פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

הי,
את מתארת מצב שבו את ממתינה להתחייבות מלאה ממנו.
לדעתי, כל עוד את נהנית מהקשר איתו אז תמשיכי, בתנאי שאת לא ממתינה לו שיעזוב את אישתו ובתנאי שאת מבינה, שייתכן מאוד שהקשר שלכם יישאר ללא שינוי. לפי מה שאת מתארת לא נראה לי שהוא יעזוב את אישתו.

בהמשך לדבריה של הילה, הצלחתי להתחבר לעצה החכמה שהבחור שהכרת הציע לך- להעמיד אולטימטום (אם כי לא הבנתי מה פירוש "נחמד לנו יחד").

אני לא יודעת סטטיסטיקות, אבל אני לא בטוחה שיש הרבה אנשים שעושים "קאט" כ"כ מהר, מהמשפחה, ממה שכבר בנו, מהחברה, מהילדים וכו'. קשה מאוד לעזוב הכל ולהשאיר מאחורה משפחה, ילדים, אשה וכולם פגועים. הרבה יותר קל באמת להנות משני העולמות.. וכולם מרוצים.. או שלא.

"בסוף אני אתגרש" יכולה להיות אמירה שנשמעת טוב, כמו כן יכולה גם להיות אמירה שיכולה לנסות להרגיע אותך לעת עתה אבל לכי תדעי מתי זה יקרה. "בסוף".

קל אולי להציע מהמקום הנייטרלי, אבל אני באמת חושבת שמגיע לך מישהו פנוי, פנוי לגמרי, מבלי ה"לחכות" הזה, הלהרגיש במקום שני הזה, עם כל ההסתרות וכל רגשות האשם.

כתבת כי עד היום לא היה צעד משמעותי לסיום נישואיו- ממה שסיפרת על חששותיו, לא השתכנעתי שזה יקרה בקרוב. ואולי זה טוב, כי זה יאפשר לך להכיר מהתחלה, על דף נקי וחלק, ומראש ללכת על מישהו שישים אותך במקום ראשון ולא אחרי האשה הפורמלית שלו.

מאחלת לך שתקבלי את ההחלטה הנכונה עבורך.
עדי

לילו היקרה, צר לי על מה ששניכם עוברים. אין לי ספק שאי אפשר להשאיר את המצב כך וחייבים להתחיל - כמה שיותר מהר - לטפל דרך ייעוץ זוגי יסודי - על מנת לקבל את ההחלטות הנכונות.

למה מהר? כי ככל שעובר יותר זמן בו אתם בנתק רגשי ובקפאון כמו שכתבת - כך זה ייעשה יותר מצב קבוע ויהיה קושי ל"המיס" אותו ולשנות אותו.

בטיפול זוגי ניתן יהיה לראות האם אפשר להפשיר את יחסיכם, לעבוד על התקשורת שלכם, שציינת שאיננה טובה, לחקור לעומק מה הבעיות בתחום הסקס, שהבנתי ממך שכבר היו שם בתחילת חייכם המשותפים. בתהליך נכון, תלמדו כלים חדשים שתוכלו ליישם, ולראות האם לאורך זמן - לאחר שינוי בהתנהגות ובצורת התקשורת - תחול הפשרה ברגשות, יחול שינוי באינטימיות הגופנית.
ואם כל זה לא יצליח - הייעוץ יכול לעזור לכם לקבל החלטות נכונות. יכול להיות שבסופו של התהליך תחליטו להיפרד, אם לא יחול שינוי מספיק. ואולי ההחלטה הזאת היא ההחלטה הנכונה ועדיף לא לחכות איתה? אלו החלטות שלכם ולא של המשפחה המורחבת. בייעוץ גם תוכלו לדעת האם זהו רק שלב מצוי שעובר, או שאצלכם זה לא ניתן לשיפור.
אני מאחלת לכם שתמצאו את האומץ לפנות מהר ולטפל במצב, כי לא יהיה נכון להשאירו כמו שהוא, זה יגרום יותר ויותר סבל לשלושתכם.

מתוקי, באתר הזה איננו נוהגים להמליץ על מטפלים, עלייך לעשות את החיפוש ואת הבחירה בדרכים אחרות. שיהיה בהצלחה!

א יקר, יש לי חדשות בשבילך - הריבים האלו הם מאוד חשובים לבניית הזוגיות שלכם, והם יקבעו באיזה מצב תגיעו למשימה הבאה שלכם!
נושא החגים הוא כרגע "שדה המערכה" של הזוגיות שלכם. באמצעותו עליכם ללמוד איך לחיות זה עם זו, איך לתקשר את צרכיכם, איך להיות קשובים זה לצרכים שלו זו ולהיפך, כמובן. זה האימון העכשווי שלכם, והוא רק ההכנה לאימון היותר רציני שיגיע - להיות הורים לילד משותף.
כל זוג מוצא עצמו בהתנגשויות סביב השאלות שאתה מעלה, ויש לכם הזדמנות ללמוד איך לנהל משא ומתן ואיך לקבל החלטות שיקרבו ביניכם, מצד אחד, אבל לא יגרמו למישהו מכם להרגיש פראייר.
אני חושבת שכל אחד צריך להגיד מה חשוב לו, ולקוות שבן זוגו לפחות יבין את מה שהוא אומר, גם אם לא יקבל זאת ויבוא לקראתו. לא נכון לבלוע ולהישאר עם כעס ותיסכול, ותחושת ויתור וניצול.

חשוב לא להגיע לתחושה של מאבק כוחות - כלומר מי יכופף את מי. זה לא סוג הפתרון הטוב. זה לא בריא ל"מנצח" ולא בריא ל"מנוצח". אם זוהי התחושה שאתה מקבל לאחר ריב מסוג זה - אתם לא מנהלים זאת נכון.
אם תצליחו להבין שכל הזמן יש כאן שניים, ולכל אחד יש צרכים משלו והצרכים הם לגיטימיים - תתחילו לחפש את הפתרונות שיגרמו להכי פחות נזק והכי הרבה תועלת, לשניכם.
זה עוזר למצוא עקרון בסיסי ששניכם מסכימים עליו שעל פיו מחלקים את נוכחותכם בחגים, ולצד העקרון הזה להוסיף גמישות וזרימה.
מאוד חשוב לא לערב את שאר בני המשפחה המורחבת בריבים שלכם.
אני מקווה שהדברים שכתבתי יעזרו לך לגשת מחדש לנושא הזה.
בהצלחה!!!

