פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

ליאן, צר לי אבל איננו נוהגים לכתוב כאן המלצות. את מוזמנת לפנות אל אחת מאיתנו בטלפון וננסה לעזור.

ליאן יקרה,

כמאמנת רב-תחומית אני עוסקת גם באימון לזוגיות.
האימון לזוגיות מתמקד בהעלאת חילוקי- הדעות והבעיות, על-ידי כל אחד מבני-הזוג, ובמציאת פתרונות לבעיות אלה במציאות. חלק מהמפגשים נערכים במסגרת של "אחד על אחד", מאמן עם אחד מבני-הזוג בלבד וחלק מהמפגשים מתקיימים במסגרת של שני בני-הזוג יחד עם המאמן.
נוכחות המאמן היא לצורך ליווי, תמיכה, הדרכה והעצמה.
השונות בגישה האימונית היא שבמהלך האימון, ולאחר שכל הקשיים "הועלו על השולחן", בני-הזוג יוצרים בעצמם את הפתרונות הנכונים עבורם, פתרונות ישימים מבחינתם, וזאת מתוך הבנה כי:
א. בני-הזוג, השותפים בזוגיות, הם אלה המכירים את חייהם באופן המרבי והמיטבי ולכן, בתור המומחים לחייהם הם ידעו להציע את הפתרונות הנכונים ביותר עבורם.
ב. כאשר הפתרונות "נולדים" בתוכנו, אמונתנו בהם גדולה יותר ולכן יש לנו מניע ועניין גדולים יותר בהצלחתם.
באופן כללי האימון הינו תהליך קצר וחיובי. התהליך מתמקד ביכולותינו ובחוזקותינו ובדרך הנכונה ביותר, עבורנו, לתעל את עוצמותינו, כך שנוכל לממש באופן המרבי והמיטבי את חיינו.
כחלק מהתהליך של האימון לזוגיות אנו מדגישים יכולות אלה אצל כל אחד מבני-הזוג ובוחנים כיצד יתרונות אלה יתרמו לשיפור הזוגיות.
כפי שדורית כתבה לך, אין אנו ממליצות בפורום , אולם, מאחר ואני פועלת באזור הצפון חשבתי שתוכלי למצוא עניין בדבריי.
במידה ואת מוצאת כי אימון לזוגיות יכול להיות אופציה מתאימה, תוכלי לפנות אליי במייל או לנייד.
בכל מקרה, מאחלת לך המון הצלחה ומציאת הדרך הנכונה עבורכם להחזרת תחושת ה"ביחד" לקשר שלכם.

שלום טלי,

ראשית- אני מתנצלת שחיכית עד כה לתשובה, עקב תקלה טכנית המענה שניתן לך לא פורסם. הרי שחזורו המלא..

אני מבינה ממה שאת כותבת שהדעה של משפחתך מאוד חשובה לך. את לא רוצה לאכזב אותם ומרגישה לא נוח לספר להם מה באמת את חשה. את חושבת כי בעיניהם את תיתפסי כמפונקת, או כבעלת דרישות גבוהות מדי. אני מניחה שמבחוץ, הוא נראה אכן מתאים לך והעובדה כי יצאתם כ"כ הרבה זמן מלמדת אולי את המשפחה שלך- שהנה, החתונה קרבה. לפעמים אנחנו פועלים עבור מה שטוב לאחרים ולאו דווקא לנו. והנה, את ממאנת לספר להם מתוך החשש של האכזבה.

אני מרגישה שהתחושה שלך כי הם לא מאמינים בך, וכי את כל הזמן צריכה להוכיח עצמך בפניהם- היא לא באה סתם, ואולי לא רק דרך החבר (שבואי נקרא לו "פרוז'קטור" על היחסים שלך איתם). אני מניחה שהיו עוד מצבים ואירועים בהם את חשה אי נוחות או רצון להוכיח כמה את באמת שווה. זאת אכן תחושה מאוד קשה לחוות כי הרגעין הקרוב אלייך לא מאמין בך. האם פעם קיימת שיחה איתם, או עם מי מהם, על המורכבות שאת חשה? האם הרגשת מספיק בטוחה להעלות זאת מולם?

לצערי ברמיזה הדברים לא יובנו וכשעשית זאת זה נתפס כפינוק. הדבר שאני יכולה להציע לך הוא, אם קשה לך לדבר מולם, זה לכתוב את הדברים, למשל "לראש" המשפחה או למי שמשפיע הכי הרבה עלייך בחוות דעתו, ולספר את הסיפור. אני מבינה שחשוב לך שהם יבינו את המקום שלך, ועל כן צריכה להיות לך הבמה להביא את זה.

מעבר לזה, אני מעודדת אותך למצוא איזה ערוץ תקשורת מולם שיאפשר לך להרגיש כי הם מאמינים ביכולות שלך, מחד, ומנגד- מבינים שאת גם אדם, טוב מספיק, שעושה מה שטוב לו, גם אם מדובר בלעזוב את החבר. רק את חיית איתו ורק את יודעת מה טוב לך- ואם גם היום את שלמה עם זה הרי שעשית מה שטוב לך וזאת הנקודה החשובה. יהיו כאלה שיחלקו עלייך, ומותר להם להרגיש שפיספסת אותו, כל זה לא ישנה שאם את יודעת שעשית נכון- אז עשית נכון.

להערכתי יש לחדד מולם את הביטחון העצמי שלך- לאו דווקא להוכיח חזור ושוב כמה את מוצלחת. לפעמים אם תניחי מעט למקום הזה, פתאום הפידבק יגיע עד אלייך.. אולי הם חשים ממך את המאמץ הרב להוכיח את עצמך ואת הבחירות שלך וזה חלק ממה שגורם להם לתת לך פידבק זה או אחר. אם תניחי לזה- אולי גם הם יתנהגו בהתאם. את צריכה "להכניס לעצמך לראש", שבחירות שלך הן
ר-ק שלך, החיים שלך הם ר-ק שלך, גם אם להורים זה לא נראה הכי נכון- הם רוצים את הטוב בשבילך. אם תגידי חד וחלק- שזה מה שטוב לך, ואת מקשיבה לתחושות שלך- ותשדרי ביטחון בבחירותייך, יהיה קל יותר. סמכי על עצמך קודם כל, אח"כ תוכלי להרגיש כמה אחרים סומכים עלייך.

לגבי הדירה- זה עוד נושא שכנראה את חשה מולם לא נוח, כפי שאמרתי החבר הוא רק טריגר, גם פה אני מעודדת אותך לבוא ולהגיד, ואולי לא לפתוח את זה לדיון אם זה מה שמבהיל אותך מולם- שוב השורה התחתונה- להיות בטוחה בבחירות שלך! אשמח אם תעדכני מה היה בימים האלה..

