פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

שלום
אני במקום שבן זוגי ואני אומנם במצב שונה לגמרי
אבל נפרדנו ולפני שבועיים אנחנו בקשר אבל כן יש את הרגשת השבר
מהמרחק שנוצר בינינו
מאוד חשוב את ולדאוג לעצמך
תחיי את חיך עם או בלי בן-זוג
ותראי מה קורה איתכם אם תרצי כשהוא "יתאפס"
מצד אחד אני מאוד מזדהה עם הרגשת המשהו נהרס
מצד שני אולי מלראות את הלבד מעריכים את הביחד ולומדים לשלב

שלום ט'.
אני מבינה אותך מאוד. מנסיוני בחיים למדתי שקשרים שאורכים זמן רב כ"כ טומנים בחובם את הפחד מעזיבה, פחד מלא נודע, פחד מאיך אסתדר בלעדיו ופחד לאהוב ולהתאהב.
כפי שאני מבינה אתם כרגע בהפסקה ושניכם בני 26. (תקני אותי אם אני טועה.) וכפי שהבנתי מדבריך, בן זוגך חווה תסכול לאחר 4.5 שנים שאתם ביחד בקשר זוגי טוב. וכל זאת ללא ידיעתך. האם כוונתך היא שהתסכול הוא זה שאינו מבלה עם בנות אחרות? האם התסכול הוא שהוא רוצה לגלות עולם בכל הבחינות לפני החלטה חשובה כמו נישואין, ורק אז לחזור אליך שלם עם עצמו? אם כן, איך את מרגישה בידיעה הזו שכרגע הוא נהנה לו עם בנות אחרות והוא רק אומר לך שהוא עוד יחזור אליך- כלומר רוצה ומצפה שאת תחכי לו. אבל הוא לא אמר מתי הוא יישבע מבנות אחרות ומתי הוא יחליט לחזור?... לפי דבריך, הבנתי שזה מקובל עליך מצד אחד ונתת לו את החופש שרצה- וזה יפה. עוד יותר יפה שאת ממש מבינה שאת לא צריכה להיות תלויה בו ושאת מתעלמת מהודעותיו, כי זה אולי באמת קצת יגרום לו להבין שאת לא פה תמיד בשבילו ושהוא לוקח סיכון רב בהחלטה זו. מצד שני- את נורא כועסת עליו על שהביא אותך למצב כזה ואת גם מבינה שמשהו לא בסדר- ולכן את רוצה להתנתק ממנו לגמרי ולסגור את המעגל, את הקשר הזה בניכם וזהו.
מנסיוני למדתי שהבעיה בקשרים ארוכי טווח היא הקושי בניתוק. בפרט אצלכם, שזהו הקשר הרציני הראשון לשניכם גם מבחינה מינית (יש לכך משמעות רבה ולכן גם הפרידה קשה). אתם צעירים והגיוני מאוד שאם שניכם בני 26 כרגע, ובן-זוגך מעולם לא יצא עם בנות אחרות פרט אליך- הגיוני מאוד שהוא ירצה "לטעום" משהו חדש. זה לא חדש לי הסיפור הזה, שמעתי אותו פעמים רבות. ככה זה- קשרים ארוכים ראשונים, ובדר"כ מי שרוצה את הפסק זמן הוא הגבר- שרואה את חבריו יוצאים פעם עם זו ופעם עם אחרת, ומרגיש אולי תחושת החמצה. הוא רוצה לצאת, לבלות, לראות ולהיות עם בנות אחרות. בגילו הצעיר הוא אולי לא רוצה לכבול עצמו למחוייבות כרגע והוא רוצה להנות מהחיים.
כוונת דברי הם רק להביא לידיעתך את פני הדברים. מניסיוני, ראיתי לא אחת בנות שחשות שנחרב עליהן עולמן בשל פרידתו הפתאומית של הגבר. יחד עם זאת, הגבר אף גורם להן לבלבול ולתקווה בכך שאומר שהוא יחזור, שזה רק לתקופה קצרה (שאף-אחד לא באמת יודע כמה זמן היא תמשך...) דרך אגב-הוא ציין כמה זמן הוא רוצה הפסקה?
אני ממליצה לך לחשוב היטב האם לך זה מתאים? האם לך זה נעים לדעת שהוא כרגע משתובב לו עם בנות אחרות?האם את מוכנה לחכות לו? ובכלל, מי מבטיח לך שהוא לא יתאהב באחת מהן? ומדוע את מפחדת שיישכח אותך?-האין זה סימן שיש סיכוי כזה- עם כל הבנות שהוא רואה? זה לא שהוא לא טוב, זה שפשוט כרגע הוא בחר בדרך אחרת...
נראה לי שהבעיה במקרים כאלה היא תמיד בבנות ולא בגבר שבוחר כרגע להתנתק ממחוייבות. נראה לי שאת, וכל אישה אחרת, צריכה להבין שהיא טובה מספיק ויכולה לאהוב ולהיות נאהבת גם ע"י גבר אחר, מלבד לגבר המוכר...

הי ט,

בהמשך לדברים החכמים שדפנה כתבה לך, אני חושבת שהכעס, לצד ההבנה, טבעיים בהחלט במצב כזה. הדברים בפירוש לא יחזרו לסדרם ולכפי שהיו לפני המשבר- את וגם הוא צריכים להבין את זה. בתקופה בה הוא משוחרר מכל התחייבות, יתכנו שינויים אצלו ויתכנו חוויות אצלו שאולי בך יעשו משהו אחר, ואולי את תהיי במקום אחר לגמרי כשאר (אם זה יקרה) ירצה לחזור לזרועותייך שוב. לא תמיד יש דרך חזרה, יש מקרים כאלה, אבל זה דורש זמן הסתגלות ואומץ רב משני בני הזוג.

עלייך באמת להמשיך הלאה. ההתעלמות היא דבר אמיץ וחשוב לבריאותך הנפשית והרגשית, נסי לדבוק בשיטה זו עד אשר זה יבוא יותר בקלות. אינך צריכה לתחום בזמן שום דבר- את פשוט ב"הלאה", בדיוק כמוהו, והזמן יעשה את שלו. אם וכאשר תהיה אפשרות לקבלת החלטה לגבי חזרה לקשר- את תבחני את המצב מנקודת ראותך, תהיי בעלת השליטה על הספק האם לחזור או לא, ותחליטי מה נכון לך. עד אז- באמת להמשיך , על אף הקושי, לקבל את "גזר הדין" שקבע, ולנסות בעצמך קשרים אחרים והתנסויות חברתיות חדשות על מנת להמחיש לעצמך שהנה- יש מעבר, יש גם "אחריו", נכון שזה ממש לא אותו דבר, אבל ככל ש"תתאמני" יהיה קל יותר.

בהמשך למה שכתבתי, היום הוא חגג את יום הולדתו, ושלח לי הודעה במחשב לפיה, הוא מתגעגע אליי כל כך אבל צריך עוד זמן. לאורך כל היום ההתלבטות אם לשלוח הודעת מזל טוב או לא. ומה פשר ההודעה הזאת בכלל?
אני מצידי לא התייחסתי ולא הגבתי להודעה.