אני חושבת שאתה צריך להתמקד בעובדה שהיא בבית, איתך. היא עשתה את הבחירה שלה.
אי אפשר לשלוט על מה שבלב. זה כואב מאד שהיא התאהבה במישהו אחר אבל אני לא בטוחה שזה אומר דווקא שהאהבה שלה אליך נפגעה. והיא איתך אחרי הכלוהיא לא בגדה כמו שהבנתי אז זה משהו שאתה צריל לזכוף לזכותה נראה לי.
בהצלחה

דנה היקרה, מה שאת מתארת נראה אכן כמו סוג של משבר שנות הארבעים. בעלך מרגיש שהמשיכה שלו כלפי נשים אחרות נמצאת בירידה, וכנראה היה לו חשוב לבחון את עצמו מול בחורה צעירה. לצערי, אינני בטוחה כלל שמה שקרה זה הסוף. מה גם שעכשו הוא רואה בך מישהי שחוקרת אותו ומטרידה אותו לגבי הנושא, ויש להניח שככל שאת תנסי יותר לחלוב ממנו מה קרה ולחשוד בו - כך הוא יעדיף להסתיר ממך יותר, וזה מעגל קסמים זדוני, שעלול להחמיר.
תראי, דנה, כתבת שחלפו 11 שנות נישואין. מה דעתך על הרעיון שכל כמה שנים יש צורך לרענן את הזוגיות, לשדרג אותה, ולהתאים אותה למציאות המשתנה ולצרכים המשתנים של שני בני הזוג? יש זוגות שעושים זאת פעם בכמה שנים, ורובם עושים זאת כאשר מופיעים סימנים.
מהם סימנים?
כל משבר מסוג זה שאת מתארת הוא סימן שהזוגיות הנוכחית לא מספקת את כל הצרכים של שני בני הזוג, ושצריך לערוך בה איזה שינוי. הבגידונת הזאת שלו היא סימן! תמרור אזהרה. אבל בעיקר יש לה תפקיד - להודיע לשניכם שיש צורך לערוך שינוי. הכי מומלץ לעשות זאת בעזרת יועץ זוגי, אם כי ישנם זוגות שמסוגלים לערוך שיחה כזאת נוקבת וחושפנית שבה כל אחד מדבר בצורה גלוייה מה מטריד אותו ולמה הוא היה מצפה. אלא שהרבה פעמים זוג יכול לערוך שיחה כזאת אבל לא יודע איך לבצע את השינויים. או שבני הזוג עלולים להיות מבוהלים ממה שיעלה בשיחה ולפחד מכך, ואילו יועץ זוגי מנוסה יידע לזהות את השלב בו הזוג נמצא ולהציע איך להתמודד, מבלי שה"שמיים יפלו".
מאחלת לך הצלחה בניהול נכון של המשבר!

דורית קודם כל תודה על תשובתך ,
אך לא ציינתי שבמשך כל שנות הנישואים שלנו היינו חברים והיחסים שלנו מבוססים על קודם אנחנו ורק לאחר מכן הילדים שזה כולל סקס טוב בילויים ביחד עד היום כינויי חיבה וטלפונים במשך כל שעות היום , לכן איני מבינה מאיפה זה הגיע ! כמובן שיש עליות ומורדות במהלך השנים אך לא כאלו שיגרמו לכזה דבר .
אודה לך עם תיתני לי כיוון לאיזה שינוי את התכוונת , מיכיוון שהוא לא מוכן ללכת ליעוץ זוגי כי הוא לא מאמין בזה .
אני יודעת שגם לחקור יותר מידי אינו מועיל ורק גורם נזק ! אך הסקרנות הורגת אותי ואיני מסוגלת לתת לזה פשוט להעלם , אני יודעת שהוא אמר שנגמר ושאינו בקשר אך אני מתקשה להאמין .
האם משהו אצלי אינו בסדר ? הוא משתדל מאוד וכל הזמן אומר שהוא מטורף עליי ואוהב מאוד .
האם ישנה דרך עבורי שאוכל להיתמודד ? אשמח מאוד עם תיתני כיוון ..
בתודה דנה .

דנה שלום

כבעל ניסיון בתחום ( לצערי ) אני חושב שעצם זה שבעלך בא וסיפר זה הדבר החשוב ביותר
ניתן לראות שהבסיס שלכם טוב מאוד ויש בשביל מה לעבוד.
מניסיון קשה הרבה יותר כשמגלים לבד.
הדברים שאדם נאלץ לעשות כדי לגלות בגידה וכדי להגיע לחקר האמת הינם דברים לא פשוטים בכלל
איתם קשה לחיות.
על כן קחי את היתרון הגדול שקיים אצלכם ולכי איתו קדימה.
רק בנית אמון מחדש תוביל להצלחה.
וניראה לי שלכם יש את הבסיס הזה.
בהצלחה

ניכר שאתה מאוד אוהב את אשתך וחשוב לך שהיא תהיה רגועה ומאושרת.
דבר נוסף שעלה מהודעתך הוא שנראה כי אתה מאוד עסוק בלרצות את אשתך, שלא תכעס, שלא תיפגע, וזה טבעי. אבל ואולי גם המקום שלך חשוב כאן- כל אדם עושה טעויות.. ואם לא דרשת בשלומה במיידי אין זה אומר שחלילה אתה לא אוהב ולא אכפת לך.

לכל זוגיות האופי והמרקם שלה, ייתכן וכך אצלכם זה בנוי ואם טוב לך במקום הזה- בסדר גמור. היה לי חשוב לשקף לך את זה, כי מהודעתך עולה הצורך שלך "תמיד להיות בסדר ואם לא לתקן מייד".

לצערי אין תשובות קסם, מה שחשוב במצבים כאלו הוא למצוא תיזמון נכון שאשתך במצברוח טוב ורגועה, ולהגיד לה מהמקום שלך את הקושי (אם קיים כזה) כשכל הזמן צריך להיות בסדר, ולא לעשות לידה טעויות. לשקף לה שאכפת לך גם אם עדיין לא "קלעת בול" למה שהיא מבקשת. כמובן לשים לב, כמובן לחבק, כמובן לשאול לשלומה ולא להעביר את כל היום בהתעלמות, אך לא במצב בו אתה מרגיש שעומדים לידך עם סטופר, אחרת איך ההתנהגויות שלנו יהיו טבעיות?

