פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

אני מצטערת על מה שאת עוברת. אני זוכרת וגם קראתי את הודעתך הראשונה כאן בפורום, לפני כשבועיים.

אמת שהצעתי לך לנסות טיפול זוגי, אך מהדברים שהעלת כאן נשמע שהמצב לא מאפשר זאת. לכן, על מנת לקבל בכל זאת תמיכה בשביל עצמך, אולי כן שווה וכדאי לגשת לייעוץ אישי עבורך, ובכך לקבל כלים להתמודד עם המצב.

כאן בפורומים, את בהחלט מקבלת את מירב האמפתיה והרגישות, בהחלט נשמע שאת סובלת במערכת הזאת ולא טוב לך. אבל מגיע לך יותר מזה- מגיע לך מישהו מקצועי שיוכל להכיל את כל המכלול ולעזור לך, יד ביד, להתמודד עם המצב.

מקווה שתוכלי לעשות זאת עבורך- אני סומכת עלייך.
עדי

מכירה יועצת שטיפלה בנו לפני שנה בערך ומאוד עזרה לנו
אוכל לתת לך את הפרטים שלה אם את רוצה

כי נראה לי שזה יהיה הכי טוב ואפקטיבי עבורך לפי הדברים הקשים שכתבת

שיהיה בהצלחה

נשואה טרייה יקרה, צר לי לקרוא את מה שאת כותבת.
ההסבר היחידי להתנהגות שלו היא שכמו שאת מאוכזבת ממנו - גם הוא מאוד מאוכזב בזמן האחרון מחיי הנישואין איתך, וכנראה הוא מרגיש שצרכיו הבסיסיים לא מסופקים, ויש להניח שהוא צבר תסכול ואכזבה על סמך ציפיות שהיו לו לגבי איך יתנהלו חיי הנישואין שלו.
אינני אומרת זאת ח ל י ל ה כדי להצדיק אותו. אני מנסה להיכנס ל"נעליים שלו" כדי להצליח להבין למה שיגיד כאלו דברים!
האם יתכן שהיו לו תלונות בנושאים כמו מטלות הבית ובישולים? ואולי גם הסקס זה לא מה שהוא ציפה? האם הוא מצפה שתעשי בבית דברים שאת לא עושה ויש לכם על כך חילוקי דעות? זה קרוה אצל הרבה זוגות צעירים שמתחילים לחיות יחד ומתברר שיש פערים ביניהם לגבי מי צריך לעשות מה בבית, וכל אחד רוצה שהדברים יהיו כמו בבית בו גדל. אני מנחשת שבבית בו הוא גדל אמו עשתה כמעט הכל. תקני אותי אם אני טועה. שוב - אינני מצדיקה אותו חס וחלילה אלא רק מנסה להבין איך יתכן שבחור צעיר שזה עתה התחתן יתייחס בצורה כל כך מבטלת כלפי הצרכים של אהובתו.
רק אם הוא מאוד מתוסכל ומתלונן - ולא רואה איך הצרכים שלו נענים - רק זה מסביר תגובה שכזאת.
עכשו - אם יש משהו במה שכתבתי - אז אולי אפשר לתייק את התגובה שלו בתור מילים שנאמרות ללא מחשבה, בהשפעת כעס ומרוב תסכול.
אבל אם זה ממש לא כך - את בבעייה רצינית עם גבר כזה אגואיסט וה"תיקון" שהוא צריך לעשות הוא מאוד גדול, וכלל לא בטוח שתסכימי להישאר ולסבול את היחס הזה - עד שאולי הוא ישתנה.

יונית היקרה, צר לי על מה שאת עוברת.
בעלך נמצא במקום מסוכן - ולצערי זה משהו שקורה להמון זוגות, שאחד מבני הזוג מוצא לעצמו כתובת אחרת לשיחות נפש. כמובן שאין להוציא מן הכלל אפשרות שיחסים אלו יתפתחו להתאהבות, צר לי אבל עלי לומר את הדברים כמו שהם, כי סטטיסטית זה בהחלט עלול לקרות.
זה קורה אצל הרבה זוגות לאחר כמה שנות נישואין וילדים, כאשר היחסים נכנסים לישורת הידועה של שיגרה, וודאות, שעמום, מחזור אינסופי של מטלות, ירידה בהנאה מאינטימיות, חוסר בשיחות
פ ת ו ח ו ת ביניכם.
מה שעליכם לעשות הוא ללכת כמה שיותר מהר לייעוץ זוגי.
אסביר לך למה מהר: כי אתם נמצאים עכשו ב"לופ" מסוכן: את מנסה להגביל אותו אז הוא מתמרד וכועס עלייך, ואז את עוד יותר לוחצת עליו מתוך פחד ומחשבה שאם הוא לא מוכן לנתק את הקשר - כנראה שזה מאוד משמעותי עבורו - ואז את עוד יותר חוששת. כל זה "יושב" על היחסים שלכם ומעכיר את האווירה וגורם לו לרצות לברוח מן המציאות הלא נעימה אצלכם בבית ולהתרפק על הקשר החדש ההוא עוד יותר...
ככל שזה יימשך - זה מגביר את הסיכוי שיתפתח משהו פיזי ביניהם.
ככל שזה יימשך - האהבה ביניכם עלולה לקרוס ולהיעלם.
עשי זאת מהר.

