פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

שלום ב,

אני מבינה מהודעתך כי היום היחסים מול בעלך לא משביעים רצון- אם זה ההתנהלות שלו לגבי כסף, מניות.. דברים שמובילים למשבר כפי שציינת. אני מאמינה שלאחר שנתגלה לך שישנם חובות רבים מכפי שידעת גם חווית משבר אמון לא פשוט וחוסר ביטחון לחיות לצידו. למרות כל זאת החלטת להישאר איתו- וכביכול קיבלת אותו כפי שהוא, למרות שהוא לא יודע להתנהל כלכלית כפי שהיית רוצה.

במקביל (?) חלה פרשת אהבים בינך לבין גבר אחר, כנראה אהבה שמפצה אותך על חסרים שיש לך היום עם בעלך. אהבה שמאפשרת לך להרגיש נאהבת, להעניק אהבה, ללא כל המגבלות הכלכליות, עניינים עם הילדים וכל מיני מתחים שמגיעים לתוך הבית דווקא כי אתם גרים יחד, נשואים הרבה שנים וכו'. האהבה שיש לך היום בעבודה היא למעשה ריענון "מצוין" עבורך. את גם מספרת שאין ביניכם, בינך לבין ה"מאהב", יחס דומה לקשר הזה. את רוצה אותו תמיד יותר, ואילו הוא אולי רוצה, אולי מהסס, אולי עם הרבה מצפון, אולי מרגיש אשמה- לא רוצה להתקרב מדי ומבקש להיות במרחק.

השאלה שאת מציגה לא קשורה כלל לבעלך אלא לאיך להתקרב לגבר בעבודה ללא תחושת דחיה, או איך להישאר מספיק בטוחה וקרובה אליו אם אגלה לו לגמרי מה אני חשה.. אני חושבת שזה שהוא שומר על מרחק לא בא סתם- הוא, אולי את לא לגמרי תסכימי, גם שומר עלייך. הקשר איתו פשוט מספק לך את המשבצת שחסרה לך היום עם בעלך. לא אוכל לתמוך ולעודד אותך לגשת, להתקרב, כאשר את מחויבות ונשואה.. זה יביא אותך לפלונטר גדול בהרבה ויזיק לך בהמשך. הנישואין שלך צריכים סיוע- ואת צריכה לבדוק מה את מרגישה- האם את מוכנה להישאר עם בעלך וללכת ליעוץ, או כל עזרה אחרת- לעבוד טוב על הקשר ולהחזיר את האמון? או- שבאמת באמת לא טוב לך איתו ומוכנה להיפרד ולצאת מהקשר. ואז- השאלה שלך לגבי קירבה לגבר אחר- תהיה גם עבורך רלוונטית יותר. כי תרגישי כבר מוכנה יותר. הכן הייתי מבקשת עבורך שתחשבי האם את יכולה עוד לתת צ'אנס לבעלך, יחד איתו לעבוד טוב על הנישואין שלכם, לעבוד על ההתנהלויות שלא טובות לך, ולנסות לא להסתנוור מהמסביב (ברור שאם היית נישאת לגבר מהעבודה- גם איתו היו משברים.. פשוט בעבודה זה הרבה יותר מוגן ובטוח).

אם את באמת חשה שבעלך ואת כבר לא מתאימים- כדאי לשקול את הצעדים, לאחר שניסית הכל ובדקת אם את עדיין אוהבת, עדיין מרגישה התאמה. אופציות מהצד תמיד יהיו לך, חשוב שתזכרי.. מעבר לזה- הגבר האחר לא מראה סימנים של קירבה ורצון לקשר, מעבר למה שקיים היום, כך שכדאי שתחשבי גם על נקודה זו.. יתכן וקירבה נוספת אליו אכן תפגע בך, ולא כדאי.

היי חזקה.

אני לא מכירה אותך ואני לא אדם מיקצועי פשוט עיניין אותי הסיפור שלך.
אני רוצה לאמר לך שיש השלכות לגיל ומן הסתם שגם אם זה יסתדר אז כניראה שהוא לא יעביר איתך חיים שלמים ביגלל הפער אבל אני חושבת שאם את אוהבת אותו תיהי איתו ותלכי עם הלב שלך זה הדבר החשוב ביותר.

הי נועה,

את מתארת אכן קשר שהוא לגמרי אהבה מבחינתך. אמנם התחיל אחרת- אבל היום את רואה בו קשר לכל דבר. כמובן וצפוי עד מאוד שהתגובות מסביב יהיו כאלה - אין לך שליטה על זה, כנראה את עוד תחווי אותן מכל מיני. אני מבינה שהיום את לא מתגוררת בארץ ליד משפחתך אלא איתו? או שלא הבנתי נכון?

בכל מקרה, לשאלתך- קשר עם פער גילאים כזה, בד"כ מספר על שני אנשים שלכל אחד מהם יש את החלק הזה שנורא זקוק לשני המשלים אותו. ואת מתארת מעין משהו כזה. העיניין הוא לא ההווה, לדעתי. ההשלכות כפי שציינת רבות, יש משמעות רבה למה שיקרה בעתיד. היום את בת 25, בעוד 5 שנים בת 30, בעוד 10 בת 35. הוא יהיה בן 65. את תרצי ילד, הוא - לא בטוח. מה תהיה ההשפעה עלייך, על הזוגיות ועל הילד? יש לציין שגיל כזה, 65, טומן גם לא מעט צורך לדאגה בריאותית וכל מה שקשור לזה.

אז נכון שיש זוגות שמצליחים לשמר כזאת זוגיות ויש זוגות שאף מתחתנים ומקימים בית. השאלה היא עבורך יותר צריכה לעסוק במה את מפסידה ומה הולך להיות לך חסר לא עכישו, ב-3 שנים הקרובות.. אלא כשתהיי אשה, עם ילדים, ובית, ותצטרכי הרבה תמיכה, הכרה, ועזרה. האם הוא יוכל לספק את זה? ממרום שנותיו..

אני חושבת שזאת נקודה שצריך לשים עליה דגש. אשמח לדעתך.

