פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

איילת יקרה, נראה לי שעדיף שתשימי את שאלתך בפורום גירושין, שם תוכלי לקבל תשובות יותר מלומדות.

אוסיף רק דבר אחד.
אם את אוהבת אותו - ורוצה להישאר איתו, אולי כדאי להגיע להסכמה ולהבנה איך במשך השנים את תוכלי לחסוך כסף באופן פרטי, על מנת שאם חס וחלילה תתגרשו - לא תישארי בחוסר כל.
כי חישבי על כך, שאשה (או גבר, המין כאן לא משנה) שחותמת על הסכם טרום נישואין שבו היא מוציאה עצמה מרכושו הקודם של הבעל - עלולה למצוא עצמה במקום יותר גרוע מאשר אישה שאין לה רכוש אבל מתחתנת עם גבר ללא רכוש - ויחד הם מתאמצים וחוסכים וקונים דירה על שם שניהם, ואז אם מתגרשים - לכל אחד יש מחצית. את במצב שאינך צוברת שום דבר, ואת זה אולי ניתן לפתור ע"י הקצאת חסכון מתוך השוטף (המקביל לתשלום משכנתא או מחצית משכנתא אצל זוג רגיל) שייועד למטרה זו בלבד.
מקווה שההסבר שלי מספיק מובן. זה לא ממקום של חוקים אלא מההגיון הפשוט שלי.

גם אם יש צדק בדברייך והוא סובל, זה עניין פרטי שלו ושלה. אינך יכולה לדעת ב-100% איך הוא מתייחס אליה, גם אם הוא מספר לך את הצד שלו. אני בטוחה שמהצד שלה הכל נשמע אחרת.
יכול להיות שאני טועה, אבל דעתי היא, שזה עניין פרטי של שניהם.
במידה ולא טוב לו, האם אין זה נכון כי הוא יכול תמיד לגשת לאופציה של גירושין? . נכון שזה לא פתרון מושלם, אך כמדומני אין כאלה כשלא מסתדרים. כמובן שהם יכולים לגשת ביחד לייעוץ במידה ושניהם מעוניינים בכך, או לחילופין, הוא יכול לגשת לייעוץ לבד.
אגב, הרבה אנשים מרשים לעצמם להיות הרבה פחות נחמדים אל בני הזוג שלהם, מאשר הם עם חברים או ידידות. קחי זאת בחשבון. אינך יודעת כיצד הוא באמת מתייחס אליה. ובכל אופן שוב, לדעתי זה עניין שלהם. יכול להיות שיהיו פה אנשים שמוכנים לספק תשובות אחרות, אך זוהי דעתי בכל אופן..

בהצלחה..

תודה לך שענית לי

זה נכון שאני רואה את הצד שלו בעניין,
אני רוצה לעזור לאדם שבור נפשית, שלא יכול לסבול את היחס המזלזל של האישה,
ולא כל אחד יכול לקום ולעזוב, (הלוואי וזה היה כך).
אני מבקשת עזרה בתחילת של דרך, לחזק אותו, ולתת לו שינסה להתמודד מולה
ומול החברות שלה, ובמקביל הוא גם מטפל בילדיו במסירות.
אם אפשר לקבל מס' טלפון של אירגון שיכול לעזור לי לתת לו עיצות חיזוק, ולתת
לו כיוון שירגיש שהוא לא לבד במערכה.

תודה
ריקי

איננו יכולים לפרסם כאן טלפונים או המלצות על מטפלים. בגדול ניתן לברר מול קופ"ח האם יש שירות שיכול להתאים לו- טיפול פרטני או זוגי (אם יש הסכמה זוגית). בקופ"ח המחיר נמוך יותר.

מה שעלה לי מדברייך ומהרצון הרב שלך לעזור לו (והערכה אלייך על כך), אולי אפשר לאסוף קצת חומר לקריאה על תקשורת זוגית, על זוגיות בכלל, על צרכים בזוגיות, ולתת לו מה שנקרא "חומר למחשבה". אני לא מתיימרת לומר שזה ישנה משהו, אלא יעורר משהו אצלו, לבדוק מה כן אפשר לעשות ברמת ההתנהלות שלו מולה. אולי יש איזו התנהגות שלו שכן יכולה "לזעזע" משהו בבית. לפעמים זה נחוץ.

