פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

שלום לך גלי וערב טוב,

אני אתחיל בציטוט של אחד המשפטים של הבחור: "הוא טוען שאני מושלמת לכל הדעות אך יש לו ג'וקים בראש שלא מניחים לו וגורמים לו להרגיש שאני לא האחת בשבילו". אם הייתי יכולה למחוק לך את כל שאר המשפטים המעליבים ואלו שגרמו לביטחון שלך לנסוק למטה- הייתי עושה את זה. ולמה? כי למרות שזה ישמע לך מאוד משונה, לא מדובר בך. מדובר בבחור עם נטיה למושלמות עודפת (אולי אף חמור מזה), נטיה לראות את הפגמים דווקא לאחר שהכל מושלם, בחור שעם הגישה הזאת לא יתקדם לצערי לשומקום. הסיפור קרה גם עם הקודמת, מה שמחזק את תחושתי שמדובר בדפוס שהוא מתקשה לשלוט עליו. העובדה שאלו היו הקשרים היחידים שלו גם מספרת על היכולת שלו להחזיק קשר לאורך טווח. אני מניחה שבכל קשר הוא הצליח לראות את הפגמים (לאחר שהיה נחמד ומושלם), ועזב גם אותם.

נסי להבין ששלושה חודשים הם מעט זמן כדי להכיר מישהו באמת, כדי להגיד - אני מכירה אותו מספיק טוב כדי לדעת. אני מזדהה ומבינה אותך בעינין ההתאהבות וההתרגשות, הכל נראה מושלם ואיך לא ראיתי את זה קודם, איך היינו אחד ליד השני וכלום לא קרה אז. ובכל זאת, עד שלא מנסים ויודעים טוב יותר את הטיפוס- לא באמת יודעים מיהו ומהו. ואת נוכחת לצערי ולצערך לדעת שהטיפוס הזה לא שולט ב"ג'וקים" האלו, ה"ג'וקים" האלו נקראים חרדות או פחדים, וחתירה לדבר מושלם שלא קיים- לכם הוא עד היום לא מצא את המושלם הזה... הוא גם לא ימצא אם ימשיך ככה ולא יטפל בעצמו.

אל תאחזי במשהו שקרה אז וכבר איננו, מה שקרה אז זה תחילתו של קשר, כמו הרבה קשרים אחרים שנגדעים, קשר שבתחילתו נראה מאוד מבטיח, אך כשאת מכירה את האדם והוא מרגיש כבר נוח איתך להגיד לך משהו על מבנה הזרועות, ועל המשקל, ולהשוות אותך לכל מיני אחרות פחות ממך, ובקיצור- לגמור לך את הביטחון, בבקשה, אל תאחזי בו. כי אותו אחד שהרים אותך- הוא אותו אחד שהנחית אותך חזק לקרקע, וזה כאב.

אני מקווה שבתוך תוכך את יודעת מי את, ושיש לך תמיכה סביבך של אנשים שמזכירים לך כמה את טובה בזכות מי שאת. אף אחד לא יוכל לעצב אותך פרט לך, וחשוב שתביני, שגם קשר הרסני (ולצערי הוא כזה) יכול לקדם לעבר קשר אחר, בעתיד, בריא ובונה יותר. אדם שמעיר לך הערות מהסוג הזה, ועושה לך את מסע ההשפלות שעשה- אין לו ולא יהיה לו מקום בלב שלך. סגרי את הפינה הזאת, נסי להתעסק בהכל פרט אליו, והמשיכי הלאה בקצב שלך.

מקוה שעזרתי במקצת.

אין בפי מילים בכדי להודות לך....
האם אפשרי לפנות אלייך במייל אישית ?

הי גלי,
שמחה שעזרתי. את בוודאי יכולה לפנות אליי במייל.


שבוע טוב.

מאוד מזדהה עם דברייך גם בעלי כזה וזה משגע אתי לגמרי כבר!כל פעם שהילד חולה הוא רוצה לרוץ איתו לבית חולים ומלחיץ אותי ופשוט לא סומך עליי !מה רק מי שלחוץ מתמודד טוב?ואכפת לו?מעצבן אותו הרוגע שלי והוא מנסה להוציא אותי משלוותי כל הזמן!אני עוד מחזיקה איתו 11 שנה אבל באמת כבר נמאס לגמרי!

תחזיקי מעמד

שלום nbh,

נשמע שאת אכן מתוסכלת ולא פשוט לך. שני דברים חשובים שאני חושבת שכדאי להעלות:
1. העובדה שהמטפל נעלם לו לא אומרת שאין מטפלים טובים אחרים שיכולים לעזור. יש מטפלים זוגיים, בכל מיני גישות, וחשוב להיות ערים לכל האפשרויות שיש לכם. אני יודעת שאחרי טיפול שעשה רושם לא מאוד טוב קשה מאוד להאמין בטיפול או במטפל חדש- אבל, קחי לתשומת ליבך שגם מטפל כזה, שלא התנהג במקצועיות- הוא בנאדם, שטועה, ויטעה כנראה, ואת לא אמורה להיות האחראית למעשיו. כרגע מי שסובל מהנטישה שלו היא את. נסי לקחת אחריות על המקום הזה ואולי לחשוב על עוד אפשרויות טיפול.

2. עינין הניקיון של בעלך:אכן מדובר בחרדות וגם בזה אפשר לטפל, ואפשר לטפל בזה אפילו טוב, והתוצאות מהירות יחסית. אם הוא מודע למצבו, והוא מבין שזה מפריע, ומנהל אותו- יותר פשוט יהיה להציע לו ללכת לטיפול (בד"כ טיפול התנהגותי, גגלי את המונח C.B.T), יש גם תרופות לא יקרות ובלי תופעות לוואי שיכולות לעזור וכאמור התוצאות מאוד מעודדות.

אלו שני הדברים שחשוב לי להעלות איתך, לא להתייאש, ולא לפחד למצוא דרכים מתאימות ומקצועיות לטפל. אפשר לטפל. בכל מצב של משבר, לפני שמחליטים על פרידה - לא מפרקים עד שלא מנסים. ניסיתם בעבר, אני מניחה שהיו אלמנטים טובים ביעוץ של החודשיים, נסו לחזור לטיפול ולשיתוף פעולה דומה. אשמח לסייע בנושא אם תרצי.

בהצלחה רבה רבה

שלום אלי,

היטבת לתאר את תוכן העינין: אגו פגוע. אין כאן הרבה מעבר לזה. העובדה שהיא התמסרה למישהו אחר, בתקופה קצרה לאחר שאתה זה שנטש אותה, והיא "העיזה" ליצור קשר עם אדם חדש, ואף הוא הצליח לשבור את ליבה, לא תהיה פשוטה לאף גבר במצבך.

יש כמה דברים שמאוד פגעו בך-
העובדה שהיא יצרה קשר עם חדש, והיה שם סיפור אהבה
העובדה שהוא עשה מה שאתה עשית - עזב אותה
ודמה לך בעוד דבר - פגע בה מאוד, עד כדי כך שהיא מעדיפה לא לעורר את זה

טבעי שתיפגע, ועם זאת- מדובר אכן "רק" באגו פגוע. אם תצליח לחבר את הדברים, שהגיע לה כאדם, כחברה לשעבר- להמשיך בחייה, ואם תצליח לחשוב עליך במצב דומה (האם היו לך קשרים בהפסקה ביניכם? האם היו קשרים גם לא רומנטיים?), בקיצור לחבר אותה למצב "נורמלי" של החיים, תדע שזה רק האגו שנפגע, ולאט לאט.. הוא יתאחה. ככל שהיא תמשיך להרעיף אהבה, יתכן וזה יתאחה.

נקודה נוספת חשובה שעלתה ממה שכתבת- העובדה שהיא לא רוצה לעורר את הנושא של הבחור הקודם, מספרת לנו כמה היא פגועה. את הקשר הנוכחי, לדעתי, אתה צריך לקחת מאוד באיזי ומאוד בעדינות. קודם כל כדי לא לפרק אותו שוב, דבר שני כדי לא לפרק אותה שוב. לכן חשוב להימנע מהצהרות חזקות כרגע, לבדוק עם עצמך מה אתה רוצה, לבדוק מולה האם היא מוכנה באמת לקשר. נסה לחשוב על כך שזמן קצר לאחר העזיבה שלך- היא היתה בקשר איתו, לאחר חודשיים הוא עזב אותה, והיא חזרה אליך. הפינג פונג הזה, רגשית, לא קל. זאת נקודה למחשבה- נסה לבדוק מולה, בעדינות, מה מידת היכולת שלה ליצור קשר, שוב, מחדש, עם אדם שפגע בה בעבר (אתה) ולאחר פגיעה נוספת (של ההוא).

