פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

שמוליק היקר, נדמה לי שהשכל הישר אומר שלאחר שהוכרז ביניכם שזה לא מתאים לזוגיות, ונותרה הידידות, אין בכך סכנה לשמור איתה על יחסי ידידות. אבל ברור שיהיו בנות זוג חדשות אצלך שעצם יחסי ידידות על אקסית - יקומם אותן.
אני בעד ידידים וידידות מכל הסוגים, וחושבת שיש מספיק אהבה לכולם, ולא צריך לקנא או להיות צרי עיניים. אני מקווה שבנות הזוג שלך בעתיד יהיו נדיבות מבחינה זו.

לירון היקרה, את נשמעת לי מאוד צעירה.

ניכר שמה שחשוב לך זה לדעת איך הוא מרגיש כלפייך.

אבל עיצרי רגע וחישבי: האם את אוהבת אותו? הוא מדליק אותך? הוא חשוב לך? את מפחדת שמא תפסידי אותו? חישבי קצת על מה את מרגישה כלפיו ועד כמה את מעריכה אותו בתור בן זוג שווה וטוב עבורך. אם הוא עובר את כל "מבחנים" הללו - אז קחי נשימה ארוכה, השקיעי בו את האהבה שלך כי את לא רוצה להפסיד אותו, וברבות הימים - בשלב מסויים יש להניח שהוא יביע את האהבתו בדרך מסויימת.

יש אנשים מאד סגורים שממש קשה להם להגיד את המשפט אני אוהב אותך. זה כמו חצץ בפה...

אבל בעיני זה לא הדבר החשוב. מה שחשוב - אחרי הבדיקה עד כמה את אוהבת אותו - זו ההתנהגות שלו כלפייך. חישבי איך הוא מבטא אהבה. אנשים שונים מבטאים אהבה בדרכים שונות. אנחנו רגילים לראות סרטי אהבה ולקרוא ספרים ושם כולם יודעים מה ואיך להגיד. במציאות זה לא ממש כך.
מה דעתך?

היי דורית , תודה על תגובתך ...

אז ככה , אני בת26, לא כל כך ילדה...
לגביי רגשותיי כלפיו, אני יכולה להגיד לך שני אוהבת אותו ונמשכת אליו , ופרט לדבר הזה שמפריע לי , אני יכולה להגיד לל שטוב לי ...

הבעיה אצלו היא קצת יותר מורכבת , הוא בן אדם מאוד סגור , נפשית וריגשית ..
מאוד קשה לו להיפתח ולספר דברים ולשתף בפרטים מחיו. ...
יש לציין שלא לאט הוא נפתח ומשתף אבל הוע עדיין עצור..
ומהבחינה הרגשית, כמו שאמרתי הוא לא אומר שהוא אוהב, אין לי ספק שיש לו רגשות אליי ...
אבל הוא גם לא מהטיפוסים שמראים אהבה ע"י חיבוקים ונשיקות ...
הוא כן בא ומחבק ומנשק... אבל לא ברמה שאני יכולה להגיד לך זה במקום להגיד שהוא אוהב אותי.. כי עובדה שאני עדיין לא בטוחה במקום שלי ואני כל הזמן במחשבות . .
אנחנו הרבה ביחד , הוא כמו בן בית אצלי .. הוא מדבר איתי על העתיד...


לשאול אותו אם הוא אוהב אותי זה לא אפשרות ..
אבל חשבתי לדבר איתו , ולהגיד לו שמפריע לי שהוא סגור אליי ושהוא לא נפתח ברמה האישית והריגשית .. ושינסה להשתנות .. אני פוחדת מהתגובה שלו ...
אני ממש מבולבלת ...
אני חוששת שהוא איתי מהסיבות הלא נכונות ..

אני מניסיון, דווקא חושבת שלא קל להיות במצב שלך, בו הפערים בעוצמות של הבעות האהבה הם יחסית גדולים. יכול להיות שהוא יראה יותר חום עם הזמן, אבל גם אם כן.. קשה לי להאמין כי הוא יגיע לרמת ההבעה לה את מצפה. ועם זאת, אני תמיד יכולה לטעות, וכן אם את מאוד אוהבת אותו, אולי יהיה לך קשה להרפות מאהבה הזאת בכל מקרה.
לכן אני חוזרת, שזוהי רק דעתי, ומנסיוני האישי.
את בעצם יודעת שהוא אוהב אותך, שכלית, אך אינך מצליחה להתחבר לכך רגשית. כי אינן מקבלת פידבק רגשי מספק. זה מה שהצלחתי להבין ממך.
ואם זה לא ישתנה, התסכול שלך יילך ויגבר.
אני לא יכולה להגיד לך מה לעשות, ובטח שלא לייעץ לך פה לעזוב אותו, אבל אני כן יכולה לייעץ לך ללכת עם תחושות הבטן שלך. את יודעת למה את זקוקה. את יכולה לתת לו תקופת ניסיון גם, מבלי שהוא יידע על כך, ובינתיים להסביר לו למה את זקוקה מבחינת הבעה רגשית של אהבה, ומה את מרגישה שחסר לך, ולבדוק האם באמת דברים משתנים, או שזה פשוט הוא.

בהצלחה..

לירון.. כתבת שבסה"כ טוב לך איתו. תוכלי לשתף במה? מהם הדברים שמהם את מרוצה בקשר וגורמים לך להרגיש איתו טוב? (למרות העניין של הסגירות).

היי
אני הייתי חייבת להגיב,
אני נשואה 8 שנים וגם בעלי היה קר כזה בהתחלה וככה הוא נישאר חשבתי שאולי אצליח לשנות אותו אבל אל תחיי באשליה זה רק הולך ונהיה גרוע.
אי בן אדם חם ואוהב והוא קר ולי מאוד קשה עד כדי כך שזה הגיע עד ליחסים האינטימיים שלנו (תמיד הם היו על הפנים וכשיו אין לו בעיה לא להתקרב אליי שנה).
תחשבי טוב לא בכל מחיר צריכים להיות יחד.
ועוד משהו קטן אולי זה יצחיק אותך אבל תבחני גם את היחסים של אבא שלו כלפיי אמו כי הרבה פעמייים הם מודל חיקוי של האבא וזה בדוק!
אני מצטערת אים הורדתי לך את האויר אבל עדיף עכשיו מאשר לסבול אחר כך.
בהצלחה.

בכוונה שאלתי אותך מה טוב לך איתו.. , כיוון שמהניסיון האישי שלי (של חמש שנות קשר), הסגירות מכבידה על מערכת היחסים ובסופו של דבר התחושה של חוסר הנאהבות גוברת כמעט על הכל וכל חלקה טובה די נהרסת. ולכן תהיתי, האם הבעיה שלך איתו היא אכן רצינית או שאולי לא כמו במקרה שלי, משום שאת טוענת שבסה"כ טוב לך איתו.
אני ניסיתי לדבר איתו על זה, חיכיתי , בדקתי, האשמתי את עצמי ומה לא.... ואומנם היה שינוי אבל לא משמעותי כמו שקיוויתי שיהיה. ואם את יכולה למנוע מעצמך את ה"שיעור" הזה, אולי עדיף לך..
אני תמיד אמרתי לעצמי: אוקיי, הוא בחור טוב, ועוד כמה פלוסים, והוא אומר לי שהוא אוהב אותי, ואני יודעת את זה,אבל אני לא מרגישה את זה !
כל בחירה שלך, אני מאמינה שתהיה לטובה בסופו של דבר..
המון הצלחה בכל דרך בה תבחרי:)

כן, אהבתי אותו ואני עדיין אוהבת, אבל האהבה דועכת כשלא טוב לך.
אז טיפ קטן:) - תחשבי על עצמך. זה הכל.

