פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

"אין שכל אין דאגות"
זו לא בעיה שלך או שלה , זו הבעיה שלכם בייחד, ועליכם לפתור אותה ביחד,
אשתך היא מלכה --- ואתה אמור לפנק אותה, אבל תעשה זאת בחכמה, תשבו על כוס קפה ותנהלו שיחה כמו בוגרים, תסביר לה שקשה לך ואתה חושש שלא תצליחו לגמור את החודש ואז לא יהיה לכם כסף לבלות ביחד, אל תאשים אותה ואת משפחתה, אתה עלול לאבד את הכל, דבר על הקושי שלך בלבד ונסה לשקף לה את המציאות,
אם היא הצליחה לשכנע אותך בכל זאת, עשה זאת ללא היסוס מתוך אהבה ותהיה שלם עם ההחלטה כי אחרי הכל כדאי להקשיב לאשה, מי שנתן לך 2500 ייתן לך 5500 ובלבד שתחיה בשלום עם אשתך,
צאו יחדיו לחפש קן משפחתי חדש ועשה זאת כחוויה משותפת, ולא כטורח וצורך לספק אותה, כי אז תתאכזב ותרגיש מנוצל, כביכול,
מזל טוב
ב ה צ ל ח ה

דיברתי איתה ניסיתי המון דרכים אפשריות היא לא מבינה כלום מגיל קטן הכניסו לה לראש לא לעזוב את העיר דוגמת אחותה בת 25 לא היה לה חבר מעולם לא רוצה לדבר עם אף אחד אלא אם כן הוא מתחייב לה לגור בכפר סבא .....
התשובה שלה הייתה נעבוד נחסוך.... אמרתי לה בשביל לחסוך צריך לעבוד כל יום 12 שעות כולל שישי ומוצאי שבת.... היא ענה סבבה תעבוד לפחות שאני יהייה בבית עם הילד ... ומה אני ??? לא צריך חיים ??? לא רצה להיות בבית ???

צר לי אתה לא מבין זה לא שהטיפו לה רק על כפ"ס היא אישה בוגרת עכשיו אם היא כל החיים שלה גרה בכפ"ס אז היא פשוט מפחדת לעזוב או לא מצליחה להתרגל למקום רחוק מהבית( הבית זה כפ"ס) מכירה את הנושא מקרוב אני מיהוד בעלי מרמלה וגם שהיה לי אפשרות לגור בבית משלי מסודר ובפרטיות ברמלה לא הסכמתי והשכרנו דירה שהיא חצי מהבית שלי ברמלה זה פשוט קשהאך אחרי שכנועים רבים של בעלי ושל הבנק (לשלם שכירות +רכב+הוצאות גבוהות+גן פרטי(2050) הסכמתי לעבור לרמלה אנחנו שם כבר מעל חצי שנה ולא התרגלתי ואני עדיין מחכה לעזוב ליהוד

רוברט היקר, עליכם להתיישב על המצב הכלכלי שלכם ולעשות חשבון האם ניתן לצמצם הוצאות אחרות ולהקציב לשכר הדירה יותר כסף. כי הפרש של 1000 ש"ח לחודש זה לא בשמיים.

כתבת שאתה מפנק אותה ומעניק לה - גם זה עולה כסף. לגור על יד ההורים שלה כאשר יוולד הילד זה יכול לחסוך לכם הוצאות מסויימות, ויתמוך באשתך. לא פשוט ללדת כאשר ההורים של האישה רחוקים. יש הוצאות ששוות הרבה יותר מערכן בכסף. אני מניחה שהיא לחוצה לקראת הלידה וחשוב לה להתקרב להורים. תצטרכו להתפשר על דירה קטנה בשכונה פחות טובה, אבל אני מאמינה שניתן למצא משהו. תחליטו על תקציב, זה לא חייב להיות באלף ש"ח יותר. שבו ועשו חישוב של כל ההכנסות וכל ההוצאות ותראו כמה אתם יכולים להקציב לשכר דירה, ועם הסכום הזה - אולי תיתן לה לעשות את החיפוש, כי היא מכירה את כפר סבא ותדע מה ואיפה לחפש.

יש לי הרגשה שנכנסתם כאן למאבק כוחות - מי ימצמץ ראשון.
וכבר נשלפו איומים כבדים - האיום בגירושין.

חשוב מאוד להימנע מכך ולהחליט שזו בעייה משותפת, ששניכם רוצים את הפתרון הכי טוב, ולהאמין שניתן למצוא פתרון. אם אתה מגיע נעול נגד האפשרות של כפר סבא - אז שום דבר לא יעזור. אמץ לך את העמדה ההפוכה, רק לצורך תרגול גמישות המחשבה - ואתגר את עצמך: הצב לך משימה: להצליח למצוא דירה מתאימה לכם קרובה כמה שיותר לכפר סבא. בסך הכל שניכם עובדים שם וזה יחסוך המון זמן נסיעה בכל מקרה, ואולי אפילו יאפשר למישהו מכם לעבוד משרה חלקית נוספת?

במקום להיאבק - הפוך אותה לשותפה לפתרון הבעייה המשותפת של שניכם. חשוב להגיע לשיחה כזאת מעמדה של "לא יודע מהו הפתרון הנכון" על מנת להגיע פתוח ולא נעול.

הי גלית,

כתבת שעם הזמן את יותר ויותר אוהבת את בעלך וזה מה שנתן לי את ההרגשה שאת בדרך הנכונה.

כנראה שהתקופה בה היה בינך לבין אותו ידיד תחילתו של משהו שנגדע (ושימי לב שדווקא לפני שטס אז התחלת להרגיש בחסרונו ולהתאהב- זה טבעי), - אותה תקופה זכורה לך כמשהו טוב, מתוק, תקופה יפה של תחילתו של קשר או רומן.

אני חושבת שאת יותר חושבת על הפנטזיה ועל הריגוש שהיה יכול להיות עם הידיד הזה, אל מול 4 שנים של נישואין, שגרה, משברים, עליות, וכו'. זה מאוד טבעי. קל לנו להיסחף למקומות האלה כי הם הרבה יותר זמינים, נוחים ונעימים.