זה מעין משחק "מי נשבר ראשון" והוא קצת מפסיד בו.. וזה טוב- הוא מאותת לך על געגועיו "אבל צריך עוד זמן". תאפשרי לו זמן, לא להגיב, המשיכי ככה. תהיי חזקה, את פועלת נכון.

אתמול הוא שלח הודעה נוספת לפלאפון ואז כבר החזרתי לו הודעה, דיברנו גם והגענו למצב שהוא ביקש שאתן לו זמן מוגדר,מאין דד ליין
אז הסכמתי לתת חודשיים-עד סוף דצמבר. בזמן הזה הוא צריך להגיע לתשובה עם עצמו מה הוא כן ארוצה ומה לא, ולגבי הבהרתי לו שאני לא מתחייבת על מה שיקרה במזמן הזה ואם מישהו חמוד יתחיל איתי ואני אהיה בעניין אני אלך על זה.

האם פעלתי נכון?
שאלתי אותו למה הוא צריך את הזמן המוגדר והוא אמר שזה מה שיעזור לו ושבנתיים בחודש שעבר הוא עשה התקדמות כלשהי עם עצמו,והוא צריך את הזמן הזה.

תודה, ט.

הי ט.,

את פועלת נכון לדעתי. מצד אחד נתת את הזמן המוגדר שביקש, מצד שני לא התחייבת לו ולא הבטחת שום דבר, מה שמאותת לו שאת לא מובנת מאליה, וזה חשוב בשלב הזה.

האינטואיציות שלך חשובות בתהליך מולו ואת יודעת להתשמש בהן בתבונה, מאחלת לך המשך הצלחה ומחזקת אותך.

הי שירי,

קראתי את דברייך והרגשתי צביטה בלב. אני מאוד מאמינה בזוגיות ובאהבה ואני יודעת שמגיעה לך, כמו לכל אחד , אהבה גדולה וזוגיות מעצימה.
יחד עם זאת, לעיתים, למצוא את בן הזוג המתאים, זה לא "פוקס", "מזל" או "גורל".
צריך למצוא את הדרך המיוחדת והמתאימה לך כדי למצוא את אותו אחת מיוחד עבורך.
כמאמנת, אני מאמינה, שבעזרת אימון או סוג של מפגשים אחר עם איש מקצוע, שיוכל להאיר בפנס את צעדייך בתחום ההכרויות והזוגיות, תוכלי לראות דברים, שאולי לא שמת עליהם דגש עד כה, ולעשות צעדים גדולים ומקדמים שיובילו אותך למציאת זוגיות בונה.

בהצלחה!

שלום שירי,

אני דווקא הייתי מציעה להיכנס עמוק יותר למים. כתבת כך: "אני תמיד נמשכת לבלתי מושג (בחור שנמצא במערכת יחסים, בחור שידוע כלא רציני ומתפרפר וכו'). מאוד קשה לי להגיע למצב של התענינות בסיסית בבן אדם ותמיד היה לי קשה. אני מתוסכלת מהעניין ומאוד רוצה למצוא בן זוג ולא יודעת מה עלי לעשות." כאן את מבטאת את הרצון והצורך הגדולים למצוא בן זוג ולהתיישב רגשית אל מול הקושי הגדול להתעניין באדם אחר שהוא פנוי לקשר וזמין לו כמו שצריך. הצורך הזה בלהשיג את הבלתי מושג כנראה יושב על מקומות אחרים דווקא שחווית בעבר, מה שיכול להסביר את החסר שאת חווה באשר לקיום מערכות יחסים רציניות. כל קשר שיהיה עם אדם נשוי, מתפרפר וכו'- יסתיים בעוול לשני הצדדים, או בוודאות לך. המקום שלך- להגיע לשם כל פעם מחדש- רק מתסכל יותר ויותר כי את ממשיכה לחוות כשלונות (הרי אין אפשרות להצליח אף פעם במצבים האלה). לכן חשוב לברר, ואני ממליצה בחום שזה יעשה בתוך טיפול במסגרת מקצועית שתעזור לך לאתר את זה יותר יסודי ויותר מהר- לברר מה המקום הזה עבורך- המקום התחרותי, ההישגי, לשאוף למה שלא אפשרי. אם תצליחי להוסיף למודעות העצמית שלך ("אני תמיד נמשכת לבלתי מושג") את הנעלם הזה (איפה הדפוס הזה פוגש אותי בעוד מקומות) - את בפירוש תגיעי בסופו של דבר למערכת יחסים שגם תהיה אפשרית וגם תצליחי להתמיד בה בעיניין לוארך זמן.

זכרי שלהתנהגויות שלנו תמיד יש סיבה, צריך לאתר אותה ולבנות מעין משוואה, אם תעזרי באיש מקצוע את רק תרוויחי.

הי ליטל,

התנהגות החבר שלך עשויה לעורר תהיות במידה ובמשך שלוש השנים שאתם יחד התנהגותו התאפיינה בפתיחות ובשיתוף.
האם הצורך בפרטיות, כפי שהוא מכנה זאת, הוא דבר חדש? האם נתקלת בתופעה דומה בעבר?

נתקלתי בה כמה פעמיים בחודשים האחרונים
הוא אומר שאני לא נשואה לו וזה מפריע לו שאני תמיד נוגעת ומחטטת

מדברייך אני מבינה שחשת שינוי בהתנהגות שלו כבר לפני מספר חודשים.
וזאת בהשוואה לשנתיים ומשהו טובות יחד?
כמו שאני רואה את זה, אמון ואמינות בזוגיות הינם שני ערכים, כללים, שהם בגדר חובה.
אם את מרגישה שזה מתערער שתפי אותו.
ניסית לאמר לו איך זה גורם לך להרגיש כל ה"פרטיות" הזו שהוא צריך? הוא מודע לזה שאת מרגישה עם זה לא בנוח?
אם הזוגיות הזו חשובה לך, דברי איתו הכי רגוע וגלוי בעולם. שיחה אמיתית וכנה מלב אל לב. בלי לחץ, בכי או כעס...(למרות שזה קשה).
תראי איך הוא מגיב.
אשמח אם תשתפי אותי.
בהצלחה!

הי ליטל,

את מתארת מצב של משבר אמון. אכן חסרים פרטים מה היה ב-3 שנים האלו.. מה חשת בנושא האמון ועד כמה את מרגישה בטוחה בקשר, האם היו משברים דומים בעבר, עם סיבות מוחשיות יותר.

כפי שהוצע לך כאן את צריכה לנסות ליצור שיחה רגועה בזמן מתאים, ולנסות לנסח יחד איתו את הסיבות (האמיתיות) להתנהגות הזאת. יתכן ומדובר באדם מאוד שמרני לגבי נישואין, אבל משהו אומר לי שזה קצת יותר מזה.. הרי לא תתחתני איתו (אני מקוה) ללא תחושת ביטחון , ביצה ותרנגולת. לדעתי יש פה משהו מעבר שיש לפתוח איתו "דוגרי" אך לא בתוקפנות.. נסי לברר איתו, אם תחושי "קיר" ולא פרטנר לשיחה - שקלי שוב את המשך הקשר.