חשוב להעביר לו את המסר שרק הוא יכול לעזור לעצמו. את לא תוכלי לצערי להושיע אותו (דבר שגם ממך יכול לקחת הרבה אנרגיות). את תוכלי רק לחזק אותו לגשת לטיפול "מחזיק רגשית" כמו מטפל מקופ"ח (160 ש"ח למפגש לדעתי), ולעודד אותו שרק הוא בוחר איפה להיות ובאיזה מערכת להישאר. לא לשכוח שיש כאן בחירה גם שלו, למרות הדוחק וכל הקשיים.

בהצלחה רבה

אם רק תגדיר היכן אתה מבקש את התייחסותנו. הבנתי את הקושי בבדידות, אך חשוב לי שתכוון אותנו היכן בדיוק הקושי שלך ובמה אתה מבקש סיוע.

מצד אחד כאילו השלמתי עם הבדידות שלי אבל מצד שני אני כן רוצה קשר זוגי....ומרגיש שקשה לי לבד
נכון שפה ושם יש לי חבר או שניים אבל זה לא מספיק, ואולי הפחד מקשר הוא יותר עמוק והתמונה של 2 הורי חרוטה לי במוח חזק (הקשר ביניהם לא היה טוב והשאיר לי טעם רע בפה. מה לדעתכם אני צריך לעשות, להתנסות...?

תודה שמיקדת אותנו.

אתה מתאר פער בין הרצון והצורך לקשר זוגי, לבין המוכנות הרגשית שלך לזה, בפועל. כדי לצמצם את הפער הזה חשוב שבאמת תנסה להגדיר ולזהות עבור עצמך, מה בדיוק במודל הזוגי אותו חווית מההורים, מה חווית שם ואיך אתה יכול לנסות לאתר דפוס בריא יותר (למשל מאשר אשה שכבר נשואה, כפי שתארת קודם).

אני מאמינה שכשתוכל להגדיר לך נקודות מה אתה רוצה ומה באמת צריך לדעתך להיות בתוך מערכת יחסים, אז תוכל לדעת יותר טוב גם מ אתה מחפש ולזהות את זה מהר יותר.. מאשר "לנבור בחשכה"..

מקווה שעזרתי,

שלום חסוי,

לא הבנתי מה פשר תגובתו, שצחק לך בפנים ובזה פתר את המשבר.

תראי, מה שגילית לא משנה, ולא רלוונטי האם ביצע בפועל או לא. המשבר קיים. האמון שלך נפגע. לכן חשובה ההתגייסות של שניכם לתהליך שיחזק את האמון בו זמנית גם לבדוק האם אפשר להמשיך הלאה בתחושת ביטחון.

אני מציעה שתשימי את הדברים על השולחן כמו שהם- קראתי, ראיתי, גיליתי, בוא נשב ונדבר. לא היית בסדר כשחיטטת, אמת. אבל זה נעשה. משהו בכל זאת התגלה לך שם. ואם תמשיכי לא להביע את התסכול מולו, זה ילך ויתערם עד מצב בלתי אפשרי.

לכן, חשוב להיות נחושים והחלטיים לדבר כמו שצריך על הנושא הזה. ואם אינך רואה שינוי בתגובותיו וחוסר רצון להתבגר ולעבוד יחד- חשבי האם הוא הנכון והראוי לך.

שלום,

אני מסכימה עם עיניין דחיית החתונה. נראה שבאמת כל השנים שאתם יחד היו נושאים לא פתוארים בינייכם, פערים בגישות ובתגובות וזה היה גורם להרבה מחלוקות וריבים.

אני לא יכולה לחתום על זה, ובטח לא להחליט בשבילך האם כדאי לך לנסות טיפול או לא. אבל-
אם הוא הציע, והבין, והביע אי איזו מוכנות לשינוי, ואת בכל זאת למרות כל הקשיים אוהבת אותו- שווה לבדוק בטיפול מה קורה.

זכרי שאף אחד לא מכריח אותך להתחתן. לבדוק האם השפעת הטיפול עובדת לטווח ארוך, זה תלוי רק בכם. אפשר לגור יחד קודם, אפשר לבדוק את הנושא לאורך תקופה ארוכה. לא חייבים למהר. בכל אופן, טיפול ארוך טווח יכול לעזור גם לו לשנות את הגישה (לא מבקשים סליחה אחרי מטומטמת, פשוט לא אומרים מטומטמת - שינוי דפוס שלוקח זמן), וגם לך לדעת איך להכניס את הסיטואציה לפרופורציות.

