פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

ירדן היקרה, מאוד בולט לי ממכתבך עד כמה חשוב לך לאהוב - לא רק להיות נאהבת.
הרבה אנשים ונשים נופלים במלכודת של יחסים שהם די חד צדדיים - בהם הם מרגישים ששווה להם להישאר מכיוון שהם מרגישים מאוד אהובים.
את לא שייכת לסוג הזה של אנשים, ומחפשת - בצדק - הדדיות מבחינה זו.
לכן איני חושבת שעליך לשקול אפילו לחזור לקשר בו לא היית מאוהבת מספיק.

חשבי על כך שאם תתפשרי, הספק הזה אולי "יתכסה" בשלב הראשון, ואת תהיי מרוכזת במשימות של חתונה, לידת ילדים וגידולם, אבל חשבי בטווח הרחוק - זה משהו שתמיד יחסר לך - לאהוב אותו - ויהיו שנים בהן את כבר תהיי מחוברת בכבלים של ילדים ורכוש לגבר אותו לא תאהבי וכל הזמן תהיי בחיפוש אחר האהבה. שניכם תהיו אומללים עקב כך.
לכן, האמיני בדרך שלך, ונסי להיות פתוחה להכיר גברים שונים, עד אשר תמצאי את האדם שידליק אותך מספיק ולא יהיו לך ספקות לגביו. כל עוד את נמצאת "בפעולה" ונפגשת ומכירה גברים פוטנציאלים - את נמצאת על המגרש הנכון.

אני יכולה להציע לך - ליתר בטחון בעצמך - מכיוון שהנושא מטריד אותך וגורם לך חששות לגבי העתיד - לקחת ייעוץ קצר מועד ולהיעזר במישהו אובייקטיבי, שיוכל אולי לבחון יחד איתך את מערכות היחסים שהיו לך ועד כמה את מרשה לעצמך להיכנס לעומק לקשרים, להיחשף לפגיעה אפשרית - במצב שאת אוהבת מאוד ואולי הצד השני לא מחזיר לך מספיק אהבה, למשל.

שלום גליה,

עברת חוויות לא פשוטות עם הבחור הזה. היית אמיצה ועדיין, לתת לו את ההזדמנות לשנות, לשפר, נכנסת לזוגיות איתו ולא שפטת אותו על עברו, ועל כך תבורכי. את בטח יודעת שהרבה אחרים ואחרות לא היו אמיצים כמוך.

הוא אכן קיבל הזדמנות פז, ומעד לצערנו. מעבר לעובדה שיש פה עבר פלילי (ואולי גם הווה), יש פה גם את ההשלכות של סמים שהן לא פשוטות. בין אם אלו שינויים נוירולוגיים, בין אם זה שיפוט לקוי. אנחנו יודעים שסמים, לא משנה מה, משפיעים ולעיתים אין ממש אפשרות לשנות את מה שכבר נגרם. מעבר לכך, ביולוגית, הגוף חייב את זה. הפיתוי הוא עצום.

כתבת יפה על הבדידות שלך, את הרצון שלך לחלוק את חייך ולשתף, להרגיש שייכת לעולם הזוגות, ולא לתחום חייך בבדידות קשה. הבנתי אותך מאוד, ולמרות זאת, לא הרגשתי שדיברת ממש על האהבה אליו, אלא על ההזדמנות שהיתה שם. ז"א, החוויה הקשה איתו שיקפה לך שוב את הלבד, ולא בטוח שאת רוצה או צריכה להתמודד רגשית עם החוויות מולו שוב. במילים אחרות, הלבד קשה, הפרידה כואבת- אבל אולי הלבד כואב יותר?

אני מרגישה שראוי לך אדם אחר, שגם לו תתני הזדמנויות, אבל הוא יהיה חזק מספיק, ראוי מספיק. אני חושבת שההתמכרות לסמים היא כמו כל מחלה, ואם אין כוח רצון אדיר והרבה תמיכה, זה לא תמיד אפשרי. ההלשכות של החומרים גם הן לא תמיד הפיכות.

להרגשתי המשיכי הלאה, כי מגיע לך בן זוג שיוכל גם להכיל את האמון שאת מעניקה לו ואת הנתינה הגדולה שלך.

בהצלחה,

עדי שלום.
ראשית ברצוני להודות לך על המענה. אכן הבדידות מעיקה עליי מאוד כרגע .
אני לא חושבת שאתאהב אי פעם. אומנם לא אהבתי אותו כפי שאהבתי את קודמיו ,
סביבתי הקרובה דוחה על הסף חזרה לקשר , אתמול קיבלתי שיחה ממנו והוא מביע חרטה גדולה והבטחה שתקריות מסוג זה לא יחזרו. היה לו פרץ רגשות ובכי שחייו לא יהיו חיים בלעדיי, לרגע חשתי חמלה גדולה וכמעט חזרתי בי אך. צצו כל התמונות כמו בסרט על התנהלותו בחודשים האחרונים. ונסוגתי.
משום מה לאחר השיחה חשתי שהלקח נלמד ודברים מסוג זה לא יעילים.
הוא לא חדל להתקשר ולדאבוני הרב אני מוצאת את עצמי עונה ומסוקרנת מה קורה איתו. ואכן תמונה עגומה. מסתובב ברחובות מחפש את עצמו. משם מה חשתי רחמים מהולים בתחושה של נקמה על כך שלא ידע להעריך את מיקומו ואורח חיים יחסית מסודר עם האחת שעשתה למענו מעל ומעבר.
מעט קשה לי הנתק המוחלט. כאילו אני צריכה עדיין מחוברת לקול שלו. .
אני מניחה שהזמן יעמעם תחושה זו , שכן אני "מרעילה" את עצמי בזיכרון של סיטואציות לא נעימות.
ביסוד הוא אדם טוב. זה כנראה מה שגורם לי לחיסרון ואני חושבת שלא אמצא את האיש הנכון לחיי.
אני אדם די מסוגר וקצת קשה לי לתת אמון באנשים..
שאלתי היא האם לתת זמן לשיחות עד אשר ידעכו או שאנתק במיידי ולצמיתות.. .??
חשתי צורך לפרוק את הנותר כאן מאחר ואני לבד .
על כך סליחה ואני מודה מראש על מענה.
גליה.

