פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

תודה על התייחסותך המעמיקה
אני באמת צריכה לשקול את ההמשך,
תודה רבה מקרב לב

אבישג יקרה,

כדי שאוכל להתייחס בתשובתי לנושאים שהעלאת, אשמח באם תוכלי להרחיב מעט.
האם כאשר בן זוגך "נכנס לתקופות שהוא הכי חסר רגש", כפי שכתבת, זה קורה בעקבות אירוע/משבר מסוים? האם ההתנהלות האדישה הזו כלפייך, לאחר שישנן תקופות בהן "הוא הכי רגיש והכי מדהים בעולם", באה בתגובה למשהו? נסי לחשוב, מהו ה"טריגר" שגורם לו ל"להתהפך" כך, בקיצוניות שכזו?
דבר נוסף, האם מעבר לרגישות/חוסר רגישות כלפייך, התנהלותו הכללית מאופיינת בקוטביות?

כמו כן, ציינת כי הוא לא מפנים ולא מבין את השיתוף והחברות הכרוכים בזוגיות. האם תוכלי להביא דוגמא? מה הוא מעדיף לעשות בנפרד ואת היית מעדיפה שתעשו יחד?

באופן כללי, ועל-פי מה שעולה מדברייך, נראה כי לבן-זוגך יש צורך גדול ומשמעותי ב"ספייס". הוא זקוק לזמן שלו לתחביבים שלו ולעשייה שתהייה שלו בלבד. בנוסף, הוא צריך שתביני, תכבדי, תקבלי ותוכלי להכיל את הצורך הזה שלו. (האם על הרקע הזה התנהגותו כלפייך משתנה?)
ייתכן, כי כאשר הוא חש שהצורך הזה לא מתממש די הצורך, מבחינתו, ושהוא נאלץ "לוותר" על הרצונות שלו ל"טובת הביחד", הוא מגיב כך, שנוצר אצלך הרושם שה"ביחד" גדול עליו, אך זה לא בהכרח נכון.

מאוד נכון שאת אומרת שהוא זקוק לספייס שלו, וכן לדעתי זה באמת מגיע כשיש לו צורך בספייס והוא לא מקבל אותו כמו שהוא מצפה
האמת היא שאני לא בטוחה שאני יודעת לת את הספייס, אנחנו גרים יחד חצי שנה ואני לא יודעת איך נותנים ספייס כ"כ במצב שלו לדעתי הוא דורש אותו בקיצוניות לפעמים הוא נורא מעסיק את עצמו במחשבות (הוא אגב איש צבא שכרגע נמצא בחופשת לימודים של שלוש שנים, זה מסביר חלק מההתנהגות) ועכשיו המצב שנהיה זה בתקופת מבחנים,
הכוונה להתייחסות שלו הוא יכול למשל (אלו דוגמאות אמיתיות) לכבות את הסיגריות שלו בתוך מעמד לנר שאני עשיתי כי לא הייתה לידו מאפרה (זה לא מרוע הוא פשוט לא רואה את המשמעויות של זה חוץ מלכבות את הסיגריה בזמן נתון), הוא יכול לשים ערמת אבנים על פרחים ששתלתי כי הוא שיטח את האדמה ולא היה לו איפה לשים אותם באותו רגע, וכ"ו הוא קצת לא רואה מעבר למטרות של עצמו, זה יכול להיות מצחיק אבל כשזה קורה כ"כ הרבה זה כבר שובר אותי.
כל מקום ודבר שאני אציע ללכת אליו הוא מאוד ישלול כמו ללכת לקניות בסופר פעם ב... כי אני בד"כ הולכת לבד אבל לפעמים בא לי שהוא יבוא,
היינו לא מזמן בירושלים כי הוא רצה ללכת לראות דיון בכנסת אז אמרתי שאנחנו נלך גם לכותל כי אני רוצה, ישבנו בכנסת שעה וחצי ולא אמרתי מילה כי אני יודעת שזה משהו שהוא אוהב, כשיצאנו הוא כבר לא רצה ללכת לכותל והתחיל לשכנע אותי שלא נלך.
לפעמים ביום שישי בא לי ללכת לשוק שישנו לידנו הוא לא רוצה אבל לבד הוא הולך בלי בעיה,
העניין הוא שהוא לא התנסה כ"כ איתי בסוג מהדברים האלו הוא בטוח שזה יהיה כ"כ נורא ומטריד אותו שזה לא יהיה כמו שהוא רוצה, אני כבר לא יודעת איך לגרום לו להנות מדברים או יותר נכון לתת לו להבין שזה לא נורא, אם אני מצליחה הוא אח"כ רואה שאפילו היה לו נחמד
אין לי כוח להתחננן לכל דבר ולקבל ממנו את ההרגשה שכל דבר עדיף לעשות בנפרד וכשאני אומרת לו את זה אז הוא אומר שזה בסדר שכל אחד עושה את הדברים שלו, אגב אני מאוד עצמאית והוא מאוד מפחד לראות שאני אהיה תלויה בו במיוחד שהוא יודע שעוד שנה וחצי הוא חוזר לשרות מלא בצבא


תודה וסליחה שכתבתי כ"כ הרבה

אבישג יקרה,

תודה על הפירוט הרב. עתה אני מבינה קצת יותר טוב את ההתנהלות הזוגית שלכם.
גם בן-זוגך, כמו רבים אחרים, צריך את השקט שלו לצורך לימודים ובוודאי בתקופת מבחנים.
כאשר יש לו מבחנים, יש לו "לגיטימציה" להתרכז בעיקר (לא רק) בעניינים שלו. יחד עם זאת, גם בתקופות לחוצות ועמוסות שכאלה הוא לא יכול שלא להתחשב לחלוטין בך ובדברים שחשובים לך ולעשות ככל העולה על רוחו מתי ואיך שמתאים לו, כמו לכבות את הסיגריה בתוך המעמד שאת יצרת כי זאת ה"מאפרה" שהייתה זמינה.
כעת אני גם מבינה שאת מאפשרת מרחב גדול (מידי) לצרכים שלו ומגלה התחשבות (מעל ומעבר) ברצונות שלו.
אני מניחה שהתנהלותו נובעת מאופיו, מהחינוך שקבל בבית הוריו ומהמקום שהוריו נתנו לצרכיו ולרצונותיו. העובדה שהוא איש צבא (בעמדה בכירה, כנראה) מחזקת אצלו את התחושה שהכל בגדר המותר. ייתכן גם, כי חסר לו ניסיון בתחום הזוגי וכי הוא ממשיך להתנהג ב"שניים" כמו שהיה מתנהג לבד.
אולם, אם את רוצה למסד קשר זה, לקשור את חייך בחייו ולהקים עמו משפחה, עלייך לעצור את ההתנהלות הזו כאן ועכשיו! הוא צריך להבין שכאשר יש שניים, האחד מתחשב בשני, נותן מקום לצרכיו ומכבד את רצונותיו של בן-הזוג, ואם נוסעים לירושלים עוברים גם דרך הכותל, כי כך את רוצה, ורצונותייך לא פחותים בחשיבותם.
נכון שבזוגיות יש מקום ל"לבד" של כל אחד מבני-הזוג, אך, צריך וכדאי לאפשר את המקום של ה"ביחד". לא ברור לי למה הוא עושה לבד את הדברים שהיית שמחה לעשות לעיתים יחד, כמו ללכת לשוק.
את בשום פנים ואופן לא צריכה להתחנן לקצת עשייה משותפת. זה צריך להיעשות מתוך רצון, מתוך בחירה, מתוך האהבה של האחד לשני ומתוך ההנאה שבבילוי המשותף.
אני לא רואה איך קניות משותפת בסופר לעיתים, פשוט כי בא לך להיות איתו, יכולה להפוך אותך לתלותית.
לצערי, לא נראה לי שאפשר ל"רפא" אותו מהתנהלותו זו.
לאור זאת, חשבי היטב האם זה האיש איתו תרצי לחיות את חייך.