המצב היה שמאז שהוא חשב על ניסיון הייעוץ,אמרתי לו שאני צריכה זמן לחשוב,
לראות איך אני מרגישה עם הכל.
אני יודעת שיש אחרי הפרידה הוא -(באותו היום) הלך והולך למסיבות ,מרגיש פשוט רווק.
כאילו כלום.
היום ראיתי את העמוד שלו ברשת חברתית,וראיתי שהוא כתב לידידה שלו,על תמונה -"וואו,אהבתי",
זה היה יום לפני שהוא שלך לי את ההודעה המציעה לנו ללכת לייעוץ (כמו שהצעתי לו והוא סירב ביום הפרידה).
הרגשתי מרומה,כאילו הוא משחק בי,איך אפשר יום לפני להתחיל עם בנות ואחכ לטעון שהוא רוצה לנסות לעבוד על הקשר,ומתגעגע?
אפילו ברמת ההבנה הזאת אני לא עוקבת עכשיו.
התקשרתי אליו,והוא טוען שזאת מחמאה בין ידידים,וזה לא אומר בעיניו שום דבר,אין לך משמעות.
אצלי,אני לא מבינה דברים כאלה,אלה דברים פוגעים,כבר פה אין הבנה ביננו.
בנוסף שאלתי אותו איך הוא יכל אחרי קשר כזה רציני שכבר חיפשנו אולמות לחתונה,לעשות קאט כזה,ללכת למסיבות ולהמשיך כאילו כלום,הוא טען שהוא לא מחובר לרגשות שלו כל כך ,ולוקח לו זמן להבין מה הוא מרגישה.
אני בן אדם מאוד רגיש,ומאוד קשה לי עם זה.
אני בעצם ניסיתי פה להראות מה הקושי,אנחנו כאילו משדרים על גל אחר,ולשאול שוב,
האם בכל זאת ניתן לפתור דבר כזה בייעוץ,ואם יש סיכוי שנהייה מאושרים,או שתמיד יהיה לנו תקלים,ובעיות.

תודה רבה על כל העזרה.

תראי, בעוד את מחוברת מאוד לרגשותייך ונוטה לרגשנות, הוא טוען ומצהיר שאינו מחובר לרגשות, מה שמוכיח גם את ה"צחק לי בפנים" ובכל זאת הודה שהוא לא בסדר. זה בהחלט מראה על פער משמעותי ביניכם.

מעבר לזה, עיניין ה"וואו אהבתי", אני לא רואה בזה חציית גבול. אני חושבת שכאן דווקא תגובתך מעט קיצונית. לא מדובר ב"בואי נצא רק את ואני לחוף רומנטי". את יודעת, יש פער רציני בין לפרגן לידידה לבין התחלה איתה בפועל. בכל אופן קיבלתי את הרושם שכל התנהגות שלו כזאת מקפיצה אותך, ואת זקוקה להרבה הבנה בנושא. מאידך, תדעי שטיפוסים מהסוג הזה קיימים. אלו אותם אנשים שזקוקים הלוך ושוב לאישורים וחיזוקים לגבריותם.. לראות בנות יפות, לקבל חיזוקים מהן, לדבר עליהן- זה גורם להם להרגיש גברים. באותה מידה שלך מחמאות ופירגונים או שמלה מחטבת תגרום לך להרגיש "וואו אהבתי".. משלך..

אבל זה בסדר שכך את מרגישה, כי אני מבינה שאת כנראה זקוקה לסוג אחר של אדם לחיות איתו. התקשורת ביניכם והפערים בגישה שלכם כלפי מצבים ברורים מאוד; הוא ימשיך לפגוע בך (לא בכוונה) כשילך למסיבה אחרי ריב או פרידה ואת תמשיכי כנראה לחוש את אי האמון הזה ולרצות לבדוק אותו השכם והערב. זה יהיה גלגל. אני מרגישה שאת מחפשת את הרגישות, החום והאמפתיה למצבך, ולא את הקהות הרגשית והריחוק.

חשבי טוב עם עצמך לגבי המשך איתו, כי מההודעות שלך הרגשתי שהמאזניים נוטות יותר לכיוון של קשה לך איתו ומסתכל לך, מאשר שטוב לך איתו ואת רואה המשך אופטימי. מה דעתך?

האמת את צודקת באבחנה שלך כשאת ראית את הרגישות לעומת החוסר הבנה שלו,והריחוק.
לגבי בוגדנות כלשהי,אני מבינה שאיננה קיימת,פשוט לא נעים לי לשמוע את הדברים האלה,וגם הם לא הכי מובנים לי.