מה דעתך על טיפול זוגי ?

חשבתי על טיפול זוגי וגם הצעתי לו את הדבר,
הבעיה היא, שמה שקורה הוא שאני לוקחת את האחריות על הקשר ברוב המקרים ואז נוצר מצב שהוא הופך להיות ה"ילד" המתנגד ואני ה"אמא" המעצבנת :) . למדתי את זה על בשרי.
לכן, לפני שאני פונה איתו לטיפול, החלטתי לנסות עוד צעד קטן בינתיים , או אולי עד לטיפול, כדי שהדינמיקה בנינו תשתנה (אולי ובתקווה) וכחלק מהצעד הזה, אני פשוט לא מעירה לו יותר על דבר !!!. אני פשוט נחמדה, משתתפת. לא דורשת ממנו השתתפות בקשיים, כלום. כי מניסיון, הוא רק יסתגר יותר, יכעס ויברח בדרכים שלו..
לאחר מכן, אם באמת זה יעבוד, אני לא אתנגד כלל ללכת איתו לטיפול, אבל הפעם לא ממקום שבו הוא מרגיש כמו ילד שדוחקים בו ללכת, אלא מתוך תחושת שיוויון..
מה אתה חושב? זאת תקופת ניסיון, כל אני רואה זאת.. ואומנם היו לא מעט כאלו, אבל את השינוי הזה עד עכשיו לא עשיתי..
ננסה..

אני חושב שאת "חושבת" ועושה בהמון חכמה את הדברים הבאים:
אני פשוט לא מעירה לו יותר על דבר !!!. מעולה תמשיכי כך !
אני פשוט נחמדה, משתתפת. כל הכבוד !
אבל כאן רציתי להעיר את תשומת ליבך---
לא משתפת אותו בקשיים שלך ?
לוקחת את האחריות על הקשר ברוב המקרים ?
לא דורשת ממנו השתתפות בקשיים, כלום. ?
אחרי שתגמרי לנסות תווכחי לדעת שגם זה לא עוזר, בכל מידה יש את האמצע, היית בקצה אחד, ואז הלכת לקצה השני, כעת הגיע הזמן לתפוס מקום באמצע,
זה שאת נחמדה ונותנת לו אהבה חינם, ומשתתפת עימו בבעיותיו, זה נפלא וממש מדהים, ואם את עושה את זה לשם נתינה בלבד, מבלי לצפות לתמורה, אז את ממש ענקית, ירבו כמותך בישראל,,,
כי נתינה מולידה אהבה, והמעגל בסוף יחזור אלייך,
אבל אם זה נעשה כפעולה חד צדדית, ואת לא משתפת אותו כלל בבעיות שלך, זה לא כ"כ טוב, ויוצר ריחוק לא רצוי, אח"כ יהיה קשה לגשר על הפערים,
את כן צריכה לשתף אותו, תבדקי מתי הוא פנוי להקשבה, מתי הוא מסוגל להכיל את הדברים, שתפי אותו בצרכים האישיים שלך, ברגשות במחשבות,
אל תשתמשי בשפת ההאשמות, אל תתלונני שאין עם מי לדבר, אל תאמרי אתה ואתה , ואתה לא , ואתה כן, אלא דברי בשפה פרימיטיבית > אני צריכה שתקשיב לי, קשה לי שאתה חסר סבלנות אליי, הייתי שמחה לשתך אותך במה שעברתי היום, מתי אנחנו יכולים לנהל שיחה,
אנחנו בבעיה, אנחנו פה, והבעיה שם, ואנחנו ביחד צריכים לפתור את הבעיה שלנו,
אם את חפצה בקרבתו, ויש לכם מה לעשות ביחד, אז כן תקחי אחריות, ותלמדי אותו תקשורת בסיסית, אולי הוא כבר שכח, אולי הוא בור בדברים האלו, אולי הוא חושב שזה קטנוני וילדותי אבל מהר מאוד הוא יאהב את השפה ואותך עוד יותר,

כשתתרגלו לדבר באופן הזה, יהיה מקום למשפט החכם שכתבת >
אבל הפעם לא ממקום שבו הוא מרגיש כמו ילד שדוחקים בו ללכת, אלא מתוך תחושת שיוויון..

בהצלחה

אני באמת אקח את עצתך ואתחיל לשתף אותו לאט לאט בקשיים, אבל בעדינות:)
וזה עדיין בגדר ניסיון שאין לי מושג איך הוא יתפתח. בן הזוג שלי, לטעמי, רגיש מהממוצע לנושא השיתוף. הוא בעצמו לא ממהר לשתף אותי בקשיים שלו ומעדיף להתמודד איתם לבד. "חולשות" כגון: פחדים, כאבים וכדומה, הוא ישמור לעצמו. אני חושבת שבמשך חמש שנים אולי פעם או פעמיים שמעתי אותו אומר את המשפט :"אני פוחד". או לחילופין : "קשה לי". והאמת, זה לא קל , כי יש תחושה (ולא רק תחושה), שגם ממני הוא מצפה לאותו הדבר. רק שאני אדם שמאוד נהנה לשתף ורואה בזה חלק מקירבה, כמו שבצדק תיארת.
מאידך, אני אפנים את המשפטים שנתת לי כדוגמאות לפנייה אליו ופשוט אשנן אותם:)
אולי אם אבוא בגישה סופר עדינה- הוא בסופו של דבר ירגיש שהוא יכול לבטוח בי מספיק וכתוצאה מכך, גם לחלוק איתי את החלקים הפחות נעימים בחיים שלו, ולבסוף-בשלנו.
כולי תקווה שכך יהיה. אני בטוח אנסה.
אין עולם מושלם, ואני לא אוכל לחיות בבועה שאכן יש כזה.
אז כן, אני לוקחת את עצתך בני, ואיישם אותה.
תודה:)

אני מואשר בשבילך שאת חפצה ללמוד ומוכנה להשקיע בקשר,
ושמח שאת לוקחת את המילים שרשמתי לך ברצינות,
---
יש בינכם מין חוזה כזה שלא כתוב, שהוא לא משתף אותך למרות שאת כן רוצה לשתף אותו,
אני לא יודע אם זה שתגרמי לו לשתף אותך, יפתור לכם את כל הבעיות,,, אני סבור שכדאי לך לעשות רשימה מה הם הדברים הטובים שאת מוצאת בו, ומה הם הדברים הפחות טובים שהיית רוצה שיהיו בו, תדרגי את הנושא שהכי בוער לך, ושאת חושבת שהוא בר השגה, כלומר שאין פער גדול בין הרצוי למצוי, ותנסי לעבוד על הבעיה הזו כפי שכתבת לאט לאט, זוג שיודע לפתור בעיה אחת,,, יצליח בהמשך לפתור בעיות נוספות,
---
גבר משתף פחות ברגשות שלו, וגבר שכבר משתף אומרים עליו שהוא הומו, ורגיש, וילד שלא גדל וצריך את אמא וכו',
כל אדם באשר הוא, משתף מישהו בבעיותיו, האם זה שהוא לא משתף אותך גורם לך לחשוב שהוא לא מספיק סומך עלייך ? את יכולה לחשוב כך ובצדק, אבל לא זו הנקודה, הוא שומר עלייך כדי לא לערב ולהכאיב לך, יותר קל לשתף צד ג' אפי' חבר טוב כי הוא נמצא שם להקשיב, לתת עצה וזהו אין המשך, אין חפירות, אין דאגות, ואין חשש שהחבר יסחף לתוך הבעיה, את מבינה ?
אני לא ! למה ? כי אני חושב בכל זאת זוג שנמצא הרבה זמן ביחד, אמור להגיע לרמת שיתוף והבנה שגם אם לאחד קשה , אז השני נמצא שם כדי לעודד, ולחזק, אבל לא כולם זוכים לזה, ורק ע"י תהליך של למידה ורצון של שני הצדדים הדבר מתאפשר,
אני מציע לך לקחת משהו קטן ולעבוד עליו, ולאור ההצלחות תמשיכו לצמוח עוד ועוד,
בסוף הוא יודה לך, ויעריץ את מה שעשית לקשר שלכם
בהצלחה

