פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

הסיטואציות שאתה מתאר מאד הזויות... אין שום סיבה שתשלים איתן ויותר מזה אם מפריע לך שההורים של זוגתך (אישתך לעתיד) מאד מעורבים אז תעשה משהו בעניין!

הייתי במקומך מנסה לפתור את הדברים מול בת זוגתך, ההשפלה שהוריה מעבירים אותך היא מקוממת ובהחלט רצוי שהיא תתערב בעניין ותנסה לפתור את המצב בינכם...


שיהיה בהצלחה (:

ניר היקר, סליחה על העיכוב בתשובתי.
מה שאתה מתאר הוא מערכת יחסים שממש לא מתקבלת על הדעת! מה שמדאיג אותי הוא שאתה סופג את היחס המזלזל שלהם ונכנס לאותה עמדה חסרת אונים כמו ארושתך מולם. אני מבינה שאינך רוצה להסתכסך עוד יותר, אבל אני חושבת שיש דרך נוספת.
נראה לי שאתה אדם שקול, ולא מתפרץ. אני מקווה שאני צודקת.
לדעתי - שווה לקיים שיחה עם ארושתך ולהציג בפניה - לא בכעס - איך אתה מרגיש בנוכחות הוריה. אולי לבקש את הסכמתה לערוך איתם שיחה מסוג אחר, שבה אתה תהיה היוזם במקום שתהיה מובל על ידיהם לפינה בלתי אפשרית, כמו שתיארת לנו.
בשיחה הזאת איתם - בלי להתלהם ובלי לצעוק - הגדר את גבולותיך. אמור להם מה אינך מוכן לשמוע מהם, כמו המילה "דגנרט". הסבר להם שאם וכאשר בעתיד תרגיש נוח ורגוע ואהוב ומוערך אצלם - אז יש סיכוי שתרגיש רצון לשתף אותם ביותר מאשר "הכל בסדר".
אמור להם איך אתה מרגיש בביתם. יתכן והם יעריכו אצלך את האומץ לעמוד על שלך ולשים להם גבולות. אני מאוד מקווה. חשוב שלא תשפיל אותם אלא בעיקר תדבר על מה אתה לא מוכן לספוג יותר. נסה לכבד אותם לאורך כל השיחה. זאת משימה לא פשוטה לכל אדם, וברור שזו משימה כבדה לאיש צעיר עם ההיסטוריה שאתה מספר עליה. אם תשלוט על עצמך בשיחה ולא תתפרץ ולא תענה להם - אלא רק תגיד את אשר על ליבך - ותשאיר להם חומר למחשבה - יתכן ושיחה כזאת תשנה את מערך היחסים שלכם והם יכבדו אותך יותר. תתייעץ על כך עם ארושתך מראש.
אני חושבת שכל עוד הם ממשיכים להשפיל אותך - אינך חייב להמשיך להגיע אליהם. אם ארושתך רוצה להגיע אליהם - זו זכותה, כמובן.
בהצלחה!!! אני מזמינה את שאר משתתפי הפורום להציע רעיונות לניר.

טליה היקרה, האם יתכן שבגלל בעיית השפיכה המוקדמת נוצרה אצלך אכזבה ורתיעה ממנו?
אני חושבת שרתיעה מסקס יכולה להיווצר בגלל המון סיבות שונות ומשונות, וככל שמערכת יחסים נמשכת יותר זמן, ומשהו מסויים שמפריע לך בסקס אף הוא נמשך - זה "צובע" את כל המחשבה על סקס איתו בצבע פחות נעים, ומפחית מאוד את התשוקה.

בתחילת היחסים יש כל כך הרבה התרגשות נעימה - והיא מתפקדת כמו סם, כמו אלכוהול, וממסכת ומפחיתה את הבעיות המציאותיות שקיימות שם למן ההתחלה... אז ניתן ליהנות כמעט מכל דבר. אבל בהמשך ההתרגשות פוחתת, המציאות נעשית ברורה, ואז מגיע שלב שבו חשוב לתת פידבק בדיוק איך אוהבים ומה אוהבים ומה לא, כדי לבנות את הסקס בצורה שיותר מותאמת לשני בני הזוג.

בגלל זה חשוב בתחילת הקשר המיני לטפל בדברים שמפריעים, לשים אותם על השולחן ולהתמודד איתם, אחרת הם מחבלים - מבלי שנרצה בכך - וממאיסים עלינו את הסקס.

נוצרה כאן - בדיוק כמו שתיארת - תגובת שרשרת, כמו "כדור שלג" שהולך וגדל ככל שהוא מוסיף להתגלגל: לאט לאט שמת לב שאת לא אוהבת כבר את המגע שלו ולא אוהבת להתנשק איתו.
יתכן שמכיוון שבדרך כלל המגע והנשיקה מובילים לסקס, והחדירה הקצרה מאכזבת אותך - הפסקת לאהוב גם את המגע והנשיקה...מין שסתום בטחון כזה שכבר עוצר אותך על הסף, ומונע ממך להגיע לשלב שאינך אוהבת - החדירה הקצרה והמאכזבת.

החדשות הטובות הן שממש ניתן לטפל בשפיכה מוקדמת!

האם את יכולה להעלות בפניו את הבעייה?
כל סקסולוג יכול לעזור לו, וזו הבעייה הכי שכיחה של גברים. אם תעזרי לו בכך - אז גם אם לא תהיו יחד - זה יעזור לו בשאר מערכות היחסים שלו - ללמוד לשלוט בזיקפה ובשפיכה.
ואחרי זה, כאשר זה ישתפר - יש סיכוי שתתחילי לאהוב יותר את הסקס איתו, וכמובן שעלייך לתת לו פידבק איך את אוהבת שיגעו בך ואיך את אוהבת להתנשק.
בינתיים זו האפשרות היחידה שאני רואה לפתור את הבעייה יחד איתו.
הפתרון האחר הוא לוותר ולעזוב את הקשר, כי לא יעלה על הדעת להמשיך כאשר כך את מרגישה כלפיו פיזית.

תודה רבה!!!

אור היקרה, האם הבנתי אותך נכון ואתם עדיין לא נפגשתם ממש פיזית מעולם? הכל דרך הפייסבוק?
כי זה מה שהבנתי ממכתבך, ועל כן אשיב לך על סמך ההנחה הזו, שעדיין לא נפגשתם ואת בהתלבטות האם נכון להיפגש בכלל לאחר כל הטלטלות שהקשר הוירטואלי שלכם עבר.
לדעתי זה נכון להיפגש איתו כדי לבחון איך את מרגישה בנוכחותו הפיזית, ואיך הוא מרגיש איתך. המימד הפיזי משנה כמעט הכל! הוא הרבה יותר משמעותי לקשר מאשר כל התכתבות והצהרת כוונות וירטואלית - עם כל הריגוש שיש בה.
העובדה שעברתם כל כך הרבה טלטלות ואי יציבות - אמרת בעצמך שאת תרמת לכך ושינית סטטוסים לגביו עד שנמאס לו , אז אינך יכולה להאשים אותו שהגיב כמו שהגיב בשלב מסויים.
אני חושבת שאחרי מפגש פיזי - אם הוא יהיה מוצלח - עליכם לפתוח דף חדש ולהתעלם ממה שהיה עד כה בתחום הוירטואלי.

תודה רבה על המענה ..

