פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

אילנה היקרה, אני שמה לב שאת מתקשה לעמוד במצב של אי הסכמות, של מתחים, שמישהו כועס עלייך, ואז את בורחת, או ע"י בריחה ממשית ופרידה, או ע"י הסתרת האמת.
את מייפה את המציאות כי אינך מסוגלת לעמוד מול התגובות שלו.
יש לי הרגשה שזה לא התחיל רק מולו. האם את מכירה עוד מישהו במשפחתך הקרובה - אבא או אמא - שנוהגים כך? להחליק את הקשיים וליפות את המציאות?
אם תצליחי לראות זאת, השלב הבא יהיה לחזק את עצמך וללמוד איך להיות בתוך עימות. איך להישאר נאמנה לעצמך, אמיתית, ולהרגיע את עצמך גם מול אי הסכמה ואפילו כעס של בן זוגך. כי זה אפשרי, אבל דורש התחזקות.
לגבי החבר הנוכחי, מה שאני יכולה להציע זה שאם מה שכתבתי הוא נכון לגבייך, נסי להסביר לו את התבנית הזאת אצלך, והבטיחי לעצמך ולו שאת מתחילה לעבוד על הנושא.
אני חושבת שאתם נכנסתם למעין מעגל קסמים, שבו הוא כבר למד לחשוד בך שאת מסתירה דברים ומייפה את המציאות וזה ממש לוחץ לו על הרגישות שלו ליושר ולאמת, ומקפיץ לו את כל הפיוזים.
עלייך להתאמן בלהגיד את האמת. על מנת שתוכלי להגיד לו תמיד את האמת, את צריכה להיות יותר שלמה עם עצמך, ולהימנע ממצבים בהם את לא אוהבת את עצמך כמו יציאה לדייטים מיותרים, שאף הם עבורך דרך לשכך את כאב הפרידה.
את יכולה לראות בעצם שאת מוכנה לעשות הכל כדי לא להישאר בתוך כאב רגשי, בתוך פגיעות. וזה מה שאת צריכה לעשות - ללמוד להכיל את הכאב, ללמוד להרגיע את עצמך, להתיידד עם הרגשות הלא נעימים האלו ולא לברוח מהם, הם חלק ממך, והם חלק מן המציאות, ותמיד יהיו שם, ועדיף לא לברוח מהם, אלא לשהות שם עד שזה עובר מעצמו.
אשמח לשמוע מה דעתך

אכן החלטה קשה עומדת בפנייך. אף אחד פה לא יוכל לעשות אותה במקומך. מה שאני מציעה לך הוא לחשוב על המחיר שתשלם עבור כל בחירה. המחיר הריגשי אם תחליט להשאר בארץ או המחיר הכלכלי וגם הריגשי( הניתוק מהמשפחה שלך למשל) . מה שירגיש לך פחות כבד או יותר נסבל יצביע לך על " הבחירה הנכונה."

החיים לימדו שאין דבר כזה בחירה נכונה. מותר לעשות טעויות. נכון...על טעויות משלמים...אבל מי שלא עושה גם לא טועה ותמיד אפשר גם לתקן!

שבייני ובין הילדה יש ממש קשר יוצא דופן ואני לא רואה אותי ממשיך את החיים בלי לראות אותה גודלת(אני מגדל אותה ביחד עם בת זוגי כבר 5 שנים) וזה פשוט קורע אותי לגזרים, האם הייתם ממליצים לנו ללכת לאיזשהו גורם מיקצועי שיכול לגשר במצב שלנו(מטפל זוגי, מגשר)?

דוד היקר, אכן זו דילמה מאוד קשה.
לי נראה שאתה מאוד קשור לאמא ולילדה, ומכיוון שאתה אדם צעיר יחסית, אולי שווה להתגבר על החששות ולצאת להרפתקה הזאת. האם אפשרי להשכיר את העסק למישהו ולשמור על זכויותיך ולקחת שנת חופש על מנת לראות איך אתה מסתדר בקנדה? ברור שזה יהיה קשה - אבל תראה עד כמה רבים הם העולים החדשים שהגיעו ארצה בכל השנים שהסתדרו בסופו של דבר.
מאחלת לך המון הצלחה ושתקבל את ההחלטה - לכאן או לכאן - כי ככל שאתה מתלבט יותר - האנרגיות שלך מתמעטות.
לגבי ייעוץ זוגי או גישור - נדמה לי שזה לא המצב. לא שיש ביניכם קשיים זוגיים. אלא שהיא קיבלה החלטה ממקום עצמאי, מתוך דאגה לעצמה ואי רצון לוותר על חלום שלה. היא עכשו בודקת את צעדיה וכרגע יש דבר שהוא יותר חשוב לה מאשר הזוגיות - וזה להיות עצמאית מבחינה מקצועית וכלכלית, לעמוד על הרגליים שלה ולא להיות תלוייה באיש. יכול להיות שהצורך בעצמאות מאוד מנהל אותה - יתכן שזה נעוץ בעברה, מול הגרוש שלה או בילדות שלה. האם אתה יכול לכבד אותה על כך שהיא לא מרימה ידיים ועושה משהו מאוד אמיץ ודראסטי כדי להיטיב את מצבה? מה גם שכבר היתה לכם החלטה על כך לפני כשלוש שנים וכנראה שהיא לגמרי מבושלת עם הרעיון הזה ואתה איכזבת אותה בכך שירדת מן ההחלטה המשותפת.
אני מקווה שיצליח לשניכם!

10,000 שקל ביחד ועדיין לא מספיק לכם ??
אני לא אומר שתחיו ברמה של בית מלון , אבל בטח שבסכום כזה והרבה פחות ממנו אפשר לשכור דירת סטודיו סבבה , לאכול בלי למות מרעב , ולשלם חשבונות

שלום מאוהבת,

ראשית, אני מתנצלת שחיכית לתגובה. כפי שכתבתי בעבר, אנחנו עושות את המיטב שאפשר על מנת לענות באופן מקצועי וראוי לכל הפונים.

ולעינייננו,
אני שמחה שסך הכל טוב לכם, זה קודם כל. נושא כלכלי הוא חשוב מאוד בזוגיות והתנהלות כלכלית אף יותר.. חשוב לי להעביר לך שיש כלים להתמודד עם המצב הזה.