היי עדי,
כן אני כרגע חייה איתו ואני לא נמצאת בארץ.
כל ההשלכות שתיארת זה בדיוק ההשלכות שכבר חשבתי עליהן והן אלו שמטרידות אותי.
מבחינת להביא ילדים הוא פתוח לזה לגמרי בכל רגע שאני אחליט שאני רוצה ( כמובן שהוא לא יירצה להביא ילדים בעוד יותר מ10 שנים מעכשיו).
זאת בדיוק הסיבה שאני אובדת עצות. אני באמת חושבת שאין בן זוג שיותר מתאים לי ממנו חוץ מהגיל שלו, מבחינתו אני אהבת חייו ומדובר בגבר מאוד אנטיליגנט ומושך שהיה בהרבה מערכות יחסים וגם היה נשוי 10 שנים ( הוא גם עובד במקום שהסביבה מאוד צעירה ובנות בגיל שלי ואפילו יותר צעירות מתחילות איתו כל הזמן, כך שהוא לא איתי בגלל שהוא תפס לו מישהו צעירה). יש בינינו מערכת יחסים מעוררת קנאה, אנחנו משלימים אחד את השני בצורה מטורפת, אנחנו לא רבים אף פעם, מדברים ופתוחים על הכל. אני יודעת שלא נוכל לחיות לעד ביחד ולהזדקן ביחד, אך מצד שני בשנים האחרונות בעיקר אני הגעתי למסקנה שאהבת אמת כזאת לא מוצאים כל יום, אם לא בכלל. אני מכירה ויודעת שהרבה זוגות אומנם בני אותו גיל בערך שמתחתנים והכל " טוב ויפה" הרבה מהם מתחתנים כסוג של פשרה או בגלל לחץ של " זמן הולך ואוזל", אבל מה אם כבר אחרי 5-10 שנים, אחרי שכבר יש להם ילד או שניים או שהם מתגרשים או שהם ממשיכים לחיות ביחד אבל לא מאושרים בכלל במערכת היחסים שלהם?! החיים קצרים והם באמת לא צפויים, כמו שאני יודעת בתור עובדה שבתוך 30- 40 שנה החיים שלי יתהפכו לגמרי בגללו, אי אפשר לדעת מה יביא העתיד ואני יכולה להתחתן עם מישהו שאחרי שנה חס וחלילה ימות מאלף סיבות.
אני בנאדם שפועל מהרגש ולא ממש מההגיון, אני לא יכולה לנתרל את מה שהלב שלי אומר ומרגיש, ואני ממש לא מצליחה לראות את עצמי מסיימת את הקשר הזה בגלל מה שייצפה העתיד בעיקר שהכל כל כך טוב בינינו.

הי שוב נועה,

את בהחלט מתארת מצב בו גם אם תעזבי- אני די משוכנעת ממה שאני קוראת כאן- שאת תחזרי. את בחורה שפועלת מהרגש, את נשמעת לי כן ריאלית ולא "מדמיינת" או מפנטזת על איזו מציאות שלא קיימת. את יודעת לאן את נכנסת. את אכן לא תזכי להזדקן איתו, ואנחנו אכן לא יודעים מה יבוא מחר ומה היה קורה לו התחתנת עם גבר צעיר, כמוך למשל.

אז מצד אחד כפי שייעצו לך כאן- לכי עם הלב שלך. מצד שני- את צריכה להיות חזקה לעמוד מול הרוחות שיהיו מסביב - כשאת בחו"ל זה כמו "רחוק מהעין רחוק מהלב".. וכשתתקרבי חזרה למשפחה זה לבטח יגרור את שלו. מעבר לזה, את נשמעת לי מאוד עצמאית, גם עצם המגורים שם בגילך, ויודעת סה"כ מה טוב לך. אז סמכי על עצמך קודם כל ויהיה בסדר. זה לא שאין זוגות כמוכם- יש, אני מניחה שזה אפילו לא מעט כ"כ, ואם מבחינת דפוסי חשיבה, תחומי עינין, וכימיה- אם כל אלו מתגברים על פער השנים והשלב בחיים ששונה כ"כ- אז מה טוב. עם רגשות קשה מאוד להתווכח...

"אני" יקרה,

לא ציינת מהי מהות הזוגיות שלכם, אולם, לאור העובדה, שהעלאת בפני בעלך, בצורה כנה, אמיתית וישירה את עניין היעדר המגע שלו בשבועות האחרונים, ואני מניחה שבאותה שיחה אף העלאת את תחושותייך וגעגועייך למגעו, לליטופים ולתשומת-הלב הפיסית שהיית רגילה לקבל ממנו, במנות גדושות ובתדירות גבוהה, אני משערת שזוגיותכם איתנה ויציבה ומבוססת על פתיחות, כנות, יושרה וישירות, אינטימיות נפשית ופיסית וחברות.
זאת ועוד, ציינת שהחלטתם יחד, שכדי לשמור על זוגיותכם מפני העבר, אתם מתנתקים הדדית מהאקסים שלכם. כלומר, הקשר הזוגי שלכם מבוסס גם על הדדיות, שוויוניות, אמון ונאמנות.
למרות שנראה שבניתם יחד קשר זוגי יפה את חשה חוסר ביטחון בקשר.
תשומת-הלב, החיבה והחום שבן-זוגך העניק לך במגעו, כחלק משגרת חייכם, הרגיעה את תחושת חוסר הביטחון הזו, מגעו היה בבחינת "הצהרה" שהכל בסדר, אך כאשר תדירות המגע פחתה וזאת בנוסף לחוויה המינית (שוב מגע) הלא נעימה (אשר בהחלט ייתכן שגם חוויה זו הושפעה מהדברים הקשורים למשפחתו ומטרידים את מנוחתו), תחושת חוסר הביטחון שלך "הרימה" את ראשה ואף הביאה אותך לעשות "משהו לא בסדר" כדברייך, ולהיכנס למייל שלו.
מציאות חיינו מורכבת מתחושותינו, חוויותינו וראיית העולם הסובייקטיבית שלנו.
חוסר הביטחון שלך מהווה מרכיב כבד משקל בתפיסת המציאות שלך, ומראה תמונת האקסית במחשב של בעלך מלבה ומחזקת את התחושה הזו.
אולי הדברים פשוטים יותר? אולי הוא באמת מוטרד מזה זמן מה בבעיות שונות במשפחתו וטרדות אלה גורמות לו להתנהג שונה מהרגיל, וזאת מבלי שהוא יהיה מודע לכך כלל?
אולי חבר שלח לו את התמונה מבלי שהוא ידע על כך לפני כן?
למה את חשה שאסור לך להיכנס למייל שלו? האם הוא ציין אי-פעם שאת מנועה מלהסתכל במייל שלו?
אולי זה בסדר מבחינתו שתכנסי למייל שלו, כמו שהוא נכנס לשלך?
כפי שציינתי בתחילת דבריי אני מתרשמת שזוגיותכם יציבה ואיתנה ומבוססת על יסודות בריאים, חשובים ועמוקים.
לאור זאת ולמען השקט הנפשי שלך אני מציעה לך לומר לו שיצא לך לראות את תמונת האקסית שלו במייל שלו ולשאול אותו בכנות, שמאפיינת אותך ואת הקשר שלכם, את כל השאלות שטרידות את מנוחתך.

מאחלת לך הצלחה בשיחה!
אשמח באם תחליטי לשתף אותנו בפורום בממצאיה.

