פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

הי reyo,

אני בהחלט מסכימה איתך כי מגורים אצל אחד מההורים וללא קשר לנישואין הם בעייתיים, בעקר שהקשר כ"כ ארוך.

נשמע שסביב הנושא הזה יש עוד פרמטרים, מצד בן זוגך, לא בטוח שעיניין הכסף הוא האישיו (גם, אולי לא רק).. הייתי בודקת אותו את כל נושא המחויבות שוב.. מה מונע ממנו להרגיש בטוח להיות איתך לבד, בקורת גג משלכם. לא הייתי עושה את זה בשיחה תקיפה, אלא במצב בו אתם נהנים זה מחברתו של זו, תוך כך שאת מסבירה לו מקודת מבטך כמה היית רוצה שהקשר יתקדם, כמה היית רוצה את הפרטיות והביחד כי הוא חשוב לך, הקשר חשוב לך. נסי לבדוק האם משהו מחלחל שם, אם פתאום דעתו משתנה, אבל חשוב מאוד שתגשי לזה בנימת "הזמנה" ולא בביקורת.

יהיה קשה להמשיך קשר בו את מרגישה כמובנת מאליה, ומרגישה שאין שיתוף פעולה מצידו. הוא צריך להיפתח מולך ולספר לך מה בדיוק העיניין, ממה חושש ולמה מתעקש להישאר "בקן". זאת כמובן בעיה ידועה, אבל אין זה אומר שצריך לשבת בחוסר מעש ולחכות שזה יעבור. יש להציף את הנושא של המחויבות, להדגיש את הצורך שלך ולבדוק, מחדש, האם כרגע בשלב בו את נמצאת- גם הוא נמצא. אם הפערים רבים מדי תשקלי את המשך הקשר.

תחפשי חבר טוב או בן משפחה קרוב שיעיר אותו משנת הדב שלו, במקביל תלכי לסדנת תקשורת ותלמדי איך לדבר או לשתוק ולהגיע לתוצאות אפקטיביות בחיים,
יש כאן לדעתי קצר תקשורתי שנמצא אי שם בינך לבינו, ולכן חבל שתנסי שוב ושוב במקום שנכשלת,
בהצלחה

הי שרון,

מבינה את התחושה שלך. זה לא פשוט לחיות לצד אדם שמזניח את עצמו, במיוחד שלך מאוד חשובה אסתטיקה. אני גם מתארת לעצמי שלחיות חיים אינטימיים באופן הזה, זה מקשה עוד יותר על חיי הזוגיות שגם הם, באופן טבעי, טומנים בחובם לא מעט קשיים.

הייתי הולכת איתו קצת "קיצוני". אני חושבת שבצמב כזה יש "לנער" אותו. ואולי לא יסכימו איתי, אבל אני חושבת שזה יכול לתת אפקט למרות העוצמות. אני חושבת שצריך לקחת אותו לשיחה רצינית, אפילו להתקשר אליו בבוקר ולהכין אותו לכך שבערב תהיה לכם שיחה. הוא ישאל על מה, את תגידי "נדבר בבית". שיבין שזה באמת רציני. שבי איתו, תהיי רצינית והחלטית, ותספרי לו מה את מרגישה- באופן הכי אמיתי, וזה קשה, כי את לא רוצה לפגוע בו אבל חשוב שתיצמדי לאמת ולא תייפי אותה. תספרי לו על התחושה שלך בכל המצבים האינטימיים, שהמשיכה שלך הולכת ויורדת ואת עסוקה בשאלות, אפילו מרגישה אשמה שקשה לך להימשך אליו. שההזנחה שלו היא לא רק "שלו", אלא גם של חיי הנישואין. אפשר בהחלט לומר שחיי האישות שלכם נפגעו וימשיכו להיפגע אם הוא לא יקח את עצמו בידיים, וההשלכות של זה ברורות. לגבר, ששומע דבר כזה, קשה מאוד לקבל את המחשבה שלא יהיו הרבה הזדמנויות ליחסים אינטימיים. אם הוא יעשה את החיבור שהכל תלוי בו- ואם יתחיל לקחת את עצמו בידיים גם את תרגישי שיש לך פרטנר, שעושה עם עצמו משהו, רק בשל העובדה הזאת כבר תעריכי אותו ואולי אף זה יתבטא במשיכה שלך אליו.

יש סיכוי שהוא תופס את הקשר או יחסי אישות כמובנים מאליהם. הגיע הזמן שתסבירי לו שלכל פעולה מזניחה שלו יש מחיר, לא מהיום למחר, אלא מחיר של תהליך.. ככל שיזניח את עצמו כך יזניח את המשיכה שלך אליו, אם הוא יעשה את הקשר הזה ויבין מה זה אומר.. אני מניחה שזה יעורר משהו. צפי לכך שיפגע מזה, ייתכן, אבל אחרי כמה ימים זה יחלחל והוא יבין שפשוט אין ברירה. משיכה ותשוקה הן חשובות מאוד, צריך לטפח אותן, צריך להמשיך לדאוג ולסקרן את בן הזוג, להמשיך להוכיח שאתה כן שווה למרות השיגרה והנישואין. לא לתת לזה להירדם.

שלום דנה,

אכן זוגיות כזאת לא מתוארת כאן כל יום.. אם זאת בחירתך - כמובן זכותך לחיות כך. סומכת עלייך שאת יודעת מה את עושה.

ניסיתי לזהות את סיבת הפניה שלך, אולי איזו שאלה, השאלה היחידה ששאלת היא בכותרת- האם זאת אהבה אסורה, ואני לא בטוחה שזאת לא שאלה רטורית...

אולי הזהרת אותנו מלהיכנס לקשרים מהסוג הזה? אני מסכימה איתך.