10,000 ש"ח הוא בהחלט סכום נאה להתחלה של זוג צעיר בדירה ראשונה. לא כתבת האם את לומדת והאם יש הוצאות אחרות ובכל זאת, גם אם כן אני משוכנעת שאפשר להתנהל נכון יחד עם כל הקשיים.

רכב- לא תמיד צריך, בטח כשגרים סמוך לעבודה או במרחק נסיעה בתחבורה ציבורית. לפעמים הביטוח, התיקונים ואחזקת הרכב עולה יותר ממוניות, למשל. ככה שזה לא הכרחי. אם אין רכב אין גם דלק.. וטסט כל שנה. חשבי על זה.
כרטיס אשראי- למה? גם הוא יכול להכניס אותנו להוצאות מיותרות בעיקר עקב הפיתויים ואפשרויות התשלום הרבות שאפשר לשלם. בהחלט ניתן להסתדר עם מזומן וצ'קים, בתחילת כל חודש להציא סכום- וממנו להתקיים. דעי שאולי זה נשמע בלתי אפשרי, אבל זה פשוט עושה את החיים הרבה יותר פשוטים, בטח ובטח לזוג צעיר.
הוצאות חתונה- עדיין לא קיבלתם החלטה, אז לאט.. וכשזה יקרה אני מאמינה שיהיו אפשרויות.

באופן כללי, יש תוכנות מיוחדות לניהול כלכלי ביתי, תוכנות של אקסל, פשוטות ומובנות. אני מציעה להסתכל על עוד אפשרויות: עזרה מסויימת מההורים, מילגות למימון הלימודים, הכנסה נוספת כמו חלוקת עיתונים בבקרים או עבודה מול אינטרנט מהבית, בייביסיטר ושיעורים פרטיים (תעשי שניים כאלה בשבוע ועשית 600-800 ש"ח בחודש). אגב אם מדובר בתואר ראשון של בן זוגך יותר קל למצוא גופים שיממנו מילגה.. זה אפילו די מקובל. מעבר לזה אם ההורים יכולים לעזור אפילו בכמה מאות שקלים, זה גם טוב.

אוכל - קניות מרוכזות במחסני מזון הם כמובן זולות ויעילות יותר. מעבר לזה אפשר וניתן להיעזר בהורים בתור התחלה, לא כשירותי קייטרינג אבל סופי שבוע להיות אצלם או לקחת אוכל, להתארח יותר אצל המשפחות בסופי שבוע ועוד.

10,000 ש"ח זה בהחלט סכום שאפשר להסתדר איתו. אני משוכנעת שאם תעברו שוב על ההוצאות (אתם רק שניים) זה אפשרי. מעבר לזה, יחידות דיור בד"כ יותר זולות משכירה של דירה בביניין. יחידות של חדר וחצי למשל, 2 חדרים, ייתכן וזאת אופציה. עוד רעיון- קראו באינרנט על חיסכון, על איך מתנהלים עם הוצאות, אם צריך אפשר גם לפנות ליועץ מתאים, אימון אשי למשל למס' פגישות. אבל זכרי שכשרוצים אז גם יכולים.. זה תלוי רק בכם.

ואם את עדיין לא משוכנעת, תקבעו לכם יעד לעבור דירה, למשל, נובמבר הקרוב. עד אז תנסו למצוא עבודה בהכנסה נוספת כפי שתארתי לעיל, תחסכו את הכסף הזה בצד, תגיעו לסכום יפה (של כמה אלפים לצורך התחלה) ואולי ככה תרגישו בטוחים יותר.

את היית מאמינה שיש זוגות שמתקיימים מ-5,000 - 6,000 ש"ח לחודש? 2500 שכ"ד, 700 ש"ח קניות בחודש, 500 ש"ח חשבונות חשמל וארנונה, 500 ש"ח הוצאות שוטפות אחרות (סלולארי ופנצ'רים לא צפויים), הגעתם ל-4,200 ש"ח לחודש. תוסיפי שכר לימוד - 1,000 ש"ח לחודש. תוסיפי נסיעות לחודש- 500 ש"ח. תוסיפי עוד כי תמיד יש על מה להוציא- 300 ש"ח, הגעת ל6,000 ש"ח. ולכם יש הרבה יותר מזה. בלי עזרה מההורים ומעוברי אורח. בהצלחה. :)

היי עדי,
תודה על התגובה המפורטת.
אני מסכימה עם כל מה שאמרת, אנחנו לא מתכננים לחפש דירה בבניין אלא חשבנו על יחידת דיור גג עד 2 וחצי חדרים.
אני גם לומדת לתואר ראשון, מסיימת עוד שנה, משלמת סכום דיי נכבד כל שנה, אבל עד כה שילמתי בתחילת השנה את כל הסכום כך שאני לא מרגישה את ההוצאה מידי חודש.
בן זוגי יתחיל ללמוד הנדסאי, אני לא מאמינה שהוא יקבל מלגה.
לגבי עבודה נוספת, אני עובדת משרה מלאה, כל יום 10 שעות + הלימודים אני לא יעמוד בעוד עבודה.
בן זוגי עובד מאוד מאוד קשה, וכתבתי שכשהוא יתחיל ללמוד מדובר על עוד הוצאה בפחות משכורת מבחינתו.
ההורים לא יכולים לעזור כל כך ובמיוחד ההורים שלו, בקושי הם חיים בשביל עצמם.
אנחנו בהחלט חושבים על חתונה ויודעים שזה יקרה, אנחנו גם כן מתכננים לעבוד בנובמבר הקרוב וכבר התחלנו לחסוך לפני כחודשיים.
אני בן אדם מאוד מחושב וחושבת 10 צעדים קדימה, זאת הסיבה שאני בלחץ.
תודה עדי.

הי מאוהבת,

את בהחלט בדרך הנכונה- הצבתם יעד, חוסכים, עובדים קשה ורוצים להתקדם תוך כדי, וזה מצויין.

את אכן חושבת 10 צעדים קדימה, מה שמראה על היכולת והרצון שלך להיות בשליטה. וזה בסדר ואפילו טוב. כפי שראית, מההשערות שלי שכתבתי לך לגבי הוצאה חודשית ואני חושבת שכללתי 95% מההוצאות- אפשר לחיות. ולחיות טוב. ברגע שיש את התוכנה מולך של ההוצאות (תוכנת אקסל), שהכל מחושב, שחתונות ומתנות מקבלות תקציב מראש, שהדברים הלא צפויים (כמו טיפול שיניים דחוף או תרופות וכד') מקבלים גם הם תקציב בצד- למעשה הכל אמור להתנהל כשורה.