תודה לך, עדיין לא סיפרתי להם, מקווה שזה יקרה בימים הקרובים ואז אעדכן :)

בן 24 יקר, אני מעריכה שלמרות מה שאתה מספר על האהבה גם מן הכיוון שלה - היא כנראה לא עומדת בריבים שלכם, והיא רגישה בהרבה לעומתך.
נראה לי שבגילאים שלכם, חברות היא הזדמנות להתקרב לאדם אחר, השונה מאוד ממך בהמון תחומים, וללמוד - גם מטעויות - איך להקשיב לאחר, איך להבין אותו, איך להתחשב בו, איך לבקש ממנו דברים שחשובים לך, וגם - איך להתמודד עם חילוקי דעות ומה לעשות כאשר נכנסים לריבים.
כל ההתנסות הזאת היא מאוד חשובה ומאלפת.
כאשר אתה נתקל בבעייה כמו עכשו, אתה יכול גם לפנות לחברים או חברות, ולהתיעץ איתם.
לפעמים קורה משהו שבעיניך הוא פעוט אבל בגלל שהיא רגישה - היא לוקחת זאת קשה יותר. לפעמים נגרמת הצטברות של דברים שמפריעים, ובמקום להגיד אותם בזמן - הם הולכים ומצטברים ואז מספיק שקורה משהו קטנטן - וזה יוצר התפרצות לא פרופורציונלית. אני חושבת שזה מה שקרה הפעם. אם אני צודקת, אז התקשורת שלכם אינה מספיק טובה. כלומר אין ביניכם מספיק חופש להגיד בזמן ובמקום את הדברים שמפריעים. אני מעריכה שלחברה שלך יש קושי עם ריבים. עבורה זה משהו מאיים ומסוכן, והיא מנסה להימנע מהם ובעצם בורחת. בדרך כלל הקושי הזה הוא תוצאה של דברים שקורים אצלה בבית - ריבים שהובילו לתוצאות קשות אצל ההורים שלה, אולי?
ויתכן שאתה גדלת בבית שבו ריבים הם יותר שכיחים ועל כן פחות מפחידים.
אבל, עלי להזהירך - אתה נשמע לי זהיר איתה יותר מדי, ומתנצל יותר מדי, כך אני מנחשת, וחושש שהיא שוב תעזוב ועלכן אינך שומר מספיק על עצמך. זה לא בריא. חשוב לחפש דרך שבה תוכל להגיד לה מה מתאים לך ומה לא.
לסיכום, לצערי אינני יכולה לתת לך פטנטים, אלא לפקוח את העיניים להבין מהם הקשיים ומהם האתגרים שישנם בחברות צעירה, ולהבין שלרקום יחסים עם בנות המין השני זה לא דבר פשוט. אנו הנשים רגישות, פגיעות, בלתי צפויות, וצריך ללמוד אותנו בסבלנות ובסקרנות...

אולי אני מאכזבת אותך ללא פטנטים, אז הנה אני פונה למשתתפים שהגיעו עד הלום ומבקשת מהם שיעזרו לך ברעיונות, וכמו כן - אולי לעדי ולמוניקה יהיו דברים נוספים לייעץ לך?
בהצלחה!!!

בלה יקרה, נושא הנשיקות מעורר תהיות אצלי: נדמה לי שמי שאוהב להתנשק - ירצה לעשות זאת הרבה. בדקת האם אולי יש משהו פיזי שמפריע לו? ריח פה? סגנון נישוק?טיימינג הנישוק?

יש נקודה נוספת, רגשית יותר: האם ידעת שהרבה זוגות מפסיקים להתנשק נשיקה צרפתית לאחר זמן? אומרים שלהתנשק זה הרבה יותר אינטימי מאשר חדירה בסקס! זה דורש קירבה ורוגע, ובאמת המון אהבה והתמסרות. ואם יש משהו שעומד ביניכם מבחינה רגשית - הרבה פעמים הנשיקה היא התחום הראשון שייפגע, כאשר יש איזה מתח בין שני בני הזוג.
ציינת את הנושא השני. האם שמת לב מתי התחלת להתלונן על הנושא השני בפניו? אולי יש קשר בין שני הדברים?
יש לי הרגשה שלמרות שהוא הצהיר על רצון להתקדם לזוגיות רצינית - לא בטוח שהוא מבין מה פירוש הדבר כפי שאת מבינה זאת. את רוצה הרבה ביחד ואילו הוא זקוק להמון ספייס (כפי שגם בא לידי ביטוי גם ברתיעה שלו מנשיקות).
השוני ביניכם יכול להסתדר, במידה ותהיו יותר קשובים ומבינים את עצם העובדה שאתם לא דומים, ולא תיבהלו מכך. אם ניתן לנהל איתו שיחה לא מאשימה אלא שיחה שמצויידת בסקרנות ובנכונות להבין את האחר - ולהעלות מה חסר לך מבלי להאשים אותו בכך. הוא לא אשם שאת זקוקה לנוכחות רבה יותר של גבר בחיים שלך. זה צורך שלך. אם תציגי לו את זה בתור חובה - זה יגרום לו להתנגדות. אם תתחילי לקטר ולהתלונן, זה ירחיק אותו עוד יותר.
לעומת זאת, אם תציגי זאת בתור משהו שישמח אותך ויגרום לך סיפוק - יש סיכוי רב יותר שהוא יעשה שינוי לקראתך, מרצונו החופשי, ככל שהיחסים איתך ייראו לו חשובים יותר.
אשמח לשמוע מה את חושבת, ולקבל גם התייחסויות של משתתפים אחרים מנסיונם.

עכשיו כשקראתי את מה שכתבת, אני בהחלט יכולה להבין את העניין...
בנוגע לנשיקות- אכן שאלתי אותו, אם יש משהו פיזי שמפריע לו- כמו ריח פה והוא אמר שזה לא קשור, שזה רק הקטע של - "אם נעשה את זה הרבה, ההתלהבות תרד.." מכיוון שהוא נורא נורא חשוב לי, אני חושבת שאין לי בעיה לוותר בעניין הזה.. ולתת לו אפשרות ליזום..
בנוגע לדבר השני- מכיוון שאני מכירה אותו רק חודשיים, אני מאוד מאוד נזהרת שלא לדבר איתו על הדברים האלה.. הוא בעצמו אמר לי, שיש לו קטע שכשהוא חייב לעשות משהו, הוא צריך לסיים אותו- גם אם זה אומר לשבת ולעבוד על דבר מסויים יממה שלמה.. והוא יודע שבקטע הזה הוא לא בסדר, כי הוא מתעסק בהרבה שטויות אבל אמר גם שזה הפאק שלו...אני לא ממהרת.. ויש לי זמן וסבלנות לבנות את הקשר הזה אני רק מקווה שזה ישתלם לי בסוף.. אני יודעת שהוא לא מדבר על דברים שמציקים לו, הוא קצת סגור.. יכול להיות מטאומות שעברו עליו בעבר- כמו גירושים שם הוריו ודברים כאלה והוא כל הזמן חייב להתעסק במשהו בשביל שחס וחלילה לא לחשוב.. העניין הוא- מה הם הדברים האלה ומה אני יכולה לעשות בשביל להוציא אותו מהבועה.. נקווה שהעניין יפתר. תודה רבה על התגובה המהירה- עזרת לי מאוד!

עדי היקרה אני מניסיון יכולה להגיד לך שהוא ביקש פסק זמן רק לחשוב באמת אם את חשובה לו יכול להיות הוא מרגיש קצת " חנוק " הוא קצת רואה לראות אם באמת שווה לו להמשיך את הזוגיות
תהיי רגועה תני לו את הזמן והכל יהיה בסדר

מניסיונך, הם יוצרים קשר בד"כ? או שזו מעין דרך להגיד לי: "תביני לבד שאני נפרד ממך"?

השאלה היא גם כמה זמן זה מייאש אותי...

עדי היקרה, מכיוון שמדובר על מערכת יחסים ממש קצרה, ממש חדשה, זה הרבה פחות מקובל לקחת "פסק זמן" בשלב מוקדם זה. באינטואיציה שלי - הוא רוצה חופש ממחוייבות ונוח לו להשאיר אותך - מבחינתו - עם איזה פתח של אפשרות חידוש הקשר.