אבל אם תחשבי טוב, תגלי שעם כל פרנטר, מושלם ככל שיהיה, יגיע השלב בו תיכנסו לשיגרה, לתקופות יפות ופחות יפות, וכל הערפל מתפזר.. נמצאים מול אדם עם חסרונות, לצד היתרונות. אם תנסי להיזכר בעובדה הזאת בכל פעם שאת חושבת "מה היה קורה אילו", ואם תוך כדי תשקיעי ביחסים עם בעלך ותכניסי ריגושים וכיף לזוגיות הקיימת (שסה"כ את מתפתחת בה ואוהבת אותו)- זה יחזיר אותך למקום שהיום את נמצאת ברווח, שמציאות, והיא טובה לך, ולא בפנטזיה ובמשאלות לב כאלה ואחרות שגם בהן יש איזו נחיתה למציאות בסוף, וגם שם לא הכל ורוד ומושלם כמו שהדימיון שלנו אוהב להאמין..

לכל אחד יש בלב פינה חמה לאהבה ישנה
תשאירי את זה כזיכרון יפה ותמשיכי בחייך
אין לך מושג אמיתי מי האדם ואיך זה לחיות איתו
לא כדי להרוס דבר טוב בשביל חלום ילדות
בהצלחה

ראוי לציין שפעם הראשונה שעזב את הבית, התקשרתי וביקשתי שיבוא ונדבר על הדברים, מה קורה ביחסים ביננו, האם יש משהו שמפריע לו, ושזה לא בסדר לערב אנשים אחרים ביחסים ביננו, אבל הוא דאג להדגיש שאני בסדר גמור, וזה הוא שמשתנה, המלצתי על טיפול זוגי אבל הוא מאוד נגד, הוא אמר שהוא צריך חופש ממני!
אני גם רוצה להגיד שאני לא מוכנה בשום אופן לוותר על התינוק שלי, דבר שאמא שלו הציעה.
אני מרגישה שאני נלחמת בתחנות הרוח, ושאין לי אם מי לדבר ולנסות והלבין את הדברים.

דנה היקרה, אכן מצבך לא פשוט. ראשית את עומדת מול קואליציה של בעלך ואמא שלו, ושם יש המון כוח משותף, עם וותק ברור. מאוד יתכן שבעלך, הרואה את מה שמתחולל בבית הוריו, על סף גירושין, כמו שכתבת, נתקף בפאניקה כאשר מופיעות בעיות גם אצלכם, ויש להניח שהוא נותן לכל בעייה משמעות הרבה יותר טעונה וכבדה מכפי שצריך, בגלל המתח בין הוריו והחשש מה יכול לקרות למערכת זוגית כאשר יש בעיות. אין לו את הכלים להתמודד מול בעיות אז הוא בורח. ברור שהתנהגותו מאוד ילדותית. הוא לא יכול לבוא ולהגיד לך בפנים מה מפריע לו. מצד שני הוא שולח את אמא שלו בתור שליחה, או לפחות מאפשר לה ולא אוסר עליה לבצע עבורו את המשימות הלא נעימות, כמו להגיד לך לעשות הפלה.
יקירתי, יש לך פה עניין עם בן זוג מאוד ילדותי, של יצא עדיין מתחת לסינור של אמא שלו.
האם את רוצה לחכות שיגדל? מתישהו זה יקרה, אבל זה עלול לקחת שנים, ובינתיים את (וגם הוא)תסבלי.
אם את מוכנה לשקול זאת - אני במקומך כן הייתי חושבת על הפלה, על מנת לצאת חופשית מן המשפחה הזאת שהראתה את פרצופה האמיתי. אם את שומרת על ההריון - את קושרת את עצמך לעד למשפחה שלו, ושמה על עצמך כבלים שיעצבו אותך לכל החיים.
אני מציעה לך לקחת את עצמך לייעוץ מקצועי, ללכת לפסיכולוג, ולחשוב היטב מה נכון עבורך לעשות, כי זו תקופה מאוד סוערת מבחינה רגשית עבורך, ואת זקוקה למישהו מרוחק ושקול, שאין לו אינטרס בחיים שלך אלא לתת לך ייעוץ מקצועי בלבד.

סוניה היקרה, יש לי הרושם שבעלך התבשל עם עצמו זמן רב - יותר מכמה ימים בהם לא דיבר איתך, (כך לפחות נדמה לי) לפני שפתח בשיחה הזאת איתך.
זה הזמן להציע ייעוץ זוגי אם לפחות את רוצה לנסות להציל את המצב. כמובן שלא בטוח שזה יעזור, יתכן שהוא כבר החליט בינו לבין עצמו, ולא ירצה לתת לכך צ'אנס. אבל אם יש לו אילו ספקות, ולו רק בגלל שיש לכם ילד ביחד, אז הכי נכון להיעזר באיש מקצוע. כי יתכן שזה שלב אופייני בזוגיות, שבו כל אחד צריך להתפכח מאשליות ומציפיות לא מציאותיות איך הזוגיות צריכה להיות, ולבנות זוגיות ריאלית שמתאימה לשניכם.
אם את עצמך חושבת שאין טעם בכך ואין סיבה להשקיע את המאמץ הזה - אין ברירה אלא להרים ידיים. כדי להגיע לייעוץ זוגי נדרש שלפחות אחד מבני הזוג צריך שיהיה לו מספיק איכפת מן היחסים על מנת לדחוף עכשו את העגלה כלפי מעלה, במקום לתת לה להידרדר במורד.
השאלה היא אם הוא נמצא עכשו בסערת רגשות ופועל ממקום של רגש או שאת מעריכה שהוא פועל ממקום של הגיון וחשיבה. אם הוא במקום רגשי בעיקר - אז צריך לדבר אל ההגיון שלו ואפילו להפעיל את הוריו או מישהו אחר שיש לו השפעה עליו כדי שיתחיל לחשוב בהגיון.
אם הוא פועל להערכתך מן ההגיון, אז המצב פחות טוב. זה סימן שהוא חשב הרבה והגיע למסקנה הזאת לבדו, בעיקר בלעדייך, ואני חושבת שיהיה קשה להזיזו משם.

הי גלית,

אני מבינה אותך.

נשמע שהגעתם לקושי בכל הקשור לתפקידים בבית: מי עושה מה, מי מצפה למה, מה כל אחד מצפה מהאחר וכו'. אם תנסי לחשוב מאיפה הבחור הגיע, ז"א מאיזה מודל של בית, של אמא, של אבא, אולי תמצאי שם את התשובה. בכל מקרה, הוא תופס כנראה את התפקיד שלך שונה ממה שאת תופסת אותו, וכשיש את הפער הזה- נוצר הקונפליקט.