כל טוב,

למה זה לא תלוי בו,,,
והייתי רוצה לשמוע ממך יותר על סוג הטיפולים שעברת, כמה זמן החזקת מעמד בכל טיפול, איזה סוג של טיפול, מה היו הציפיות שלך מכל טיפול, מה בכל זאת כן השתנה בעקבות הטיפולים,,, אולי לרעה ? וכו',
ואם את סבורה שאת ידועה בציבור שלו, אז סתם שתדעי שיש לך זכויות מסויימות, לכי לבדוק אותן,
ותודה על הגילוי לב, את מראה את הצד הלא יפה בלשון המעטה של להסתובב חי/מת לצד גבר נשוי,
אבל מי אני שאשפוט אותך, כל אחד ואחת בוחר את הדרך שבה הוא יעבור את יחידות החיים שניתנו לו במתנה מאת הבורא, לא הייתי רוצה להיות במקום שלך, ובאיזה שהוא מקום יש לי חמלה על אבדן חיים של אשה שאני בטוח שמגיע לה הרבה יותר מלהיות נסחבת אחריי גבר שבז לערכים בסיסים, המחייבים כל יצור אנוש באשר הוא,

היי בני, בעבר "טופלתי" אצל פסיכולוג {חייבת לציין ידוע} שלבסוף הטריד אותי מינית. אילו ציפיות היו לי? אני לא בטוחה שהיו... ואולי רק רציתי לשפוך את הלב אצל מישהו שמחוייב להקשיב רק לי בלי לדבר על עצמו. היום אני נימצאת במקום שטוב לי. נכון, זה לא מושלם אבל מי אמר שמושלם זה טוב?יש דבר כזה בכלל? אז עושים פשרות בחיים, אני מתפשרת על חתונה והוא מתפשר על זה שהוא צריך להיות נשוי למשהי שהוא לא אוהב ועל הקריירה שלו{ציבורית}. לגבי השאלה שלך למה הוא לא מתגרש? אז ככה, ההיכרות שלו עם אשתו זה שידוך{ככה זה אצל הגרוזינים}לומדים לאהוב אחרי החתונה. ראית חתונה מאוחרת?? אם לא אז כדאי לך לראות, לא להאמין שזה קורה עדיין בימינו...

אני שמח שאת נמצאת במקום שטוב לך, אם לך זה טוב, אז גם לי זה טוב,,,
השאלה למה התאמצת לרשום ולגלות לכל העולם שטוב לך,,,
הבנתי את הסיבוך שבקשר הזה, לא מפתיע כ"כ, יש עוד אנשים ונשים כמוך,,,
מה שמצער זה, שיום אחד הם פתאום מגלים מה זה טוב באמת, ולא ע"פ חייהם של אחרים או נורמות חברתיות, אלא סתם כשמשחזרים את הסרט לאחור, פתאום מתבהרת לה תמונה קצת פחות וורודה, וכבר א"א לשנות,
משתתף בצערך בנוגע למטפל,,, אכן זה מה שחשבתי, שהיה לך תקרית לא נעימה ולכן כתבת מה שכתבת, אבל גם זה לא חדש, וצריך פשוט לחפש ולמצוא את המטפל הטוב ביותר עבורך שיצליח לנגוע בנפש ולא ח"ו בגוף,,,
לדעתי עוד לא מאוחר, כדאי לך לנסות, בפרט שרשמת שלא רצית לחיות,,, ולאור העובדה שאת כן מחפשת את היותר טוב מ- "ה טוב" שיש לך כרגע, רק בשביל להניע את התהליך הייתי שואל את השאלה הבאה, מה יקרה לאחר מותו ?---
שבת שלום,

עצבנית יקרה, מה שאת מספרת לנו הוא אכן מוזר וכדברייך - פרימיטיבי.
אבל מכיוון שהוא ידע על כך מן התחלה, יש לי שני כיוונים אפשריים:
האחד - שבשלב מסויים הוא שמע ממישהו דעה נחרצת על נושא זה ומאז זה התחיל להציק לו יותר ויותר, ולכן הוא משקר לאנשים ומסתיר את האמת, כי חשוב לו מה יחשבו עליו.
אפשרות שנייה היא שאת נתפסת בעיניו "מתירנית", חופשייה במיניות שלך, וזה מטריד אותו משום מה. יש בעלים שמעדיפים שבנות זוגם יהיו "קרש" במיטה, ואז הם יהיו רגועים שבת הזוג לא מתעניינת בסקס ועל כן לא צפוייה לבעל סכנה שהיא אי פעם תרצה לבגוד בו...
בשני המקרים זו גישה ילדותית, אגואיסטית. שלא לומר פרימיטיבית...
האם את חושבת שיש אפשרות שהוא יגיע לייעוץ בעצמו? לנהל על כך שיחה עם מישהו מקצועי? אולי לשמוע על כך ממישהו סמכותי זה ירגיע אותו.
כי אם זה לא יקרה, עד מהרה יתגשמו כל חששותיו, כי הוא יימאס עלייך, ותרצי לחפש לך מישהו אחר...

כמו שבחיים לא נהיניתי מסקס, בחיים אף אחד לא ידע מה אני אוהבת, ולא נהניתי מסקס מעולם!!!!
וכשהכרתי אותו הוא גילה לי את כל רזי הסקס, ואיך נהנים מזה, וזה אמור לשמח אותו שהוא הבנאדם היחיד בעולם שגרם לי להבין מה זה להנות מסקס....
איך אני יכולה להסביר לו כדי שיבין שאני אוהבת רק אותו ולא משנה מה שקרה פעם????.....

תפסיקי להסביר לו,
תמנעי בכל דרך מהוויכוח המיותר הזה, לאט לאט הוא יבין שאת לא בעניין,
אין זה מתפקידך לשכנע אותו, ומי כמוך יודעת שאין מה לנסות,
תוציאי את האוויר מהמפרסים, תניחי לו לדבר עם עצמו, בנושא הזה, סוף

שלום לך, רבית, ומזל טוב על הולדת הבן!!!

