פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

לי היקרה, נראה לי שאיך שלא תהפכו את זה - הנתונים הבסיסיים לא ישתנו. אלה נתונים אובייקטיביים, מקובלים, והדרך היחידה להתגבר על הבעייה שלו היא ע"י שינוי בצורת החשיבה וקבלה והשלמה עם המצב. הדרך היחידה עבורו לא להיות במצב הזה היא למצוא בת זוג ללא ילדים משלה, או להישאר איתך ולוותר על הקמת תא משפחתי משותף.
אם רוצים להתקדם שלב, ניתן להחליט שמקדישים חדר שיהיה מיועד לשני הילדים שלו, ויישאר ללא שימוש אחר, כך ששני ילדיו ירגישו שזה ממש החדר שלהם. נכון שצפויים ריבים ומתחים בין הילדים שלך ושלו, אבל ככה זה, וכך מה שאפשר לעשות הוא לראות בריבים שיהיו בעתיד הזדמנויות לחנך לערכים של סובלנות, קבלה, שיתוף - עבור הילדים של שניכם.
אולי נכון יהיה לחכות עוד שנה עם הצעד הזה על מנת להיות יותר בטוחים בקשר, ולהרגיל את ילדיו לילדייך במפגשים רבים, ובבוא הזמן, אחרי שתחליטו על המעבר, ניתן לגייס את כולם לתכנון החדרים, ולקביעת כללי התנהגות בבית החדש.
אני חושבת שלא יהיה נבון מצידך ללחוץ עליו לעשות את הצעד הזה, כי זה נכון שעבורו זה צעד יותר קשה רגשית מאשר עבורך, כי זה מעורר רגשות אשמה כלפי הילדים שלו - שהוא מתחיל לשמש בפועל בתור דמות אבא עבור ילדים אחרים יותר מאשר ילדיו הוא. לכן עדיף לחכות שהוא ייזום כאשר הוא יהיה בשל לכך.

לא ברור האם מאז ומעולם זה היה המצב, ותמיד התמודדת איתו, או שהיו ניצנים והמצב הלך והחריף. מה שבטוח מהודעתך הוא שהמצב הזה מפריע לך, משתיק אותך, ואת מרגישה מושפלת מההתנהגות שלו.

הוא רכש אותה בבית בו גדל, ולצערי ייתכן וגם ילדייך חייםעל אותו מודל. האם יש ביניכם תקשורת כש"החיים טובים"? האם בזמן הזה את תוכלי להביא לידיעתו את השלכות התנהגותו ולדרוש ללכת יחד לייעוץ זוגי? כי לי נראה שדפוס כזה מתמשך של תקשורת לקויה מצידו- מצריך הדרכה מקצועית מתאימה שתעזור לכם לשנות את פני הדברים, שלפחות הילד הצעיר יוכל לחוות גם סוג מודל אחר של זוגיות.

חשוב שתדעי שאף פעם לא מאוחר לשנות, ואם הגעת לכאן להתייעץ איתנו- אפשר לעשות עוד צעד ולקבל תמיכה מקצועית יותר שגם לך תעזור להתמודד במצבים בהם מתעלם או מסרס אותך.

פרט לכך, אם אינו מסכים לייעוץ- את תוכלי לעזור לעצמך בדרך אחרת- לקבל הדרכה מקצועית אישית איך לתקשר מול אנשים שמשתמשים בתוקפנות (הרמת הקול, טריקת דלת וכד'). יש היום טכניקות שאפשר ללמוד איך לא מאבדים את הצפון ואיך לא שוברים את הכלים.. ומצד שני- איך כן עומדים על שלנו ולא מרגישים מסורסים. גם לשתיקה שלך יש משקל עבורו והוא יודע שכל עוד את שותקת והחיים חוזרים להיות חיים טובים- הוא ימשיך, כי הדפוס הזה מצליח והכל נסלח ונשכח. חשבי על כך.

בהצלחה רבה

חשוב לדעת שלא כל שלב שמתאים לך מתאים בהכרח לו. מבחינתך סובייקטיבית את מוכנה לשלב רציני נוסף, והוא פחות. מבחינתו - יש מה להתקדם ונשמע שרצונו להישאר איתך בקשר ולהתקדם, אך לאט יותר. לא הבנתי האם ביררת איתו איך הוא רואה את פני הדברים בבחינת הקשר והתיזמון הנכון למעבר יחד.

יש דבר כזה לדעתי פחד ממחויבות, אני לא בטוחה שזה המצב פה, יכולות להיות לזה סיבות אחרות גם כמו חשש להיכשל, חשש לאבד את הזהות האישית שלי בתוך בית משותף, חשש לפרנס ועוד ועוד..

חיכית מבחינתך הרבה (חודשיים) בין העלאת הנושא בפעם הראשונה לשניה, אבל מבחינתו כנראה הזמן מקבל משמעות אחרת וחשוב שתזכרי שלחץ רק יגרע מהרצון והמוכנות שלו לעשות איתך את הצעד הזה. כשיראה שאת יותר מרפה ומשחררת את החבל- ייתכן ופתאום יתפוס תפנית אחרת וירצה להצטרף אלייך לדירה.

אפשרות נוספת היא שכשאת תקחי לך מקום אישי משלך, עם הזמן, מתוך סקרנות ומתוך רצון להיות איתך- הוא יצטרף- אבל בזמן שלו. וזה חשוב לזכור.

לפעמים שווה לחכות עוד כדי להשיג את הזוגיות הטובה עם האחד.. ואין העיכוב מבחינתו אומר שאינו אוהב אותך מספיק. רצון למעבר למגורים לא בהכרח מעיד על אהבה.. אולי על בשלות.

