פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

ערב טוב, יוגב, תודה על השאלה שלך. כי זו דילמה מאוד חשובה וקורית להמון צעירים, לרוב לגברים.

אני מבדילה בין אהבה לבין מחוייבות. יכולה להופיע אהבה מאוד חזקה, אבל אם אחד מכם לא בשלב ובבשלות המתאימים - לא תופיע לצד האהבה גם המחוייבות לזוגיות והרצון להקים משפחה וכל הכרוך בכך.
אני נתקלת בהמון זוגות שיש ביניהם פער מבחינה זו. האשה כבר רוצה להתמסד, ללדת ילדים, כאילו זו משימה שעליה להצליח בה, והיא משקיעה את כל מאודה ואת כל המחשבות שלה רק במטרה הזאת, ואילו הגבר דוחה את רגע ההתחייבות, רוצה להאריך את תקופת הכיף והחופש, לא בוער לו להיכנס לעול ולמנוע מעצמו חוויות נוספות, אפילו אם הוא אוהב מאוד את בת זוגו.
אני חושבת שצריך לברר את הנקודה הזאת ככל האפשר בתחילת הקשר. לברר באיזה שלב נמצא כל אחד מבני זוג פוטנציאליים, ולנסות ששניכם תהיו באותו שלב ככל האפשר. אחרת הלב נשבר והאהבה פשוט מתקלקלת, כי רובצים עליה כל הלחצים שאתה מתאר. אי אפשר לקיים אהבה בתנאים האלה. זה לא מחזיק מעמד...
לכן אני חושבת שלא כדאי להשלות אותה או את עצמך. רוב הסיכויים הם שכאשר אתם רחוקים - האהבה והמשיכה גוברים, ואילו כאשר אתם יחד שוב גוברים הלחצים המגיעים מתוך הפער שיש ביניכם בבשלות למחוייבות.
ברור לי שמבחינת הגילאים שלכם - אתם עדיין מאוד צעירים ורצוי לחוות עוד חוויות ולפגוש עוד בני זוג פוטנציאליים.

שמרית היקרה, לצערי אינני יכולה לתת לך תשובה רצינית על שאלתך על סמך מה שכתבת עליכם. אני יכולה רק לנחש, על סמך מקרים אחרים בהם נתקלתי, אבל חשוב לעת שכל מקרה הוא לגופו, והחבר שלך הוא אדם אחד ויחיד ורק מי שבאמת יכיר אותו היטב, וישוחח איתו ויתרשם - יוכל לתת לך תשובה יותר רצינית, וגם אז זה יהיה רק ניחוש מלומד...
את צריכה לשאול את עצמך האם עשית את המקסימום למען הקשר, כי אהבה כזאת חזקה שאת מתארת - לא מוותרים עליה בקלות.
אבל, עלי לומר שלעיתים קרובות עוצמת האהבה אינה דומה אצל שני בני הזוג. אני חושבת שזה כך כמעט אצל כל זוג, שאחד מבני הזוג מרגיש שהוא אוהב יותר מאשר נאהב. זה כשלעצמו כל כך שכיח, שזו לא סיבה להפסיק יחסים, אלא אם השני פשוט לא אוהב בכלל. אבל, מכיוון שאת כותבת שחשוב לך כבר להתמסד, ואילו הוא כנה איתך ואומר לך שהוא לא נמצא עדיין בשלב הזה ושהוא לא יודע מתי והאם זה יקרה, אז עלייך לעשות את החשבון - יש לך שני נתונים מאוד חשובים שהופכים את היחסים שלכם ללא מתאימים לך בשלב הזה של חייך - האחד, המצוי - שיש פער בעוצמת האהבה, והשני - פער במחוייבות.
הרגש אומר לך להישאר, אבל כנראה שההגיון אומר להמשיך הלאה. אם זה נועד להיות - יתכן שכאשר תעזבי אותו - הוא יתעורר ויבחון עם עצמו עד כמה היחסים איתך חשובים לו. ואם זה לא יקרה - זה מבחן חשוב עבורך - להבין שזה לא זה.

תראי, לגבי השאלה שלך- מהם הדברים שאסור להתפשר עליהם בזוגיות.. זאת שאלה שרק את יכולה לדעת את התשובה על סמך חוויותייך וניסיונותייך עם עולם הדייטים הנהדר..

את כתבת הרבה על מה שבורכת בו, וכתבת גם שהגברים איתם את יוצאת לא מתקרבים אפילו למה שאת מצפה לו. זה יכול להדליק נורה שכבר הגעת אליה למסקנה- שאכן ביקורתיות יתר יכולה לפגוע בסיכוי שלך למצוא מישהו שבאמת יעשה אותך מאושרת. מה גם שחשוב לתת צ'אנס אמיתי, ואף פעם לא מזיק לצאת לעוד פגישה או שתיים כדי לברר באמת על רמת האינטליגנציה, הכריזמה וכו'. קחי בחשבון שלא הכל "יוצא" על הפעמים הראשונות ולרוב רב הנסתר על הגלוי.

ראי, אם תמצאי מישהו עם תואר שני, משכיל כמוך, מאותו רקע עדתי, עם אותם תחומי עיניין- האם הוא בהכרח יעשה אותך מאושרת? או- האם הוא בהכרח יעניין אותך? את מחפשת מישהו שהוא "את", כי אותך את מכירה הכי טוב..?

את אכן מחפשת מישהו שבורך גם הוא במעלות רבות, מישהו איתו תוכלי להרגיש בגובה העיניים, אבל הוא לא חייב להיות מישהו שעבר את אותו מסלול חיים שאת עברת. הוא בהחלט יכול להיות מישהו מעט שונה, לא?

גם כשאני הכרתי את בעלי היינו במקומות מאוד שונים, כמעט הפוכים. ובכל זאת, בזכות ההזדמנות שכל אחד נתן לשני- מצאנו דרך משותפת שהפרתה את שנינו וגרמה לזוגיות הזאת להיות. מה היה קורה אם היינו פוסלים זה את זו כי אנחנו באים מעולמות מנוגדים?

אז נכון, שמה שלא מוכר ומה שחדש לנו (=מה שהוא לא אנחנו) יותר מרתיע ויותר מפחיד להתחייב לו, אבל הוא לא בהכרח לא מה שאנחנו צריכים בבן זוג. בן זוג שונה ממך יכול לחדש לך המון ולהשלים בך את הדברים החסרים בך, על אף המעלות הרבות שבורכת בהן.

בהצלחה רבה

לקרוא את הספר של טובי פלד "זה לא את זה אני".
הוא מתייחס שם די הרבה לנושא של ביקורתיות יתר וההשלכות ההרסניות שיש לכך על מערכות יחסים.