וכפי שראית- יש לכם יותר מהסכום הדרוש.

אני באמת חושבת שאתם בכיוון הנכון, וסה"כ אל לך להילחץ. את מאוד מחושבת ולוקחת את הדברים בחשבון.

ואגב- אני מאמינה שגם תואר הנדסאי יכול לקבל מילגה. כבר עכשיו אפשר לבדוק מול המוסד האקדמי מה הוא מציע, וכן אירגונים שונים. תוכלי יותר לברר על זה באתר "מילגות". לפעמים גם יוצאי עדה מסויימת מארגנים עמותה למילגות ומספיק שתהיי יוצאת העדה הם תורמים כ-2,000 ש"ח בהצגת אישורים של קבלה ללימודים וכד'. אז יש אפשרויות וכדאי כבר עכשיו לברר מה צריך להגיש ומתי.

מאחלת לכם המשך זוגיות טובה וחתונה בעזרת ה'.

בברכה,

בר יקרה, ספרי לנו עוד קצת. כמה זמן הייתם יחד? למה נפרדתם בזמנו? בני כמה אתם?

של היקרה
אני מעריכה את הכוחות שלך לשמור על הנישואין אפילו שנראה באופק משבר.
אבל כאישה מאמינה אני אומרת שיש הרבה נסיונות בשמיים ואים מרימים עניים הכול יסתדר .
אני ממליצה לך על הרבה סבלנות תדברי עים בעליך בשקט , בזמן שאתם לבד , בחדר השינה
גם אני הייתי במצב דומהמכרתי בית והדירות עלו מאוד ולא מצאנו את מה שחיפשנו , המשפחה נתנה לנו בית קטן הרוס בתנאי שנשפץ אותו
אבל עכשיו אני רואה את זה בעבר הלא רחוק ואומרת עודמעט וכל זה יהיה מאחורינו
מחזיקה לך אצבעות.

של היקרה, צר לי שעוברים עליכם ימים כה קשים. במצב כזה חשוב מאוד לצמצם את ההוצאות למינימום, ולהתארגן מחדש, ואם עליכם לגור בדירה קטנה יחד עם ההורים שלך או שלו - אין ספק שזה מאד לא פשוט, וצריך מאוד להתגמש בהתנהגות ולגלות התחשבות בשאר בני הבית. כל זה לא פשוט כאשר הכל כל כך צפוף ויש דאגה קבועה לגבי הפרנסה העתידית.

יחד עם כל זה אינני מציעה עכשו להיכנס שוב להריון כי זה יגביל אותך לעבוד ולפרנס, ויהיה עוד פה להאכיל וזה יוסיף עוד לחץ וקושי בלילוות במיוחד אם לא תגורו לבדכם. אני חושבת שעדיף לרכז את המאמצים בלפנק זה את זו ולהוריד את הלחץ בזוגיות, לבוא אחד לקראת השנייה, ולא להגביר לחצים ומשימות.

נטלי היקרה, אנחנו בנויים בצורה כזאת שיש לנו עיניים, וחוש ריח, ויש המון דברים שמושכים את עינינו וגורמים לנו הנאה. הכי טבעי בעולם שאם עוברת בחורה יפה הוא יביט אחריה ותהיה לו הנאה אפילו רק מלראות אותה. חשבי על כך - אם את רואה בחור חתיך - את לא עוצרת שנייה ובוחנת ואתו בהנאה? רובנו כאלה, ואני לא חושבת שיש בכך משהו רע. זה הטבע שלנו, אנחנו אוהבים דדברים יפים, בגדים יפים , מראה של שקיעה, ציור או פסל יפה...וגם גוף או פנים יפים...למה לא תתני לו להינות, גם את יכולה ליהנות ממראה של בחורה יפה. יש מרחק מאוד גדול בין להסתכל על מישהי לבין לא לכבד אותך ולהתחיל או לפלרטט איתה.
אני חושבת שאין לך צורך לשמור על כבודך. לכי על גישה הפוכה, הראי לו בעצמך נשים יפות, שתפי אותו ותני לו את החופש ליהנות מכך. אחרת הוא יעשה זאת בסתר ויחשוש מתגובותיך. לא נכון לחסום משהו כל כך טבעי. אם את תחסמי אותו בתחום הזה, הוא יסתיר מפנייך עוד ועוד דברים מאותו התחום, ויפתח עולם נסתר במחתרת, ואת תתחילי להיות חשדנית, והוא אז יסתיר עוד יותר...אין לכך סוף.
מה דעתך?

אז זהו .. שאני שתקתי מההתחלה על זה וזרמתי עם כל העיניין.. רק שזה ניהיה מוגזם...
הוא בא ומדבר איתי כמה הן יפות וכמה לזאת יש גוף יפה.. ופה זה קצת התחיל להפריע לי
אני בחורה שמשקיעה בעצמה המון .. וגם שאני הולכת איתו לפעמיים איזה גבר זורק מילה..
ואם אני יסתכל לכיוון .. הוא יעשה לי סרטים על זה ... אבל לי ? הוא יחמיא לעיתים רחוקות
אז מה ההבדל בני לבינו? הוא התרגל שאני שותקת על כל דבר ומרשה לעצמו הכל... כאילו אני לא גם בנאדם!

שכחתי להוסיף שהוא הקשר הרציני הראשון שלי...
והבן אדם היחיד ששכבתי איתו

ביישנית יקרה, אני חושבת שלא צריך לאלץ את היחסים האלו להמשיך. הגוף שלך מודיע לך ראשון - עברי הלאה. נדמה לי שחשוב להקשיב לגוף, לפעמים ברור "לו" עוד קודם, לפני שזה מגיע למודעות שלנו, שמשהו לא טוב ביחסים.
אני חושבת שזה טבעי לרצות להתנסות עם עוד פרטנרים, בייחוד אם הוא הראשון והיחידי שלך.
אני מסתפקת בתשובה קצרה, כי אין כל כך מה להרחיב, זה די חד וחלק.

ראשית, אני מציינת שאנחנו מאוד משתדלות לענות על כל השאלות ואם קרה שדילגנו, לא היתה כוונות זדון חלילה. מתנצלת על כך שנאלצת לחכות.

