פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

הי נועה,

ראשית אני רוצה לציין לטובה ולחזק אותך- כל הכבוד שאת מיישמת, וחושבת נכון. ביצעת צעד חשוב ונקטת בשיקול מתאים כאשר החלטת לחתוך את הקשר.

לגבי מה שהעלת כאן היום- מה שאת מתארת וחווה כרגע הוא מאוד טבעי. אם לא היית חווה זאת כך- זה היה בגדר "לא נורמלי". התהליך שאת עוברת כרגע, ניתן להקביל אותו לתהליך אבל מסוים. אבל על מה שהיה, על מה שאיננו, על מה שלא יהיה. אבל כי מדובר באובדן משמעותי- פרידה מאדם שהיית רגילה אליו, שהכיר אותך, לא היית צריכה להשקיע מאמצים גדולים בלמצוא חן- שהרי כבר עברתם את זה. האמון והביטחון - עד כמה שנבנו - היו שם, למעשה כל זה - אין אותו. הריק שאת נשארת איתו הוא עצום. הקושי שאת חווה עצום אף יותר- את זאת שהבנת ששניכם בתהליכים כנראה שונים, והיית אמיצה וסיימת את הקשר.

ההשוואה שאת עושה בין האקס לבין הנוכחי שיצאת איתו- טבעית והכרחית אף היא לבניית התמודדות טובה עם האובדן של הקשר. כשאנחנו משווים אדם חדש לאדם מוכר, בסה"כ, אם תסתכלי על זה הגיונית- את מנסה לדמות לאדם החדש דמות שכבר היתה לך מתאימה בעבר, נוחה וזמינה. האחרון שיצוץ לך - זה האקס. בעיקר- אם עבר רק שבוע וחצי. עם המישהו החדש סביר שתנסי להיזרק רגשית למקומות מוכרים, אהובים במובן מסוים, כואבים- כי אלו המקומות שהשאירו בך, בכל אחד, חותם. נסי לחשוב על דימוי של חותמת- בדיוק בשבלונה של החותמת הזאת- יכנס המישהו החדש הזה, וינסה להיות מתאים למידה הקודמת של האקס. מה שקורה לך הוא לגמרי אוטומטי ולא תמיד קל לשלוט על זה. אבל עם אימון נכון- את תצליחי. אם בכל פעם שאת נחשפת למצב מאיים כזה של השוואה או חוסר שליטה רגשית את תנסי לשנן לעצמך שזה מאוד טבעי וזה חלק מתהליך ההחלמה שלך- את גם תוכלי להרפות את השריר, ואולי גם לא לשלוח הודעה. טוב עשית שלא ענית לו, אפרופו.. בעיקר אחרי הפיתוי "לא מפסיק לחשוב עלייך".

לגבי התנסויות עם אחרים- הן חשובות לך, במידה הראויה לך ומה שירגיש לך מתאים. הן חשובות כדי שתוכלי כן להגדיל את זווית הראיה שלך לעוד סוגים של גברים. אני מכינה אותך לזה שהרבה גברים יוכלו להזכיר לך את האקס, אבל המטרה והאתגר שלך הוא לנסות לראות אותם כפי שהם, ולנסות דווקא לאתר את "הטוב השונה מהאקס", ולא במקום של השוואה "מה דומה ומי יותר טוב,". ברמה הרציונלית- נסי להתרחק ממנו גם ע"י "הזזת" המחשבות שלך לא ל-מה דומה, אלא מה שונה. איפה הוא טוב ושונה ממנו.

אני מחזקת ומעודדת אותך להמשיך להתנסות, לצאת, שמתי לב שגם גיל הבחור תואם לשלך, וזה מצוין. אני מעריכה את המאמצים שלך לשתף פה, ליישם, ולשאול- את תמיד מוזמנת.

שיר יקרה,

צר לי שכך את חשה בתוך שותפות, שאמורה להיות שותפות מעצימה, תומכת ומכילה. אולם, אני מאמינה שאף פעם לא מאוחר מידי, כל מצב נתון לשינוי/שיפור. אנו האחראים הבלעדיים לחיינו ולכן תמיד, הכל בידינו.
מדברייך עולה, כי מזה תקופה ארוכה אתם חיים את חייכם, במציאות לא נוחה. אין לכם את "הפינה" שלכם, אין לכם את הפרטיות, שחשובה לכל, ועליכם לקחת בחשבון, תמיד, את המארחים שלכם.
אני מניחה, שגם אם בתחילת הדרך הייתם ה"זוג המושלם", הקשיים האובייקטיביים אשר אתם חווים במהלך שנה זו, היו מערערים את זוגיותכם, על אחת כמה וכמה אם מלכתחילה הקשר הזוגי שלכם לא עמד על בסיס איתן ויציב.
מהמעט שספרת כאן עולה כי יש לך, כנראה, נטייה לקחת החלטה ולפעול מתוך חסמייך/פחדייך/חוסר יכולת ורצון להתמודד עם המציאות. את בוחרת בדרך של בריחה. ציינת שנישאת כדי לברוח מאביך ומשליטתו החונקת וכעת את שוקלת לברוח כי את לא מוצאת שפה משותפת עם בעלך. יחד עם זאת, נראה כי את בוחרת בקפידה את "שביל הבריחה שלך" ועושה רושם שברחת באיש ראוי ליצירת שותפות לחיים, כפי שכתבת "בעלי מקסים בחור מצוין, בעל טוב ואבא טוב."
למרות האווירה הנוקשה שספגת בבית הורייך, תחת התנהלותו השתלטנית של אביך, השאירי את עברך במקומו. אל תנסי לפרוק עול מול בעלך.
ציינת שהתבגרת, חלק מתהליך ההתבגרות הוא ההתמודדות. לכן, רגע לפני שאת "ננעלת" על פירוק הזוגיות ובורחת שוב, עצרי, לטובת עתידם המאושר של ילדייך, לטובתך ולטובת בעלך, למען המשפחה שיצרת עם בעלך ולמען הזוגיות שלכם בתוכה, ונסי להתמודד עם המציאות יחד עם בעלך, ולא נגדו. נראה כי האיש אוהב אותך ואושרך חשוב לו.
אני מאמינה, שאם תחליטי לתת לכם הזדמנות אמיתית, תמצאו את הדרך זה לזו, הרי בכל זאת בחרת דווקא בו, ב"נתיב הבריחה שלך", כנראה שבזמנו חשת שהוא ראוי לאמונך.

מאחלת לכם מעבר מוצלח למעונכם החדש, שתהא זו תחילתה של דרך חדשה עבורכם כמשפחה מאוחדת אשר בבסיסה זוגיות בריאה.

אשמח באם תחליטי לשתף בהמשך בדרך.

מוניקה,
תודה, תשובתך כל כך עמוקה...
לא חשבתי על זה שאולי יש בזה משהו שאני כל פעם למעשה בורחת.
נתת לי חומר למחשבה.
אני ממש מעריכה את זה וברור לי שבודאי אשוב להתיעץ ולעדכן.
שוב תודה רבה!
שיר

חשוב לי להדגיש שרציתי איתו קשר רציני.
אבל כבר שהבנתי עוד לפני שנפגשנו שזה לא ילך אז זרמתי יותר.
בדרכ אני לא זורמת עם בחורים שבאים לקשר רציני. לא עושה את העניינים האלה ישר.

תודה רבה לך.
אפשר תגובות גם מאחד המומחים פה?

נכון שאת רוצה את כל השאלות עכשיו וכרגע אבל כמו הרבה דברים בחיים התשובות מגיעות עם הזמן וחבל להאיץ בדברים תהני ומהרגע והתשובות יבואו

בת 20 יקרה, אני מאחלת לך הצלחה בדייטים, ומתחברת לרעיון הכללי שנאמר לך כאן - שתחפשי את הכיף וההנאה מכל פגישה.למעשה - בפועל - למרות שנלחצת מן הפגישה עם הבחור שתיארת - בסופו של דבר כן נהנית מן המפגש והרגשת שזה זורם.אני קולטת שאת מרגישה עם זה קצת לא בסדר - כאילו היית חופשייה מדי איתו ברגע שהבנת שזה לא הולך להיות דייט רציני ליחסים ארוכי טווח, אלא יותר סטוץ.
יש משהו מאוד חשוב שעליך להביא בחשבון: ההגדרה של מלאה היא לא משהו מדוייק, והיא שונה מגבר לגבר, ומאישה לאישה.
יש נשים שנראות בדיוק כמוך מבחינת הגובה והמשקל ומרגישות מלאות, יש כאלו שמרגישות שמנות ויש כאלו שמרגישות ממש בסדר עם עצמן - מרגישות נשיות וסקסיות עם אותו משקל. זה עניין של דימוי עצמי ושל נינוחות והשלמה עם הגוף שלך ועם מי שאת. באותה מידה - גברים אף הם שונים במה שהם רואים ובמה שהם מעדיפים. לכן אין בכלל טעם לעשות את השיחות שאת עושה לפני. קודם כל את מסבה את תשומת הלב שלו לכך שאת לא מרגישה שאת מספיק שווה, וזה מייד עובר אל הגבר בדרך כלל בצורה בלתי מודעת. ממש מציעה לך לא לנהל שיחות כאלו!!! תבואי כמו שאת ואו שיידלק משהו ביניהם או שלא.יש גברים שבעקרון מעדיפים רזות אבל בפועל אם הם יזהו בך תכונות אחרות שחשובות להם - הם ירצו להתקדם ביחסים. ויש גברים שזה בדיוק מה שהם יאהבו אצלך -שאת מלאה. ואל תשכחי שההגדרה של מלאה היא ממש לא מוסכמת ולא זהה גם אצל הגברים!
אז נכון שעלול לקרות שיהיו לך מפגשים עם גברים שלא יידלקו ממך - אם זה בגלל הופעתך ואם זה בגלל תכונות אחרות. קחי זאת בקלות ככל האפשר. חישבי על כך שכך זה אמור להיות- שלא כל גבר צריך להתפעל ממך ולהתאהב בך - וגם את לא אמורה להידלק על כל אחד!!! זאת מטרת הדייטים - לעשות ניפוי. ובניפוי זה מה שקורה. אז או שאת משתתפת במשחק הזה עם הכללים שלו או שאת מוציאה עצמך מן המגרש...אני מציעה להשתתף, ולהביא ממש את עצמך. ככל שתהיי יותר עצמך ויותר שלמה עם מי שאת - יצליח לך יותר. כי זה ישודר החוצה. אם מה שתשדרי יהיה ספקות עצמיים - הבחורים יברחו.
החליטי שאת מחפשת ממה ליהנות בכל דייט. עשי לך את זה בתור מטרה ותראי מה זה ייצור.
דבר נוסף חשוב: זכרי שלא רק את עומדת למבחן אלא גם הוא. נסי ללמוד עליו תוך כדי הפגישה כמה שיותר ולהביא סקרנות לדייט. זה כדאי משתי בחינות: ראשית את תדעי יותר עד כמה הוא מעניין אותך, ושנית - כל אחד אוהב שמקשיבים לו ומתעניינים בו וזאת דרך טובה ליצור הרגשה טובה אצלו.
אשמח לשמוע על המשך חוויותייך. שתפי אותנו.

עצבים היקרה (את שלמה עם הכינוי הזה?)
קורה הרבה פעמים שהתקשורת בשאר התחומים מצויינת, ודווקא בסקס בני זוג "דוברי שפות שונות", מה שמוליך לתסכול,לשעמום, להרמת ידיים, לסקס שחוזר על עצמו וצפוי מראש.
מה הכוונה ב שפות שונות בסקס? יש טיפוסים שונים בסקס. יש המחפשים בעיקר את החושניות, יש המחפשים בעיקר את החיבור הייחודי ויש המחפשים את הדרמה - משחקי תפקידים ותלבושות. (אני כותבת לך זאת בקצרה ממש). אם במקרה אתם טיפוסים שונים, ואינכם פותרים את הפער - שניכם צפויים לתסכולים.
כדי שסקס יהיה מספק ומעשיר ושניכם תצפו לו שוב ושוב - צריך בעצם ללמוד זה את השפה הייחודית של האחר, ללמוד וללמד...להבין שכדי שתהיו מסופקים עליכם לדאוג לעצמכם ולבן הזוג באותה מידה. מה שקורה על פי רוב הוא שמתרגלים לעשות סקס בדרך קבועה, כי זה בטוח ונוח, ואין צורך במשא ומתן שוב ושוב על מה עושים ומה לא עושים - מו"מ שמכניס את בני הזוג למתח.
אז קחי את הכיוון שנתתי לך ותראי האם את יכולה לערוך איתו שיחה - לא בצמוד לסקס על נמת שזה לא יהיה כמו תלונה או ביקורת - אלא שיחה בניחותא, וערכו בירור - מה כל אחד מכם אוהב בסקס, מה חסר לכם, מה החזון והפנטזיות שלכם. כאשר מערכת היחסים היא טובה בבסיס - שיחה כזאת לא ממקום של ביקורת או פסילה של האחר - אלא ממקום של סקרנות - יכולה מאוד להועיל.
בהצלחה!

הי ירון.

אני הייתי ממליצה להמשיך הלאה מכיוון שזה לא מרגיש נכון זה לא ילך
אני כמובן לא מקצועית לומר לך אבל קצת מנסיוני...
בכל אופן אני צריכה ללמד את עצמי להתקדם הלאה ,אבל אם אפשר לייעץ ולעזור אז מה טוב...