ליאת היקרה, אני מתרשמת מן המודעות העצמית הגבוהה שלך.
בהחלט סביר מאוד שהחרדות והמחשבות המדאיגות שממלאות אותך מקרינות החוצה ומכתיבות התנהגות תלותית שמעיקה על הסובבים אותך.
אני שמחה שאין לכך סיבה אובייקטיבית, לאור העובדה שאת מספרת על הצלחותייך במשימות החיים שלך.
אני שמה לב שאיפה שאת מתמלאת חרדות קשור לא למשימות (עובדה - הלימודים והעבודה לא נפגעו כלל) אלא קשור ליצירת יחסים משמעותיים: הקשר שלך עם אבא והקשר שלך עם בני זוג.
מאוד סביר שבגלל שקרה לך אובדן טראומטי שלא יכולת להתכונן אליו (כי הסתירו מפנייך את חומרת מצבה של אמא) - את עכשו מכינה את עצמך - הרבה יותר מכפי שצריך - לאבד את היקרים לך. חלק מן "ההכנה" הזאת כולל תסריטים פסימיים ודאגות מוגזמות. כאילו "למדת" שעדיף להתכונן כל הזמן לבלתי ידוע מאשר לחטוף עוד טראומה כאשר את לא מוכנה לכך.
אבל בדרך את מפסידה את החיים ואת הנאותיהם, כי הכל צבוע אצלך בפחד ובדאגה, ויתכן שכבר הפכת להיות בן אדם דאגן, וזה מכתיב גם את ההתנהגות של אחרים כלפייך.
אני בהחלט מציעה לך להיכנס לטיפול פסיכולוגי - בסגנון התנהגותי קוגניטיבי - על מנת שתבחיני במדוייק יותר עד כמה זה מפריע לך בחיים ומה את יכולה לעשות כדי להשתחרר מזה.
לדעתי אינך צריכה טיפול ארוך. חפשי טיפול קצר מועד בסגנון ההוא.
שיהיה בהצלחה, ונשמח לשמוע ממך איך את מתקדמת.

אובדת עצות יקרה, לאחר 30 שנים של נישואים, יש דברים שמשתנים. כמו שאנחנו משתנים באופן אישי לאורך תקופה, כך גם הזוגיות והכללים שלה משתנים, על מנת להתאים את עצמם (הכללים) לשינויים שחלים בנו.
קורה שמתפתחת ידידות אפלטונית נעימה וחשובה בין גבר ואישה.
ברור שככל שאת תחשדי ותלחצי עליו בנושא הידידות הזאת - כך הוא יעדיף להסתיר מפנייך עובדות ומידע - על מנת לא להכניס מתח נוסף ביניכם.
אז מאוד יתכן שזו הסיבה היחידה להסתרה שלו - להימנע מעימותים, ולא כי יש לו מה להסתיר בתחום הרומנטי.
נסי לפרגן לו במקום להציק לו, אבל לא לפרגן בציניות ובעוקצניות, אלא באמת לקבל שיש לו קר ידידותי עם אישה, וכי הוא מקבל משהו מן הקשר הזה, שאולי הוא לא מקבל ממך.
התלבטתי אם להשאיר את המשפט האחרון והחלטתי להשאירו: לדעתי זה חלק מן ההתבגרות שלנו - היכולת לקבל שאנחנו לא מושלמים, ולא יכולים לספק את כל הצרכים של בן הזוג שלנו, כפי שהוא אינו יכול תמיד לספק את כל הצרכים שלנו.
כתבת שיחסי המין שלכם טובים ויציבים לאורך המון שנים - זה כשלעצמו דבר נדיר ומשמח, וככל שאת תקבלי את הידידות הזאת מתוך פרגון ונדיבות - יש להניח שהוא יסתיר פחות ויעריך אותך יותר.

זה זמן מאוד לא טוב להזדקק לשירותי רווחה מכיוון שהעוס"ים שובתים.
אני מציעה שתגלשי למאמר באתר של "שיל" שהכותרת שלו היא:
"מקלטים וקווי חירום לנשים הסובלות מאלימות" (לצערי לא ניתן להוסיף לינק כאן)
שיש בו המון מידע על מקלטים ומספרים של קווים חמים שמיועדים לנשים הסובלות מאלימות
אני מקווה ששם תוכלי לקבל מידע וכלים שייסייעו לך לעשות את הבחירה הטובה ביותר עבורך ועבור ילדך.
זכרי לשאול אותם מה הדרך הכי טובה לקבל את הכספים הדרושים לך מבעלך בזמן הכי קצר ומה המקלט הכי קרוב והכי מתאים לצרכים שלך.

מתוך המאמר הזה הדבקתי להלן קצת מידע. כדאי לך לגלוש לשם כי יש שם עוד כמה גופים ועמותות וטלפונים, ולא כולם שייכים למשרד הרווחה, אז אני מקווה שחלקם יענו לך:

נשים הסובלות מאלימות במשפחה יכולות לפנות טלפונית לקווי חירום שיפורטו להלן וכן לפנות למקלטים המיועדים לתת מחסה אמין וחסוי להן ולילדיהן לפרק זמן עד מציאת פתרון למצבן אם על ידי שיקום התא המשפחתי או פירוקו והבטחת עצמאותה של האשה וילדיה.
מקלטים לנשים מוכות - השרות לטפול בנשים ובנערות במשרד העבודה והרווחה בשתוף עם ארגוני נשים מפעיל 13 מקלטים לנשים מוכות ברחבי הארץ.
מס' הטלפון: 02-6712446.

מרכזי נעמת לטיפול באלימות במשפחה
,קבוצות תמיכה לנשים מוכות וקבוצות לגמילה מאלימות לגברים מכים
ייעוץ משפטי, מקלט מוגן
ירושלים - א' - ה' 09:00 - 12:00
טל: 5610608-02
תל אביב (מרכז גליקמן, בשיתוף עם עריית ת"א) - א' - ה' 09:00 - 15:00
טל: 6492469-03
חיפה - א' - ה' 09:00 - 12:00
טל: 8513079-04

חזקי ואמצי!

מתוך שירות יעוץ לאזרח - משרד הרווחה והשירותים החברתיים

http://shil.haifa.ac.il/shil2/jsp/general/Article.jsp?aid=

thbv יקרה, העובדה שהוא לא ביקש מחברו להקפיץ אותו אליך לא בהכרח מעידה על העדר אהבה מספקת מצידו.
הרבה גברים לא אוהבים לבקש עזרה. מעדיפים להסתדר לבד.
מצד שני, אם זה מצטרף לעוד מקרים בהם הוא לא ממש שמח לפגוש אותך - אז אולי יש משהו בחששות שלך.
אבל עלי להציע לך משהו: אם תתחילי להתלונן על כך שהוא לא מתאמץ להגיע - את עלולה לקלקל. אם הוא יתחיל להגיע מתוך כורח, על מנת "להוריד אותך מן הוריד שלו" - זה רק יזיק. במצב כזה את לא תוכלי לדעת עד כמה הוא מגיע בגלל שאת מתלוננת או מגיע אליך כי הוא משתוקק לראות אותך.
אתם בתחילת הזוגיות וזו יכולה להיות הזדמנות בשבילך לבחון עד כמה הוא רציני - דווקא בלי שאת מתלוננת.
מאחלת לך הצלחה!

לולי היקרה, האם את יכולה לספר עוד קצת? אנ מבינה על פי הכותרת שאת בהריון. הריון ראשון? בני כמה אתם? כמה זמן אתם יחד? אולי תיתני לנו דוגמה לאיך הוא מעצבן אותך - ונוכל לעזור יותר.

הי שרית,

בשמחה רבה, אם את זקוקה להתייעצויות נוספות נשמח לסייע.