לא חשבתי על זה, שיכול להיות שהוא משתף צד ג' בעניינים שהכי מציקים לו. הכי אישיים. אבל כן הרגשתי "בצד", כי אני כמוך, מאמינה שקשר= יחד ושיתוף, ולא רק בטוב.
ניסיתי לבקש ממנו ישירות לשתף אותי, הסברתי לו שזאת המהות של זוגיות וכו', אבל הוא תפס זאת איכשהו כביקורת ולחץ מצידי לשנות אותו.
אתה צודק אגב, הוא באמת מאוד מושפע מהדיעות שיש בחברה לגבי נשיות וגבריות ולא פעם הוא התגונן בטענה שגבר שמקשיב אז הוא אולי נשי וכדומה. יש לו ממש פחד מלהצטייר כ"נשי" .
לדעתי כמובן, הוא טועה כאן. וגבר אמיתי יודע להיות קשוב ולשתף, אבל אני מבינה שהוא כנראה לא נמצא ב"מקום" בו אני נמצאת מבחינת מבט על זוגיות .
לכן החלטתי להרפות, לתת לו "להיות מי שהוא" , מבלי לנסות ללמד אותו באופן ישיר. כלומר, הוא לא חייב לדעת שמה שאני עושה הוא בהכרח במטרה ללמד אותו:)
אני שומרת על חיוביות, ובקרוב גם אתחיל בעדינות לשתף ואראה כיצד הוא מגיב.
כמובן....שאם אחרי תקופת מה, אני אראה שגם זה לא עוזר..... אז כנראה שכלו כל הקיצים..
שיתוף הוא עבורי חלק בלתי נפרד מזוגיות ואהבה.. וגם- צמיחה . אם לא תהיה צמיחה בקשר, לא אוכל להתמיד בו בהמשך..

תודה על העצות החכמות:)

סוף שבוע נעים וממחר- שבת שלום:)

שבוע טוב
את בעצם ממלאת את תפקידך בנאמנות, כפי שכתב דוד המלך "חכמת נשים בנתה ביתה", זאת הדרך היעילה והבטוחה ביותר להשיג שלווה בחווה,
הלוואי והוא היה רואה את התגובות שלך כאן בפורום, אני בטוח שהוא היה מתפעל ומשתומם,,,
---
צמיחה בקשר יכולה לבוא מכמה כיוונים, ולאוו דווקא בנושא השיתוף,
---
אל תשכחי שאת בוחרת לשתף אותו בלי כל קשר אליו, וייתכן שהוא לעולם לא ישתף אותך, תשנני את זה כל הזמן, כדי שלא תרגישי שהוא הונה אותך, או שיש כאן מקח טעות,
תנסי למצוא משהו יותר קל שיתן לך תחושה וחיבור הדדי יותר טוב מהמצב כיום, את יכולה אפי' לשתף אותו מדברים שאת רוצה, ושהוא יבחר 1 מהם, ועל זה תעבדו בתקופה הקרובה,,,
זכרי > זוג שיודע לפתור בעיה אחת, יצליח לפתור בעיות נוספות,
בהצלחה

הי רותי,

שאלתך חשובה אבל אני חושבת שכדאי להפנות אותה לפורום [a href='http://www.beok.co.il/SelectedForum.aspx?ForumID=203' id='link']גירושין ופרידות [/a]

בהצלחה,

הילה יקרה, מה שאת מתארת הוא משבר, סדק שרק הולך וגדל שמפריד ביניכם ביותר ויותר תחומים, החל מתפיסות שונות בחינוך, הרגלים שונים בעשייה בבית, וכלה בחוסר תקשורת ואמנוות הפוכות.
לפעמים יותר קל להתארגן לחיות לבד, בדרך שמתאימה לך, מאשר להיות לצידו ולחוות מתח וויכוחים ועצבים בגלל חיכוכים בלתי פוסקים.

אבל אל תקבלי את ההחלטה הזאת לבד. את חייבת לעצמך כמה שיחות ייעוץ על מנת לעזור לך להחליט מה באמת את רוצה שיקרה בחיים שלך. זו החלטה מאוד לא פשוטה, ולא כדאי לערוך אותה לבדך. שבי עם איש מקצוע , ונתחי בעזרתו מה חשוב לך בחיים, וכך תוכלי לקבל החלטה נבונה.

מבלי להיכנס לפרטים, ולאחר שכבר קיבלת תשובה מקצועית,,,
הרשי לי רק לברר על איזה סוג קבלה בעלך מדבר,,,
אני מכיר כלל מאוד ברור לכל בר דעת שמתחיל ללמוד קבלה, וזה >
"ואהבת לרעך כמוך"
איך מבצעים את זה בפועל ? מי שאשתו מעידה עליו שהוא אהוב על ידה, וכפי שכתבו חכמינו, ואהבת לרעייתך כמוך---
מי שעושה הכל כדי שאשתו תהייה מרוצה, מרוויח גם העולם הזה, וגם את העולם הבא,
לאיש יש חובה להתחתן, לאשה לא !
האשה היא בסך הכל מראה,,, כדי להראות לבעל מה עליו לתקן, כשאתה רואה ליכלוך על הבגד שאתה לובש, אתה לא מנקה את המראה, אתה ניגש לנקות את הבגד שלך,,,---
הקב"ה תיכנן את העולם בצורה כזו, שאת והוא תיפגשו, ותעברו יחד משברים שמשם תבוא הצמיחה הזוגית והאישית שלכם,
הקב"ה תיכנן וכיוון את סוג הילדים שלכם,,, כדי להראות לכם על מה אתם צריכים עוד לעבוד,,,
מה שלא עיבדתם עם ההורים שלכם, או עם האחים שלכם, תצטרכו לעבד ולחוות שוב עם בן הזוג שלכם, ואם זה לא די, אז קבלו גם ילדים שיתנו לכם מושג על מה עוד לא עשיתם כראוי,
אז כמו שהורים ואחים לא בוחרים, ובדיוק כמו שילדים לא באים לפי הזמנה,,,--- כך בן הזוג שלכם בא בהשגחה פרטית במקום מסויים, בזמן מסויים, כדי להצמיח אותכם, ולבנות אותכם קומה על קומה,
הפצצה שזרקתי כאן הייתה צריכה להיכתב ממזמן, אלא שהכל מן אללה, יש מנהיג לבירה, אז תקבלו את זה לפחות עכשיו,
ועוד דבר קטן,
לאשה יש חכמה ייתרה יותר מן האיש, היא נולדה מלכתחילה עם תובנות ותכונות יותר טובות מהאיש, זה טבוע אצלה בדי אן איי, התפקיד שלה הוא מרצון ולא מכפייה, וכשהיא בוחרת להיכנס עם מישהו בברית הנישואין, זה כדי להראות לו את הדרך, ולבנות את אותם מידות שנטועות אצלה ולהעביר אותו קורס להצלחת המבצע,
וכדי שלא תרימו את האף נשים ,,,
מי שלא תעשה את זה עם בעלה,,, תצטרך לעשות את זה מתי שהוא, אפי' לבד או עם אנשים בעבודה וכו', כי החיים הם כור היתוך אחד גדול שלא ניתן לברוח ממנו,
היופי שבזוגיות נותן כוח לשניכם לעשות זאת מתוך רצון וחשק, כי בכל זאת "אל אישך תשוקתך"
אם אנשים ילמדו לחיות כך את החיים, הכל ייראה אחרת, ועד אז---------
לילה טוב

תודה.

