פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

תודה על הפתיחות והכנות שלך.

את מתארת מצב שמלכתחילה היה אמביוולנטי- מצד אחד כן אוהבת, מצד שני לא מספיק.. עם השנים הפער הזה התחדד וגדל, עם הצורך שלך ללמוד ולהתפתח והנסיגה שלו בבחינה המקצועית והאישית.. התסכול והאכזבה בעיקר מעצמו. כמובן שבמהלך השנים את שיקפת לו את הדמות שכן לומדת וכן מתקדמת וכן מצליחה.. אך טבעי שדברים כאלה יתבטאו בתוך הזוגיות, על כל המשתמע ממנה.

כתבת שאתם הולכים לייעוץ זוגי, שזה צעד שמעיד על רצון של שני הצדדים כן להתקדם וכן לשקם את הזוגיות.

לא כתבת כמה זמן אתם בטיפול, אבל זכרי שלא כל "שידוך" בין מטפל למטופל הוא בהכרח שידוך מוצלח. ייתכן ואפשר למצוא מטפל אחר, בכל מטפל יש את המשהו היחודי לו, וזה לא פחות חשוב מכל הדרך עצמה.

כתבת שהיו לך תחושות שאת לא מספיק מעריכה את בעלך- הייתי מנסה לבדוק האם זה מגיע מתוך ההשוואה לאהבה שלו אלייך; ז"א- ההערצה שלו אותך והבעת האהבה שלו אלייך אולי שמה את אהבתך שלך אליו במקום "קטן" יותר, בהשוואה, אבל לא באופן הגיוני. לא תמיד שני הצדדים מביעים אהבה באותה עוצמה, כשם ששני הצדדים באמת אוהבים ורוצים להיות יחד. בד"כ כשצד אחד יותר טוטאלי, יותר עוצמתי, יותר מביע את אהבתו- הצד השני ייתכן ויחוש אי אלו תחושות של חוסר ביטחון או "אני לא מספיק". אולי זאת נקודה למחשבה.

פערים אינטלקטואליים אכן יכולים להפריע לזרם הזוגיות, אבל לא רק לדעתי. יש כנראה הרבה מסביב, ואת כל זה יש להעלות מול המטפל. אם את נוכחת לדעת שהמטפל כן טוב עבורכם, הייתי רוצה שתתני לזה זמן, שתהיי סבלנית, ותנסי להיות רגע "מהצד" (כמה שזה קשה) ולראות מה יולידו הפגישות מול המטפל. לפעמים זה תהליך סיזיפי וארוך ומצריך אורך רוח..

בהצלחה רבה וחג שמח

תודה על ההתייחסות המעמיקה והניסיון לעזור. זה נכון שהפער האינטלקטואלי הוא רק חלק מהבעיה זה הרבה יותר מורכב. אני מקווה שבכל זאת נצליח לשקם את הזוגיות ואם לא אז אני מקווה שאמצא את הכוחות בעצמי להמשיך הלאה בדרך חדשה.

היי דנה,
אין לי תשובה בשבילך כי אני לא נמצאת במצב הזה...
אני בת 24 יוצאת עם בחור בן 26 מזה 8 חודשים, קראתי את דברייך ורציתי לשאול.
אני עובדת בעבודה קבועה, סטודנטית לתואר ראשון והמצב הכלכלי שלי בסדר גמור.
הוא, לעומתי, לא מוצא את עצמו מבחינה תעסוקתית, אין לו יותר מידי מה להציע לשוק, המצב הכלכלי שלו מאוד לא טוב ומתחיל ללמוד רק באוקטובר הקרוב.
הכוונה שלי היא שגם בינינו יש פער מסויים, ואני לא יודעת האם כדאי להמשיך הלאה או לחתוך...
אני מאוד אוהבת אותו ועד לפני לא מזמן הייתי בטוחה שמצאתי את האחד שלי לחיים.
אני מנסה לחשוב קדימה ואני רואה מצב עתידי כלכלי לא טוב.
אשמח לסיוע מצידך, לאור ניסיונך הרב...
תודה רבה!