אם תצליח להתחבר לרגשות שלה, למה שחוותה, למה שעברה, כבנאדם, לא כבן זוג- ואם תחליט באמת שאתה שם בשבילה, תומך, ומבין- אולי הפוקוס יהיה עליה, ועל האגו שצריך להעלות אצלה, ולא על האגו שלך, ופחות להיות בפוקוס עליך. כי זה באמת רק אגו, מתחת לזה, אין ממש. אתה טוב כפי שאתה, הוא היה טוב עבורה באותו זמן, זה עבר ונגמר, נסה להתרכז בכאן ובעכשיו, ובמה שהיא עוברת. תוכל לפתוח איתה לא ברמה של "קשה לי שהיית עם אדם אחר", אלא, לשים שוב את הפוקוס עליה: "מה את מרגישה בקשר שלנו, האם חסר לך משהו, האם את מרגישה שנכון לך הקשר", מחשבות שלה לגבי המשך הקשר (כשזה מתאים כמובן לשאול) וכו'.

נקודה אחרונה- נסה לחשוב האם בקשרים קודמים או איתה אפילו, בהתחלה, היו רגשותשל קינאה, למשל עם ידידים שלה, האם אתה מגיע ממקום יותר שמרני. אם תזהה אצלך מרכיב כזה, אז תדע בוודאות שאתה יכול לשנות את מידת העוצמה של הקנאה- אם תחליט שזה חשוב לך באמת. ככל שזה מפריע לך יותר- כך חשוב לטפל בזה.

אשמח לדעתך

למה אתה מעסיק את עצמך בשטויות .
היא אוהבת אותך ולכן חזרתם
ומה איתך לא הייתה לך אף אחת בתקופת הפרידה?
אם כן אז מה הבעיה שלך?
וחוץ מזה עזבת אותה היית צריך לקחת בחשבון שהיא תמצא נחמה בזרועותיו של גבר אחר .
אל תאשים אותה .
אתה תפסיד אותה בסוף !!!!
הקינאה היא המכרסמת והאוייבת הגדולה של מערכת היחסים .

שלום חן,

את מתארת סיפור לא קל- את לא אוהבת את בעלך, את איתו מתוך הרגל ובשביל הילדים, את מרגישה שזה נגמר, אין לכם אותם תחומי עינין. את מספרת עוד דבר חשוב והוא הנטיה שלו ללחץ ולדיכאון- כנראה מרכיבים שאת לא מוכנה להתמודד איתם (?). אני לא יודעת אם לקחתם טיפול בעבר, או לקחת איש מקצוע לשם תמיכה ולבדוק מה את עושה עם המצב ואיך את עושה. ואני לא בטוחה שאם אעלה רעיון כזה כאן- את תרצי. את נשמעת לי הרבה אחרי המוטיבציה או רצון קטן להמשיך איתו את הקשר.

הילדים, אגב, בניגוד למה שחושבים- לא באמת אוהבים את המצב, הם נושמים את חוסר האהבה ביניכם ולא מקבלים תבנית נכונה של זוגיות בריאה. הם רואים אותו, ואותך, בנפרד, על אף שאתם "יחד", זה נכון רק לגבי קורת הגג שלכם. הדבר היחיד המשותף ביניכם- הוא הילדים. וזה ישאר כך לנצח.

עכשיו את צריכה לקבל החלטה- או שאת ממשיכה את המצב כפי שהוא, עם התסכול והחשש לעזוב, או שאת מחליטה שמגיע לך, לו ולילדים משהו יותר טוב. אהבה אמיתית, לכולם. כאן את יכולה לחשוב על האפשרות כן לתת לזה צ'אנס (אם בכל זאת נותרה אהבה), או להחליט שסבלת וסבלתם מספיק.. והגיע הזמן לקבל החלטה על המשך הקשר.

"אני" יקרה,

בזמן שהייתם אך חברים טובים ולא זוג, בן-זוגך התנהל באופן מסוים אשר תאם את מהות הקשר שלכם. בעת ההיא, זכית להכיר את הצדדים ה"מתקדמים" וה"ליבראליים" באופיו והם שבו את ליבך.
אולם, כעת, כאשר מהות הקשר שלכם שונה ואתם זוג לכל דבר, את נתקלת בצדדים הפחות נעימים באישיותו והצדדים האלה כובלים אותך וכפי שציינת גורמים לך לדעיכה פנימית.
למיטב הבנתי אין שום פסול בהתנהלותך. אולם, בהתנהלותו אני כן רואה בעיתיות מסוימת ולו רק מפני שזה פוגע בך, בחופש המחשבה שלך, בחופש הפעולה שלך, בספונטניות שלך ובאופן כללי פוגע במי שאת, במהותך. במקום שהוא יאפשר לך להיות מי שאת ולתמוך בהתפתחותך הוא בולם אותה ומנסה לשנות את מהותך. הוא כמובן לא עושה זאת מכוונות רעות אלה מראיית עולם מעט מיושנת, וכפי שהוא היטיב להגדיר זאת, פרימיטיבית.
למרות האהבה הגדולה שהוא חש כלפייך ולמרות שכאשר את "מתנהגת יפה" ובהתאם לכללים שלו הוא מתייחס אלייך כמו אל מלכה, כפי שציינת, עלייך להביא בחשבון כי מאחר ואת בנויה אחרת ממנו יהיה לך מאוד קשה לנהל מערכת זוגית שכזו ולחוש מאושרת, מסופקת ושלמה. העובדה שכבר כעת את חשה דעיכה פנימית מעידה על כך שהקשר הזה לא נכון עבורך.
הזוגיות הנכונה היא זו המאפשרת לכל אחד מבני הזוג להיות מי שהוא, כפי שהוא ולהתפתח באופן עצמאי לצד ההתפתחות הזוגית. נראה כי הקשר שלכם אינו עונה לקריטריון זה ולאורך זמן יהיה לך יותר ויותר קשה ו"מחניק".

אני כבר זמן רב חשה חולה וכבויה בגלל העניין הזה, ואיני מגיעה כבר כלל לעבודה. אתמול הוא האשים אותי בכך שאני ילדותית, מפני שאני נענית לאירועים חברתיים. ואף טען כי אני "אוהבת" את זה וממש מחפשת שאנשים ידברו איתי. הוא אמר לי שעלי להתבגר כי אני תקועה בתקופת התיכון ולא בגיל 26. הסברתי לו שעצם היותי חברתית (אני מדגישה- חברתית, ולאו דווקא חברותית), לא מעיד על ילדותיות. הוא המשיך וחזר על כך כי למרות שאנחנו באותו הגיל, אני לא חוויתי רבע מנסיון החיים שלו, וכי הוא יודע מה הדרך הנכונה לנהוג בה, וזו לא הדרך שלי. לא אלאה בסיפורים נוספים. מה שכן, זו לא פעם ראשונה שאנחנו מתווכחים ויכוחים שאינם נגמרים על העניין הזה ובסוף כל ויכוח הוא שואל אותי: "ממחר את תשתני בשבילי ?" . ואומר לי: " אני אוהב אותך, כל ההדרכה שאני נותן לך וזה שאני מראה לך את העולם האמיתי, וכמה שהוא לא ורוד, זה רק כי אני דואג לך". הוא אף אמר לי באחת הפעמים הקודמות שהתווכחנו וניסיתי לסיים את הקשר, כי הבנתי שזה כבר לא בריא לשנינו, הוא אמר: " את נכנסת לקשר הזה, תתמודדי איתו עכשיו...". היום עמדתי על שלי ולא הרפיתי...הדגשתי כי אני מוכנה להשתנות בחלק מהדברים, אבל לא לשנות את מהותי ואת מי שאני. היה קשה מאוד לסיים את זה, הוא לא היה מוכן להרפות. זה מה שעוד יותר מוזר לי. הוא בחור שהיה "מנפנף" בנות על ימין ועל שמאל מבלי להניד עפעף. בנות רודפות אחריו כל הזמן. העקשנות שלו לנסות שוב ושוב איתי מפתיעה ביחס לסלידה העמוקה שלו מההתנהלות שלי, שכיבכול נחשבת בעיניו התנהלות של מישהי ש "לא מכבדת" ולא אוהבת. קראתי קצת באינטרנט על טיפוסים מהסגנון. כל דפוסי ההתנהגות שלו, ה"הנמכה" הזו שהוא עושה לי, הבטחון כי רק הוא צודק וההאשמות המופרזות שהוא מטיח בי, האיסורים - כולם נמצאים תחת אותה כותרת בכל מקום אליו אני פונה, והכותרת היא :" כיצד תזהי נורות אדומות בדרך לבן זוג/ בעל מכה " . הרגשתי לאחרונה פחד ממנו ומהקשר איתו. יכול להיות שהייתי בדרך לשם והצלתי את עצמי?
תודה רבה לך על העזרה. ושאלה נוספת...אני רואה שמספר הטלפון שלך מופיע לצד שמך. האם ניתן להתקשר או בתיאום מראש?
ערב נעים.

אני בדרך כלל לא מגיבה בפורומים אבל הפעם לא יכולתי להתאפק.
לפי מה שכתבת אכן הוא נשמע כטיפוס שתלטן, וזה הרבה פעמים מוביל למערכת יחסים חונקת, משפילה ומלווה במכות.
אני רוצה לחזק את ידיך,עשית את הדבר הנכון.
במערכת יחסים תומכת, אוהבת שמובילה לנישואים, לא ייתכן שבן הזוג ייקבע אם מי תלכי ולאן ומתי, יכעס עלייך שאת חברתית או חברותית וישפיל אותך מילולית וכל זה על מנת ללמד אותך את דרכי העולם, כדבריו.
עשית בחכמה, את נשמעת לי בחורה עם מודעות עצמית גבוהה, יכולת ניתוח ואבחון, יודעת לעמוד על שלך ובעלת בטחון עצמי גבוה ובריא.
תמשיכי הלאה ותזכרי שיש לגברים כאלה גם נטיה להתחנן שתקבלי אותו חזרה, לבכות ולהבטיח שזה לא יקרה שוב....שהוא ישתפר...
אל תאמיני לזה, הצורך שלו בשליטה בבת הזוג הוא לא בריא, לא הגיוני ואפילו מסוכן.