אני מציעה, בייחוד לאור העובדה שעד כה את היא זו שעשית את המאמץ לנסוע אליו הביתה, והוא לא ממש התאמץ, שעדיף עכשו שאת תנתקי מגע איתו ולא תיזמי קשר.

אם הוא רציני ואוהב - הוא ימצא את הדרך חזרה. ואז תצטרכי לבחון האם את באמת רוצה אותו בתור בן זוג. עד כמה הוא מוצא חן בעינייך, ומתאים לך.

הרי אם את תהיי היוזמת - תהיה לך בעייה: לא תוכלי לדעת במידה וייעתר לך - האם הוא באמת רוצה אותך, או שזה פשוט נוח לו שאת שם ממתינה לו... או שלא הצליח לו עם מישהי אחרת ואת היית בשבילו ברירת המחדל! חשוב שתתני לו עכשו להזיע קצת ולחשוש שאת לא בכיס שלו.

יובל היקרה, את מאוד צעירה, ואת עומדת לעשות צעד גדול: לצאת מבית ההורים, להתנתק מצוות אנשים שאת מאוד נהנית לעבוד איתם, ולעבור לגור עם חבר בפעם הראשונה בחיים, ולהסתגל לעיר חדשה, לצוות חדש בעבודה. המון אי וודאויות.
נסי להיזכר איך היה לך לצאת לצבא? האם גם שם הרגשת פחד? חששות? חרדה?
איך הרגשת ביום הראשון של יציאתך לעבודה הראשונה אחרי הצבא? יש להניח שכיום מה שעובר עלייך זו לא הפעם הראשונה שאת חשה פחד לקראת הבאות.
ככה אנחנו בנויים.רוב האנשים חשים מתח וחרדה ופחד מסויים לקראת מצב חדש, המלווה בהרבה אי וודאות. אבל אלה תחושות שמסתיימות מהר, ברגע שאת מתחילה להתמקם ולהקטין את אי הוודאות.

עכשו, שימי לב, יש כאן מלכודת מסויימת:

רמה מסויימת , לא גבוהה, של מתח וחששות הינה חיובית ואפילו עוזרת: את יותר דרוכה ועירנית, וזה טוב להתחיל כך במקום חדש, עוזר לקלוט מה קורה ולשים לב לפרטים חשובים.

אבל!!! רמה גבוהה מדי של מתח וחרדה עלולה "לשתק" אותך, והאנשים החדשים בסביבתך יקבלו את הרושם הראשון ממך דרך השיתוק הזה, וזה כמובן לא טוב.

אז נסי להעריך איפה את נמצאת על הרצף הזה, לא להיבהל מקצת חששות ופחדים, זה טבעי ואנושי. ואם זה יותר ממה שאת כבר נתקלת בחייך במצבים של פרידה והתנתקות - חישבי על דברים שאת מכירה בעצמך שעוזרים לך להירגע, והתחילי להפעיל אותם: למשל, קצת שחרור גופני - פעילות ספורט, ריקוד, טיול בחיק הטבע, מוסיקה, שיחה עם מישהו קרוב ואוהב- כל אחד והדרך שלו להרגיע את עצמו.

ועוד משהו חשוב: נסי לחשוב מחשבות חיוביות: איך התמודדת בעבר עם מצבים חדשים. למשל, על פי מה שאת מתארת את תחושותייך בעבודה הנוכחית - הצלחת להשתלב מצויין שם. כלומר את יכולה כבר לזקוף לעצמך הצלחה במשימה הראשונה לאחר הצבא. איך היה לך בצבא? עד כמה היו לך חוויות של התמודדות מוצלחת שם? בתיכון?

ככל שאת צוברת יותר חוויות של הצלחה בחיים - זה מצייד אותך ביותר בטחון פנימי שגם תצליחי בהמשך , במשימות הבאות של החיים.
אני מאחלת לך המון הצלחה וחוויות טובות, וגם אם יהיו קשיים - אפשר ללמוד מהם...

תודה רבה על העזרה

ענת היקרה, היטבת לתאר את מערכת היחסים, ואת ה"תרומה" של כל אחד מכם להיווצרות המצב הלא יציב ביניכם.
מכיוון שאת אחראית גם על עוד נפש - הבת שלך - עדיף להיות זהירה ושקולה, ולבנות את הקשר המחודש בהדרגה. אני מבינה שהוא חשוב לך ויש לכם חיבור חזק מאוד. זה פרט מאוד חשוב וטוב שהוא ישנו, אבל זה לא מספיק לחיים משותפים לאורך זמן. דווקא בגלל שיש כאן כבר היסטוריה של אי יציבות וסיום הקשר כמה פעמים - והעובדה שיש אצלך רגישות יתר אצלך לכל תופעה של פגיעה באמון - מן הסתם בגלל התנהגותו של הבעל הראשון שלך, את חייבת לעצמך להגיע איתו למערכת יחסים יציבה ולבנייה מחדש של האמון.
מצד שני, אני יכולה להבין עד כמה זה קשה לו לעמוד מול החקירות שלך. נסי לעבוד על התגובות שלך ועשי את המאמץ מבחינתך, ובקשי ממנו לעשות את המאמץ ולשתף אותך יותר בחיים שלו. אני מניחה שאת מודעת לכך שהרבה אנשים בוחרים להימנע מלשתף את בני זוגם, בגלל שהם לא אוהבים את התגובות החשדניות שלהם ואת השאלות הנוספות הבאות בעקבות שיתןף בפרט זה או אחר. חשוב שתשנו את סגנון השיחה שלכם, שתהיה יותר נעימה. שווה להשקיע בכך אפילו בעזרת קצת ייעוץ זוגי שיהיה מכוון למטרה זו.

אני חושבת שהוא בתור רווק - לא ממש מבין עד הסוף מה זאת אומרת לקחת אחריות על עוד מישהו, ואולי יש לו עוד סיבה לרצות לגור איתך, שאינה קשורה רק לאהבה שלו כלפייך? אולי חוזה שכירות שנגמר? אולי הוא גר עם ההורים שלו ונשבר לו? עימדי על הצרכים שלך ושימרי על עצמך ועל הבת שלך. אל תיסחפי.

לבנתיים המצב לא מתקדם לאף מקום הוא בשלו לגבי תנאי המעבר ולא מוכן לנסות קודם להחזיר לי את האמון והבטחון שאבד לי בגלל כל השקרים וההתסרות שלו מהעבר.
הוא רוצה שאקח את הסיכון ואעשה וויתורים כי הוא מעוניין כבר להתקדם בקשר.
הוא אכן כרגע גר אצל ההורים ורוצה לצאת משם כי הוא אוהב פרטיות הוא כרגע שקוע בחובות ולא יודעת אם יוכל להתחייב לדירה שכורה לבדו ולמען האמת מפחדת לקחת סיכון גם כזה שהמצב אצלו לא הכי מסודר למרות שהוא טוען שמהבחינה הזאת ברגע שניהיה שותפים הכל יהיה בסדר.
בעבר הוא עבר לדירה בה אני מתגוררת כיום גרנו 3 חודשים יחד וגם עניין התשלומים לא היו באופן סדיר מהצד שלו הרבה נתתי מכיסי גם כשלא ממש היה לי.
אז כרגע אנחנו לא משוחחים ולא מדברים המצב נשאר תלוי באוויר אם בכלל יש סיכוי שיעבורו עוד כמה ימים שבועות חודשים ואולי ייצור קשר כמו שבעבר ויש מצב שלא הכל חוזר על עצמו שוב ושוב .
אני בכל אופן מפחדת לעשות צעדים פזיזים שאח"כ אצטער עליהם מצד אחד מצד שני משהו בי לא נותן לי מנוחה.

