פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

לצערי לא כתבת לפורום הנכון - הגעת לפורום זוגיות.

אמנם יש פה "זוגיות" שלך ושל המנהלת שלך.. ובכל זאת.. אתייחס בקצרה;

את לא חייבת להישאר איפה שלא טוב לך. אותה, כנראה, לא תוכלי לשנות. גם לך יש בחירה כאן- וזכותך לבחור לא לסבול את זה יותר ולשנות מקום עבודה.

הדבר היחיד- זה לפנות הלאה לממונים עליה, אם מתאפשר.

אני מצ"ב קישור של [a href='http://www.beok.co.il/SelectedForum.aspx?ForumID=301' id='link']פורום התמודדות עם מצבי לחץ [/a](בין היתר עוסק גם בזה), כאן בפורטל beok, אולי כדאי שתפני את השאלה לשם.



בהצלחה רבה

זה רק הצורך להיות עם מישהו במערכת יחסים. הוא לא בשבילך

מור היקרה, הדברים שאת מספרת עליהם מורכבים, לא פשוטים. מצד אחד את מדברת עך חוסר משיכה מינית כלפיו מן ההתחלה, והתנסויות ממשיות לא מוצלחות עד מפלצתיות איתו.
מצד שני את מדברת על כמיהה אליו כאשר הוא איננו.
ועוד את מספרת על מערכות יחסים קצרות שפגעו בך.
מה שאני יכולה להציע לך הוא להיכנס לטיפול פסיכולוגי, שיעשה לך קצת סדר בבלגן הפנימי. עליך לברר ממה נפגעת, אולי את פגיעה מדי ועלייך לבנות חוסן נפשי, או אולי עלייך ללמוד לבחור טוב יותר את הגברים בחייך. לדעת מה את מחפשת אצל גבר, ולהימנע מלהיסחף לכיוון של מי שמראה סימנים שהוא חושק בך. זה לא מספיק - זה שחושקים בך. צריך שגם את תרצי ושהוא יעניין אותך, ותימשכי אליו, ותמצאי עניין באישיות שלו, ותחומי עניין משותפים, ועוד.
האם יתכן שאת כמהה אליו בגלל שהוא כל כך מתעניין בך וזה נעים לך?
נדמה לי שבמערכת יחסים כל כך קצרה בפועל, כמו שזו היתה - כאשר ברקע כל הזמן ישנה בת זוג קבועה שלו - כיוון שקרו כל כך הרבה דברים לא מוצליחם - עדיף לעבור הלאה. גם אצלך יש דברים בלתי פתורים וכנראה גם אצלו.

סליחה על העיכוב בתשובה.

אני חושבת שבגדול, כדאי שתחשבי עם עצמך האם בשבועיים האלו שהכרת אותו- "שווה" להשקיע, ז"א- הכימיה הנפלאה והמשיכה וכו'- יכולות להוות כלים טובים מאוד לעשות שינוי גם בתחום האינטימי.

את תוכלי דווקא לנתב את זה לאתגר- איפה הוא עכשיו ולאן יוכל לשאוף יחד איתך. אין ספק שהוא זקוק לעידוד, דחיפה, דירבון וחיזוק הביטחון שלו. אם את מוכנה לקחת את זה כאתגר, להיות המובילה, להיות זאת שנותנת את הטון- לכי על זה.

בהצלחה רבה

לא קרה כלום בסך הכל יש בך רצון לקצת שקט קצת חופש זה לא סוף העולם.
מלבד זה מה הוא געגוע? האם עצם זה שאת עסוקה במחשבות על חוסר היכולת שלך להתגעגע
זהו לא סוג של געגוע?
זכית בקצת שקט
תבדקי את עצמך כאשר יחזור האם תהיה שמחה בלבך?
ובכל זאת זאת הפעם הראשונה שאתם נפרדים לכזה פרק זמן ?

מסכימה עם שמחה.

הייתי גם מציעה לבדוק עם עצמך מה יש בשקט הזה שקיבלת עכשיו, מה יש בו שאת רוצה "להתרפק" עליו. ז"א- מה היה רועש קודם? אם יש כזה בכלל. לא לשכוח שאנחנו הגענו לנישואין כאנשים יחידים לכל דבר, אינדיבידואל, וקרוב לוודאי שאחרי 14 (!!) שנים, השגרה, המשברים, השחיקה של הנישואין יבואו.. ויהיה טוב גם קצת לזכור את הלבד.. ולתת לו מקום.

לא הייתי חושבת שזה חריג, אלמלא יש משהו מאוד חזק שאת ממש לא מתגעגעת אליו, כשבעלך היה איתך קבוע. ז"א- משהו באינטראקציה, בתקשורת, בהתנהגויות השונות מולך, שכנראה עשה לך טוב שהתרחק ממך לזמן מה. לא כתבת כמה ימים עברו מאז אותה תקופה, ז"א האם מדובר ביומיים ואת שואלת אם זה חריג, או שמדובר בכך שמחר צריך לחזור ואת ממש לא בעיניין? שווה לנסות לבדוק איפה בדיוק הנקודה הזאת..

בכל אופן, אם סה"כ טוב לך איתו, את אוהבת אותו, והיה טוב קצת בלבד- אין בזה סיבה לדאגה לדעתי.