כשתדבר איתה ברוגע, אולי גם תוכל לשאול אותה מה היא אוהבת ומה חסר לה, ואיך תוכל לעשות אותה מאושרת יותר ופחות זועפת. בכל אופן חשוב שהיא תזכור שכולנו בני אדם. :)


בהצלחה רבה
עדי

אילנה היקרה, תודה על מכתבך הנרגש, שפותח לנו פתח ל"רכבת ההרים" הזוגית...תיארת את שלב הפתיחה של הזוגיות כאשר הסתכלת אליו מלמטה למעלה וחשת חוסר בטחון לצידו, ואולי עבורו - הוא היה זקוק למישהו לצידו שמעריץ אותו וחוסה בצילו? זוגיות טובה אמורה לאפשר לכל אחד מבני הזוג לממש את עצמו, ולהגיע למקסימום הפוטנציאל שלו.
לפי תיאורך - את מאוד צמחת בתוך הזוגיות שלכם, מימשת את עצמך מהרבה בחינות ואת חיה חיים מאוד מלאים ומספקים. נראה שלבעלך קורה תהליך הפוך, ונשאלת השאלה מה חוסם אותו? האם הוא חוסם את עצמו - כלומר מכשיל את עצמו באופן לא מודע, או שמשהו באינטראקציה שלכם גורם לקושי שלו, ואולי שני הגורמים גם יחד.
את שואלת לגבי סוג הטיפול. ממש לא נראה לי שאת צריכה ללכת לטיפול אישי.
נראה לי הכי נבון ללכת יחד איתו לייעוץ זוגי על מנת לראות האם יש משהו בהתנהלות הזוגית שלכם שחוסם אותו והאם ניתן לעשות שינוי בכך. במסגרת הייעוץ הזוגי - במידה וזה ייעשה אצל פסיכולוג או עו"ס פסיכותרפיסט - קיימת האפשרות שכל אחד מכם, על פי הצורך, וסביר להניח שזה יהיה בעיקר הוא - על פי התיאור שלך את תפקודו בתחמים שונים של החיים - יגיע גם לפגישות אישיות אצל המטפל, על מנת לעבוד על נושאים אישיים יותר.
אני דווקא מאמינה גדולה בשינויים! אני מאמינה שרוב האנשים "שבויים" בתוך דפוסי מחשבה מקובעים שמגבילים את עצמם, שגורמים להם לא להעיז לעשות דברים "מחוץ לקופסה", ו"להחליט" לגבי עצמם שהם לא מסוגלים להיות או לעשות כל מיני דברים, ולאור זה הם פועלים בעולם. בטיפול נכון,ולפעמים בסדנה לצמיחה אישית - ניתן להסיר את המגבלות החשיבתיות הללו ואז גם ההתנהגות משתנה, ובהמשך יכולה גם האישיות להשתנות, במידה מסויימת.

חשוב לי לציין שהוא טוען שאני היא אהבת חייו ושאם הוא היה בשל לחתונה-זה היה איתי. כמו כן, הוא מאד חושש מנישואים שכן הוא רואה סביבו את כל הזוגות שמתגרשים.
דבר נוסף, הוא לא פעם הציע שנתמסד בנישואים פתוחים משום שהוא עדיין לא התנסה בסקס עם אחרות אך אני מצידי לא הסכמתי אך לא שללתי את האופציה שבעתיד,כששנינו נרצה לגוון את מערכת היחסים בינינו, אסכים לצרף עוד זוג ולנסות חוויות חדשות.

את מתארת זוגיות מושלמת- תקשורת טובה, אהבה גדולה ושנים טובות ביחד. כרגע את מרגישה תקיעות באותו רצף של זוגיות טובה, כי לדעתך הגיע הזמן להתמסד.

בעוד בן זוגך, לא נמצא שם. הוא לא התנסה עם נשים אחרות, הוא כנראה עוד לא מרגיש בטוח להתחתן גם מהסיבה הזאת, ואומר לך את האמת- אני לא מוכן לחתונה.

לוותר על מערכת יחסים כזאת מושלמת כפי שתיארת, כשאת יודעת שזה האחד שלך, כי שניכם לא באותו שלב?

נושא היחסים הפתוחים והעובדה שהוא לא התנסה עם אחרות הוא עיניין חשוב כאן. יש זוגות שהיו עושים פסק זמן, לנסות עם אחרים, וחוזרים אם האהבה שם ובוערת וחיה.. רק כדי לכסות את הבור הזה.. ובכך ממשיכים יפה הלאה. אני לא יודעת כמה הפיתרון הזה נכון גם לכם. אבל חשוב שתיקחי בחשבון את האמירה וההצעות שלו, - ונשמע שאת לא שוללת לחלוטין אופציה כזאת בעתיד, בהמשך, דבר שיכול להרגיע אותו, אבל גם דבר שתצטרכי לעמוד מאחוריו, וזה למעשה נותן לגיטימציה לבן זוגך לבקש זאת גם בעתיד.

העובדה שגם ראה הרבה זוגות גרושים לידו - גם לא מוסיפה לרצון שלו להתמסד, וגם על זה יש לתת את הדעת. איך הוא יוכל להרגיש מספיק בטוח בזוגיות שלכם? נשמע שהוא רוצה לשמור עלהמצב כפי שהוא, ולא לשים חותמת כי זה מאוד מבהיל ומפחיד אם יהיה מצב של גירושין. למרות שזוגיות היא זוגיות.

בהצלחה רבה

קודם כל,תודה על תשובתך.

יש לנו המון שאלות ותמיהות לגבי על מה לוותר אם בכלל- על מערכת היחסים הנדירה שלנו? על הצרכים שלנו? לא נראה כי אפשר לשלב אותם זה בזה ועם זאת אנו לא מעוניינים להתעלם ,כמובן, אחד מצרכיו של השני. האם את ממליצה על ייעוץ זוגי?

הי צו'פצ'יפ.

טיפול זוגי בהחלט יוכל לסייע לכם ולעזור לכם לנסות "לסדר" בראש את הדברים, אולי לשים צרכים מסויימים בסדר עדיפות אחר וכד'. כשאנחנו בטיפול מול גורם א.מקצועי, ב. נייטרלי, הדברים נראים אחרת. לא מדוברים סובייקטיבית במובן של "אתה צודק" "אני צודקת", אלא במובן שמישהו מהצד רואה אתכם, רואה את החיבור הגדול, רואה את הקשיים ועוזר לכם לארגן אותם בצורה מסודרת. הבעת הדברים קלה ופשוטה יותר באופן הזה.. ופסיכולוגית- העובדה שאתם "מוחזקים" מקצועית, בד"כ עושה את שלה ומפחיתה מתחים.

עצם הנכונות והרצון שלכם כן להתקדם וכן לבחון את האופציות לפתרונות מעיד על קשר חיובי ובריא, בהחלט חבל לוותר אם טרם ניסיתם גם את הכיוון הזה. אני די משוכנעת שבמהלך הטיפול או לאחריו כבר תרגישו בהבדל, ולעתיד, אם יצוצו משברים נוספים, תדעו לאן לפנות ואיך.

בהצלחה רבה!

ראשית את כרגע במצב בו את מודעת לעצמך ומבינה שיש משהו בהתנהגות שלך שיש לתקן. זאת התחלה טובה.

נשמע שהחבר שלך מאוד אוהב אותך, וגם אם אינו מראה לך את זה, יתכן ובמצבים בהם את מוצפת קנאה- הוא מרגיש כלוא, אשם, ועוד.