מתסכל.

ענת יקרה, בדברים שהוספת חיזקת את הכיוון שעליו התרעתי: העובדה שהוא גר בבית ההורים ורוצה את הפרטיות שלו, מעידה על כך שהמוטיבציה שלו והלחץ שלו לעבור לגור איתך לא באה מן הכיוון הנכון. את מהווה פתרון בשבילו שמספק לו כמה צרכים. זה לא אומר שהוא בשל לזוגיות ולאחריות.
אדרבה, שייקח לעצמו דירה קטנה ויראה שהוא מסוגל לדאוג לעצמו. זה לא נכון מצידך לשלם עליו. עם כל האהבה והרגש והמשיכה והחיבור עליהם דיברת - כל זה אינו מספיק כאשר מדובר בבן זוג לחיים. צריך עוד דברים.
נכון שהוא מציב לך תנאים, אבל עלייך להיות חזקה - למען עצמך למען הבת שלך - ולהתנות גם את תנאים שחשובים לך.

שלום לך
כשקראתי את מה שכתבת חשבתי שאת מדברת עליי.
השוני בסיפור הוא שזה קורה לי עם בעלי ולא עם החבר. אני בת 26 וקורה לי בדיוק מה שקרה לך.
עוד היום בעלי סיפר לי שהוא לא מוכן להמשיך ככה, התלבש ויצא מהבית ואמר לי במפורש שהערב הוא לא חוזר הביתה ושמחר הוא חוזר ורוצה לשמוע את ההחלטה שלי: או שאני משתנה לחלוטין בנושא הסקס או שזהו מפרקים את החבילה!!!
אני שבורה לחלוטין, אני בהריון חודש שישי ואפשר להבין למה הסקס לא ממש בראש שלי עכשיו!!!
נראה לי שהצרות שלנו דומות מאד...
נחיה עד מחר ונראה מה יהיה

שירי היקרה, את מתארת ממש במדוייק מצבים שהרבה זוגות נתקלים בהם, וטוב שאת מתייעצת בשלב יחסית מוקדם.
לבן זוגך יש ציפייה לא ריאלית ומזיקה - שאת "תעמדי לרשותו" בדיוק על פי הצרכים שלו, ויש לו תלונה קבועה (מול עצמו ומולך) כל פעם שאת לא נענית לו.
אילו היה מבין מה הגישה הזאת עלולה ליצור ביניכם בטווח הרחוק - אני בטוחה שהוא היה משנה את גישתו.
מאוד חיוני שהוא יקבל שלא תמיד כאשר "בא לו" זה בא לך באותה מידה, ומה שהוא לא מבין זה שאם את תתחילי לקיים איתו יחסים מתוך חשש לאבדש אותו או לאכזב אותו - עם זהמן יצא לך כל הכיף וז יתחיל להופיע לך כחובה וכמטלה. שמעתי המון נשים (ומיעוט גברים) שמרגישים כך כלפי נושא הסקס בחיים שלהם. (את מוזמנת להיכנס לאתר שלי ולקרוא על כך כמה מאמרים, על הפער בתשוקה).
אבל זה נושא רגיש...מאוד יתכן שהוא באמת מאמין שכך זה צריך להיות. והשאלה היא איך לפתוח אותו כלפי גישה אחרת.
נושא נ וסף שאת מעלה הוא איכות התקשורת שלכם. את נוטה להתקפל ולהרגיש אשמה, ולהימנע משיחות איתו , שהינן חשובות לו מאוד. אנ חושבת שעלייך לעשות את המאמץ מצד אחד לא להתרחק ממנו וכן לתת לו אהבה וחיבוקים, זה בטוח יהיה נעים לשניכם, ומצד שני להיות "בעלת הבית" של הגוף שלך ושל המיניות שלך. להקשיב לעצמך ולדעת מה מתאים לך ומה לא מתאים לך ומתי.
אל תחששי להגיד לו לא, אבל באותו זמן הציעי לו הרבה אהבה והישארי איתו, אל תנתקי מגע.
הרבה פעמים חלק גדול מן הצורך בסקס הוא הצורך בחיבוק ואהבה וחיבה, וסקס מהווה כלי מאוד ישיר ומיידי להתחברות כייפית, כך זה מופיע לגברים. אבל נראה לי שהחבר שלך מוכן גם להתחברות מסוגים אחרים, של שיחות נפש עמוקות, ואולי גם של חיבוקים. אולי תקראו יחד את אחד המאמרים, ותשוחחו עליהם? חשוב שהוא ישמע את הדברים לא מפיך, אלא יבין שזה קורה להמון זוגות ויש בכך סכנה אמיתית להידרדרות ההנאה בסקס.

ג'רי היקר, לצערי נכנסת למלכודת דבש, והבחורה פשוט מצאה מכרה זהב שהיא יכולה לנצל. שלא יעלה על דעתך שהיא רוצה אותך. עובדה שהיא לא רוצה אינטימיות איתך.
אבל היא כנראה מאוד זקוקה לתמיכה הכספית וקשה לה לוותר עליה.
זו מערכת יחסים לא בריאה עבורך ועבורה, וכדאי לך - עם כל הקושי הרגשי - ממש להתנתק ממנה מכל הבחינות.
אם אתה מרגיש בודד - יש כמובן המון נשים פנויות שישמחו להכיר אותך. אל נא תקנה יחסים ואהבה בכסף, כי אף פעם לא תוכל לדעת האם מישהי רוצה להיות איתך בזכות אישיותך או בזכות הכסף שלך.
צפה לקושי שיימשך תקופה מסויימת - אולי חודש, אולי כמה חודשים. אבל ככל שתמצא מישהי אחרת שתרגש אותך, זה יעבור לך מהר יותר.

הי רחל,

כנראה אינסטינקטיבית, אבל לא סתם הזכרת בצמוד להתנהגותו מאז הופעת האקס, גם על הסיפור האישי שבעלך עובר. בהנחה ולא היו לו סיבות טובות לחטט במעין קשר קצר וחסר משמעות- אני מניחה שהסיבה הפסיכולוגית יכולה להיות דווקא מה שהוא עובר כרגע. גבר אשר כמעט מאבד את מקור פרנסתו או אשר חווה חוויה שדומה לכך בבסיסה, מאבד בו זמנית את ביטחונו האישי, את החזקה על הבית, את החזקה על התנהלותו הכלכלית של הבית וכלה של הילדים והאשה - גם אם רק במחשבה. עצם שזה פתאום עולה- זה יכול לעשות הרבה. להיות במקום "כ מבוטל ומסורס- משמעו פגיעה קשה. כמובן שעזרה ותמיכה מהמשפחה ומהחברים יכולה בעיקר לעזור- לא פעם לצערנו, זה לא מספיק (אמנם זה מצוין וטוב שהתמיכה שם) הרבה פעמים נדרש שהוא עצמו יעשה איזשהו תהליך ולזהות בעצמו את היכולות האחרות שלו, אל מול המשבר שחווה. אני מניחה שאת תומכת בו, עם זאת - לגבי התגובה על האקס- יהיה נכון לדעתי כן לתת לו ולפרגן לו את ההרגשה שאת כאשה יכולה לתת לו- את המקום הבטוח שלו- בזוגיות. כאשר אינו בטוח במקום של הפרנסה, את תוכלי להעלות מעט את מדד המקום הבטוח שלו אצלך. אין לדעת מה עובר לו בראש, אולי הוא חש לא טוב מספיק, לא חיוני מספיק.. אולי החוויות בעבודה השאירו הצטלקויות לא מעטות עבורו - אפילו מבלי שיספר, אולי הן שם.

