולא מפרגנת. נכון שזה אבסורד שאישה לא יכולה לסמוך על בעלה (או להיפך), אבל זו המציאות שלי. וכפי שהבנתי, גם שלך, שירית.
ומי פה כבר מדבר על אהבה או פירגון? אני רק מדברת על אחריות, קפדנות ורצון טוב בכל הקשור במשפחה, ובפרט בילדים...
שירית, אני לא יודעת איך לעודד אותך משום שאני חשה את אותו הדבר בדיוק. הסיפור שסיפרתי פה הוא כמובן אחד מיני-רבים. אני חשה את תסכולך מהמצב בו את נמצאת משום שגם אני מרגישה כמוך. מאותה סיבה בדיוק, אני לא מצליחה לעזור לך/ לתת לך עצות חכמות... אני מקווה שדורית או כל אדם אחר ינתב לך את הדרך הנכונה, בע"ה וכך תדעי מה לעשות כדי לשפר את המצב, אם נותר עוד טעם...
בהצלחה : )

אני חייבת להודות שכשקראתי את ההודעה שלך נזכרתי בעצמי לפני כמה שנים.
גם בעלי היה ככה עם הילד הראשון וגם נלחץ מאד וצעק שהוא לא יודע מה לעשות וכו'...
היתה תקופה לא פשוטה אבל עברנו אותה והיום עם ילד נוסף וכשהילד הראשון גדול יותר ועצמאי יותר פשוט. זה לא שפתאום הוא התחיל לעזור ביוזמתו אבל יש גברים שזה בא הם בקלות ויש כאלו שלא.
אם את אוהבת אותו ומאמינה שהקושי היחיד הוא ההתנהלות מול הילד, אז אולי כדאי שתתני לזמן לעשות את שלו ודברים ישתפרו.
מקווה שעודדתי אותך במעט..
בהצלחה (-:

הי שירית,

נמתין לתגובתה של דורית - כמטפלת זוגית מנוסה, ובשל העובדה שכבר עברתם טיפול זוגי- כדאי לשמוע חוות דעתה.

שירית היקרה, תיאור היחסים שלכם נשמע לי כמו מאבק כוחות, שדה קרב, או סוג של "הישרדות". אתם נמצאים עכשו בדיוק בשלב החיים הזוגי בו ישנן המון משימות, הילדים מאד קטנים ותלויים בכם ותובעים המון אנרגיות, וכמובן יש לכל אחד מקום עבודה בו עליו להשקיע ולהתקדם ויש את מטלות הבית. זו מציאות אובייקטיבית עם המון דרישות אמיתיות. ובתוך המציאות הזאת, איבדתם בשלב זה את היכולת לתת זה לזו את הנחמה, תשומת הלב הנעימה, איזו רגיעה נינוחה מעמל היום.
הצרכים הרגשיים שלכם לא מתמלאים אלא רק מתרוקנים.
מי שמצליח לעבור את התקופה הקשה הזו עםהתופעות שאת מתארת ביחסים שלכם - בלי להתגרש, הנישואין אולי מחזיקים מעמד, אבל קיים סיכון לאבדן האהבה והאינטימיות - לבלי שוב.
כתבת שהייתם בייעוץ זוגי כבר. ראשית, לצערי, לא כל יועץ זוגי הוא טוב לכל זוג. וגם - לא כל יועץ זוגי הוא טוב. כלומר מקצועי.
לדעתי, אם בייעוץ הזוגי לא מרגישים שיפור כבר בפגישות הראשונות - סביר להניח שזה לא היועץ הנכון עבורכם. אם היה אז שיפור וחלה לאחר מכן הידרדרות - סימן שלא עשיתם את כל התהליך הרצוי, על מנת לבסס הרגלי זוגיות טובים שיחזיקו מעמד לאורך שנים.

יתכן שגם האינטימיות שלכם ויחסי המין כבר פגועים, וזה מסביר את הזלזול והמרירות שיש בבצורת הפנייה שלו אלייך.