הי עדי,

סיפור לא פשוט ומרגש ביחד. אכן, מה שגוללת מולנו מראה על חוסר בשלות מצדו להיות אמיתי, בקשר אמיתי, להיות רציני, םתוח. יתכן והכל נובע מהפחד להיות נטוש או דחוי, לבקש אישורים אינסופיים- אם זה מנשים, ממך, מאחרים. ההסתרות הן בכמה מישורים- המשפחה, הכסף, החובות, המצב הנפשי. כל זה מעיד בעיקר על חוסר מוכנות להיות בקשר, להיות מחויב ויחד עם המחויבות להיות כנה ופתוח, כמו כן לקיים מערכת אינטימית. ניכר פער גדול בין הרצונות שלו וההצהרות שלו- אני רוצה, אני מוכן, אני יכול להיות בקשר ולהתחייב.. לבין ההתנהגויות שלו בשנתיים האלו שמראות תמונה הפוכה לחלוטין- הוא סורר, ואת מנסה להחזיר אותו למוטב.. וחוזר חלילה.

עם זאת, ועם ההתחלה הקשה, את רואה בו המון טוב. תכונות שכנראה את מאוד מחפשת בבן זוג לאורך זמן. עשית נכון שהלכת לקבל תמיכה מקצועית, זה יוכל לכוון אותך ולעזור לך להכיר את עצמך ואת הצרכים שלך טוב יותר. הפחד מהלא נודע-קיים אצל כולנו. אבל לפעמים ה"נודע" מפחיד יותר- החובות, מצב נפשי קשה, חוסר מחויבות, שבירת אמון. לא אותתת ולו לרגע, בהודעתך, על יכולת שלך להאמין בו- כל הדרך אספת מידע בין אם זה כשהייתם יחד או לא- ולא באשמתך, הוא פשוט לא נתן סיבה להאמין בו.

אני לא מאמינה שהגלגל הזה יוכל להיפסק (אלא אם כן הוא בעל יכולות גבוהות מאוד ורק בטיפול יצליח להשנות ולשנות הרגלים- אבל גם זה יצריך ממך לוותר ולשאת ב"עונשים" האלו). אני כן מאמינה שלאור נתינתך, היכולת לפשרה, היכולת לסליחה, היכולת שלך לא לוותר ולא להתייאש- לך מגיע מישהו שבאמת יוכל להוכיח לך שהוא שווה את האמון שלך ואת הנתינה הרבה שלך. זה ישמע לך סתם משפט שיש הרבה טובים בחוץ ויש דגים בים- אבל בכל זאת.. אולי דרך ביתך, דרך העיניים שלה- נסי לשאול את עצמך- האם היית רוצה שהיא תגדל ותספוג אורח חיים זוגי בעייתי כמו זה- הסתרות, בגידות, חיפושים אחד מידע, אי שקט תמידי, פרידות וחזרות. נסי לחשוב על זה ככה.

מחזקת אותך להמשיך את התהליך מול המטפלת, אני מכוונת אותך לעבוד על המקום הזה: "אני לא שלמה אף פעם עם ההחלטה שלי ולא משנה כמה אני יודעת מה אני באמת צריכה לעשות". זה מאוד חשוב וזה משפט מפתח.

עדי שלום

אני רוצה להודות לך על תשובתך. כולם סביבי חושבים כמוך ומנסים בכל צורה שכבר נאמרה לעזור לי לצאת מהמקום שאני נמצאת בו.במיוחד כשהייתי במקום דומה כשהייתי נשואה וגם משם היה לי קשה להשתחרר גם מערכת יחסים שהיתה מבוססת על שקרים.
גם אני חושבת כך אבל כל כך קשה לבצע אך למען העתיד שלי ולמען בתי כך עדיף.
אני מקווה להיות הפעם חזקה ולא לחזור למקום הזה ששואב אותי אליו בכל פעם מחדש.

שוב תודה !

הי שוב עדי,
אני מאמינה שדווקא אחרי מה שעברת היום את במקום אחר, ואת תצליחי לשבור את הדפוס הזה, זה יקדם אותך ואת תמצאי את עצמך בפתח של שינוי חיובי.

יש בך את המודעות והיכולות לעשות שינוי.

בהצלחה רבה

חזרתי הביתה קצת לא מרגישה טוב עם עצמי אולי עשיתי משהו לא טוב,אני לא יודעת ,לא רוצה לאבד אותו ולא רוצה שיחשוב שאני קלה להשגה,הוא התקשר ודיברנו והוא אמר לי שהוא מצטער כרגיל על מה שהיה אבל לא יכל לעמוד בזה כי לטענתו זו לא נשיקה רגילה,טוב אמרתי לו שאני פוחדת להתאהב בו(הוא יודע שאני חושבת עליו שהוא בחור לא רציני ובחור של כמה בחורות ביחד) אז הוא אמר שאני כן רוצה שתתאהבי בי ואני לא יכול לא להתאהב בך. ולאחר מכן כרגיל התחיל עם השיחות האלו שוב אבל הפעם נתתי לו לזרום אבל לא שתפתי פעולה
יש משהו מוזר בפגישה הזו בקשר הזה בחיים לא קרה לי משהו כזה איך שהוא מסתכל לי בעיניים איך שמחבק ומנשק ואיך שמדברים והזמן עובר מהר וצוחקים ,תמיד חלמתי על מישהו כזה ועל אהבה כזו אבל אני מפחדת להתאהב בו ולהתאכזב כי כבר נמאס לי מכל מה שעברתי לא רוצה שוב להתאכזב ,אבל יש בו את כל מה שאני מבקשת וחלמתי עליו ,נכון שהוא ערס כזה אבל לי זה דווקא מתאים ולא מפריע ,אבל אני פוחדת שהוא לא רציני אני לא יודעת יש דברים שסותרים ומפחדת והוא גם ימאס לו מתישהו מהפחד הזה ,החלטתי לא לתת לזה לזרום יותר לבינתיים אבל עד מתי ,עד מתי אני אהיה מבולבלת ולא יודעת מה באמת הוא רוצה ממני ,הוא כל הזמן מבטיח לי שלא אתאכזב אבל הכל דיבורים והכל יכול להשתנות יכול להיות שהוא עדיין לא מוכן לקשר כזה ,לא יודעת.
תמיד הייתי הבחורה הרעה שעוזבת ומנתקת קשרים כך בלי להודיע וגם ששוברת לבבות ,אני מפחדת שהפעם אני אפגע - כי כבר מרגישה שיש לי רגשות כלפיו לא מפסיקה לחשוב עליו לרגע וזה משהו מוזר שקורה לי
צריכה עזרתכם - מצטערת שההודעה הינה ארוכה מאוד אבל רציתי להסביר את כל המצב

