פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

הדבר הראשון שעלה לי זה שעם רגשות לא מתווכחים.

אבל, מכל מה שכתבת- הספקתם המון בששה חודשים של קשר. הלכת לסדנה, גדלתם יחד בקשר, למדתם להיות פתוחים יותר ולגלות יותר את אשר על ליבכם.. ואולי זה מסמל שהפוטנציאל שלכם כזוג הוא גדול- יש עבודת צוות, יש צמיחה.. ואולי מה שיוכל להביא לשינוי הוא שיקוף של כל הביחד שעשיתם- העבודה המשותפת, הבילויים, הביחד עצמו.. וכמו שחשבתם אז ביחד מה יכול להיות המקור- אולי לחשוב גם עכשיו יחד ולגלות מקור נוסף.

באופן כללי, כבזוג יש צד אחד מאוד טוטאלי והאחר פחות- צריך לחשוב על נוסחה שמתאימה לשניכם, כי זה סה"כ מאוד מלחיץ צד אחד בעוד הצד השני לא מרגיש מספיק סיפוק ולוחץ להיפגש עוד ועוד. אולי מהריחוק תבור הקירבה שוב?

שלומי היקר, חבל על הזמן שלך...
ככל שתתאמץ יותר - כך היא תתאהב בך פחות. אם אתה רוצה שהיא תתאהב בך - הפסק את החיזורים ותפוס מרחק ממנה. אין לך מה להפסיד. אם תחסר לה היא תמצא את הדרך לאותת לך לחזור. ואם לא תחסר לה - עליך להבין שאינך עם האישה הנכונה לך.

אשמח לשמוע עצות אחרות או דעות אחרות מאנשים אחרים או ממשתתפות הפורום.

אבל....גם אם היא תאותת שאתה חסר זה לא אומר בהכרח שהיא מאוהבת. יכול להיות שרק תשומת הלב שלך תחסר לה . מציעה לנהל את הצעדים לאט ובזהירות.

שלום לך חגית, הנושא שהעלית הינו מורכב מאוד, ולא אוכל לתת לך תשובה שתכוון אותך להתנהגות זו או אחרת, מכיוון שלכל מה שאת מתארת יש היסטוריה "כבדה", וקורים ביניכם כמה וכמה דברים שאינם תקינים:

כאשר את מקיימת איתו יחסי מין על מנת לרצות אותו - זה מרגיש לשניכם נורא ואיום, לא רק לך.

לא פלא שזה מרגיש לך מכני ואוטומטי. אני בטוחה שגם לו זה מרגיש כך. ומפה הכל מתחיל להסתבך, ויתכן שהוא עכשו נאחז במשהו שקצת מרגש אותו ומלהיב אותו - הגלישה באינטרנט - בגלל שהמחלה גורמת להרגיש שאין כבר הרבה זמן לתקן דברים או לחוות חוויות.

אני מציעה ששניכם תגיעו לייעוץ זוגי, כי אתם תקועים עם דעה מסויימת "איך הדברים צריכים להיות" ועליכם להשתחרר מכך ולמצוא בעזרת הייעוץ מה הדבר הכי נכון ובריא עבור כל אחד מכם, ולראות האם ניתן לקבל זאת במסגרת הזוגיות שלכם.
עליכם ללמוד לשחרר קצת את החבל זה לזו. את מכריחה אותו לוותר על הנאותיו, והוא מכריח אותך לתת לו סקס בניגוד לרצונך. אלו לא חיים בריאים לאף אחד מכם, ואפשר בהחלט לעשות שינוי מן המצב הזה, בלי לפרק את החבילה.

מדוע דילגתם על שאלתי??

מצטערת על העיכוב בתשובה. אנחנו משתדלות..

אני חושבת שכדאי שתבדוק עם עצמך מה בדיוק מציק לך ביחס של אשתך.. מצד אחד בגידה אין פה, מצד שני סביר להניח שזאת חציית גבולות מבחינתך. כתבת שהיא מאוד משקיעה בעצמה כשיוצא לכם להיפגש עם אותו זוג, והיא בכל זאת מנסה להקדיש תשומת לב לאותו ידיד.

כאן שווה לבדוק- מה אתה מרגיש, האם אתה "נעלב" כי בכל זאת היא אשתך ואתה לא רוצה שיווצר רושם רע? האם התנהגות כזאת מהווה עבורך קו אדום? סביר להניח שבמעשים אלו אשתך מבקשת איזה אישור לנשיותה, להיותה אטרקטיבית וכו'. האם אפשרי שביניכם- אתה תיצור- סיטואציות בהן אתה יותר מעניק מחוות לקראתה, יותר מחמאות, יותר חיזורים? ייתכן ובזה מדובר.

אם מפריע לך המצב, וממשיכה לקנן בך השאלה למה היא עושה זאת ומה יוצא לה מכך, אולי כדאי שתשב איתה, ותנסה לספר לה מנקודת מבטך מה עובר עליך כשזה קורה, אבל לא בנימה מאשימה, אלא לשים את הרגשות שלך על הכוונת. מאוד ייתכן והיא כלל לא חשבה שזה יגע בך כ"כ, והיא תוכל להבין את עמדתך. מנגד, לא כדאי לנפח את זה יותר מדי, כי בכל זאת, יש אפשרות שמדובר ברצון לאישור מסוים, ברצון להרגיש מושכת וכד'- ואת זה גם אתה כמובן יכול לספק לה.