את אומרת שאת פגועה מכך, ואני מבינה את רגשותייך, אבל אני רואה בכך אות אזהרה לשניכם:

להתמכר לצ'אטים ארוטיים, כיום, זה לא ממש בגידה בעיני, אבל יש בכך כדי להגיד בצורה די ברורה - משהו לא בסדר בתוך המיניות הקיימת בין שני בני הזוג. את מציינת שמאז החודש השישי לא היה ביניכם שום מגע מיני, וזה די יוצא דופן, כי גם אם מחליטים לא לבצע חדירה, מתוך איזה חשש לתינוק- (למרות שככל הידוע לי לא צריכה להיות שום בעייה בכך) - עדיין יש המון דברים נחמדים ונעימים שניתן לעשות בסקס גם ללא חדירה, כגון מין אוראלי, ואוננות הדדית, שלא לדבר על מזמוזים למיניהם.
אז אם אכן לא היה שום דבר - ואת אומרת שהצ'אטים החלו עוד לפני ההריון, סימן שעליכם לטפל בבעיות שיש לכם במיניות שלכם. ניתן לעשות זאת או אצל סקסולוגים או דרך ייעוץ זוגי, תלוי מה מקור הבעיות. אם זה טכני - סקסולוגים. אם זה רגשי וכרוך בבעיות תקשורת - אז ייעוץ זוגי. אלא שעלייך לברר קודם אצל היועץ האם הוא נכנס גם לבעיות בתחום המיני, כי לא כולם עושים זאת.

הי דורית,

אני רוצה לחדד משהו- האם התקשורת שלכם "גרועה" מעוד בחינות, או האם את תגדירי אותה כגרועה בגלל שאין מצידו רצון לשתף ולדבר יותר מדי? ז"א האם בגלל היותו לא משתף וסגור- זה הגורם לתקשורת הגרועה ביניכם? או שיש עוד מצבים בהם לא "רואה" אותך, את הצרכים או לא מתייחס לרגשות שלך, מזלזל וכו'? האם האהבה כן באה לידי ביטוי בדרכים אחרות?

כי בהחלט יש בני זוג, שלא תמיד רואים צורך או סיבה לדבר, לשתף, לפעמים צריך "להפעיל" אותם לזה. לפעמים צריך לקבל אותם ככאלה.

כך או כך, נשמע שיש עוד הרבה מעבר ואת לא מרוצה מהקשר. כן, אני חושבת שצריך ייעוץ, דווקא כי את פתוחה לזה ומבינה שאולי זה משהו שיכול לעזור. אני מניחה שלפני 6 שנים משהו בכל זאת מאוד משך אותך אליו, בכל זאת היה איזשהו חיבור, השאלה היא אם הוא עדיין שם, החיבור הזה, על אף הקשיים.

על תקשורת בהחלט אפשר לעבוד, ואם שניכם רוצים ומאמינים בקשר, אני בטוחה שניתן לעשות משהו לפני פירוק החבילה, וגם כמובן לטובת הילד.

אם אחרי שתתנו צ'אנס אמיתי (ז"א להתמיד בתהליך של הטיפול, להאמין בו ובאמת לשנות הרגלי תקשורת) - אם לא תרגישי שזה באמת "זה", אחרי שניסית גם את ועשית מאמץ לשפר, אם תרגישי עדיין לא מסופקת ושזה לא זה, רק אז כדאי לחשוב על פרידה. אבל לא לפני שניסית לגייס אותו לתהליך זוגי בטיפול.

נסי במקביל גם לבדוק האם השיתוף והשיחות מבחינתך צריכות להיות רק איתו, האם שיחה עם חברה מספקת אותך במקום הזה, או שתמיד תבקשי את תשומת הלב הזאת גם ממנו? לפעמים בני זוג לא יכולים לספק הכל, ו"תקשורת" זאת מילה גדולה- היא כוללת הרבה מרכיבים, כולל יחסים אינטימיים. לכן כדאי שתגדירי לעצמך בדיוק איפה התקשורת לא טובה, ואיפה היא דווקא כן. אולי זה יעשה קצת סדר.

לגבי הפרשי גיל, תראי מדובר בכמעט 20 שנה, ייתכן ויש לזה אפקט. אבל למעשה הצהרת כי כבר מהתחלה לא היתה תקשורת מאוד טובה. אני מסכימה שגבר בן כמעט 50 ייתכן ויתעניין בתחומים אחרים או יחפש יותר "שקט" ויישוב הדעת מאשר בחורה בת 30 שזה עתה הפכה לאמא ולמעשה מתחילה את חייה מבחינה זו. אבל לא הייתי שמה שם את הסיבה לתקשורת לקויה.

קודם כל עדי תודה על תגובתך כשאני אומרת תקשורת לקויה זה במכלול הוא לא שואל אותי שאלות על חיי בוא נגיד שאני מרגישה שאני לא מעניינת אותו גם שאנחנו מדברים על דברים מסויימים ואת יודעת מה זאת אישה היא אוהבת לדבר על הכל הוא לא נותן לי לדבר כמו שאני רוצה הייתי רוצה חבר חבר אמיתי שותף שיודע מה עובר עלי משום מה זה לא מעניין אותו את יודעת שהוא בקושי יודע מה עבר עליי בחיים האלו הוא אומר שזה לא מעניין העבר רק מה שעכשיו הוא שוכח שאנונו מי שאנחנו גם בגלל העבר לפעמים את רוצה ששיחה תזרום בכיף ושהוא יזרום איתך זה אף פעם לא קרה הוא סגור אנחנו אף פעם לא יושבים עם חברים יחד אני לא מזמינה כמעט הביתה כשאני יוצאת לחברות והוא לחברים ביום מסויים ושמה מטפלת הוא רוצה שאני אבוא בדיוק בשעה שלו ולו מותר להתעכב ומידה וזה לא יקרה הוא ילך לישון בבית שלו(יש לו בית משלו ) בואי נגיד שאני כבר לא מי שאני אם הייתי בחורה מופנמת אני נעשתי יותר גרוע אני לא יודעת אם אני שמחה יש לי כנראה בעיה רצינית עם עצמי רצינית ביותר תראי ניסתי אין ספור לדבר איתו לנסות להביא אותו לכיוון שלי פשוט כלום כלום הוא אומר זה מי שאני ואת לא יכולה לשנות אותי אמרתי לו שאני לא מנסה אפילו רק קצת את יודעת השתדלות מצידו מילה טובה הוא בקושי זורק לעברי משהו אני כבר לא מרגישה אישה וכמה שהוא אומר שאני האישה שלו זה מתחיל לדעוך מיום ליום הבעיה שהוא הפך להיות כמו משפחה שלי וזה מאוד קשה בשבילי אהבתי אותו מאוד אבל מפעם לפעם זה כנראה מתחיל לרדת כנראה אני פשוט רק צריכה להחליט שאני עוזבת אבל צריכה את הביטחון הזה לקחת אומץ ואני רוצה ללכת לייעוץ אבל קשה לי מאוד להגיע למקום כזה ולתת את פרטיי האישיים וספר את סיפור חיי זה מרגיש לי שאני נחשפת מידי ואני בחורה סגורה ודיסקרטית מאוד אשמח לשמוע את תגובתך

