פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

ולא מתכוונת לפרידה ,אני יודעת שהוא אוהב אותי אני חושבת שהוא נהנה שאני מקנאה

אופטימית יקרה,

ראשית, כל הכבוד לך על התנהלותך!
דווקא בשעת משבר, כאשר היית לבד בתוך ה"ביחד", מתוסכלת ומיואשת, כאשר לא הבכי, לא התחנונים ולא הכעס הצליחו לחדור את המסך האטום אשר בעלך בחר להעמיד ביניכם, כאשר חייך התנהלו בניגוד גמור לערך/צורך חשוב עבורך, ערך המשפחתיות (כפי שכתבת, אתם "אנשי משפחה"), גילית תושייה ובעזרת תעצומות נפש אדירות החלטת לקחת את חייך בידייך, לעשות מעשה ולשנות את כללי המשחק, והצלחת!
נראה כי יש בך יכולות להתמודד עם קשיים רגשיים ונפשיים בעזרת השכל הישר שלך, אומץ ליבך, החלטיותך ונחישותך. יכולות אלה טבועות במבנה אישיותך, ובעזרתן, באמת הכל אפשרי!

בתחילת דברייך כתבת " היחסים בינינו היו מלאי עליות ומורדות אבל ברגע שבעלי התחיל לאסוף עשרות מעריצות ...". מתי ולמה הוא התחיל ל"אסוף מעריצות"? האם קרה אירוע כלשהו בעקבותיו הוא התחיל לנהוג כך?
אני מתרשמת שהתנהלותו מונעת מרצון וצורך שלו להיות מוקף בתשומת לב חיובית בלתי-פוסקת. ה"מעריצות" שלו מספקות לו צורך זה בכל שעות היממה, הן ממש זקוקות לו, ל"מושיע", כפי שכתבת.
כמו כן, יש לו, כנראה, צורך גדול בריגושים, לכן הוא מחליף את ה"מעריצות" הנ"ל אחת לכמה זמן, "מעריצה" חדשה מביאה עימה ריגוש חדש. גם הפלרטוטים המאפיינים את התנהלותו מספקים לו ריגושים ותשומת-לב.
כאשר פנית לרגשות שלו, כעסת, בכית, בקשת, התחננת, הייתה זו תשומת-לב, אמנם, אך לא נעימה/חיובית מבחינתו, ולכן הוא התעלם ממך, לעומת זאת, כאשר נעלמת לו לכמה ימים, או כאשר את בוחרת להתעלם ממנו ומונעת ממנו תשומת-לב לחלוטין, הוא מייד "מתיישר", כפי שכתבת, "כשהתנהגות מסוימת לא משתלמת לו הוא מפסיק אותה."
יותר מכל הוא זקוק לתשומת-לב אוהדת/חיובית ממך.
כדי שכל כולו יהיה רק שלך, נסי לעטוף אותו בתשומת הלב החיובית והאוהדת לה הוא נזקק.
נסי לרתום אותו לעשיית דברים משותפים הגורמים לריגושים, אותם הוא צריך.
כאשר תגייסי אותו לעשייה משותפת המספקת לו את הצרכים הנ"ל, הוא יהיה עבורך בלבד מתוך רצון להמשיך ולזכות בתשומת הלב שלך ובריגושים, שני הדברים שמניעים אותו.

תודה רבה על תשובתך המושקעת ועל הפירגון הרב
זה מעודד ונותן כח
מה שאת אומרת באמת נשמע לי נכון וקולע-אני אעשה את זה.
זה בטוח לא יזיק

שאלת איזה ארוע היה הטריגר להתנהגות-זו שרשרת ארועים:

1-לידת הילד הבכור
הוא התוודה בפניי לאחרונה שעם כל אהבתו לילד הוא הרגיש שתשומת הלב נלקחת ממנו ושהרגיש מאז מצוקה מסוימת. לא כעסתי כי שמעתי על תופעה כזאת. (האמת מאד הערכתי את אומץ הלב בווידוי זה)

2-אחרי 9 חודשים הוא קיבל עבודה רחוק מהבית
ובמשמרות ונשאר לגור בין 3 ל4 ימים כל שבוע במקום העבודה
במשמרות הצהריים והלילה היה לו את כל הזמן שבעולם וגם משעמם-מה שהוסיף שיעמום ובדידות למשוואה נוסף על קשיים מסוימים בבית(בוא נאמר שלצערי אני פחות מסודרת מאמא שלו שהיא מין סופר וומן וגם אין לה ילדים קטנים בבית ואנחנו גם באים מרקעים ומנטליות שונים מאד)למרות שהיו לו כבר מכרה או שתיים הקשר היה בגדר הסביר

3-הקש ששבר את גב הגמל היה לידת הילד השני
כחודשיים לפני לידת הבת(הבן היה בן שנתיים וקצת) התחילו דברים להסתבך -לי התחילו מצבי רוח הורמונליים מדי פעם ופתאום ממש פתאום התחילו לו שיחות טלפון מסתוריות בשעות מוזרות ,המון הודעות טקסט מסביב לשעון וכו' והוא שהיה כל כך אוהב וסבלני הפך לחסר סבלנות ומרוחק


לגבי ה"מעריצות"-היו לו עשרות ואני לא מגזימה יום אחד גיליתי שבלילה אחד הוא ניסה לפתוח בשיחה עם לא פחות מ 34 !!!! אנשים במסנג'ר שלו מתוכם רק 2 גברים.כמעט כולם שוחחו איתו. עם 4 בנות לפחות הוא שוחח במקביל למשך רוב הלילה עם אחרות השיחות היו קצרות יותר מי חמש דקות ומי שעתיים.
יום אחד ראיתי אותו מתכתב בצ'ט עם 8 אנשים במקביל ובלי להתבלבל ותוך כדי כך גם פותח כל מיני דברים בפייסבוק ומדי פעם עונה לטלפונים והודעות.
אני לא יודעת מה זה יותר גאונות או טירוף?

לזכותו ייאמר שלפני כמעט שנה הוא התעקש לקנות אוטו כדי להגיע כל יום הביתה-שעה הלוך שעה חזור וכך הוא אכן עושה.
ואתמול הייתי נחמדה וכשבאתי לשבת לידו הוא הניח את האייפון בצד ולא נגע בו יותר להפתעתי הרבה

אופטימית יקרה,

עם בואו של הילד הראשון הזוגיות מקבלת מימד נוסף, מימד של הורות, והופכת להיות חלק ממשהו רחב יותר, חלק ממשפחה. שינוי זה מלווה בקשיים גשמיים ונפשיים של כל אחד מבני-הזוג.
ההתמודדות עם הקשיים הנ"ל, המתקיימים במישורים מקבילים בו זמנית, אינה פשוטה ולעיתים, כתוצאה מהעומס הפיסי והרגשי, המוטל על כל אחד מבני הזוג, הזוגיות נדחקת הצידה ונוצר ריחוק.
גם אתם חוויתם קשיים דומים, ובעלך נאלץ להתמודד עם תשומת לב מופחתת.
המרחק הפיסי אשר נכפה עליו, במסגרת עבודתו, לא היה קל עבורו, ובצרוף היותך עמוסה עם הילדים, הוא "ברח למחוזות זרים" כדי לספק לעצמו את הצורך בתשומת-לב.
במהלך החיפוש שלו אחר תשומת הלב, לה הוא נזקק, התגלו אצלו יכולות מדהימות (אני "הולכת" על הגאונות...) אותן תוכלי לגייס לטובת המשפחה.
עושה רושם שהוא אוהב אותך ואת משפחתכם ושחשוב לו להיות נוכח ברמה יומיומית (ולכן הוא התעקש על הרכב), ולזכות בקרבתך ותשומת-ליבך.
עשייה משותפת, תמיכה הדדית ושיתוף יספקו לו את תשומת ליבך וקרבתך, ימקדו אותו בך, וכך תכבשי, חזרה, את מעמדך, כאישה היחידה בחייו.

בהצלחה!

ר היקרה, ראשית אגיד שאתם עושים את הדבר הנכון - להסביר לה שהויכוח לא אומר שמפסיקים לאהוב.
אני יכולה להעלות השערותלמה היא לוקחת את הריבים שלכם כל כך קשה:

אולי היא חוותה אצל חברה שלה ריב בין ההורים שלה שהיה הרבה יותר חמור והיו לו תוצאות חריפות שם בבית החברה, והיא מפחדת שאת לא אומרת לה את כל האמת.

אפשרות נוספת היא שגם עליה אתם צועקים והיא נבהלת ונפגעת וכאשר היא שומעת צעקות בבית זה מעורר אצלה את התחושות הפגועות והמבוהלות שהתעוררו בה כאשר צעקו עליה.
מה דעתך?

קודם כל עליה לא צועקים.... היא באמת ילדה מדהימה וטובה..