אני מציעה מלבד כך שתחזרי על דברייך שהקשר עם האקס היה חסר משמעות, בכל זאת לנסות לא לתת הרבה חשיבות לתגובות כאלה של חוסר ביטחון מצידו- ולנתב את המאמצים לעבר הזוגיות שלכם. אם לא היה אירוע שיכול היה לשבור אמון, ולהצדיק את התגובה שהגיב מולך, יהיה בהחלט כדאי להיות נחושה למלא את החללים שנוצרו אצלו בהרבה אהבה וביטחון - שאת שם בשבילו, שאת מקשיבה, שהוא עדיין מספיק אידיאלי, וששום גורם אחר לא יסיח אותו מהמקום הזה. נסי להחדיר בו את הביטחון הזה, לאט, בשיחות ובחוויות יחד, ופחות לתת מקום לפרטי פרטים על אותו אירוע- מובן שבשאלות האלו יש הרבה רצון גם, אולי, לשמוע- אני מספיק טוב בשבילך , יותר מההוא, למרות כל מה שעבר עלינו כתוצאה מהמשבר.

אשמח לשמוע דעתך.

הי יסמין,

אני מציעה שבכל זאת תמשיכי את הקשר מול לשכת הרווחה- נסי לקבל שיחות קבועות וסיוע צמוד יותר, ולקבל יותר מידע על הפתרונות שהם מציעים לך. בגדול נראה כי הבחירות שלך אינן מגיעות דווקא מהמקום ה"בוחר" שלך, ז"א, לא בחרת את החתונה, למשל. עם זאת- כן השארת את הילד, דבר שמעיד על הכוחות שלך. לכן אני מציעה לנתב את הכוחות האלה רק לטובתך ולטובת המאמצים והאנרגיות שאוטוטו תצטרכי להוציא על חיים טובים לך ולילדך. לשם כך את בהחלט צריכה לעזוב את המערכת הזוגית שלא טובה לך ולהתרכז רק במה שיכול לסייע לך. אני מציעה גם לפנות לקופ"ח ולהתייעץ עם עובדת סוציאלית, זה עוד משהו שיכול לעזור לך, גם ברמה הפרוצדורלית - לבצע את המעבר מהבית ולהיעזר בתמיכה לקראת הלידה ולאחריה.

שיהיה בשעה טובה והיי חזקה.

לשכת הרווחה אומרים שאני רק צריכה לעזוב את הבית וללכת למעון נשים מוכות , אבל את יודעת עוד חודש אני עומדת ללדת והתינוק רוצה שקט..והבעיה שבעלי לא יודע שהילד לא שלו ..אז אני לא יכולה לתבוע מן האבא הבילוגי מזונות...
עזבתי את הבית וחזרתי לבית ההורים משום שבעלי אלים מאוד מאוד מאיים וצעקן אני לא יכולה לחיות איתו סבלתי דיי ,וההורים שלי די לוחצים עליי שאני אחזור כי אני בהריון והם לא יכולים לגדל לי ילד לפעמים חשבתי שאני אתאבד כל הזמן אני בוכה ובודדה לא אוהבת לשבת עם אנשים ולא אוכלת וגם חשבתי על לברוח מהבית כי ההורים שלי לא מסכימים שאני אתגרש כי אני בהריון אבל אין לי לאן ללכת כי אין לי כסף.
אם חשבתי לברוח מהבית אין לי מקור פרנסה ועוד חודש אני עומדת ללדת אני ממש מבולבלת ולא יודעת מה לעשות :(
מה אוכל לעשות??
הביטוח הלאומי לא יעזור לי??

אני חושבת שאת באמת זקוקה לאוזן קשבת ולנסות לסדר את הדברים. נכון שהילד רוצה שקט - אבל האם הוא יקבל אותו בבית שלך היום, עם הבעל? אם הבעל אלים ושתלטן זאת בעיה אמיתית שאת חייבת לברוח ממנה כדי להתפקס נכון יותר על ההתנהלות הבאה שלך.

לגבי ביטוח לאומי- לא יודעת האם הם יוכלו לסייע, בד"כ זה תפקידה של הרווחה בעיר מגורייך. הנושא הזה של ההסתרה - מי האב האמיתי -גם בטח משפיעה עלייך לרעה ולא פשוט לך להתמודד גם עם האקס, גם עם ההיריון, גם עם הבעל, גם עם ההורים וגם עם ה"דיכאון" שאת חווה- לא נפגשת עם אנשים ולא אוכלת (?) - זוהי נורת אזהרה- את חייבת לפנות לעזרה. לדעתי- הקשיבי לרווחה, הקשיבי לגורמים המקצועיים, ונסי לשתף אותם ולבקש שיחות קבועות עם עו"ס של הרווחה כדי לקבל סיוע רגשי. לגבי פרנסה, קורת גג וכו'- רק דרכם. הכי חשוב כרגע שתהיי במקום בטוח לך. לגבי גירושין- ההורים שלך לא חיים עם הבעל ולא תמיד יודעים מה את חווה.. את צריכה לקבל את הכוחות כדי לעשות צעד שנכון לך.. ולכן אני מעודדת אותך כן לפנות ולהיות קשובה למי שמסייע לך ברווחה.

שלום קטנה,

את לא "נשמעת" כ"כ קטנה, לאור המודעות ששידרת בכמה שורות שכתבת לנו. נשמע שאת יודעת מה הבעיה, שאת יודעת שאת זו שמנהלת את חייך באופן הזה- שמערכות מסתיימות- ונראה שאת מבינה שזה קיצוני מדי. יש אפשרות לסייע, ויש לך אפשרות לצאת מהמעגל הזה, שיש בו הרבה כאב לשני הצדדים, ובעיקר לך- אני מאמינה שסיוע מקצועי בהחלט יוכל לעזור לך. יש היום המון גישות שעם קצת פתיחות וחשיפה אליהן- זה עולם ומלואו. יש מטפלים מצוינים ויש הרבה תקוה - לצאת מהמקום הכואב ולהתחיל להתקדם למקום טוב יותר.

הרבה פעמים אובססיביות ורכושנות מגיעות ממקום עמוק ושורשי של חוסר ביטחון (אולי משם ה"קטנה"?), ומקומות כאלה שמלווים אותנו רוב שנותנו הם לא פשוטים- שווה לפתוח, לשתף ולהתחלק בהם עם איש מקצוע. אם תרצי שאפנה אותך, פני אליי במייל ואשמח לעזור. (מופיע בפיסקה למעלה).