נסי להיות סבלנית ואולי גם לנסות לזהות עמו את הקשיים ומה קשה לו בדיוק במעבר הזה. (לא בשיפוטיות, אלא להזמין אותו לשיחה גלויה שבה את מנסה להכיר אותו ואת הקשיים טוב יותר. אני משוכנעת שהוא יעריך את זה.

בהצלחה

הי,
לא כתבת בני כמה אתם, וזה חשוב. בכל אופן, נסי לברר האם את מזהה בעיה ספציפית שבגינה התקשורת פחות טובה, ונסי לחדד אותה ע"י יצירת קשר של קירבה, ללא חקירות או בדיקות.. אלא למצוא את ההזדמנויות האינטימיות של שניכם בה אפשר ליצור דו שיח- גם על דברים כלליים יותר.

לא כתבת מה היה בכל השנה וחצי והאם זה דפוס קבוע או שרק לאחרונה זה קרה.חשוב לשים דגש גם על זה.

משהו השתנה אצלך בעקבות הסגירות שלו? אם כן, חשוב שתבדקי עד כמה הרגש שלך השתנה, האם אינך אוהבת אותו יותר? או שמדובר במשהו שיכול להשתנות חזרה אם ייפתח יותר.

כך או כך- תקשורת גלויה היא הכרחית. חשוב שתדברי אל ליבו והזמיני אותו להיפתח ולשתף יותר. חשוב שתסבירי לו שכאשר אינו משתף- גם את נאטמת. בכל אולי יבין וירגיש שהתקשורת חשובה מאוד.

בהצלחה רבה

הי יובל,

כל זוג מורכב משני אנשים נפרדים, שבאו עם עולם, חוויות, סיפורים ואנשים יחד איתם. כשבני זוג מתקרבים ויוצרים עולם משלהם, האידיאל הוא שאכן יווצר עולם חדש, משותף, אך חלילה לא עולם חלופי לחלוטין למה שהיה. ז"א, העבר אינו נמחק, ויותר מכך- יש גם לשמר את הקשרים הבריאים ואת היחסים הטובים שהיו לנו עם העולם הפרטי שלנו, שעליו גדלנו.

כשאנחנו סימביוטיים יותר, ז"א, "אחד בתוך השני" ולא מאפשרים לאויר לחדור פנימה לקשר, מהר מאוד נוצרת התחשוה של "כליאה", של "חנק", של "חייב אויר", ואם תשימי לב טוב- זה מה שחברך מנסה להגיד לך. הוא אוהב אותך ונשמע שנהנה בחברתך, אבל על מנת כן ליצור געגוע חדש, כן לחכות לך, כן לחכות לפגישות, חשוה מאוד שהן לא יהיו מובנות מאליהן.. חשוב שגם את תדעי לתת לו את המרחב הזה. לולא המרחב שהוא מבקש- הוא ייאלץ לקחת אותו בצורות אחרות (כמו לא להגיד לך שהוא יוצא, או כל מניפולציה אחרת), וזאת כדי לשמר את הזהות שלו. הצורך בשימור הזהות הוא הכרחי.

נשמע שיש בך חשש לנטישה, אולי את נכנסת לסוג של חרדה מעצם המחשבה שהוא יהיה "שם" ואת "פה". חשוב מאוד לברר מאיפה מגיעה התחושה הזאת, למה היא מגיעה, ומדוע את נאלצת להיאחז בקשר כדי להרגיש טוב. ז"א- מדוע את, עם עצמך- לא יכולה להיות לבד, ולכן לא מאפשרת זאת לבן זוגך?

אם תשימי לב, את ההתנהגות הזאת שלך (לא להיות לבד) את מנסה להכניס עמוק לקשר, ולא בטוח שזה כ"כ בריא. בהמשך, בזוגיות ארוכת טווח ולבטח בחיי נישואין עמוסים יותר- הצורך בפרטיות גדל אף יותר, ותצטרכי להיות מוכנה לכך ולהבין במקביל שאין זה מעיד על פחות אהבה מצידו, הפוך- הוא מרגיש בטוח בזוגיות איתך ולכן גם מרשה לעצמו לקחת מרחב. לכן חשוב שתנסי לזהות איפה הקשיים בלתת מרחב לאחר, ומה זה מעורר בך? (חוסר ביטחון, פחד מנטישה כאמור, קנאה גדולה, "אני שווה פחות כשהוא לא לידי" ועוד).

בהצלחה רבה

לצערי כאן בפורום לא ניתן להמליץ או לפרסם מטפלים.

אני מזמינה אותך להעלות כאן את ההתלבטות שלך, ואולי הדיון כאן יוכל להניב משהו. אם לא, חשוב שתפני לייעוץ מתאים (אפשרי גם ברווחה במקום מגורייך).

בהצלחה רבה

אני מצטרפת להזמנתה של עדי, אותך, לשתף פה בפורום על המחשבות וההתלבטויות.
אני עצמי בחרתי להביא ילד לעולם ללא זוגיות ומתוך נסיוני זה ,אשמח ( ויש לי הרבה )לתת.
שירית.

אפשרות נוספת היא קואוצ'נג למטרת הורות יחידנית מבחירה.

לצערי אין לי פיתרון קסם לבעיה הזאת, שנמצאת אצל הרבה זוגות. צד אחד רוצה, צד אחד לא מוכן לשמוע.

ראי, אם הוא יעשה את זה "כדי לצאת ידי חובה" לא בטוח שזה יועיל במשהו ואולי יבזבז לכם משאבים וזמן יקר. עד שאין רצון אמיתי מצידו להיות פתוח גם לאופציה הזאת- זה יהיה צולע מדי.

אבל- מה שכן קורה אצל זוגות כאלה, הוא שהצד שרוצה טיפול הולך לטיפול זוגי הוא לבד, מס' פגישות, מה שמעורר את סקרנותו הרבה של הצד הלא רוצה (כשהוא מבחין בשינוי בהתנהגותך לצורך העיניין, או אפילו ברוגע מסויים שכן את מקבלת "החזקה" בטיפול), ולאט לאט הסקרנות הזאת גוברת ובסופו של דבר הוא מצטרף מרצונו.

