פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

יעל היקרה , תיארת בצורה מאד מדוייקת את מצבם של הרבה זוגות, ב"התגלגלות" הטבעית של זוגיות.
זה עצוב כאשר זה ככה, ונדמה לי שאחוז גבוה של הזוגות חווים זאת כך.
אז מה לעשות?
נדרש כאן אומץ, קודם כל לנסות לנער את המערכת ולבדוק מה יכול לגרום לכל אחד מכם להיות יותר מאושר.

דיברת על הרצון בחופש.

ואכן זוגיות כמו שאת מתארת יש בה המון כבלים. אתה מרגיש כאילו אתה "מולחם" לבן זוגך ע"י הילדים והנכדים, ע"י התלות הכלכלית, ע"י החברים המשותפים.

אז האם אפשר ליצור חופש בתוך הזוגיות? אולי תתפלאי לשמוע, אבל מאוד יתכן שגם לבעלך, אם הוא "גבר מצוי", כמו שהזוגיות שלכם היא אכן "מצוייה" - יש רצון להיות יותר חופשי, ושאפשר להגדיל את "דרגות החופש" בתוך הזוגיות, בהיבטים שונים.
זוג יכול להתחיל שיח - דיון - על נושא החופש ולבחון אותו מול תחומי חיים שונים, לאוורר נושאים כמו סקס, אהבה, מטלות הבית, יציאה לחופשים, ועוד נושאים.
אני מכירה זוג בגיל 60 שסיפרו לי שמידי כמה שנים הם משנים את ההסכמות שלהם בנושאים הללו ומתאימים אותן למצב הנוכחי. יש זוגות שמגיעים בשלב הזה לזוגיות פתוחה יותר המאפשרת גיחות החוצה לצורך רענון הסקס, אפילו קצת אהבה חופשית ולא רק סקס. אם בני זוג משלימים עם כך שיש נושאים שכבר לא באים על סיפוקם במסגרת הזוגיות ומוכנים לפרגן זה לזו, ללא קינאה וללא נטירה - ניתן לחיות חיים חופשיים יותר בהם לא חייבים לוותר על כל הדברים היפים עקב היותכם נשואים זה לזו.
אני יודעת שיש בכך הגדלת הסיכון, אבל באותה מידה יש גם הזדמנות לחיות ולחוות חוויות שאחרת בן אדם מתייבש לגמרי אם הוא נשאר נאמן להבנות ולמוסכמות עליהן הוחלט בגיל עשרים.

האם זה לא הגיוני לשנות כל כמה שנים את ההסכמות? או לפחות לבחון אותן מחדש, עד כמה הן מתאימות לכם כיום? אפילו הקיבוץ שינה לגמרי את ההבנות עליהן הוא הוקם לפני מאה שנים. חברות עושות זאת כל כמה שנים על מנת לשרוד עיסקית. אז למה לא זוגיות?

דורית היקרה,

תודה לך על התשובה. השבתי המון על מה שהצעת לי ויש בזה הרבה הגיון אך לא בכל שלב בחיי הנישואין..... . בשינוי כזה גבר כן יקבל יותר חופש (כאשר גם כך לא חסר לו..) ואישה תישאר עם אותה אחריות על ילדים קטנים, על כביסות וכו' הרי כולם מסכימים שמי שמחזיק את הבית זו אישה..... אחרת הוא פשוט יתפרק...... אז מה עשינו בשינוי הזה?.....

יעל היקרה, לא ציינת בני כמה אתם. נכון שמה שאני מציעה מתאים יותר לגיל 45 פלוס, לאחר שהילדים כבר יותר גדולים.
יחד עם זה, שווה אולי לעשות "מיני מהפכה" מידי כמה שנים. למרות שזה יוצר לא מעט בלגן, ואי וודאות ומעלה את מפלס החרדה והלחץ - חשוב לעשות זאת.
למה?
כי אם מצטברים בפנים על מיני תיסכולים וכעסים ולא מעיזים להוציא אותם, אז הם יוצאים בצורה של תלונות, פרצוף עקום, הימנעות מסקס וקירבה ונוצר נזק שהוא לפעמים בלתי הפיך.
זוגות שלא נוגעים בבעיות ומנסים לעבור הלאה - יש סכנה שהרגש של האהבה פשוט יימחק עם הזמן, כי לא יהיה מה שיזין אותו כאשר עיקר התקשורת היא בהוראות, פקודות, טענות, ויכוחים, משחקי כוח...
לפעמים זה קורה רק לאחד מבני הזוג שהאהבה נמחקת, והוא מסתובב עם התחושה הזאת המון זמן, עד שמופיעה איזו אישה אטרקטיבית והוא מתאהב בה (או שמופיע גבר ואת מתאהבת בו), ואז בבת אחת הזוג נכנס לסחרור ולמשבר שמאד קשה לצאת ממנו.
אני מקווה שלא הפחדתי אותך יותר מדי.
לא מזיק לאור מה שכתבתי - לקחת את עצמכם ולהעיז להגיע לייעוץ זוגי לצורך רענון וכיוונון מחדש.

דורית היקרה,
קראתי את תשובתך ונדהמתי עד כמה נכון תארת את המצב. כל מה שכתבת כבר קרה וקרה מזמן, פשוט הכל..... פרצופים, הימנעות מקרבה פיזית ונפשית וכו'. נראה שהרבה יותר קל עכשיו להיפרד מאשר לנסות לתקן משהו. הבעיה גם שבעלי לא חושב לנכן לדבר על הנושאים האלה. וזה ממש לא חדש, ידעתי את זה גם כשהכל היה בסדר במשפחה וזה לפני 8-10 שנים. הטענה שלו היא "אם צריך להסביר משהו אז כבר אין טעם לדבר....". אני בטוחה שגם לו לא חסר טענות אך הוא עדיין מעדיף להכניס ראש בחול ולהיענות מהנוחות היומ-יומית של הבית, האישה, הילדים וכו'. פעם או פעמיים כשניסיתי לדבר על דברים חשובים באמת והיחסים שלנו, נאמרו בינינו דברים כל כך קשים שקשה לתאר..... אנ לא רואה שום פתרון כרגע מאשר להמשיך את השגרה..... אם זה היה תלוי בי, כן הייתי מתגרשת, אך האחריות הזאת לפרק לילדים שלי את החיים היא מאוד כבדה.... במיוחד שאני יודעת שאבא שלהם לא יתרום הרבה לגידול שלהם אחרי הגירושים (כי לא עושה את גם ככה....)......

נ.ב. אני אשקול בכל זאת להגיע לייעוץ......

השאלה מה מצב היחסים ביניכם? אם טוב לכם או לא?
לפעמים הצעות כאלה מכניסות לחץ ליחסים וקורה שצד אחד מוכן מוקדם יותר מהשני.
בעלי הציע לי נישואים כשהיינו חצי שנה ביחד. הוא מבוגר ממני ב9 שנים ואני הייתי אז בת 25.
הייתי מבולבלת ולא בטוחה שאני מוכנה להתחייב למשהו כזה, למרות שאהבתי אותו, ולא עניתי לו. הוא לא העלה שוב את השאלה וגם לא דיברנו על זה. אחרי שנה, כשכבר הייתי מוכנה ובטוחה בקשר, אמרתי לו שאני מוכנה להתחתן. לקח לנו עוד חצי שנה לארגן חתונה, והתחתנו.
הטענה שלי היא שאולי לא צריך ללחוץ עליה. עם היחסים ביניכם כרגע טובים: אתם אוהבים, ועונים האחד על הצרכים של השני, אז אולי צריך לתת לה את הזמן להחליט בשקט, בלי לחץ למה הכוונה ב'לא יודעת'.
כשהיא תדע היא בטח תגיד לך.