בתהליך הייעוץ הזוגי המלא רוכשים ומתאמנים על כלי תקשורת כמו היכולת לשתף זה את זה מבלי להיכנס לריבים, היכולת לקצר ריבים ולסלוח, היכולת לבקש בקשות במקום לדרוש דרישות ולהטיל סנקציות כאשר הן לא מתמלאות, ולהיות קשובים לצרכים ההדדיים, ועוד.

לצערי - אין לי בשורות אחרות חוץ מאשר למצוא יועץ זוגי שיתאים לכם ויעבוד איתכם ושתתחייבו בעזרתו זה כלפי זו להשקיע בשינוי ההתנהגות וההתייחסות זה לזו.

נשים יקרות, ככל שתקחו יותר תפקידים בבית,,, אנחנו הגברים נרגיש מיותרים ולא מועילים, ולכן נעשה הכל כדי למצוא תחביבים משונים בשעות משונות,
נכון שטיפול בעבודות הבית ובילדים הוא טבעי לאשה, כן גם ב-2011 ! אבל עליכם למצוא את האיזון המתאים כיצד לשתף את בן זוגכם במטלות הבית, זה נותן תחושה של שיתף והדדיות, נותן לבן זוג תחושה של שייכות, והוא מתחבר לדברים גם ברמה האישית, וגם כתורם למערכת הזוגית, אז בבקשה נא לא לקחת על עצמכם את כל התפקידים, ולבכות אח"כ "אני לא יכולה לסמוך עליו" !!!
תאצילו סמכויות, תנו לו להתמודד, תראו לו שאתן בוטחות בו, תעלימו עין מהכביסה המלוכלכת שהוא משאיר אחריי,,, אל תעמדו איתו על קוצו של יוד ! תשחררו, גם אתן לא למדתן ביום אחד לחתל ילד צורח מתוך שינה,,,
ברור שאין לכם כוח וזמן להשקיע בזוגיות, כי הכל אתן צריכות לעשות לבד, לנקות, לבשל, לחתל, לקחת את הילד לרופא, להוציא מבית ספר, לדבר בטלפון, לקנות בגד בתחילת העונה, ועוד ועוד,
קחו אחריות על החיים שלכן, כל אשה צריכה זמן איכות בשבילה, בלי קשר לבעלה, ולא על חשבון הזוגיות, אלא כתוספת מרעננת !
אשה שלוקחת עזרה בצהריים מבעלה, יושנת צהריים, אז היא גם מתפקדת טוב יותר עם ילדיה, ומשאירה לעצמה מרווח לחיות את חייה,
לסיכום:
שתפו את בן זוגכם בעבודות הבית, אל תעלימו שום פרט, תנו להם משימות קלות שהם יכולים לעמוד בהם, ולאט לאט הגבירו את הקצב, עודדו אותם, זה לא מובן מאיליו,,,
תבקשו עזרה, זה לא בושה !
פנו בכוח זמן איכות לעצמכם בלבד ! זה טוב ליהודים, זה טוב לך, וטוב לזוגיות,
כל השאר כפי שאני נוהג לכתוב, יבוא מאיליו, ואם לא ? אז סימן שמהו לא בסדר, ואז צריך לבדוק מה עושים הלאה,
בהצלחה

