פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

מיכל יקרה,

באופן כללי, בתהליך אימוני ואני מניחה שגם בטיפול, מתמקדים בנושא אחד ועליו עובדים עד להצלחה.
הטיפול שעזר לך, כנראה, התמקד ביצירת מפגש/דייט ולא ביצירת קשר ממשי, ולכן כאשר עולות לך התנגדויות בנושא זה את מצליחה לענות עליהן ולהתגבר, ולעומת זאת עדיין לא מצליחה להתמודד עם
הסוגיות שהעלאת בפנייתך ושאליהן אתייחס בהמשך.

אתחיל מהסוף, לגבי חששותייך מפני קשר שיגזול מהחופש. חשוב שתדעי כי חששותייך אלה הינם חששות אשר רבים וטובים שותפים להם.
רבים מאוד רוצים זוגיות שלמה ומחייבת ויחד עם זאת חוששים מפני הפגיעה בחופש ובעצמאות.
רבים מאותם אנשים נמצאים בזוגיות טובה ואף נשואים באושר עם ילדים.
לרוב, אנחנו מוצאים את האיזון הנכון עבורנו, עבור בן/בת-זוגנו ועבור ילדנו, כך שאנו נהנים מהחופש והעצמאות גם בתוך המשפחה, ו"מקומנו החופשי" לא בא על חשבון מישהו אחר.
ייתכן כי החיפוש אחר פגמים בבחורים שאת פוגשת מונע מהחשש הזה, אולם, ייתכן כי הם פשוט לא ה"אחד" עבורך וטוב את עושה שאינך מתפשרת. העובדה, שלעיתים ישנם ביניהם כאלה שבהם את לא מוצאת פסול, מעידה על כך שכאשר את מוצאת פגם, כנראה שהוא קיים, בצורה זו או אחרת, או כפי שציינתי את חשה ש"זה לא זה".

באשר לחששותייך מפני אינטימיות נפשית, כפי שכתבת "פוחדת לחשוף ולהתקרב" ואינטימיות פיסית.
אינטימיות נפשית הינה קרבה אשר נוצרת באופן טבעי, נבנית ומתפתחת כאשר חשים בנוח עם השותף לקשר. זוהי פתיחות הדדית גדלה והולכת עם הזמן ועם העמקת ההיכרות ההדדית.
אצלך ההיכרויות לא העמיקו. במהלך תרגולת הדייטים לא התפתח אף קשר רציני, מאחר והיית ממוקדת ביצירת כמות דייטים ולא התעכבת על איכותם, ולכן טרם ניתנה לך ההזדמנות לפתח קרבה נפשית.
במידה ותתקדמי בקשר מעבר לשלב הדייט, ותחושי "תקועה", במקרה כזה יש מקום לשקול אימון (שהוא תהליך חיובי קצר מועד) או טיפול, כדי שתוכלי לקבל כלים להתמודד עם החסם הזה, שחוסם אותך ולא מאפשר לך להתקרב ולהיפתח.
לרוב, האינטימיות הפיסית מתפתחת כאשר האינטימיות הנפשית מתקיימת, לכן, למרות שציינת שאינך מנוסה במישור הפיסי, אני מאמינה שאם תאפשרי לעצמך להתקרב נפשית, תחושי נוח להתקדם לשלב הפיסי. במידה ותחושי קרבה נפשית, אך תרגישי "תקועה" בפן הפיסי, תוכלי שוב, להיעזר באיש מקצוע על-מנת לקבל כלים ולהתמודד עם החסם הזה.

תודה רבה על התשובה המהירה, שאלתי היא איזה פו טיפולי אני צריכה סקסולוגית או אחר...

מיכל היקרה, קראתי בעיון את שאלתך ואת תשובתה של מוניקה.
ממה שאת מתארת - את נמצאת ב"לופ" תמידי: את נפגשת עם גברים ואז או שהם נפסלים על תכונה זו או אחרת, או שהם לא נפסלים אבל אז עולות לך התנגדויות מן הצד של חשש מאיבוד שחופש או שינויים שתצטרכי לעשות בגלל הקשר החדש בחיים שלך - והשנויים מפחידים אותך. את לא חושבת שתוכלי להתמודד איתם היטב ומעדיפה שהכל יישאר כמו שאת מכירה. יש משהו מאוד נוח ובטוח במוכר ובידוע.
בכל מקרה, התוצאה היא זהה: את תקועה בשלב הדייטים.
נדמה לי שהמשימה הטיפולית הבאה שלך היא חקירה, הבנה והתיידדות עם האישיו של אינטימיות רגשית וגופנית.
עלי לומר כי את הנושא הזה ניתן לעשות בכמה דרכים, אבל הכתובת שלך היא לא סקסולוגיה, כי את "תקועה" לפני הסקס. אינך נותנת לכך צ'אנס בכלל.
לאור התקיעות שלך, קואוצ'ינג יכול להצליח אבל לדעתי עלייך למצוא מישהו שהוא גם פסיכולוג, וברור שלא כל קואוצ'ר הוא כזה.
זה יכול להיות טיפול פסיכולוגי, אבל אולי לא דווקא התנהגותי קוגניטיבי (למרות שאני מאוד מחזיקה מן הגישה הזאת בדרך כלל). אני מציעה לך פסיכולוגיה דינמית (הגישה היותר קלאסית), אם כי זה עלול להיות ארוך, ואפשרות אחרת היא שיטת טיפול הנקראת "עוצמת הרכות", המערבת מגע עדין יחד עם שיחות, ומאפשרת התחברות יחסית מהירה אל עצמך, אל החרדות שלך, להתמודד איתן במקום בטוח. יש מישהי ידועה בתחום הזה בארץ, ואם תיפני אלי אוכל להמליץ עליה, וכן על מישהי אחרת שגם פסיכולוגית וגם קואוצ'רית מנוסה ביותר.
בהצלחה!