היום ניסיתי לברר איתה ממה היא נלחצת והיא ענתה לי אחרי התחמקויות רבות: "מהתגרשויות" (ציטוט) שאלתי אותה אם היא מכירה מישהו גרוש, אז היא ענתה שהמורה שלה לספורט.??? ??? גם אני הייתי בשוק. שאלתי אותה איך היא יודעת והיא ענתה שכשאומרים שקשה אז הוא אומר שהתגרשויות זה יותר קשה. נשארתי המומה וכמה שניסיתי להבין באיזה סיטואציה זה נאמר , היא לא הסכימה לדבר על זה יותר. אמרתי לה שאין לה ממה לחשוש וכמו שהיא רבה אם חברה ואומרת לי שזהו היא לא מסכימה שהחברה תבוא לפה יותר ואחרי 5 דקות היא קוראת לה , ככה אבא ואני, מתווכחים לפעמים ואולי עושים כאילו ברוגז אבל אחרי מעט זמן שוכחים וממשיכים להיות חברים.
היא ילדה מאוד בוגרת, מצטיינת בלימודים. המורה שלה תמיד אומרת שיש לה תפיסה מדהימה. גם חברותי שיש לנו בנות באותו הגיל טוענות שהיא קצת בוגרת לגילה. האם יש מצב כזה? שהיא בוגרת לגילה וקשה לה להתמודד עם כל המידע שהיא קולטת מסביב? היא רגישה להכל. . גם אם מישהו לא מרגיש טוב היא מייד מנסה לעזור, אם לא קיפלתי את הסמיכות בבוקר כי לא הספקתי אז היא מתנדבת לעזור.. מאוד רגישה לסביבה. אולי היא צריכה עזרה? מה את אומרת?

הילדה הזאת באמת נשמעת לי מדהימה. היא רגישה לסביבה, קולטת כל דבר ומאוד אמפאטית לאחרים. התברכת בכך שיש לך בת כזאת.
אני לא חושבת שהיא צריכה עזרה.
נראה לי שאת מצליחה לדבר איתה מצויין.
אני חושבת שמה שהיא צריכה ממך זה אמפאטיה: כלומר לקבל ממך את ההרגשה שהרגשות שלה בהקשר לדברים שקורים הינם לגיטימיים, ומעידים על כך שהיא ילדה שיש בה איכפתיות, דאגה ואהבה לאחרים. אל תנסי להקטין או להמעיט את תגובותיה. מכירה את המושג שיקוף? לחזור במילים על מה שאת קולטת ממנה - תוכן הדברים והרגשות שאת רואה אצלה. חשוב שהיא תקבל ממך לגיטימציה להרגיש כמו שהיא מרגישה. אני משערת שכאשר את רואה אותה מודאגת וסובלת - את רוצה להקל עליה ולהקטין את עוצמת התגובות שלה. אבל אני חושבת שנסיון כזה יקלקל אותה. היא זקוקה להבנה ולקבלה ממך. יש לנו נטייה לעשות את הילדים שלנו "כמו כולם". (הלוואי ואני הייתי מבינה זאת כאשר הילדים שלי היו קטנים.) כאשר אנחנו עושים זאת זה מקל עלינו, לא עליהם. זה לא מכבד אותם ולא מקבל אותם כמו שהם. זה מסר של תיקון, כאילו משהו מקולקל.
פשוט להביא בחשבון שעוצמת הרגשות שלה היא מאוד גבוהה - ככה היא בנוייה. יש לה נשמה גדולה.חפשי את החיובי שיש בכך ולא את השלילי או הבעייתי.
מה דעתך?

הי שוב נועה,

אני מבינה ממה שאת כותבת שקשה לך מאוד להתנתק מהקשר, וגם- לקבל שהקשר הזה לא עבורך ועושה לך לא טוב. שוב קיבלת הוכחות שהוא לא מעוניין ברצינות-בך, שוב הוא מודיע לך שאינו מעוניין להאריך בשיחות, קרי "אני צופה בטלויזיה", וכו'. מצד שני, אם לא היית עושה את ה"טעויות" האלו - אולי לא היית מבינה עד כמה זה באמת לא בשבילך. לפעמים בראש אנחנו מבינים מצוין שמה שאנחנו עושים שגוי, אבל עד שזה לא פוגע במטרה- בלב, לא נעשה שינוי. וייתכן וזה מה שאת חווה או צריכה לחוות כדי להבין שאת חייבת, ממש חייבת, לצאת מהרצון לשוב לזרועות שלא היו מכילות אותך אז, וגם לא בעתיד (ולא כי את לא שווה את זה..). אפשר גם להסתכל על זה כ"וידוא הריגה"- אולי משהו בך רוצה להיות בטוח שאת לא מפסידה כלום בקשר הזה, וע"י ההוכחות שהוא מספק לך, הבחור- את עוזבת שלמה יותר את הקשר. קצת מעוות- אבל הרבה פעמים משם אנחנו פועלים.. למנוע תחושות פספוס ואשמה בהמשך.

אני מציעה לך את הדבר הפשוט, ולאחר מכן אולי משהו יותר עמוק- ההצעה הראשונה היא פשוט לחרוש את החברים, אינטרנט ומה שבא- ולהתחיל לצאת למקומות בילוי, לגלוש בפורומים, להתכתב, לנסות להתרגש מחדש, להכניס את עצמך, בכוח, גם אם את לא ממש בעינין, לסיטואציות חברתיות, המוניות גם בא בחשבון- כמו מסיבות, בילויים כאלה ואחרים- כדי לגרום לך להבין שאת אטרקטיבית בחוץ, וכדי לתת לך להרגיש שהביטחון שלך בעצמך עולה חזרה. כל דבר שיכול להסיח את דעתך ולתת לך אפילו את האשליה- שאת בקשר אחר (למשל, וירטואלי).

ההצעה השניה, היא, שאם את לא מזהה שאת מצליחה להתנתק ממנו- לגשת בכל זאת לאיש מקצוע, זה יכול להיות אימון אישי, טיפול, לא חשוב- להגיע לאיש מקצוע שיכיל את התחושות שלך ויעזור לך לזהות מה בעצמך גורם לך להישאב כ"כ, ולעזור לך גם להתמקד על דרך שתהיה לך בריאה יותר. זה יכול לקחת 3-4 שיחות, ואולי יותר- תלוי כמה את תרצי לפתוח. אני חושבת שפניה כזאת לייעוץ יכולה לעשות כמה דברים- החשוב ביותר זה לזהות ולהכיר את עצמך טוב יותר. ולהבין, באמת לנסות לאתר גורם, מה גורם לי להתנהג ככה, X או Y , אבל מעבר לרמה השטוחה הרציונלית. ז"א, לנסות להעלות גם תכנים שאולי לא היית מודעת אליהם. מעבר לזה, זה מאפשר לך לפרוק כמו שצריך את מה שאת מרגישה, את רגועה יותר, את מרגישה שמישהו מכיל אותך, ובזה עשית המון. להמשך , לקשר הבא- את כבר תגיעי אדם אחר בבחינת התובנות שלך.

אל תרגישי רע שקיבלת כאן הכלה/הדרכה איך לפעול ובכל זאת את מתקשה.. כפי שכתבתי, בראש הכל מסתדר פיקס. בלב- זה סיפור אחר ומורכב יותר.. תמשיכי לעדכן, אנחנו פה. טעויות הן לאו דווקא שליליות בבחינת מה שהן מלמדות אותנו. זה הרבה יותר עוצמתי, לפעמים , מללכת ישר ובדרך הנכונה.
:)

אה, ויהיה כדאי להמשיך את השירשור המקורי, כדי שנוכל להבין באיזה הקשר הדברים נאמרים. רוב תודות.

אקס היקר. חבל שלא כתבת כמה זמן הייתם חברים - זה היה עוזר לי להתייחס.
כמו כן היה עוזר אילו היית מפרט יותר את הדברים שהפריעו לך בהתנהגות שלה ואיך הם קשורים לפיזיות שלה ולמנטליות שלה.

בתיה היקרה,צר לי על מה שאת עוברת.
נראה לי שאת מתרפקת על האהבה הישנה שלך ומתחרטת על מעשייך, ונתלית בכך שנראה לך שגם האהוב הישן שלך לא מאושר, וזה עוזר לך לבנות פנטזיות על גירושין וחזרה לחיקו. אפשר בקלות להבין למה זה קורה לך.
מצד שני, מאוד יתכן שאילו היית נישאת לאהוב הישן - היית מוצאת את עצמך במצב די דומה למה שיש לך היום עם בעלך, משום שבפועל, כאשר יש כבר ילדים ועבודה ומטלות בבית - החיים נעשים מסובכים יותר וההתנגשויות בין בני זוג קורות - גם לזוג הכי אוהב בעולם. אז אל נא תשלי את עצמך שאילו היית ממשיכה עם האהוב הישן - כל הבלגן הזה בו את נמצאת היה נמנע ממך. הרבה הזוגות - גם אלו שמתחילים מאהבה ממש גדולה - מגיעים למשברים כמו שאת מתארת בינך לבין בעלך.
לדעתי - עשית בעצמך - על אחריותך - לא היית ילדה - צעדים מאד משמעותיים - בחרת להיענות ללחצים של הורייך ולהתחתן עם בעלך - אז אני טוענת כאן שהפנטזיות על האהוב מאוד מפריעות לשיקום היחסים עם בעלך! כל פעם שרע לך - את בורחת למחשבות על "מה היה אילו היית עכשו עם האהוב" במקום לחפש דרכים מעשיות איך לשפר את הזוגיות עם בעלך.
אני חושבת שלאישה אחרת, שלה לא היה אהוב מיתולוגי כזה, שהיא מתחרטת על העבר - יותר קל להכיר בכך שהזוגיות עכשו זקוקה לעזרה...מישהי אחרת - במקום לברוח לפנטזיות - היתה כבר באה לבעלה ואומרת - לא טוב לשנינו כמו שזה - בוא נראה מה עושים? בוא ננסה ללכת לייעוץ זוגי ואולי נלמד כלים ונבין איזה טעויות אנחנו עושים אחד לשנייה...
ככל שתמהרי לוותר על הפנטזיות - ותטפלי בבעייה העכשווית בינך לבין בעלך - כך ייטב לך ולמשפחתך.

