פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

"ב" יקרה,

אני עניתי לשתי פניות שלך (כך נראה לי) בעבר כאן בפורום.
פעם ראשונה "נפגשנו" בדצמבר ופעם שנייה בפברואר.
נראה כאילו "השלמת" עם המציאות במסגרת המשפחתית.
את מוטרדת יותר מהעובדה שאת עלולה לאבד את "טעם החיים", את הקשר הלא מזיק לכאורה שיש לך במקום עבודתך עם אחד מעמיתייך לעבודה.
הקשר הזה, גם אם הוא לא רציף, גוזל ממך הרבה אנרגיות, גם אם נראה לך שהוא ממלא אותך.
את משקיעה הרבה מאמץ להחזירו אלייך, לאחר כל פרידה כזו. הוא בתפקיד הגבר המחוזר ואת מתאימה עצמך וטורחת מאוד עד אשר הוא חוזר ל"זרועותייך" הפתוחות לקלוט אותו בחיבוק גדול.
את משקיעה את כל היכולות שלך בבחור הלא נכון ובקשר הלא נכון!
את בחרת להינשא לאישך, כבדי את בחירתך, עם כל הקושי וגם אם זה לא מושלם או לא מתקרב למושלם.
מתוך השקעתך הרבה בקשר ה"אחר" ומתוך הצלחתך להחזירו אלייך לאחר כל פרידה, שאת יוזמת אני למדה שיש לך הרבה יכולות ומיומנויות ושאת החלטית ונחושה. כשאת מחליטה את משיגה!
למענך, למען אושרך ושלוותך הנפשית, השקיעי את כל זאת בנישואייך.
היי אמיצה והתרחקי מהבחור הזה, הוא מזיק לחייך. כל עוד תחשבי שיש סיכוי, ולו הקלוש ביותר, לקשר ה"מיוחד" שנרקם ביניכם לא "תחזרי" הביתה.

הי מוניקה,
עשיתי מה שאמרת אמרתי לו שלא מתאים שנהיה בקשר שאני לא שלמה בו שאני לא מוכנה לתת מעצמי לאדם שלא נותן לי משהו משמעותי הוא כמובן חושב שאת הקשר הרציני והנחשק שהוא לא יכול לתת לי אני מימלא לא יכולה לקבל כי די ברור לו שלא נוכל להפוך את החיים ולהגרש הוא טוען שאני סתם מפילה עליו את האשמה כי מימלא אני לא יעשה כלום והוא הסכים שנישאר בקשר טוב מבלי להיות ברומנטיקה ולי כמובן כואב שהוא מוותר עלי אני לא ואה בזה אקט של אהבה מצידו.
וכואב לי שה לי אני רוצה אותו מבפנים אני מבינה את ההיגיון שאין על מה להילחם ולהתעקש אבל הלב אוהב.
הלב שבוגד בי כי ברור לי שאני צריכה להמשיך בחיים שלי ואני רוצה לנוכח העמדה שלו להמשיך ברור לי שאדם שאוהב אותי לא היה מוותר עלי כמו שברור לי שגם אם הוא היה מציע משהו הייתי בפלונטר גדול.
איך מתחזקים ? איך לא חוזרים ? איך אני לא הולכת לשם שוב אני מרגישה שזה חזק מימני

"ב" יקרה,

רק המעיז מצליח!
כל הכבוד לך על האומץ והכוחות ש"אספת" לצורך ביצוע משימה לא פשוטה עבורך.
כל הכבוד לך על כך שלקחת את ההחלטה הנכונה, גייסת את אומץ ליבך ותעוזתך, התגברת על הרגשות שאת חשה כלפיו ועל הרצון העז להיות איתו בקשר עמוק ורגשי ו"הענקת פטור" לבחור מהקשר, והפעם, מתוך הבנה שזה הדבר הנכון ביותר עבורך, ולא על רקע מריבה "שגרתית" נוספת.
גם אם כרגע מאוד קשה לך, זה בוודאות המעשה הנכון, וטוב שאת מודעת לכך ושלמה עם הרעיון והעשייה. הקושי שלך נובע מהמאבק בין הרגשות שלך לבין ההיגיון, בדיוק כפי שכתבת.
כמו שאני רואה זאת, לקחת החלטה, גייסת את כוח הרצון שלך (שהוא אחד "ממנועי הטורבו" המשמעותיים ביותר שיש ברשותנו) ופעלת בהחלטיות ובנחישות ועשית זאת!
זה היה השלב ראשון.
עתה יש לעבור לשלב השני, שלב ה"גמילה" וכפי שכתבת "איך מתחזקים ? איך לא חוזרים ? איך אני לא הולכת לשם שוב אני מרגישה שזה חזק מימני".
כדי ל"עמוד" בכך הפעם ולמרות הרצון, הגעגועים והרגשות העזים לא לחזור לקשר ההרסני וה"שואב" הזה, עלייך לעסוק בעשייה, אשר ראשיתה בתכנון הצעדים אשר את עומדת "לצעוד".
שימי את משפחתך בראש סדר העדיפויות שלך וחשבי כיצד את מעלה את משפחתך על דרך המלך, על המסלול הנכון למשפחה מתפקדת, כאשר כל אחד מכם ייקח חלק בהתנהלות התקינה והשוטפת של המשפחה.
עלייך לרתום את יכולותייך, את כוחותייך הנפשיים ואת כוח הרצון החזק שלך ולהתחיל לתכנן ולפעול מייד באופן ממוקד, בנחישות, בעקביות ובהתמדה.
התמקדי בקיים ובדברים ש"שיש" ולא ב"אין" ובדברים שאין ביכולתך לשנות.
עשייה מקדמת וממוקדת כובשת את הפחד, מרגיעה מחרדות ואינה מותירה זמן למחשבות שליליות.

בהצלחה!

אשמח באם תחליטי לשתף אותנו בפורום לגבי התהליך החשוב הזה.
כמו כן, אשמח להיות לך לעזר.

מוניקה שלום רב,


תודה רבה על תשובתך הכל כך נכונה.
אז ככה אני מודה בשבת כתבתי לו מייל שהייתי רוצה שנישמור על קשר חברי ושזה לא יגמר בכעס ושאני לא אוכל להסכים למה שהיה בעבר ושאני מרגישה שלמרות שהוא אמר שהוא מסכים לכך הוא מיתרחק.
הוא ענה לי למייל שהוא הסכים וכיבד את רצונותיי ושהוא חשב שאני חשבתי שזה שוב ניגמר לא יפה, וגם שמתאים לו לשמור על קשר חברי בלי כל הדברים שבאתי לעבודה דיברנו ושוב הוא לא נותן לי לדבר ורק רוצה לדבר זה ניסחף למריבה ואני אמרתי לו שמה היה לו לחפש אצלי כניראה רק דבר אחד והוא כועס ולא רוצה לדבר איתי ומאז ברוגז זה כל פעם קורה שזה ניגמר ככה איתו וזה מקשה עליי מאוד בעיקר שאני רואה אותו כל יום .
שלחתי הודעה הים שאולי אפשר גם יפה ושחבל כל הזמן במריבות .
מה אני עושה קשה לי מודה והטעיות מתחילות

"ב" יקרה,

ראשית, אני שמחה שבחרת לשתף אותנו בפורום שוב.
תודה.
מעז יצא מתוק למרות שכרגע יש לך טעם מר... אולי יהיה יותר טוב עבורך ה"ברוגז" הזה, אולי יהיה לך קל יותר להתמודד עם המצב החדש.
הפעם, בניגוד לכל הפעמים הקודמות, אני מציעה שלא תנסי ליצור עימו קשר. כתבת לו מייל, הבהרת את כוונותייך וניסית לשתף אותו בתחושותייך (ולא כ"כ הצלחת... הוא לא אפשר לך לדבר). כעת "קחי" קצת זמן לעצמך, להתחזק, בלעדיו.
ובזמן הזה...נסי לעשות למען ביתך. ככל שתעשי צעדים לכיוון המשפחה שלך ולמענה, תתרחקי מהבחור הזה, גם במחשבות וגם ברגשות.

טלי יקרה,

מידת ההתייעצות בזוגיות נקבעת על דעתם של שני בני-הזוג בלבד.
אין לכך כללים וחוקים ברורים. כל זוג מחליט מה נכון עבורו, עד כמה כל אחד מבני-הזוג "עצמאי" ועל איזה "תחומים" כל אחד מבני-הזוג אחראי.
לעניין חצי חפיסת השוקולד... האם הסברת לו כי הבאת את השוקולד לאימך במטרה להרחיק את הפיתוי מביתך?
לא שווה להפוך עניין כה פעוט ל"פיל". עצרי את כדור השלג ושימי לזה סוף.
בעלך פגוע וכעוס ולכן תגובותיו ודבריו "יוצאים" מהרגש ולא מהראש.
גם אם לא ברור לך בדיוק ממה הוא נפגע ועל מה הוא כועס וגם אם את לא מבינה על מה כל המהומה, כבדי את רגשותיו.
העובדה שבעלך בחר לשתף אותך בעלבונו ובכעסו רק לאחר שיצאתם מבית אימך מעידה על כך שהוא רגיש, לעצמו ולזולת. הוא לא רצה להעמיד אותך או את אימך במצב לא נעים.
עלייך להביא בחשבון שלבעלך חשובים השיתוף והתכנון המשותף. הוא לא אוהב להיות מופתע או לעמוד בפני מצב נתון שאין באפשרותו לשנות.
להבא שתפי אותו בכוונותייך, בתוכניותייך ובמחשבותייך יותר.

חשוב לי להוסיף כי בן זוגי הלך בעבר מספר פעמים לסקסולוג,
אשר אמר לו שהוא סובל מחרדת ביצוע עקב טראומה של פרידה קשה
והמליץ לו כפתרון זמני לכדורים,
בנוסף אמר לו שכשאשר יתחיל קשר אמין ואוהב (כמו במקרה שלנו, אני מקווה)
הבעיה אמורה להפתר...

ענת יקרה,

נראה שיצרתם יחד זוגיות יפה ובריאה המבוססת על אהבה, שיתוף, פתיחות, כנות, יושר וחברות והמכילה קירבה נפשית ואינטימיות פיסית. בנוסף, ציינת כי יש לכם ביטחון בקשר, כלומר הקשר שלכם מבוסס גם על אמון ונאמנות ומאפשר לכל אחד מכם להיות מי שהוא באמת, ללא צורך במסכות.
יישר כוח!!
בן-זוגך התאהב בעבר, בהיותו גבר צעיר, בסביבות גיל 23. הייתה זו אהבה נכזבת לאחר קשר ארוך בן חמש שנים. אני לא יודעת אם הייתה זו האהבה הראשונה שלו או שאולי לאחר פרק זמן כה ארוך הוא ראה עצמו חי את כל חייו לצידה של ההיא שעזבה אותו. בכל אופן, הוא נפגע מאוד מהפרידה ואף ייתכן כי העזיבה שלה פגעה בביטחונו העצמי. עצמת הפגיעה הזו מצאה את ביטויה בתפקודו המיני.
ואז...הוא פגש בך. את התיקון שלו.
הוא אוהב אותך אהבה גדולה, בוטח בך ובקשר היפה שיצרתם יחד ואף רואה את עתידכם יחד. הוא הזמין אותך לבוא לגור עימו ולחלוק עימו בכל.
בזכותך הוא גילה את הפן היפה של הזוגיות, זוגיות עם עתיד ועצמה.
לאור התוספת החשובה שלך לגבי דברי הסקסולוג, אני מאמינה שהדברים יסתדרו מאליהם.
הצלחת ל"רפא" את הצלקת הנפשית שלו כך שהוא נפתח מחדש לאהבה ונותן בך אמון מלא, אני מאמינה שהזמן יעשה את שלו גם בפן הפיסי.