ולשאלתך,
נשמע שאכן את סוחבת איתך מטען כבד מההתנהלות של בעלך מהעבר, למרות כל השינויים (המפתיעים ומהמעידים על כוחותיו ורצונו להישאר איתך). למרות התהליך שעבר (תם) הפצע לא הפך לצלקת או לזיכרון רחוק, בעיקר כשמדובר במספר שנים של קשיים רצופים בזוגיות.

קראתי שלמעשה רק הוא עבר טיפול.. השאלה שלי האם גם לך לא היה מגיע סוג של עיבוד של כל מה שקרה? הרי למעשה את נפגעת מההתנהלות הילדותית במשך זמן לא מבוטל בכלל, והמקום שלך חסר לי פה, ז"א, הוא קיבל את התמיכה, עשה שינוי משמעותי, התבגר, התפכח, והגיע למצב של מסלול נכון. את אמנם לא היית צריכה לעבור בדיוק את אותו תהליך, אבל לפחות לקבל את האוזן הקשבת, את התמיכה ואת ההכלה של מה שקרה.

והיום, כשהגיע משבר חדש, קשה מאוד, את לא מרגישה שאת מוכלת, את לא מרגישה שאת יכולה להשתחרר מהכעסים שנצברו, את אולי מרגישה את האוירה הזאת של "מאוחר מדי". אבל לא תמיד זה כך. זה בהחלט תלוי איך תתבונני בזה ואיך תסתכלי. הרי מה שרצית שיקרה- קרה. הוא השתנה כנראה כמעט 180מעלות. אז למה זה לא עובד? למה עדיין אין את התחושה של הביחד בעיקר בעת משבר כמו זה?

מעבר לזה, יש פה את עיניין נוסף - אי פריון אצל בעלך ולא "בעיית פוריות כללית". אני מתכוונת לכך שהידיעה כי הגבר אינו יכול להביא ילדים באופן טבעי היא קשה לאשה, אך קשה פי כמה לגבר אשר התבשר כי לא תהיה לו המשכיות ללא התערבויות כאלה ואחרות ללא הבטחות שמשהו מהן יצליח. העובדה כי יש לו ילד כבר (הוכחה לפוריותו) והיום כשהדבר נבלם מסיבה זו או אחרת- לא פשוטה גם היא. העובדה כי הוא היה ה"אשם" בהתנהלות הקשר הבעייתית במהלך השנים ורגשות האשמה והכעס הפנימיים שלו כלפי עצמו, בתוספת כל השנה האחרונה הקשורה לנושא הפוריות- כל זה הוא פשוט כדור שלג שלם של התמרמרות, תסכול, ובעיקר תחושת אשם כבדה מאוד שרובצת עליו.

אז נכון שהתמקדתי כרגע בחוויה שלו, אבל חשוב לי שתראי ותתבונני בה לרגע מהצד. כי הגבר הזה עובר חוויה אחר חוויה ואולי גם הכוחות שלו מוגבלים.. על אף שהם רבים מאוד כפי שראינו.

יהיה לי מאוד קשה לא להגיד לך ללכת לטיפול (אישי שלך, פרטני). גם כי אני יודעת מה זה, כי עברתי אחד או שניים כאלה, וגם כי אני בעיקר חושבת שזה הכי מגיע לך בעולם. כי מה שאת עוברת לא יכול להיות מוכל על ידי בעלך, נכון לעכשיו. הזמינות שלו והפניות הרגשית שלו מוגבלות. האשמה פה כבדה מנשוא, ובכל זאת, הוא נושא אותה. אבל אותך אף אחד לא נושא, ואני מרגישה שאת זקוקה לזה.

על מנת לנסות להיות בחוויה שאמורה לקרב ביניכם שוב- להיות יחד במשבר הנוכחי- עלייך להתפנות לזה רגשית, ולא בכדי פנית לכאן. לכן חשוב לי שתביני כי התמיכה המקצועית, אפילו למספר פעמים, הכרחית כאן. תני הזדמנות גם לך לעבור תהליך נכון.

בברכה,

שלום לך, על פי תיאורייך, אני חושבת שאכן הצטבר אצלך כעס רב כלפיו עוד מן המשבר הקודם והתנהגותו הילדותית וחסרת האחריות, וקשה לך לוותר על הכעס הזה אפילו שהוא לקח כל כך ברצינות את העניין וממש השתנה, שזה כלל לא מובן מאליו, וכל הכבוד לו על כך.
אז עכשו נכנס נושא חדש של מתח ביניכם - חורה לך שלמרות שאת פורייה לגמרי, יהיה עלייך לעבור טיפולי פוריות מפרכים בגלל שאצלו יש בעיית פוריות. כאילו שוב - הוא אחראי לקשיים שאת עוברת. יש לי הרגשה ששכלית את מבינה את המצב אבל רגשית את תקועה עם הכעס שלך ולא יוצאת משם, ואז קשה לך להיות אמפאטית ואוהבת כלפיו כי את עדיין רואה בו את המקור לצרותייך.
אני מציעה לך לראות את עצמך אחראית לכל דבר שקורה בחיים שלך. זו גישה בוגרת יותר. אם את בחרת להישאר איתו, עשי זאת עד הסוף, ובדרך הטובה ביותר. זה כאילו את שותלת שתיל אבל מפסיקה להשקות אותו או לנקש את העשבים מסביבו, מה שיגדל יגדל... אם יש לך עדיין רגשות של כעס ותסכול - חפשי מוצא איך לבטא אותם. רצוי במסגרת אחרת, נניח עם חברה טובה (לא רוצה להציע לך ייעוץ, כי ביקשת...), וכמו שהוא לקח אחריות על עצמו ושינה את יחסו והתנהגותו - קחי גם את אחריות על עצמך והשקיעי בזוגיות שלך, השקיעי בו, תני לו אהבה וזה יחזור אלייך בחזרה.

האם יכול להיות שיש לך פחד סמוי להיפגע ממנו שוב במידה ותתזרי להיות האישה האוהבת ותגבירי את הצד הנותן שבך? האם זה אפשרי? משום שכאשר הרגשת שאת כן מסורה אליו, הוא דווקא התנהג באופן הפוך ולא לקח אחריות, וכעת הוא מוכן דווקא להמשיך ולהאבק בצורה בוגרת על הקשר.
אולי כדאי שתחשבי על זה. אני לא אומרת שזה בהכרח נכון, אבל רק מבקשת ממך לבדוק את הנושא עם עצמך. ובמידה וכך הדבר, יכול להיות שייעוץ הוא בהחלט פתרון להבנת הפחד והשתחררות ממנו אם צריך.