שיהיה בהצלחה

שבת שלום
נופר

תעבור הלאה על תתקע אין מה לעשות זה חלק מהמשחק
לפעמים זה אתה שלא מעוניין והצד השני מעוניין ולםעמים זה ההיפך
בכל מקרה תמשיך במסע שלך ואל תתייאש

ירון היקר, קודם כל אני שמחה בשמחתך שמצאת מישהי שמוצאת חן בעיניך. זה נהדר וזאת כבר פריצת דרך עבורך!
שנית, אתה כאן הגבר. סליחה על הגישה המסורתית שלי במקרה זה - זה לא אופייני לי אבל אתה יכול להרשות לעצמך במקרה כזה להיות המחזר המתלהב. לבחורות התפקיד הזה הרבה יותר קשה, והן נתפסות אז על ידי "המועמד" כמשחרות לטרף או מחפשות בעל. גבר שמחזר - זה איכשהו יותר טבעי בחברה שלנו...עדיין...
אז מכיוון שהיא ממש מוצאת חן בעיניך - עליך להשקיע! נסה להיזכר מן השיחות שהיו לכם - מה היא אוהבת, מה מדבר אליה, מה מרגש אותה. שלח לה פרח עם בוקר טוב, סמס מתרגש, מכתב בכתב יד...אל תהסס להראות להשאתה חושב עליה ורוצה אותה. מקסימום היא תעיף אותך אם היא ממש לא תרצה אותך, ואתה תחווה קצת שברון לב. זה לא סוף העולם. תחשוב על כך שיש בכך מן הצדק הקוסמי כי אולי גם אתה גרמת לכמה בנות לשברון לב ולאכזבות...
חשוב שתדע שחיזור הוא אפקטיבי בהרבה מקרים - בעיקר מול נשים. נדמה לי שגברים ממש לא אוהבים שמחזרים אחריהם בעקשנות - זה מוריד להם את המוטיבציה. יש משהו קדומני בגברים ששם אותם במקום של "ציידים" - ואם ה"טרף" מציע את עצמו - הוא נהייה פחות אטרקטיבי.
ואצל נשים זה ההיפך... הן מרגישות שוות ונשיות ומושכות כאשר גבר מחזר אחריהן.
מה דעתך?

אין מה לעשות לפעמים צריך להתמודד גם עם הדחייה עד כמה שזה לא נעים בלשון המעטה במיוחד אם זאת מישהי שמצאה חן בעייניך.

עכשיו אתה מרגיש כמו הרבה בחורות שאתה דחית אותן.

תמשיך הלאה ותמצא מישהי שזורמת איתך על אותו גל.

צריך לפעול לפי האינטואיציה שלנו אם אחריי דייט יש תחושה שזה לא זה לא צריך לנסות עוד פעם,למרות שיש יוצאי דופן

בהצלחה

בגדול אין כבר מה להוסיף על מה שכתבה לך בהמון סבלנות ואמפטיה גברת עדי בדיחי המקסימה,
אבל אני משום מה אוהב לתקוף ממקום אחר, והשורה הזו צדה את עיניי יותר מכל, ואולי כאן נמצא הפתרון,
את כותבת שזב מה שהוא אמר לך כביקשת שיעשה לך היכרות עם הוריו, >
"הם עסוקים בבעיית אינסטלציה ויש ריח לא נעים למטה בקומה ו... ו... ו..."
מה שנשמע לא טוב, אז גם נראה לא טוב !
ואני לתומי חושב, עם כי בזהירות כי זה לא מדע מדוייק, שהוא חושש להראות לך את הוריו, משום שהם... לא יודע משהו לא בסדר שם, ויותר מכך שימי לב למילים הרי מילים לא נאמרות סתם, הוא אמר לך, הם עסוקים בבעיות אינסלטציה ? יש ריח לא נעים למטה,,,?
אז אולי משהו מסריח קורה בניהם, או ביחסים שלו איתם ?
המסקנה שלי, תעזבי את זה, זה לא בשבילך, כי את לא רוצה להתחתן עם תירוצים, את רוצה בן אדם שכנה איתך עד הסוף, ואם היום הוא מנסה להחביא את הוריו אז מחר הוא יחביא את עצמו מאחורי משהו שלא ייעשה לך טוב בלשון המעטה,
-
את חושבת עליו כי אין לך משהו אחר, תתרכזי במה שאת עושה, ואם את לא עושה, אז הגיע הזמן שתעשי, כשאדם עסוק בעבודה או בפרוייקט חייו, שזה יכול להיות גם הגשמה עצמית וכו', אז אין לו זמן לחפור בעבר,
ואיך שחכנו את הדבר שאני הכי אוהב, ספורט גבירתי ספורט, צאי למסע מטורף תאתגרי את הגוף שלך עד שגם הנשמה תפצח בשירה,
זאת הדרך הפשוטה והקלה להתגבר על דברים מעין אלו,
הדרך הקשה> שתמשיכי לשבת ולחכות שמשהו ייקרה, ותתיסרי על מה שהיה, או על מה שאולי יהיה,,,
אז קדימה לעבודה, אין זמן,
שבת שלום !
ובהצלחה

בני ,

תודה על העידוד והתגובה

ערב טוב ושבת שלום

נופר

כיצד לשחרר את הכעסים והמילים שלא הספקתי לומר לו?
האם יש טעם לומר?
האם כדאי להיפגש ולדבר על הדברים? מה שלא ציינתי שגם אני לא הייתי טלית שכולה תכלת, ובאותה שבת התקבל למכשיר הנייד שלי סמס מאוד רומנטי ממחזר עיקש משכבר הימים שאין ביננו שום קשר רומנטי, הבחור ראה את הסמס ואני התעצבנתי ומחקתי אותו במיידית וגם לאחר הסבר הוא לא האמין לי וכו'... והטיח דברים לא נעימים שאני לא אמינה וכו'.
ובכנות גמורה לא היה בזה שום דבר, עצם החיטוט שלו בנייד עצבן אותי והגבתי בצורה דרסטית
בסופו של דבר יצאתי לא אמינה,והמצב נהיה ממש בלתי נסבל ורק רציתי לחזור הביתה

לכל אדם יש דרך שבה הוא משחרר דברים המעיקים עליו,
אני יכול רק לספר לך שמשחר ילדותי, וזה היה מזמן,,, אני נוהג לנהל יומן (כמו אנה פרנק) ושם אני מביע על הכתב את כל רגשותיי, ולא תאמיני זה מאוד משחרר, בסוף המכתב אני כבר מרגיש יותר טוב, ואם זה משהו שאני לא רוצה שיתפרסם בטעות,,, אני הולך לשפת הים ושורף ומשליך לים,
תנסי , לא תפסידי !
גם עניין הספורט, תתחילי כבר עכשיו, אין לך מושג עד כמה זה משחרר, או שיש לך מושג ושכחת,,,
בהצלחה

שלום לך,

כיוון ששאלתך יותר עוסק בהיבט המשפטי והקונקרטי של -מה עושים עכשיו- לגבי המצב בו את נמצאת, אני מציעה שתפני לפורום מתאים, אולי בפורום גירושין כאן בפורטל.

יש יעוץ משפטי חינם באתרים שעוסקים בנידון- תוכלי גם לפנות לשם. מאחלת לך בהצלחה ושהדברים יסתדרו כמה שיותר מהר עבורך.

שלום נופר (או בר),

את מתארת קשר עם בחור בן 24, שעשה לך סה"כ טוב אם כי לא לגמרי: את מספרת שמפריעה לך העובדה שהוא לא הציג אותך בפני המשפחה שלו, ואף קרא לך בעקיפין "סתם אחת", בנוסף היו פרידות במהלך התקופה בה יצאתם, ואת היית הצד שנשבר- הודעות וטלפונים בעיקר מצידך, הוא הביע הסכמה לצעד כזה כמו פרידה, אבל כבר למחרת את חזרת בך ולא היית שלמה עם זה.

מההודעה שלך אני מרגישה כמה דברים: הראשון הוא שאת מאוד זקוקה לקשר, כמו הרבה אחרים. את נשענת על הקשר הזה כי משהו רגשי כן קרה שם מבחינתך, היה לך כיף איתו, והנושא של "להיכנס לבית שלו" היה מבחינתך כבר חשוב מהתחלה. וכשקרה- אולי בחוויה שלך אתם התקדמתם צעד משמעותי בזוגיות, אבל הוא דווקא התנהג אחרת שם. הדבר השני הוא שאכן יש רגש לבחור- הרגש הוא אמיתי, יתכן, אבל אני לא מרגישה שהוא חזק מספיק, רציני או מבוסס מספיק כדי להילחם על הקשר. עובדה אחת מספרת לנו שהוא לא רצה שהוריו יראו אותך כי הוא לא מראה להם "כל אחת".. עובדה שניה- שהוא הסכים ללא התנגדויות או מלחמות גדולות- להיפרד ולסיים את הקשר. עובדה שלישית, שכאשר את חזרת בך- הוא סירב לדבר.

לפעמים, אנחנו רוצים יותר ממה שהמציאות מראה לנו. לצערי, נראה שהבחור לא נמצא במקום שלך היום. היום, כפי שהעדת- את בת 37, את ממהרת, את מחפשת מישהו רציני. כל אלו לא מתיישבים ביחד עם העובדה שהבחור הזה הוא בן 24, לא באמת מתכוון לגור יחד (דיבורים), לא מראה אותך להורים שלו, ולא נלחם על הקשר כאשר את מציגה, מצידך, אופציה להילחם עלייך. יש 'קשרים כאלה , של התאהבות ו"קראש" חזק מאוד, וזהו. שם זה נעצר. יש כימיה טובה, יש משהו באויר שמאפשר את הקירבה הזאת, יש קריטריונים בבחור הזה שהיית רוצה בבן זוג, והוא בך. אבל- לא תמיד המציאות הזאת היא מספיקה לבניה של זוגיות איתנה כפי שאת מבקשת.

יתכן, ובנוסף, הוא מריח את ה"תלות" שלך בו ובקשר, את ה"למהר" הזה מפאת (אולי) גילך, ועבורו, הקשר הוא בסה"כ חוויה חיובית עם רגש חם. אולי עבורו אין כוונה להתחייבות לטווח ארוך או למגורים וכד'. בקיצור, אני מאמינה שממה שכתבת כאן, את בשלב אחר לחלוטין ממנו, ו"למשוך" אותו לשלב שלך יוצר אצלו לחץ גדול, ואולי הוא כלל לא שם..

אני מעודדת אותך לחשוב על כך שאת בטח לא היית רוצה לחיות עם מישהו שלא היה רוצה להראות אותך להוריו, או מישהו שלא מתקדם למגורים ביחד או לא מראה מספיק גיוס ומחויבות לקשר שלך. אני כן חושבת שאדם בן גילך, גם צעיר יותר אפשרי, אבל פחות או יותר אדם בשלב זהה אלייך- יעניין אותך יותר ושם סביר יותר שתמצאי תחומי עינין ואף בשלות להמשך חיים משותפים. מאיך שאני מבינה את התמונה- הבחור הספציפי הזה לא ראוי להשקעות האנרגיה הרבות שלך. את מאוד משקיעה בו כוחות ואנרגיות- ומאוד מתאכזבת ומתוסכלת מהתנהגות שסה"כ מתאימה מאוד לבחור צעיר שלא נשמע שממש מחפש משהו ארוך טווח או רציני מספיק. חבל על כל זה; צאי, תבלי, נסי לכוון גבוה יותר- בבשלות, בשלב, בגיל וברצינות לקשר מחייב. את נמצאת שם, "גבוה", חפשי מישהו בגובה הזה ולא נמוך יותר.. אחרת זה למשוך אותו ולמשוך אותו לכיוון שלך- ושם כל הכוחות מתבזבזים. עם מישהו בגובה שלך תוכלי לשאוף למעלה.

מאמינה שתצליחי :)

ראשית תודה על ההתייחסות , והעידוד.
מה שלא ציינתי במכתבי הראשון, שחודשיים לאחר שהחל הקשר ושוחחנו על התאמת ציפיות הבחור אמר שמה שאני רוצה הוא רוצה גם כן רק בעוד 3 שנים.לאחר שהחלטתי ליזום את הפרידה הראשונה הוא הסכים להתפשר ולתת לדברים לקרות במחצית מהזמן( מחוייבות וילדים) אך עם הזמן התחילו ספקות מהצד שלי ומריבות ללא סוף, תוך כדי לא פתחתי את עצמי לקשר בצורה מלאה הן אינטימית והן ריגשית
וזאת מהמקום שהרגשתי שמלבד לאהוב אותי בן זוגי לא יוזם שאגיע אליו וזאת קרה בלית ברירה לאחר בילוי לילי בו לא יכול היה לנהוג ( אנו גרים בערים שונות במרחק של שעת נסיעה)ולא מכיר לי את סביבתו ,חברים, משפחה וכיו"ב הדבר הנ"ל מצד אחד הרחיק אותי וגרם לי לשנות את דעתי כל יומיים בערך , ןלחזור בי מכיוון שאני מרגישה רגש חזק בצורה בלתי שגרתית.
לטענת בן זוגי כל הספקות שלי גרמו לו להבין שאיננו מתאימים באופי ומה שיש ביננו זו משיכה פיזית ונפשית ברמה מסויימת
הוא אינו מוכל לסבול יותר את הטלטלות הרגשיות שאנו עוברים ומאמללים אחד את רעהו
לכן הביע הסכמה לסיים את הקשר
הגלגל התהפך , מאחת שלא רצתה את הקשר לגמרי הפכתי לאובססיבית כלפיו
עד כדי מחשבות של כל רגע ורגע מה הוא עושה, היכן עם מי ...
אני לא מצליחה להרפות וקשה לי עד דמעות
אני מרגישה שאולי לא נפתחתי מידי וכל הבלבול שלי הרס את הכל , וכל מיני מעשים ילדותיים בזמן הפרידה, טלפונים סמסים טיפשיים המראים תלות ואומללות וכיו"ב

בעברי נפגעתי לא מעט מבני זוג מסיבות שונות
הנני בחורה נאה, משכילה , שכל מי שפוגש אותי ומתחיל עימי קשר ( ולא קורה לי הרבה שאני מתאהבת ) מתאהב אך לאחר זמן מה מגלה את חוסר הביטחון והרצון שהכל יקרה מהר כאן ועכשיו

מה לעשות בכדי להתנתק ? האם את חושבת שניתן סיכוי לקשר במלואו למרות כל הטעויות האפשרויות ?