שיהיה לך בהצלחה.
כל סוף מפנה מקום למשהו חדש, טוב יותר להתחיל.

אני מודה לך מאוד על החיזוק שנתת לי... זה ממש כיף לקרוא. במיוחד לאור העובדה שאני רואה אותו בעבודה כל הזמן...(למרות שאנחנו לא באותה המחלקה). זה קשה מאוד. זה קשר ששנינו חיכינו לו. אני אגלה לך משהו- אני עזבתי את הקשר הקודם של כשש שנים, כי האמנתי שהבן אדם הזה הוא אהבת חיי...בערך מאז היום שפגשתי בו, פשוט התכחשתי לרגשות האלה כשהייתי בקשר, ולכן לקח לי זמן לעזוב...לכן גם אפשר להבין מדוע כל כך היה קשה לי לוותר על הקשר עם הבחור החדש...הייתי בטוחה שיהיה לנו מדהים ביחד ושסוף סוף פגשתי נפש תאומה. אין מה לומר, הוא בחור מרשים ומדהים, אבל השתלטנות הזו שהתגלתה, משאירה אותי להתגמד בצד ולהסתכל עליו...ומה שנורא בזה זה שהוא מאמין שכשיש לך בן זוג, את לא צריכה להיות נחמדה לאף אחד...ובמיוחד לא לנסות חס וחלילה להרחיב את מעגל החברים. את צריכה להיות אך ורק שלו... עצוב לי לראות אותו פה בעבודה...בא לי לבכות על הפנטזיה הזו שהייתה נראית לי יותר מפנטזיה, כי הייתה לי היכרות של כמעט שנתיים איתו...כלומר- מה הסיכוי לטעות?...מה הסיכוי שהבן אדם יפתיע אותי? ...כנראה שהיה סיכוי....
תודה רבה לך על התמיכה!!

אני שמחה שהתחזקת מדבריי.
את באמת עוד צעירה (אני יודעת שלמישהו מהצד יותר קל לומר את זה)
ויש עוד חיים מלאים וארוכים לפניך. גם אם חשבת והרגשת שהוא ינהג בצורה מסוימת במערכת יחסים, העובדה שקמת והלכת כשהבנת שלא כך הדבר והוא מסוכן לך מעידה על חוזקך הנפשי.
את עצמאית, חזקה ואמיצה ואת צריכה למצוא בן זוג שיאמץ את התכונות האלה ויעריך אותן.
תחשבי שבן זוגך היה אומר לך שאת לא צריכה ללכת ללמוד כי הוא ידאג לך ויפרנס אותך. איך היית מרגישה אז?
זה נשמע לי אותו דבר, הצורך הזה בשליטה הלא פורפורציונלית מעלה חשדות על האופי שלו שיכול להיות בעייתי גם בתחומים אחרים.
ותחשבי כמה טוב שנפרדתם עכשיו לפני הצעת נישואים שהיתה מבלבלת אותך,
ואם הייתם מתחתנים ומביאים יחד ילדים כל המצב היה הופך להרבה הרבה יותר מורכב.
כעת יש לך זמן למצוא בן זוג תומך, עם חיים מלאים משלו, שלא ירגיש נבגד או נטוש כשאת הולכת לבלות עם חברות או עם אחותך.
ודבר חשוב נוסף, כשאת מכירה מישהו באופן שטחי (לא במערכת יחסים עמוקה ומשמעותית) את לא באמת יכולה לדעת מיהו ואיך הוא מתנהג במערכת יחסים.
יש "שריטות" שיוצאות רק אחרי שלוחצים על נקודות מסוימות וכנראה שזה מה שקרה אצלו. מה שמראה גם על חוסר בטחון עצמי שלו.
בקיצור, אל תאשימי את עצמך, לא כל הנוצץ זהב...(אמרת שהוא נראה מעולה ובנות רבות רוצות אותו) ועוד פתגמים קלישאתיים אחרים...
יכול מאד להיות שהוא מתאים למישהי אחרת שלא תשים לב לדברים שאת הרגשת או שאין לה צורך שיהיו לה חיים למעט בן הזוג.

אבל תאמיני לי (מנסיון) אחרי שמתחתנים ויש ילדים דברים נראים אחרת לגמרי, את חייבת בן זוג שתומך בך, שמפרגן לך, שיש לו חיים משלו. כי החיים הופכים להרבה יותר איטנסיביים ולחוצים, ובתקופות לחץ יוצאים כל מיני שדים מאנשים...

אני בטוחה שלאחר אבל קצר על מערכת היחסים שיכולה היתה להיות את תתגברי ותמצאי את הנפש התאומה האמיתית שלך.

בהצלחה.

"אני" יקרה,

שיחקת אותה!!!
כל הכבוד לך!!!
אני מניחה שלאחר תקופה כל-כך ארוכה בה האמנת שהוא ה"אחד שלך", שהוא הנפש התאומה שלך, כפי שכתבת, ובשלב מאוחר יותר, כאשר התחלת לחוש שלא בנוח מול כוחניותו ושתלטנותו ובכל זאת רצית להאמין בו ובקשר שלכם, לא היה לך קל להפנים את התובנה שלמרות הכל הוא רחוק מלהיות האיש המיועד לך, האיש הנכון עבורך.
עם כל הקושי והתנפצות החלום ולמרות האהבה הגדולה בחרת לשמור על עצמך, על מהותך, על מי שאת.
ניחנת בתעצומות נפש, ביכולת לנתק את ההיגיון מהרגש וביכולת לראות ולנתח את המציאות כפי שהיא ולא כפי שהיית רוצה שהיא תהייה. ניחת ביכולת ההקשבה הפנימית ועשייה מתוך אותה הקשבה לעצמך, לתחושותייך, לרצונותייך ולצרכייך.
המתנות האלה בהן ניחת, יכולותייך אלה, יעמדו לצידך ויובילו אותך תמיד ל"מקום" הנכון ביותר עבורך.
היי חזקה, נחושה והחלטית גם בעתיד הקרוב, כאשר, כפי שכתבה לך "ע", הוא בוודאי ינסה להחזירך אליו.

לשאלתך, מוזמנת ליצור קשר לנייד או למייל, כפי שהוא מופיע לצד תמונתי, בזמן שתמצאי לנכון.

תודה רבה רבה לכן, כל יום שעובר ואני קוראת את מה שאתן כותבות, אני מרגישה כי אכן עשיתי את הדבר הנכון. אני רוצה לציין דרך אגב, שלבחור יש חיים משלו, הוא מאוד עסוק. עובד כל היום, ולאחר מכן יש לו פגישות עסקים (הוא שותף בכמה פרוייקטים), לא חסרים לו חברים וגם לא משפחה. כך שאני בטוחה שהסיבה להתנהגותו ול"איסורים" שהוא מנסה להטיל עלי היא אינה ההרגשה כי אני נוטשת אותו או עקב הבטחון העצמי שלו (כי יש לו בטחון עצמי מפה עד השמיים...וכמו שהוא אומר- אם לא היו שמיים זה היה עולה יותר גבוה). הסיבה היא פשוטה וחד משמעית לדבריו: אני אמורה להישמע למה שהוא מבקש מתוך כבוד ואהבה אליו. ואם אני באמת אוהבת אותו- אני אמורה לעשות הכל בשבילו. או כמו שהוא טוען :" לרסן את עצמי".והוא לא מבין איך אני לא מוכנה לעשות את זה בשבילו. אני רואה אותו כל יום בעבודה וזה מאוד קשה, ואכן, כמו שהיה צפוי, הוא גם פנה אלי ואמר כי הוא לא מבין אותי ומאוכזב ממני. אני, אישית, מהסיפורים שלו זוכרת איך בנות היו רודפות אחיו בתקווה שיישאר איתן,והייתי בטוחה שזה בגלל שהוא כזה נפלא. כיום אני מבינה פחות או יותר את העניין: הוא בן אדם עם מנטליות מאוד מפנקת, הוא קונה אנשים.גם אותי הוא חשב שיוכל לקנות תמורת סתימת הפה: כל יוםבמהלך ההיכרות איתו היה מביא שוקולדים ודברים טעימים, מפנק במתנות, נוסע על רכב יקר(הוא גם ניסה אתמול להראות לי את הרכב החדש שקנה...כנראה חשב שזה ישפיע עלי), משלם עליך במסעדה...ממש ג'נטלמן, אבל עם מחיר מאור כבד. כנראה שאף אחת מעולם לא קמה מולו, וכולן העדיפו להסתנוור מהכלא הורוד שהוא יצר להן. אני בחורה עם תואר,מה שגם אף פעם לא היה לו. רובן היו בנות שאינן מוצאות את עצמן. אני משתדלת לשמור על קור רוח. זה מוזר שכשאני רואה אותו בהפסקות, הוא נראה לי כמו מלאך...הוא נראה מקסים כל כך.אבל בשניה שהוא פונה אלי אני מרגישה רתיעה ממנו, ממש סוג של פחד. שמתי לב היום שהוא כנראה הצליח להטמיע בי חלק מהאמונות שלו, שאפילו עכשיו כשאנחנו לא ביחד, אני משתדלת שלא יראה אותי בטעות מדברת עם אנשים, כאילו משתדלת להתנהג "טוב". אני לא מבינה איך הגעתי למצב שאני ממש מרגישה שאני פוחדת מתגובותיו של הבן אדם שאהב אותי ורצה אותי כל כך הרבה זמן, ושהיה החבר והכתף התומכת שלי. בן אדם שרציתי כל כך הרבה זמן, שלידו הרגשתי הכי שלמה בעולם, שעשה לי את החיים להרבה יותר יפים במשך שנתיים בכל יום שראיתי אותו. שבשבילו עזבתי קשר עם בחור מדהים....שאהב אותי ונתן לי את חופש המחייה שלי ותמך בי...
אני לא מצטערת על כלום, אולי רק על החלום הארוך והמתוק שהתנפץ לי בפנים ....