רינת היקרה, ראשית, תיארת יפה (אמנם ללא סימני פיסוק...) את קורות הימים האחרונים ואת הדילמה שלך.
אני מתרשמת שהבחור הזה יודע איך לכבוש נשים ומפעיל עלייך את כל קסמיו. מה שהכי ממיס אותך זה שהוא לא יכול לעמוד בפנייך ואת מרגישה בחברתו מושכת ומינית בצורה בלתי רגילה.
את כבר התאהבת בו ולא מפסיקה לחשוב עליו. אז למה שלא תתענגי על ההווה? נדמה לי שאת כל הזמן חושבת מה יהיה אחר כך, האם הוא ינטוש אותך? האם את תיפגעי ממנו? האם ישבור את ליבך? למה לך לסבול עכשו מן הספקות הללו, במקום ליהנות ממה שיש ביניכם כרגע? אם יש בו - כגבר וכבן אדם - מספיק דברים שאת אוהבת ומעריכה - בנפרד מן החיזור הסוחף שלו - למה לא תתני לכך צ'אנס?
אם את כל הזמן תנסי להיות בשליטה ולזרוק את הגבר רגע לפני שהוא מאבד עניין בך - את לא תצליחי לעבור אל השלב הבא, מעבר להתאהבות.
כי ביחסים אינטימיים מתמשכים מגיע הרגע של ההתרגלות, ובו הגבר מפסיק להרעיף מחמאות ולחזר - כי הוא כבר התרגל וגם בגלל שמתישהו צריך לחזור לסדר היום הרגיל ולהקדיש אנרגיות גם לעבודה ולחברים ולתחביבים. ובשלב הזה מתחילים לבנות דברים אחרים במערכת היחסים, כמו מטרות משותפות, הרגלי בילוי, שיחות נפש והתייעצות, ובשלב מאוחר יותר - שיתוף במגורים ובמשק הבית.
השאלה היא מה כל כך מפחיד אותך בהתמסרות? הרי אם את התאהבת והוא התאהב - יהיה לשניכם טוב לאורף תקופה מסויימת לפחות.
אם הבחור מוכר אשליות וכל מה שהוא רוצה זה עוד כיבוש - את תדעי זאת די מוקדם, אם הוא יאבד עניין לאחר שתקיימו יחסי מין. האם לא כדאי לך לדעת זאת? נכון שזה פוגע אבל אין דרך אחרת לברר מה הוא באמת רוצה ואיך הוא בנוי.
אני חושבת שככל שאת תמשכי זאת זמן רב יותר - את עלולה להתאהב עמוקות ואז להיפגע עוד יותר אם הוא לא יהיה רציני.
אני מציעה להקשיב לגופך וללכת עם רגשותייך. הבחור כבר בן 30 ויתכן שהוא כבר כן רוצה למצוא מישהי להקים איתה משפחה. נסי לקלוט ממנו - האם בכלל הוא במקום הזה של הקמת משפחה. ואם את מתרשמת שלא - את יכולה להחליט אם את הולכת על יחסים זמניים איתו לצורך הנאה וכיף וסקס מרגש או שאינך נכנסת לשם אלא אם הוא רציני בכוונותיו.

אני שמח שלא כתבתי את הגיגיי(רציתי ולא הספקתי,,,).
ניתוח פסיכולוגי כזה מושלם שקיבלת מ"דורית", אין לו תחליף, קיבלת פה ניתוח מקיף וממצה את כל הכיוונים והזוויות,
פשוט תענוג לקרוא את התשובה, ואני לא מגזים !
אבל אי אפשר בלי הוספה קטנה,
לדעתי הוא משחק על גבול ההטרדה,,, אני יודע שזה מאוד מחמיא לאשה לקבל חיזור אגרסיבי שכזה, מה גם שלדברייך הוא ערס,,,אז זה מסביר הכול,
יש קשרים שממשיכים ומתאזנים מרמה כזאת של תשוקה, ובאמת כפי שדורית כתבה אולי הפעם הוא רוצה להתמסד וזו הדרך שהוא יודע להביע את זה,
אבל את עושה טוב שאת חוששת כי זה קצת מעיק האגרסביות הזאת, ואם זה לא מתאים לך תחשבי פעמיים,

אז תמשיכי בכבדהו וחשדהו, לפי כל הסימנים שנתת, זה הטיפוס,
מה גם שיש לך ניסיון מהזוגיות הקודמת,,, אולי הבעיה בדפוס התנהגות שלך,,, שמאפשר למרות הכול את החיזור ה"עדין" הזה,
בהצלחה וסליחה שהתערבתי

צילי היקרה, נתחיל מכך שאני מתרשמת ששניכם מייחסים חשיבות רבה לסקס בזוגיות שלכם, וזה בסדר גמור. ברגע הראשון כאשר קראתי את הודעתך התפלאתי שבגלל סיבה כזאת הוא רוצה להתגרש אבל אז הבנתי עד כמה שניכם אוהבים סקס ועד כמה הוא משמעותי בחייכם.
בכל מקרה, אני ממליצה לך לגשת להתייעצות אצל סקסולוגית. זאת נחשבת לאחת הבעיות הקטנות - ללמוד להגיע לאורגזמה, בייחוד אם את כה חופשייה ונהנית מסקס ואוהבת זאת. על פי רוב הטכניקה היא ללמד אותך קודם לאונן על מנת להכיר את עצמך ולדעת מה עושה לך טוב, ואז לעזור לך ללמד את בן זוגך. אגב, אם את כבר כיום מצליחה לגמור ע"י אוננות, כל התהליך יהיה לשניכם הרבה יותר קל ומהיר.
נקודה חשובה נוספת: הידעת שרוב הנשים אינן יכולות להגיע לאורגזמה באמצעות חדירה וזקוקות לגירוי ידני או אוראלי בדגדגן על מנת לגמור? אולי את שייכת לקבוצה זו? אולי הוא עושה את הטעות ומצפה שתצליחי לגמור ע"י חדירה ואינו מודע לכך שרוב הנשים מתקשות בכך?
אני גם מציעה לך, לפני שאת ניגשת לאנשי מקצוע, לקרוא באינטרנט על נושא זה. למשל יש אתר בעברית שנקרא "יחסים" שיש בו המון חומר מאלף.
אפשרות אחרת היא לגשת למטפלת טנטרית, שתוכל לעזור לך באופן מעשי יותר.
מקווה שהועלתי לך

המכתב שלך נותן לי תחושה חזקה של תקיעות.
נראה שאת תקועה בתוך זוגיות מאד לא מוצלחת, ומול זה את צריכה להתמודד בתור דבר ראשון. האם את שוקלת להיכנס להריון ממישהו אחר מבלי שבעלך ידע על כך? ואם תתגרשו הוא יצטרך לשלם דמי מזונות לילד שאינו שלו? את כבר לא מסוגלת להיות בחברתו - את רוצה לקשור את כל חייך אליו ע"י הבאת ילד כביכול "יחד" איתו?