תוד'ה וערב נפלא

נופר

הי שוב נופר,

מה שהוספת כאן- שהיתה התאמת ציפיות- עונה על השאלה- האם הוא רצה קשר איתך (לא איזה קשר, אלא קשר רומנטי מסוים, כלשהו). היתה איזושהי התמקחות מסוימת לגבי הזמן שבו אמורים להגיע צעדים רציניים אחרים, הוא אמר שהתחלה 3 שנים, אח"כ קיצר את הזמן בחצי, לפי מה שאני מבינה- יתכן מאוד ועשה זאת כדי לרצות אותך ולהחזיר אותך אליו. שוב אני מטילה ספק לגבי מוכנותו, נאמנותו לקשר מחייב או בכלל- השלב בו הוא נמצא היום. עצם כך שהוא "הסכים להתפשר", ולא "רצה" את זה מצידו במלוא מובן המשמעות- בעייתי בעיניי. איך אפשר ואיך תוכלי, רגשית, להרגיש טוב ובטוחה בתוך קשר כאשר מלכתחילה היה מו"מ על משך זמן הקשר ומתי הוא מתקדם. אם תסתכלי טוב, תראי שלרגשות עצמם קצת קשה לשחק תפקיד ראשי בזוגיות במצב כזה של "משא ומתן".

אני רוצה לעורר אותך למשהו נוסף- את לא סתם היית בספק. את כנראה אשה עם אינטואיציות די טובות, ואת הרגשת משהו שאולי לא יכולת להמשיג אותו במילים- אבל חשת שמשהו לא בטוח לך. מבחינתו, היציאות והכניסות שלך לקשר איתו היו עדויות לחוסר התאמה ביניכם והוא פירש את הקשר כ"משיכה פיזית ונפשית ברמה מסוימת". אני רוצה לעודד אותך כן לסמוך על התחושות האלה, לא סתם אנחנו נאטמים בפני מישהו, כשיש מקום בטוח- אפשר להתרווח ולשים רגל על רגל, להיפתח ולהירגע. כשהמקום הרגשי הוא לא כזה- אנחנו בדריכות. ומה שקרה לך הוא פשוט טבעי שיקרה לך בסיטואציה כזאת.

אכן את צודקת- אדם שלא חושף אותך לסביבה שלו, לחברים, למשפחה, לא באמת "שם" בקשר. משהו גדול חסר בו (באדם), חסר לו (לאדם) על מנת להרגיש מספיק טוב עם הקשר הזה. אני לא אתפלא אם עינין הגילאים מביך אותו מול אחרים, על אף הצהרותיו. הרבה פעמים זה לא מאצ'ואיסטי בעיני החברה, ולא תמיד "ילד" (סליחה) בן 24 יכול להרגיש מספיק "גבר" עם אשה שגדולה ממנו בשנים לא מבוטלות (גדולה רגשית בעיקר).

לגבי חוסר הסכמתו להמשיך איתך קשר- איפשהו זה משרת אותך טוב, אם תשימי לב, לקשר אין הרבה סיכוי בהמשך, על אף רצונותייך וה"אובססיה" אליה נקלעת. הרצון הזה לדבר איתו כ"כ נובע, לדעתי, מהרצון שלך ליצור קשר חם עם אדם, כמותו, שהתחברת אליו כ"כ. לפי מה שתארת את אדם שבהחלט שווה מאמצים ואטרקטיבי, ולא סתם כנראה הבחור הצעיר רצה בך. העובדה שהוא קיים איתך קשר זוגי כנראה מאוד חיזקה את הביטחון העצמי שלך. העובדה שהיום הוא לא רוצה מולך קשר- פשוט מורידה את הביטחון שלך.. וזה מובן וטבעי שיקרה. אבל, מה שיותר מוריד אותך הוא הרצון הלא פוסק לדבר ולהיות איתו. את חשה היום "קטנה, חסרת כוחות, חסרת אונים" מול הקשר הזה שהיום נראה לך קשר ששווה לחזור אליו. נסי להבין לפחות רציונלית- שאת לא סתם היית בספק לגביו, ואדם שלא חשף אותך לחיים הקרובים שלו- כנראה רצה אותך במעגל החיצוני אליהם. הוא לא היה מספיק בטוח בקשר הזה. זה מבחינתי גם ההסבר ל"אני רוצה כמוך אבל עוד 3 שנים". זה כמו לומר "אני ארצה כמוך מתישהו".

אני מקוה שאת יכולה להבין- שהבחור פשוט אומר במילים אחרות שהוא לא רוצה לעשות עוול יותר ממה שכבר נגרם. גם הוא חש, על פי ההתלבטויות הרבות שלך, שזה לא מה שאת צריכה ולא מה שהוא יכול לתת. מה שהוא יכול לתת זה קשר, נחמד, זוגי, ללא חשיפה החוצה ולא מדברים כרגע על מגורים/ ילדים. בוודאי ש"מתישהו" שהוא נורא ירצה להיות שם- כמו כולם.

אני שוב מעודדת אותך- את נשמעת לי בחורה שכן מסוגלת לקבל מישהו ראוי. יש בך אינטואיציות טובות, רצוי שתקשיבי להן ותנסי להעסיק את עצמך כמה שאפשר כדי להימנע מקשר איתו. החיבור והרגש החזק שאת חשה, כנראה מספר לך כמה את זקוקה לקשר חם ואוהב. אבל את המקום הבטוח בקשר את לא קיבלת, ובלי זה- כשאין קרקע בטוחה- הרעידות האלו חוזרות ומפרקות כל פעם עוד יסוד ועוד יסוד, עד הפרידה. אל תעשי את אותה טעות, ונסי באמת לאתר מישהו שטוב עבורך.

לגבי הדפוס שתארת- הלחץ שלך שהכל יהיה מהר ועכשיו, מה שמרתיע גברים- נסי לעבוד על זה. אם זיהית שזה משהו "שלך", בעייתי, שמעכב אותך- נסי לבנות לך "תפריט סבלני" יותר, איך את דווקא לא מתנהגת ככה מול בחור, אבל כן מודיעה לו כבר מהתחלה מה הציפיות שלך בקשר ולאן את שואפת. מצידך את צריכה להאזר בסבלנות ולמצוא את הדרך לאמץ דפוס חיובי יותר, כי נשמע לי שאם מתלהבים ממך בהתחלה, אין סיבה שאם תהיי טיפה סבלנית ותקראי נכון את המפה הגברית המונחת מולך- את גם תוכלי להמשיך את הרושם החיובי עלייך.. הכל תלוי למעשה בחוטים שאת מושכת. נסי לתת זמן לקשר, נסי לעבוד על העיניין הזה כמה שאפשר- זה רק יקל עלייך בהמשך. אשמח לדעתך..

סליחה על השאלות הרבות.
בהמשך להודעה הקודמת, רציתי לקבל חוות דעת לסיטואציה במפגש האחרון שלי ושל הבחור בבית הוריו בו סיפרתי ששהיתי בחדר והוא לא טרח להציגני בפני הוריו וכאשר שאלתי אותו מדוע זה כך הוא תרץ משהו בסגנון , הם עסוקים בבעיית אינסטלציה ויש ריח לא נעים למטה בקומה ו... ו... ו...
כאשר בן זוגי החזיר אותי לביתי לאחר שהייה ממושכת של כ 20 שעות ביחד שאל כיצד אני מסכמת את הסופ"ש יחדיו , יש לציין שהיה זה סופ"ש ראשון בו בילינו יותר מ10 שעות יחדיו
תשובתו היתה שזה היה עוד "חבל לידה" בדרך להגשמת המטרות ושוחח איתי על "חיפוש" דירה יחדיו ( שוב דיבורים)
ביומיים לאחר השבת אני הייתי מתוסכלת מהסיטואציה שנוצרה והפגנתי את כל רגשותי בטלפון ( לא נפגשנו בגללי הבחור הראה רצון לראות אותי ביום שלמחרת ולאחריו)
כל כך נפגעתי מאחת השיחות שהיתה ביננו ששברתי את הכלים ברצון לסיים את הקשר ולהרפות , הבחור הביע הסכמה
למחרת שחזרתי בי זה היה מאוחר
המילים הפוגעות שלו שמה שיש ביננו לא נחשב לאהבה ( מה שיום קודם הייתי "אהבת חייו" ) עדיין מהדהדות בי ואני חושבת שהוא ניצל את הסיטואציה שנוצרה בשבת לטובתו בשביל להיות סופסופ לבד

אני לא משתחררת מהמצב
אשמח לעצה, עזרה, הכוונה

תודה

אני מבינה ממה שאת כותבת שאת זאת ששאלת איך הוא מסכם את הסופ"ש והוא ענה שזה עוד חבל לידה וכו'? בכל מקרה אני לא חושבת שאם הוא אכן היה רציני לגבייך הוא היה מאפשר לך להשתחרר מהקשר הזה כ"כ מהר..

הנטיה הזאת להיסחף לאן שהרוח נושבת, באופן האמוציונאלי שלה- משקפת לדעתי את הביטחון שאת רוצה לרכוש לגבי רגשותייך בקשרים רומנטיים, ולפעמים יש את הנטיה להילחם על זה בכוח, כמו הרצון שוב ושוב להיתלות בו ובקשר (דבר שאת הצד השני לא פעם מרתיע, אף אחד לא אוהב שניתלים בו, כי האחריות כך מצטיירת כמאוד מאוד כבדה).

גם התזוזות שלו- של כן אהבה ולא אהבה, מעידות על חוסר הביטחון בקשר. את תצליחי להשתחרר מהמצב רק אם תגידי לעצמך מה את שווה, ולמי את ראויה, ולאיזה סוג של קשר. את לצערי נמצאת כרגע בהאשמה עצמית- האם הבלבול שלי הוא זה שהפך את הקערה, זה אולי היה נכון במקרים אחרים, אבל במקרה הזה הבחור מראש, לא נשמע שהיה בעינין של קשר ארוך ורציני. יש מילים ויש מעשים- וכל עוד בשטח המעשי הוא לא חשף אותך לסביבתו, וכל עוד אין מגורים יחד וכו' וכו'- אנחנו לא שופטים אותו לפי המילים וההצהרות, במקרה הזה רק לפי המעשים בשטח. המעשה הברור ביותר- שהוא שיחרר די מהר ולא מוכן לחזור לדיון על הקשר, באופן רציני. אנא נסי לשחרר, אם יש בחברתך חברות טובות - צאי, העסיקי את עצמך כמה שיותר, באמת בעתיד תוכלי להבין שהפרידה הזאת היא לטובה, מי יודע מתי הוא היה יכול להיות מוכן לקשר רציני, אם בכלל. יש תהליכים של בגרות שכולנו צריכים לעבור, גם הוא, את כבר הרבה מעבר אליהם - והנטיה שלך למשוך אותו לשם לא תוביל לצערי לשומקום וחבל.

מאחלת לך המון בהצלחה, היי חזקה.

עדי ערב טוב שוב.
רציתי להודות לך על ההקשבה והתשובות המהירות.
אני אנסה ליישם את הדברים, ואהיה בקשר אוטוטו בהמשך

באמת שוב תודות על ההתייחסות הרצינית.

לילה טוב

נופר

עדי צהריים טובים.

צר לי שאני חוזרת לכתוב כאן במובן שלא פתרתי את בעיותיי עד כה, אני ממשיכה מאותו שרשור של הודעות , מאז אותן המלצות שלך בפורום ניסיתי לחזור לסוג של שגרת חיים לזמן מה, אך ללא הועיל מצאתי את עצמי בגיל 37 כמעט וחצי מאבדת עניין בדברים שבשגרה, בדיוק באותה תקופה סיימתי לעבוד במקום מסויים ואני כבר בתהליך מתמשך של חיפוש אחר מקום חדש, הבאתי את עצמי להפסקת פעילות גופנים , אי יציאה לדייטים , לגבי אותו אקס צעיר , ניסיתי לא ליצור קשר פעם הצלחתי ופעם לא.. זה פשוט הפך בחודשיים האחרונים לסוג של אובססיה בלתי נשלטת של מחשבות של 24 שעות ביממה ללא הגזמה, עד כדי פגישה לפני כשבוע שהיתה מלווה בכימיה ובעניין וכרגיל הסתיימה במפח נפש בכך שהוא חזר לבית הוריו ואני לבית הוריי , מה שלא ציינתי במיילים הקודמים שהבחור גר עם הוריו ואני חזרתי לגור עם הוריי בשנה האחרונה עם הוריי ערב מעבר לעיר מגורים אחרת, היתה לי ויש לי את האפשרות הכלכלית לעבור לגור לבד כמובן אך משום מה הנושא הזה נמרח מבחינתי והעדפתי להישארבבית הוריי, לגבי בן זוגי לשעבר עלה הנושא של מגורים משותפים מספר פעמים בודדות אך זה היה כנראה תחת כימיה ובילוי , למחרת הנושא לא הועלה יותר, יש לציין שהיתה לאורך כל הדרך התעקשות לא להכניסו לבית הוריי מפאת זה שרציתי בעצם " להראות" לו שאני חזקה יותר ועד שלא אראה צעד מבחינתו של הצגת בת זוגתו בפני הוריו / חבריו, לא הסכמתי להתפשר הדבר יצר בסופו של תהליך של חצי שנה תסכול רב, ריבים, פרידות, זנ ישמע אפילו מגוחך שלא היו ביננו יחסים אינטימיים מלאים בגלל אותה סיטואציה של : אני מסרבת ללכת איתו לכל מיני מקומות אשר הציע שאגיע ( דירה של אחיו... מלון ..) לעולם לא רציתי לתת לו את ההרגשה שאני מובנת מאליה ו "זולה" לעומת זאת הוא תמיד טען שאלה הם תירוצים "דבילים" ושואהבים לא משנה להיכן נוסעים..
לאחר הפגישה בשבוע שעבר , שמרנו על קשר טלפוני רציף במהלך כל השבוע עם מטענים לפה ולשם.. וביום ו' האחרון נפגשנו שוב , לאחר ערב מהנה , התסריט השבוע חזר על עצמו והאדון רצה שניסע למלון באמצע הלילה או לדירה וכיו"ב סרבתי ובקשתי שיקח אותי לביתי ואמרתי לו עד מתי?? מתי הוא יהיה בפינה שלו? שלנו? כמובן שהסיטואציה היתה מאוד רגשית עד כדי בכי מבחינתי ואז הוא החל לצעוק עליי, שהנה אני חוזרת עם כל התירוצים שלי, ושהוא לא רוצה את פרצופי יותר ולשמוע ממני...וכל זאת בטון של צעקות בוטה, יצאתי מרכבו ונכנסתי לביתי בסערת רגשות, לאחר מספר דקות קיבלתי מבול של טלפונים ואסמסים ותוך כמה דקות הוא חזר בחזרה בהיסטריה וביקש שאצא אליו , כל זה היה בצעקות בטלפון, צפירות של הרכב, לא הסכמתי לצאת אליו מהחשש שיקרה משהו, הכל היה היסטרי וטעון רגשות,הוא חזר לביתו , מאז אותו היום ניסיתי לשלוח לו מסרים בהודעות שקשה לי מנשוא ורע לי, אך הוא לא התייחס כלל, אתמול שבאמת הבין שרע לי בצורה קיצונית התקשר ודיבר אליי שוב בטון פגוע ומזלזל ,

(הועתק על ידי לשרשור המקורי שלך-עדי)

עדי,

ראשית אני מצטערת שהעלתי על הכתב יותר מידי מלל, לא הייתה כוונה תחילה.