אני חושבת שאפשר בגדול להשוות את זה לגבר נשוי שיחמיא שינסה להרשים מישהי אחרת וכד', דבר שיוכל לעצבן את אשתו.. וגם הוא למעשה מבקש איזה אישור לגבריותו, אבל לרגע לא חשב לבגוד.

הרבה תודה, נתת לי מקום למחשבה ועזרת בגדול. כל הכבוד לך!!!!! .

עודד יקר, גם ללא ההגדרות המעניינות שהגדרת כאן - מה שאתה מתאר שקורה ביניכם מתסכל את שניכם. ואז אתם מנהלים שיח כביכול אינטלקטואלי סביב ההגדרות הללו. זה לא מה שחשוב. מה שחשוב הוא שיש ביניכם פער שגורם לשניכם המון עוגמת נפש. אתה רוצה קירבה וחושניות איתה והיא מעדיפה לצמצם את המגע ביניכם ולהימנע כמעט מסקס, גם בתדירות וגם באיכות.
יהיו נשים שיחשבו שפעמיים בשבוע זה מעט מדי, ויהיו גברים שיחשבו שפעם בחודש זה סביר. אבל כל זה לא משנה. מה שמשנה הוא שאתם שניכם ביחד, וכאן, ביחד הזה, יש תסכול.
אני מפנה אותך למאמר באתר שלי, הנקרא - "מי משניכם יוזם סקס? או: האם יתכן שאשתך לא באמת "קרירה...א-מינית"???", על מנת להיכנס יותר לעומק מהו המרקם העדין והמורכב ממנו בנויים יחסי מין בנישואין.
אשמח אם תקרא ותגיב על המאמר כאן.

שלום דורית

קראתי את המאמר המלומד, מתוכו אימצתי תובנות חדשות שלטעמי בהן טמונה הבעיה והפתרון.

הדברים הקטנים, הקטנים מאד שאין אנו נוטים ליחס להם חשיבות בשיגרה, אילו הן הבעיות שבונים ומאידך מדכאים תשוקה, תקשורת , הרצון להעניק. אפרט ברשותכם מתוך חיי הזוגיות שלי.

הבעיה:
אנו לוקחים את האישה כדבר מובן מאליו, תפקיד האישה, ללדת ילדים ולטפל בהם, לעשות איתי סקס, לבשל לי אוכל ושהבית תמיד יהיה מסודר, גישה פרימיטיבית ומיושנת השייכת לדור המדבר, לצערי חלקנו לקחנו זאת מבית אבא.

הפתרון:

לראות באישה החצי המשלים אותי, שיוויוניות, לדקדק בפרטים הקטנים, לפרגן ותמיד, לעזור מתוך יוזמה ואיכפתיות, לדעת לאהוב לא רק את עצמך אלא גם אותה, לפרגן ותמיד, לאוכל שהיא טורחת ומכינה, להחמיא לה, ללבוש, למראה, לכל שינוי שחל בה, היא מצפה לזה, ליזום ותמיד ליזום, להפתיע ולא חייבים לרכוש לה מכונית, קנה לה פרחעם הקדשה שהיא חשובה,מידי פעם, שהיא בעבודה, תנקה ותבריק את הבית, תעשה כביסה, תדיח כלים.

אני מדמה זאת למכונית, שאנו רוכשים מכונית חדש, שהיא חדשה, אנו מפנקים אותה, אנו מטפלים בה בזמן, כל כתם אנו דואגים לנקות, אחרת היא תשווק חיים ולא תשרת אותנו,
כך הזוגיות אם לא נטפח אותה , היא תקרוס

אני בטוח שזה יעשה אותה ניחוחה, רגועה, שהיא תלך למיטה היא תצפה לך.

בהצלחה ותודה לדורית על המאמר המלומד

חגית יקרה, כתבת שבן זוגך לא רצה להתחתן ולבסוף הסכים. ואני מוסיפה - נכנע ללחץ שלך.
זה לא מצב בריא, צר לי להגיד לך. זו החלטה חשובה מדי מכדי שמישהו יקבל אותה תחת לחץ ואולטימטום.
ראיתי כבר מערכות יחסים שקרסו בגלל כניעה ללחץ של האישה להתחתן. למזלך - זה קרה לפני שיש לכם ילדים משותפים.
להתחתן בשביל הרבה גברים פירושו לאבד את החופש, להיכנס לעול כלכלי, למחוייבות לפרנס, בבת אחת להיות בוגר. יש אנשים שעוד לא בשלים לכך, והאקט של חתונה מכניס אותם למקום שהם לא רוצים להיות בו עדיין ולכן ההתמרדות שלו. אחרי החתונה - כל קושי הכי קטן "יוכיח" לו שהוא צדק ושלא רצוי לו להישאר. לא תהיה לו מוטיבציה להצליח בנישואין כי הוא רוצה עדיין את החופש שלו. זה כמו לנסות לרכוב על סוס פרא. ברגע שהוא יכול - הוא ינפנף אותך מן האוכף ששמו עליו כי הוא לא בנוי עדיין שירכבו עליו...
תני לו את הגירושין ותלמדי מכך שיעור חשוב - לא הכל חייב להיות על פי רצונך שלך. את צריכה ללמוד לכבד את רצונו השונה של אדם אחר וללמוד לחיות עם זה.
אם יש ביניכם אהבה - לכי איתו בקצב שלו, עד שהוא ירצה ויבחר בנישואין.
אם זה לא מתאים לך - לכי הלאה, לא איתו.