אני מציעה שיום אחד באמת תנקי טוב את הבית, ובאמת תכיני אוכל מצויין, ולאחר שהוא שבע (חשוב..) ומרוצה (חשוב מאוד), תדברי אל ליבו. (בכל זאתף במצב כזה הוא מגיע בפחות טענות מראש).

אבל לא לדבר איתו מהנקודה כמה הוא לא בסדר שמצפה שאת תנקי ותבשלי, אלא מנקודה של איפה את גדלת, למה את רגילה, מהם הצרכים שלך כאשה, איפה הקשיים שלך, ולנסות גם לשקף לו כמה את מבינה שאצלו זה לא היה כך (בהנחה וזה נכון) וכמה גם הוא לבטח לא רגיל למצב הזה. לשקף לו את הפער בין שתי העמדות שלכם.. ולשאול אותו, בנימה של להתייעץ איתו נטו- מה אתה מציע לעשות? איך אתה חושב שאפשר לגשר על הפער הזה? כי כרגע- שנינו מתוסכלים.. אתה נעלב מאוד, אני נפגעת גם. בו ננסה לתקן. כשהתשובה או אפילו חצי ממנה תגיע ממנו- תזרמי איתו, תנסי ללכת בראש שלו ודרך ככה להגיע לחוזה משותף ביניכם. אם הוא יציע לעשות משהו אחד בבית- זאת התחלה מצויינת.

אני יכולה לספר לך, שלכתוב רשימה ולשים אותה על המקרר זה פיתרון לא רע- כל יום עושים משהו אחר. זה לא תמיד עובד, אבל עצם זה שכתבנו, שהסכמנו, שזאת פשרה של שנינו- אף אחד לא ממש יכול לבוא בטענות.. אז למשל- את יכולה לנסות לשמור על ניקיון הבית ועל אוכל - והוא מאידך, יכול לעשות דברים אחרים שהבית זקוק לו בשוטף כמו קניות, תשלום חשבונות, שטיפת רצפה, קניות לשבת- לא חסר.. חשבו יחד מה כל אחד יכול לעשות והגיעו לפשרה. אבל אל תשכחי- לשקף את הפער ולתת לו להוביל את השיחה לקראת פיתרון.. ייתכן וזה יתן לו יותר הרגשת של שליטה וכוח- ואז הוא לא ירגיש מתוסכל לשתף איתך פעולה (סוג של הפוך על הפוך שעובד רבות).

בהצלחה רבה

pony יקר, עושה לי רושם שהצרכים ההדדיים שלכם אינם זהים. אתה זקוק יותר לחברתה הבלעדית, ואילו היא מחוייבת ואולי גם אוהבת ומעדיפה להשקיע את זמנה מול הרבה גורמים בחיים שלה, גורמים שמהווים תמיכה קבועה בחיים שלה והם חשובים לה, וברור לה שצריך לתחזק אותם.

מכיוון שאתה אינך מתנגד לעצם ההשקעה שלה באחרים אלא למינון, אז ישנן שתי אפשרויות.

או שמשהו בתקשורת שלכם לא עובד והיא לא מפרשת אותך במדוייק ואז אולי נלחמת ומתעמתת איתך על הנושא הזה, מחשש שאם היא תוותר - אתה אולי עלול לקחת עוד ועוד חלקים שחשובים לה ולהתנגד אליהם. לכך אני קוראת בעייה של תקשורת.

אפשרות שנייה שהזוגיות איננה באותה חשיבות עבור שניכם. אצלה אולי זה משהו יחסית צדדי, לא ראשון במעלה, ובהתאם לכך היא מקצה את הזמן ואת העדיפויות שלה, ואילו לך זה הדבר המרכזי. יתכן שזה אופייני להבדל בין גבר לאישה - לגבר חשוב שיהיה לו בית משפחתי לבוא אליו, אולי כי יחסית יותר קשה לו לבנות "קן משפחתי" משלו, ללא יד אישה מכוונת, ואילו אישה - זה בא לה טבעי. בכל מקום שהיא נמצאת - היא "מקננת" ומסתדרת והופכת אותו לבית נוח ומזמין. סליחה על ההכללה הגסה, ברור שיש יוצאי דופן בשני הכיוונים...
ובכל זאת, אם מה שחסר לך זו תחושת בית, אולי ניתן לפתור זאת בצורה אחרת ביניכם.

"מה שהכי הפריע לי בקשר זה האדישות שלו, הוא מעולם לא אמר לי שהוא אוהב אותי, לאחר ריבים במקום לנסות לפתור את הדברים הוא היה מתנתק ממני לחלוטין לכמה ימים, לא עונה לטלפונים ותמיד איים עליי שנמאס לו ושהוא רוצה להיפרד".

"כבר הבנתי שיחס כזה לא מגיע לי ובכלל לאף אדם לא מגיעה זוגיות שבה כל רגע אחד מהצדדים "מאיים" להפרד מכל דבר קטן. הבנתי שהוא פשוט מנצל את החולשה שלי ואת האהבה שלי ויודע איך לפגוע בי באמצעות פרידה "

אין ספק שעשית עבודה והבנת שהבחור יודע לפגוע בך, שהקשר לא בריא. עכשיו נותר השלב הסופי- איך מתמודדים עם פרידה.. עם ה"אין" וה"ריק". אני חושבת ככה- לנסות לשנות את חשיבה בבחינת הכותרת שאת נותנת לכל הסיפור הזה- את לבד, אבל את נכנסת לסוג של "ביחד" עם עצמך וניתוק מכל האנרגיות השליליות שהקשר הזה השאיר. כיום את יודעת טוב יותר מה טוב לך, מי טוב לך ולמה את זקוקה בקשר.