שבת שלום

אישתי פשוט מיתלהבת רוצה כל כך ליהיות גרושה!!יש לה כמה חברות שהם גרושות.היא מוכנה לוותר על הכל כדיי ליהיות גרושה למרות הכל לאחר שלושה ימים שהיא בהחלטה שלה.אתמול קיימנו יחסים ועדייןישנים ביחד וגרים באותו בית.אמרו לנו כמה פעמים לכו ליעוץ זוגי רציתי והיסכמתי לעשות כך רק שאני חיכיתי שהיא תיקבע את הפגישות ותזיז עיניינים!!תעזרו לי תנו לי עצות!!!

הי שרון,

לא נעים כל מה שאתה עובר.. יש כמה נקודות שאני רוצה לציין:
1. הסיפור של אשתך עם הגבר הנשוי והעובדה שקראת על זה בפייסבוק שלה מלמדים על איזשהו סימן דרך שלה- אני לא בטוחה שהיא ממש רצתה להסתיר את זה, או שממש התחרטה על הרגע שעשתה את זה. לי נשמע שיש סיכוי טוב שהרבה דברים נסחבים מהעבר שלכם ויתכן והיום היא קצת מגיבה לזה- השערה אחת. השערה שניה שמה שהיא מספרת קבל עם ועדה - יתכן וזו באמת החוויה האמיתית שלה, ואז נשאלת השאלה מה עושים.
2. כתבת לגבי יעוץ זוגי- לא הייתי חושבת שיהיה נכון שהיא תזיז עניינים- אתה צריך להזיז עניינים. זאת הצעה הכי טובה שאפשר לתת לך לפני שאתה "זורם" איתה לגירושין.
3. היא נורא רוצה להיות גרושה- נשמע שאכן קל לה ללכת עם רוח החברות, ומה שאולי נשמע נורא "טרנדי" - להיות גרוש ו"משוחרר" כ"כ.. היא נשמעת לי מאוד מושפעת מכל המסביב, ואולי זה עוד משהו שגורם לה להיות בקלחת הזאת של לספר מה עובר עליה בתוך הנישואין ולהוציא אותך לא טוב.
4. העובדה שבעבר היית דואג רק לעצמך ושהיו פרידות וחזרות יכולה לספר לנו שיש קשיים באמון ובהיוצרות ביטחון במערכת היחסים שלכם- מובן שלבנות קשר מנקודה כזאת הוא הרבה יותר קשה.
5. לסיכום אני חושבת שאתה צריך לקיים איתה שיחה- שאתה מוכן להתחיל מהתחלה בתנאי שהולכים לטיפול זוגי (ואתה מזיז עניינים), ואם היא לא מקבלת את ההצעה הזאת, ואין בה רצון לגשר ולראות אם יש בה גם צד שלא רוצה להתגרש (עם כל ההשלכות על הילדים וכו') - רק אז לחשוב על להיפרד, וגם כאן אני מסייגת- אולי פסק זמן ופרידה כאשר אתה לא ישן בבית, אבל מבחינתי עד שלא ניסית הכל- לא לפרק את החבילה. חשוב מאוד לנסות לבדוק האם כן אפשר להתעלות מעל הקשיים ולגייס שיתוף פעולה כלשהו מצידה.

בהצלחה רבה

הי נועה,

המורכבות ביחסים שלכם גדולה. את מתארת - אמנם רק בסוף הודעתך - שאתם גרים יחד אצל ההורים שלך ובסוף השבוע שאתם גרים אצל ההורים שלו. אני מניחה שזאת סיבה מספיק טובה גם להתערב טוב טוב ביחסים שלכם -מה שקורה באמת - הסיפור בבית חולים והפגישות המשותפות. הבנתי מהודעתך שזה בסדר עבורך ושכנראה זה נותן לך איזושהי תמיכה- ההתערבות של המשפחה מבחוץ.

לאור גילך ואני מניחה- גילכם - הצעיר, מה שאת עוברת מאוד מאוד מאוד לא פשוט. את נתונה להרבה מאוד בו זמנית- את נתונה לחוויית בגידה קשה ולשקרים, את נתונה כנראה גם לבעל שיכול להיות מאוד אלים פיזית (בעט בך וצבט, נגיד שקיללת אותו- עדיין- לבעוט? ועוד אחרי אירוע בו הוא צריך להראות כמה הוא שווה אותך לאחר צערו הרב והבכי וכו'?), את נתונה למורכבויות בסופי השבוע ולחוסר אכפתיות מצידו.

אין ספק שההתחלה לא טובה. כמובן שיש לך רגש אליו, ומאוד טבעי שלא תחושי נוח לידו- לא לצחוק, לא לאכול, לא להיות יחד. אם לא היית חשה כך והיית מרצה אותו בכל התחומים הייתי אומרת לך שזה לא טוב. העובדה כי את חשה כ"כ מרוחקת רק מלמדת על ההגנה שאת רוצה לקבל עבור עצמך- ובצדק. כי כרגע את מאוד מאוד חשופה ופגיעה.

האם יש לך אפשרות לקבל שיחות מגורם מקצועי? משהו שיכול להכיל אותך ולתת לך נקודת מבט חיצונית יותר? כאן בפורום הדברים מאוד וירטואליים ומאוד ראשוניים ולפי דעתי את זקוקה למשהו יותר עמוק מזה. את זקוקה לאוזן קשבת נייטרלית ומקצועית- לא בכדי פתחתי בנושא המשפחה שמתערבת- גם זה לא פשוט בכלל. הרי אתם גרים שם, כל הקלחת נוצרת שם.

לגבי בעלך- לא נשמע בשל לנישואין, נראה שיש הרבה על מה לעבוד איתו אם הוא בכלל מעוניין בנישואין ובאמת באמת מצטער. מאוד מטרידה אותי העבודה שהוא גם יודע להיות אלים. יודע להיות "בוגד" זה עוד ניחא, ולא כי זה לא מספיק קשה, אלא כי זה משהו שעוד אפשר לנסות להבין מאיפה הוא נבע ולעבוד עליו. כשמדובר באלימות, לפני אח שלך, ואח שלך שקצת לא בא להגנתך בסיפור הזה - והפרשנות שאת רוצה תשומת לב- כל אלו מלמדים על בעיה עמוקה יותר.

ודבר אחרון ואולי הכי משמעותי הסיפור שלך הוא נושא הניסיון האובדני. לא סתם עשית אותו- זאת אכן זעקה לעזרה ולתשומת לב אבל לא במובן של "צומי" במובן של "תעזרו לי! אני לא יכולה להתמודד לבד!!" - והמעשה הזה אני חושבת מאוד משמעותי בחוויה שלך. את זקוקה לעזרה. אני אשמח לשמוע שיש לך אפשרות (גם מבלי שידעו על זה בכלל) לגשת לקופת חולים ולבקש סיוע מקצועי של שיחות, או מישהו שאת מכירה, חיצוני, שיכול להקשיב ולהיות שם עבורך- צריך לעשות סדר בדברים. אני רוצה גם להכין אותך לזה שלא כדאי להביא ילדים במצב כזה- קחי בחשבון - זה יכול לסבך את הדברים יותר. את כ"כ כ"כ צעירה, אני לא בטוחה שהוא באמת מגיע לך... מעומק הלב, אני לא חושבת שמגיעות לך החווות הקשות והאלימות מולו, לא הבגידה והמשחק ברגשות שלך, ולא אלימות ולא זלזול ברגשותייך או חוסר דאגה בסיסי כמו שקורה בשבתות.