דורית שלום,
קראתי את תשובתך והפנמתי היטב את הדברים שכתבת. אני בתחילת שנות הארבעים לחיי הייתי רווקה ובן זוגי בתחילת שנות החמישים לחייו גרוש פעם אחת כבר למעלה מעשר שנים. חשבתי שבגילאים האלה נעלם הרצון לחופש והפחד למחוייבות ואחריות. וגדול הרצון למסגרת ומשפחה. האמנם?
האם החששות, הפחדים וחוסר הרצון להתחייב יכולים להופיע גם בגיל כזה ועוד בעוצמה חזקה כל כך עד כדי קללות, התמרמרות, כעסים, חוסר רצון לדבר איתי או לראות אותי?

תודה

חגית היקרה, עכשו הפתעת אותי! לא עלה על דעתי שמדובר בזוגיות בוגרת כמו שלכם. יחד עם זאת אינני חוזרת בי מן העיקרון שלא נכון להלחיץ, אלא שההסבר שלי לתגובה שלו הוא אחר לגמרי לאור מה שכתבת.
לדעתי נוצרה אצלו טראומה מן הגירושין הקודמים. יתכן שבנישואים הקודמים גם היה מצב בו לחצו אותו להתחתן וזה הסתיים רע. אני חושבת שסביר להניח שהוא לא עבר טיפול נפשי באותה תקופה והאירועים נחרטו עמוק מבחינה רגשית, כלומר השאירו אותו בטראומה, וכל פעם שהוא עמד מול ההחלטה להתחתן - צפים בו כל הרגשות הקשים שהוא חווה והוא מתגונן כדי לא להיפגע שוב. זה מנגנון הישרדות אנושי ידוע. כדי להקטין את ההשפעה שלו - ניתן לעבד את החווייה שהיתה לו ע"י טיפול נפשי. יחד עם זאת, לךא כל אחד בנוי לטיפול נפשי, והרבה גברים אלופים בלהדחיק את רגשותיהם עמוק פנימה ולא להתעסק איתם.

את יכולה להציע לו לפנות לפסיכולוג לאור ההסבר שלי, אולי לתת לו לקרוא מה שכתבתי.

מה דעתך להציע לו לבחור בין שתי אפשרויות: להתגרש - כרצונו - עכשו, או להתגרש אם עדיין ירצה בכך - אחרי פנייה לטיפול פסיכולוגי.

אולי ההרגשה שהבחירה בידיים שלו תעודד אותו לבחור בטיפול, שאין כמעט ספק שהוא זקוק לו לאור התגובות המאוד רגרסיביות (נסיגה מתפקוד רגיל להתנהגות לא שקולה ולא בוגרת הנובעת מלחץ נפשי) שיש לו עכשו כלפייך.

דורית,

אין ספק שאת צודקת בכל מה שכתבת. הבחור גם לדעתי, זקוק לעזרה נפשית. זה נכון שהוא לא הסכים להתחתן ונכנע לבקשתי להתחתן לאחר שהצבתי לו את האפשרות של פרידה. מבחינה רגשית הוא רוצה אותי מאוד. רצה להתחתן איתי כדי לעשותי מאושרת, הוא יודע שזאת ההזדמנות שלו להקמת בית ומשפחה. במהלך כל התקופה שיצאנו ניסינו להביא ילד משותף והוא רצה בזה מאוד. הגירושין הראשונים שלו נעשו גם הם תחת לחץ ואז לא הייתה אהבה והרבה מאוד סכסוכים ומריבות.אכן יש בו הרבה מאוד משקעים שהדחיק במהלך השנים. לצערי, כשאמרתי לו שעליו לפנות לעזרה נפשית לא היה מוכן לשמוע על זה. הוא אינו מוכן להודות בבעיה הקשה שלו. התחושה שלי יום אחד אחרי החתונה הייתה שהתחתנתי עם מישהו אחר שלא הכרתי קודם.כאילו מדובר באדם אחר לחלוטין. פשוט לא יאומן איך הכל התהפך עד כדי כך שלא מוכן לשמוע היום אפילו על הבאת ילד משותף. נראה לי שעד שלא נתגרש הוא לא יימצא מנוחה ושקט. חבר שלו מספר לי שהוא כל הזמן נמצא בחוסר שקט ועצבני. מסתובב כמו אריה בכלוב. לא מוצא את עצמו ומבקש רק להתגרש. חבל. זה כואב לי מאוד מפני שלא ניתנה לזוגיות זו הזדמנות. ובנוסף אני מרגישה רגשי אשמה על כך שהכנסתי אותו למצב זו. אין ספק שעשיתי טעות . הייתי צריכה לכבד את רצונו. אבל לא תארתי לעצמי שאנשים מסוגלים להגיע למצב כזה בגלל נישואין.

תודה חגית על התוספת. לצערי אני חושבת שמסקנותייך נכונות. לא יכולת לנחש את עוצמת ההתנגדות הטמונה בו, ומבחינתך - עשית את השיקול שלך שחשוב לך להתחתן ולהיכנס למסגרת ברורה של יחסים ולהביא ילד לעולם, פעלת מן הצרכים האמיתיים שלך, אלא שאצלו זה גרד את שיכבת המגן שהוא שם על כל מה שקרה ומבחינה רגשית הוא חזר עכשו לאותן הרגשות קשות והוא עכשו מוצף בהן ולא רואה איך הוא יוצא משם. רק רוצה להימלט ולצאת לחופשי.