ליאת היקרה, הסגנון הזה של להיפרד ולחזור - הוא מאוד לא בוגר. בעצם זה מראה שהוא אינו מסוגל להתמודד עם אי הסכמות, עם קצת מתח.
ברור שיש מצב שהוא יתבגר וילמד ויפתח בעצמו כלים איך להתמודד עם מריבות, השאלה היא מה יגרום לכך? דרך אחת היא ע"י ייעוץ מקצועי. זו הדרך המהירה. דרך אחרת היא - ע"י מערכות יחסים נוספות שמתוכן לאט לאט ילמד מה עושים במריבה, איך מקצרים אותה, איך מקטינים אותה או לא נכנסים מלכתחילה אליה. יש מה ללמוד, או בדרך הארוכה או בדרך הקצרה.
אני מציעה לך לא למהר לחזור אליו. קחי את הזמן שלך והכירי עוד גברים. את צעירה וחשוב להתנסות במערכות יחסים אחדות לפני שמתמסדים. באמת לבחור היטב את האדם איתו את רוצה להקים משפחה. זה צעד כך כך גורלי ובלתי הפיך, וכדאי שתהיי מנוסה יותר.
ואם תחליטי לחזור אליו - תני לו להתבשל זמן רב יותר, שיבין סוף סוף שלא מתנהגים כך.

קצת קשה להבין מי כתב את הדברים - האדון או הגברת. אני מנחשת שהגברת...
לצערי, כאשר יחסים נקבעים רק על ידי צד אחד ואילו השני סופג ובולע הכל - מתישהו זה יתפרץ החוצה ויהיה מרד גדול! וזה מה שקורה לכם עכשו.
החיים הללו התאימו רק לאחד מכם - לאדון, והגברת ספגה הכל. אז עכשו, אם רוצים שזה יסתדר ביניכם, ולא לפרק הכל - צריך לעשות מהפכה של שוויוניות, ולהעלות את כל מה שמפריע ולבנות כללים חדשים, כאלה שיתאימו לשניכם, ולא רק לאחד מכם.
אם לא תצליחו לעשות זאת ללא עזרה - פנו לייעוץ זוגי, ומאוד יתכן שיצליחו לעזור לכם.
זה נשמע קשה במיוחד כי פתאום הכל התפרץ. כל מה שהיה חנוק ומדוכא מתוך הרגלים שנוצרו כל כך מזמן - פתאום התפרץ. אז עכשו צריך לעשות את השינוי. אין ברירה!
בהצלחה!!!

מיטל היקרה, אני מעריכה, לאור הנסיון שלי וסיפורים של זוגות כה רבים, שיש לך שתי אפשרויות:
או שתלמדי לשחרר ולקבל את ההתנהגויות הללו שלו כמו שהן, בלי לייחס לכך משמעות פוגענית ומזלזלת, או שתמשיכי לתת לכך להשפיע עלייך ותסבלי מכך יותר ויותר, וזה כמובן יעבור אליו ויגרום גם לו לסבל, כי ברור שכאשר את עושה עניין ונעלבת ומצוברחת - גם הוא לא יכול להינות בחברתך.
חישבי - עד כמה את אוהבת אותו? עד כמה את מעריכה אותו? נמשכת אליו? גאה בו? האם את מרגישה שאם הוא לא יהיה בן זוגך - את מפסידה את האדם הכי שווה ומתאים לך בעולם?
אם התשובות לשאלותי הינן חיוביות, אז עלייך ללמוד לקחת את הדברים הללו בקלילות, ממש לא לעשות מכך עניין!

הייתי מציעה לכם ללכת ולקחת קצת ייעוץ זוגי כדי ללמוד כמה כלים הקשורים לציפיות זה מזו ולתלונות שיש לנו אחד על השני. יש המון מה ללמוד. לא יזיק גם לו ללמוד קצת להיות יותר רגיש לצרכים של בת זוגו. זה כאילו הוא אומר לך - קבלי אותי כמו שאני. אני לא צריך ולא רוצה להשתנות.

אבל את כל כך צעירה, ולא היה לך נסיון עם מישהו אחר עדיין, אז לפעמים מפרקים קשר על דברים כאלה כמו שכמעט קרה לכם, ואולי עוד יקרה אם לא תעשו משהו בצורה אחרת. ואולי לא כל כך נורא אם יהיו לכם התנסויות עם אחרים, משום שאתם כה צעירים.

ני יקרה, צר לי על מה שאת עוברת. מאוד קשה לעמוד מנגד ולתת לאהוב ליבך להתרחק ממך ולהיות עם אחרות.
ציינת שני דברים: מטריד אותו חוסר הנסיון שלו עם אחרות. וציינת שיש ביניכם וויכוחים וריבים.
אני מעריכה שאילו זה היה רק דבר אחד שמפריע לו - למשל - היה לו כבר הרבה נסיון עם אחרות והיו ביניכם רק ריבים - יתכן שהוא לא היה רוצה ללכת. אבל מכיוון שיש שני דברים שמפריעים - כנראה שזה היטה את הכף אצלו.

אני חושבת שהדרך היחידה עבורך היא ללמוד לשחרר...

לשחרר אותו לדרכו. הוא שלם עם הפרידה, ועכשו חשוב לו החופש שלו. שניכם נשמעים לי צעירים. זו התנסות חשובה - חופש, מפגשים עם עוד נשים, לעמוד בזכות עצמו בעולם. ממש לא כדאי לך שהוא יישאר איתך וכל הזמןן המחשבה הזאת תנקר לו - "הייתי צריך להיפרד אז והיא לא נתנה לי..."
אם האהבה מאוד חזקה, ולא תיגמר, יתכן שתמצאו את עצמכם חוזרים זה אל זו. כבר פגשתי המון זוגות שזה קרה ביניהם. פרידה של כמה חודשים ואפילו שנה ואז חזרה.

ולשחרר את עצמך מן המחשבות עליו, ולראות איך את מתחילה לחיות בלעדיו. מה את יכולה לעשות למען עצמך עכשו, להקל על עצמך, לחפש דברים שאת אוהבת לעשות, להיפגש עם אנשים חדשים. קחי גם את חופש באותה הזדמנות. נסי לא להראות לו עד כמה זה קשה לך.