בכל אופן גם בהנחה והוא לא מצטרף, חשוב שאת בינתיים תפני לעזרה מקצועית על מנת לקבל את הכלים ההתחלתיים להתמודדות עם המצב. נשמע שהוא מאמין שהעזרה צריכה לבוא מ"בפנים", לא תמיד רואים הכל כשאתה שחקן על המגרש. לפעמים מהצד הדברים נראים כ"כ אחרת.. וחשוב לזכור שקבלת עזרה היא החוזק הכי גדול שלנו. לדעת גם להגיד "אין לי פיתרון, אני מתייעץ". מה יותר מזה?

בברכת הצלחה

אני מניחה שלא סתם בחרת את הכינוי הזה..

לדעתי דורית תוכל לתת פה יותר את הטון עקב נסיונה עם זוגות, אבל ממה שכתבת עולה כי האהבה שלך היום, לאשתך, מאוד מאוד גדולה.. עם זאת- הפגיעה שחווית רבה אף היא, ויש תנודה ואמביוולנטיות בין שני המקומות האלה.

"שלא יהיו לך ציפיות" בהחלט עשה את שלו כשעברת 3 שנים כ"כ קשות. אני לא יודעת אם לקרוא לזה בשם, אם זאת "נקמה" על השנים בהן לא היית שם עבורה ובדרכה האולי פרימיטיבית הזאת היא מנסה להעביר אותך את אותו מסע קשה, או סוג של התנהגות שמנסה להיות בשליטה, אני לא בדיוק יודעת לשים את האצבע ולזהות באופן סופי מה הסיבה להתנהגויות היום.

אבל- מה שכן, ההתנהגות המופתית שלה כיום מרימה אצלך גבה, ובין השורות נשמע שאתה לא ממש "קונה" את האהבה שלה, ובצדק- לאור מה שהיה עד כה. אבל- זה קצת מזכיר את הרצון המחודש שלך לאהוב ולשוב לזוגיות הזאת על אף מה שקרה. הייתכן יש פה שיחזור מצידה של ההתנהגות שלך? היום אתה חושש שאולי הכל זה מרחמים. ולמה שלא תשאל, למה שלא תברר? עד כה הייתם בטיפול, נפתחתם, אמרתם דברים קשים, עברתם באמת מסע מפרך יחד.. למדתם תקשורת יחד. הגעתם עד הלום.. אולי כדאי לקחת את זה עוד צעד- ולשאול אותה בשיחה נינוחה (או מול המטפל) מה פשר ההתנהגות, למה דווקא עכשיו, ואפילו לספר מה זה מעלה בך ואיזה חששות זה מביא לאור ההיסטוריה שלכם. אני חושבת שאין תשובה טובה יותר שתוכל לקבל פרט לתשובה שלה, ומשם לזהות האם זה אמיתי לתחושתך, ורק אז לקבל החלטה מושכלת לגבי ההמשך.

מעבר לזה, נשמע שעשית עבודת הכנה משמעותית לקראת הגירושים שלא היו בסוף, ואולי כל התהליך שעברת רוצה "פיניש" ולכן יש גם את האופציה הזאת מול העיינים- הכנת את עצמך לתהליך הזה- ואיפה הוא? זאת השערה נוספת שעלתה לי לגבי התנודות בין להישאר לבין לעזוב.

מקווה שמשהו מזה עזר, ודורית לבטח תוכל להוסיף כאן עוד.
בברכה

מדברי עדי את נותנת את הטון, ממתין לתגובתך

תודה וסוף שבוע טוב לכולנו

מאוהב יקר, אני חייבת לציין שהדברים שכתבת מבלבלים אותי. נדמה לי שלא ברור אף לך עצמך מה אתה באמת רוצה, וחלק מן ההתנדנדות שלך היא כתוצאה מן השינויים הקיצוניים בהתנהגות שלה., שמאוד משפיעים עליך.
אני מתרשמת שמה שהיא רוצה ככל הנראה הוא להתגרש, והיא תומכת (מתנהגת יפה) כאשר אתה הולך בכיוון המתאים לה, כי מה שהיא קלטה מן ההצעה האחרונה שלך הוא "פרידה ידידותית".
לפעמים אין ברירה, ויש לקבל את תוצאות מעשיך מן העבר שעכשו טופחות על פניך. לקחת אותה כמובן מאליו המון שנים, הזנחת את הזוגיות, והיא התרגלה לחיות בריחוק והפכה להיות עצמאית מבחינה רגשית, וכיום, להתקרב אליך מחדש כבר לא מתאים לה.
אני מתרשמת שאתם בסערה רגשית קשה, ויש תהפוכות רבות ביחסיכם בחודשים האחרונים. אני גם מתרשמת ששניכם לא פתוחים ולא ישירים לגבי כוונותיכם, ובצורה כזאת מאוד קשה להתייחס זה לזו ולעבוד על התקשורת שלכם ולהבריא את היחסים. שניכם לא אומרים אחד לשנייה מה באמת אתם רוצים, בלב פנימה...
משבר כמו זה שאתם עוברים הכי נכון לנהל בעזרת יועץ זוגיות טוב, ששניכם סומכים עליו, שיעזור לכם לבנות ביניכם את מערכת היחסים המתאימה לשניכם, בין אם זה שיקום הזוגיות, בין אם זו פרידה ידידותית, ובין אם זה מציאת מודל זוגיות עם הגדרה רחבה שתתאים לשניכם, לאחר 30 שנות נישואין.
עלי להגיד לך שהרבה זוגות מגיעים למשברים לאחר כל כך הרבה שנות נישואין, ויש צורך לרענן את ההבנות הזוגיות, את הכללים, את ההסכמות בנושאים מהותיים שונים, וכדאי שתדע שניתן לבנות מודל זוגיות חדש, המותאם לשניכם, והרבה זוגות עוברים תהליך כזה בשלב מסויים בנישואיהם, לאחר שחוו שינויים בחיים, ובעצם חייבים להתאים את ההבנות לדברים החדשים שקורים בחיים של שניכם. יש זוגות שעושים זאת כל כמה שנים!
מה דעתך?