אם את מאוד אוהבת אותו - שחררי אותו, וסגלי את עצמך למצב החדש. לפעמים זוגיות שיש בה פחות כבלים רשמיים - שורדת טוב יותר, כי אז - לא הכל מובן מאליו, וצריך להשקיע יותר בזוגיות, ואלו דברים שאחרי הנישואים הרבה זוגות שוכחים ומפסיקים להשקיע...
מאחלת לך הצלחה. אל תכעסי עליו, הוא לא יכול אחרת.

דורית שלום,
רציתי ליידע אותך במה שקרה מאז התכתובת האחרונה שלנו. לפני שבוע היינו בדיון ברבנות. יום לפני הדיון הוא הגיע אליי וביקש לראות אותי וביקש לשמוע את דעתי על זה שלמחרת אנחנו הולכים לדיון. הוא חיבק אותי ונישק אותי ואמר שמאוד אוהב אותי. הרגשתי שהוא מתלבט ולא יודע מה להחליט. חיבקתי אותו נישקתי אותו ואמרתי לו שכדאי מאוד שיילך לשיחות כי זה יכול לעזור מאוד. שאני מוכנה לנסות שוב. ולא כדאי לפרק את הנישואין. בסוף הפגישה שארכה שעתיים וחצי הרגשתי שאני "טוחנת מים" והוא נחוש בדעתו ללכת לרבנות כמו שנקבע. אכן, נפגשנו למחרת ברבנות והוא נראה להוט מאוד לסיים את הסיפור. אני כמובן הייתי מאוד ממורמרת וכועסת ואמרתי לו שזו הייתה טעות להתחתן. קיבלנו תאריך לגט בעוד שבועיים. הוא ניסה לדבר איתי ואמר לי שזה בסך הכל נייר והרי אמרתי לו שאני אוהבת אותו אז לא צריך להתייחס לנייר. אני הפנתי את גבי והלכתי לדרכי. אחרי שעתיים שלח לי הודעה שהוא יודע כי אני נסערת והוא מוכן להפסיק את הליך הגירושין בתנאי שאבוא לגור בביתו ולא בביתי כמו שגרנו קודם. אני לא הגבתי להודעתו. מאז ועד היום שבוע ימים, לא שמעתי ממנו ולו מילה אחת. הוא פשוט נעלם. לפני התאריך לגט הוא כל הזמן שלח הודעות עם קללות והעלבות ובקשה שאשחרר אותו. פתאום נדם לחלוטין. לא שומעת ממנו כלום. דבר שמאוד לא מתאים לו לאור העובדה שבתקופה האחרונה לא הפסיק להטריד אותי בהודעות. האם עכשיו לאחר שקיבלנו תאריך לגט והוא קיבל מה שרצה הוא נרגע ואני כבר לא מעניינת אותו. פתאום הפסיקו ההודעות. מוזר לו? איך ניתן להסביר את ההעלמות שלו והשתיקה שלו?

דורית שלום,

אני חייבת לשתף אותך במה שקרה לי השבוע. ביום חמישי שעבר התגרשנו. בן זוגי קיבל סוף סוף את מה שהוא כל כך רצה- הגט! כבר באותו יום שקיבלנו את הגט הוא פשוט הפך לאדם אחר. זה שהיכרתי קודם לנישואין..הפסיקו ההודעות בפלפון בהן דיבר לא יפה, הפסיק המרמור, הפסיקו הקללות. פתאום הוא רוצה לפגוש אותי. מה שלא הסכים לעשות כבר חודשיים וחצי. חזר להיות מאושר ורגוע יותר. פשוט לא האמנתי עד כמה בנאדם יכול להתנהג בצורה נוראית כשהיה נשוי ואיך הוא השתנה מיד עם קבלת הגט. לא ידעתי שיש אנשים שאינם מסוגלים להתמודד עם מצב של נישואין , מצב של מחוייבות ואחריות.היום הוא מנסה ליצור איתי קשר. פתאום אני כבר כן רצוייה. האמת אני לא יודעת מה לעשות להענות לשיחותיו?? להתעלם??.בכל זאת חוויתי תקופה לא קלה מהעלבותיו והשפלותיו בהודעות הטלפוניות. אבל מצד שני אני מתפתה לענות לו ולהפגש איתו ??
אני מרגישה שאני מוותרת לו וסולחת לו בקלות וכאילו כלום לא קרה. מה עליי לעשות?

חגית יקרה, אילו טלטלות אתם שניכם עוברים...
יש כאן כמה שאלות.
ראשית האם את אובת אותו ורוצה בו בתור בן זוג ואבא לילדיך?
אם התשובה היא חיובית - האם תהיי מוכנה לחיות יחד איתו "ללא טבעת", בגלל הקושי המיוחד הזה שלו. האם את רואה את עצמך חיה עם גבר ללא נישואין, אפילו יולדת לו ילדים, וכל זה ללא נישואין?
יש לכך היבטים שונים, אם כי מבחינה כלכלית וחוקית - את תהיי ה"ידועה בציבור" שלו וכל זכויותייך יהיו זהות כמו לאישה נשואה - ככל שידוע לי.

אספר לך משהו:
אחד הזוגות היותר אוהבים שהכרתי - ועד היום הם אוהבים וחיים יפה יחד - זה זוג שהגבר עבר גירושים קשים, עם שתי בנות, ולא היה מוכן להתחתן עם בת זוגו השנייה. נולדו להם שני ילדים ללא נישואין, ורק אחרי כעשר שנים משותפות - לאחר שעברו יחד סדנה לצמיחה אישית - הוא הציע לה נישואין והם ערכו טקס. אני מאמינה שהיה בכך משהו שהעיב על הזוגיות שלהם, אבל לא יותר מדי, ועובדה שזה לקח זמן ולבסוף נוצרה המחוייבות שלו כלפיה וכלפי הילדים.