הפיתרון היחיד הוא טיפול ושתעשה זאת בשבילך כי לפי דעתי במצב זה הגירושין יקרו לא היום לא עוד יומים אבל זה עניין של זמן מנסיון

די מיואש היקר, כמו ששלומית כתבה לך, עליך להתעקש איתה ובאופן דחוף שאו שהיא תלך לטיפול אישי על מנת לנהל את הכעסים והעצבים שלה, או שתלכו לייעוץ זוגי. אין מנוס מכך. ככל שתדחה זאת - העניינים יחמירו, והאהבה תיעלם לגמרי. אתם במדרון חלקלק לקראת גירושין. קח אחריות ועשה את מה שחייבים לעשות, כי זה לא יגיע ממנה, כי כמו שאמרת היא מפחדת מכך יותר מדי. אני יודעת שאתה חושש לפתוח שוב את הנושא בגלל תגובתה הנזעמת האפשרית, אבל אני לא רואה שאתה יכול לעשות משהו אחר.

זו הכוונה. לא פשוט אבל כדאי בכל מקרה.
אכתוב כאן איך עברה השיחה ואולי אקבל תמיכה נוספת. תודה!!!

אבי היקר, תודה על הכנות, ועל שאתה מאפשר לנו להיכנס גם אל המקומות היותר אפלים, שגם אתה אינך אוהב בעצמך.
הפתרון הקל, האופורטוניסטי יהיה: לנסוע לחו"ל, להכיר את הבחורה ורק אז להחליט אם לחתוך עם חברתך הקודמת.
אלא שמעשה כזה יקבע אצלך פנימה את הסלידה מעצמך. זה כבר לא יהיה רק מחשבות אלא עשייה לא אתית שלעולם לא תוכל להתנער ממנה. יתכן שאף אחד לא יידע על כך אלא רק אתה, אבל זה עלול להציק לך, וגם ללמד אותך ש"הפשע משתלם", ולחזק את הנטייה שלך למצוא את הדרך הקלה.

הדרך הישרה תהיה לבדוק עם עצמך האם אתה עדיין אוהב את חברתך. יש לומר שהחברות לא ממש עמדה במבחן החיים המשותפים לעת עתה. חשוב לדעת שלא כל אהבה או התאהבות יכולות לעמוד במבחן הזה. הרבה זוגות נופלים במקום הזה לאחר שמתחילים לחיות באותה דירה, ומגלים שהאהבה אינה מספיקה...

בתחושה שלי אתה זקוק כבר לחופש, להיות עם עצמך, ומן המקום החופשי הזה לחפש בת זוג מתאימה לך יותר.

הי חיפאית,

כשכתבת שהוא השתפר בבחינת ההחזקת ידיים וכד', הרגשתי שהוא באמת מנסה, ולוקח לתשומת ליבו את הנושא. חצי שנה זה אמנם זמן יפה, אבל אולי לא לכולם הוא מספיק זמן שמאפשר באמת להיות חשוף ולהביע רגש ישירות, ולכן קל יותר להתנהג את הרגש כמו לחבק מאשר ממש לומר אותו.

אנשים עם אישיות מופנמת וסגורה יותר, יצפו שדווקא הצד מולם הוא זה שימשוך ויעודד אותם להביע רגשות, להביע מחוות וכד'. זה יכול לנבוע מכל מיני סיבות, וכאן נשמע שזה עיניין של אופי ואולי רצון או צורך שלו שדווקא את תבואי ותעשי מעשה. והנה עשית וראי- היה שיפור מסויים.

ולכן אני ממליצה לך ללכת ולהמשיך במגמה הזאת של לדבר איתו, להסביר לו שהרבה פעמים את שואלת את עצמך האם טוב לו איתך, האם הוא רואה בך בת זוג מספיק טובה (בואי נתחיל מזה, זאת תהיה אינדיקציה לרגש), ובגדול חשוב לך מאוד לדעת מה הפידבק שלו אלייך, איך מרגיש, כי בכל זאת דעתו חשובה לך, הוא חשוב לך וכד'. את יכולה גם להוסיף שאת מאוד היית רוצה לספר לו ולשתף אותו ברגשות שלך אך את חוששת כיוון שהוא נסגר.. למעשה, גם את חוששת להיחשף... וזה גלגל..

לסיכום, נסי עוד קצת, סה"כ טוב לכם, נסי לשקף לו מה את מרגישה, וכן לעודד אותו להמשיך עם המניירות והמחוות, לצד חיזוקים שלך והערכה שלך כשעושה זאת. אני מניחה שאם הוא באמת רוצה, הוא יוכל, בעזרת עידוד שלך. אם בזה מדובר, כדאי להמשיך ולראות איך מתפתחת התקשורת הזאת איתו.

בברכה,

הי יעקב,

קודם כל נשמע שאתה מאוד רוצה ללמוד ולהסתייע, וזה חשוב ומבורך.

לגבי אותה בחורה- האם מעוניינת או לא, זה לבטח אי אפשר לדעת, אם כי היו לכם 3 פגישות בחודשיים וקצת קשה לנחש לאן היא היתה רוצה שזה ילך.. בכל אופן, זה לא האישיו, כי לא משנה מול מי, תהיה לך את אותה דילמה והתלבטות מה לעשות הלאה עקב חוסר הניסיון שהגדרת אותו יפה בהודעתך.

אז כדי להתקדם באמת ולנסות לחזק את הביטחון, אני ממליצה לך ללכת לסוג של תמיכה מקצועית, ואני חושבת שהנכון והיעיל יותר לגביך יהיה קואוצ'רית (אשה! סליחה על זה.. ), שתוכל לעזור לך לרכוש כלים של תקשורת, של מחוות או גישה לכל הנושא הזה של בינו לבינה. זה יכול לכלול מרכיבים קוגניטיביים, כמו משחק סימולציות או התנהגויות מסויימות שתוכל ללמוד, שיוכלו לעזור לך להתקדם ולהכיר מקרוב יותר את התחום.

במקביל, כן לקרוא חומר, אולי אפילו את הספר "גברים ממאדים נשים מנוגה", שהוא אולי מוקצן מדי פעם אבל יוכל להעביר לך הרבה מידע חיוני. בגדול, אם תסתייע בגורמים כאלה, של ייעוץ מול איש מקצוע וקריאת חומר, השתתפות בסדנאות (חשוב מאוד שההתנסויות יהיו מול אנשים ונשים, דווקא כדי לגרום לך להתנסות מול המין היפה- שוב סליחה),ובכלל, אם אתה בעיניין- צ'אטים, היכרויות באינטרנט, רק בשביל השפשוף הזה.. רק כדי לנסות לשחות קצת ברדודים.