מה מודל זוגיות חדש? האם אני מבין זה שהדבר דומה שאיש/ה הטוב בעיניו יעשה?
במה מתבטא מודל כזה.?
בכל אופן אני מוכן להתפשר למודל שכזה, ובתנאי שזה יעשה את שנינו מאושרים

בדרך כלל הכוונה היא להגדיל את "דרגות החופש", כך שכל אחד ירגיש שהוא יכול לבטא את עצמו כבן אדם מבלי שיצטרך להסתיר את מעשיו ואת רצונותיו מפני השני.
מבחינה מעשית זה מתורגם לכל מיני היבטים, החל מיציאה נפרדת מידי פעם לבילוי, טיול, או כל דבר אחר, ועד - בצד הקיצוני של הטווח - חופש לבחור בני זוג אחרים ליחסי מין.
כאשר מדסקסים את נושא החופש - ניתן להגיע להבנות שיתאימו לרצונות האמיתיים של שניכם, במינימום סיכונים.
יש זוגות ש"משחררים חבל" בהרבה נושאים חוץ מסקס עם פרטנרים אחרים, ויש זוגות שקובעים לעצמם חופש מסויים, לא בלתי מוגבל, כמו חילופי זוגות, או השתתפות בסדנת טנטרה לזוגות, שבה יש מגע גופני חלקי עם פרטנרים אחרים.
כל ההחלטות הללו מתקבלות לאחר ששמים על השולחן מה מפריע, מה חוסם, מה חסר, מה הצרכים וכו' ובוחנים את הפתרונות השונים תוך הבאה בחשבון של הסיכונים.
בשיחות הללו צריך גם לבדוק עד כמה כל אחד מעוניין לעשות דברים יחד בתור זוג, ולקבוע איך מיישמים זאת בפועל, כך שתיווצר זוגיות עם מכנה משותף חזק וטוב.
אם מגיעים למסקנה שכמעט לא נותרו תחומים משותפים שנעימים ורצויים לשני בני הזוג - אז אולי נכון יותר לחתוך ולהיפרד.
השתמשת בביטוי "איש הישר בעיניו יעשה" - שכוונתו לאנארכיה. לא זאת הכוונה. הרעיון מבוסס על המחשבה ההגיונית שבמרוצת השנים כל אחד משתנה, מתפתח, ולפיכך - צריך "לעלות כיתה" גם בזוגיות ולא לדרוך באותו מקום כל החיים.
זוג שמבין זאת עושה התאמות קטנות לאורך כל חיי הנישואין. זוג שאינו מסוגל לכך בעצמו חווה משברים, תחושה של מבוי סתום והתרחקות, ונזקק לייעוץ מקצועי.

בעל אוהב יקר, עלי לומר לך שכל זוג עובר דברים דומים ברמה זו או אחרת, לאחר שהחגיגות של החתונה מסתיימות ומתחילים להתגורר יחד, ומתגלים חילוקי דעות, ופערים ברצונות.
היא "אישה" - יצור מורכב, בעל כישורים מניפולטיביים, המפעיל את רגשותיו בצורה מאוד בולטת ודרמטית, ועד עכשו לא היכרת מקרוב את היצור האחר הזה. רוב הנשים הן כאלה...זה כמו צעצוע מסובך שצריך להכיר טוב את מנגנוני ההפעלה שלו, סליחה על הדימוי.
ככל שתמהרו להגיע לייעוץ - ואני מציעה זאת מכיוון שהיא בהריון וחשוב שתעברו את המשבר הזה לפני שהילד מגיע - כך ייטב. זה שלב שיש זוגות שמתגברים עליו לבדם, ויש זוגות שזקוקים להנחייה ולהדרכה.

תסלח לי חבר אבל אתה בן 30?
לא שופטים אשה בהריון! ההורמונים הם ששולטים בה זו לא האשה שאתה מכיר אבל מבטיח לך שזה
יחלוף.
תבדוק את עצמך האם האחיות שלך שכל כך אוהבות אותך צריכות באמת לעדכן אותך בכל?
הן נשים הן יודעות מה זה הריון. תחשוב על זה ותתבגר
בהצלחה

שגיא היקר, לא כתבת בן כמה אתה.
אגיד לך בקיצור: "אהבה זה כואב".
ובאריכות: יחסים קרובים עם בת זוג זה ללכת על כל הקופה...לקפוץ למים ולהתחיל לשחות. סליחה על ריבוי הקלישאות במשפטים האחרונים...
אתה סוף סוף מאוהב במישהי, זה הזמן להיכנס ליחסים זוגיים איתה, (בתקווה שהיא תסכים וזה יתאים גם לה). תדע לך שהלב שלנו מאתגר אותנו. הוא גורם לנו להתאהב דווקא באלו שיגררו אותנו למקומות הרגשיים הכי גבוהים והכי נמוכים. אבל או שתימנע מהתאהבות ותשמור על עצמך ואז גורלך יהיה להיות בזוגיות משעממת ובטוחה, אבל יש להניח שמתוך הזוגיות הזאת תרגיש צורך להתאהב באחרות ולבגוד, צר לי לנבא זאת. או שתחליט שאתה "עולה על המגרש" ונכנס לזוגיות שיש בה התאהבות על כל הסכנות והכאב והקנאה והחששות, ותראה איך אתה עומד בכך. אולי אתה יכול להיעזר בייעוץ מקצועי כדי לצמצם את הטעויות כבר מן ההתחלה.
הכותרת שלך היתה - לא בטוח אם להיכנס לזוגיות איתה, ובעצם אתה אומר לנו - זה לא ב ט ו ח להיכנס לזוגית איתה. נכון, אין כאן בטחון, ההיפך הוא הנכון, אבל עושה רושם שבמקום הבטוח לא היתה מספיק אהבה, וזה עלול להיות כך תמיד...