היי חזקה והמשיכי לשתף אותנו.

הייתי בטיפול הייתה לי עוס"ית הייתי איתה שנתיים כי לפני שנתיים חתכתי את עצמי בידיים שהייתי בפנימיה... מאזז הייתי איתה ועכשיו לאחרונה לפני כ-3 חודשים החלטתי שאני לא צריכה את זה יותר..
ודרך אגב הבעל לא בגיל שלי אני בת 18 והוא בן 25.....
ואתמול הייתי אצלו בבית וקמתי בבוקר והוא השאיר את המסך דלוק וראיתי אותו באתר לאב לי הכרויות... אז חזרתי לישון ובערב צעקתי עליו כבר התפוצצתי אמרתי לו שהיום הוא נשאר בבית וחושב עם הוא רוצה תקשר הזה או לא... הוא אמר שכן והתחיל לבכות...
אז אמרתי לו שאני כבר לא מאמינה לו ועד שהתחלתי קצת להאמין עשית את זה עוד פעם שכח ממני אותי לא תראה יותר באתי להתקשר לאבא שלי שיבוא יקח אותי משם והוא דקה את עצמו פעמיים ביד..
התקשרתי לאח שלו והוא בא ולקחנו אותו לבית החולים ועשו לו תפרים..
הוא אמר שהוא מוכן למות עם הוא לא יחיה לידי..
אני ממש אוהבת אותו.., כמה שאני בת 18 אני עברתי הרבה בחיים שלי אני נאנסתי שהייתי בת 15 ומאז לא אהבתי אף גבר הייתי מתנשקת עם גברים חופשי אבל היה לי קשה המגע איתם.., איתו זה היה ממש אחרת..
הוא היה הראשון שלי מאז.. הוא ממש שינה אותי אני הייתי אלכוהוליסטית הייתי צריכה להכנס למוסד גמילה בגיל 17 וחצי ואז הכרתי אותו.. היו לי מלא חברות כל יציאה שלי הייתי גומרת או בבית חולים או בתחנת משטרה מחקתי את כולם בשבילו..
אני ממש אוהבת אותו ולא רוצה להתגרש אני מעדיפה להשאיר אותו אלמן מאשר גרוש...
ודרך אגב אני צריכה לעשות בדיקת הריון כי כבר ה- 6.3 הייתי צריכה לקבל ב- 1.3 ....

הי שוב נועה,

תודה ששיתפת אותנו בפרטים הכואבים אודות עברך. אני חושבת שהעו"ס שנפגשת איתה היתה יכולה לסייע לך רבות, חבל שהפסקת איתה את התהליך, גם אם נדמה שאת לא צריכה את זה, דווקא במצבים האלה כן כדאי שתהיה מישהי שתקשיב לך- שמכירה אותך. בפורום מאוד קשה לכוון אותך, שכן כל תוספת ופרטים שלך יכולה לשנות את התמונה.

אני מבינה שאת מאוד אוהבת אותו והבחור הזה- יש לו מקום גדול בלב שלך, מבחינתך את שומרת לו הרבה כבוד, הכרה והערכה עבור מה שעשה בשבילך. הדפוסים של אובדנות- חיתוך ידיים, זעקה כזו או אחרת לעזרה יכולים להעיד כי שניכם במצוקה, שניכם רוצים את הקשר אבל לא יודעים כ"כ איך לפעול. העבר הקשה שלך רק מחדד כי מאוד קשה לך ליצור ביטחון ואמון- וחייבים לשמור על זה בכל זוגיות ונישואין ובטח בקשר הזה שלך.

עינייני הריגושים שלו מהצד יכולים לספר לנו גם על חוסר סיפוק מצידו, אפשרויות בריחה מהקשר למקום "נעים וכיפי" יותר, אני כמוך, לא מתרשמת שהוא עושה זאת במטרה לפגוע בך. אני מרגישה שהוא מחפש מקום בטוח, כי מה שהוא חווה איתך אולי מצטייר כפחות צפוי, כל פעם קורת דרמה אחרת. חשוב מאוד לנסות למצוא איזון וכן ללכת לאיש מקצוע.. שניכם, את בתור התחלה ואח"כ שניכם- לא חשוב הסדר.

לגבי בדיקת הריון- בצעי אותה במהרה, בכל זאת כדאי שתדעי איפה את עומדת ויתכן ותזדקקי לעזרה גם בפן הזה. מעודדת אותך ללכת למפגשים עם העו"ס- היא יכולה רק לעזור לך ולתת לך תמיכה גם בתקופות שאת לא מרגישה צורך- עצם כך שהיא שם, שהיא אוזן קשבת ויכולה לכוון ולסייע- זה מאוד מאוד חשוב. את במצב רגיש וזקוקה לזה.

מאחלת לך בהצלחה רבה והיי חזקה.

שלום דני,

המשפחה שלך היא חשובה, ולשמר את היחסים קודם כל שלך איתם- חשוב יותר. אני מבינה שאשתך מאוד עקשנית וכנראה דומיננטית בחלק מקבלת ההחלטות ביניכם- וזה בסדר עד כאשר יש גבול שנחצה. נראה שאתה קרוע בין הרצון לשמר את הזוגיות עם אשתך דווקא לאור הפרידה והטיפול שעברתם, לבין המשפחה, האירועים.. נראה שלאף אחד, אולי אף לאשתך, לא טוב עם המצב הזה. גיסתך מוכנה להמשיך הלאה, לדוגמא.

לגבי האירועים המשפחתיים: אני לא יודעת כמה אתה מרגיש בטוח וחזק מולה, גם בחילוקי דעות על רקע זה, אבל לי נראה שלא ללכת לחתונה שלך אחיך או לא להזמין את הדודים של בת המצווה- משמע בעייתי מאוד. אני מניחה שאתה כבר אחרי הרבה שיחות ניסיון איתה, מניחה שכבר הסברת לה כמה זה חשוב, וכמה זה יהיה חשוב לילדה, או לאח, וכו'. במצב כזה יש אפשרות שפשוט אתה תלך לבד לחתונה של אחיך.. ז"א כן להראות כמה זה חשוב לך- וליידע אותה שאתה תלך, אולי אף עם הילדים. היא חייבת להבין שמה שהיא עושה מפלח ומפלג לגמרי את המשפחה ויוצא שכולם סובלים מכך- מהשליטה שלה ומהדומיננטיות החזקה שלה.

