פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

שלום לך ARUI147,
את מתארת מערכת יחסים בלתי אפשרית!!!
אני נדהמת ממה שבעלך עושה לך!
לא יעלה על הדעת שהוא ישים מצלמות ויעקוב אחרייך בבית - אלא אם כן זה גם רצונך ושניכם נהנים לחוות את האווירה של "האח הגדול".
אבל מכיוון שאמרת שזה מפריע לך - לא יתכן שהוא ישאיר זאת!
אם את נכנעת לו - את תרגישי יותר ויותר אומללה בזוגיות השתלטנית הזאת, עד שזה יתפרץ ממך ואני ממש חוששת מה עלול לקרות כאשר תהיה כבר הצטברות של תסכול וכעס כזה אצלך. בהתפרצות כזאת את עלולה לאבד שליטה על עצמך ואז יש להניח שגם הוא יאבד שליטה.

זו הקרקע שעליה עלולה לצמוח אחר כך גם אלימות פיזית, צר לי מאוד.

את חייבת למצוא דרך להפסיק זאת - תוך הגעה להסכמה איתו שזה לא מקובל עליך אפילו בתור משחק - ואם לא - תגידי לו שאת הולכת להתייעץ על כך או עם איש מקצוע או עם משפחתך.

מאיה יקרה, נדמה לי שזו עדיין לא בגידה, אבל יש כאן בהחלט פוטנציאל לכך, וסביר להניח שגם מה שקרה עד עכשו ירגיז את בעלך, אם ייוודע לו, בהנחה שזה נעשה ללא ידיעתו.
הדבר הכי קשה בבגידה זה הפגיעה באמון. העובדה שאת עושה דברים מאחורי הגב, ללא ידיעתו. עצם התחושה שלך של ייסורי מצפון מעידה על כך שזה משהו שבעלך לא יראה בעין יפה.
חישבי על מצב הפוך: נניח שלבעלך היה קשר ישן והוא היה יוצר איתה קשר דרך הפייסבוק - ולו רק לצורך שיחות נפש. איך היית מרגישה עם זה? האם זה משהו שאי פעם שוחחתם עליו? האם דיברתם ביניכם מהי בגידה? איך כל אחד מכם רואה קשר חברי עם בן המין השני? שיחות נפש?
בכל דבר שאת עושה - חישבי איך את היית מרגישה אם הוא היה עושה זאת לך. זה מאוד יעזור לך.

מאיה שלום,
את מספרת על געגועים ועל כמיהה לקשר עם האקס שלך. כשקראתי את התיאור שלך חשתי כי את חסרה משהו בקשר עם בן זוגך, ומשם עולה הצורך או הגעגוע לקשר האחר. השאלה בעיניי אינה האם זו בגידה, אלא כיצד לשתף את בעלך בתחושת החוסר ובצרכים שאת חשה כי אינם מסופקים לך על ידו. אם תוכלי להשתמש בגעגועים שלך לחבר כדי ללמוד על הקשר הנוכחי שלך ולשפר אותו, שניכם (גם את וגם בעלך) תרויחו.
בהצלחה
עפרה

היי מאיה. אני הייתי במצב שלך וניפגשתי עם האקס וזה רק הדגיש לי את הבעיות שיש לי עם החבר הנוכחי וחירפן אותי. גם אם תממשי את זה תדעי שזה יכניס אותך לפלונטר וירחיק אותך לגמרי מבעלך. האם את מוכנה לשלם את המחיר?

שלום טל,

לצערי כאן בפורום אנחנו לא מורשות להמליץ ממש על שמות מטפלים. אם תשלחי לי מייל, אוכל לנסות להפנות אותך משם לאיש מקצוע מתאים.

[email protected]

סופ"ש נעים.

הי ורד,

את מתארת מצבו בו בן זוגך, חולק עלייך בנושא ההורות שלך ושימת הגבולות שלך לילדייך מהפרק הקודם, אם הבנתי נכון. להיות אמא לשני ילדים ולחיות עם אדם שהוא לא האבא שלהם- לא דבר פשוט, לאף אחד מהמשוואה.
יש כאן כמה אותות שאני רוצה לציין בפנייך:
1. הוא מעלה ביקורת לגבי הגישה שלך לילדייך, יתכן וזה פוגע או לוקח חלק בזוגיות שלכם מבחינתו?
2. כשאת מעלה אופציה של פרידה הוא ממהר להסביר שכשהוא נרגע יהיה אפשר לקיים משא ומתן רגוע. ולדבר על הדברים "כמו שצריך". מה שאני מבינה כאן ממנו- כאשר הריב מתנהל ונזרקים משפטים, לא תמיד הם משקפים את החוויה הכללית שלו לגבייך, ויתכן, שכשירגע- הוא יוכל לספר לך ברוגע מה בדיוק הוא מרגיש. כן הייתי נותנת לזה פתח- וכן לגשת אליו אחרי שהכל נרגע, דווקא אז- הערפל של סערת הרגשות מתפזר ואפשר לדבר.
3.את נשמעת לי מאוד מוצפת מהמשבר הזה. לא הבנתי כמה זמן זה ככה, מה היה בתחילת הקשר.
אני חושבת שכן אפשר להתייעץ עם איש מקצוע הרבה לפני שמחליטים לפרק. הנושא הזה יכול לפגוש אותך בעוד קשרים, זה מצב שכיח בו יש ילדים שהם רק של צד אחד, והצד השני צריך להיות נוכח ושחקן גם על בימת הזוגיות וגם על בימת ההורות- דבר שהוא לגמרי זר לו, במקרה שלכם.
4. בהמשך לסעיף 1, הוא אומר לך שהוא מרגיש שאין מספיק הערכה מצידך. מה שמתחבר עם ההשערה שחוסר שימת הגבולות שלך (לדעתו) לילדים- פוגע גם במקום הפרטי שלכם. יתכן שעל ידי הריבים וההתפוצצות שלו- הוא מצליח לקחת חלק ממך, לאותם רגעים, ששם את רק שלו- וכולך מושקעת במשבר שלכם אמנם- אבל בו.