אני חושבת שאם תקיף את עצמך בגורמים האלה, עוד תקופה כבר תוכל להרגיש בטוח יותר.

בברכה,

הי טל,

את מתארת מצב בו את לא ממש יכולה לשלוט על הרגש שלך, וזה סה"כ טבעי לגילך שהעוצמות בהן תחווי את הסיטואציות הן מאוד גבוהות. זה תהליך שצריך לעבור ויש כאלה שעוברים אותו קשה יותר, ויש פחות.

בכל אופן, אני מרגישה שאת מאוד מזיקה לעצמך בכל מה שקשור לא לקשר עצמו אלא לאיך שאת עצמך חווה אותו. את הרי יודעת שלא טוב לך איתו, אתם כבר לא אוהבים, אבל משהו בך נשאר חסר ביטחון ולבד עכשיו, מזה את קצת חוששת. את מאוד נאחזת במה שהיה שם- אם זה הביחד, אם זה לקבל אישור שאת טובה ומספיק אטרקטיבית, אם זה להיות שייכת לחברה ולנורמות שלה, וזה בסדר.

אבל חשוב שתזכרי לשים הכל בתוך גבולות ופרופורציה, ז"א, לזכור שהדרך בה את מתנהגת וחושבת היא זאת שתשפיע על הרגש שלך ועל העוצמות שלך. לכן חשוב שתנסי להיות בבקרה ובפיקוח על איך שאת תופסת את המצב: יהיה לך קשר בעתיד, כרגע קצת קשה אבל ההיגיון אומר שאתם לא מתאימים. נסי במקביל לחזק את עצמך, לצאת ולבלות ולעשות בקיץ הזה דברים שאת אוהבת. זה יחזק את הביטחון שלך ויפחית את התלות שלך ב"ביחד" הזה שהיה. זכרי שאהבה לא נועדה לעשות אותנו חלשים ולהיתלות בה, אלא לחזק אותנו, ולגרום לנו להיות ולהרגיש בטוח.. ולא הפוך. אם תחשבי על הקשר הזה כך- במונחים של- למדתי לקח, מה מתאים לי ומה לא, אולי זה גם יוכל לעזור.

בברכה,

שלום הדס,

הרגשתי טוב את הרצון שלך לתשומת לב ראויה בעינייך, ממנו, והיטבת לתאר מה עובר עלייך.

תראי, אמא שלו היא לא אהובתו, זה בטח. היא כן דמות משמעותית וראשונית (משנים ראשונות של ילדות וינקות) שגידלה אותו ,הכילה אותו, הזינה אותו ואף תרמה חלק לאישיות שלו- בה התאהבת לראשונה. כרגע, המצב הוא הפוך- הוא מטפל בה, מכיל אותה, מזין אותה ומנסה למצוא תרופה למחלה שלה. תחושות האשם שמלוות ילד אשר לא דואג לצרכי הוריו, מבוגרים או צעירים ככל שיהיו- הן רבות. לדעת שאמא חולה ולא לעשות הכל כדי שהמצב ישתפר, זה מצב קשה מאוד ובלתי נסבל רגשית לכל ילד, גם אם האמא לא ממש מושלמת. ועל כן גם את, אם היית במצב דומה חלילה, היית רוצה לעשות הכל.

קשר טוב עם אמא הוא דבר חשוב. כמו כן לסעוד אותה או לטפל בה בימים קשים- גם זה חשוב מאוד. את מרגישה שזה בא על חשבון הבית ועל חשבונך והדאגה לילדה וייתכן שאת צודקת. אך נסי רגע להבין, כי לא מדובר במשהו טכני שאפשר לבצע לאחר פקודה (תעזור בבית), אלא מדובר במשהו רגשי עמוק ביותר. המילה "סרטן" מספיקה כדי לעורר את המחשבה על מוות, את המחשבה על כך שיאבד אמא, הוא מבחינתו- כל האנרגיות שלו מנותבות לשם בלבד. ונכון, החיים נמשכים, יש עוד הרבה מסביב, אבל לא בטוח שכרגע, נכון לעכשיו, הוא מסוגל להתפנות רגשית לכל המסביב. נשמע שמתקשה מאוד להתמקד גם בבית וגם באמא וגם בך וגם בילדה.. כי רגשית, הוא לא פנוי.

וכאן את צריכה להחליט מה את עושה- האם את האשה התומכת, שמאפשרת לתקופה הזאת להיות, ולעבור, ולתמוך בו כל עוד את יכולה ולא להיות שיפוטית למקום שלו, אלא להבין אותו ואף להקל עליו אם אפשר?

או- שאת תמשיכי להשוות בין תשומת הלב שהיא מקבלת כי היא חולה, לבין התשומת לב שאת (לא) מקבלת כי את אשתו ואם ביתו.. ההשוואה הזאת לא בריאה לאף אחד, תרתי משמע. לדרוש מבעלך שבתקופה זו הוא יקלח, יאכיל, יעזור בבית, ישחק עם הילדה- זה בלתי אפשרי וזה אפילו מוגזם. נסי להיכנס לסיטואציה ולמקום שלו- כמה זה קשה לתפוס הכל ביחד ולהיות סוג של "לוליין"? כמה זה מפחיד שאמא חולה ועליי המלאכה לעזור לה?

לא כתבת על בני משפחה אחרים, כמו אבא שלו או אחים. בכל אופן נשמע שהוא מאוד מסור לאמא. פרט ללנסות להסביר לו שאת צריכה עזרה ותשומת לב משלך באטפן לא מאשים, יש לך רק את האפשרות לגרום לו להבין שאת תומכת בו, שאת מחבקת ועוטפת.. כי לדעתי גם הוא זקוק לזה. נסי לבקש מטלה אחת בלבד שהוא יעשה עבור הבית ולא הרבה מדי, דווקא כדי שיוכל לעמוד בדרישות האלו לאור הנסיבות.

לסיכום, נסי לחשוב מה היית עושה במקומו, נסי להבין את פשר החוויה של אמא חולה, נסי בכל זאת לתמוך בו ולהבין אותו, כי דווקא אם תתמכי, ייתכן והוא יתעורר לקראתך ויבין כמה את ראויה להערכה, ודווקא מהמקום הזה יבוא לקראתך. אולי כשיבחין ביחסך שמשתנה, הוא דווקא יעריך אותך ויתרום יותר בבית, כמו כן זמן איכות איתך.

מעבר לזה, עיניין יחסי המין הוא רק תוצאה של האכזבה שלך ממנו, לצערי זה לא ישתנה, אם לא תנסי את ממקום חזק ואמיץ לשנות את הגישה אליו.

חשוב לי לציין שחמתי אומנם חולת סרטן אך היא נראת ומרגישה יחסית טוב, עובדת רגיל, עושה שופינג כמעט כל שבוע, מכינה אוכל כמעט לגדוד. בעלה דואג לה בצורה הטובה ביותר, הבנים שלה (אחי בעלי) לא נמצאים באותו מצב כמו של בעלי, הם חיים את החיים שלהם, מתקדמים (בעלי לא מצליח למצוא עבודה קבועה שבה הוא מסדר/מרוצה) ולא כל היום מוטרדים מסוגית המחלה.