הי,

אני מבינה את מה שאת כותבת. את מאוד רוצה אהבה, מאוד רוצה להיות במקום שמעניק, שבוטח, שמאמין, אבל משהו, חוליה מסויימת חסרה לך. את מאוד מודעת לעצמך וכתבת שחונכת ללא אב, למעשה ללא דמות גברית שהיתה יכולה להעניק וללמד אותך מודל של גבר, שאפשר לבטוח בו ולהאמין לו, כמו אותו אבא שחסר. "לא מוותרת, מגנה, בתוך תוכי רכה ורוצה להעניק ולקבל אהבה"- יש בזה משהו "אימהי", "אבהי", תפסת במשך הזמן תפקיד של כמו שאמרת "סוג של גבר", ז"א החוזק, האומץ, העצמאות.. יש בך את אלו, כי לא היה בעבר.. ולכן סיגלת לעצמך- וזה מצוין.

עכשיו את מרגישה את הצורך, שהגיע זמן "לפנות מקום" גם לחלקים הגבריים האלה (של הפרטנר לחיים), האבהיים, המכילים והחזקים.. ז"א קצת להוריד מעצמך את המשקל, ולדעת לקבל.. לדעת לקבל את האהבה הזאת. וכשזה מגיע- מה קורה? את לא בוטחת, לא מאמינה, אולי לא מאמינה שמגיע לך, אולי לא מאמינה כי ככה חונכת - לסמוך על עצמך ולהיות "גבר גבר".

אז יש מטרה- ללמוד לפנות מעצמך את המקום הזה למקום אחר- שיודע להאמין ולקבל ולא רק להעניק, להיות במקום שמכיל אהבה של אחר, ולנסות לבטוח בכך ולתת לו אמונה שימשיך.

מכל מה שכתבת, נשמע שיש בך את היכולת והמודעות לעבודה עצמית, לא בטוח שארוכה, על מנת למלא את החוליה החסרה ולדעת כן לקבל וגם להעניק- מתוך מקום הדדי, ולא מתוך מקום שאינו שווה ערך (כמו התפקידים שנאלצת לקחת על עצמך).

השינוי יבוא ממך, וכמו שעד כה היית עצמאית ואמיצה (גם לכתוב כאן את הדברים האלה), את יכולה לשנות, את יכולה לתקן, ואני חושבת שהדרך היעילה והבטוחה ביותר היא לעשות זאת מול גורם מוסמך, מקצועי, ייעוץ, טיפול אישי, ותתפלאי איך תוך כדי תהליך את מסוגלת לשנות את התפיסה שלך. עם מודעות (שלך) וכלים (של המטפל) זה אפשרי בהחלט.

בהצלחה רבה

הי סיגל,

לא סתם כתבתי- נסי להירגע רגע, ולהבין את מסגרת הדברים.
הכרת בחור מקסים, רווק, מוכן לעבור לגור איתך ועם הילדה- ז"א לקחת על עצמו מחויבות גדולה לכל הדעות, הציע לך נישואין ואתם אוטוטו עוברים לגור יחד.

קרה מקרה, והמאורס שלך עשה מעשה שמבחינתך עובר את הקו האדום שלך. כתבת שלא תקפת אותו אך דרשת הסבר. הסביר לך שאין לכך משמעות בעיניו (זכותך לחשוב שלא כך- אבל זה מה שאמר) ובכל זאת- העוצמות של תגובתך עולות ועולות, ומהבחור המאורס שלך שמוכן באמת להתחייב לך ולילדה שלך (בבקשה אל תקחי את זה כמובן מאליו), הוא הפך לאקס הבוגד?

נסי לשים את הדברים בפרופורציות- יש הבדל בין מעשה שנראה לך כחוצה גבול וקו אדום, מבחינתך, שפוגע בך ואת מרגישה "מרומה", לבין בגידה בפועל- ללכת ולקיים רומן מחוץ למערכת היחסים ביניכם ולשבור אמון טוטאלית. "זה נגמר לתמיד".

תופתעי לדעת שיש כ"כ הרבה גברים שמחמיאים לנשים אחרות כדי להרגיש "גברים", וכלל לא על מנת באמת להתחיל או לרצות שאותה בחורה תעשה מעשה אמיתי להיות איתם. האגו הגברי והאישור הנשי שאנחנו מספקות להם, הגברים, חשוב להרבה מהם. כמו בדיוק שהאישור הגברי כ"כ חשוב לך. אז אני לא אומרת שזה נכון להתנהג ככה, אבל כן נכון לחשוב מאיפה הם פועלים ולגלות שבהרבה מקרים כוונה רעה- אין שם.

אני יכולה להבין אותך שלראות דברים כאלה, בואי נתפשר על ההגדרה "פלירטוט אינטרנטי"- זה לא נעים לך, כמאורסת שלו, כאהובתו וכו'. אני גם יכולה להבין את התגובה שלך ואת הדרישה להסבר. סביר להניח שהרבה אחרות היו מתנהגות כמוך. אבל-

הבחור התנצל. ביקש סליחה. מחזר אחרייך. נראה שהבין והפנים שזה לא מוצא חן בעינייך, לא נשמע שהיה שם משהו מעבר לזה, בקיצור- הבין שטעה. אז איפה הצד שלך? הרי עד אתמול היית מאוהבת בו, עומדת לגור איתו, הוא עומד להיות האב החורג של הבת שלך- איפה כל זה אל מול "מעידה" (גם לא) קטנה שלו, והתנצלותו שבאה למחרת?