הבעיה הכי גדולה שלי,שהראש אומר לי שיכול להיות שזה לא הטיפוס שמתאים לי,וכן,היה לי קשה איתו..
מצד שני ,יש את הרגש,שאומר שהיה לי גם דיי טוב לפעמים.

אז לפי איך מחליטים רגש או ראש?
והאם בכלל את רואה פה איזה סיכוי שייעוץ יכול לגרום לשני טיפוסים כמונו להסתדר טוב,ולגשר על הכל.

אני ממש ממש מודה על העזרה.

הי שוב,

אני שמחה שיכולתי לכוון אותך ומשהו "דגדג" בדברים שכתבתי..

תראי, רגשות הם שם המשחק פה. ברציונל הרבה דברים יכולים להסתדר, "הוא ישתנה, לפעמים כן טוב לנו יחד". הלפעמים הזה הוא לא מספיק, לא במקרה הזה. אני התרשמתי שהפער ביניכם מאוד גדול, ואם מדובר בשינוי, הרי שמדובר בשינוי מאוד משמעותי.

האדם איתו את נמצאת, כמו כל אחד אחר, נשען על הרגלים שלמד אותם בבית אבא, עוד מהשנים הראשונות שלו. אם זאת הקללה "מטומטמת" ,אם זה הלגלוג "צחק לי בפנים", אם זה חוסר הרגש והקהות הרגשית שמפגין ועוד. אלו לא דברים שישתנו ב-180 מעלות. לא בתוך תקופה קצרה, וספק אם בתוך תקופה ארוכה יותר. למה? כי זה מאוד שורשי, זאת התנהגות וזאת אישיות. אישיות אפשר לשנות, לא הכל.

כמו שכתבתי, יש את האפשרות לנסות טיפול זוגי, ולא להתחתן תוך כדי על מנת למנוע מפח נפש, מה גם שאת עדיין חוששת מהמהלך הזה (ובצדק). אז יש את האופציה של לנסות ולראות, אבל שני הצדדים צריכים לקחת בחשבון כמה דברים:

1. לא לצפות לשינוי מיידי, זה תהליך ארוך.
2. להגיע עם מקסימום אנרגיות ורצון להשתפר כל אחד בכיוונו שלו.
3. לזכור שכל פגישה עולה כסף ולהערך בהתאם.

הכל תלוי במה שאת מרגישה. אם את מרגישה (לא חושבת) שזה האחד שלך ואת מוכנה להשקיע, לכי על טיפול (אגב אותו דבר גם לגביו). אם את מרגישה שלא משנה איזה טיפול יהיה, ואת לא תאמיני שהשינוי יהיה משמעותי ותמיד יקונן בך החשש והאמון השביר - וותרי מראש. חבל על הכוחות שלך שיכולים להיות מנותבים לאדם ראוי לך יותר.

אני ממש ממש מודה לך.
עזרת הרבה מאוד.

אם תרצי לעדכן אותנו בהמשך, בשמחה.

הי דורית,

זאת אכן סוגיה.

בגדול, אי אפשר להכריח את בן הזוג (ולפעמים זאת אשה) שלא מעוניין בטיפול. הדבר שכן אפשר לעשות זה לנסות ללכת לבד לייעוץ זוגי, כשבן הזוג כמובן יודע מזה, וזה עושה כמה פעולות:

1. גורם למסתורין ולסקרנות במערכת היחסים- מה היא אומרת למטפל? מה הוא מציע לה? והמון נסיונות לנחש האם יש שוני הקטן ביותר בהתנהגות של בן הזוג שקיבל טיפול, ובכך למעשה תשומת הלב מרוכזת במערכת הזוגית, לא ממש "בכוונה".

2. הפחתה של מתח וחרדה מבן הזוג שכן נמצא בתהליך טיפולי, הוא מקבל כלים חדשים להתמודדות וכך הוא מגיע למערכת היחסים פנוי יותר וריק יותר בבחינת רגשות שליליים שהצטברו לפני.

3. הורדת האגו של בן הזוג שלא רוצה ללכת לטיפול- כשהוא רואה שהאשה לצורך העיניין כן התחילה בטיפול, הוא יכול להסיק מזה "היא מבינה שהבעיה אצלה.. מה אכפת לי להצטרף".. וכך למעשה יש מצב הפוך על הפוך- הוא מצטרף, יש תהליך זוגי, ולא משנה מי התחיל אותו, משנה מי נמצא בתוכו.

