פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

הי אלינור,

דיברת על כמה בעיות; בעיות תקשורת, היחס אלייך, הזמן יחד שחסר לך, עזרה בעבודות הבית ועוד. מאוד יכול להיות שלכל הבעיות האלו יש מכנה אחד משותף שסוחב אחריו עוד בעיות כמו כדור שלג, כי יש לנו נטיה לא לבוא זה לקראת זו כשיש חילוקי דעות וכן הלאה..

כתבת שלמדתם לגשר על הבעיות עד כה. נסי לזהות את הטכניקה בה זה קרה; האם בשיחות טובות, האם ע"י יעוץ או גורם שלישי כלשהו?

ברור שהמצב כרגע לא יכול להימשך. ולמה? כי את פגועה מאוד, היחס שלו אלייך לא סביר בבחינת ה"קהל" שמחפש כדי לריב איתך מולם, עיניין הזלזול שאת חשה- כל אלו דברים שהולכים ומתעצמים אם לא מטפלים בהם, ואפילו מאיימים לכבות את האהבה בסופו של דבר, כי יש להם נטיה "לצבוע" את חיי הזוגיות ואז מה נשאר?

אם זה לא נפתר ברמה ביניכם, עשי מאמץ ובררי על יעוץ זוגי. אם הוא מתנגד, אני ממליצה שתלכי לבד ובסוף הוא יצטרף, מתוך סקרנות או רצון לשפר או שניהם. אבל לפחות קבלי את (you) את הכלים להמשיך בבחינת התקשורת ביניכם, ומשם לראות מה קורה.

תודה רבה על התשובה...

אלו בדיוק התחושות שלי - שכאילו מה כבר נשאר???
אני הולכת לטיפול פסיכולוגי בגלל דברים קטנים שרציתי לשנות בעצמי וכמובן שזה תורם גם לקשר, אבל יש דברים שטבועים בו ואני לא מצליחה תמיד להבהיר לו.

מה את מייעצת לעשות כדי שיתחיל לדבר איתי - הוא שבוע כבר לא מדבר איתי בגלל התקרית...נעלב שעניתי לו....

הי אלינור,

אני שמחה שאת הולכת לטיפול, זה מאוד יכול לעזור לך ללא קשר לזוגיות אגב.

לגביו- נשמע קצת ילדותי הסיפור הזה של לא לדבר איתך שבוע. נראה שפגעת לו בחתיכה נכבדה של האגו שענית לו מול אנשים. אבל אני שמחה שעשית את זה, כי זה מסביר לו מה ההרגשה שלך במקרים הפוכים.

אני מציעה שתתני לו זמן להתבשל עם מה שהיה ולא תחזרי אחריו, לא תתנצלי ולא תנסי. פשוט, עד כמה שזה קשה, להמשיך "איתו אך בלעדיו" ולהראות לו שאת עומדת מאחורי התגובה שלך. את צריכה להבין שסוג כזה של השפלה הוא פשוט לא נסבל, אפילו אם היית ממש איומה. אתם לא שחקנים בקאמרי ואין טעם לחפש במה וקהל לריבים או ויכוחים. בשביל זה יש בית ודרכים לעשות את זה בכבוד המגיע לך. וזה מה שאת צריכה לשדר. בסוף הוא ירד מהעץ. רק חשוב שתתמידי בהחלטה שלך.

אם הוא יראה שאת מתחילה לאבד עיניין ולא לנסות בכל כוחך לדובב אותו, הוא לא יוציא אנרגיה על השתיקה וההתעלמות ממך.. ובסוף יעשה צעד, ככה אני מאמינה. אם לא יעשה, אני מציעה שתכתבי לו מכתב ותבהירי לו במכתב זה שזה צעד אחרון לניסיון גישור ושיפור התקשורת ביניכם, תאפשרי לו כמה ימים להגיב ואז תבחני שוב את המצב ביניכם.