A היקרה, מה שאת כותבת נשמע אכן מוזר ובלתי רגיל. בגיל 30 נדמה לי שרוב האנשים כבר מחפשים קשר רציני ורוצים להתמסד עם מישהי. אני חושבת שאם זה לא קרה ביניכם 3 שנים - כנראה שהוא לא שלם עם הקשר איתך ורוצה להתקדם הלאה, אלא שהקשר איתך שהוא לא לכאן ולא לשם - לא רק ידידות אפלטונית ולא ממש זוגיות -לא איפשר לו להתנתק ולעבור למישהי אחרת, ואולי בגלל זה הוא עשה לאחרונה את הניתוק הזה ממך.
האם ערכת איתו שיחה שבה הבהרת איך את מרגישה כלפיו? אם את אוהבת אותו והוא מתאים לך בתור בן זוג לחיים - אולי את צריכה למצוא הזדמנות ולהבהיר זאת מולו. עושה רושם ששניכם נמנעתם לעשות שיחה רצינית על היחסים שלכם. יש מצב שהוא לא העיז לעשות צעדים בכיוון שלך מחשש שאולי את לא באמת רוצה אותו. יש גברים שמאוד קשה להם ליזום מחשש לדחייה.
לסיכום - שווה שתבהירי לעצמך קודם כל מה א ת רוצה איתו, ואז אם אם ממש אוהבת ורוצה אותו בחיים שלך בתור בן זוג לכל דבר - עירכי איתו שיחה לבדיקת האופציה הזאת ביניכם. אם את לא באמת רוצה אותו אלא רוצה להחזיק אותו צמוד אלייך כי זה תורם לך בינתיים - אז אפשר להבין למה הוא רוצה לעבור הלאה.

אני לא יודעת אם קראת את ההודעות הקודמות שלי כשדיברתי עם מוניקה...
אבל קודם אני רוצה לשאול אותך משהו...
את מתכוונת שאם הוא לא התחתן עד עכשיו (והוא קרוב כבר לגיל 34 עכשיו...אם לא ציינתי קודם את הגיל העכשוי שלו...)
אחרי כל הסיפור הזה ביניינו....כנראה שהוא לא ממש התנתק ממני רגשית?
אולי הוא לא מצליח להתחתן כי הוא עדין מרגיש שאני היא זאת שהוא באמת אוהב..?
יש בזה משהו כשאני חושבת על זה....ובאמת אחרי כל מה שקרה דיברתי אליו בצורה לא מעט פוגעת...והוא באמת בנאדם מאוד רגיש....
גם מישהי ששמעה את הסיפור ביניינו שהיא בת 56 ויש לה ילדות נשואות...אמרה לי לפי מה שהיא שמעה שהיא בטוחה שהוא אהב אותי...אפילו מאוד....והיא הסבירה לי שאם הוא היה כל כך "מאוהב" במישהי שהיא לא אני..כמו שהוא אמר....הוא כבר מזמן היה נשוי ואולי כבר עם ילד/ילדה....
באמת משהו פה בלי מובן....וגם אם אני כותבת לו מכתב יש לי דילמה מאוד מ-א-ו-ד גדולה....אני לא יודעת איך לנסח את המכתב....לאיזה כיוון בכלל.....מה לכתוב....ואני גם מפחדת מאוד מהתגובה שלו...(אם בכלל..את יודעת...)

מה את חושבת?

ושוב תודה רבה רבה לכולכן שאתן עוזרות לי כל כך!!! (:

הייתי ונשארתי רצינית לגביו.
אפילו...אני חושבת....שאם הייתי יכולה....הייתי מתחתנת איתו...למרות גילי הצעיר 21....אני מבחינתי חושבת שאין אדם שמתאים לי יותר ממנו...מצידי..הייתי עוברת לקיבוץ ניר-עם בנגב....רק כדי להיות איתו (: (אני חיפאית..)
שם הכרתי אותו....בבאר-שבע....

אוף..אני משתגעת. :(

יש לי הרגשה שצדקת בקשר לזה שאמרת שיכול להיות שהוא חושש מדחייה ממני....ולכן הוא לא יוצר קשר...אני חושבת שאת די צודקת כי שוב פעם גם בשיחה האחרונה הזאת שהייתה לי איתו לאחר שנתיים של ייסורים זה יצא כאילו שאני בכלל לא מעוניינת בו אפילו שלא התכוונתי ושוב-שוב,שני הצדדים ממשיכים להיות פגועים....עד כמה אהבה יכולה להכאיב?

מיאושת לגמרי.
צריכה עזרה..
תודה כל אופן..
:(

שאת רוצה מישהו נורא,ואת מנסה להכנס לו לראש ולהבין מה הוא באמת מרגיש..ולנסות לפרש כל תנועה שלו,כל מבט...בעצם כל דבר שנותן לך רמז לכך שגם הוא חושק בך.....ואפשר להשתגע באמת מן הספק הזה....מן הסימן השאלה...וזה יכול להמשך ככה הרבה מאוד זמן...אלא אם כן...פשוט תעשי משהו בנידון כדי לדעת אם הוא מרגיש כלפיך משהו...אין ברירה,זה קשה,צריך אומץ,אבל אני חושבת שזאת הדרך היחידה..

שלום לך מבולבלת,

אני מצטרפת למה שכתבו לך פה- אם לא תשאלי איך תדעי?
עכשיו כשהכרת מישהו שבאמת עושה לך את זה, את נמצאת בחוסר וודאות. אם תנסי להיזכר באקס שלך- מדובר באדם כנראה מאוד טוטאלי בקשר, מאוד מחצין רגשות ,כזה שכל הזמן דואג לספר לך מה את בשבילו. גם זה, אגב, לא תמיד טוב. המתח פוחת והמסתורין אף הוא, ולפעמים שהכל כ"כ בטוח וברור- הרבה פעמים זה דווקא יביא לשיעמום. כבני אדם אנחנו ן מחפשים ריגושים, אפילו ריבים, במערכות יחסים. לפעמים ויכוח או משבר אחר יכול להגיד- תסתכל עליי, אני פה, תשמע אותי, בוא נריב כי זה יצור אקשן וריגוש- וכשמתפייסים- זה נותן הרגשה של "עוד מדרגה למעלה" בבחינת איך שאנחנו תופסים אחד את השני ואת מערכת היחסים.

לגבי הנוכחי שלך- את באמת במצב הפוך -הוא לא מנדב יותר מדי מידע לגבי מה מרגיש. לא פרטת כמה זמן אתם יחד, אבל- את חוששת מאוד מלהיפגע, מזה שאולי הוא לא מרגיש כמוך ואת לא קראת נכון את המפה. כדי כן להבין לאן הקשר הזה הולך- את צריכה לברר איתו איך הוא מרגיש איתך ואם טוב לו במערכת יחסים הזאת. תלוי בכמה זמן אתם יחד- אבל אם כבר יצאתם תקופה, ואת מאוהבת, וחשוב לך לדעת מה הוא מרגיש, והוא טרם סיפר לך- חשוב מאוד שתבררי. מה שזה יעשה- בעיקר ישים את המציאות כפי שהיא אמורה להיות. את לא באמת רוצה לצאת עם מישהו שלא בטוח לגבייך, בינתיים את בעננים או מדמיינת מה יהיה הלאה, והוא בכלל לא שם. לעומת זאת, את מאוד תשמחי לדעת אם הוא לוקח את הקשר הזה ברצינות ולהתאהבות שלך יש הצדקה טובה..

הכל תלוי בך- אם להישאר תלויה בספק ואז להתבלבל ולהיות מתוסכלת שוב ושוב ולנסות לפרש אותו כל הזמן, או להיות במקום בטוח- או שהוא רציני, או שלא. וגם אם לא- זה עדיין עדיף לך לשמוע את זה, מאשר להיות תלויה. לפחות ככה תוכלי להתגייס בתחושה בטוחה שאם זה לא זה- זה הזמן להראות לצה"ל מי את :)

בהצלחה רבה!

טוב קודם כל העלית לי חיוך..
אנחנו לא ביחד. אני מאוד רוצה שנהיה.. הכרנו לפני חודש וחצי בערך ומאז יצאנו כמה פעמים.. ואפילו שכבנו.
לא היה שום דיבור בשום שלב על מה אנחנו כרגע או מה אנחנו נהיה.. חברים ואפילו אח שלי (שאח שלי הוא גבר טיפוסי בערך בגילו) אמרו לי לעשות את ה"שיחה". ואני נורא מפחדת ממנה האמת.. שלא לצאת נקבה מידי.. אתם יודעים למה אני מתכוונת..

אז מה... לשאול?

הי שוב מבולבלת,

עכשיו יותר פירטת- תודה. ראשית אני שמחה שהעליתי לך חיוך- זה כבר טוב. לגבי מה שכתבת- אני מבינה ממך שמההיכרות הקצרה שלך איתו- את מאוד מעוניינת והיית מאוד רוצה לדעת מה הוא מרגיש, באותה מידה גם ממש חוששת מזה.