קודם כל אני רוצה להודות לשתיכן על ההתיחסות והתגובה הזריזה

בנוגע לכדורים, הוא אכן משתמש בהם לסירוגין
למרות שאני מעדיפה שלא,
אני מעדיפה שנתמקד באינטימיות מגע
ולחכות עם נסיונות חדירה עד להרגשה יותר בטוחה מצידו
אנחנו מדברים ביננו פתוח במיטה, ואין מחסומים
כל אחד אומר מה הוא אוהב ומה עושה לו טוב כך שבתחום התקשורת המינית לפחות
אינני חושבת שקיימת בעיה

החשש שלי מתעורר, ואולי בצורה פרנואידית וחסרת טעם- ולכן אני פניתי אליכן
הוא מהספק שאולי נותרו לו רגשות לו פתורים אליה
או תחושת החמצה, כיוון שהיא נישאה לפני כשנה

למרות שבעבר ניסיתי להעלות את הנושא, הוא לא העלה התנגדות לדבר על מה שהיה
רק אמר שהם היו ילדים, וזו היתה אהבה ראשונה שנגמרה מזמן
ושהוא רואה איתי עתיד, ובהחלט רואה את הקשר מוביל לחתונה.

אני רק מציינת שבבסיס אישיותי, אני נוטה להיות קצת חרדתית, ןדאגנית.
רוצה לדעת שאין אצלן משקעים מהעבר, או רגשות שלא שחרר שגורמים לעכבות במיטה.
אני מפחדת שלא יהיה מוכן להודות בזה לעצמו ואף לא מול פסיכולוג.
אשמח ללכת איתו לכל טיפול מיני שהוא.. במידה והבעיה נעוצה בנו, ולא בעניינים שלו.

מוסיפה ומציינת שלא קיימות בעיות משיכה אינטימיות או תקשורת.

מעט אבודה ומודאגת,
שוב מודה לכם על תשומת הלב !

ענת יקרה, אני מבינה שאת מתמקדת בחשש שלך יותר בתחום הרגשי - שמא נותר בו איזה רגש כלפי האקסית המיתולוגית.
סביר מאוד שאם החרדה והדאגה שלך יישארו - הן עצמן יהוו מחסום והפרעה להתפתחות הקשר. כמו ציפייה שמגשימה את עצמה. (ציפייה שיקרה משהו לא טוב).
מצד שני, כל עוד יש בעייתיות בתפקוד המיני - את מחפשת לעצמך הסבר הגיוני לכך - קשה לנו כבני אדם לחיות עם תופעה מסויימת מבלי לנסות להסביר אותה לעצמנו...
ואנו מחפשים את ההסברים במידע שעומד לרשותנו. על משקל - מחפשים מתחת לפנס שדולק...
כרגע "הפנס דולק ומאיר" את הטראומה שהוא עבר ושם את מחפשת את ההסברים.
אבל לדעתי חשוב יותר להתרכז עכשו בבניית היחסים שלכם. לפי תיאורך - התקשורת המינית היא טובה. אני מקווה שאמנם כך הוא, וכי הוא לא מסתיר מפנייך רצונות ופנטזיות מחשש שמא לא תאהבי אותן או תהיי ביקורתית כלפיו. כאן, למשל, אם את תהיי חופשייה לשתף אותו ברצונות ייחודיים שלך, בפנטזיות יוצאות דופן שלך - זה יכול לעודד אותו להיות פתוח איתך, במידה ויש לו בעייה עם פתיחות מסוג זה.
לגבי שאר התחומים, מה שחשוב ביחסים מעבר לכימייה ולתחומי עניין ומטרות משותפות, זה לבחון עד כמה כל אחד מכם מסוגל לספק את הצרכים הרגשיים של השני. למשל אם את זקוקה למחוות של אהבה, מחמאות, המון חום: עד כמה הוא מסוגל לתת לך את אלה. האם הוא זקוק לאותם דברים? לשיתוף? להערכה? לעצמאות? אני מונה מספר דברים שאת יכולה להיעזר בהם ולענות לעצמך על השאלה הזאת.
אני מאמינה שלאורך זמן, אם כל אחד מעניק לשני כמה שיותר מן הצרכים הרגשיים הייחודיים שלו - האהבה מעמיקה יותר ויותר. ולהיפך...
אני מקווה שאת מבינה שמה שאני מציעה לך הוא להתרכז בבנייה של היחסים ולא לדאוג לגבי העבר...
בהצלחה!!!

בן זוגי לוקח לסירוגין כדורים לשיפור זקפה הנרשמו לו ע"י סקסולוג

אנחנו תמיד מדברים על זה לפני ומחליטים יחד באם יקח את הכדור או לא,
כיוון שבכל זאת יש שני צדדים בסיפור של יחסי מין.. וצריך להיות מתואמים ששנינו עם חשק באותו לילה..

הייתה פעם אחת לפני כמה חודשים,תוך כדי המגע.. אשר חששתי שבן זוגי לקח את הכדור,שאלתי אותו על כך, והוא טען שלא.
משם התפתח וויכוח סוער וארוך,
הריב היה קשה וכמעט נגמר בפרידה. (מצידו)
אני חיבת לציין שעד היום אני בטוחה במאת האחוזים שהוא אכן לקח את הכדור אותו יום.

מאז אותו יום אשר התפייסנו וסגרנו את העניין כמו שהוא (נשאר מעט פתוח )
עברו מספר חודשים..
ואתמול היה בי עוד פעם חשש שהוא לקח את הכדור, שאלתי אותו לכך. והוא אמר שלא.

אני רק מציינת שאין לו סיבה לחשוש "להודיע " לי או להודות אם אכן לקח.
אני לא טיפוס מאיים או עויין, ומעולם לא התרגזתי אם לקח..

היות ואני מודעת לרגישות הגדולה בעניין
והסיטואציה הקודמת כמעט הביאה אותנו למצב של פרידה,
הוא מתגונן מאוד ובעימות הקודם התעקש בתוקף שאין לי אמון בו.

אתמול לא רציתי להגיע לאותו מצב, לכן לא העליתי את השאלה בשנית.
איך עליי להתמודד? במידה ותהיה פעם נוספת עם ספק?
הנושא רגיש, מדובר בבטחון שלו, בגבריות שלו, אינני רוצה לפגוע בזה
מצד שני, כשאני שואלת אותו שאלה, אני מצפה לכנות מוחלטת
אין לי אפשרות להוכיח "עובדתית" שהוא לא אמר לי את האמת,
ואינני יודעת כיצד להתנהל .......

מחכה לעצה, הדרכה.............. בבקשה.....

תודה רבה

ענת היקרה, מבחינתו - לאור כל מה שכתבת - הוא מאוד טרוד ומודאג לגבי הגבריות שלו בכל השנים האחרונות וברור שהוא מאוד רגיש לכל ניואנס ולכל הערה בנידון.
כאשר את שואלת אותו האם לקח את הכדור - והוא מוצא עצמו מתגונן - אין ספק שלא נוח לו עם עצמו. ודאי היה מעדיף שאת תחשבי שכאשר יש לו זיקפה מתמשכת - זה לא בזכות הכדור. ולדעתי כאשר את שואלת אותו זה מופיע לו כאילו את מטילה ספק ביכולתו הטבעית להגיע לזיקפה. כאילו אינך מאמינה בו (ובאבר המין שלו...)

את מדברת על העיקרון של כנות מוחלטת.

אני חושבת שבהיבט הזה עדיף שלא תהיה כנות מוחלטת. עדיף שהוא זה שיגיד לך ביוזמתו (אם הוא רוצה) האם לקח כדור או לא.
לדעתי עדיף להשאיר את זה בתור נושא שיש בו זכות לפרטיות. לפעמים עודף אינטימיות הוא מזיק ורצוי לשמור על קצת מסתורין ואי וודאות ביחסים, כדי למנוע הפיכתכם ל"כמו אחים".

אני חושבת שעלייך להשאיר את כל האישיו הזה על אחריותו ובטיפולו. הוא כבר יעשה את ההחלטה מתי להתייעץ איתך או להיעזר בך.

מה שאני מציעה לך זה אך ורק להתפעל מן הביצועים שלו! כלומר אם יש לו זיקפה טובה וממושכת, להראות שזה משמח אותך, כאישה, כפרטנרית. ולא צריך לשנות לך אם זה כתוצאה מלקיחת כדור או לא.

אני מבינה שחשוב לך לדעת האם הוא מתחיל להשתקם ולהסתדר ללא הכדורים. אבל עובדה שזה מלחיץ אותו, וההתעקשות שלך לדעת עלולה להרוס לו את תהליך השיקום.

אני מציעה לך שכל פעם שעולה לך השאלה או הדאגה הזאת - תשחררי אותה. זאת בעייה שלך, דאגה שלך, ואל תפילי אותה עליו.
את יכולה לסגל לך תגובה פנימית למשל כאשר עולה הדאגה הזאת, על מנת לסלק אותה, כמו: "זה מסרס אותו" או : "שאלה מיותרת"

אני יודעת שזה סותר את רצונך לדעת מה מצבו האמיתי ואת רצונך בכנות. אבל לדעתי להעביר אליו את האחריות זה מאוד חשוב. הוא צריך לנהל את עצמו ואת הזיקפה שלו - בלי לתת לך דין וחשבון...

האם את רואה את ההגיון בעצה הזאת?
מעבר לכך, אם את מסכימה איתי, אני מציעה עוד משהו: להגיד לו בהקדם שחשבת על כך והגעת למסקנה שזה לא באמת עניינך, ושירגיש חופשי לשתף אותך או לא - איך שמתאים לו.
כי אם לא תבהירי ששינית את דעתך - הוא ימשיך להיות במתח מיותר סביב הנושא ויחשוש שמא את תשאלי אותו מידי פעם, כמו בעבר.