סליחה שאני חופרת על זה, אבל חייבת להזכיר משהו אבסורדי אצל הבן אדם הזה הוא שהוא מתנהג די הפוך ביחד לאיך שהוא מבקש ממני להתנהג. או יותר נכון, איך שהוא ביקש ממני להתנהג. הוא ביקש ממני להיות זמינה וכעס אם לא עניתי לו מיד, או אם היה בשיחה ממתינה וחזרתי אליו לאחר מכן, בזמן שהוא בעצמו לא זמין תמיד, בגלל הפגישות שלו. לא קיבל את ה"חברותיות" שלי בזמן שהוא היה מדבר עם מי שבא לו. צחק על כך שאני מגדירה אנשים כידידים טובים וחברי אמת (ומעטים האנשים שהגדרתי כך), בזמן שהוא כינה את אחת מידידותיו ממש "אחות" , עד לא מזמן ראה את העובדה כי הוא בקשר רחוק עם האקסיות שלו כדבר הגיוני (בזמן שאני לא מאמינה בשמירה על קשר עם האקסים, כי זה לא בריא...אבל באמת שלא אמרתי לו מילה, סמכתי עליו בעניין),ועוד המון המון דברים. וכשהוא היה מעיר לי על משהו מהדברים הנ"ל, הייתי אומרת לו: " אתה מעיר לי על זה אבל גם אתה מתנהג כך.." אז הוא היה אומר לי : "אמרתי לך לא לענות לי בתשובות כאלה..של "גם אתה" ..זו תשובה מטומטמת. תתרכזי בעצמך במקום לנסות להאשים אותי בחזרה". תמיד איכשהוא הוא היה מצליח לתת תשובה מדוע איך שהוא מתנהג זה בסדר ומותר. קיצר- ככל שאני רושמת את הדברים האלה, אני מבינה כמה זה מגוחך.... ואיך לעזאזל זה יצא עכשיו? הוא מכיר אותי שנתיים, וידע אחד לאחד איך אני מתנהגת.... כנראה חשב שיוכל לקבל אותי ואז להתחיל לעצב....
כשהוא אומר לי שהוא מאוכזב ממני ולא מבין אותי, ושלא ככה מתנהגת מישהי שאוהבת. כי "הוא ראה איך מתנהגות בחורות שאוהבות..ואני רחוקה מזה.." אני עוד איכשהוא כמעט נופלת לזה ומרגישה רע עם עצמי... אני צריכה להתאפס:)
סליחה שחפרתי... הייתי צריכה להוציא את זה מהמערכת...

את בחורה אינטיליגנטית ובריאה בנפשך.
כל הכבוד!

"אחת" יקרה,

נראה שאת באמת מבולבלת...ובכל זאת אנסה לענות.
למיטב הבנתי הקשר הקודם הסתיים וזה סופי אז... למענך, שחררי אותו ואפשרי לעצמך להכיר ולפתח מערכת זוגית אחרת, טובה יותר ונכונה יותר עבורך. אולם, עד שלא תנסי באמת, עד שלא תתני הזדמנות אמיתית לקשר חדש, לא תדעי אם "זה זה" או לא.
יש לך הזדמנות, מישהו, שכנראה מוצא חן בעינייך, מעוניין להיפגש, לבלות יחד, ליהנות יחד ולהכיר קצת יותר טוב. למה שלא תתני לכם הזדמנות, הזדמנות "נקייה" מכל עכבות העבר.
ו... נסי ל"זרום", לחשוב פחות (ואם תוכלי לא לחשוב כלל) מחשבות מעכבות ופשוט לחיות את הרגע, למצות וליהנות. אני משוכנעת שאם תאפשרי לעצמך להשאיר את העבר במקומו, בעבר, ולחיות את ההווה החיים יהיו פחות מורכבים, פחות מסובכים ויותר פשוטים ומהנים, שהרי החיים הרבה יותר פשוטים ממה שנדמה לנו, לרוב, אנו אלה אשר מסבכים אותם...

אני אשמח להתכתב איתך על כך במייל. אני בת 27 , עם אותה הבעיה בדיוק. ויש לי הרבה מה להגיד לך על כך, פשוט איני רוצה לרשום הכל כאן מסיבות שונות.
אולי נוכל לעזור אחת לשניה...:)
יש לך מייל שאוכל לרשום לך אליו?

[email protected]

מקווה שנוכל לעזור אחת לשנייה.

שלום שירה,

מתנצלת על העיכוב.

אין ספק שאתה חווה מצוקה, זה מורגש לאורך כל מכתבך. מעניין יהיה לחשוב יחד מה היה הטריגר לאותו משבר שאת חווית, שבעקבותיו הכל נראה לך אפור יותר.
את מתארת תקופות של "גלים", תקופה אחת של הרבה צער ותסכול, ואולי אפילו עיבוד אבל על ההתרגשות שהיתה בהתחלה, וכבר איננה.. לאחריה תקופה שמחה יותר, בה נראים הדברים ורודים יותר.
לאחר ריב משמעותי, שוב החששות צפים, ואת תוהה לגבי טיב הקשר, וההמשך שלו, אם בכלל. את חוששת שהחיים שחשבת שיהיו לך איתו- לא ממש יספקו אותך הפעם. את מתארת בין היתר חוסר ביטחון בך, קודם כל, לפני חוסר הביטחון בקשר, את לא בטוחה שאת מזהה נכון מה את מרגישה וחשה מאוד מבולבלת כתוצאה מכך (טבעי מאוד).

לבסוף את מציינת שבעבר את זוכרת את התחושה הזאת של החרדות, התחושה מוכרת לך ממשברים קודמים, ואף הלכת לטיפול (שזה בהחלט לקחת אחריות על המצב וטוב עשית!).

מה עושים עכשיו- את אומרת נכון, את מבולבלת ומתקשה לסמוך על תחושות הבטן. אני הייתי מציעה לשים רגע את הקשר בצד. אני לא בטוחה שהפוקוס הוא על טיב הקשר או על האם הוא האחד שלך. עם השאלה הזאת תוכלי ונוכל להתמודד גם אחר כך. מה שיותר חשוב לי לחדד לך זה האישיו החוזר של החרדות. אם זה הפחד להיות לבד (אגב, גם עכשיו הפחד חוזר בוורסיה שונה: אם אתם נפרדים, את לבד שוב..), אם זה השאלה האם הוא האחד שלך. ככל שהחרדות שם- הן גדלות. ככל שהמחשבות בכיוון הזה, הן יוצרות מעשה, ומציאות. העולם שאת בונה לעצמך בפנים - הוא הסיפור האמיתי של חייך, ולכן המחשבות שלך יוצרות את המציאות שאת חיה. כדי לשנות את זה, חשוב שתיגשי קודם כל לפתור את עינין החרדות.

יש טיפולים שונים ומגוונים לטיפול בחרדות. זה יכול להיות שוב טיפול פסיכולוגי, זה יכול להיות טיפול ב-C.B.T - טיפול התנהגותי, זה יכול להיות אימון אישי או סדנאות קבוצתיות, יש הרבה מגוון. אבל ברגע שאת תדעי לזהות את מקור החרדה, ותדעי לטפל בה- כל נושא הקשר ביניכם יקבל פרופורציה אחרת לחלוטין. כי אני מרגישה, ממה שאת כותבת - שאת זקוקה שהפוקוס כרגע יהיה עלייך, ועל דרכי ההתמודדות שלך עם משברים. משברים יהיו בכל זוגיות, ובנישואין על אחת כמה וכמה. חשוב שתדעי כבר מעכשיו, ללמוד את עצמך בנושא הזה, ולדעת לטפל, כשהן מגיעות.