טליה היקרה, יש לי הרגשה שאם אחרי ההסבר שלי התגובות שלך עוד יותר חזקות לכיוון השלילי - אז אולי לא נכון לך להישאר איתו, והגוף שלך "מתריע" לך על כך ראשון, לפני הראש והלב.
מכיוון שאת מאוד צעירה - אני מציעה שתבחני ברצינות את האפשרות של פרידה ממנו. אם זו אהבה כה חזקה - יתכן שכעבור הפסקה מהותית, תרגישי רצון לחזור אליו ולהשקיע בעבודה רצינית יותר על תחום הסקס שכנראה לא ייפתר מעצמו.

באופן כללי יותר צריך להבין שקורה ומוצאים פרטנר שאיתו הסקס זורם היטב ויש כימייה מצויינת - ולא צריך לעבוד כל כך חזק על מנת לשפר את התחום המיני כי יש זרימה טבעית והתייחסות חיובית להתנסויות חדשות. ברור שזה לא אומר שלא יהיו גם עם פרטנר כזה בעיות מסוג אחר - בתקשורת או בתחומי זוגיות אחרים...
אבל בהרבה מקרים פוגשים מישהו מקסים ודווקא הסקס איתו אינו זורם בטבעיות. ואז חשוב - כמה שיותר מהר בתחילת היחסים - לבנות תקשורת טובה בתחום המיני על מנת לצמוח יחד וללמוד ליהנות ולהוציא מן הרפרטואר דברים שלא מצליחים ביניכם.

דורית..ברור לי כמה שאת צודקת..אני יודעת שאני צעירה..אך ממש עצוב לי לראות את חיי בלעדיו..אני איתו 3 שנים ועד לפני כשנה הייתי בטוחה שאני רוצה להתחתן איתו והיה ברור לשנינו ולמשפחות שלנו שאנחנו ממשיכים את חיינו יחד.
הוא הגבר המושלם מבחינתי פרט לבעיית הסקס שלנו.
האם עליי לוותר בכל זאת?

טליה היקרה, זה ממש לא נכון מצידי להמליץ לך כך או אחרת. אני מצעיה לך לבדוק עד כמה את רוצה להישאר איתו דווקא בגלל זאת מפחדת "לצאת החוצה" ונוח לך בתוך הוודאות הזוגית שנמשכת כבר 3 שנים. אולי את חוששת מן הסטטוס של רווקה, סינגלית? אם יש משהו בדברי - עלייך לחפש בתוך עצמך אומץ ולבחון מול עצמך בחשיבה חיובית - מה יכול להיות טוב בלהיות רוקוה ללא בן זוג כיום בחיים שלך.
בכל מקרה - עם בעיית סקס כמו שאת מתארת - אי אפשר להמשיך ללא טיפול רציני.

אני לא מפחדת להישאר לבד..דווקא בתקופה שהיינו בהפסקה זה היה אפילו נחמד ומשחרר..אבל אני מפחדת לאבד אותו בחיים שלי כי אני יודעת שאני מפסידה משהו טוב..
היינו בטוחים שאנחנו הולכים להתחתן..זה ממש עצוב לי שאנחנו נפרדים בגלל הבעיה הזאת...
בכל זאת אני יודעת כי עליי להיות מציאותית..וכי אם נפתור את זה כעת אולי תהיה אפשרות שהבעיה תצוץ שוב בעוד כמה שנים? גם אם נתחתן...

טליה, אם תפתרו את הבעייה כעת, ואת תרגישי תוך כדי כך משיכה כלפיו, זה יהיה סימן שאת שלמה עם הקשר מכל הבחינות. אני מאמינה שאם תעשו את האימונים של השפיכה המהירה והבעייה תיפתר, ותתני לו פידבק כיצד את אוהבת להתנשק ואיזה סוג מגע את אוהבת, התחושות שלך ישתנו לטובה.
ואם זה לא יעשה הבדל, ותמשיכי להרגיש חוסר משיכה מינית כלפיו - תוכלי לדעת בוודאות שזה מצב בלתי פתיר ביניכם ולקבל את ההחלטה להיפרד בצורה ברורה יותר ושלמה יותר.
האם זה יכול לקרות שוב בעתיד? זה יכול לקרות שוב עם כל אהוב. אני מתרשמת ממך שאת צעירה מאוד רגישה וכי גופך מגיב חזק על שינויים. לכן אני משערת שזה עוד יקרה לך גם עם אחרים, ההתהפכות הזאת, וכדאי לך להביא זאת בחשבון.

לילי יקרה, ככל הידוע לי ניתן לקבל כמות מסויימת של טיפולים זוגיים דרך קופת חולים במחיר מסובסד, כאשר את יכולה לבחור מטפלים מתוך רשימה המופיעה בקופה. לגבי המלצות - איננו עושים זאת כאן. שיהיה בהצלחה!

סיוון יקרה,

השילוב בין אופיו והתנהלותו של בעלך לבין רגישותך הינו שילוב עדין ומורכב. הפרשנות שכל אחד מכם נותן למצבים השונים אשר נקרים על דרככם, שונה בתכלית, כמו גם תגובותיכם.
הוא שוכח ומתקדם הלאה ואת ממשיכה לנתח את שהיה ולכעוס. כל סיטואציה שואבת ממך אנרגיות נפשיות רבות, גורמת לך לחוסר שקט הגורר בעקבותיו חוסר שינה.
נראה כי מציאות חייך "שחקה אותך" והרמת ידיים. התרחקת מבעלך, נפשית ופיסית, עד שהוא מרגיש שאת, כאילו, אישה אחרת עם אופי שונה והתנהלות אחרת.
לאור האהבה שבעלך חש אלייך ולטובת ילדייך ומשפחתך, שכה חשובים לך, עליכם למצוא את הדרך להחזיר את הקרבה ביניכם.
אמנם מציאות החיים והצורך להתמודד עם האתגרים השונים הביאו לכך שהשוני ביניכם בא לידי ביטוי, אולם שוני זה היה קיים שם, תמיד.
אני מאמינה, שכל שאתם זקוקים לו בשביל למצוא את הדרך זה לזו, הוא תזכורת של הדברים אשר חיברו ביניכם מלכתחילה. הלא אהבתכם והחיבור ביניכם הביאו לכך שהחלטתם להינשא ולהקים משפחה, למרות השוני באופייכם ובהתנהלותכם.
מצבכם אינו בגדר בלתי- הפיך ואופייך בוודאי לא השתנה.
אם את חשה שאין באפשרותכם לעשות זאת בכוחות עצמכם, עשו זאת בעזרת איש מקצוע. אימון/טיפול/ייעוץ. מה שנכון עבורכם.

מאחלת לכם הבנה ואהבה!