קריאה מהנה! :)

שלום לך המבולבל. צר לי על הטלטלה שאתה עובר. לגבי שאלתך, אני יכולה להגיד לך שקיבלת מתנה גדולה, והשאלה היא האם תשתמש בה בצורה נבונה. לאור השקרים וההסתרות וההכחשות- ברור שמערכת היחסים שלכם לא היתה אמיתית ולא היה בה חופש לשתף בכמיהות, בצרכים. נאלצת לרגל אחריה והיא נאלצה לשקר לך. אגב, על מנת קצת להרגיע - זו לא מערכת יחסים יוצאת דופן. המון זוגות מגיעים למצב כזה של שקרים והכחשות וחשדנות, וכאשר מופיע איזה גורם שלישי מעוניין ולהוט - זה מאוד מפתה לצאת החוצה, להתנסות, להתרגש מחדש.
אתה ודאי מתפלא למה כתבתי שזאת מתנה.
משום שזה היה ניעור רציני לזוגיות שלכם! קריאת כיוון, אור אדום, תמרור אזהרה שככה אי אפשר להמשיך. היא סיימה את היחסים איתו והיום נותנת לך המוןמ תשומת לב. חשוב שתבררו ביניכם בהזדמנות הזאת שניתנה לכם - מה חסר בזוגיות שלכם. מה חסר לכל אחד מכם באופן אישי ומבחינה זוגית. זאת הזדמנות להינשא בשנית. לכתוב מחדש את חוזה או חזון הנישואין שלכם, בלי שקרים והסתרות, עם הרבה יותר חופש אישי ממה שהיה. אני מכירה זוג ש"התחתן מחדש" על פי העיקרון הזה אולי שמונה פעמים בארבעים שנים!
למה זה חשוב לעשות את החוזה מחדש? כי דברים משתנים. אנחנו משתנים, הצרכים שלנו משתנים, דברים שפעם שימחו אותנו וריגשו אותנו שוב לא עושים זאת, וזוגיות טובה היא זוגיות שאינה קופאת על שמריה, שיש בה הקשבה, הבנה והליכה לקראת הצרכים של שני בני הזוג.
מה אתה אומר?

דורית שלום.
ראשית תודה על ההתיחסות הדברים שכתבת חשובים עבורי ומאשרים לי כי ניתן יהיה לתקן את חיי הנישואין שלנו.
אהבתי לבת זוגי גדולה מאוד כמו גם החשיבות הגדולה שאני רואה ביציבות הבית עבור ילדינו
על כן אעשה הכל מעל מנת להצליח ולעבור את המשבר ולהמשיך קדימה.
קצת קשה לי להסתכל על הדברים כעל מתנה שכן ניתן היה לשתף אותי בשלב כל שהוא במה שעובר או עבר על אשתי ולחסוך ממני לראות את הדברים אך לצערי זה המצב ועם זה אני צריך ללמוד לחיות.
תודה רבה וחג שמח.

נונה היקרה, אני חושבת שלא יהיה נכון להעיר לבעלך על אופן היישום של הדברים החדשים שאתם לומדים, אל תשימי את עצמך בעמדת המורה והמבקרת, כי זה ימחק את ההיערכות החדשה של יחסיכם סביב סגנון חדש. תימנעי מביקורת, המשיכי את לעשות את מה שאת מבינה מתוך הטיפים, ושתפי על כך בפגישה הטיפולית. גם שם - חשוב להתחיל מן הדברים הטובים שאת כן רואה - דברים שכן התשפרו לעומת המצב בו הגעתם. אני מאמינה שיש כמה שיפורים, וחשוב להכיר בהם לפני שאת מדברת גם על האכזבות שלך מן ההתקדמות שלו, יותר נכון מחוסר היישום המלא אצלו. לא כל אחד לומד באותו קצב, ולא כל אחד מצליח ליישם שינויים באותה מידה של הצלחה. זה טבעי שאחד מבני הזוג יעשה זאת יותר בקלות.
לגבי השאלה השנייה, זה מאוד תלוי איך את מתייחסת לנושא הדתיות של בתו. ככל שאת תופסת זאת כמכשלה - כך המסר הזה יעבור אל בנך ואל בעלך. אני נמציעה לך לחפש במציאות הזאת דברים חיוביים. כמו - לא כל אחד זוכה להיות חשוף למנהגים הדתיים כל כך מקרוב, וזה נותן יותר אופציות בבוא הזמן. הרי יש אנשים שעבורם הדתיות היא דבר שמאוד חשוב להם ותורם להם, ולא נכון יהיה מייד לפסול זאת. זה יחנך אותו להיות פתוח לאנשים שונים, להיות יותר מקבל, יותר סובלני. אבל - זאת רק במידה ואת תצליחי "להירגע" מן המציאות הזאת זכרגע רק מאיימת עלייך - ולמצוא דרכים להסתגל אליה. האמיני לי שישנן בעיות הרבה יותר חמורות ממה שאת מתארת.
בהצלחה, דורית

המשך...

משהו שקצת אני אפילו מתבייש לספר..
יש קצת בעיות כלכליות,אך לא כאלה שלא ניתן לפתור..ואם הזמן המצב יסתדר
קצת מינוס בחשבון... מינוס קטן שלא עובר את סך המשכורות החודשי שלי ושלה
היא נלחצת.. כועסת..
אני לא מחסיר ממנה כלום היא קונה ואם צריך משהו ישר קונים לא מחסיר בחיים
לפני חודשיים בערך.. היא כל כך היתה בלחץ וכל כך כעסה עלי היא רבה איתי על זה
כאילו רק אני זה שהביא אותנו למצב הזה... ניסיתי להרגיע אותה שום דבר לא עזר
לא דיברה איתי,כעסה צעקה ויכוחים.. ממש התפתח
באותו הערב הלכתי לישון קצת... אמרתי היא תרגע ואחר כל אני ידבר איתה
לא עבר 10 דקות ואני שומע אותה מדברת בטלפון עם אמא שלה היא בוכה לה בטלפון וצועקת שנמאס לה מהחיים האלה וכל מני דברים לא נעימים..
הרגשתי ממש לא נעים מאמא שלה.. ולא רציתי שהיא תחשוב משהו שלילי עלי או על המצב שלנו שהוא בר חלוף.
מייד הרמתי טלפון אליה .. כדי להסביר את המצב ולהראות לה שזה בסדר ושרק הבת שלה לחוצה

אני מתקשר אליה.. ומה אני מגלה.. שאמא שלה אפילו לא יודעת על מה אני מדבר איתה.
כן.. היא בכלל לא דיברה עם אמא שלה בטלפון
הכל היה הצגה כדי להשמיע אותי...
לטענתה זה היה כדי לקבל ממני תגובה כדי שיזיז לי {מביינים???}
כמובן שהיא לא האמינה שבאמת אני אתקשר ואתפוס את המזימה

מה אני יגיד לכם... מיואש ומותש

לי יש את אותה הבעיה אבל ההפך.....