למעשה את מתארת מצב בו את רוצה ששניכם תהיו אחד, ואין היפרדות של "כל אחד בבועה שלו", בעולם שלו, עם הזהות האישית שלו- וזה דבר מאוד קריטי בזוגיות- להיות ביחד ולשמור על הזהות היחודית של כל אחד. מעבר לכך גם יש את חוסר הביטחון שלך, אם זה בעצמך, אם זה בקשר. הזכרת שאת מודה כי לא התאהבת בו מעל הראש- הייתי בודקת את המשפט הזה, מה מסתתר שם? יש סיבה שהיה לך חשוב לכתוב את זה.

באיזשהו שלב ייתכן וימאס לו לפצות אותך ולפנק אותך על סצנות שלמעשה את בהם הצד הפוגע, ייתכן ויום אחד הוא באמת יתפוס את עצמו ויבין כי אינו אשם בדבר, ויפנה זאת כלפייך. על מנת למנוע מצב כזה, אני מציעה שתעשי עם עצמך סיעור מוחין, בדקי טוב במה את לא בטוחה בקשר שאת כ"כ זקוקה להיאחז בו ולהיות בשליטה, האם מערכות יחסים קודמות היו כאלה, אם זה מצד האקס או מצידך, האם במשפחה גדלת על מודל דומה של זוגיות בה צד אחד קנאי מאוד לאחר? נסי "לנבור" ולחפש את החלקים בך, בתוכך, או בזוגיות שאת מרגישה חסרת ביטחון לגביהם, ואולי שם תהיה התשובה.

אם זה לא יוביל לפיתרון, אני ממליצה בחום לגשת למישהו מקצועי לייעוץ קצר טווח (מס' פגישות) ושם להעלות יחד את הסיבות שמביאות אותך למצב כזה. זכרי שכשאת מודעת למצבך וכבר רוצה בשינוי- זה תלוי רק בך מעכשיו. ולכן גם הסיכוי להצלחת הקשר יגדל.

בברכה,
עדי

תודה!
האמת חשבתי על האופציה ללכת ל 2-3 פגישות כדי לעבוד על לשנות את הרגלי, הייתי מעוניינת במשהו שהוא לא פסיכולוגי נטו- אלא גם עובד על ממש לשנות הרגלים, קוגניטיבי התנהגותי (הייתי במשהו דומה פעם בתחום אחר). איך אני מחפשת? מה השם של המקצוע הזה? אני כרגע עדיין שוקלת את זה... תודה רבה

הי קרין,

אני חושבת שהכיוון שלך נכון. טיפול התנהגותי, קוגניטיבי בהחלט יכול לעזור,
והוא קרוי גם: CBT: Cognitive Behavioral Therapy

יש פסיכולוגים ועובדים סוציאליים שמטפלים בסוג הזה של הטיפול.

אני מציעה לפנות או למישהו שאת מכירה ומוסמך לתת המלצה על איש מקצוע, או לפנות דרך קופ"ח (אם את בכללית יש להם רשימת מטפלים לפי איזורים ולפי סוג טיפול). מטפל דרך הקופה לוקח תשלום נמוך יותר, כ-160 ש"ח לפגישה.

אני אומרת ללכת פעם אחת, פעמיים, לנסות, לבדוק עם עצמך האם זה מתאים לך. זכרי שלא עם כל מטפל יש לנו כימיה מיידית ואין טעם לפסול מייד את הטיפול. תמיד אפשר לנסות עם מטפל אחר.. לכן חשוב ראש פתוח.

מעריכה אותך על הנכונות לפתח את עצמך.
עדי

שלום לכם. מבקש אני התיחסות מהירה.
אני בן 50 אשתי בת 40 נשואים כ 20 שנה.
מערכת היחסים ביננו לא ידעה מנוחה ותמיד הטלטלה, אבל החזקנו 20 שנה.
אני קנאי מאוד דבר שגרם לכל הקשיים ולאי נוחות ביחסים ביננו.
אנח מודע למידת השליליות שבקנאה ומדבר עם אשתי על הנושא לפעמים, אבל לא מצליחים לגשר.
אשתי קרה מאוד אולי בגלל הקנאות, אולם אני מנסה וקורה הרבה סביב זה ואף היינו
בייעוץ זוגי. יש הבנה אבל עדיין חבויים רגשות שלילייים אחד כלפי השני ולא מתפשרים.
אשתי מאוד עקשנית ולא מתפשרת,מגלה לפעמים סימני אהבה שנעלמים במהירות.
לאחרונה סכמנו לנהל שיח אחת לשבוע. גלוי ופתוח עד הסוף כדי לברר איפה אנחנו נמצאים
וגם אולי לגרום לשיפור. שאלתי : האם אנחנו בדרך הנכונה, ומהם הצעדים והכלים אשר ישפרו את מערכת היחסים.
לציין יש לנו שני בנים,בגיל 12 +15 שנים.

תודה על ההבנה ועל הסיוע מראש.

נונה היקרה, זה שישר את חושבת על גירושין - בכל פעם שאתם רבים - אפילו על שטויות - אולי מעיד על ההיסטוריה האישית שלך בבית הוריך: או שהיה מאוד שקט בבית ההורים, ואז אין לך את החווייה שאפשר לריב ולהתפייס פעמים רבות מבלי שזה מערער על הקשר העמוק, או שהיו הרבה ריבים שאחר כך הובילו לגירושין, וזה מה שאת מכירה, ולכן את נבהלת שגם אצלכם ריבים יובילו לגירושין.
מה שכתבתי כאן זה סוג של השערה פסיכולוגית, כי חוויות שהיו לנו בילדות נחרטות מאוד חזק ומשפיעות עלינו עד היום.
שווה לבחון - אולי בייעוץ הזוגי שלכם - עד כמה הדפוסים בבית ההורים שלך ושלו משפיעים היום על צורת החשיבה וההתנהגות של שניכם.
אפשרות אחרת לגמרי היא שבתקופה הראשונה של הריבים האלו קפצו לך די מהר המחשבות על גירושין - אז גם עכשו, כאשר את כבר מבינה שאלו ריבים שטותיים, עדיין המוח שלך "מקפיץ" את המחשבה הזאת, כמו אסוציאציה צמודה - בכל פעם שקורה ריב, וזה קורה כתוצאה מדפוסי הזכרון אצלך במוח, ולא צריך לייחס לכך חשיבות רבה. פשוט קבלי זא בתור "טריק" של המוח שלך, ותתעלמי מכך. עם הזמן זה ייעלם מעצמו.

תודה ששיתפת אותנו. לגבי שאלתך-

כמו שיתכן והיא מעוניינת-יתכן והיא לא. אבל עד שלא תנסה לא תדע. חשבתי על כך שאולי תוכל ליצור עוד כמה סיטואציות של כנות, שיתוף (כמו ששיתפה אותך בדברים שלא סיפרה לאחרים), ובכך תוכל לגשש עוד קצת לבדוק את תגובותיה. לא הייתי מסתמכת על תגובה אחת שלה, היא יכלה לפעול כך גם היתה נבוכה בדיוק כשם שהיתה לא מעוניינת.