בקיצור תוך כדי השיחה הבעתי את רגשותיי וכמה קשה לי ורע לי.. הבחור היה פגוע עצבני ובוטה כלפיי , ממש אדיש לאחר שאמרתי לו כמה רע לי וכמה קשה לי הוא אמר שהוא לא מעוניין לשוחח עימי כמה ימים, והוא לא רוצה ממני כלום יותר, הדבר כל כך פגע בי ואמרתי לו שאני חייבת להירגע אז הוא אמר תרגעי וניתק את השיחה בזלזול.

אני מרגישה רע עם כל הסיפור הבלתי נגמר שלו, אין לי חשק לכלום בגללו ואפילו ציינתי זאת בפנייו אך זה לא ממש מעניין אותו.
מה עושים? איך שוכחים? איך מרפים? איך יוצאים מהאובססיביות הזו?

אני מרגישה שפשוט אי אפשר להתגבר .. אני יודעת שזה נשמע קצת מוזר ולא בריא אבל יצאתי בתחושה שכל הקשר הזה היה מעין צביעות בחצי השנה האחרונה והבחור היה אגואיסט לשמו.

בא לי לומר לו כל כך הרבה דברים ואני יודעת שמיותר לחלוטין אבל אני כל כך פגועה מכל הסיפור איתו ושישנה התחושה שהוא לא רצה מספיק והיה לו נוח במקום בו הוא נימצא.

אני לא תמימה ולקחתי את הצ'אנס בקשר הנ"ל שמשהו יקרה , שהכל אפשרי

אבלכנראה השליתי את עצמי שוב ושוב ובנאדם לא משתנה אלא נשאר בשלו.

ראוי לציין שבמקים קודמים שלו בקשרים הוא יזם מגורים משותפים ואף הציע נישואין לאקסית הקודמת.

אז בעצם הייתי בשבילו????????

תודה על ההתייחסות וסליחה על אורך השאלה .

יום טוב,

מיכל

הי מיכל,

קודם כל אני שמחה שאת חוזרת לשתף.. כתבת הרבה והכל חשוב - זה בסדר.

אני מבינה שמאוד מאוד קשה לך. את נמצאת בסוג של מערבולת, ונראה כי לאור המפגש הטעון האחרון שלכם- גם הוא וגם את יצאתם משליטה. הוא -עם הצעקות והצפירות, ואת - עם המחשבות האובססיביות עליו. נשמע שמרוב שאת כבר "רגילה" להתעסק בקשר, ללעוס, לטחון לאורכו ולרוחבו (אני לא מזלזלת חלילה), בקיצור - כל הזמן להתעסק עם המקום הכואב- נראה שאת כבר די תקועה שם, ולא כ"כ מצליחה לצאת מהבוץ. למעשה את מכירה את הבחור למעלה מחצי שנה, ומה שאנחנו מבינות (או לפחות אני מבינה מהצד) - שהבחור פשוט לא בשבילך. מעבר לגילו הצעיר, הבחור ילדותי, לא רציני, לא אמיתי, לא אומר באמת מה הוא מרגיש (או שאתה חותך או שלא, די לעשות יויו), הוא לא החלטי.. ברגע שמשנה את דעתו את נסחפת אחריו, כאילו הוא הבחור היחיד שאי פעם יעשה לך את זה. ז"א - התחושה היא כאילו אין אחר מלבדו, כאילו אם לא ישתכנע לגמרי להיות איתך ולהיות רציני- אף פעם לא יהיו לך הזדמנויות לאהבה אמיתית. האם כך את חשה?

דבר נוסף, הזכרת שאת גרושה וחווית הרבה כאב שם. נסי לזהות האם גם בקשר ההוא וגם בקשר הזה יש דפוסים או התנהגויות שחזרו על עצמן.. כי אם נצליח לזהות משהו כזה, הרי שזהו תחילתו של פיתרון, לדעת איך להוציא אותך מהתסבוכת הרגשית אליה נקלעת. לי נשמע שאת נורא רוצה להתקדם- אבל לא יכולה. תקועה. כמעט כמו בובה על חוט- איפה שמושכים שם את מרגישה. וזה חבל, כי יש לך כוחות.

מעבר לזה, הבחור הזה, הציע נישואין לקודמת ועבר לגור איתה וכו'. זאת רק עוד סיבה מספיק טובה להבין שהוא לא רציני בנוגע אלייך, שהוא פשוט משחק איתך משחק, שאולי עושה לו טוב באגו הגברי, אולי הוא פשוט כ"כ אוהב שרודפים אחריו, וכשאת מספקת לו את זה הוא רוצה עוד ועוד ועוד... הרי זה מאוד נעים שמישהו רוצה אותך ברצינות, ממהר איתך לקשר, מאוד רוצה לכבוש אותך, ואז אתה שוב בורח לו, והנה הוא כמעט תופס, ושוב אתה בורח... יתכן והוא נהנה ממשחק התופסת הזה..? הזלזול, הבוטות, הצפירות, הצעקות- זה גם מתסכול שלו, כי הוא כנראה לא יודע איך להתנהל כמו שצריך, אבל זה בדיוק נובע גם מהתשובה המוחלטת כאן שהקשר הזה פשוט לא בשבילך. העובדה שזה תפס אותך גם בשעת עזיבת עבודה, לא פשוטה. הפסקת פעילות גופנית, מה שמראה על איבוד עינין ועל אולי תחושה של "דיכאון"?

אם אין לך שום דרך להוציא את עצמך מזה, למרות ולאור מה שכתבתי כאן, אולי כדאי שתשקלי לפנות לייעוץ, לפחות עד שתוכלי לעבור בשלום את התקופה הזאת. את חייבת כוחות ועידוד, את חייבת חיזוקים אחד אחרי השני כדי לצאת מהמצב הזה, ויהיה נכון ויעיל יותר לעשות את זה עם איש מקצוע שילך איתך יד ביד לעבר הפרידה הסופית והרגשית מהטיפוס הזה - איטס נוט אוקיי. הוא לא בשבילך. נקודה.

"המסקנה שלי, תעזבי את זה, זה לא בשבילך, כי את לא רוצה להתחתן עם תירוצים, את רוצה בן אדם שכנה איתך עד הסוף, ואם היום הוא מנסה להחביא את הוריו אז מחר הוא יחביא את עצמו מאחורי משהו שלא ייעשה לך טוב בלשון המעטה,
-
את חושבת עליו כי אין לך משהו אחר, תתרכזי במה שאת עושה, ואם את לא עושה, אז הגיע הזמן שתעשי, כשאדם עסוק בעבודה או בפרוייקט חייו, שזה יכול להיות גם הגשמה עצמית וכו', אז אין לו זמן לחפור בעבר,
ואיך שכחנו את הדבר שאני הכי אוהב, ספורט גבירתי ספורט, צאי למסע מטורף תאתגרי את הגוף שלך עד שגם הנשמה תפצח בשירה,
זאת הדרך הפשוטה והקלה להתגבר על דברים מעין אלו,
הדרך הקשה] שתמשיכי לשבת ולחכות שמשהו ייקרה, ותתיסרי על מה שהיה, או על מה שאולי יהיה"

שימי לב שאת הפעילות שלך- זנחת, ויש כאן משהו מאוד חשוב- האם את רוצה קשר עם מישהו שהוא מלא בתירוצים, בספקות, בקשר עם הרבה עליות וירידות? את לא באמת רוצה לשחזר את הקשר הקודם שכשל, את רוצה קשר יציב.. וזאת לא הדרך יקירה.

עדי שלום.
ראשית תודה על תגובתךהמהירה והתמציתית.

אני אנסה בכל הכוח ליישם את הדברים למרות שזה קשההההה

יתכן שאיש מקצוע יעזור פה, לפעמים יש לי חרטות שאולי אני הייתי נוקשה מידי ולדוגמת המפגש האחרון הייתי צריכה לצאת אליו מביתי בזמן שחזר אליי בהיסטריה, ולא להתעלם מאדם שזועק תני לי יחס , קשה לי, הלב שלי מרגיש שהייתי קשה מידי ויכולתי לוותר בכך שהייתי יותר רכה איתו, אבל שאני כבת זוג רואה שכלום לא זז אז אני נכנסת לעוד יותר כעסים ותסכולים.

המילים הכואבות שלו בשיחתנו האחרונה : רציתי ממך המון כרגע כלום עדיין מהדהדות , ולפעמים אני אומרת שיכולתי לשבור את הקרח ולא להיות עקשנית וכן לתת לו להתקרב למשפחתי ואליי, אבל כמובן שלא רציתי במהלך כל התקופה כנגד שהוא לא רצה בדיוק כמוני מעיין "דווקא" אתה לא אז אני לא...

תודה רבה עדי על הכל

הי שוב מיכל,

אני שוב מחדדת- יש בך איזה דפוס שרגיל אולי לבטל עצמו מול אחרים (אני אומרת בזהירות, לא בטוחה), "אולי יכולתי, אם הייתי מתנהגת כך או אחרת" -כל זה לא משפיע על מידת ההתאמה האובייקטיבית בינך לבינו. בכל אופן הוא בשלב אחר. אבל להרגשתי זה לא העינין האמיתי.

אני מרגישה שלא סתם דיברתי איתך על איש מקצוע- כי יש בך משהו שמאוד "בורח" מעצמך ומהצרכים שלך ונוהג לרצות אחרים, רק שיהיה בסדר. ואיפה את? הייתי רוצה בשבילך שתעשי שינוי פנימי ותתחילי לחוש "אותך" באמת- מה אני צריכה, מה אני רוצה, מה אני שווה. כרגע את מדברת על כמה שהוא שווה, וכמה שהוא אולי צדק ואת לא. לצערי לא אוכל לשכנע אותך הפוך.

אבל כן - אם תלכי לייעוץ - את תקבלי כ"כ הרבה, ויהיה לך יותר קל לגשת ולהתמודד. עיניין ההתעסקות החוזרת בו גם בעייתי- יש לנסות להתמודד גם עם זה. אדם שמרגיש "נרדף" ומחוזר כ"כ הרבה -בסוף נמאס לו. הוא יודע שאת בטוח שלו. את ברשת שלו מזמן, את תמיד תהיי שם וכל ציוץ את תחזרי אליו. הדמות שיצרת אצלו היא פשוט כזאת. הייתי רוצה שתצאי מהדמות הזאת ותצליחי לחשוב במונחים של "אני" ולא "אחרים" או "הוא". את מוציאה אנרגיות על "אני צריכה להשתנות עבור אחר", במקום על "אני צריכה לסלוח לעצמי" או "לחשוב עליי". רגשות האשמה שלך מביאים אותך לכדור אשמה אחד ענק. לא יוצאים מזה -באחריות.

אם עולים לך עוד דברים אנא שתפי.

הי עדי

ראשית תודה על תגובתך, במהותי אני לא אדם המבטל עצמו מול אחרים כמדומני
אבל משום מה במערכת יחסים הזו זה מרגיש שכן.
לאור המצב בו אני נמצאת אני אקח טיפול מסויים, מה את ממליצה? האם תוכלי להמליץ לי על מטפל/ת?
אני מרגישה שאיני שולטת במצב וזה נעשה גרוע יותר,מכל דבר אני פורצת בבכי, כאשר אני מגיעה לחדר הכושא איני מרוכזת ומחכה שהזמן יחלוף לו מעין "חיה " "מתה"
אתמול הגעתי לסף משבר בלילה ששלחתי הודעה המדגישה כמה קשה לי השבוע האחרון
ובתגובה קיבלתי הודעה בחזרה באותו הסגנון שהרגשות הם הדדיים, לא טלפון בחזרה לא הזדהות פשוט התעלמות מוחלטת כאילו אני אוויר.
זה שבר אותי עוד יותר, איך יוצאים מהבוץ אליו נקלעתי עד שאתחיל בטיפול ?
האם זה שפוי כל מה שקורה לי?( לא נראה לי!!!!!)
הצילוווווו

הי מיכל ושבוע טוב,

אני מאוד מחזקת אותך לקחת טיפול, אין לי ספק שעם הזמן תוכלי לחוש הקלה. את מתארת חיים מאוד סוערים רגשית, חיים שקשה לך לשלוט עלייך- בתוכם, אלמנטים שמנהלים אותך ואת המיומנויות שבעבר לא היתה לך בעיה לגשת אליהם, והיום הכל נראה לא מושג ובעייתי. זה בדיוק השלב בו את מבינה שאת זקוקהל מישהו שיוכל לעזור לך להתרומם, וטוב שהגעת לשם, כי זה תחילת הפיתרון.

הבחור לפי הבנתי כן שלח לך SMS בחזרה, ולמרות זאת את חשה אויר? יתכן ואת מצפה למשהו הרבה יותר חזק ממה שהוא יכול לתת ואני מניחה שזה המשפט שמנחה אותנו כאן לכל אורך ההתכתבות - את רוצה משהו שהוא אינו יכול לספק לך וההוכחות לא מפסיקות להגיע. וזה כואב כל פעם מחדש..