הי, אני מבינה שדברי עוררו בך הזההות מסוימת וחשש מעתידך.אני חושבת שקודם כל טוב שאת מחוברת לרגשותיך ולא בורחת מהם.קודם כל בשלב של החיים בו אתם נמצאים טבעי שיש שאנשים לא בטוחים לגבי הכיוון התעסוקתי.יכול להיות שלך יותר ברור מאשר לו מה את רוצה לעשות ובאיזה כיוון להתפתח. את יותר מפוקסת כרגע ממנו אבל זה יכול להשתנות. יחד עם זאת, את מספרת שהוא מתחיל ללמוד בקרוב אז זה לא נשמע שהוא עומד במקום. בכל זאת משהו מפריע לך ואת לא בטוחה בו, לכן אולי את קולטת נורת אזהרה ואל תתעלמי מכך. אני לצערי התעלמתי ,הסתנוורתי מאהבתו אלי , פחדתי להישאר לבד והעדפתי לא לגעת בקשיים שכבר היו בתחילת הקשר שלנו.פשוט כדאי לך לבדוק לעומק יותר למה זה קשור.אתם לא נשואים אז תני לעצמך את הזמן לחשוב,להבין , להרגיש מה קורה לך . את צעירה וכל החיים לפניך,בהצלחה

לצערי זה לא הפורום המתאים. נסי לפנות לפורומים של ייעוץ תעסוקתי.

חג שמח

הי אלין,

לי דווקא נראה אחרת- שיתפת את בן זוגך בכמה טוב הוא עושה לך, לא היית רוצה שיגיד לך, שיביע מולך, כשמרגיש טוב איתך?

כרגע, כנראה מתוקף הראשוניות של הקשר, את חוששת מתגובת נגד מצידו, אולי נחשפת יותר מדי, אולי אמרת משהו ש"ינפח" אותו. אני מניחה שאם הקשר הולך למקום רציני, מפרגן, מעודד, משתף וכנה זה עם זה- הוא ידע לקחת את זה למקום הראוי.

כך בהמשך, גם הוא יוכל לדעת להגיע ולשתף אותך, ולתת לך את המקום הגאה הזה. זכרי שזה חשוב בקשר, לשני הצדדים. בהחלט ייתכן והוא ירגיש נוח לפנות אלייך ותרגישי שזה "חוזר" אלייך וגם את מקבלת פידבק דומה.

הרבה בהצלחה וחג שמח

הדרך אגב היא לא ממש אגב- בהחלט חמור המצב בו הגעתם אתם כזוג מול הוריו- שאת לא מדברת איתם. כמובן מצב כזה משפיע על הנכדים, ואולי דרכם תנסי להבין שהתקשורת מולם,גם אם היא קורקטית, היא חשובה.

אני מניחה שזה משהו שמצופה שכבות שכבות ולא פשוט לפתור אותו. אבל בעזרת בעלך, חשוב שתתייעצו עם גורם מקצועי שאולי ינסה לבנות גשר לתקשורת טובה יותר מולם.

לגבי החג- אני חושבת שהחלטה כזאת היא החלטה של שניכם. האם בעלך מצפה שתשבי מולם ללא תקשורת? האם הוא מצפה ש"תוותרי" לו? האם יש פה איזה פינג פונג ביניכם..?

המצב הזה בו את במחנה אחר מולם (ובעקיפין גם מולו) הוא לא בריא. יש תחושה, ממה שאת כותבת, של תחרות "הוא דווקא לא רוצה לבוא למשפחה שלי", "ואני מאידך לא אבוא לשלו כמובן".

לא עקרוני איפה תחגגו את החג, עקרוני שתהיו משפחה מלוכדת ותוכלו למצוא דרך להתגבר על חוסר התקשורת שנראה כי גם פוגע בכם בסופו של דבר. שימי על כפות המאזניים את הזוגיות והטוב עבור ילדייך שגדלים עם עוד זוג של סבא וסבתא, ובכל זאת את העובדה שזה הורי בעלך ואם תכבדי אותם- תכבדי גם אותו.. אז אולי יותר יבוא לקראתך.