אני יכולה לספר לך וזה לבטח לא יחדש הרבה- במצבים של אינטימיות ושיתוף רגשי, הרבה רגשות עולים, ביניהם יכולים כמובן להיות גם רגשות רומנטיים. עם זאת ייתכן והיא גם חוששת לגבי הידידות ביניכם ורוצה לשמור אותה על אותה גחלת.


כך או כך, כמה תוכל להמשיך עם הידיעה שאתה מתאהב בידידה טובה, ואתה רוצה בה יותר מידידה, היא לא תדע זאת ותמשיך הלאה כשהיא חושבת שאיך מעוניין וכו' וכו'?

לכן המלצתי היא שתצאו לבית קפה שקט, להליכה ביחד, פיקניק, וכד'- מקומות בהם יש מקום להתבטא באופן חופשי, אינטימי, תנסה ליצר אוירה יותר אישית ואולי אז תוכל לגשש יותר מבלי לפגוע במה שקיים. ייתכן והיא מעוניינת ומרגישה כמוך. :) אם עדיין תהיה לך אותה התלבטות, תצטרך לקבל החלטה אם לשים את הדברים על השולחן או לא. מניסיון- אין טוב יותר מהאמת.

בהצלחה רבה

ריקי היקרה, צר לי על מה שאת עוברת. גם חבל לי שבעלך לא יותר רגיש אלייך דווקא עכשו שאת בהריון, כאשר כל אישה כמעט מרגישה פחות מושכת.
אבל יחד עם כל ה"חבלים" - עדיין יש לך בעייה שכדאי להשקיע בפתרונה: מה שאת מתארת מעיד שיש ביניכם פער בהתפתחות המינית. הוא צבר הרבה נסיון לפנייך, וכמו הרבה גברים מרגיש מאוד פתוח לגבי המיניות שלו וזקוק לריגושים חדשים. ואילו את יותר סגורה ממנו, יותר מהססת לנסות דברים חדשים - בין אם מדובר בתנוחות חדשות ובין אם מדובר בבני זוג אחרים.
שני דברים ראויים לציון - שבעלך עושה מאמץ לכלול אותך בתוך החוויות המיניות שהוא מנסה ליצור, ולא עושה זאת בחוץ, כמו הרבה אחרים. שנית - שיש בו יצריות חזקה, וזה (כך אני חושבת) עדיף על יצריות חלשה, לא?
על מנת ש"תיפגשו" איפשהו, קשה לי להאמין שהוא יוותר על היצריות שלו או יצמצם אותה. חשוב מאוד שאת תראי מה את יכולה לעשות לטובת העניין. אמנם עכשו זה לא ממש הזמן המתאים כל כך כי את בהריון, למרות שגם בהריון ניתן לנסות תנוחות חדשות ומעניינות, ואומרים שיש אורגזמות חזקות בהריון, משום שכלי הדם באזור כבר מאוד גדושים ויש גרייה מקומית בכל מקרה. אבל בעיקרון, אולי שווה לך לגשת לכמה שיחות עם סקסולוגית, שתתן לך רעיונות איך לגוון ואיך להפתיע אותו ולרגש אותו. אולי אם תשמעי עצות ממישהי מקצועית תוכלי להתגבר על הביישנות הטבעית שיש לך, כמו להרבה נשים שלא התנסו עם פרטנרים נוספים. ואם לא לסקסולוגית, אז תחפשי חומר באינטרנט. אני יכולה להמליץ לך על אתר שנקרא "יחסים" שבו יש המון מידע ראוי.

ערב טוב מיכל,
מה שאת מתארת הוא די יוצא דופן. האם הקרירות הזאת תמיד אפיינה אותה? האם כאשר יש ילדים או תינוקות אחרים מבני המשפחה היא כן משחקת איתם? אולי יש לה קושי אישי עם הפיכתה ל"סבתא" וזה פוגע בנשיות שלה? אולי היא בהכחשה, לא רוצה להיראות עם נכד כדי לא להיתפס כסבתא.
אני חושבת אין הרבה מה לעשות. אולי שווה שתעשי איתה שיחה בוגרת, לא ביקורתית, כדי לנסות להבין מאיפה זה בא. אני יכולה להבין שזה מאוד מפריע לך אבל נסי לקחת זאת בשלווה, ולא לעשות עניין יותר מדי, אלא לקבל זאת כמו שזה. כי מה שקורה עכשו מכניס המון מתח ליחסים שלך עם בעלך, וחבל.
מקווה שקצת עזרתי.

אשמח לשמוע גם תשובות של משתתפים אחרים בנושא הזה.

דעתי האישית בלבד.
אם הוא עד כדי כך קנאי, זה יכול להיות ממש לא נחמד.
את אומרת שהתנצלת הרבה והוא עדיין לא מסוגל לעבור את זה. תארי לעצמך ואתם מתחתנים, הוא מוצא שאת הסתכלת לא בצורה הולמת על מישהוא, יתחיל לקנות ולא תצאי מזה עוד הרבה זמן.
אם תתני לו את הסיסמאות שלך, את עלולה לאבל את החופש שלך...

היי אורחת..
תיארת פה מצב "היפוטטי" כביכול למעשה שלאחר החתונה..
אז רציתי לשתף אותך ולהגיד לך שזה כבר ככה..הוא לא מסוגל לראות שאני מסתכל על מישהו (גם אם במקרה הוא עבר לי מול הפרצוף), כל פעם שהוא רואה שאני חברה של מישהו (גבר) בפייסבוק אז הוא מתחיל לשאול שאלות וישר מתחיל לעקוץ אותי עקיצות כמו "עכשיו יש לך את ליאור בפייסבוק אולי תיהי איתו.." וכל מיני עקיצות כאלה שרק מעצבנות ומעכירות את האווירה..
הוא אפילו לא מסוגל לשמוע שאני מדברת על מישהו אחר גם אם זה לצחוק עליו.. מקרה שקרה: אנחנו יושבים בפאב ביומולדת שלי עם חברות שלי שותים צוחקים ומדברים על המסיבה ערב לפני.. אז סיפרתי להם שראיתי את גלעד ושהבחור חי בסרט כי הוא היה בתוך המועדון עם משקפי שמש ואז חברות שלי הוסיפו שמן למדורה והסתלבטו עליו עוד..אז צחקנו עליו כמה דקות והמשכנו הלאה.. בזמן שהתחלנו לדבר עליו בן זוגי החל לעשות פרצופים כועסים ולפתע השתתק והפסיק את השיחה איתנו..אחרי שהגענו לבית הוא אמר לי "אני לא מבין מה הוא מעניין אותך!? למה את צריכה לדבר עליו?!" וכד'.. וזה היה על מישהו שצחקנו עליו.. תנסי לדמיין מה הוא עושה לי בגלל האקס..