נשמע לי שבעלך מנסה לשבור אותך לעשות את מה שהוא רוצה. ילד צריך להביא בהסכמת שני הצדדים ולא במניפולציות ולחצים. הרי אם הוא לא היה מעוניין בילד ואת כן, אז לא היה ילד.
אני חושבת שזה חשוב וטוב שאת יודעת מה את רוצה ועשית את כל השיקולים מבחינת היכולות שלך: יכולת לחוות בפעם השלישית הריון שאולי יפגע בך, יכולת כלכלית ויכולת נתינה כללית של אהבה, תשומת לב ועוד. לטעמי אלו בדיוק השיקולים שצריך לעשות.
מאחר ואת היא זו שעוברת את כל הייסורים הפיזיים שציינת, שהם רבים וקשים, את היא זו שצריכה להיות מוכנה לשאת בנטל. אני חושבת שזה ממש חצוף מצידו לזלזל בסבל שעברת ובקשיים שחווית.
ילד לא מביאים בשביל לעשות שלום בית או לרצות את בן הזוג, ילד מביאים מתוך תשוקה ואהבה. ילד דורש הרבה עבודה ובכדיי שיהיה כוח להעניק לו את כל צרכיו יש לרצות את קיומו.
אני חושבת שהבאת ילד מתוך לחצים של בן זוגך תהיה טעות גדולה.
פשוט אל תוותרי. אל תתקפלי. כל עוד את יודעת שאת לא מעוניינת בכך, תהיי חזקה ויציבה בדעתך. הוא לאט לאט יפנים. ואם הוא צריך קצת זמן של "ברוגז" בכדיי לקבל את דעתך ולחיות איתה בשלום, אז תני לו.
כל עוד הכל טוב ביניכם, חוץ מהנקודה הזו, הוא לא יעשה צעדים חסרי אחריות והוא ילמד לקבל את דעתך.
זה מה שאני חושבת ואני לא אשת מקצוע, רק אישה פשוטה מן השורה.
שיהיה המון בהצלחה!

בינתיים הוא מסתובב בבית עם פרצוץ חמוץ ....ודווקא שעכשיו חופש גדול ורוצים להנות ביחד עם הילדים הוא משרה אוירה לא נעימה בבית ...כי אנחנו בעצם בקושי מדברים אחד עם השני - רק על דברים הכרחיים (ניקית את הרכב?, צריך לעשות קניות וכו'..) וזה חבל כי עוד מעט מגיע סוף השבוע
וקשה להנות כל המשפחה ביחד כאשר המצב רוח בבית ירוד. חוץ מזה... זו סוגיה שנמשכת כבר המון זמן....כאשר היא מתפרצת מידי פעם...אבל הפעם הוא החליט להפגיז בגדול - מאוד נפגעתי ממה שהטיח כלפי - שהוא התחתן כדי שיהיו לנו הרבה ילדים, ואם היה יודע שאני רוצה רק שניים אז היה חושב פעמיים...זה מאוד פגע בי.

כיצד לנהוג? פשוט להתעלם? להמשיך לדבר אתו רגיל ? איך אני ממשיכה לנהל שגרת חיים רגילה בבית במצב הזה? כי להכנס שוב להריון אני לא מוכנה!

הבאת ילדים , הריונות, וגידול ילדים, הם הזכות של שני ההורים בייחד !
אם את סובלת במהלך ההריון אז גם בעלך סובל, ואם הוא אינו מרגיש את הסבל, סימן שינה בעיה בחשיבה הזוגית שלכם,
הכלל הוא הבעיה בצד אחד, ואתם בצד השני, ולכן שניכם אמורים לפתור את הבעיות בייחד,
אם את רוצה שיחול שינוי ובעלך ירגיש את מה שאת מרגישה, את צריכה לתקשר איתו בשפה פשוטה, אני ממליץ לך ללכת לסנת תקשורת, או לשיחת ייעוץ עם אנשי מקצוע בתחום הייעוץ הזוגי, ולקבל כלים לתקשורת זוגית טובה,
---
בתור גבר אני יכול להבין אבל לא להסכים ! אני יכול להבין את הראש שלו, כי לגברים רבים ישנה תפיסה שנשים עושות הצגות כדי להתחמק מהריונות, ואולי גם אמא שלו או אחיותיו לחשו לו באוזן שגם הם עברו הריונות קשים, ובכל זאת המשיכו ללדת, אז כך שיש כאן גם מודל מהמשפחה לרעתך,
---
תבקשי ממנו ללכת עם שק תפוחי אדמה קשור על הבטן, נראה אותו גיבור שעה אחת !
בהצלחה

תודה עבור התשובה.

והיתי שמחה לקבל חוות דעת של גב' דורית כהן בנושא.

הסברתי לבעלי את עמדתי בנושא מספר פעמים, ועד כמה קשה עוד הריון עבורי.
כפי שכתבתי, בעלי יודע עד כמה רגיש הנושא עבורי, שכן הוא היה לצידי כאשר הייתי מאושפזת בבית החולים מעל לחודשיים ואף עזר לטפל בילדינו הבכור שהיה אז קטן - גם המשפחה הסבתות עזרו ותמכו כי לא יכולתי לתפקד, ואני לא בן אדם מפונק כלל...להפך אני לא נחה לרגע וחושבת איך לדאוג לכל משפחתי כאשר את עצמי אני שמה בתחתית סולם העדיפויות...עדיין ההריונות שלי הם בלתי נסבלים והוא יודע את זה... אבל הוא חושב ששווה להתאמץ עוד קצת ולסבול בשביל עוד ילד...
וכן צדקת בקשר למשפחתו - הם משפחה מרובת ילדים, לכל הגיסות שלי יש מעל ל-2 ילדים, כך שהוא רוצה להרגיש כמו כולם....על חשבוני כמובן. וההורים שלו כמובן רמזו לו לא פעם שייתן לי זמן ואני יתרכך - מה שבפועל לא קורה ולא יקרה לעולם, ואת זה הוא התחיל לקלוט ולכן הוא גם נסער ומגיב בכעס ולא מדבר איתי - אני עדיין לא יודעת איך להמשיך מכאן כי נראה לי שהוא לא יוותר בנושא הזה וגם אני לא, ואולי דרכינו יאלצו להפרד וחבל שכך, כי לדעתי הוא טועה בגישה שלו -תינוק, בכל אופן, לא ייצא לו מכל העניין הזה וההתנהגות הזו - זו לא צורה.

אני מרשה לעצמי לדחוף עוד תשובה במקום או עד שדורית תענה,,, כי אני מכיר את הבעיה הספציפית הזאת מקרוב,---
מניסיון, 2/3 שיחות עם אנשי מקצוע ואתם על הרכבת הנכונה, חבל לפספס אפי' יום אחד על מריבה,
למרות שלך ברור שהוא זה שצריך את הייעוץ או את ההתפכחות, כדאי שתלכי את להציל את הזוגיות שלכם, בכל זאת נאמר ע"י החכם באדם " חכמות נשים בנתה ביתה" יש לכן את זה ! הגיע הזמן שתוציאי את זה מהכוח אל הפועל,
בהצלחה

אני יודעת שאת מחכה לתשובה מדורית, אבל רציתי להגיד בינתיים...מקווה שזה בסדר...:
אני מבינה את התסכול שלך, מהבחינה ש'הברוגז' הורס את הזמן שאתם מבלים יחד כמשפחה ובעיקר שעכשיו חופש ויש הרבה זמן משפחה. אבל אני חושב שזה חלק מהעניין וזה בלתי נמנע. יקח לו זמן להפנים את עובדת היותך רצינית ואת זה שהוא יצטרך לוותר על החלום שלו למשפחה גדולה.
כמובן שלא ניתן לדעת מה הוא יחליט לעשות, אבל את צריכה להניח לו, בכדיי שיקלוט את המסר החד והברור שלך. בינתיים יהיה קצת בורגז. תדברי איתו רגיל על ענייני הילדים והסידורים הביתיים, כפי שבני זוג לומדים לעשות במשך השנים מכורח החיים המשותפים. אני מניחה שזה יעבור לו ולמרות שיהיה לו קשה עם הוויתור הזה הוא יעשה אותו. האופציה האחרת היא להתגרש ממך, להביא הרבה ילדים מאישה אחרת ולחיות מפוצל בין שתי משפחות....נראה לי הרבה פחות סביר.
תבלי עם הילדים שלך, תהני איתם, תמשיכי כאילו רגיל והוא יצטרף אלייך כשיהיה מוכן. זו דעתי.