שפוי מה שקורה לך? כן. את נמצאת בסערת רגשות מאוד גדולה, את רודפת אחרי משהו הרבה מאוד זמן ומאוד מותשת. הפסקת הרבה דברים שעשו לך בעבר טוב, וכשאת מנסה לחזור ל"אלייך, הישנה" - את לא מרגישה שייכת. את מרגישה מה שכל אחד אחר, כך או אחרת, היה חווה אחרי אכזבה כ"כ גדולה, תקוות שתלית שם ונעלמו.

אני בהחלט רוצה להמליץ לך על טיפול, ואשמח אם תפני אליי במייל, כאן לצערי איני יכולה לפרסם. יש לי בראש מישהי שתוכל לסייע לך. אין לי ספק שזאת תחילתה של דרך טובה יותר עבורך, למרות שעכשיו הכל שחור- אזרי אומץ.

בברכת שבוע טוב,

הי אילנית,

את מעלה בעיה שהרבה אחרות חוות אותה כפי שגם הזכרת בהודעתך כאן. לגבי הזמן האידיאלי או המספק להציע נישואין- אין כזה. יש גבר שיציע אחרי כמה חודשים, ויש גבר שיציע אחרי הרבה רמיזות ועד שיאזור אומץ, ואולי אכן אלו יהיו 7 שנים..

עבורך, כנראה זה הזמן הנכון והמספק- אתם גרים ביחד, את יודעת מיהו, את מרגישה מצידך שהוא מכיר אותך מספיק טוב כדי לקבל החלטה. אבל לפעמים זה לא מספיק, עבור הצד השני. לפעמים מדובר בתהליכים אישיים שהוא צריך לעבור, להתבשל ולהתבגר, על מנת להבין מה הוא רוצה ומה הוא מחפש- עד שיהיה לו מספיק "בסיס" (אישי, אישיותי) כדי להציע. יש סיכוי טוב שאולי זה כלל לא קשור אלייך.

אני לא יודעת כמה פעמים העלת את הנושא, אם בכלל, ובדקת מולו מה מונע ממנו או איפה הוא בבחינת "יחסינו לאן". אני כן חושבת שחשוב לקיים שיחות כאלה. הוא צריך לדעת איפה את עומדת ומה דעתך על המשך קיום הקשר. זה לא בבחינת אולטימטום או רמיזה קשה- אלא- שיחה טובה בה את אומרת לו מה את חושבת על המשך היחסים ואיפה את רואה אותו בתוך חייך בהמשך. יתכן והוא יתן לך פידבק דומה, יתכן ולא. על פי תגובתו שזה בסדר שבחורה תחכה 7 שנים- אין לדעת למה בדיוק התכוון. כן צריך לברר איתו מה הדעה והגישה שלו לגבי קשר, האם מבחינתו מתחתנים רק לאחר סיום תואר, מציאת עבודה טובה, קניית דירה וכו'? יש הרבה גברים שזאת הגישה שלהם, ויש גברים שיבואו לנישואין בלי כלום- לא עבודה טובה ולא דירה ואז לא פעם יש הרבה תלונות מצד האשה- איך נקים משפחה ללא הבסיס החומרי?

כך שרק אם תבררי מול בן זוגך מתי לדעתו, ואם לדעתו, הזמן האידיאלי או "האם עבר מספיק זמן כדי שתדע", רק ככה גם את תדעי איפה את עומדת. מסכימה איתך שזה צעד מאוד חושף מבחינתך- שאת הצד שמעלה את הנושא הפעם על השולחן, אבל בכל זאת, כדי להימנע מלהמשיך חייך בכזה תסכול וחוסר אונים- חשוב שתעלי את הנושא כמו שצריך, והדגש יהיה דווקא עלייך ולא עליו- מה אני מרגישה, האם אני לא טובה מספיק, למה שזה לא יקרה גם לי- שיציעו לי? האם אני לא טובה עבורך מספיק? כדי שתקבלי את הפידבק ממנו לשאלות האלה- כדאי שתעלי את זה מולו בשיחה כנה. אחרת המקום הזה של סימני השאלה ילך ויגדל.

מאחלת לך בהצלחה ואשמח לעדכונים בהמשך..

אני חושבת שאת צריכה לשאול אותו למה הוא מתמהמה? אולי בגלל שבאופן כללי הוא לא רואה שום לחץ להינשא וחי את חייו תחת סטנדרטים ונורמות שונות משלך. כלומר אולי הבעיה היא לא בך ובקשר אלא בעניין שהוא לא ממהר להתחתן למרות שהוא אוהב אותך ומחוייב לך.
לדעתי את צריכה לשאול אותו אם הוא כן רואה אתכם יחד לאורך זמן, לשאול אותו מהן מטרותיו ולתאם ציפיות. ולדוגמא אם הוא יגיד לך שהוא יחשוב על זה רק עוד שלוש שנים תחשבי האם זה מתאים לך. אבל בקיצור את חייבת לדבר איתו ולהבין מאיפה זה מגיע

אני מזדהה עם כמה מהדברים שכתבת. אני לא יודעת אם אני אוכל לעזור לך אבל אני כן יכולה לשתף במה שאני חווה שמזכיר לי את עצמי במה שכתבת.
אני עם חבר שלי קצת יותר מ-4 שנים, וגם אצלי זה לא הגיע.גם אני מרגישה שאני מחכה ואחכה אולי לנצח ושלפעמים אין לי כבר כוח לחכות...שלא מגיע לי לחכות כי אני טובה, טובה לו, נותנת מעצמי, מתייחסת אליו טוב וכו' וכו'....
השוני הוא שאנחנו מדברים על זה כבר שנתיים בערך. זה גלוי וזה פתוח. הוא בא מבית שבור ואני לא, הוא גדל בפנימיה ואני לא. אני מאמינה בנישואים והוא לא. הוא פוחד מחתונה ואני לא!
זה לגמרי שם אותנו במצב מאוד מאוד מורכב וקשה נפשית...היינו בטיפול זוגי, הוא היה בשני טיפולים פרטניים...ייאמר לזכותו שהוא מודע לעובדה שהוא הבעייה, שהוא השונה פה, שהוא המוזר...והוא ניסה להבין מה מניע אותו ומה גורם לו לפחד כל כך ול בכדי שתהיה לנו תשובה להתמודד איתה. ו...זה קשה. אפילו עשינו הפסקה של חודשיים יזומה שלנו כדי להבין האם זה הרגל או האם באמת אנחנו רוצים לחיות אחד עם השני. בתום ההפסקה הבנו ואמרנו אחד לשני שכן אפשרי לחיות לבד אבל אנחנו לא רוצים לחיות האחד בלעדי השני והוא אמר שלא מוכן לוותר עלינו. בינתיים, כבר עבר עוד איזה חודש וחצי ואני מרגישה שכלום לא זז, מדברים על זה בגלוי פעם בכמה ימים, שוב שנינו מביעים חוסר יכולת להבין מה לעשות ואיך להתקדם ו... תחושת התקיעות חזרה!
אני לא יודעת מה אני הולכת לעשות עם זה כרגע, אבל אני רוצה שתפנימי מתוך זה שצריך לדבר על הדברים, להבין אם אתם באותו קו מחשבה או מה המניעים שלו או מה גורם לו לזוז, לקום בבוקר, לשמוח, מה חושב על נישואים וכו'...ויפה שעה אחת קודם!
תאמיני לי, לחיות בתסכול יומיומי זה לא פיקניק...ואת זה אני אומרת ובאותה נשימה לא יכולה לחשוב על לחיות בלעדיו ויחד עם זה מרגישה ברצינות שאם לא יקרה משהו דרסטי הרבה הרבה יותר, שום דבר לא יתקדם.
מקווה שתדברי איתו ותגיעו להבנה ו....תאמיני תמיד שאהבה מנצחת!

היי
כן יש את העניין שאם זה יגמר אז "לבזבז" עליו שנתיים -חמש שנים ואז בגיל לא הכי צעיר להתחיל מחדש להכיר ואז לצאת ורק אז...
אבל אם אתם כן יודעים שאתם ביחד,ואתם כן מוכיחים את זה בזה שאתם גרים יחד
ואם אתם לא רוצים ילדים,ואת רק בת 26 לא 30 ,אז מה ההבדל הגדול?
אמרו לי שצריך לשאול "למה לא" ,אבל אולי זה גם בסדר לדעת שאתם זוג ואתם ביחד ואוהבים ונאמנים והכל גם בלי להצהיר על זה...

מדברת בחורה צעירה אומנם אבל אני בזוגיות של שלוש שנים,שעדין לא גרים יחד,ומתוך המחשבה שאנחנו כן ממשיכים ביחד ...לחיים, אני אןלי אסכים לקבל טבעת רק בגיל 28,וזה יהיה אחרי כמעט 10 שנים של חברות,(זה מנסיבות שתלויות בחיי בן זוגי) אבל אני יודעת ואם הוא גורם לי להרגיש ככה שאני האחת שלו ,אז החתונה לא תשנה את זה..
אבל אני יודעת שאני צעירה,אז נדבר עוד שנתיים...

נראה לי שהרוב הוא בידיעה שאתם ביחד ושאתם רוצים את זה להמשך החיים אם לא אזז למה להמשיף מעבר לשנה וחצי?

שלום רוז,

המעטת לפרט מה בדיוק עובר עליכם, ומה בדיוק מונע ממך לא לקיים עם בעלך יחסים אינטימים. אני רוצה לשקף לך שכמו שאת יכולה למנוע ממנו את אחד הדברים היותר חשובים במערכת יחסים, כך גם הוא יכול למנוע ממך שיחה ודו שיח על הבעיות- כשם שיחסי מין חשובים לו, יחסים אחרים (של שיחה ושיתוף) כנראה חשובים גם לך. לכן את נכנסת למעשה ללופ- מי יכנע ראשון. כשאין התקדמות, מגיע האולטימטום- או יחסי מין או בגידה. יש סיכוי סביר שהוא אומר לך את זה מתוך התסכול והיאוש אליו הוא הגיע. אני מציעה שתנסי לבוא לקראתו, נסי להפחית את התסכול הזה וכן לנסות להתקרב פיזית, גם אם לא לגמרי, אבל בכל זאת, לנסות להראות לו התקדמות מצידך- ואז לדבר איתו את אשר על ליבך.

אם הדברים הצטברו כ"כ עד שאת אינך מוכנה להמשיך את היחסים האינטימיים- הרי שאת קראת תיגר על הקשר, ואת למעשה זאת שמביאה את הקשר למצב של מבוי סתום- בעיניו. נסי לזכור שיחסי מין לגבר אינם תמיד כמו שהם מתפרשים אצל הנשים, ולפעמים העצבנות והמרירות הולכים ועולים כשהם לא מקבלים את האלמנט הזה בקשר. בעיקר אם הוא יכול, מתוקף נאמנותו, לקיים אותם רק איתך. וכשאת מונעת- לאן הדימיון יכול לנדוד אם לא לחלופות אחרות?

מקוה שעזרתי, ואשמח אם תעדכני גם בהמשך.

בעלי נוקט בפעולות חד-צדדיות נגדי, בעיקר בתחום ניהול הכספים, מרמה אותי ומסתיר ממני כספים. הוא החליט מבלי להודיע לי על כך מראש שהוא לא מעביר את משכורתו לחשבון המשותף שלנו ואני נשארתי עם התחייבויות לבנק שאין באפשרותי לכסות אותן. הכנסתו נשארה אצלו ואת קניות המזון לבית הוא דורש שנתחלק חצי-חצי, כאשר הוא מרוויח הרבה יותר ממני ואני נשארתי עוד עם חובות לבנק. אני מרגישה שמשהו ערער אצלו את האמון בי, אולם אין שום סיבה שכך יהיה. ניסיתי לקיים איתו שיחה, אך הוא מתחמק. אני מרגישה התנתקות מצידו מלבד תחום הכספים גם בתחום הקשור לחינוך הילדים. אין שותפות בינינו יותר ואני מרגישה על סף גירושין. הוא אפילו מעז לקרוא לי בשמות גנאי ולצעוק עליי בנוכחות ילדיי. אני מנסה להבין את המניעים להתנהגותו וחושבת שאולי מישהו מסיט אותו נגדי. כמו כן ברור שהקשיים שעברנו במהלך 20 שנות נישואינו יצרו אצלו משקעים כבדים נגדי ונגד ההורים שלי. אולם , מעולם לא היה משהו שיגרום לו לא להאמין בי. אני כל הזמן מנסה להבין אותו ולרצות אותו (גם בתחום קיום יחסים מין), אך אינני מצליחה. לאחרונה עם החרפת המצב, השקרים שלו, ההסתרות וההתנתקות שלו אינני יודעת אם יש תועלת בכך יותר.
האם המשקעים מהעבר שנוצרו אצלו מצדיקים את ההתנהגות שלו?
אם הוא כואב וסובל מזכרונות העבר, איך אוכל לעודד אותו?

חוץ מזה, האם במצב הנוכחי יש מקום להמשיך ולחשוב עליו כל הזמן? מה איתי? מה עם הילדים?

הי רוז,

נתת יותר אינפורמציה הפעם והסיפור אכן מסובך מכפי שנדמה בהתחלה. לגבי הסיבה להתנהגותו- תמוה, יתכן והוא הולך וסוחב הרבה משקעים, וההתנהגות הזאת בעצם מאפיינת התנגדות לשיתוף ולאמון ביניכם. לגבי- מישהו מסית אותו נגדך- יתכן ודוקא הוא מרגיש "לבד" מול העולם, וזאת אני מייחסת למה שהזכרת לגבי ההורים שלך וגם לגבייך- יתכן והאירועים מולם היו קשים מכפי שנראו לך אז, מאוד יכול להיות ששם היתה נקודת מפנה והוא מתקשה להאמין בקשר. יתכן?

האם היה בעבר משהו שאת יכולה להצביע עליו, כנקודת מפנה בקשר שלכם, שערער את היחסים ביניכם ומאז זאת פשוט ירידה? מה הוא כן אומר- כאשר אתם רבים? האם יש תלונה או מקרה ספציפי שהוא מציג בפנייך?