בהצלחה, וכמובן אשמח לשמוע מה דעתך על ההצעה שלי. דורית

גברת,

תתאפסי על עצמך- לפני שאת פוגעת בבעלך ועושה משהו בזוי ושפל .
תחשבי עליו ולא עלייך . את התחתנת איתו א תמחוייבת לו - את רוצה לבגוד . תעזבי אותו ואז את חופשייה...........

את מרוקנת -תמלאי את עצמך ... תנסי לשדרג את מערכת הזוגית שלך.....
תעשי עם החיים שלך משהו........

קים יקרה,

ציינת שאתם בזוגיות למעלה משש שנים. לא ציינת בת כמה את, אך אני מניחה שאת צעירה (בסביבות השלושים, אולי אף פחות). הכרת את בעלך כאשר הייתם צעירים גדלתם והתבגרתם יחד. עברתם שינויים יחד, התפתחתם יחד וליוויתם זה את זו לאורך פרק זמן לא מבוטל.
אישך אוהב אותך, הוא אדם מקסים והאינטימיות הפיסית שלכם מצוינת.
מדברייך עולה כי האינטימיות הנפשית נשחקה ולכן אבד לך ה"ניצוץ" בקשר הזה.
במקום ל"הילחם" על הזוגיות שלך את מחפשת את החלק החסר ב"שדות זרים".
אני מסכימה עם מירי, אל תתפתי למה שנראה לך כרגע כפתרון לחוסר בריגוש. לא רק שתתחרטי לאחר מכן, התחושות הקשות שילוו אותך יגרמו לך לתחושת ריקנות אף גדולה מזו שאת חשה היום, וכל זה בנוסף לכך שתעשי מעשה שלא ייעשה ותפגעי בבעלך באופן שאולי יסתום את הגולל על נישואיכם.
האם בעלך מודע לתחושותייך? האם הוא מודע לכך שחסר לך משהו בקשר ביניכם, משהו שהיה שם ונשחק?
במידה ולא, נסי לשתף אותו. כנות, שיתוף ופתיחות יחזקו את האינטימיות הנפשית שלכם והקרבה תחל לחזור ולקנן ביניכם.
במידה ובעלך מודע לכך ושותף לתחושותייך (למרות שמדברייך אני מתרשמת שהוא לא חש כמוך), תוכלו לפנות לאיש מקצוע כדוגמת מאמן לזוגיות או יועץ זוגי.
באשר לחברך לעבודה, אני מציעה לך להתרחק ממנו עד כמה שאפשר ובהקדם. אם מתאפשר לך לעבוד מול מישהו מקביל אליו עדיף.
הסבירי לבחור הזה שהקשר שלכם קבל "תפנית" לא מבורכת מבחינתך ולטובת שיניכם עדיף להתרחק קצת.

נליכ יקרה,

כאשר קראתי את דברייך קבלתי תחושה של לחץ ומתח. הצלחת להעביר את התחושות המלוות אותך אפילו בהקלדת פנייתך. הדרך בה בחרת לכתוב את הדברים, באופן רצוף, מתחילת דברייך ועד סופם, ללא פסקאות ואף ללא מרווחים, לעיתים גם לא בין המילים, ממש כאילו לא נשמת בזמן הקלדת הפנייה...
דבר נוסף שעלה באופן מהותי הוא הרצון העז הטמון בך, הרצון למצוא שלווה לנפשך וכמובן למצוא את השותף לחיים, בן-הזוג הנכון עבורך.
תחושת השלווה נובעת מהערכה עצמית (חיובית) הנשענת על ה"עצמי" שלך, (ולא על מה שאנשים אחרים אומרים או על הצלחות ו/או כישלונות ש"נאספו" לאורך הדרך), על אמונה עצמית, וביטחון עצמי.
כאשר תהיי ב"מקום" בו תעריכי את עצמך, תאמיני בעצמך ותפעלי מתוך האמת שלך בלבד, תחושי שלמה עם עצמך, או כדברייך משוחררת וקלילה.
ציינת שבעבר עברת מגוון טיפולים.
אני מאמינה שהכול תמיד ניתן לשינוי, הכול תלוי בנו בלבד, וההווה הוא הזמן הנכון ביותר!
מאחר ולא ציינת שאובחנה אצלך הפרעה (למשל קשב וריכוז) או בעיה בריאותית אחרת, אני יוצאת מנקודת הנחה שהכול תקין. אם כך, הכול תלוי בך!
כוח הרצון הינו כוח אדיר ולך, כפי שהתרשמתי, יש רצון גדול מאוד לשנות דברים בחייך.
כדי שטיפול מכל סוג שהוא יצליח הוא צריך לטפל בשורש ה"מחלה" ולא בתסמינים. כמו כן, על הטיפול ל"לוות" את המטופל כברת דרך במציאות חייו, עד אשר המטופל חש מספיק ביטחון כדי להמשיך לבד באופן בו למד שעליו להתנהל, בדומה לתינוק הלומד ללכת אשר עוזב את ידה של אימו רק כאשר הוא מרגיש ביטחון בעצמו.
אני מציעה שתבדקי מספר אלטרנטיבות של טיפול/אימון אישי.
טיפול/אימון אישי אשר מהותו להביאך ל"למקום" אשר בו תהיי מודעת ליכולותייך, לכישורייך ולמיומנויותייך. כאשר תדעי מהן עוצמותייך תחושי הערכה עצמית גבוהה יותר, תחושי ביטחון ואמונה בעצמך.
כמו כן, על הטיפול אשר תבחרי, לעזור לך להתמקד ברצונותייך ובצרכייך האמיתיים. כאשר תתנהלי על-פיהם בלבד (!) תחושי שלמות אישית. כפי שציינתי בתחילת דבריי התחושה הזו תגרום להורדת מפלס הלחץ והמתח ותוכלי להיות קלילה ו"זורמת".
כאשר תחושי (באמת תחושי, מהקרביים) רוגע, שלמות, ביטחון ואמונה בעצמך, תשדרי זאת לסביבתך. אנשים אוהבים להיות בקרבת אנשים אשר מתנהלים מתוך תחושת ביטחון ושלמות אישית.
אני מאמינה שאז גם יקל עלייך למצוא את בן-הזוג הנכון ביותר עבורך.

מוניקה שלום,אני מודה מאוד על תגובתך, ואת צדקת לגבי אבחנתך לגבי הADD אני כן סובלת מADD ולזה יש גם את ההשפעה שלו, אבל עדיין יש מלא אנשים עם הבעיה שמצחילים להשיג זוגיות. אנימודה לך על החיזוק. היתי גם בהמון טיפולים אלטרנטיביים וגם טיפול קבוצתי שמאוד עזר לי אבל שהוא נגמר ולא יחזור. אני לא יכולה להרשות לעצמי כרגע טיפול פסיכולוגי כלכלית. היתי בעבר גם באימונים שונים...ולצערי אומר לך בלי כל כוונה לפגוע בך בשום צורה! אני לא מאמינה באימונים....ולא מאמינה יותר ברפואה אלטרנטיבית...באמת שאין בכוונתי לפגוע בך אבל באמת שעברתי הרבה ואני חושבת שאדם שמטפל צריך ללמוד באופן מסודר פסיכולוגיה ורק אז יש לו הרשאה לטפל .....לצערי היום זה לא כך ואני לא בעד מאחר ואני יודעת שזה עלול להזיק יותר מאמאשר להועיל, ברוב המיקרים. לכן פניתי לדורית וניראה לי שאף הזכרתי אותה בהודעה. יש הרבה מידע שלא סיפרתי....ניסיתי המון דברים, גם תרופות. זה עזר רק לזמן קצר ואז כבר לא. אולי אני שוגה בכתיבתי בפורום בתקווה לקבל תשובה פרקטית, אני מאמינה שכרגע בשלב זה של חיי אני צריכה עיצות פרקטיות ולא ריגשיות יותר מידי. אני לא חושבת שיש אדם שאוהב את עצמו באמת ומנסיוני ראיתי מלא אנשים כריזמתיים ועם יכולת חברתית גבוהה שעדיין תמיד יש להם מה לשנוא בעצמם או קשיים או חרדות, או דכאון....לכל אחד יש את השריטות שלו ועובדה שעדיין אנשים כאלו נמצאים בזוגיות, כך שלדעתי ה"קלישאה" לאהוב את עצמך ואז הכל יסתדר כבר לא נכונה, אני חושבת שזה עיניין של משחק פוליטקה, שלא הצלחתי לאמץ ולסגל לעצמי, זו יכולת שלצערי לא יכולתי לאמץ כי גדלתי בסביבה מסוימת והיתי מבודדת מהחברה שנים רבות, אני כניראה לא אמצא את התשובה הזו בפורום בכזו פשטות והשלתי את עצמי שכן....אני מקווה שזה לא נשמע כועס כי זה לא באמת כך,בכתב לפעמים אנשים נותנים פרשנות כזו או אחרת

מ היקרה,
אני נאלצת להסכים איתך שמה שאת מבקשת מאיתנו כאן הוא באמת לא מציאותי. שניתן לך כאן עצות יישומיות - כאשר כל כך הרבה דברים שניסית כבר בעבר - עזרו במעט בלבד ולא החזיקו מעמד זמן רב.
ההשתוקקות החזקה לדבר מסויים שאינו בידינו גורמת להרבה סבל, והדרך הבודהיסטית מאמנת אותנו להניח להשתוקקות הזו, להרפות, לוותר, וליהנות או פשוט רק להיות עם מה שיש עכשו בידנו.
אני יכולה להציע לך להקשיב להרצאותיו המופלאות של פרופ' יעקב רז אשר מביא את עיקרי הבודהיזם בצורה מאלפת בהרצאות מוקלטות (תמצאי את הלינק באתר פסיכודהרמה).
מעבר לכך, אין לי לצערי משהו קונקרטי שאוכל להציע לך מבלי לפגוש אותך פנים אל פנים ולהכירך יותר לעומק.
בהצלחה!!!

מ. יקרה,

קראתי את תגובתך וחשוב לי לציין שאני מכבדת את דעתך ואת תובנותייך ובוודאי לאחר שהתנסית במגוון כה רב של טיפולים.
יחד עם זאת חשוב לי להדגיש בפנייך, כפי שאני מדגישה בפני כל אחד ממתאמניי בתחילת כל אימון, שהאחריות על תוצאות ותוצרי האימון הם בידי המתאמן בלבד ואני מניחה שכך לגבי כל טיפול אחר.
העובדה שחלק מהטיפולים היו לך לעזר רק בתקופה בה השתתפת בטיפול, אישי או קבוצתי, מעידה על כך שאת ממתינה לישועה חיצונית ונשענת עליה כאשר את בתהליך, אולם, אינך לוקחת אחריות על חייך.
הטיפול יכול להקנות כלים ומיומנויות אך את היא זו שאחראית "לקחת" איתך לחייך את התובנות שקבלת בטיפול וליישם אותן בחייך.
הפורום לא יכול להוות תחליף לטיפול, יחד עם זאת, היו לא מעט פונים שלאחר שרשור של פניות ותגובות לקחו אחריות על חייהם, עשו שינוי משמעותי ושתפו אותנו.
אני מסכימה איתך, שאין מושלם ולכל אחד יש את השריטה שלו, כפי שקראת לזה, אולם, כאשר תלמדי לקבל את עצמך עם השריטות שלך, לאהוב את עצמך ולאפשר לעצמך להיות מי שאת וגם לקחת אחריות על חייך, רק אז הדברים יכולים להתחיל ולהסתדר. גם אז, כאשר חייך יעלו על המסלול הנכון ויתחילו לנוע בכיוון הרצוי לך, הדרך לא תהייה שוגה בשושנים. מידי פעם יהיו "בורות" ו"מהמורות".
את היא זו שתצטרך להשתמש בכלים ובמיומנויות שרכשת לאורך הדרך כדי להחזיר את עצמך למסלול המתאים והנכון לך, ותוכלי לעשות זאת רק אם תאמיני בעצמך.
לכן, אני שבה ומפצירה בך, האמיני בעצמך, הכול תלוי בך, קחי אחריות על חייך.