אין ספק שלא קל לחיות בזוג אבל חשוב לזכור שלכל ריב יש שני שותפים לפחות
אין שום סיבה שידבר עליך לא יפה ובכך אין כל ספק אך האם חובה לחנך אותו דוקא בפני
חבריו האם במידה והיית חושבת על כך קודם לא היית מבינה לאן המעשה יוביל?
תושיבי אותו לשיחה קחי אחריות על שלך ותסבירי לו איכן האחריות שלו.
תציבי בפניו גבולות ברורים ואל תפחדי להגיד את שעל ליבך
בהצלחה

הי ריקי,

את מתארת מצב של משבר אמון. מה שכואב לי הוא ששלוש שנים תמימות את נסחבת עם הספקות האלו, כמובן שלספקות כאלו ולתחושות של חוסר בהירות וחוסר אמון או שאלות לגבי הנאמנות של בעלך, יש משקעים והשלכות על כל מיני תחומים בין אם אנחנו מודעים אליהם ובין אם לא.

את מדברת על כך שכל הביסוס של ההחלטה לגור איתו ובהמשך להתחתן היא על התקופה בה צ'יטט, אם הבנתי נכון. הוא עשה זאת לפני הנישואין, ואפילו יהיו שיגידו שאין זאת בגידה (לכן לכל זוג צריכה להיות הגדרה מהי בגידה).

נשאלת השאלה האם שוחחת איתו על הנושא, האם שיתפת אותו מה גילית? אסביר לך מה יקרה אם לא תשתפי אותו בחששות שלך:
1. את תמשיכי לחיות בחוסר אונים.
2. יותר מזה, יהיה לך קשה להאמין לו, לתת לו חופשיות ולא לעקוב אחריו.
3. יהיה לך קשה להאמין בהמשך הקשר והשאלות רק ימשיכו לכרסם.

מאוד סביר שלא היה כלום, שהוא לא אדם בוגדני והכל היה לשם הריגוש לפני הצעד הגדול להתמסד. אבל זה לא משנה דבר. מה שמשנה ורלוונטי לנו הוא מה את חווה שם בסובייקטיביות שלך, ואם את חשה נבגדת ומרומה, הרי שאת לא יכולה להמשיך את הקשר הזה כפי שהוא כרגע, זה רק ימשיך לאכול אותך. אזרי אומץ וספרי לו את אשר ראית. עשו חוזה מחדש של אמון והגדרות לבגידה וכד', הבהירו את העמדה שלכם לגבי נאמנות והמשיכו הלאה. זכרי שאולי זה משבר שרק יחזק אתכם בסופו של דבר.

הי אנונימית,

אמרת משהו חשוב- לדעתך את לא יציבה ומחפשת ריגושים. אני מציעה שתחשבי טוב על המשפט שכתבת, זה משפט חשוב שיכול לסייע לך רבות בהמשך.

לא תמיד מוכנים לקשרים רציניים, בעיקר לא בגיל הזה. כרגע את בגיל ההתבגרות- גיל שמאופיין בעליות וירידות, מצברי רוח, צרכים שמשתנים מרגע לרגע והרבה רצון להתנסות ולגוון. ונדמה לי שגם זה מאפיין אותך- הרצון "לטרוף" הרבה, להתנסות ולבדוק מה טוב לי ומה אני אוהבת, מה משעמם ומה מעניין ומרגש אותי. וזה בסדר וטבעי לגיל הזה.

אבל חשוב כמובן לעשות עבור עצמך כל עוד את לא פוגעת באדם אחר. ונדמה שהמצפון שלך מאותת לך שהגזמת, שאולי כדאי לעשות סדר בדברים לפני שאדם אחר נפגע. טוב שכתבת ושיתפת כי את מודעת למה שקורה ולכן את גם מסוגלת לתקן.

אני מציעה שתחשבי, תעשי לך רשימה של הדברים שקרו, תעשי קצת סדר. חשבי טוב האם את פנויה להיות מחוייבת רק לאדם אחד ולאהוב אותו, מאשר להטלטל בין כל מיני קשרים וכמובן רגשות שרק מבלבלים אותך יותר.