רעות היקרה, סליחה על העיכוב בתשובתי.
אף אני חושבת שזה לא יתכן שהוא יכפה עלייך עוד ילד בניגוד לרצונך. הוא מציב זאת בתור דרישה כלפייך.
אני לא מאמינה בדרישות בתוך זוגיות. חשוב לעבור לתקשורת של בקשות שאינן דרישות. כרגע הוא מפעיל כנגדך סנקציות משום שאינך נענית לדרישה שלו לעוד ילד, וזו דרך הרסנית שמסכנת מאוד את האהבה ביניכם.
אסביר למה:
הוא כועס עליך משום שאינך מוכנה לבוא לקראתו. אי לכך הוא מתרחק ממך ומשתררת בבית שלכם אווירה מתוחה, עויינת. ככל שזה יימשך זמן רב יותר - זה "מתיישב" על האהבה ועל החברות שהיו עד כה ביניכם ויוצר "הרעלה".

בניתם ביניכם משפחה יפה, וחבל מאוד להרוס במו ידיכם את מה שבניתם.

לכן - כמה שיותר מהר - עלייך להציע לו לגשת לייעוץ זוגי. לפני שהכעס ההדדי והריחוק והעוינות יחסלו את האהבה. כאן הזמן לא יעשה את שלו מבלי שתישאר צלקת כאובה. יש מצבים שבהם נדרש ייעוץ מקצועי וזה אחד מהם.

אבל הוא אינו מוכן ללכת לייעוץ זוגי היות והוא רוצה עוד ילד , וטוען שהוא לא זקוק למישהו שישכנע אותו שהוא לא צודק. מבחינתו אני זאת שטועה כי אני לא מוכנה ללכת לקראתו. הוא אמר שהוא רוצה עוד ילד עכשיו ולא מעניין אותו כלום. והוא ימצא את הדרך להביא עוד ילד. (זה מזכיר לי את הילד שלי בן 4 שרוצה סוכריה על מקל)
הבעיה היא שאין דרך באמצע - זה או שאני יכנע ויכנס שוב להריון כדי לרצות אותו או להסביר לו דרך ייעוץ זוגי שהוא טועה - אבל אם הוא לא מוכן ללכת לייעוץ אז מה עושים? אני פשוט לא יודעת איך להתמודד עם כזה דבר, ולא הייתי רוצה שנתגרש, אבל אני פשוט מרגישה שאין עם מי לדבר.

רעות, האם את יכולה להראות לו את התשובות כאן בפורום? או לשלוח לו אותן במייל? תני לו לחשוב על כך. כרגע הוא לא מקבל את מה שהוא רוצה אז הוא ברוגז, כמו ילד קטן, אבל זו לא סיבה לתת לו את רצונו אם הריון נוסף מזיק לך כמו שאת מתארת - לא רק ההריון והבריאות שלך, אלא גם האפשרות שלך להתמסר לילדים ולעבודה שלך.

תודה רבה דורית, על תשובתך ותמיכתך.
שוחחתי עם בעלי על כך שכתבתי בפורום, אולם לא הראתי לו את הכתוב. הדבר הכעיס אותו שכן הוא בטוח כעת שבייעוץ ינסו להוכיח כי הוא אינו צודק בבקשתו (דרישתו) ועל כן מבחינתו יעוץ הנו מיותר (כי לבטח אינו מצדד בהתנהגותו)...

אני אראה לו את התכתובת בפורום, אמנם, תשובתה של מרי בעייתית עבורי - שכן, בעלי טוען שכל עוד הרופא לא יוכיח שהריון נוסף מסכן את חיי, כל טענותי נחשבים בעיניו כתרוץ סתמי לשלילת ילד נוסף -
אולם, לדעתי, אין צורך בכך שהריון יסכן חיים בכדי לא לרצות אותו - חוויתי באמת סבל וייסורים במהלך כל הריונותי וכן אין ביכולתי להתמודד עם גידולם של יותר מ-2 ילדים - סיבות אלו אמורות להספיק לדעתי, אולם הם אינם משכנעות אותו.

בינתיים...אנחנו ממשיכים לא לדבר...

לאחר יומיים של שתיקה בהם לא דיברנו, בעלי , חיבק אותי וישבנו לשוחח. הסברתי לו שמאוד נפגעתי מכך שאמר שאם היה יודע שאני רוצה רק שניים אז... ושהוא מקסימום יעשה אותם ממישהי אחרת. הוא צחק ואמר לי שהוא אוהב אותי מאוד ושבחיים הוא לא היה עושה דבר כזה הוא אמר:מה נראה לך שיש לי כוח לשתי משפחות. הוא טען שמאוד נפגע כי למעשה לא נתתי לו זכות דיבור. ההריונות שלי היו כה טראומתיים עבורי שכל פעם שמעלים את הנושא אני פשוט אומרת בהפגנתיות שאני לא מעוניינת לדבר ומעבירה נושא - מטילה ווטו בעצם. הוא טוען שזה לא צריך להיות כך, כי על דברים שמפריעים צריך לדבר ולשתף ולא להדחיק ולא לדבר בכלל, ונורא חשוב שגם אתן לו לבטא את דעתו ולא "אסתום לו את הפה".
השיחה ביננו היתה מאוד רגועה. הוא הסביר לי כי הוא מבין ויודע מה עברתי ומבין את הסבל שלי ולא ממעיט בערכו .אבל עדיין היה מאוד רוצה שיהיה לנו עוד תינוק.קטן וחמוד.הוא אמר שהוא יעזור לי ויפנק אותי ויתמוך בי כל ההריון. הוא יביא מנקה..ניקח מעקב פרטי אישי וצמוד והכל כדי שיהיה לי נוח.כי הוא יודע כמה סבלתי. הוא הוסיף שאני לא חייבת עכשיואפשר לחכות עוד שנה, שנתייים,אפילו ניסע לחו"ל. לנופש.ואולי מי יודע.זה יבוא לי פתאום.
אולם, אני אמרתי לו שאיני מסוגלת ואיני רוצה לעבור את הגהנום הזה שוב, ובנוסף איני מסוגלת לחלק את עצמי ליותר משני ילדים, היות והנטל על חיי יהיה קשה מנשוא. תשובתו היתה כזו: בואי לא נשלול את זה על הסף,תשקלי קצת,ניתן לזמן לעשות את שלו.אני אתשאל אותך מידי פעם מה את מרגישה.אבל ההחלטה תיהיה שלך ואם בסוף תחליטי שלא,אז בסדר אני אקבל את זה אבל לפחות אני אדע שחשבת על זה ונתת לי להביע את עצמי . שאלתי אותו: " ואם אני בסוף עדיין אחליט שלאתוכל לחיות רק עם שני ילדים ולהיות איתי מאושר?"...אז הוא ענה: "תראי אני רוצה עוד אחד, אבל אני רוצה שזה יבוא גם ממך ואם לא,כן נישאר עם שניים מה נעשה..אבל העיקר שתיהיה בינינו תקשורת ושנדע לדבר אחד עם השני על הרגשות והבעיות.כי זה הכי חשוב".
אמרתי לו שבסדראבל בליבי עמוק אני מרגישה שככל שעובר הזמן והשנים איני מעוניינת בעוד ילד.אני חוששת מה יהיה באמת שהזמן יעבור ואני לא ארצה?באמת לא בא לי וגם לא נראה שיבוא.
האם ההחלטה שעשינו לתת לזמן לעשות את שלונכונה? אני גם בונה על כך שהזמן יעבור והזמן יעשה את שלו.ואז אולי בינתיים גם לבעלי לא יהיה חשק והוא ישכח מזה ושני הילדים שלנו יגדלו ולמי יהיה חשק לחזור לאחור לכל החיתולים?כאילו.העניינים אכשהו יסתדרו מעצמם... ואז בסוף גם יגיעו הנכדים מהם הוא יוכל להנות . זה יכול לקרות??מה דעתך?