נסי לחשוב האם הנקודה הזאת מדברת אלייך, אולי את כאמא , עובדת, כבת זוג, מתקשה לראות את הנקודות שהוא מעלה- ובעיקר כשכועסים זה לא אפשרי תמיד. נסי לברר עם עצמך האם חלוקת הזמן ותשומת הלב נוחה לך ומאפשרת לך להיות בכל המקומות במהלך השבוע שלך. האם יש בדבריו משהו- שהזוגיות נדחקת? האם לדעתך מסוגל לשמש כדמות הורית לילדייך? או שמדובר בשני מחנות שונים- הזוגיות שלכם וההורות שלך?

לגבי רגשות אשמה- הייתי רוצה שתחליפי אותן ל"רגשות אחריות", נסי לחשוב- האם את יכולה לקחת אחריות על חלק ממה שקורה, האם תוכלי לזהות איפה את יכולה לשלוט על שיפור הקשר ביניכם- איפה זה תלוי בך, איפה את יכולה לבצע צעד ולשפר. אשמה לא תיקח אותך לשום מקום פרט לעוד אשמה. אבל אם נתרגם אותה ל"אחריות", זה בהחלט מקום מקדם.

שוב מחדדת שבהחלט בהחלט ייעוץ זוגי יוכל לסייע לך, ולשניכם.

שלום הדר,

לא פשוט לך לא להשתחרר מהמקום הזה במשך שנתיים. העלת כמה דברים משמעותיים. האהבה הראשונה שאת מתארת היא בעלת אופי מאוד ספציפי- גבר שחשוב לו המעמד שלו כגבר בזוגיות שלכם, גבר שהוא בעל השליטה מבחינתו- לא ירשה לך לצאת עם חברות לחו"ל למשל.. משהו יותר פרימיטיבי בגדול. שם את הרגשת טוב מצד אחד, שמו לך גבולות והדברים היו מאוד ברורים, שחור לבן. בקשר השני שאת תארת, לא היה את האלמנט הזה. היתה בעיה אחת, היחסים האינטימיים, שהיא אולי היוותה איזשהו טריגר, סימן, לזה שיש בעיה כללית בקשר מבחינתך- היו ריבים רבים, עד שנפרדת ממנו. פה את לקחת שליטה על הקשר- פתאום את זאת שיש לה את המילה האחרונה. נסי להבין שמה שאני מציירת לך - 2 התמונות- הן שונות בתכלית. נשאלת השאלה- מהו הקשר שמתאים לך? האם הרגשת בטוחה יותר כאשר לידלך היה גבר ברור, החלטתי, קשוח, מגביל. או שהרגשת טוב יותר בקשר אחר, בו את דווקא זאת שחותכת, שמחנכת. אני מוסיפה- שבהחלט יכול להיות שטוב לך במקום בו הכללים ברורים, בו את נמצאת ליד גבר שדווקא יותר שמרני, אולי לך זה גם שרת צורך אחר, שלך, אולי שם דווקא הרגשת שמורה יותר (לא נותנים לי חופש=שומרים עליי, אוהבים אותי, הוא רוצה אותי רק לעצמו כו'). בקשר השלישי שוב ניסית למצוא את החלק הקשה להשגה, הקשוח יותר, זה שלא מתרכך ולא מוותר.

לגבי הרצון שלך לחזור (במחשבות) לא'- אני בטוחה שברציונל ברור לך שלא היה לך טוב איתו כפי שרצית. אבל בקשר הזה, להערכתי, היה משהו שמאוד עשה לך טוב- הקשר היה שמרני (במידה מוגזמת), הקשר היה ברור והגבר בו היה עם כוח.. ובכל זאת הרגשת נאהבת. בשני הקשרים שבאו אח"כ חיפשת אלמנטים דומים. אז מה שאני אומרת בשורה התחתונה- נסי לחשוב עם עצמך איזה תכונות היו בו שאת רוצה לקחת איתך לקשר הבא. העובדה שהוא לא מעוניין בך, אולי, גם גורמת לך יותר להישאב אליו- כי הוא קשה להשגה, כי הוא לא פראייר, ובד"כ כשהצד השני לא מעוניין זה לא פעם עושה לנו את זה עוד יותר, תלוי למי.

בגדול אני חושבת שהדברים תלויים רק בך. ברגע שתחליטי גם עם הרגש שאת עברת אותו והוא לא שם יותר, והיו בו מספר דברים שמאוד רצית בגבר- את אוטומטית תתחילי קשרים עם אנשים שאולי דומים לו, אבל אני תקווה שלא מוגזמים כמוהו. אשמח לשמוע דעתך ומאחלת לך הרבה הרבה הצלחה.

קודם כל אל תהיי עצובה, תשתדלי להיות בשמחה תמיד, ותראי איך הכל יתהפך לטובה,
מדברייך עולה שאת מבינה אותו ומייחסת את התנהגותו לבית הוריו, מה שנקרה התנייה משפחתית, אבל זה לא תירוץ כ"כ טוב, כל אדם צריך ללמוד לכבד גם את הדעות של האחר, ובוודאי את אשתו, עד שלא זה יקרה, ולא משנה למה,,, עלייך לחפש דרכים יצירתיות לשנות את האווירה בבית, את כאשה שקיבלת מהבורא בינה ייתרה, ככתוב "חכמת נשים בנתה ביתה", יכולה לעשות משהו בנידון, אני מציע לך בחום לגשת לאנשי מקצוע בתחום היעוץ זוגי או תקשורת וכו', וללמוד כיצד את,,, יכולה להוריד מתחים, ולדבר בשפה טובה ומאפשרת, תלווי כסף מחברה/משפחה/ ותלכי לכמה פגישות ללא ידיעתו, כשהוא ירגיש את ההבדל,,, אני מאמין שהוא ישמח לגלות שיש דרכים טובות יותר לתקשר, וכל הבית מתמלא באורה ושמחה, הילדים שלך בטח ישמחו לקבל אמא שמחה שמדברת בנועם, ומהר מאוד יגלו את ההבדל בסגנון הדיבור ויודו לך בהמשך הדרך,
בהצלחה