מחפשת חיים קשים?
תחפשי הערכה כבוד ואמון, תברחי וכמה שיותר מהר!!!!!!!!!!!!!!!!!!
חסרים גברים? אז יהיה לך קשה קצת בהתחלה... תתמודדי, תחשבי לטווח הארוך.
תתעוררי!!!!!!!!!!!!!!!!!!

תודה על השיתוף שלך.

אכן, איבוד החופש בהחלט כבר קרה- לא רק החופש הקונקרטי שבלתת סיסמה למייל, אלא בחופש האישי שלך, המרחב האישי שלך בו את לא יכולה להרגיש נטולת אשמה על כל צעד שאולי ייראה דומה או מתקרב למשהו לא ראוי או לא כשורה בעיני החבר, שאיבד פרופורציה עם הזמן.

במצב בו שני הצדדים מחליטים להמשיך הלאה אחרי "בגידה" , אחרי שחברך קיבל החלטה- לסלוח (!) ולהמשיך הלאה, ולקבל התנצלותך הכנה, עליו לעמוד מאחורי ההחלטה שלו ולא לגרום לקשר להיות חולני, אלא לקחת את העיניין הזה כמנוף להיכרות כנה ועמוקה יותר המבוססת על אמון (ונשמע שהוא בדיוק בכיוון ההפוך).

כרגע בן זוגך, בכל מאודו, מנסה לשלוט על כל צעד שאת עושה. ושם הכוח שלו בקשר הזה. כי הוא נכווה ברותחין ונזהר בצוננין. אני רחוקה מלחשוב שהוא סלח או הפנים או המשיך הלאה מאז הסיפור עם המיילים. הוא בתוך זה עמוק עמוק. ואת, רוצה להמשיך הלאה. והוא- עדיין שם.

הוא לא מאמין למילה שיוצאת לך מהפה, הוא קנאי באופן לא שפוי, הנושא של האקס חרוט אצלו עמוק ומשתמש בו כקלף מיקוח.. כל אלו מעידים על קשר לא בריא ולא טוב עבורך. קשר שבו הוא בעמדת כוח ואילו את העמדת המתנצלת. את לא יכולה להרגיש את בקשר הזה, את יכולה להרגיש כמו מישהי מתנצלת לנצח, ולא בטוח שגם זה יעזור.

אם את אוהבת אותו, ורואה אותו בהמשך חייך, אני חושבת שאין מנוס אלא לדבר איתו ברצינות, ולהציב בפניו שתי אפשרויות- או שהוא משנה גישה, מתחילים מחדש, ומאמין בך (ולא, את לא תתני לו סיסמה למייל ולא נעליים. זה לא אמור להיות ככה), ומאמין עד הסוף.
או- או שלא. לא חייבים ולא חתמתם על שום חוזה.

כמה תוכלי להישאר בקשר כזה שגובה ממך את טיפות החופש האחרונות? בקשר בו את חושבת על כל תשובה וגם אז לא מאמינים לך? האם זה מודל נכון לזוגיות?

ולא, אני לא מנערת אותך מאחריות שאכן שגית כשהמשכת את הקשר עם האקס. אבל התנצלת. היכית על חטא. הייתם אמורים להיות אחרי זה אם אכן הוא היה סולח. נשמע שרגשית- הוא לא אחרי זה, הוא בתוך זה. ויש בני זוג, המון, שלא יכולים לסלוח- וזה בסדר.

רק אל תישארי שם בכוח. אם אין לו יכולת לסלוח, לא נשפוט לרעה. אבל זה לא אומר שלא הפקת לקחים ולא מגיע לך קשר בריא, שמאפשר לך חופש. אמיתי. עמדי על מה שטוב לך. ככה זה לא יימשך להרבה זמן. בשלב מסויים זה יהיה בלתי נסבל.

אני בכוונה מקשה כאן בתשובתי, כי אני חושבת שבמצב בו צד אחד עשה טעות, והודה בה, והצד השני טוען שסלח, אבל זה מהפה לחוץ ואין מעשה לאשש את הכוונה לסלוח- זה קשר לא בריא שלא מגיע לך. הוא צריך לקבל את ההחלטה האם עומד מאחורי ההחלטה לסלוח לך באמת, או שלא.

בהצלחה רבה.

קודם כל תודה רבה לך שענית ויעצת לי..הייתי זקוקה לזה!!

כתבת לקראת סוף התגובה שאת בכוונה מקשה בתשובתך.. אני יכולה להגיד לך שלא הרגשתי שאת מקשה עליי.. הרגשתי שאת קוראת אותי כמו ספר פתוח.. כאילו הבנת את הכל בין השורות!!
אני בחורה בת מזל קשת, אני מתה על החופש שלי, תמיד היה לי.. ובזכות זה אני מי שאני היום.. וכמו שאמרת איבדתי את החופש שלי.. אני מרגישה כל הזמן שאני צריכה לחשוב ולנסח כל דבר שאני אומרת כל דבר שאני עושה.. וזאת תכונה שלא הייתה לי, עד שהתחלנו לצאת.. לפני תמיד הייתי ספונטנית זורמת ואפילו דיי חסרת טקט.. אבל בכל זאת אהבתי את עצמי.. עכשיו אני לא כ"כ מחבבת את תמרה..
אני בתקופה האחרונה מרגישה שדיי איבדתי את עצמי..בעקבות אובדן החופש.. נעשיתי עצבנית ואולי אפילו טיפה דיכאונית בגלל כל המצב..
למשל, בחיים אבל בחיים לא הרמתי את הקול על אבא שלי ואני תמיד יודעת להעריך ולכבד אותו ובתקופה האחרונה צעקתי עליו כמו שבחיים לא עשיתי.. והתנהגתי אליו בצורה מגעילה.. והכל בגלל כל המתחים והעצבים שבן זוגי משרה עליי..

ההורים שלי שמעו את רוב הריבים שלנו, וכמוך חושבים שהקשר הזה לא בריא לי..ושהשתנתי..
אני חושבת שגם אני יודעת את זה באיזה שהוא מקום אבל אני מפחדת..
אני מפחדת לאבד אותו, גם אם יקרה וכל אחד יפנה לדרכו הייתי רוצה שעדיין נהיה ידידים ואני יודעת שמבחינתו זה לא יקרה..בחיים..הוא פשוט ימחק אותי כאילו לא הייתי מעולם..
ובעיקר אני מפחדת ממה שהוא יעשה..ואיך שהוא יקח מקרה כזה.. כי כשרציתי לקחת מעין "הפסקה" לכמה שבועות הוא לקח את זה מאוד קשה והתחיל לבכות ואמר לי שבלעדיי הוא לא יכול לראות טעם לקום מחר בבוקר.. זה מפחיד אותי!! הוא בחור קיצוני לטוב ולרע ואני מפחדת ממה שיהיה אחרי זה..