היי איריס,
לפי מה שכתבת לא שמעתי שיש לך כוונות למגורים משותפים או למיסוד הקשר לכן אני לא רואה סיבה להתעקש על היכרות ומפגש עם הילדה.
לגרום לילדה לעשות משהו שהיא לא רוצה או מוכנה ייצור אנטגוניזם נחרץ יותר ולא יישא תוצאות חיוביות.
מכיוון שהילדה מביעה התנגדות עלייך לכבד אותה כשם שאביה עושה.
לטווח הרחוק את תרוויחי מגישה בוגרת זו.
בהצלחה, שירית.

איריס היקרה, אני מצטרפת לדעתה של שירית. מדובר בנערה מתבגרת, בעלת רצונות משלה, וחשוב לבן זוגך לשמור על קשר טוב איתה ולא להסתכסך.
חכי בסבלנות. יש להניח שיגיע הרגע שהוא ייזום זאת.
אולי כדאי להגיד לו (על מנת לא ליצור מן הנושא הזה "אישיו" בעייתי) שבאופן עקרוני את תשמחי לפגוש אותה כאשר זה יתאים לו ולה, ושאת מבינה שזה רגיש אצלה ואת מקבלת זאת.

מירי היקרה, אני חושבת שהיפתחות רגשית הינה תהליך ארוך ואיטי, אלא אם הולכים לטיפול או לסדנאות אשר מזרזות את תהליכי ההתבוננות העצמית, ומחישות תובנות ומעודדות לשתף בעולם הפנימי. היכרת בחור ללא נסיון כמעט ביחסים זוגיים ואולי גם בכלל ביחסי אנוש. את אומרת עליו שהוא מאוד חכם. מאתגר אותך, אבל לך היה קושי עם הסגירות שלו. לדעתי זוהי קליפה שיש עליו, וניתן להסירה בדרכים מסויימות. אני חושבת שאת צריכה לבדוק עם עצמך האם בגרעין הבסיסי של הבחור יש מספיק דברים שאת אוהבת ומעריכה, ואם התשובה היא חיובית - אז צריך להצטייד באמונה ובגמישות מחשבתית רבה על מנת לאפשר לגרעין הזה לבקוע בחברתך ובעידודך. היחס הנוכחי שלך עד עכשו שידר לו את ההיפך - שהוא בעייתי בתחום הזה - הרגשי, ולא מספק את הסחורה. כלומר הוא קיבל ממך "חיזוקים שליליים". הדרך הנכונה היא להדריך אותו בתחום הזה, לא להפחיד אותו.
לאחר הנסיון שיש לו איתך הוא לדעתי יירתע עוד יותר מסצנות רגשיות, ויחשוב שהוא אינו מסוגל להתמודד עם זה, בין היתר בגלל חוסר הנסיון שלו, בגלל נטייתו הטבעית להיות סגור, אבל גם בגלל שאיתרע מזלו, ובקשר איתך היו לך דרישות גבוהות לגבי התפקוד הרגשי שלו והוא לא יכול היה לעמוד בהן.
אולי שוווה להילחם על הקשר הזה, אבל להגיע עם סבלנות וגמישות מחשבתית רבה.

תודה על תשובתך.

אני חושבת שאכן הרתעתי אותו באותה שיחה קשה שהייתה לנו על הידידה שלו. הוא הגיב בהיסטריה מוחלטת (חיבק אותי ומירר בבכי שלא אעזוב אותו) ואני מאוד הופתעתי והבנתי שאני חייבת להיות יותר עדינה איתו. כשרציתי לדבר איתו אח"כ על כל מיני דברים כבר תכננתי מראש מה אגיד כדי לא להפחיד אותו. הייתי מתחילה קודם מאיך שאני מרגישה ועושה את זה באופן נעים וידידותי ולא תוקפני. חשבתי לעצמי שאולי אפשר ללמד אותו, לקלף את אותה הקליפה, אבל נראה לי שאחרי אותה שיחה משהו בו נסגר.
יכול להיות ששיחה אחת הרסה הכול?
הציפיות שלי ממנו בתחום הריגשי אכן היו גבוהות, כי אני בעלת ניסיון ומחפשת קשר רגשי עמוק. נראה לי שהוא מבחינתו היה יכול להיות איתי המון זמן בלי קשר אינטימי אמיתי.
אני עדיין לא יודעת אם יש בו מה שאני מחפשת. מצד אחד היה לי כיף ומעניין, ומצד שני הרגשתי כל הזמן שמשהו חסר לי. הרגשתי שהוא אולי ילדותי מדי. שאני זקוקה למישהו חזק יותר, שיוכל להתמודד עם עוצמת הרגשות שלי, שהיא גדולה, אני בחורה סוערת.
הוא מין ילד שמנת שכזה, די מפונק, ילד טוב שלא היה צריך להתאמץ בשביל כלום. אני באה מרקע אחר לגמרי. כל מה שהשגתי, השגתי במאמץ ובקושי. עשיתי דרך שונה לגמרי ממה שייעדו לי בסביבה שגדלתי בה (חתונה, בעל ילדים) וזאת כי יש לי אופי סוער ומרדני. הלכתי לעשות מה שרציתי - ללמוד, להיות פעילה בכל מיני מסגרות, וכן, גם ליהנות ולבלות. ואני מרגישה שגם מהבחינה הזאת יש בינינו פערים - הוא איש פשרן ודי צייתן, הולך בתלם שכזה.
אני מתקשה להחליט מה אני חושבת. תוכלי לחוות דעתך? איך זה נשמע לך?
תודה מראש.