היחסים עם המאהב לשעבר - לא כתבת האם יש לו ילדים כבר - האם זה הפתרון היחידי שאת יכולה לחשוב עליו? למה לא להתקדם הלאה, להחליט אם את עוזבת את בעלך ולעשת זאת במהרה, ואז לבחון מה טוב בשבילך מבחינת בן זוג, לראות האם המאהב פנוי או שרצונו האמיתי הוא לחזור אל משפחתו. עלייך להסדיר את עניינייך ולא לסבך אותם עוד יותר ע"י הריון לגבר שאינך נשואה לו וכבר נגרם לו נזק בגלל היחסים האסורים שהיו ביניכם.

אם הכי חשוב לך עכשו זו הורות - התרכזי בכך. למשל לכי על בנק הזרע. אל "תגנבי זרע" מאף אחד. לא נראה לי שכדאי לך או לילד להתחיל בדרך זו את החיים.

לבחור הנשוי יש 3 ילדים משלא ,הוא רוצה לחזור לביתו אך אישתו מקשה .
אני מבחנתי לא רוצה לחיות איתו אך שוקלת להביא עימו ילד ,הוא מבחינתו אמר לאחר שהצגתי לו את העובדה שאיני סובלת יותר את חיי בחברת בעלי ןלא רוצה ילדים ממנו .

" אני לא יכול לשאת את טענותיך ש6 שנים בזבזתי מזמנך והתחנת בסוף עם בחור שאת לא אוהבת " אני מוכן לתרום זרע ."

וזוהי הדילמה שעומדת כרגע בפניי ??

א יקרה, לדעתי את מסתכלת עכשו על הטווח המיידי מתוך הלחץ בו את נמצאת.
חישבי כמה צעדים קדימה. אם תעשי איתו ילד את קושרת את עצמך אליו לכל החיים. את מסבכת לו את החיים כי זה עלול להתגלות מתישהו. אם יקרה לך חס וחלילה משהו, הוא יצטרך לחשוף את זהותו וייגרם לו סיבוך נוסף, אולי הפעם בלתי הפיך, מול אישתו וילדיו.
הסתבכת איתו והסתבכת עם בעלך, ועלייך לעשות את חייך פשוטים יותר. נקי את חייך מן הסיבוכים הללו וכאשר את יוצרת את העתיד שלך - השאירי בו רק דברים שאת שמה איתם ולא מזיקים לאחרים.

חסויה יקרה, ממש קשה לי לעודד אותך להישאר איתו כאשר את כותבת שיש הרבה דברים שאת לא אוהבת בו אלא שאת מפחדת להישאר לבד...
לאור מה שכתבת כאן הייתי רוצה דווקא לעודד אותך לעזוב אותו, מה גם שהוא לא נשמע כל כך מעוניין בך ומדבריו ניתן להבין שהוא די אדיש כלפייך. כל הנתונים מצביעים על כך שזו מערכת יחסים שאינה בריאה לשניכם ועלייך להיאזר באומץ ולהיעמד על רגלייך שלך ולחתוך את הקשר הזה.
חפשי דרכים לחזק את עצמך, להגדיל את הבטחון העצמי שלך, אם צריך - לכי לטיפול פסיכולוגי או לאימון אישי או לכי לסדנא לצמיחה אישית כגון הפורום של לנדמרק שאני מאוד ממליצה עליה מנסיוני האישי.
בהצלחה!

אני מבינה את הבעייה...כמה זה מתסכל...אבל כמו שאת יודעת - אלו החיים שלה, ואם תלחצי עליה בכיוון מסויים היא תתלה בך את האחריות לצעד זה או אחר במשך שנים רבות, חוששתני. אם היא תשתכנע ממך ואחר כך תהיה אומללה בנישואיה - היא תאשים אותך. אם היא תעשה לך דווקא ותתחתן איתו כדי להרגיש שהיא עצמאית - גם זה יהיה בתגובה ללחצים שלך ולא מתוך הבחירה הטבעית שלה.
גידלת אותה - עכשו עלייך לסמוך עליה. אני מקווה שיש לה מספיק חוכמה לקבל החלטות נבונות שיהיו לה טובות. ובכל מקרה - הרי אין כאן ביטוח. מי אמר שאת צודקת? מי אמר שהחבר הקודם הוא בן הזוג האולטימטיבי עבורה? ימים יגידו...בטווח הארוך - אין שום דרך לדעת, ואל תשכחי את הסטטיסטיקות המדאיגות של 50% גירושין...
אם היא תבוא אלייך ותרצה להתייעץ - ביוזמתה - את יכולה להיות גלוייה איתה - אבל ללא נסיון להשפיע עליה.
דרך נוספת שעובדת - לשתף אותה בדוגמאות מן החיים שלך - שוב - רק אם היא יוזמת שיחה. מאוד חשוב שלא את תיזמי את השיחות על נושא זה, כדי שהיא לא תרגיש שאת מתערבת לה ובוחשת לה בחיים.

הי יונת,

אני מעלה מספר דברים:

1. יתכן ומדובר במשהו זמני שהיתה פשוט רוצה להשתחרר על ידיו מחוויית הפרידה.

2. יתכן ולא אמרה לכם את כל הסיבות לפרידה מהקודם, ולכן אין גם טעם לחשוב מדוע הם נפרדו- זה לגמרי שייך לה.

3. הייתי ממליצה לא להתערב , לאפשר לה לחוות, להיות צודקת, לטעות- פשוט לחיות. היא צריכה את ההתנסויות האלה כדי ללמוד מה טוב וכדאי שתחווה על בשרה.

4. אני מבינה שאת מרגישה שלבת שלך מגיע הרבה יותר- אבל פשוט תני לה להחליט מה מגיע לה, בשלב זה לא הייתי מתערבת. אם ממש חשוב לך להגיד את דעתך (למרות שאני מאמינה שהיא יודעת מה דעתכם) את יכולה להביע את זה בעדינות ורק שתדע את עמדתכם, לא מעבר לזה ולא כרגע. לתת לה זמן..

הפרידה היא חוויה לא פשוטה והרבה פעמים צריך קשר חדש כדי להתנער- ודווקא עם אדם שהוא הפוך לגמרי מהקודם, כמו מנגנון הגנה, כדי שהוא לא יזכיר את האקס. אז פשוט לשחרר.. בהצלחה רבה

יפה שאת מוכנה לתת לקשר שלכם עוד צ'אנס, זה לא פשוט לנהל חיים תקינים שברקע קללות וצעקות,
אבל אל תחכי לו, לכי ליעוץ לבדך, תבקשי לקבל כלים להעצים את אישיותך ולנסות להגיע אליו בדרך אחרת, תנסי את זה ותחליטי אח"כ אם יש עם מי לדבר,
בהצלחה

מסכימה עם בני, כדאי שאת תגשי ליעוץ לבד ותרכשי קודם כל את הכלים להתמודד עם מה שאת מתארת- חוויות לא פשוטות בכלל. את זקוקה לתמיכה הזאת.

מזמינה אותך לקרוא את שאלה מס' 1 בשאלות הנפוצות שלנו- למה כדרי ללכת ליעוץ גם לבד ומה זה יכול לעשות לצד השני ולקשר הזוגי בהמשך.