ניסית לבדוק איתו האם הוא מחפש קשר רציני בכללי? את יכולה לנסות לנחש מה הכיוון שלו? ניסית להמשיך לצאת איתו ולהיות יותר ברורה ברצונות שלך- אפילו ברמיזה?

אם את כל זה עברת ואת עדיין לא מקבלת תשובה שיותר רומזת על כוונה רצינית אתך- אני כן מציעה לך לאמץ את ההצעות של לעשות את השיחה הזאת. איפשהו זה יקל עלייך ויעשה לך טוב להבין איפה את עומדת- גם אם התשובה תהיה שלילית כמו שכתבתי לך אז. לפעמים כשאנחנו מקבלים תשובה לא נעימה- זה אכן מוריד את האגו ופוגע בהתחלה, אבל אח"כ מתאוששים וממשיכים הלאה. הגיל הצעיר שלך מלמד שעוד יהיו לך התנסויות, והרצון החזק שלך לקשר כנראה מספר שאת גם בשלה לאחד כזה וזה מצוין. אני חושבת שלקיים איתו שיחה זה הכרחי- רק לך. לשאול אותו אם הוא רואה את עצמו בקשר רציני, איך הוא מרגיש לאחר שיצאתם מספר פעמים ואת לא חייבת להתוודות, אם קשה לך, שאת מאוהבת בו. את יכולה לנסות לגשש ולבדוק מה הוא מרגיש ואיפה הוא מול הקשר. אם את מזהה כבר בהתחלה שהוא לא בעינין- את יכולה לעזוב את זה. אולי זה יקל עלייך להיות זאת ששולטת בשיחה, ושהוא יהיה ראשון שמשתף מה מרגיש- ואז את תבחרי מה את מספרת לו.. לפי התגובה שלו. אלי זה יקל עלייך?

שלום moon,

אני מבינה את מה שאת חווה, ובכל זאת אני רוצה שכן תנסי להתייחס ביותר רצינות למה שהוא אומר לך בשורה התחתונה: כל פעם שהוא רוצה לצאת את עייפה, או עובדת, פעם הייתם עושים דברים שהוא אוהב- היום לא. במילים אחרות- הוא כן רוצה בך, כן רוצה בזמן שלכם ביחד. מאוד יכול להיות שהוא לא יודע להמשיג במילים מה בדיוק הוא רוצה (ולכן לא הצלחת להבין ממנו מה בדיוק הוא רוצה חוץ מלבלות), ולכן הוא מבטא עצמו במעשים: לשבת כל היום מול המחשב ולא להענות לדרישותייך לבצע מטלות. אפרופו דרישות- כשהן באות כדרישה, כפקודה, מראש את מעליו, והוא אמור להיות כפוף להוראות שלך, עד כמה שאת לא מתכוונת להיות מפקדת- הוא כנראה כן תופס את זה ככה, ולכן גם מתנגד. אם תשאלי אותו מה הוא מוכן לעשות מבין כל מטלות הבית שאת לא מספיקה- אולי תקבל תשובה (ומציאות) אחרת..

לגבי השחיקה- את יכולה לקרוא לזה ככה, למרות שאני לא חושבת שהשחיקה שאת מתכוונת אליה זה מה שקורה. אני חושבת שבכך שאמר לך שאת עייפה כשהוא רוצה לבלות יחד, הוא בעצם גם אומר לך- המצב הזה יכול להשתנות, בואי תזמיני, תיזמי, תעשי, אני אבוא. נסי כן להתאים את עצמך אלייך בבחינת לו"ז וסוגי בילוי- כי מה שחשוב לך זה לא הסנוקר שהוא אוהב.. מה שחשוב לך זה הביחד. את תופתעי לגלות שאם את באה לקראתו, ומאפשרת את הבילוי שהוא מעדיף- לא רחוק היום בו הוא יבצע שטיפת כלים, או יעזוב את המחשב (אפילו לכמה רגעים כדי לדבר איתך).

כאשר אין תקשורת והיחסים מעורערים, או במשבר- טבעי שהחוסר הזה יתבטא גם בחוסר משיכה מינית. אנחנו כבני אדם מעוצבים ככה שכשיש משבר- אנחנו מתרחקים. הריחוק מתבטא בתקשורת, בריחוק רגשי ובריחוק פיזי- כדי לא להיפגש עם המקום או האובייקט הכועס.

יתכן מאוד והוא בורח מתקשורת איתך אל המחשב (אגב לפי מה שתארת לא בטוח שזאת התמכרות טהורה, יתכן ויותר נוח להאשים את המחשב כשהיחסים ביניכם פחות טובים). אם כן לדעתך מדובר בהתמכרות (כזאת שגורמת לו לסדר את הלו"ז לפי המחשב, כזאת שמונעת ממנו תחומים חשובים אחרים, קימה בלילה למחשב, או בקיצור- רוב היממה מול המחשב כאשר לא מעניין אותו כלום פרט אליו)- אם כך המצב, את כן צריכה לעשות שינוי ולהודיע לו שהוא חייב לקבל עזרה, שאת לא מוכנה להמשיך במצב הזה ולהיות דווקא פה יותר דרשנית. אבל- זה חייב להגיע אחרי שהצלחת לבלות איתו ולהעביר זמן איכות איתו, בדרך שלו ובזמן שלו- על מנת לקרב אותו אלייך ובכך לתת לו הרגשה שאתם באותה סירה- ואז קבלת העזרה והיוזמה שלך לכך- לא תיתקל בהתנגדות כ"כ נחרצת. אולי הוא יפנה אלייך שוב "תעזרי לי", ותשובתך תהיה- תסמוך עליי, בוא נעשה את זה יחד. ככה הרבה יותר קל והמצב פחות מביא לחרדה. אגב לקבוע פגישה ולקבל עזרה- כדאי שתציעי לו שתצטרפי אליו.. לתת לו הרגשה שזאת בעיה של שניכם.

מקוה שהדברים הועילו, ואשמח אם תחזרי אלינו לעדכן בהתפתחויות.

הי שירה,

את מתארת לנו מצב מאוד קשה- פיזית לצערי וגם רגשית. ממה שסיפרת, אני מבינה שמראש את כן ידעת למה "את נכנסת", ואילולא ההבטחות, וגיוס המשפחה לצידך, לא היית נישאת לו. אבל משהבטיח וכנראה הוא היה מספיק אמין בעינייך- התחתנתם, ואף הבאת לו ילד. ובכוונה אני כותבת שהבאת לו ילד, כי גם כאן נכנעת ללחציו.
הנושא הזה של אלימות נגד נשים הוא נושא מסועף ומורכב, ובכל זאת, אני כן אגע בנקודה בה את חשה אשמה, שמגיע לך ואת אשה לא טובה- זה בדיוק מה שמכות גורמות לאנשים מוסימים, בעיקר כאלו בתוך זוגיות- להרגיש. האשמה הזאת רוצה לספר: אני אשמה, זה הכל בגללי, ולכן גם הכל תלוי בי ואני אוכל לשנות אותו. ברגע שהוא שם עלייך את האחריות למצב הנפשי הבעייתי שלו- את מקבלת אותה ללא רבב ואף מצליחה להרגיש אשמה, על עוול שלא את ביצעת אותו. כשאנחנו מרגישים אשמים, זה לא סתם, לא פעם זה בעצם אומר שאם אני אשמה- אני גם אחראית על שינוי המצב והדבר הזה בידיי. זאת נקודה אחת למחשבה.

נקודה נוספת, היא העובדה שאת (כן) אשה חזקה, בכך שאת יכולה ויודעת לגייס עזרה לצידך כפי שעשית לפני חודשיים. אני לא יודעת אם חודשיים זה הרבה זמן או קצת זמן לאור הדפוסים שלו, האם זה בשורה טובה שכבר חודשיים אינו מכה אותך או לא. הרבה אנשים שישמעו את הספיור שלך יתכן ויגידו לך לארוז את עצמך, את הילד, ולעוף. אבל. הייתי רוצה לשאול אותך-עד כמה את אוהבת אותו (כי על זה לא דיברת כאן הרבה), האם את רוצה את הנישואין האלה (נגיד אם לא היתה אלימות), האם את מאמינה שיש סיכוי שעם עזרה מתאימה הוא יצליח להיגמל מהאלימות שלו.

ונקודה אחרונה- שהיא בגדר קו אדום- הנושא של גמילה וטיפול- בעינייך קודם כל- צריך להיות בראש ראשי סדרי העדיפויות שלך, אם את באמת מעוניינת שהאחריות למעשיו יעברו לידיים שלו. את לא אמורה להיות שק החבטות, ואת אינך יכולה להיות הקורבן בסיפור הזה. יאמר לזכותו שיש לו מצפון והוא מרגיש רגשות אשם וחרטה, ומבין שיש לו בעיה- בעבר הסכים ללכת לטיפול. שימי את זה על השולחן- או שאתה הולך לטיפול, או שזהו.

את צריכה להיות נחרצת וחד משמעית, דווקא בשל החשש שלך שהאלימות תחזור. לצערנו, כן מדובר בבעיה נפשית, כמו משהו שלא ניתן להשתלט עליו.. וכדי כן לעזור לו להשתלט- את צריכה להיות חזקה ולומר לו חד משמעית (אם את רוצה להישאר בקשר הזה)- או טיפול או להתראות. אחרת, לצערי, את תמשיכי לחיות בחשש הזה ותשאלי מתי המכה הבאה תבוא.

מקוה שעזרתי לך.. אשמח אם תשובי לעדכן.