בהצלחה

אד היקר, אצלך עדיין הכל מאוד טרי ומכאיב, ולא פלא שאתה מגיב בקיצוניות על מצב שמזכיר לך את התבנית של בגידה אפשרית.
הבא נא בחשבון שבת זוגך הינה גרושה כבר 15 שנים, ואני מניחה שהיא אדם עצמאי. אם אתה תתחיל להגביל אותה עם מי להיפגש ואיך - בחברתך או לא בחברתך - לא רק אתה תרצה לסיים את הקשר אלא גם לה זה יימאס...
אני מעריכה את כנותך איתנו כאן, את העובדה שחשפת שחווית בגידה מן הכיוון של אישתך וכי זה כמובן פגע בך מאוד. אתה צודק שיש קשר בין עוצמת התגובות שלך עכשו לאפשרות שחברתך תיפגש עם האקס שלה לבים הטראומה שעברת עם אישתך. אבל זו הרגישות יתר שלך שאתה מביא למערכת היחסים. נסה להתגבר על כך.
האם אתה יכול להסביר לחברתך עד כמה אתה רגיש לנושא? יכול להיות שאם היא תבין עד כמה זה עדיין טראומטי אצלך - היא תבוא יותר לקראתך מתוך התחשבות ברגשותיך ואיכפתיות כלפיך, ולא מתוך תחושה שהיא נאלצת להיכנע לדרישה שלך.

שלום לך,
ראשית תאמצי את המושג חיה ותן לחיות, חייך יראו אחרת.
החששות שלך מוקדמות מידי תני לו להנות עד אשר יהיה נשוי,
כאשר תפגיני רצינות לחיים אני מניחה שהוא יתחיל להתנהג כמוך,
על אחת כמה וכמה כאשר תלדי ב"ה (שיהיה לך בשעה טובה) , תווכחי לדעת עד כמה חייכם ישתנו
תגיעי למקום של המחוייבות האמיתית ורק אז תתחילי לדרוש מה כן ומה לא, עד אז טפלי בעצמך ושמרי על הגחלת מכוון שזה המצב,
אומר לך משהו לגבי גברים, לעיתים הם כמו ילדים את צריכה להיות קלילה יותר שכן אחרת תקלעי למצב שבו הוא "יתפוס רגליים קרות" . אז תהייה הבעיה שלך רצינית, (יחוש מחנק)
לכן ע"ס נסיוני בחיים אני מציעה לך להניח לו ואולי לשנות משהו בך.. הראי עיניין מצאי לכם בילוי משותף מהנה גם עם חברים שלו וחברים שלך , כך לא תרגישי "מקופחת" או " זנוחה"..
תצאי גם את !! הראי לו שלך גם יש עולם ,
גם במערכת נישואים חייב שיהיה לכל אחד עולם משלו! אחרת העולם שתיצרו יהיה מאוד משעמם,
בגיל מתקדם יותר כאשר יהיו לכם יותר ילדים חיי המשפחה יתפסו חלק נכבד משגרת יומכם.
תעשי לעצמך טובה ותתמקדי בהווה , העתיד יבוא ויביא איתו אורח חיים אחר לגמרי.
שאי ברכה לחיים יפים ומאושרים.

פרי היקרה, ראשית אני מצטרפת לדעה של גליה וחושבת שרצוי להוריד את הלחץ שלך מבעלך ולתת לשניכם ליהנות מן החיים כל עוד זה אפשרי, לפני הלידה. מה הטעם לדאוג ולדאוג לגבי משהו שעוד לא קרה?
אבל נדמה לי שאני קולטת מבעד לשורות שיש לך ביקורת כלפי בעלך ויש להניח שהוא מרגיש את הביקורת שלך ולא טוב לו עם קיומה. יתכן שהוא "בורח" הרחק ממך, לבילויים החופשיים עם חבריו - על מנת לא לחטוף ממך את הביקורת הזאת ואת התלונות שיש לך, ואז נוצר מעגל קסמים - ככל שהוא בורח יותר - את מודאגת יותר ומתלוננת יותר ואז יש לו יותר צורך לברוח ולהתרחק, ואת נעשית עוד יותר מודאגת מה יהיה...
חשוב לעצור את המעגל השלילי הזה.
האם את יכולה להזמין אותו לשיחה שאינה מטיפה לו מוסר? שיחה שבה באמת מקשיבים זה לזו ולא נעשים מייד שיפוטיים וביקורתיים ברגע ששומעים משהו שלא מקובל עלייך?
את נתקלת בבעייה של הרבה מאוד זוגות, שברגע שמתגלים קצת חילוקי דעות - קשה מאוש לשוחח על כך מבלי להתקומם על דעתו השונה של בן הזוג, ואז השיחה נתקעת ומתפתח ויכוח וריב. ואז אתם לומדים לעקוף את אי ההסכמות ולא לשוחח עליהם אלא לצבור בבטן ואז להתפץ כאשר כבר אי אפשר לסבול יותר. כל זאת במקום ללמוד לשוחח ולהעלות בעיות בצורה מרוככת ופתוחה ולקבל מראש את האפשרות שלא תמיד יהיו הסכמות וכי זה לגיטימי בין בני זוג שלא על הכל ניתן להסכים...