"1" יקרה,

ראשית, כל הכבוד לך על התנהלותך בתוך כל ה"כאוס" בו את חיה. את מצליחה לנהל ולתפעל בית, לעבוד (אני מניחה שלא מעט שעות), לשלם את ההוצאות השונות ולגדל שני ילדים ובעל...
ניכר, כי יש לך משאבים/יכולות לא מבוטלים העומדים לזכותך ובעזרתם את מתמודדת עם מציאות חייך המורכבת. מעבר ליכולות של ניהול ותפעול (של הבית והעבודה על מטלותיהן הרבות), יש לך יכולת להתנהל נכון כלכלית. מה ש"מחזיק" אותך בתוך כל זה הן תעצומות הנפש הגדולות שניחנת בהן והיכולת לקבל ולהכיל את האתגרים השונים אשר החיים מזמנים לך, ואף לצלוח אותם.

בפנייתך העלאת שני נושאים עיקריים, אתייחס לכל אחד בנפרד.
הנושא הראשון, התנהלותו הלוקה בחסר של בעלך, במישורים השונים.
בניגוד אלייך, בעלך לא ניחן ביכולות הניהול והתפעול ולכן הוא אינו יוזם עשייה נדרשת בתפעול הבית ולא מגלה סמכות הורית מול ילדיכם. הוא מתקשה ב"קריאת" המציאות סביבו ולא מצליח להתמודד עם העומד מולו. כדי לרתום אותו לעזרתך, כדי שתוכלי ל"הוריד" מעל כתפייך מהנטל אשר את נושאת, כדי שהוא יתחיל לעשות למען הבית והמשפחה עלייך לגייס את עוצמותייך הנפשיות ולגרום לו להבין "מה יצא לו מזה". תני לו משימות הולכות וגדלות במשמעותן ובמורכבותן. בכל פעם שהוא יעמוד במשימות הללו חזקי אותו. הוא זקוק לחיזוקים ממך ולהערכתך.
כיום המערכת הזוגית ביניכם מבוססת על כעסים ותסכולים וכתוצאה מכך האווירה בבית לא נעימה ומתוחה. אני מאמינה שהוא יהיה מוכן לעשות לא מעט כדי לשנות זאת. לאט לאט הוא יבין שבהתגייסותו ובתרומתו הוא זוכה בהערכתך ובאמונך ואולי אף בחיבתך.
בנוסף לחוסר היוזמה וחוסר היכולת להיות נוכח ולהתמודד בבית, הוא אינו מכלכל את צעדיו מתוך בחינת המציאות ולטווח הארוך אלא מתוך דחפים וסיפוק צרכים מיידיים, בטווח הקצר. הדבר בא לידי ביטוי הן בחוסר היכולת שלו ל"הסתדר" עם המשכרות שלו והן ב"התעסקות שלו בכל מיני הגרלות קטנות", כפי שקראת לזה. מעבר לעובדה שה"תחביב" הזה שלו הוא על גבול ההתמכרות, ולכן הוא מתחיל ולא מצליח להפסיק ואף משקר לך, הוא פוגע ברווחה הכלכלית של המשפחה.
לעיתים, ההתמכרות באה לתת מענה לצורך של בריחה, חרדה, דחייה, בטחון עצמי נמוך, הערכה עצמית נמוכה ועוד.
לאור המצב ביניכם, אני מעריכה שביטחונו העצמי והערכתו העצמית נמוכים. חיזוקייך והערכתך לתרומתו לתפעול הבית, יהוו בבחינת תרופה הנותנת מענה לדרך בה הוא "תופס" את עצמו והוא ירצה ל"התמכר" לכך ולקבל ממך עוד ועוד.
עזרי לו גם בניהול הנכון של המשכורת שלו. הציעי לו להיוועץ בך לפני כל הוצאה שהוא מתכנן לעשות.
קרבי אותו אלייך. כאשר הוא יבין ש"משתלם" לו להיות שותף מלא, גם בעשייה וגם בשיח, הוא יירתם וכך תוכלי גם לנהל נכון את משכורתו ולהביא לרווחה כלכלית לטובת המשפחה.
בהמשך, מתוך הקרבה, השיח והעשייה המשותפת, תוכלו לנסות ולשקם את הזוגיות שלכם.

הנושא השני שהעלאת, התחושה הקשה שלך בעקבות ניתוק הקשר שהיה לך עם האיש העובד יחד איתך.
אני מניחה, שמערכת היחסים ביניכם, לפחות מנקודת מבטך, נוצרה לאור מצב הזוגיות שיש לך עם בעלך. חיפשת, אולי באופן לא מודע, גבר שיוכל להשלים עבורך את כל אותם חוסרים וליקויים אשר את חווה בקשר עם בעלך. חיפשת מענה לצורך שלך בקשר זוגי המספק יציבות, בטחון, אהבה והדדיות. מישהו שתוכלי להעריך ויוכל לתמוך בך.
מקור חיפושייך אחר שותף לחייך, הצורך שלך באינטימיות ולחלוקה בנטל ברור כמו גם האכזבה שאת חשה כעת, לאחר שהקשר הזה הסתיים, אולם, לאור היותך נשואה ואם, עלייך לנסות ולהשקיע את מאמצייך בתוך הבית פנימה. אני מתרשמת שיש בך את היכולות הללו.

מאחלת לך כוחות והצלחה!

דניאל יקרה, מכל מה שכתבת כאן, יש סיכוי סביר שאולי היה ביניהם (בעבר?) משהו מעבר לידידות רגילה. בכל מקרה זה די ברור שנוצרה ביניהם חברות קרובה ופמיליאריות גבוהה, ועל כן הסמסים ביניהם נשמעים לך קרובים מדי, כי אין ממש דיסטאנס ביניהם. לפעמים ידידות קרובה - גם אפלטונית - יוצרת סגנון התכתבות מאוד אינטימי, ללא מסיכות בין שני אנשים.
השאלה היא האם זה היה רומן בשלב מסויים ונפסק לגמרי, או האם זאת היתה רק ידידות אפלטונית, ומה יש מזה כיום.
אם זה היה רומן בעבר - זה לגיטימי - לפני שהוא הכיר אותך.
אם זה תמיד היה רק אפלטוני - אז זוגות שונים מתייחסים לכך בצורות שונות. יש זוגות שלא מרשים זה זו שיהיו להם ידידים אפלטוניים מן המין השני, ויש זוגות שכן מרשים. אין כאן כללים, תלוי עד כמה זה מפריע.
הביאי בחשבון שההסתרות ממש לא בריאות ליחסים כי הן גורמות לחשדנות ולהסתרות נוספות...
בכל מקרה, אני חושבת שבדרך כלל לנו הנשים יש אינטואיציות חזקות לגבי מהות הקשר, ויתכן שעלייך להביא בחשבון שיש או היה משהו ביניהם.

האםלהגיד לו שראיתי את זה?הוא בפירוש כתב לה במייל שהוא רוצה לחזור לקשר קרוב , אני מפחדתשאהיה בתיענה , מצד שני אם אגיד לו שחיטטתי יפרד ממני.
בפירוש היה כתוב שם שהוא מרגיש אינטימית לידה ושהיא חסרה לו... אני מפחדת שהיא בשבילו כנראה יותר ממה שאני מבינה .