הבנת אותי נכון ולא היה מפגש פיזי כל התקופה הארוכה הזאת ! בשעות הקרובות הוא נוחת לארץ!
השאלה האם עליי לחכות לשיחה ממנו שיקבע דייט (בליינדייט יותר נכון) או שיכולה ליזום ?איך ומתי?
העניין הנוסף אם עליי להתייחס לנוכחות הבחורה השנייה או להתעלם! ואיך אוכל לדעת למה דפקה שמר קשר רק עם שתינו! ושמתי לב שגם עברו תקופות של און אוף איך שעברתי איתו!! מרתיע אותי נוכחות מישהי אחרת בסיפור ולא אשקר להודות שחוששת רתיעה וחוסר בטחון שתהיה יותר טובה או יפה ממני! ולא רוצה לשדר זאת!
במידה וקבענו לפגש! האם דרוש ממני התייחסות לדיבור או התנהגות מסויימת או הכל בספונטניות!

אור יקרה, לדעתי עלייך לחכות ליוזמה שלו. דווקא משום שיש עוד מישהי בתמונה - עדיף שהוא לא ירגיש שאת להוטה מדי. גברים בדרך כלל מעדיפים להשקיע וליזום, והם מעריכים יותר מישהי שהיה צריך להשקיע הרבה עד שהיא נעתרה להם. (אינסטינקט הצייד...)

אני מציעה לך להתעלם לגמרי מקיומה של האחרת!!! אם תתחילי בהצגות של קנאה וטענות - לפני שנוצר איזה בסיס אמיתי ליחסים - זה ממש עלול להרתיע אותו.

לגבי חוסר בטחון - את מי שאת! הביאי את עצמך כמה שיותר אמיתית וספונטנית, חישבי חשיבה חיובית, התענייני בו ובחייו, תני לשיחה לזרום בלי מטרות או תכניות לעתיד, נסי למצוא הנאה מן השיחה עצמה, וככל שזה יקרה - יש סיכוי להמשך.

במילא אינך יכולה לבטל את קיומה של האחרת, אבל אני מציעה לצאת מתוך ההנחה
שאת תמצאי חן בעיניו הרבה יותר, (במילא הכל עניין של טעם אישי).

עד כאן עצות הדייטינג שלי אלייך, אבל אני מזמינה את המשתתפים בפורום להוסיף עצות משלהם.

יששכר היקר, נכון שאתה מעלה מולה את הנושא מתוך הפתיחות והחברות הטובה ביניכם, ומנסה לברר מה קורה בתחום הזה, אבל כידוע זה תחום מאוד רגיש, ויתכן שיש דברים שהיא לא מסוגלת להגיד לך שהיא זקוקה להם בסקס - אולי כי אינה רוצה לפגוע בגבריות שלך ובדימוי העצמי שלך כמאהב, ואולי כי לא נוח לה לבקש דברים מסויימים.

לדעתי יש כאן שתי אפשרויות. או שהיא אכן לא נמשכת אליך מספיק, וכאן זה משהו שדי קשה לשנותו.

אפשרות שנייה היא שאתם טיפוסי סקס שונים, ועל כן האיכות של הסקס אינה מספקת בעיקר אותה. כלומר כל אחד מכם זקוק לסוג שונה של סקס, וכאשר אינו מקבל זאת - הוא מאוכזב מאיכות הסקס:
הרבה נשים זקוקות למשחק מקדים מאוד ארוך על מנת להתעורר מינית.
הרבה נשים זקוקות למחוות רומנטיות כל הזמן, לא רק בתחילת הקשר, והן מאוכזבות כאשר זה שוב לא קורה יותר ונכנסים לשיגרה.
ואולי אלו דברים טכנים יותר בתחום הסקס שחסרים לה או מפריעים לה. יתכן שרק ע"י שיחה עם איש מקצוע - או יועץ זוגי שנכנס לנושאים אלו או סקסולוג - תוכלו לברר מה חסר. מכיוון שהיחסים בכל שאר התחומים הם כה טובים - אולי שווה לעשות את הצעד הזה, כדי לא לפספס, ויפה שעה אחת קודם - לפני שהבעייה תיעשה קבועה ועמוקה מדי. סקס הוא נושא רגיש וקל מדי להרוס אותו, לצערנו.
מאחלת לך הצלחה!

מה דעתך לשלוח להן מתנה ?
תבררי את הכתובת ותשלחי,
הרי ייעוץ היה עולה לך לפחות 1500 שח בחישוב פשוט בכמות ההודעות,,, אז בא נראה אותך מתגמלת בתשורה נאה,,,
בהצלחה

העזרה הזאת הערך שלה הוא הרבה יותר מכסף!!! אבל אם מדברים על כסף האמת שהעזרה שווה הרבה יותר מ1500 שקל אם מחשבים את הטירטורים הזמן והנסיעות שנחסכים וגם כן והבייביסיטר וכו'
אז אם יש לך את כתובת הדואר של הפורום אתה מוזמן לשתף אותנו
שבת שלום לכולכם!

שלום אופטימית,

מחמם, מחמיא ומעודד לקרוא "פניה פורמלית" כזאת. :) אני (וגם שתי המנהלות המוערכות האחרות) מאוד שמחה להיות פה ולעזור במה שאפשר. שמחה שאתם פה, משתפים מעומק הלב ועושים שינוי לא פעם ולא פעמיים. בהחלט עבורנו זאת נתינה מתוך אהבה. גם אני, כמוך, נהנית מהתשובות שניתנות פה ע"י דורית ומוניקה, וגם אני לומדת כל פעם מחדש, מזוויות אחרות.. זה תמיד מחדש.

לגבי ההצעה של בני- קרץ לי מאוד :) וברצינות- מה שכתבת לא יוכל להחליף שום תגמול אחר.

רוב תודות לך, כאן בשבילך.
עדי

אופטימית יקרה,

אני שמחה שהייתי כאן עבורך ויכולתי לעזור.
תודה על הפרגון ועל מילותייך החמות.

מאחלת לך זוגיות טובה ומעצימה.

המון תודה לכל צוות הפורום!
אתן עושות כולכן עבודת קודש! בחיי.....
כל הכבוד על הרצון לעזור!!
זה לא מובן מאליו!
ישר כוח!
אתן מדהימות אחת,אחת!!

3> 3> 3> 3> 3> 3> 3> 3> 3> 3> 3> 3> 3> ;-)

אני רק אוסיף בקצרה שברוך השם שהטיפול נקלט המשך..הלכנו אל הורי הביתה וסיפרנו להם על מנת שאולי זה ימיס את הלבבות ונוכל לחזור לקשר סביר. הורי פשוט דיברו בצורה כל כך לא יפה ואמרו לאישתי שהיא מגעילה אותם ושהם לא מוצאים בה שום דבר טוב, למען ההגינות אני רק אומר שאישתי אמרה לאימי שהיא אישה רעה ואני אמרתי להם שהם אגואיסטים.
מאז היחיסים לא מתאוששים.. אני אספר רק היבט נוסף קצר בנוגע להיבט כספי, אישתי מגיעה מבית מבוסס היטב ושההורים עוזרים באופן שוטף לילדים. הורי לא עשירים אבל יש להם יכולת קטנה, אישתי היתה מסיבה את תשומת ליבי לעיתים רחוקות שלהורים שלי ממש לא אכפת אם אנו צריכים משהו ומעולם למעשה לא שאלו אותנו אם אנו צריכים עזרה כספית. אמרתי לה שהם ככה והיא צריכה לקבל אותם ובנוסף הם הבטיחו לנו סכום כסף שנקנה דירה והם יביאו לנו אותו, היא לאורך כל הדרך טענה שאין סיכוי שהם יביאו והם פשוט רק רוצים להתחמק ולא לתת ולא אכפת להם..בסופו של דבר כאשר נזקקנו לכסף לקניית הדירה הורי לא יכלו לתת לנו את הכסף כי נכנסו למצוקה ולמעשה זאת כמו נבואה שהגשימה עצמה.
כרגע המצב הוא שהורי שונאים ממש את אישתי ואישתי קמה מסיוטים בלילות בגלל הורי ואומרת שהם פגעו בה ממש קשות. שני הצדדים נותנים משפטים כמו אישתך תצטרך לעבוד מאוד קשה על מנת שתתקבל בבית שלנו ואישתי אומרת שהורי יצטרו באמת להוכיח שאכפת להם ממנה או לפחות ממני על מנת שהיא תוכל לקבל אותם.
כרגע יש נתק אני מדבר איתם פעם בשבוע וזהו אישתי לא מוכנה לשמוע עליהם וטוענת שהרסו לה את החיים.