דניאל יקרה, נדמה לי שכל מי שקורא את דברייך מתרשם (וקצת מן המשתתפים אף כתבו לך) שנכנסת כאן למערכת יחסים שממש משתקת אותך ו"מסרסת" אותך. אין לך את החופש להגיד ולהתריע לגבי דברים שמפריעים לך כי את פוחדת שהוא יעזוב אותך.
אבל מה הטעם בזוגיות שזאת האיכות שלה? שהוא עושה בה דברים שרירותיים ואין לך את האומץ הבסיסי להגיד מה את מרגישה?
יתכן והדרך בה הבעת בעבר את הדברים שמפריעים לך לא היתה אפקטיבית והשיגה את ההיפך - יצרה אצלו המון התנגדות וכעסים שאת מתערבת לו בחיים.
יש דרכים להביע את צרכייך ואת מחשבותייך שאולי יותר מתאימות ואולי כדאי לך ללמוד אותן בעזרת ייעוץ מקצועי. מצד אחד להיות יותר אסרטיבית, להביע את עצמך, אבל לעשות זאת בצורה שאינה מתקיפה ואינה מאשימה.

דבר נוסף:
הציפייה שלך שכאן בפורום ניתן לך תשובה מהימנה, כמו למשל:
אם הוא שם קוד זה סימן שהוא רוצה לשוחח איתה בלי שתוכלי לראות זאת!
ברור שלא נוכל לתת לך תשובות מסוג זה.
מה שאני יכולה לומר לך שמכיוון שהיחסים שלכם גורמים לך לכל כך הרבה ספקות, סימני שאלה, וכאבי לב, אז כדאי לך לשקול האם נכון עבורך להישאר ביחסים האלו: או לעשות משהו דראסטי כדי לתקן אותם בעזרת ייעוץ זוגי, או לשמור על עצמך ולעזוב כי את נהרסת מכך.

נקודה אחרונה, אבל הכי חשובה!
חשוב לי להצביע על כך שבעצם כל השאלות והפניות שלך חוזרות על עצמן בווריאציות שונות. אולי הפנמת משהו מכל ההתכתבות הזאת אבל אין לכך ביטוי בפניות שלך.
האם גם מכך את מפחדת? להתחיל להתבונן פנימה ולתת לעצמך תשובות?
כדאי שתיקחי אחריות על חייך. במקום לפנות אלינו ולצפות בפאסיביות לתשובות - עשי שינוי בחיים שלך.
זה כאילו שכל עוד את מתלוננת עליו, עצם התלונה מספקת אותך, ופוטרת אותך מלעשות משהו.
אני מציעה שתפסיקי להתלונן עליו ותקחי במקום זה אחריות על החיים שלך.
מקווה שהבנת את הכוונה ושזה יחזק אותך!
בהצלחה!

דניאל היקרה,
האסימון שלך עוד יפול -כך אני מאמינה.

את עדיין לא חזקה מספיק - את עדיין פוחדת ,לא מתמודדת ומנסה להשליך את הבעיות שלך שמישהו אחר לכאורה יפתור לך אותם. אבל גם יגידו לך תעזבי אותו -זה לא יעזור
הדבר הזה צריך לבוא ממך. אני כל כך מבינה אותך -אבל מצד שני -את חייבת לאזור כוחות
ואם את לא מסוגלת לבד לכי לייעוץ ותעזרי. את חייבת להיות חזקה.
שימי לב - באיזה יסורים לבטים את עוברת מהפחד הזה - האם זה מה שאת רוצה מהזוגיות שלך ? הפאסיבות הזאת? כל הזמן את מפחדת מהתגובות שלו - ממה שהוא יחשוב .
אולי תשאלי את עצמך מה את רוצה, איפה את נמצאת בזוגיות הזאת (אני כותבת לך את אותם דברים כי אני מאמינה שבסוף זה יחדור אלייך שתיהי בשלה -אבל את חייבת לעזור לעצמך )

שוב אני כותבת - כל כך הרבה סבל כל כך הרבה יסורים - את עדיין רווקה לא נשואה -תעשי חושבים מה את רוצה ....את רוצה להיות עם ילדים בקשר כזה - האם לא מגיע לך קשר יותר מחייב , שבו את יודעת מה מעמדך ושאין אחת נוספת שנושפת בעורפך. קשר שבו אם משהו מפריע לך - את יכולה לקום ולומר ושבן הזוג השני יקשיב ויתחשב ברגשות שלך?
תחשבי על כל זה.
אבל מעבר לזה גם את צריכה להשתנות.
הרבה מהדברים שהגברים עושים כי זה כי אנחנו הנשים מאפשרות להן (או להפך) -
ובקול שלך אמור להשמע והעמידה והדרישות שלך והצפיות שלך - אמורים להשמע בכל מערכת זוגית שתיהי...

יש קוד לנייד - האם בן זוגך עובד בשב"כ במשטרה חשאית ?

תיהי אמיצה.

דרך צלחה. תעדכני אותנו נשמח לדעת שהתקדמת ....ועשית משהו לעצמך ....

תודה רבה על התגובות... משוםמה נשמע שקל יותר לתת עצות...
כאדם אני מאוד דומיננטית ומאוד אומרת את דעותיי.
הבעיה כאן שאיןן לי הוכחה חד משמעית , אם היתה הייתי אני קמה והולכת בלי להתייעץ.
המייךים והסמסים הם חשודים אבל לא בפירוש אומרים משהו , מעבר לכך שהיא חשובה לו .
הפחד השלי היאא שאולי אני מגזימה בחשיבות שלה בחיים שלו , ושאם אעזזוב לפני שאדע אולי הפסדתי אותו .
אין לי הוכחה חד משמעיתוהלוואי והיתה ... כמובן שכשהוא כותה לה שמתגעגע לזמן איכות יחד... ושהיא עונה שיש נקודות שגם היא נזכרת בהם .. בשיחות ובמפגשים זה מאוד לא נעים לעין ומחשיד בטירוף..
אני פלשתי למרחב הפרטיות שלו האם זה לגיטמי? לכעוס על משהו שלא הייתי אמורה לראות?
הרי לכול אדם מגיעה פרטיות אולי אם הייתי פחות חשדנית באופי לא הייתי עושה כך...
ואני בטוןחה שכשאפתח את זה איתו הוא יכעס שחיטטתי...

תיראי אני לא מכירה אותך ולא מקצועית אני באה ממקום של אישה נשואה שהייתה בקשר עם גבר נשוי אין עשן בלי אש זה בהחלט מחשיד שהוא סוגר את הנייד וכל מה שסיפרת על הקשר שהיה לו עם החורה זה לא מקובל בכלל מה רוה לך? תתעוררי מה את רוצה לחיות בהתעלמות ובסוף להיפגע אל תקומי ותעזבי לכי אליו תפתחי שיחה רצינית תגידי לו כל מה שאת חושבת ושאת מצפה לשקיפות מלאה ואם הוא לא מוכן אז שיפסיד אותך אני לא חושבת שאת מפסידה אם מישהו לא מוכן לתת לך עד הסוף .
יש מצב שהקשר בנייהם היה רק ריגשי ללא מגע גם לי היה קשר כזה אני יכולה לאמר מהצד של אישה שקיימה קשר ריגשי עם גבר זה אף פעם לא קורה סתם תמיד יש סיבות שטמונות בזוגיות ושגם קשר ריגשי זה דבר חזק אז לפני שתחטפי בום תעמדי על שלך.
אל תפחדי מתגובתו תגובתו זו התשובה שלך.

קשר ריגשי מפחיד אותי יותר מקשר פיזי .. מה לגבי החיטוט שלי ...
לא ככ נעים לפתוח משהו שאני עשיתי בככל לא בסדר וחיטטתי ...
אני ככ מפחדת שיש שם קשר שהוא לא יחשוף בפני
הרי הוא מגן שם על הקשר איתה...
ראיתי מייל נוסף שכתב לב לפני חצי שנה שהוא לא יוותר על הקשר בינהם
ושמתגעגע לזמן איכות שלהם יחד...
מה זה אומר ? אני ככ מפחדת תנשימשיך להכחיש ולהגיד שזו ידידות ואין לי הוכחה .. עמ שאקום ואלך ..

אורח יקר, ראשית, המאמצים שאתה משקיע לאורך השנים מעידים על נחישות וחריצות ויסודיות, אבל!!!
מצד שני, זה נראה לי שאתה מודד את עצמך לפי מדד יצירת הקשר, ונתת לעצמך ציון נכשל. ואולי כאן הטעות שלך.
כל השנים מאז הילדות שלך - זה היה עבורך הדבר הכי חשוב - להצליח למצוא מישהי שתרצה להיות איתך. אולי הגיע הזמן שתנוח קצת, ותבחון את החיים שלך ותגיד לעצמך מה אתה אוהב ומעריך בעצמך בלי קשר לזוגיות.
האם עשית בחיים שלך את הדברים שציפית מעצמך לעשות? לימודים? עבודה? האם הגשמת איזה חלום? נניח כמו טיול ארוך לחו"ל? איך אתה בתחום הכושר הגופני? מרוצה מעצמך, או שזה לא חשוב בעיניך? תחומי עניין? איך אתה ביחסים עם חברים? עם בני המשפחה שלך?

מה דעתך לעשות סריקה כזאת של כל התחומים בחיים שלך חוץ מזוגיות ולראות מה עוד חשוב לך להגשים ולהשקיע את האנרגיות שלך דווקא במשהו אחר שחשוב לך.
לדעתי אתה משדר לבנות איזו נואשות שמרתיעה אותן. כי אתה כל כך רוצה שמישהו תיעתר לך. אני חושבת שעליך להתרכז במטרה אחרת, משהו שיגרום לך הנאה ולא לחץ ולא פחד מכישלון. אם תאסוף חוויות של הצלחה בתחומים אחרים, תהיה פחות מיואש ומדוכא וחוויית ההצלחה תתיישב עליך באופן טבעי.