חג שמח.

אני יקרה, "ברוכה הבאה" למקום מאוד מוכר או יותר נכון לשלב מאוג מוכר בחיי כל זוג כמעט - שמתחיל לחיות יחד. בבת אחת נעשים ההבדלים בסגנון החיים ביניכם מאוד בולטים ויוצרים המון חיכוכים קטנים.
אם היחסים איתו חשובים לך, עליך לבנות איתו את התקשורת המתאימה. נימה של ביקורת מפריעה לו (שוב, זה משהו שהמון גברים לא סובלים. הם אוהבים שרק מעריכים אותם ומשבחים אותם על כל דבר קטן, ושונאים ביקורת!) - אולי תצליחי להגיע אליו ע"י שימוש רק בחיזוקים חיוביים: כל פעם שהוא כן יעשה משהו שחשוב בעינייך - שבחי אותו על כך. אם יש לך בקשות כלפיו - נסחי זאת בצורה של בקשה למשל: אתה מוכן לתלות את החולצה?) ולא פקודה או תלונה (כמה פעמים אמרתי לך לתלות את החולצה?!) ואם הוא לא מבצע את בקשתך - שחררי לו. הוא לא חייב לבצע את בקשותייך.
אם באמת תצליחי לשחרר לו את החופש להחליט בעצמו ולא תראי בו מישהו שחייב לבצע את כל דרישותייך (אני נגד דרישות בין בני זוג!) - אני מאמינה שעם הזמן תראי שינויים. יש סיכוי יותר גדול שהוא יבוא לקראתך יותר פעמים, ויעשה דברים שחשובים לך (ברור שלא הכל...) אם תבקשי אותם בצורה חופשית ובנימה של בקשה במקום פקודה או תלונה.
עליך להבין שאת לא המפקדת עליו, ושניכם שווים, וכל מה שאפשר לעשות הוא לבקש בקשות ולקוות שהשני יבוא לקראתך. אם את תבואי לקראתו בדברים שחשובים לו - יש סיכוי גדול יותר שגם הוא יבוא לקראתך.
ואם לא מצליח לכם - אז אם יש אהבה חזקה - בואו ללמוד זא בעזרת ייעוץ זוגי קצר מועד, ואם האהבה כבר נפגעה - אז אולי נכון יותר לא להשקיע יותר מדי ולעבור הלאה.

נ.ל. יקרה, לפעמים נדרש רק משהו פעוט על מנת להתניע את התהליך החיובי ביניכם. איזשהו שינוי מן האוטומט הצפוי כל כך. מה דעתך לקחת אחריות על כך, ובאופן חד צדדי להתחיל להרעיף עליו אהבה בצורות שונות - חיבוק קצת יותר ארוך בבוקר, נשיקה מכוונת, לא כלאחר יד, סמס נחמד במשך היום, חיוך נעים כאשר הוא חוזר מן העבודה, כל מיני התנהגויות שיראו לו שאיכפת לך ממנו ושרצונך להתקרב. תראי, כל אחת עם הסגנון המתאים לה - יתכן שמה שהצעתי עד עכשו נראה לך טריוויאלי ובקנה מידה קטן מדי - אז כמובן - תני לכך את המינון המתאים שלך, אבל שיהיה הבדל מן המצב הרגיל.
שימי לב אם הוא נענה כלפייך בצורה אחרת מן הרגיל. יכול להיות שהוא נפגע מן התירוצים שלךוההתחמקויות שלך מסקס, וכבר אין לו חשק לעמוד מול ה"לא" שלך אז הוא לא יוזם. קחי את את היוזמה, האם את יכולה? הראי לו שאת חושקת בו. המון גברים שהגיעו אלי מתלוננים עד כמה חסרה להם ההרגשה שגם הם נחשקים ע"י בנות זוגם, כי בנות הזוג אף פעם אינן יוזמות סקס.
הקדישי לכך יום ואפילו יותר מיום אחד, ותראי מה יקרה ביניכם. האם הוא יגיב לאיתותים שלך?
את יכולה לראות בכך "התנעה מחדש" של האינטימיות ביניכם,במקום מה שהתקבע בחודשים האחרונים.
אם זה לא יצליח - לכו ליעוץ זוגי, ואני מקווה שזה יעזור.