מבררת יקרה, בינך לבין בעלך יש פער גדול בהתייחסות שלכם לסקס ועל כן שניכם מתוסכלים וזה מכניס המון מתח לזוגיות שלכם.
אם הוא רוצה שאת תעשי את הצעד המפחיד הזה עבורו - אני חושבת שמן הראוי שאף הוא יעשה צעד עבורך!
אולי שווה לברר - לפני שנכנסים לעולם מלא הפיתויים של חילופי הזוגות - האם ניתן לשפר את חיי הסקס שלכם? האם ניסיתם להגיע לייעוץ זוגי או סקסולוגי?
ואם הוא לא יהיה מוכן לכך - אולי תלכי קודם את לבדך לייעוץ זוגי (ותבררי מראש האם היועץ נכנס גם לנושאים המיניים) - כדי שתבחני יחד עם מישהו לא אינטרסנטי מה זה אומר עבורך לקחת חלק בחילופי זוגות.
אציע לך עוד אפשרות: את כן יכולה לראות שאולי יהיה לך נוח מבחינה מינית לחוות חוויות עם גבר זר אבל את חוששת מכל מיני דברים וכנראה בצדק.
אפשר להחליט ביניכם שמתנסים פעם אחת ואחר כך יושבים ועושים הפקת לקחים ומחליטים האם להמשיך ואם כן - באיזו דרך שתהיה הכי טובה לשניכם. זה עניין של משא ומתן ביניכם. בדקי עם עצמך מה יגרום לך להרגיש הכי פחות מאויימת ותעמדי על כך.

דורית שלום,

תודה על המענה המהיר.
הוא לא מוכן לגשת לייעוץ לדבריו אין לנו משבר או בעיה.
לכאורה לא היינו אמורים אולי להיות יחד כי הבסיס שלנו הקשור למיניות כל כך שונה
ואולי כל אחד חשב שהוא יסחוב את השני לצד שלו...כי מעבר לכך יש לנו המון במשותף
והאהבה מאוד גדולה.
פרידה , זו מחשבה שעלתה אצלי מס' פעמים. היא אפשרית אבל תבוא אם כאב לב עצום ומי מבטיח לי שבמקום אחר לא אתקל בקושי ואפילו קושי מיני, גם אם לא מיד אולי אחרי שנים..
אני לא רוצה לשבור את הכלים.
עשינו סוג של הסכמות. שנפגש אחת ל X חודשים שאני קובעת ויש לי וטו על זוגות וגם שאין חדירות ואולי אוראלי..בעתיד אם ארגיש נוח. כרגע מדובר יותר על מגע, צפיה וכו'.

עשינו את ההסכם לפני כמה חודשים כדי שיהיה לי נוח יותר לנשום לראת המפגשים ובהחלטה הזאת. ואם זאת, עדין יש לי הרבה מאוד קושי לקבל את זה בכלל בתוכי.
זה מרגיש עבורי כמו משהו שהוא לא אני מצד אחד. מצד שני אולי זו פנטיזה נחמדה ולא יקרה לי כלום...

במפגש הקודם היה נעים. לא התלהבתי, אין לי צורך בכך אבל לא סבלתי ממש- משהו אנמי שכזה.

אני יודעת שבעלי לא ישתנה. בבחירה שבין לחיות איתי ללא מפגשים או להפרד עם כאב אני חושבת שהוא היה נפרד עם כאב גדול אבל בידיעה שיש לו את החופש שלו.
אבסורד לדעתי, אבל זה מי שהוא.

אני בלופ עם עצמי. רוצה אותו וממש לא רוצה להפרד אבל יש מחיר שאני צריכה כביכול לשלם , כמו שהוא משלם את המחיר של החופש שלו.
הוא גם למשל לא הה לחוץ על חתונה וילדים, וזו אני שביקשתי והוא מוכן להריון.

אני תופסת את הדברים אחרת. ילדים- זה טבעי ובטוח שהוא רוצה להיות אבא באיזה שלב בחיים שלו. לגבי מיניות עם עוד אנשים אני פחות פתוחה לשם. זה משהו שאצלי נתפס כאינטימי.
בשביל מה אנחנו בזוגיות עם לא לחלוק אינטימיות עם בן הזוג. אחרת, אני יכולה למצוא שותף לגור איתו, חבר טוב לחלוק איתו את היום יום ואפילו לגדל ילד ומיניות- כל לילה עם אחר... אז בשביל מה זוגיות? איפה האינטימיות?

אני מעלה פשוט את הדברים שיש לי על הלב ובראש...אולי תוכלי לעשות לי סדר.

מבררת יקרה,
את מעלה נושאים רגישים וחשובים בזוגיות מתמשכת. המודל הטבעי עבורך הוא המונוגמיה המוכרת שבה יש נאמנות ובלעדיות ובן הזוג מספק את כל הצרכים, החל מסקס, אהבה, וכלה בשותפות לגידול הילדים וברכוש ובחברים ובילויים וכו'.
את צעירה, אבל אולי לא תופתעי אם אגיד לך שלאחר מספר שנים עם אותו פרטנר - הריגוש והתשוקה יורדים מאוד, והמחשבה להיות שוב ושוב עם אותו בן זוג בתחום הסקס - עלולה להיות מתסכלת וכובלת. אצל בן זוגך העובדות האלו כבר ידועות, והוא מנסה להיערך ולהגיע לפתרון מוסכם על שניכם.
אני מעריכה שאת הרבה יותר עצורה וסולידית וסגורה ממנו בסקס (אולי גם כאשר את איתו). האם היית רוצה להיפתח ולהשתחרר ולחוות חוויות יותר מסעירות בתחום הזה? ואולי את רוצה זאת, אבל מפחדת מה זה יעשה לאהבה שלכם, ובכלל מרגישה נבוכה כי זה נושא כל כך אינטימי ואישי עבורך.
רוח חדשה מנשבת בימים אלו בנושא המונוגמיה המסורתית. מתחילים לדבר על מונוגמיה חדשה: נאמנות לבן זוג אחד מרכזי לאורך כל החיים והקמת התא המשפחתי איתו, ויחד עם זה הגעה להסכמות ייחודיות לכל זוג - עד כמה ניתן לצאת לגיחות הרפתקניות ומרגשות בחוץ - מבלי שזה יפגע בתקשורת הטובה, בלי שזה יהיה כרוך בהסתרות, בשקרים ובבגידה. לדעתי - אתם מממשים זאת בעצם העובדה שאתם מנהלים על כך משא ומתן.

נכון שיש במסלול החדש הזה פחדים, ויש קנאה ויש חששות. אבל חשוב שתדעי שעוצמת הרגשות האלו היא מזערית לעומת הכאב והפגיעה שיש בבגידה ואחר כך בגירושין.
את כותבת שכבר היה מפגש מיני כזה ולא סבלת. אולי תאפשרי לעצמך בפעם הבאה גם ליהנות קצת. יש להניח שהעמדות המסורתיות שלך ישתנו ככל שתתנסי יותר, וזה בעיני לגיטימי לשנות את הדעות ואת העמדות תוך כדי תנועה והתנסויות.