שלום רעות, את נשמעת די בשכנעת במה שכתבת.
השאלה המרכזית האם "הסבל" שלך במהלך ההריון היא הסיבה, או אלה "התרוץ"
אם אכן הדברים שכתבת הם נכונים ורופא הנשים אמר שהריונות נוספים יסכנו אותך
אז פשוט, תקבעו פגישה עם הרופא שיגיד לכם את אותם דברים שוב!!! שיזכירו לבעלך.
אני משוכנעת שאחרי פגישה שכזו לבעלך לא יהיו כל טענות כלפייך. ואם כן אז זו חוצפה שרק ייעוץ יוכל לפתור. את משיגה 2 במכה:
1. הוא רואה שאת באה לקראתו ופונה יחד איתו לרופא.
2. הרופא שהוא סמכות ללא ספקות, יעשה בשבילך את העבודה.

בהצלחה ~

הסיבות שאיני רוצה בילד נוסף הם קודם כל ההריונות הקשים מנשוא שחוויתי, ושנית יכולת הנתינה וההשקעה שלי אשר מספיקה לשני ילדים - כאמא אני מכירה את יכולותי ומגבלותי.
טענותי הם לא בגדר תירוץ - הם משקפות את הרגשתי ואת מה שעובר עלי .
הריון נוסף לא יסכן את חיי, מבחינה רפואית...ולכן אף רופא לא יחתום לי על כך.(אלא אם באמת מתים מסבל ...בסופו של דבר)

אני חוזר על דבריי -
תלכי את לבדך לשיחה או שניים, תקבלי כלים להעביר לו את המסר נכון,
את מנסה לשכנע את כולנו שאסור לך להיות בהריון, עקב בעיות רפואיות,
לא זאת הנקודה.
מותר לך להרגיש טוב ולרצות את החופש שלך, או לראות את טובתם של הילדים ע"פ הילדים שיבואו---
העניין הוא חוסר תקשורת והבנת הצד האחר,
כאן אתם זקוקים לגורם שלישי שישקף את השיקולים של כל אחד מכם, זה הכול !
בגלל שאת יותר חכמה מבעלך,,, הצענו לך להיות זו שלוקחת יוזמה והולכת לייעוץ,
בהצלחה

שלום רעות,
לפי דברייך, הבעייה היא שאינך רוצה לעבור הריון נוסף! ולא משנה מהי הסיבה.
הריון קשה או שאינך רוצה בילדים נוספים כלל.
יכול להיות שבשלב זה זוהי הרגשתך שאם הזמן תשתנה.
הסיפור שלי מאוד דומה לשלך, אך אצלי הסתיים לא טוב כלל.

אני היום בת 48 , לפני כ6 שנים נפרדתי מבעלי על רקע דומה.
לא רציתי לעבור את אותו סבל בפעם השלישית, מה גם שיש לי ילדים משני המינים.
גם אני קבלתי ייעוץ ונתנו לי את כל הגב שיכולתי לקבל. אז שנה אחרי הגירושין בעלי התחתן והביא 2 ילדים. ואני שלא רציתי כלל להתחתן הכרתי בחור נשויי שלא רצה ילדים באותה תקופה. ועזב אותי לאחר שנתיים של חברות. מאחר שגם הוא רצה ילד משותף אך מאוחר. המשבר היה מאוד קשה!
חזרנו והיה לי חשוב לא להשאר לבד ואופס נכנסתי להריון. והחלתתי ללדת.

ילד מתוק ומקסים. אך הגורל לא אהב את זה , כאשר נודע לגרוש שלי שאני בהריון, לפתע ילדניי נתקו איתי את הקשר ואינם רוצים לראות אותי. נתתי להם את כל הנשמע..הם כועסים ובצדק!!

אני ממליצה לך לשקול היטב את צעדייך ולא הייתי מקבלת החלטות על סמך דעות שלך אנשים.
יכול להיות שהיום את לא רוצה ואוליי מחר כן ?
תקחי הכל בחשבון, ומה שחשוב זה שתשמרו על מה שבניתם, זה לא קל לבנות, אבל קל להרוס!

תלכו לייעוץ כדי לשמור את הזוגיות שלכם! מאוד חשוב שהאהבה שלכם לא תברח.

שרית.

תודה על תגובתך.
הצטערתי לשמוע את הסיפור שלך, שכן הוא צימרר אותי לחלוטין.
לפי פני הדברים .... זה נראה שלא משנה כמה אני אשקיע בזוגיות ובמשפחה וכמה אהבה שאתן...זה לא ישנה כלום...כי ברגע שאיני רוצה ילד נוסף הוא יילך לאשה אחרת ויקים משפחה חדשה - זה נשמע מטורף לוותר כך על הכל . מצד שני, אני תוהה, אם באמת יקרה הדבר, עד כמה הוא באמת אוהב אותי ועד כמה הקשר ביננו חשוב לו - מלבד הנושא של הבאת ילדים.

כמו שדורית כתבה לך, שמרי על הזוגיות שלכם שלא תדרדר.
חשוב שהברוגז הזה לא ימשיך לעד, ושהילדים לא ירגישו בו
כי ה"ברוגז" הזה יכול להיות רק ההתחלה ומשם כבר תאבדו שליטה.

תשמרו על כבוד הדדי על האהבה שלכם, על המשפחה שיצרתם יחד ואל תוותרו על סקס.
כי אם זה לא יתקיים אתם יכולים מהר מאוד לדרדר את הזוגיות שלכם.
תתרגלו למצב ....וזהו אבוד!