מורן יקרה,

לאורך השנים ההתרגשות, הריגושים, השינויים והחידושים בתוך הזוגיות מתקיימים ברמה נמוכה יותר בהשוואה לתחילת הקשר. בנוסף, בהתחלה, מעצם היותו של הקשר חדש, הריגושים והחידושים הינם פועל יוצא מהגילוי המשותף אחד את השנייה ובהמשך צריך ליצור אותם באופן יזום.
כדי לשמר את גחלת הריגושים יש להשתדל האחד עבור השנייה. יש להשקיע חשיבה ומאמץ. אפשר למשל, לעשות מחוות קטנות האחד למען השנייה, ליצור זמן איכות, מעין פסק-זמן מהשגרה השוחקת.
את מקומם של החידושים והריגושים תופסים הביטחון, היציבות הנוחות של ה"ביחד" (תחושת הנוחות והטבעיות זה בחברתו של זה) והשקט הנפשי.
עצם העובדה שאתם יחד כבר שש שנים מעידה על כך שיש לך צורך גם בביטחון ויציבות מעבר לצורך בחידושים וריגושים, וכנראה שהצורך שלך ביציבות בחייך גדול יותר, אחרת היית קמה והולכת כבר קודם.
לא ציינת בני כמה אתם אולם, מערכת יחסים של שש שנים מובילה לכיוון של מיסוד הקשר, חתונה, משפחה וילדים.
חוסר המשיכה שאת חשה כלפיו יכול להיות פועל יוצא מהחשש שלך למסד את הקשר. אולם, יכול להיות שהמשיכה שככה גם בעקבות אירוע מסוים או סיבה אחרת.
האם היה "טריגר" לכך? האם המשיכה הלכה ופחתה עד אשר נעלמה לאורך הזמן?
כמה זמן את חשה כך?

היי מורן
ראשית תודה רבה על תגובתך היא מאוד מאחדת את המחשבות המתרוצצות :)
שני דבירם, לגבי המשיכה, בהתחלה היא הייתה קיימת, אבל לא בטירוף בהשוואה לקשרים קצרי טווח שהיו לי.
אפשר לומר שהיא פשוט החלה לדעוך מאחרי שנה של קשר, לאט לאט פחות ופחות
היום אני נמשכת לעיתים רחוקות.
בנוסף חשוב לי לציין שכשאת מדברת על השקט הנפשי ביציבות והבטחון, אני חייבת לומרן שרק המילים עושות לי חוסר שקט :) אני צריכה ללא ספק את הבטחון והיציבות אבל הם גורמים לי להרגיש כבויה כשהדברים חוזרים על עצמם זמן ממושך (שגרה צחיחה)
הלכתי לטיפול תקופה ואני בהחלט מרגישה בוגרת יותר ומבינה אבל גם קצת מאוכזבת מהעובדה שהעבר שלי לא נמחק ועדיין עורב בפינות של קשיים...
מתוך ההקשבה לעצמי, אני מעוניינת לחדש באופן תמידי עד כדי שקילה של לבנות לעצמי בטחון ויציבות אבל מחוץ לזוגיות. ואז אני מרגישה שקשה לי לאבד את מה שיש לי ויודעת שמהר מאוד כנראה אכנס לזוגיות אחרת, זה מה שנותן לי את הרצון להמשיך הלאה.

מורן יקרה,

לפני שאגש לעניין עצמו אני מבקשת להסב את תשומת ליבך לכך ששמי הוא מוניקה ולא מורן.....

ולענייננו...ראשית, תודה על תגובתך.
נראה כי הסקרנות, ההתרגשות והציפייה הם אלה אשר "עושים לך את זה" ולכן בתחילת קשר את חשה את המשיכה החזקה ביותר.
ציינת שעברת טיפול ושאת מאוכזבת מכך ש"שהעבר שלי לא נמחק ועדיין עורב בפינות של קשיים...".
העבר שלנו, הקשיים שלנו/החסמים שלנו לעולם יישארו חלק ממהותנו, תמיד ילוו אותנו ויתפסו מקום באישיותנו. כדי להתנהל למרות נוכחותם, כדי ל"עקוף" אותם, אנו צריכים להיות מודעים לערכים/צרכים שלנו, לדברים שחשובים לנו, להעצים, לטפח ולהתמקד בהם וכך נגרום ל"הקטנת" הקשיים.
כאשר נשקיע "אנרגיות" במה שעושה לנו טוב, בהכרח, נשקיע פחות במה שעושה לנו רע.
ציינת שכאשר את שוקלת ל"צאת" מהזוגיות את מייד "מרגישה שקשה לי לאבד את מה שיש לי" בתוך הזוגיות. הדברים האלה שקשה לך לוותר עליהם הם ערכים/צרכים שלך הבאים לידי מימוש בתוך הקשר הזוגי ומימושם עושה לך טוב.
חשבי, מהם הערכים הנ"ל והאם כל קשר זוגי יכול לספק לך אותם באותה רמה ואיכות כמו הקשר הזה.
אם התשובה חיובית, אולי כדאי לך לשקול לסגור פרק זה בחייך. זה יהיה הוגן גם עבור בן זוגך, שכנראה רואה עצמו בונה איתך ולצידך את חייו.
במידה והתשובה שלילית, הישארי עמו ונסי לבדוק כיצד את מחזירה לחייך את התשוקה.

צארלי, הבעייה שאתה מעלה אינה שייכת לפורום שלנו.

שרית יקרה,

ייתכן שהגבר הזה יכעס ולא יהיה שבע רצון מהחלטתה של אשתו, שעלולה להתפרש בעיניו כ"בגידה".
לדעתו, לא רק שילדיו החליטו, בניגוד לדעתו, לעזוב את הארץ ולחיות בחו"ל, אלא שגם אשתו, שותפתו לחיים, לא מאמצת את ה"קו" שלו, "נכנעת" לגעגועיה וטסה אף היא כדי לראותם, וכפי שציינת "השאירה את בעלה בארץ" לבד.
נראה כי לגבר הזה יש צורך חזק בשליטה על חייו ועל חיי הסובבים אותו. מבחינתו, הוא לוקח את ההחלטות עבור כולם, ועל כולם "רק" לבצע את המוטל עליהם, על-פי קביעותיו.
על-פי ראיית העולם שלו ותפיסתו את מציאות חייו, כל מי שלא "מתיישר" לפי הכרעותיו, ופועל בניגוד לדעתו, הוא בבחינת "לא בסדר". התנהלות עצמאית של הסובבים אותו מכעיסה אותו עד כדי התעלמות.
אגב, האם הוא מוכן לדבר עם ילדיו בטלפון?

רבקה היקרה, נראה לי שיש להתנהגות הזאת של "אף פעם את לא אוהבת אותי מספיק" בוריאציות השונות שלה שורשים עמוקים אצלו, אם כל כך הרבה ייעוצים לא עזרו לכם. כלומר שורשים מן הילדות שלו. ואז יתכן שרק טיפול פסיכולוגי יכול להוציא אותו מן הצורך העמוק הזה.
אפשרות נוספת היא שהוא "מרוויח" משהו מן התלונות הרבות שלו: למשל שאת נמנעת מלהעיר לו על דברים כדי שהוא יישאר במצב רוח טוב, או שנוח לו עם זה שאת מסתובבת עם תחושות אשמה. עוד רווח - זה מופיע לו שאת האשמה בכל מה שמשתבש בזוגיות שלכם, ואילו הוא פטור. רק את צריכה להשתנות על פי הגישה שלו...