חרדות, אגב, יש לכולם. אבל מי שבאמת מצליח לחיות בשלום עם עצמו, ולהביא את עצמו לרמת קשר אופטימילית- הם רק אלו שידעו לזהות את החרדה, וגם לטפל בה, כשהיא מופיעה, ולפני שהיא הולכת וגדלה.

אשמח לדעתך.

קודם כל ולפני הכל - תודה רבה על התשובה המושקעת! מעולם לא נתקלתי בפורום יעיל כל כך! מרגש :)

אני מסכימה אתך כי אני סוחבת איתי חרדות שעלולות, כמובן, להשליך על כל מצב ועד שהן לא תיפתרנה - לא אוכל לדעת מה נכון ומה לא, מהן תחושות בטן טובות ומהן חרדות לא מוצדקות. אני מגיעה מבית בו הייתה לעתים אלימות, בעיקר מצד אבי כלפי אמי, וגירושים קשים באופן קיצוני.

הבעיה היא - שאני בטוחה שבן הזוג יציע לי נישואין בזמן המאאאאד קרוב, ולכן עליי להיות ערוכה לתשובה הוגנת, שמכבדת את שנינו ובעיקר כזו שלא תשאיר צלקות עתידיות בקשר. המשמעות היא שבזמן קצר אני אמורה להבין האם התחושות הקשות הן אינסטינקטים טובים או חרדות מטעות.

לפני שפגשתי את בן הזוג, עברתי טיפול פסיכולוגי ואף לקחתי 10 מ"ג ציפרלקס לתקופה לא ארוכה. אני מרגישה שהתרופה עזרה יותר מהטיפול הפסיכולוגי. כמה חודשים לאחר שפגשתי את בן הזוג, החלטתי שאין לי עניין יותר בטיפול והפסקתי גם אותו וגם את התרופה בהדרגה. במשך כשלושה-ארבעה חודשים שלאחר מכן, חשתי טוב מאד ושמחתי על כך שאני חוזרת למוטב, לעצמי בתקופות הרגועות יותר. כעבור החודשים הטובים האלו, החלו תחושות קשות לגבי הקשר בפעם הראשונה. בחלק מהזמן חשבתי לעצמי שאולי הירידה הקיצונית בסרוטונין (הפסקת תרופה + העלמות מנגנון ההתאהבות) גרמה לי לקושי רב. מצד שני - חשבתי לעצמי שאולי "מסך הערפל" של הסרוטונין מנע ממני לראות את המציאות כפי שהיא.

המשבר הזה ארך כחודשיים, לאחריו התאוששתי ואכן חשתי טוב יותר, אבל לא כמו בשנה הראשונה - מה שהיה נראה לי טבעי, לאור העבודה שקשרים משתנים, מאבדים ריגוש וכד'.

אני לא בטוחה שהריב הגדול שקרה החודש הוא באמת הטריגר לתחושות הנכחיות שלי, לדעתי חיפשתי טריגר ואני משליכה אותו על הריב. אני חושבת שהמחשבות השליליות על בן הזוג (הוא לא אינטלגנטי כמוני - רק כמעט כמוני, הוא לא מדבר באופן רהוט וזורם כמוני, אולי הוא לא רוצה חיים צבעוניים כמו שאני רוצה, הוא מתעצבן בצורה מפחידה כשהוא כועס וכד') עלו לי מדיי פעם. התחושות האלו עולות הרבה פעמים כאשר אני משווה אותו לבני זוג של חברות ואת הזוגיות שלנו לזוגיות של אחרים, שבראשי נראית כמושלמת.

עוד השבוע אקבע תור לטיפול, אך עד שדברים יתקדמו - אני חייבת *עכשיו* לנסות ולהבין קצת יותר על מצבי, כדי לדעת מה לענות כשתופיע טבעת.

שוב תודה, שירה.

שלום שוב שירה,

ראשית- תודה על המחמאות! כיף לשמוע.

לגבי מה שכתבת- אני חייבת לציין שאני מתרשמת שאת אדם מודע ביותר לעצמו, ניכר כי עברת טיפול משמעותי, ניכר כי עשית עבודה עם עצמך ואת עתידה גם לעשות עבודה דומה במשבר הנוכחי.

לגבי ילדותך ומה שעברת- לדעת שהיום את בזוגיות שמוגדרת כטובה, לדעת שהתאהבת, שהצלחת לעלות על מסלול טוב בחייך- לא מובן מאליו לאור מה שעברת. כשחווים דמויות משמעותיות ראשוניות (אם ואב) לא מיטיבות מספיק (וכמובן, הם הורים טובים בד"כ), וכשחווים איזו שיגרה לא מאוזנת, עם הפתעות לא רצויות כמו אלימות, וכמו חשש- מתי המכה הבאה תגיע, לא מובן מאליו שהיום את תהיי במקום שהוא קודם כל מודע, ומעבר לזה- עובד על עצמו ומגיע למצב טוב בבחינת חייך. לא משנה איך נסתכל על זה, הבעיות שאת מעלה כאן הן לא בעיות נדירות, את מעלה שאלות חשובות לגבי עתידך, שאלות שהרבה מאוד בני ובנות זוג שואלים אותם, רגע לפני הצעד הגדול- מיסוד.

לגבי התרופה- אני חושבת שזה טוב שלקחת אותה, אפילו לתקופה קצרה. התרופה, בשילוב הטיפול, יכולה לעשות פלאים בעיקר לגבי חרדות, ולא רק. מה שלקחת נחשב לתרופה שכמעט כל אדם שני (אולי הגזמתי, אבל הרבה מאוד אנשים) לוקח אותה. זו תרופה שכשאת מגיעה לרופא משפחה ואת אומרת לו "יש לי חרדות" הוא רושם אותה בלי בעיה מיוחדת. בעבר- היה נהוג ללכת ישר לפסיכיאטר, היום זה מקובל ונורמטיבי, ואנשים שאת ואני מכירות, ומבלי שנדע- נוטלים את התרופה הזאת. דווקא לגבי המשפחה הזאת של התרופות (ההרגעה הקלות) אני בעד בהרבה מצבים. כי זה משרת צורך מסוים, ואם הדבר משולב עם טיפול כפי שאת עשית- הרי זה משובח.
ככה שאני לא משוכנעת שהתרופה הסתירה משהו מעינייך, הפוך, יתכן והיא דווקא הרגיעה במקום שבו היו חרדות לא רצויות ופחות רציונליות.

הלחץ לגבי ההצעה הקרבה הוא מובן, אבל חשוב שתדעי שגם תשובה חלקית, או דחיה של השיחה, גם על ידך וגם אם זה לא נעים- זה יכול לקרות בכל קשר. אדם שאוהב באמת יוכל עם הזמן גם לשחרר ולאפשר לך מרחב מחשבה. אני מקוה שהוא יוכל לאפשר לך את זה. בטיפול עצמו תוכלי יותר להיכנס לחששות הקונקרטיים לגבי הקשר- פחות אינטיליגנט, וכל מה שתארת. זכרי שאחד המרכיבים החשובים בבן זוג לכל החיים הוא מה שאי אפשר לשנות, ז"א, תכונות בסיס שמגיע איתן. השכלה, מראה, שינויים קטנים אחרים- הם דברים שאפשר יחד להשיג, במהלך השנים. יש הרבה זמן להשתנות, אבל האישיות הבסיסית שם.. איתה את קמה בבוקר.

אני מקוה שהארתי עוד כמה פינות, ואני בהחלט כאן להתעדכן איתך מה שלומך. :) עם המודעות שלך, והיכולת הפנימית שלך לעשות עבודה- אני בטוחה ומשוכנעת שאת בדרך הנכונה, ותצליחי למצוא את התשובות, אפילו בזמן הקרוב.

הי.נשמע טוב,אבל לדעתי אז אתה תצתרך למצוא מישהי שתתחבר לשקט הזה...לא כולן יכולות..אולי רוצות לבלות...וגם סיכוי להכיר בחורה שם אולי לא גבוהה...
לגבי דרישות:אולי כדאי להתגמש?כי בסופו של דבר זה יהיה פשרה,אז לפחות תמזער אותה...
אם תרצה:[email protected]

היי בתור בחורה בת 22, אפילו בחור בן 25 שגר עם ההורים זה נשמע רע...
גם עם כל הסיבות ,אבל 30 סליח כן ,אבל מהר מהר מהר לצאת מהבית
זה נשמע תלותי וחסר עצמאות ואף בחורה לא תרצה

בקשר לקשרים עם משפחה וחברים ,תעשה מאמץ ותשמור
לא משנה לאן ,ואתה גם אומר שהמקום טוב ,תצא כבר מהבית!

ותנסה להכיר בחורות כל הדרכים שיש ..לא חסרות
ותראה מה קורה עם זה תחיה את זה ,אם יש בעיה בהכרות אח"כ זה כבר משהו שונה
אבל קודם כל מה שכתבתי.

יוסי יקר,

למיטב הבנתי הנושא הבוער הינו נושא הזוגיות.
אז...מה אתה עושה על-מנת לקדם את הנושא?
האם אתה רשום באתרי היכרויות?
האם חבריך ומכריך מודעים לכך ו"מחפשים" עבורך?
האם אתה שותף בפעילויות בהן הסיכוי לפגוש גבוה יותר, כמו חוגי ריקוד למיניהם (למשל סלסה, ריקודי עם או מה שמתאים יותר לסגנונך) או חדרי כושר למיניהם אליהם מגיעים אנשים צעירים במטרה להיעשות חטובים אך גם לפגוש חבר'ה חדשים?