כשדברים יירגעו קצת, בהחלט את יכולה לשים על השולחן את עיניין הפגיעה ממנו, עיניין הנאמנות ומה כל אחד מצפה מהאחר לעשות במצבים כאלה. את מצידך- את הגבולות שלך, הוא- את שלו, ונסו להגיע לכללים מסוימים ולתיאום ציפיות.

נסי לסלוח.. גם בהמשך, אם תחליטי להישאר איתו, היכולת לסלוח ולהבין שהאחר הוא גם אדם בסה"כ שיכול לטעות- תעזור לכם מאוד. יש שחור, יש לבן ויש גם אפור.. נסי להיות גם שם.

שזה יקרה שוב אחרי שנתחתן כשיהיה בהריון ....אחרי כמה שנים....כבר חוויתי נישואין כושלים ובגידה אני מפחדת שזה וקרה לי שוב....!
אני לא רוצה להיות עם יד על הדופק

הי סיגל,

בין השורות מהודעתך הקודמת נראה היה שהיתה חוויה קודמת לטראומה הזאת, של נטישה, בגידה, חוסר אמון, צורך שנכפה עלייך לבדוק את הפרטנר.. והנה הדפוס חזר.. זה טבעי מאוד אחרי טראומה. "נכוות ברותחין ונזהרת בצוננין"..

אז חשוב כמה דברים:
1. לעשות הפרדה: זה לא אותו טיפוס, זה לא אותו בחור. לעומת הקודם המחויבות לגור איתך ולהיות אבא לילדה שלך אומר המון על הרצון והנאמנות שלו. אין ערבויות בחיים, אבל זה בהחלט מרכיב משמעותי.

2. לשתף, להיות גלויה, ולהביא גם מולו את אותה חוויה, שלמעשה את פעלת מתוך אותו פחד להיפגע, ולכן מאוד חשוב שתעשי איתו שיחה גלויה לגבי הפחדים שלך, למה זה מחזיר אותך, לאיזו פגיעה וחוסר ביטחון את חווית שם ולמעשה תנסי לגייס אותו ולהסביר לו מדוע פעלת כך. אני חושבת שהוא יעריך את זה מאוד.

בהצלחה רבה

לצערי חוויתי מקרה דומה עם הארוס שלי לא מזמן, אך אותה בחורה אחת שגיליתי כי הוא "מפלרטט" איתה וירטואלית גם מעורבת בקשר עיסקי איתו, והם אף היו "יזיזים" בעבר, לפני מספר שנים, מה שהופך את העיניין ליותר מאיים ומלחיץ מבחינתי. מצד אחד אני לא רוצה שיחשוב או יגלה ש"חיטטתי" לו באימליים במחשב, כי זו חדירה ל"פרטיות", אך מצד שני ממש לא מצא חן בעיני הצאטים שגיליתי, ואני עומדת להיות אשתו וחושבת שזכותי לדעת דברים כאלו, ולדרוש שינתק כל קשר עם אשה מסוג זה, כולל הקשר העסקי (שהוא לא כזה משמעותי), כיוון שעושה הרושם כי היא ממש מנסה לפתות אותו וכיוון שאני לא מצליחה לישון בלילה! (ולא, לא חוויתי חוויה קודמת דומה בעבר...)
השאלה הנישאלת היא האם להמשיך לבטוח בו או שזהו? האמון אבד?

לא האמון לא עבד.
מנסיון אומנם חיטוט במייל לא נעים אבל לפעמים אין ברירה והוא מביא תוצאות.
הבחור בחר בך ולא ב " יזיזה " כניראה שהוא יודע למה.
דברי איתו תציפי את הבעיה ובמידה וזה יגרום לפיצוץ כניראה שזה רק יציל אותך ממה שצפוי לך בהמשך.
לא ניראה לי שתצליחי לבנות איתו חיים טובים עם חששות בלב עוד לפני החתונה.
את באמת רוצה חיים של סודות ושקרים?
עיזרי אומץ ובהצלחה

סתם עוד אחד שמחפש ריגושים...

אנה יקרה,

ייתכן ושמחה צודק- לא יודעת אם מדובר באדם נשוי- לא פוסלת, אבל כן נשמע שאם באמת היה רציני- הוא היה נפגש איתך. לאור השיחות המרתקות וההנאה ההדדית- את צודקת וראוי להיפגש. אין טעם להמשיך קשר כזה באינטרנט אלא אם כן- משהו שם מאוד משך אותו וריגש אותו ולכן מותח את הזמן.. אבל לא ייזום פגישה.

בכל מקרה, אדם שרוצה קשר אמיתי לאורך זמן- לא היה נוהג ככה אלא מנסה להיפגש. נסי לחשוב הלאה- מה יקרה בהנחה ויהיה ביניכם משהו רציני? האם יוכל לפנות זמן לפגישות סדירות? חצי שעה זה לא הזמן בין אילת למטולה, זה מקסימום תל אביב כפר סבא..