בתור בת לאמא שהבריאה מסרטן רק לאחרונה אני לא יכולה להדגיש בפנייך כמה חשובה ההבנה והתמיכה שלך עכשיו כלפי בעלך. התחושות של בעלך כלפי אמו החולה הן כואבות מאוד וחוסר היכולת שלו לשנות את המצב מתסכלת אף יותר.
אני אישה נשואה וגם לי יש ילד. בתקופה הזו לא תפקדתי כלל ובעלי נדרש לתת הרבה יותר מעצמו בהכל על מנת לשרוד את התקופה הזו ביחד.
בתור אישה ואמא אני יודעת כמה מתסכל זה יכול להיות שהשעות היחידות שהבעל נמצא בבית הוא מקדיש להתעסקות בדברים אשר אינם קשורים בבית עצמו או בילד אך תנסי להבין. אני חוויתי את המשבר הגדול ביותר בתקופה שאמי חלתה והדרישה כביכול להמשיך ולתפקד כרגיל היא לפעמים בלתי נסבלת. זה לא מגיע ממקום של חוסר רצון אלא לרוב מחוסר יכולת לתפקד באופן רגיל לחלוטין כשיש לך הורה שסובל. לעניין האחים שציינת - גם לי יש אחים וכל אחד מהם הגיב אחרת. האחד תמך מאוד והיה בסביבה תמיד והשני פחות וזה גם בסדר.
השורה התחתונה היא שכל אחד מתמודד עם המצב אחרת ותפקידך, לדעתי, כרגע הוא לתת לבעלך את האפשרת לתמוך באימו להראות לו שאת יודעת להיות לצידו לא רק בימים הטובים שלכם אלא גם בקשים.
שיהיה בהצלחה ורק בריאות.

ספיר היקרה, חייבת לומר שההתרשמות שלי היא שאת די מנהלת אותו ביד רמה, ולוקחת שליטה בנוזאי הכספים, וביקורתית כלפיו לגבי קבלת ההחלטות שלו. הוא כמו ילד קטן שמנסה להחביא את מעשיו מפני אמא ולא להיתפס.
ברור לי ששניכם אינכם רוצים שזו תהיה מהות היחסים ביניכם.
ברור גם שמה שקרה עד עכשו - פיספס את המטרה של ניהול נכון של הכספים מצד אחד, ובניית אמון ביניכם בנושא זה מצד שני.
ברור שאם את יורדת עליו ו"תופסת" אותו בקלקלתו - הוא ינסה בעתיד להיות יותר מתוחכם. מאוד יכול להיות שחורה לו שהוא עובד כל כך קשה, שעות נוספות, עבודה נוספת, ולא יכול להחליט בעצמו מה לקנות.
עליכם ללמוד לנהל שיחות יותר משתפות ויותר נעימות. לדעתי הוא חושש מפנייך, אחרת לא היה מסתיר מפניך. האם זהו טיב היחסים שאת רוצה? אני מניחה שלא.
כלומר חשוב לנהל שיחה יסודית באוירה נינוחה, לא כאשר קורה שוב אירוע ששניכם נסערים בגללו, ואז שניכם כועסים. הזמיני אותו לשיחה מבלי שקורה משהו והעלי את הנושא.
תשאלי אותו מה חשוב לו בנושא הכספים. הקשיבי למה שהוא אומר בלי לשפוט אותו. הוא בעלך היקר, ויש לו זכות להביע את רצונותיו בדיוק כמו לך. אם הוא לא יהיה מאושר בזוגיות שלכם - הזוגיות עלולה להיכשל. חשוב ששניכם תהיו מאושרים.
אמרי לו גם את מה חשוב בעיניים בנושא הכספים. ואז חפשו את הדרך הטובה ביותר להגשים את מטרותיכם, ונסו להגיע להסכמות ברוח טובה, משתפת.
בהצלחה!!!

קודם כל תודה על עזרתך אבל לפני שראיתי את תגובתך דיברתי איתו ואמרתי לו האם אתה משקר לי או מסתיר ממני משהו כי יש לי הרגשה כזאת(לא אמרתי לו שמצאתי בארנק שלו כסף מוחבא)הוא אמר לי שהוא לא מסתיר בעצבים כיוון שגם אתמול שאלתי שאלה דומה אמרתי לו אולי אני טועה כך היה נדמה לי. כאן זה בערך הסתיים לא רציתי לריב כי זה הופך לריב אם הייתי אומרת שראית וכו'.

היום אחרי שראיתי את תגובתך אמרתי לו (לא היה לי סבלנות לחכות אני כבר כ"כ רוצה שיהייה טוב)מה חשוב לך בנושא הכספים והוא ענה לשלם חובות אמרתי לו ומה עוד והוא אמר אני לא יודע מה את רוצה ממני(האמת שהוא היה חצי ישן) אז עזבתי זאת.

אני הייתי רוצה בבקשה שתדריכ י אותי איך להמשיך את השיחה אחרי שהוא אומר שחשוב לו הכי לשלם תשלומים.
רוב המשכורות שלנו הולכות על תשלומים ,שכירות ומזון.
אז נגיד שהוא מביא כעצמאי עוד 2000 ש"ח במפוזר 100 פה 200 שם.
אני כבר יודעת מה הוא יגיד הוא אמר בעבר שאם הוא קונה משהוא שאני יפרגן לו ואז מה אם הוא שם כסף בצד שיהייה לו .
הוא גם יגיד שהוא רוצה שאני לא יכנס לו לורידים ושאני יסמוך עליו.
האמת לא קל לי אם מה שהוא אומר כי לא מקובל עלי שאחד יבזבז מכאן ואחד משם ואף אחד לא ינהל את הכספים ומה עם לחסוך משהו.
או שפעם הוא אמר לי אני מביא לך את המשכורת כשכיר(הרוב הולך על תשלומים ומזון)אז מה שאני מרוויח כעצמאי זה בשבילי אם אני רוצה לקנות משהו וכדומה אז אמרתי לו שזה לא צריך להיות כך והכל צריך להיות ביחד של שנינו.

חשוב לי שיהייה גבול מסויים לפחות מסכום מסויים שלא כל אחד יוציא מצד אחר ובקצב הזה נכנס לחובות ולמינוסים וגם חשוב לי שנחסוך ושנהייה יותר מחושבים.

ואת חושבת שאם אני ישב וידבר איתו הוא לא ישקר ויסתיר ממני ? לדעתי רק אם אני יגיד לו תקנה מה שאתה רוצה מתי שאתה רוצה זה בסדר. אבל זה לא כך הוא לא ילד קטן לפעמים יש דברים יותר חשובים .
אני מאוד מיואשת אם תוכלי להמשיך להדריך אותי לפי איך שכתבתי לך שהוא יגיב אני ישמח.
והאם הבקשות שלי מוגזמות לחסוך להיות יותר מחושבים שאי אפשר שכל אחד יוציא כמה שבא לו ומה שיהייה יהייה אני לא טיפוס כזה.
יש לציין שהוא בזבזן לא קטן כבר ברווקותו הוא היה לקוח מוגבל בבנק והיה במינוסים אני לעומתו כלל לא תמיד הייתי מחושבת .מעניין אותו הרגע בלבד ואותי (במיוחד בגלל שאנו כלל לא מסודרים)מעניין גם העתיד ושתהייה לי שליטה על הכספים אני צריכה לדעת איפה אנו עומדים.
מחכה לעזרתך
תודה

ספיר היקרה, עלייך לזכור שאתם שני בני זוג, עם זכויות שוות. כל אחד מגיע עם נסיון החיים שלו ועם הערכים שלו ועם הצרכים שלו לתוך הזוגיות, וצריך למצוא דרך שבה כל אחד משניכם מוצא את המקום שלו מבלי שהוא צריך לוותר על משהו שחיוני לו מאוד, ולקבל על כך את ההסכמה של האחר.