בהצלחה.

נקודה ראשונה למחשבה: יכול להיות גם שהתרגלת להיות בתפקיד האחראית , ה"הורה המחנך", השולטת ביחסים וכעת אולי קצת קשה לך להרפות מתפקידך?
נקודה שנייה למחשבה: תבדקי אם אין דברים נוספים שתמיד הציקו לך בו. עוד מלפני שהוא עשה את השינוי בעצמו- דברים שהיו שם מאז ומתמיד ופשוט ממשיכים להפריע לך, והם אינם קשורים כלל למידת הבגרות שלו.

בהצלחה...

אני בטוחה שלאורך שנים אני לקחתי את הצד האחראי והמוביל בכל מה שקשור לבית ולילד אבל בתקופה ההיא זה היה מחוסר ברירה. שכן אם הייתי משאירה לזוגי את הבן שלנו (שאז היה תינוק) ויוצאת יכולתי לחזור ולמצוא אותו במצב מסוכן (ישן במיטה עם הסינר כרוך סביב צאוורו כי זוגי בכלל לא ידע שצריך להוריד סינר לפני השכבה במיטה...) וכמה שניסיתי להסביר, הדברים לא הופנמו מצידו וממש הרגשתי שאני צריכה לגדל גם אותו אבל באמת לא נכנס לזה....

היום ממקום בוגר אני יודעת בוודאות שהתחתנתי עם בחור שיש לו אינטלגנציה ואינטליגנציה רגשית גבוהה אך הייתי צריכה לחכות 7 שנים בתוך הנישואים שיגדל, שיתפתח, שיתבגר....
ועכשיו עם כל עניין הפוריות אני שואלת את עצמי "מה עוד מחכה לי איתו ?" ודי, אני כבר מלאה.....

והדילמה היא האם לזנוח את כל העבודה הקשה עד היום וללכת? קצת חבל לי ואולי ממקום אגואיסטי...אחרי כל ההשקעה שלי....

הי שירה,

אני לא בעד להתחיל כל מסע כזה או אחר של הבאת ילד ללא רצון אמיתי (כמו שלך כרגע) של שני הצדדים. חשבי הפוך- אם גבר הוא זה שהיה מביא ילדים לעולם והיה מרגיש כ"כ בטוח להביא ילד בעוד את, לא משנה למה - עדיין לא מוכנה לזה, לא היית מרגישה שלוחצים אותך?

ילד חייב להגיע ולהיוולד למודל נכון ובריא של זוגיות. לכן חשוב לחכות עוד קצת, על מנת לתת לו את זה. כרגע- אם יוולד ילד- הוא לא יקבל את המודל הנכון. הוא יקבל כנראה אבא שלא מוכן להיות אבא, זה בעייתי מאוד.. בטח ובטח בילד ראשון.

לגבי הסיבה- הכלכלית- א. אני לא משוכנעת שזאת אכן הסיבה, למרות שהיא סיבה לגיטימית, ייתכן והמוכנות הרגשית שלו עדיין לא בשלה והוא מוצא את הסיבה הכלכלית נוחה יותר להסבר- וזה בסדר. ב. סיבה כלכלית היא כן שיקול לדעתי, עדיף לחכות מאשר להילחץ (בעיקר אם את יודעת שזה אכן נושא שילחיץ אותו). את צודקת שהרבה זוגות לא רואים בהבאת ילד כהשלכה של מצב כלכלי וזה אכן "נוסחה" שהרבה זוגות לא מפעילים אותה.. אבל - ברגע שלבן זוג אחד זה מפריע, חשוב להתחשב בדעה שלו.

מעבר לכך,
את צעירה. בכל זאת. גם את עברת תהליך ועד שהגעת למצב בו את רוצה ילד לקח לך זמן, נכון? היו תהיות, היו חששות, מה זה יקח ממך, איזה אחריות כבדה זאת- ועד שהגעת למצב כיום עברת משהו. תאפשרי גם לבן זוגך לעבור את התהליך הזה.. אתם יחד והילד של שניכם.

אני בטוחה שכשתשחררי את החבל, זה אפילו יעשה מהלך הפוך- יקרב אותו לרעיון, פסיכולוגית.

מקווה שעזרתי,

הי שחר,

נראה כי היו צרכים בקשר, שלך, שסופקו על ידי בן זוגך- הביטחון, חוש ההומור, הפינוק, הנאמנות.. אבל כל אלו לא מספיקים על מנת שתתאהבי בו, ונשמע שרגש אמיתי די חסר שם- רגש של אהבה. "נורא נחמד, מפנק, טוב ביחד, לא פוגע בי". כנראה הבטוח והשמור הזה קצת מקשה עלייך להיות באותו מתח (חיובי) שקשר אמור להביא, קשר שבבסיסו יש מסתורין, משיכה, מתח, משבה ותהייה מה יהיה.

מראש הבחור חיזר אחרייך ומראש היה לך ברור שהוא רוצה בך לגמרי. לא היה רגע אחד של ספק ומסתורין. הכל היה בטוח מראש... וזה גם מה שאת מתארת פה- את הביטחון שלך בקשר איתו.

אני לא יודעת מה יקרה אם תיפרדי ממנו, אני מכינה אותך לאופציה שכנראה לא תמצאי את אותה נשמה, חכם, מצחיק, לא יפגע בי. אבל נשמע שחסרים לך הרבה דברים בקשר על מנת להתאהב באמת.. באמת להרגיש שזה זה.. וכנראה התהייה "מה היה קורה אם" לא תרפה ממך עד שלא תנסי..

משיכה זה סיפור אחר לגמרי, כבר לא מדובר בראיית הצד החיובי של הקשר, הבנה שהוא לא מובן מאליו, ושבחוץ לא בטוח שיהיה קל יותר. משיכה היא משהו בסיסי מאוד שאמור לגרום לקשר לשרוד הלאה. חשבי על זה לעומק, כי זה מרכיב מאוד מאוד קריטי בקשר.