הי גליה,

הרגשתי שאת מאוד חזקה ואת פועלת נכון. כמובן שיש הרבה תחושות של כעס שהוא פירק את המגדל שבניתם, ושמת אצלו המון כוחות ואמון, והוא לא הוכיח כי הוא באמת ראוי להם.

באשר לשאלתך האם לנתק לצמיתות- לדאובני נשמע שזה הפיתרון, ולו מתוך מחשבה עלייך- כל שיחה כזאת כנראה שוב תעשה לך את אותו דבר- תסחף אותך רגשית, למקום של חמלה גדולה, ומאידך תגרום לך לכעוס מאוד ולרצות לנקום.. "מגיע לך". וזה טבעי.

לכן, כדי לחסוך את כל זה ולמנוע שזה יקרה כל פעם מחדש, כדאי לנתק את הקשר, ולהחליט, שהפעם את הולכת על מישהו שראוי לכוחות שתשימי אצלו, ראוי לך ולאמון שלך.

דנה יקרה, מן התיאור שלך, לצערי לא נראה לי שמשהוא אצלך ישתנה רגשית כלפיו. גם הייתם כבר בטיפול, והרגש שלך לא השתנה אפילו שהוא מתנהג אחרת, ואת אומרת שאת עצמך נמצאת כבר בטיפול אישי, ואת אומרת שמן ההתחלה זו היתה החלטה שבאה מן השכל ולא מן הלב, כי היית כבר די נואשת להתיישב ולהקים משפחה.
חשבי האם את רוצה לכרוך את גורלך איתו כל החיים, כלומר להמשיך עם ההריון הזה.
מצד שני, יש המון גרושות עם ילד, שכן התחתנו עם האהבה הכי גדולה ואחר כך זה השתבש. אולי חמיששים אחוז מן הנישואיןמסתיימים כיום בפרידה.
אז אולי זה לא יהיה כל כך נורא להביא את הילד יחד ולהביא בחשבון אפשרות שבעתיד תתגרשי ממנו. יש כאן משהו לא פיר כלפיו, בכלך שאת כאילו מוליכה אותו שולל וקושרת אותו וממלכדת אותו עם ההריון הזה. אלא אם כן גם הוא עם אותן מחשבות כמוך, מה שלא נראה לי...
בסיכום, לא כיוונתי אותך למשהו מסויים, אולי רק הרחבתי את הדילמה שלך. שוהי אכן דילמה קשה, וצר לי שאינני יכולה לתת לך כיוון ברור.

מורן היקרה, אינני יודעת מה לייעץ לך. מצד אחד אהבה כזאת שמחזיקה מעמד כבר כמה שנים וכל כך טוב לכם יחד, ומצד שני, בשנים הקרובות את מן הסתם צרגישי יותר ויותר את הצורך להביא ילד משלך לעולם.
יחד עם זאת, אני לא חושבת שנכון יהיה ללחוץ עליו או לנסות לשכנע אותו.

הכרתי מישהי במצב דומה. כאש הכרתי אותה היא כבר היתה מבוגרת מכדי ללדת. לבעלה היו כבר שני ילדים והוא לא היה מוכן לשמוע על עוד ילדים איתה. היתה ביניהם אהבה גם אחרי הרבה שנים, אבל היה לה גם כאב חזק ובעיות רגשיות שהועצמו בגלל ההקרבה שלה.

עלייך להתיישב עם עצמך ולדמיין מה חשוב לך בחיים. האם את יכולה בכלל לראות את עצמך ללא ילד? אם התשובה היא שלילית - זה צריך להיות המפתח, נקודת המוצא.

אולי אם תבהירי לו שזה חיוני לך ושעלייך לקבל החלטה עכשו מה את עושה עם עצמך - הוא יבין עד כמה זה חשוב לך והוא יתגמש, לא בתור כניעה לאולטימטום, אלא מתוך אהבה אליך והבנה לצרכייך והליכה לקראתך, לעשות אותך מאושרת. זה המקום הנכון ממנו אנשים מתגמשים ומוותרים בשם האהבה. יהיו כאלה שיקראו לכך אולטימטום, אבל עלייך להיות נאמנה לעצמך, אחרת הצורך בילד והכאב שאין לך - יהיה חזק יותר ויותר במשך השנים.

שלום לך,
אני מרגישה בכאבך ומצטערת שאת מרגישה ככה.
אני חושבת שעליכם להיפרד, עם כל הכאב.
את בעצמך אומרת שהכיף בקשר נגמר, את מרגישה בודדה, וזה עוד לפני חתונה...
תנסי לחשוב על עצמך בעוד 10 שנים, את רואה את עצמך איתו? מקימה משפחה וטוב לך?

בהצלחה.

שלום לך, מכל הדברים שכתבת את בעצם מתארת בדיוק את הדברים שגורמים לאנשים לפרק קשר.

הרי אינכם נשואים, ואין לכם ילדים. עכשו שאת כבר מכירה אותו וחיה איתו - את מגלה איך זה לחיות איתו, את מגלה מהי המציאות.