אסנת יקרה,

אחד היסודות החשובים בקשר הזוגי הוא האמון שבני-הזוג נותנים זה בזו.
לחוסר כנות, לשקרים, לחוסר שקיפות ולחוסר אמינות אין מקום כלל במערכת הזוגית או במשפחה.
תחושות החרדה והעלבון ברורות לחלוטין, וגם להן אין מקום במערכת המשפחתית שאמורה לספק בטחון ויציבות.
אני מציעה לך להבהיר לבעלך את עמדתך בצורה ברורה שאינה משתמעת לשתי פנים. שתפי אותו בתחושותייך הקשות, אמרי לו עד כמה את מאוכזבת ממנו ושכעת את מתקשה לתת בו אמון שוב, לאור הבגידה שלו באמונך, ועוד בנושא שדנתם בו, ועמדתך הייתה ברורה לו לגמרי.
במידה ובהמשך תרגישי שהוא ראוי לסליחתך, תוכלי לשקול זאת.

איתי יקר,

עושה רושם שחייכם מתנהלים על-פי אולטימאטומים. בת זוגתך מסמנת מטרה, קובעת תאריך לביצוע ומבחינתה זה סגור ואין מקום לדיונים בנושא. או שמתקדמים על-פי התכנית שלה או שמתקדמים מכאן ואילך בנפרד...
זוגיות בריאה הינה שותפות שוויונית והדדית בה ההחלטות מתקבלות יחד מתוך הבנה, שיתוף ותחושת "ביחד".
מאחר וציינת שיש ביניכם חילוקי-דעות לעיתים קרובות, גם בנוגע לנושאים אחרים, אני מציעה לך לשקול היטב מה אתה באמת רוצה. עליך להביא בחשבון כי התנהלותה זו לא תשתנה. היא תמיד תסמן עבור שניכם את יעדיה ותצפה ממך לעמוד בציפיותיה. האם כך תרצה לנהל את חייך?

שירה יקרה,

ציינת כי עיקר חוסר ההסכמה ביניכם סובב סביב נושא הכסף.
האם ייתכן כי הוויכוחים נובעים מכך שכסף הינו נושא "רגיש"? כלומר, שאת נניח יותר פזרנית והוא יותר חסכן? ומה לגבי מצבכם הכלכלי?
מה מצב התקשורת ביניכם בנושאים אחרים? האם יש הסכמות?

אשמח לקבל את תגובתך.

אבל זה הורג אותי שבשביל להביא ילד לעולם צריך לעשות חישוב כלכלי זה פשוט מטריף אותי!!!

היי אני צעירה מאוד אבל חברי ואני דיברנו על הנושא ועל החיים,
וזה כן דבר מאוד מאוד כלכלי חפשי באינטרנט כתבה "כמה עולה ילד"
משהו כזה ... תקראי ותבני שכן צריך להערך, ילדים דורשים הוצאות.

שירה יקרה,

אני מסכימה עם שתי התגובות שקבלת מהמשתתפות בפורום.
הבאת ילד לעולם הינו צעד שכרוך בהיערכות כלכלית. ולא רק הבאתו לעולם, אלא כל תהליך התפתחותו וצמיחתו, גידולו וחינוכו.
לדעתי, ילדים הינם המתנה הגדולה ביותר של חיינו, אולם, כדי שנוכל לתרום ולהעניק ככל יכולתנו לילדנו עלינו להביא בחשבון שיש לכך עלויות. למענו ולמעננו, עלינו להביא ילד לעולם כאשר אנו מסוגלים ומוכנים לכך מכל הבחינות. נפשית, כלכלית וכד'.
בהתייחסותי הקודמת שאלתיך האם ישנם נושאים בהם יש הסכמות בינך ובין בעלך.
אם ישנם כאלה, נסי להביא את עניין הרחבת המשפחה דרך אותן הסכמות, וכפי שהציעה לך ספי בהתייחסותה, צרי עת ראויה לשיחה שכזו.

בהצלחה!

אז א. מחיר הבשר בסופר כל הזמן משתנה, תאמיני לי.. גם אני כבר השתגעתי!
ועכשיו ברצינות, המצב במצרים באמת הכניס גם אותי ללחץ, אני מודה..
אבל שבי עם בעלך ברוגע, תדברו על הדברים לא אחרי יום עובדה מפרך, אלא אולי על ארוחת צהריים משותפת באמצע יום העבודה או אפילו בסופש, תני לו מרווח של זמן ושקט ותדברו על זה ברוגע.

וחייבת להוסיף שקראתי פוסט בנושא שהכניס לי קצת יותר שכל לראש.
כמובן שמצרים מאוד משפיעה עלינו, אז צריך להתייחס בהרבה יותר זהירות לכל ההשקעות שנעשה למשל. כן, אחרי הכל, אנחנו משפיעים ומושפעים מהסביבה שלנו, אין מה לעשות, אבל הכל בפרופורציה.

אם תשאלי אותי, אני אומרת שזה הדבר החכם ביותר לעשות. הרבה יותר גרוע ללכת ו"לגרד" מכל מקום כסף רק בשביל טיטולים... אמנם זה מאוד רומנטי פשוט ללכת על זה אבל המציאות של היום דורשת מאיתנו "לתזמן" את הרומנטיקה. אני רק יכולה להגיד לך שלפני שאני ובן זוגי החלטנו להביא את הבן הראשון (והיחיד.... בינתיים... אבל הוא עדיין קטנצ'יק) ממש ישבנו וחשבנו מה לעשות ואיך לחסוך. אפילו בשלב מסוים הלכנו לבנק להתייעץ עם הפקיד במזרחי לגבי חסכונות ודברים כאלה. אין מה לעשות. חייבים. אני הייתי ממליצה לך לשקול לפעול בצורה שאני פעלתי כי אם יש משהו שלמדתי הוא שלפעמים יש פתרונות ואפשר ללכת לאנשי מקצוע שיעזרו לנו לראות אותם. בהצלחה!

חשבי מה יגיד אביך אם פתאום אחרי זמן הוא יגלה שהמצב שלכם לא טוב ולא אמרת לו כלום, אני מאמין שלמרות התגובה הראשונה שלו ובמידה שהוא בעדך (חשוב לדעת אם הוא יתעצבן כי הוא דואג לך או להפך) אז אם הוא בעדך כמובן שהוא צריך לדעת, ואז יהיה באמת אדם קרוב שחשוב לו המצב, אם אביך אדם חולה אז כמובן נדרשת זהירות, ואולי אפשר אפילו לשאול רופא או באחת מאגודות העזרה שעונות בטלפון.
בכל מקרה לא לשמור בבטן, וטוב עשית ששיתפת.

נירית יקרה,

צר לי שהזוגיות, אשר אמורה להיות ה"בית", שאמורה לבנות, לתמוך, לקדם ולהעצים היא המקום אשר שובר אותך וממש מחליש/פוגע בך פיסית.
ציינת שבן-זוגך השתנה מאוד לאחר החתונה ויחד עם זאת כתבת בסוף דברייך כי "זה אופי". האם האופי הזה שלו "צץ" לעיתים גם לפני החתונה?

נראה כי בעלך מתנהג כלפייך בחוסר כבוד, בזלזול, בחוסר התחשבות ובחוסר הערכה, בכוונה.
ברור שמצב כזה לא יכול להימשך!!
אני שותפה לדעתו של עידן, אביך הוא האיש הכי קרוב אלייך, את יקרה לו וחשובה לו, אושרך חשוב לו. הוא לא יסכים שתמשיכי לסבול כך.
אל תוותרי על עצמך, היי אמיצה, גשי לאביך ופתחי את ליבך בפניו. במידה ותגובתו לא תהייה כפי שאת מצפה ורוצה, תצטרכי לגייס עזרה ממקור אחר ועזרה מקצועית יכולה לבוא בחשבון.

מאחלת לך תעוזה והצלחה.
אשמח באם תחליטי לחזור ולשתף.

היו ביני לבינו מצד אחד הפכים גדולים (ואולי גם משלימים...)

אני=גבוהה יפה סקסית
הוא=נמוך קטן ולא הכי יפה

אני=קטנה ממנו בהרבה
הוא= בן 30+

אני=חסרת בטחון למרות כל היופי
הוא=מלא בטחון בעצמו בכל מצב

כשדיברתי איתו הרגשתי מה שנקרא ...בבית...שיא הפתיחות..הכנות...הוא נגע בנקודות הכי רגישות שלי והצליח להבין אותי עד הסוף יותר מכל גבר שהכרתי...כנראה בגלל שהכרנו במסגרת שגרמה לנו להיות הרבה זמן באינטרקציה....
הקשר הזה היה מוזר....אני כמעט בטוחה שגם באיזשהו מקום שהיה גם מתח מיני וקנאה אחד לשניה......אבל.................זה לא התממש.
ברגע שהצהרתי בפניו מה אני מרגישה כלפיוו, ושאני אוהבת אותו......
הוא ביקש שאני לא אתקשר אליו יותר.....וככה זה נגמר בסערת רגשות....זה קרה לפני שנתיים....היה גם ריב ותחושה רעה של סוף לא פטור ורע.......

מה אתן חושבות?

ושוב תודה מראש
.