"עצובה מאוד" יקרה,

נראה כי לבן זוגך יש צורך חזק בשליטה. הוא חש סיפוק כאשר הוא, בלבד, האחראי לכל הכללים של כל המשחקים, בתוך הבית ומחוצה לו. כעת, כשאת תלויה בו גם כלכלית, הוא הופך להיות באופן סופי ושלם, על-פי ראיית העולם שלו, השולט על הכל, החלטות משפחתיות, סטנדרטים ותפיסות וגם משאבים כלכליים.
מאידך, לך יש צורך חזק בחופש ובעצמאות וקשה לך עם הביקורתיות שלו, מה עוד שהדרך בה הוא מבטא את חוסר שביעות הרצון שלו, אינה נעימה ואינה נעשית בפרטיות, מתוך רצון לתקן ולשפר, אלא "גוער" בך בפני הילדים, למרות שהוא מודע לכך שלא נוח לך עם זה.
התפרצויות הזעם שלך, המגיעות עד הטלת חפצים, וחוסר היכולת שלך לעצור את ה"שטף" לאחר שאת "מתפוצצת" כבר, מעידות על המקום המאוד לא בריא שאת נמצאת בו. הגעת למצב בו התסכול המתמשך, הזעם וחוסר ההתחשבות שלו בך ובצרכייך ממש משפיעים על חיי היומיום שלך ואף על ילדייך, שבוודאי חשים אותך.
אני מאמינה, כמו בני, שאימון לזוגיות, יעוץ זוגי או איש מקצוע אחר, יוכל לעזור לגשר על הפערים ביניכם. אולם מאחר וציינת שאין זו אופציה מבחינתו, אני מציעה שתחילה תעשי למענך ולמען מימוש ערכייך, לדוגמא החופש והעצמאות שלך.
האם יש באפשרותך לצאת לעבוד ולהשתכר? כך תוכלי להרוויח גם את חירותך הכלכלית, גם אם חלקית.
היציאה מהבית תעשה לך טוב. תהיי עסוקה בדברים אחרים, רחוק ממנו ומהביקורת הנוקבת שלו ותוכלי לממש את ערכי החופש והעצמאות, שכה חשובים לך. כאשר תמלאי את המצברים, על-ידי מימוש ערכים אלה, יהיו לך כוחות נפשיים להתמודד איתו בפחות התפרצויות. אולי כך תצליחי לצאת ממעגל הקסמים של ביקורת-תגובה-התפרצויות-מריבה-"ברוגז"-הצורך שלך לסדר את העניינים.
אולי בפעם הבאה שבה את מרגישה שמד הזעם שלך עומד לעלות על גדותיו, התרחקי ונסי להירגע. זה לא יהיה לך פשוט בהתחלה, אך מניסיוני כמאמנת אוכל לומר, כי מעשה שאנו חוזרים עליו הרבה פעמים, הופך, בסופו של דבר לדפוס פעולה, להרגל, והרגל הופך לטבע שני, וכך תקצרי את שלבי מעגל הקסמים, משמעותית.

הוא נשמע נוראי. שתלטן, אטום, ביקורתי, איך בכלל אפשר להיות מאושרת עם טיפוס כזה? לא פלא שיש לך התפרצויות זעם.
אני במקומך הייתי מתחילה לעבוד על העצמאות שלי, למצוא עבודה, להרוויח כסף, ואז, ממקום של יותר ביטחון עצמי ועצמאות מציבה תנאי - או שהולכים לטיפול ומנסים לשנות משהו או שנפרדים.
למה לך לחיות ככה?
אני אולי נשמעת קצת קיצונית, פשוט היה לי קשה לקרוא את המכתב שלך, ממש יכולתי להרגיש את התסכול ואת חוסר האונים. אל תרשי לאף אחד להתייחס אלייך ככה.
אני מאחלת לך הצלחה מכל הלב, ושתהיי שמחה.
ירדן.

יובל יקרה,

זוגיות בריאה וטובה מבוססת על אמון הדדי ונאמנות. אתם יחד כבר שלוש שנים, וזה לא מעט זמן, האם במהלך שנים אלה, חברך הפר את האמון שנתת בו? האם קרה שהוא לא היה נאמן לך?
במידה וענית "כן" לשתי השאלות הנ"ל, יש לך סיבה לחשוש לקשר שלכם, כאשר הוא רחוק ממך, אבל במקרה זה, אולי עדיף לא להמשיך בקשר.
בנוסף, החלטות כמו אלה שציינת, ש"טוב לו לבד" ושנחמד לו יותר בחברת משהי אחרת, הוא יכול לקחת גם כאשר הוא קרוב פיסית.
במידה והתשובה לשתי השאלות היא "לא", ויש לי תחושה שזה המצב, אז אני מציעה שתפרגני לו, אחלי לו הצלחה בעבודתו החדשה, והתמקדי במעבר לסניף של הרשת באילת. השתדלי לא להיכנס ל"סרטים" בחינם.
ואם בכל זאת, בתקופה הקצרה הזו, הוא יעשה מעשה הפוגע באמון שלך בו, אחרי שלוש שנות זוגיות, אז בוודאי כדאי שהקשר יסתיים.
בהנחה והוא ימשיך להיות נאמן לך, לדעתי, הגישה שלו נכונה. לפני שאת עושה שינויים בחייך, עוברת לסניף חדש עם אנשים חדשים, עוברת דירה ועוזבת את בית אימך, ועוברת לגור יחד איתו, כדאי לוודא שטוב לו שם ושהוא רוצה להישאר.
שלושה שבועות ואפילו קצת יותר, זו תקופה קצרה יחסית. בתקופה זו תוכלו לבקר זה את זו בסופי השבוע, ואולי גם במהלך השבוע, תוכלו לשוחח הרבה בטלפון, להתעדכן, לשתף ולשמור על קשר קרוב.
אני מניחה שגם בתקופת הצבא לא נפגשתם כל יום. איך התמודדת עם זה אז?
אני מאמינה, שתוכלי לעשות זאת שוב.