לפני כן - היתה כנראה אהבה חזקה, שסינוורה אותך ולא איפשרה לך לראות אותו באופן מציאותי. יש להניח גם שהוא עשה מאמצים מיוחדים לכבוש אותך ולהיות סופר נחמד איתך, ולא חשף את פרצופו האמיתי. זו אחת הסיבות שאנשים מחליטים לגור יחד, לא רק כי זה אמור להיות כיף והתגלמות האושר...גם כדי להעמיד את האהבה במבחן המציאות.

לדעתי את נמצאת עכשו במקום שבו ההתאהבות פגה - והתברר לך שלא נותרה שם אהבה.
עלייך לעזוב. אין סיבה להישאר.

הי אורלי,

את מתארת מערכת יחסים סבוכה ולא פשוטה, נראה שהזוגיות אינה רק שלכם, אלא של כולם- האחות, ההורים שלך, שלו, כל מיני שיקולים צדדיים. אתם צעירים, ולכן חשוב שתנסו לחשוב קודם כל האם אתם רוצים להיות יחד? האם אתם אוהבים מספיק ומוכנים להשקיע בזוגיות ולא בהתנצחויות וב"דווקא"?

אם שניכם מוכנים, אתם חייבים לקחת ייעוץ אישי, לעבוד על תקשורת זוגית ועל הקשר שלכם. זכרי שעוד אין ילדים וזה הזמן לעשות את זה. אם לא יהיה מישהו נייטרלי ואובייקטיבי לעבוד אתכם על הקשר, אני חושבת שזה ימשיך להיות כך עד שזה יהפוך לבלתי נסבל.

המתחים מהמשפחה גם הם לא מוסיפים, ונשמע שכל בעיה מוקצנת מאוד והעוצמות גבוהות ביניכם. לכן חשוב לנסות ולעשות מאמצים להגיע לייעוץ, לטיפול זוגי, על מנת לשמר את הטוב ולשפר את מה שצריך.

בברכה,

בן זוגי לא מעונין ביעוץ נישואים ולא תומך בכך אני זו שרוצה לדעת איך להתנהג כי לדעתו זה ענין כספי מיותר עכשיו
וזה שטויות יש לו דרך מסוימת שכך הוא נוהג

הי אורלי,

אני חושבת שאת, בתור התחלה, יכולה לגשת לתמיכה מקצועית על מנת להיות מוחזקת יותר, לקבל את ההכלה והאוזן הקשבת, מעבר לכך לקבל יותר כלים להתמודד עם המצב כרגע. כשיראה שאת עושה משהו וגם את עסוקה ומשקיעה בעצמך, ייתכן ויסתקרן ואז יצטרף רק לשם הסקרנות. אני מזמינה אותך לפנות ל"שאלות נפוצות" כאן בראש הפורום, השאלה הראשונה שם מדברת על היתרונות בללכת לטיפול זוגי לבד, ומה זה יכול לעשות לבן הזוג ה"נייטרלי" והסקפטי לגבי טיפול זוגי.

בכל אופן את חייבת לאותת לו שמשהו לא כשורה בפנסים גדולים , יותר מהערה פשוטה שאת לא שבעת רצון מהנישואים. אלא להפוך את זה לנושא באמת משמעותי ולמשהו שלא יורד מסדר היום. כשהבעיה "נשכחת" ומתנהגים כרגיל, ולא דורשים שינוי, התחושה היא שזה יוכל להימשך כך לעד- "טוב, יעבור לה". וחבל, כי אפשר לשנות.

בברכה,

הי, לא כתבת בן כמה אתם וכמה זמן נשואים. בכל אופן, אני יכולה להבין את הרצון לעזוב אותו, נשמע שהוא לא מאוד מרגיש מחוייב אלייך או לזוגיות, או לא מספיק מודע עד כמה צריך לשמר את הזוגיות. בעוד את מתוסכלת מהמצב הזה.

אולי שווה לקחת אותו לשיחה רצינית ולהסביר לו מנקודת מבטך ודגש על מה את מרגישה, את מה שעובר עלייך. לסיכום להסביר לו בנחת כי לא לזה פיללת במערכת זוגית. את בודדה, מרגישה באמת לבד, שחסר לך אותו ואת הזוגיות שלכם, ואינך רואה את עצמך ממשיכה איתו, באופן בו מתנהל מולך.

ייתכן וזה יוכל לזעזע משהו ולגרום לו להכיר בעובדה שלהתנהגות שלו יש השלכות על המערכת הזוגית, וכן הלאה.

בהצלחה,

שלום, איני יודעת אם כבר קיבלת החלטה או לא, אך במקומך הייתי פשוט קמה והולכת (אחרי שיחה רצינית כמובן) כי מהמכתב שלך אני מבינה שאין לכם ילדים.... במקרים כאלה צריך להגיד תודה שאין ילדים ולקוות שבן-זוג שאיתו כן תעשי ילדים יתנהג קצת אחרת......

שמי יפה
כן גם אני חווה את זה וזה כבר נמאס לי מיפה

שושי יקרה, על פי תיאורך ותחושותייך - את מתפקדת בתור מטפלת בילדים ו"שיפחה" בעיניו. ברור שמספיק שאת מרגישה כך - חייבים לשנות זאת, ואת זקוקה להמון אומץ כדי להתעמת איתו על כך, כי נשמע מתיאורך שיש לו המון בטחון עצמי והוא שולט בבית, ואת חוששת מפניו, אחרת זה לא היה מידרדר כל כך ביניכם.
יתכן שמה שעלייך לעשות הוא למצוא דרך להתחזק לפני שאת מתעמתת איתו, על מנת שהוא לא "יסתום" לך את הפה כאשר תעיזי להביא את הדברים בפניו. אולי ע"י הליכה לטיפול פסיכולוגי אישי לפני הכל. אולי כדאי לשוחח עם חברה טובה שמכירה את היחסים ביניכם ולשאול בעצתה.
שימי לב גם מאיזה משפחה הוא הגיע, מה מערך היחסים בבית הוריו מבחינה זו - מה הוא ספג בביתו...
אני מאחלת לך התחזקות ויכולת עמידה מולו. זה לא יהיה קל.