מה דעתך אני ממש מיואש?
איך עלי לפעול?

תודה רבה רבה

הצלחת לטלטל אותי,,,
סיפור לא פשוט,,,
נתחיל מהדברים הטובים, מזל טוב לך ולאשתך, שהכל יעבור כשורה, מחזיק לכם אצבעות,
אפשר גם לומר שבורכת באשה טובה ומיוחדת, היא ראויה לאהבה ותמיכה ממך אל תחליף אותה בשום אהבה אחרת, גם בעבור הוריך,,,
אתם צריכים גישור משפחתי, מישהו מבחוץ שיבוא וירגיע את הרוחות, עד אז, תודיע לאשתך שהיא ורק היא בראש סדר העדיפויות שלך, ולא מעניין אותך מה דעתה של אמא שלך לגביה, אתה כרתת ברית איתה ועזבת את בית הוריך,
מי שצריך לעשות השתדלות זה ההורים שלך, "וכמים פנים לפנים כן לב האדם". מישהו צריך להאיר את עינהם ולראות מה הם כן יכולים למצוא באשתך, השאלה איך עושים את זה,
אתה כבן , חייב בכבודם, אבל אסור לך להרוס את הזוגיות שלכם, ולכן תאמר להוריך שאתה לא יכול לסבול את ההתקפות שלהם עליה, מכיוון שאתה והיא כרגע גוף אחד, והם פוגעים בך ! אתה תכבד אותם, ותעשה את רצונם בכל הדברים, עד שזה מנוגע לבית הפרטי שלך, לזוגיות שלך, תתחיל לדבר איתם בשפת, ה"אנחנו" אין כאן אשתי לחוד ואני לחוד, אנחנו החלטנו, אנחנו רוצים לדעת מי בא לשבת, אנחנו רוצים לדעת איפה נהייה בפסח,
בהצלחה בכל אשר תפנה, תעמוד לימין אשתך ותראה ישועות גדולות !

מיואש יקר,

מציאות חייך לא פשוטה וצר לי על כך.

אני מתרשמת ,שמצאת אישה מדהימה אשר עמה יצרת שותפות זוגית תומכת, אוהבת ומחזקת, בת-זוג שעמדה לצידך בשעותיך הקשות, לא וויתרה עליך והייתה למענך. מישהי שתמיד תוכל לסמוך עליה, שערך המשפחתיות מדורג גבוה בסולם הערכים שלה והעשייה שלה למען הזוגיות והמשפחה באה מהלב.
אישה, אשר בבוא העת, תהייה גם אמא ראויה ותדע להקנות לילדיכם ערכים של משפחה, נתינה, תמיכה, אהבה, בטחון ויציבות. ערכים חשובים לקיום המשפחה, הערכים על-פיהם היא מתנהלת.
לא ברור לי מדוע הוריך לא מקבלים אותה ולא מעריכים אותה, אולם אל תאפשר ליחסם אליה ולהתנהלותם מולה להשפיע עליך או על הזוגיות היפה שלכם.
גם אם היית "הילד של אמא", בראייה של אמך, גם אם קשה לה "לוותר" עליך לטובת "אישה אחרת" וגם אם לדעתה אין מישהי ראויה וטובה מספיק כדי להיות אישתך, היא לא יכולה להתנהג בצורה בה היא מתנהגת לאישתך ועליך להסביר לה זאת בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים.
עליך להיות מאוד ברור הן באמירותיך והן במעשיך ואם עליך לבחור צד, עמוד לצד אישתך. לא רק שהיא ראויה לכך, היא גם צריכה אותך לצידה, כעת, כאשר היא הרה.

מיואש יקר,צר לי מאוד על הסאגה המשפחתית שכולכם עוברים. אני מסכימה עם דברי מוניקה, ורוצה להאיר שתי זוויות נוספות:
נראה לי שאתה מוקף באנשים עם אגו חזק ועם צורך חזק בתשומת לב ובכבוד, ואתה לקחת על עצמך את תפקיד "המפשר בע"מ", מאחורי הקלעים.
נדמה לי שהגזמת עם התפקיד הזה...
יתכן שכל עוד אתה משקיע כל כך הרבה אנרגיות בנסיון לפשר - כל האחרים יכולים לנוח ולא לעשות שום מאמץ מצידם על מנת לרדת מן העצים. יש מי שהתרגל לקחת על עצמו את התפקיד הזה - וזה אתה.
כאשר אין מישהו כזה בשטח - אנשים נוהגים הרבה יותר לשמור על פיהם ולא להסתבך.הם יותר לוקחים אחריות על עצמם כדי שלא יעליבו אחרים בסביבתם.
אינני אומרת חס וחלילה שהאשמה היא עליך, אבל חשוב לי להסב את תשומת לבך לאפשרות הזאת.
נקודה נוספת: בדרך כלל אנשים כועסים כי יש להם סיבה אמיתית לכעס: קרה משהו שגרם להם לדאגה גדולה, או פגיעה בערך שהוא חשוב להם. נסה לחשוב בכיוון הזה ולזהות מהי הדאגה של ההורים שלך? חפש אצלם דאגה שהיא חיובית, לגיטימית, לא מ"משפחת האגו והכבוד". כמו - הם חוששים לשלומך כי הם לא מספיק מעריכים את אישתךבתור בת זוג טובה כלפיך, וזה בא מתוך אהבתם אליך. אינני אומרת שאני מסכימה איתם, ממש לא, אבל יתכן שכך הם רואים ומשוכנעים, לאור הדברים הקשים שהם אומרים עליה.
נסה גם להבין בדרך דומה מה הוא מקור הכעס של אישתך. מהי הדאגה הלגיטימית שלה?
היכולת שלך להבין מאיפה מגיע הכעס - יכולה לעזור לך לראות בכולם את הצד החיובי והדואג.
נדמה לי שהדברים עתידים להסתדר טוב יותר אם אתה תוריד הילוך, תעביר את הנאמנות שלך לאישתך ותשקיע ביחסים איתה, תתרכז בהריון ובאהבה כלפיה. זה המקום בו אתה יכול וצריך להשקיע כיום.
אני מקווה שכאשר יוולד הנכד - הוריך ירצו לאחות את הקרעים. זה קורה ברוב המשפחות. עליך לחכות בסבלנות, ולא לנטור לאישתך על מה שקרה.
אם זה לא יקרה אז - אולי שווה לפנות למגשר טוב, שיצליח לעשות סולחה. כי ככל שהנתק נמשך זמן רב יותר - זה עולה באנרגיות שליליות ובבריאות.