ללמוד ולהחכים אף פעם לא מזיק, לעזור לאנשים בוודאי מועיל, אז מה השאלה ?
אם יהיו לך לקוחות ?
אם את מטפלת הוליסטית את בטח יודעת שצריך להכין את המקום, להאמין ולהתפלל, והשפע מגיע !
למה בחרת ללמוד במכון פתרונות ?
רפואה שלימה

אלמונית יקרה,

נראה כי נוצר ביניכם חיבור נחמד בסדרת המפגשים, בה לקחתם שניכם חלק.
יצא שדיברתם הרבה יחסית והוא אף החמיא לך.
יחד עם זאת, יכול להיות שהוא פשוט בחור מנומס, כפי שציינת, מפרגן, כן, אשר אומר את אשר על ליבו, ואכפתי, ולכן הוא אף שאל לגבי החזרה הביתה.
נחמד היה לו לדבר איתך במפגשים החודשיים, אך, כנראה, שאין בכוונתו לפתח את הקשר מעבר...
טוב עשית כאשר לקחת יוזמה והזמנת אותו, כי הוא מצא חן בעינייך. כובשים מטרות בחיים רק כאשר מעיזים ופועלים.
הוא, אולי, קצת נלחץ ורצה להיות ברור בקשר לכוונותיו, ולכן הוא ענה לך בקצרה, ולא בנימוס, בהודעתו.

אני ממליצה לך לראות את הסרט he's just not that into you.
אם בחור מעוניין הוא מתקשר, מציע להפגש, עונה בפיסבוק בקיצור מראה התעניינות. אם הוא לא רוצה להפגש לא עונה להודעות ולא יוזם - הוא פשוט לא מעוניין, אבל בצורה מנומסת!

שלום שיר,

הסיפור שהבאת לא פשוט; היחסים, הגילוי על הבגידה ונושא ההריון.

יש פה כמה מוקדים: הראשון הוא נושא האמון- עד כמה את מסוגלת לבטוח בו, מחדש, ולנסות לבנות איתו את האמון הזה. מעבר לזה לא ברור לי עד כמה הוא עצמו מוכן לחתונה, להתמסדות, כל שכן למחויבות. יהיה מאוד קל לומר לך לעצור הכל עכשיו. בהרגשה הראשונית שלי הייתי רוצה לשלוף אותך משם ולעצור את הכל. לעצור את הזמן ולתת לך מרחב חשיבה. אבל החינה שלך בעוד כשבוע ולכן, עם כל המטען הרגשי הזה, את צריכה לבצע שיקול החלטות מאוד מהיר, כי יש סיכוי טוב שבתוך הנישואין את תצטרכי להתמודד עם בעיית האמון ומשברי הבגידה, ומעבר לזה- ההיריון, וזה המוקד הנוסף. אני לא יודעת האם יש לך גורמי תמיכה מסביב, כמו אמא או חברה קרובה, אחות. בעיניין זה העלתי תמיהה לגבי הצטרפותו של אחיו אלייך לבדיקה (?) והנושא הזה העלה בי את השאלה האם יש לך מישהו לדבר איתו, לסמוך על הדעות שלו ולחשוב מה את עושה הלאה. נסי לחשוב מדוע לא סיפרת לאבא של ילדך על ההריון ולמה הגיעה הבחירה דווקא כן לספר לאחיו?

דעתי, שמתבססת על מה שהבאת כאן ואני משתדלת שהיא תתבסס גם על המציאות... היא כזאת- לקחת אותו לשיחה, ולהתנות את הנישואין בטיפול זוגי, סביב נושא ההתנהגות שלו - צ'אטים, יחסים מחוץ לקשר שלכם וכו'. זאת התרופה הכי פחות מרה שתוכלו לקחת. כשאני כותבת טיפול זוגי אני מתכוונת לטיפול-טיפול שהוא יהיה מגוייס לו באופן מלא. כל זה אני ממליצה רק לאחר שאת בטוחה שהאהבה שבנית איתו מספיק טובה וחזקה לבצע שינוי.. ורק אחרי שאת מאמינה בו.

לא קיבלתי ממך את התחושה שאת לא אוהבת אותו, לא רוצה בחתונה שלכם, ולאחר סליחתך הראשונה הבנתי כי את מאמינה בקשר שלכם. נושא נוסף שתצטכי לשקול הוא האם את מבינה, כיום, שכנראה הארוס שלך בעייתי בנושא המחויבות- בעייתי בנושא גבולות (עושה לך סרט מכל דבר קטן, בינתיים לא נאמן לך).. אני מתקשה להאמין שאם את מחזיקה את ההריון וגם מתחתנת יהיה אפשרי לקיים חיים זוגיים טובים, כל שכן להבטיח את הרווחה שלך. אני באמת מרגישה שאם אין לך גורמי תמיכה טובים כמו משפחה, חברה קרובה, את תתקשי לעמוד במה שיהיה הלאה. ולכן ההמלצה הכללית היא- 1. לעצור הכל ולפחות לנסות לדחות את החתונה. לפחות. 2. אם זה בלתי אפשרי ולא ריאלי לאור העובדה שהחתונה היא "מחר", לאור העובדה שאת רוצה להתחתן ולאור הלחץ שאת שרויה בו- את חייבת לקחת אותו לשיחה, את חייבת לספר לו על ההריון, ואת בהחלט חייבת להתנות את הנישואין בטיפול זוגי. אני מאוד מקוה שהוא יהיה מגויס ומחויב לתהליך הזה, את צריכה להיות נחושה וחזקה.

אני מעודדת אותך לפעול ולקבל רק החלטה שאת מודעת להשלכות שלה. זה לא פשוט, אבל כרגע אני לא רואה ברירה אחרת. אנחנו פה אם תרצי להרחיב יותר לגבי מה את רוצה, מרגישה, האם את רוצה בהריון, ומה התחושה הכללית שלך לגבי האמון בו ובקשר.

תנאי מוקדם לקשר בריא, זה הבנה והכלה של הצרכים הבסיסיים של כל אחד מבני הזוג,
אתה בוחר למי לוותר, ועל מה, כמובן שכך גם הצד השני,
העניין הוא לא בשר וחלב כפי שאתה רואה את זה עכשיו, זה רק סיפטום אחד מיני רבים שעלולים לצוץ בהמשך,,,
לדעתי האישית, אם יש בניכם הבנות ויכולות הכלה בשאר הדברים, והבעייה היא רק זו, אז מצידי שתאכלו כל חייכם בחד פעמי,,, העיקר שיהיה שלום ואחווה , ואם אפשר אז גם אהבה ורעות,
בהצלחה

שלום,

אני רוצה לחדד את הנקודה שהעלה בני- יתכן וזהו רק סימפטום לבעיה רחבה יותר שטמונה בהבנה ההדדית וביכולת של כל אחד מכם להתקדם זה לעבר זו. הנורה מבחינתי נדלקת כאשר בת הזוג לא מסכימה לדבר איתך כי עמדת על העיקרון שלך. כאן דווקא הייתי מצפה שלאחר רגיעה מסוימת, היא תשים על כפות המאזניים את 2 האופציות- לגור יחד ולאכול כל אחד במערכת כלים שונה (נגיד) או לשמור על כשרות הכלים, או לא לגור יחד ולהיכנס למשבר. הייתי רוצה לדעת שיש בה, בך, את היכולת לבוא זה לקראת זו ולהבין גם את עקרונות שכל אחד מביא מהבית.