מיטל היקרה, לא ברור לי ממכתבך אם את חושדת בו שהוא רק מתכתב עם בחורות בנושא זה, וזה נשאר וירטואלי, או שאת חושדת שהוא ממש יוצא בשבתות בהן את עובדת ונפגש עם בחורות. והאם הכוונה היא לנערות ליווי או לקשרים מסוג אחר.
אם זה רק וירטואלי - ואת סומכת עליו שהוא לא עושה כלום - מילא, זה צורך בריגוש ובפנטזיות, שיש להרבה אנשים והאינטרנט מאפשר זאת מאוד בקלות. אבל אם הוא ממש נפגש בסתר עם בחורות ומקיים איתן יחסי מין - אז נשאלת השאלה מה זה עושה לך. עד כמה את מסכימה שהוא יצא החוצה בנושא זה. רוב הזוגות לא מאפשרים חריגה כזאת ורואים בכך בגידה. השאלה היא מה ההסכמות שלכם - אם ניהלתם על כך שיחה בעבר, והאם כל זה נעשה על השולחן אות בהסתרה. כל מה שבהסתרה הוא בעייתי.
אשמח לתשובות מפורטות יותר ואז נוכל אולי לייעץ לך הלאה.

לא אף פעם לא דיברנו על זה...
אני פשוט ראיתי שהוא חיפש נבגוגל שים שמארחות בדירות דיסקרטיות באזור מגורים שלנו. וכמו כן צלצל לשם יותר מזה לא ידוע לי
אף פעם לא דיברנו על זה. אנחנו נישואים רק מספר חודשיים
מצד שני אני רוצה לשתף אותו אבל אני לא רוצה שהוא יחשוב שאני מרגלת אחריו ומחטטת לו בטלפון.
מה דעתך כידי לפתוח את הנושא אני בחודש השמיני ,אנחנו בקושי מקיימים עכשיו יחסים כי הוא קצת פוחד בגלל ההריון.

מיטל היקרה, סביר להניח שהוא רק חיפש ובדק, מאוד יתכן שזה בגלל התסכול שלו והייבוש שלו בתחום הסקס לקראת סוף ההריון.
תראי, ראשית, לגבי הסקס: יש דברים בתחום הסקס שאפשר לעשות בסוף ההריון - לאו דווקא חדירה, אם כי גם זה אפשר בתנוחות מסויימות בהן הוא לא מפעיל עלייך את משקל גופו. חשוב שתוכלו לדבר ביניכם בחופשיות, ושכן יהיה ביניכם מגע גופני, חיבוקים, ליטופים ולעזור אחד לשני להגיע לגמירה.
שנית, לגבי ההתלבטות שלך האם לשוחח איתו: אני חושבת שככל שתידחי את השיחה - יש סיכוי הולך וגובר שהוא עלול לפעול בכיוון - מרוב תסכול וחוסר מוצא. אולי אם תפתחי בשיחה זה יעצור את הסחף לכיוון הזה.
אני יודעת שהרבה זוגות נמנעים לשוחח על נושאים בעייתיים, על מנת לא להגיע לעימות או להתרחקות, וזה קורה בגלל שאין ביניהם "תרבות שיחה". כוונתי שאם בנסיון שלכם - כל פעם שיש אי הסכמות או מתחים - השיחה מתנתקת או יש כסאח ויש ברוגזים - אז הגיוני ששניכם תימנעו משיחות מסוג זה. אבל זה לא פותר את הבעיות.
צריך ללמוד לשוחח:
להשמיע מה מטריד אותך ללא האשמות אלא על ידי פוקוס על איך את מרגישה, מה עובר עליך, מה מדאיג אותך. להימנע מלשפוט אותו.
להקשיב בצורה אפקטיבית: לא להגיב מייד, לא לקטוע אותו באמצע משפט, לבדוק ולוודא האם הבנת מה הוא אומר (קוראים לכך "שיקופים"). אלו מיומנויות שלומדים אותן בייעוץ זוגי, אם לא מצליחים לשפר את איכות השיחה שלכם. זה לא סוף העולם, ועדיף לעשות זאת מוקדם, כאשר הבעיות רק מתחילות במקום לצבור כעסים ודאגות ולהסב נזק תמידי ובלתי הפיך לאהבה השברירית כל כך.

שלום בחור,

אכן בהתחלה השאלה שלך נראתה לי כלא מופנת לפורום המתאים, לאחר שהגעת לשאלה האמיתית שלך- מי תקבל אותי כפי שאני? יותר קל לענות..

ראשית, אדם לא משנה את זהותו המינית אלא אם כן חש כזה באמת, ז"א, אתה באמת צריך להרגיש שנועדת להיות אשה על מנת להפוך לאחת כזאת. מעבר לכך יש הרבה אבחונים פסיכיאטריים, פסיכולוגיים והרבה מבחני אישיות שצריך לעבור עד שבכל מתחילים תהליך, וגם אז, התהליך הזה לא פשוט, לוקח המון זמן. אז אני לא בטוחה שאתה באמת שם והתפקוד שלך הוא תפקוד של גבר, בחיי היומיום.