אופציה נוספת שתוכל לבדוק היא תהליך אימוני.
כמאמנת אוכל להבטיחך (כמעט) כי אימון לזוגיות אשר הינו תהליך קצר מועד הינו בעל יעילות גבוהה למציאת בן/בת הזוג הנכונים והמתאימים עבורך בהתאם למבנה אישיותך ו"מנוע הפעולה" שלך, כלומר ההתנהלות הכללית שלך.

ולגבי נושא המגורים...אולי באמת, כפי שכתבה לך "אחת" זה נשמע פחות טוב שבגיל כה בוגר אתה עדיין גר עם ההורים, יחד עם זאת, אני מניחה שאתה עושה זאת כי פשוט נעים יותר לגור יחד ולא לבד ובוודאי נוח לך לגור איתם מאשר עם שותף/ה.
ושוב, בראייה אימונית, עשה את הדבר שאתה חש שהוא הדבר הנכון ביותר עבורך וזה נקבע על-פי הקשבה פנימית לצרכיך, רצונותיך ותחושותיך ללא כל קשר ל"איך זה נראה" לאנשים אחרים. אני משוכנעת שכאשר תרגיש שאתה מעדיף לגור לבד, משיקוליך שלך, תעשה את הצעד.
כפי שעולה מפנייתך הדירה הזו שתיארת לא ממש עושה לך חשק לעבור, אולי כי אתה עדיין לא בשל למעבר הזה וזה בסדר. תמיד תוכל לעבור למקום מגורים אחר, החשוב הוא שתעשה זאת כאשר זה יהיה נכון עבורך.

אשמח לקבל את תגובתך.

סיוון היקרה, אני חושבת שאת מיטיבה לתאר את הבעייה ביניכם ויש לך מודעות והבנה מצויינת למה זה קורה.
אכן פיתחת בו תלות רגשית חזקה, והוא, שרואה שאת נשארת איתו בכל מצב, הפסיק להשקיע בך ועושה כל מה שמתחשק לו - בלי להתחשב בך, בלי לשאול אותך וגם בלי לספר לך. ואפילו משקר.
אני חושבת שהעובדה שכתבת כאן את הדברים היא הצעד הראשון לקראת קבלת החלטה נכונה - שהוא לא האדם המתאים לך, ומה שחשוב לך עכשו הוא להתחיל לעמוד על רגלייך שלך! להיות קצת לבדך, ללא בן זוג, להתחיל להקים לך מעגל של חברות חדשות, וגם לחשוב מי מבני המשפחה שלך יוכל לתמוך בך.
אינני מציעה לך לרוץ ולחפש מייד בן זוג אחר, כי הדפוס הזה של תלות תוקע אותך חזק ועלול להשאיר אותך בקשר לא בריא גם עם החבר הבא!
כדי להיפטר מן הצורך בתלות - עלייך ממש לבנות לעצמך את המעגלים החדשים עליהם דיברתי.
כמו כן, חישבי מה את אוהבת לעשות ונהנית ממנו? איזה תחביב,תחום עניין. נסי להיות עסוקה בדברים שיעשו לך טוב. מלאי את העולם שלך בדברים שאינם קשורים אליו.
וממקום חדש של מישהי עצמאית - תוכלי לבחור טוב יותר את הפרטנר הבא.

אני קוראת את מה שכתבת ואני בהלם מוחלט כי אם הייתי צריכה לרשום מה הבעיה שלי הייתי עושה העתק הדבק על מה שכתבת (:
עבר זמן ואני מקווה שכבר עשית צעד -מה שאני עדיין לא עשיתי !

שלום נעמה,

לא הבנתי כמה שנים את נשואה- 4 שנים? 11 שנים?

בכל אופן מה שאת עוברת כלל לא פשוט. נראה שאין סיבה אמיתית לחששות של בעלך, כל שכן להתנהגות שבאה בעקבות הרבה פחדים. אני מניחה שזה "יושב" על משהו עמוק בהרבה מסתם חשדות, יתכן והוא עבר בעברו מערכות יחסים ששברו לו את האמון, אם זאת בת זוג קודמת, אפילו אמא או אדם משמעותי אחר לו שבגד בו באיזשהו אופן- שבר את האמון שלו, או שחווה חוויה טראומתית שלא עובדה עד הסוף, או בכלל. יתכן וקיים גם פחד מנטישה, ועל כן הוא תמיד יהיה זה שיאיים בעזיבה, התירוץ יהיה במקרה הזה- בגידה שלא קרתה. המוח האנושי יכול לעשות פלאים כשמדובר בהגנות כ"כ כבדות. אני חשה שההגנה שהוא עוטה על עצמו אולי לא קשורה ישירות אלייך, ואולי כאמור מדובר באירועים שיתכן ואת יודעת עליהם, שקרו בעבר, שלא טופלו, או שעדיין מדממים.

לגבי הקשר שלכם, האם סה"כ קשר מיטיב? האם מגביל אותך בעוד תחומים, כלכלית? עוקב אחרייך? נקודות כאלו יוכלו יותר לספר עליו ועל הדרכים שבהן ניתן לעזור. אם הוא היה מגיע הנה וכותב שהוא קנאי וזקוק לעזרה, כמובן שהיה קל יותר. אני לא יודעת עד כמה הוא מודע או רוצה לטפל בבעיה, האם ניסית להעלות זאת מולו? האם הבהרת לו שכך אי אפשר לחיות בביטחון? אוטומטית גם הביטחון שלך מתערער וגם האמון שלך, בו, נפגע, כיוון שהוא לא מאמין לך. האם הוא יודע שההשלכות של התנהגות כזאת לאורך זמן הן בעייתיות?

יש לדבר איתו ברצינות ולשים את הדברים על השולחן- אי אפשר להמשיך ככה וצריך ללכת לטיפול, או ליעוץ. הוא יכול לבד, או איתך ליעוץ זוגי- זה אולי עדיף יותר. העובדה שאת עובדת רק עם בנות ואותו ערב היה עם נשים מלמדת על כוח שליטה מועט ביותר, שלו, בדחפים ובפחדים שלו. ז"א, המציאות לא ממש משנה את החוויה שלו- את בגדת בו, או את עלולה כל רגע וכל שעה לעשות את זה. לא משנה אם גם תהיי כלואה עם נשים באותו חדר- הפחד גובר על הכל.

לצערי, אם זה ימשיך, את תמצאי את עצמך במערכת יותר ויותר מצומצמת עם תחומי עינין ופחות אנשים סביבך. ולא מגיע לך את זה. הוא נמצא במצוקה כלשהי, רבה מאוד, שלא נותנת לו מנוח. יתכן כאמור שהמוקד לא אצלך, יתכן וכן היה משהו (שכלל לא קשור לבגידה) בעבר שטרם נסגר, אולי עימות או חוויה קשה בקשר שלכם, למרות שלהרגשתי מדובר במרכיב שהוא סוחב איתו עוד ממזמן. את בפירוש חייבת לדבר איתו, להבהיר לו שכך לא ממשיכים. שאת לא מעוניינת לחיות בכלוב כזה, שהתחושה היא קשה ובלתי נסבלת. נסי להעביר לו כמה שיותר במדויק מה א-ת חשה, ולמה הוא גורם לך לעבור. נסי לבדוק את מידת המוכנות שלו ללכת איתך לטיפול, כמה שיותר מהר.

אשמח לדעתך והיי חזקה.

היי
קודם כל תודה, את בהחלט צודקת לגביי המטען שהוא נושא עימו אני לא יכולה לשים את האצבע במדוייק על משהו אבל אין לי ספק שהוא עבר איזשהי טראומה שעדיין מעיקה עליו
העיניין הוא שאני המון פעמים מנסה לדבר איתו ולפתוח הכל על השולחן אבל הוא תמיד מצליח לעווט את דבריי ולפרשם לא כפי שהתכוונתי
אני מאוד סבלנית ומוכנה להקשיב ולהתפשר אך כמו שציינת החיים מצרים עליי ומתחילים להצתמצם עד כדי שעמום טוטאלי ועצבות תמידית
הוא לא רוצה ללכת לייעוץ זה כאילו שהוא באמת לא מודע לכך שיש לו בעיה התנהגותית
אני משתדלת ללכת על ביצים ולא לעורר שדים רדומים אבל נראה שכוחי הולך ואוזל....
אני מפחדת להרעיד את האדמה עד כדי רעד כי מעורבת בסיפור הזה ביתי הקטנה שלא מגיעה לה לעבור חוויות מתלתלות
ככל שהימים עוברים הפתרון מתרחק ממני אך גם מתקרב מאוד
עדיין לא יודעת מה לעשות:(
תודה.
נעמה

אני נשואה 4 שנים אך אנחנו 11 יחד כולל קשר של לפני הנישואים

הי נעמה,

אני מבינה את הפחד שלך לקום ולעשות מעשה דרסטי, מעבר לשיחות שאת מנסה לקיים איתו וזה לא עובד. כפי שהוא מעוות את התנהגותך התקינה, ככה הוא יעוות את דברייך ופשוט "ישמע מה שהוא רוצה לשמוע" כדי לחזק את עמדתו, שגם היא, ללא ספק כנראה לא קשורה אלייך (לאור האמור לעיל).