A יקרה,

למרות הקרבה הגדולה ששררה ביניכם, ולמרות שחשת איתו בנוח, בבית, כפי שהגדרת זאת, ייתכן כי הרגשות שלכם זה לזו היו שונים במהותם ובעוצמותיהם, וכי כל אחד מכם ראה את הקשר שלכם בצורה אחרת.
אני מתרשמת מתיאורך, כי הבחור נעים הליכות, רגיש, מקשיב ונבון. לא רק שהוא יודע ממש להקשיב, הוא גם השכיל להבין אותך, "לקרוא בין השורות," ולגעת בנקודות הרגישות שלך, כפי שכתבת. הוא הקנה לך תחושת בטחון, הרגשת שאת יכולה להיפתח בפניו, הוא אפשר לך להרגיש את עצמך, ללא צורך במסכות. לא מפתיע שאת נכבשת בקסמיו והתאהבת בו.
אגב, האם גם הוא נפתח כך בפנייך? האם תחושת ה"בבית" הייתה הדדית?
תגובתו לגילויי האהבה שלך יכולה להעיד על אחת משלוש, או שהוא חש כלפייך רגשות אחרים, עמוקים ואיתנים אך לא זהים לשלך, או שהוא חש כמוך אבל הוא נבהל מהקשר שיכול להתפתח וברח (יש כאלה, ללא קשר לגיל, שמפחדים מקשר מחייב, מרגשות חזקים...), או שהוא היה בקשר זוגי עם מישהי אחרת ולא ידעת על כך וכאשר הוא הבין לאן הרוח נושבת, מבחינתך הוא נבהל... .
בכל מקרה תגובתו מעט חריגה, בלשון המעטה. בניגוד לקרבה, לפתיחות ולכנות ששררו ביניכם, לאחר שהתוודעת בפניו על תחושותייך, הוא בקש ממך ניתוק ללא הסברים.
עברו שנתיים, ובזמן זה, למיטב הבנתי, לא הייתם בקשר.
אני מאמינה שאם הבחור היה רוצה בך הוא היה מוצא את דרכו אלייך, על אחת כמה וכמה לאחר שלמד אותך כל-כך טוב במסגרת הקרבה ביניכם.
אם את חייבת לעצמך תחושת "סגירה", צרי איתו קשר, תראי מה שלומו, ובוודאי כבר תביני מהשיחה שזה היה, נגמר ונשאר בעבר.
אני מציעה לך להתקדם הלאה בחייך ולמצוא מישהו שמוכן לקחת אחריות על התנהגותו והתנהלותו מולך. כלומר, מישהו שידע להתקרב אלייך מתוך רצון לבנות איתך זוגיות המבוססת על כנות ופתיחות הדדית, ואשר בכל מצב יהיה נוכח לשיחה ולהבהרות.

מאחלת לך זוגיות טובה ומאושרת המבוססת על פתיחות, כנות והדדיות.

מדובר בגבר מסוג מאוד מאוד מיוחד ונדיר.....הוא רגיש ורגשן וכך הוא גם מכנה את עצמו...
לגבי שאלתך,כן..גם הוא פתח את עצמו בפני...הוא הראה לי דברים אינטימיים שלו כמו תמונות ילדות...הכיר לי את האחיות שלו...הכיר לי מוסיקה שהוא אוהב...תמיד שלך סמסים כמו "שהעולם יהנה מהחיוך היפה שלך..." "אוהב אותך,מותק.."
כל פעם שהתקשרתי אליו הוא ישר ענה לי ועזר לי....
הוא גם כתב באיזה מכתב פרידה מסויים:"בחיאת ראבק! תני בעצמך אמון,אחרת ארגיש שלא עשיתי כלום" ו.."אני מת עלייך! מה שלומך??"
הוא גם הביא לי חיבוק...ולאף אחד או אחת אחרת הוא לא עשה את זה....
הוא גם התייעץ איתי בדברים שהיו חשובים לו...כשהייתי מדברת אליו לא יפה ראיתי עליו איך הוא נפגע....הוא גם כתב לי פעם באחת המריבות..."את פוגעת בי" ו"היחס הזה לא מגיע לי"
הוא הראה סימני קנאה כשדיברתי על גברים אחרים.....הרגשתי גם מתח מיני.....
אז כן,אני בטוחה שעד אותו רגע,זה הדדי....

הוא גם חבר בעמותת "עלם" שזו עמותה לנוער במצוקה בכל רחבי הארץ....בקיצור מדובר בבן אדם לא רגיל...אני חושבת שכמו שאני התחברתי אליו כך גם הוא התחבר אלי.....אגב,הוא הראשון שהתחיל להיות נחמד אלי ,להחמיא לי ולחפש את קרבתי.....רק בשלב מאוחר יותר גם אני התחלתי להרגיש אליו משהו.....ונראה לי פשוט שזה הגיע למצב של שיא-פשוטו כמשמעו! וזה היה כל כך רותח,פיצוץ הרגשות ואהבה וכעס ביחד וקנאה לעצב וזה פשוט נגמר בשיחת טלפון לא ברורה כי מצד אחד הוא אמר לי שהקשר הזה חייב להסתיים ושהוא מבקש שאני לא אתקשר אליו יותר ומצד שני............................הוא התקשר אחרכך לאמא שלי!! ואמר לה בקול רועד במיוחד (ככה אמא שלי מספרת) בסוף השיחה ש..."אני אתקשר......." וזה היה הדבר האחרון ששמעתי ממנו.....
(אני גם חייבת לציין שאני בחורה ממש ממש יפה...ואני בטוחה שהוא שם לב לזה (בלשון המעטה...)

עכשיו את מתחילה להבין קצת יותר לעומק את הסיפור ?

אשמח לשמוע מה יש לך להגיד בנידון...
תודה רבה בראש.

אני גם לא הייתי טלית שכולה תכלת......אני יודעת את זה בוודאות ...אני פגעתי בו...:(
אני כתבתי לו שהוא אדם בן 30 עם מוח של ילד בן 4 ושלא ידאג,שהוא לא איזה "מציאה גדולה" שיש עוד הרבה גברים בעולם ושאין לו מה לדאוג,"אני לא אענוס אותך..." אתה מתוסבך....(אני מתביישת בזה) ועד אחרכך כשדיברתי עם מישהו שמכיר את שניינו ירדתי עליו וחיקיתי את הקול שלו ואיך שהוא רעד....

בקיצור אני מרגישה זוועה עם כל המקרה הזה.....:(

נראה לי שהכל התפוצץ...קצת לפני מלחמת עופרת יצוקה...אז הכל קרה...
פשוט מתחתי את החבל יותר מידי...סיפרתי לו על איזה מישהו שהכרתי ושנתתי לו את המספר שלי...והטון שלו היה מתוח כזה..."שלום לך........מושכת גברים........תמיד אמרתי לך שאת ילדה יפה......"
ואז היה איזה ריב...וכמה ימים אחרכך התחילה המלחמה...אני חיפאית והוא גר בקיבוץ ליד בארשבע....ולא התקשרתי אפילו לשאול אותו מה שלומו.....(אני כל כך מצטערת על הכל!!)

בקיצור יכולה להיות גם האופציה שהוא פשוט כל כך פגוע ממני ומאוכזב....שהוא לא מסוגל להרים אלי טלפון.....אפילו שעברו שנתיים.....אני מרגישה לפחות אצלי,כאילו זה קרה רק אתמול....

אני חייה כבר שנתיים בסוג של סימן שאלה ממש לא מובן....

מה את אומרת על כל הסיפור הזה?

:(

התחילו איתי כל כך הרבה בחורים במשך פרק הזמן הזה מאז הניתוק....וזה לא שלא היו לי הזדמנויות.....לצורך המחשה...מאות פניות באתר הכרויות......מבטים של גברים/בחורים ברחוב......מחמאות מגברים.....היה לי גם דחף מיני....אבל פשוט לא הצלחתי לממש אותו....

כי לא משנה מה.
חשבתי עליו.

את לא חושבת שיש לי משהו יותר מידי עמוק אל הבחור הזה? הרי אני לא מסוגלת לצאת מהגעגועים אליו.....כל הזמן הוא מופיע לי בלילה,בחלומות......ואם הייתי בטוחה ב- 100% שהוא לא שווה את כל זה....
אז כבר מזמן הייתי אומרת לעצמי שדיי! מספיק! תשכחי ממנו! הוא לא שווה את זה!!

אז למה אני עדין מרגישה שהוא כן שווה את זה?

לא יצא לי להכיר הרבה גברים כדוגמתו....אפשר להגיד שבכלל לא יצא לי.....לפי מה שהבנתי הוא מתכנן להיות ראש של ארגון גדול שמטרתו גם עבור נוער בסיכון.....
בתקופה ההיא שהיינו בקשר,הוא היה האדם קרוב אלי ביותר.

מצטערת על המגילה ועל זה שאני כותבת כל כך הרבה פשוט מפח הרגש הזה...יש לי דחף כל הזמן לספר את זה למישהו שיבין אותי עד הסוף ושירד לסוף דעתי ויצליח לעזור לי לנתח את כל זה....