האם ניסית אולי "לשגר" דרך גיסתך מכתב ממנה (מהגיסה) בו היא מעוניינת לפתוח דף חדש? ניסיתם להיפגש ארבעתם, או לנסות לגשר שידברו טלפונית? משהו בסגנון? אם היא באנטי כזה, קודם כל שווה לחזור לטיפול כדי לעבוד גם על זה- נשמע שבעבר זה עזר, אבל - וזה חשוב- להיות חזק ברצונות ובצרכים שלך, לעמוד על שלך, וגם אם זה כרוך במעשה- להגיע לאירועים שחשוב לך להיות שם. לגבי הבת מצוה- זה אכן יותר מורכב, אם לא תזמינו אותם זה כמובן יעשה באזז הרבה יותר גדול ומשמעותי, גם לילדה (שאסור לשכוח אותה פה!), וגם לכם ולמשפחה הרחבה, כביכול זו תהיה עוד סיבה למה לא לאהוב את אשתך ולא להמשיך הלאה בדף חדש.

יש מקום לדעתי להיות אסרטיבי ולהראות שגם אתה יכול לקחת את המושכות, ואפילו להודיע לה שזה או שהיא מתחילה דף חדש או ממשיכים את הטיפול הזוגי עד שהבעיה נפתרת, אפילו ברמה כזו שהיחסים עם הגיסה יהיו נורא קורקטיים- אבל לא עם חרמות עם אירועים וכד'- זה קו אדום לדעתי.

"אני רק שאלה" יקר,

קנאה היא אחת התכונות, הפחות אהודות עלינו, שיש בכל אחד מאיתנו, ובדומה לתחושותיך והתנהלותך, רובנו לא ששים להביא לידי ביטוי את עוצמת הקנאה שאנו חשים ולא נוטים ל"חנוק" את בני-זוגנו בקנאה חסרת רסן.
בתחילת קשר, כל קשר, יש הרבה חוסר וודאות לצד הריגושים וההנאה שבגילוי ההדדי ואולי זו הסיבה בעטייה אתה מרבה להריץ תסריטי פרידה, כפי שכתבת.
ההיכרות ההדדית מתפתחת עם הזמן ולצידה הקשר בין שני בני-הזוג, אשר מתחזק ומתייצב. ככל שלומדים אחד את השנייה ומכירים זה את זו יותר לעומק, החששות פוחתים, האמון גדל ואיתו גם הפתיחות והתחושה שעם בן-הזוג אתה יכול להיות באמת מי שאתה ללא צורך במסכות, מה שאומר, בהכרח, גם לחשוף, תמיד, בפני בן-הזוג, בצורה ישירה ומכובדת את אשר על ליבנו.
למרות שבת-זוגתך "נאמנה, אמיתית ואוהבת", כפי שכתבת, אתה עדיין לא חש "בטוח" בקשר. אתה חושש שהיא תיזום פרידה בשל העובדה שאולי "מישהו אחר יעשה לה את זה יותר ממני". בנוסף, אתה לא חש מספיק "בנוח" לחשוף בפניה את תחושותיך בנוגע ל"מישהו מעברה שחזר לאחרונה לחייה".
מקריאת דבריך קבלתי את התחושה, שמלבד תחושת הקנאה אשר מלווה אותך, מערכת היחסים שלכם טובה ומושתתת על ערכי האהבה, הנאמנות והכנות, ושאתה, למרות הקנאה הזו, יודע להעריך את קיומם בקשר שלכם.
לאור זאת, אני מציעה לך להקל על עצמך, כך שתוכל לחייך גם מבפנים כאשר אתה מחייך מבחוץ, ולשתף אותה בתחושותיך. הואיל והיא בחורה אמיתית היא תמשיך לספר לך את קורותיה, גם כאשר מדובר על ה"הוא מעברה". היא תרצה להוכיח לך שאין סיבה לדאגה, וככל תדע יותר תרגיש בטוח ורגוע יותר.
אולי קנאתך אליה אף תחמיא לה...

היי בני
אני ובעלי ביחד כבר 3 שנים... בעלי משתף אותי בשאר הדברים אנחנו מסתדרים ואוהבים אחד את השני , יש בנינו אי הסכמה בנושא שדל המשפחות.. אני גדלתי בבית שונה לחלוטין מהבית שבו הוא גדל גדלתי עם הורים שתמיד הם ביחד ויש שם אהבה ופתיחות ושיתוף פעולה וכל מה שאני מאחלת לעצמי בנישואין שלי.... הוא לעומתי ההורים שלו חיים ביחדג באותו בית אבל לא מדברים הוא עבר חיים לא קלים ואני מנסה שזה לא ישפיע על הזוגיות שלנו ואני מרגישה שאיפה שהו זה כן משפיע..
בעלי עצמאי יש לו עסף שיכול להכניס הרבה כסף כן.. אבל הוא פשוט לא יודע איך להתנהל הוא מוציא יותר ממה שהוא מכניס...

היי
כפי שאת מתארת את הזוגיות שלך, אז יש לכם זוגיות מעולה +, הלוואי על כל עם ישראל,,,
אין ספק שאת מגיעה עם שורשים חזקים מבית בריא שמקנה לך סוג של יתרון על בעלך, אשרייך שזכית לגדול בחממה נהדרת שכזו, רק שתדעי שזה מצרך הכי יקר במחוזותינו, ועלייך להודות בכל יום לאבא שבשמיים, ולהורייך המקסימים שנתנו לך את המתכון הטוב ביותר לחיים תקינים ומאושרים, ואני לא מגזים, צאי וראי בסביבתך הקרובה ותוכלי להבדיל מי גדל בבית בריא להורים שידעו להתנהל בחכמה וכו', ותזהי מייד את אלו שלא זכו לכך,
אז קודם כל יש שם לבעיה, את יודעת בוודאות שהוא סוחב עימו משקעים מהעבר שלו, הבשורות הטובות שזה משפיע עליו רק במקום אחד, שזה הפן הכלכלי, אוקיי,
כלומר-מי כמוהו יודע עד כמה ההתנהלות בבית הוריו הרסנית מחד, ורצויה ומתוקנת של בית הוריך, (את בטח מחדדת לו את ההבדלים,,,), ולכן הוא מצידו עושה מאמצים כבירים לעשות את ההפך, וגם מצליח, עובדה שאת ציינת את זה לגביי שאר הדברים, הבעיה מתחילה כשאת רוצה ומכוונת אותו כל הזמן לכיוון שלך כי את רוצה שלימות בדיוק כמו בבית הורייך, אבל רק שתדעי שהנדנוד הזה בעניין הכלכלי עלול להרפות את ידיו מהמשימה שהוא לקח ע"ע, ואז תאבדי גם את מה שהשגת, ואת זה אני מניח את לא רוצה,,, נכון ?
אז מה עושים ?
אם הוא היה מסכים שאת תהיי המאמנת שלו לדבר הזה, אז סבבה, בתקשורת נכונה ופתוחה, את יכולה לקרב אותו עוד ועוד לכיוון הזה, והכל יבוא על מקומו בשלום, אבל היות ובד"כ גבר לא אוהב שאשתו תלמד אותו מה זה חיים תקינים, בטח לא בשלב זה של החיים, עם כל הרקע, הבעיות בעסק וכו',
לכן עלייך ל ה ר פ ו ת ! לגמריי !
מצד שני, תעצימי ותעודדי את ההשתדלויות שלו בשאר הדברים, תאמרי לו עד כמה את מעריכה את המאמצים שלו, ואיך הוא מתקדם כ"כ יפה, ואיך את שמחה שיש לך בעל כזה שמזכיר לך את אבא שלך, ואת מאושרת שבחרת באיש הנכון וכו', תהיי יצרתית אני דורש ממך לרמה גבוהה כי גדלת בבית בריא, אז תתני את כל כולך אבל בדרך החיובית, ותראי כיצד לאט לאט הוא מתייצב גם בעניין הכלכלי,
-
היות ויש לו ביד עסק שיכול להכניס הרבה כסף, כלומר יש לו כלי שיכול לקבל אור וברכה, אז כל מה שצריך זה שלום בית, שלווה בחווה, ואיך אני יודע את זה ? פשוט מאוד, הרי הקב"ה לא קמצן, והוא הרי מכין לכל ברייה וברייה את המזון שלה עוד לפני שהיא פותחת את הפה בכלל, כל מה שצריך זה > לחיות באהבה ובאחדות בין איש לאשתו, ובין איש לרעהו, תארי לך שאת באה עם חבילות מלאות כל טוב כדי לחלק למשפחות, ואז כשאת עומדת מאחרוי הדלת את שומעת צעקות ומריבות, זה גורם לך חוסר חשק להכנס לשם, את מרגישה שלא באת למקום הנכון בזמן הנכון, ואז את עושה פרסה ומחפשת בית שיקבלו אותך בחיוכים, בית שמדברים בו בנועם, עם כבוד, עם קבלת האחר כפי שהוא ולא מתוך רצון לשנות אותו, בבית כזה יש הרבה אור ושמחה, כולם מבסוטים, אז גם אלוקים מבסוט, עושה לו טוב להכנס ולהשפיע עליהם כל טוב,
המשך בהודעה הבאה