לדעתי ניתן לעזור לכם ע"י ייעוץ זוגי שייגע ברווחים שלו מן התלונות הקבועות שלו. במידה והוא יתחיל להיות ממש מודע אליהן ולהכיר ברווחים הללו - אני מאמינה שהוא יבחר לוותר עליהם. כמובן שחשוב להראות לו את הצד השני של המטבע - שהסגנון הזה שלו פוגע באהבה שלכם ומחבל קשות בחופש שלך להיות אמיתית איתו.
מה דעתך?

אתמול ישבתי עם בעלי והיו עוד הרבה מקרים קודמים וראינו תוכנית של אלון גל או סופר נני זה לא משנה תמיד אבל תמיד הוא אומר תלמדי אולי תקלטי משהו. ושוב ושוב הוא חושב שהוא יודע הכל ומושלם ואני צריכה ללמוד עוד הרבה {הוא מסוג האנשים: אם אתה עם כובע למה אתה עם כובע ואם אתה בלי כובע למה אתה בלי כובע} יש לנו המון ויכוחים על חינוך הילדים,על מצב החשבון .אם הוא הולך לקניות וחוזר עם מבצעים וזה מיותר לא נשתמש בהם בחודש הקרוב לפחות אז זה בסדר ואם אני יחזור עם מבצעים אז מתחיל והנה זה בא למה היית צריכה להעמיס את הכרטיס האשראי זה לא נכון ועוד ועוד...
תודה מראש !
אשמח לקבל תשובות ואיך עליי להתנהג איתו כדי לא להגיע לקרקע מידי פעם והוא אוהב את זה אני מרגישה למרות שהוא אומר מה פתאום אני אוהב אותך מאוד תודה שוב רבקה

רבקה היקרה, אני מתרשמת שבעלך מאוד רוצה לצאת צודק מולך ומול אחרים, וחשוב לו שיכבדו את דעתו ויעריכו אותו. גם התלונה שלו היתה על כך שהוא בעצם לא מקבל מספיק תשומת לב ממך אחרי שהבנות נולדו.

לכן הכיוון שלך - אם את רוצה שהוא ירגיש טוב איתך - זה למצוא כמה שיותר דברים טובים להגיד לו. קוראים לכך "חיזוקים חיוביים". חפשי אפילו דברים קטנים כל יום שאת יכולה להגיד לו שאת באמת מעריכה אצלו, ואימרי לו זאת בצורה נעימה. נניח אם הוא הקריא סיפור לילדה - שבחי אותו על כך, אם הוא עזר לך במשהו בבית - הביעי את הערכתך לכך. אל תיקחי שום דבר שהוא עושה כאילו זה מובן מאליו, אלא כאילו הוא משקיע ומתאמץ. הרבה גברים זקוקים להמון הערכה ותשבוחות, בצורה יומיומית. קצת כמו ילדים, מבחינה זאת...

אם זה לא יעזור, (עשי זאת בצורה מרוכזת במשך שבוע לפחות, תתאמצי על כך!) אולי עליכם לפנות לייעוץ זוגי נוסף, אצל מישהו אחר, כי הקודם לא עזר, הביאי בחשבון שכל יועץ עובד בגישה אחרת ולא תמיד האדם הראשון אליו פונים הוא המתאים לכם.

מאחלת לך הצלחה רבה!!!

ל היקרה, אני מתרשמת שהחשיבות שבן זוגך מייחס לשקרים והסתרות היא גדולה במיוחד בגלל שהוא נפגע בקשר או בקשרים קודמים בהיבט הזה. אגב, יתכן שיש בו משהו שמשדר שיפוטיות וביקורתיות ולכן גם את וגם שאר חברותיו הקודמות לא נטו לרוץ ולספר לו דברים מחשש לתגובותיו הביקורתיות.
אנשים בנויים ככה - במידה והם נפגעים ממשהו - אחר כך הם מפתחים חיישנים מאוד רגישים לגבי כל נושא או התנהגות שמופיעים להם בתור פוטנציאל לפגיעה נוספת... חומות הגנה כאלו.
מה דעתך, במקום לכעוס עליו על כך שהוא מתקיף ומאשים אותך, לנהל איתו שיחה כאשר את באה לא מעמדה של הגנה עצמית ותרעומת למה הוא מתקיף אותך ככה, אלא מתוך סקרנות להבין איך הוא חווה את מה שקרה, מה עובר עליו כאשר הוא שומע פרט זה או אחר. הקשיבי לו עם סקרנות, במקום עם מגננה, הביאי אמפאטיה לשיחה במקום להתקיף אותו בחזרה. יתכן שאז השיחה שלכם תתפתח לחווייה אחרת, שתחשוף משהו חדש, שתיצור דווקא קירבה וגילוי לב.
מה דעתך על ההשערה שלי?

הילה היקרה, תיארת מאוד יפה את העליות והירידות של הקשר שלכם.
שניכם גרושים, ובמצב כזה שניכם מכירים היטב את הלחצים ואת המכאובים שיש בזוגיות.
אני מתרשמת שבאותה מידה שאת חווה את הקושי שבניתוק ואת אי הוודאות מה יקרה, כך הוא חווה את הקושי בלחץ שאת מפעילה עליו להעניק לך תשומת לב בכל מצב, גם כאשר את יודעת שהוא לחוץ כל כך בעבודה. הוא לא עומד בכך ונמלט מסיר הלחץ, ונפרד כדי לקבל קצת שקט.
אין לדעת מתי זה יהיה עבורו פשוט יותר מדי. יתכן שהוא יחזור בעצמו הפעם, אבל כל עוד אינכם מטפלים בשורש הבעייה - הוא ימשיך לסבול מאותה תופעה, ולהגיד אז לעצמו - לא רוצה את הלחץ הזה בחיים שלי יותר. כל פעם שיקרה ריב נוסף כזה - יש סכנה שזה יהיה עבורו (בדיוק כמו שזה עבורך עכשו) ריב אחד יותר מדי...
אינני מציעה לך לחזור לדפוס הקבוע שלכם שבו את זו שיוזמת את הפיוס.

לדעתי אם הוא יחזור ביוזמתו הפעם, תבקשי ממנו לבוא איתך לטיפול זוגי - מציעה להחליף הפעם, כי זה לא עבד בעצם בפעם הקודמת, כדי לטפל בבעיות הללו מן השורש.

היי דורית. כמו שכתבתי וכמו שהמלצת לי הפעם לא התקשרתי ...עבר חודש וחצי וזה פשוט לא עובר לא יוצא לי מהראש. יכול להיות באמת שזהו. נגמר ושום דבר לא ברור לי . אני לא מבינה מדוע בגלל כזה דבר קטן אפשר לחתוך מערכת יחסים של 4 שנים קשה לי להמשיך הלאה וזה פשוט לא עוזב אותי.