והוא אמר לי שזה בגלל העבודה (הוא במתחים כבר תקופה ארוכה, כי הוא עומד לאבד את העבודה במאי, וכבר הודיעו לו, אז הוא דואג לעתידו ולפרנסה, למרות שלי יש הזדמנות טובה להרוויח ועכשיו אני אהיה המפרנסת העיקרית איזו תקופה ויש לנו חסכונות).
הוא אמר לי שהוא מדוכא, עצבני ומותש נפשית מכל מה שקורה ולכן אין לו כוח לכלום.
אני דווקא מאוד התחברתי לעצה שלך על הגברת האינטימיות בקטנה, אבל ימים רבים לא מסוגלת להביא עצמי לכך, ושומרת על כעס אצור. היום הצלחתי והוא באמת יותר חביב, אבל לא בכל הימים
מה עושים?

הביאי בחשבון שעבור גבר לאבד את עבודתו זה מאוד קשה ולפעמים זה מופיע לו כאילו הדבר הכי חשוב בחיים שלו נלקח ממנו, המשמעות לחיים, המטרה בחיים. אולי היה לו יותר "קל" רגשית דווקא אם לא היתה לך עבודה טובה. להפסיק להיות המפרנס העיקרי זה לא פשוט.
אז מאוד יתכן שצפוייה לכם עכשו תקופה לא קלה, והוא יהיה זקוק להרבה הערכה מצידך, בעיקר כי איבד את ההערכה במקום העבודה. זה יהיה מבחן ליחסיכם, האם אתם יכולים לעבור אותו עם תמיכה הדדית או ריחוק יתר ואומללות. מה שאת תשימי שם יהיה מאוד קובע. זה הזמן לשינוי אקטיבי באווירה, לחום, לאהבה, לעידוד, להבעת אמון בו.
מקווה שתצליחו לעבור את המבחן!

לחברה שלי בדיוק קרה מקרה דומה!

נסי להעלות אצלו זכרונות שקדמו לריבים ולהפסקה.. דברי איתו על רגעים טובים שהיו לכם ביחד לפני שהבעיות התחילו.. ותסבירי לו שזה יכול לקרות שוב.. כדי לרצות לחזור הוא צריך להרגיש את מה שהוא הרגיש מקודם ואת צריכה לעזור לו בזה.

חוץ מזה את תמיד יכולה להקדיש לו את
if i culd turn back the hands of time
זה מה שהחברה עשתה.. לה זה עבד =)

שרונה היקרה, את לומדת בדרך הקשה ש"אהבה זה כואב". עכשו כואב לך וקודם אני מאמינה שכאב מאוד לחבר שלך כאשר את ביקשת פסק זמן. אז יתכן שהוא עושה זאת כי גם אצלו ישנם ספקות, וזה לגיטימי, ויתכן שהוא עושה זאת כי להחזיר לך ולא לשחק את ה"קל להשגה". אי אפשר לנחש מה עובר לו בראש.
אני מאמינה שאם האהבה הזאת חזקה ונכונה עבור שניכם - תתגברו על פסקי הזמן האלו ותשובו להיות זוג מאוהב. אבל יתכן שהאהבה אינה מספיק חזקה אצלו (את כבר הגעת למסקנה שאת מאוד אוהבת אותו ורוצה אותו) - והוא רוצה לבחון את רגשותיו - בהזדמנות הזאת שאת סיפקת לו כאשר את ביקשת פסק זמן.
אני לא חושבת שנכון יהיה עכשו לרוץ אחריו ולהתחנן, או להזכיר לו את הדברים הטובים, אלה אקטים של נואשות והתרפסות, ואם הוא ירצה לחזור - זה אף פעם לא יהיה מן הסיבות האלו. הוא צריך לעשות את החשיבה הזאת לבדו, ואת תצטרכי להחזיק מעמד בתוך אי הוודאות הזאת, כמה שזה ייקח. ואם התשובה שלו תהיה שלילית - אל תיאבקי איתו, קבלי זאת ולכי הלאה.