עד עכשו הגעתם לאן שהגעתם ע"י הפעלת שיטות לא מוצלחות:
את מחזיקה אותו קצר והוא מוצא לעצמו פירצות, מסתיר דברים מפנייך ואפילו משקר לך כדי להשיג את שלו. כמובן ששניכם לא מאושרים בדרך הזאת, והיא מאוד לא בריאה לזוגיות. היא הופכת אותך לאמא שלו ואותו לילד שלך. בטווח הארוך זה פוגע באינטימיות ובסקס, ואני לא אתפלא אם זה כבר פגע.

לכן מה שחשוב עכשו הוא לא - אני חוזרת: ל א להתרכז בתוצאה שאת רוצה להשיג!
חשוב לבנות ביניכם את סוג התקשורת האיכותית שתאפשר לכל אחד מכם לבטא את הצרכים שלו מבלי שהאחר יהיה ביקורתי כלפיו, ואז לנהל משא ומתן ולמצוא יחד פתרונות שיהיו טובים לשניכם.
עד שלא תצליחו להגיע ליעד הזה - צפויים לכם המון ריבים ואכזבות.

ניתן לשדרג את המיומנויות האלו בעזרת ייעוץ זוגי מתאים.

שלום,

נשמע שעברתם כברת דרך, ואמנם את מודעת גם לחלקים שלך. חשוב לחדד שבעוד את חושבת שהמצב הפיך הוא כבר מיואש, מרגיש זקן מדי ולא רואה את האור. ולכן, למרות הטיפול הוזגי שעברתם, ולמרות שלא מוכן לקרוא את סיכומי הספר.. חשוב שאם לך חשובה מערכת היחסים ואת רואה בו מוקד להשקעה, עשי צעד חכם והראי לו שהשנית. ללא בקשת תמורה- זה חשוב.

אני מעריכה שרק אם תוכלי להחזיק מעמד ולא להיות ביקורתית, לעבוד חזק על עצמך, ובמקביל להיות "האשה" ב-ה' הידיעה, ז"א, לחזר, לפנק, לתת מילים טובות ולא לשפוט- רק אז אולי ישתכנע שאכן את מתכוונת ברצינות להשתנות. כי נשמע שהוא קצת הרים ידיים ומחכה "לגאולה".

אז על מנת להחזיר ל ואת האמון ואת היכולת להרגיש שאפשר לשנות, עשי את הצעד הזה והכי חשוב - התמידי בו. נסי לעבוד חזק על העיניין של השיפוטיות והביקורתיות, נסי בעצמך לברר איך את יכולה לעשות את זה גם בהמשך, ואם צריך להתייעץ מקצועית זה גם פיתרון (לעבוד על התקשורת שלך). זה לדעתי הפיתרון הכי טוב, אם את רוצה בהמשך הקשר איתו ובהחזרת האמון בזוגיות.

מומ יקרה,
ראשית, אני מצטרפת לדברים החכמים שכתבה לך עדי. שנית, אני מעריכה את הכנות שלך, היטבת לתאר את הטענות שלך כלפיו ואת שלו כלפייך .

שימי לך מטרה: את רוצה את הצלחת הזוגיות הזאת - אז עלייך להכניס בה - במו ידייך ובאחריותך - משהו אחר. את כבר יודעת היטב מה מפריע לו.
הפסיקי להתלונן מולו ומול עצמך על הדברים שמפריעים לך, כי זה לא עוזר אלא רק מעכיר את האווירה ביניכם. אף אחד לא אוהב לחיות עם תלונות וביקורת סביבו, ועוד לחשוב שכך ייראו כל חייו בעתיד...
חשבי, האם את רוצה להיות תלונתית וביקורתית? האם את רוצה להישאר במצב הרוח המקטר הזה? חפשי אצלו את הדברים שמוצאים חן בעינייך, אמרי לו אותם בקול רם. החליפי את הסגנון השלילי בסגנון חיובי. הרי יש בו דברים שאת אוהבת אחרת לא היית נאבקת לשמר את הזוגיות הזאת, לא כן?
לגבי הצרכים שלך בקבלת מחוות של אהבה מצידו, בואי נהיה ריאליות: רוב הגברים ובכלל רוב האנשים לא מצליחים להישאר רומנטיים ומרעיפי אהבה לאורך זמן. זו פנטזיה בלתי אפשרית. ספקי לעצמך את הליטופים, ולא תהיי תלוייה בליטופים שלו. אני מניחה שהוא מראה אהבה בדרכים אחרות. אצל הרבה גברים להראות אהבה זה לעזור בבית, לשחק עם הילדים, לקנות משהו, לתקן משהו. הרבה גברים מאוד לא נוח להם ולא טבעי להם עם הבעת מילים אוהבות. עלייך יהיה לקבל זאת אצלו.
נדרש כאן שינוי רציני מצידך, התבגרות ממש... וכמו שעדי כתבה לך - יתכן שלא יזיק לך לקבל ייעוץ אישי לצורך התהליך הזה.

מבולבל יקר, קצת חסר לי שאינני יודעת מה גילך, והאם היו לך קשרים משמעותיים לפני חברתך הנוכחית.
אבל מכיוון שכתבת שאתה מתלבט האם להתחתן עם חברתך, יש לי תחושה שאולי הקשר הצדדי הזה עם הבחורה מן המשרד, משמש לך "מעצור דלת" ומאפשר לך לדחות את ההחלטה להתחתן. כלומר, הקשר הזה משרת אותך להישאר במצב בו אתה מתלבט. הוא מזין את הצורך שלך בריגושים, בקשרים חדשים, בלהיות חופשי ובסטטוס של "הכל פתוח ואפשרי".
הקשר החדש הזה מסיח את דעתך ואת רגשותיך מן היחסים עם חברתך ומאפשר לך "להרוויח זמן".
יתכן שכך זה התחיל, ועם הזמן נוספו לטיב הקשר הזה "בונוסים" נוספים: אלו יחסים אסורים, מוגבלים, מלאי ריגוש וציפייה לסמס הבא, לשלב הבא של העמקת היחסים, לא פלא שאתה נמשך להיות שם ולחזור לשם כי זה מילא את חייך בריגוש חדש, שכנראה היה חסר לך במערכת היחסים עם חברתך.
אשמח לשמוע מה דעתך על מה שכתבתי ואז להמשיך את תשובתי אליך - לגבי מה עושים.

אני בן 27 והיו לי מס' קשרים רצינים וארוכים בעבר, לדעתי בכל אחד מהם אחרי שנה שנתיים הגעתי למצב דומה, עדיין לא למצב שבו אני מרגיש רגשות שנראים לי אמיתיים לבחורה החדשה.
יכול להיות שבאותן תקופות היה לי ברור שחתונה לא באופק ולכן לא חיפשתי מחסומים...
מה שאמרת זה בגדול מה שגם אני חשבתי, לגעתי זה המצב גם מבחינת הצד השני בקשר החדש.
גם לה יש חבר, ההבדל בינינו לדעתי שהיא סגורה על עצמה ועל המשך הקשר עם בן הזוג שלה ויודעת מתי לעצור ושכל העניין זה ריגוש, אני לקחתי את זה יותר קשה ולכן נפגע מזה.
אני לא מצליח להביא את עצמי למצב של לחתוך כי אני רואה אותה כל יום כל היום וזה מאוד קשה.