את לא מאמינה שזה גנמר כיוון שבשנה האחרונה כל האנרגיות והמאמצים שלך הושקעו למקום אחד- אליו. וכשהוא לא נמצא כבר איתך, פתאום המשבצת התפנתה ונשאר המון המון ריק. אבל את הריק הזה אפשר למלא בדברים, שלעומתו, יעשו לך טוב. נסי לחשוב כל יום- מה עשיתי היום טוב עבורי? מה עשיתי כדי לנסות להעביר את היום הזה כך שיהיה לי בו טוב יותר? אם זה חברים, אם זה להכיר אחרים (ולו רק בשביל הלדבר), אם זה למצוא איזה תחביב שנורא רצית לממש המון זמן ולא יצא, אם זה להתחיל עבודה או לימודים- מקומות בהם פוגשים יומיום אנשים שממלאים לנו לא פעם את החסר הזה ואת המחשבות.

אם הקשר היה כפי שרצתי וממלא צרכייך ואז היתה פרידה- היה קשה בהרבה. אבל דווקא בגלל שהקשר לא היה כזה, קשר שבו הרגשת על בסיס קבוע מאויימת- לכאורה קל יותר לעשות את הנפרדות .

מאחלת לך בהצלחה ואני משוכנעת שלמדת רבות מהקשר הזה, וכך תוכלי להמשיך הלאה טוב יותר.

אולי כי אני עוד בקשר איתה ומדבר איתה כל יום במחשב שהיא שם וצריך לנתק תקשר לגמרי אבל זה יהרוס לה תטיול והיא לא תהנה שם היא כל הזמן חושבת עליי ואני מעוד אותה שתהנה
עוד משהו שניזכרתי בפסח הייתי בצפון ושחזרתי היא רצתה ליראות אותי היא באה ושכבנו ואחרי זה נלחצתי והקאתי אבל אמרתי לה שזה מהמופלטה עשתה לי לא טוב
לאחר כמה ימים היא באה אליי להיפרד לפני שהיא נסעה ושכבנו ואחרי זה לא זןכא אם הקאתי אבל היו לי לחצים וחרדות
ביומיים שלושה אחרונים שוב יורד לי התיאבון ואני בקושי אוכל ומתחיל לחשוב הרבה
היום ישבנו בחצר משפחה חברים והיה לי שוב בחילות והלכתי לשירותים להקיא
האם זה יכול להיות בגלל שאני חושב הרבה כי אוטוטו היא חוזרת ואני מפחד להיפגש איתה ולחזור לזה שוב לכל המצב הזה של הלחצים מחשבות בחילות
בטוח אם היא תחזור וניפגש אני ילחץ ושוב יהיו לי בחילות
מה לעשות אני מרגשי אבוד רוצה לחזור לעצמי כבר

הי אלעד,

זכורה לי פנייתך מלפני מס' שבועות, גם אז המלצנו לך והפעם אני ממליצה ממש בחום- לא לחשוב על שום דבר- ולנתק את הקשר הזה. אתה המוקד כאן ועשה בשביל עצמך.

אני עדיין קושרת את כל המתחים שהקשר הזה הביא לחייך- לכל הסימפטומים הגופניים (שמעידים על חרדה גבוהה,לאחר ששללנו גורמים גופניים ביולוגיים).

אז לא, זאת לא המופלטה.. זה הקשר הלא בריא הזה, תרתי משמע. וזה תלוי ר-ק בך מה אתה עושה איתו. כל עוד היא נשארת בקשר ואתה מאידך לא הולך לטפל בזה, המצב רק יחמיר.

בהצלחה רבה

למה זה קורה לי ?
מה הסיבה לזה?

הי אלעד,

שאלת למה זה קורה לך- שאלה מורכבת ובטח התשובה שלי לא תקיף את הכל. אבל-

נשמע שכל המצב הזה הוא לגמרי פסיכו-סומטי, הכוונה פסיכו - נפשי, סומטי- גופני. ז"א, גוף ונפש פועלים יחד, וכשהגוף שלנו מזהה מצב מצוקה, מצב של לחץ, חרדה, סטרס, קושי רציף- הוא מגיב. הוא יכול להגיב בדפיקות לב מואצות, בחלומות בלהה, בלחץ דם גבוה, בעצירות, בשלשולים, בבחילות, בסחרחורות, אפילו בתחושת חנק וקושי לנשום. כי הגוף מחובר לנפש ויודע טוב מאוד לאותת כשמשהו לא בסדר. ואצל כולנו זה ככה, אתה לא שונה מאחרים .סביר להניח שכל אדם שהיה נשאר בקשר כ"כ לא בריא לתקופה ארוכה- גם הוא היה מגיב תגובות של לחץ וחרדה.

אני מזהה אצלך חוסר יכולת לעשות את ה"קאט" הזה. להגיד די. לא יכול יותר. בין השורות נשמע שאתה דווקא מאוד יודע כמה הקשר הזה פוגע בך.. אבל נראה שבין לדעת לבין לבצע ולחתוך- הדרך ארוכה. ולכן- חשוב מאוד שתתייעץ עם גורם מקצועי מוסמך על מנת לקבל את הכלים, הכוח והאומץ לנתק את הקשר הזה. איש מקצוע טוב בהחלט יוכל לעשות את זה "איתך" יחד, תוך ליווי ותמיכה שאתה זקוק להם. זה לא בלתי אפשרי, ואני משוכנעת שבתוך תוכך אתה יודע שזה הדבר הנכון לך. שוב- אתה הוא המוקד כאן.. ואתה חייב לעשות את זה עבור עצמך.

כפי שאמרתי, יפה שעה אחת קודם. צא לדרך..

בהצלחה רבה

תודה על התשובה אולי באמת אני צריך לנתק את זה לגמרי
אני מפחד לעשות טעות ואחרי זה להצטער
היא בחורה טובה בחורה לבית אוהבת מפנקת הכל וכולם אומרים לי שאני עושה טעות
אני רוצה להיות איתה אבל לא מצליח אולי כי זה פשוט לא זה ואין מה לעשות היא כל כך אוהבת אותי והחיבור ביננו טוב התקשורת הכל אנחנו מסתדרים מצויין
האם יש אפשרות שזה יקרה לי גם עם אחרות?
האם יש אפשרות שזה בכלל לא בגללה לפי תגובה שקיבלתי מפורום אחר?
האם יש אפשרות שזה קורה מפחד ממחויבות או בגלל שזה הרגל משעמם?
או שזה ימשיך להיות ככה תמיד כל עוד אני איתה זה יחזור לי הלחצים חרדות בחילות מחשבות כל החרה הזה
אני רק רוצה להיות עם שקט נפשי ולחזור לשמוח בקיצור לחזור לעצמי
בקיצור מה שתגידי לי אני עושה העיקר לחזור לעצמי איתה או בלעדיה. יש רגעים שאני מרגיש שאני אוהב אותה אבל זה משתנה לי מקצה לקצה אני יכול להרגיש תאהבה בבוקר ובערב אני יכול להרגיש צורך להיות לבד
אויל זאת אהבה של רחמים או משהו בסגנון?
שאני חושב על זה שיהיה לה מישהו אחר אני מתבאס
זה אומר משהו חיובי או שזה טבעי וזה יעבור בסוף אם אנ ילא יהיה איתהויעבור הרבה זמן
תוודהההה עדי מחכה לתשובה
חג שבועות שמח