אני יכולה להציע לך תרגיל: לשים לך מטרה חדשה ביציאה בערב! במקום "לתפוס מישהי" - למצוא משהו ליהנות ממנו: למשל ליהנות מהצגה טובה, מהופעה טובה, ליהנות מיציאה עם חבר טוב. ליהנות ממה שיש במקום לחשוב כל הזמן על התשוקה למה שאין לך. דווקא מן היכולת ליהנות ממה שקורה כאן ועכשו - יש סיכוי שמישהי תראה אותך ומה שימצא חן בעיניה יהיה הכיף שלך ההנאה שלך במקום הנואשות שלך.

הצעה מסוג שונה לגמרי - ללכת לסדנת הפורום של לנדמרק, שם תוכל גם לקבל המון כלים חשובים ותובנות לחיים, וגם להכיר צעירים בגילך באווירה מאוד חמה וללא מסכות.

אשמח לקבל את תגובתך וגם תגובות של אחרים שקוראים את התכתבותנו.

חשבתי על "טיפ" נוסף בשבילך:
גם כאן מדובר על העברת הפוקוס, אבל מסוג אחר. לאחר שלמדת והשקעת ב"אמנות הפיתוי" יש לי השערה שכאשר אתה מתחיל עם בנות, אתה מאוד מרוכז בביצועים שלך, עד כמה אתה משתמש בשורה מסויימת שהומלצה לך, האם התגובה שלה מתאימה למה שכתוב בספרים, ומה צריכה להיות השורה הבאה בדיאלוג. יש כאן פוקוס חזק מאוד על עצמך, האם אתה מצליח להתקדם איתה או לא. ואז כאשר אין התקדמות אתה מאוכזב מעצמך שוב ושוב.
לדעתי, ככל שאתה יותר בפוקוס על עצמך - אתה תמשיך להיכשל. כי הבחורות מרגישות שאתה לא ממש איתן.
מה שאני יכולה להציע לך זה כאשר אתה מתחיל עם מישהי - בנוסף למה שכתבתי לך בתגובה הראשונה - תשכח את עצמך! תתרכז בבחורה. תתעניין בה, תגלה מי היא, תביא סקרנות, תזרום עם מה שהיא מספרת לך, תן לה את ההרגשה שהיא מעניינת אותך, ותנסה באמת להיות איתה, ולשכוח ממה שהיא חושבת לדעתך עליך.
אדם ששם בשיחה את הפוקוס על עצמו זה מרגיש איתו כאילו הוא מדבר מתוך מסך, אפוף...זה לא נעים ולא מתחשק להמשיך לשוחח איתו.
יש לכך עוד יתרון: אתה זוכה באמת להכיר יותר טוב את הבחורה ולחשוב האם היא מתאימה לך האם היא מוצאת חן. יש לי הרגשה שכאשר הפוקוס עליך ועל הביצועים של עצמך - אתה לא באמת קולט מי נמצאת מולך, ואתה עלול לעשות טעויות בשיפוט.
אמשח לשמוע ממך מה אתה חושב על הדברים.

באמת בזמן האחרון התחלתי לחשוב הרבה אם בכלל אני פועל בכיוון נכון,כלומר,הקטע של כל הרדיפה הזאת,שבסופו של דבר גורמת לי לדיכאון וייאוש.לא מזמן החלטתי להפסיק ללכת למקומות "בילוי",כל המועדונים והפאבים למיניהם,שם יש הרבה תתי אדם,נקרא לזה ככה,כל הערסים,המניאקים והסטוציונרים למיניהם,שהרבה בנות דווקא מתלהבות מהם(זה לא עובר עם הגיל,מסתבר...).בעוד חודש וחצי יש לי יומולדת 26,שנראה לי שזה גיל מספיק מופלג(יחסית...) כדי לעשות חשבון נפש ולבדוק לאן החיים שלי הולכים,וזה מה שאני מתכוון לעשות ביום הזה,במקום עוד מסיבה מטופשת.

נראה לי הכיוון הנכון! להתחבר לעצמך, למצוא דברים שיגרמו לך להנאה ולא לסבל.
כל אחד מגיע לזוגיות בזמן הנכון לו. משהו צריך עוד להבשיל אצלך, ואתה בכיוון הנכון.
המון הצלחה!

עדינה יקרה, חסרים לי פרטים כמו בני כמה אתם, כמה שנים אתם יחד, האם יש ילדים? האם הוא עצמאי? האם עשיתם הסכם ממון? האם גרתם קודם יחד?

תודה דורית. אנו נשואים שנים רבות ויש לנו מספר ילדים. בעלי שכיר.

עדינה היקרה, זה אכן די יוצא דופן העובדה שיש לכם חשבונות נפרדים אחרי כל כך הרבה שנים וילדים משותפים, אבל מה שעוד יותר תמוה זו העובדה שהוא אינו מוכן לדבר על כך ולפתוח זאת לשיחה.

אינני מרגישה שיש לי מה להציע לך, לצערי.

אשמח אם עוד משתתפים וכמובן מנהלות הפורום הנוספות יביעו את דעתם בנושא הזה.

הי לך עדינה,

הפרטים שדורית ביקשה אכן מהותיים. אין כמובן תשובה מדויקת או נכונה, אנחנו לא מכירים הכל ולא יודעים מה בדיוק הדפוס אצלו, אבל מה שאצלי עולה בראש זה נושא של אמון- מה קורה שם שהוא לא מוכן לחשוף? זה עניין אחד.

השערה שניה היא נושא של פגיעה בעבר, כלכלית, האם קרה משהו דרסטי או קיצוני בעבר שלא מאפשר לך להשתתף בתחום הכלכלי?

בגדול המוקד הוא לברר האם את מרגישה שהוא לא סומך עלייך כלכלית, מסתיר ממך מידע על פעולות כלכליות שמבצע, אולי יש רכוש שאינו מוכן שתחשפי אליו? יש משהו קשה בחוויה הזאת של ה"חומה" שהוא שם לך בנושא הזה.. הייתי רוצה שתחשבי על הנקודה הזאת - מדוע מנכס לעצמו את הפרמטר הזה בזוגיות, והאם את סבורה שאכן יש לו מה להסתיר, או ממה להתגונן? האם את כאדם, כרעיה, עשית פעם מעשה כלכלי זה או אחר שהיה בגדר "מכה כלכלית" בעיניו? אני מנסה לחשוב יחד איתך על כל האפשרויות להתנהגות שלו.

אשמח לתגובתך.

תודה עדי.

העבר הכלכלי שלנו רק מחזק אצלי את תחושת הפגיעה והעלבון, וזאת משום שאני תרמתי באופן משמעותי יותר ממנו לכלכלת המשפחה, במשך מספר שנים לא מבוטל, לפני ואחרי הנישואין, ומבלי לעשות מכך עיניין או לדרוש שיפוי. לסיכום נקודה זו - ההיפך ממה ששאלת הוא הנכון: לא זו בלבד שלא עשיתי שום "מכה כלכלית", אלא שבזכות תרומתי הכלכלית הבולטת והיוזמות שגיליתי (מול הפאסיביות הבולטת שלו) לטובת כלכלת המשפחה, הוא נימצא כבר מספר שנים רב במצב כלכלי טוב לאין שיעור מזה שהיה בו אז, או אילולא כן.

מעבר לכך (למרות שלא בטוח שזה רלוונטי) אני האישה האחרונה עלי אדמות שיש לחשוש מפעולותיה היום-יומיות בתחום הכלכלי. קניות כלשהן, הן ממני והלאה.

אני חושבת שדווקא התרומה שלי, שעשיתי בטבעיות ומבלי לדרוש דבר (לא הכרה חומרית או הכרת טובה) גורמת לו, ואולי גם לאחרים, לחשוב שכל דבר שיעשו לי "יעבור", מבלי שאתנגד או אביע מחאה.

מה ששבר אצלי את גב הגמל בכל זאת הוא שנודע לי (לאחר ששאלתי, הוא לא סיפר לי מיזמתו) שמבלי ידיעתי הוא מתכוון להתחיל לשלם כספים להוריו, עבור צרכים המוטלים בספק והדורשים בעצם בירורים כלכליים ומשפטיים מעמיקים, שהוא לא ערך. התשלום הוא, מן הסתם, מאותו חשבון פרטי שלו, באופן שלא היה מאפשר לי אפילו לדעת על כך. כשאמרתי לו שהייתי רוצה לפחות שיתייעץ איתי, ושניפגעתי מעצם ההסתרה,הוא לא היה מוכן להתייחס. הוא יודע שהוריו חשובים לי, וזאת גם על סמך מעשים שלי בעבר, ולא רק דיבורים. כל שביקשתי, יחד עם זאת, הוא שיתוף והתייעצות. הדגשתי בפניו שגם המצב הכלכלי שלנו עצמנו אינו מזהיר כעת, וכי יש לנו את ילדינו שלנו לכלכל ולדאוג לעתידם, דבר שאינו מאפשר הוצאה אוטומטית (אחרי מחשבה משותפת אולי כן) של כספים שאיננו מחויבים להם.
כללית, גם ממקרה זה וכן ממספר מקרים בעבר, עולה כי נאמנותו לתא המשפחתי שממנו בא גדולה מנאמנותו ומחויבותו לתא המשפחתי שהקים.

באותה הזדמנות גם נוכחתי לדעת שאינו מתכוון אפילו לשקול הפיכת החשבון למשותף, וזאת בניגוד להבטחות שנתן לי בעבר, שיבדוק איך ניתן להפוך את חשבונו נגיש, או לפחות שקוף, גם לי.

פרט לנקודה (מהותית יש לאמר) זו, הוא אוהב אותי ואת הילדים מאד ודואג לנו בכל מובן.

הי עדינה,

ראשית אני מציינת שנהנתי מאוד מהכתיבה שלך, היטבת לתאר מה את חווה.

שנית, תודה על הפירוט שלך. אכן נראה שאת היית יותר יוזמת בכל העינין הכלכלי ודחפת אתכם למעלה. יתכן והדמות שלך, שלא "עושה בעיות", שלא פועלת באופן לא צפוי גרמה לו לחשוב שהכל יהיה שקט עם הזמן.. יתכן ולמשל, עניין כמו עזרה להורים- הוא חווה אותו- ככזה שיש בו משהו כדי להסתיר אותו, לא ברור בדיוק למה, אבל יכול להיות שזה חלק מהעיניין- שהוא מעדיף את העצמאות הכלכלית הזאת ושל "אני עושה מה שאני רוצה".