אני מקווה שמשהו מזה עזר,

הי שירי,

בולטת מאוד האמביוולנטיות, ההססנות של בן זוגך- מצד אחד מצהיר מפורש שלא רוצה להתחתן ולא רוצה ילדים, אח"כ מחליט בדיוק הפוך. כנראה גם הוא קרוע בין שני הרצונות האלה.

אני חושבת שהמשבר האמיתי קרה הרבה קודם- בפרידה המקורית, במערכת הקודמת שלו. גירושים הוא משבר קשה, שכשמתחתנים לא חושבים שיקרה.. לא מעלים בכלל את האפשרות הזאת, אחרת לא היה מיסוד. כשמביאים ילד- אותו סיפור. אתה לא חולם שאי פעם תתגרש והילד יאלץ לחוות את המשבר הזה.. אפילו אם הפרידה ידידותית. ככל שהמשבר הזה עמוק יותר- ככה הטראומה ממנו קשה יותר, וככה לשחזר את המיסוד קשה יותר.. וחוזר חלילה- מחשבות על גירושים, על ילדים שיגדלו ללא מודלים נכונים.. ועדיף לא להיכנס לזה. גלגל.

אין לי ספק שהוא אוהב אותך, אבל כן יש פה ספק גדול האם הוא בשל לקשר שמחייב אותו להתחיל את הכל מחדש- בניית משפחה. חתונה היא סימן ראשון לבניית משפחה. ראי זאת כך. עוד אבן דרך.

ה"הכל מחדש" הזה יכול להביא לעוד קריסה, לעוד משבר, לעוד כישלון למעשה. הוא מעדיף להישאר בבטוח, בשטח השמור- כרגע לא קורה שום דבר מסעיר- לא חתונה,לא ילדים. כשאת מצידך רוצה ולוחצת על מיסוד- הוא נענה זמנית, וחוזר לסורו.

אני חושבת שאם את לא רוצה לוותר עליו, ובכל זאת להגיע למצב של מיסוד בסופו של דבר, זה חייב להיות כ"כ רציני מצידו, ולא מצב בו את דחקת והוא הסכים בקושי. את לא היית רוצה זאת כך. לכן חשוב, והוא צריך להחליט- האם הוא רוצה ללכת איתך לייעוץ זוגי כדי לנסות לגשר על הפער הזה (גם טיפול אישי יכול להועיל, אבל זוגי ייתכן ויותר) וכן להמשיך הלאה בסופו של תהליך. זה יכול להיות לך משתלם, אם תתני לזה את הסבלנות הראויה. אבל לתת אותה באמת עם לקיחת הרזיקה שייתכן וזה גם לא יעזור.

הכל תלוי בהאם את אכן רואה אותו כבעלך ואבא לילדייך ומוכנה להשיקע בתהליך האישי שלו. אם לא, ואת ממהרת ורוצה מאוד להתקדם בחייך מבחינה זו- כדאי לסיים את הקשר. כי כרגע, הוא לא בשל. ייתכן ואחרי תקופה של צינון, של לבד, הוא יעשה חושבים ויחליט האם שווה לעבור תהליך אישי לקראתך, או לא. וזה כבר יגיד הכל.

זכרי דבר פשוט- אין דבר כזה "לא מוכן להרפות ממני", הכל אצלך. הבחירה אצלך ואת מחליטה איפה להיות. ברגע שתקחי החלטה- הוא גם יבין כמה את רצינית ויחשוב על הויתור עלייך ועל ההשלכות. הכי חשוב לך שהוא לא יקבל שום החלטה של מיסוד אם הוא לא מוכן. כי אח"כ זה יצוף מעל פני השטח כשכבר תהיי נשואה לו וזה כבר כאב ראש מסוג אחר.

בברכה,

תודה עדי על תשובתך,
הצעתי לבן זוגי ללכת לטיפול זוגי, ותשובתו הייתה שאני אלך לבד כי הבעיה אצלי, סה"כ ממש טוב לו בזוגיות ואם יש לי בעיה אני זו שצריכה טיפול וכמובן לשלם על כל העניין לבד. אני מבינה שיש לו טראומות מיחסים קודמים והתמסדות. אך הוא אמר לי לא פעם שאני החצי השני שלו, והוא לא רואה את חייו בלעדי...אבל ברגע שמדברים על מחוייבות הוא מתחיל לגמגם ולהפוך את הגלגל ולתרץ למה לא. איך אני יכולה לעזור לו לצאת מהטראומה שלו? ואולי אני לא רואה את זה שהוא בכלל לא רוצה להתחתן יותר בחיים ואני תמימה?

הי שוב,

מה שבולט ממה שכתבת כאן הוא שבן זוגך מכחיש לחלוטין שיש איזושהיבעיה או טראומה שחווה מההתמסדות הקודמת ולא רוצה לראות את הקשר שבין שתי החוויות- אז והיום. אינו רואה שהוא מפעיל מנגנון הישרדות מסוים- להישמר כדי לא לעבור משבר שני.

הבעיה אינה אצלך לדעתי. אני חושבת עדיין שטיפול זוגי יכול לעזור. אבל, אם אין רצון מצידו והתנערות מאחריות על מיסוד הקשר, ראי בכך צורך לעשות צעד ולקבל החלטה משמעותית- שאומרת- להישאר במצב הזה או להציב אולטימטום.. או טיפול או להתראות בשמחות.

בברכה,

היי,
תודה על תשובתך.
לאחר אין סוף שיחות...תשובתו הייתה ברורה: "אני לא רואה הגיון בחתונה אם לא חושבים להביא ילד, במידה ונרצה להביא ילד בעוד כמה שנים רק אז החתונה תהיה מוצדקת".
אני מאוד אוהבת אותו וממש קשה לי לקום ולעזוב זוגיות טובה שנהרסת רק בגלל עניין החתונה.
קשה לי מצד אחד לעזוב ומצד שני לשים את כל הקלפים שלי על משהו שבעוד מספר שנים לא יתקיים בכלל, לא ילד ולא חתונה.
הוא כן אומר שירצה ילד נוסף בעתיד מתישהו, ולא מבין מה הלחץ שלי עכשיו, של החתונה.
אני לא מצליחה להחליט שום דבר.

בן זוגי ציין גם שחתונה עכשיו תהרוס לגמרי את הקשר, זו הסיבה שהוא לא רוצה לחתום על שום מסמך.