שוב שלום,

מה אני אמור לעשות אם כל שיחת טלפון עם הורי מרתיחה את אישתי (היא מרגישה כאילו אני בוגד בה) או שלא לדבר על מפגש איתם (בלעדיה- כי היא לא מוכנה לבוא).
מה אני אמור לעשות ? להתנתק ?.

מיואש יקר,

הוריך ומשפחתך לעולם יהיו חלק ממך וממהותך. העובדה שבתקופה האחרונה מערכת היחסים ביניכם "חורקת", אינה מעידה, בהכרח, על טיב היחסים ביניכם לאורך כל חייכם.
אני מניחה, שלמרות הקשיים שהם מערימים עליך בהתנהלותם מול אשתך, הם יקרים לליבך ולא היית רוצה להתרחק מהם.
עליך לומר לאשתך שאתה אוהב אותה, מעריך אותה ושתהייה איתה ועבורה ויהי מה (אני מתרשמת שכך אתה חש ופועל), יחד עם זאת, עליך לשתף את אשתך ברגשותיך כלפי הוריך ועל כוונותיך להמשיך ולשמר אותם כחלק מעולמך.
למרות תחושותיה הקשות (והמוצדקות) של אשתך כלפיהם, עליה להבין את הצורך שלך בקשר איתם. אם אין היא מעוניינת להצטרף אליך למפגשים עמם, היא לא חייבת, אך אל לה להכביד עליך, שהרי ממילא אתה נמצא אי-שם "בין הפטיש לסדן"...
הקשר הטלפוני עם הוריך והמפגשים ביניכם אינם בגדר בגידה, אלא יותר ניסיון שלך "ללכת בין הטיפות", כך שתוכל לתת מענה לצורך שלך ושל הוריך בקשר המשפחתי שלכם, מבלי לפגוע באף אחד ובייחוד באשתך.
אני שבה ומציעה לך לנצל את המפגשים המשפחתיים שלכם על-מנת להסביר להוריך עד כמה הם מקשים עליך ופוגעים באושרך, בשקט הנפשי שלך ובזוגיות שיש לך, שהיא הזוגיות הנכונה עבורך.
גם אם הוריך "נעולים" כעת על עמדתם, אני מאמינה שאושרך חשוב להם, ועם הזמן, כאשר כעסם ישכך, הם יעשו כמיטב יכולתם עבור אושרך.

בהצלחה!

לדעתי ייצוג משפחתך (אותך ואת אישתך לכרגע) דרך ה"אנחנו" זוהי דרך טובה להשוות את תשומת ליבם של הוריך מן הכעס שלכם אליכם (או לפחות אליך כנציג), ולא תהיה להם ברירה לקבל את זה כעובדה עם הזמן שאישתך זה אתה, ואותך הם מכבדים... כדרך שתציג את עצמיך עם אישתך, כך הם יקבלו אותה... אם תהיה מלא בטחון בזמן תקשורת עם אמך, לא יהיה לה מקום "להחדיר" את הכעסים שלה אל מעבר לכיר הבטחון שאתה מקרין... (הכעסים הם שלה (!) בסופו של דבר והם לא אמורים להרוס את היחסים עם המשפחה החדשה אשר אותה בניתה) בסופו של דבר לאמא שלך לא תהיה ברירה אלא לקבל את כל העניין כעובדה (לאחר שאתה תציב לה את זה כך ו"תשתיל" לתוכה אותה... אאז עם הזמן, לאחר שכל הכעס שלה (וכמו שאמרתי לא משנה מה הסיבה) ינוטרל לה לחלוטין ע"י כוח ההתנהגות שלך, אפשר לדבר יהיה על שיקום יחסים... כלומר לא בנסיונות שלך שאמא תתקשר ושאבא יגיד... אלא בכך שהבטחון הזה שלך לגבי אישתך כבחירת ליבך יגרום לה לקלוט שאין לה ברירה ושאם היא רוצה יחס בריא איתך, היא צריכה בעצמה (!!!) לנסות ולהחלים את הקשר עם הצד השני של משפחתיך כלומר בחירת לעיבך- אישתך...
כמו שאומרים לא משנה מה אומרים, העיקר איך אומרים זאת- באיזה טונים, מה אתה משדר (בטחון או פחד..), וכמו שאתה מדבר באותו הרגע- כך גם בדיוק נקלט זאת אצל בן אדם השני... לכן הבטחון שלך, הנחישות, ההבנה והגבריות מהווה צעד חשוב בגישור בי העולמות ופיוס לאחר מכן...

כלומר חשוב כל הזמן שיהיה "אנחנו" וללא יוצא מהכלל, ואתה כנציג מייצג את האנחנו הזה בכל פעם מחדש במלוא בטחון ללא נקודה של ספק, לא משנה מה ייאמר מהצד השני, ועד כמה יופיעו נסיונות להרוס את זה (והם יכולים להתחיל להופיע מתוך חוסר קבלה של ה"אני החדש שלך") שאלה עד כמה כוח יהיה לך לנחישות שלך, והכי חשוב שהוא לא יגמר לעולם... כך הם גם ילמדו לסמוך אליך יותר (גם אמא שלך שבחרת את בחירת ליבך והיא "בסדר", כי אלו המסרים שהיא מקבלת ממך ללא מילים מיותרות (ונסיונות להשלים בינהן- כמו שאתה יודע לעשות מן העבר) וכך גם לגבי אשתיך ביחס לאמא שלך- היא תרגע ותלמד לקבל אותה כמו שהיא... והארוחות והתודות יופיעו כעבור זמן לאחר מכן כתוצאה מכל השינוי- ללא נסיונות "בלאי" מצידך... כך תלמד גם להיות בטוח יותר בעצמיך ולהשיג גם הצלחות נוספות ואחרות בתחומים אחרים בחיים...
זכור- כמו שאתה מציג זאת, כך גם תגרום לאחרים לקבל את זה. וכדי להציג בדרך הטובה והנכונה ביותר, צריך לדעת בדיוק מה אתה עושה ולמה אתה עושה זאת, ומה צריכות להיות התוצאות בעבורך, וההצלחה מעכשיו והלאה בידיים שלך.

האם זה הגיוני שגבר שנדר לא להתאהב אף פעם אחרי ששברו לו את הלב באמת יכול לא להתאהב באף אחת? גם אם עברו 11 שנה מאז שנשבר לו הלב וכביכול 7שנים אחרי שהוא שכח אותה ועדיין לא להתאהב באף בחורה והוא לא מחפש קשר רציני רק סטוצים האם גבר כזה יכול להתאהב? ואם הוא כן התאהב יכול להיות שהוא לא רוצה להראות את זה , איך אפשר לדעת אם גבר כזה מאוהב? אני יודעת שהשאלות קצת מתסבכות אבל אם תוכלו לענות אני יודה מאוד :]

רציתי להודות על התגובה ויש לי עוד שאלה קטנה יכול להיות מצב כזה שהוא עדיין מאוהב באותה בחורה ? שהיא כבר לא חלק מהחיים שלו הרבה שנים והיא נשואה או שאולי יכול לקרות מצב כזה שהוא יראה אותה והכל יעלה לו בחזרה או שהרגש הזה פשוט נמחק ושייך לעבר?