הילה היקרה, אינני יודעת מה להציע לך. אני פשוט חושבת שאילו הוא היה רוצה לחזור - הוא כבר היה עושה זאת. אז אולי מבחינתו זה היה באמת ריב אחד יותר מדי והוא לא יכול היה לראות איך הוא יוצא ממעגל הקסמים הזה של הלחץ. צר לי על הכאב שאת חווה, ואני מקווה בשבילך שאולי בשלב מסויים הוא כן יתגעגע ליחסים שהיו ביניכם וייזום משהו.

אולי את יכולה לברר מה קורה איתו דרך חבר משותף. אולי את יכולה לרמוז שאת מתגעגעת ולקוות שזה יגיע אליו.

יתכן - ואת מכירה אותו היטב - שיש אצלו עניין של אגו, אולי הוא מרגיש שהצדק איתו ובגלל זה הוא לא נוהג להתקשר ומחכה שאת תיזמי את הצעד הראשון.
עלייך לעשות את מה שאת חושבת לנכון, בסופו של דבר. אם את מרגישה שאת ממש מפסידה את הגבר הזה ולא רוצה להיות באי וודאות ולהצטער על כך אחר כך - עשי את החשבון שלך, אלו החיים שלך ואת צריכה להקשיב בעיקר לעצמך.

הילה יקרה
זה נשמע שבן זוגך היקר משחק בכפתורי המעלית ואת עולה ויורדת איתו קומות בלי יכולת לצאת מהמעלית ולבדוק את מפת הצרכים שלך.
כמה מקום באמת היה לך בזוגיות הזו?למה את מוצאת עצמך נטרקת שוב ושוב אל מול חוויות לא פשוטות כפי שתיארת?
זה ממש לא חייב להיות ככה ויש דרך לסגור את הפרק הזה בלי לשהות בעמדת השבורה.
מאחלת לך את הטוב ביותר
טל רמז דורי- מטפלת בפסיכודרמה

מילי היקרה, היכרות ויטואלית כמו שתיארת יכולה לגרום להמון ריגוש ופרפרים, דווקא בגלל שכל עוד אינך פוגשת אותו - הדמיון והפנטזיות עובדות "שעות נוספות" ומעצימות את התקוות ואת הרגשות המתלווים לכל העניין.
לכן, יפה כתבת בסוף במכתב שלך שאולי את משלה את עצמך.

העובדה שהוא לא מציע להיפגש מעוררת חשד.
יתכן שהוא לא חשף בפנייך הכל, וכי יש לו מה להסתיר.
יתכן שהוא התסבך כלכלית ופשוט אין לו כסף משלו ואז הוא לא יכול להרשות לעצמו לחזר אחריך כמו שהיה רוצה - עלויות הנסיעה, לשלם עלייך למסעדות ולבילויים. זכור לי שגבר מסויים סיפר לי שהיתה תקופה של עשר שנים (!!!) שבה הוא היה נתון בחובות והוא פשוט לא נפגש אז עם בחורות וחיכה עד ישיחזיר את כל החובות ורק אז יצא לדייטים, בגיל 30 פלוס. הוא לא היה מסוגל להזמים מישהי לדייט ביודעו שאין בא]שרותו לשלם עליה. גברים מסויימים מתפדחים מכך שאין להם מכונית בגיל מסויים והלאה. הם מרגישים שזה מפחית מערכם כגברים.
השאלה היא איך את מרגישה ביחס לנקודות שהעליתי? האם את רוצה להיפגש איתו למרות האפשרות שהוא מסובך כלכלית? חישבי לטווח רחוק האם זה מתאים לך?
אם אין לך בעייה עם זה - אולי תעלי את הנושא איתו ותספרי לו שהנושא הזה לא מפריע לך וכי את מתחילה לפתח כלפיו רגשות וחשוב שתיפגשו פנים אל פנים ותראו לאן זה מוביל. הביאי בחשבון שאולי פגישה מקרוב (את כותבת שראית אותו רק מרחוק) לא תהיה כל כך מלהיבה בשבילך, ואולי "תשחרר" אותך מן ההרפתקה הרגשית הזאת.
ואם זה כן יהיה מוצלח עבור שניכם, תוכלו לבחון בצורה יותר מציאותית איזה סוג קשר אפשרי לכם בתקופה הקרובה.
מאחלת לך המון הצלחה!

כשמדובר בגבר עם בעיות כלכליות...למה בדיוק מתכוונים? ז"א מה זה בדיוק מצב כלכלי שנחשב עד כדי כך לא טוב שגורם לגבר לא ליזום פגישה עם בחורה שהוא מעוניין בה? זה מאוד מעניין אותי לדעת...לדוגמא: גבר שמרוויח למשל 8,000 ש"ח בחודש עם מכונית סבירה ממוצע לחלוטין....יכול להיות שאין לו מספיק כסף בשביל כל מה שנדרש כדי להפגש עם בחורות?

אני רצינית לגמרי,מחכה לתשובה ותודה.

היי דורית, תודה רבה על התשובה
אני כמובן מודעת לזה שאולי פנים מול פנים אני אתאכזב,והעניין שלמרות כל הבעיות הכלכליות אני מרגישה צורך להכיר אותו, אבל אני לא רוצה להגיע למצב שבו אני מציבה לו אולטימטום או הופכת לנודניקית כי הרי כבר רמזתי לא פעם ולא פעמיים שאנחנו אמורים להיפגש ואף הוא בעצמו אמר לי הרבה פעמים בצורה גלויה שאנחנו צריכים להיפגש באיזשהו שלב..
העניין הוא שאני לא מבינה למה הוא מחכה? אז נכון שיש לו בעיות כלכליות ואין לו רישיון כרגע אבל מה הסיבה לחוסר עקביות בקשר הוירטואלי שהתפתח בינינו ?
אני חושבת שאם גבר רוצה מישהי או יהיה עקבי בשיחות ובהתכתבויות שלו.. ובתקופה האחרונה הוא פשוט לא כל כך כותב לי... ואני בעצמי לא רוצה להגיע למצב שבו אני מתחננת בפניו ליחס.. זה לא האופי שלי.. לכן אני לא כותבת..
או אולי אני טועה וזה בסדר שאנחנו כמעט שבוע בלי שום קשר?
עוד עניין שלפעמים יש לי תחושה שהראתי לו קצת יותר מידי התלהבות לקשר הזה מה שגרם לו להיות בטוח שאני תמיד אחכה לו ושמותר לזלזל... איך מתקנים זאת?
תודה מראש