היום אני יכולה להבין גם אותו, מה שלפני כן לא ניסיתי כלל.
ואת יודעת מה, יכול להיות שאם תחליטו שבעוד כמה שנים תנסו, לא בטוח תצטערי על זה.. (:

אל תשתפי פעולה עם הברוגז, ואל תגרמי להחרפתו. תיהי רגישה גם כלפיו ואל תשללי אותו ללא זכות דיבור. כמו שאני עשיתי.

לכו לייעוץ מקצועי כמו שדורית המליצה.
שמרו על אהבה חברות טובה ומשפחה. ותפנו זמן לזוגיות כמה שיותר.

שרית

חבר יקר 11 שנה אתה נשוי ולא יודע שזה חלק מהעניין?
ועכשיו ברצינות אשתך עשתה מעשה לא יפה אבל בטח אפשר למצוא גם דברים יפים אצלה
אפילו עצם זה שהתנצלה ולקחה אחריות.
קח אותה לערב רומנטי בלי ילדים ספר לה על ההרגשה שלך לגבי העניין בלי להחסיר כלום
ואח"כ תמשיך קדימה ... החיים קצרים מידי בשביל להרוס אותם בגלל דברים פשוטים יחסית
בהצלחה

כבר נהלתי איתה שיחה זוגית בה הסברתי את עצמי. למרות ההתנצלויות שלה, העלבון שלי עדיין עצום וקשה לי לעבור לסדר היום.
לך אולי זה נשמע פשוט וקל, אך לכל אדם דרך התמודדות משלו, ולי קשה.

חבר יקר אינני מקל ראש בכאב שלך ברור לי שעצם הכתיבה שלך כאן באה מתוך כאב אמיתי וקשה.
ניסיתי אולי להעלות חיוך קטן על פניך וצר לי במידה ופגעתי.
בכל מקרה איש יקר אין ברירה התשובה אותה תשובה עליך למצוא את הכוחות להמשיך והזמן גם יעשה את שלו.
הייתי ממליץ לך בחום על טיפול או אימון אישי ניראה לי שיש מספר דברים שיעלו שם ואולי יש
להם קשר למה שאתה עובר עכשיו.
בהצלחה

אין לי ספק שניסית לעזור ולא לפגוע. אני מודה לך על הנכונות לעזור

פגוע יקר, מצטערת על העיכוב בתשובתי.
אני חושבת שלשמוע את הדברים הללו מפי אישתך באופן הזה שהיא חשבה שאתה לא שומע - זה כמו לראות המציאות כפי שהיא, להסתכל פתאום על הדברים בצורה אחרת. נחשף כאן משהו שהיה קיים כנראה כל הזמן אך לא ידעת אודותיו.
ראשית אשאל אותך את השאלה הבאה: האם אתה חושב שעדיף היה לא לדעת זאת?
עכשו נשאלת השאלה - מה אתה עושה עם המציאות החדשה הזאת?

אולי, בשיחה נוספת עם אישתך, תשאל אותה האם היא רואה גם דברים טובים אצל הוריך. יכול להיות שיש לה ביקורת עליהם בדברים מסויימים אבל מאוד יתכן שהיא גם מעריכה אותם בדברים אחרים.
נקודה נוספת, האם אתה מכיר את אישתך בתור מישהו ביקורתית כלפי אנשים באופן כללי?
כי יתכן שזה בעצם הסגנון שלה ואולי גם של בני משפחתה, שהם "יורדים" על אחרים, אשר שונים מהם, ואולי היא והם נוהגים לעשות זאת לגבי הרבה אחרים?

גם אני חושבת שעצם העובדה שהיא התנצלה מהר על מה שעשתה היא חשובה. חלק מהתנצלות רצינית היא להכיר באותו דבר שהיא עשתה לא בסדר, שמורכב מביקורתיות מאחורי הגב שלך ומול כל משפחתה, וחלק נוסף הוא להבטיח לא לעשות שוב דבר כזה.
מה שתיארת שקרה הוא משבר ביניכם, ומשבר חושף את המציאות המרה לפעמים, כמו שנאמר - "טול קורה מבין עיניך" - ראה את המציאות כמו שהיא, ואז תדע יותר טוב מה נכון לעשות.
אולי תגלה שיש תחומי שיחה ונושאים שאין לכם חופש לשוחח עליהם בכנות. אולי יש עוד תחומים שהיא לא חושפת בפניך וחשוב שתדע אותם. לפעמים בני זוג נמנעים להגיד כי אינם רוצים לפגוע, אבל זה לא מקדם ולא פותר בעיות כאשר לא מדברים על כך. אז מה דעתך לראות במשבר הזה הזדמנות לברר ביניכם אולי עוד דברים שהיא לא מרשה לעצמה להגיד לך שמא תפגע בך?

דנית שלום.
מנסיוני הרב בחיים אני יכולה לתת לך "טיפ" קטן.. ראשית הניחי "לחיפושים".. התמקדי בחייך.
אציע לך משהו שאולי ישמע לך קילשאה אך.. יש סרט "תחת שמי טוסקנה".. אני ממליצה לך עליו מאוד.
מדבר בדיוק רב על מצבך. (מצב בו הייתי גם)
מוסר ההשכל בו יכול לבוא בקלות לידי ישום בחייך (מניסיון) ומפה את כבר לא תהיי בהתחבטויות עם עצמך.
לא כולם מאושרים כפי שציינת . זוגיות לא בהכרח מביאה אושר. כאשר תנסי לנבור בחיי האנשים "הזוגיים" תווכחי לדעת שהתמונה לעולם אינה מושלמת. יש אהבה אצל כולם (בהתחלה) אח"כ באים מניעים אחרים. כמו הרגלים, פחד להיות לבד, קשרים חברתיים משותפים ואפילו משפחה כובלת.
מאחר ואת נשמעת נואשת יש דרך נוספת של אתרי הכרויות בהם תוכלי לאמוד מה מתאים לך ע"פ נתונים , כמו רמה מנטלית, מראה, מטרה בקשר וכו'...
אין לי ספק שחייך "מלאים" ומגוונים עם חברים וחברות ידידים ומכרים שממלאים חלק בחייך..
שימי לב ותנסי להפנים דבר חשוב!!!! כאשר תניחי לנושא "האהבה" המיוחלת תגיע אלייך בהפתעה גמורה. תמצאי את עצמך כפי שאת מעוניינת. הפסיקי מפגשים חסרי תועלת כאשר מראש ידוע לך מהי התוצאה!! מהר מאוד תהיי "עייפה נפשית" ויאזלו לך הכוחות כאשר אהבת חייך תגיע . מה גם שהלחץ המנטלי משפיע על שיקול הדעת . יכול להווצר מצב בו תפגשי מישהו שיעמיד פני "תמים" בכדי לכבוש אותך ומרוב כמיהה לקשר לא תבחיני בדברים חשובים.
תגובתי אולי מעט מבולבלת אך.. זה הרעיון!!
*** ושוב הסרט מומלץ ביותר!!
בהצלחה