הי קובי,

אם אתה שלם עם הדירה, מוצא בה מה שחיפשת, אני לא חושבת שכל השאר רלוונטי. דירה לגור בה צריכה להשרות אינטימיות, חום, משהו מזמין. כמו כן במיקום שמתאים לך, עם סביבה שמתאימה לך.

ייתכן ותאורת ספוטים בכל מקום, שטיחים פרסים עתיקים, מיטות הולנדיה, ריהוט גן "ראטן" יוקרתי מאיטליה, דשא טבעי מיובא מחו"ל - ינקרו עיניים. תלוי של מי. אני משוכנעת שכמו שיהיו כאלה שיירתעו מזה וירגישו אולי "תחרותיות" מולך, יהיו גם נשים שיירגעו ויאנחו קלות בחיוך "יופי, אני מסודרת, גם הנכדים."

מניחה שלא עשית סקר מייצג ומדובר בדעות מספר של הסביבה. תעשה מה שטוב לך ומה שנראה לך הכי "אתה". כל היתר נשאר בגדר "כל היתר".

ובהצלחה, זה הכי חשוב.

הי שוב א',

יש לך פיתרון מצוין. אם בעבר עבדת מהבית כקוסמטיקאית, את מתגעגעת לזה, רוצה בזה ולא רוצה להיות כפופה לבוסים (יש באמת אנשים שפחות מתאים להם להיות שכירים). את מחפשת את העצמאות האמיתית- להיות תלויה רק בעצמך, ואני מסכימה עם זה.

אני חושבת שהנקודה היא במה שאת משדרת גם לבעלך- את צריכה להבהיר לו שאת זה את אוהבת, ככה את תהיי שמחה בשלך, תרגישי יעילה עבור הבית, ויותר חשוב עבור עצמך. אם הוא רוצה באושרך אין סיבה שינסה להניא אותך מלפתוח עסק בבית. תסבירי לו שכפי שאת עודדת אותו כשהיה חסר ביטחון, כך את מבקשת את הפירגון שלו בדרכך החדשה. להזכיר לו גם מה היה כשהיית שכירה, וכמה זה עשה לא טוב.

נראה שכל מה שעשית פרט למה שאת באמת אוהבת- אותת לך במפורש שלא זה הכיוון. אזרי אומץ ותעשי את מה שהכי טוב לך. את תחושי שככל שטוב לך טוב גם לילדייך ולסביבה. להיות ולגדול עם אמא מאושרת, בת זוג מסופקת, זה באמת אחרת כבר. ולך- לך זה יעשה רק טוב. אז קבלי חיזוק ועידוד לעשות זאת כמה שיותר מהר. אפשר להתחיל בקטן אם ההוצאות כבדות בהתחלה, אם היו לך לקוחות קבועות בעבר- לפנות אליהן, לשווק את עצמך שוב, לעשות קאמבק. קצת כוחות.. (אני בטוחה שיש לך).

בהצלחה רבה

הי א',

את מתארת בבירור איך התהפכו היוצרות- את, שהיית עצמאית, אולי אפילו תרתי משמע, דחפת את בעלך להיות עצמאי אף הוא והיום הוא אדם מצליח. ואת, למעשה, צריכה להיות מחזיקת המשפחה בבחינת הסיבובים לגנים, סידורים ותחזוקת הבית לבטח.

כתבת שבגלל שהוא לוקח את הרכב אין לך אפשרות לצאת לעבוד. את בטוחה שזה הגורם? אני מבינה את הנוחות שברכישת רכב נוסף, אין ספק שזה יכול להקל מאוד. אבל משהו אומר לי שעם קצת יותר יצירתיות את דווקא כן יכולה לצאת לעבוד ולהאמין בעצמך שאת מסוגלת לכך, אל מול לשים אצלו את האחריות על כך שאינך עובדת..