עליך לבדוק מול עצמך. עכשו כבר הכרת אותו בצדדים הגרועים שלו, מה יוצא ממנו כאשר הוא בלחץ, בחרדה. זה האדם, לטוב ולרע, האם את רוצה אותו מספיק? אל תסתכלי עכשו על אהבתו אלייך אלא על אהבתך אליו. זה מה שצריך לקבוע. האם את מרגישה שאת עלולה לאבד משהו חיוני וחשוב לך אם לא תהיו זוג?
בהצלחה בקבלת ההחלטות!!!

זוהר היקר, מכיוון שכתבת שרוב החברות שלך התלוננו על אהבת יתר, אני מציעה לך לקחת זאת בתור שיעור לחיים. נכון שלכאורה אתה צודק כאשר אתה מאמין שכמה שיותר אהבה זה יותר טוב, אבל לצד האהבה וביטוייה, חשוב מאוד ללמוד להיות קשוב לזולת. לפעמים אנשים זקוקים לזמן עם עצמם, וזה לא אומר שהיא לא אוהבת אותך, אלא שהיא זקוקה לזמן פרטי, או לזמן לעשות דברים שאינם קשורים בך כמו חברות, משפחה. או להיות עם עצמה ולקרוא, או לגלוש במחשב או לראות תכנית טלוויזיה בלי להתחבק כל רגע. אני חושבת שלא נכון להפציץ בקירבה ובביטויי אהבה ללא אבחנה, ללא גבול. זה כאילו אתה עולה על גדותיך מרוב אהבה, אבל אינך שם לב שבצד השני זה לא אותו דבר, ואז נוצר דיסוננס, "רעש", אי נוחות.
הפתרון הוא להעביר פוקוס אל הצד השני, לקרוא אותה נכון, להיות קשוב לצרכיה אפילו אם הם מתנגשים בצרכיך. אני חושבת שלאהוב מישהי באמת זה שיהיה לך מאוד איכפת מהם הצרכים של בת הזוג שלך, ואותו דבר כמובן גם מצידה... זה כאילו אתה בא עם הדרך שלך ודי כופה אותה על בת הזוג, עד שהיא מרגישה צורך לנער אותך ולהרחיק אותך כי אינך רגיש לאיתותים שלה מה מתאים לה ומה לא. וכיוון שאתה עושה זאת כבר בתחילת הקשר - (אתה חייב להביא בחשבון שהקצב של ההתאהבות הוא שונה אצל כל אחד. לעיתים נדירות מתרחשת התאהבות בין שני אנשים ממש בו בזמן) - זה מופיע מול בת הזוג החדשה בתור " יותר מדי".

אני בסך הכל צריכה לדעת מה אני עושה מכאן? איך אני ממשיכה?
איך אני שוכחת מהאקס שלי ? או איך אני גורמת לו להיתאהב בי שוב ?
ואיךך אני גורמת לידיד שלי לחזור לדבר איתי .. בגלל שיש לנו עבודה לעשות ביחד ואם הוא לא ידבר איתי אני נידפקתי עם העבודה
מצטערת שבהתחלה לא הבנתם מה שרציתי מקווה שתבינו עכשיו יותר מצטערת =]

נטלי יקרה, לאחר שקראתי את כל הקטעים של מכתבך, אני מתרשמת שאת נערה מאוד רגישה, ולוקחת את מה שקורה לך מאוד לעומק. יש בכך דברים טובים - עוצמת הרגשות היא לשני הכיוונים: כאשר זה טוב - זה ממש נפלא, אבל כאשר זה רע - זה "רע לתפארת" (כמו השיר של אלכסנדר פן "וידוי").
זה גם אומר שכאשר מישהו נוטש אותך את מאוד מאבדת את תחושת הערך העצמי ומייד מחפשת מישהו אחר להיתלות בו כדי להרגיש נאהבת, אפילו אם המישהו הזה לא מתאים לך. את כל כך זקוקה לתשומת לבו, לנחמה, שאינך "קוראת נכון את המפה" ומפרשת סימני חיבה וקצת משיכה גופנית בתור אהבה, ואז נותנת לליבך להישבר שוב.
אינני חושבת שיהיה נכון מצידך לרדוף אחר שני החברים, או יותר נכון החבר האקס והידיד האקס. לכי קדימה. העולם גדול ומלא באנשים נפלאים ומעניינים, ואם האקס כבר הבהיר לך שהוא אינו אוהב כבר - קבלי זאת ואל תרדפי אחריו כי זה יהיה ללא תוצאות, את רק תתבאסי מכך ותושפלי.
אם בכל זאת יש פה אהבה רצינית - היא תחזור ותופיע מעצמה. כרגע נראה לי שהאקס שלך יותר בקטע של להיות עם כמה חברות, שיהיה לו את החופש להתנסות, וזה לגיטימי בשלבים שונים של החיים. מאוד יתכן שבנסיעה הזאת לפולין הוא מאוד נהנה מתחושת החופש. יתכן שבחברות שלכם היה משהו כובל וחונק, והוא הרגיש משוחרר מזה בפולין, כאדשר לא היית לצידו, ולאחר מכן כבר לא רצה לוותר על החופש הזה.
עלייך לבדוק את עצמך - אולי את לא נותנת מספיק ספייס לבני הזוג שלך ולכן הם מרגישים צורך להתרחק ממך.
נטלי, אני מצטערת אם התשובה שלי קצת ישירה ואולי יהיה לך קשה לעכל אותה, אבל אני כותבת לך מתוך דאגה ורצון שתתחילי להתבונן על עצמך וללמוד מה קורה בעולם האהבה והקשר הזוגי.