לכן דבקי בהחלטתך לא ליצור קשר, ועמדי על כך. שיחות מרתקות ומרגשות יכולות להיות לנו המון, אבל אם זה לא ממשיך הלאה כפי שאת צריכה ורוצה- קשר אמיתי- אז מה כל זה שווה? אנרגיות, זמן שהולך סתם, שהיה יכול "ללכת" על מישהו שבאמת רציני ורוצה בך באמת.

זכרי שהמציאות לפעמים טופחת על פנינו, אל תתייסרי במחשבה מה היה קורה אילו היינו נפגשים, סביר להניח שההתנהגות החפיפניקית הזאת היתה ממשיכה גם במציאות המוחשית- וזה לבטח כואב ומאכזב הרבה יותר מאשר מול המדיה האינטרנטית. אז גם על זה אפשר להודות, על זה שנחסכה ממך, כנראה, חוויה דומה גם במציאות.

משוכנעת שתמצאי את מי שראוי לזמן שלך ולתשומת הלב שלך באמת.

לא ברורה לי הסיבה השניה אך ברור לי לגמרי שהירידה במשקל חשובה לדימוי העצמי שלך
בלי קשר לבן זוגך.
נכון שבזוגיות מותר לבקש שינויים אך ניראה לי קצת חצוף לדרוש דיאטה או פרידה.
אולי בן זוגך היה צריך ללמוד איך מבקשים דבר כזה בלי לפגוע ובלי לאיים.
ניראה לי שבמידה ותלכי איתו בדרכו כיום תשלמי על זה מחיר יקר בעתיד.
הוא רוצה אותך שיחליט אח" את יכולה לעשות מאמץ בשבילו.
שוב צריך לזכור הסיבה השניה לא ברורה לי.
בהצלחה

בהמשך לדבריה של שמחה, אני מזהה כאן איזושהי "אהבה שתלויה בדבר".. אהבה שתלויה במשקל שלך? למשל..?

נשמע שהבחור איתו את יוצאת לא מאוד בשל למחויבות נוספת כמו מעבר למגורים יחד, ייתכן והמראה שלך הוא תירוץ לפחד שלו ולעיכוב המעבר, אבל אם כן נתעכב על מה שאמר לך- שאם תרדי במשקל "אז יש על מה לדבר", נשמע לי כמו עיסקת חליפין..

צדקת כשאמרת "אם אתה אוהב אותי כמו שאני". בהרבה פעמים אנשים קודם כל נמשכים לאופי, לתכונות המקסימות, ואח"כ למראה, וה בד"כ מסתדר זה עם זה על אף החסרונות. הוא טוען שאם שני הדברים שמפריעים לו לא מפריעים לך=ניפרד. ואם הם כן מפריעים לך ואת תשני אותם, מה תהיה התחושה שלך לדעת שהוא נשאר איתך רק על הרקע הזה? ואת צודקת בתהייתך- מה יהיה הלאה, בהריונות, או בסתם תקופה שתעלי שוב במשקל, או לא חשוב מה- במשהו אחר שלא ימצא חן בעיניו? יש לתת על זה את הדעת.

כך או כך, אם זה תירוץ לעיכוב המעבר לגור יחד או לא, נסי לחשוב עד כמה הבחור הזה אכן מוכן להתחייב לך ולראות בך מכלול שלם שהוא מקבל אותו כמו שהוא.

תודה על התשובות, מצטערת על העיכוב עברה עליי תקופה לא קלה, למען האמת עדיין עוברת.
לצערי נפרדנו היות והבנתי שהמשקל שלי לא אמור להוות מכשול כזה גדול. ניסיתי לבוא לקראתו אבל הדרישות והביקורת רק הלכו וגברו עד שהרגשתי שאני נדחקת לפינה שממנה יש רק מוצא אחד-פרידה.
אני משתדלת לראות את האירועים כשיעור לחיים.
תודה על הייעוץ.
שלי

שירן היקרה, לאורך כל הדברים שכתבת היה חסר לי משהו: מה את מרגישה כלפיו? עד כמה את אוהבת אותו? לי זה הופיע, לאור מה שכתבת, כאילו הדבר היחידי שאת "סופרת" הוא היחס שלו למחלה שלך.
אז מעבר לנושא שמטריד אותך, שתיכף אתייחס אליו, מאוד חשוב שתבחני מה את חושבת עליו, מה את מרגישה כלפיו, איזה מין בן אדם הוא, עד כמה את מעריכה תכונות שונות שלו.
לגבי חוסר ההתייחסות שלו: שווה לבדוק זאת יותר לעומק. יכולות להיות לכך סיבות שונות.
אולי הוא מאוד חושש מן הנושא ומעדיף "להכחיש" אותו ע"י חוסר התייחסות.
אולי כאשר את מעלה את הנושא הוא מרגיש חסר אונים ומתקשה לעזור לך ולא אוהב להיות במצב כזה. הרבה גברים רוצים מייד לעזור, לפתור את הבעייה וקשה להם עם בעיות שאינן נפתרות אלא נמשכות.
אולי הוא אינו מצליח להבין בדיוק מה את צריכה ממנו, ואת נמנעת מלבקש בצורה מדוייקת וברורה אלא מעדיפה שהוא יבין מעצמו מה נדרש?
אני חושבת שעליכם לקיים שיחה פתוחה ולהבין זה את זה לעומק בנושא הזה.
כמובן שקיימת האפשרות ש"זה גדול עליו" וחשוב שתדעי זאת באמצעות השיחה.
עם כל זאת, זה מוזר לי שאת לוקחת על עצמך לעשות הכל בבית! האם את עושה זאת כדי להוכיח לו ולעצמך שאין עלייך מגבלות פיזיות? בכל מקרה זו לא התנהלות נכונה וחשוב לשנות זאת. את לא תחזיקי מעמד פיזית ונפשית אם הוא לא יהיה שותף אמיתי שלך, גם בלי קשר לבעייה הכרונית שלך.
את צודקת שעליכם לעשות "בדק בית" לפני שמחליטים לעשות ילדים, ויפה שעה אחת קודם.