תודה מירי על הפירוט ועל התוספות המשמעותיות. יותר ויותר זה נשמע לי בתור אתגר מאוד גבוה עבורך לחכות לו שיתפתח. אינטואיטיבית הייתי אומרת - המשיכי הלאה.

גם אני נוטה לחשוב כך למרות הגעגועים אליו. ויש בינינו עוד פערים שלא סיפרתי עליהם.
כמה עצוב לי...
תודה דורית!

שלום,
אני כותבת לך שוב כי יש התפתחויות. אחרי שנפרדנו חשבתי הרבה על מה שהיה בינינו וניסיתי להחליט אם אני רוצה אותו (לפני השאלה אם הוא בכלל מעוניין בי). הגעתי למסקנה שיש קשיים רבים מדי וצריך להמשיך הלאה. אבל הוא לא יצא לי מהראש והמשכתי להתגעגע אליו ולתפקד רק באופן חלקי (בית מבולגן, לא מצליחה להתרכז ועוד). בימים האחרונים הוא עשה סימנים של געגועים, קצת מיילים, ניסה למשוך את תשומת ליבי, והבנתי שהוא מתגעגע.
לפני יומיים נפגשנו באיזושהי מסגרת ששנינו נמצאים בה. הוא הגיע לפניי וחיכה לי בחוץ בעצבנות, עם דמעות בעיניים. כשהגעתי הוא רעד כולו ובכה, אמר שקשה לו ושהוא מתגעגע. התחבקנו ואמרנו שנדבר שוב מאוחר יותר. דיברנו למחרת בטלפון אחרי שהוא לדבריו "סידר את המחשבות" והוא חזר על דבריו שהוא מתאבל וקשה לו והוא לא מצליח לעשות כלום, אבל הוא לא יודע מה יהיה שונה אם נחזור. (כשנפרדנו לפני כחודש הוא אמר שהוא לא התאהב בי ושזה לא זה). המשכנו לדבר והעלינו את האפשרות שמדובר בפחד. הוא אומר שהיה מאושר איתי, שהיה לו טוב וכיף. הוא לא מבין את הרגשות שלו, לא יודע איך הוא התפרץ ככה, לא מבין מה עובר עליו.
לבסוף הסכמנו, מאחר שהוא לא מבין את עצמו, שנלך למטפלת זוגית. אני הצעתי והוא הסכים (אני די בשוק מזה שהוא הסכים). מרגע שסכימנו את זה ירד מאיתנו הלחץ של הפרידה ונהיינו שנינו מאושרים ועליזים והייתה לנו שיחה נהדרת בטלפון. הוא היה פתוח ומקשיב כמו שלא היה עד עכשיו בקשר!
אבל מהבוקר כל הזמן אני מוטרדת. אני חושבת - הוא לא מאוהב אז הוא לא מאוהב ושום פסיכולוג לא ישנה את זה. בשביל מה בכלל לנסות? נכון שיש לו רגשות חזקים כלפיי (אני הייתי בטוחה שהוא אוהב אותי מאוד במהלך הקשר) אבל אולי זו לא אהבה וצריך לוותר. האגו שלי פגוע מאוד ואני מוצאת את עצמי כועסת ורוצה לבעוט בהכול ולהגיד - די.
מה דעתך? האם יש טעם לנסות טיפול זוגי? האם זה דבר שאפשר לשנות או שהוא אוהב ופשוט מלא בפחדי נטישה ומחויבות ואולי לא בשל לזוגיות?
תודה מראש!

מירי היקרה, יותר ויותר נראה לי שמדובר בגבר בעייתי, חלש באופיו, מלא פחדים. למה לך את הצרה (סילחי לי) הזאת? את כל כך מרוכזת בלבחון האם הוא אוהב אותך. את מוחמאת מכך שהוא כל כך רוצה אותך ואומלל בלעדייך...עיצרי לרגע וחישבי האם את אוהבת אותו? האם הוא הגבר המתאים לך בטווח הארוך? מה את אוהבת ומעריכה בו? עם איזה תכונות שלו ממש קשה לך להסתדר?
הרבה אנשים בשלב משברי כזה עושים את הטעות ושואלים עצמם - האם הוא אוהב אותי מספיק? אך לא שואלים את השאלה המרכזית מנקודת המבט שלך - עד כמה את אוהבת אותו...
לגבי ייעוץ זוגי, אם התשובה לשאלתי היא חיובית - אולי זה שווה את המאמץ, הזמן, הכסף.

תודה לך, התגובה שלך הייתה כמו קריאת השכמה בשבילי.
הוא לא הגבר הבעייתי הראשון שניהלתי איתו קשר. ודווקא חשבתי שהוא בכלל לא כזה. חשבתי שאני משנה את הדפוס והנה זה קרה לי שוב. למה את חושבת שזה קורה לי? האם אני בוחרת באופן לא מודע גברים בעייתיים כאלה?