"אני מתה על החופש שלי, תמיד היה לי.. ובזכות זה אני מי שאני היום..

אני מרגישה כל הזמן שאני צריכה לנסח כל דבר שאני אומרת. וזאת תכונה שלא הייתה לי, עד שהתחלנו לצאת..

לפני תמיד הייתי ספונטנית זורמת ואפילו דיי חסרת טקט.. אבל בכל זאת אהבתי את עצמי.. עכשיו אני לא כ"כ מחבבת את תמרה..

אני בתקופה האחרונה מרגישה שדיי איבדתי את עצמי..

בעקבות אובדן החופש.. נעשיתי עצבנית ואולי אפילו טיפה דיכאונית בגלל כל המצב.."

תמרה יקרה,
לא נגעתי. הכל הם דברים שאת אומרת, ולא צריך לנבור כדי להבין- איבדת משהו מעצמך בקשר הזה. את הולכת על ביצים. את מוציאה את התסכול על היקרים לך. את לא מרגישה "את", את מרגישה מישהי אחרת לגמרי. לא אותה תמרה. לא אותה ספונטנית חסרת טאקט שאהבה את עצמה.

האם את חייבת להיות במקום הזה? האם אין לך בחירה?

בכל בחירה שנעשה, בכל דבר, יש ויתור. הויתור שלך נעשה מזמן: ויתור על חלק חשוב מאישיותך וויתור על החופש שלך. אבל לוותר על מערכת היחסים הזאת בהכרח תחזיר לך את החופש שלך. הויתור בלקבל את החופש חזרה הוא להיפרד ממערכת היחסים הזאת על כל הטוב והשלילי שהיה בה.

נסי לברר עם עצמך האם את מפחדת לאבד אותו כמו שאת מפחדת להיות לבד, ולהתרגל למצב חדש לחלוטין. נכון שיש סיכוי שלא ירצה להיות בקשר אחרי הפרידה, אבל בואי ננסה לחשוב איך חייך יראו עם מערכת היחסים הנוכחית. לאן היא תיקח אותך. ומה עוד תבטל בך.

ממה שאת מתארת, אני כבר לא סבורה שהסיפור שהיה עם האקס הוא הגורם לכל ההתנהגות הזאת. אני יותר ויותר בטוחה שהחלק הקנאי, האובססיבי, הכפייתי של בן זוגך באשר אלייך, עם מי את מדברת ומה את עושה- היה שם מאז ומעולם, ז"א חלק חבוי יותר באישיותו שכך או כך היה יוצא, עלייך או על אחרת. הסיפור עם האקס היווה טריגר רציני על מנת שההתנהגות הזאת תצא, אבל לא בהכרח הגורם.

הבכי שלו והאיום "לא יהיה טעם לקום מחר בבוקר"- הם בחירה שלו. אני לא נמנעת מלהביע אמפתיה למצבו, מחד, מאידך- פרידות הן חלק בלתי נפרד מהחיים, והעובדה שניתלה בך ובקשר בכל מאודו, ומנגד- גם חונק אותו במקביל, מעידה על אותו דפוס בעייתי, על אדם של קיצוניויות, שחור לבן, או זה או זה. או שאת איתי או שאת מסתכלת על גבר אחר עם משקפי שמש במועדון.

המצב הזה לא טוב. לא בריא. גם לא עבורו, על אף מה שטוען. ככל שהקשר ימשיך- את תרגישי יותר ויותר אחת שהוא תלוי בה, והוא ירגיש יותר ויותר אחד שתלוי בך ובקשר הזה. בו זמנית את גם תחושי תלויה באישוריו, בחותמות שלו האם מה שאת עושה הוא מוכן לו או לא.. כך או כך שניכם לא תחושו חופשיות בקשר הזה ולכן יהיה טוב לסיימו מבעוד מועד, על אף הקושי הזה.

נסי לשים את עצמך במרכז- לא באחריותך מה בן זוגך יעשה עם העובדה שתיפרדי ממנו. כן, יהיה קשה, אבל נסי לזכור שפרידות הן חלק אינטגרלי מהחיים, והן בד"כ גם מלמדות אותנו הרבה עלינו.
אם תחזירי לעצמך את החופש- את תחזירי לעצמך את ה"תמרה" שאהבת כ"כ.

מה דעתך?
עדי

עדי,
אני מסכימה איתך שפרדות באשר הן הן חלק אינטגרלי מהחיים וגם אני חושבת שהפרידה הזאת תחזיר לי את תמרה הישנה והטובה..
אבל עדיין זה לא כ"כ פשוט..
אני רק חושבת על הסיטואציה שאני יושבת מולו ואומרת לו שאני רוצה שניפרד ואני רועדת..
כל פעם שיש לנו שיחה טובה או בילוי מהנה אני חושבת הנה.. אולי בכל זאת יש לזה צ'אנס..
אני מוצאת את עצמי מגיעה להחלטה שהנה אני עושה את זה ואיך שהוא אני מצליחה לחזור בי מהחלטתי ולהמשיך להישאר במערכת היחסים הזו..

אמרתי לי לנסות ולחשוב אם אני לא מפחדת להיות לבד..
אז לא..
אחרי המערכת היחסים הזו אני מרגישה שאני רוצה , או יותר נכון צריכה, את הלבד הזה.. אחרי שנתתי מעצמי כל כך הברה למערכת היחסית הזו.. ואיבדתי הרבה מעצמי.. אני מרגישה שהלבד הזה יעשה לי טוב.. שאני אצליח ל"חזור" לעצמי ולאגור כוחות..
אני לא מפחדת להיות לבד.. ברוך ה' יש לי משפחה מדהימה ותומכת וחברות נפלאות..
אני רק לא יודעת איך לעשות את זה!?!?מה להגיד כדי שהפגיעה תיהיה מינורית!?כדי שהוא לא ישנא אותי כל-כך אחרי זה..
אני כבר מרגישה שהוא תלוי בי יותר מידיי..ואני מפחדת ממה ומאיך שהוא יגיב..לא משנה כמה אני "אתאמן" ואנסח את מה שאני רוצה להגיד לו.. יכול להיות שבמשפט הראשון שיצא לי מהפה "אני רוצה שניפרד" הוא פשוט יגיד לי "זה מה שאת רוצה!?אז להתראות..אני לא רוצה לשמוע אותך פשוט תעופי לי מהפנים.." 
אני רוצה שזה יגמר יפה.. וכמה שפחות כואב..

הי תמרה,

אני מתנצלת אם מעט גימדתי את עיניין הפרידה. אין ספק שאת צודקת וזה הולך להיות קשה מאוד, בעיקר עם מישהו שתגובותיו נוטות לקיצוניות זו או אחרת.