דניאל, יקרה, זה באמת לא נראה טוב כלל וכלל. אלו מילים שכותבים כאשר יש רגש כלפי מישהי.
השאלה היא האם את מוכנה לחיות עם הספק הזה. הידיעה הזאת שלך עלולה להעכיר את יחסיכם, ולהבריח את האהבה בין אם תפתחי את העניין בפניו ובין אם לא.
מה שבולט הוא הפחד שלך להתעמת איתו ולאבד אותו.
זו לא נשמעת לי מערכת יחסים בריאה ומאוזנת שבה את מוכנה לבלוע ממנו דברים ולא להיות ישירה איתו הכל מתוך הפחד לאבד אותו.
אני חושבת שגבר שיראה כמה את חוששת ותלוייה בו וזקוקה לו - יפסיק לאהוב אותך בתור שווה אליו. הוא יתחיל לראות בך "שקופה" - מובנת מאליה - וירשה לעצמו לעשות מה שהוא רוצה בלי לספור אותך. מאוד לא בריא ליחסים ומתכון בטוח לאבד בכל מקרה את ההערכה שלו ואת האהבה שלו. בסופו של דבר אנחנו לא אוהבים "בנות יענה" פתיות, שבולעות כל דבר...
לדעתי, לאורך זמן, יש לך יותר מה להפסיד אם תעלימי עין.

הפכד שלי שיגיד שחיטטתי לו בפרטיות שלו .... ושינסה לסבן אותי ולמצוא לי תירוצים , ברור שעדיף לא להיות חלשה מולו , אני כנראה מפחדת שיגיד לי לעזוב , אם יידע שחיטטתי לו ולא יטרח לתת הסבר על מה שהיה כתוב.
את יודעת היה שם גם מכתב תגובה שלה , שאמרה לו שבטח זה מקרב ביננו שהם התרחקו.. הרי אם זה היה תמים , זה לא אמור היה להפריע ..
היא כתבה לו בנוסף , שגם היא נזכרת לפעמים בשיחות ובמפגשים בינהם , האם ייתכן שמדובר בחברות גרידא ושאני מפרשת לא נכון ?
לא נראה לי הגיוני שחבר שלי ישלח לקולגה / ידידה ששלו דברים רגשיים כאלו גם אם לא היה סקס.. זה מפחיד אותי לקשור את חיי עם גבר שאולי מוצא מקום רגשי אצלה ... אני מפחדת מהשקר שלו , אומר לי שהיא סתם חברה מהעבודה ושהיא בכלל לא חשובה לא , וזה ממש לא ככה , היה כתוב שהיא בין שלושת האנשים הכי יקרים לו .
דורית, אם אפתחבפניו שראיתי וייפרד ממני בלי לתת הסבר רק כי חיטטתי מה זה מביע ?
שלא אוהב אותי ?

דניאל יקרה, נראה לי שעלייך להחליט איך את רוצה לחיות - בחשדנות ובפחדים, ללא אומץ להתעמת איתו או להיות שלמה עם עצמך ולעמוד על דברים שחשובים לך.
ברור לכל מי שקורא את ההודעות האלו שהדרך של העימות היא לא קלה ודורשת אומץ, כי היא כרוכה בסיכון. סיכון שהוא יכעס עלייך, שהוא יכחיש שהוא אפילו יעזוב בגלל כעס על שאת מחטטת לו ופוגעת לו בפרטיות.
אבל, דניאל, יש כאן עוד נקודה למחשבה.
אם אלה היו יחסים רומנטיים, והם אכן נגמרו, מה הבעייה שלו לדבר עליהם? למה הוא מרגיש צורך להכחיש ולהסתיר?
אם את חושבת שכיום הוא לגמרי איתך וכל היחסים שלו עם אחרות כולל עם הבחורה מן העבודה הסתיימו - אז עלייך להתעלם מכל הסיפור ולהשאיר אותו מאחורה.
אלא שיש משהו בפחדים שלך ובהסתרות שלו שנראה לי לא בריא בקשר.
רק חשוב שתביאי בחשבון, שככל שאת תהיי חשדנית יותר, כך הוא ירצה להסתיר יותר. זה מתכון מאוד לא מוצלח ליחסים.

דורית יקירתי , אני לא ילדה , כבר בת 29 , כנראה שהפחד שלי הוא שאני טועה ושאולי לא היה בינהם משהו ואני מפרשת לא נכון .
ושנית הפחד שלי שלא יטרח להסביר ויכעס שחיטטתי ויעזוב , ואז בעמם אבין שאולי טעיתי , ושאולי לא אוהב אותי כפי שחשבתי .
אחרת לא ירצה שאעזוב ויסביר את עצמו .
לשים את זה מאחור קשה לי , כי הוא טוען שהיא לא חשובה בעיניו והמייל מתאר משהו אחר...
וקשה לי להתמודד עוד לפני נישואים עם חוסר פתיחות כזו ושקרים .
האם בכול זאת עלי להתעמת איתו ?

מוטב שתתעמתי עכשו עם המצב שבו את מדברת בגילוי לב על מחשבותייך והוא - במקום לתת לך תשובה אמיתית - יקח את הרגליים ויעזוב. בעצמך כתבת בתשובתך האחרונה שאת חוששת שהוא לא יטרח להסביר ורק יכעס ויעזוב - פירושו שאינו אוב אותך מספיק.
אם הוא אוהב אותך מספיק - הוא ירצה להילחם על הקשר.
החשש שלי -על פי תיאורך בלבד,הרי לא שמענו את הצד שלו עד כה - שיותר משהוא אוהב אותך - נוח לו עם מישהי שלא מתעמתת ובולעת ושותקת.
אני חושבת שאף אחת לא רוצה שזו תהיה נקודת הפתיחה של נישואיה.
תיפסי אומץ ותיצרי לעצמך את סוג החברות והזוגיות שאת רוצה שיהיה לך איתו (אם לא עכשו - אימתי?) ואל תבלעי. את נכנסת לנישואין האלו כמו בת יענה (נדמה לי שזה ביטוי שאת השתמשת בו באחת התגובות שלך).
בהצלחה!!!

כנרראה שהמייל הוא רק סימפטום , הבחור הוא וורקהוליק ברמות
בעל חברה ולאחרונה חוזר בשעות 11 בלילה , קשה לי עם זה , ובייחוד בשל החוסר אמון , הוא לא נוהג להתקשר הרבה , ולמרות שביקשתי ממנו להגיע בשעות נורמליות יותר , הוא לא בדיוק עושה מאמץ וקובע פגישות לתוך הלילה.

הוא לא עונה לרוב שאני מתקשרת וחוזר אחרי כמה שעות ותמיד טוען שעסוק...

אני אמורה לפרגן לו לעסק כך אומר , אך עד מתי ? עד איזה גבול ?
הרי איזו זוגיות ניתן לבנות בשעות כאלו ?
בייחוד שאני יודעת שהיה לו פנאי לשיחות שאותן אולי ניהל עם הבחורה השניה.
נורא קשה לי

דניאל, אני חושבת שעלייך לבדוק עם עצמך מה חשוב לך בזוגיות - מהם הצרכים הרגשיים שלך, למשל, עד כמה חשוב לך להיות יחד, עד כמה חשוב לך שיתוף, התענינות בך, התחשבות. נראה לי שהבחור - ודאי יש בו הרבה תכונות מקסימות אחרת לא היית מתאהבת בו - אבל יתכן שהוא אינו מסוגל לספק לך את צרכייך הרגשיים, ואת זקוקה לאדם בעל אופי שונה. יותר קשוב לזולת, יותר מתחשב, יותר פתוח.
לפעמים איננו מתאהבים באדם שמתאים לנו (מתאים לנו גם בטווח הארוך) וההתאהבות מסנוורת אותנו ואיננו רואים את הבעיות בצורה מציאותית עד שנעשה מאוחר מדי וכבר יש ילדים ואז זה הרבה יותר מסובך להתיר את הקשר.