חס וחלילה אם תרדפי אחריו עכשיו.. מה שכן, אני חושבת שלעשות איתו שיחה חד פעמית לפני שהוא מתחיל לשבת עם עצמו ולחשוב, בסגנון שאני הצעתי ייתן לו חומר טוב למחשבה.. מה גם שאני חושבת שאת באמת מצטערת על מה שעשית בדיעבד..

שיהיה בהצלחה =)

אכן נושא טעון אצל הרבה זוגות,
האבסורד הוא שאם אתה הייתה רוצה עוד ילד, היו מאשימים אותך בחוסר הבנת הצרכים של אשתך שצריכה לעמוד בנטל של רעיה, אמא, ומפרנסת, ולכן הרבה נשים אומרות אני זו שאחראית על תיפקוד הבית ואני זו שסוחבת את העובר והקושי בעצם שלי אז למה אכפת לך ?
מה שראוי לדעתי זה לנהל שיחה רגועה בזמן נכון ולפתוח את כל הקלפים ולברר עד הסוף מה עומד מאחורי השאיפה הזו של אשתך, האם זה כדי להיות בנורמה כלשהי בחברה מסויימת, האם היא רוצה לחקות את הוריה במס' הילדים הרצוי כביכול,
האם משעמם לה?
האם היא מרגישה לא נוח בזה שהיא לא עושה את תפקידה בהבאת ילדים כפי שחונכה,,,
וגם אתה תעשה בירור מה ישתנה בין 2 ל 3 ילדים, האם אתה חושש לאבד את רעייתך ? האם זה קרה בעבר שהיא הזניחה אותך לטובת הטיפול הילד ?
בקיצר ייתכן שאחרי הבדיקה המקיפה הזו אתם תהיו יותר חכמים, ואז תחשבו ביחד מה עושים ששניכם תצאו מרוצים,
שבת שלום
ב ה צ ל ח ה

כמובן שסוגיה כמו הבאת ילד דורשת הסכמה מוחלטת ובעיקר רצון ומוכנות של שני הצדדים. עצם כך שאתה לוקח עליך את רוב העול בגידול הילדים, בעוד לה יש פחות זמן וסבלנות לנושא, רק מגביר את המשקל של דעתך כאן, מעבר לעובדה שזאת תמיד סוגיה של שני בני הזוג. העובדות האלו פשוט מעצימות את הדברים.

תנסה לחשוב קדימה, בהנחה ותביאו ילד- איך תרגיש מולו, כאשר הרצון שלך היה מאוד חלקי ואולי פשרני בנוגע אליו.

בפירוש שווה להתייעץ עם איש מקצוע על מנת לברר אולי את גבולות ואת הגדרות התפקידים שלכם בבית. אם תשימו את זה בתוך חדר נייטרלי (של היועץ הזוגי), תוכלי יחד לראות את הדברים ואת כל התמונה יותר בבהירות. סביר להניח שהיא גם תצליח להבין את המקום לך יותר ואולי להתפשר לכיוון, בבחינת כמה היא לוקחת בגידול הילדים ואיך היא תורמת ונרתמת לעזרתך.. ומי יודע.. אולי בהמשך תגבשו דעה ששניכם תסכימו עליה.

במקרה שלכם אולי אפילו יספיק טיפול לטווח קצר של כמה מפגשים, שיוכל לטפל ב"כאן ובעכשיו" של חילוקי הדעות ביניכם ולשפוך מעט יותר אור על הפערים.