גם לאורך הודעתך זו, נראה שהשלמת עם העובדה שבלעדיו טוב לך (!) יותר. בכל פרידה יש אקטיבי ופאסיבי, יש יוזם. ואת היוזמת ו"הרעה" במקרה הזה, זה נכון. אבל הנטיה לקחת על עצמך ועל אחריותך את מה שיקרה הלאה, היא לא טובה עבורך. לא בריא ולא נכון להיות במקום ה"מטפל", ה"מכיל", ה"אמא" שרוצה שלא יכווה ולא יבכה ורק שיהיה לו טוב. אמת- את אוהבת אותו, עברת איתו רבות, ואמת שיהיה קשה ואולי את צודקת והוא יגיד לך "עופי לי מהפנים". צריך להיות מוכנים גם לתגובה קשה כזאת.

אבל- בואי רגע ננסה לנתח את אופי הקשר עד כה: בהרבה פעמים לא היתה לך ברירה והנטיה שלך היתה להיות בעמדת האחראית ובעמדת ה"אשמה" ולכן גם ה"מתנצלת", וזה לא יפסח עלייך גם כאן. גם בסיטואציה הזאת של פרידה את תהיי המתנצלת, ולא כי את כזאת בטבעי שלך (כבר סיפרת שלא), אלא כי באופיו ובאישיותו הוא כזה: הוא כנראה ישים אצלך את האחריות ואת אומרת זאת כאן- הוא יגיד לך לעוף לו מהפנים, שאת אשמה, שהוא לא רוצה לראות אותך, ושוב את תחושי מתנצלת, הפוגענית, והוא יתן לך את תחושת האחריות אפילו על חייו- לא יודע אם יש טעם לקום בבוקר.. וכד'. זה טבעו של אדם כפייתי, תלותי. זה חלק ממנו. הוא בא עם זה.

זה לא ישתנה לצערי, את כנראה חוזה נכון את הדברים ויודעת עם איזה בחור את בקשר ומה קשת התגובות האפשריות שלו. הדבר שאת צריכה לזכור כאן זה שגם אם היה מסכים לידידות אחרי הקשר- לא בטוח שהתלות בך תיפסק. לא בטוח שהקנאה תעלם ולא בטוח שזה לא הפיתרון ה"טוב" או ה"רע במיעוטו" לא להיות בקשר כלל, עבור שניכם, כפי שכבר כתבתי לך- שניכם סובלים כאן. דבר נוסף שחשוב לזכור הוא שרק הוא אחראי על עצמו, וסביר להניח שיעבור תקופה קשה בדיק כמוך. אבל הוא ימשיך הלאה. דבר שלישי- ככל שהקשר הזה ממשיך, כן התלות ממשיכה.. זה כדור שלג שימשיך להתערם. לאנשים תלותיים יש את הנטיה לשים אותנו במקום של האשמה וההתנצלות המיידית שבאה לאחריה. ולרוב אנחנו נשתחל למקום הזה אפילו לא במודע - המקום המרצה, המשקיט, שהכל יהיה בסדר. כי כשיש מולנו אדם כוחני (בצורות שונות כמובן) אנחנו ניקח את המקום המרצה יותר, כדי לחיות בשלום.

אם קשה לך לומר את הדברים וכבר קיבלת החלטה שהנכון הוא להיפרד, תוכלי לכתוב לו מכתב ולתת לו אותו פנים מול פנים, ולאחר מכן לערוך שיחה. אפשר להעלות גם את הקשיים שלך וכמה לך לא פשוט עם הדברים, וזה נעשה בלב כבד. מעבר לזה, את לא יכולה עוד לעשות הרבה, אבל את תקבלי את החופש שלך חזרה, את עצמך, וזכרי- אין לנו אחריות על אחרים ותגובותיהם אם סה"כ אנחנו בסדר. ואת בסדר. (הרבה יותר מזה).

אשמח לשמוע דעתך..

תמרה שלום
אני בהלם ממה שקראתי כי אני מזדהה איתך מאוד היה לי חבר 8 שנים ונפרדנו לשנתים וחזרנו והפך לבעלי לפני 9 חודשים עד שלפני חודש לקחתי את הרגליים שלי וברחתי ממנו בדיוק אותן סיבות שיש לך רק שאני לא תפס אותי עם מישהו ובחיים לא בגדתי בו הוא זה שבגד בי בתחילת הקשר שלנו וסלחתי לו שזה עלה לי מאוד ביוקר כל הזמן היה חשדן ולא מאמין לי למה שאני אומרת והייתי חייבת לתת לו דין וחשבון על מה שאני עושה ולאן הולכת ועם מי .חשוב שתדעי שאין לי חברות ואני טיפוס ביתי לא בליינית וכל הזמן בבית הוריי ואם אני יוצאת זה לקניון עם אחותי אבל גם זה לא עזר מאז שהתחתנו הוא הפך לאובססיבי תלותי ורכושני כל חצי שעה מתקשר ושואל מה עושה ואיפה אני הראש שלו ומחשבותיו זה רק עלי הוא נהיה עצבני ורזה מאוד חנק אותי מאוד ובעצם הרחיק אותי ממנו כמה שהייתי מאוהבת בו שנאתי אותו ההורים שלי כל הזמן התנגדו לקשר שלנו כמו שאמרו הורייך הקשר הזה לא היה בריא נהייתי עצבנית והמחזור השתבש קשה לי היה להיכנס להריון ובמקום להתעסק בהריון התחלתי להתעסק במחזור והוא .... במקום לדבר על ילדים והריון כל הזמן חוקר ושואל ואסור לדבר עם שכנים שלנו בני 20 שהם בגיל של אחי (אני בת 35)לא סבל שמישהו מסתכל עלי ובקיצור ברחתי ואני מאוד ממליצה לך מכל הלב תתרחקי מקשר כזה אני סבלתי אבל חשבתי שאחרי שנתחתן הוא ישתנה כי אני אהיה איתו אבל טעיתי ואכלתי אותה כי זה טבע ואי אפשר לשנות בן אדם במיוחד גברים

עדי היקרה,
אני רוצה להודות לך..
חשבתי המון בתקופה האחרונה על כל המצב.. ובעזרת הפורום ובעיקר בעזרתך המרובה הצלחתי להגיע להחלטה חשובה שאני חייבת לשים לזה סוף ושאני רוצה את עצמי בחזרה.. ולהחלטה יותר חשובה - שלא משנה מה יהיה, שום דבר ואף אחד לא ישנו את דעתי ואת ההחלטה שלי!!
תודה רבה על המקום להתבטאות בו ועל התשובות הכנות והאמיתיות..
אין כמוך!!
שבת שלום, תמרה.. 

טוב לקרוא ממך ויותר מזה את מה שהחלטת בתבונה ובאומץ.

את עושה נכון לדעתי. אין לי ספק שאת תכירי את עצמך ותזהי "אותך הישנה" לאחר הפרידה.

הרבה בהצלחה ושמחה שיכולנו לעזור.