הי ארז,

אני מרגישה שיש פה עיניין של חוסר שליטה. כשאשתך לידך זה לרוב לא מפריע, בעוד היא בחוץ, לא בטווח שלך, זה בהחלט מטריד אותך וגורם לך לחשוב האם היא נאמנה לך.

קנאה במערכת יחסים, בבסיסה, היא דבר מצמיח בדרך כלל. המסתורין, התחושה שהבן זוג לא מובן מאליו ויתכן ויפתה גם אחרים או ירגיש אליהם משהו - גורם לא פעם למתח בקשר ולרצון ליזום, לחדש, להראות כמה אני אטרקטיבי ויעיל בקשר, וזה טוב.

ברגע שהדבר גורם לך לרצות יותר לשלוט, לרצות לבקש להשתנות, לחשוש מאוד- יש פה נורה אדומה. לא ברור מה היה לפני שנה והאם היה טריגר שגרם לאשתך להתלבש אחרת. אני שואלת למעשה- האם היא מאותתת לך משהו? האם היא אומרת - תראה לי כמה אני מושכת אותך, כי אולי זה לא מספיק ולכן אני זקוקה לאישורים מבחוץ? (זאת בהנחה ועד לפני שנה היא התלבשה מסורתי יותר, צנוע יותר והיה שינוי דרמטי בלבושה. ז"א- משהו קרה ששינה את המצב). תוכל אולי לברר איתה את הנושא הזה? זה יכול לעזור.

אם תבוא אליה בדרישה לשנות את זה, אני מניחה שהיא תרגיש כלואה יותר ולא חופשיה עם ההחלטות שהיא מקבלת, ולכן לדעתי לא כדאי לגשת אליה כך. מה שחשוב הוא לפתוח את זה בצורה בה אתה שואל אותה- האם יש משהו בקשר ביניכם שגורם לה לשינוי הזה?

ואם לא, וייתכן והיא פשוט גילתה את נשיותה מחדש, וכך היא רוצה להתלבש- ככל שתמנע ממנה, כך היא כנראה תתפוס מרחק, פיזי ורגשי. חשוב שלא תלך על הגישה הזאת. הסיפור הזה מעלה את נושא האמון מעבר להכל- אתה מגיע למחשבות של בגידה. האין נשים שמתלבשות חשוף והן נאמנות? נסה לחשוב האם זה לא רק הבגדים, האם אתה סומך עליה ומאמין בה בלי קשר? אולי הבגדים מאותתים על משהו רציני יותר? הכל השערות, אני מניחה שתדע להצביע על משהו.

לסיכום, אתה יכול לפתוח את הנושא ולהסביר לאן זה לוקח אותך, ולשאול האם יש משהו שאתה יכול כדי לגרום לה להרגיש אטרקטיבית בעיניך יותר.. מעבר לזה,להסביר שזה מפריע לך מסיבות כאלה ואחרות. אבל בגדול- ככל שתמנע ממנה, זה כנראה ירחיק אותה יותר. היא תרצה להיות יותר חופשיה ופחות נשלטת.

בברכה,

אני הייתי מסתכלת על השורה התחתונה, בה הוא בעצם אומר שהוא לא מספיק יכול או רוצה להיכנס לסוג הקשר שאת מחפשת. אם זה המצב, מה הטעם להמשיך?
כרגע זה לא כל כך חשוב אם זה רק תירוץ מבחינתו, או שהוא באמת לא בשל עדיין לקשר עם מחויבות מלאה. חשוב שתשימי דגש על מה שאת רוצה- ואם זה קשר לטווח קצר או ללא מחוייבות רצינית- אז לכי על זה. אם את מחפשת כרגע קשר רציני מעמיק ולטווח ארוך- תמשיכי הלאה, משום שהוא עלול לבלבל אותך.

בהצלחה:)

תקן אותי אם אני טועה, אבל אנחנו (המין האנושי), בדרך כלל מתאהבים במי שכייף לנו איתו:),
לכן אני תוהה לגבי עניין אחד- כתבת שהבחורה איתה אתה יוצא, הינה מושכת. אך האם היא מושכת אותך?.
האם היא הטעם שלך מבחינה חיצונית, האם אתה נמשך לריח שלה, לאופן המגע או הדיבור שלה?
אני מנסה לברר אם יכול להיות שהיא פשוט לא מושכת אותך, ואז אולי עדיף להמשיך הלאה למישהי שכן מושכת אותך. אבל אם נושא המשיכה יישלל, אולי באמת העניין פה הוא אחר- ואת זה אשאיר למומחיות:)

בהצלחה:)

האם יכול להיות שהחברה שלך תמיד זמינה לך , תמיד מעוניינת לדבר איתך ולהפגש איתך?
אם התשובה חיובית הרי שקיימת סבירות שאינך מתאהב בת מכיוון שהיא אינה מעוררת אצלך את האתגר שבכיבוש.

דעת...

הי שני,
מתנצלת על העיכוב.

כן. זה נורמלי. יש כאן אמירה מפורשת של גבר שמחפש את החיזוקים לגבריותו, ע"י אותה גישה של פלירט עם אחרות, שמבחינתו לא יוביל לשום מקום פרט לליטוף וחיזוק האגו. לשם ההקבלה, נסי להשוות את זה לצורך שלך להיות אטרקטיבית לא רק בעיניו, אלא באופן כללי- תרצי בטח לקבל מחמאות, חיזורים פה ושם, מילה טובה ועוד. הדרך שלו היא לעשות זאת כך. אולי את תסתפקי במבטים מחמיאים.. בכל אופן מדובר באותו צורך.

החוויה של גבר (בהכללה גסה) בתוך מערכת מחייבת של קשר, היא חוויה לא תמיד קלה ופשוטה. הרבה חוששים לחופשיותם, לפרטיותם, מתוך כך שהטבע ההישרדותי וה"פרימיטיבי" של הזכר הוא לכבוש ולכבוש.. זה הטבע הבסיסי. בעוד הנשים ירצו שיחזרו אחריהן וינסו לכבוש את ליבן ולכן יש הרבה פוקוס על המראה החיצוני, האטרקטיביות של האשה ומידת המשיכה שלה. זה הטבע.