כך שראית שבן הזוג המתנגד יכול להיות בתוך התהליך, בתוך הקליניקה, יכול להיות מחוצה לה או מאחורי הקלעים..

כך שהאומץ של בן הזוג שכן רוצה בטיפול- חשוב כאן. כי זה יכול להשפיע הלאה.



בברכה,

תודה נתת רעיון מצוין אני מקוה שישתמשו בו

את מתארת מצב בו שניכם עשויים מאותם חומרים, לאורך כל הודעתך. ז"א, שניכם דעתניים מאוד, שניכם נפגעים ורגישים, אולי דומים מדי.

כשהוא אומר "זאת את שמתנהגת ככה וככה ולא אני", אולי הוא מספר לך בדרך שלו שאתם למעשה מאוד דומים, ושרצלך מתעוררת התנגדות להתנהלותו ייתכן והוא מזהה התנהלות דומה אצלך. ז"א, כמו מראה- אתם משקפים אחד לשני התנהגויות זהות. וכשזה קצת כמו לצאת עם עצמך- זה נורא מטריד וגורם לקונפליקטים באופן קצת פרדוקסלי.

אתם יוצאים ארבעה חודשים. זה בדיוק הזמן בו מתחילות להתעורר הבעיות, או פערים אם יש כאלה. יש ללא ספק איזו בעיית תקשורת או מצבים בהם התקשורת ביניכם לא מספיק בריאה. אם את מוצאת בו את מה שאת רוצה, למרות הכל, וזה הדדי גם לגביו, הציעי לו ללכת לסדנת תקשורת יחד. אני חושבת שזה יכול להיות גם חוויה וגם ללמד אתכם רבות. אם את רואה לנכון לגשת לייעוץ קצר מועד על מנת ללמוד אסטרטגיות תקשורת (טיפול התנהגותי) - זאת גם אופציה. הכל תלוי בפתיחות שלכם לשינוי ובחיבור ובאהבה שלמרות הקשיים יש לכם.

אני חושבת שקללות והשפלה מילולית זה סוג של קו אדום שאסור להגיע אליו בזוגיות.
את צודקת לחלוטין שאינך מוכנה לקבל יחס כזה והילד עלול להפנים שמותר ככה להתנהג.

באשר לשאלתך- נראה שרק אם תסירי את הכפפה תוכל להיות התקדמות. ז"א, להיות כנה ולהגיד בגילוי לב מה את מרגישה. נשמע שהסיפור הארוך ביניכם לא נגמר.

באשר לחברתו- חשוב לברר איתו מה מרגיש באמת, כלפייך, בכל זאת כרגע הוא בקשר חודשיים.

עד שלא תבצעי איזו שיחה גלויה איתו את תמשיכי לצערי לחיות בתהיה הזאת "מה היה אם". בכל אופן, אם יהיה ביניכם בעתיד קשר רומנטי, אני מציעה לך להמשיך בקו של הכנות וגילוי הלב ולספר לו את הרגשתך, כי כפי שכבר הבנת- אם תתרחקי כדי לא לאבד.. את תאבדי רק כי הוא מרגיש שאינך מתקרבת.

בהצלחה רבה

את לא לבד. בטח זה לא מנחם אותך
איך מחזירים את האינטימיות לזוגיות?
איך מחזירים את התשוקה לזוגיות ?

לנ.ל. ולזיווה היקרות,
כמוכן אני בטוחה שיש עוד הרבה נשים ועוד יותר הרבה גברים המרגישים מיובשים ונטולי מגע ותשוקה בתוך הזוגיות המתמשכת.
בניגוד לחלומות מן התקופה הראשונה בה לא יכולתם להוריד את הידיים זה מזו, נוצר יובש וקרירות, ושעמום בסקס.

במקום אינטימיות וקירבה נוצרות שכבות של כעסים, תלונות, אכזבות בהמון תחומים של הזוגיות, וכבר אי אפשר להפריד את התשוקה הגופנית מן הריחוק הרגשי. הרבה יותר קל להשאיר את התשוקה בוערת כאשר מערכת היחסים הינה מצומצמת רק למפגש חד שבועי של אהבה וסקס, כמו עם מאהב. ככל שהמחוייבות ותחומי השותפות רבים יותר - כך ישנם יותר אזורי חיכוך ופוטנציאל לאי הסכמות ולאכזבות, וזה מייד פוגע בסקס.