משהו פסיכולוגי אחר, שנראה לי יותר מתאים ואולי גם פה תוכלי לאשר או לא- העצמאות שלו, אם זה חלק מהאגו שלו, מהגבריות, מהשליטה ומהטריטוריאליות שלו- חשובים לו מאוד ויתכן וכל משהו קטן שיערער אותם, יערער משהו בתוכו, אצלו. מאוד יכול להיות שדרך חשבון הבנק הנפרד הוא מרגיש חופשי באמת (ולא משנה מה קורה שם, לצורך הדוגמה), מקום שהוא רק שלו אל מול הזוגיות שהיא כולה של שניכם. אנחנו יודעים שיש הרבה זוגות, וביניהם גברים בעיקר, שחשוב להם לקבל את המרחב שלהם. אז יש אחד שיבקש את זה בזמן פנוי לעצמו, ויש אחד שזה יהיה אצלו יותר עוצמתי והקיום של נפרדות בחשבון הבנק מסמל גם משהו אינדיבידואלי שלו ושהוא רק בשליטתו.

מחשבה נוספת שעולה לי- יתכן ובעבר, במקרים בהם ראית שהנאמנות למשפחתו גדולה יותר מאשר למשפחתו שהקים- אולי שם היו מצבים כלכליים בהם גמר אומר בליבו- אני משאיר את החשבון ככה למקרה והמשפחה (ההורים) יצטרכו עזרה ואעשה את זה מבלי לתת הסברים. אולי משהו במחויבות הטוטאלית אליהם ניהל אותו וגרם לו להתנהג כך?

מה את חושבת? אשמח..

אני אנסה להכניס את ראשי בין דורית לעדי המקסימות,
דורית כתבה לך >>> אבל מה שעוד יותר תמוה זו העובדה שהוא אינו מוכן לדבר על כך ולפתוח זאת לשיחה. כלומר זאת הבעייה, תקשורת לקויה מצידו, ואולי גם מצידך, מסקנה יש בניכם קצר בתקשורת,
עדי כתבה לך >>> נושא של אמון- מה קורה שם שהוא לא מוכן לחשוף? זה עניין אחד.
כלומר הוא מסתיר ממך בגלל סיבה כזו או אחרת, אז אם אין תקשורת הדרך היחידה היא לגלות זאת לבד,
עדי הוסיפה >>> השערה שניה היא נושא של פגיעה בעבר, כלכלית, האם קרה משהו דרסטי או קיצוני בעבר שלא מאפשר לך להשתתף בתחום הכלכלי? ראיתי שענית שנהפוך הוא, את זו שתמכת בראשית הדרך לפני ואחרי הנישואין, עד כאן,
ואני הקטן שואל, איך היו היחסים בניכם אז , כשאת שולטת על המצב הכספי ? האם הוא חש רגשי נחיתות ? (למרות שאת לא בקשת שום דבר בתמורה כפי שציינת,,,) עצם העובדה שאת היית המפרנסת והיה לך שליטה על הכספים, אולי גרמו לו לקבל החלטה לשנות את זה ויהי מה,,,
מתי הוא פתח חשבון נפרד ?
מתי הפסקת את תרומתך המשמעותית לכלכלת המשפחה ?
-
בלי כל קשר למצבכם הכלכלי, בעל ואשה החיים בשיתוף פעולה מלא חייבים לנהל שקיפות על כל צעד ושעל, זוהי זוגיות במיטבה, אלא אם נעשה הסכם ממון שבו מגדירים מראש את המצב הפיננסי, חשבונות פרטיים וכו',
-
כל הקטע עם הוצאות כספיות לצורכי ההורים, חייב להיות בהסכמתך המלאה, גם אם רק הוא זה שמפרנס אתכם מהיום הראשון,
-
אני מבין מדברייך שבסך הכל אתם אוהבים(למרות שציינת רק שהוא אוהב אתכם ודואג לכם בכל מובן,,,). וגם אין לך דרישות חריגות לקניות ובזבוזים, ואת גם מסכימה לתמוך בהוריו בכל האפשרויות כולל הכספית, אלא שאת רוצה שקיפות וההתייעצות, האם הבנתי אותך נכון ?
אם התשובה היא כן, גבירתי הנכבדה, אתם זקוקים לאדם שלישי שישקף לו ולך את ההתנהלות הזוגית שלכם, וינסה לעלות על "הבעייה" שייצרה את המצב הזה,
-
נקודה למחשבה - אם יש כסף אז כדאי שתהיני ממנו, צאי לבלות !

תודה שוב, עדי.
אכן מספר תובנות שלך יכולות להסביר חלק מן הדברים, כמו עיניין חיזוק האגו שלו, כמו גם שיריון הפינה הפרטית שלו. לא בטוחה בכך, אך אנסה לחשוב ולהתעמק בעיניין. גם לא חשבתי בעצמי על האפשרות שחשבון הבנק נועד מראש למצבים כגון זה שנוצר עכשיו. מעניין.
תודה גם לבני.
לשאלותיך, בני: למרות שאכן היתה תקופה שבה תרמתי משמעותית יותר, הרי שלא שלטתי על הברז המשפחתי מעולם, כלומר, לא היה מעולם מצב סימטרי לזה שהוא מפגין היום, שבו לא שיתפתי או שהחלטתי לבד על הוצאות כלשהן.
אני חושבת שהסיכום שלך הוא הוא הרלוונטי, לפיו אנו מחויבים לשיתוף פעולה ושקיפות מלאים. לא הייתי רוצה להגיע להסכם ממון, אלא שהדברים יהיו פשוטים וזורמים, כמו שצריך, אבל אולי אין מנוס.
בני, אכן הבנת נכון את המצב, ובאמת הדברים האלה הובילו אותי לבקש ממנו ללכת לאדם שלישי, אך גם כאן ניתקלתי בסירוב מוחלט...

אני שמח שהצלחנו להבין אותך,
את עדינה וטוב שכך, אולם אם את רוצה להסיר את המכשול הזה מהזוגיות שלכם, תצטרכי להיות פחות עדינה, תשתמשי בחכמת החיים ובבינה הייתרה שיש לך, כדי להשמיע את קולך בצורה ברורה, אני מציע לך בחום לגשת לבעל מקצוע לבדך ! כדי לראות מה את כן יכולה לעשות !
קצת קשה אבל אפשרי,
בהצלחה

בוקר טוב עדינה,

גם אני התרשמתי ממך מאוד לטובה, נראה שאת אשה באמת מעודנת, שלא רוצה לעשות יותר מדי מהומה, ואני כן מאמינה שבדרכך שלך את תצליחי - עם ביטחון עצמי בדרך הזאת. נכון יהיה לגשת לאיש מקצוע גם לבד- לפעמים זה מפיק יותר מאשר ביחד (עד כמה שזה נשמע אבסורדי). כשאת לבד את יכולה להגיד דברים שלידו אולי לא תוכלי.

אני שמחה שנתנו לך חומר למחשבה, בני ואני, ואשמח אם באמת תתעמקי בדברים- יכול להיות ש-X יוביל ל-Y ותצאי עם תובנה טובה עבורך.

זכרי שלפעמים לדבר קונקרטי יש איזה "סימול" בהיבט העמוק יותר, ואולי חשבון בנק נפרד לאו דווקא אומר בפשוטו "הסתרה", אולי באמת טמון שם צורך חזק מאוד שלו, להיות מוגן ובטוח במקום שרק אני משחק על המגרש ורק אני קובע את הכללים. לפעמים ההגנות שאנחנו בונים לעצמנו הן כ"כ חשובות, שנדמה כי בלעדיהן פשוט לא נוכל להזיז יד ורגל.

מחזקת אותך ומאחלת לך הרבה בהצלחה - אין לי ספק שאת תמצאי את התשובות.

אנה היקרה, ברוב המקרים, כאשר בחור רוצה בחורה - הוא פועל בכיוון, ומחפש באופן פעיל את חברתה. אני חוששת שזה עוד לא קרה במקרה של החבר החדש הזה. לא יעזור כאן אם תזרזי אותו. אולי מה שיעזור זה דווקא אם "תאבדי עניין", או תרמזי לו על מישהו אחר שמתעניין בך. כן, מניפולציות שכאלו...מה לעשות...לשחק את ה"קשה להשגה" כדי להגביר את אינסטינקט הצייד הגברי שלו. כתבת שאת זו שהתחלת איתו דרך פייסבוק. עלייך להכין את עצמך לאפשרות שהוא לא התאהב בך כמו שאת התאהבת בו, וכל מה שאת יכולה לעשות זה לשמור על איכות טובה של מה שאתם כן עושים יחד, שתהיה שם הרבה הנאה וכיף, בלי לחץ, ואולי עם הזמן הוא יתאהב. ברור שאם תכניסי לחץ או שיחה של "יחסינו לאן?" הוא יעדיף לברוח, כי הוא כרגע לא מספיק מאוהב בך. מה לעשות שלא תמיד ההתאהבות היא הדדית?...
לסיכום - ממש תורידי פרופיל ואפילו תתענייני באחרים, ואו שהוא יגביר עניין או שבמילא זה לא ילך איתו...
מקווה שעזרתי במעט.
אני יודעת שהדברים שכתבתי הינם "שוביניסטיים" ולא פוליטיקלי קורקט, אבל נדמה לי שאינסטינקט הצייד הוא הוא עמוק אצל הגברים.