אני לא יודעת עד כמה יש רצון ומוכנות מצידו לנסות לשפר ולתקן משהו ביחסים ביניכם. כרגע ההתנהגות שלו אומרת כך- אני כועס, אני נוקם (משאיר אותך עם התחייבויות רבות למשל). אולי, אם תנסי בכל זאת תקשורת אחרת - אולי להראות לו את מה שאת כותבת פה, אולי לשלוח לו את הקישור הזה במייל- אם הוא משתמש ברשת, אולי לכתוב לו משהו בכתב- רק לנסות לגייס אותו לתהליך.

לגבי שאלתך, האם יש מקום להמשיך ולחשוב עליו כל הזמן- אני מאמינה שאת תמשיכי לחשוב עליו כל הזמן כל עוד המצב הזה ימשך. את בזוגיות איתו 20 שנה והוא אב ילדייך, יהיה מאוד קשה עבורך לעשות את הניתוק הזה. את הניתוק הקונקרטי הוא, ואת, או שניכם- כבר עושים: הוא מתנתק ממך כלכלית, את מתנתקת מינית ורגשית, וכביכול אתם מתגלגלים במדרון מסוים. אם תוכלי, נסי לגייס אותו, נסי לדבר אל ליבו, נסי לזהות מה בדיוק הסיבה להתנהגות כ"כ כועסת, ובהמשך להתייעץ עם איש מקצוע (אפילו את לבד) לברר האם יש עוד דרכים לנסות לקרב אותו.

אני מסכימה איתך שמילות גנאי וההתנהגות הכללית-בעייתית מאוד. אבל- חייבת להיות סיבה (אולי לא מוצדקת, אבל סיבה בעיניו) לסוג הזה של ההתנגדות לאמון ולשיתוף מלא בזוגיות. נסי בכל זאת לגולל אחורה את הזוגיות ולאתר אירועים שהפכו אתכם מזוג "טוב", לזוג שהיום הוא חי בנפרד בבחינת התחומים שהזכרת.

עדי תודה רבה לך על ההקשבה והרצון לעזור. אני כל כך בתוך הסערה שאני מתקשה לראות דברים בבירור ואת עוזרת לי מאוד. לגבי שאלתך על ההורים שלי, את צודקת שעברנו חוויות קשות וקשות מאוד איתם. אך אני מדגישה - עברנו, שנינו, ביחד. ההורים שלי לא היו מרוצים מהנישואים שלי לבעלי ותמיד פעלו וחתרו על מנת להפריד בינינו אפילו שהיו לנו ילדים גם אז. הקשיים שעברנו אז, בעלי איננו היחיד שעבר אותם ולא היחיד שכאב וכואב לו על מה שהיה. גם אני הייתי שם והילדים היו שם וזה כואב לי פי כמה וכמה כי כמה שההורים שלי פגעו בי בילדות הפעם הם פגעו לא רק בי, אלא גם ביקרים לי מכל - בעלי והילדים. תמיד דבקתי בבעלי ובילדים שלנו והם כל עולמי. לצערי, בעלי לא רואה זאת כך. מבחינתו כל עוד אני לא מתנתקת מההורים שלי לחלוטין אז הוא תמיד ישאר עם החששות מהרצון שלהם להפריד בינינו והוא תמיד חושש שכל מה שהם רוצים זה להפריע לנו ולפגוע בנו והוא בהרגשה שהם חשובים לי יותר ממנו ומהילדים. אני לא יכולה להתנתק מההורים שלי לחלוטין. התרחקתי מהם מאוד, אני בקושי רואה אותם ומדי פעם יש בינינו שיחות נימוס בטלפון. זה לא מספק את בעלי והוא דורש נתק מוחלט וכל עוד זה לא יהיה מבחינתו אני בצד שלהם.

לגבי שאלתך אם היה משהו שאני יכולה להצביע עליו כנקודת מפנה. ובכן, כל פעם שיש איזשהו עניין ביני לבין הילדים (אי הסכמות, ענייני חינוך וכו') הוא מיד מצדד בילדים ונלחם בי. ובנוסף לכך, הוא אינו מתייחס אליי כאל הורה בסיטואציה אלא כאל שווה להם. כלומר, הוא רואה באירוע כזה ריב בין ילדים (הוא מתייחס אליי כאל ילדה). אז הוא לוקח את הצד של הילד וכועס ושונא אותי על זה שאני כביכול (בעיניו) לא מסתדרת איתם. לאחרונה היה שוב אירוע כזה וכנראה שנמאס לו לגמרי ולכן הוא החל בפעולות החד צדדיות והפתאומיות נגדי.
קשה לי לראות כרגע איזושהי תקווה לשינוי לטובה. הוא לא זז מעמדותיו הנוקשות. הוא לא מוכן אפילו לקיים שיחה לראות היכן הדברים עומדים ולאן פנינו. הצעתי לו כמה פעמים שנקבל ייעוץ זוגי. הוא לא מוכן לשמוע על כך.
עם כל התנהגותו הנבזית אליי ומלאת השנאה אני עדיין רכה איתו, איכפתית ואוהבת. אולי זה מתוך האמונה הבסיסית שלי שבאהבה, רכות והקשבה ניתן לשבור אפילו אבן. אני מרגישה שהפעם זה לא עובד. מה דעתך?

הי שוב ובוקר טוב,

אני מניחה שהבעיה העיקרית כרגע היא לנסות לשכנע ולגייס את בעלך לאיזשהו דו שיח או רצון לפחות לשבת ולהקשיב לך. אני לא יודעת בדיוק מה מונע ממנו ומה מנע ממכם להגיע למצב של הקשבה כזאת בעבר. 20 שנה זה הרבה דרך, וקשה כרגע לדעת מה היו האירועים המרכזיים לחוסר האמון שנוצר. הזכרת כמה דברים משמעותיים- לגבי ההורים שלך- אני מרגישה, מהתגובות שלו שהבאת כאן, שהוא בחוויה שלו לבד, מולך, מול העולם. נותר לו לגייס את הילדים כדי ליצור כוחות שווים מול המחנה השני. ההורים שלך, לא יעזור, הם שלך. כמה שתנסי להתרחק מהם, הוא עדיין יתפוס אותם כשלך. לבוא אלייך בדרישה לניתוק הקשר- אני לא יודעת כמה ילד להורה יכול באמת לעשות את זה כל עוד הם חיים (ועד 120), כל עוד הם איפשהו, פיזית, נמצאים. כך גם ברמה הרגשית. כנראה בקשתו להתנתק מהם טוטאלית תבשר לו על בחירתך בו באופן טוטאלי. אם הוא היה יכול להבין שאת שם, איתו, ובחרת בו, על אף ההתנגדויות- הכל היה יכול להיות אחרת. אבל ממה שאני מבינה- הוא לא חווה אותך בצד שלו ועל כן מפריד אותך ממנו כלכלית, רגשית, עכשיו מינית, מהילדים, ומצליח להפר את שלוותך לחלוטין.

הוא נשמע לי כועס מאוד, רואה את הדברים כרגע בשחור לבן, ואולי עסוק ב"נקמה" הזאת ובכעס. את מצידך לא חייבת להיות שם, בסיטואציות האלה ולנסות לחזר אחריו. אני חושבת שדווקא עכשיו כן כדאי להתרחק, כן כדאי להעביר את היום כמה שאפשר- ולהתרחק מהסיטואציות הבעייתיות שהוא יוצר. ז"א, כשהוא קורא לך ליד הילדים במילות גנאי- את פשוט מתעלמת, או קמה והולכת, פשוט להתרחק מהמצבים האלו של העימותים. אני מציעה לדבר רק עניינית, רק לגבי דברים שצריך לדבר עליהם, ללא כניסה בכלל לעניין היחסים. נסי את זה תקופה, תראי אם יש משהו שהוא מאותת לך, כי גם אני כמוך מרגישה שהפעם החיזורים והרכות לא יעבדו. הוא כרגע כועס, תני לו להיות שם, ובמקביל לבדוק כל כמה ימים של "שקט" מצידך- מתי הוא מגיע לשלב של זהו- משהו קורה.

בגדול, אי אפשר להכריח אף אחד ללכת ליעוץ, אי אפשר להכריח אותו לתקן את הקשר. אני מניחה שאם בעתיד הקרוב, טווח של זמן שאת תחליטי אותו- דברים לא ישתנו, ולא תהיה פריצת דרך שמבחינתך היא טובה לשלב בו תהיו, אני מניחה שגם את בשלב מסוים תתייאשי ותרימי ידיים. אולי דווקא אז- כשתראי שאין לך כוחות יותר ותרמזי על פרידה סופית- אולי אז הוא יתעורר ויצליח לזהות מה הוא מאבד, ואולי שם יהיה שינוי. זאת גם אפשרות. אם את זקוקה לתמיכה וליעוץ- עשי זאת. נסי לאתר מישהו קרוב אלייך גאוגרפית, ולקבל כמה שיחות ואולי הכוונה להתמודדות מולו, רצוי מטפל שמתמחה בזוגיות. ראי תשובתי לשאלה 1 בשאלות נפוצות- מה היתרונות בללכת ליעוץ זוגי לבד.

מאחלת לך הרבה הרבה הצלחה, ושבת שלום. אשמח אם תשובי לעדכן.

רוז היקרה, קראתי את התכתובות שלך וגם את התשובות החכמות של עדי. אוסיף רק זאת:
נוצר עכשו מצב של "מבוי סתום". שניכם טיפסתם על עץ ואינכם מוכנים לרדת ממנו. אני מסכימה עם ההקבלה של עדי שכמו שאת מתעקשת על בירור ושיחה, הוא מתעקש על יחסי מין. שניכם "צודקים"...
אז מה עושים?
אני חושבת שהטעות היא בכלל להגיע למצב של אולטימטום. ומכיוון שאתם כבר שם - אחד מכם צריך "לרדת מן העץ", בנדיבות ותוך הכרה בטעות העקרונית של כניסה לאולטימטום.
מה דעתך להיות הבוגרת האחראית ולהציע שאת יורדת מן התנאי שלך שקודם תתקיים שיחה ובירור איתו על המטענים שהצטברו.
יחד עם זאת אני חושבת שיהיה לך מאוד קשה עד בלתי אפשרי להתקרב אליו פיזית במצב הדברים הזה, ברור שאת מאוד כועסת ופגועה ממנו.
מצד שני הביאי בחשבון שהוא אולי עוד יותר פגוע ממך, משום שכאשר את מפסיקה את הסקס ביניכם את אומרת לו בפירוש - אני לא רוצה א ו ת ך! יש כאן אקט של דחייה אישית כלפיו. כאשר הוא אומר לך "אני לא רוצה ל ש ו ח ח איתך" - הוא לא דוחה אותך אלא פוסל את השיחה איתך. יתכן שקורה תמיד משהו לא טוב בשיחות ביניכם? איזו תוכחה, ביקורת, האשמות, כך שהוא כבר שונא את השיחות ביניכם ויודע מראש מה הולך להיות בשיחות?
אני מניחה שגם הסקס ביניכם הוא לא משהו עבורך כי כתבת שאת מרצה אותו ועושה זאת בשבילו... וברור שהוא מרגיש שאת עושה לו טובה וזה מאוד מתסכל ומשפיל אותו, שהוא נזקק לך ואת זורקת לו פירורים פה ושם, במקום שתהיה לו פרטנרית נלהבת ומשתוקקת כמו שכל אחד היה רוצה.
אינני מציעה ייעוץ זוגי רק משום שכתבת שהוא פוסל זאת לחלוטין. אבל מבלי שאחד מכם יתנהג בבגרות ובנדיבות - לא יחול שום שינוי והמשבר רק יחריף עד גירושין.
אני חושבת שיהיה לכם קשה מאוד לעשות בעצמכם שינוי באיכות השיחות או באיכות הסקס. נוצרו בעיות חמורות , כרוניות, כולל בעיות אמון בזוגיות שלכם ועלכים להיעזר באיש מקצוע. אם הוא לא מוכן ללכת איתך - לכי לבדך ואולי תקבלי כמה כלים שתוכלי ליישם ויעשו הבדל לשניכם.

דורית, תודה על תגובתך. (העברתי את הודעתי למקום הנכון, אני מקווה)

לפני כשבוע "ירדתי מהעץ" והייתי סבלנית עד שהוא הסכים לדבר איתי, רק היום. גם אז זה נעשה בקצרה ולעניין. אקצר ואומר שהוא לדבריו לא יודע מה הוא רוצה. כלומר, אם להתגרש או לא. הוא כבר לא בטוח באהבה שלנו ולא רואה שום תקווה ליחסים בינינו. לגבי חוסר האמון שהוא הביע כלפיי, אין לו שום האשמה קונקרטית שהוא יכול להצביע עליה, אלא רק תחושה. ולמרות זאת הוא מרשה לעצמו לקרוא לי ולצעוק עליי בפני הילדים "שקרנית", "גנבת" ועוד כל מיני איומים.

האם נשאר מה לשקם? הכל נראה אבוד, לא כך?

בוקר טוב רוז, ראשית - כל הכבוד על הצעד שראשון שאת עשית - לרדת מן העץ. זה הניב שיחה - אמנם מאוחרת, בקצב שלו, ואמנם קצרה מדי.
אחד הדברים שבולטים לי הוא שבעלך פועל באופן עצמאי: ס ו כ ן ב ו ד ד בעולם. הוא לא רואה בך שותפה שוות משקל, הוא קובע עובדות בשטח באופן שרירותי כמו הצעדים הכספיים שעשה בלי להתייעץ איתך. או ההרגל שלו לראות בך ילדה יחד עם הילדים שלכם ואת עצמו לראות בתור הבוגר האחראי. הוא לא סומך עלייך בתור שותפה - כנראה שלדעתו לא עמדת בציפיות שלו לאורך השנים והוא איבד את האמון.

האם את יכולה לברר איתו מהי בעיניו זוגיות אידיאלית? אילו יכול היה להרשות לעצמו לפטז על בנייה מחדש של הזוגיות - מה הוא היה עושה ולמה הוא היה מצפה מבת זוגו? אני מקווה שהוא ייענה לך. אם כן - הקשיבי היטב לציפיות שלו. הן יעידו על מה הוא לא מקבל ממך להרגשתו.