יש אפשרות לרכוש רכב נוסף, לא חדש, אלא במחיר זול שישתלם לכם בבחינת הנסיעות הקטנות והיציאה שלך לעבודה חדשה. סתם לשם הדוגמה, לפני כמה ימים ראיתי מודעה לרכב מיצובישי סופר לנסר בפחות מ-10,000 ש"ח, והוא נחשב לרכב אמין וטוב. אז כן, כמובן שזה לא מושלם, אבל בשביל הסידורים הקטנים אני חושבת שאפשרי בהחלט למצוא משהו בגדר "פשרה", וכשתהיי עצמאית ותרוויחי, אולי אפילו תוכלי להרשות לעצמך לקנות משהו טוב יותר.

אבל את צריכה להיות אמיצה, את צריכה לקחת את המושכות ולהיות -את- האחראית לאם את עובדת או לא. כמו שאז היו לך את הכוחות ודחפת את בעלך להיות עצמאי- אל תצפי שעכשיו הוא יעשה את זה (להרגשתי יש בך תקוה כזאת..). עשי זאת בעצמך.

להיתפס לקונקרטיות לגבי הרכב המשפחתי, ששם הבעיה.. אולי.. אבל בפנים בפנים את יודעת ומרגישה כמה את רוצה לעבוד.. לכן זה לא בשמיים. שני ילדים ואת תיכנסו בטוח לסופר לאנסר (:

הי רוני,

ברגע שיש רצון ואמונה בקשר- יש תקוה גדולה.

מה שהרגשתי בהודעה שלך, הוא שהקשר חשוב לשניכם וכבר עכשיו אתם מזהים עינייני תקשורת אצלכם שצריכים קצת "פוש".. זה מצוין! למה? כי זה אומר שאתם עירניים, שאתם חשובים זה לזה ומוכנים להקריב ולהשקיע בשביל הקשר. אז אפשר לקנא בכם על זה.

יש הרבה זוגות ותיקים שלא מוכנים לשמוע על ייעוץ אפילו לטווח קצר, מתוך בושה, פחד מהשינוי, פחד להכניס גורם מתערב ועוד. וכאן למרות שהזוגיות טריה, אתם מוכנים כבר עכשיו לבוא זה לקראת זה ולשנות ולהשתדרג. אז בהחלט, עם גישה נכונה ובוגרת כזאת, יש תקוה.

לגבי איש מקצוע- ייתכן ואתם זקוקים לטיפול לטווח קצר, אפילו מספר מפגשים, ע"מ ללמוד את הדרך הנכונה להתמודד עם ויכוחים או מחלוקות. לא לשכוח שהטכניקות האלו יעזרו לכם בדברים גדולים יותר בהמשך הדרך. יש מטפלים מהקופה, ששם המחיר זול יותר, ויש גם מטפלים פרטיים, תלוי לאן מכוונים.

מעבר לזה יש סדנאות זוגיות שונות.. הרצאות ועוד. הרבה מגוון. אם תרצי הכוונה נוספת את יכולה לפנות אליי במייל ואנסה לסייע לך משם.

נ.ב. קשר של שנה הוא לא תמיד קשר כ"כ קצר וטרי.. :) בכל אופן אתם בדרך הנכונה, בהצלחה.

הי אלי,

אני חושבת שהמכנה המשותף לכל השאלת והתהיות (המוצדקות) שהעלת כאן הוא מידת הבשלות שלך לקשר קצת יותר מורכב מקשר רגיל.

כן, לא תהיה לך שום ערבות גם בקשר עם רווקה. לגבי הקשר עם הילד- זה שוב תלוי עד כמה אתה רוצה ומוכן להיקשר עם הילד הזה, ולכן גם יהיו לך התשובות כמה להביא ומה וכמה להתקרב.. זה נהדר שיש ביניכם קשר טוב ואתה נקשר לילד.. אבל לא שם העיניין לדעתי.

אתה צריך לבדוק עם עצמך אם אתה מוכן לקשר כזה, אם אתה רוצה בקשר כזה, גם להיות נשוי או לפחות "תפוס חזק" בהמשך וגם להיות אבא, ביחד?