יש את האפשרות שלך ולה תהיה מערכת כלים אחרת, אפשר גם חד פעמי (לא יודעת אם זה יצליח לאורך זמן), אבל השאלה הגדולה כאן היא האם לאור הפער הזה, אתה רואה עוד פערים בהמשך על רקע אותו עינין- השוני בניכם מבחינת ערכים שבאתם איתם, כל אחד לחוד, והאם ניתן יהיה, לדעתך, לשלב אותם בהמשך המגורים יחד? אלו דברים חשובים שיהיה נכון לבדוק האם הם רק בעיה ממוקדת, "טכנית", הקשורה לכשרות הכלים, או שמדובר בריב קבוע שלכם, בפער רציף שאתה חש אותו וחווה אותו לכל אורך הקשר, בווריאציות שונות. אשמח לשמוע דעתך.

לאורן

אתה במצב לא פשוט, מצד אחד אתה לפני חתונה ומצד שני אתה עדיין בודק את השוק ואתה בכלל לא אוהב את בת זוגתך.

אם אתה רוצה לטעום את הבחורה השניה, אל תעשה זאת מאחורי הגב...תסגור פרק ותפתח פרק חדש.

תשב עם עצמך, תנסה להגיע לשורש הבעיה, מה באמת מפריע לך, תיצור שיחה עם בת זוגתך, בו תציין את החוסר שיש לך בדברים מסויימים, תראה לאן הרוח נושבת, ותחליט עם זה מספק אותך ואם אתה מוכן להמשיך הלאה או שזה לא מספק ואתה רוצה לחתוך.
ואם זה לא זה, אתה צריך להיות מספיק גבר כדי לחתוך וליידע אותה ולא להשאיר אותה באויר, זה לא הוגן. שתבין אתה לא עושה לה טובה שאתה נשאר איתה, ההפך אתה מבזבז לה את הזמן שלה, אף בחורה כמה שהיא אוהבת אותך לא רוצה לידה גבר שהוא לא שלם לגביה 100%, ואם אתה לא שם אל תשאר שם, היא תעדיף את המצב הזה מאשר לחיות עם גבר ממורמר ועל אחת וכמה אם אתה לא אוהב אותה לפני חתונה...

אתה גם צריך להבין שפרפרים וריגושים זה עניין זמני וזה נעלם ולא נשאר לנצח, אתה יכול מצדך לפלפל מדי פעם את העיניינים לנסות ולהזרים דם לקשר.מצד שני בקשר ארוך טווח אתה מקבל במקום זה יציבות, נאמנות, מישהי שאתה יכול לסמוך עליה, אכפתיות ואהבה אמיתית.

לפי דעתי השאלה שאתה צריך לשאול את עצמך אם אתה בשל לחתונה, והשאלה השניה אם אתה שלם לגבי ארוסתך (שאלות שהיו צריכות להשאל לפני שהצעת נישואים).
כשאתה תהיה כנה עם עצמך, אתה תדע את התשובה.
שאלה לי אלייך למה הצעת לה אם כבר שנתיים אתה לא מרגיש כלפיה כלום?

עומר

לעומר.. קודם כל תודה על התגובה המהירה..
לגבי אהבה אלייה אני לא יודע אם אני לא אוהב אותה.... פשוט הבחורה ההיא הצליחה ממש לבלבל אותי... חלק מהפיתויים שיש בחיים.. אם אתה אומר שפרפרים ורגש זה דברים שדועכים לאט לאט אז אני בסדר אני לא מרגיש משהו שמישהו אחר לא היה מרגיש במצב דומה.

הצעתי לה נישואים כי בתקופה שהצעתי הרגשתי שהיא ממש בשבילי. מצב הנשים בשוק היום לא משהו לדעתי. אז העדפתי לשמור על מה שיש לי ולהציע לה נישואים ליפני שהיא תברח לי. תראה אמא שלי תמיד אמרה דבר כזה יופי זה דבר שבא והולך מה שנשאר זה הבן אדם עצמו. אז בוא נגיד ככה שהלכתי עם העצה של אמא.

אני יודע בוודאות שהיא חשובה לי ואפילו חשבתי אני ללכת לטיפול זוגי איתה כדי לפתור את הבעיות שלנו או שלי. יש עוד אפשרות שהמאהבת רק חושקת בי כי היא יודעת שאני מאורס וזה מדליק אותה.

לסיכום הבעיה לדעתי אצלי היא הפיתויים שיש בחוץ היום. קשה לראות ולא לרצות לגעת. פה כבר נכנס הקטע של הנאמנות.איך בורחים מזה?!?!?

לאורן

קודם כל לא ציינת בני כמה אתם?, ולפני כמה זמן הצעת לה נישואים?

אני שמח שאתה מבין שהבעיה אצלך, אך אתה טועה בסיווג הבעיה. תראה אחרי שקראתי את התגובה השניה שלך, לא צריך להיות גאון כדי להבין שני דברים.
1. אתה לא בשל לחתונה, כי אם היית בשל היית מחפש אולם לחתונה ולא פלירטוטים עם בחורות.
2.אתה לא שלם לגביה, אתה אומר את זה בפירוש שהיא לא הטעם שלך בצורה החיצונית, והצעת לה מתוך "ברירת מחדל" כי השוק לא משהו והיא הייתה שם בשבילך.