למה זה קורה לי בגללה מה גורם לזה לא להיות בריא ולתופעות האלה
שלא יקרה לי עם כל אחת ככה אחרי תקופה/
למה גם היו מקרים שאחרי הסקס אחרי שאני גומר זה תוקף אותי הלחץ והבחילות
זהו לא ישגע אותך יותר
היא חוזרת יום חמישיש לארץ
ליראות אוהת או לא? זאת השאלה
האם זה ישנה או יהרוס כי לא נפגשנו חודש ואם לפי מה שאת אומרת צריך לנתק האם המיפגש הזה ישפיע?
או שאפשרי להיפגש איתה ואז לחתוך

הי אלעד שוב,

ברשותך, צמצמתי את הטקסט שלך לשתי הודעות, בין היתר על מנת שיהיה לי קל יותר לענות על כל מה ששאלת כאן.

תראה, משהו שחזר בהודעות שלך היא הסוגיה- האם זאת היא או שזה אתה וזה יקרה לך עם כולן? תראה, יכול להיות שאתה תמצא עצמך בעוד מצבים דומים, ושוב תחווה סטרס. ההבדל הוא שאז תזהה את זה הרבה הרבה קודם.

עם זאת, צריך שניים לטנגו. אני די משוכנעת שיש פה גלגל של שניכם, כמו פינג פונג לא בריא לאף אחד מכם. היא כנראה מקבלת משהו מכל ההתנהגות המשותפת וכנ"ל לגביך: יחסי גומלין.

בבד בבד שהיא מעוררת בך את הסימפטומים האלו של חרדה, אצלך זה נוגע במקומות רגישים. מה שאני אומרת- זה לא היה קורה אלמלא גם אתה היית רגיש בדיוק איפה שהיא מצליחה לגעת (בדיוק כמו אצל הרבה זוגות אחרים).. ההבדל כאן מול זוגות שטוב להם- הוא בכך שאצלכם זה כבר יותר מדי.. הקשר ארוך, עשה את שלו, עשה נזק, בעיקר לך, ונשמע שבעיקר בעיקר לא טוב לך איתה, לא טוב לך לחשוב עליה, וכל החוויות מהדהדות אצלך השכם והערב- ולכן צריך להתנתק.

אז אם אתה תפגוש את החרדות האלו בעוד קשרים? לא יודעת. ייתכן. אבל- קודם נטפל בסימפטום. אתה כותב שאתה זקוק לשקט נפשי, ולכן- קודם כל להתנתק. להיפרד. לא להיפגש איתה, אפשר לעשות את זה טלפונית או לכתוב מכתב רגיש אבל נחרץ שהקשר לא טוב לך וראוי שתנתקו מגע לגמרי. אח"כ, אחרי תקופה, תוכל לבדוק גם מול הטיפול הפסיכיאטרי והרפואי הכללי- מה קורה, מה אתה מרגיש, ולאט לאט. אבל קודם לנטרל את הגורם שעושה לך לא טוב כרגע.

בברכת הצלחה

אז ככה היא חזרה מתאילנד באה היום אלינו להגיד שלום ולתת מתנות
משהו שלא יכלתי להגיד לה לא
שהיא באה באו עוד אורחים ופחדתי שאני ילחץ
לא אכלתי מהצהריים מחוסר תיאבון ומחשבות ופח מה יהיה שהיא תבוא
הייו בחדר והלהט היה גדול אחרי זה ירד ובסוף שפרקתי לחץ אחרי זה הרגשת שזה כמעט בא ההתקף של הלחץ והבחילות ובסוף זהעבר לא יודע למה אולי בגלל שזה פגישה אחרי הרבה זמן אז זה לא הרגל של יום יום שבטוח היה תוקף אותי
היא השאירה תקטנוע ומחר תבוא לקחת אותו
היא מודעת לזה שאנחנו לא ביחד אבל בטוח מצ לחזור תמיד יש לה תקווה
השאלה מה אני עשוה קודם כל לגביה
לחתוך את זה וזהו?

לחתוך.

התיאבון שלי עלהפנים ומצבי רוח משתנים האם זה ישתנה עם הזמן?

הפורום לא מוסמך לתת חו"ד מקצועית. אני מניחה שאם מדובר במצבי חרדה שהביאו לחוסר תיאבון וכו'- כשתרגע, כשדברים יסתדרו ויירגעו קצת, גם המצב הגופני ישתנה. אבל, זאת הנחה בלבד.

חשוב שתעשה שני דברים:
1. לגשת רופא משפחה לשלילת מצב גופני ולא נפשי (ז"א האם יש בעיה פיזית בכל זאת) ולעבור בדיקות שגרתיות..

2. כתבת שאתה מטופל פסיכיאטרית- נסה להתייעץ עם הפסיכיאטר לגבי תופעות לוואי של כדורים על תיאבון, וכן להתייעץ איתו לגבי העיניין של מצב הרוח.. יתכן וזה יעזור גם.


בברכה

הבחור התנצל וחזר והתנצל וניסה שוב ושוב לחזור אלייך. את מתחת את החוט טיפה יותר מדי. לכל אדם יש את הגבול שלו לכמה הוא מוכן להשפיל את עצמו ולהתרפס.כמה שיאהב אותך , אם הוא אדם עם כבוד עצמי הוא לא יוותר עליו. וזה מה שאת מבקשת...

הישפלת אותו ואיבדת אותו. צר לי.

כמו שירית שלנו, אני רוצה לחדד לך כמה דברים:

"הוא לא הפסיק לשלוח הודעות ולהגיד לי כמה הוא מצטער ואוהב אותי, אני עמדתי על שלי שזה נגמר. אמרתי לו למה אתה מתחנן? זה נגמר."