היי.
קראתי את התשובה שכתבת לאנה. הנושא עליו דיברת "אינסטינקט הצייד של גברים", הזכיר לי מס' מקרים שקרו לי בעבר וקצת קשה לי להתנתק מהם. אני תוהה לעצמי האם זה שגבר מרפה מקשר ומפסיק לחזר - האם זה מוכיח לי שהוא אינו רוצה אותי? אם "אינסטינקט הצייד" שלו כבר לא עובד לגביי- האם זה אומר שהוא כבר לא מעוניין בי?
קרה לי מקרה בעבר שיצאתי עם מישהו שמאוד רציתי. למעשה, הוא היה האהבה הראשונה שלי ולא ידעתי איך עלי להתנהג. בנוסף לזה, הכל התחיל בינינו כ"כ מוזר וזה קרה פתאום, וכמו שזה החל - כך זה גם נגמר. וזה השאיר עלי חותם גדול והייתי שבורה מזה מאוד. ובכל זאת, המשכתי לצאת עם גברים אחרים, אבל כל פעם שלא הצליח לי איתם- הייתי עצובה מאוד, והייתי מאשימה אותו בכל מה שקורה לי. (כי יצאתי עם אחרים כדי להתגבר עליו, ואפילו זה לא הלך לי... והיתה לי תחושה בלב שזה לא הולך לי כי בעצם אנחנו ממש מתאימים...)
כפי שכבר אמרתי, לקח לי זמן רב להתגבר עליו. מוזר, אבל מה שסייע בעדי להתגבר עליו היה משבר אחר עם גבר אחר שראיתי בו איזשהיא תקווה לעתיד, חשבתי עליו גם ברצינות (הייתי כבר יותר גדולה), והוא אכזב אותי עד מאוד, יותר משאכזב אותי הבחור הראשון. דווקא אז, מתוך המשבר ההוא, (שבסופו כמובן ניתקתי עימו את הקשר), חדלתי לחשוב על אהבתי הראשונה ולהאשים בכל מה שלא צלח לי את הבחור הראשון. (אני רק אציין שכשאני אומרת ראשון אני מתכוונת ראשון באהבה, ברגש, בפעם הראשונה בה חשתי באמת פרפרים בבטן, ואין הכוונה לראשון מבחינה מינית. כך גם לגבי יתר הבחורים).
המשכתי הלאה בחיים עד היום. (אני בחורה יפה ואין לי בעיה עם בחורים, להיפך). אבל לא פעם קורה לי שאני משחזרת את הקשר שהיה בנינו ומנסה להבין מה גרם לו להרפות? יתכן שהוא לא אהב? אני תוהה על כך שוב ושוב משום שזה לא היה נראה כך, ואני מנסה לחשוב על דברים שאמרתי ואני חושבת שאולי נאמרו דברים שיכלו לגרום לו להרתע ממני. אבל עד כדי כך בצורה כזו שפתאום יפסיק את הכל- בלי להסביר, בלי רצון טוב לסיים את זה יפה?...
אני חושבת שכרגע, בעודי משתפת אותך וכותבת את אשר על ליבי, אני מבינה שעלי להפנים שהעבר נותר בגדר עבר, ולעולם לא אוכל להתקדם באמת אם לא ארפה ממנו. מפריע לי שזה צץ לי כל הזמן, שאין לי מרגוע מכך. אני לא יודעת מה לעשות כדי להרפות ב100% אבל בכתיבת שורות אלו, גיליתי פתאום שלא משנה עד כמה זה היה יפה ורומנטי מה שהיה בינינו, הוא לא שווה דקה אחת שאחשוב עליו ושבגללו אעצור את החיים, גם אם זה לרגע קטן של חשיבה. כי בדיוק הרגעים האלה- הם שמפריעים לי להמשיך בחיים בשלמות מבלי להיות טעונה/פגועה, וגם מבלי להיות כל הזמן חושבת...
רק שכתבתי - הבנתי. ובכל זאת, אשמח לשמוע את דעתך בנושא ולקבל עצות טובות ומועילות.
תודה!

יפה כתבת! נדמה לי שכאשר בחור "נעלם" בפתאומיות מתוך קשר, זה יכול לקרות מכמה סיבות:

אולי אמרת משהו שלחץ לו על נקודה רגישה מיחסים שהיו לו בעבר והכאיבו לו והוא עכשו שומר על עצמו מפני דברים דומים. תגובה טראומטית, נקרא לכך.

אולי חזרה והופיעה איזו אקסית מיתולוגית שהוא לא השתחרר ממנה וקראה לו לשוב?

אולי פגש מישהי חדשה שהדליקה אותו יותר ממך?

מכיוון שיש הרבה פרשנויות אפשריות - מה שמשותף לכולן הוא שהוא אינו מספיק מאוהב בך, לצערנו, וככל שמביינם זאת מהר יותר ומבינים שככה עובדת האהבה, ממש כמו ב"חלום ליל קיץ" זה יכול להיות צירוף מקרים (שם זה נגרם ע"י אבקת קסמים שכאשר מפזרים אותה היא גורמת להתאהב בדיוק במי שרואים ראשון כאשר מתעוררים בבוקר...), וזה לא תמיד הדדי, מה לעשות?
אז חשוב להתחזק, להבין את המנגנון המקרי הזה, ולהמשיך הלאה, יש המון אפשרויות לפגוש אנשים בתקופתנו, יותר מאי פעם!
בהצלחה!!!

לחבר שלך יש בעיות בלתי פתורות עם משפחתו ואינך צריכה להיפגע מכך. כנראה זה קרה בעבר שהוא הביא חברות הביתה והחל לחץ עליו והוא לא רוצה להיחשף לכך שוב. זה לא אומר שהוא לא אוהב אותך, זה אומר שהוא מנסה לשמור על עצמו מולם.
עלייך להפסיק ללחוץ עליו - ואם האהבה שלכם תהיה רצינית ויציבה - זה יקרה בזמן שנכון עבורו. כאשר הוא ירצה שתתחתנו - הוא כבר יעשה את הצעדים האלו בעצמו. יותר חכם להניח לו להתקדם בקצב שלו.

נועה יקרה, צר לי מאוד על מה שאת עוברת. אבל לדעתי כדאי לך לחפש את ההיבטים החיוביים במה שקרה.
האהבה שלכם מסתבר לא היתה שוויונית מבחינת העוצמה. את אהבת אותו יותר מכפי שהוא אהב אותך, וזה כמובן לא בריא ליחסים ארוכי טווח. זאת מכיוון שתמיד היה משהו שלא מספיק לו ועובדה שהוא התאהב במישהי אחרת תוך כדי הזוגיות איתך.אז בטווח הארוך - אם הוא היה נשאר איתך - נניח שהייתם מקימים משפחה - חישבי על שברון הלב בהמשך הדרך ועל הנזק לך ולילדים שעתידים להיות לכם.
אהבה זה גם כואב, לא רק כיף. ככל שהאהבה עמוקה וחזקה יותר - כך יש סיכוי גדול יותר לכאב לב ולשברון לב. האם בגלל זה עכשו תמנעי מעצמך להתאהב במישהו? כדי לא לעבור את הכאב הזה שוב? אגב, זו תוצאה ידועה וצפוייה:
אנשים ונשים שעברו את החוויה הזאת של נטישה רגשית בוחרים את בן הזוג הבא מתוך הגנה עצמית, וזו טעות שכדאי לך להיות מודעת אליה: לא ללכת על בטוח ולהעדיף בפעם הבאה מישהו שמאוד מאוהב בך אבל את לא מספיק אוהבת אותו. שוב, כי בטווח הארוך זה יזיק לשניכם...
עלייך לשמוח על כך שמערכת היחסים לא הפכה להיות ממוסדת, ואולי את צודקת במחשבה ללכת לטיפול נפשי, כדי לקבל תמיכה כאשר את כה עצובה, ולהבין יותר לעומק את עצמך וגם ללמוד איך לנהל אינטימיות בעתיד.

בדוי יקרה, לדעתי את מצפה ממנו למשהו שהוא לא מסוגל לתת. יש לו את הדרך שלו לאהוב אותך, ודרך זו לא כוללת מגורים משותפים, לא כי הוא לא רוצה, אלא בעיקר כי הוא לא עומד בכך. הוא זקוק לספייס שלו, לחופש שלו, ואינני מתפלאת שבגילו הוא לא הוליד ילדים ולא היה בזוגיות רגילה כמו שרובנו מכירים.
אולי דווקא אם תשחררי ותרפי ותקבלי אותו כמו שהוא, הוא יוכל - על דעת עצמו ובמינון שיתאים לו - לעשות צעדים כלפי הצרכים שלך.
את רוצה זוגיות נורמלית, כמקובל, ואפשר להבין זאת, אבל בשבילו יש בכך משהו מאוד חונק שהוא בפועל מנסה אך לא מצליח להחזיק מעמד בו.
אם את אכן כל כך אוהבת אותו - עליכם לחפש את המודל המתאים לזוגיות ייחודית, שלא רק את תוכלי להרגיש בה טוב, אלא גם תתאים לו.
בשלב זה כאילו הצדק איתך, כי מה שאת מייחלת לו נחשב בעיני החברה לזוגיות נורמלית. אבל המודל הזה לא מתאים לכולם...
יש זוגות שבונים זוגיות מאוד יפה תוך שמירה על מגורים נפרדים. נכון שזאת החלטה של שניים, ואם זה לא עולה בקנה אחד עם החלומות שלך - אולי עלייך להסיק את המסקנות ולהיפרד ממנו.

נקודה נוספת: מכיוון שסיפרת שהבן שלך החליט לעבור לגור עם אביו בעקבות הקשר שלך עם החבר - אולי כדאי שתשקלי שוב עד כמה זה נכון ומתאים לך בשנים הקרובות ללחוץ על חברך שיעבור לגור איתך. יתכן שדווקא במערכת יחסים פחות הדוקה - בנך ירגיש יותר נוח להגיע אלייך.

בדקי עם עצמך עד כמה את אוהבת אותו. האם לא מוטב להישאר איתו בקשר אוהב מאשר למצוא זוגיות חדשה - שתתאים למודל שלך - אבל שם את לא תאהבי באותה מידה?
אגב, הלחץ שאת מפעילה עליו עלול לגבות מחיר כבד, כי במקום ליהנות מאהבתכם - מה שקורה בפועל זה המון ויכוחים, לחצים, איומים בעזיבה - וכאשר אלה מאפיינים יותר ויותר את חיי היומיום שלכם - זה עלול לפגוע קשות באיכות האהבה. לא חבל?

העתקתי תגובה זו לשרשור המקורי שלך.

עדי

זאת לא תשובה "ככה אני ולא אשתנה". תלך איתה לייעוץ ושם היא תלמד על עצמה דברים, חבל שהיא מתייסרת,
אני מבין את התסכול שלך, כמעט בכל בית יש את הצד שנותן יותר, או שלפחות חושב שהוא זה שנותן כל הזמן בעוד הצד השני רק לוקח,,, מה שמצריך אדם שלישי וניטרלי שיראה להם את האמת,
אם היית לומד לתת בלי לצפות לקבל בחזרה,,, זה היה חוזר אליך ובגדול !
והכלל הכי חשוב שאני רוצה שתתן עליו את הדעת, הוא > בכל נתינה. יש קבלה. וההיפך. אתה מכיר גם את משחק המילים של "נתן" שנקרא ישר והפוך, זה שנותן הוא גם זה שלוקח,