רשמת שהיא שם בשבילך, האם שאלת את עצמך, האם אתה נמצא שם בשבילה?, האם אתה מספק את הצרכיים שלה? (ואני לא מדבר על הצרכיים המינים שלה).
מה אתה חושב שהיא הייתה אומרת לך, אם היא הייתה יודעת שאחת הסיבות שהצעת לה זה כי המצב בשוק לא משהו...?
בחורה לפני חתונה רוצה שתרצה אותה ב- 100% לא ב- 90% וזה נראה שאתה אפילו לא קורב ל- 60%, וזה לא מספיק לחתונה....

אני לא יודע אם קראת קצת בפורום על בעיות של זוגות שהועלו פה, אם תקרא תראה שלאחר הילד הראשון, יש ירידה בחשק המיני אצל הרבה מהזוגות, הרבה נשים מוצאות שהבן זוג שלהם לא נמצא שם בשבילם, לא עוזר במטלות הבית וכו'. בנישואין יש הרבה משברים, יש הרבה רגעי לחץ, אבל עם שני הזוגות שם אחד בשביל השני, יתמכו אחד בשני הם יצאו מזה והזוגיות תפרח. ונראה לי שאתה לא מודע כלכך לאן אתה נכנס, נישואין זה לא פרפרים, זה כמו עבודה, צריך לתחזק כל הזמן את הזוגיות, לתת כתף, ואם היום אתה לא חושב שהיא יפה, מה תחשוב עליה אחרי לידה ראשונה?(רוב הנשים הם לא כמו גלית גוטמן, שחזרה לעצמה כמו שנראתה לפני הלידה).

אתה צריך יותר להאמין בעצמך, ואם אתה חושב שאתה יכול להשיג משהו יותר טוב, אז תלך על זה, אל תשאר בגלל חוסר הביטחון שלך להשיג את מה שאתה רוצה בחיים, כי את החוסר הביטחון הזה אתה מוציא את זה עליה בריבים, בריבים שהיא מתפשרת, אבל אחרי שהיא מתפשרת, אתה יודע מה היא עושה?, היא עובדת עם עצמה לבד שזה לא יחזור שנית, מנסה לשנות דברים אצלה כדי שאתה תהייה מאושר.
היא לא יודעת שהבעיה טמונה במקום אחר...שהיא לא מספיק טובה בשבילך, שהמראה החיצוני שלה זה הבעיה.

אחרי שהבנת שאתה לא המסכן "כי רשמת איך אתה מתמודד עם הפיתויים" כי ברגע שבחורה צייצה לעברך אתה מוכן לזרוק 3.5 שנים. והיא המסכנה כי היא זו שמתאמצת לבד שהזוגיות תצליח,

אני מציע לך מכל הלב, שעד סוף השבוע תשב איתה על שיחה רצינית, שבו תסביר לה את רגשותייך האמיתיים ותפרק את החבילה.
תהיה גבר ותעשה את זה בצורה יפה ומכובדת, אל תחפש תירוץ לריב כדי להאשים אותה בפרידה, אל תעולל לה את זה.
תתחלק איתה בצורה יפה ברכוש שצברתם, תן לה מה שהיא רוצה, כי על השנים שבזבזת לה לא ניתן להחזיר גם בכסף.

אני מתנצל אם רשמתי בצורה אגרסיבית, אבל אני רוצה להעיר אותך מהחלום שבו אתה חיי, לא רק אתה נמצא שם, ואתה חייב להיות כנה איתה ולספר לה את האמת ולא להסתתר מאחורי תירוצים שהרגשות בוגדים בך.


עומר

היי עומר תודה על התגובה המהירה...

אני בן 26 והיא בת 23.

אתה אומנם קורא את מה שאני מנסה לעביר אבל אתה לא נמצא בקשר כדי לדעת מה באמת קורה. אני לא כזה מגעיל אלייה כל הזמן, אני כן דואג לה וכן לוקח אותה לאן שהיא צריכה ועוזר לה בכסף ובכל מה שהיא צריכה כי יש לה תקופות לחוצות לפעמים. אני מחבק אותה מנשק אותה וכן דואג לה לצרכים. הבעיה שזה בא אצלי בתקופות. ( לחץ של עבודה וכו משפיעים עליי)

אני יחלוק על חלק מדבריך ויגיד לך שאני ממש לא מחפש פלירטוטים עם בנות וזה פעם ראשונה שזה קרה לי ב 3 וחצי שנים שאנחנו ביחד. קורה לא? יש פיתויים בחיים?
לצורך העניין כבר סגרנו אולם דיגי צלמים כמעט הכל.

לגבי זה שאני לא שלם לגבייה לדעתי אני כן שלם כי כשאני מנסה לחשוב על חיים בלעדיה זה לא נתפס לי בראש. כן יש לי בעיה קצת עם החיצוניות שלה, מאוד הייתי רוצה שהיא תרזה קצת ותטפח את עצמה יותר. היא עצלנית לא מנסה ממש למשוך אותי. יש משהו שאני צריך להגיד לה לגבי זה?

יש דבר שצדקת וזה שאני לא מספק את הצרכים הלא מיניים שלה. אני חסר סבלנות אליייה וכן אני מודע לזה.. לזרוק קשר של 3 וחצי שנים בשביל ריגוש כן אתה צודק זה לא שווה את זה.

מישהו פה חושב שאפשר לפתור את הבעיה אצלי באיזה סוג של טיפול? האם זה דבר חריג? כאילו מה אנחנו גברים!!!! קורה שמסתכלים הצידה לא? :)

לאורן

שמחתי לדעת שאתם זוג צעיר ולא זוג בסביבות גיל ה-30.
אני לא אמרתי שאתה מגעיל כלפיה, אלא מה שאמרתי שחוסר השלמות, גורם לך לריב איתה יותר, גורם לך לדאוג לצרכים שלך ולא לצרכים שלה.
אני גם לא אמרתי שלא שווה לזרוק קשר של 3.5 שנים בשביל ריגוש, מה שאמרתי זה שעצם זה שנוצרה לך פתאום אופצייה ואתה מוכן ללכת על זה...אומרת משהו. שאתה לא שלם לגביה, וכל מה שקשור ליציבות בקשר לא ניתן לסמוך עלייך, לדוגמא אם היית שלם ואוהב אותה והבחורה הכי יפה הייתה באה ומתחילה איתך, היית מחייך, זה היה מפרגן, אבל זה לא היה מעניין אותך, כי היית יודע שזה לא שווה את זה.כי אתה תפסיד משהו יותר שווה.
עצם זה שזרמת עם הבחורה, קראת לה מאהבת...אומרת שזה לא רק פיתוי אלא גם רצון שלך לנסות משהו אחר. אין בזה שום דבר רע זה רק אומר שאתה לא מוכן לחתונה.