בעלי הוא מאוד עצבני וכעסן.... על כל שטות יכול לריב ולא לדבר איתי ימים...
אני בהריון בחודש רביעי... ההתנהגות שלו מאוד פוגעת בי וגורמת לי סבל דווקא בימים האלה שאני צריכה אותו ואת אהבה והאיכפתיות שלו...
רק שהוא אפילו לא מבין מה הוא עושה לא בסדר??!!! הוא מבחינתו צודק בהכל ולא מרגיש ומודע לנזק שהוא עושה לי ולזוגיות שלנו
אין ספק שזה מתיש ומייאש,

חג שמח!!!

ראשית, נשמע שאתה מאוד מודע לעצמך, לחלקים הטובים והטובים פחות, וטוב שיש לך את היכולת להתבונן פנימה וגם לעשות עבודה כשצריך.

ממה שתארת, עלתה תחושה שמדובר בתקופה שהיא לא פשוטה גם לה וגם לך, עם ההיריון (הראשון?), עם כל המתח והחרדה סביב זה.. וכמובן כל המסביב.

מה שהדליק אצלי את הנורה הוא אותו תרגיל עם הטלפון לאמא שלה.. והרצון שלך למהר ול"כסות" על עצמך מיד, על מנת שלא יחשבו שאתה "רע" אליה, שאתה לא דואג, לא מספיק טוב וכו'. עקרונית היא הצליחה לגייס אותך ולעשות מעשה- להתקשר לאמא שלה. והיא לא נשמעה לי מאוד מתנצלת על עצם ה"פדיחה" שלא נאמר ההשפלה שהיתה שם, כאשר הסתבר לך שהיא לא באמת התקשרה.

ראה, מצב כזה. אם ימשיך, יגרור אי אמון חריף ביניכם. אתם מתחילים למעשה חיי משפחה מאוד בקרוב, ולא היית רוצה לגרור את מצב הלא בריא הזה גם מול הילדים.

בגלל המצב העדין ביניכם, והמצב העדין שלה, בכל זאת, אני חושבת שכדאי שתמצא זמן נוח ומתאים, זמן שבו היא "במצברוח" טוב לזה, הכן איזו ארוחה ושב איתה באבע עיניים. נסה להקדים ולומר שאתה מבין את המצב שלה, אבל כל עיניין התרגילים האלו בהחלט יכול לגרור אי אמון מצידך, יש להתנהגות שלה השלכות! מה שהיא עשתה באותו רגע בפירוש גם יכל לגרור תגובה נזעמת משלך, וכמה טוב שאתה אדם שיכול להחזיק רגשית את המצב ולא להתפוצץ.. אבל בוא נסכים שהרבה בני זוג, בכל זאת, היו מגיבים קשה על התנהגות כזאת, לא משנה העבודה שמצבה רגיש כרגע, עדיין אין זה אומר שיש מקום להתנהגות כזאת. באותה מידה אתה יכול ל"להתקשר" לידידה שלך ולנסות לגרום לאשתך לקנא. היש בזה פסול?

כל ההתנהגות מסביב, הרצון שלה להישאר היכן שהיא, כמובן גם עדיף שישתנה. אבל אני חושבת שאם ננפה את המסביב, כדאי להתחיל במצבים האלו בהם מנסה לגייס את הסביבה לטובתה, בעוד אתה נחוש לרוץ ולהתנצל על משהו שלא קרה. שים לב שגם אתה משחק את הטנגו שלה, כדי להשקיט, כדי לרצות, כדי שהיא לא תתעצבן.. וזה מעיד על אדיבותך ועל אהבתך אליה, אבל עד איפה?

מצב כלכלי בהחלט יכול לגרום גם למתח (הוכח מחקרית אגב), וכדאי גם פה לשבת ולדבר דוגרי על מצב, אפילו לעשות איזו טבלה של הוצאות והכנסות על מנת לשקף לה שהמצב לא עובר את סך המשכורות. ייתכן והיא חוששת כי בקרוב יהיה ילד ואין ממה להוציא את הכסף עליו? גם על זה יש מקום לשבת ולדבר, ואולי (השערה) משם היא שואבת את כל הכעס וההתפרצויות והצורך ללכת לאמא ולספר.. ייתכן ובמצב כזה היא מנסה להגיד לך, דרך התרגיל הזה בשיחה "עם" אמא שלה, כמה קשה לה וכמה היא כועסת. מדוע היא לא יכולה לפנות אליך עם אותו כעס?

בשיחה ביניכם כדאי שתעלה את זה- מדוע את לא מרגישה נוח לבוא אליי ולהביע בפניי את הדברים? למה באמצעות שליחים, תרגילים וכו'? האם לא רואה את המצב קדימה ומבינה שהתנהגות מניפולטיבית כזאת יכולה לגרור משבר אמון ביניכם?


מקווה שעזרתי במקצת,
חג שמח

את דיברי המומחים הנכבדים.

אבל אני קצת הרגשתי שאני לפעמים עושה דברים דומים לבעלי, כמו שאשתך עושה לך.
אני חושבת שטוב שאתה עושה הכל למענה, אבל תזכור את הגבול. אתה גם אישיות.

כשאני מסתכלת לאחורה, אני מבינה שמתח נפשי עושה את העבודה, ואני מוצאת סיבות לריב. עד כדי כך, שאני לא שוכחת את זה וכל יומיים מעלה את הנושא מחדש.
אבל מה שאני חושבת במחזיק אותנו, זה העקשנות של בעלי, הוא מכבד אותי, אבל גם דורש שיכבדו אותו ויקשיבו לו. ולא מוותר, ואומר שהוא גם בן אדם וכו'. ולא משנה כמה אני כועסת, אני מרגישה שהוא עדיין בשלו ואני שוכחת מכל העניין.

היה פעם אחת איזה שהוא נושא שאני במשך שבוע כל יומיים העלתי אותו שוב ושבו, וממש כעסתי אליו. בהתחלה הוא ביקש סליחה. אני המשכתי. גרנו אצל ההורים שלו, אז גם תפסתי את אמא שלו במטבח ואמרתי לה כמה מילים בנידון. אחרי שכבר נמאס לו מהשטיפת מוח שלי, הוא אמר לי בצורה רצינית ביותר, שאם הוא אוהב אותי, זה לא אומר שאני צריכה לגרום לו להרגיש רע כל הזמן. והוסיף, שהוא לא מוכן בשום פנים ואופן לשמוע על זה יותר. הוא שמע מספיק ולא מוכן לשמוע על זה יותר.
כל זה נאמר בקול רגוע ומאוד רציני. כמו אבא טוב, אוהב וכועס. מצידי, אני יכולה להגיד, שלא פתחתי יותר את הפה על אותו העניין.