מירי יקרה, כנראה זה אכן כך. משהו בך נמשך אל הבעייתיים. אולי זה בגלל חוסר בטחון שלך בעצמך. אולי אינך מרשה לעצמך להתחיל עם מישהו "מוצלח" ו"שווה" שמא הוא לא יתאהב בך ואת תיפגעי, אז את הולכת על מישהו שמראש מסומן כלא הכי מוצלח ומעריכה (בצורה לא מודעת) שכאן לא תחווי דחייה.
זה מתקשר לתשובתי הקודמת אלייך, שמה שאת "רואה" ו"סופרת" בקשר זה האם את נאהבת מספיק, ואני כאן מציעה לך להסיר את הפוקוס מעצמך ולמצוא את הגבר הכי שווה ולשחק משחק נועז במקום משחק של מפסידנית (סילחי לי על ההקצנה, אני חושבת שאת יכולה לעמוד בכך). האם קורה לך שאת "פוסלת" מישהו כי משהו אומר לך בתוכך - אה, הוא לא יספור אותי ממטר, עדיף לא להתחיל איתו כי אחד כזה בטח לא ימצא בי מישהי הולמת, אחד כזה לא יכול להתאהב בי...ואת מראש בכלל לא מנסה?
יצא לך לראות זוגות ובהם גבר מאוד מוצלח ולצידו אישה בינונית, שלא מובן מה הוא מצא בה? אז נכון שלא כל מה שרואים הוא האמת, אבל קורה הרבה שאם אישה מספיק נחושה ומרגישה טוב עם עצמה, בלי קשר לאיכות האובייקטיבית שלה, והולכת באומץ על מה שהיא רוצה באמת - מצליח לה! (זה כמובן גם קורה בצד ההפוך, שלא תביני אותי לא נכון...)
אני מציעה לך לעצור את מצעד הדייטינג לזמן מה, ולעשות תהליכים עם עצמך. זה יכול להיות טיפול נפשי, אבל אני מאוד ממליצה על סדנא לצמיחה אישית הנקראת הפורום של לנדמרק, שהיא מאוד אפקטיבית ודי מהר את משילה בעזרת הכלים שמקבלים שם את הקליפות המיותרות העוצרות אותך ומתחברת לאנרגיות בריאות שיקדמו אותך מבפנים, ובהזדמנות זאת את יכולה גם לפגוש אנשים מצויינים באווירה פתוחה וחמה. אני עשיתי את הסדנה הזאת לפני 12 שנים ועד היום אני שמחה על כך.

אני לא בטוחה שאני בוחרת גברים לא מוצלחים בעיניי. את הנוכחי בחרתי אחרי שהיינו ידידים תקוםה קצרה. הוא אדם מאוד מאוד חכם בעיניי ואני מאוד מעריכה אותו על זה, וגם על טוב ליבו ועל הדברים שהוא עושה בחיים. גם יש לו מעמד חברתי די גבוה במסגרות ששנינו פעילים בהן, והוא מוערך מאוד, כך שלא נראה לי שזה העניין. באמת שלא קרה לי שלא התחלתי עם מישהו כי חשבתי שהוא לא ישים עליי או יעזוב אותי.
ואני דווקא כן בחנתי את רגשותיי כלפיו, ואני באמת לא בטוחה עד כמה אני אוהבת אותו, במיוחד עכשיו, כשאני מגלה עד כמה הוא בעייתי.
אולי אני פוחדת ממחויבות? אני לא מרגישה כך, אבל אולי זה לא מודע? אין לי מושג...
תודה רבה על תגובותייך המהירות!

נכון, כתבתי כאן לפני כחודש, זה השרשור.
אז בניסיון השני לחזור אמרתי לו שאני לא מעוניינת, חשבתי הרבה על מה שכתבת לי - אם אני רוצה אותו, אם הוא מי שאני רוצה לטווח הארוך, והחלטתי שלא. שעד כמה שהוא בחור נפלא ומתוק בעיניי, הוא לא הנפש התאומה שלי, ולא, לא הגעתי הביתה...
אבל - אני לא מצליחה להפסיק לחשוב עליו, ואני מתגעגעת, ואני תוהה אם זה סתם מתוך רצון לקשר או שהוא באמת יכול להתאים לי. ואולי זה בסדר להתגעגע, ושנשארו רגשות, אבל זה עדיין לא זה.
מה דעתך?
(אני מתחילה להרגיש שאני מתעסקת בזה יותר מדי וזה כבר היה צריך להיות מאחוריי...)

היי מירי, תודה על השירשור, ככה זה הרבה יותר משמעותי ומדוייק.
הגעגועים שאת מרגישה מעידים על חסר שנמצא אצלך. כי כרגע אין לך זוגיות, והאופציה למלא את החור בלב באמצעותו קורצת לך, כי הוא רוצה בכך ומחזר אחריך, על כן לא ביטלת אותה כליל, והיא צצה לך במחשבות מידי פעם בתור פתרון לחוסרים שאת מרגישה. אבל לא נראה לי שזה הכיוון הנכון עבורך.
אם תחזרי אליו, הדברים לא ממש ישתנו ביניכם או אצלו, אבל את כבר תהיי "תפוסה" שוב. לא פנוייה לבחור אחרים. אני מציעה לך להיות זמן מה בסטטוס הזה של יחידה, ולחפש מישהו חדש, שיתאים לך יותר. התיידדי עם עצמך, חפשי לעשות דברים שאת נהנית מהם, היפגשי עם חברות וחברים, לכי לסדנא מעניינת ותפגשי ברעיונות חדשים או בחברים חדשים. אני ממליצה, כרגיל, על הפורום של חברת לנדמרק, סדנא לצמיחה אישית.