אלון יקר,

יצרתם יחד זוגיות יפה, טובה ובריאה המבוססת על ערכים בעלי-ערך, ערכים כמו שותפות, פתיחות, כנות אהבה, הערכה ותמיכה. זוגיות אשר לאורך הזמן הוכיחה עצמה כיציבה גם כן.
יישר כח!
שני ערכים נוספים חשובים ומהותיים המהווים גם הם עמודי-תווך בקשר הזוגי, הם ההכלה וההשתדלות.
אתה מבקש שבת-זוגתך תוכל להכיל את המגרעות הטבועות בך, כפי שכתבת "חלק מובנה מהאישיות שלי", תשלים עם קיומן ו"תזרום" עמן כפי שאתה מכיל את הדברים המרגיזים שיש אצלה, כפי שניסחת זאת.
אני מניחה, שבת-זוגתך מצפה שאתה תוכל להכיל את חוסר היכולת שלה לקבל בשלוות נפש את המגרעות הנ"ל, ושתעשה למען הפחתתן, כלומר, שתשתדל עבורה.
ייתכן כי חוסר היכולת שלה לקבל את מגרעותיך אלה נובע משוני בתפיסה או במבנה האישיות של כל אחד מכם.
ציינת שאתה נוטה לדחיינות בדברים בעלי חשיבות נמוכה. ייתכן כי החשיבות הניתנת על-ידי כל אחד מכם לדברים שאתה נוהג לדחות שונה. כלומר אתה חושב שזה לא חשוב והיא, לעומת זאת, חושבת שזה משהו חשוב, ומכאן חוסר היכולת שלה להכיל את הדחיינות/"תעדוף העצלנות", כפי שקראת לזה. כמו כן, ייתכן שהיא נפגעת מכך שאתה מעדיף קודם לישון ורק אח"כ לעשות את מה שהיא בקשה ממך, ולא להיפך.
בד"כ אנו נוטים ל"שפוט" את האחר על-פי צורת ההתנהלות והתגובות שלנו, כלומר מתוך ראייה של "מה אני הייתי עושה/איך הייתי עושה/מתי הייתי עושה זאת". לאור זאת, ייתכן גם כי ההתנהלות שלה שונה בתכלית השינוי מהתנהלותך וכי היא נוהגת לסיים את כל משימותיה ובפרק זמן קצר, ולכן היא לא מצליחה להבין למה אתה מעדיף לדחות.
לעומת זאת, קיימת האפשרות שהיא מתנהלת בדיוק כמוך וזה מפריע לה. למעשה היא רואה בך את הדברים שמפריעים לה בהתנהלותה, אתה ה"מראה" שלה, ולכן היא כ"כ כועסת, בבחינת "הפוסל במומו פוסל".

לשאלתך, אני מציעה שתנסה לקבל ולהכיל את העובדה שקשה לה עם חיבתך היתרה לשינה ועם דחיינותך ותפעל כך ששתי מכשלות אלה לא תבאנה לידי ביטוי "על חשבונה". במילים אחרות, כאשר היא מבקשת ממך משהו, עשה זאת לפני השינה, במידת האפשר.
אני מאמינה שכאשר היא תבחין בהשתדלות שלך למענה היא תשתדל למענך גם כן, שהרי יחס גורר יחס, ו"תרחיב" את יכולת ההכלה שלה בנוגע למגרעות הנ"ל. היא תוכל לקבל ביתר סלחנות/הבנה את חיבתך לשינה.

הי עומר,

קודם כל אני שמחה שאתה מעדכן אותנו מה עובר עליך בזמן הזה לאחר הפרידה.

טבעי שתעבור את מה שאתה עובר עכשיו, אני יודעת שזה לא ממש מנחם להגיד "זה טבעי", אבל אתה עדיין בסוג של תהליך עיבוד האובדן שחווית, סוג של אבל, שצריך, בלית ברירה, לעבור אותו יחד עם כל הרגשות הקשים, וגם הרגשות הטובים- של געגוע ואהבה למה שהיה. נסה להפריד - האם אתה מתגעגע למה שהיה, בחוויה, של הביחד, האינטימיות, החברות.. העובדה שאתה "משוייך" למישהי והיא אליך, המחויבות ההדדית שיש בכל קשר רומנטי, או מתגעגע לתכונות שבחברה לשעבר, בדברים שהם מייחדים רק אותה. ככה אולי תצליח לזהות מה בדיוק קורה שם. האם זה געגוע טהור אליה, או געגוע כתוצאה מהריק שנשאר לאחר הפרידה.

מעבר לזה שהתהליך הזה הכרחי כדי לגרום לך להבין מה אתה באמת צריך, או מה באמת נכון, הייתי רוצה לשאול אותך- האם בכל התקופה הזאת היתה איזושהי אינטראקציה ביניכם או התקשרות מסוימת? או האם מדובר בניתוק של ממש? האם קיבלת ממנה איזשהו מסר, האם ידוע לך איפה היא עומדת כרגע, או שעד היום הזמן שלך בלעדיה היה "נקי" לחלוטין? אשמח לתגובתך וננסה להמשיך משם, אם תרצה.

היי עדי

אני מתגעגע לזוגיות כמובן ולאינטימיות, אך אני גם מתגעגע אליה, לשיחות איתה, מתגעגע לחיוך שלה, לאהבה שהיא הרעיפה עליי, לזמן איתה ביחד לכל הדברים שהיינו עושים ביחד, אני מתגעגע יותר אליה מאשר לזוגיות בכלל.
יצא לי פה ושם להתחיל עם בחורות בתקופה שלא היינו ביחד, אבל זה לא עניין אותי יותר מדי.
כל התקופה הזאת אני זה שיזמתי שיחה או שברתי את הניתוק בדר"כ ע"י מיילים,תוך כדי הפגנת רגשות, היא החזירה בלי הפגנת רגשות, שבגדול היא אומרת שאני לא בשל מספיק, היא לא פוסלת בעתיד את החזרה, אבל לכרגע אהבה זה לא מספיק, רק מעשים, היא חושבת שאני צריך להיות יותר עצמאי והחלטי היא עדיין חושבת עלינו אך במקביל היא ממשיכה הלאה.
כמובן שגם לי יש מחשבות, אולי אני ישיג אחת שתהיה יותר כזאת...או אחת שתהיה יותר כך....
לגביה יש לה הרבה חברות ואני יודע שמכירים לה, מה קורה מעבר אין לי מושג

תודה על התשובה המהירה עדי

הי שוב עומר, תודה על הפירוט שהבאת כאן.

לגבי מה שתארת - נשמע שאתה באמת באמת אוהב אותה, ומאמין באהבה הזאת. יחד עם זאת, יש לי נטיה להבין את דבריה של החברה - יש משהו לא בשל דיו, שאני מניחה שאתה מבין אותו היום ובגינו עזבת את המערכת הזוגית. משאמרת שאתה אכן מתגעגע אליה, אך יש בך את הצורך "לשדרג" - אולי מישהי תהיה יותר כך או אחרת.. להרגשתי יש בך משהו שמאוד רוצה זוגיות, אפילו מחויבות, ויש בך צד שמאוד מאוד חושש ואמביוולנטי. שניהם יחד, כנראה בעוצמות דומות, מושכים אותך פעם לפה ופעם לשם. שוב נחזור על עיקרי הדברים שכתבו לך בשרשור המקורי שלנו- שתמיד אפשר לעבוד תוך כדי זוגיות, אכן המעשים הם שקובעים, ויחד עם זאת- היכולת שלנו לשנות ו"לתקן" את מי שחי איתנו היא יכולת שאולי קיימת, אך חייבת להיות בתנאים מאוד עדינים ומתאימים, והיא כמובן לא תשרת אותנו לחלוטין, במילים אחרות- איפשהו אנחנו צריכים לקבל החלטה האם מי שמולנו הוא טוב כפי שהוא כמו שהוא, אם הוא עדיין "מועמד" מתאים לחיים זוגיים טובים, או שמא- מספר התכונות או המרכיבים שאני צריך לשנות בה- היא משמעותית בעיניי עם השלכות שליליות מדי, ואני פשוט לא יכול ללכת על זה בלב שלם.