הרבה הצלחה!
חג שמח!

ואת מוזמנת להישאר. :)

מה שבעצם את אומרת זה - גבולות. בעלך איפשהו שם את הגבול, אמר את דברו, עמד על שלו- ואת הבנת מה צריך לעשות ופעלת כראוי.

אני חושבת שהתשובה שלך בהחלט יכולה לעזור ל"שם בדוי" להבין, דווקא מהצד השני. לפעמים כשאדם עושה כ"כ הרבה בשבילנו ואנחנו מבינים שאהבתו תישאר ולא תתאדה כ"כ מהר, יש איזו נטיה להוציא את החלקים הפחות פוטוגניים שלנו לעיתים קרובות יותר, וזה קורה לכולנו. אנחנו יודעים שהצד השני יחזיק את זה. ישרוד.

וכשאנחנו מבינים, פתאום, שהוא לא מובן מאליו, שהוא אדם, שיש לו אישיות משלו, שהוא טועה, צודק, בעל יתרונות, בעל חסרונות, מכלול של תכונות- ההתנהגויות משתנות אצל שני הצדדים בהתאמה והראיה של האחר משתנה.

אני שמחה שהבאת את התשובה שלך ובואי לבקר לעיתים קרובות.

אני יקרה, צר לי על המצב בו אתם נמצאים, אבל ממה שאת אומרת - פשוט צריך לקפוץ למים הקרים ולהתנתק, ואז לראות איך את מסתדרת. ברור שצפוייה לך תקופה לא פשוטה מבחינת כל הסידורים, וגם קושי רגשי, אבל שאר הדברים כבר יסתדרו לאחר שתבצעי את הדבר הבסיסי שצריך לעשות - להיפרד. כל עוד את לא נפרדת - יש המון אנרגיות שליליות ביניכם, ובטוח שזה מחלחל לכל כיוון ופוגע בכל מה שאתם עושים, ויש לכך נזק מצטבר. כמו נמק, שאם לא קוטעים את האבר הנגוע - הוא מתפשט ופוגע בכל שאר חלקי הגוף. סליחה על הדימוי הנוראי.
אגב, חבל שאינך משרשרת את ההודעה הנוכחית שלך בהמשך להודעות הקודמות, כדי שנדע לייעץ לך בצורה יותר מדוייקת, וזה יהיה מועיל יותר גם לקוראים.

את מתארת זוגיות טובה, פרט לכך ששניכם הייתם רוצים להיפתח יותר.. להרגיש טבעיים.. זה כמובן מאוד חשוב בחיי זוגיות לאורך זמן, ובכלל.

בגלל ששניכם מוכנים לשינוי ורוצים בו, וכדי לנסות להבין מה "יושב" שם אצל כל אחד מכם ומה הסיבות שכל אחד, בנפרד, מרגיש עצור (לאו דווקא זה לזו אלא אולי כחלק מהאישיות?), שווה ללכת לייעוץ זוגי (אולי כדאי שיתחיל עם שתי פגישות בנפרד של כל אחד מכם) ושם להעלות את הנושא הזה, ולהבין אותו יותר לעומק.

יש הרבה סיבות לכך, אבל להערכתי, אם אתם כבר 3 שנים יחד, הרי שזה זמן מספיק שהדברים יזרמו. ואם יש משהו שעוצר אותם מלזרום- שווה להתייעץ עם גורם מקצועי, ובכך למנוע את התסכול לאורך זמן.. ועם זאת- לחזק את הקשר ולגרום לכם להיות טבעיים יותר.

בהצלחה רבה וחג שמח.

דניאל היקרה, את מאוד צעירה, ואתם יחד מגיל 18. נכון שאת אוהבת אותו, אבל נראה לי שהאהבה שלך כרגע חונקת אותו. הוא חווה כמעט כל שיחה רצינית שאת יוזמת איתו בתור לחץ להתחתן, ועל כן הוא מתחמק מכל שיחה רצינית, כי שניכם לא באותו שלב רגשי בחיים. וכאשר אין שיחות רציניות - אז יש המון ריבים יומיומיים. יש כאן מספיק סימנים שמשהו לא נכון בקשר הזה, לפחות עכשו, בשלב החיים בו אתם נמצאים.

אילו הייתם מבוגרים בעשר שנים - הייתי אומרת לך שיש לו בעייה עם התחייבות, עם לקיחת אחריות. אבל בגלל גילכם הצעיר - אגיד לך משהו אחר לגמרי: שחררי אותו ואת עצמך, וקחו לעצמכם הפסקה אמיתית. מאוד חשוב להתנסות בעוד מערכות יחסים בגילאים שלכם. את עלולה להגיע למצב איתו שהוא "ייכנע" ללחץ שלך ואחר כך יכעס עלייך כל החיים. זה שלך כבר מתאים להתמסד ולהתחתן - לא אומר שהוא צריך להתאים את עצמו לתכנית החיים שלך. אל תעשי לו את זה וגם לא לעצמך. שחררי אותו ותזכי להתנסות בזוג אחר של מערכת יחסים, עם מישהו שיהיה יותר בשל, יהיה בשלב מתאים יותר לשלב בו את נמצאת. אגב, מה שקורה לכם אינו יוצא דופן, לדעתי כמעט כל זוג צעיר עובר את השלב הזה, בו אחד מבני הזוג כבר רוצה להתמסד, ואילו השני עדיין אינו בשל. חלק מן הזוגות נשאבים אל תוך חתונה מאולצת, והחלק האחר - מפרקים על רקע זה את הזוגיות, ובעיני עדיף לפרק מאשר להיסחף לחתונה.

לא אשכח את המילים ששמעתי מבחור צעיר כבן 30 שהגיע אלי לייעוץ זוגי עם אישתו: הוא היה כבר בדכאון, היא היתה לחוצה מאוד, ושתי בנותיהם הקטנות אף הן היו "לא קלות" לטיפול. הוא אמר לי - זה נורא בעיני, שאת כל ההחלטות הכי חשובות בחיים שלי - להתחתן, לקנות דירה, להביא ילדים - לא אני קיבלתי אלא קיבלו בשבילי.

זה לא צריך להיות כך, דניאל. כל אחד צריך לנהל את עצמו, לקחת אחריות על מה שנכון עבורו, ולהחליט בעצמו.