נסי להקשיב לדבריו דרך המשקפיים שלו ולא דרך נסיון שלך להתגונן בפני האשמות מצידו. נדמה לי שאת עסוקה בלהגן על עצמך (אולי משהו שלמדת כבר מול ההורים שלך שאני מתרשמת גרמו לך צרות וקשיים וכאבים רבים) מפני הביקורת וההאשמות שלו וכאשר אנו במצב מתגונן מאוד קשה לנו להקשיב היטב לאחר.
דמייני את עצמך לחבר הכי טוב שלו שמאוד בעדו ואוהב אותו ורוצה לעזור לו. האם את יכולה להפסיק להתגונן, ולהקשיב לו? אני לא אומרת שהוא צודק. אבל חשוב להיכנס לנעליים שלו ולהבין מה חסר לו כל השנים האלו שרק הולך ומתעצם להרגשתו.
אני מקווה שאם את תצליחי להביא הקשבה איכותית כזאת ולא להתווכח ורק והוכיח לו שהוא טועה - אלא לתת לו את ההרגשה שאת מבינה אותו - לא בהכרח מסכימה - אבל כן מבינה - אז אולי הוא יירגע קצת וישאל אף הוא אותך מהן הציפיות שלך מזוגיות אידיאלית.
נשמח לשמוע איך את ממשיכה מכאן.

יישמתי את הצעתך דורית ושאלתי אותו איך הוא היה מצפה שתהיה ההתנהלות הכלכלית שלנו. בסיכומו של עניין, הוא הסכים לשתף פעולה ולנהל קופה משותפת ולהחליט על ההוצאות ביחד. זוהי התקדמות ענקית בכיוון זה והמון תודות לך.

אבל, שאלתי היא מדוע זה בסדר שהוא יפגע בי? מדוע זה בסדר שהוא יפגע בי כלכלית ורגשית?

הוא מצפה ממני לשקיפות בתחום הכספים למשל, אך למה אינני יכולה לדרוש גם ממנו שקיפות? למה הוא יכול להעלים הכנסות, לשקר ולהתנהג על פי מצבי רוח משתנים (כשהוא כועס - הוא מתקמצן ולא מכניס כסף וכשהוא קצת נרגע הוא יותר נדיב). למה זה בסדר שהוא יתנהג כך?

עדילי היקרה, ראשית - את כותבת מאוד יפה וברור. וגם הכותרת שלך מחודדת וקולעת. עד כאן לגבי סגנון...
בעצם - יש לי עוד מחמאה אלייך - כי את מאוד מודעת לעצמך ומוכנה להודות בחולשותייך. יש לי שאלה: האם היה שלב שבו כן היתה משיכה התחלתית חזקה לחבר הוותיק שלך? חשוב שתתני לעצמך כאן תשובה כנה. כי כאשר עוברים לגור עם מישהו כמעט תמיד יש ירידה בתשוקה, בגלל שהאופציה לסקס זמינה ובשפע, אז אין את אותה השתוקקות והתכוננות וציפייה לקראת הפגישה. סקס נעשה קל מדי ומובן מאליו. שלא לדבר על ההפרעות הבנאליות הרבות להתקרבות המינית - ריבים קטנים, כעסים שמצטברים, וכן - אינטימיות יתר, כלומר שניכם לא מתאמצים להיראות במיטבכם כל רגע שאתם יחד, הביתיות והנוחיות מפחיתות את ההשקעה בהופעה ובאסתטיקה. סקס בזוגיות מתמשכת הוא פחות מוצלח אצל רוב הזוגות, גם כי עד מהרה מוצאים את המסלול הקצר והבטוח לאורגזמה "יעילה" ומקצרים את הדרך למטרה הנכספת, ואז כל הכיף של סקס מפתיע וחדשני, כל ההתרגשות של גילוי גוף חדש, סגנון אחר - כל זה נעלם...ולא מפתיע שמן המקום הזה פרשייה חדשה הסעירה אותך כל כך.
אני מתרשמת שיש לך צורך עמוק בקשר בטוח, ולא בנקל תיפטרי מן הצורך הזה - למרות שחשוב לנסות להיעשות יותר עצמאית עם הזמן. מתוך הצורך החזק הזה שלך את עלולה לעשות טעויות בבחירת בני הזוג שלך. אני ממליצה לבחון שני דברים: עד כמה בן הזוג קשוב אלייך ומסוגל להעניק לך את צרכיך הרגשיים, ועד כמה הוא, כבן אדם נפרד, מוצא חן בעינייך, מושך אותך,מעניין, מרתק אותך, את נהנית מחברתו, יש לכם תחומי עניין משותפים ויכולת לשוחח על דברים לעומק, וכן האם יש לכם מטרות דומות בחיים.
אם החבר הנוכחי שלך עונה גם על האספקט השני שכתבתי כאן - שווה לבחון מה הבעייה במיניות שלכם. אולי אינכם "מדברים אותה שפה" בסקס? אגיד על כל בקיצור - (בקרוב אפרסם על כך מאמר) בנוסף לכימייה בסיסית, יש גם סגנון מיני לכל אחד, ואולי הסגנון שלכם שונה ולא כך כך נפגש. זהו דבר שניתן לפתח אותו ולהעשיר את השפות המיניות שלכם.
אם את"מחזיקה" אותו רק בגלל הבטחון והיציבות שהוא מעניק לך - זוהי טעות להישאר ביחסים איתו, ואין לך ברירה אלא לצאת לעיר הרווקים הגדולה...
מקווה שקצת עזרתי לעשות סדר במחשבות. שיהיה בהצלחה!

אני יודעת מה לעשות... תודה לך!

היי. לדעתי קודם כל זו טעות להשוות בינך לבין חבר שלך כי אתה לא מכוונן אל חברה שלך רגשית ולא רק מינית. זה מתבטא במין. לדעתי אתה לא טועה אתה לא נשמע לי מאוהב.
וזה גם אחרי זמן קצר יחסית. בהצלחה

מתוסכל יקר,

טבעי שהרגש לאדם, אשר אנו נמצאים בחברתו, מתוך בחירה ובתדירות גבוהה, מתחזק. אנו לומדים להכיר אותו, נפתחים אליו, מרגישים נוח בחברתו. נוצרת אינטימיות נפשית.
לעיתים, כאשר מדובר, כמו במקרה שלכם, על גבר ואישה, קיימת גם משיכה פיסית/אינטימיות פיסית.
יחד עם זאת, ייתכנו מקרים, בהם הרגש אותו אנו חשים כלפי בן/בת הזוג, אינו מתפתח לרגש של אהבה גדולה, אין אנו יכולים להחליט, בצורה שכלתנית שעלינו לפתח רגש חזק, אהבה, כלפי אדם זה או אחר, וממש לממש החלטה זו. אין אנו יכולים להחליט עבור הרגש שלנו. הרגש מתפתח באופן עצמאי ולעיתים אף בניגוד גמור להיגיון ולשכל הישר.
לפרקים, הרגש המופחת פוגע במשיכה הפיסית, על אחת כמה וכמה, כאשר לצד ה"אין" אהבה לבן/בת הזוג קיים רגש חזק למישהי אחרת, כמו אצלך.
לשאלתך, אני חושבת שטוב עשית שנהגת בכנות עם חברתך ובנאמנות כלפי עצמך.
אין מקום להשוות לאחרים במקרים של הרגש והתחושות.
חשוב להחליט, לעשות ולפעול על-פי מה שאו חשים שהוא הכי נכון עבורנו, כפי שעשית.

רציתי רק לדעת עם הסימנים שכתבתי בהודעה מצביעים על חוסר הרגשות....
האם חוסר הרגשות {שמקומו בעולם הפנימי שלי} השפיע על ההתנהגות שלי בעולם החיצוני בעזרת הסימנים הנ"ל?

מתוסכל יקר,

אם הבנתי אותך נכון, עניתי לך בתשובתי הקודמת, כי חוסר הרגשות, כפי שאתה קורא לזה, בצרוף רגשותיך למישהי אחרת, יכולים להפחית את המשיכה שלך לבת הזוג שלך, כלומר עצם העובדה שאין לך רגשות כלפי בת הזוג שלך, אולם בד בבד, יש לך רגשות כלפי מישהי אחרת, יכולים לפגוע במשיכה הפיסית שאתה חש כלפי בת זוגתך.
הרגשות משפיעים על המשיכה הפיסית וגורמים, לעיתים, להיעדר מוחלט של משיכה פיסית.
העולם הפנימי שלנו, תמיד, משפיע על התנהגותנו כלפי הסביבה

על המחשבות של "מתי לנתק את הקשר", "לברוח מפה אחרי הצבא", על מחשבות חוזרות ונשנות על בחורות אחרות {חוץ מזאת שאליה יש לי רגש}......
האם הסימנים הנ"ל מצביעים באופן כללי על חוסר רגשות?

היא שלחה לי מכתב כעוס שבו היא כתבה לי כל מיני דברים רעים {חלקם נכונים} אבל היא כתבה לי דבר מסויים שנורא הפריע לי- "יכלת לחכות עם הפרידה הזאת עוד שבועיים אחרי הפסיכומטרי..גם את זה עשית לי דווקא"...

באמת שמבחינה מצפונית, אם אני שם את עצמי במקומה, הכי יפריע לי אם תהיה לי בת זוג שלא באמת מרגישה אליי משהו.. וזה ממש לא ינחם אותי אם היא תתמוך בי בתקופות קשות אם היא לא באמת מרגישה אליי משהו.....

אני לא מבין אותה...

קודם כל סליחה על זה שאני מעמיס עלייך בשאלות, ואני מודה לך על ההתייחסות עד כה....

אבל יש משהו שמאוד מפריע לי.....

מכיוון שאני מתעניין בפסיכולוגיה ומכבד אותה, ניתחתי את מערכת היחסים שלי עם האקסית לפי מודל הנפש הפרוידיאני. עשיתי זאת בכדי לקבל תמונת מצב יותר ברורה וכוללת שתעזור לי להסיק את המסקנות הנכונות להבא.....לכן:

לכל אורך מערכת היחסים שלי שלט האיד.....האגואיזם שלי התבטא במילוי היצרים שלי של מין, קרבה, פחד מלהשאר לבד, פחד להתעמת איתה ולסיים את הקשר. הסופר אגו, שכנראה הזדהה עם המצב שלה והבין שאני לא יכול להמשיך ולהאכיל אותה ברגשות שקר, לא קיבל יחס.

במודל הנ"ל, הטעות שלי ברורה, והמסקנה שיש להסיק היא- להבא, להיות יותר מודע לרגשות האמיתיים שלי ולרגשות הבת זוג.

איך היום עלה במוחי הקדחני רעיון הפוך על פי אותו מודל, רעיון שמבלבל אותי ומקשה עליי להסיק מסקנות:

האיד רצה שאני אעזוב אותה כי לא נהניתי מבחינה רגשית, בעוד שהסופר אגו הוא זה שהשאיר אותי במערכת היחסים הזאת איתה כי הוא לא רצה להשאיר אותה לבד ולפגוע בה.....

מה דעתך? שוב, תודה על התייחסותך

מתוסכל יקר,

העלאת בפניותיך מספר נקודות. אתייחס בתשובתי לכל נושא בנפרד.
ראשית, לגבי מכתב התשובה/התגובה של בת-זוגתך לשעבר.
בחרת להיפרד ממנה במכתב. נכון הוא, שבמכתב זה כתבת בכנות את תחושותיך ומחשבותיך, אולם, שלחת לה מכתב ולא עשית זאת בפגישה פנים מול פנים. היא נפגעה בשתי רמות. האחת, עצם הפרידה. היא אהבה אותך, כפי שציינת. הרמה השנייה ממנה היא נפגעה הייתה הדרך בה בחרת להיפרד ממנה, על-ידי שליחת מכתב... ולכן לא מפתיע שקבלת ממנה מכתב תגובה כועס ולא נעים. המכתב שלה הכיל את רגשותיה ומחשבותיה הכנים ותחושות הפגיעות והעלבון אותן היא חשה. התחושות הנ"ל בוודאי ליוו אותה במשך שעות רבות מהיום (ואני מניחה, שאף מהלילה), היא הייתה מוטרדת ולא יכלה להתמקד בלימודיה למבחן הפסיכומטרי.
אני מאמינה שלא רצית לחבל בציון הפסיכומטרי שלה, יחד עם זאת, לא הבאת בחשבון שזה עשוי להקשות עליה את הלימודים לקראתו. אם המכתב שלך הכיל את המידע לגבי חוסר רגשותיך כלפיה לאורך כל הקשר ביניכם, לדעתה, יכולת ל"התאפק" עוד שבועיים, כדי שיהיה לה "ראש נקי" ללימודים, ומכאן באה הערתה בנושא.

בנושא הרגשות שלך... עצם העובדה שיש/היו לך רגשות כלפי מישהי, מעידה על יכולתך להרגיש.
כל מחשבות ה"בריחה" שלך מהקשר נבעו אך ורק מהצורך שחשת לצאת מקשר זה. נראה, כי למרות קול ההיגיון, שאמר לך לנסות ולשמור על הקיים, הרגש צעק אחרת, עד אשר כלו כל הקיצים, מבחינתך, וכתבת את המכתב. כפי שכתבתי לך בהתייחסותי הראשונה, טוב עשית שניתקת קשר זה, אין טעם להישאר בקשר כאשר לא מתקיים רגש הדדי.

לגבי הסקת מסקנות לקשרים עתידיים...מסקנתך הראשונה נכונה. בקשר זוגי אתה צריך להרגיש, לאהוב, לרצות לקיים עם בת-זוגתך אינטימיות פיסית ונפשית, לרצות בטובתה, לרצות באושרה, להיות רגיש לצרכיה, רצונותיה ותחושותיה. והיה ותחוש שאתה לא חש את כל הנ"ל, אני מציעה, שתאמר לה את אשר על ליבך בכנות ובפתיחות. גם אם זה פחות נעים להתמודד פנים מול פנים, זה מכובד יותר, ומאפשר מקום לצד השני להשמיע את הצד שלו.
במערכת היחסים הנוכחית מה שהנחה אותך, כאשר החלטת לכתוב את מכתב הפרידה, היה הצורך שלך לסיים את הקשר ולא הרצון שלך שלא להשאיר אותה לבד. מחשבותיך על חו"ל ועל האחרות מעידות על כך, כמו גם העובדה שלא המתנת את אותם שבועיים עד לפסיכומטרי, שלא גילית רגישות כלפיה כאשר החלטת על מועד הפרידה. אם היית נשאר איתה מתוך התחשבות בה, אני מאמינה שמועד הפסיכומטרי היה עולה על דעתך.