כמובן שכנראה שיש לי צרכים רגשיים שונים בפועל ממה שהוא מעניק.
הבעיה שלי היא כנראה שאני מפחדת להתעמת , מפחדת לשמוע שקרים שבכול מקרה לא ישביעו את רצוני .
המייל שהוא כתב לה לא מוכיח שאכן היה מגע פיזי אבל מראה על קשר רגשי שלא נעים לי שלגבר שלי יש עם אישה אחרת .
מפריע לי שהוא מציג בעיני אותה כמישהי מהעבודה שבעבר עזרה לא והיא לא משמעותית
כשבמייל כותב לה שהיא בלב ובראש שלו , שהיא מאחד האנשים הקרובים אליו .
אם אתעמת איתו רוב הסיכויים שיכחיש ויגיד שזה ידודיתי גרידא ושיאשים אותי שחיטטתי.
אני מצד שני לא רוצה לוותר על עצמי ועל מה שחשוב לי שזו כנות .
אם היא ככ חשובה לו והוא לא מוותר על הצורך בקשר איתה כנראהשיש משהו מעבר... אני לפני מבחן גדול וחשוב בחיי , ואני מפחדת להתעמת עכשיו כי אם זה יוביל ללפרידה אני כנראה אכשל בבחינה .
מה אני אמורה לעשות ? לדעתך אם יגיד לי שאני זו שא בסדר שחיטטתי ולא ינסה להסביר משמע שלא אוהב?

דניאל יקרה, בכל מקרה זוהי מערכת יחסים שככל שאת כותבת יותר פרטים, נראה לי ששניכם מאוד לא חופשיים ולא פתוחים זה עם זו.
בגלל הבחינה החשובה - אולי כדאי לדחות את השיחה המעמתת איתו עד אחרי הבחינה.

דורית , בחרתי להסתכל על המצב מעוד נקודה , שמתי לב שאנחנו מקיימים יחסים אינטימים אחת לשבוע , כבר הרבה זמן שאני מדברת איתו על זה , שזה נראה לי מעט , ניסיתי ליזום כמה םעמים אך התנועות גוף שלו הראו לי שכדאי שאפסיק , תירץ בעייפות וכו , כעת המינון הוא אחת לשבוע , הזוי , וקצת מביך להעלות את העניין הזה ...
לו זה נראה כי זה לא חסר.. זה בצירוף של הסמסים והמיילים גורם לי להרגיש ממש רע.
אני דווקא לא בטוחה בבגידה פיזית , אך הראש שלו מאותגר מעבודה בלבד והוא מלא בתשוקה רק מזה ,
זה גורם לי להרגיש כאילו סקס זה הדבר האחרון שרוצה איתי ונמאס לי לדבר על זה , יוצא שרק לי זה חסר....

הי דורית , אני מרגישה ממש מתוסכלת הצעתי לחבר שלי שנחגוג יחד סדר פסח , הוא לא מבין למה צריך לפני שיש ילדים בתמונה לוותר על המשפחות , הסברתי לו שזה לא לוותר הוא בן 30 , ואני אמורה להיות המשפחה שלו.
הוא לא חוששב שצריך לחגוג יחד , ועוד אמר לי שאם אני ככ רוצה אז שאבוא אליו , אחרי שעתיים של שיחה . כלומר לא ממש הזמנה נעימה .
אני לא רואה את הדבריפם כככה . אנחנו כבר שנה יחד , בגילאי ה-30 , זו סוג של הצהרה מבחינתעי.
ולי כנראה זה יותר חשוב מאשר לו , בנוסף לכול המיילים המטרידים והסמסים שסיפרתי , אני ממש מתוסכלת אני לא רוצה לכפוצ את עצמי . ,רוצה שזה יהיה לו חשוב גם .
מה לעשות ? הוא קבע כבר שמתפצלים , וזהו כלומר אם לא אהיה איתו אין לו בעיה .

שוב מסתמן אותו כיוון, שבו הוא לא ממש מחוייב ליחסים. אני מניחה שהוא מבין שעבורך הנושא של איפה מתארחים בליל הסדר הוא משמעותי ביותר וסמלי ליחסים שלכם, והדרך בה הוא מתייחס לכך מעידה שיש לו היסוסים.
מכיוון שהכל מתקשר, נראה לי שמה שחשוב וממנו ניתן להבין הכי הרבה את היחס שלו כלפייך אלו לא כל כך המילים אלא יותר מכך - ההתנהגויות שלו בפועל.
צר לי שאינני יכולה להיות יותר אופטימית בעיניינך.
מאחלת לך זוגיות מלאה ומאושרת!

לילי ,

אם היא כותבת לו כך...זה ברור כשמש שיש בניהם קשר ואם הבניהם קשר בעבר - זה בכלל מוסיף לבעייתיות.

אחותי - אני כותב לך כי אני רוצה להציל אותך. את רווקה עדיין לא התחתנת ...
אם יש דברים בגו... (מה זה הלצה - לא קונה את הבולשיט הזה)
כמו שנכתב לך תקשיבי גם לאנטוטאיציות שלך...
פשוט קחי את הרגלים שלך ותברחי.. תצילי את עצמך כל עוד את יכולה...
אני מדברת מנסיון - רק שאני נשואה עם ילדים ..
האם תוכלי לבטוח בו יותר... האם תוכלי לשקם את זה.... גם אם כן תמיד זה
ירדוף אותף וייסר אותך....

מצאתימכתב שבו כתב שהיא חסרה לו ברמה האישית שעובר לידה בעבודה ומרגיש אינטימיות..ושחושב עלליה ומחייך..איך אדע שלאמדובר בגעגווע לחברות טובה? אם אפרד ממנו איךאדע שלא טעיתי?

האם מדובר ברומןבהודע של דניאל?

אלמונית יקרה,

מציאות חייך אינה פשוטה וצר לי על כך.
אני מסכימה איתך. בעלך מתנהג בחוסר בגרות. הוא מתנער מהאחריות המוטלת על כתפיו כבעל משפחה.
לא רק שהוא זה שהביא עליכם את המצב הזה, בעקבות התנהלות כלכלית לא אחראית ולא שקולה, שערמה חובות, אלא שהוא גם לא שתף אותך במצב העסק וכלל לא היית מודעת לכך שתאלצי להתמודד עם מחסור כלכלי. כעת, הוא ממשיך בהתנהלותו ה"סוליסטית", הוא לא נמצא אתכם ולא מנסה לטכס עצה ופתרון יחד איתך ועם הורייך או עם אנשי מקצוע, היכולים להציע פתרונות למצבכם. הוא מביע חוסר שביעות רצון מהחלטת הורייך, שלא לשאת בעול חובותיו, כמו שנער מרדן היה נוהג. הוא מכריז "ברוגז", "בורח מהבית", ומבלה בחברת חבריו.
עם כל הקשיים הגשמיים והנפשיים הרובצים על כתפייך, ועם שני ילדים קטנים, אשר נמצאים תחת אחריותך (עושה רושם שהבלעדית), עלייך לקחת שתי החלטות חשובות. הראשונה, כיצד להתמודד עם המצב אליו נקלעת ואיך לצאת ממנו הכי מהר ועם כמה שפחות אבידות, נפגעים ומחסור. השנייה, האם להמשיך את חייך המשותפים עם בעלך.
לגבי המצב הכלכלי אוכל להציע לך לפנות לעמותת "פעמונים". זוהי עמותה אשר מתנדביה יכולים לסייע ולייעץ בתחום ההתנהלות הכלכלית. המפגשים עמם והייעוץ הניתן על-ידם אינו כרוך בתשלום.
נושא המשך החיים המשותפים עם בעלך לאור התנהלותו, הינו נושא מורכב ורגיש יותר, ובוודאי כאשר יש לכם שני ילדים קטנים.
האם בעלך התנהל בחוסר אחריות ובחוסר שקיפות תמיד?
במידה והתשובה היא "כן", אזי האפשרות של פרידה קיימת תמיד אך הייתי מציעה למצות לפני כן את כל האפשרויות. אפשר, למשל, לשקול אימון או טיפול, על-מנת לנסות ולפתור התנהלות לקויה זו.
ייתכן שיש מקום גם לאימון לזוגיות או טיפול/ייעוץ זוגי לאחר שהוא ילמד להתנהל כפי שמצופה מאדם בוגר ובעל משפחה.