תודה שאמרת לי את מה שבדעתך זה חשוב לי מאוד באמת לדעת מה קורה.
אך להגיד לך את האמת אני לא כבלתי איש אולי לא שמתי לב אך זה לא הגיוני משום שלא ניפגשנו כל יום ניפגשנו אולי בימי שישי משום שלא היה זמן אני תמיד נותנת יש חופשית כן אני קנאית אך, לא מתערבת וכמובן שלא כובלת למרות שאולי את צודקת אני מאמינה שאת מבינה יותר.
ותודה שוב שענית לי אני יודעת שזה הרבה ורק רציתי להגיד שבגלל יחסו המזלזל של אותו ידיד החלטתי שאני לא מדברת איתו יותר גם אם הוא ירצה.
וגם החלטתי לאל פתח ציפיות בנוגע לאקס משום שאני אשבר שוב .
אבל מכל זה יצאו הרבה דברים רעים , אני יכולה להגיד לך שאני ילדה מאושרת בכללי אבל כרגע אני מרגישה רע ולא טוב לי.
ואני חוששת שלא אצליח להיפתח שוב מפחד הפגיעה...
בכל מקרה תודה רבה רבה רבה זה היה חשוב לי =]

נטלי יקרה, תודה על התשובה שלך, שבאה ממש מן הלב הכאוב שלך.

אני רוצה להגיד לך משהו: אל תיבהלי מן העובדה שכרגע רע לך ועצוב לך. ראשית, זה יעבור בקרוב, ככל שתסתכלי קדימה על היכרויות חדשות ותיפעלי לכיוון הזה. אל תחששי להתקרב למישהו אחר, להתאהב. פשוט צריך לדעת ש"אהבה זה כואב", כמה שאהבה היא נפלאה ונהדרת ומרגשת, זה כרוך תמיד גם בכאב לב.

אבל להיות מאוהב זה כל כך כיף, שאנחנו מוכנים לקבל את הכאב שבא יחד עם האהבה. עכשו את בקטע של הכאב, אבל תזכרי כמה היה לך טוב וכיף איתו בהרבה רגעים של היחסים שלכם, וזה מתאזן. וכך יהיה גם בעתיד.

ככל שאוהבים מישהו יותר - כך יש סיכוי שהכאב יהיה יותר חריף כאשר יש בעיות איתו או כאשר זה נגמר. את עוד מאוד צעירה, ויהיו לך הרבה מערכות יחסים, יש להניח, וחשוב שתביני איך זה עובד.

הי רן,

כתבת בהרבה רגישות מה עובר עליך, ואני רק יכולה לתאר כמה זה קשה, בטח כשאתה מאוד צעיר יחסית לכל האירועים הקשים מול בנות הזוג, ואני מתכוונת גם לקבועות שלא היו נאמנות לקשר וגם לכל הניסיונות ליצור קשר מחודש אחר כך.

כשהזכרת שחווית את אותה חוויית בגידה פעמיים- הבנתי יותר טוב את הסיבה למה אתה כ"כ שומר את עצמך מהקשרים החדשים. מאוד טבעי ואפילו "צודק" לשמור את הרגש, את המחויבות הרגשית ולכן גם את הנאמנות "רק" לעצמך, כי נפגעת מאוד קשה בעבר, המודע או התת מודע (או שניהם) הבינו שכשאתה משלם את מחיר הרגש- אתה גם עלול להיפגע. זהו מנגנון כ"כ טבעי, ולכן אי אפשר לבוא אליו בטענות שפועל ככה. כך נכון לכל מי שחווה בגידה, וכך נכון לכל מי שנכווה- יזהר מאוד מהסכנה הבאה. למעשה בכל קשר חדש, הטראומה חוזרת בצורה זו אחרת- כמו תמרור אזהרה- אל תתקרב לאש.

עברו רק 7 חודשים מאז הפרידה, וחלק מתהליך ההבראה שאתה צריך לעבור גם קשור לזמן שצריך לעבור, לפחות כדי שתוכל קצת להתנקות ולחשוב איך אתה רוכש כלים חדשים להתמודדות עם המצב. כי אתה נפגע פעמיים: אחת- מהחוויה הטראומתית עצמה של הבגידה, הדחיה, חוסר הנאמנות. והשניה- כי נוצר מצב שאחרות מתאהבות בך ואתה לא יכול להחזיר טיפת אהבה בחזרה. ובגלל שהמצב כזה- אני חושבת שצריך רגע לעצור, ולחשוב עליך כעל מוקד המצב- ולא על הזוגיות. ז"א- לשנות את סדר העדיפויות, כך שהמטרה הראשונה היא לחשוב איך אתה מגיע למצב שאתה שוב מוכן לקשר חדש. ה"אזהרה" שאיתה אתה מתחיל את הקשר, היא אמיתית וכנה- אני מתקשה להתאהב עקב מה שחוויתי- אבל למעשה אתה מביא את עצמך קרוב מאוד לאש הזאת, ובכך "משחק" על הגבול- בין להיות שמור ולהתגונן (ולא לפתח רגש) לבין להתמסר (וברור שכרגע זה לא הזמן). וכאן נוצר הקונפליקט וכל האשמה שמלווה- אני לא בסדר, אני לא מתאהב, אני פוגע באחרות, מה לעשות?