אני זוכרת את הסיפור שלך, וקודם כל- שאפו! כל הכבוד על הנחישות והעקשנות שלך לא לענות ואף להחזיר את המשלוח לחנות! זה בהחלט מעשה שמעיד על הרצון שלך לסיים אחת ולתמיד ולנקות את שאריות האבק מהקשר הלא בריא שהיה. אני גם שמחה עבורך שקיבלת את התשובות שרצית.

עכשיו אפשר להבין שמאחורי הסיסמא "אני רוצה לשקם את חיי הנישואין שלי" עומד בכל זאת גבר שמכור לריגוש וחייב "אותך" כדי לספק את הצורך שלו. הרומן איתך מזכיר לו כנראה כמה הוא רענן, מושך, גברי, בעל השפעה ועוד.

אין ספק שהבחירה שלך לא להענות ולא לשכנע אותו לעבור "למחנה" שלך, הוא נכון, בריא וחזק מאוד וודקא אומר לו שאין לו השפעה כבר. אין ספק שמגיע לך מישהו שהוא רק שלך, ללא התחייבויות במקביל ושיכול לספק לך את מה שאת מבקשת באמת- להיות במקום המרכזי בחייו, מקום של גאווה, ולא מקום של הסתרה ואשמה כ"כ גדולה.

החזרת את המשלוח- אני מניחה שהוא יודע מזה, אבל מעבר ללהגיד לו מפורשות שאת לא מעוניינת
יש כמה אפשרויות:

1. תרגיל עם ידיד או מכר אחר שיתקשר אליו ויגיד לו שאת תפוסה (בתקיפות ואולי עוד איזה מטעם מאיים)

2. אמנם זאת אופציה פחות טובה, אבל זכרי שיש שם גם אישה ברקע, שכבר נפגעה בעבר ונתנה לו צ'אנס.. היא בטח לא היתה רוצה לדעת על ההודעות והמתנות של בעלה לאחרת.. לא? גם את זה אפשר למסור לו בשמחה. אפילו שלא באמת תעשי את זה, זה גם יכול להרתיע אותו.

3. אם הדבר ממשיך להטריד אותך באמת, לא הייתי מהססת לפנות לגורמים פורמליים או לאיים שאפנה. אם ימשיך- לפנות. רגשית ברור לי שזה לא פשוט, וזאת אופציה אחרונה, אבל היא קיימת. זה כנראה לא יחזיר אותו לחזר אחרייך ובכך יאפשר ניתוק מוחלט.

מקוה שעזרתי.. והעיקר שתבני לך חומה נפרדת ממנו והמשיכי הלאה, על מנת שהראוי, הפנוי, הטוב והגאה בך באמת- יחיה איתך, ולא פחות מזה. כי זה מה שמגיע לך.

בהצלחה רבהו וחג שמח.

תודה על התשובה.
אני מקווה שלא אגיע למצב שאצטרך לאיים עליו לא לפנות אלי יותר. גם ככה נורא קשה לי שהוא שלח אליי את המתנה לחג וכתב מכתב מאד מרגש והייתי צריכה תמיכה רבה של המשפחה כדי לא ליפול לקסמיו שוב.
אני אשמח אם תסבירי לי מה הוא מנסה לעשות? האם באמת מדובר באקט אגואיסטי שאמור לשרת את הצורך שלו בריגוש ובלהרגיש נאהב?או לתת לי תקווה קטנה שהוא עוד ירוצה להיות איתי? לא יכולה שלא להרגיש נקיפות מצפון על כך שאני פוגעת בו. שהוא בטח מאד נעלב ממני ואני מרגישה קרועה.לא מתחרטת אבל כואבת על הכל.
חברה הציעה לי שהיא תתקשר אליו לכאורה ללא ידיעתי ותדבר איתו שיחה מלה אל לב שבה היא תאמר לו שאם זו ההחלטה שהוא לקח שיעמוד בה ויניח לי לנפשי. מה דעתך?
האם יש צורך בזה או שפשוט להניח לזה לגווע?

כל אדם פועל מעולמו הפנימי, וגם הגבר הזה מונע מתוך צרכים אישיים שלו. כמו שהזכרתי יש לזה קשת של סיבות. אם זה אגו גברי, אם זה ריגוש, שינוי וכד', אם זה הידיעה שנשים אחרות נמשכות אליי ואני עדיין שווה ועוד ועוד.

אם ניכנס לסיבות שלו, זה יטשטש את העובדה שעדיף לך בלעדיו. שכדאי לך בלעדיו. זכרי שכל הסיפור בעיקר מראה על חוסר היכולת שלו להישאר נאמן, לך או לה, זה לא משנה. תמיד תהיה העננה הזאת וזה לנצח יעכיר את הקשר, שלו איתה, שלו איתך.

אין לך מה להרגיש אשמה, אני חושבת שאת בדרך לסיומה של הפרשה הזאת.. את התובנות והמסקנות למדת, ואת צריכה לעבד את הדברים.

לכן לדעתי אין טעם לשלוח שליחים אליו, ללא שיחות נפש, אלא פשוט להיות עקבית ונחושה לא ליצור קשר ולא להענות. רק ככה הוא יבין שזה לא מתאים.

נשמע שאת עדיין קשורה אליו, זהו מצב עדין, וחשוב שתמשיכי להיות חזקה.. סומכת עלייך.

עדי

תמשיכי להתעלם ותהיי חזקה. הוא יפסיק לנסות כשיתייאש
נשמע שעוד לא סגרת את הסיפור בינך לבין עצמך. אני חושבת שמילת המפתח היא מחילה. נדמה לי שכבר הזכרתי את זה בפעם הקודמת שכתבת פה.
מחילה לעצמך, קודם כל, על שנתת לעצמך למצב הזה.
אני בטוחה שבמהלך הקשר בינכם נדלקו לך כמה נוריות אזהרה שבחרת להתעלם מהן.

מחילה לאותו גבר שלא יודע לנהל את חייו בצורה אחראית ובוגרת. ובדרכו הכושלת של חייו גרם לך לכאב לב גדול.

יכולת המחילה היא יכולת גבוהה והיא מוציאה אותנו ממצב של פגיעות וקורבנות.

זה יעזור לך להמשיך הלאה בתחושה של שחרור ואחריות על חייך ולהכנס לקשרים בריאים יותר בהמשך.

ממליצה לך לקרוא את הספר: "בכל מצב!" /ליסה ניקולס.

לי הוא עזר מאוד. חושבת שגם לך יעזור.

חיזקי ואימצי והמשיכי לדבוק באמונתך שהגבר הזה לא ישוב יותר לחייך!