"האם צריך להפריע לי"- לכל אחד יפריע משהו אחר, לא בטוח שמשהו בכלל "צריך" להפריע לך. אתה צריך לברר עם עצמך איפה הדברים נוגעים, עד כמה קשה לך עם המחויבות הכפולה הזאת ולהעריך את מידת המוכנות שלך. גם אם זה גדול עליך, זה בסדר, כי כל השאלות האלו סה"כ מעידות על האחריות שיש לך ועל ההבנה שקשר כזה הוא אכן מורכב. ואגב, בכלל לא סותר שהקשר הזה יכול להביא אותך למקומות בוגרים וטובים.. הכל עיניין של החוויה עצמה וכמה אתה מרגיש חזק ובטוח שם.

הי שרונה,

אני לא יודעת אם זה הלחץ של החתונה או שעכשיו כל אחד רוצה להראות "מי כאן הקובע", אבל יש פה איזו תחרות סמויה ביניכם וצריך לברר מה בדיוק, ואם יש מעבר או שזה עיניין של הלחץ ותו לא.

הסיפור של התמונות הוא באמת לא משמעותי. 6 או 4 או 3? זה מה שישנה? למה להתעמק בזה? מקסימום, אפשר להוסיף שקל וחצי על עוד תמונה, את לא חושבת שזה פשוט מיותר להתווכח על דברים כאלה? שימי לב שמהמקרים האלו אפשר להקיש על אחרים- מה יקרה אם בעתיד אתם תתווכחו על דברים רציניים יותר (ולצערי זה יקרה כמו לכל זוג נורמלי), האם גם שם אתם תגיעו לכסאח כזה? פרופורציות..

ולעניין עצמו: פשוט תבררי איתו למה קשה לו עם הבחירות שלך, האם יש סיבה (קצת יותר מופשטת) שלא מסכים איתך? אולי תופס אותך כשתלטנית וע"י התמונות הוא מנסה לקחת חזרה את השליטה אליו? נסי לבדוק עם עצמך אחורה האם יש לו מילה בהחלטות משותפות ביניכם? שם הייתי שמה את הדגש, ולאו דווקא בכמות הקונקרטית של התמונות.. אם תגלי משהו שם, את תגלי אוצר- כי אם תפתרו את זה עכשיו, את לא יודעת כמה ריבים חסכת לך להמשך- אם רק תהיי מודעת ואולי טיפה להתגמש, את כבר תקצרי את הפירות.

יואל היקר, צר לי על מה שאתה עובר. היחס שלה מעורר אצלי את המחשבה שבכלל התקשורת שלכם נמצאת בבעייה.
הזוגיות שלכם לא עמדה במבחן השינויים שעברו עליכם. זוגיות טובה אמורה להצליח להתגמש, ולזרום עם השינויים שכל אחד מבני הזוג עוברים במהלך החיים. דברים תמיד קורים - לטוב ולרע - כמו בשבועת הנישואין, וכאשר יש תקשורת טובה ואינטימיות רגשית סבירה - יותר קל לעבור את השינויים הבלתי נמנעים האלו.
אני חושבת שכמו שלך המצב הוא בלתי נסבל, גם אישתך לא מרגישה שהמצב אידיאלי, כאשר עליה לחסום אותך. מסתמן לי שהיא מלאת כעס ואכזבה, ואולי יש משהו בהיסטוריה שלה כילדה שמסביר למה היא זקוקה כל כך לבטחון וליציבות ו"מתחרפנת" כאשר מסביב יש סערות כלכליות. נכון שזה לא מאוד יוצא דופן - להיבהל כאשר ישנה פשיטת רגל. זה כמובן מפחיד. אבל במצב כזה צריך לאחד כוחות ולהסתכל קדימה ולא אחורה, ולראות מה הכי יתמוך ויועיל לשני בני הזוג במצב הקיים.
לדעתי אתם יכולים להפיק תועלת מייעוץ זוגי, על מנת שלא ייווצר נזק בלתי הפיך לזוגיות.