וכאשר אין קירבה ואין חופש לביטוי עצמי - הסקס הופך להיות שגרתי וטכני וחוזר על עצמו, כי שני בני הזוג הולכים על בטוח: אם כבר "הצליח" לנו והתקרבנו מספיק כדי לגעת אחד בשנייה, עדיף לא לקחת צ'אנסים ו"להבריח" את בן הזוג ע"י הצעה לעשות משהו חדש. יש בכך סיכון גדול מדי, כי לא מרגישים מספיק קרובים וחופשיים על מנת לעמוד מול סרוב או ביקורת, ושני בני הזוג לא רוצים לסכן את מה שבכל זאת יש. וכך הסקס נדון להיות סקס "בטוח" שלא לוקח צ'אנסים, חוזר על עצמו עם התנוחות שכבר הוכיחו את עצמן ועד מהרה כבר לא כיף לצפות לכך כי אתה כבר יודע מה הולך להיות. חלק גדול מן הכיף של הסקס הוא החידוש והשוני ואי הידיעה, כמו שכתבה אסתר פרל בסיפרה המדהים "אינטליגנציה ארוטית". באנגלית יש לספר שם מאוד עצוב!!! "להזדווג בשבי", שם האומר שסקס בנישואין מתמשכים זה כמו עבור חיות - להזדווג בתוך שבי. כלומר - חיות שנלכדו ונלקחו בשבי - מתקשות ביותר להזדווג...כמה עצובה המחשבה...

מה עושים? מכירים בבעייה ונכנסים לטיפול זוגי ומבררים עם המטפל שהוא גם נכנס לתחום הסקס. לא כל מטפל זוגי עושה זאת. לדעתי במקרה הזה סקסולוג זה לא מספיק, כי הבעיות המיניות יושבות על מערכת יחסים ותקשורת בעייתית, זה לא רק בעיות טכניות בסקס.

שלמה היקר, מכיוון שאתה כבר מחזר אחריה והבעת את החרטה שלך לאורך יותר מחצי שנה, והיא לא נענתה - אז סביר להניח שהיא לא באמת רוצה את הקשר איתך ואולי היא לא אוהבת אותך כמו שאתה אוהב אותה, עם כל הצער שבדבר.

מי שאוהב את בן זוגו - ייקח כל הזדמנות וכל אופציה שמושיטים לו ו"ירד מן העץ עליו טיפס". אלו כבר לא משחקי כבוד או רצון להוכיח לך, או לחנך אותך לקבל את דעתה בעניין המגורים יחד.

לדעתי חסרה כאן אהבה ולא נכון יהיה להיאחז בה ולהשתטח לרגליה יותר.

עדן היקרה, ממה שאת מתארת - עלייך לקחת את הרגליים ולצאת משם כמה שיותר מהר. אם הוא לא מוכן ללכת לייעוץ זוגי, ואת מרגישה שאת חסרת אונים מול ההתנהגות שלו - אין לך ברירה.

אני משערת שיש לו רגשי נחיתות וחוסר בטחון והוא פשוט מוציא את כל התסכול שמצטבר אצלו במשך היום (כאשר הוא סופג השפלות וביקורת מאחרים) עלייך , בתור הקרבן הקרוב ביותר שנמצא תחת ידיו.

יש להניח גם שיש לכם בעייה בתחום המיני, ולפי התיאור שלך הוא צבר המון כעס עלייך על כך שאין לו מספיק סקס ושאת מסרבת לו. אני משערת גם שאת מסרבת לו בגלל שאת מלאה כעס עליו ולא מרגישה שאת יכולה או רוצה בכלל להתקרב אליו פיזית, ואז זה מעגל קסמים שרק הולך ומחמיר כי הוא צובר המון תיסכול ופורק אותו עלייך ובודאי שלא רוצה לעזור לך בבית ועם הילד כאשר הוא מרגיש שאת לא אוהבת אותו ולא רוצה סקס איתו.

בלי ייעוץ זוגי אתם לא יכולים לצאת מן המעגל הזה, ולכן - אם הוא לא יסכים לכך - אין לך ברירה, צר לי.

הי דניאלה,

לצערי השנים הנמצאות ביניכם כן עושות משהו בבחינת השלב בו כל אחד נמצא. לבן זוגך ילדים גדולים מנישואין קודמים, ועוד ילד שלא היה מתוכנן למעשה על ידי שניכם. בן זוגך כבר בשלב שמיצה את אבהותו ולא מוכן להורות טריה אחרת.