חג שמח, שירית.

הבעיה התחילה לפני חודשיים בערך כשהוא התחיל להיות מאוד מאוד קנאי. זה קרה קצת אחרי שהבחבר הכי טוב שלו מילדות (שהפך להיות ידיד מאוד טוב שלי בשנה האחרונה) הוגיע לי שהוא מאוהב בי ושהוא חושב שאנחנו לא מתאימים ושאני צריכה להיפרד מהחבר ולהיות איתו. יש לציין שהוא חילוני כמוני. בהתחלה לא סיפרתי לחבר שלי כי לא רציתי להרוס בניהם ודי הדחקתי את זה עד שזה התפוצץ ולא הייתה לי ברירה. הם סגרו עניינים בניהם ואפשר להגיד שזה הסתדר בערך. כבר שחכנו מזה אבל אז התחיל הקטע של הקנאה. אני אוהב מאוד לצאת לשבת אצל ידידים וחברות שלי אני יוצאת בין 3-4 פעמים במהלך השבוע לא כולל שישי שבת. ויוצא שחצי מהזמן אני יוצאת עם ידידים וחברות שלי שקשורים לחבר שלי ואז שאר הזמן אני מעבירה עם חברים אחרים שלי שאת חלקם חבר שלי לא מכיר מהעבודה וכאלה. לפני 3 שבועות היה לידיד הכי טוב שלי מהעבודה יום הולדת וישבנו אצלו כל החברה בבית ועישנו נרגילות שתינו והעברנו את הערב. במהלך הערב קיבלתי טלפון מחבר שלי סתם של לילה טוב ומה את עושה וכאלה וזה התפתח לריב ענקי! הוא הבין שאני עם ידידים שלי וביקש ממני לחזור הביתה כי הוא לא מכיר אף אחד מהם. אני אמרתי לו שאין מצב וכשאני יחזור אני יודיע לו שהכל בסדר ושאין לו מה לדאוג. לקראת אמצע הלילה נשארנו אני ועוד בחורה אחת והשאר היו בנים. חבר שלי התקשר שוב לשאול מה קורה ושאל אותי מי נמצא שם. אני בתמימות סיפרתי לו בדיוק מה קורה והוא ממש התפוצץ! הוא התקשר לחבר שלו ושלח אותו לאסוף אותי בטענה שאין לי איך לחזור הביתה ושאני שם לבד וכאלה. חבר שלו התקשר אליי לשאול אותי איפה אני וכמובן שלא אמרתי לו- איך שהוא הוא גילה והופיע אצלי פתאום עם האוטו והתחיל סצנה ענקית של ריב בטלפון ועם חבר שלו וכאלה. בסופו של דבר ישנתי אצל הידיד שלי מהעבודה כי הייתי עם האוטו והייתי שיכורה וישנתי אצלו- בחדר של אחותו. חבר שלי התעצבן כמובן אבל עבר לו. יש לציין שחבר שלי מסובך במשהו שקשור למשפחה שלו ושהוא עושה כל מני דברים בלי לספר לי כדי לא לערב אותי מה שיוצר בעיית אי אמון בנינו. והוא מצידו מחפש כל הזמן סיבות למה לא לסמוך עליי למרות שאני לא נותנת כאלו. אחרי אותו ערב שבתי להיפרד ממנו אבל החלטתי לנסות שוב כי אני מאוד מאוד אוהבת אותו באמת וחשבתי שאולי אני פשוט צריכה לדבר איתו ולהכיר לו יותר חברים אחרים שלי שהוא לא מכיר כדי לפתור את זה מה שלא עזר כי הוא לא מעוניין. לפניי שבוע וחצי טסתי עם המשפחה לחו"ל ולילה לפני החלטתי להיפרד ממנו ונסעתי לידיד טוב שלי לדבר איתו. התחלנו לשתות ודבר הוביל לדבר ושכבנו. כן אני יודעת אני לא מתגאה בזה, ההפך. יש שני אנשים בעולם שיודעים מזה הוא וידיד אחר שלי שסיפרתי לו כדי להוציא את זה החוצה. אני לא יודעת מה לעשות עם זה. חבר שלי חוזר הביתה ביום שני לחג ואני לא יודעת איך אני יכולה להסתכל עליו. אני כל כך מתביישת
אני מאוהבת בו מאוד אבל קשה לי עם הקנאה וההגבלות שלו, ואני גם לא יודעת אם הוא יסלח לי על

מוטרדת יקרה, חג שמח לך!
קראתי את כל מה שכתבת. ראשית, את מאוד צעירה, ונכנסת למערכת יחסים עם בחור שמאוד התאהב בך והימצאותו בקורס קצינים - כל כך רחוק - כנראה מחרפנת אותו. המחשבה שאת הרבה יותר חופשייה בהתנהגותך ממנו, והבילויים הרבים שלך בחברה מעורבת - ממש משגעים אותו. עלייך לשקול האם את מוכנה - בגלל אהבתך אליו - לבוא לקראתו ופחות לצאת. להתחשב בו. הוא די קורע את עצמו בקורס והמחשבות עליך עם אחרים מאד מפריעות לו. זה עושה אותו חסר בטחון בנוגע לאהבתך כלפיו.
יחד עם זה - הוא הגיע לדרגה ממש מוגזמת של קנאות על פי מה שתיארת - שהוא שלח חבר שלו לקחת אותך, כלומר ממש לא סומך עליך וזה בעצם משפיל אותך לעיני חברייך.
מה שסיפרת על כך שקיימת יחסים בכזאת קלות עם מישהו אחר, מעיד על הגבולות שלך - שאינם מוצקים. יש לך נטייה להיסחף ממש בקלות, ואני חושבת שכל חבר שיהיה לך -גם בעתיד - יהיה מודאג מן ההתנהגויות הללו.
את צריכה להחליט מה חשוב, ולהבין שאם את רוצה מערכת יחסים עמוקה ואינטימית עם מישהו - את צריכה בו זמנית לוותר על חלק מן החופש שלך.
אלא אם הוא יסכים לזוגיות חופשית ופתוחה. יש זוגות שמחליטים שאמנם יש אהבה חזקה ביניהם אבל גם החופש חשוב להם, והם מקיימים זוגיות פתוחה. זה לא מתאים לרוב האנשים, אגב, בגלל נושא הקנאה. שימי עצמך במקומו. איך תרגישי אם תדעי שהוא יושב ומבלה עם בנות אחרות כאשר את תהיי כבר בצבא? האם תפרגני לו? חלק מבגרות רגשית זאת היכולת להרגיש לעומק את רגשותיו של האחר, ולהימנע מלפגוע בו בהתנהגויות שאת מבינה שהן פוגעות מתוך זה שאת שמה עצמך במקומו.
אשמח לשמוע את תגובתך.