שני יקרה,

הכל יכול להיות...אולם, גם אם יש לו עדיין רגשות כלפי אותה בחורה, אני מאמינה שעצמותיהם דעכו עם הזמן, ובוודאי לאחר כל-כך הרבה שנים, בבחינת "רחוק מהעין רחוק מהלב". קיימת אפשרות שבמידה והוא יראה אותה הוא יחוש התרגשות, אך לא הייתי קוראת לתחושה הזו "אהבה".
אני מתרשמת שאת מרגישה כלפיו, לא יודעת אם זו אהבה, אך בוודאי רגשות משמעותיים, ושהיית רוצה לנסות ליצור עימו זוגיות הכוללת גם אינטימיות נפשית.
עצם העובדה שיש ביניכם קשר כלשהו כבר כמה זמן, גם אם קשר זה מבוסס בעיקרו על ה"פיסי", מעידה על כך שנוח לו בחברתך וטוב לו איתך. גם החיבוק המזדמן לאחר האינטימיות הפיסית, כאשר הוא "מרשה לעצמו" מעט רגשות, יכול להעיד על כך.
אני שבה ומציעה לך להיעזר באיש מקצוע (אימון, טיפול וכד') כדי ל"שחרר" אותו מה "מאסר" הרגשי אשר הוא כלוא בו. אני מאמינה שתמיכתך בו והיותך עבורו ולצידו בתהליך כזה, יכולות לפתוח את סגור ליבו.

שני יקרה,

נראה כי האיש עבר זעזוע רציני במערכת היחסים ההיא, שגרם לו נזק נפשי והשאיר אותו מצלוק רגשית.
מאז אותה פרשה עגומה הוא חושש להיפגע שוב ולכן לעיתים הוא יותר נחמד ומחבק אותך לאחר המגע הפיסי ולעיתים לא. הוא מתנהל על-פי צרכיו/תחושותיו/רצונותיו בלבד. הוא כאילו כיבה את רגשותיו.
בשפה האימונית, הוא מתנהל מתוך חסם/חשש ולכן, מערכת היחסים ביניכם מבוססת בעיקרה על סיפוק צרכים פיסיים הדדיים.
הוא לא מסוגל לתת אמון ולהתמסר לקשר, פיסית ורגשית, החששות "חונקים" אותו.
אני מאמינה שבעזרת איש מקצוע הוא יוכל להתגבר על החששות הנ"ל ולפתוח את ליבו לאהבה שוב.
אם הוא יקר לך ואת מוכנה להוכיח לו שאפשר גם אחרת, שאפשר להתאהב ולהיות נאהב, שאפשר להתמסר לקשר ולהיות מאושר, לווי אותו לתהליך מקצועי אשר יאפשר לו לצאת מתוך החומות אשר הוא מסתתר מאחוריהן, מתוך אמונה כי הן ישמרו עליו מפני פגיעה נפשית נוספת.
היי עבורו, איתו ולצידו בתהליך הזה.

ראי תגובתי לאגם, בהודעה מה-8.2 "יחסים וגירושין".

הי אביבית,

את מתארת מצב מאוד לא פשוט, ואני מקווה שתמשיכי להחזיק מעמד.

תראי, את לא מזמן ילדת, והתחושות שאת חווה הן מאוד קשות. לא הצלחתי להבין האם יש לך גורמי תמיכה כמו משפחה, חברה טובה, מישהו שיכול קודם כל לסייע לך עם הילד ובעיקר לתת לך אוזן קשבת. בגלל שאת צעירה, וחווה זוגיות כ"כ קשה ולא פשוטה, אני מציעה שתבדקי האם לפחות פעם או פעמיין בשבוע את יכולה, לשעה, לקבל זמן עבור עצמך ולקבל איזושהי תמיכה מקצועית. יש אגב מטפלים שמוכנים להגיע לביקורי בית, ולקיים שם שיחות, אם את מתקשה (זה לא מאוד נהוג אבל אולי עובדים סוציאיליים כן יכולים). האם ניסית לפנות לגורם תמיכה מסוים ולהקש עזרה מקצועית?
ביעוץ מקצועי את תוכלי להיות מכוונת יותר לצעד שאת צריכה לעשות. לא נשמע שהזוגיות הזאת היא מה שציפית לה, ואם את בכל זאת אוהבת אותו (לא התרשמתי, אבל אני שואלת בכל אופן)- אז כן כדאי לנסות (רק בהמשך, אחרי שתתחזקי) לקחת גם אותו ליעוץ הזה, בהנחה והוא באמת רוצה.

בכל אופן כרגע המוקד הוא עלייך. את צריכה להיות חזקה מספיק כדי לטפל בילד שממש עכשיו נולד, את צריכה להיות חזקה לנסות לנטרל את הגורמים מסביב, לצערי גם כולל את הקללות והמריבות איתו, כדי להיות חזקה עבור עצמך. אם את יכולה להעזר בבן משפחה קרוב או בחברה, שיסייעו לך להתמודד ויסייעו לך למצוא איש מקצוע טוב באיזור מגורייך-זה הדבר הכי טוב עבורך ומגיע לך מישהו שיוכל לתמוך בך.

יש גם אפשרות לשיחות ברווחה או בקופת החולים, ואם תצטרכי הכוונה נוספת אנחנו פה. בהצלחה רבה והיי חזקה.

יש לי תמיכה מהמשפחה שלי ואף עם לא הלכנו לכבל אזה או חושב שזה מיותר ועם אני רוצה ללכת אז זה רק לרבנים.
המשפחה שלי תומכץת בי ואוזרת ליעמון עם הכלכלה
עם את חושבת שאנ י ואו צריכם אפסקה ?

הי שוב,

את צריכה ללכת למקור תמיכה- שיעשה לך טוב, ורק לך. אם את חושבת שרב יעשה את זה- בכיף, אם את חושבת שמישהו אחר מקצועי יכול לתת לך אוזן קשבת- לכי על זה. אני מרגישה שאם תקבלי את הבמה שלך- את בהחלט תוכלי להתקדם. מאוד מעודד שיש לך משפחה תומכת, נסי להעזר בהם גם בהמשך.

לגבי הפסקה בקשר- אני חושבת שאת זקוקהל פסק זמן בעיקר לחשוב ולהחליט מה את עושה הלאה.. ואיך לפעול. בכל אופן, כך או כך, כל גורם מקצועי יוכל לסייע לך- כי להרגשתי את יודעת לשתף, את יודעת לגייס עזרה עבורך וחבל שהקשר ימשיך לגרום לך לכזאת עוגמת נפש.

הי אגם,

את אכן עוברת דברים בכלל לא פשוטים. אני חושבת שאת עושה נכון לגבי הצעד שלך להיפרד ולהתנתק, ובכלל- לגבי מציאת פיתרון או טיפול לשליטה בכעסים.
תרופות גם לדעתי- הן בברירת מחדל אחרונה.

לגבי טיפול- יש טיפולים התנהגותיים קוגניטיביים, שמטרתם בעצם לעבוד על כל החלק של החשיבה, התפיסה, ולנסות לשנות סכמות קיימות בראש, שליליות- לחיוביות. הטיפול עובד על היכולת הקוגניטיבית שלנו לראות ולהבין את המצבים האלו שונה- ואז גם להתנהג אותם שונה. אני חושבת שבבחינת שינוי התנהגויות- וזה למעשה מה שאת מבקשת- זה בהחלט יכול לעזור קודם כל לך, וכמובן לילד ולסביבה שלך.