לגבי בת זוג, אתה יודע, שיש נשים שלא רוצות ילדים (מפתיע..), או שהן כבר אחרי השלב הזה, ויש נשים שלצערנו לא יכולות להביא ילדים, ויהיו גם בנות זוג שרק רוצות בן זוג למסע החיים ולאו דווקא בהקשר המיני. אני חושבת שכדי למקד את עצמך וכמה שפחות לחוות דחיות מהמין הנשי, כדאי מראש לתת מידע על המצב, מראש להסביר למה אתה מתכוון כשאתה אומר קשר זוגי. כמה שזה קשה להיחשף מיד, אני חושבת שבמקרה הזה יהיה קל יותר "לנפות" את התגובות הפחות נעימות עקב המצב הרפואי. זכור שלהבדיל, אנשים אחרים בעלי מוגבלות זו או אחרת חיים את חייהם והרבה מהם חיים אותם עם פרטנר לחיים שיכול להעניק להם הרבה, מעבר לחיי מין. ז"א, לחיות עם מישהו לפעמים יכול לקבל את הפירוש של להיות חבר לחיים, להיות איש סוד לחיים, להעביר את הזמן יחד במהלך השנים, לתמוך, להשתתף יחד בחוויות ועוד.

מה דעתך?

המון תודות לך, כמה אני מרגיש נוח עכשיו כי הרגשצי שיש למה לצפות

כמה דברים:
אני מצטער על ההסבר הארוך והלא ממוקד בשאלתי ששלחתי קודם, אבל רציתי לתת לך תמונה כמה שיותר שלמה בכדי שתוכלי לעזור לי
להפוך לאישה אף פעם לא חשבתי על זה, אני חי כגבר ולא רואה עצמי כאישה, אבל כך סתם זרקתי את האופציה לא יודע למה
את צודקת שזוגיות לא רק מין, אבל אצל רוב הנשיים אני חושב שהמין הוא הדבר הכי חשוב, ואם באמת שיש נשיים שיקבלו אותי איך אני אמצא אחת מהן?? כי כי קשה לי לחשוף את עצמי ואת בעיתי,ואני בחברה בין החברים מראה עצמי כגבר חזק שיש לי המון חוויות עם נשים, שבאמת לא היו לי אף פעם אפילו לא הצעתי למישהיא,כי אני לא יודע איך להתחיל עם בנות , וגם אם אתחיל אני מפחד שתדחה אותי, וגם מה שהכי מפחיד אותי שהיא תתחיל לסבר לאחרים על מצבי,,,
מה אני אעשה את לא מדמינת כמה אני חולם על זוגיות אהבה ובית חם עם שותפת חיים שאני אוהב
את יכולה לעזור לי בבקשה, איך אני אוכל לדעת שמישהיא אולי תקבל אותי איך שאני, תעזרי לי בבקשה אני בודד בלי אהבה בלי קשר זוגי אני לבד

המון תודות

אני רושם עוד פעם , כי באמת מה שרשמת רגש אותי מאוד , את נתת לי תקווה לעתיד הזוגיות שלי, לא ידעתי שיש אפשרות עבורי להיות עם בת זוג, ממש תודה אני מודה לך מאווד

אני מאוד שמח , אני מבקש שאם את יכולה לכוון אותי על איך אני יכול למצוא בחורה מתאימה שכן תקבל אותי איך לאתר אותה ואיך להתחיל איתה, עכשיו יש לי תקווה שיש סיכוי שכן אמצא, את נתת לי את התקווה הזאת שאני כן אמצא את הבת זוג המתאימה לי, כמה אני אשמח המוןןןןןןןןןןןןןןןןןןן תודות לך
אבל עדיין יש לי חרדות שאם אסביר למישהיא על מצבי , היא תתחיל לסבר לאחרים , וזה יגרום לי הרבה כאב בושה אני לא רוצה שאף אחד ידע על מצבי

הי בחור,

ראשית אני שמחה שיכולתי לעזור ולעודד אותך. אין ספק שאופטימיות ותקוה מהוות כלים חשובים להתחלה.

לגבי איך למצוא מישהי שתקבל אותך, אתה יודע, זה משהו שלא ממש אפשר לענות עליו.. אני מניחה שיש כ"כ הרבה אנשים עם כ"כ הרבה חרדות- מי ירצה אותי, מי ימשך אליי, מי יקבל אותי כפי שאני. אני לא מגמדת חלילה את המצב אצלך, ברור לי כי יש בסיס מוצדק לחשש שלך. ועם זאת, אני מאמינה שעד שלא תיפתח ותיחשף, לא באמת תמצא את האחת- שכן זה מידע שחשוב לספר.

לא מאוד הסכמתי עם ההנחה שלך שנשים מחפשות רק חיי מין. אני חושבת שאתה כ"כ חושש שלא יקבלו אותך, שאתה מסתכל רק על הפרמטר הזה שאותו אין לך. אך כפי שכתבתי לך יש נשים שמחפשות שותף, יש בני זוג שיחפשו פרטנר/ית למסע החיים.. ולאו דווקא לחיי זוגיות קלאסיים.

אני חושבת שהמדיה של האינטרנט הפגיעה היא הכי פחות קשה. ז"א, יש כרטיס, יש תמונה, יש סינון מאוד משמעותי באינטרנט, הרבה פעמים מתכתבים גם בתוכנות כמו מסנג'ר ומדברים טלפונית עד שנפגשים. ולכן, אתה יכול להיחשף עוד לפני צורך במפגש פנים מול פנים ובכך להקטין את החוויה הקשה שבדחיה. ברור לי שמצפה לך דרך, תכין את עצמך לאנשים שלא יוכלו לקבל את זה, אבל חשוב מראש להגדיר לעצמך מה אתה מחפש ודרך זה להגדיר לבחורה שמולך מה אתה יכול להציע, ויש הרבה תחומים שכן תוכל להציע.. מעבר לזה, יש תרומות זרע.. תרומת זרע שמופרת עם ביצית של האשה, ולמעשה אתם כזוג יכולים לגדל את הילד יחד. יש אימוץ.. כלומר- לספק את הצורכים האלו זה אפשרי, אתה זקוק למישהי שבאמת תרצה לעשות זאת איתך ולשם כך אתה צריך להכיר לה לצד המגבלה- גם את כל הטוב שאתה יכול להעניק בקשר.