מילי יקרה, כל מה שאת מוסיפה עכשו מחזק לי את ההרגשה שעבורו הקשר איתך נותן לו איזו אשלייה וריגוש רומנטי מסוים, אבל - אולי בגלל שהוא מכיר את המשפחה - הוא לא יכול עכשו לעשות שום צעד רציני. יתכן שעבורו זה ברור שאם הוא מתחיל להיפגש איתך - זה צריך להיות חיזור רציני, כי משפחתך מסורתית וכו'.
העובדה שכבר שבוע הוא לא יוצר קשר מעידה שאו שיש לו מישהי אחרת, או שהוא הגיע למסקנה שהוא לא יכול להרשות לעצמו לפתח את הקשר שהוא היה רוצה איתך - כנראה בגלל המצב הכלכלי. כמו שכתבתי לך קודם - אולי זה קשה לך להבין זאת כי את צעירה וכי את אישה - עד כמה הסטטוס הכלכלי חשוב לגבר והוא חלק מן הדימוי העצמי שלו.
אני חושבת שאכן את צריכה להפסיק ליזום, ולהתחיל לחשוב גם בכיוונים אחרים חוץ ממנו. אם משהו אצלו ישתנה - ואת חשובה לו - הוא ימצא את הדרך אלייך. לדעתי עשית מספיק כדי להראות לו שאת מעוניינת.

שהגבר שעליו את מדברת הוא מישהו
שאני מכירה דיי טוב האם את יכולה לתת
איזשהו רמז מזהה שאדע האם אנחנו מדברות על אותו אחד ?

אם את מעוניינת לקבל פרים תני לי את המייל שלך.. ומראה האם מדובר באותו אחד

שרון ?
אם כן כנראה שמדובר באותו אחד
ואם לא אז התאור שלך מתאר מישהו נוסף.

כפי שאמרתי לך כמעט שבוע לא התכתבנו ופתום אתמול הוא כותב לי "מה שלומך? נעלמת לי לגמרי.." עניתי לו יבש "הכל מצויין" ואפילו לא שאלתי מה שלומו... הוא חש בקרירות שאני מפגינה וכותב לי לי את נשמעת ממש מרוחקת... הוא ניסה ליזום שיחה.. אני מצידי ניסיתי להיות יבשה איתו.... הגעתי למסקנה שכנראה הכי נכון עבורי זה לא לסמוך עליו יותר מידי. אני לא התרגלתי להרגיש כמישהי על "הולד", תמיד אני מוקפת מחזרים ולא מתאים לי לחכות למשהו שאני לא יודעת...
אני אענה לשיחות, ולהתכתבויות שלו אך לא אזום לבד... אולי אני ארשה לעצמי לכתוב לו מדי פעם לבד וזהו...
אם אני אראה שהוא עושה צעדים רציניים יותר ואני עדיין ארצה ואהיה פנויה אני אתן לעצמי צ'אנס, אבל אני לא אסגור את עצמי ולא אעצור את חיי עבורו....
את צודקת ונראה לי שבאמת כבר הראתי לו מה אני רוצה וחושבת עכשיו הכל בידיים שלו...
אני מקווה שאני פועלת נכון..
אשמח לתגובה
תודה מראש

מילי יקרה, נראה לי שאת פועלת עכשו נכון ומתחילה לדאוג לעצמך ולהיות יותר מציאותית.

אשריך שאתה עוזר יותר מכפי יכולתיך, גם אם לא תקבל את שכרך בעולם הזה, מובטח לך שכר בעולם הבא,
דע לך שבכל משפחה יש את אלו שעוזרים ואת אלו שמתעלמים, גם אני חשבתי פעם כמוך שכולם צריכים לשאת בנטל, אבל בראש השנה האחרון הבנתי מסיפור שקרה במשפחתי שאין צדק בעולם הזה,
חמותי הובהלה לבית חולים במהלך היום הראשון של ר"ה שהיה למי שלא זוכר שלשה ימים רצופים, והיחידה שהסכימה להצטרף זו הייתה אשתי, שזה אומר שלשה ימים רצופים בין קירות בית החולים כי אנחנו שומרים שבת, האחות הראשית הסבירה לאשתי את העובדה הבאה > לא משנה כמה ילדים יש במשפחה, תמיד יהיה אחד שלוקח על עצמו את העול ואת האחריות לעומת שאר הקרובים, כי ישנה דעה הרווחת שאצל משפחות מרובות ילדים יש יתרון בכך שכל אחד נושא בנטל, והנה לך העובדה המצערת שזה כלל לא נכון, אם כי כמובן יש יוצא מהכלל,
אז תמשיך לתמוך באשתך, ולהעריץ אותה על כך שהיא מכבדת את הוריה ללא תנאי, אתם אנשים נפלאים שראויים להערצה,
ואם אני בקצב,,, אני אגלה לך שמי שמכבד את הוריו, זוכה לאריכות ימים, וכי למה ? הרי יש הרבה מצוות שהשכר שלהם הוא שונה, ומדוע בכיבוד הורים השכר הוא אריכות ימים ???
התשובה פשוטה מאוד, כשאת/ה יושב עם הוריך ומבזבז זמן כביכול,,,אז בא הקב"ה ואומר, אל תדאג- אני יאריך לך את הימים והשנים על חשבון הזמן שכביכול הפסדת,,,
שבת שלום ורפואה שלמה

תודה .
נראה לך שצריך לשתוק ?
נראה לך שזה הגיוני שרק אנחנו נשא בהכול כולל הוצאות כספיות ואחותה תגיע לחלוקת הרכוש בלבד ?
אינני מאמין שאתה חושב כך ושלם עם המצב .
שבת שלום

תסלח לי בסה"כ רציתי לתת לך תמיכה מרחוק, אח שלי אתה עושה כבר את המצווה החשובה הזאת, אז תעשה אותה עם שמחה,
ברור שאחותה צריכה וחייבת בכיבוד הוריה, אבל הדרך שבה אתה הולך תפיל בסופו של דבר את הבית שלך, וחבל,
תשלח מישהו מהמשפחה שידבר על ליבה של אחותה, שיראה להם עד כמה זה לא בסדר, זה זכותך לבקש ולהתריע, אבל מצד שני לאשתך קשה מאוד לשמוע ביקורת ע"ז, כי היא חושבת שהיא עושה מעשה טוב והיא לא מסוגלת להבין את הכעס שלך,
שוב פעם אני רוצה שתדע, שכל מה שאתם עושים ואפי' עם חוסר חשק מצידך וגם את זה ניתן להבין, כי מדוע רק אתה חייב לשאת בעול, ולשלם לבד את כל ההוצאות, אבל בכל זאת מצווה עושים גם כשלא משתלם כלכלית, וככל שתתאמץ יותר קח תקבל שכר יותר גדול,
לגבי חלוקת הרכוש, אם יש לך כוח להלחם עם המשפחה, או שאתה חושב שניתן להגיע להבנות בנושא, תקיים דיון עם כל הנוגעים בדבר, ותחלקו תפקידים,
אתה יכול לומר לאשתך שאתה מאוד מעריך אותה, אבל זה בא (אם זה באמת בא,,,) על חשבון הזוגיות שלכם, ולכן אתה מבקש ממנה לךהוריד הילוך, ולשתף את אחותה או לקחת מטפלת שתעשה במקומכם את העבודה השחורה, ועל חשבונה של האלמנה,
שבת שלום אח שלי אל תכעס עליי,,,