בברכת חג שמח

המטרה לגרום לבעלך לראות את הדברים בעצמו, ולקבל רצון וחשק לגדל את הילדים כמו גם לעזור לך במטלות הבית,
הלימוד : סדריי עדיפויות בקשר הזוגי, וניהול כלכלי נכון,
אני בטוח שהוא ירוויח יותר כסף + שלווה נפשית אם הוא יקדיש זמן איכות לך ולילדים,
חבל על כל יום שעובר,
מאחר ואת אישה עם בינה ייתרה, עלייך כרגע מוטלת האחריות לדאוג לזה, מאחר והוא עיוור, לא יעזור התחנונים והבקשות שלך,
חפשי חברה טובה או ספר או שתלכי כאמור לאיש מקצוע ותקבלי כלים שיאפשרו מצב חדש בבית,
ב ה צ ל ח ה

צר לי, נשמע שחברך מחוייב לחבר שלו יותר מאשר אלייך. נשמע שאינו מכבד את רגשותייך. נשמע שאינו מתחשב בצרכייך. אם היה מדובר במשהו התחלתי הייתי מייעצת לך לדבר איתו וכו',
אבל, מכיוון שזה כבר סיפור ארוך וכבר דיברת, הסברת וניתקלת בחוסר הבנה מצידו, אני מייעצת לך לשקול את המשך הקשר.
חוסר הכבוד וחוסר ההתחשבות הללו לעולם לא יאפשרו לך להרגיש טוב בזוגיות איתו והם א.ב. בכל מערכת יחסים.

מצטערת אבל זו דעתי.

דפנה היקרה, דעי לך שנתקלת בטיפוס מאוד נדיר - החבר הראשון שאת מתארת. הוא היוצא דופן. רוב הגברים אינם כאלה. הם יכולים להיות רומנטיים תקופה קצרה - בזמן החיזור - אבל אם את רואה שזה הולך ופוחת - סימן שזה לא ב"די אן איי" - שלו, וזה יהיה משהו שתמיד יטריד אותך ויחסר לך, בייחוד לאחר שחווית כל כך הרבה אהבה אצל החבר הקודם ויש לך למה להשוות.
יחד עם זאת, אם תבואי לקשר הזה עם פחות ציפיות - את תתאכזבי פחות. זה מנגנון פנימי - עניין הציפיות, אם כי לא קל ליישם אותו, לא קל לשנות ציפיות.
אפשרות אחרת - היא להמשיך לחפש עד שתמצאי גבר שיש בו את החום הטבעי הזה. אל תשכחי שאין גבר מושלם, ואין גם אישה מושלמת. אולי תמצאי אחר כך מישהו מאוד חם ורומנטי, אבל יחסר משהו אחר שאז יפריע לך...עשי את החשבון שלך, אני מצטערת שאינני יכולה לעזור יותר מכך...

שיר יקרה,

אין מנוס- הבעיה שאת מתארת חמורה מאוד.

אני חושבת שאת צריכה לקבל החלטה, האם את מוכנה להמשיך במצב הזה או לא. אם לא- עלייך להודיע לבן זוגך שאו שהוא מתחיל בטיפול גמילה אינטנסיבי, או שהוא ממשיך להיות מכור- אבל בלעדייך ובלעדי הילד. כי מצב כזה עלול לפגוע לא רק בך ובמערכת שלכם שכבר נפגעת- אלא בעיקר בתינוק שעלול לחוות הכל.

העובדה שלא מוכן להימנע מעישון בשום צורה או זמן מעידה לצערי על התמכרות קשה. הסם מנהל אותו ולא הפוך. הסם מחליט עבורו. זה מצב שמחייב התערבות מקצועית אם אתם רוצים להגיע למצב של קיום מערכת זוגית נכונה ומצב בו הילד יחווה הורות נכונה.

תהיי חזקה, וקבעי עובדה. ייתכן וזה יעורר אותו לטיפול גמילה.

בהצלחה רבה
עדי

ר היקרה, צר לי על מה שקורה במשפחתך. אני מניחה שאחרי כל כך הרבה שנות נישואין זה יהיה משהו שמאוד יהיה קשה לשנות אותו, את הסגנון, כי כנראה תמיד זה היה כך, מידי פעם, בשעת לחץ, ויתכן שעכשו, כאשר בעלך לא עובד כמעט ואת הפכת להיות המפרנסת העיקרית - הכבוד שלו רגיש עוד יותר והוא "שומר" עליו עוד יותר ע"י התשובות הקשות הללו או ע"י השתיקה וההתעלמות.