צליל יקרה,

אני יכולה להבין לליבך... הייתה לכם מערכת זוגית יפה, המכילה אהבה והבנה, הנאה הדדית, זה מחברתה של זו, כנות ופתיחות, ויום אחד הכל נגמר, בלי שתהיינה לכך סיבות נראות לעין, מבחינתך.
אני מניחה, שבן-זוגך חשב הרבה לפני ששיתף אותך בתחושותיו ובמחשבותיו.
יחד עם זאת, בשלב כלשהו במהלך הזוגיות שלכם, בן-זוגך, לשעבר, ביקש "חופשה"/"הפסקה", בטענה שאת "דורשת ממנו יותר מדי", כי רצית לראות אותו מידי יום.
אני מתרשמת, מדברייך, שלבן-זוגך יש צורך חזק מאוד בחופש ובעצמאות. קשר של זוגיות, בראייה מסוימת, יכול לפגוע בתחושה הזו, של החופש ושל העצמאות, בתחושה ובמחשבה שאפשר לעשות מה שרוצים, כשרוצים מבלי שיהיה צורך לתת לאיש דין וחשבון.
הקונפליקט בין הצורך בקשר זוגי, על בסיס קבוע, ובמשפחה, לבין הצורך בחופש ועצמאות, קיים אצל הרבה מאוד אנשים. חלקם אף נשואים ובעלי משפחות. הניגוד בין שני הערכים/הצרכים הנ"ל, חופש ועצמאות מול זוגיות ומשפחה, הוא הדיסוננס השכיח ביותר בקרב רוב בני-האדם.
יש אנשים, שאצלם הצורך במשפחה וזוגיות חזק יותר ואז הם מוצאים את החופש והעצמאות שלהם בתוך הקשר הזוגי והמשפחה. הם יוצאים פעם בכמה זמן לבילוי עם החברים בלבד, או עוסקים בתחביב, שהוא רק שלהם וכד'.
יש אחרים, אשר אצלם הצורך בחופש חזק יותר. הם מרגישים שהם "נחנקים" בתוך הזוגיות והמשפחה ואז הם מפרקים את החבילה.
בן-זוגך לשעבר עדיין צעיר, וכנראה לא לגמרי מגובש בנושא הזה. הוא מאוד רוצה זוגיות איתך, אך קשה לו, עדיין, לוותר על תחושת החופש שלו.
ציינת גם, שאת היית הקשר הרציני הראשון שלו. אולי הוא רוצה לוודא שאת האחת בשבילו, כמו שכתבת, שיהיה איתך במאה אחוז.
לאור כל זאת, אני מציעה לך, לאפשר לו להגיע לשלמות הפנימית שלו, זה הכרחי מבחינתו ומבחינת הקשר שלכם. הוא זקוק לחופש שלו כדי להגיע להחלטה בשלה, כדי להחליט נכון מה הכי נכון עבורו.

שני היקרה, צר לי על מה שקורה.
ניתן להסביר זאת בשתי צורות:
הוא התאהב בך, זה מאוד תמך בו ועזר לו לעבור את התקופה הקשה לאחר הגירושין, ולאחר זמן מסויים - הוא נקשר יותר מדי ואז החלו חששות מה יהיה אם גם את תפגעי בו. לאחר פגיעה כמו שהוא עבר - יש מנגנון נפשי שמתפתח שממש שומר עליו מלהיכנס רגשית למצבים דומים, על מנת שלא להיפגע שנית.
אפשרות שנייה - מערכת היחסים מבחינתו אכן שירתה אותו בתקופה הקשה, ואכן היתה לו טובה בזמן הזה, אבל עכשו כאשר הוא התחזק והתאושש והוא בוחן את ההתאמה שלכם כזוג - יתכן שהוא לא חש כמוך וחסר לו משהו בקשר. זה מצב לגיטמי למרות שהוא מאוד מכאיב ומאכזב. קורה שעוצמת האהבה אינה זהה אצל שני בני הזוג - גם מבלי שיש ברקע היפגעות מבגידה אצל אחד מבני הזוג.
שאלה: האם הוא עבר טיפול פסיכולוגי בעקבות הבגידה והגירושין? כי זה היה עוזר לו להיות יותר מודע לתהליכים מסוג זה - להבין את התגובות הטראומטיות הצפויות ואת הצורך לשמור על עצמו מהיקשרות נוספת ובעקבות זאת הגדלת הפוטנציאל לפגיעות רגשית במקורה של בגידה נוספת.
לגבי שאלתך האחרונה - האם ניתן לשקם לב לש גבר רגיש מאוד...אני חושבת שכן, כי אני אופטימית. אבל זה תלוי במודעות שלו ובנכונות שלו להתמודד עם המנגנון האוטומטי הזה של השמירה העצמית, ולא לתת לעצמו להיות נשלט ע"י מנגנון זה.