אני לא מיתמם ויודע גם יודע שצריך עוד כמה דברים בשביל לזכות לזרימה של שפע ופרנסה ברווח וכו', אבל התנאי של אחדות ושלום הוא הכרחי, ולא ניתן לדלג עליו, כשיש כעסים הכל משתבש, כשאחד רוצה לתקן את החסרונות של השני, אף אחד לא מצליח ויש מתחים ועצבים שגורמים את ההפך הגמור, ולכן ראוי שכל אחד יתקן את עצמו תחילה, ויקבל את את החבילה בשלימות, על כל מעלותיה וחסרונותיה,
במקרה שלך, את צריכה להיות מאושרת שגדלת בבית שבו ההורים משתפים פעולה ויודעים לנהל גם את המריבות שלהם מתוך כבוד הדדי, ולכן עלייך לשאוף ללמד אחרים ולהירתם לעזרתם, הנה קיבלת משימה לא פשוטה, אתגר מעניין שיעלה אותך לרמה עוד יותר גבוהה,
אני מציע לך בחום ללכת ללמוד כיצד ללמד אותו בצורה יפה וחלקה כדי שהזוגיות שלכם והדברים שהשגתם לא יפגעו מכך,
יאלה הזמן קצר והמלאכה מרובה,
בהצלחה

הי שרית,

ראשית אני רוצה לחדד שאתם נשואים מעט מאוד זמן, והשינוי הזה גם טומן בחובו לא מעט. עבור הבעל, השינוי הזה הוא אדיר - הוא הופך למפרנס, הוא הופך לאיש משפחה, לאדם שצריך להחזיק בית, ולא משנה כמה אנחנו הנשים נתרום חלקנו - עדיין התפיסה היא שעל הגבר האחריות לדאוג לכך. כשכתבת שהוא לא משתף בכלום -האם זה אכן כלום? או רק בפן הכלכלי? אני שואלת על מנת לבדוק יחד איתך- האם מדובר בדפוס כללי אצלו- סגירות, חשש לשתף וכו', או שרק בעינין הזה הוא לא מרגיש בטוח?

יתכן והוא חש מולך שאת בודקת אותו ומנסה לבחון את כישוריו העסקיים- יתכן וזו הסיבה שאת גם לא מקבלת מספיק אינפורמציה. יתכן, ואם תזמיני אותו לשיחה, בה את תבקשי רשותו להיות שותפה למצוקה ולמה שהוא חווה כרגע מול הספקים- זה יראה אחרת. אם תציעי לו למשל להיות מעין יד ימינו, לבצע רישומים, לנסות לעזור לו לגבות כספים, להזכיר לו, ליידע, לעדכן, לרשום עבורו תזכורות וכו'. נסי לתת לו את התחושה שכמו במציאות- הוא ואת באותה מדרגה עם אותה מטרה- להחזיק את הבית. ברגע שתנסי לראות אותו בגובה עינייך- יהיה לו קל יותר להרגיש בטוח ופחות מאויים. כמובן שאין כוונתך לגרום לו להרגיש נחות, אבל אולי מה שהוא שומע מהשאלות שלך זה שאת לא סומכת עליו, ושהוא צריך לספק את הסחורה.

לגבי לצאת מהקשר הזה - בכל קשר שלא תהיי בו, בין אם תינשאי לגבר או לא- יהיו לך בעיות וקשיים, גם כאלה, שתצטרכי להתמודד איתם- אלו החיים שלנו. החלק הכלכלי אכן מאיים ונראה כי בלעדיו אי אפשר לחיות, אך את כיד ימינו, כאשתו וכרעייתו, מי שחיה איתו וחווה אותו ואת מצוקותיו (ואני בטוחה שתוכלי לראות את מה שעובר כמצוקה)- רק את יכולה לגייס אותו אלייך ולעזור ולסייע, ממקום אמפתי ומתחשב. לברוח מהקשר הזה לא יעשה הרבה, להתמודד עם הקושי ובכל זאת להפיק קירבה (ז"א לצמוח יחד זוגית מהמשבר) - זה דווקא יגרום לך להרגיש חזקה ומשמעותית לו. אשמח לדעתך.

היי עדי..
בעלי מודע לזה שהוא מקור הפרנסה בבית.. והוא באמת מנסה לחשוב איך להביא עוד ועוד כסף אבל זה לא הולך יש הבדלל בין מעשים לדיבורים אם אין לך עבודה אז תקום ולך תחפש עבודה אל תחכה שיספקו לך עבודה כבר למעלה משנה וחצי אין לו הכנסה קבועה הוא תמיד משכנע את עצמו שיהיה בסדר וזה מין שאננות כזאת שאני מסבירה לו שזה לא הגיל לבזבז את הזמן ואי אפשר להתקיים בצורה כזאת שיום יש עבודה ויום אין , אני תמיד מסבירה לו את זה. יש לו דפוס של סגירות.. הוא לא גדל במשפחה שיש שיתוף פעולה בין ההורים וזה הסיבה שמפחידה אותי כי הוא ראה מהבית דברים.. כאלה.
אני בודקת אותו... ? כן עכשיו אני מבינה.. אבל אין לי דרך אחרת כי אני לא מצליחה להוציא ממנו דברים ואז הוא מביא אותו למצב הזה שרק אני שואלת שאלות ולא מקבלת תשובות ברורות מחוסר שיתוף. הוא גם ישר מתעצבן ואני מספרת לך את זה לאחר שיחה איתו שהייתה ממש עכשיו.
אני חושבת על לסיים את הנשואין כי אני לא מצליחה להתמודד עם המצב הזה כי יש י פחדים שמה שהוא ראה מהבית זה מה שהוא לוקח איתו..
אשמח לתגובתך..