שיר יקרה, חג שמח!
אני מסתכל על פרט מאוד חשוב - הגיל שלך. את בת 24, אתם יחד כבר 4 שנים. העשור הזה בין 20 לשלושים הוא כל כך משמעותי, אנשים משתנים בו מאוד, מתפתחים, הולכים לכיוונים שונים. ולפעמים זוגיות שהתאימה פעם כבר לא מתאימה לאחר כמה שנים. לדעתי יהיה נכון לעשות הפסקה. הגוף שלך מאותת ראשון מה נכון עבורך. את צריכה את הזמן הזה להיות לבדך, לא סתם זה היה לך טוב ונכון. קורה משהו ביחסים שלכם כאשר אתם יחד, שלא נותן לך מספיק תחושת חופש להיות את עצמך, להיות נאמנה לעצמך. אולי את עושה יותר מדי ויתורים בנוכחותו. לא בטוח שאת מודעת לכך. אגב, זה שאת מוותרת על דברים חשובים - לא אומר שהוא במצב כל כך טוב. עובדה שגם הוא לא בתקופה טובה, והוא אינו משקיע בעצמו. אולי אם תקחו פסק זמן לחופש אמיתי, ללא מחוייבות, עם הזדמנות להתנסות במערכות יחסים אחרות - אז תדעו האם נשארה אהבה אמיתית או לא. אני חושבת שבגיל שלך שווה לקחת אתה סיכון הזה, ולא להישאר תקועים.

אני לא בטוחה שאני מסוגלת ככה לנתק הכל, בכל זאת זו הייתה תקופה מאוד ארוכה ומשמעותית .... איך עושים צעד שכזה במינימום פגיעות?

ליבי היקרה,
שני דברים בולטים לי מכל מה שכתבת:

1. שאתם נמצאים בשלבים שונים של החיים. את לגמרי רוצה כבר להתיישב, להתמסד ולהביא ילדים, ואילו הוא עדיין מאוד ילדותי ורוצה ליהנות ולטעום מן החיים, ובודאי לא בשל להיכנס למחוייבויות ולעול משפחה.
2. נראה לי שנכנסת לתפקיד ה"בוגר האחראי" ואפילו במידה מסויימת ה"אמא" - אשר "יודעת" מה נכון ומה לא נכון לעשות ומחזיקה אותו קצר, אוסרת עליו לעשות שטויות. מאוד לא טוב בזוגיות כאשר אחד מבני הזוג נכנס לתפקיד "בוגר אחראי" מול השני שנכנס עוד יותר לתפקיד הילד המתמרד, שרק מחפש איך לברוח ואיך לעשות חיים בלעדייך, כי את נתפסת בעיניו בתור ביקורתית, וזה הורס לו את הכייפים. בעצמך כתבת שבאת אליו בטענות כאשר רצה לנסוע לתאילנד בלעדייך, והשארת אותו בסוף בארץ עם רגשות אשמה אבל גם עם תסכול וכעס כלפייך.

אז יתכן שלא יהיה נכון לשניכם להמשיך להיות זוג, ועלייך לחפש מישהו שכבר בשלב בו הוא רוצה להקים משפחה. אם "תצליחי" להשפיע על החבר הנוכחי להתחתן, כפי שאת כל כך רוצה - זה יתנקם בשניכם בהמשך, ואז כבר יהיו ילדים שיסבלו מכך. אני מציעה לא לבוא אליו בטענות. הוא לא אשם שהוא עדיין לא בשלב שאת רוצה שהוא יהיה בו. כל הסימנים מראים זאת.

חשוב מאוד: קבלי זאת בהשלמה, כבדי את המקום בו הוא נמצא. זה מקום לגיטימי, ולכל אדם יש את קצב ההבשלה שלו, שמתאים לו. אם יש ביניכם אהבה חזקה, יתכן שהנחישות שלך להפסיק את הקשר - תעורר בו מעבר אמיתי לשלב חדש, בוגר יותר.

הי אלון,


שאלה טובה.

בכל אופן, יש שיגידו שהתאהבות היא למעשה צורך אינטרסנטי- שיאהבו אותי, שיעריצו אותי, שיעניקו לי.. שאני לא אהיה לבד ועוד.
אבל אני חושבת שזה משהו שמשולב עם הסביבה והנורמות שלה לאהבה או להתאהבות.. וכמובן יש גנטיקה בבסיס (הרבה פעמים שומעים על דמות חמה, רגשנית, אל מול דמויות קרות שלא מביעות רגש באופן ישיר- וזה עובר במשפחה..).

כך או כך אני לא חושבת שהתשובה היא חד משמעית על צורך הישרדותי -או- על חתירה לנורמות של חינוך ותרבות. כמו בהרבה דברים, תורשה וסביבה הן שם המשחק.

בטח חקרו את השאלה הזאת לא מעט חוקרים.. הייתי מנסה לבדוק גם בספרות המקצועית. לחלק מהאוניברסיטאות בארץ יש גישה חופשית למחקרים דרך האינטרנט.


חג שמח

במידה שיימצא שהגורם הגנטי-הישרדותי משקלו נמוך במיוחד, והגורם העיקרי הוא זה החינוכי-תרבותי (במילים אחרות, התפקיד ההישרדותי של רגש ההתאהבות הוא מינורי), עולה השאלה האם לא ראוי שהפן החינוכי-תרבותי "יישר איתו קו".

ולא בטוח שאפשר לאמוד או להנדס אותה לאחוזים מה לכאן ומה לכאן.

אם לדעתך הגורם העיקרי הוא הפן החינוכי תרבותי, הרי שאנחנו מרובים תרבויות, ולכן הסובייקט כאן מאוד חשוב. יש כאלה שיגידו התאהבות X יש שיגדירו Y. השאלה היא איפה אתה מוצא את עצמך בתוך השאלה הזאת, וכמה לך חשובה התאהבות בתחילת קשר, אם בכלל.

זכור שיש הרבה זוגות שלא התאהבו, אבל הם אוהבים שנים.. והתאהבות למעשה היא רגש שחולף, ששימש דרייב לתחילת הזוגיות, אבל הוא חולף בוקדם או במאוחר, ומה שנשאר היא האהבה והריאליות של הקשר, אל מול הערפל שכיסה אותו בתחילתו.

אני מזמינה את משתתפי הפורום לנסות להביא את דעתם, ואולי בכך יהיה לך יותר מידע.