דנית המיואשת, יש כמה אמיתות טבעיות שחשוב להבין ולקבל בעולם שלנו:
אנחנו מעוצבים ביולוגית כך שהתשוקה המינית היא כמעט אף פעם לא בלעדית כלפי בן/ בת הזוג לבדה.... אנחנו בנויים פיזיולוגית בצורה כזאת שיש כל מיני דברים שמשפיעים על ההימשכות שלנו לבני המין השני: יופי חיצוני, ריח, שפת גוף, קול. והרבה מאוד אנשים מן המין השני יכוטלים לעורר בנו תגובה של התעוררות מינית.
יש בינינו כאלה שיותר מרשים לעצמם להבחין בעובדת ההימשכות הזאת ויש כאלה שחוסמים את הגירויים האלו ולא מאפשרים להם לחדור ולהשפיע.
גברים ונשים מקבלים חינוך די שונה מן הבחינה הזאת.
בחברה הגברית יש עידוד וחוסר שיפוטיות כאשר גבר נשוי מתעורר מינית למראה אישה שאינה בת זוגו - חבריו הגברים רואים בכך משהו גברי, חיובי, חזק, מלא חיות. אין שיפוטים ערכיים שליליים על התנהגות מפלרטטת אצל גברים. זה מתקבל יחסית בסדר (רק בת הזוג שלהם מתקוממת...)
ואילו אצל נשים המערכת הערכית פועלת אחרת. אישה נשואה שמגיבה בהתעוררות מינית למראה חתיך חדש - מייד תרגיש בעצמה שזה לא בסדר, היא לא תמהר להראות זאת ואולי תסתיר את הימשכותה אפילו מפני עצמה...
רק כאשר הגבר מפנים שזה פוגע בבת זוגו - מתחיל להיווצר אצלו איזה מצפון פנימי העוצר אותו מן הפלירטוט. אבל אם זה כרוך באיסורים והגבלות שאת מטילה עליו - זה לדעתי עלול לפגוע בהתפתחות המצפון. אסביר לך למה: כי הוא מתקומם כאשר את אוסרת עליו מטעמך ומטילה עליו הגבלות. ואז הוא יהיה עסוק בהדיפת ההגבלות ובהתנגדות להן, במקום בלפתח את הערכים ואת הגבולות של עצמו. האם את רוצה שהשינוי יבוא ממקום פנימי שלו או בגלל שאת אוסרת עליו?

שלום לך.
את מפגינה המון ביטחון לגבי המראה שלך, אני מניחה שאת גם מחצינה את הביטחון מולו,
יודעת מה? הוא שבע מזה,!!
תנסי לנהוג כמוהו והביעי דעתך , לדעתי הוא בוחן את העולם בצורה מוחצנת מידי, (התלהבות יתר)
ראשית תתעלמי !!, הראי חוסר עיניין , התמדקי במשהו חשוב יותר והעירי את תשומת ליבו בכל פעם שאת חשה בכך.קטעי את מחשבותיו בנושא אחר, וראי את תגובתו,
לדבר איתו על כך שזה מציק ופוגע בך לדעתי מיותר מפני שאת מראה לו "כוח" מסויים עלייך.
אני תמיד בעד פעולת תגמול דומה, רק כך ניתן להבין את פשר ההתנהגות,
מה גם שאת יכולה להתחיל ללמוד משהו חדש ומרתק בחיים בכדי להיות עסוקה בו ולתת למחשבותייך מקום אחר.כך גם תצליחי להביא את הכוח המנטלי שלך בהשוואה לאחרות והוא יתחיל להבין שיש בך משהו אחר מעבר למראה החיצוני שלך.
תפנימי שאין "הרבה תחת השמש".. זה יחלוף לו !!
בגידה לא תהייה ואל תחשבי על כך.
זו דעתי אני מניחה שהיועצות כאן יתנו לך כלים למחשבה או להתנהלות אחרת במצב זה.
כל טוב.

איילת יקרה, אני חושבת שהבעייה שלך היא צורת ההתגברות עליו בפרידה הטראומטית שלכם. כתבת שלקח לך המון זמן להתגבר עליו ושהדחקת אותו. מוחך "שימר" אותו בבתור "אהבה מטורפת מוטרפת". כך את רואה את מה שהיה אז - גם היום.
זה טבעי שמפגש איתו לאחר כל אותן שנים עורר בך מחדש סידרת תגובות רגשיות ומחשבתיות מאוד עוצמתיות, משום שאותה פינה נידחת, מודחקת במוחך אליה שלחת את כל העוצמה הזאת ניעורה פתאום לחיים, ואת הוצפת רגשית ומחשבתית באסוציאציות המרגשות שהתלוו לאותה תקופה, חווית מחדש את הפגיעות ויש להניח שהרגשת את ההתרגשות בכל גופך לקראת הפגישה איתו ובמשך הפגישה. ושוב הוא עשה לך את אותו הדבר - איכזב אותך. לא רצה אותך גם כיום. ממש הכניס אותך לאותה "משבצת" של ריגוש מצד אחד ופגיעות מצד שני.
זה היה כנראה עבורך לחיות מחדש את הטראומה שהיתה לך אז.