הנטייה, נעה, תהיה, כנראה, סיפוח זוחל. בכל פעם עוד קצת. הסכמת למשהו, גם אם באופן מהוסס, וזו הופכת להיות הסכמה עקרונית, שאם תרצי לסגת ממנה את תהיי אשמה. אשמה בחוסר שביעות הרצון שלו, אשמה בבגידה הבאה, ואשמה בפרוק הנישואים.

אני לא חושש מהמום המשותף שלכם לזוגיות, נעה, אלא מהמום שאת עושה לעצמך. את לא מעוניינת, את נגררת לדברים שאת לא אוהבת ולא רוצה, ומאבדת גם משהו מהכבוד העצמי שלך בכל פעם.

כמה דברים על מיניות פתוחה וסווינגיות ("חילופי זוגות", או קשרים מיניים עם זוגות נוספים):
הסיבות הניתנות על ידי הסווינגרים לפרישה היו, על פי סדר השכיחות:

קנאה: 24%

אשמה: 15%

איום על חיי הנישואים: 15%

התפתחות של קשרים מחוץ לנישואים: 12%

שעמום במסגרת חילופי זוגות: 11%

אכזבה מהסווינגינג: 7%

גירושין או פרידה: 6%

חוסר יכולתה של האישה "לסבול את זה": 6%

הפחד מהחשיפה: 3%.

יש צורך להבהיר את הנקודה שאלו היו זוגות שהיו בטיפול ולכן, עשויים שלא להיות מדגם מייצג של כל הסווינגרים שפרשו.

קינאה: בגלל החשש, שלא פעם ממומש, שבן או בת הזוג יוצרים מאוחר יותר קשר עם הצד האחר בחילופי הזוגות "מחוץ להסכם", כלומר, ללא ידיעת בני הזוג.

ואולי אחד משני הדברים המשמעותיים ביותר:

"כנראה שהדרך הטובה ביותר להסיק דיון לגבי ההשפעות שיש לחילופי זוגות סווינגינג היא לצטט את(Thio (1988: "אנו עשויים להסיק שהסווינגינג הוא כמו חרב בעל שתי קצוות – התופעה עשויה להתנדנד לכיוון התוצאות החיוביות או לכיוון הנגדי של התוצאות השליליות.

טיב התוצאות תלוי יותר באינדיבידואל שמשתמש בחרב מאשר בחרב עצמה"


ואכן, זו חרב פיפיות. ישנם זוגות שלהם זה מתאים, אבל ברוב המקרים הוספת פרטנרים נוספים למיניות אינה גורם מייצב בזוגיות, כי הנטייה של שני בני הזוג לעשות זאת אינה זהה, וכמעט תמיד אחד מהם ירצה יותר, ולפעמים הרבה יותר (ובדרך כלל, אם כי לא תמיד, הגבר). במצב זה, הלחץ של זה שרוצה יותר, והלחץ הנפשי על הצד השני, עלול לערער את היחסים באופן משמעותי.

ועוד משם, כחלק מהסיכום:

"חילופי זוגות הינה התמכרות לכל דבר ועניין והשליטה על מרחב מיני זה הינה אקוטית מעין כמוה."


אני מכיר זוגות שבהם היתה נטייה חזקה מאד להוסיף פרטנר נוסף, כשזו היתה מצד הגבר. במקרים שהיכרתי קרה גם שהאשה, שלא רצתה לוותר על הנישואים, הגיעה אפילו, וכנגד רצונה, להיות זו שמחפשת פרטנרית לשלישיה עבור בעלה. כפי שאמרתי, זה מדרון חלקלק. את צריכה להגדיר את הגבולות שלך. את יכולה ליהנות מזה אם תצליחי לשחרר את העכבות שלך, ולהרגיש עם זה בנוח (וגם אז יש סיכון לערעור הזוגיות מתישהו). אבל את יכולה להשתעבד לכוח השכנוע שלו ולפחדים שלך, אם הנסיון, החשיפה, הפתיחות המינית, העדר קינאה וכדומה אינם מתאימים לאישיות שלך. אם את רוצה לשים לו גבולות ולא מצליחה, לכי איתו לייעוץ זוגי ודברו על זה. בכל מקרה, את צריכה ללמוד לנקות את עצמך מאשמה. אם הוא בוגד בך

לדעתי נטיות מיניות, רגשיות וזוגיות הן קצת מעבר לטרנד.

ישנם אנשים שהפשרה שהצעת היא הדבר הטוב עבורם, והם יכולים להיות שלמים איתה, וישנם אנשים שהפשרה שהצעת היא לא מתקבלת על הדעת ופוגעת בהם בדיוק כמו בגידה וגירושים.

על כל אדם האחריות ללמוד להכיר את עצמו ולבחור את הבחירות שלו (או שלה) בחיים, שאיתן אפשר להיות שלמים ולחיות.

זה מה שאת מתארת שקורה בנישואים שלכם

הוא מתפשר בנושא עקרוני לו מאוד (הריון מוקדם ממה שהוא מרגיש מוכן אליו) ולכן דורש ממך להתפשר בנושא עקרוני לך מאוד (אינטימיות, מין)

את יכולה לעשות לופים עם עצמך באוויר מכאן ועד כדור הארץ השני שנמצא במרחק כ 20 שנות אור מכדור הארץ - את העובדות את לא תצליחי לשנות:

הוא מוכן להריון שלך כמו שאת מוכנה לשלישיה שלו.

מכאן תסיקי את המסקנות לבד

*חיבוק גדול והמון הצלחה בחייך הזוגיים*

הי מורן,

לצערנו או לא, הגוף שלנו לא משקר לנו, בעוד בתחומים אחרים אנחנו יכולים לגמד או לעשות מניפולציות על הרגש (לשכנע את עצמנו למשל). הגוף מאותת ביולוגית על תהליך של התנגדות לקירבה. כפי שכתבתי לך הקירבה חשובה בעוד מקומות ולאו דווקא במקומות המיניים, אך קל וחומר שגם בהם.

אני לא מאמינה שיש אפשרות להסיר את הספק לגבי משיכה או חשש לגביה, זה פשוט קיים. אם יש משהו דפוסי אצלך שעם כל אחד שאת נקשרת אליו זה קורה- אזיי שיש על מה לעבוד ואפשר ע"י תמיכה לפתור את זה. אך אם מדובר במרכיבים ביולוגיים, פיזיים, נטו, ואת מוצאת עצמך או מצאת בעבר את עצמך נמשכת לאחרים לאורך זמן והצלחת לקיים קשר עם קירבה- כנראה שלא מדובר במשהו שתוכלי לשנות אצלך.

לפני פירוק, חשוב לבדוק, לסיכום- האם זאת אני ויש בי בעיה שאוכל לנהל אותה ולפתור את המצב, או שזה נתון קבוע ואין מה לעשות נגדו.