לגביה, לפני חתונה בדר"כ כל בחורה רוצה להיראות במיטבה, הם יורדות במשקל, מאריכות שער וכד'. ייתכן שהיא גם מרגישה בזמן האחרון את חוסר פירגון שלך מה שגרם לה לא לרצות להתאמץ בשבילך.
אם אתה רוצה שהיא תתאמץ בשבילך,תתן מעצמה יותר, אתה צריך לדבר איתה על זה, אל תשמור בבטן, תיצור שיחה, אבל אל תגיד לה את טיפה שמנה אני רוצה אותך יותר רזה. תגיד לה אני רוצה שלקראת החתונה נשמור ביחד על פיגורה וחשבתי אולי נרשם ביחד למכון כושר, תציע לה ללכת איתה לשופינג, כך תוכל גם להמליץ לה על דברים שנראים לך יותר.
כמו שרשמתי לך במייל הראשון, אתה יכול לפלפל מדי פעם את העיניינים אבל לא מעבר, היא תשאר אותה אחת, היא לא תשתנה 180 מעלות, אם היא אוהבת אותך היא תתאמץ בשבילך, אבל אולי זה לא יהיה מה שאתה רוצה ומצפה.

לדעתי, ובהסתמך על התשובות שלך, אתה לא מוכן לחתונה איתה, אתה מפחד לאבד אותה אבל אתה לא באמת רוצה אותה עד הסוף. אני מציע שתיקח עם עצמך כמה ימים של מחשבה, ואם אתה מרגיש שאתה לא שלם, אל תלחם בעצמך, פשוט תחתוך, עדיף עכשיו מאשר מאוחר עם ילדים.

מעבר לזה, אני מציע שתעזר באחת מהמדריכות הנהדרות שיש כאן.

מאחל לך המון בהצלחה

עומר

התשובות שלך פשוט מקסימות וכל כך נכונות

אני מסכימה עם בת לגבי התשובות החכמות של עומר, אתה מוזמן להישאר איתנו - ברוך הבא!!!
לאורן, ברצוני לחדד עוד משהו:
שניכם צעירים מאוד, וכל החיים לפניכם, התחלתם להיות חברים לפני יותר משלוש שנים ואז הייתם עוד יותר צעירים,כמובן.
אני מציעה שתסתכל קדימה ולא אחורה. אם אינך שלם איתה - ונמצא איתה בגלל שאתם כבר יחד כל כך הרבה זמן - ונוצרה ציפייה ומחוייבות - זאת ממש לא סיבה להישאר ולהגדיל את המחוייבות עוד יותר ע"י חתונה ואחר כך ילדים - אתה עושה טעות חמורה וגורם נזק לשניכם.
אני מאחלת לך שתקבל את ההחלטה הנכונה, וכי תגיע לזוגיות ולנישואין כאשר אתה ממש שלם עם עצמך בזמן הנכון.

היי

תודה רבה על הפירגון, ואני בנתיים כאן :)

אורן בת

רציתי לשאול אותך, איך את? איך הפרידה עוברת לך? האם הצלחת להתנתק?

עומר

אני כב ר 4 שנים עם בחור שהרגשתי הרבה זמן ש"משהו חסר" וכל הזמן הדחקתי את זה וטיאטאתי את הבעיה מתחת לשטיח. גם הבעיה שלי היא שהיה חסר את הפורומונים בינינו- המשיכה המינית והתפשרתי. אני חושבת שאתה חייב לעצמך ולה להתרחק מהבחורה ההיא- למרות שזה קשה כי היא בעבודה שלך... ולהבין במנותק מהבחורה ההיא מה אתה
מרגיש לארוסתך. לדעתי אם תבגוד בה עכשיו זה יכניס אותך לפלןנטר. לא בגלל ש"איזה בחור רע אתה וחסר מצפון" אלא בגלל שאז לגמרי לא תוכל לחזור לארוסתך מבחינה מינית.
הבחורה ההיא לא בורחת לשום מקום ואפילו סביר יותר להניח שאם תבגוד עכשיו זה יתפוצץ
וגם איתה לא יצא כלום. לדעתי אתה מגדיר את הבעיה טוב מאוד אתה לא אוהב אותה ולא נמשך אליה אז מה עוד נותר?

מאחת שתקועה באותו מצב בדיוק (אני כבר נפגשתי עם האחר)

אם זה סתאם סטוץ הייתי ממליצה לך לשכוח ממנה
אבל אם אתב חושב עליה לא רק במובן הפיזי אלא גם הרוחני
תחשוב טוב טוב אם אתה נמצא במקום הנכון

אובדת עצות יקרה,

ציינת שהזוגיות שלכם מבוססת על אהבה, אינטימיות רגשית ופיסית, מיניות ומשיכה, פתיחות, כנות, שתוף ותמיכה. יצרתם יחד מערכת זוגית בריאה ואיתנה.
יצא כך שגילית, במקרה, משהו מעברו של בן-זוגך. משהו שלא ציפית לו.
אני יכולה להבין לליבך. הגילוי הזה יכול בהחלט להפתיע, בלשון המעטה.
אולם, הוא היה זה שסיפר לך על כך בכנות ובפתיחות המאפיינים את הקשר שלכם. אני לא בטוחה שהוא רצה להסתיר ממך זאת עד כה, אולי לא נמצאה לו הזדמנות נאותה ואולי הוא לא חשב שזה חשוב, אולי זה כבר לא רלוונטי היום.
נראה, שהוא מוכן ורוצה לשתף אותך, לענות לתהיותייך ושאלותייך.
נסי לעשות סדר במחשבותייך, אולי אף להכין רשימת שאלות ולהעלות אותה על הכתב, ופשוט תעלי את העניין בפניו ותשאלי כל מה שתרצי.
כדי שהקשר שלכם ימשיך להתקיים במתכונתו הנוכחית, חשוב שתשתפי אותו בתחושותייך, בלבטייך ובחששותייך.
אני מאמינה ששיחה כנה ופתוחה תפיג את תחושותייך הקשות.