תודה על תגובתך המהירה,
לשאלתך- אני מאוד מאוד אוהבת את בעלי, הוא יודע לפרגן להשגיי המקצועיים, לחזר ולהחמיא לי על כל דבר שאני עושה, והאינטימיות שלנו מצויינת. יתכן והשתמע שכל מה שאני רואה זה היחס שלו למחלה, אבל לצערי מטבענו אנחנו לרוב רואים את הכוס הריקה, מה גם שזה לא עניין חולף אלא שמדובר במחלה כרונית ולכן ברור לי שגם המחלה מעורבת בנישואינו ולכן כל כך קשה לי שהוא לא קשוב אלי בנושא.
אני נושאת איתי חשש יומיומי שאהיה חלילה נטל עליו בעתיד, ומזה נולדת המחשבה שאם כיום כשאני מתפקדת וזקוקה בעיקר לאוזן קשבת ולמעט עזרה אני נתקלת באוזניים ערלות, מה יהיה בעתיד כשבאמת אזדקק לו וכשיהיו גם ילדים שזקוקים לטיפול. אני מאוד חצויה בין האהבה והמשיכה הגדולה שלי אליו לבין הצורך להיות ריאלית, צורך שנכפה עלי לאור המציאות הבריאותית שלי.
באשר לטיפול במטלות הבית, אני נאלצת לשאת בעול לבדי כי הוא לא אוהב לעזור, וזו בעיה שלדאבוני נשים רבות נאלצות להתמודד איתה ולעשות לוליינות כדי לתמרן בינה לבין קריירה, וזו גם בעיה שבעניינה אני לא מצליחה לחדור לתודעה שלו לגביה שיבין שאני באמת צריכה את עזרתו בעניין. אני כבר שנה מנסה "להגיע אליו" בנושא וממש אובדת עצות.

ש ל ו ש י ם שנ ה !
איך החזקת מעמד,,,
הרעיון שאתה מציע הוא חיובי בהחלט וזה מה שאני הייתי עושה,
רק לא ברור לי איך זה שהיועץ לא עלה ע"ז עם אשתך כבר בשיחה הראשונה,
בכל מקרה ייתכן וזה יבוא ממנה באיזה שלב, וצריך לנקות טוב טוב ורק אח"כ לתת פתרון, תלך על טיפול בדמיון מודרך, שם עושים זאת בהצלחה,
---
רק שתדע שזה לא קשור אליך ואתה לא אמור לדעת איך לטפל בבעיות כאלו, וצריך צד ג', זוהי הנדוניה שאשתך הביאה עימה לתוך מערכת היחסים שלכם, כפי שאתה בוודאי הבאת נדוניה "מוצלחת" מבית הוריך,

שבת שלום

תודה על התגובה, רק לא הבנתי, האם להעלות זאת בטיפול יחד עם אישתי ואו לספר לו זאת לפני הטיפול, ואו לשוחח עם אישתי בנושא
בכל אופן הייתי שמח אילו עדי ואו דורית היו מתיחסות ,
אישתי עברה התעללות מינית, הכוללת, אי מתן חופש, אלימות פיזית ומילולית,זאת סיפרה שהכרנו

בשיחה האחרונה שלנו היא סיפרה שחששה להשאיר אותי לבד עם האחיוניות שלה שהן בוגרות שמא, אתעסק איתם,
רבתי עם אחותה בידיים, והיא אומרת שהטרדתי אותה,

שאני שוכב איתה לפעמים בכדי לרצות אותי , הייתה בוכה.