אני מעודדת אותך לצאת מהקשר הזה, אם מראש הוא היה טעות- אין מה לאמלל אותך ואת כולם ולהישאר בו. מחזקת אותך ומאחלת לך הרבה בהצלחה. אם תרצי המלצות על מטפלים- את יכולה ליצור איתי קשר במייל ואנסה להפנות אותך.

שלום ביני,

על אף שלפעמים נדמה לנו שצלחו משברים בזוגיות, כמו למשל מה שתארת כאן, לפעמים כן יגיעו תקופות, רגעים או סיטואציות בהן כביכול "נחווה" אותו מחדש- ושוב הכל יצוף ויעלה. שנה וחצי - לא מאוד מזמן.. ואפילו יכולות לעבור הרבה שנים ובכל זאת הפגיעה, אמנם מעומעמת יותר, תישאר שם. כאשר את מדברת על בגידה קודם כל מדובר במשהו קשה שגרם לאמון ביניכם להיסדק קשות, אם לא לקרוס. עבור הצד השני, את בטח חווית- לא פשוט להתמודד, ולא פשוט להישאר בקשר ולאסוף את השברים. העובדה שהוא כן נשאר איתך- מספרת לנו כמה הוא אוהב אותך, כמה מאמין שהקשר הזה יכול להיות טוב, וכמה אתם חזקים כדי להתגבר.

לגבי מה שתארת כאן בהודעתך-גם כשאדם עובר משבר אישי שלא קשור בכלל למשבר הזוגי שהיה, יתכן והוא כן יעשה קישור רגשי מסוים, יתכן והכאב בהיותו כאב ממה שהוא עובר כרגע- מזכיר לו איזו תחושה מאותו משבר זוגי, או באופן כללי, יש כמו "לינק" לכל מיני מצבים בהם הוא נפגע, בהם הוא הרגיש לבד לגמרי, וכד'. נסי להבין שיתכן ועבורו- זה מציף הכל מחדש.

הייתי מציעה שתנסי להתמקד במשבר שהוא חווה כרגע- איך את יכולה לנסות לעזור לו, אפילו מרחוק, אפילו בדברים מאוד קטנים, למשל- לא לבקש הרבה עזרה בבית, להכין ארוחות, לפנק, לנסות להציע אוזן קשבת- אבל ממש בעדינות, ואם הוא לא מעוניין - לאל כעוס, אלא לקבל.. אפשר לכתוב לו משהו, וכד'. נסי להיות שם, אבל גם לתת מרחב. בכל פעם שמתאפשרת ביניכם שיחה, נסי להסביר לו איפה את היום בקשר, ועל כך שאת מתעקשת עליו בזוגיות ותעשי הרבה לשנות ולגרום לו להרגיש טוב יותר. את כל אלו לעשות בהמון המון סבלנות. יתכן ועוד תקופה קצרה הוא ישוב להיפתח ויהיה קל יותר.

בהצלחה רבה

שלום נוי,

ראשית אני רוצה לציין שאת נשמעת בחורה מאוד בוגרת ומודעת לעצמה. את צעירה- ואת יודעת להגיעל תובנות בוגרות- כל הכבוד לך.
לגבי מה שכתבת לנו כאן- אני מבינה את הקושי שלך, פתאום לקבל משהו אחר לגמרי ממה שהתאהבת בו לראשונה. תכונות שאז הפריעו לך כמו קיצוניות, אובססיה, וקנאה- היום את רוצה אותן בחזרה. מעניין לראות שאותו בחור שאותן תכונות הפריעו לך אצלו, ואולי תרמו לפרידה, היום לא נמצאות שם- ואת בכל זאת מתגעגעת אליהן.. לאהבה אין כללים..

הפגיעה שלו כנראה היתה מאוד קשה. הוא גם אמר שאחרי הפרידה ההיא לא יחזור להיות קשר- ואמנם חזרתם, אך אכן הקשר לא ממש חזר למה שהיה אז. כנראה, וגם בשל גילכם הצעיד ואהבה ראשונה, הפגיעה שהוא חווה היתה קשה, והריחוק שהוא משתמש בו היום הוא פשוט כלי להגן על עצמו מפני עוד פגיעות. יתכן והוא לא מראה לך קנאה, אובססיביות וקיצוניות- דווקא כי זה מזכיר את מה שהיה אז, ויגרום לקשר לחזור כמו שוהא עם אותו אופי ואותן תכונות קשר- ואז הוא חשוף יותרץ ניס להבין שכשאנחנו נפגעים אנחנו יכולים גם להתנהג נורא מוזר, אבל זה מנגנון ההגנה של כולנו.

אני מציעה שתנסי להתמקש ברגעים שאתם כן יחד עליהם את מדווחת כרגעים נהדרים. נסי להבין, שכדי לאחות את הפצעים (גם שלך), דרוש הרבה הרבה זמןץ לפעמים ממש הרבה זמן.. וזה בסדר , כי איחוי איטי הוא גם איחוי טוב יותר. אז אני לא יודעת אם זה תלוי בך, אבל את כן יכולה לעזור ופשוט להיות שם, בשלב שבו הקשר נמצא. נסי לחשוב על תחילת הקשר שלכם, בכל קשר בהתחלה יש חששות ולא בטוחים, וכאן על אחת כמה וכמה- כאשר היתה פגיעה בעבר. לכן דרושה הרבה סבלנות ודרוש המון זמן הסתגלות מצידך למצב החדש. נסי לא להשוות למה שהיה אלא להיות עם הקשר איפה שהוא נמצא כעת ולתת לו להיבנות ולגדול מחדש.. בקצב שלו- זאת התרופה הכי טובה.

בן זוגך יבחין בסבלנות שלך, ויתכן, וזה אפילו יאיץ את ההתקרבות שלו אלייך. בשורה התחתונה- לא בכוח, לא בלחץ. פשוט להיות שם, לאט לאט לבדוק איך הקשר זורם, וכמובן להתמקד בפגישות שלכם (3 או יותר בשבוע, זה לא משנה.. 3 זה עדיין הרבה מאוד! ואולי שווה להיפגש פחות כדי להתגעגע). להרגשתי - עצם כך שהוא איתך- מלמד על כך שרוצה להיות איתך, ורוצה להתגעגע- תני לו את הזמן והמרחב. בהצלחה רבה.

את לא יודעת שהוא אכן יימצא חן בעינייך ותרצי בכלל לפגוש אותו פעם שנייה. אז את לא יכולה לדעת שתרצי או לא להתחתן איתו בעוד 4 שנים! או שהוא ירצה.... אם הוא היה אומר לך שהוא מחפש מישהי למטרות נישואין זה היה משהו אחר,אבל זה לא המצב. בהצלחה:)

כרגע הוא לא אמר נישואים. אבל הוא כבר גדול אז יחשוב לך עוד 3 שנים ככה
לא הבנתי את כוונתך.

אם הקשר יהיה כל כך טוב וישרוד שנים אז אולי באמת תרצי להתחתן איתו. בכל מקרה רוב הקשרים לא מחזיקים כל כך הרבה זמן וגם אלה שכן לא תמיד נגמרים בחתונה.

עד שתרגישי מוכנה

בת 20 יקרה,

אני מצרפת את דעתי לדעתה של "אופטימית".
תפגשו, תדברו פנים מול פנים (זה אחרת מאשר באמצעות מחשבים...), תתרשמו זה מזו.
אם הוא יהיה טוב בעינייך ואת בעיניו אני מניחה שתפגשו שוב ושוב ושוב... והיה ויתפתח ביניכם קשר רציני יותר, אז תחליטו יחדיו מה הכי נכון עבורכם.