מאחלת לכם המון הצלחה!

אירית יקרה,

ציינת כי את בחורה חברותית שנראית טוב, ואני רוצה להוסיף שאני מתרשמת שיש לך משאבים/כישורים ויכולות נוספים. נראה כי את בחורה חכמה ונבונה עם מודעות עצמית גבוהה, בעלת יכולת הבעה בכתב.
פירטת את ה"פלונטר" בו את נמצאת בצורה ברורה ובשפה רהוטה.
כמו שאומרים "לא חסר לך כלום"....
אולם, עקב חוסר ניסיונך המיני את "תופסת" את עצמך אחרת...ואת חוששת שמא בן-זוגך עלול ל"תפוס" אותך באותה צורה. בנוסף, הדאגה שמא מישהו מבין מכרייך ידע על כך משתקת אותך.
בשפה האימונית החשש הזה מהווה חסם טקטי, כלומר, הוא ממש מונע ממך לפתח מערכת יחסים זוגית מלאה, הכוללת אינטימיות נפשית ופיסית, מערכת זוגית כזו שאת שואפת אליה.
מעבר להיותך ברוכת כישרונות חברתיים ואחרים (כפי שציינתי בתחילת דבריי) אשר יעמדו לזכותך בקשר הזוגי, ובן זוגך ייהנה מהם, ישנם לא מעט גברים שיעריכו ויאהבו את הרעיון שהם מקיימים יחסים עם מישהי בתולה.
ניסיון מיני הינו יכולת נרכשת ובן-זוגך יוכל להדריכך באשר לדברים המועדפים עליו, כמו שאת תוכלי להנחות אותו בנוגע לדברים אשר מענגים אותך. הגילוי ההדדי הינו חלק מתחושת המסתורין והקסם, אשר תורמים לתחושת הריגוש וההנאה ההדדית, אשר יכולים להתפתח ולהתעצם כל הזמן.
טוב עשית שלא התמסרת גופנית לאיש שעמו הייתה לך מערכת זוגית מורכבת ולא אמינה וטוב את עושה כאשר את לא מאפשרת לזה שאת לא נמשכת אליו לגעת בך.
כדי שהפעם הראשונה שלך תהייה קסומה ותשאיר לך טעם של עוד, את צריכה לממש אותה עם מישהו ראוי לך. מישהו שירכוש את אמונך, מישהו שאת נמשכת אליו פיסית ו/או רגשית. ייתכן שהמשיכה הפיסית תנבע מהאינטימיות הרגשית וייתכן ההיפך.
מה שחשוב הוא שלא תחושי רגשי נחיתות בגלל חוסר הניסיון המיני שלך, שימי את "זכוכית המגדלת" שלך על היתרונות שלך (וכאמור, יש לך לא מעט) ולא על משהו שאפשר לרכוש בו ניסיון. לאינטימיות הפיסית, אמנם, יש חלק נכבד במערכת זוגית אך לאורך זמן נכסייך המולדים הם אלה שיתפסו מקום גדול יותר.

תודה רבה רבה על תגובתך, אני מאוד מעריכה את דברייך, לקחתי את הדברים לתשומת לבי.

לצערי it's easier said than done

יום נעים:)

אירית יקרה,

מניסיוני בעולם האימון ומההתבוננות בשינויים שהצליחו לעשות בחייהם רבים ממתאמניי, במהלך האימון ולאחריו, אוכל לומר כי למרות שתמיד קל יותר לעוץ עצה ולדבר מאשר לעשות, אם תתגייסי למען מטרתך ותתמקדי ביעדך, ולא תתני לחסמייך/חששותייך ולמחשבה על "מה אחרים חושבים/אומרים עליי", לנהל אותך, אלא תפעלי מתוך הרצון להגשים את רצונותייך וצרכייך, תוכלי לעשות זאת.
אם את חשה שאין בכוחך להתגבר על חסמייך בעצמך, תוכלי לשקול עזרה מקצועית.
אני מאמינה, כי הרווח עבורך יהיה עצום והחיים שתנהלי (ולא שינהלו אותך...) לאחר מכן יהיו מספקים ושלמים יותר.

שרון יקרה, יש לי הרגשה שזאת אותה שרון מן ההודעה שעליה עניתי ב"הראשון נכנס לך עמוק למוחות העתיקים". האם אני צודקת?

גם אם כן וגם אם לא - אני מפנה אותך לאותה תשובה שעניתי לשרון ההיא, כדי להבין את החשיבות של הפרפרים הללו שעוזרים לדחוף את "המועמד החדש" עמוק פנימה לתוך ליבנו. ואם הם לא מתלווים לשלב ההיכרות איתו - הרבה יותר קשה להימשך פיזית, והרבה יותר קשה גם להתגבר על התנהגויות מעצבנות.
אני חושבת שאת יותר מדי מתלהבת מעצמך שסוף סוף פעלת כמו שתיכננת ולא נתת לפרפרים לקבוע לך והלכת ובחרת בן זוג על סמך תכונות שיש בו.
אבל אל תשכחי שכל בן זוג חדש שתכירי - לא תוכלי בתחילה להכיר אותו בצורה מציאותית, כמו שהוא. לאט לאט יתגלו דברים חדשים שלא ראית בו קודם.
אם המגמה היא חיובית, ואת רואה שככל שאת מכירה אותו יותר זמן - את נקשרת אליו יותר ואוהבת אותו יותר וסולחת לו על הדברים שמפריעים - זה סימן שהוא בן זוג מתאים לך.
אבל אם קורה ההיפך- וככל שאת מכירה אותו - לא נוצרת משיכה מספקת, והתנהגותו מעצבנת אותך - אין טעם להישאר. זה נראה לי כאילו את נצמדת לאסטרטגיה החדשה שלך ורוצה שהיא תצליח. אז זה עלול להיות כמו הפתגם - הניתוח הצליח אבל החולה מת...בתקווה שאת מבינה את כוונתי.

כן אני מבינה, תודה רבה לך, וכן אני אותה האחת ממודעה הקודמת...
מקווה שהכל יהיה בסדר.
שמתי די שזה תלוי גם במצבי רוח שבהם אני נמצאת בלי שום קשא אליו.. ההתיחסות אליו והתגובות..

יש בית, ילדים, עבודה.. ולא נשאר הרבה זמן לזוגיות כמו פעם.
זוגיות זה משהו שצריך לתחזק טוב טוב גם זה אומר לנסות לצאת לדייטים רומנטיים כמו פעם שהייתם רווקים, או אולי לעשות מחוות רומנטיות.