אז אולי קפצתי רחוק מדי, אבל זה היה כדי להמחיש לך שאפשר להיות יצירתיים ולחשוב על איך אתה כן מספק את הצרכים של בת הזוג, ובכל זאת נמצא איתה בזוגיות. חשוב על הפשרות והמקומות בהם אתה יכול להעניק מעצמך, ואת זה תעצים.

מאוד חשוב שתספר את המידע הזה, גם כדי לא לגרום לך להיקשר למישהי ובסוף לחוות דחיה, וגם כדי להיות שלם עם עצמך ושקט וכמובן כדי לא לסחוב את הצד השני יותר מדי. מקוה שעזרתי.

אני מאוד מודה לך , בטח שעזרת לי מאוווד

אני מקווה שכן אצליח מישהיא, אבל את האמת עדיין יש לי המון חרדות, אני מחר מתחיל טיפול נפשי אצל פסיכולוג שמקווה שיעזור לי , כי אני במצב נפשי מה זה גרוע, לאחר הטיפול אני אתחיל ברצינות לחפש מישהיא

תודה רבה
אגב אוכל לעדכן אותך בהמשך על מה שיקרה איתי??

הי שוב,

אני מעודדת אותך ומחזקת את ההחלטה לקחת טיפול אישי. אם תתמיד ותאמין, תרגיש בשינוי.

אתה בהחלט מוזמן להמשיך ולעדכן אותנו מה קורה ואיך מתקדם.


בברכה,

הנה עכשיו היא שלחה לי הודעה שהוא הזמין כרטיס טיסה עם חבר שלו לחודשיים.... זה משהו שהם דיברו עליו הרבה ומאוד מאוד קשה לה עם זה אבל הוא אמר שהוא חייב את זה לעצמו....
היא כולה בוכה ולא יודעת איך היא תשרוד את החודשיים האלה.
אני לא יודעת מה לעשות עם הנושא הזה...
היא תסבול ככה כל החיים אני בטוחה בזה.

שלום לך,

ניכרת הדאגה שלך לחברתך. ובכל זאת, לא נשמע שמדובר במישהי שלא יודעת להחליט עבור עצמה. אם היא תטעה, כדאי שתתני לה לטעות בעצמה.. וללמוד מכך להבא.

התלונות שלה והקשים של ה שבדרך אמורים לתת את הטון בבחינת מה יכול לשמש לרועץ במהלך השנים שאחרי המיסוד, היא צריכה לחשוב עם עצמה האם מוכנה לקבל אותם או לא. יש הרבה זוגות שחיים טוב, למרות כל מיני פערים שנראים כלפי חוץ קריטיים, ובכל זאת נמצא אותם מאושרים ובעלי משפחה ומנהלים זוגיות כמו כולם. עם הקשיים.

אם חשוב לך בתור חברה ואת מרגישה חובה מוסרית לומר משהו, אולי כדאי שתפני אליה בדרך של שאלות והתעניינות- למשל, שמתי לב שקשה לך עם הנסיעה לחו"ל, מה את מרגישה עם זה? מה בכל זאת יחזיק אותך איתו? סה"כ הסבירי את הדאגה שלך ושאלי אותה האם מוכנה לקבל את החלקים האלו אצלו? זה המעט והמקסימום שאפשר לעשות בו זמנית.

לא לשכוח שזאת בחירתה, שגם הקשיים שמעלה בפנייך לא בטוח שנועדו להגיד לך להזהיר אותה, אולי סה"כ מבקשת את האמפתיה שלך, את הדאגה שלך. כי הקשיים שם, לא נשמע שהיא מתעלמת. סמכי עליה ועל ההחלטות שלה, כפי שהיית רוצה שהיא תסמוך על החלטותייך.

בברכה,

היי עדי,
תודה, כמו תמיד, על התייחסותך ועל הרצינות שבתשובה.
יצא לי מספר פעמים להפנות את תשומת ליבה, כפי שהמלצת, בשאלות... עוד מתחילת הקשר היו להם (יותר נכון לה) בעיות, אבל אני חוששת שעצם השאלות לא עוזרות.
לפעמים אני מרגישה שצריך משהו קצת יותר "חריף" מרק לשאול...
כלומר, לשים לה את הדברים ממש על השולחן, אם כי בעדינות ממש עד כמה שאפשר,
כי לפעמים (ואני אומרת מניסיון) צריך לקבל את "הסטירה" רק כדי שיפול האסימון.
מצד אחר, אני לא רוצה שהיא תתרחק ממני ולא תספר לי דברים כי היא תדע מראש מה תהיה התגובה שלי....

תראי, אני עדיין חושבת שזאת בחירה שלה. אני לא יודעת מה הדפוסים שלה ועד כמה היא משדרת לסביבה שיפילו את האסימון עבורה. ובכל זאת, אם את רואה משהו חריג כחברה שלה,-

אני חושבת שאם אתן מכירות טוב, וטיב הקשר מראה על כך שהיא לא תתרחק או תסלוד מתגובתיות שלך כלפי הקשר, אולי שווה לקחת אותה לאיזו שיחה רגועה, תזמני אותה לקפה, אבל חשוב שתדברי מהחוויה שלך ומהמקום שלך: מה את מרגישה שקורה, מה את רואה מהצד כחברה, מה נראה שיכול להוות בעיה בקשר. חשוב שהיא תבין ממך את הדאגה ואת הרצון שיש לך להיות שם עבורה ולא חלילה קנאה או כל דבר שיכול להתפרש ככזה. ולכן אני חושבת שאם כבר הולכים על צעד כזה, הוא חייב להיות מאוד זהיר וממקום שלך בלבד, ז"א לא ממקום שיפוטי, אז לבטח היא תתרחק, אלא ממקום שלך- כחברה, ממקום כנה וגלוי.