תודה רבה, התגובה שלך הרגיעה אותי קצת.
אני יודעת שהזוגות סביבי לא בהכרח מאושרים, באמת שאני יודעת שמראה עיניים יכול להטעות. ואני אוהבת את החיים שלי - אני באמת יודעת ליהנות מהחיים ויש בי שמחת חיים וחיוניות. לאחרונה גם התחלתי לנהל איזשהו פרויקט חברתי שאני מאמינה בו בכל ליבי ואני נלהבת ממש. ויש לי עוד תחביב מרכזי אחד שהוא בנפשי. אני עושה כל מה שאי פעם חלמתי לעשות. ויש לי חברות וחברים, ואני יוצאת ומבלה.
אבל החסר הזה...זה התחיל בשבוע שבועיים האחרונים...איך מתמודדים איתו?
ובאמת שאני לא רוצה להתעייף מכל מיני קשרים חסרי תוחלת ולכן לא יוצאת עם כל אחד שמתחיל איתי. יש שיאמרו בררנית. אני אומרת שאני פשוט מכירה את עצמי ויודעת מה אני צריכה, ולא בא לי על קשרים שאני יודעת מראש לאן הם מובילים.
מצד שני - אם אישאר עם הכמיהה הזאת, אז ברור שאסתנוור מאיזה אחד שיבוא ויעמיד פני תם כדי לכבוש אותי. לכן אולי כדאי שאנהל רומנים קצרים ונחמדים עם כל מיני עוברי אורח בחיי עד שיגיע הדבר האמיתי..
אני חושבת שאני צריכה פשוט להירגע, להניח לדברים, להתמקד בדברים שאני עושה. כן, אני אשתדל, פשוט השבוע האחרון היה, איך לומר, לא משהו...:)

היי דנית, רציתי קצת לעודד אותך.
שמונה שנים חיפשתי את האחד..הדלקתי נרות(אני לא דתייה) הלכתי למגדת עתידות למינהן ומה לא.
גרתי עד לפני 5 שנים בארהב.טסתי להרבה מדינות כדי לפגוש ולפגוש ולפגוש ומה יצא?? כלום.
אחרי טרגדיה משפחתית נאלצתי לחזור ארצה.לא היה חשק לכלום והרמתי ידיים בנושא. נחשי מה קרה? תוך 5 חודשים בעבודתי הכירו לי את בעלי המתוק. נישאתי כשהייתי בת 39+ ועוד עם תוספת בהריון מפתיע.היום יש לי ילדה מקסימה ומהממת בת 3. הייתי במצבך חשבתי שלעולם לא יקרה...ואיך שהרמתי ידיים ולא הייתי בפוקוס על זה, נישאתי. מקווה שנתתי לך חיוך ותקווה וכמובן עידוד.תאמיני בעצמך - זה יקרה !
ליה

אני מבינה שאני חייבת להניח לזה, כי זה כל כך מאמלל, הלחץ הזה.
אני מאחלת לך כל טוב ואושר עם בן זוגך ובתך!
דנית.

דנית היקרה, קראתי את התכתובות ששלחו לך ואת תשובותיך ואני חושבת שזה גם מה שהייתי עונה לך - להתמקד בדברים הטובים של חייך. להימנע מלעשות לעצמך נזקים כמו הפגישות עם המחזרים הישנים ללא תוחלת.
כל מה שאת כבר יודעת שמזיק לך - אל תעוללי לעצמך!
די ברור שאם יש בך בפנים יצור ממורמר ונואש - זה מה שאת משדרת החוצה, וזה כשלעצמו מבריח את האחרים.
הסתכלי על החיים שלך ואמרי לעצמך מה טוב בהם, ממה את מרוצה. כאשר תהיי עסוקה במחשבות חיוביות, זה מה שאת תשדרי לכל מי שיהיה בסביבתך.

עד כמה את אוהבת את עצמך? את גופך? האם את מרגישה יפה? חשוב שתשקיעי בעצמך כל יום בדברים שיגרמו לך להרגיש טוב, להרגיש שאת אוהבת את עצמך. היי המאהבת של עצמך עכשו. התפעלי מעצמך, תהיי מוקסמת...כאשר תצליחי בכך - זה מה שיעבור החוצה.
בהצלחה!!!

דנה שלום.
את מתארת סיטואציות לא נעימות שמתרחשות במחיצת בן הזוג,
מאחר וציינת שכבר היה לך מצב ש"הערת" לו ותגובתו לא ממצאת את הפתרון...
קבלי עצה ממני..
תסרבי בתוקף לצאת איתו למקומות בהם את חשה אי נעימות מהתנהגותו, ותבואי אליו בטענה שאת לא ראויה לתחושות הללו .. כאשר תקבלי שוב תגובה של "את קנאית" את יכולה לאשר ללא בושה שכן זוהי תגובה לגיטימית ביותר!!!
אין בן זוג ממין זכר או נקבה כאשר יהיה בסיטואציה מהסוג הזה , שתגובתו תהייה אחרת.. אלא אים הקשר לא ממש מעניין ואין אהבה ,,
כאשר יסכים לצאת לבד ולא ישוחח איתך בהבטחה שהתנהגותו תשתנה אני מניחה שתתפקחי בכדי להבין היכן את ממוקמת אצלו!!
דבר נוסף הביטי היטב אולי המצב שבו את מגיבה משעשע אותו , ומנגד הוא גהה בכך לעיני החברים שאת מקנאה לו.
אין סיבה בעולם שתחושי רע בחברתו לא בסיטואציה זו ולא באחרת..
הראי לו שכבודך והערכים להם את ראויה קודמים לו.
בהצלחה.
(אין לי ספק שעצה מקצועית מאחת הפסיכולוגיות כאן יכולה להבהיר לך את התמונה טוב יותר )

אבישג היקרה, תודה על מה ששיתפת אותנו, ועל הדיוק בפרטים, גם הדברים הטובים וגם החששות.

אני ממש מציעה לך לקחת את היחסים האלו מאוד בזהירות!!!

הזכרת את האבחנה הפסיכיאטרית "אישיות גבולית". לצערי כל מה שתיארת ממש תואם את האבחנה הזאת. לרוב אלו אנשים עם המון קסם אישי, עם יכולת להגיע לאינטימיות מהירה, כי זה אחד הדברים שחסר להם - גבולות. הם מתמסרים מהר, מתלהבים מהר, ומתאכזבים מהר ונפגעים ונעלבים מהר.

וכמו כן יש את כל חוסר התפקוד - קושי לשמור על יציבות בעבודה, כי הם מסתכסכים מהר עם הממונים עליהם ועם חבריהם לצוות - שוב בגלל הקושי להציב גבולות ולשמור על תגובות פרופורציונליות בהתאם לכל אירוע שקורה. יש להם קושי בניהול כספים - כי אין להם גבולות הגיוניים של ניהול תקציב על פי רמת ההכנסות שלהם...
ממש מציעה לך לא להסתבך עם אדם כזה, כי כל הקסם הזה - מאוד קשה להיחלץ ממנו.