דברים שלא שיתפה ואו סיפרה לי מאז נישואינו

זה מאד כואב לי, לא חשבתי לכוון הזה, אבל שהיא סיפרה לי, קישרתי בן הדברים

האם מה שעברה קשור ללמה שאני מרגיש ,?
מבקש תשובה מקצועית

תודה ושבת שלום

תודה

שלומי היקר, אני חושבת שאתה מאוד צודק שיש קשר בין עוצמת התגובות הרגשיות של אישתך לבין חוויות שהיא עברה בילדותה. יש להניח שכאשר היא מרגישה רגשות דומים של פחד, חוסר אונים, כעס ותסכול, היא מרגישה שוב כמו ילדה קטנה וחלשה שאינה יכולה לעשות כלום מול אבא חזק שקובע הכל עבורה. ואז היא מגיבה ממקום מאוד לא בוגר.
ההבנה הזאת אמורה להנחות אותך להיות יותר רגיש כלפיה ולדעת מהם הטריגרים שמקפיצים אותה ולשלוט בעצמך על מנת לא להיכנס למצבים הטעונים האלו. או להבין שאם היא חוששת להשאיר אותך עם אחייניות קטנות - זה בגלל שיש לה חששות מאוד עמוקים שלא ניתן לסמוך על גברים מול ילדות צעירות כפי שהיא עברה בילדותה. היא מגיבה ממקום מאוד מפוחד ולא הגיוני, כמו חייה במלכודת.
אני מניחה שכאשר תגיעו לטיפול הזוגי הנושא של חוויות ההתעללות מן הילדות שלה יעלה מעצמו עד מהרה. נכון שמידת החשיבות שניתנת לנושא שונה לפי הגישה הטיפולית של המטפל, אבל זה אחד הדברים היותר מקובלים - ויותר בסיסיים ומשותפים למטפלים מאסכולות שונות - שהמטפל יחפש את הלינקים בין חוויות הילדות לבין תפיסת המציאות בהווה.
לדעתי ממש לא צריך לחשוש שמא זה לא יעלה. אם זה לא יעלה בפגישה הראשונה, זה יעלה בהמשך. חלק מן המטפלים מקיימים גם פגישות נפרדות עם כל אחד מבני הזוג, ואתה תוכל להגיד זאת בפגישה הנפרדת אם זה לא יעלה קודם. עדיף שהיא תעלה זאת בעצמה, אבל יש להניח שזה יעלה באופן טבעי בשיחות הראשונות.
אני מאחלת לכם הצלחה בתהליך החדש, ומתרשמת לטובה מעצם העובדה שכב התחלתם לשוחח ביניכם שיחות שגורמות לכל כך הרבה חשיבה והבנה, עוד לפני שהתחלתם להיעזר במישהו חיצוני.

ראשית תודה, על התשובה המלומדת,
לפני שלוש שנים היה לנו משבר והתפייסנו, אך כלום לא השתנה.
המשבר הנוכחי נמשך כ- 4 חודשים, בתחילת המשבר לא דיברנו כלל, היה בנינו מתח אדיר,
לפני כשלושה שבועות, שבוע לפני הדיון הראשון ברבנות התחלנו לשוחח ביוזמתי, סיפרנו אחד לשני מה כואב, ואז היא סיפרה לי את הפחד ממני, לפעמים שהיינו עושים סקס היתה בוכה, שהיא חששה שמא אתעסק עם האחיניות שלה, רבתי עם אחותה בידיים והיא האשימה אותי בהטרדה מינית של אחותה, שאני מזלזל בה ומשפיל אותה, שאני אלים מילולית כלפיה,

כל הטענות שהיא מעלה קרו לפני כשני עשורים ואף יותר., אין לה טענות לשנים האחרונות


אני מבולבל מאד, לפני כמה ימים התקרבתי אליה ונענתה לי, עשינו אהבה, במהלך השבוע הזה ניסיתי להתקרב שוב, אך היא דוחה אותי ואני מרגיש נורא.

אוסיף שהיינו בפגישה אחת עם המטפלת הזוגית שבה הנושא של ילדות אישתי לא עלה כלל, אישתי אמרה שהיא לא אוהבת אותי יותר, ושאין לה רבה מוטבציה , המטפלת סיכמה את הפגישה הראשונה כך, "כנראה שאין מקום לטיפול זוגי, שלי יש הרבה מוטיבציה ולאישתי אין,"
לי נראה מוזר ותמוה שכך סיכמה את הפגישה הראשונה מבלי להיכנס לעומק הבעיות בנינו.

אני מאד סובל, לא ישן כלל, הורדתי במשקל הרבה, לא מתפקד בעבודה,
חשבתי לעזוב את הבית למס' שבועות ולתת לה את החופש,

אני מדבר הרבה עם אישתי, מספר לה עד כמה אני סובל, ועד כמה שהיא שופטת אותי לא נכון ועד כמה אני אוהב אותה, היא אדישה

שאלתי: האם לעזוב את הבית כי אני סובל מאד ולחפש לי אהבה, פורקן, כך לטעמי יקל עליי.לעולם, לא בגדתי באשתי
האם סיכום הפגישה הראשונה עם המטפל סבירה/ הגיונית.?
האם לספר את ילדותה של אישתי למטפל לפני הטיפול הקרוב.שיבין ויגע בנושא בטיפול?

הרבה תודה ושיהיה שבוע טוב לכולם

שלומי היקר, קיימת האפשרות שמעבר להתעללות המינית שאישתך עברה בילדותה, קרו כמה דברים בשנים האחרונות שגרמו לה לאבד את האהבה, ולהגיע להחלטה שהיא לא תוכל ואף לא תרצה לשקם את הזוגיות.
יכול להיות שאישתך מרגישה ששום דבר לא יעזור, והיא רוצה את החופש שלה ומתרכזת בכל האמצעים שיוכלו להשיג זאת עבורה.
אתה מתאר שכאשר אתה משתף אותה בסבל שלך היא נשארת אדישה. זה מעיד על איבוד הרגש כלפיך.
אני מציעה שתתייעץ עם היועצת הזוגית לגבי הצעדים הבאים שלך. יתכן שבאמת כל אחד מכם זקוק עכשו לפרידה על מנת לתפוס קצת מרחק זה מזו ולראות עד כמה היא שלמה עם הכיוון של גירושין. כל עוד אתה מתחנן ומנסה להשפיע עליה - היא עסוקה יותר בנסיון להדוף את השפעתך ובהתחפרות בעמדה שלך.
יתכן שאם תתן לה את הספייס, את החופש, ותדאג לעצמך ותחווה חוויות - היא אז תוכל להירגע ולבחון בצורה יותר שקולה את מצבה ואת רצונותיה.
ברור שצפויים לך חודשים לא פשוטים, אני מציעה לחפש דרך שבה תצליח לראות את החיובי בפרידה: הזדמנות לעצמאות, אתגר בנושא ניהול עצמאי של משק בית, היכרויות חדשות, אולי תתחיל הרגלי אכילה חדשים, התעמלות או כושר גופני - זה מאוד עוזר לתחושה טובה יותר גם גופנית וגם נפשית.