אישה קטנה ויפה, כדאי שתתרגלי לכך שרוב הגברים לא מסוגלים להמשיך ולהתפעל יום יומית מבת זוגם הקבועה. הם לא ממש מבינים את הצורך הזה אצל אישה לשמוע עד כמה היא יפה, וזה מייגע אותם ומתיש אותם. יש להם את האנרגיות האלו בתחילת הקשר, בשלב החיזור, ואחר כך רק מישהו שמאוד מתעניין באסתטיקה או מישהו שמאוד יודע איך לדבר עם בחורות - מסוגל להתמיד בכך לאורך שנים. אני יודעת שזה מעציב ומאכזב, נסי אולי ליהנות מכך אצל חברות - שתמיד יודעות להחמיא - ולו רק משום שכולנו נשים שצמאות למחמאות...הגברים פשוט בנויים אחרת...

מי שמאמין לא מפחד,
תשאירי לרבונו של עולם קצת לסדר לכם את העיניינים,
כשאת לחוצה, אז את נלחצת, נכון ? איך ידעתי ?
וכשאת נלחצת,,, את לוחצת, זה כמו נבואה שמגשימה את עצמה, מה שאת מזמינה לעצמך זה מה שתקבלי,
תירגעי, תקחי אוויר, תאמיני שהולך להיות לכם טוב ביחד, הוא ימצא עבודה מתאימה, שתעזור לשניכם לקנות בית ורכב, ועוד ועוד, לא חסר שם למעלה כסף, צריך רק לזכות להיות ראוי לקבל את זה, אז תתפללי, תקווי, ותבקשי יפה,
מזל טוב ובהצלחה

היי בני תודה על התשובה.
אני פחות נשענת על האמונה אבל לקחתי לתשומת ליבי.

אתמול שוחחנו והוא אמר לי שהוא לא שיתף אותי בתחושות שלו לגבי הקורס הספציפי שהוא לומד כרגע (שאמר לי שהוא לא יודע אם הוא מתחבר לזה...) כי הוא פחד לאכזב אותי. הוא לא רוצה לעזוב באמצע כי הוא פוחד מ"מה יגידו" - מה יגידו ההורים שלי, המשפחה שלו, החברים וכו'...
עשינו שיחה מאוד רצינית ואני מקווה שייצא מזה רק טוב.
אני בכל מקרה עוד חוששת ממה שעתיד לבוא ולא רואה את הפיתרון (מה יהיה) כרגע.

א היקרה, לא כל אחד מוצא את עצמו באותו גיל. אם את אוהבת אותו - אל תלחצי עליו, כמו שבני כתב לך, ותני לו את החופש למצוא בעצמו מה נכון עבורו מבחינה תעסוקתית. אם הוא יפעל מתוך הלחץ שלך הוא יעשה טעויות בבחירה, והוא עלול לשלם על כך ביוקר כל חייו, ואם תהיו יחד - גם את תשלמי כי הוא יהיה לא מאושר ולא יגשים את עצמו.
את פועלת מתוך הצרכים שלך, ואני יכולה להבין זאת, אינך רוצה להמשיך להישען על הורייך מבחינה כלכלית, ואני לגמרי מבינה את הרצון שיהיה לכם מקום מגורים ראוי ונפרד מהם.
אבל הנזק יהיה הרבה יותר חמור אם מתוך הלחץ שלך הוא יפעל בניגוד למה שמתאים לו וזה יכבה אותו בתור בן אדם.
אני מציעה שתחפשי דרך ליצור ביניכם יותר חופש לשוחח - כמו השיחה הטובה שהיתה לכם אתמול, שבה יצאו דברים שהטרידו אותו הרבה קודם אבל מרוב לחץ הוא לא העיז להגיד אותם - שלא יאכזב אותך ואת הורייך.
ואם תראי שאת לא מסוגלת לאפשר לו את זה - עליכם לשקול מחדש את נכונות הזוגיות הזאת. אולי את זקוקוה כיום למישהו יותר "מבושל" ויותר בוגר, ועליך לשחרר את חברך שיתקדם בקצב הנכון לו.

מתלבטת יקרה, ראשית אזהרה: יש סיכוי מאוד גבוה שאם תתוודי בפניו על המשיכה המינית שיש לך כלפיו - יתפתח ביניכם משהו מיני, והשאלה היא האם את רוצה לעבור את הגבול הזה ולהפוך לבוגדת בבעלך. אני אומרת את הדברים בצורה בוטה וישירה.

האם את חייה בשלום עם המחשבה הזאת?

האם היית מוכנה שבעלך ינהג כך כלפייך?

זה בהחלט קורה שנתקלים במישהו מן המין האחר שמעורר המון משיכה מינית. את לא הראשונה שחווה זאת. השאלה הגדולה היא מה את הולכת לעשות עם הדחף הזה שלא נותן לך מנוח והפנטזיות פוגעות לך באיכות החיים? אני מציעה לך לקדם את הדחף הזה ב"ברוך הבא" אבל רק מבחינה אחת: שהוא מעיד על מיניות בריאה וייצריות גבוהה, וזהו איתות בשבילך מטעם הגוף שלך שמשהו חסר במיניות שלך עם בעלך:

אני חושבת שיותר נכון לעשות בדק בית ביחסים עם בעלך ולבחון מה חסר שם בהיבט המיני ואולי הרגשי ביניכם. אולי הגעתם לסקס באיכות פחותה? אולי נכנסתם לשיגרה ולעייפות החומר?

יש דברים שניתן לעשות במקום בגידה - דברים שהם בהסכמה משותפת, שיכולים להפוך חווייה משותפת והעשרה לך ולבעלך, כמו סדנת מגע, סדנת טנטרה, ודברים מסוג זה שיכניסו ריגוש חדש לחייכם ויספקו את הצורך בהתחדשות בלי שזה יהי בגידה.
ומי יודע, אולי בדרך זו את יכולה להקדים רפואה למכה ולעזור גם לבעלך לעבור את השלב השחוק הזה בשלום, בצורה חיובית, ולמנוע גם את הבגידה הפוטנציאלית שלו.