אני מודעת לכך שמה שאני כותבת הוא סוג של "דעה קדומה" - מבלי להכיר אותו, אבל עלייך ממש לשמור על עצמך. כי הוא הצליח להתקרב אלייך בדיוק בנקודות שאת נמצאת הכי בחסר לגביהן - לשדר לך שאת משמעותית וחשובה לו וכל זה מסחרר אותך וממיס אותך, סוף סוף זה קורה לך...אבל אצלו זה יקרה כך מול כל אחת, כי הוא באמת נותן בשלב הזה את כולו, ואילו לך זה כמו מתנה משמיים, בדיוק אותו הדבר שעבורו זה הרגיל והמצוי שלו, כי כך הוא ניגש לכל דמות בחיים שלו, עבורך זה מופיע כאילו הוא "האחד". אני מקווה שהסברתי את עצמי, ומציעה שתשמרי מרחק. צר לי.

אשמח לקבל התייחסות מכן כי המצב די בהול.....

דורית ועדי אשמח לשמוע את עצתכן.....

אלמונית יקרה, סליחה על העיכוב בתשובה.
ראי, אם הוא לא מוכן להגיע לייעוץ, נסי לקחת בעצמף שעת ייעוץ אחת, אצל יועץ זוגיות, ותראי אם את יכולה להפיק מכך תועלת.
לפעמים חשוב לשמוע ממישהו נייטרלי - שלא בצד שלך או בצד שלו - וגם מכיר תהליכים ומצבי משבר זוגיים - ויועץ כזה יכול לכוון אותך לדרך הנכונה עבורך.
מה דעתך?

קודם כל תודה על התייחסותך...

אבל השאלה היא האם ייעוץ זוגי לבדי יועיל במשהו??האם לא צריך שניים כדי להציל את הנישואים?כדי לנסות להתגבר על המשבר??

מעבר לזה-
כרגע הוא די עזב את הבית ואנחנו כבר לא בקשר שבוע-לא מדברים ולא נפגשים...
ומאוד מאוד קשה לי במצב הזה.
מה לעשות כדי שנחזור לפחות לדבר או שלפחות הוא יחזור הביתה כדי שנוכל בכלל לנסות להתגבר על הבעיות??

אודה לתשובתך..

אלמונית יקרה, ייעוץ זוגי רק לעצמך יכול לעזור בכך שזה ייתן לך הסבר מה קרה לכם, והאם יש סיכוי להציל את הזוגיות או שכדאי להרים ידיים ולעבור הלאה.
כרגע יש לך שתי אפשרויות - או לשחרר ולקבל את הצעד שלו לעזוב את הבית ולהמשיך בתהליכי הפרידה, או ללכת לבדך לייעוץ ואולי לקבל קצת טיפים מה ניתן לעשות.
אני מבינה שאין לך את האופציה ללכת איתו כי הוא לא מוכן לכך.
ברור שאילו היה מוכן לבוא איתך - הכל היה הרבה יותר אפקטיבי, אבל גם עם הליכה לייעוץ קיימת כמובן האפשרות שזה לא יצליח ושאצלו כבר נגמרה המוטיבציה להשקיע בקשר, או האמונה שזה יכול להצליח. אי אפשר בלי שני הדברים האלו לקחת ייעוץ זוגי ברצינות.

אני היקרה, הטלטלה הרגשית שאת עוברת (וסביר להניח שגם הוא...) היא התגובה הכי נכונה וטבעית שיכולה לקרות כאשר מסתיים קשר כל כך חשוב וכל כך מעצב כמו זה שהיה לכם - אהבה ראשונה...אילו זה היה עובר עלייך בקלילות ובאדישות - אז דווקא הייתי מודאגת שמשוה רגשי אצלך לא פועל נכון.
את מעלה את השאלות הנכונות, וכולן מעידות על כך שנקשרת אליו מאוד חזק, וכי עשית לגביו ויתורים רבים שהרגשת שעלו לך יותר מדי ביוקר. לאור השאלה שלך - "האם אפשר לקבל אדם אחר מבלי להרגיש שחייו באים על חשבוני". אני מבינה שלהישאר איתו בקשר היה כרוך בהמון ויתורים מצידך. לפי תיאורך הוא כנראה חייל קרבי, ואני רק יכולה לתאר מה הוא מרגיש שם בצד השני, כאשר הוא יודע כמה הוא רחוק וכי את ממשיכה לנהל חיים רגילים ולהיפגש עם אנשים צעירים, לרבות גברים ולעמוד מול פיתויים רבים. זה ממש לא פשוט עבור שניכם, להתמיד ביחסים לאורך זמן, במרחק כזה.
יחד עם זה, לפעמים האהבה היא מאוד חזקה ומצליחה לגבור על קשיי המרחק הגיאוגרפי. המחשבה לא להיות בקשר בגלל המרחק עולה ואז מתבטלת בגלל עוצמת האהבה...
התשובה הקלאסית, לנושא הקושי הרגשי - אשר בודאי שמעת מחברותייך וממשפחתך - היא שהכל עניין של זמן. ככל שיעברו יותר ימים - את תתרגלי למצב החדש וסערת הרגשות תירגע, ואם גם תיפגשי גבר אחר שימצא חן בעינייך - זה יעזור עוד יותר להשכיח את חברך הראשון ולעבור הלאה. הזמן גם יאפשר לך לחשוב על התקרבות למישהו אחר.
ואם תראי שהאהבה אליו לא מפסיקה, יתכן שתשקלו לחזור בעוד זמן מה. גם זה קורה, כאשר האהבה היא חזקה.

הי אנונימית,

אני לא יודעת מה טיב הקשר בינך לבין החברה, בכל אופן היא נשואה לבעלה 19 שנים.. אני מניחה שמעבר למה שאת יודעת יש הרבה רבדים אישיים וזוגיים שהם חווים זה מול זו.

הדבר היחיד שאת יכולה לעשות זה להבין שאין פתרונות קסם. זה לא שב"סליחה" אחת הכל יפתר, סביר להניח שאם היא הגיעה למסקנה של עזיבה היא מאוד נפגעה.

יש לתת להם את הזמן והיכולת לפתור לבד את הדברים ולאפשרל חברתך לקבל החלטה מושכלת, כשתרגע ודברים יתבהרו.

אני מבינה את רצונך הטוב לעזור לה, אבל את כחברה יכולה רק להיות שם בשבילה ולתמוך. אל תשימי עצמך בשום אופן ביניהם כסוג של מגשרת. זה רק מביא לבלאגן. תתמכי מהצד, תהיי שם בשבילה, והמליצי לה על יעוץ אישי או שיחות עם אדם קרוב (אם בטוחה שרוצה לעזוב אותו) או על יעוץ זוגי (אם היא חושבת שיש מה להציל).

הי ניסים,

מעבר לפרופיל המזלות שלך ושלה, דבר שמאפיין הרבה בני מזל סרטן וטלה (ז"א לא מוגדר וספציפי אליכם אלא מדבר על כל מזלות הטלה והסרטן באשר הם...)- לא כתבת הרבה על הבעיות, על הפער - מה אז הרגשת ומה היום, מה טיב ואופי הקשר ואילו דברים מפריעים לך. לא סתם כתבת שאתה לא יכול ממש להצביע על בעיה ולכן כנראה כתבת בכלליות.

אבל כדאי שתזרוק איזו עצם, כדי שנוכל כן להתייחס אליך באופן אישי ולפיכך גם להציע פתרונות. לכל זוג יש פערים שונים וסובייקט שונה של החוויות בקשר, לכן כדאי שתחדד קצת יותר את השאלה.

בברכה,