A יקרה,

ראשית, כל הכבוד לך!
התגברת על הפחדים והחששות שהיו לך, "הלכת" עם הלב שלך, עם הרצון שלך, עם התחושות שלך ויצרת עימו קשר.
לגבי התגובות והאמירות שלו בשיחה... לפני שהתקשרת אליו "התבשלת" היטב עם עצמך לגבי מה יהיה בשיחה זו, לו, לעומת זאת, לא הייתה הזדמנות ל"התכונן" לשיחה איתך, הוא, בוודאי, היה מופתע מאוד.
ייתכן כי תגובותיו ותשובותיו נבעו מההפתעה, אך עלייך להביא בחשבון גם אפשרות אחרת, שאינה בהכרח פחות טובה עבורך.
קיימת האפשרות שהעלאת, שהוא "יתהפך בין שהשמיכות" מספר ימים ואז יתקשר במטרה לנסות לחדש את הקשר ולהתקדם איתך למערכת יחסים רצינית יותר, אך קיימת גם האפשרות שזה לא יקרה, ולא משנה הסיבה (פחד ממחויבות, קשר אחר וכד').
אם את חשה, לאחר השיחה, כי יש טעם לאפשר לו מספר ימים לחזור אלייך, המתיני אותם, במידה ולא, המשיכי בחייך ומצאי לך איש ראוי ליצור עימו זוגיות בריאה.

אני עכשיו בעצמי גם התחלתי להתבשל ופתאום קלטתי עוד משהו!! אני בטוחה-בטוחה-בטוחה-.....שהכל אצלו היה מעטפת כזו...הוא ניסה לשחק אותה "קריר" בעל "בטחון עצמי" "גברי" "בוגר".....אבל הייי..........אני מכירה אותו......אני בטוחה שבפנים עמוק בתוכו הוא נטרף כשהוא שמע את הקול שלו....וואלה,יפה שהוא ניסה...חח אני חושבת שלא הלך לו....אין,אין,הוא מת עלי....חוץ מזה אני באמת גאה בעצמי (: את לא מבינה מה גודלה העצום של הלבנה העצומה שירדה לי מהלב עכשיו!!!!
הייתי בטוחה שאני אבכה אחרי השיחה ואז מצאתי את עצמי מחוייכת (: זה לא יאומן!!!

תקשיבי,לא משנה כבר מה יהיה,יתקשר-לא יתקשר......אני את שלי עשיתי (: שיחקתי אותה! חח איזה אושר......

כבר לא עד-כדי-כך אכפת לי......בכל מקרה סגרתי פה מעגל...בכוחות עצמי....ואם הוא לא יתקשר,אני אמשיך בלב שלם הלאה......

למרות שאני בטוחה שהוא מתחרפן עכשיו בכל מובן המילה.....


תודה תודה לך מוניקה!!!!

אשמח לשמוע אם יש לך משהו נוסף לומר....את מדהימה!!! (:

הוא התקשר עכשיו!!!! ואני אשכרה ל א ע נ י ת י ל ו !!!

אני לא מבינה מה קרה לי? מה קורה לי?! אבל.......אני לא רוצה אותו.

איך?? כאילו....אני לא מבינה מה הדבר הזה שמתרחש פה עכשיו......כאילו אני בחלום....אני מבולבלת לגמרי......אני קצת מרגישה שאני לא במציאות....אני פשוט....

מוניקה....? מה לעשות עכשיו...?

:(

A יקרה,

עד שיצרת עמו קשר היית בטוחה שהוא האיש עבורך, רצית אותו והתאווית אליו, חשבת עליו בשעות העירות וחלמת עליו בשנתך.
אזרת עוז והתקשרת ומאז... לא רצית בו יותר וחשת שאת מעדיפה לסגור ולחתום פרק זה בחייך ושאת מוכנה להמשיך ולהתקדם הלאה בלעדיו.
אצלו הדברים התרחשו אחרת, לאחר פרק זמן ארוך מאוד של ניתוק, חזרת לפתע לחייו ומאז, אני מניחה, הוא חושב עלייך...
הפעם הוא היה זה שהספיק לחשוב מה הוא רוצה והפתיע אותך.
גם הפעם אני מציעה לך לנהוג, אך ורק, על-פי תחושותייך ורצונותייך. אולם, לפני שאת מחליטה, "תנשמי", תירגעי מההפתעה הזו, שהוא עשה לך, ורק כאשר תרגישי שאת מסוגלת לקחת החלטות מתוך שיקול דעת ולא מתוך סערת רגשות, עשי זאת.
קחי לך כמה זמן שאת צריכה. הפעם ההחלטה שתיקחי והפעולה שתנקטי תהיינה סופיות. לא תוכלי להתחרט בעוד שנתיים...
למען ההגינות ולמען שלוות הנפש שלך, גם אם תחליטי שפרק זה בחייך באמת חתום ונעול, שתפי אותו בהחלטותייך ובתחושותייך וסיימי את הפרק הזה בחייך בצורה יפה ומכובדת.

רוצה אותו.

כן,אפשר לומר שאני אוהבת אותו,ז"א-אני אוהבת אותו.

אבל אני עדין מפחדת שהוא בעצמו לא רוצה אותי עדין במאה אחוז....וזה עדין מפחיד אותי....זה מוזר,תמיד יש את החשש הזה......תארי לעצמך שהוא יתקשר רק כדי לומר לי כמה דברים וזהו?! זה יהרוג אותי עוד יותר!! סתם לשמוע את הקול שלו שוב?! זה יכאיב לי!!

אני חושבת שזאת הסיבה האמיתית שלא עניתי לו. אני כל כך מפחדת מהסיטואציה הזאת.......!

תעזרי לי! בבקשה! זה כבר הפך לעניין גורלי עבורי!!

:(

אולי הוא לא נשוי,אבל יכול להיות שיש לו מישהי בכל זאת.....ואולי הקשר שלו איתה חזק מידי כדי שיפרד ממנה בשבילי....???

אני באמת שבורה לרסיסים.....:(

A יקרה,

נראה כי יש לך נטייה (לא חיובית..) לנהל "שיחה" עם הבחור הזה בינך לבינך...להסיק מסקנות לא נכונות מה"שיחה" הזו ולהרגיש רע.
תני לו להשמיע את דבריו. או שתצרי עמו קשר, שוב, ותאמרי לו שראית שהוא חפש אותך ואת חוזרת אליו, או שתמתיני לשיחה נוספת ממנו. עד שלא תשמעי מה יש לו לומר לא תדעי היכן הדברים עומדים.

אני עד עכשיו לא מבינה מה בדיוק הלך ב"שיחה" הזאת ביניינו.....אני בטוחה שזה נגמר סופית....אבל אני לא מבינה עדין איך לנתח את הצורה שבה זה נגמר.......אני חושבת שיש מצב שאני זאת ש"הכנסתי לו מתחת לחגורה" מה שנקרא.....והראתי לו בעצם שאני לא שמה עליו אבל! בצורה חכמה...

א. הראתי לו כמה התקדמתי בחיים.
ב. הייתי אדישה כלפיו...לא כועסת,לא אוהבת,לא נוטרת טינה...סולחת ודיי יבשה...
ג. גרמתי לו להאמין שאני מאמינה שהוא באמת נשוי ואיחלתי לו "מכל הלב" מזל טוב...
ד.באמת אמרתי לו תודה רבה על הכל בצורה יפה.