סליחה,שזה כל כך ארוך....ושוב תודה מראש על הכל........ :(

A יקרה,

תודה על ההבהרות. זה מעמיד את הדברים באור קצת שונה...
מה שהיה היה, את התנהגותך בעבר תשאירי שם, נראה כי התבגרת וכי את מצרה על דרך התנהלותך מולו.
לעיתים, קשר שיכול היה להיות, לדעתנו, מושלם, אולם לא ממומש, הופך בדמיוננו לקשר החלומות שלנו, לזוגיות המושלמת. המציאות לא תמיד תואמת את החלומות הנ"ל. אולם כדי לבחון זאת יש לעשות מעשה.
כבר שנתיים (למה חיכית כל-כך הרבה זמן?) שאת חושבת, חולמת ורוצה רק אותו ולא מפתחת קשר חדש, למרות הזדמנויות אינספור אשר נקרות בדרכך.
אני מאמינה, שבכדי להתפתח, להתקדם, לממש את שאיפותינו ולכבוש את יעדינו עלינו לנקוט יוזמה ולפעול, בבחינת "אם אין אני לי מי לי". אני מציעה לך ליצור עימו קשר. רק כך תדעי האם המציאות תוכל להתאים את עצמה לחלומותייך בנוגע לקשר איתו.

לא יצרתי איתו קשר עד עכשיו...כי כמו שהיה לו קשה לעשות את זה כך גם לי..
וזה קצת נותן פה הסבר מסויים,את לא חושבת?
הרי אם א-נ-י...שכל כך רוצה בו לא הצלחתי לעשות את זה מהפחד....אז ברור שגם הוא לא היה ולא מסוגל...תחשבי על זה....הוא רעד ממש ואמר שיתקשר....והוא לא...ז"א שהוא רצה ולא היה מסוגל...לא?
ואפילו אני לא הצלחתי לעזור את האומץ לעשות את זה גם מחשש לדחיה...אפילו שהאמנתי שהוא עדין אוהב אותי...הרגשתי שצריך לסגור את המגירה טוב טוב ולפתוח אותה אחרי הרבה מאוד זמן.....(כמו שנתיים למשל.......)

רציתי גם לתת לדברים הרבה זמן להרגע....כי ככל שהסערה יותר חזקה אז דווקא עדיף לא למהר ולתת הרבה זמן לדברים להיות ברורים יותר ושנוכל להיות סלחנים אחד כלפי השני....

מנקודת השקפה של מבט לאחור....יש פחות כעס ואולי נכונות להבין...ולסלוח....

האמת שמה שגרם לכל המחשבות האלה לצוץ דווקא עכשיו היה זה חלום מאוד מאוד מאוד מיוחד שהיה לי ממש לפני כמה ימים....

שתי ציפורים יפהייפיות נראות אותו בדיוק דבר אדומות חזה נמצאות יחד בכלוב מצייצות ועפות אחת עם השנייה......(: והכל באווירה קסומה כזאת....התעוררתי ולא יכולתי להפסיק להרהר עם עצמי מה זה אומר.......

(סמל לפיוס עם אדם אהוב)

3>

*נראות אותו הדבר בדיוק.

את יודעת ששמעתי בפירוש שכשגבר נפרד מאישה שאהב אז ככל שאהב אותה יותר ויותר חזק ככה הוא יקפוץ במהרה לקשר אחר.....כדי לשכוח מהכאב...זה סוג של הדחקה...וככה באמת קרה איתו..בין יום הוא כביכול "במערכת יחסים,מאוהב" אבל אני לא קניתי ולא קונה את זה....שטויות....
הוא גם ככה לא אחד שכל אחת מתאימה לו...
אני גם רוצה לציין שהוא לא יפיוף
ולא עשיר
ואני לא בטוחה שכולן אוהבות את מה שאני אוהבת בו...
יש למשל הרבה בחורות שדווקא מעריכות תכונות אחרות בגבר כמו למשל,גובה נאה,גוף חסון,שלא חסר לו בתחום הכספי...אחד שתופס מעצמו...ולא אחד כזה חלש אופי ורגשן (כי מה לעשות שהוא כזה...)
את יודעת?
כשהייתי נערה אהבתי את התכונות האלה....אבל בכנות? היום טיפה פחות....אולי בגלל שאני אישה ולא ילדה ואני זקוקה למשהו קצת יותר גברי..

אבל עדין,מעל הכל,הוא בן אדם. והוא בן אדם שאני אוהבת.
והייתי שמחה אם היינו יכולים לחזור להיות בקשר....

תודה רבה רבה לך על ההתייחסות וההקשבה!!!
זה ממש ממש לא מובן מאליו!! (-;

A יקרה,

עד שלא תנסי לא תדעי. היי את היוזמת, צרי קשר.
תנסי, מקסימום זה... יצליח!!

בהצלחה!
אשמח באם תחליטי לשתף גם לאחר שתצרי עמו קשר.

מרוב שאני אוהבת אותו :(

אני כ"כ מפחדת
איך אני אתגבר על הפחד?
אני מפחדת מהתגובה שלו..
הצילו!
עזרה!

A יקרה,

המתנת שנתיים (!!!!!). בזבזת מספיק זמן בלעדיו.
אם לא תצרי קשר חייך לא יתקדמו בכיוון שאת שואפת אליו.
אל תאפשרי לחשש מהתגובה שלו לעצור אותך. ייתכן כי הוא ידחה אותך אבל...יש סיכוי שווה שהוא מאוד ישמח לשמוע את קולך.
היי אמיצה, הרימי את הטלפון וחייגי אליו. עשי זאת למענך, ואולי אף למענו ולמען עתידכם המשותף.
הניחי את כל החששות בצד, תני לרגשות החזקים שאת חשה כלפיו להנחות אותך.

בהצלחה!

את לא מבינה מה קרה לי.....הרגע בדקתי במייל שלי הודעות מפעם...ומצאתי שם הודעה שבה אני ממש יורדת עליו...בנוקודת שאני יודעת שיש מצב שהן פגעו בו...לגבי החיצוניות שלו וזה....יאווו הייתי כל כך פזיזה בתגובות שלי באותה תקופה...

את באמת חושבת שזה שהוא לא התחתן עד עכשיו והוא כבר קרוב לגיל 34....זה אולי בגלל שהוא לא שלם עם עצמו..כי בכל זאת הוא עוד חושב עלי..ואולי מדחיק את זה או לא יודעת מה...? בכל אופן,זה די מוזר שהוא מגדיר את עצמו מאז ב"מערכת יחסים" הרי..זה לא תואם למה שהוא אמר לי שהוא לא מעוניין בי ושהוא "מאוהב"
הוא כבר היה מתחתן מזמן אם זה היה ככה לא?? כאילו,את יודעת...הזמן לא מתקתק אחורה...אז למה הוא עדין לא מתחתן?? זה ממש פרדוקס!
מצד אחד אנשים אומרים לי ששנתיים עברו אז בטח הוא כבר המשיך הלאה....אבל זה לא כל כך מובן מאליו בהתחשב בנסיבות...ז"א-הוא אמר לי אז שהוא מאוהב...שנתיים עברו והקשר בינו לבן זאת שהוא "מאוהב בה" לא התקדם לחתונה...אז למה הוא מחכה בדיוק?!

אני אובדת עצות.
אני מרגישה נורא בתקופה האחרונה.

נ.ב- כל כך תודה לך שאת מתייחסת אלי ברצינות ועוזרת לי ככה! (:

A יקרה,

השאלה החשובה יותר, היא לא למה הוא מחכה, אלא למה את מחכה.
מהתרשמותי, מאז החלום שלך, זה ממש בוער בעצמותייך. רוצה לברר האם למרות כל העבר שלכם יש אפשרות לנסות להתחיל מחדש? צרי עימו קשר, תתנצלי, תשאלי, תבררי, שימי סוף לתקופה הנוראית, שאת מעידה שאת עוברת. הכל תלוי בך.
אני שבה ומציעה לך לנסות לברר מולו היכן הדברים עומדים, מתוך ראייה לעתיד.
לא מתוך בחינה חוזרת ונשנית של העבר ולא מתוך ניתוח של מה שהוא עשה או לא עשה.

קיבלתי החלטה! על החיים ועל המוות!! אמן שאלוהים יהיה איתי!!

תודה תודה תודה לך מוניקה ודורית !!!!!!!!!

מבטיחה לשתף מה שלא יהיה!!

עזרת לי מאוד,מוניקה..באמת תודה! (-:

3> 3> 3> 3> 3> 3> 3> 3> 3> 3>3>........

התקשרתי אליו עכשיו.....דיברנו...היה לו טון הפעם כמו שגבר מדבר אל בחורה...הוא התעניין בי וניסה לעזור וסלח לי וזה....עכשיו שוב הרגשתי את המתח המיני ביניינו....ואז כששאלתי אותו אם הוא נשוי אז הוא אמר לי שכן....עכשיו,אני בטוחה ב 100% שהוא שיקר! היה שם סטירה מסויימת שהסגירה אותו ואני כמובן שיחקתי אותה כאילו שאני מאמינה לו....אני בטוחה שהוא הולך להיות מעורער עכשיו במשך כל הלילה...הוא פשוט יתהפך בין השמיכות!
אני יודעת שהוא עדין אוהב אותי. ואני בטוחה שזה רק עניין של זמן והוא ימצא סיבה להתקשר אלי רק כדי להגיד משהו....הוא פשוט אמר לי שהוא נשוי כי הוא לא ממש קלט שזאת אני ואני אשכרה מדברת איתו ברגע זה אחרי שנתיים שהיינו בנתק.....אני מכירה אותו ואני סומכת על החושים שלי ועל האינטואיצה שלי.....הוא אוהב אותי. והוא לא נשוי. ולא בטיח.

עכשיו אני ממתינה בסבלות ונותנת לו להתבשל קצת עם עצמו. ושהגעגוע אלי לא יתן לו מנוח.