הכי נכון, הכי יעיל עבורך- יהיה לגשת לאיש מקצוע, לקבל את התמיכה המקצועית הראויה ובהמשך את הכלים להבנות אמון מחדש. זה אפשרי, עם רצון ומודעות גבוהה- זה אפשרי, ונכון עבורך. כרגע, הפגיעות מהדהדות, הרצון לשמור על עצמך הוא גדול מאוד, אל מול הרצון כן להתמסר וכן להתאהב. ולכן - כדי לצמצם את הפער הזה, בין להישמר לבין להתמסר אבל לא להיפגע כך, יש לשקול לחיוב פניה לאיש מקצוע, וכשהדברים מועלים ויש עבודה משותפת מול מטפל/ת, מוצאים את הדרך הנכונה. אפשר לגשת לאיש מקצוע גם דרך קופות החולים, המחיר מאוד סביר וככל הידוע לי השירות מקצועי מאוד.

בברכת הצלחה

אני מצטערת שככה אתה מרגיש.
אבל עם כל התחושות הלא נעימות, ועם הרצון החזק שיש בך לחזור אל החברה שלך- אני חושבת שהיא זקוקה לזמן.

כל מה שתארת מדבר למעשה על הרצון שלה למרחב- אם זה לצאת יותר, אם זה למצוא את עצמה ולברר מה מרגישה אליך.

תזכור שאם "זה זה", זה יגיע, בשלבים, ובזמן שלו. כל עוד תלחץ וכל עוד תדרוש, וכל עוד לא תיתן לה "ספייס"- היא רק תתרחק.

לכן, חשוב שתתרחק גם אתה לזמן מה, תאפשר לה להסיק את המסקנות שלה לבד- אני בטוחה שהיא תעריך אותך על זה. ואם אכן יש פה אהבה- זה יקרה. ואם לא, או לא מספיק- מראש לא כדאי להיכנס חזרה לקשר שלא מספיק. לא?

אם וכאשר תדברו בנועם וברוגע, ותראה שהיא מוכנה לשתף אותך, תנסה להבין מה בדיוק הקשיים שהיו בקשר, ואיך אתה מוכן לבוא לקראתה. נשמע שהתחושה שלה שאתה חונק אותה מאוד חזקה, וייתכן שהיא חוששת לחזור בגלל זה. ולכן כדאי שתחשוב עם עצמך האם אתה מוכן לתת לה את החופש שהיא זקוקה לו.

בהצלחה רבה

הי אופיר,

תארת מעט ואין הרבה פרטים בדיוק על ההתנהגות של חברתך. לא הזכרת בני כמה אתם, ומה הרקע שאולי זיהית להתנהגות שלה. אבל אנסה בכל זאת לעזור-

אם מדובר בגיל ההתבגרות או סמוך לו- ייתכן וזה מסביר את ההתנהגות. נסה לחשוב האם עוברת משהו בלימודים, עם החברות, בבית, עם המשפחה, או איתך. האם היה משהו שיכל לספר מה עובר עליה?

הרצון להישאר במיטה ולא לצאת- מעיד אולי על איזו תחושה של עצב ,דיכאון, חרדה, אולי חוששת ממשהו, אולי קרה משהו? האם זה דבר שהיה בעבר, האם היא טיפוס שיש לו נטיות להיות עצוב לפעמים? אם כן- זה פחות מדאיג, כי יש כאלה (גם להם יש סיבה), ואם לא- זה יותר מדאיג כי כנראה היה טריגר להתנהגות הזאת.

הייתי רוצה שתברר עם עצמך איך אתה ניגש אליה ואיך אתה יכול לברר מה היא עוברת. נסה להגיד לה שאתה רוצה רק בטובתה, ואתה לא שואל כדי לחקור, אלא כדי לעזור לה , להיות שותף שלה ולהבין אותה. וכך להתמודד איתה יחד. כי אם היא מתמודדת לבד- זה הרבה יותר קשה. אל תבוא בטענות שהיא מסתירה או מתחבאת או מתביישת לצאת, אלא נסה להיות שותף לחוויה שלה ולהזמין אותה לדבר איתך גלויות. אם חשוב לך הקשר, והיא חשובה לך, ונשמע שכן- נסהל דבר אל ליבה, לחדד כמה היא חשובה לך וכמה חשוב לך לדעת אם משהו קרה ואם יש משהו שאתה כחבר שלה, כבן זוגה, יכול לסייע.

שושי היקרה, סיפרת על שני דברים שלקוחים מתחומים שונים, האדישות שלו לבעיות טכניות שאת נתקלת בהן, ואיזה ניתוק שלו ממך ומן המשפחה, המתבטא בכך שהוא משקיע את רוב שעותיו בעבודה, ואף יותא לבילויים לבדו, בלעדייך. אני מתארת לעצמי שיש כאן כמה היבטים של בריחה מן המשפחה, ויצירת חיים נפרדים לעצמו, ללא מעורבות במה שקורה לך. זה לא נראה טוב, ועלייך לשוחח איתו - לא בצורה מאשימה כי זה לא יוביל לשום דבר טוב, אלא לבוא עם נסיון להבין מה עובר עליו, עם סקרנות מצידך.
אם זה לא יעזור - הציעי ללכת לייעוץ זוגי, ואני מקווה שהוא יסכים לכך, לפחות לתקופה מסויימת, על מנת שתוכלו לשוחח ביניכם על הבעיות שישנן ככל הנראה.