ניר היקר, צר לי על מה שאתה עובר. אני חושבת שהיחס של אישתך כלפיך, אשר נמשך כבר הרבה זמן, לא ישתנה מעצמו, ועליך לעשות משהו על מנת לשנות את האווירה בבית.
אתה מדגיש עד כמה היא מסוגלת לתת יחס טוב - על פי היחס שמצויין שהיא מעניקה לאמא שלה, ועד כמה זה מאכזב אותך שהיא לא מתאמצת עבורך.
אני משערת שקרה משהו ביניכם שאיכזב אותה בתחילת הדרך. נסה לחשוב מה איכזב אותה. היזכר מהן התלונות הקבועות שלה וזה יתן לך כיוון מה חסר לה במערכת היחסים שלכם. אינני אומרת שעליך לתת לה את כל המ שחסר ואת כל מה שהיא מצפה לו, מבלי לקבל ממנה שום דבר ועוד לקבל יחס כה גרוע. מה שאני אומרת הוא שקודם כל תנסה להבין מה השתבש כל כך. אחרי שתבין - יש לך שתי אפשרויות: האחת - לקיים איתה שיחה (מתוכננת, מוזמנת, חס וחלילה לא מתוך ריב!), שבה תשתף אותה איך אתה מרגיש ומה אתה חושב שקורה ביניכם.
האפשרות השניה היא להיעזר בייעוץ זוגי. אני ממליצה על האפשרות השניה בתור דבר בטוח יותר, כי על מנת שהיא תקשיב לצד שלך בצורה פתוחה - צריך נוכחות של צד שלישי נייטראלי, אחרת הכעסים שהצטברו ביניכם יפריעו לה להקשיב לך באמת, והשיחה עלולה להידרדר.
המצב שאתה מאתר ממש קורא לייעוץ זוגי, ויפה שעה אחת קודם, בגלל שאתם עומדים לעבור שלב בזוגיות ולהיות הורים. זה כמובן שלב מלחיץ ושוחק הרבה יורת ממה שקורה לכם כיום, וחשוב שתגיעו אליו במצב הכי טוב שאתם יכולים מבחינת הזוגיות.

חבל מאוד שבגלל שטויות שהמוח ממציא תפספסו את הקשר שלכם,
לא פלא שרבים מהמגזר הדתי לאומי מגיעים לגיל מבוגר כ"כ ועדיין יש להם ספקות,
קחי אותו מהר ליועץ טוב, שיציל את שניכם מאבדון,
לדעתי אתם צריכים לעשות רשימה מפורטת מה יש לכם בקשר, מה יש בו, ומה יש בך, אם הרשימה מספקת אתכם, וישנה בעיה אחת או אפי' ארבע בעיות, אבל בסך הכל יש את כל מה שרשמת בהודעה, וזה הדדי, כלומר גם ברשימה שלו יש את אותה תוצאה, אז אוי ואבוי לכם אם אתם נפרדים על שטות של עומק ביחסים, די כבר ! עד מתי ?
מי מתחתן עם עומק ? אמא שלך ? אבא שלו ?
מתחתנים כשיש התאמה ברב הדברים, ואם יש משיכה, אהבה, הבנה, כבוד והערכה, אז יאלה למה מחכים, כל יום שעובר זה רק יילך אחורה, ראו הוזהרתם !
ושלא תביני אותי לא נכון, אם הבחור שלך רוצה עומק, אז ניתן לו עומק, ירצה פיל לבן ניתן לו, אבל הלו, זה לא בא ברגל, צריך לעבוד, להשקיע, עוד לא התחברתם כמו שצריך ורב הדברים כבר בהישג ידכם, תארי לך לאיזה רמות תגיעו אח"כ,,,
אנשים חושבים שחתונה כובלת, זהו יותר לא ניתן להשתולל, לעשות דברים, להתפתח !!!, להיפך, התפתחות האדם היא בצוות, בזוגות, כשהיו זוג ויהיה לכם קשר בריא וטוב, אז השמיים הם הגבול !
תקני את הספרים בשיטת "אימאגו" - ותבינו לאן ניתן להגיע בעבודה זוגית,
בהצלחה ומזל טוב

אני רוצה מאד להתחתן איתו ויודעת ובטוחה שיהיה לנו טוב. הבעיה היא, שאני לא לבד בקשר הזה...
אני מנסה לעשות את המקסימום בשבילי ובשבילו. נתפלל לטוב... מבטיחה לעדכן אם וכאשר יהיו בשורות טובות!

תודה.
תציעי לו ללכת ביחד לרב שרלו, או לכל הפחות להתייעץ איתו טלפונית או דרך האתר מורשת, הוא עונה בטוב טעם ובסבלנות,
שבת שלום

אתמול בערב זה נגמר, אחרי שבעה חודשים וחצי נפלאים יחד. הוא לא יכול יותר, הוא טוען שהוא כבר משתגע בתוך עצמו מרוב מחשבות וטוען שהוא עשה את כל מה שהוא יכול לטובת הקשר. אני ממש לא מסכימה. אדם, בחור בן 37, שהוא במהותו אדם סגור מאד, שמחפש בתוך קשר טוב, אוהב, פורה ומזין את הדבר היחיד שאין לו, שהוא גם לא לגמרי מצליח להסביר אותו לעצמו (עומק, או משהו בסגנון), שלא מספר ולא מתייעץ עם נפש חיה בעולם ומנסה מתוך עצמו למצוא את הפתרונות - לא עושה כל מה שהוא יכול לטובת הקשר ולטובתנו.
אני כל כך כואבת ולא מאמינה איך הדבר הזה התרסק לי מול העיניים. אני אוהבת אותו ויודעת ומאמינה שיש בינינו כל כך הרבה טוב יחד, שיחד אנחנו יכולים להזיז הרים ולנצח את כל הקשיים שבעולם.
מתוך היכרותי עם הבחור, הוא כל כך עקשן ועם ראש בקיר שהוא לא יחזור.
אני אובדת עצות.