בסוף הוא ויתר. עד כמה יכול להתרפס בפנייך?

את ביקשת שלא ינסה לפנות אלייך. אמרת בעצמך במשך מספר ימים- זה נגמר לתמיד. אני לא סולחת לך. אל תנסה אפילו. אתה בוגד בי. די עם הטלפונים. די עם הבקשות. זה נגמר. -במילים כאלו או אחרות, ובהתנהגות שלך- את אמרת זאת.

הוא מצידו ניסה כמה ימים. ניסה ניסה ניסה. מה, בכוח? הוא גם בנאדם!!

אני אהיה ברורה: תפסיקי עם משחקי האגו. נפגעת בעבר מטראומה קשה של בגידה, את סוחבת אותה גם לקשר הזה, כלל לא ברור האם באמת היה שם קשר מעבר לפלירטוטים האלו באינטרנט.. זאת לא בגידה בכל אופן. ואם יש התנהגות שלא נראית לך- לא שוברים את הכלים. מדברים, מתמודדים. הוא כבר הבין את המסר מזמן. אבל יש פה משבר אמון גדול ביניכם- ולכן העוצמות הגדולות.

אני מצטערת שאיני מסכימה עם התנהגותך, אבל נראה שאת משחקת, ואם יש פה אהבה אמיתית שאת מעוניינת בה, את חייבת לחזור בך ולהבין שמאוד מאוד הגזמת הפעם. ביקשת שיפסיק- והוא הפסיק. את מופתעת שהוא מוותר עלייך? הוא לא וויתר עלייך כל הימים האלו, עד שנמאס לו ובצדק.

בכללי, כדאי מאוד שתפני לטיפול בנושא הזה של פחד מבגידה, ולטפל בטראומה שחווית. כתבת כאן לפני כמה ימים שאת לא רוצה להיות עם יד על הדופק.. אבל את ללא סוף עם יד על הדופק- בגלל הטראומה שחווית. הטראומה הזאת מנהלת אותך, ולא הפוך. כשאת רק חושדת או חוששת שיש משהו מאחורי גבך- את נכנסת למתח מאוד גבוה ופועלת באופן אימפולסיבי מאוד. עזרי לעצמך לצאת מזה.

סליחה ש"ניערתי" אותך. אבל מישהו חייב לשים לך מראה. הפעם תורך לרדוף אחריו ולהתנצל רבות.

אני חושבת, שהוא אכן לקח צעד אחורה בניסיות לכבד את רצונותייך בריחוק ממנו,
אולם, בניגוד לשירית ועדי, אני יכולה להבין את הרתיעה שלך. את מצפה ליחסים של אמון עם בן הזוג וכנות והופתעת לגלות דברים שנעשים מאחורי גבך. ומכאן נובעת תחושבת הבגידה באמון.
עם זאת, יש מקום לטעויות בתוך קשרים זוגיים, כיוצא מזה, יש גם מקום למחילה ואכן עבודה על קשר נדרשת כל הזמן בזוגיות. תמיד יצוצו עניינים שלא ישתלבו בדיוק עם ציפיותייך או עם ציפיותיו במהלך הקשר, השאלה היא- כיצד אתם מדברים על זה וממשיכים משם.
בניגוד לעדי, אני לא חושבת שעלייך להתנצל רבות, אולם כן עלייך להיות זאת שמרימה את הטלפון ומסבירה מדוע דחית אותו ומה הרתיע אותך בהתנהגות שלו. לפי דעתי, אם הוא אוהב אותך ומבין שטעה, הוא ירצה בך חזרה , גם מבלי לקיים התנצלויות רבות מצידך, במיוחד כשהוא זה שעשה הפעם את הטעות. כמו כן, רצוי שתיפגשו ותדברו בפתיחות על הנושא, כשאת משתפת אותו בכנות ברגשותייך.

בהצלחה..

יפה מאוד כתבה לך עדי,
ועוד יותר יפה כתבה חושבת,
האמת נמצאת אצלך, "האדם הוא האוייב הגדול של עצמו"
קחי אוויר, עט ונייר, ותרשמי את כל מה שאת רוצה מהקשר הזה, אם הוא עומד בקרטיונים שלך, ויש אצלך אהבה ורצון לחיות עימו בכפיפה אחת ולחוות זוגיות שבמהלכה יהיו משברים וריבים, אבל את נכנסת בראש בריא כדי לעבור איתו את תהליך בניית הקשר כדי להיבנות אחד מהשני ולהמשיך למרות הכל, אז יש לך סיכוי טוב שהוא יסכים לחזור,
---
אם תגובתי עדיין אקטואלית---, את צריכה לפנות אליו, ולהתנצל על החלק שלך בלבד, בפרידה הזו, ותו לא !
שפכי לפניו את הרגשות והקשיים שלך למול מה שקרה, ועמדי על כך שזה חייב להיפסק, כי זה פוגע בך,
מעבר לכך את חייבת להבין שגם אם הוא נורא רוצה ומשתדל, יהיה לו קשה מאוד להתנתק מהעבר, ואתם חייבים לעבור את זה בייחד, תשאלי אותו אם הוא מוכן שתעזרי לו לצאת מזה, כי זו הדרך היחידה לעזור אחד לשני ושכמבינים את הצורך ניתן לספק אותו או לצמצם אותו בהדרגה,
ב ה צ ל ח ה

הי טלי,
מה שאת מתארת הוא מצב טבעי לחלוטין.

ראשית- לבדוק קודם כל האם הגלולות שאת לוקחת יכולות להשפיע על חשק מיני. (אם את לוקחת).
דבר שני, יש היום ייעוצים בנושא החשק המיני לאחר לידה, כי את מתארת שמאז הלידה המצב הזה התחיל. להורמונים יש השפעה, אבל גם ליותר מזה- הסביבה, הלחץ מהלידה ומחינוך הילדה, ועוד ועוד.

אני יודעת שיש יעוצים מיוחדים גם לתחום הזה, וחשוב שתבררי. כמו כן לשתף את בעלך בכך, על מנת ששניכם ביחד תתגייסו למשימה הזאת.