המקרה נראה לי מסובך, גם בגלל מה שהיא עברה ועוצמת התגובות שלה, וגם בגלל שהיחסים ביניכם בעייתיים כבר כל כך הרבה שנים.
מכיוון שאתם כבר בטיפול זוגי, אני מניחה שהמטפלת שלכם בקיאה בחומר, היא כבר עזרה מאוד, ואין טעם להיכנס לספקולציות של מקרה פרטי.
באופן עקרוני, לא ספציפי למקרה שלך - אני מאמינה שזה יהיה קשה לנטרל שנים של יחס מסויים שנבנה על יסודות לא בריאים, ואשר נוגע גם לרגשות, גם למחשבות וגם לתגובות גופניות ומיניות. זהו מכלול שלם, וייקח המון זמן והמון סבלנות לשנות את היחס שלה כלפיך.

ותאכלס אני מבינה אותו .. אבל לצערי נאי הרגשתי שנאני בקטע שלו ממש לצערי והוא פגש מישהי בל"ג בעומר ומאז הוא לכ הזמן אומרל י כמה היאי פה וכאלה ובוא נגיד שהוא מכיר אותי 6 שנים ובחיים הוא לא אמר לי דבר כזה ואמרתי ל ולמה :? והוא אמר כי נאחנו כבר מספיק קרובים ואני אומר את זה כדי להיתקרב או קי הבנתי בקיצרו יש בינהם קטע ואני קצת מקנאה אבלל הכי גרוע זה שהואפ יתאום הפסיק לדבר איתי [הידיד] בגלל ריב טיפשי שהתחיל בצחוק וכניראה שהוא ניפגע ממני לא יודעת למה באמת שלא וקראתי את השיחה מאתיים פעם ולא מצאתי משהו פוגע להפך אני זאת שניפגעיתי פהו לא הוא
בקיצור אחרי שקיבלתי את המכה הזאת שהוא לא מדבר איתי פשוט חזרתי חודשיים אחורה והבנתי כמה שאני פיספסתי את הבנאדם המדהים הזה [החבר שלי שניפרדנו] אפיל ושזה הוא שניפרד כזה
בכללל מיקרה אני מרגישה כמו בן אדם שקיבל מכות רצח רצח וכולו מלא בדם והוא מסכן ובקושי מצליח לקום [ככה הרגשתי אחרי שניפרדנו] ואחרי שידיד שלי לא דיבר אתיי [ולא זה לא קשור להיא שהוא הכיר בכלל כי כבר גמרנו את הקטע בנינו ליפני ] את מכירה את זה שאתה מצליח לקום אחרי שהרגו ואתך מכות באמת אבל וכולך מדמם ואתה קם בקושי ואזנ ותנתים לך סטירה קטנה או מכה קטנה ...ואז אתה כבר לא יכול לקום יותר ככה הרגשתי אחרי שניפרדתי מחבר לשי ולא יכלתי כבר לקום אחרי שידיד לשי הפיל את הפצצה שהוא לא מדבר איתי וזה ועכשיו אני והאקס שלי היתקרבנו ואני הכי מתגעגעת אליו בעולםם אתם לא מבינים אני כל כך ורצה לחזור אליו הייתי מוכנה לא לדבר עם הידיד הזה [לא שזה קשור ] לנצח נצחים אפילו שהוא לא מדבר איתי ושיש לנו עבודה לעשות ביחד אני הייתי נותנת הכלל הכל הכללללללללל לחזור לאקס שלי או לחילופיןם עלגרום לידיד לשי לדבר איתי שוב אני צריכה שני פתרונות וניסיתי כבר הכלל שלחתי לו הודעות בפייסבוק ובאסמסים [לא במסן כי הוא חסם אותי הידיד וניסיתי בפנים והוא לא לא ורצה להגידל י למה והוא לא רוצה לדבר איתי אבל כשאבא שלי קיבל התקף לב לא מזמן אז הוא כן היתעניין וכן שאל אפיל ושהוא לא דיבר איתי]אז מה אני יכולה לעשות כדי לגרום לו לחזור לדבר איתי ואגב הוא ממש גאוותני ויש לו אגו כזה גדול ואני לא יודעת מה לעשות ] ולעומת זאת האקס לשי ממש דאג לי וכל הזמן שלח אסמסים ושאל מה עם אבא שלי וכשבכיתי הוא בא ודיבר איתי וכאלה אבל כשאמרתי ל ושאנ יעדיין אוהבת אות והוא אמר לי שאני צריה להיתגבר או משו' כזה לו'דעת אבל בטוח שהוא לא אוהב אותי ואני לא יודעת איך לשכוח אותו או לחילופין לגרום לו לחזור אלי נאי מנסה להיתקרב אליו יותר ולגרום לו להיתאהב בי שוב אבל זה לא כזה קל כמו שזה נישמע אני צריכה פתרון גם לידיד וגם לאקס שאגב האקס לא יודע על הידיד וטוב שכך בבקשה בבקשה תעזרו לי אני כבר חודשייםם חודשיים ככה בטעיות וואחרי שהידיד החליט לא לדבר איתי הכל חזר אלי בבום ואני לא יודעת מה לעשות פשוט מאז שניפרדתי מהאקס אני לא אני יותר נאי חצי בנאדם ופשוט הדחקתי הכלHELP!

נטלי היקרה, יש לי בקשה:
מאוד קשה לקרוא את מה שכתבת לנו, כי זה המון חומר, וגם כי אין כמעט פיסוק, אין מרווחים או פיסקאות.
האם תהיי מוכנה לעבור על מה שכתבת ואולי לקצר, לרווח ולפסק? זה מאוד יעזור ואז נשמח לכתוב לך תגובות