בעוד את, מאוד צעירה, רוצה להגשים את האימהיות שלך, רוצה לפחות עוד שני ילדים. ומה עושים?

רק את יכולה לתת את התשובה לדילמה הקשה הזאת. כי מצד אחד- את אוהבת אותו. מצד שני- את רוצה עוד ילדים. ז"א גם אם תביאו, הוא לא רואה את עצמו עם ילד נוסף, כלומר, תחושת התסכול רק תישאר שם.. או.. שאת מחליטה לא להביא ילד וזהו, מה שנשמע לי לא נכון לך.

דווקא בגלל פער הגילאים מאוד בולטת העובדה, הטבעית מאוד אגב, שגבר בן כמעט 50 לא רואה את עצמו עם ילד בן 10 כשהוא בן 60, הוא לא מוכן לזה. בעוד את, לא רואה את עצמך בגיל 39 רק עם ילד אחד..

הפער גדול. אני חושבת שאת צריכה לחשוב על גיבוש של קבלת החלטה, ואולי לפני זה כדאי להתייעץ עוד קצת אם זה לא לגמרי מגובש אצלך. בכל אופן להרגשתי אם תישארי ותוותרי על ילדים, התחושה של הפיספוס תישאר שם, דווקא כי הצורך והחושים האימהיים הם מאוד חזקים, לפעמים מכל דבר אחר.

תודה לך עדי על תשובתך אכן אינני רואה את עצמי ללא ילד נוסף ומצד שני לא בא לי לפרק את המסגרת הזאת בן זוגי אב נהדר לילדיו ולילדנו אני מנסה לגבש החלטה למרות שזאת ההחלטה הכי קשה בשבילי אנחנו מדברים על זה והוא כבר כמעט שוכנע ופתאום התחרט קשה לי לעזוב זוגיות כזאת טובה ומצד שני אני כן רוצה ילד נוסף לפחות אח.....החלטות החלטות החלטות אולי אני צריכה לדבר עם מישהי קצת בשביל לגבש כי עם עצמי קשה לי מאוד להגיע להחלטה כנראה כבד עלי

הי דניאלה,

כן, זאת החלטה לא פשוטה כלל. הצעת משהו נכון- אולי שווה להתייעץ בתמיכה מקצועית, אולי כמה פגישות יכולות להאיר עוד נקודות שיעזרו לך לקבל החלטה. בתמיכה כזאת את תוכלי להרגיש מגובשת ומעובדת יותר.

אני חושבת שעצם זה שהוא שוכנע ואח"כ התחרט רק מראה עד כמה הוא מהסס ואמביוולנטי כלפי הנושא, ואם מקבלים החלטה חשוב שתתקבל מכל הלב ולא מתוך לחץ.

אל תרגישי אשמה אם קשה לך לקבל החלטה, מדובר בסוגיה לא פשוטה, לא לו ולא לך. (מה שכן, אני מעריכה את הכנות שלו אלייך.. כי להשאיר אותך איתו היה יכול לכלול משפט "טוב בואי נעשה ילד", ולמעשה אח"כ לא להתחייב לו או משהו בסגנון. ונראה שיש ביניכם גילוי לב וכנות של קשר, שחשוב להעריך. זה במאמר מוסגר כמובן ללא קשר למה שתחליטי, אלא רק מספר שהוא כן איתך ולא "מעגל" פינות וזה חשוב לא פחות).

שאני מאוד מפחדת שהוא יבגוד בי הוא בנאדם נורא שיטחי ומרגיש לי כאילו שאם תיהיה לו ההזדמנות להיות עם מישהי שנראית יותר טוב ממני הוא יעשה את זה. בנוסף אני הראשונה והיחידה שהוא היה איתה ואני חושבת שהוא דיי מתבייש בזה הוא אומר לאנשים אחרים שהוא היה עם בנות נוספות.