מבולבל היקר,
חשבתי על דבריך עוד.
האם יתכן שפשוט אינך מספיק אוהב את חברתך הקבועה? אני חושבת שעדיף להיות במצב שממש לא בא לך להתחיל עם מישהי אחרת, כי אתה כל כך מאוהב וחושב שחברתך היא האישה האולטימטיבית עבורך, ועד כמה זכית שהיא שלך...אם זה לא כך, אולי אתה צריך לעבור הלאה. אתה עדיין צעיר, ולפני שאתה מקבל את ההחלטה הכל כך חשובה להתחתן - עדיף שזה יהיה עם מישהי שאתה באמת שלם ומשתוקק להתחתן איתה. ואולי זה יגיע בעוד שנה או יותר, עם מישהי אחרת.

הי רוני,

הטיבת לתאר מה עובר עלייך ותודה על השיתוף שלך.
מה שעלה לי כשקראתי "אותך"- ייתכן ומראש התפיסה שלכם לגבי נישואין מעט שונה. בעוד הוא מרגיש את הצורך (אחרי המיסוד) לחדד ולהשקיע גם באינדיבידואל שלו, את דווקא מרגישה את הצורך בלהתקרב עד כדי "דביק" (וגם זה לא מומלץ אגב). ז"א, שיש פה פער מסויים, כנראה בתפיסה, ואולי לא רק.
מעבר לזה, העובדה שהוא מצהיר כי הכל נהדר ולא כ"כ רואה את המקום שלך, את הבכי, את הלבד, את התסכול, מצביע על איזו בעיה נוספת, שאני לא יודעת אם לתת לה שם או כותרת.. אבל זה העלה בי את ההשערה שאולי המחויבות בקשר, עול הבית, הפרנסה וכל המסביב מקשה עליו בעיקר פסיכולוגית והמענה שלו לעצמו, לחרדה הזאת היא הבריחה למקומות שלו ולטיפוח של העצמי שלו, כמו מכון כושר, לישון לפנייך וכו'. בכל אופן מורגשת לי איזו חרדה שלו מכל הנושא של מיסוד, והנטיה שלו להגיד שהכל ממש בסדר, קצת אידיאליזציה כזאת.

בפועל, מה אפשר לעשות? אם את מרגישה שבשיחה זה בלתי אפשרי לגעת בו.. קודם כל החליטי עם עצמך שההרגשה שלך והסובייקט שלך מאוד חשוב. את צריכה להבהיר קודם לעצמך ואח"כ לו מה דעתך ומה את מרגישה מהמקום שלך, בעיקר בעקבות התקופה שאת עוברת כרגע וגם בכלל. תהיי נחושה לומר את אשר על ליבך ואם את "חפרנית" אז טוב, בסדר, אבל יש פה חוויה שלך שלא תמיד נאמרת. וצריך.

בנוסף חשבתי שאולי יהיה כדאי לכתוב לו במכתב, ולתאר לו מה הרגשת לפני החתונה, ומה אחרי, אולי לתהות על פשר הפערים ביניכם, לשתף אותו במה קשה, במה טוב לך, החשיבות של הפידבק שלו בעינייך.. התפיסה שלך לגבי הקשר ולגבי זוגיות ארוכת שנים.. ובעיקר לשים דגש על החוויה שלך ולמה את זקוקה ופחות להגיע אליו בטענות או "למה אמרת לי ככה ולמה התעלמת".. אלא "אני זקוקה ל.., חשוב לי ש.." וכד'. אולי דרך זה משהו בו יתעורר לקראתך, יפה שעה אחת קודם כיוון שאתם נשואים זמן קצר, ואת מתחילה לחשוש לגורל הקשר, אזרי אומץ ונסי לדאוג שיבין את החוויה שלך ומה ההשלכות (תסכול, הרגשת בדידות ולמעשה ההפך ממה שמצפים לו).

בהצלחה רבה

שלום לך , אני נשואה 4 שנים אם לילד בן 3 ועכשיו נפל לי האסימון שאין מנוס מימנו ולהתגרש כי כמו שאת מספרת גם בעלי התרחק מימני בצורה דומה עד שממש התרחקנו וכיום אין בינינו דיבור אני חייה את החיים שלי ביחד איתו אך בלעדיו המלצתי החמה שתטפלי בזה תילחמי על הנישואים שלך לכו לטיפול ותשמרו על האהבה כי אם לא צר לי אך היא תיגמר ואת תגיעי למצב שלי בכנות אני יגיד לך שאם הייתי יכולה אני הייתי עושה הכול כדי לשמר על הנישואים שלי מאחלת לך המון הצלחה ומחזקת אותך

עדי, את צודקת ואני חושבת שאולי זה רעיון טוב להעביר בכתב את מה שאני מרגישה. אבל יצא לי לדבר איתו על הבעיות שלנו מס' פעמים בתקופה האחרונה ואף היו פעמים שהוא "חזר לעצמו" אחרי שיחות אבל אחרי כמה ימים הכל חזר להיות אותו הדבר: אין יחס, אין תחושה של מערכת יחסים אלא יותר של שותפות. שלא תביני אותי לא נכון, אני לא מחפשת "דביקות" בקשר, אני לא רוצה שנהיה ביחד כל היום, חשוב לי שכל אחד יעשה את הדברים שהוא אוהב ויטפח את עצמו אבל אני חושבת ותקני אותי אם אני טועה שבעל צריך להקדיש לאשתו לפחות חצי שעה מהיום שלו. המינימום הוא לשאול לשלומי, ובטח בתקופה כזאת שאני צריכה תמיכה בגלל הבעיות הבריאותיות של הורי....
היום לדוגמא בעודי טרודה הוא העיר לי מדוע אני לא מקפלת לו את הכביסה....ההתחלתי לבכות מתסכול והוא פשוט לא התייחס. הלך לישון.....
אני באמת לא יודעת מה לעשות.......

שלומית, צר לי לשמוע שגם מערכת היחסים שלך "דפוקה", זה אולי ישמע מוזר, אבל לאחרונה אני מרגישה שאחרי החתונה "הקסם" פשוט מתפוגג ואולי לא היינו צריכות להתחתן.....
אני לא מכירה את המקרה שלך אבל אני חושבת שעליך לנסות הכל לפני שאת מפרקת את החבילה, שאם וכאשר תעשי את זה תרגישי שלמה עם עצמך ללא תחושת פספוס והחמצה.
אנחנו באותה הסירה.......

הי רוני,

אם את מרגישה שמכתב לא יעשה את העבודה, נותר לי לייעץ לך להסביר לו בפעם אחת החלטית מה יהיו ההשלכות של ההתנהגות הזאת ואילו מחשבות פרידה מתרוצצות לך בראש.

מעבר לזה (אם זה לא יזעזע משהו), כן לגשת לתמיכה מקצועית, בשבילך, למספר פגישות לנסות לרכוש שם כלים וייעוץ איך ניגשים לבעיית תקשורת מהסוג הזה. מספיק שאת תלכי, זה יכול לעזור. כמובן ליידע אותו שהתחלת ללכת לייעוץ, זה יכול לגרות אותו להסתקרן ולברר מה זה, וזאת תהיה גם בחינה שלך, נוספת, איך מגיב לצעד כזה שלך. כך תוכלי לדעת טוב יותר איפה את עומדת.

אם בעתיד את תראי שאין שינוי, ובאמת באמת הרגשת שניסית הכל- אז אין מנוס, ותקבלי החלטה. אבל אחרי שהלכת לייעוץ, כי זה באמת חשוב.

בהצלחה,

אני אישית מצאתי אהבה באתר הכרויות וגם בעלי די מחבב לגלוש באתרי הכרויות שונים