בקשר לעייפות שלך- הייתי שואלת האם הוא בתמונה, עוזר, מסייע, או שהכל נופל עלייך- ואז סביר להניח שאין בכלל מקום לתשוקה, אלא רק לסחיטה ועייפות ולרצות לגמור את היום. מעבר לזה, אם יש בך איזה תסכול לגביו- ייתכן וגם זה מביא לחוסר תשוקה. נסי לבדוק זאת.

אני מציעה שלפני שמטפלים בבעיה עצמה, מנסים לחשוב על הרקע- לי לפחות זה נשמע שבחינת חלוקת התפקידים לבעלך מאוד "נוח" לפרנס את הבית ולחזור מאוחר בעוד את היא האחראית על גידול הילד והטיפול השוטף בבית. ידוע שיש הרבה זוגות שכך מתנהלים ושווה לבדוק עם בעלך, בשיחה רגועה, איפה הוא כן מוכן לתרום ואיפה יותר קל לו לסייע.

הקשר שלו עם הבן שלו חשוב מאוד- ולכן הוא גם צריך להגיע למסקנה שאם הוא רוצה שבעתיד הבן שלו ייגש אליו, יתחבר אליו, יסתייע בו, יתיעץ איתו ובעיקר יקבל ממנו מודל בריא של דמות אב תומכת- עליו למצוא זמן כל יום ולהקדיש לו.. אם זה למשחק, לאמבטיה כיפית, לטיול בחוץ, אפילו של חצי שעה.. זמן של אבא ובן. זה מאוד חשוב. לא בבחינת "להשאיר מטלות וללכת" אלא להשאיר זמן איכות.. ואפילו להישאר איתם. זמן משפחה.

נסי לדבר איתו (לפני הקושי שלך), כמה זה חשוב הזמן הזה, אם יוצא לך לראות לפעמים "סופי נני", אולי כדאי שתראו יחד כמה פרקים באינטרנט- שם ממש באות לידי ביטוי ההשלכות של חוסר זמן עם הילדים, וכמה הם מקבלים מודל לא נכון בסופו של דבר. כאן זה מקרה הרבה פחות חמור אמנם- אבל אם תראי לו את הקיצוניות השניה שעלול להגיע אליה- ייתכן וזה יעורר אותו. בתוכניות האלו רואים את ההתנגדות של ההורה לזמן עם הילד, את הקושי, את העייפות, את הרצון פשוט לסיים את היום. ואני חושבת שאת יכולה להזדהות עם זה.. נסי דרך שם לחדד את דעתך.

בהמשך, כשההתנגדות שלו תרד, כשיתגייס אלייך לטובת העיניין- אז כדאי גם לדבר איתו ולספר לו מה בדיוק קשה לך ואיפה הוא כן יוכל להושיט יד ולעזור. כי יש פה 2 מרכיבים נפרדים שקשה לך איתם: הזמן איכות עם הילד והעזרה השוטפת.. שקצת קשורים זה בזה. וברגע שאחד ייפתר- יהיה לך הרבה יותר קל.

קארין היקרה, צר לי על מה ששניכם עוברים. אבל חשוב שתדעי שמה שאת מתארת קורה הרבה, במינונים שונים אצל זוגות ובתקופות שונות. ברור שמשהו בתקשורת שלכם לא עובד. נכון שזה קשור לפגיעות שלך אבל גם אצלו צריך שיחול שינוי בהתייחסות.
מכיוון שאינכם מצליחים לתקן את הבעייה בעצמכם - יש לכם שתי אפשרויות: או להיפרד, או לפנות לייעוץ.
אם את תציגי לפניו את הנושא ברצינות ובהתכוונות, שיש כאן (וזה נכון לכל זוג) שני צדדים, וכל אחד בדרך שלו תורם להיווצרות הבעיה. אין צד אחד שניתן להאשים אותו בכל מה שקורה, אני מקווה שהוא יבין זאת ויסכים לפנות לייעוץ. יש לכם שני ילדים ואם הוא יחשוב שאת רצינית - אני מאמינה שהוא ייקח את עצמו בידיים ולא יסרב לכך.
אם הוא בכל זאת יסרב - הסיקי את המסקנות ואל תישארי איתו. מערכת יחסים מתמשכת כזאת מזיקה לך ולכל הנפשות מסביב. חייבים לעשות שינוי.

תודה לך דורית על תשובתך , מקווה שאכן ניישם את דברייך.

שתנסי בכל זאת ללכת לבדך לייעוץ, הרבה פעמים הקשר מתפתל כתוצאה מאי הבנה ומראייה שונה של כל אחד מבני הזוג, ולכן כדאי שתסתכלי במראה שתציב לך היועצת ודרך זה תוכלי לגרום קודם כל לעצמך להבין מה גורם למה, ובהמשך איך לתקשר נכון, דבר שיעזור לך בתהליך שאת עוברת, וממה נפשך, אם זה לשלום ואם זה לפרידה, ועד הקשר הזוגי הבא,

את יכולה להיעלב ואז להרגיש שאת חייבת להגיב ולפגוע חזרה, ובכך להתחיל פינג פונג של פגיעות את מטיחה מכאן, והוא מקלל משם, בקיצור כל מה שזוג אמיתי חייב לעבור בזוגיות,,, כן ! בוא לא נצבע את הכל בוורד !
ואת יכולה פשוט להבליג, אם זה עדיין אקטואלי---(כי נראה לי שהגבת ואת רק רוצה חיזוקים,,,)
ופשוט לספוג את העלבון, להיות מן הנעלבים ואינם עולבים, אה איזה כייף--- ואז להיישיר אליו מבט, ולומר לו > אתה רוצה שאני אהיה השפחה שלך ? כך אתה מרגיש בזוגיות הזו ? זה נראה לך הוגן ?
מה דעתך על שיתוף במטלות הבית ? בעיניי זה הרבה יותר אנושי לנהל מערכת יחסים שיוויונית שבו אנחנו שותפים כלים בייחד, או בתורנות, וכו',
ב ה צ ל ח ה

הי אלה,

אני חושבת שיש שוני בציפיות וכנראה גם מהבתים שכל אחד הגיע ממנו. "אורח" הוא כנראה לא, בכל זאת את מתארת שנמצא אצלך הרבה.

חשוב שתשבי איתו לשיחה בה תנסחו חוזה ביניכם- חלוקת תפקידים, מתי את זקוקה לעזרה, מה הוא מעדיף לעזור, ומה באופן כללי מפריע לו בבקשתך. האם זה האגו שנפגע? האם זה יותר מכך?