אני מבין את האכזבה שלך מניתוק הקשר איתו, אבל הרי את ידעת כל הזמן שמשהו שם לא עובד. את כתבת > "שלא מספר ולא מתייעץ עם נפש חיה בעולם ומנסה מתוך עצמו למצוא את הפתרונות" רק על זה הייתי פוסל אותו מלהקים בית בישראל, ולדעתי התנאי היחיד שאת צריכה לשים בפניו באם ירצה לחזור, זה המוכנות שלו ללכת לאנשי מקצוע או רבנים שמקובלים על שניכם כאישיות מכוונת, כדי ללמוד כמה דברים מניסיונם ומחכמתם !
אז למה שלא תקבלי את הצעתי לגשת לרב יובל שרלו, גילוי נאות אני קורא בשקיקה את תשובותיו באתר מורשת, ומתרשם שמדובר באדם מאוד איכותי שיודע גם להתנסח בצורה מיוחדת ומדהימה,
רק שתדעי שכל קשר כזה או אחר שמסתיים,,, מקדם אותך הלאה למטרה של הבן זוג האמיתי שלך, ובעצם סולל את הדרך לאחד ויחיד שמחכה לך ורק לך !

אביטל יקרה,

קראתי את דברייך, לאורך כל ההתכתבות שלך עם בני, וכמן כן קראתי את תשובותיו.
בני הוא אחד ממשתתפי הפורום הקבועים שלנו. הוא איש חכם ובעל ניסיון חיים אשר ניחן גם ברגישות, ובתשובותיו הוא מביא לידי ביטוי את כל הנ"ל, כמו גם בתשובותיו אלייך.
ובנוגע לפרידה...
אני מבינה לליבך.
חיכית הרבה זמן, כפי שכתבת, לאיש המתאים לך, לשותף הראוי, איתו רצית להקים משפחה ואת חשה שאת בשלה לכך. האמנת שהנה מצאת את האיש הזה, חשת שהקשר שלכם הוא הקשר המושלם עבורך ומגשים את חלום הזוגיות, שתמיד היה לך.
בן-זוגך, למרות גילו, כנראה עדיין לא בשל, לא "סגור" על עצמו.
למרות הקושי שאת חשה ולמרות שאולי קשה לך כרגע ל"תפוס" זאת בהיגיון מאחר והרגשות מאפילים, טוב שאחרי תקופה לא ארוכה שאתם יחד, הוא נהג בהגינות וביושר והעלה את נושא ה"עומק".
טוב שלא "בזבזת" זמן רב יותר על קשר שלא היה מוביל אותך ליעדך, לחתונה ומשפחה.
כעת, תוכלי לסלול עבורך את הדרך ליצירת הזוגיות המתאימה לך, עם איש בשל לכך הראוי לך, כפי שגם בני כתב לך.

מאחלת לך אושר, זוגיות ומשפחה משלך, כפי שתמיד חלמת.

מחמם לי את הלב לקרוא את מה שכתבת עליי, אני מודה לך על ההתייחסות,
תודה לך, את ראויה לכל הברכות והתשבחות,
בני

שנה וחצי זה מעט זמן בשביל להחליט על הרמת ידיים, אני מבין ממך שאתה בחור איכותי שרוצה לאהוב ומוכן להשקיע את כל כולך בקשר הזוגי הנוכחי שלך, והשאלה שאתה בעצם שואל האם יש לי סיכוי לאור זה שאשתי כך וכך, אם הבנתי אותך נכון, אז רק שתדע שאהבה בניגוד לתשוקה,,, אפשר לרכוש עם הזמן, ע"י נתינה ללא תנאי, ועוד
לכן צא ולמד כיצד עושים זאת, הבורא ברא אותנו מלכתחילה שונים כדי שבעבודה זוגית נצליח לחבר בין שני העולמות הללו עד כמה שאני מסוגלים, ואת השאר כבר יעשה רבש"ע בעצמו,
כאן מתועררת השאלה האם זו היא הבת זוג שלי שאיתה עליי לעבוד ולתקן את מה שצריך לתקן ?
הרבה זוגות בכל העולם ולא משנה מאיזה רקע שואלים את עצמם מידיי יום האם עליי להשקיע בבן זוג שלי ? או שיותר קל לעבור כביש ולמצוא בן זוג שיותר מתאים לאופי שלי וכו',
בגלל שאתה דתי, אני מניח שיהיה לך יותר קל להבין את התפיסה הזו, > שיש מי שמסובב את העולם והמתנה שקיבלת כוללת גם חסרונות, כדי שאתה בעבודה קשה תוציא יקר מזולל, החיים הם לא פיקניק, וגם לפיקניק צריך להתכונן, תקבל באהבה ותודה לה' על זה שזכית להתחתן עם אשה בריאה, ושמוכנה לך מששת ימי בראשית ומחכה שרק תשא אותה אל על, תשקיע את כל מרצך באהבה ונתינה ללא גבול, תחמיא לה, תעריץ אותה על מעשיה, תעצים את כשרונותיה, ותראה איך הבטחון שלה מתחזק ועם המון סבלנות אתה תקבל בחזרה דברים שלא חלמת שקיימים בה,
שלומי, זאת הדרך הנכונה קח את המשימה היפה והמאתגרת הזו, וצא לדרך,
תמיד תוכל להתייעץ כאן, או ללכת ליעוץ מסודר, כיום ישנם מטפילם רבים במגזר החרדי והדתי, ואתה יכול לבחור משהו כלבבך שיצעד אתכם ביחד למטרה המשותפת של קשר זוגי בריא שנותן צמיחה לבני הזוג וגורם להם להיות מאושרים ביחד,
בהצלחה

מיכל היקר,
צר לי לשמוע על תחושותיך בזוגיות הזאת.
אני יכולה להסיק אם כך שמעולם לא התאהבת בה? לא עברת את החווייה של השתוקקות אליה (אני מתכוונת השתוקקות דווקא אליה ולא התשוקה לסקס - לא משנה עם מי)?
אם אני צודקת, ולא היתה התאהבות, אזי חסר שלב "התנעה" שיתניע את הרגשות ואת ההימשכות ויאפשר להתקרבות לקרות.
מצב אחר הוא אם כן התאהבת בה בחודשים הראשונים, אלא שלאחר מכן, כאשר התחלתם לחיות יחד, רגשותיך החלו להיעלם.

לפעמים מה שמכבה את האהבה הוא סקס גרוע. לצערי הרב, יש הרבה זוגות חרדיים שמגיעים ללא ידע למיטת הכלולות, וקורות שם חוויות מאוד מאכזבות לשני הצדדים, בגלל חוסר ידע והבנה מצד אחד, ובגלל ציפיות לא ריאליות מצד שני.