האם כדאי להתרחק ממנה ולהישאר ידידים רחוקים כדי לא לפגוע בחבר שלה?
כן !
מה ששנאוי עליך אל תעשה לחבר של חברה שלך,,,
תמתין בצד או שתצא לדרך חדשה, הבחירה בידיים שלך,
ב ה צ ל ח ה

אתה צודק. זה באמת נבזי אם אנסה לפתח איתה את הקשר מיוזמתי.
אבל העניין הוא שאני חושש שאולי היא כבר היא נקשרה אליי קצת, וגם אם אני ארצה להשאר ידיד רגיל שלה זה כבר לא יעזור. במצב כזה הפיתרון היחידי הוא להתרחק ממנה אפילו יותר מזה- מה שיהיה לי מאוד קשה לעשות. השאלה היא אם להתרחק ממנה עוד יותר או להישאר ידיד שלה אבל באופן סטאטי ולתת לה לפעול לפי שיקול דעתה?
ועוד שאלה, נניח והיא תיזום בעצמה לפתח בינינו את הקשר- האם עליי לסרב כדי לא לפגוע בחבר שלה ולהגיב בקרירות? או שאז כבר להגיב אחרת?
תודה רבה.

אל תהייה צדיק יותר מהאפיפיור,
תן לה להחליט בשביל עצמה, אם היא בכיוון שלך ,לך ע"ז, אתה לא אמור לדאוג לו,
מצד שני זה שאתה יודע שיש לה חבר זה לטובתך,
או שאתה מנתק ופונה לדרך חדשה,
או שאתה בממתינה וחי על תקן של מילוי מקום,
אז מה בא לך להיות ?

אני מסכימה עם בני- זכור שגם לה יש כאן בחירה, אם היא נשארת בקשר איתך, זאת בחירתה וייתכן והיא מרגישה שיש לך רגש אליך. אז אולי היא בקשר איתך כי כיף לה לקבל את הפידבק שלך וזה מאוד מחמיא, ואולי היא מרגישה גם משהו ורוצה להישאר בסביבה..

לא הייתי עושה עבורה או עבור החבר שלה את החשבון- הייתי הולכת על צעד כן ואמיתי- לספר לה שיש בך רגש אליה, יותר מידידות, ולברר איתה מה קורה בכיוון שלה. כך או כך, אם המצבהזה נמשך- אתה תמצא עצמך יותר ויותר מסובך ומנסה לפרש כל תקשורת בקשר שלכם.

תהיה אמיתי, ואם יש שם משהו רציני- אתה כבר תדע.

עזרתם לי מאוד,
תודה רבה.

הגדרת נכון- ללכת עם הראש או הלב.

כשאני חושבת על זוגיות ארוכת טווח, על זוגיות של שנים, אני זוכרת שיש הרבה מכשולים בדרך, הרבה משברים, בכל זאת עבודה קשה. בלי רגש אמיתי ובלי חיבור "מהלב" קשה מאוד להסתדר.

נכון שהאטרקטיבי יותר כלכלית- יהיה יותר קל איתו, הוא יותר יציב, כנראה מכל הבחינות. אני לא בטוחה שאם נניח היית איתו- לא היית חושבת מה היה קורה אם הייתי עם השני. בעוד אם את עם הבחור אליו את יותר נמשכת ויותר מאוהבת- אני לא משוכנעת שהיית חושבת על ה"חזק כלכלית" ההוא.. שכנראה זה חלק מהקסם שלו בעינייך, באופן טבעי.

גם אדם יציב כלכלית יכול יום אחד ליפול- ואז מה? הוא שווה ערך במעמדו לבחור השני, רק שאת פחות אוהבת אותו, בדיוק כמו היום. ושוב מחשבות על מה היה אילו הייתי עם ההוא.. לפחות הייתי יותר מאוהבת, יותר נמשכת .. ואז החוויה כבר אחרת.

מאידך, נסתכל גם על החצי המלא- גם אדם לא יציב כלכלית היום- אין זה אומר שיום אחד, ואולי בעידוד ובתמיכה שלך- לא יוכל להתקדם ולשנות מצבו. הדברים דינאמיים. ולכן הייתי ממליצה לך ללכת על פי הלב שלך, כי מדובר באהבה.. אחרי הכל.

היי
כך לא מנהלים חיים נורמליים,
זה לא תקין בלשון המעטה,,,
אבל כל אחד בוחר את סגנון חייו, ולפי מה שכתבת השלמת עם זה,
רק רציתי לשאול אם אתם נשואים ?

הי ורד, מתנצלת על העיכוב בתשובה, אנחנו משתדלות כמיטב יכולתנו.