הבשלות הרגשית שלך חשובה מאוד, אני מניחה שהחברה לא מביעה רגשות על מנת להגן ולשמור על עצמה, דבר שהוא מובן. היא מקבלת את האהבה שלך ואוהבת אותך, כנראה, אך היא "בשלה" - גם עומדת על שלה, וגם כנראה בשלה למשהו מחייב הרבה יותר. אז מה פרקטית אפשר לעשות? דווקא במצב בו עיבדת ואתה מעבד את התהליך שאתה עובר- אני מציעה לך מעומק הלב לנסות לעבד את זה בעיני איש מקצוע - להרגשתי אתה מודע מאוד לעצמך ותוכל לעשות איזושהי סקירה פנימית - מה בדיוק קורה לך שם, בין שני הצדדים הקוטביים- בין המקום שכ"כ רוצה בה בחייך, לבין המקום שאתה כ"כ חושש ממנו. אם תצליח להרכיב קצת "שטח אפור", ולזהות מה יש שם, שמעכב, אולי תגיד להחלטה שלמה יותר. לא משנה אם היא תהיה לחזור אליה או לא- ובעיקר שתרגיש באמת שלם.

זכור שכל אחד הגיע ממודל אחר של זוגיות, של ביחד, של אמא ואבא, של בית.. ויתכן ואתה מאוד רוצה ללכת על בטוח- אם היא רק היתה משתנה בזה וזה הכל היה אחרת. הזוגיות משמעה לחיות ולקבל את בת הזוג למרות ודווקא בגלל המגרעות- הרי שזו יכולת גדולה מאוד, להכיל ולהתחייב גם אם לא הכל מושלם, אבל זה טוב מספיק לחיים זוגיים טובים. נסה לחבר את הקצוות, ואם תזדקק להמלצה על עזרה מקצועית- אסייע בכך. בכל אופן אשמח לדעתך על הדברים.

היי עדי

תודה על התגובה, את צודקת בדברייך
אני טיפוס שקול מאוד, אני מפחד לקחת סיכונים וזה קורה לי בהרבה תחומים, אני כל הזמן מעדיף לחכות מאשר ליזום, מעדיף לשבת על הגדר ובגלל זה אני מפספס דברים.
מצד אחד אני אוהב אוהב אותה את הזוגיות איתה מצד שני אני מפחד שאם יגיע הרגע אני לא יוכל להגיד כן, ויש כל מיני סיבות אבל אחת הסיבות היא שאם אני לא בטוח ב- 100% אז קשה לי לעשות את הצעד, את צודקת שנינו באנו ממשפחות שונות ותרבות שונה ולי לא קל אם התרבות השונה והלחיץ אותי התמודדיות איתה בעתיד.
קשה לי גם המחשבה שאולי היא יוצאת אם מישהו...שהיא המשיכה הלאה.
את צודקת אולי אני צריך איש מקצוע אבל לא ניראה שאני מסוגל ללכת אליו.

יש לי מין פחד פנימי שלא עוזב אותי, פחד להתקדם איתה לחתונה או פחד שהיא התקדמה הלאה אם מישהו אחר.
מצד אחד אני מקווה שנחזור להיות ביחד, לתקופה הכיפית ביחד מצד שני אני אומר אולי אני צריך מישהי שתהיה המושלמת בעיני אבל האם המושלמת תאהב אותי ללא גבולות...
כמו שאת רואה אני מאוד מבולבל ולחוץ, המחשבות הורגות...

עדי תודה על העזרה, אבל עד שאני לא ידע לקחת סיכונים שום דבר לא יעזור.

הי שוב עומר,

אני חושבת שהמשפט שפתחת איתו הוא מאוד חשוב: אני מפחד לקחת סיכונים וזה קורה לי בהרבה תחומים, אני כל הזמן מעדיף לחכות מאשר ליזום, מעדיף לשבת על הגדר ובגלל זה אני מפספס דברים.

לי זה נראה שהמקום הזה של לשבת על הגדר, לחכות שמישהו אחר יזום, ללכת רק על בטוח- פוגש אותך בעוד מקומות כמו שאתה מציין כאן. העינין של חתונה או פרידה- הוא עוד מקום, מבין כולם, שעכשיו הוא אולי תפס את הפוקוס. רק שהפעם, מלמד אותך הניסיון, שהפעם - ההשלכה של "לשבת על הגדר" יכולה להיות מאוד גורלית, אפילו- בבחירת בן זוג לחיים. הפעם- זאת "מכה" ממש - שינוי חייך מקיצוניות לקיצוניות. דברים כאלו קורים לנו בעיקר כאשר יש את התכונה הזאת או הנקודת תורפה הזאת שמצליחה לנהל אותנו, מחשבתית וכמובן מעשית ..מחשבה מולידה מעשה, דרך חיים, השקפה.

להרגשתי יש לך הרבה מה ללמוד ממה שאתה עובר היום, וכן, אתה עלול להתחרט בהמשך ולתהות למה לא הלכת על זה עוד כשהיה אפשר- ורק בגלל זה הזכרתי את ההצעה של איש מקצוע. יש הרבה דברים שנראים לנו מאוד שורשיים, מקובעים, בעייתיים ואנחנו אומרים "ככה אנחנו, אין מה לעשות. אין מה לשנות, זה לא יעזור". ודווקא פה כשאתה נכנע למקום שמנהל אותך- אתה בעצם תפגוש אותו שוב ושוב, בכל מיני הזדמנויות וחוויות. אם תעשה לזה סוף, ואם תחליט שאתה מתעמת עם המקום הזה של השליטה- ללכת על בטוח, לא להיות מופתע, לדעת שהכל כפי שתיכננתי, לדעת שיקבלו אותי במאה אחוז מבלי שאצטרך, אולי, להתמודד עם ביקורת ושינוי פנימי, אני רוצה מישהי מושלמת (בשבילי, שלא יהיה קשה מדי?) - אם תחליט שאתה רוצה לזהות יותר נכון את המקום הזה, והפעם גם להצליח להקטין את השפעתו- תצא נשכר, ומי שתחיה איתך ואלו שיהיו סביבתך- רק יעריכו את זה יותר.
איש מקצוע לא אומר טיפול אנליטי 10 שנים :) לא אומר לגעת בכל המקומות הכי אפלים שלנו. ייעוץ עם מטפל, יכול בסה"כ לזרז ולהאיר לך פינות שאתה, כמוני, כמו כולם, לא מודע אליהן תמיד- אותן פינות שאנחנו נכנסים לתוכן ומעכבות אותנו מלמצוא את המסלול הנכון. זה מה שמטפל אמור להעניק לך. טיפול, יש לו הרבה זוויות וגישות וצורות. אין נכון או לא נכון, מה שנכון לך לא יהיה נכון לאחר והפוך. טיפול יכול להיות שיחות, מטלות, טיפול קוגניטיבי, מחשבתי וכו'. אם תרצה להציץ פעם תגלה שהמקום הזה יכול להיות מאוד מכיל ועוטף, מקום שבא רק לסייע לך, יד ביד- ובסופו של דבר גם לגרום לך לדעת את עצמך יותר, ולמצוא שטח אפור.