אשמח באם תחליטי לשתף בפורום גם לאחר שתתקיים שיחה כזו.

אפרת היקרה, ראשית תודה לך על העידכון. ממש עוזר לכולנו כאשר שומרים על קשר ואנחנו יכולים לראות את התפתחות הדברים בטווח ארוך יותר. (שימי לב שהדבקתי כאן את השרשור הישן ונסי להדביק את שאלתך החדשה בהמשך לשרשור הישן, טוב?)
איך ממשיכים? איך לא מתייאשים מזוגיות לאחר מכה כה אנושה?
אין לי תשובה טובה ומוחצת אלייך. הפצע שנגרם לך יגליד עם הזמן, אבל סביר שתהיי רגישה "סביב הצלקת", כלומר בקשרים הבאים שלך את עלולה לפעול בדיוק מן המקום הזה של חששות: בסימן הקל של התעניינות בנשים אחרות את עלולה לקום ולעזוב, ויתכן שזו תהיה טעות בשיקול הדעת שלך, או שתבחרי מישהו "סופר נאמן" אבל פחות מתאים לך ותתפשרי עליו כי תראי שאת יכולה לסמוך עליו שלא יעשה לך משהו דומה.
אנחנו לומדים לשמור על עצמנו, בדיוק כפי שכתבת. זה מנגנון שקיים בכל אחד.
הביאי בחשבון את הטעויות שאת עלולה לעשות מתוך שמירה זו על עצמך, ונסי להימנע מהן בקשרייך עם גברים.
בנוסף, זה בידיים שלך להחליט שבעצם נפתחה בפנייך - שלא מרצונך אמנם - הזדמנות לסיבוב חדש, להכיר גבר חדש ולבנות איתו משהו טוב. לא חייבים לראות בכך כישלון או מכה. נכון שזה כואב, אבל יתכן שתמצאי מישהו שתצליחי לאהוב ויאהב אותך. עליך גם להתמסר ולהעיז להיפתח שוב וגם בו זמנית להישמר ולעשות זאת בזהירות. אינך לבד. כמעט חמישים אחוזים מן הזוגות יהיו במקום הזה בשלב מסויים של חייהם, ומתוכם חצי - נבגדו או ננטשו רגשית.
זה הזמן להיעזר בחברות טובות, בהורייך. אני מקווה בשבילך שלאחר עוד חצי שנה תרגישי מחוזקת ותתחילי להכיר את עצמך בצורות חדשות ומרעננות. אם את יכולה להרשות לעצמך - קחי ייעוץ פרטני שיעזור לך להתמודד עם הטראומה הרגשית שעברת.

הי שושי,

למרות העדר פרטים בהודעתך (למשל- מה הקשר שלך עם הגבר? מהי הקירבה ביניכם?) - אני מנסה לענות בכלליות:

בואי נשים את ההנחה הבאה כך- לא משנה באיזה גיל הגבר, סטטוס או מעמדו ומראו החיצוני- הוא אדם, גם לו יש חשקים ותאוות, כמו שגבר בן 40 או בן 20 יכול להתחיל עם אחרות מבוגרות ממנו, כך גם הוא.

באותה אישה כנראה יש איכויות ומרכיבים שאותו גבר מחפש. ייתכן ותמיד רצה להתקרב לנשים מבוגרות ממנו מכל מיני סיבות שהן- אולי אף קשורות לשנים ראשונות של ילדותו. אין לדעת. אולי מחפש דמות תומכת, דמות בוגרת , כזו שתעטוף ותכיל אותו. אולי מדובר במשיכה ביולוגית, מנטאלית, וכדומה.

שאלת האם יש כנות בעיניין- נראה שחיפשת הרבה סיבות ומניעים מדוע גבר יחזר אחרי אשה בת 60.. אפילו (!) אם היא נאה. קודם כל אגיד- אולי בגלל שהיא נאה? אולי שדווקא גילה מרמז על כמה היא יפה? מעבר לזה, שללת את הסיבות הכלכליות, סיבות הסטטוס (בעל משפחה נחמדה, נאה, משכיל) ואת חושדת האם אכן יש כיסוי. אז להערכתי- לא אשלול בכלל גבר המחזר באמת ובתמים אחרי אשה מבוגרת ממנו, ולא משנה אחרי מי- גם אם יחזר אחרי אשה בת 70 זה עדיין לא ישמע לי תמוה. כי כולנו אנשים. וכולנו נמשכים. ולכל אחד יש את ה"קאפ אוף טי" שלו, גם אם זה לא מספיק פוטוגני.

אם אספר לך, נניח, שהגבר הזה מחזר אחרי ילדונת בת 18. יישמע לך מוזר כמו לחזר אחרי בת 60 "אפילו נאה"?.. מה שמקובל בחברה שלנו הוא שגבר יכול ומותר לו לזלוג בעיניו (במקרה הטוב) לטובת צעירות, כי צעיר זה מושך, יפה, מתוח ופוטוגני. אבל הרי לך גבר (ונעזוב את אי מוסריותו לגבי נישואיו כרגע) - שהולך אחרי האמת שלו וכן- יופי מבוגר עושה לו את זה. דוגמה נוספת- האם סביר שאשה בת 20 תרצה גבר מבוגר? סביר, זה קורה. האם סביר שאשה בת 60 תחזר אחרי גבר בן 20? פחות. כך שאני מפנה אותך לעיניין הזה- שבחברה יש צינורות מקובלים- אשה צעירה, גבר מבוגר - הולך. הפוך- פחות. אז לא הייתי שוללת.

לגבי אינטרסים נסתרים- אני לא אומרת לעצום עיניים, אולי אכן יש משהו שהוא רוצה להרוויח מהקשר הזה. כך או כך, זה לא קשר שינבא טובות, ולכן לא כדאי להתעסק בשאלה מראש. אלא פשוט להסתכל במראה ולהגיד "יש לי את זה!". :) - את זה אני מפנה לאשה בת ה-60..

לא הייתי ממשיכה קשר כזה, מהסיבות המוסריות הברורות, מה גם שטוב לא יצא מזה כך או כך, למי מהצדדים.

תודה על התגובה.