הילדה, אגב, עוברת חוויה מטלטלת כבר עכשיו, העובדה שהוא גורם לאמא שלה לחוש כך- לא פשוטה לה, וגם אם היא לא מבטאת את זה, אין זה אומר שזה לא מתחולל אצלה בפנים, את יכולה רק לשער. אם תשאלי אותי מה עדיף לילד- את בטח תתארי לעצמך את התשובה. הילד לא צריך לשאת על כתפיו את הזוגיות ואת הבעיות והקשיים. נכון שהרבה פעמים, מטבע הדברים, הילדים סופגים, וזה בגדר הנורמלי- כי אלו החיים ואמא ואבא יש משברים מדי פעם. אבל אם הוא חווה, במשוואה, בסה"כ, זוגיות טובה- ואף מבין שלמרות הריבים אמא ואבא אוהבים, למרות הקשיים- הם ביחד ואיתי, כל השאר מתגמד. אבל ברגע שהביחד לא קיים ומה שקיים זה אמא בוכה ומצומצמת בעולמה, ואבא שתלטן ומעוות מציאות- הילד לא חווה זוגיות טובה אלא ממש "אמא" לחוד ו"אבא" לחוד ללא משהו שמקשר ביניהם, לפחות לא חיובי, פרט אליו עצמו- רק הילד מקשר ביניהם. במצב כזה, כשהשנים עוברות, הילד, מעבר לתחושותיו הקשות בתוך חייו שלו לאור הזוגות הלא טובה, הוא חש גם רגשי אשמה (שלא תמיד מצליח לבטא אותם בשמם, אלא בהתנהגויות כביכול שוליות אחרות). רגשות האשם מגיעים מכך ש"רק אני מחבר בין אבא לאמא, הם רבים לידי, עליי, אני צריך לבחור צד, כי אחרת הם רבים. אם אבחר באבא- אמא תעלב. והפוך." זאת לא חוויה שילד יכול להתמודד איתה ולצאת ממנה בלי שריטות.

פירטתי על כך בהרחבה כי אני חושבת שחלק מהשיקול, חלק מאוד גדול עבורך- היא הילדה.

נקודה נוספת היא גורמי תמיכה- משפחה, חברים, שיכולים לסייע לך וללוות אותך, אולי להמליץ לך על אנשי מקצוע טובים קרוב אלייך (אם תרצי עזרה אוכל לנסות לאתר עבורך מישהו כזה). איש מקצוע רק בשבילך שיוכל לללוות, להדריך, לכוון, מה עושים, מתי ואיך. חשוב מאוד שתיתמכי בקרובים לך, ותשתפי אותם במה שאת חווה עד כמה שאת מסוגלת.

אשמח לדעתך.. שבוע טוב.

אלמונית יקרה,

ציינת כי אל המערכת הזוגית אשר חווית נכנסת מתוך רצון להתנסות. אמנם לא אהבת באותה המידה בה היית נאהבת אולם, בכל זאת חווית בקשר הזה תקופה טובה.
מה מונע בעדך לנקוט באותה הגישה ולהתנסות בקשר נוסף? אולי לא תהייה זו אהבה ממבט ראשון, או משיכה ממבט ראשון, אך תוכלי לאפשר לעצמך לפגוש ולהכיר חבר'ה נוספים, ומי יודע, אולי אחרי שתתני לכם הזדמנות להכיר זה את זו אולי בכל זאת משהו "ייפתח" וייווצר "קליק"?
העובדה שבקרוב לא תהיי במסגרת אקדמית אינה מעידה על כך שסיכוייך לפגוש מישהו קטנים. המזל מאיר פנים בכל מקום ובכל זמן.
טוב את עושה כאשר את מבקשת מספר טלפון כאשר מישהו מוצא חן בעינייך. כך תוכלי לנסות ולפתח קשר עם מישהו שמלכתחילה שבה את ליבך ובנוסף, זה באמת מתסכל להיות בעמדת ה"ממתינה" ולחכות שיתקשרו אלייך.
נסי לנקוט בעמדה מעט יותר "קלילה". אפשרי לעצמך לצאת, לבלות, ליהנות ו"על הדרך" להכיר מעט יותר טוב את החבר'ה להם החלטת לתת הזדמנות בכל זאת.

בהצלחה!

וחבל. אבל אולי זה אומר שיש דברים שהיא לא מוכנה לשים מאחורה ואולי לעבור איתה אירוע אירוע ולהבין מה גורם לה להיתקע בו. אם היא אדם מאמין אפשר להפנות אותה להשלכות של שמירת טינה.. בפרט בזוגיות שזה הרבה יותר פוגע.

בהצלחה

לנשים יש זיכרון פנומנלי, אל תלחם בזה, תן לה להתרפק על העבר, כנראה שזה נותן לה איזה יתרון ורווח עליך, למרות שהיא פוגעת בעיקר בעצמה !
אתה מעלה כאן עוד בעיה שמכל זבובון היא עושה פיל, גם כאן היא מזיקה קודם כל לעצמה, אבל שוב חבל על זמנך, תנסה לכוון אותה או לקנות הביתה ספרים שעוסקים בנושא, והיא תלמד לבד שזה אינו ראוי,
כאמור הנזק הוא בעיקר לעצמה, אל תגרר לשם, לפחות אתה תהייה הקול השפוי בבית, ותנסה למזער את הנזק ככל יכולתך,
אומרים שביחסים זוגיים צריך להסתכל "בזכוכית מגדלת" אבל לשני הכיוונים, כשאתה מסתכל על הדברים הטובים ,עליך להחזיק את הצד שמגדיל, וכשאתה בוחן את הדברים הפחות טובים, אז עליך להפוך צד ולהחזיק את הצד שמקטין,
כל דבר טוב שאשתך עושה תעריץ ותגדיל פי מאה, דבר לא טוב, תסתכל הפוך ותקטין לעצמך את הפגיעה,
בהצלחה

זאב יקר,

כאשר עומדים עם הפנים קדימה, להתפתחות, צמיחה וגדילה משותפת, מוטב לסובב גם הגוף, הלב והנשמה לאותו כיוון על-מנת שההתקדמות תהייה קלה יותר ולא תתעכב בשל "ניגודי אינטרסים" בין החלקים השונים.
האם פנית לזוגתך באופן פתוח וישיר ושטחת בפניה את חוסר הנוחות שלך מן ה"התחשבנות" שלה ואת העובדה ש"התחשבנות" זו פוגעת בקשר שלכם, פוגעת בך, וכפי שבני ציין, פוגעת בה?
קורה שיש חוסר הסכמה, קורה שאחד מבני-הזוג עושה משהו שעשוי להכעיס את השני, קורה שכל אחד מפני-הזוג רואה את הדברים אחרת, אולם כאשר הזוגיות מושתתת על ערכי ההכלה, הקבלה וההתחשבות, ניתן להגיע להסכמות, לסלוח, לבוא אחד לקראת השני ולצמוח יחד.
נראה כי זוגתך "משתמשת" במתנה המופלאה שקבלה, זיכרון משובח, באופן "מבוזבז". היא ממלאה אותו בנתונים שלא רק שאינם מקדמים אותה אלא כאלה אשר פוגעים בה. לפני שהיא מזכירה לך את אירועי אלף תשע מאות חפש אותי היא "נאכלת" מבפנים עם המידע הזה שהיא צוברת, צוברת על-הדרך גם כעסים ותסכולים ואז היא "שולפת" את הנתונים ה"מעובדים" בעת וויכוח ביניכם.
יקל על שניכם ובפרט עליה, באם היא תתחיל ל"השתמש" בזיכרונה על-פי "הוראות ההפעלה" הנכונות ותאגור פרטים חיוביים ומקדמים.
עליה "להפוך את המקל", כלומר, להתחיל ולתרגל את אגירת הפרטים החיוביים בחייכם, בלבד.
אם היא תצליח להתמיד בכך, כמו כל הרגל, גם זה יהפוך לטבע שני והיא תאגור פחות ופחות דברים שליליים ויותר דברים חיוביים.
לגבי העבודה שהיא מעצימה חוויות לא נעימות, כפי שכתבת " כל זבובון הופך לפיל גדול ושמן", גם כאן נדרשת עבודה עצמית. כאשר היא נתקלת במשהו המאיים עליה, במקום לראות את הסצנריו הגרוע ביותר, עליה לנסות ולראות בעיני רוחה "סוף טוב". גם זה תהליך הדורש זמן, אך אם היא תצליח ל"נצח"
את ה"סוף הרע" שהוא ברירת המחדל שלה, היא תתרגל להגיב אחרת למצבים איתם קשה לה.