דבר נוסף שקרה לך - עוצמת הרגשות כלפיו שמה לך "מראה" של תהיות ותמיהות לגבי עוצמת רגשותייך כלפי בעלך. הרי אחרי עשר שנות נישואין - לא ניתן כבר להרגיש את העוצמות החזקות של התאהבות ראשונית.
אז מה שאני מנסה לומר לך הוא שמה שעובר עלייך הוא טריקים שהמוח שלנו עושה לנו, אינני חושבת שזאת המציאות וכי עלייך לייחס לכך חשיבות מיוחדת, אלא פשוט להבין שכך פועל המוח שלנו כאשר אנחנו חווים טראומה רגשית, ורוצים להתגבר עליה ומדחיקים הכל. פשוט הכל נשמר "טרי" כאילו הכנסת למקפיא והפשרת עכשו.
דרך אחרת להתמודד עם טראומה היא לתת לרגשות - גם אלו שהינם נפלאים ונהדרים בגלל האהבה וגם אלו שמכאיבים לנו בגלל הנטישה - הכרה, מקום, קבלה, הכלה. לקבל בעזרת השכל וההגיון שלא כל אהבה ניתנת להגשמה בדרך שאנחנו רוצים, ולאפשר לכאב להיות שם עד שהוא מתחיל לעבור מעצמו, להירפא עם הזמן, עם זה שאנחנו מוצאים עניין במישהו אחר.
אני מקווה שההסבר שלי הגיוני בעינייך. אם זה לא יספיק לך, שווה ללכת לייעוץ קצר מועד ולקבל תמכיה, על מנת שלא תעשי את הטעות ותתרחקי מבעלך בגלל מה שעובר עלייך, כי את עלולה לעשות זאת רגשית, ועלולה להיווצר כאן שרשרת של תגובות התרחקות גם מצידו, וחבל.

תודה על התשובה המקצועית. אך האם ניתן להסביר את הצד שלו - מדוע הוא פנה אלי אחרי כל השנים? האם לפגוע בי שוב? האם להתנקם או האם להראות לי שהוא התגבר?

אני דווקא חושבת שהוא פנה ממקום אחר. כמובן שניתן רק לשער השערות. יתכן וגם עבורו כל סיפור האהבה הזה הודחק ונשמר בפינה נידחת של מוחו. יתכן, ולמרות כל מה שאמר לך בפגישה החדשה, צצו אצלו רעיונות ומחשבות איך זה יהיה לפגוש אותך וזה לא נתן לו מנוח. אבל אולי כאשר קרתה הפגישה הממשית איתך - הציפיות שלו לגבי מה זה יעשה לו - לא התממשו, או שאולי הוא נבהל והחליט לרדת מכל אפשרות של חידוש קשר איתך במחתרת, והחליט להציג בפנייך משפחה למופת ואהבה חזקה לבת זוגו.
לא סביר שהוא עשה זאת מראש על מנת לפגוע בך שוב. גם לא להתנקם וגם לא להראות שהוא התגבר. נדמה לי שכל הדברים הללו לאחר כל כך הרבה שנים - לא יוצרים מוטיבציה מספיק גבוהה לקיום פגישה. סביר להניח שהמוטיבציה שלו היתה ריגושית, איזה געגוע. ואז - או שהוא נבהל או שהוא התחרט.

רק רציתי להוסיף שהוא הבן הבכור והראשון שהתחתן כך שאני הכלה היחידה.

גם לי הייתה בעיה עם חמותי ונעזרתי בפורום חמיות וכלות של וואלה, שם יש מקרים רבים שנוגעים ליחסים בין חמות לכלות, ממליצה לך לשאול שם.
אני מאמינה שגם את תמצאי שם עזרה כח זה הנושא המרכזי שם