אבל זכרי- שאם אחרי השיחה הזאת היא בכל זאת חושבת שהוא האחד שלה, כאן מקומך לקחת צעד אחורה בבחינת "אני את שלי אמרתי", לאפשר לה להיות, לתהות, לטעות, להתחתן, להמשיך בחייה, ולתמוך בה בכל צעד כזה. כי חברה זאת חברה גם לטעויות, לא? אם היא נשארת איתו היא כנראה חווה אותו אחרת..

אז אם כן, לבדוק בזהירות עד כמה הקשר טומן בחובו חוויות עבר אחרות שאיפשרו לך להיות כנה איתה ממקום אמיתי, ואם יש כאלה, ואת חשה בטוחה מספיק להיות גלויה יותר, שבי איתה ביום רגוע ודברי מתוך הרגש שלך, דברים שראית מהצד, שהשפיעו עליה, דברים שחווית מהבחור באיטראקציה שלו מולה וכד'.כמובן הדגישי שאת יורדת מהנושא אם באמת זאת בחירתה, שהיה לך חשוב לשקף לה כמה נקודות ותתמכי בה על כל החלטה.

אשמח לדעתך.

היי עדי,
נשמע טוב,
אני חושבת שאנסה את זה... ברגע שאצליח לאזור אומץ.
תודה,

הי אלון,

אתה מזהה נכון שיש כאן בעייתיות. עד כמה שהקשר איכותי ונדיר, ולפעמים זה עושה את העבודה בבחינת משיכה, כאן כנראה המחסום קצת יותר משמעותי.

חשוב להבדיל בין משיכה לתשוקה. תשוקה היא יכולה להשתנות מעת לעת וקשורה הרבה פעמים לחיזור, להשקעה, למתח ומסתורין במערכת ועוד. משיכה לעומתה מדברת על משהו ראשוני מאוד וביולוגי, יש משיכה או אין. האם אתה רואה בה אובייקט שמושך אותך או לא.

התרשמתי יותר שאתה מתקשה להימשך אליה (ואולי עקב כך באופן מאוד הגיוני אין תשוקה). לשאלתך האם תוכל להרגיש תשוקה אחרי חצי שנה, הייתי מאוד רוצה לענות בחיוב. זה יכול להשתנות, אמנם זה קשה, כי לדעתי אתם זקוקים לייעוץ בנושא המיני, ולכן חשוב כן לשתף אותה בכך. ולמה? אני מניחה שיתכן והיא כן מצליחה להבין או להרגיש שאתה מתקשה להימשך או מתאמץ מאוד להראות לה ש"זה עובד". אני נמשך אלייך. קשה מאוד לאלץ את עצמך, לפעמים זה ממש מעייף עד כדי חוסר חשק לחלוטין. אז למה לעבוד קשה? יש דרך להגיד את הדברים, בצורה כזאת של "אני חושב שאפשר לעבוד יותר על יחסים אינטימיים" (אתה כבר תמצא את המילים הנכונות), "בואי נשדרג" ועוד ועוד. ז"א, שהמצב הוא זוגי ולא רק אצלה. אז נכון שיש פה עיגול פינה מטורף, אבל בכל זאת, כדי לא לפגוע בה ולגרום לה להתרחק ולהרגיש חסרת ביטחון, כדאי שתנסח כך את הדברים שזה "שלנו", שזה "אנחנו".. ולשאול אותה איך היא מרגישה, ואולי גם היא תפתח את זה, לך תדע. אולי זה בכלל לא כזה מפחיד לדבר על זה .. כשדברים לא נאמרים הם פשוט גודלים.

כך או כך, צריך לגשת למידע לגבי הנושא (אינטרנט, ייעוץ הכי יעיל לדעתי), לשמוע מה היא אוהבת, לשמוע ולהקשיב גם לה.. וכמובן כמובן לפרגן ולהחמיא על כל החלקים האחרים של הזוגיות הנדירה שאתה מתאר. כשאתה שם הכל בתוך מכלול- הרבה יותר קל להסביר שזה חלק אחד בתוך חלקים רבים של הזוגיות ולכן שווה וראוי לעבוד על זה.

כמו כן זה יכול בהחלט להיות משהו שיצמיח את הקשר יותר, ויתן לו ערך נוסף של כנות, פתיחות ושדרוג היחסים לרמה אחת מעל.

נ.ב. אני מוסיפה שאם מדובר בדברים שניתן לשנות אצלה כמו ההופעה החיצונית (בכל מיני דרכים- לבוש, ריח, איפור, תסרוקת).. ז"א אם אתה רואה בזה משהו שיכול לשנות, אפשר לספר לה מהנקודה שלך מה היית אוהב, מה מושך אותך מאוד, מה עושה לך את זה.. לספר מתוך כנות, מתוך מקום של שיתוף ולא מתוך מקום של אני לא נמשך ואת חייבת להשתנות. אולי זה גם יכול לעזור?