הילה היקרה, סליחה על העיכוב בתשובה אלייך.
ציינת שזוהי מערכת היחסים הראשונה של שניכם, ומבחוץ קל למי שקורא את מה שכתבת לציין לעצמו שאתם עוברים את כל "מחלות הילדות" של קשר - החשש להיפתח זה בפני זו, ההסתרות, החשדנות, הקנאה, הפחד להיעזב, הרצון להתנסות בחוויות עם אחרים ואחרות...
אחד הדברים שהפתיעו אותי היה כאשר ציינת שהוא בעינייך "שטחי" ואני מבינה שאת מתכוונת לחשיבות שהוא מייחס להופעה חיצונית
ולמרות ה"שטחיות" שלו את מאוד מאוהבת בו. שווה לך לבדוק בינך לבין עצמך, עד כמה את באמת מאוהבת בו ואוהבת ומעריכה אותו בתור אדם וגבר, או, לחליפין, את אוהבת את המצב שיש לך בן זוג, וחוששת להימצא ללא בן זוג.
יש לך כיום אתגר, להעלות את מערכת היחסים שלכם לדרגה הבאה, שבה את תוכלי להיות כנה איתו, להצביע על הדברים שמפריעים לך ולראות מה הוא יכול ורוצה לעשות איתם. באותה מידה בידקי את עצמך ובקשי ממנו פידבק לגבייך, מה מפריע לו אצלך. אם תצליחו לנהל שיחה כזאת, כאשר כל אחד מקשיב לשני ולא מתווכח איתו מתוך הנחת היסוד שאכן כך כל אחד חווה את המצב, זו כבר תהיה התקדמות חשובה. השלב השני הוא להתחשב בבקשות ולנסות כמה שיותר לבוא אחד לקראת השני - אבל לא לעבור את הגבול הקד של התבטלות והתעלמות מן הצרכים של עצמך. לא להיות בהקרבה ומחיקה עצמית, אלא - איפה שאת יכולה להרשות לעצמך - תתחשבי, וכך גם הוא. כל אחד גם צריך לשמור על עצמו ולדאוג לעצמו, לא להתבטל בפני השני, מה שאפיין אותו בתחילת היחסים שלכם. כיום הוא מרגיש צורך להשמיע את עצמו יותר - בגלל הביטול שהוא חווה בתחילת הקשר.
אני חושבת שאם לא תצליחו להגיע לתקשורת פתוחה מסוג זה, שווה להתנתק ולעבור הלאה, בעיקר משום שאתם כה צעירים, ולא נכון להיתקע במערכת יחסים שגורמת לכל כך הרבה תסכול ודאגה.
בהצלחה!!!

אגב שחכתי לציין אני בן 20 אוטוטו והחברה תהיי החודש בת 19

שלום נתן,

הייתי אומרת שלריב פעם פעמיים בחודש זה "בסדר" , אני חושבת שמה שאתה מתכוון זה התכנים של הריב והעוצמות של הקונפליקטים, וכן הסיבות "המיותרות" שבגללן רבים.

בכל מקרה, נשמע שאתה כן רוצה לשפר וכן רוצה לשנות את היחס, אתה אומר שברוב הפעמים אתה היית אשם.. (תמיד יש שניים, אבל אם ראית את הקושי יותר אצלך, שווה לעבוד על זה).

אני מציעה שתגיע לחברה שלך עם איזושהי "מדיניות" או תוכנית פעולה שלך עם עצמך- אני מתכוון להיות מודע לעצמי יותר ולהשתנות, אבל לשם כך אני זקוק לעזרה שלך. ז"א, לבקש ממנה הזדמנות נוספת ע"י כך שתעשו רשימה של הדברים שמפריעים לה, לך, לכם לחיות חיי זוגיות טובים, על מה נשענו הריבים, איזה נושא משותף תמיד עלה בריבים או איזה סוג של תקשורת לא טובה היתה שם בשיגרת הקשר. על מה הפערים האלה יושבים. בשיחה הזאת אתה באמת צריך להראות לה את הרצון שלך לתקן ולהשתפר.. ולבדוק מולה מה קורה בתקשורת ביניכם גם מהצד שלה, ואיפה שניכם יכולים לתרום לשיפור המצב. כי אם אתה מגייס אותה- היא גם תרגיש אחראית.

אבל כל זה בתנאי שבאמת אתה מרגיש שאפשר לשנות, ושהיא מגיעה עם רצון דומה לשלך. כי בכל זאת, צריך שניים.

בתוספת שלך ציינת את הגילאים שלכם וכנראה לא סתם, הגילאים האלו מאוד צעירים ויכול להיות שהריבים שלכם היו, בין היתר, גם בגלל שהאישיות נבנית בגילאים אלו, אלו שנים מאוד משמעותיות.. הרצונות משתנים, הצרכים, השאיפות והתדמית שכל אחד יוצר. ייתכן וגם זה חומר למחשבה- עד כמה אתם *עדיין* מתאימים זה לזה. האם אפשר לגדול ביחד? לצמוח למרות השינויים של כל אחד? לא לשכוח צבא באמצע.. בקיצור, הגיל גם משחק תפקיד כאן.