אשמח לתגובתך

שרון היקרה, היטבת לתאר את המורכבות של מערכת היחסים הקודמת, שמצד אחד נקשרתם רגשית וגופנית, ומצד שני הגעת למסקנה השכלית שהוא אינו הבן זוג המתאים לך.
יעזור לך אם תוכלי להבין איך המוח שלנו בנוי, ואגיד זאת כאן בצורה מאוד סכמטית - יורם יובל מתאר זאת היטב בסיפרו הנפלא "סערת נפש": אנחנו חווים בראש ובראשונה תחושות גופניות ורגשיות. אלה נוצרות במוח הזוחלי ובמוח הלימבי - שהינם מוחות "עתיקים" יותר מאשר קליפת המוח - קורטקס - שהינה התפתחות מאוחרת יותר מבחינה אבולוציונית. זה אומר שקודם קורה דחף או תחושה גופנית, עליה מתיישב רגש מסויים ורק אחר כך - ישנה המחשבה, שמקורה בקליפת המוח שנותנת פרשנות ומשמעות לתחושות הגופניות ולרגשות.
כלומר ההחלטה השכלתנית וההגיונית שלך לעזוב אותו נתקלת בשדרים רגשיים הפוכים משאר חלקי המוח, שרוצים להמשיך לקבל את מה שהם אוהבים...
באותה מידה הם לא "משתפים פעולה" עם החבר החדש שלך. שאר חלקי המוח שלך עדיין קשורים לחבר הקודם שנכנס אצלך עמוק ללב (במונחים שלי - התיישבו לך במוח הזוחלי והלימבי...) ואת מוצפת בזכרונות תחושתיים שכל מה שהם יכולים לעשות זה לבחור מה יותר טוב להם - בלי להסביר למה ובלי להיות מושפעים מן ההגיון.
לכן חשוב לפנות מקום ולרוקן את הזכרונות התחושתיים וזה לוקח זמן. לכן אומרים שזמן מרפא. ככל שהחבר הקודם נכנס אלייך יותר עמוק - כך זה יקח יותר זמן, אפילו שאת מאוד רוצה שזה יצליח לך עם החדש. ככה אנחנו בנויים. זה יכול לקחת לך מחודשים ספורים ועד כמה שנים...
אני יודעת שזה לא מעודד.
נדמה לי שהסיכוי שחברך החדש יתפוס אותו מקום תחושתי וגופני אצלך הוא די קטן, כי ככל שאני מבינה את המערכות שלנו בגוף ובמוח - על מנת שהוא ייכנס עמוק לליבך - וגופך יקבל אותו - זה צריך היה לקרות עוד בהתחלה, עם העזרה הרבה של הריגוש הראשוני שיש בהיכרות חדשה - בליווי "הפרפרים בבטן" - כל התחושות הראשוניות הללו עוזרות להחדיר את הדמות החדשה הנכנסת לחיינו עמוק פנימה, כמו שקרה לך עם החבר הקודם, יש להניח, אם תיזכרי איך היכרת אותו ועד כמה היו לך פרפרים בתחילת הקשר איתו.
ואם זה לא קרה כך עם החדש, מלווה בפרפרים, בעיקר משום שליבך היה תפוס, נדמה לי שזה לא יקרה בעוצמות שהיו לך עם החבר הקודם. מצטערת שאני כל כך לא מעודדת היום, אבל זה נסיון חיי מלווה בהסבר המדעי שכתבתי לך בתחילת התשובה.

אם מישהו מןהקוראים נשאר עד כאן - אשמח לשמוע דווקא דעות שונות ונסיון חיים אחר, שיעודד יותר את שרון.

דורית תודה רבה על התגובה!!!!
האמת היא ששמעתי הרבה על כך שההתאהבות הריאשונית חשובה יותר לגברים מאשר לנשים.. אישה יכולה להתאהב עם הזמן ככל שיותר מתרגלת לבן אדם, והתחלה של חברות היא טובה יותר בעבור האישה... כך גם לי יש חברות שבהתחלה הם כיבדו את בן זוגן בתור בן אדם, תקופה מסויימת כמעט ברחו (חברה מהצד החזיקה וחיזקה..) ולאחר זמן מה התאהבו, וכל אחת מהן אומרת שזוהי הדרך הטובה ביותר, כך גם אני בחרתי בשביל עצמי את האמת... רק שעליי "במקרה " גם נפל עומס כבד מה"חבילה" הקודמת...
ויש רגעים של יאוש... והאמת שהפרידה עצמה הטישה אותי כי הוא ישב לי על הוורידים ו"שתה ממני דם".. כמו לאורך כל מערכת היחסים- דרך ריבים ואני הייתי פשוט "גמורה" כך שגם אהבה לא מי יודע מה פרחה לה...
אני מדברת ספציפי על ההרגל הגופני.. בזמן שבפועל "על אוטומט" מה שהסברת לי, אני עדיין משתגעת, בזמן שגם באותם הדקות אני גם יודעת ב-וו-ד-א-ו-ת שזה לא הבן אדם בשבילי... למרות ש"ההרגל" לא רוצה להאמין לכך...

היה מישהו שאהב אותי מאוד ואני יודעת את זה בודאות....-ריגשית-גופנית.....אבל משום מה המוח שלו נלחם בו ולבסוף לאחר האבקות עם עצמו הוא החליט שהוא לא רוצה איתי קשר. עד היום אני בטוחה שהוא עוד אוהב אותי ויש מצב שאני הייתי גם אהבת חייו. משהו עצר אותו...אני לא יודעת אפילו בדיוק למה..אולי זו בכלל הבעיה שלו ולא שלי...אולי של שנינו...אבל אני חייבת להגיד שנורא קשה לשכוח ולהתנתק מאדם שכל כך אהבת גופנית-ריגשית....אפילו שהמוח מנסה להפסיק את התחושות....זה נורא נורא קשה...עם כל הכאב..אני עוברת את אותו הדבר וכל התקופה האחרונה אני פשוט מדוכאת לחלוטין.... המלחמה הזאת בין הרגש לשכל היא פשוט הרסנית....ועל עצמי אני יכולה להגיד לך שהמציאות קשה ביותר..

סליחה שאין לי דברים כל כך מעודדים לומר לך (וגם לעצמי) אבל זו האמת (לפחות מבחינתי..)

:(

אבי היקר, לפי תיאורך מערכת היחסים שלכם כבר סובלת מן השלב השני של קנאה ורכושנות: על מנת להימנע מסצנות של קנאה היא התחילה להסתיר מפניך כל מיני דברים, וכמובן שזה מעורר את חשדנותך, אז אתה בודאי מתחקר אותה בהמון שאלות וזה מעצבן אותה, והיא לא מנדבת יותר מדי מידע, וזה גורם לך להרגיש שהיא בכוונה מסתירה ממך דברים. זהו מעגל קסמים!
לדעתי זה אכן נובע מחוסר בטחון עצמי שלך.
תחשוב על כך שגבר שמאוד בטוח בעצמו - יכול לשחרר את בת זוגו ליהנות ולבלות מבלי לחשוש שמישהו אחר ימצא חן בעיניה, כי הוא סומך על עצמו ועל כוח המשיכה שלו.
בגלל חוסר הבטחון אתה נוקט בעמדות שמרניות כלפי מסיבות, ופוסל אותן. יחד עם זאת אתה אוהב את בת זוגך ומבין שזה חלק מן ההנאה שלה.
לדעתי אתה חייב לעבוד על עצמך ע"י טיפול פסיכולוגי או ע"י אימון אישי - איך להרגיש יותר בטחון בעולם הזה, כי זה ימשיך לקלקל ולהרעיל את מערכת היחסים שלכם וירגום לפרידה.

אור היקר, עצם העובדה שכבר חווית רגשות חזקים כלפי מישהי - שהיתה מבוגרת ממך בעשר שנים אבל היתה מעניינת ומרגשת - מעידה שיש לך את היכולת לפתח רגשות חזקים ואהבה. אינך צריך לדאוג כלל!!
זה מאוד צפוי ונורמלי שכאשר אתה מכיר טוב יותר את בנות הזוג הצעירות איתן אתה יוצא ומהן אתה מתלהב בתחילה - אתה מתאכזב ולא מוצא בהן את מה שאתה מחפש.
ככה זה ולדעתי כך זה צריך להיות.
ההגיון אומר שעליך לחפש די הרבה כדי למצוא מישהי שבאמת תרגש אותך ותרתק אותך ותפיל אותך מן הרגליים.

כמובן שעליך לחפש יותר בכיוון של מישהי שמההתחלה תיראה לך מעניינת ובוגרת. יש גם צעירות בגילך שהן בוגרות ומעניינות, ועליך להוסיף את ההיבט הזה לחיפושים שלך, ולא להסתפק רק ב"אריזה מושכת" והופעה נאה אצל הצעירות שאתה יוצא איתן.

המשך לחפש ואל תתפשר. אתה בסדר גמור!!!