הי שוב דורית,
תודה ששיתפת שוב ועידכנת בעוד פרטים.

עכשיו הבהרת למעשה שאת לא מסופקת ולא מרוצה מהקשר, מהזוגיות איתו, קשה לך. כתבת כמה דברים חשובים:
1. את מאוד רוצה מישהו שיקשיב לך ויהיה שם עבורך, איש מקצוע.
2. את לא רוצה בקשר הזה וחוששת לחתוך ולעשות לזה סוף, אבל בפנים את יודעת מה התשובה.
3. את חוששת מחשיפה מול איש מקצוע ואולי גם ממה שיצוף שם- התחושות, הפחדים..
4. את רוצה מאוד למצות את עצמך ולהרגיש "את" שוב.

לפי אלו נראה שהזוגיות הזאת לוקחת ממך הרבה "ממך", או ממה שהיית.. משאירה אותך חסרת ביטחון וחסרת אמונה שתוכלי לעשות את הצעד הזה של עזיבה.

צדקת כשאמרת שייתכן ויש כמה בעיות שאת צריכה לעבד אותן ולפתור אותן, ואולי הגעת לשלב כזה בחייך שאת אומרת - די, צריך לעשות מעשה ויותר מהכל לעזור לעצמי. וזה צעד חשוב שאת צריכה לעשות: להיעזר בתמיכה מקצועית, ויחד, לפתור ולעבד את הדברים.

לגבי חשש מחשיפה בפני מישהו אחר: אם היה מדובר באדם פרטי, חבר או ידיד, הייתי מבינה אותך ואולי מצדיקה. אבל, החשש שלך מיותר. לאנשי מקצוע (טובים, ויש הרבה) יש כללי אתיקה ברורים בטיפול, ביניהם גם עיניין הסודיות והפרטיות שלך. כל מטפל זוטר לומד ויודע היטב את החוקים האלו, בכללם מה מותר, מה אסור, שמירה על דיסקרטיות ועוד. אין לך מה לדאוג מבחינה זאת. אני מרגישה שאת גם חוששת מההצפה של הדבררים מעל פני השטח- סיפור חייך וכל האמוציות שיעלו יחד איתו. גם את זה המטפל מכיל ומחזיק יחד איתך וגם על זה עובדים יחד. זכרי שבתהליך הזה של טיפול את ממש ממש לא לבד. את תתמלאי בכוחות, וכמו שבני כתב יפה- תפקיד המטפל בין היתר הוא להכיל את הכאב שלך, לעבד אותו יחד איתך ולהחזיר אותו במצב מעובד אלייך. זה על רגל אחת.

אז אל תהססי, תתבשלי עם זה עוד קצת, תחשבי על היתרונות וכמה זה יכול לקדם אותך וקבלי החלטה נכונה.

בהזדמנות זאת- בני, תודה על הפידבקים, אני שמחה לדעת שהדברים עוזרים, זאת המטרה לשמה התכנסנו.. שוב תודה.

שוב תודה רבה לך את צודקת בהחלט נעלמה לי האמונה ויש לי פחדים לעזוב אני חושבת שהקשר הזה מיצה את עצמו והפחד לעזוב הוא גדול מדי ומאוד קשה לי הנתק הזה מכיוון שהוא "המשפחה " שלי עכשיו כנראה אצטרך לעשות זאת בצעדים קטנים ולאט לאט ובחוכמה שגם לי יהיה קל הוא תמיד אומר לי שהשוק בחוץ על הפנים גם כשאני אומרת לו שבסוף אני לא יהיה איתו הוא גרם לי לאבד אמונה נשאבו לי כל הכוחות ואני בחורה חזקה תמיד היה קשה לי עם פרידות אבל כשהרגשתי שזה לא מתאים תמיד קמתי ועזבתי אני כבר לא מאמינה בעצמי ואני טיפוס מאוד מאמין אני צריכה לגלות כמו שאמרת את עצמי מחדש שאלתי אלייך את מקבלת מקרים כמו ששלי? אם כן אשמח ליצור עימך קשר

הי דורית,

אני מחזקת אותך על הנחישות ללכת לייעוץ, אני חושבת שזה יכול להביא אותך למקומות טובים.

תוכלי לשלוח לי מייל (מופיע בפיסקה עליי למעלה).

אני בהחלט מציעה לנסות דרך הקופה. טיפול זוגי לא חייב להיות ממושך, והם נותנים מספר שעות מוזלות. לדעתי רשימת המטפלים היא טובה, ברמה העקרונית, משום שמטפלים חייבים לעמוד בכמה קריטריונים מחמירים על מנת לעבוד עם הקופות. הרבה מאוד מן המטפלים הפרטיים עובדים - בנוסף לפרקטיקה הפרטית - גם עם לקוחות המופנים ע"י הקופות - על מנת להגדיל את מספר הלקוחות. לדעתי - שווה לקחת כמה טלפונים מן הקופה ולבדוק מי מהם נראה לך ע"י שיחה מקדימה בטלפון.
שיהיה בהצלחה! מאוד חשוב להתמיד, לא להפסיק באמצע, כי אם לא מסיימים את התהליך - עלולים בקלות להישאב בחזרה לאותו מקום לאחר זמן מה. כמו דיאטה...צריך לפתח הרגלי תקשורת חדשים ולהתמיד בהם.