הי שוב,

אני מרגישה אותך מאוד כועסת על ההתנהלות שלו, ואני מבינה אותך. את חוששת. מעבר לכך שהצעתי קודם איך לגייס אותו לתהליך משותך ולא לכך שאת זו שבודקת אותו- אלא להביא את המצב לכך ששניכם בודקים יחד מה עושים, אני רק יכולה להוסיף שאני מרגישה שזה נמהר מדי לחשוב על סיום הנישואין.. ולא כי אני לא מתחברת למצוקה שלך- אני בטוחה שהרצון שלך לצאת מהקשר זה רק בגלל שאת מרגישה שאולי אין לך את הכלים להתמודד, ואת לא רואה לזה סוף. אבל- ואת זה אני מסייגת: אם את אוהבת אותו (באמת אבל.) - נסי לגשת לייעוץ זוגי, אם לא איתו אז בלעדיו. אני כן מאמינה שיש דרכים לפתור סוגיה כזו, אני כן מאמינה שאפשר להתמודד, ושוב- יש משברים מאוד גדולים בנישואין- נסי להישאר בקושי ולזהות מול עצמך איפה את חווה את הקושי מולו, ומול עצמך- למה לא לנסות לתת לזה צ'אנס נוסף. העובדה כי מתעצבן מספרת אולי על כך שההתנהלות עצמה צריכה לבוא באופן של תקשורת הדדית, לא מתוך פקודות, לא מתוך "כך וכך צריך להיות ואתה לא שם". אני בטוחה שבלאו הכי הוא מרגיש את הקושי ואת הכישלון שהוא חווה- לשם כך הוא צריך אותך שם. אם את חשה שזה לא נכון לך להתמודד עם זה, זה אמנם חבל, אבל עם תחושות לא מתווכחים, ובסופו של דבר רק את בוחרת איך להגיב ואיך לפעול. אני משוכנעת שלאחר חשיבה עמוקה - שוב, אם את באמת אוהבת אותו כבעל - את תוכלי גם לקחת בחשבון ייעוץ זוגי שיעזור בעיקר בתחום התקשורת מולו.. כי שם אני חושבת שיש מקום לסייע, ודרכו- להביא אתכם על מסלול טוב יותר. בייעוץ אגב אפשר גם לפתוח את המקום ממנו הוא מגיע. שימי לב שלאט לאט את, והוא, מביאים את הזוגיות באמת למה שהוא גדל עליו: אין שיתוף פעולה. לכן בהודעתי הקודמת אלייך ביקשתי שתגייסי אותו- לאותו שיתוף פעולה: לפעול יחד. לראות את התמונה יחד. לא ממחנות שונים. זוגיות היא שותפות, לטוב ולרע- היי שם, אל תחששי. אפשר להתמודד.

קודם כל את צריכה להודות לעדי שנותנת לך את הנשמה ואת כל כישרונותיה בשביל לשקף לך את המציאות,
והאמת אחריי כזה טיפול אישי של עדי אין מה להוסיף,
אבל היות ומדובר בנישואין טריים, אז ליבי נכמר בקרבי ואני מרגיש צורך לשאול אותך כמה שאלות,
לא לפני שאאחל לך ברשותך מזל טוב, איי את נשואה איזה יופי,,, יש כאלה שלא זכו גם לזה, ועוד בשורה טובה, לבעלך יש עסק ויש לו מקצוע שיכול להכניס כסף,,, תודה לאלוקים, תודה,
שאלה מס' 1 כמה זמן אתם בייחד ?
2 האם הוא משתף אותך בשאר הדברים שאינם קשורים לעסק ?
3 איזה דפוסי התנהגות את מביאה מבית הורייך ???
למה יש לי הרגשה שפה בדיוק הבעייה ? למה ?!
שלא תביני לא נכון, אני לטובתך לגמריי,,,
בהצלחה עם התשובות

הי בני,

אני מצטרפת לדבריה של מוניקה שכתבה עליך כאן מחמאות. אני גם מרגישה שאתה אדם עם ניסיון רב, ולא פעם המענים שלך, ממקום אמיתי ומנוסה, מביאים הרבה גוון. אני רוצה להודות לך על הפירגון כלפיי וכלפי המנהלות האחרות, זה בהחלט חשוב לנו ומחמם את הלב.

אני מזמינה את שרית לקרוא מה שכתבת ולענות על השאלות ששאלת, וכמובן- המשך להשתתף ולהיות פעיל!

שלום מעין,

ראשית טוב שאת מודעת לעצמך ומאיפה את פועלת. כנראה את נשמרת לא סתם, אלא מתוך מקום של הגנה ושמירה על הדברים ש"הגיונית" הם נכונים לך ועושים לך טוב, אך שימי לב שכנראה ברמת הרגש אולי אפילו הלא מודעת- הדברים הנכונים ההגיוניים גם גורמים לך לחוש ולהרגיש שזה טוב ונכון עבורך.

הרבה ניסו להגדיר מהי אהבה, אני לא בטוחה שיש הגדרה חד משמעית. אהבה יכולה להיות עם או בלי מחויבות, השאלה היא מה נכון וטוב לך. למדנו עם הזמן שאין אמת אחת אף פעם, ואהבה אצל אחד היא ממש לא אותה אהבה אצל אחר.

הדבר הנכון לעשות הוא אולי דווקא כן לחפש את מה שעושה לך את המוטיבציה, הריגוש והחשק- אבל אולי לבחור מבין סקאלה ומגוון של חוויות - את הכי פחות "בעיתית, או "הרסנית", זאת שתוכל בכל זאת להשאיר אותך ברמה מסוימת של ביטחון. המקום הזה של ריגוש ולחיות על הקצה בהחלט יכול להביא אותנו למקום גורלי שלא תמיד נרצה בו ואולי אף נתחרט שהלכנו כ"כ רחוק. אז נסי, אמנם במידה ובמינון, כן לעשות את מה שטוב לך וכן להכניס לחייך את הדברים שעושים לך טוב -אבל מבין כולם, בחרי את אלו שישמרו עלייך לצד החוויה הכיפית.

לאורך זמן, אם אין רגש בזוגיות, סביר להניח שיהיה מאוד קשה לספק את הצרכים שלנו בחיים משותפים. אבל אם לאור הזוגיות "ההגיונית" יש בך רגש ואת חשה כי זה נכון לך להישמר, כדי לא להגיע למקום שתתחרטי עליו- הרי שאת במצב ממש טוב.