תראי, מאוד יתכן שהסגנון בו את מדברת אל שניהם (לאחר המון אכזבה והתמרמרות על שניהם) הוא סגנון של דרישות ותלונות, וקשה לשניהם לשאת זאת ממך.
בדקי עם בעלך האם הוא מוכן להגיע לייעוץ זוגי, כדי ללמוד לתקשר בצורה אחרת.
אם הוא לא מוכן - שווה שתגיעי לבדך ואולי תלמדי דרך אחרת לפנות אליו ואל בנכם, דרך שתאפשר גם להם להגיב בסגנון אחר.

בהחלט ההרגשה שלך נכונה- יש מקום ללכת לטיפול פרטני.

מה שאתרת עלול, ואולי כבר קורה- להכניס את בעלך למצב בו בוחנים אותו ועוקבים אחריו.. ובעיקר לא מאמינים לו. מצב כזה עלול להרחיק אותו יותר ולדרדר את מערכת היחסים.

יש בהחלט מקום לבדוק בטיפול את התחושות שהמצב החדש מעלה בך, את הסיכון שבפריחה של בעלך ואת הביטחון שלך בעצמך ובקשר.

טיפול פרטני- יש המון סוגים. את יכולה לפנות דרך קופות החולים שהמחיר בהן מסובסד (בערך חצי מחיר מטיפול רגיל בשוק), הם מציעים טיפולים התנהגותיים, דינאמיים וזוגיים. וכמובן דרך מקומות פרטיים. אם תרצי הכוונה נוספת את יכולה לשלוח לי מייל (מופיע למעלה) ואמליץ לך על מטפלים פרטניים שאני מכירה ויודעת שהם טובים ומקצועיים.

בברכה,
עדי

מורן היקרה, אתם יוצאים כבר 9 שנים, מה שאומר שממש התבגרתם יחד, ויתכן שלא היו לכם בני זוג רציניים אחרים עד כה.
בגיל 28, הגיל שלו, יש עדיין המון גברים צעירים שלא התחתנו עדיין, וכיום זה די מקובל. יכולות להיות המון סיבות שונות למה הוא עדיין לא מעוניין להתחתן:
רוצה לעשות חיים בטרם הוא נכנס לאחריות,
חושש שהיחסים יתקלקלו כמו שאולי הוא רואה מסביבו, (צר לי אבל זה אכן קורה להרבה זוגות לאחר הנישואין).
אולי בסתר ליבו הוא היה רוצה להתנסות בעוד מערכות יחסים או לפחות בסקס עם אחרות, לפני שהוא מתחייב,
ואולי הוא פשוט עדיין לא בשל מספיק.
אפשרות אחרת היא שיש בעיות לא פתורות בקשר שלכם - בעיניים שלו. אולי יש משהו שמפריע לו והוא לא מעלה אותו. לפעמים הסקס הוא לא משהו וזה גורם לאחד מבני הזוג - בדרך כלל הגבר - לפקפק האם להיכנס מראש למערכת יחסים שאינה מספיק טובה בתחום הזה.
ויש את הסיבה האחרונה - שהוא בן אדם שמתקשה להחליט, חושש לעשות טעויות.
מניתי לפנייך כמה סיבות שגרתיות שאני נתקלתי בהן, חישבי האם יש משהו שמתאים לו. נסי לראות את המצב דרך העיניים שלו. לא תמיד ניתן להסכים בכל נושא. לפעמים יש פער בבשלות. אם כי גם את בעצם מאוד צעירה, לדעתי...
בידקי עם עצמך מה הסיבה שאת רוצה כבר להתחתן? האם מאוד חשוב לך להיות כלה? להיות מלכה ליום אחד? האם את מתקנאת בחברות שלך שהתחתנו? או שממש בוער לך להיות אמא?
עליך לקבל שאצלו זה מופיע בצורה אחרת, וזה חלק מהתבגרות - להבין שהעולם לא כל הזמן יתנהל על פי הרצון שלך.
מכיון שצריך לענות על כל השאלות הללו - לגבייך ולגביו - אינני יכולה לענות לך כבר על השאלה שהצגת בסוף מכתבך - האם עלייך להיות מוטרדת.