את מדברת על משהו נוסף בהודעתך- עיניין האמון, שעלה פה בין השורות לא מעט. כתבת שחשדת בו מלכתחילה ושם מצאת את ה"חומר". בהמשך הוא מסביר לך פשר התנהגותו ואת תוהה האין זו בגידה, ובאופן כללי העלת תהיה מהי בגידה והאם יש דבר כזה בגידה וירטואלית? נסי לחשוב שיש הרבה גברים שבמציאות היומיומית מפלרטטים עם אחרות, מחמיאים, ולא ייחשבו בעיני בנות הזוג כבוגדים. הכל עיניין שלך, סובייקטיבי, ואיך את בוחרת להתבונן בו.

את גם נורמלית בתגובתך, אני מניחה שהרבה נשים יגיבו כמוך. זה השוני בין גבר לאשה והוא נכנס לכם טוב טוב בזוגיות.

אז מה עושים עם זה? לי היה חשוב שתבררי עם עצמך דבר אחד- עד כמה את מאמינה לו, עד כמה האמון ביניכם יכול להשקיט אותך שמדובר רק בזה, והוא אכן נמשך ואוהב והסיפור הזה לא גורע מאהבתו אלייך. כי אם יש פה עיניין של אמון- זה מורכב בהרבה.

בכללי, חשוב שתספרי לו איך את היית מרגישה פחות מאויימת מהנושא הזה, ללא בקשה או דרישה שיפסיק עם זה. ז"א - נסו למצוא דרך בה את מקבלת את הפידבק הנכון לך בעת הזאת על מנת להפנים באמת כמה את אטרקטיבית בעיניו. ייתכן ויש משהו ספיציפי שהיית רוצה בקשר מולו מבחינה זו?

דבר נוסף, כדאי שתחשבי עם עצמך איפה את שמה את הגבול שלך. בולט מאוד שהנושא בוער ומפריע לך. חשוב שתקבעו יחד את הגבול הזה, ותנסי לנסח עם עצמך איזושהי הבנה או קבלה של הדברים כפי שהם. כי החשש הוא שהבחור הזה עלול, בסופו של דבר, להסתיר או להחביא פלירטוטים כאלו, גם מבלי שהיה שם משהו "בגידתי", רק כדי לא להביא לעימות. ואז- אז כבר יש פה אישיו של אמון. וזה עדיף למנוע. לכן, איך שלא תסתכלי על זה, חשיבה פתוחה וכנה מולו, תוכל לעזור לך הרבה.

בברכה,

זה מצב כל כך מתסכל.
מה שבעצם קרה זה שהיינו על סף פרידה.
אני לא יכולה לסבול את העובדה שהוא קורא למישהי שאני לא אני 'סקסית' ומתנהג כאילו הוא מתכנן פגישה איתה (הכל בכאילו). וזה חוזר על עצמו יותר מפעם אחת.

אז בקיצור היינו על סף פרידה כי הוא אמר שהוא לא יכול לסבול את ההרגשה שהוא תחת משטר קפדני ושזה פוגע לו בפרטיות (משהו שהוא מובן לגמרי אבל בלתי נמנע מבחינתי בגלל בעיות אמון מהעבר).
אז כדי להציל את הקשר אמרתי לו : טוב, בוא נעשה עסק, תפסיק עם הטון הפלרטטני הזה כשאתה מדבר עם בנות, ואני אפסיק לחטט לך בעניינים. הצעה שמבוססת לחלוטין על האמון שאני מנסה לתלות בו, במחשבה שהוא לא יעשה שום דבר כזה שייפגע בי.
הוא הסכים ושינה את הסיסמה כדי שלא אוכל לפקח עליו יותר.

באמת שרציתי להאמין לו אבל התחושות לא הפסיקו להציק, מה שהוביל לכך שאיכשהו הצלחתי לגלות את הסיסמה שלו בלי ידיעתו, וכך אני יכולה לבדוק את משמעות ההסכם שלנו בעיניו בלי שיוכל להסתיר כלום.
הוא לא מפסיק, ממשיך להתכתב עם בנות שעברו במיטתו בעבר הרחוק וכנראה הוא ממשיך לשמור אותן על 'אש קטנה'. כשראיתי את ההודעות האלה הרגשתי כאילו סכין מפלחת לי את הבטן.
שאלתי אותו למחרת כאילו בדרך אגב אם הוא מקיים את ההסכם שלנו והוא כמובן שיקר לי ישירות בפנים. אני מצד אחד מבינה מדוע הוא משקר, אבל מצד שני זה גורם לי לתהות לגבי מה עוד הוא משקר לי והאם הוא היה מסוגל להיפגש עם מישהי מאחורי גבי.
אני קרועה בין האהבה שלי אליו לכעס ולחוסר האמון. בנוסף אנחנו גרים ביחד ובנוסף הוא לא מפסיק להרעיף אהבה וחיבה.
מה לעשות?? :(
תודה מראש...

שלום שוב,

הרחבת יותר הפעם, ואכן נראה שקיימת ביניכם בעיית אמון משמעותית מאוד. את כותבת שחשדת בו בעבר, ובאופן כללי נראה שבן הזוג אולי משחק בגבולות, מה מותר ומה אסור ולהתקרב עד שאסור כבר. יש כאלה, זה בד"כ עיניין שגורם הרבה ריגוש. אם לך זה מתאים כבת זוגו- זה סיפור אחר. כמו שכתבתי יהיו הרבה בנות זוג, ובני זוג, שיחשבו כמוך.

עיניין המשטר הקפדני, שבירת ההסכם על ידך (גילוי הסיסמה), הרצו ןשלך לשמור על מידע מבלי שהוא ידע על כך, בקיצור- את לא מאמינה לו.. כל זה בעייתי. כי זה מעיד על משבר אמון מאוד עמוק. נראה שלא משנה מה יצהיר בפנייך- את לא תרגישי שאת יכולה לסמוך עליו.. נסי לחשוב על זה.. עד כמה את מוכנה להמשיך במצב הזה?

ככל שהמצב הזה יימשך, בו את בודקת שלא מסתיר כלום, והוא ירגיש עדיין את חוסר האמון - כי זה באויר- המצב הזה ילך ויתסכל אותך יותר. בדקי עם עצמך האם אי פעם תוכלי להיות שקטה, כל עוד את יודעת שזה צורך אמיתי אצלו? כי זה לא נשמע משהו שאפשר לשנות אצלו, הוא צריך את זה ואמר לך את זה והייתם לפני פרידה. והתחושה היא שאולי צריך להסתיר על מנת לא ליצור מצב של קונפליקט שוב. מה דעתך?