דיברתי ישר עם אמא שלי וסיפרתי לה על השיחה ביניינו ומה שהוא אמר והיא אמרה לי....שהוא אוהב אותי והוא לא נשוי ולא נעליים,פשוט לחקות בסבלנות,לתת לו לשבור את הראש עם עצמו ולהבין שאני האחת בשבילו והוא האחד בשבילי.....

לא ככה??

התקשרתי אליו עכשיו.....דיברנו...היה לו טון הפעם כמו שגבר מדבר אל בחורה...הוא התעניין בי וניסה לעזור וסלח לי וזה....עכשיו שוב הרגשתי את המתח המיני ביניינו....ואז כששאלתי אותו אם הוא נשוי אז הוא אמר לי שכן....עכשיו,אני בטוחה ב 100% שהוא שיקר! היה שם סטירה מסויימת שהסגירה אותו ואני כמובן שיחקתי אותה כאילו שאני מאמינה לו....אני בטוחה שהוא הולך להיות מעורער עכשיו במשך כל הלילה...הוא פשוט יתהפך בין השמיכות!
אני יודעת שהוא עדין אוהב אותי. ואני בטוחה שזה רק עניין של זמן והוא ימצא סיבה להתקשר אלי רק כדי להגיד משהו....הוא פשוט אמר לי שהוא נשוי כי הוא לא ממש קלט שזאת אני ואני אשכרה מדברת איתו ברגע זה אחרי שנתיים שהיינו בנתק.....אני מכירה אותו ואני סומכת על החושים שלי ועל האינטואיצה שלי.....הוא אוהב אותי. והוא לא נשוי. ולא בטיח.

עכשיו אני ממתינה בסבלות ונותנת לו להתבשל קצת עם עצמו. ושהגעגוע אלי לא יתן לו מנוח.

דיברתי ישר עם אמא שלי וסיפרתי לה על השיחה ביניינו ומה שהוא אמר והיא אמרה לי....שהוא אוהב אותי והוא לא נשוי ולא נעליים,פשוט לחקות בסבלנות,לתת לו לשבור את הראש עם עצמו ולהבין שאני האחת בשבילו והוא האחד בשבילי.....

לא ככה??

התקשרתי אליו עכשיו.....דיברנו...היה לו טון הפעם כמו שגבר מדבר אל בחורה...הוא התעניין בי וניסה לעזור וסלח לי וזה....עכשיו שוב הרגשתי את המתח המיני ביניינו....ואז כששאלתי אותו אם הוא נשוי אז הוא אמר לי שכן....עכשיו,אני בטוחה ב 100% שהוא שיקר! היה שם סטירה מסויימת שהסגירה אותו ואני כמובן שיחקתי אותה כאילו שאני מאמינה לו....אני בטוחה שהוא הולך להיות מעורער עכשיו במשך כל הלילה...הוא פשוט יתהפך בין השמיכות!
אני יודעת שהוא עדין אוהב אותי. ואני בטוחה שזה רק עניין של זמן והוא ימצא סיבה להתקשר אלי רק כדי להגיד משהו....הוא פשוט אמר לי שהוא נשוי כי הוא לא ממש קלט שזאת אני ואני אשכרה מדברת איתו ברגע זה אחרי שנתיים שהיינו בנתק.....אני מכירה אותו ואני סומכת על החושים שלי ועל האינטואיצה שלי.....הוא אוהב אותי. והוא לא נשוי. ולא בטיח.

עכשיו אני ממתינה בסבלות ונותנת לו להתבשל קצת עם עצמו. ושהגעגוע אלי לא יתן לו מנוח.

דיברתי ישר עם אמא שלי וסיפרתי לה על השיחה ביניינו ומה שהוא אמר והיא אמרה לי....שהוא אוהב אותי והוא לא נשוי ולא נעליים,פשוט לחקות בסבלנות,לתת לו לשבור את הראש עם עצמו ולהבין שאני האחת בשבילו והוא האחד בשבילי.....

לא ככה??

התקשרתי אליו עכשיו.....דיברנו...היה לו טון הפעם כמו שגבר מדבר אל בחורה...הוא התעניין בי וניסה לעזור וסלח לי וזה....עכשיו שוב הרגשתי את המתח המיני ביניינו....ואז כששאלתי אותו אם הוא נשוי אז הוא אמר לי שכן....עכשיו,אני בטוחה ב 100% שהוא שיקר! היה שם סטירה מסויימת שהסגירה אותו ואני כמובן שיחקתי אותה כאילו שאני מאמינה לו....אני בטוחה שהוא הולך להיות מעורער עכשיו במשך כל הלילה...הוא פשוט יתהפך בין השמיכות!
אני יודעת שהוא עדין אוהב אותי. ואני בטוחה שזה רק עניין של זמן והוא ימצא סיבה להתקשר אלי רק כדי להגיד משהו....הוא פשוט אמר לי שהוא נשוי כי הוא לא ממש קלט שזאת אני ואני אשכרה מדברת איתו ברגע זה אחרי שנתיים שהיינו בנתק.....אני מכירה אותו ואני סומכת על החושים שלי ועל האינטואיצה שלי.....הוא אוהב אותי. והוא לא נשוי. ולא בטיח.

עכשיו אני ממתינה בסבלות ונותנת לו להתבשל קצת עם עצמו. ושהגעגוע אלי לא יתן לו מנוח.

דיברתי ישר עם אמא שלי וסיפרתי לה על השיחה ביניינו ומה שהוא אמר והיא אמרה לי....שהוא אוהב אותי והוא לא נשוי ולא נעליים,פשוט לחקות בסבלנות,לתת לו לשבור את הראש עם עצמו ולהבין שאני האחת בשבילו והוא האחד בשבילי.....

לא ככה??

אין פתרון, זה תלוי בך בלבד, עליך לקבל החלטה קשה "איזה בן אדם אתה,,,"
האם אתה מושחת ומזיק לאנושות, בכך שאתה שותף לנזק עצום שאתה גורם קודם כל לעצמך, ועל כך נרחיב בהמשך, וכמובן אתה הורס במו ידיך קשר של זוג אנשים ואם יש ילדים אז העוול הוא גדול מנשוא, כי החבלות בנפש שתגרום לכל המשפחה הזו, שזה כולל דרך אגב גם את ההורים והחברים וכו', לא ניתן לתארו במילים, תקרא כאן בפורומים השונים על התחושות והרגשות של בני הזוג שנבגדו, מה עובר עליהם, כיצד הם לא מצליחים לתפקד יותר, ורוצים למות פשוטו כמשמעו, שלא לדבר על הנזקים החמורים שייגרמו לילדים מפירוק התא הזוגי והבטוח שהיה כל עולמם,
מצד שני אתה יכול לקבל החלטה שתציל את המשפחה הזו, ולשלוח אותה ליעוץ זוגי דחוף, לברר מה היא ראתה בך שאין בבעלה, ומדוע נוצר אצלם ריחוק רגשי שגרם לה לדבר איתך יותר ממה שהמשטרה מרשה,
מישהו מבניכם חייב לעשות לזה סוף, ואם אתה לא מסוגל, אז תעוף משם, ותחפש עבודה חדשה,
שלומי, אני מבין שהקשר הזה עושה לך טוב, אבל כמו כל דבר טוב זה חייב להפסיק מתי שהוא, ויפה שעה אחת קודם, הרי אתה יודע שזה משחק של רגשות, שבסופו של דבר יביא לך מפח נפש גדול, תבדוק גם אתה מה עובר עליך כדי שלהבא לא תיגרר לסיטואציה מביכה שכזו, ותחפש לך קשר חדש נקי משלך, ורק שלך,
בהצלחה

שלומי יקר,

"נפלת" ברשת אליה נופלים רבים וטובים מאיתנו. הקרבה, הפתיחות, החוויות המשותפות וההתמודדויות היומיומיות עם מצבים דומים, ואפילו זהים, בזמן אמת במשך שעות רבות ברציפות ובמשך תקופה ארוכה גורמת לנו להרגיש רגשות עזים לאדם איתו אנו חולקים את כל הנ"ל.
נוצרת אינטימיות נפשית אשר לעיתים מביאה איתה תחושת התאהבות גדולה ויכולה להביא גם לתחושה של משיכה ורצון לממש פיסית את האהבה.
מלבד העובדה שבמקרה שלך, ה"שותפה" תפוסה כבר, אתם נמצאים יחדיו בעבודה בלבד, אתם חברים קרובים, בעבודה. אין לדעת אם הייתם מסתדרים כל-כך טוב גם בתור זוג בחיים....
בהתחשב בכך שאתה אוהב אותה ואושרה חשוב לך אני מצרפת את דעתי לזו של בני ומציעה לך להתרחק ממנה, כדי לשמור על אושרה. היא אשת איש, אולי גם אמא, אל "תהפוך" את עולמה.
גם אם מהות רגשותיכם זה לזו שונה, ואתה אך ורק חבר טוב עבורה, גילויי האהבה שלך יגרמו לה למחשבות מיותרות.
אם אתה מתקשה להתמודד עם הקרבה האינטנסיבית אליה חפש מקום עבודה אחר, כך תאפשר גם לעצמך זוגיות עם מישהי מתאימה, שאינה שייכת כבר לאיש אחר.

מאחלת לך הצלחה.
אשמח באם תרצה לחזור ולשתף אותנו בקורות אותך.