וזה באמת היה נשמע כנראה מהצד שלו שזה מה שבאמת המצב אצלי כנראה...

אז אני חושבת שזה יצא ככה אפילו בלי ששמתי לב...כנראה מרוב שפחדתי להגיד לו שאני באמת אוהבת אותו זה פשוט נראה קצת כמו ההפך...מרוב שאני בעצמי נלחצתי זה יצא ככה.... אבל איך אומרים?? לא בוכים על חלב שנשפך. תכל'ס זה דיי מגיע לו! שנתיים הבנאדם הזה רצח לי את הלב!! אני באמת אהבתי אותו...אבל הוא התעלל בי נפשית גם אם הוא לא התכוון...זה היה המצב...לא הצלחתי לעבור לקשר אחר...הוא דפק לי את החיים עד ימים אלה....

עדיף שזה נגמר ככה! לפחות שמתי סוף לפרשה הזאת...ואני בטוחה שעכשיו כשהוא באמת מבין שהוא א י ב ד א ו ת י .....זה יכאיב לו בסופו של דבר...כי הוא לא נשוי ולא בטיח והוא גם לא יתחתן לעולם...אם הוא היה מתחתן עם מישהי זו הייתה אני....אחרת הוא כבר היה מתחתן עם מישהי אחרת מזמן...וזה מה שמגיע לו,שיראה שהמשכתי הלאה...הזכרתי לו את קיומי,כדי להכאיב לו ,להזכיר לו אותי ולהגיד לו בעצם:"היי! אני כאן!! אני בסדר! התגברתי והתבגרתי!! ואני כבר לא רוצה אותך!" תמשיך להאמין שאתה ב"מערכת יחסים"....

אבל הוא משקר-רק-לעצמו.
גם אם הוא יתקשר עוד 200 פעם זה נגמר!

אני באמת החלטתי להמשיך הלאה עם החיים שלי ולמצוא מישהו בוגר ולא אחד בן 33 שמתנהג כמו ילד קטן שלא יודע מה הוא רוצה מהחיים שלו ומשחק לי בנשמה.

בכל אופן,אני לא מתחרטת על כלום....זה היה שווה את זה....סגרתי מעגל.....

אשמח לשמוע מה יש לך לומר,מוניקה.....(: ושוב המון המון המון המון תודה לך על ה כ ל !!!

(-;

A יקרה,

לאחר שנתיים בהן כאילו שמת עצמך על HOLD, לא הצלחת לפתח מערכת זוגית כי עדיין היו לך רגשות לבחור הזה ומחשבות עליו ועל מה יכול היה להיות ביניכם אילו הדברים היו קורים אחרת, החלטת, לאחר לבטים, לעשות מעשה וליצור עימו קשר.
השיחה הזו היוותה עבורך סגירת מעגל, כפי שכתבת, ושחררה אותך מהכבלים שכבלו אותך למה שהיה ביניכם, ולמחשבות, שרדפו אותך.
כעת, כאשר את שלמה רגשית ושכלתנית עם העובדה שהקשר הזה היה ונשאר בעבר, תוכלי להמשיך את חייך וליצור למענך, יחד עם איש מתאים לך, מערכת זוגית נכונה וטובה.
העובדה שלקחת החלטה, לא פשוטה עבורך, ועמדת בה, בכבוד, מעידה על היותך אישה בוגרת, החלטית ונחושה. זכרי זאת, תמיד, כאשר תעמדי בפני צומת בחייך.

בהזדמנות זו ברצוני להודות לך על הפרגון ועל מילותייך החמות בפורום, כאשר צירפת את תגובתך ל"אופטימית". שמחתי להיות בשבילך ועבורך, שמחה שיכולתי לעזור.

מאחלת לך זוגיות בריאה ומאושרת!

קודם כל בבקשה,הכל אמת ואני עדין חוזרת ואומרת תודה (:

בקשר לבחור....את יודעת,אפילו שאפשר לומר שאני שלמה עם זה...אני עדין לא יכולה לדעת בודעות שהוא לא מרגיש אלי משהו...אני יודעת שזה אמור להיות לי לא חשוב כבר אבל בכל זאת....עצוב לי,לא משנה מה....כבר שמעתי לא מעט סיפורים על גברים שאפילו התחתנו עם אישה אבל עדין אהבו אישה אחרת....הכל קיים....לא משנה מה,אני בטוחה שהוא יזכור אותי כאהבת חייו....גם אם עכשיו יש לו מישהי וגם זה לא בדיוק ממש בטוח...אני לא חושבת שזה הגיע לרמת האהבה שהייתה לו אלי....יש מצב שאני כבר באמת לא ירצה אותו אבל הוא יצטער על זה וזה כבר יהיה מאוחר מידי...את יודעת כמה סיפורים כאלה קורים? תאמיני לי....אני עוד לא יכולה לדעת מאיפה זה יבוא לי.....הוא יכול גם עוד כמה חודשים להתקשר ולהיות נלהב כלפי ושבור...כמובן,אי אפשר לנבא את העתיד אבל הכל יכול להיות......באהבה אין כללים וחוקים....ואני חושבת שמה שהכי שובר אותו וימשיך לשבור אותו זה העובדה שהוא מכיר אותי מאז שאני בת 16 והיום אני כבר עוד מעט בת 21 והוא.....מעולם אפילו לא שכבנו........אני יודעת שהוא תמיד חלם על הרגע הזה...הרגשתי את זה...גם אני אז רציתי אבל זה היה "אסור" וזה רק עשה את זה עוד יותר חזק ביניינו.....מבחינת גבר לאהוב מישהי ולא לממש את זה במובן הפיזי זה נורא קשה......אני בטוחה......כל הקשר הזה היה אפלטוני ומרגש...רק יחידי סגולה חווים חוויה כזאת...(כך בכל אופן שמעתי..) לפעמים אני נזכרת ברגעים יפים שהיו לי בקרבתו וזה עצוב כזה.....לא יודעת....עצוב שזה נגמר....:( כמה שאני אהבתי אותו...הוא בעצם היה האהבה הראשונה שלי......:(

אלמונית יקרה,

בדרך כלל כאשר המשפחה מתרחבת לראשונה, עם הילד הראשון, בני-הזוג חווים קשיי הסתגלות, הן פיסיים והן נפשיים. כדי להתרגל למציאות החדשה דרושה בעיקר תקשורת טובה בין בני הזוג לצורך שיתוף ותמיכה הדדית.
כאשר התקשורת לקויה, כמו במקרה שלכם, הקשיים הצפויים גדולים יותר ודרכי ההתמודדות מועטות יותר. זאת, בצרוף התחושות הקשות, הן הנפשיות והן הפיסיות, שאת חשה כלפי בעלך, יהוו מציאות קשה מנשוא עבורך.
אם משפחתך אינה יכולה/מעוניינת לעמוד לצידך ולדאוג לאושרך עשי את, את מה שנכון עבורך.
אם את חשה שאין בכוחך לקחת החלטות על דעת עצמך, או לחילופין, זקוקה לעזרה/תמיכה לצורך עשיית הדברים הנכונים לך, תוכלי לפנות לאיש מקצוע.
למרות היותך הרה אל תוותרי על עצמך ואל תישארי במקום בו את חשה אומללה.