אני הייתי בקשר דומה וסחבתי אותו שנה וחצי בשאלה האם הוא רוצה אותי מספיק או לא. גם אצלי זה התחיל מ 3 חודשים. אם במעמקי ליבך את חושבת שזה לא זה אז אל תבגדי בעצמך... אם הקשר מתחיל כך זה סימן לפוגרומים... הבכיות שלו לא אומרות כלום ואנייודעת שיש את אלמנט הגיל כי אני בת 32. והינה ניפרדנו אפשר לומר בגלל הסיבה הזאת שהוא היה בעייתי ועוד אחרי שהציע לי נישואים!! הרצון העז שלך לקשר כניראה גבר על הכל רק כדי לסמן וי שיש לך מישהו שהוא לא החלטי ומתנדנד - בעייתי !!
נתתי הזדמנויות במשך כל התקופה הארוכה ואני אומרת לך יקירתי התסמינים מאוד מוכרים לימאוד. זה ממש להכניס את הראש למיטה חולה בשל הגיל והצורך לקשר רומנטי. אולי תנסי נסיון אחרון טיפול זוגי... אבל עדיף לא להשאר במקום שלא טוב לך בו... כי את עלולה להתחרט כמוני ולשאול את אותה השאלה למה לא עזבתי אותו כשהייתי איתו 3 חודשים וראיתי חוסר יציבות?!
צרי איתי קשר במייל
בהצלחה גלית

אריק יקר,
מהתעמקות בדבריך, דומה שהרתיעה המינית וחוסר המשיכה שלה אליך ולמין בכלל, מגיעים ממקום קדום יותר ועוד לפני שנוצר הקשר ביניכם. ולא בגלל הלחץ שלך עליה. הבעיה אחרת ודומה שאינכם מודעים אליה. אולי אין באמת משיכה מצידה כלפיך כמו שאתה חושב, אולי היו לה חוויות קודמות ולא חיוביות, אולי הסיבה להתנהגות המינית שלה נעוצה בחינוך, או סיבה תרבותית או מסורתית. נכון לברר ביניכם בפתיחות מה הסיבה לחוסר הארוטיקה, החיזור וליחסים מיניים לא מספקים. ורצוי לעשות זאת בעזרת טיפול מקצועי, כי כך סתם לבד זה כנראה לא יתברר. מה שברור הוא שבסוג כזה של יחסים לא תוכלו להמשיך לאורך זמן.

אריק יקר, מעבר לדברים שיהודית כתבה לך, אני חושבת שצריך להביא גם בחשבון שבגלל הרגישות הרבה שלה וחוסר הנסיון המיני שלה היא חוותה חווייה לא טובה בסקס איתך. כתבת שכל עוד היה מדובר במזמוזים, ללא חדירה, הכל היה מצויין ומהנה, ושהדברים השתנו אחרי החדירה. נשים רבות חוות כאב בחדירה, במיוחד כאשר זו נעשית ללא הרצון המלא שלהן, ואם הן אינן שלמות עם האקט המיני המלא הן מתכווצות בנרתיק והכאב גובר. ואז כל החדירה גורמת להן לכאב, והן פוחדות מן הפעם הבאה שזה יקרה ונמנעות מכך ככל יכולתן.
אם אני צודקת, (האם היא התלוננה על כאבים בשלב כלשהו? האם היא הביעה חשש שיהיו לה כאבים?) היא צריכה לעבור טיפול אצל סקסולוגית או גניקולוגית, על מנת להשתחרר מן ההתכווצויות המתלוות לחדירה. במקרה כזה צריך להימנע מיחסי מין מלאים ולעשות סקס רק על פי הנחיות המטפל, כדי שהיא תרגיש מספיק בטחון ורוגע. כרגע היא כנראה נמצאת כל הזמן "בהיכון", מתוחה, וחוששת מפניך, ויש להניח שגם מרגישה אשמה שהיא לא מאפשרת לך להגיע לסיפוק מיני.

בניית קשר זוגי לאחר חתונה הוא מאוד קשה ומורכב...
זה כמעט כמו 2 ילדים שמחנכים טחד את השני... צרי לדעת לעמוד על העקרונות אבל יחד עם זה לדעת לעשות וויתורים ולהתפשר, נישואים וזוגיות לא באה כמובן מאליו זה תהליך שנבנה עם כבוד ורצון הדדי

בהצלחה

יקירתי, אם אתם כבר שנה בייעוץ ואת מרגישה מה שאת מרגישה, שאינך נמשכת ואינך אוהבת ואין שינויים משמעותיים - לדעתי אין לך מה לחפש כאן. כנראה אלו יחסים לא בוגרים, היתה התאהבות אבל זו לא היתה מבוססת על היכרות מציאותית האחד של השנייה ולהיפך, והיא לא שרדה במבחן החיים המשותפים. זה קורה להמון זוגות, ולא חייבים לדבוק בקשר אם אין ילדים.

מירי יקרה, נתקלתי בכמה שהעידו על עצמם שעד שלב מסויים הם היו אלה שתמיד "זרקו" ואף פעם לא נזרקו. אבל מה שיצא לאור כאשר ניתחנו זאת יותר לעומק היה שהיה להם קושי עם אינטימיות עמוקה, וכאשר בן הזוג חשף תכונות לא מושלמות, שדרשו קצת התמודדות, קצת ירידה מן האולימפוס, הם עברו הלאה במקום להתקרב ולהכיר את בן הזוג יותר לעומק, בתור בן אדם שלם, אך לא מושלם...
היבט נוסף של אלה שזורקים ולא נזרקים - הם נשמרים מאוד מפני האפשרות שמישהו אחר יזרוק אותם ומעדיפים לעזוב אם רק יש סימנים קטנים אצל האחר שהוא לא מרוצה מן הקשר. ואז לפני שהאחר ינפנף אותם - הם יעדיפו לא לקחת צ'אנס ולעזוב בעצמם, רק כדי להישאר בשליטה על המצב ועל גורלם. הם לא נשארים כדי לבדוק אם היה צ'אנס לתקן דברים: איפה שמתגלה קושי - במקום לצלול פנימה ולריב קצת ולהתחכך, ולסבול קצת רעשי רקע - הם ייתלו באיזו סיבה חיצונית שתצדיק את עזיבתם וילכו הלאה.
לכן אינני חושבת שהתופעה עליה שאלת קשורה לאהבה עצמית, כמו שהצעת בתור השערה, אלא יותר ליכולת להתקרב ולהכיר מישהו אחר בצורה שלמה, על הטוב ועל הרע שיש בו.