כשאשתך מקבלת ממך, היא זו שנותנת לך את האפשרות לתת לה !
אתה מתמלא מכך שאתה בעצם נותן לה, כי אם היא לא הייתה מסכימה לקבל ממך,,, אז למי היית נותן ? ויש נשים שלא מוכנות לקבל עזרה מאף אחד, הם בעצם דוחים את הקבלה, ולא מאפשרים לאדם אחר לתת להם, וזה גם מתסכל, לדוגמה, אתה מציע להכין כוס קפה לאשתך והיא אומרת לא תודה אני אכין לבד, זה מעליב, מה את לא סומכת עליי ? מה אני לא יודע להכין קפה ? ברגע שהיא מוכנה לקבל ממך כוס קפה או כל עזרה אחרת, היא מאותת לך , אני מקבלת ומוכנה להכיל את העזרה שלך, אני נהנית מזה, זה גורם לי להרגיש נאהבת, זה גורם לי להרגיש רצויה, א"כ יוצא שאתה הנהנה הראשי מכל העניין, יש בך משהו שגורם לאנשים אחרים לרצות להיות בקרבתך, כי אתה אדם שנותן ונותן בלי גבול,
כמובן שאם אתה לא מרגיש כך, אלא מרגיש שאתה מתרוקן כשאתה נותן, וכפי שכתבת אתה עייף מלתת, אז באמת כדאי שתפסיק קצת לתת ולתת, כי משהו בנתינה שלך כבר לא עובד כראוי, ויש לך הזדמנות לשנות את הדברים,
א' תתן לאשתך אפשרויות לתת לך, אל תעשה דברים שהיא יכולה לעשות במקומך, גם אם אתה בטוח שהיא לא יודעת לעשות את זה כמו שאתה אוהב, פשוט תן לה להתמודד,
ב' תעודד אותה על כל דבר קטן שהיא עושה עבורך, תחמיא לה, תשבור אותה במחמאות,,, תגיד תודה על המאמץ הכי קטן שלה, ותראה ניסים ונפלאות,
ג' כשתרגיש שאתה מסוגל ויש בך מספיק אנרגיות, תתחיל שוב בנתינה שלא ע"מ לקבל פרס, פשוט תהייה מי שאתה, רק שתכוון שבכל נתינה שלך, אתה בעצם מקבל בחזרה, כפי שהסברנו למעלה, אתה מקבל את הזכות לתת למישהו אחר, ואם זו אשתך שאתה אוהב, אז מה יש יותר כייף מזה ?
פורים שמח לך ולכל בני משפחתך,

נראה לי שטעיתי,(אולי צום תענית אסתר השפיע,,,) כי אתה כתבת על משהו אחר, ולא על נתינה,
אז אני מתנצל, למרות שיכול להיות שזה די דומה,
בכל אופן, ייתכן ואתה זה שממהר לפייס אותה ולחזר אחריה, ולכן היא מרגישה שאתה מובן מאיליו, ברגע שתערער את בטחונה בעניין הזה, אוטומטית היא תתחיל להשתדל לרצות אותך, (שוב רק בתנאי שהיחסים בניכם בסדר בדרך כלל, ואין כאן משהו מעבר למה שאתה מציין,,,) ואז תגיעו לעמק השווה,
יש הרבה דרכים לשנות ולהשתנות, ובתנאי שיש רצון, ישנם אנשים שלא יודעים להביע רגשות, אבל הם מתפקדים מצויין בדברים אחרים, ואם אתה מרגיש לא מסופק, תתצטרך לבדוק איתה מה כן היא יכולה לבוא לקראתך,
אתה צריך לחפש מישהו שיוכל לשכנע אותה שכדאי לה ללכת לייעוץ אישי, שייתנו לה כלים כיצד לתמוך בבן זוג, כיצד להעריך את ילדיה שלה, ועוד ועוד,
אל תוותר ואל תרים ידיים, כפי שנאמר, תבוסה היא לעיתים מצב זמני בלבד
'הרמת ידיים הופכת אותה לתמידית'
בהצלחה

שלום לך אלמוני,

טוב, אין לי הרבה מה להוסיף אחרי מה שבני כתב, כרגיל- הרבה חוכמה, ניסיון וידע.. וכנראה גם אינטואיציות גבוהות.. ובני- גם תגובתך הראשונה קלעה למטרה לדעתי. עד כאן קומפלימנטים לבני.

לגבי מה שכתבת- אני לא מאמינה שהיא תרצה ללכת לטיפול, אם לא רצתה למשפחתי, ספק ענק אם היא מוכנה להתמודד בטיפול או יעוץ אישי. אני "מרגישה" אותה כאשה שעסוקה בהגנות על עצמה, על המרחב שלה ועל הרגשות שלה. חומת מגן שלא ניתן לשבור אותה. "ככה אני ולא אשתנה" מראה על רמה סבירה, לדעתי, של חוסר מוכנות שמישהו, אתה, הבת, לא חשוב, יחדור את השריון העבה שלה. היא לא רוצה להשתנות- היא בהתנגדות גדולה מאוד לשינויים. אפשר אולי לנחש או להמר שבעברה המאוד רחוק, אולי אפילו משהו שאתה יודע לזהות מהילדות שלה, מהבגרות שלה, על פגיעה גדולה, אולי על בגידה (רגשית, של אדם קרוב, לאו דווקא על רקע רומנטי), משהו חזק מאוד שכנראה הדיר אותה מכל מערכת רגשית. נוח מאוד לקבל ולקבל ולא לתת פידבק - לא רומנטי, אליך, ולא רגשי- אל הבת. כשהיא לא חושפת- היא מאוד מאוד בטוחה בקונכיה שלה, וגם אם זה מתפרש רע והסביבה מאותתת לה על זה- עדיין, המחיר שהיא תשלם על להיחשף (ואולי להיפגע מזה) הוא גבוה יותר.

טוב עשית שהלכת לייעוץ, אני לא יודעת איזה כלים קיבלת שם, לפי הבנתי זה לא הועיל בחווייתך להתמודדות יומיומית איתה. אני לא יודעת איזה כוחות יש בך, אבל הם כנראה רבים- לספוג את זה 17 שנים, ולהמשיך את החיים יחד. קשה לי להאמין שאתה יכול לחזור למקום הזה של לתת מבלי לקבל, ביחוד שהיום הילדים גבר גדלים והם יודעים להגיד את זה בעצמם- מה שמאפשר לחוויה שלך רק להתעצם, ז"א, יש לך גיבוי חזק לתחושה שלך.. לא ניתן להתעלם מזה. אגב יעוץ- שווה לברר על יעוץ מסוג אחר שיתן לך כלים. ארחיב על כך אם תרצה.

אין לי תרופה לזה, האמת, האופציות שבני כתב לך נראות לי הכי ריאליות (אני מסתייגת מהטיפול בשבילה אמנם- ההתנגדות שלה חזקה מדי להערכתי), אבל כל היתר, בדבר ההתנהגות שלך אליה - זה משהו שהוא כן בשליטתך: לא לתת כ"כ הרבה, לא להיראות ולהיות מובן מאליו, תן לה לחפש אותך, את הנתינה שלך, שדר כזאת התנהלות ש"לנתינה שלי יש מחיר כבד", לא הכל תעשה בחשק רב, עשה בשביל הילדים-כן, אבל בשבילה אולי תחזיק קצר יותר את החבל.. היא תתעצבן, יתכן, אבל אולי משהו התנהגותי יחלחל שם.. זכור שזה משהו שכדאי לנסות לתקופה, ולא לכמה ימים או שבועיים.. משהו שהיא תתחיל להרגיש בחסרונו!

את התסכול והשיתוף בעניינו נסה להפנות לאיש מקצוע, עבור הבת אני חוששת שזה קשה, בבחינה הורית, ליצור קואליציה, היא צריכה לבחור צד, היא מבינה שאבא לא מרוצה מהזוגיות, היא בכל אופן חווה אמא לא רגשית במיוחד.. אולי כדאי לחשוב שוב לגבי השיתוף שלך-אותה, וכן אולי לחבר אותה לצדדים החיובים של אשתך- כן לתת לה את הפירגון מצידך, את החום ומה שהיא זקוקה לו, ולכוון אותה לכך שאצל אמא אפשר לקבל דברים אחרים. זה בשביל הבריאות של הבת, בכל זאת- כי להכניס אותה לפלונטר הזה זה לא פשוט, בעיקר אם היא צעירה.

לגבי התגובה השניה שלך: אתה זקוק לחיבוק שימשך 17 שנה אני מניח.ה. הצורך בחום שלא היה לך לעולם מולה- רק הלך והתעצם וזה מאוד טבעי שתעשה את ההקבלה הזאת לסרט..

אתה אדם שמאוד מודע לעצמו, כנראה עשית עבודה רצינית מול האמא, וכן, לא במודע אנחנו מחפשים בני זוג שתואמים בתכונות עיקריות להורינו- זה המוכר לנו, לפעמים זה לא ממש חיובי, אבל זה מה שגדלנו עליו ולכן זה יותר זמין ומוכר, ו"מצלצל מוכר" כשאתה לפתע פוגש אדם דומה לאמא בהתנהלות שלו.

לגבי הזוגיות שהילדים חווים- התייחסתי בתגובתי הקודמת. אמת ,אתה לא יכול לשנות אותה, אבל אתה כן יכול לכוון אותם ל"אמא הטובה" שיש בה, בכל זאת, וגם- לתת להם את ה"אבא המיטיב" שאתה בוודאי יודע לתת. זה המקסימום שהם יכולים לקבל- וזה הרבה ממשפחות אחרות.. אתה מאוד דואג להם והם לבטח מרגישים את זה וגם מזינים אותך ביחס דומה.

רפי היקר, סליחה על העיכוב בתשובתי.
יש כאן כמה בעיות:
האחת היא כמות המטען הרגשי ששתי הנשים מייחסות לדברים שקורים,וכאשר לא מצליחים לסיים את הסכסוך - אז כל דבר קטן נוסף שקורה גורם לפיצוץ נוסף. אולי לא סתם בחרת בת זוג שקצת דומה לאמא שלך מבחינת עוצמת התגובות.
בעייה נוספת היא ההימצאות שלך באמצע. נראה שאתה די אובד עצות ולוקח את הסכסוך הזה בתור פרוייקט שאתה צריך לפתור אותו.
כל עוד אתה לוקח על כך אחריות - שתיהן מרשות לעצמן להחריף את המצב בלי לעשות חשבון, כי הן סומכות עליך שתעשה עם זה משהו. זה לא נעשה באופן מודע ומתוכנן, כמובן, אבל תאר לעצמך שאתה לא היית בסביבה להציל את המצב - יתכן שכל אחת מהן היתה שומרת יותר על תגובותיה.
לא קל לפתור את המצב.
מכיוון שכבר נתקלתי במשפחות בהן סכסוך כמו שאתה מתאר הלך והסלים ונמשך שנים, יש מקום להיעזר באיש מקצוע - מטפל משפחתי, יועץ זוגי או מגשר מתחום המשפחה, מסגרת נייטראלית שבה הן ינסו להגיד מה מפריע, להכיר בטעויות שכל אחת עשתה ולהתנצל עליהן.
אני חושבת שמאוד חשוב שאתה תצטרף לאישתך בצורה ברורה ותיתן לה הרגשה שאתה מבין אותה. אל תשים את עצמך באמצע ביניהן. אם צריך - לך לבקר את אמא שלך בלעדיה, אבל תן לאישתך את הוודאות שאתה איתה, בצד שלה.
יתכן מאוד שחלק מן העוצמות של הסכסוך מיועדות לכיוון שלך - שתתפוס צד. עליך לבחור באישתך, ולעשות מאמץ להבין מה הכעיס אותה כל כך. אמא תסתדר עם הבחירה שלך ותלמד לחיות עם זה.
אתה יכול לשבת עם אמא בהקדם ולהסביר לה פשוט את מה כתבתי לך כאן. היא חייבת להבין ולכבד את הבחירה שלך.
אני מאחלת לך שתצליחבמשימות, וכי הריב ייגמר עוד לפני הפסח...