אני אתן את דעתי, ואני מזמינה את דורית להוסיף בשל הניסיון שהיא מגיעה איתו לגבי זוגות:

את כותבת שלדעתך בן זוגך נכה רגשית ולא יודע להתמודד עם המצב הזה. הוא אוהב את ילדתך. את מרגישה שטבריה היא תירוץ לניתוק. ייתכן ואת צודקת, לא יודעת.

את בהחלט צודקת שמצב כזה הוא כמעט ולא "זוגי", ואם הוא כבר מגיע הביתה- הוא מתרחק. יש בזה אמת, וחשש שאכן משהו עובר עליו.. חשוב לבדוק מה.

כך או כך, תסכימי איתי שלעשות ילד- זה לא זמן מאוד טוב, בלשון המעטה. יש להביא ילד להורים שמתקשרים טוב ושהזוגיות במצב שמור וטוב. אחרת המודל ההורי שהילד שלך יקבל לא יהיה מספיק בריא עבורו.

אני לא בטוחה שאותה "נכות רגשית" שאת חשה, היא לא קשורה גם היא לניתוק הפיזי והרגשי שהוא עושה מולך. ייתכן והוא פחות שלם עם ההחלטה להביא ילד? ייתכן והפער של השנים שקיים, קצת מרחיק אותו מהחוויה של הבאת ילד? אני מעלה השערות.. לא יודעת עד כמה הן נכונות במציאות- אבל אולי תוכלי לנסות לזהות..

אני מניחה שעד לפני שנה, ז"א במהלך 4 שנים, המצב היה אחר. נסי לבדוק ממתי אתם רוצים או מתכננים להביא ילד.. ותבדקי האם זה קשור זה לנסיעות לטבריה.

במצב כזה הייתי מייעצת להתייעץ מקצועית, אם לא ביחד- שזה כמובן עדיף- אולי לבד לעת עתה, ולקבל קצת יותר פידבק מקצועי וכלים.

אני משוכנעת שדורית תוכל לתת עוד זוויות, בהצלחה רבה

ורד היקרה, ראשית אני מצטרפת להבחנות הרגישות שעדי עשתה.
בנוסף, סביר להניח שיש משהו בתקשורת ובהתנהלות הזוגית שלכם שמרחיק אותו, ואולי כבר נוצר סוג של מעגל קסמים זדוני: הוא מתרחק, את נעלבת ומודאגת בשל כך ונלחצת ואז התגובות שלך כלפיו מביעות את רגשותייך ואינן נעימות לו והוא חווה אותן כביקורת וככבלים עליו, וזה גורם לו לרצות להתרחק עוד יותר ואז את עוד יותר מודאגת, וחוזר חלילה, ללא מוצא...
לפעמים כדאי להיעזר ביועץ חיצוני, שיכול להראות לשניכם מה קרה ומהן ההתנהגויות הלא מודעות שגורמות לכם להתרחקות הזאת, כי לכם יהיה קשה לראות זאת לבד.

מיטל היקרה, זה נושא שעולה מידי פעם בפורום שלנו ואם תדפדפי בו תראי שיש המון התייחסויות לכך.
אני יכולה להבין את העלבון שלך, כך זה בפעם הראשונה שמגלים זאת. אני חושבת שכל אישה או גבר שמגלים זאת בפעם הראשונה אודות בני זוגם - ירגישו כך. אבל לצד העלבון, בואי נחשוב יחד:
כיום עולם הפורנו כל כך זמין ומיידי באינטרנט. כאשר מישהו נמצא ברווקותו - ללא בת זוג - הוא באופן טבעי גולש לאתרים פורנוגרפיים, ומוצא שם גירויים מרתקים שעושים לו את זה. נוצרת התרגלות כזאת, לסקס עם עצמך בדרך מסויימת. נדמה לי שמאז ומתמיד היה קיים "סקס עם עצמך", אין כמעט אדם שלא חווה זאת בזמן זה או אחר.
סקס עם עצמך שונה מאוד מסקס עם פרטנר.
יש בו כמה דבים מאוד נוחים, מרגיעים ובטוחים, להבדיל מסקס עם בן או בת זוג. הוא תלוי אך וק ברצונו הוא, בטיימינג שלו, בקצב שלו, לא צריך לחזר אחרי אף אחד, לחשוש שלך לא מתחשק עכשו ואולי לא תהיי נלהבת כמוהו, וגם - לא צריך לעמוד בשום קריטריון של הצלחה, להצליח לענג אותך, אולי לעשות לך דבים שלא תמיד מתחשק לו...בקיצור - הכל קורה שם על פי הצרכים שלו.
למה שלא תאפשרי לו לחוות את החווייה הזאת?
לחסום או להתנגד לכך לא יעזור. אז הוא ירצה בכך עוד יותר, בבחינת "מים גנובים ימתקו".
קבלי זאת כמשהו שהמון אנשים - גברים ונשים - עושים כיום ונחשב מקובל ומצוי, בין רווקים ובין נשואים.
אני זוכרת שפעם מישהי ענתה לשאלה דומה וסיפרה שהיא במקום להתנגד ולהילחם בכך - הצטרפה אל בעלה והשתמשה בהומור ובהצטרפות כדי להתמודד עם התגובות הראשוניות שלה שהיו דומות לשלך...