מה שאני יכולה להציע זה להיעזר בייעוץ זוגי - אם בתוך המגזר שלכם ואם מחוצה לו, על מנת שמישהו מקצועי יוכל לזהות מהן הבעיות ולהציע לכם פתרונות. יש הרבה בעיות שניתן לתקן אותן - גם בתחום האינטימי, ומאוד יתכן שמה שקרה לכם הוא תוצאה של חוסר ידע כפי שהסברתי. וכמו אצל זוגות לא חרדיים - יש סיכוי שאם יאותרו הבעיות ותקבלו את הכלים המתאימים - האהבה תוכל לשגשג,למרות כל מה שאתה מרגיש כיום. זה לא משהו שבטוח יקרה, אבל נדמה לי ששווה להתאמץ על כך, ולדעת שעשית הכל.

לירון יקרה,

לא פשוט להתגורר עם "חבית אבק שריפה" ולא לדעת מתי או ממה היא עלולה להתלקח ומה יהיו תוצאות ה"פיצוץ".
דווקא בעלך שגדל באווירה מתוחה כזו, בדיוק כמו זו שהוא יוצר בביתכם, צריך לדעת שלמשפחה קשה להיות ב"כוננות ספיגה" כל הזמן, ומעבר לזה, הקוטביות בין ה"זמן הרגוע", המתאפיין בשיתוף ודאגה,כפי שציינת, לבין ה"זמן המתוח" המתאפיין בניכור ואדישות, גורמת לחוסר בטחון, חוסר יציבות וחוסר שקט, שהם ערכים משמעותיים שמשפחה אמורה לספק לילדים ולמבוגרים כאחד.
נראה שבעלך לא מצליח לשלוט בזעם, כאשר זה מתעורר מרבצו וגם לא בתגובותיו. הדבר בא לידי ביטוי הן בשפה הבוטה והגסה בה הוא משתמש, כפי שציינת "הרבה פעמיים זה במילים לא יפות ועד קללות", והן ב"התקררות" האיטית, כאשר הוא נרגע וחוזר להיות "מצחיק משתף ודואג לילדים".
אני מתרשמת, שה"תקופות הרגועות" הן תקופות טובות ונעימות עם הרבה אהבה, תמיכה, הדדיות והנאה.
כדי להאריך את התקופות הטובות ולצמצם את התקופות המתוחות וכדי שתוכלו להתנהל כמשפחה "רגילה" ללא החשש התמידי מה"פיצוץ" ומאחר ובעלך לא משתלט על החמה, כאשר זו "מתפרצת", אני חושבת שיש למקום לשקול פנייה לאיש מקצוע, שיעזור לו להתמודד עם הכעס, לנהל אותו (ולא להיות מנוהל על-ידו) ולתעל אותו למקומות אחרים.
מניסיוני כמאמנת, מהליווי ומההתבוננות בשינויים שהצליחו לעשות בחייהם רבים ממתאמניי, במהלך האימון ולאחריו, אכל לומר כי כאשר אנו מתגייסים למען מטרתנו ומתמקדים ביעדנו ועושים למען אותה מטרה או יעד, הכל אפשרי.

לימור יקרה,

טוב שאת יודעת לעמוד על שלך, לא "נכנעת" ללחצים המשפחתיים ולא משתכנעת לעשות משהו שאת חשה שלא מתאים לך ולא נכון עבורך.
נראה שאת אישה חזקה, החלטית ונחושה היודעת לעמוד על שלה.
יישר כח!
באשר לבעלך...הוא עזב את בית הוריו בגיל מאוחר ומבוגר יחסית וגם מעבר זה נעשה לטובת מגורים משותפים איתך. לא ברור לי למה הוא נשאר והמשיך להתגורר עמם למרות היותו "ילד גדול".
אולי זה הצורך בנוכחותם הפיסית בחייו, אולי זו הנוחות שכרוכה במגורים בבית ההורים ואולי זה החשש לגור לבד או עם שותף זר.
למרות שבעלך ביחסים קרובים עם משפחתו הגרעינית, הוא איש בוגר, ובתהליך הטבעי של החיים הוא עזב את בית הוריו לטובת המשפחה שהוא הקים יחד איתך. אם אתם לא גרים רחוק (ומפנייתך אני מבינה שלא), אני לא רואה סיבה ממשית ומחייבת אשר בגללה עליכם ללון אצלם בערב שבת.
בדומה לקו ההחלטי והנחוש אותו מציגים, תמיד, בפני ילד, כאשר לא מוכנים בשום פנים ואופן לספק את גחמותיו, כך עלייך להמשיך ול"החזיק" בהחלטתך הנחושה.
עם הזמן גם בעלך וגם אמו ומשפחתו ידעו שממילא אין טעם להעלות את הנושא מאחר ועמדתך ברורה, ידועה מראש ואינה ניתנת לשינוי.
בבוא העת, כאשר ייוולדו ילדיכם, אני מניחה שבעלך יקבל, ביתר קלות, את הלינה בביתכם בלבד, ואולי חמתך תשמח לבלות עם נכדיה בשעות היום בלבד, ולישון בלילה בשקט....

אמלה יקרה,

זוגיות בריאה מושתתת על ערכים מהותיים כמו פתיחות, כנות, שיקוף ושיתוף.
האם שיתפת את בן-זוגך בתחושותייך? האם הוא מודע לכך שאת היית רוצה שתכירו זה את ילדיו של זו, כבר כעת, כמו שאת יודעת שהוא מעדיף להמתין עד שתהיו בטוחים בקשר?
ציינת שאת רוצה שהזוגיות תתפתח מתוך רצון הדדי, ולכן את "לא רוצה ללחוץ", אולם, בפועל קצב ההתקדמות בקשר הוא אך ורק על-פי המוכנות, הנכונות והרצון שלו.
בנוסף, את רוצה ילד נוסף, פרי אהבה של זוגיות חדשה בחייך, והוא לא מעוניין בילדים נוספים.
למרות שציינת שטוב לך איתו, ולמרות שזה לך הקשר הראשון מזה זמן שאת חשה רגשות משמעותיים לבן-זוגך, אני חושבת שלא נכון עבורך לוותר כך על עצמך, על רצונותייך ועל חלומותייך.
שאיפותייך ומשאלותייך (לפגוש את ילדיו, להכיר לו את בנותייך, ילד נוסף) מהקשר הזה אינן שוליות וחסרות חשיבות, אלא משמעותיות עבורך ועבור עתידך ולכן לא נראה לי שאפשר ל"החליק" אותן ול"זרום" עם הדברים על-פי מה שנכון עבורו.
אני מציעה לך ליזום שיחה, פנים מול פנים, ולשתף אותו בתחושותייך ובצפיותייך.
אני מאמינה שאם את יקרה לו, הוא ישקול את הדברים לעומק.

בהצלחה!