נ.א. היקרה, ראשית, אני שמחה בשמחתך על עצמת האהבה מצידך. זה נפלא לחוש את התחושות האלו כלפי מישהו - גם אם הוא לא מחזיר את מלוא עוצמת הרגשות שיש ביכולתו.
מה שאת מתארת לגביו - אין מה לעשות.. הוא נכווה, נפגע קשות, והוא לא יכול שלא להגן עכשו על עצמו. ככה אנחנו בנויים, שאם משהו פגע בנו אנחנו שומרים יותר על עצמנו, זו המהות שלנו כבני אדם, בכל תחום בו נפגענו.
את אומרת ששיתפת אותו בתחושתך זו והוא לא מבין על מה את מדברת. הביאי בחשבון שאולי את יוצרת כאן פרשנות על התנהגותו - פרשנות שאינה מדוייקת. יתכן שהוא נוהג כמו שהוא מרגיש, ואולי הוא מטבעו לא כל כך פתוח ולא כל כך רומנטי. הרבה גברים מסוגלים להיות רומנטיים בשלב החיזור אבל לא לאורך זמן. למעשה רוב הגברים לא מחזיקים מעמד לאורך זמן בהיבט הזה וזה מקור קבוע לתסכול של בנות זוגם..
כתבת שנתקלת בשרידים מן העבר של התכתבויות כלפיה והתכוונויות עתידיות כלפיה, ושזה עוד לא קורה כלפייך.
אני מציעה לך לא להתלונן על כך. זה רק ירחיק אותו.
אם הוא במקרה יעשה משהו רומנטי - הרעיפי עליו מחמאות והראי הרבה שמחה. השתמשי בשיטת החיזוקים החיוביים ולא השליליים.
יתכן והוא משווה את רגשותיו אליה לרגשות שלו כלפייך, ויתכן שזה אכן לא אותו דבר. אבל ברור שתלונות על כך והשוואות מצידך - רק יגרמו לנזקים. תני לזמן לעשות את שלו ומלאי את הזמן הזה באיכות טובה של יחסים וכיף. אין דרך אחרת...

אני לוקחת לתשומת לבי את הדברים שכתבת לי. יש לי נטייה להרגיש עם עצמי פחות טובה מאחרים, כך שייתכן וההשוואה שאני מעלה בראשי רוב הזמן היא לא קיימת במציאות, כמו שאמרת אין להתלונן על כך.

לצערי בזמן האחרון התחושות שלי עם עצמי, הפחד לא להיות מספיק טובה עבורו, הקושי להבין אותו אם הוא בכלל שואף להגיע לאותו חיבור או לא, משאירות אותי מתוסכלת, אותו גם כן מתוסכל כי אני התרחקתי ממנו הרבה לאחרונה. כל דבר קטן מרגיז אותי, וגם קשה לי להגיד לו משהו בנושא, אני בכלל לא רוצה שהוא יידע שאני חושבת ככה ועושה את ההשוואות האלה אצלי כדי שזה לא יוביל למקום שאני לא רוצה להגיע אליו.

סולית היקרה, קורה שאין כימייה בסיסית עם גבר, בלי שום קשר לריח שלו או למראה שלו. משהו שם לא עובד עבורך, ואני חושבת שזה בסיסי מדי, פיזיולוגי מדי, ולא שווה את הטירחה ואת הדאגה. איש אינו נמשך לכל אחד! צריך התאמה פיזיולוגית מסויימת, שאיננו בדיוק מבינים אותה עד הסוף. יש האומרים שמדובר ב"פרומונים" - חלקיקי ריח שנקלטים במוח ומפעילים מנגנון של הימשכות פיזית. למשל את עשוייה לגלות שדווקא גבר אחר ימשוך אותך אפילו אם יימנע ממקלחת, או אפילו אם יכחכח בגרונו ללא הפסק, וזאת משום שאת פשוט נמשכת למשהו מסויים בו.
בדקי את עצמך מול גברים שונים בסביבה שלך. ולו רק על מנת להכיר את עצמך קצת יותר, לזהות את מנגנון ההימשכות בתוכך. תשאלי את עצמך - בתור ניסוי בלבד: האם אני נמשכת לגבר זה או אחר? אפילו אם את בסופר מרקט, או נוסעת באוטובוס, או הולכת ברחוב: פשוט בדקי על עצמך את קיומו ופעולתו של המנגנון הזה, ונסי להכיר איתו, להיות מודעת אליו, ולהיעזר בו.
הרבה נשים נמנעות מלעשות זאת. הרבה נשים כל כך משקיעות עצמן בלמצוא גבר בעל תכונות אופי ויכולות וכשרונות - עד שאינן שמות לב להיבט של משיכה פיזית כלפיו. למען הסר ספק: אינני ממליצה לך לבחור בן זוג לחייים רק על סמך הימשכות פיזית אליו. ברור שצריכות להיות לו גם תכונות אחרות חשובות. אבל אינני ממליצה להמשיך ביחסים עם מישהו שלגמרי אינך נמשכת אליו ואפילו נדחית ממנו. עברי הלאה, ואל תייסרי את עצמך על כך. זה קורה לכל אחת ואחד...

וכנראה שלא הובנתי או הסברתי את עצמי נכון.
אני כן מאוד נמשכת אליו ובין היתר, זה מה שגרם לי לרצות לצאת איתו.
אני רוב הזמן נמשכת אליו והוא לא דוחה אותי.
נגיד, נבלה ביחד את כל הערב עד הבוקר, יהיה את הפעם אחת הזאת שהוא יעשה משנהו שיגרום לי למידת סלידה וגועל. ואז זה מערער לי את כל מה שאני מתחילה לבנות איתו.
אני עדיין צריכה לעבור הלאה? למרות שאני נמשכת אליו ומפתחת רגשות חזקים?
או שאני צריכה ללמוד לחיות בשתיים.
תודה.

תודה על התוספת שממש משנה את התייחסותי לבעייה שעוררת:
מכיון שיש משיכה גופנית, אז הבעייה היא לגמרי אחרת: יש לו הרגלים גופניים שמעצבנים אותך ודוחים אותך.
זה קורה כמעט לכל זוג, בייחוד אחרי שחיית לבד המון זמן ופתאום את חשופה לקולות הבוקר ולריחות הגוף השונים...
אם לא תטפלי בכך - זה עלול לפגוע בהצלחת האהבה.
מה שאני יכולה להציע הוא לקיים איתו שיחה שכותרתה "חיים ביחד".
את יכולה לבקש ממנו שכל אחד מכם יציין 3 דברים שהוא אוהב אצל האחר ו 3 דברים שמפריעים. ואז לחשוב איך מקטינים ככל האפשר את ההפרעה. לחפש פתרונות טכניים. למשל בנושא ליחה - להימנע ממאכלי חלב, לעשות תנוחות יוגה מסויימות כמו עמידת נר שממש מיועדת לטפל בבעיה הזאת כי היא גורמת למסאג' של הריאות. וכמובן - שיעשה זאת בדלת סגורה. אפשר להקטין את ההפרעה בדרכים טכניות שונות, ואני מקווה שיהיה לך מספיק אומץ וחופש לשוחח איתו על כך.
אינני מציעה להיפרד בשל כך.

היי יעל

את נמצאת במצב לא קל ואני מבין לליבך, לא קל לפרק קשר, בייחוד קשר זוגי טוב.
אין טעם להמשיך בשיחות טלפון, והתכתבויות למרות שזה מקל את הכאב בלב, מהסיבה הפשוטה שזה מאט את התקדמות הזוגית הבאה שלך ושלו. עלכן עלייך להיות חזקה ולקחת את עצמך בידיים, כי ברגע שהחלטתם להיפרד אין טעם להישאר ולהכאיב אחד לשני.

אני מציע לך לעשות איתו שיחת הבהרה אחרונה שבו תסבירי לו, שכדי שאת והוא תוכלו להתקדם הלאה בחיים, יש לעשות את הניתוק הרגשי וזה יבוא רק לאחר שתנתקו כל מגע.
אחרת הסיכוי שלך לפתח קשר זוגי אחר יהיה נמוך כי לא תוכלי להתנתק ממנו.
בכל פעם שבא לך לדבר איתו, שאת מרגישה את הצורך, פשוט תכתבי במחברת, את מה שרצית להגיד לו, תקיפי את עצמך בחברות, במשפחה, תעסיקי את עצמך בעבודה...כי הזמן הפנוי גורם למחשבות שלא עוזבות אותנו.

התהליך הזה לוקח זמן אבל אם תתמידי בו הזמן יעשה את שלו ולאט לאט הוא יתפוס חלק קטן יותר במחשבות שלך...

שיהיה בהצלחה


עומר

יעל יקרה, מאוד מסכימה עם עומר, וברצוני להוסיף עוד משהו: חלק מן המשיכה לחזור אליו נובע דווקא מעשיית משהו לא מקובל, משהו על גבול המסוכן (מן הבחינה שהחלטתם להתנתק וללכת איש לדרכו ויצירת קשר מחודש נוגדת את החלטתכם ומחבלת במאמץ לשמור עליה).
עלייך להבין שכאשר מתלווים לאהבה סיכונים, חציית גבולות, לעשות משהו אסור וכו' - הם מעצימים את התחושות ואת ההנאה ואת התשוקה. (זו בדיוק הסיבה שההתאהבות נגמרת תוך זמן מסויים כאשר הזוגיות נכנסת למצב של שיגרה לגיטימית ובטוחה, כלומר: נישואין...)
חשוב שתזכרי (אני מניחה שאת יודעת זאת בתוכך) שככל שתמשיכו ללבות את המדורה הרגשית הזאת - את רק דוחה את הקץ.
הרי אם תתמסדו (ואני מניחה שלך זה כרגע יותר דחוף מאשר לו כי אינכם באותו שלב בחיים) - יגיע אליכם השלב הזה במוקדם או במאוחר. הוא לא פוסח על אף אחד...ואז יתווספו אליו קשיים נוספים בגלל פער הגילים והצורך שלו מן הסתם לחוות את העולם, משום שזה השלב בו הוא נמצא.
לכן, כאשר תרגישי את התשוקה העזה לפגוש אותו שוב - הסבירי לחלק המשתוקק שבך מה בדיוק מתגבר אותו כל כך (אותה אהבה "אסורה" עליה דיברתי קודם) ונסי להרגיע את אותו חלק בך. קחי לעצמך זמן: נניח 3 חודשים של גמילה ממנו ותראי איך תרגישי אז.
אני מאחלת לך הצלחה רבה ונשמח לקבל ממך עידכונים.

קודם כל תודה שהגבתם.

אני לגמרי מבינה בשכל שעלינו לנתק קשר, אבל איכשהו זה לא מחלחל אל הלב. כשאני עושה את הצעדים האלה, נמנעת מלהתקשר ומלפגוש אתו, אני מרגישה כאילו שאני מסתכלת על עצמי מהצד ועושה את זה כמו באופן אוטומטי. אני ממשיכה לחשוב עליו כל הזמן ולהתגעגע, והידיעה שצריך לעזוב היא הגיונית ומתקיימת לגמרי מחוץ לאהבה שלי אליו.
הגעתי למצב שאני מתה שהוא יכיר מישהי ויתאהב בה כדי שהניתוק ייכפה עליי, ולא אצטרך להתאמץ כל כך.
עומר, אני יודעת שאני חייבת להתנתק, אני אומרת את זה לעצמי שוב ושוב, מזכירה לעצמי שאני צריכה להתקדם הלאה ושיהיה לי מישהו אחר שיתאים לי בכל המובנים. ואני מצליחה להתנתק קצת. אני מתכוונת להתמיד בזה, כי אני יודעת שזה מה שנכון בשבילי.
דורית, לגבי מה שכתבת על אהבה אסורה וכו', אני לא מרגישה שזה חלק ממה שמניע אותי, לפחות לא במודע. יש ביני ובינו חיבור עמוק מאוד. אני מנוסה, והיו לי מערכות יחסים, אני יודעת - הוא ואני זה לא קשר שקורה כל יום, זה פשוט עובד, כאילו שקורצנו מאותו חומר או משהו רומנטי שכזה...איתו אני מרגישה בבית, כאילו שאנחנו מדברים באותה שפה סודית, או חיים לפי אותה מנגינה, ועוד איזו מטפורה שתרצו בשביל להסביר כימיה מאוד מאוד טובה בין שני אנשים.
אני מתכוונת לדלל את הקשר איתו, לנסות לצאת עם אחרים, למרות שזה ממש כואב.
תודה על העזרה, אעדכן אתכם

הי

אני נמצאת באותו המצב כ6 חודשים , רציתי לשול אותך מספר דברים

אני גם גרושה בת 44 ויצאתי כמוך עם גבר שקטן ממני ב12 שנה..חיבור מדהים..קשר טוב של 7 חודשים..כימייה טובה..אין מילים..תמיד אני אומרת שלא אמצא בחור כזה מדהים..וגם לי היו ספקות בעניין של פרידה..רציתי ליזום..אבל הלב שלי לא נתן לי..דחיתי זאת.עד שעברו 7 חודשים שנינו החלטנו על מן פסק זמן כזה..ועכשיו נותרתי עם לב שבור וכואב..עדיין חושבת עליו..מתגעגעת..וקשה לי מאוד לצאת מן המצב..לפעמים אני נישברת ושולחת לו הודעות..אבל הבחור לא עונה לי כבר..מה שיותר כואב לי..ממש הורדתי מכבודי..רוצה להמשיך הלאה ולא יכולה מה לעשות?