דמיאן יקר,

כל עוד השקט משרה שלווה ונינוחות על שני בני-הזוג אז השקט מבורך, אולם לדבריך בת זוגתך מאבדת את השלווה והנינוחות שלה ברגעי השקט הללו.
אינטימיות נוצרת על-ידי שניים המדברים באותה שפה. אצלך האינטימיות נוצרת מהשקט או ברגעי השקט. האם שיתפת אותה בתחושותיך אלה? האם היא יודעת שהשקט עבורך הוא ה"דיבורים" עבורה?
אולי היא נלחצת ברגעי השקט האלה כי לה זה נראה כאילו אין לכם יותר על מה לדבר, שאולי משעמם לך, שאולי היא משעממת אותך, שאולי אתה לא מעריך את האינטיליגציה שלה, שאולי...מה שלא יהיה פרשנותה לשקט ביניכם אינה חיובית ולכן היא נלחצת ומנסה להפיג את השקט המאיים הזה מבחינתה בדיבורי סרק.
אני מציעה שתשתף אותה בתובנות שלך, בראייה שלך ובשלווה שלך. אני מאמינה שלאחר מכן היא תעריך את השקט ביניכם והוא ינסוך בה שלווה, בדומה לשלווה ולנינוחות שאתה חש ברגעים השקטים הללו.

כוכבית יקרה,

נראה ש"עודף המשקל" מפריע לך יותר מאשר את חושבת שהוא מפריע לבעלך. את חשה לחוצה מהנושא וכתוצאה מכך את בדיאטה, הדימוי העצמי שלך נמוך ובעקבותיו גם הביטחון העצמי שלך, כפי שציינת.
כאשר את חשה כך לגבי עצמך את גם רגישה יותר לתגובות הסביבה ובמקרה זה, בעלך. ייתכן כי הוא אינו "אומר" במבטיו שאת מלאה יותר מאשר ביום החתונה, אולם את מפרשת זאת כך כי לך זה מפריע ואת חשה שאת רואה זאת גם במבטיו.
עשי למענך את מה שאת צריכה על-מנת להרגיש טוב יותר עם עצמך ועם גופך. תוכלי לעסוק בספורט גם ללא הוצאות גדולות, למשל הליכה בסביבת מגורייך, קפיצה על חבל, כפיפות בטן, התעמלות מול הטלביזיה בתוכניות הכושר למיניהן וכד'.
כמו כן, תוכלי לפרגן לעצמך בגדים בעלויות נמוכות יותר ובאיכות לא פחותה. ישנן מספיק חנויות המציעות עסקות כאלה. אני מניחה שבעלך לא יתנגד לכך.

דנה יקרה,

נראה כי ה"ימים הטובים" של הקשר שלכם עברו. יותר נכון ומדויק יהיה לומר כי הם הסתיימו לפני כחצי שנה. ממש בתקופה בה חשת שהדברים אינם כפי שהיו בעבר.
חברך מתעדף אותך במקום פחות מכובד בסולם העדיפויות שלו, בהשוואה לעבר ובהשוואה לחברים שלו.
התנהלותו מולך מתאפיינת בחוסר חשק, חוסר כבוד, חוסר רצון ונכונות להשקיע בך ובקשר שלכם ובאופן כללי הוא משדר שהספיק לו.
זו גם הסיבה שדבריו (מסרוניו) של מכרך כה שובים את ליבך. כפי שציינת הוא באמת ממלא את החוסרים שחברך יוצר מבחינת תשומת לב, התייחסות, צורת אמירת (או כתיבת) הדברים וכד'.
כבר חצי שנה את חשה שהקשר הזה אינו מקומך יותר. כבדי את עצמך, עשי מעשה אמיץ ושימי לו סוף.
הבחור הזה, עליו את מבזבזת את זמנך, כפי שכתבת, אינו ראוי לך. המשיכי הלאה בחייך ואפשרי לעצמך לחוות מערכות יחסים אמיתיות, בוגרות ונכונות עבורך.

בהצלחה!

שבו הוא כן אומר לי שהוא אוהב אותי, ושאני אומרת לו ומעירה לו על המצב הוא בהתחלה מצחקק ואומר לי "אל תבלבלי תמוח" אבל אחרי שאני מתעצבנת ומעירה לו שוב ושוב הוא אומר לי ש הוא אוהב אותי ושזה ישתנה. למרות שכלום לא משתנה.
האם בכ"ז, אף על פי שהוא אומר לי שהוא אוהב אותי, אני צריכה לסיים את הקשר? יכול להיות שהוא בכלל משקר לי ? ובכלל, מה יכול להיות האינטרס שלו להמשיך את הקשר הזה אם הוא לא רוצה בו יותר...

המון המון תודה!

פרט שהוא לא כ"כ שולי ופשוט ברח לי מהראש... לא קיימנו יחסי מין עדיין, ואני יודעת שהוא מאוד רוצה את זה. יכול להיות שזו אחת הסיבות שמביאות אותו להתנהג ככה.. למרות שאני בכ"ז חושבת שזה לא התנהגות נכונה כי אם אני לא מוכנה לזה אז אני פשוט לא מוכנה והיחס הזה לא יגרום לי לרצות לקיים איתו יחסי מין ,אלא רק ירחיק אותי ממנו

דנה יקרה,

בנושא יחסי-המין את מקשיבה ל"אני הפנימי שלך" האומר לך שזה לא הזמן הנכון עבורך. טוב את עושה.
ההחלטות הנכונות ביותר עבורנו הן אלה הנלקחות מתוך אותה הקשבה פנימית.
ומה לגבי הקשר שלכם, מה ה"אני הפנימי שלך" מורה לך לגביו?
העובדה שפנית אלינו, לאחר תקופה מאוד ארוכה בה את חשה שהקשר הזה כבר לא "זה" מעידה על ההבנה שלך שאת ראויה ליותר מזה, את ראויה לקשר אשר מהותו דומה למה שהיה לכם בתחילתו של הקשר הזה.
אם לא נעים לך ולא טוב לך בזוגיות הזו, את לא צריכה להמתין שבן-זוגך "ישחרר" אותך. אולי הוא אוהב אותך אולם, יש לו דרכים משונות להביע את אהבתו ודאגתו אלייך...
כפי שציינתי בתגובתי הקודמת, את ראויה ליותר מזה. את ראויה לקשר שיגרום לך אושר, שבו תחושי שאת הדבר החשוב ביותר עבור בן-זוגך (ולא אחרי החבר'ה וכו') ובו תחושי מוערכת.
עשי את למען עצמך ולמען אושרך את מה שאת חשה שיהיה הדבר הנכון ביותר עבורך.

בנתיים הוא בצבא לשבועיים (לפחות), אני מקווה שאני אקח את הזמן הזה לעצמי, להתקבע על החלטה ובסופה לדבר איתו ולהבין מה קורה.
חשבתי אולי לחכות כשיגיע ואז אדבר איתו על זה, הוא כנראה יבטיח שזה ישתנה ולתת לזה סיכוי קטן לראות אם משהו באמת גרם לו לחזור בו... במידה ולא, ברור לי שזה יהיה הסוף.. מה את אומרת? לתת לזה עוד צ'אנס או שלדעתך הוא יבטיח (כמו פעם) אבל לא ישנה דבר בפועל?

דנה יקרה,

לאחר כל-כך הרבה הבטחות שהוא הבטיח לך ובמשך תקופה ארוכה כל-כך, למה את חושבת שהפעם זה יהיה שונה והוא ינהג אחרת?
אם תבחרי לתת לבן-זוגך הזדמנות נוספת את עשויה להתאכזב שוב...
אני מבינה את הקושי שאת חווה. את אוהבת, זוכרת (כמו כולנו...) בעיקר את הטוב שהיה ומאוד מקווה ש"יעבור לו" והוא יחזור להיות האיש שהיה. העניין הוא שהוא כבר מזמן לא "שם". לא משנה הסיבה, כל ישותו, התנהלותו, בחירותיו והעדפותיו "משדרות" זאת.
ייתכן כי הוא יבטיח לך, לתקופה קצרה יקיים את הבטחתו ואז יחזור ל"עצמו" כפי שהוא היום.
עם כל הקושי, אל תאפשרי לעצמך לחיות על-פי רצונותיו והעדפותיו. חיי לפי רצונותייך והעדפותייך שלך.
הוא לא האיש שיוכל לספק לך את אשר את מבקשת.
עבורך, עבור תחושת האושר שלך ותחושת העצמאות שלך, אל תוותרי על עצמך. אל תאפשרי לעצמך להיות תלויה בו וברצונו הטוב.
שימי סוף לקשר הזה, שלמעשה הסתיים זה מכבר ואפשרי לעצמך לפגוש באיש ראוי לך.

באור הרבה יותר חיובי. ובכלל, לשמוע את המשפט שאני יכולה להיות מאושרת ולמצוא מישהו אחר שראוי לי- משמח אותי- במיוחד כשחשבתי שהעובדה שהתרגלתי אליו, לזוגיות, לקשר איתו, ליחסים איתו, יקשו אלי ואפילו ימנעו ממני לעשות את הצעד הזה...

מקווה לעדכן אותך בקרוב בשינויים!
ושוב, ממש תודה על הכל!!

דנה יקרה,

אשמח "לפגוש" בך שוב, כאן בפורום וכמובן שאשמח לסייע ככל שאוכל.

מאחלת לך הצלחה בהמשך הדרך!