מניסיון, טיפול מהקופה לא יורד ברמתו מטיפול זוגי בשטח הפרטי. כמו שדורית כתבה הרבה מהמטפלים יהיו גם מהקופה וגם פרטיים דרך הקליניקות. אציין כי המטפל מקבל בקליניקה הפרטית ולא בקופת חולים, כך שגם אוירת הטיפול והמסגרת- נשארות כמו בטיפול פרטי.

טיפול כזה דרך הקופה נע בין 180-230 ש"ח ככל הידוע לי, לשעת טיפול, שנעה בין 40 דקות ל-55 דקות. בכללית הטיפול מוגבל ל-30 פגישות בשנה קלנדרית, אבל- הרבה מטפלים מסכימים להישאר בתעריף הנמוך עבור המטופל ולטובת הטיפול והתהליך. לא ידוע לי לגבי קופות חולים אחרות, אבל גם להן יש שירותים סוציאליים ופסיכולוגיים.

אני ממליצה לעבור על רשימת המטפלים ולסנן מי מתאים לכם מבחינת מיקום, מין המטפל, באיזו גישה הוא נוקט (אפשר גם לברר טלפונית מה האג'נדה של המטפל, כמה הוא עולה ואיך מתבצע). הכי חשוב כמו שדורית ציינה- להתמיד, לא להתייאש, להאמין בדרך הזאת. שימו לב שהעלות מצדיקה את התהליך הזה, אם יש בו להציל או לשפר במידה גבוהה את הקשר שלכם, ולפיכך גם את איכות החיים שלכם.

אדמית יקרה , ראשית, אני מציעה לך לרשום את שאלתך בפורומים של הומואים ולסביות, שם יידעו לענות לך אולי מתוך נסיון רב יותר.
לי זה נראה שהרבה אנשים - גברים ונשים - נמשכים ליופי הנשי. לא סתם קוראים לנשים - "המין היפה". יש משהו שמאוד מושך את העין. השאלה היא האם את מדמיינת קירבה לאישה, רוצה לגעת בה, מחפשת את קירבתה, מסתקרנת איך יהיה לגעת בה במקומות אינטימיים? האם את מרגישה דומה לגבי גברים? האם התאהבת פעם באישה?
כי זה שאת מרותקת לחזה הנשי - או מרותקת לאישה יפה - זה יכול להיות שזו רק הנאה אסתטית, מן היופי עצמו. ואולי גם חלק מן ההתפתחות האישית שלך בתור אישה - שאת בודקת את עצמך איך את נראית ומשווה עצמך לאחרות, זה עדיין לא מעיד על נטייה לסבית.

היי, מעולם לא התאהבתי באישה ונמשכתי לגברים מאז ומתמיד. ויכול להיות באמת שמדובר בהנאה אסתטית. כאילו מצד אחד "מציק" לי העניין כשאני רואה מישהי יפה ואני לא נהנית מהסתכלות עד הסוף. מצד שני, זה הפך למשהו כפייתי

אני אכתוב לך תשובה קצרה עד שעדי תענה לך את תשובותיה המפורטות והמחושבות,
הסיפור שאת מספרת קצת עצוב, אבל יש בו תקווה לצמיחה מתוך העצב הזה, כי את בחורה צעירה ועתידך לפנייך, אני ממליץ לך בחום למצוא איש או אשת מקצוע, ולשתף אותה לאט לאט בסיפור חייך, זה כ"כ חשוב, וכ"כ מועיל , שאין לך מושג עד כמה את תרוויחי מעצם ההקשבה שמן דהו שלא מכיר אותך כלל, ואין לו עניין אישי או אחר בסיפור שלך, אלא רק במטרה אחת , לשתות את הכאב שלך, למוסס אותו, ולתת לך תקווה להמשך החיים,
חבל על כל יום שאת מבזבזבת,
היעוץ ייתן לך כוח להעצים את האישיות שלך, כוחות להתמודדות ביום יום, כוחות להביע את מה שיש לך לומר, בטחון ועוצמה כנגד כל דבר שיפריע לך לחיים תקינים, והכי חשוב כלים לעזרה מול בעלך הנוכחי, ואל מול כל הקשיים שבדרך,
אני מאחל לך למצוא משיהו שייענה על התואר הנ"ל, אבל גם אם רק חצי מהדברים שכתבתי ימולאו,,, אשרייך, ואשריי מי שיכוון אותך,
לא נכנסתי כלל למקרה לגופו, כי עדי נותנת כאן עבודה נפלאה,

אני מבין ממה שלא כתבת,,, שלך אין עוד בן זוג אחר,
ועוד שהגרוש שלך רק גר איתה אבל עדיין לא מיסד איתה את הקשר,,,
למרות כל מה שציינתי ממה שכתבת,,, דעתי האישית שאל תמהרי להחליט,,,
לכי קודם לחזק את האישיות שלך, את לא פנוי להובלה סתם, בגלל שמישהו מעוניין בך, וגם אם היא היה בעבר בן זוגך, את לא אמורה בכלל לחכות לו,
לאחר שתדעי מה את רוצה ואיך את רוצה לחיות את שארית חייך, יש מקום לשקול האם להחזיר אותו בגלל 1.2.3 או למצוא אהבה חדשה, שתתין לך מענה על כל, או לפחות על מרבית הצרכים שאת חפצה בהם,
לא בחינם השכל אומר לך להיזהר,,, ויפה דרך אגב שאת חושבת על הילדים, ולכן כדאי שתעשי את הבחירה הנכונה לא מתוך לחץ ואילוץ, אלא כי בחרת ואת רוצה גם בטובתם, "גם" כי אמא מרוצה שווה יותר מאמא מקטרת,,, !
בהצלחה