(אני רק מקווה שאנחנו לא מורידים את הרייטינג:)
בכל אופן, המילה "תרבותי" מבחינתי התייחסה כמובן לתרבות השלטת בחברה שלנו, הלוא היא התרבות האמריקאית (על כל המשתמע משטיפת המוח ההוליוודית בענייני התאהבות).

נושא ההתאהבות מאוד מרתק בעיני. אני (ורבים אחרים, כמובן) מבחינה בין התאהבות לאהבה.
לדעתי התאהבות היא מצב ביולוגי - כימי - פיזיולוגי, (אולי לכך אתה מתכוון ב"הישרדותי"?) שבו המתאהב מוצף ריגוש חזק, שאובייקט ההתאהבות עורר בו. התופעות הגופניות כל כך מובהקות - דפיקות לב, פרפרים בבטן, עירנות, בעיות ריכוז, התמקדות המחשבות באובייקט כל הזמן, ללא יכולת לעצור זאת - אובססיה שכזאת. מי שלא חווה זאת - כנראה קשה לו להבין את התופעה. יש המשווים התאהבות להתמכרות לסמים מבחינת תגובות הגוף והמחשבות על מושא האהבה. מחקרים מראים שכאשר אתה מאוהב - בחודשים הראשונים המוח ממש מוצף בכימיקלים מסויימים כגון סרוטונין, המרוממים את מצב הרוח, וגורמים לתחושת "היי".
במאות האחרונות נכתבו על כך רבבות ספרים, ואלפי סרטים, ששמו את האהבה ואת ההתאהבות בפוקוס, ובכך כמובן "העלו את הרייטינג" ונוצר אפקט כפול ומכופל - מי שזה לא קורה לו שואל את עצמו "האם משהו לא בסדר איתי?" ו"מתי זה כבר יקרה לי?", ומי שזה קורה לו מרגיש בר מזל. ואחר כך כבר מבין ולומד על בשרו שזה גם כואב ומאכזב ומסנוור ומכניס לאשליות וכו'...
בגלל הבלבול בין אהבה והתאהבות - יש רבים שמכורים לריגוש הנעים שיש בהתאהבות, וקשה להם לקבל שבמעבר לשלב האהבה, היותר רגוע ופחות מרגש פיזית - הולך משהו לאיבוד, ואנשים כאלה יחפשו את הריגוש שוב ושוב, ויש להם נטייה להתאהב בפרנטרים נוספים, ולו על מנת להרגיש את כל הריגוש הזה שוב.

תודה רבה.
רגש ההתאהבות (זה עם הסרוטונין והפנילטלמין) אכן נשמע גם לי רגש ביולוגי למהדרין.
אבל המילה "הישרדותי" שהזכרתי, מרמזת שביולוגיה נוטה "ליישר קו" ולהתעצב לפי שיקולים הישרדותיים של האבולוציה ושל הסביבה.

כמו כן, ההתאהבות היא תחושה אי-רציונלית (לחלוטין!), בעוד שה"אהבה" מושתתת בעיקר על
רציונל (ברית בין בני זוג).

לאור כל זאת, עולה השאלה מתי תחדול התרבות המערבית לחנך לכיוון אי-רציונלי מובהק שכזה? (בדומה לעולם הדת, למשל).

היי אלון,
שאלה לי אליך- איך יראו לדעתך החים ללא התאהבות?
אני באופן אישי מאמינה, שניתן להתאהב גם בבן הזוג שאיתך הרבה שנים, שוב ושוב. בכל אופן, מעניינת אותי תשובתך לשאלתי.

שלום לך,

להבנתי, את שואלת שתי שאלות נפרדות.
האחת "איך יראו לדעתי החיים ללא התאהבות?", והשניה "האם ניתן לחוש התאהבות כלפי בן זוג שאיתך הרבה שנים"?

לגבי השאלה הראשונה, "חיים ללא התאהבות" ייראו כמו חיים שבהם אנשים בוחרים את בני זוגם על פי שיקולים רציונליים (האם האדם שמולי מתאים לי? האם הוא חולק איתי תחומי עניין והשקפות? האם הוא אמין? האם הוא יציב? האם דרכנו המשותפת תועיל לי (ולו) ולא להיפך, בהווה? ובעתיד? האם איני מסונוורת על ידי שיקולים אי-רציונליים (שיש לכולנו) שיכולים לגרום לי לבצע טעויות שיפוט לגבי בחירת בן הזוג?)
"חיים ללא התאהבות", בעצם, ייראו כמו חיים ללא הימורים (שבנויים על ריגוש מוחי דומה), או כמו ללא נטילת סמים (על אף האפקטים המהנים), או כמו ללא אמונות אי-רציונליות שונות (חיים לאחר המוות, חיזוי עתידות...)

לגבי "האם ניתן לחוש התאהבות כלפי בן זוג שאיתך הרבה שנים"? מדעית זה מצב נדיר, אבל יש לו גם יוצאי-דופן.
באופן אישי, אני לא רואה בעיה בתחושות התאהבות כלפי אדם שאנו כבר מנהלים עימו קשר (יציב, מוצלח ופורה) שנים רבות. מי שמסוגל לכך, והדבר רק תורם לו (ולא להיפך), אני בעד.

נונה יקרה, אני קולטת את תחושות הייאוש שלך ממה שקורה בינך לבין בעלך. אני חושבת שלאור מה שאת מתארת אולי נכון יהיה לעצור את התהליך עם המטפלת הזוגית. טיפול שנמשך שנתיים ואלו התוצאות - ואת אומרת שיש אהבה ביניכם - לא כך זה צריך להיות. לא כל מטפל מתאים לכל זוג, צריך להבין זאת, ואם זה לא מסתדר - לחפש מישהו בגישה אחרת.
אם אתם במילא כבר מכוונים לטיפול, ומוכנים להשקיע את הזמן ואת הכסף - חפשו את האדם המתאים לכם ביותר.
אם גם זה לא יעזור - יש לקוות שתצליחו להתגבר ע"י כך שכל אחד מכם יטה שכם וקצת יבוא לקראת צרכיו של השני. חשוב להיות קשוב למה השני זקוק, ולעשות כל מאמץ לתת לו. הרבה פעמים בני זוג נכנסים לאווירה הפוכה: שכל אחד נלחם להשיג את הצרכים של עצמו קודם כל.
מה דעתך להילחם על כך שהצרכים שלו יסופקו? זה הפוך על הפוך: אם הוא ירגיש באמת מצידך שאת עושה מאמץ לבוא לקראתו - יש סיכוי הרבה יותר גבוה שהוא ישקיע מאמץ לבוא לקראת הצרכים שלך. ככה זה עובד בטווח הרחוק.
כבר נאמר ע"י מישהו חכם: האגואיסט הכי גדול - כדאי לו להיות אלטרואיסט!