מה דעתך? אשמח לשמוע

עדי

הוא לא מעניין אותך, אין לכם תחומי עניין משותפים, השקפת העולם שלכם שונה, ויתרת על תחביבים שלך בעקבות הקשר איתו. מהתיאור שלך הוא נשמע שטחי, הוא צורח ומקלל בעת מריבות. אז למה את אוהבת אותו? מה יש בו שאת כן אוהבת?
בעבר היה לי קשר כזה. היום אני יודעת שהייתי אותו רק כדי להיות עם מישהו. פחדתי להיות לבד. אני לא יודעת אם זה המצב אצלך, סתם מרגישה צורך לשתף אותך בניסיון שלי. היום אני יודעת שהדברים החשובים לי במערכת יחסים הוא עניין, אתגר אינטקלטואלי, ראיית עולם פחות או יותר דומה. אני יודעת שיש אנשים שחשובים להם דברים אחרים. שאלי את עצמך מה חשוב לך ומה יש בו ומה חסר בו.
בהצלחה.

שלום מוטרדת יקרה,

את לא מגזימה. את מתחילה לזהות נכון.

נסי באמת לבדוק את מה ששני מציעה כאן, ויותר מזה "להיכנס" לתוך עצמך ולברר האם החשש לא נובע מהלבד. האם העובדה שאת תפוסה מרגיעה אותך באופן כללי.

נשמע שהוא צבע בך הרבה חלקים בחלקים שלו (כמו הטלויזיה, הספרים), היטבת לתאר זאת במילים מאוד נוגעות. נשמע שאת מחפשת את האישיות הקודמת שלך. בן זוג נכון צריך להשאיר בך את כל מה שאת אוהבת בך, ולהעניק לך חלקים שאת מוכנה ורוצה לאמץ. אבל אם לידו ואיתו את חשה את הצורך הזה להתקטן מולו ולגמד מולו חוויות משמעותיות כל כך, כמו החוויה בלתת, כמו החוויה בלהעניק ללא תמורה.. אם את חשה שאין תועלת בלספר, הרי שאת מבינה שחלקים ממך לא יוצאים בקשר הזה. שאת צריכה "להתעצב" ולהתגמש בהתאם לשבלונה שלו.


איפה את בכל זה? איפה את בקשר, בתקשורת, במה שאת מביאה לתוך הזוגיות? האם את נמצאת בנסיונות לרצות אותו, או בניסיון למנוע חוסר הבנה בכך שלא תשתפי בחוויותייך? האם את חושבת שלאורך זמן תוכלי לשרוד בתוך המערכת הזאת? ועל הקללות אני לא מדברת כאן שהרי ברור שזה לא דפוס נכון.

זה אך טבעי שעם הזמן את מכירה את בן הזוג, את האיכויות והחולשות.. זה טבעי גם שתשתני במהלך הזוגיות. השאלה היא אם את אוהבת את הבן אדם שהפכת להיות עם הזוגיות. וכאן תיארת יפה את התהליך שלך, ואת לא מרוצה. אני מרגישה שאת יודעת מה טוב לך. לכי עם התחושה הזאת ועם האמת שלך, עם מי שאת באמת רוצה להיות.

הי עדן,

איננו מפרסמים כאן מטפלים. תוכל/י ליצור קשר עם קופת החולים ולברר על מישהו מתאים. לחילופין, אינטרנט הוא גם כלי לא רע.

בהצלחה רבה

עידית, אני מבינה שהתלונה - לפני העזיבה - היא בדרך כלל שלך? על חוסר תשומת לב מספקת? והוא לא מסוגל לתת מענה ואת ממשיכה "לחפור" ולהתלונן והוא לא עומד בכך.
אני חושבת שעליך להבין ולקבל שהדרך שלו להראות אהבה אינה תפורה לפי הדרישות שלך. זה לא יקרה אף פעם. האם זה אומר שהוא אינו אוהב אותך? או שאת בחסר לגבי מה שאת זקוקה לו רגשית, כי הוא לא עומד בציפיות שלך של "איך אהבה צריכה להיראות".
נדמה לי שאם יש ביניכם אהבה יפה, חיבור חזק, עליך לעשות תהליך עם עצמך שיעזור לך לקבל את מה שיש ולא להיאבק בכך.
עניין הכבוד - מי ימצמץ ראשון - מאוד לא רלבנטי כאשר באמת אוהבים. רדי מזה, אני מציעה, הקלי עליו.
חלק מהתבגרות זה להבין שאנשים בנויים אחרת זה מזה ולכל אחד יש את הדרך שלו להביע אהבה.
מקווה שעזרתי במעט.

תודה על התשובה דורית, אני מבינה שכל אחד מביע את רגשות שלו בצורה שונה. מש שלא ציינתי קודם שבעבר היה לוקח כדורים נגד דיכאון וכמה חודשים אחרי שהכשנו הגיע למסקנה שהוא בסדר טוב לו והוא לא צריך לקחת כדורים חודשיים אחרי ההפסקה התחילו הבעיות . נכון אני די דורשת תשומת לב כמו שאני נותנת אבל הוא היה מייד משתתק שיתיקות ממש קשות והאם הייתי לוחצת יותר מידי למה אז היה עוזב . אחרי הפעם האחרונה הביטחון שלי ירד ולאורך כל החצי שנה האחרונה חייתי במחשבה שכאילו הכרחתי אותו לחזר למרות ששוב אני בוטחה שהוא אוהב אותי. אני לא את היכולת הפעם לפנות אליו שוב כיוון שההרגשה שלי תיהיה עוד יותר גרועהאני מאמינה שאם הוא באמת רוצה הוא ימצא את הדרך ואם לא אז זה אומר שהוא לא מעוניין. הקושי העיקרי שלי עכשיו זה לעבור את התקופה הזו אני אומנם לא לבד לגמרי אלא עם הילדים שלי אבל עדיין קשה . זה לא יוצא לי מהראש....