לימור היקרה, את צודקת שזה דבר שמדאיג, ושעלול להחמיר אם לא מטפלים בבעייה.
אני מניחה שההתפרצויות שלו לא "נולדו היום", אלא היו פה ושם כאשר הוא לא קיבל את מבוקשו. יתכן שזה גם היה מודל שהוא ראה בבית. שאחד מ שני הוריו משתמש בשיטה הזאת כאשר הוא מתוסכל והדברים לא נעישם על פי דרכו.
התופעה הזאת מעידה על סף תיסכול נמוך, ועלייך לשוחח איתו על כך ולהציע לו שילך לפסיכולוג - רצוי בשיטה קוגניטיבית/ התנהגותית - על מנת שיעזור לו לפתח צורות התמודדות מקובלות יותר עם התסכול שלו. כמה שיותר מוקדם הוא יסכים לטפל בכך, כך זה יהיה יותר קל לטיפול.
אם תבליגי ותתעלמי, בגלל הלחץ מסביב להתחתן כבר, את עושה טעות רצינית, כי לאחר השימחה של החתונה את היא זו שתצטרכי לחיות עם ההתקפים הללו, ואז יהיו לך שתי אפשרויות - או להיזהר איתו ולא להיכנס איתו לעימותים, וכל הזמן לשפוג ולהבליג ולוותר על רצונותייך, או להתרגל לחיים שבהם יש מידי פעם התפרצויות זעם מאש לא נעימות, ולחשוף אף את ילדיכם - כן ירבו - לתופעה הזאת.
יש כמה דרכים להקטין את התקפי הזעם, לא רק ע"י טיפול פסיכולוגי שלו, אלא ע"י שיפור התקשורת הזוגית - דרך ייעוץ זוגי. גם זה מאוד יכול להועיל. יעיוץ זוגי יכול להביא לכם תועלת בתחומי זוגיות נוספים - אם כבר - אז כבר...

הי סיון,

ראשית אני מחזקת ומעודדת אותך להמשיך באסרטיביות. את צודקת בכל מה שאמרת- חוק, חינוך, בריאות.

ברגע שאמר שאם את מבקשת ממנו להפסיק לגמרי משמע את מבקשת מנו לוותר על עצמו, אני חוששת שמדובר כאן בסוג של התמכרות, קלה אולי, אולי לא, אבל יש משהו בו שלא מאוד שולט על הצורך הזה. אם עצמו=עישון, זאת בעיה רצינית מאוד, ולא בטוח שאם גם עכשיו יחליט שמתחרט, ומפסיק לתמיד, הוא באמת יוכל לעמוד בזה (אם אכן מדובר בחומר שהגוף פשוט חייב אותו אחת לכמה זמן כדי להתאפס).

אני איתך, עשי מה שצריך וטוב לך ולמשפחה שתבני. כי מבחינתי סמים קלים, קשים, בינוניים- לכולם יש השפעה..

היי,
צר לי שהמצב הוא כזה.
עד כמה שידוע לי, גיל ההתבגרות הוא גיל המתבטא כידוע בפעולות של מרד מצד המתבגרים וחשוב מכך, המטרה שלו ושל המרד- היא חשובה מאוד, ואת זה לא מלמדים הורים. המטרה של הנער(באופן לא ממש מודע), היא להתחיל ולגבש יכולת של נפרדות בינו לבין ההורים ובעצם- לגבש זהות אישית, משלו. זה תהליך מאוד חשוב, ונוקשות רבה מדי מצד ההורים, או הגבלה מוגזמת של החופש של הנער/ה, עלולים ליצור נזק רב בהתפתחות התקינה של העצמי.
אני דווקא הייתי מציעה שתיקחו (את ובעלך) ספר המדבר על גיל ההתבגרות וכיצד על ההורים לנהוג במהלכו כלפי הנער/ה, ופשוט תקראו אותו ביחד, או שלחילופין, תלכו לייעוץ המיועד לכך. במקום לשלוח את הילדה לייעוץ, הייתי שולחת אתכם, כדי לדעת איך לנהוג איתה ולא לפגוע בתהליך ההתפתחות שלה בטעות. וככל שתקדימו, כן תייטיבו איתה. היא עלולה לפתח קיבעון התפתחותי רגשי ופשוט לסבול מזה בעתיד.
אני לא מנסה להלחיץ , ואולי כן :). לא.. פשוט חשוב לי , ובטח לכם יותר, שהיא לא תצא נפגעת מכל המצב, ושגם אתם, תקבלו כלים נכונים להתמודדות- מידע לגבי מתן חופש- מתי ועד כמה, ובמקביל לגבי הצבת גבולות- באיזו חומרה ואיך עושים זאת.

בהצלחה.

הי איילה,

ממליצה לקרוא ברצינות את תגובתה הנבונה של חושבת.

ולהוסיף- שאת מתארת מצב מורכב, אבל לא בטוח שהוא בלתי הפיך. יש פה תרכובת של גיל ההתבגרות ואישיות אולי "קשה לפיצוח" של הבת, אך מעבר לזה, בן זוגך גם הוא מורכב מאישיות לא קלה, ולא אתפלא אם חלקים באישיות שלה נוגעים ויושבים על חלקים דומים כאלו באישיותו שלו, ומשם מתלהט הסיפור ביניהם.

נסי לזהות מה בעבר גרם להם להתחבר- חלקים של שניהם שמאוד דומים ומצליחים דרכם להסתדר "טוב מדי" זה עם זו. אם כן, כשהיא גדלה, ובעלת אישיות ורצונות ויותר מזה- מתחילה לגבש את העצמי שלה, יש חלקים אחרים, אצלה, אצלו, והם מתנגשים. אז זה קצת רקע פסיכולוגי לסוגיה איך הם הסתדרו אז נהדר והיום אין לזה זכר..

היא, כרגע לפחות, לא נמצאת בשלב כזה בחייה שיכולה לשלוט או להיות מספיק מודעת למעשיה ולהשלכות שלהם, כמו שכולנו, בגילה, לא יכולנו להבין לחלוטין מה נכון ומה לא. היום, במרחק של זמן, אנחנו מבינים ומבחינים.