רעות היקרה, את כל כך צעירה, וכבר אמא לשניים, וכבר בעלך בגד בך...אני קולטת את עוצמת הרגשות שלך: גם את האכזבה והכעס כלפי בעלך על הבגידה והשקרים, וגם את הגעגועים לאהבה מרגשת ולמילים יפות ואוהבות שמאוד חסרות לך עם בעלך.
יחד עם זאת, הבאתם שני ילדים, ואת בתור אמא שלהם אחראית להם ולשלומם.
אני חושבת שיש המון מה לתקן בהתנהלות הזוגית שלכם, וזו לא בושה להתחיל ללמוד כלים יסודיים בבניית זוגיות טובה - משהו שלא ניתן ללמוד אותו בבית הספר, לצערי. אז יש זוגות - ממש בודדים - שמצליחים להתגבר לבד בהצלחה על משברים מן הסוג שאת מתארת, אבל רוב הזוגות שעובר עליהם משבר של בגידה - חייבים את העזרה החיצונית. משום שהבגידה פוגעת במרקם העדין והשברירי במילא של האהבה, ולא תמיד האהבה בין בני זוג יכולה לחזור ולהשתקם - ולפעמים לא ניתן לשקם אותה אפילו בעזרת הייעוץ הכי טוב, אז סביר להניח שללא ייעוץ בכלל - אין סיכוי לאהבה לחזור ביניכם.
ברור לי שאם תתקדמי עם היחסים עם האקס - זה יהיה צעד שלא תוכלו להתאושש ממנו. חשבי טוב האם את מוכנה לכך. איך תסתכלי על עצמך בעוד כמה שנים או איך תרגישי מול ילדייך - שיוכלו לטעון כלפייך - לא רק אבא בגד - גם אמא בגדה.
אם את רוצה להיות שלמה עם עצמך - תתעקשי איתו שלאור מה שקרה ביניכם אתם חייבים להגיע לייעוץ זוגי רציני ולברר האם ניתן לשקם את האהבה ביניכם. אם תגיעו יחד למסקנה שלא ניתן - אז גם הגירושים יהיו ידידותיים יותר וזה כל כך חשוב לעתיד של שניכם ושל הילדים שלכם - שגם אם תתגרשו זה יהיה ממקום של שיתוף פעולה ולא של מלחמה וכעס ושנאה.
אני מבינה עד כמה מושך אותך - כמו דבש - ההתרגשות והאהבה שחזרה לחיים שלך וזה מאוד מפתה. אבל זה כמו להיכנס לשדה מוקשים! זה יהיה מאוד מתוק בהתחלה אבל יש כל כך הרבה סכנות בדרך. כולל האפשרות שאמנם הוא מרגש וכייפי עכשו אבל מי יודע עד כמה הוא מתאים להיות בן זוג עבורך? אב לילדייך? את כל כך צעירה ותמימה, ואת עלולה לעשות את הצעדים המוטעים בגלל שהאהבה עכשו פשוט מסנוורת אותך. טוב שאת לפחות מתייעצת על כך כאן.

אחד היקר, אני יכולה להבין שאתה מרגיש שהעולם כפי שאתה מכיר אותו ורגיל אליו עלול עכשו לקרוס וזה גורם לחששות ופחדים. זאת תגובה טבעית ואנושית. מעניין לי דעת האם אישתך פקחה את עיניך לראות מה קורה בזוגיות שלכם או האם חשת בכך גם בעצמך? יתכן שכדאי לך להיכנס לטיפול פסיכולוגי בעצמך - על מנת שתרגיש שיש לך כתובת תמיכה וליבון מצבך בחיים - מישהו שהוא לגמרי בעדך - זה מאוד עוזר במצב משברי כזה, שבו לא אתה הוא היוזם של המהלך להתגרש.
אבל דחוף עוד יותר - להיעזר עכשו בייעוץ זוגי רציני, כי עושה לי רושם שלאישתך ממש נשבר והיא לא רוצה יותר להישאר יחד כאשר מצב העניינים הוא כה מרוחק ביניכם. מן הסתם היא חושבת על השנים הבאות כאשר יהיו לכם פחות דברים משותפים. מן הסתם היא מרגישה עכשו מחוזקת יותר ופחות תלוייה בך כלכלית - שהיא התחילה ללמד. העיניין הוא שאני משערת שהמחשבות והרגשות האלו מקננים אצלה כבר שנים. זה לא משהו קצר מועד, וכנראה היא סחבה זאת בליבה זמן רב, וזה כירסם עוד ועוד את הרגשות ביניכם מן הכיוון שלה. כאשר אישה מפסיקה לאהוב - היא שומרת מרחק גופני ונמנעת גם מסקס, ואז הגבר אף הוא מרגיש מתוסכל ופגוע ומחזיר לאישה בהתנהגויות מעצבנות והאווירה בבית מתדרדרת.
לא אתפלא אם זה מה שקרה גם אצלכם, ולכן ייעוץ זוגי הוא דחוף יותר. זה ידרוש משניכם "לנער את השטיחים" - ולעשות מהפך רציני בצורת התקשורת וההתנהגות זה כלפי זו, ויפה שעה אחת קודם - אולי זה עוד לא מאוחר מדי.
אם אתה יכול להרשות לעצמך - לך גם על זה וגם על זה.

שיר היקרה, נראה לי שכמו שכתבת לנו - זאת ההתנהגות הטבעית של בעלך. הוא מראה לך את אהבתו בדרך היחידה בה הוא יודע להראות - בדרכים חומריות, כסף, כרטיס אשראי, אפילו זמן חופשי, אבל אינו מבין מהם הצרכים האמיתיים שלך, ובאופי הטבעי שלו אינו מסוגל להעניק לך אותם - כמו יחס נעים, טון דיבור רגוע ואוהב, כבוד אלייך ולא זלזול.
אני מאמינה שבגלל ההתנהגות שלו כלפייך - יש להניח שאת לא יכולה להתגבר על הכעס והפגיעה ולהישאר עם תשוקה וחשק מיני כלפיו. האם אני צודקת? אופתע מאוד אם אני טועה, כי אחד הדברים הכי מובהקים שאני רואה אצל זוגות הוא שאם יש התנהגות יומיומית, חוזרת ונשנית לאורך שנים, בלתי נעימה של בן זוג - זה מייד מתורגם לחוסר תשוקה מינית כלפי אותו בן זוג.
והדברים קשורים זה בזה. אם בעלך מתוסכל בתחום המיני - הוא סוחב זאת כנגדך ולא יעשה מאמץ להבין אותך ולבוא לקראתך. הוא כנראה מרגיש שאת לא הולכת לקראתו.
אני לא ממליצה כאן להתמסר לו בניגוד לרצונך, אף פעם איני ממליצה על כך!!! אלא להיות מודעת לקשר ההדוק בין התנהגויות פוגעות לבין איכות ותדירות הסקס, ועד כמה זה משפיע מן הצד השני על הגבר.
אולי - אם הוא יבין את הקשר שכרגע תיארתי, תהיה לו מוטיבציה לעשות משהו למענך כמו ללכת לייעוץ זוגי, שעל פי מה שתיארת - ממש מתבקש והכרחי.