אני חושבת שבהחלט יש זכות לבקש עזרה, וזאת אחת הסוגיות בחיי נישואין אח"כ. לכן חשוב כבר מעכשיו לבדוק איתו איך רואה את הנושא הזה של תפקידים- גבר, אשה, האם הוא שמרני מטבעו וחושב שאשה תפקידה לגדל ילדים ולבשל (יש כאלה ויש נשים שזה גם מאוד טוב להן). כך גם תוגלי להבין מה יהיה הלאה, ואם יש אפשרות, מצידו- לפתוח את הראש ולהבין גם את המקום שלך.

בשיחה כזאת חשוב להסביר מה את מרגישה, מה את הרגשת באותה סיטואציה. המוקד- עלייך. לא לבוא בטענות- כי זה ירחיק. אלא "להזמין" אותו לשיחה משותפת, בה המרכז הוא הרצון לברר איתו- ולנסות לצמצם את הפער הזה. בנימה של הזמנה, וקבלה גם של הדעה שלו- הוא יתקרב ויוכל יותר לבוא לקראתך, כך אני מאמינה.

בהצלחה רבה

שלום לך!
נראה לי שבעלך מאוד פגוע מן הצעד הזה, ולכן מתחפר בעמדתו שאם את רוצה להתגרש - שאת תעזבי את הבית ותצאי ללא רכוש.
אם היתם פונים לייעוץ זוגי - יתכן וזה היה מאפשר לכם להיפרד בצורה יותר ידידותית ושלמה. הרי גם בשנים הבאות , ובעצם תמיד - יהיה לכם קשר דרך הילדים והנכדים, ואם תיפרדו בכאסח זה ישפיע על איכות החיים של שניכם ושל הילדים.
כניסה לייעוץ זוגי מאפשרת להשלים רגשית עם המצב, להגיד אחד לשני דברים שאחרת קשה להגיד אותם, ולראות האם ניתן לשנות את הכותרת על היחסים שלכם במקום זוגיות מלאה: אולי ידידות אולי שותפות, אולי קודם פרידה לנסיון. כאשר מתחילה הידברות - ניתן ליצור פתרונות שונים שיתאימו לשניכם. ואולי יקרה משהו חיובי בייעוץ ותמצאו דרך חדשה לחיות בתור זוג? לא שווה בדיקה?
נדמה לי שלאחר שאספת המון אומץ כדי להכריז על הצעד הזה - את לא רוצה לזוז מן העמדה הזאת ולא רוצה שמישהו ישכנע אותך למשהו אחר. אבל גם בעלך נתקע בעמדה קיצונית ולא רוצה לזוז משם.
עשי את הצעד הנבון, החכם, הבוגר - והסכימי לייעוץ זוגי, ואולי זה יעזור לכם לצאת מן העמדות הקיצוניות ששניכם מתחפרים בהן.
מה דעתך?

לי אין בעיה אם יעוץ זוגי , גם הילדים הציעו את זה ואני לא מתנגדת אך הבעיה שבעלי לא יסכים לזה הבן ניסה לשוחח איתו והוא התפרץ ישר.
אני הייתי שמחה מאוד שמה שהצעת היה קורה והיינו שומרים על קשר מוידידות וזה בעצם מה שהצעתי לו מלכתחילה ואמרתי לו שאחרי שלושים שנה כדאי שנגמור את זה יפה כי יש ילדים באמצע אך זה לא מקובל עליו והואמטוכן שאין גירושים יפים. אמרתי לו שאני מוכנה לכל פשרה הגיונית שתהיה מקובלת על ששנינו אך לשם כך צריך לשבת ולדב אבל הוא פשוט מתעלם כאילו ששום דבר לא קרה ושנינו חיים בעצם באותו בית ללא שום קשר בנינו , אנחנו כמו שני זרים אחד לשני כבר חצי שנה . נראה לי שהוא פשוט לא מקבל את זה שהזוגיות שלנו עלתה על שרטון והוא לא מבין לדעתי מה קרה לי פתאום מה השתגעתי??? אבל זה לא כך שנים הבגלתי על כך שהוא לא עזר ותמך על מנת שהזוגיות שלנו תפרח ובכל פעם אמרתי לו שעל זוגיות צריך לשמור וצריך לטפח במילים הוא תמיד הסכים אך בפועל לא עשה שום דבר לצערי.
אני אשמח מאוד לשוחח איתו בנדון ולהגיע להסכם מסודר וגם לו לפירדה שגם את זה הצעתי אך הוא דוחה כל דבר על הסף התשובה שלו היא ישר הדלת לפניך קחי מזוודה ותצאי .
אני באמת לא יודעת מה לעשות האם לעזוב את הבית ?

צס יקרה, לפני שאת מחליטה לעזוב את הבית, עלייך ללכת לייעוץ משפטי כדי לברר מהן זכויותייך, ואם צעדים מסויימים שאת עושה לא עלולים לפגוע בך בטווח הרחוק. את יכולה לקנות שעת ייעוץ אצל עו"ד מומחה לענייני אישות. עדיין אל תסכימי לפתוח תיק גירושין כאשר את הולכת לייעוץ המשפטי הזה. הבהירי שכל מה שאת רוצה זה לדעת מהן זכויותייך הרכושיות במקרה שאת עוזבת ביוזמתך את הבית, ואיך כדאי לך להתנהל על מנת להיפרד ממנו.
כמו כן את יכולה לפנות לפורומים העוסקים בגירושין כדי ללמוד מאחרות או מן המומחים שמנהלים את הפורומים הללו.

טוב, ראשית התנצלותי- תיקנתי את הודעתיי כך שיפנו אליך בלשון זכר, כראוי.

אני שמחה לדעת שמ"נבגד" הפכת את הכינוי ל"שמחה". מניחה שזה מעיד על תהליך מורכב וחשוב.

שמחתי לקרוא ותודה רבה על הפידבק בעיניין תגובותיי לחברי הפורום.. אני שמחה לעזור, ובהזדמנות זו- מזמינה אותך להמשיך להיות שותף פעיל.. התגובות של החברים מאוד חשובות ולא פעם מעלות תובנות ומסייעות הרבה.

עדי