בעלך, לעומתה, יכול ורצוי וראוי שיבין כי להורות (בעיקר כזו של אב חורג) יש הרבה צבעים וגוונים, ולא תמיד גישה אחת או שיטה מסוימת תפעל נכון, ואם כן, לא על כל הילדים. בכל זאת, כאן מדובר בילדה שהיא אינה שלו ביולוגית, ואנחנו לא יכולים לחזור אחורה בזמן ולזהות מה קשה לה ואיזה תסכול נמצא מאחורי ההתנהגות הזאת.. ואולי, אולי זאת רק ריאקציה להתנהגות שלו- מחזירה לו באותה מטבע. זאת מלחמה, והנערה המתבגרת בשלב זה היא במובן של "לא רואה בעיניים", לכן אל תצפו שמשהו אצלה ישתנה, זה לא הוגן לצפות זאת ממנה וזה גם ביולוגית או מנטלית לא יכול לקרות.. כפי שגם חושבת כתבה לך.

כדי לזהות מה יש פה ומה אפשר לעשות, כדאי שתפנו לייעוץ להורים לילדים מתבגרים. יש קבוצות מיוחדות לכך (שגם גברים נמצאים שם), יש ייעוץ פרטני, אפשר לעבוד על זה. ראשית בעלך צריך להבין שהוא חייב לשנות איתה גישה אם הוא לא רוצה להמשיך במלחמה.. ולילדים יש הרבה כוח, בעיקר לכאלה הלא ביולוגיים, כי הם יותר משוחררים ומריחים את התמונה אחרת. כשיבין וכשיפתח.. מוטב שתיגשו יחד לייעוץ. אותה אפשר להשאיר מחוץ לתמונה, כי להערכתי אפשר לסייע גם "בשלט רחוק" מבלי לערב אותה, עדיין. בכל אופן כל עוד היא מתנגדת- אין לכם מה להתעקש שם, לא נשמע שזה הכיוון איתה. במקביל- התחברי לאינטואיציות שלך כאמא שלה, כי לי נשמע שלדבר אליה, לשתף אותה- זה יותר הכיוון.. רק צריך לגייס לכך גם את בעלך ושם כך, כפי שציינו, צריך ייעוץ מתאים.

תודה רבה לשתיכן על התשובה הרגישה.
בהחלט אקח לתשומת ליבי ונראה גם לי שהייעוץ הוא הכיוון.
האם תוכלו להמליץ על איש מקצוע מתאים לעניין?
תודה רבה.

יש לי כיוון מסוים עבורך, את יכולה לשלוח לי מייל. [email protected]

תודה שלחתי לך מייל.

שיניתי ל-(ב)

ב'
שלום.
אני לא יועצת .. סתם אחת שגולשת.. מציינת כאן את דעתי בעניין.
סביר להניח שיועצות מקצועיות יענו בבהירות על מצוקתך ..
ניתן לתאר בערפול מה היה .. תני לו זמן להבשיל עם עצמו ולעבד נתונים.
וראי איזה פלא הכל יסתדר. שבוע זה מעט מאוד זמן..
התקופה הנוכחית מבחינתך היא בילתי נסבלת אני בטוחה. אך לכל טעות בחיינו ישנו מחיר (לא מוצדק) אך.. הזמן מראה את כל התמונה גם שאתה נמצא הרחק מאוד ממנה .
האגו הוא המניע אצל מרבית הגברים במיוחד אלו שסבורים שהם לא טועים.
הוא לא יעזוב אותך או את חייך , אחרת היה עושה זאת!!
התנהלי כהרגלך והוסיפי מעט יותר פינוק לאורח חייכם.. (השתדלי לפחות עד כמה שניתן)
מילת הקסם כרגע בחייך היא "זמן"...
כל טוב לך..
עוד תדעי ימים יפים ושמחים יותר במחיצתו אני בטוחה!!!!

א. תודה..
ב. ידענו תקופות קשות, אבל אני מניחה שהפעם הזמן לא יעזור.. קשה לי להאמין שהוא יסלח..
הוא ממש שונא אותי.. לא מסתכל עליי ובקושי מדבר... מה שכן, הוא לא הלך...(אומר שבגלל הילדים....) לא סיפר להורים שלו מה עשיתי כדי שימששיכו לכבד אותי, ועוד כמה כאלה........
כמה זמן לתת.???? אני מתגעגעת אליו ולחיבוק שלו כמו ילדה בת 16...
אולי עדיף לסיים את זה? ולחזור בעתיד אחרי שיעבור כל הסיוט הזה ושיהיה לו אולי מתי-שהוא קצת כבוד אליי...?
בכל מקרה תודה על העזרה מאמי

אכן גליה צודקת, צריך לתת לזה עוד זמן, בכל זאת זה עדיין חם.

צריך לברר, אח"כ, כשקצת יירגעו הרוחות, כמה זה שבר לו את האמון, ואם יש אפשרות להציל. אם יש כזאת, אפילו אם עדיין לא מצהיר אותה, עשי מה שצריך. מצד אחד לא להתרפס יותר מדי, כי זה יכול להרתיע, מצד שני כן להראות השתדלות ובקשה כנה שלך, ממנו, לדף חדש.

לגליה היקרה!
אפשר בבקשה ליצור עימך קשר לכתובת אמייל ,אני תמיד מחדש מתפלאה מעצותייך בעלות הניסיון.
יש לי שאלה ליעוץ אך איני רוצה לעלות זאת בפורום .

א' לילה טוב.

אני מניחה ש"הקשר הבעייתי" עדיין מעיק ומציק. אשמח שתצרי קשר כולי תקווה לסייע לך!!

עבור א'

כיצד אצור קשר ? לאיזה אמייל ? את רוצה שארשום את האמייל שלי.?

היי,
אני קראתי מספר פעמיים את מה שכתבת ואני לא האמנתי למה שקראתי!!!!!!!!!!!!
אישתך שפויה???? מה זה השטויות האלה ברור שזכותך לשאול אותה איפה ועם מי היא נימצאת להזכיר לה אתה בעלה!!!!!!!!!! אין גבול לחוצפה שלה.
אני לא הייתי מעבירה לה את בשקט.
אני יודעת שאני חריפה אבל אני כזאת כי ככה החיים לימודו אותי להיות.