לסיכום, אני מרגישה שמה שאתה עובר כרגע משקף לך משהו ניכר מאוד מההתנהלות הכללית, משהו שאולי כמו זרקור מראה לך שיש לך את התשוקה ל-100% בטוח, ואם זה פחות מזה, ואם יש לקחת סיכון או להאמין לתחושת בטן ללא הוכחה של ממש- זה לא מספיק טוב ולא תרגיש שם שלם. אולי מתוך מה שאתה עובר עכשיו- תצליח לחיות בשלום עם המקום הזה ע"י עבודה פנימית, שלך. וכמובן- זה תלוי רק בך. מההתכתבויות שלנו אני חווה אותך כמסוגל (בהחלט) לכך, ויותר מכך.

היי שוב

תודה על תגובתך והאכפתיות, רציתי להסביר את עצמי יותר.
אני אוהב ואהבתי אותה מאוד, שדיברנו להתחתן אמרתי לה שאני אתחתן איתה.
אבל לאחר מכן הרגשתי מן פחד, תחושת הבטן שלי בגדה בי.
נלחצתי וירדתי מהעניין של החתונה היא מצידה החליטה שאם לא מתחתנים היא מפרקת את החבילה.
מה שאני בא להגיד הוא שהלכתי עם זה למרות שלא הרגשתי 100% אבל תחושת הבטן שלי גרמה לי ללכת אחרונית, פחדתי, הפחד נבע משני סיבות, אחד מהלחץ להתחתן שאולי לא הייתי בשל מספיק, ושני הרגשתי שדברים שרציתי בהם שינוי, שרציתי שהיא תתאמץ לעברי, שרציתי שיהיה יותר אמון וכנות לא השתנו, מה שגרם לי חשש שהם לעלום לא השתנו.
האהבה אלייה והגעגוע לא נובעים רק ממחסור של זוגיות, הם נובעים מהיותה אשת שיחה, אינטילגנטית, תומכת אכפתית ואוהבת.
מצד אחד אני אוהב אותה מצד שני אם אני ארצה לחזור אליה, אני לא ארצה לחזור לאותה נקודה. חשוב לי כמו שהיא מצפה שאני אשתנה ייזום יותר ואקח סיכונים, אני מצפה ממנה שהיא תתשנה בדברים שהפריעו לי...
אני מניח שאם היא לא תתאמץ בשבילי אני יעדיף לוותר אליה כדי שאני לא יגיע למצב של חוסר אושר למרות אהבה אליה.
אני יודע שאני לא מושלם והיא לא מושלמת, אני יודע שמה שאני מבקש ממנה זה לא בשמיים וצריך לזה רק רצון, אני יודע שזה דבר שכן יוכל בסופו של דבר להביא לחיי נישואין טובים.
כרגע לכל המיילם ששלחתי לה, התגובות היחידות שקיבלתי זה שאני צריך להשתנות.
הסיבה שרשמתי שאני מפחד לקחת סיכונים, כי אחד אני מפחד באמת ושתיים כי קשה לי לוותר על הדברים שהפיעו לי בקשר...

תודה

הי שוב עומר,

תודה על ההסבר שהבאת. ברור לי שאתה אוהב אותה, חידדת כי היא עצמה - אתה מתגעגע אליה, ולמה שהביאה עמה בדרך היחודית לה. התייחסתי בתגובתי הקודמת בעיקר לחלק האישיותי שלך- הגורם לך לא פעם לשבת על הגדר ולפעול רק כשאתה בטוח שזה מסתדר וזה בשליטה שלך (כ"כ טבעי לפעול כך.. ואמנם זה מנהל אותנו לא פעם).

מה שאתה חווה כרגע זה בדיוק מה שאולטימטום עושה- עכישו אתה חווה את מה שפיספסת, הרבה מחשבות על מה היה אילו, הרבה מחשבות על האין, ועל מה שאבד. הרבה נסיונות לבדוק מולה מה היא מרגישה, והיא בנקודה שלה, עומדת מאחורי המילים שלה- מספרת לך בלקוניות שאהבה זה לא מספיק... שצריך יותר- את המחויבות האמיתית שלך רק אליה, לחיים יחד, לקבל אותה כך וכפי שהיא.

אני לא יודעת מה התפיסה שלה לגבי שינויים, ולגבי היכולת שלנו להתגמש לעבר האחר. אני יודעת מנסיוני שאתה, מול בן הזוג, כל הזמן משתנה, גם מבלי שכ"כ תשים לב ותהיה מודע. מי שהייתי היום זאת לא אותה עדי שהייתי בתחילת הנישואין- זה קורה מכורח החיים המשותפים. הרי לכולנו יש את השאיפה והרצון להצליח בחיים הזוגיים ולא פעם אנחנו נעשה "פשרות" אשר יוכלו לגרום לנו לחיות בשלום עם מי שבחרנו. וזה בסדר, ללא גמישות של שינוי והסתגלות לשינוי לא נוכל לחיות זה לצד זה.. ולהמשיך לאהוב..

אם היא לא מתכוונת לנסות להתאמץ ולבוא לקראתך זה דבר אחד, אבל האם אכן הבהרת לה, אם במכתב ואם בשיחה- שאם היא כן תתאמץ, ואתה במקביל גם תתאמץ- תהיה מחויבות, וחתונה? האם היא הבינה שאתה במילים אחרות מבקש את המוכנות והנכונות שלה להבין אותך ואת מה שמפריע לך, ולנסות, כדי להגשים את האהבה - להתגמש עבורך? ניסית לבנות איתה "חוזה", מה כל אחד יכול לעשות עבור האחר? ללא צורך בלהראות מי ממצמץ ראשון.. זה לא תחרות על מי לא וויתר עד הסוף, אלא זה מסע שהוא ביחד- מה אני יכול לעשות עבורך ומה את יכולה לעשות עבורי, ובואי נראה איך זה עובד.. האם הסברת לה שמה שאתה מבקש זהו רק את הרצון והמוטיבציה שלה להראות לך- שהיא תשתדל? אני מרגישה שאתה בודק עד כמה אתה משמעותי לה, עד כמה אתה חשוב לה, ועד כמה אתה עצמך "שווה" את הכאב שלה להשתנות עבורך (שגם זה אנחנו עושים המון בזוגיות ללא משים).

אשמח לדעתך.

"אני" יקרה,

כנראה מצאת חן בעיני הבחור הביישן ונראה שהוא היה מאושר לקבל את מספר הטלפון שלך, אולם, מאחר ולא שוחחתם ישירות, אלא באמצעות "מתווך", אינך יודעת מה "עבר לו בראש" בפאב, ובוודאי, לא מה "עובר לו בראש" מאז אותה פגישה מקרית.
לעומת זאת, את יודעת מה את רוצה, איך את מרגישה ועל מה את חושבת וזה הרבה יותר חשוב!
אני מאמינה, שכדי לממש את שאיפותינו ולהשיג את יעדינו, עלינו לקחת יוזמה ולפעול, בבחינת "אם אין אני לי מי לי".
מאחר וציינת שהיית רוצה להיות בשליטה ומאחר ונראה כי היית רוצה להיפגש עמו, קחי יוזמה והתקשרי אליו. מקסימום זה...יצליח!
כך, גם תשיגי את השליטה במצב וגם לא תאלצי להמתין עד אשר הוא "יתגבר" על ביישנותו, ואולי, אף, תושיעי אותו מהביישנות שלו, זו אשר מונעת ממנו ליצור עמך קשר.
באופן כללי, אני מציעה לך לנקוט יוזמה בכל סיטואציה בה יש לך אפשרות כזו. כך תוכלי לשלוט גם במצבים אחרים בחייך, להשיג את מטרותייך ולהתקדם.

אשמח באם תחליטי לשתף בפורום לאחר שתתקשרי אליו.

בהצלחה!