הי אסי,

אין צורך למהר למסקנות.. חסרים לי פרטים נוספים על מנת לענות על שאלתך-
1. כמה זמן אתם נשואים, מה טיב הקשר?
2. מה לגבי גבולות (הכנסת קשרים עם בני המין השני)? האם יש ביניכם איזו הסכמה או פשרה לגבי קשרים עם בני המין השני, מה מותר, כמה "מחטטים"?

להרגשתי לא מדובר במשהו שהפתיע אותך מאוד (אולי אני טועה) שכן היא אמרה "אל תחפור כי אני לא חופרת", מכאן הסקתי כי אולי שניכם נוהגים לקיים קשרים עם ידידים או ידידות ותלוי בכם איפה אתם שמים את הגבול.

בגדול, כמובן שכבן זוגה אתה מורשה לשאול לשלומה ואפילו איפה היא וכד', אבל יש לי הרגשה שלא בזה מדובר, כי מתגובתה ניכר כי אתם סביב הנושא הזה ולא מאתמול.

אשמח אם תשפוך קצת אור לגבי אופי הקשר ביניכם, הגבולות ובגדול - כל נושא האמון ביניכם- איך אתה חווה את הקשר?

בברכה,

היה בנינו משבר ועמדנו בפני גירושין בעבר.
אין בנינו כל הסכמה לקשרים עם ידידים
אצלי הגבולות ברורים מאד, אני לא הייתי עושה דבר כזה
אני יודע מה קורה שיש מערכת קשרים כזו עם ידידים, בסוף זה הופך ליזיזים, להיפגש
בבריכה במלון, משם ההזמנה לחדר לא רחוקה, ואו בלובי בערב לטעמי זה לא צריך להיות

דעתכם

הי אסי,

נשמע שיש ביניכם פערים לא מבוטלים באשר להתנהלות הזוגית, הגבולות ומה מכניסים לקשר ומה לא. אני מניחה שהמילה "משבר" טומנת בחובה עוד הרבה מעבר לסיפור הזה בבריכה ולכאלה דומים לו ולכן הזמנתי אותך לבוא ולכתוב לנו מה טיב הקשר ביניכם.. מובן וגלוי שלא בסיפור הזה מדובר, לפחות לא רק בו, אלא בכל המכלול, עבורה, ועבורך.

לכן, על מנת כן להתקדם לכיון טוב יותר (וטוב יותר פירושו טוב לכל אחד בנפרד ולכם כזוג, זה יכול להיות המשך יחד, זאת יכולה להיות החלטה להיפרד) - עליכם ללכת לייעוץ זוגי ויפה שעה אחת קודם. ולמה? כי לדעתי לא מדובר בשלב כזה בו אפשר לנסות לברר יחד פשר הפערים, אלא יעיל יותר שיהיה מישהו שיגשר ביניכם ויהווה סוג של משענת בתהליך הזה, כמובן אם שניכם מעוניינים בו.

שווה לברר עם אשתך האם היא מוכנה להקדיש מחשבה, עבודה ואמון בתהליך ובקשר שלכם ולהתחיל ייעוץ אם כן. שם כדאי לפתוח את עיניין החוזה ביניכם- מהי זוגיות, ממש מהתחלה, מה מותר ומה לא ולנסות להגיע לפשרות ולהסכמות. כי בלי זה, נשמע שיהיה קשה להמשיך "בטוב".

עש מאמץ לגייס אותה לייעוץ זוגי. אם אין היענות, ואין אמון בקשר, חבל להמשיך ככה.

ידידי
אתה אדם נבון שיודע לקרוא בין השורות
אלוהים ישמור את אשתי במידה והיתה עונה לי כך...
תציב מיד גבולות ברורים אתה לגמרי צודק
תבדוק עד כמה חשובה לה מערכת היחסים שלכם? מה שהיא ענתה לך
זה כמו להגיד שמה ... על מה שיש לך להגיד אני עושה מה שבא לי ואתה לא
ממש בראש סדר העדיפויות שלי.
צר לי אחי אבל ככה זה ניראה

שי, לפסיכולוג עם תואר שני (אני בעלת תואר שני בפסיכולוגיה משנת 1979) מותר על פי חוק הפסיכולוגים לעסוק בייעוץ, לרבות בייעוץ זוגי. אינני פסיכולוגית קלינית ואני מצהירה על כך באתר שלי. פסיכולוג קליני מורשה ומוסמך לעסוק בפסיכותרפיה מכל סוג שהוא. אני מורשית לתת ייעוץ מכל סוג שהוא. החוק מבדיל בין פסיכותרפיה לבין ייעוץ פסיכולוגי. הדגש בפסיכותרפיה, להבדיל מייעוץ, הוא בשני היבטים - הרשות לטפל באנשים בעלי הפרעות נפשיות, ובנוסף, עבודה בתהליכים ממושכים ועמוקים. אביא כאן ציטטה מתוך האתר שלי, בהקשר הזה:

"חשוב לציין שאינני פסיכולוגית קלינית, ואינני עוסקת בטיפול בהפרעות נפשיות, כי אם בהדרכה וייעוץ לאנשים בריאים בנפשם הזקוקים לעזרה, כמו כל אחד מאיתנו, בזמן זה או אחר בחיים..."

בנוסף, נקבעו בחוק הפסיכולוגים תחומי טיפול מסויימים בהם נדרשת מומחיות.
ייעוץ זוגי אינו נכלל ביניהם.
התחומים הנ"ל הינם: פסיכולוגיה קלינית,פסיכולוגיה חינוכית; פסיכולוגיה חברתית-תעסוקתית-ארגונית; פסיכולוגיה שיקומית; פסיכולוגיה התפתחותית; פסיכולוגיה רפואית."

מקווה שהבהרתי את תהיותיך.