יונית שלום, אני מכירה על מה את נדברת. גם לי זה קרה. בהחלט טיפול זוגי זה הדרך. כנראה ישנם קשיים שבמשך השנים הודחקו ולא זכו להתייחסות. אם הוא יסכים וישתף פעולה יש סיכוי.

בר יקרה, היי קשובה לעצמך ולגופך. הרבה פעמים הגוף יודע לפני שהנפש קולטת. האם את מרגישה רצון לגעת בו? האם יש משהו - לפני הנשיקות - שכן נהנית ממנו בהיבט הגופני? להחזיק ידיים? ללטף את הפנים? אם לא קיים שום דבר שאת נהנית ממנו ומופיעה אצלך רק תגובה של התגוננות ורצון לעצור את מה שקורה ביניכם - אז כנראה זה לא הקשר הנכון עבורך. אולי שווה לעשות הפסקה ולראות איך את מרגישה. לפני הפסקה ממש - את יכולה לעשות רק תרגיל במחשבתך: האם זה מופיע לך כהקלה כאשר הפגישה איתו מסתיימת? האם יש לך מועקה לפני הפגישה איתו? כל הדברים האלו לא קורים בקשר של אהבה ומשיכה. קורה בדיוק ההיפך, את רק מחכה לרגע שתיפגשו והוא חסר לך כאשר נפרדים, ושניכם לא רוצים להפסיק לגעת איש ברעהו.
אז או שהוא לא מתאים לך - קורה הרבה שבני אדם לא מתאימים פיזית וממש לא רצוי לטפח יחסי זוגיות עם מישהו כאשר זה המצב, שלא ניתן לשנות אותו. יש גורמים פיזיולוגיים שקובעים אותו, כמו ריח גוף, הופעה חיצונית, ועוד דברים.
אפשרות אחרת היא שיש לך מעצורים רציניים וחסימות רגשיות - ושווה אולי להגיע לייעוץ פסיכולוגי אישי - לא זוגי - על מנת לחקור מעט מה חוסם אותך.

אני כן נהנית מלהחזיק ידיים, וליטוף פנים. זה נכון שהוא לא בדיוק הטיפוס שאני נמשכת אליו אבל הוא כן חמוד ומאוד מקסים, מבין ותומך. המגע שלו לא דוחה אותי לגמרי פשוט קשה לי להשתחרר ולהכנס לזה.. זה קשר ראשון בגיל מתקדם יחסית ואני מקווה שעם הזמן זה יבוא לי.....
נקווה שהוא עוד יהיה שם :-P

בוקר טוב מיכל, מסתבר שיש לא מעט אנשים שמעשנים גראס, וזקוקים למנה היומית ומחכים לה על מנת לקבל מצב רוח טוב ורוגע.
בעיני יש כאן בעייה, בעיקר כי הוא ככל הנראה לא יכול בלי. אגב, מעניין איך הוא מתפקד ללא המנה היומית? יתכן שהוא לא כזה כייפי. העובדה שהוא אינו מוכן להפסיק ואינו מוכן לא לעשן לידך מעידה על רמת תלות די גבוהה ואם לא על כך אז לפחות על חוסר התחשבות בסיסי.
יש אנשים שללא הגראס מתקשים להתמודד עם בעיות, נעשים רגזניים, ואולי גם יתקשו לתפקד מינית ללא ה"מיסוך" שהגראס נותן להם. קיימת גם הסכנה שבגלל שהגבולות שלו כבר נפרצו - הוא עלול יותר בקלות להיגרר לסמים קשים יותר, כי הוא כבר רגיל לפתור בעיות יומיומיות, קטנות, בעזרת הגראס, ומי יודע למה הוא יזדקק אם יופיעו בעיות קשות יותר?
סביר להניח שבעתיד הנקודה הזאת תפריע לך יותר ויותר, ויש להביא בחשבון שאל תוך האווירה הזאת,אם הזוגיות תהיה רצינית, (ואני מניחה שאת בוחנת את הקשר הזה ברצינות) ייוולדו גם ילדים וייחשפו לכך.
אם עדיין לא התאהבת בו - עדיף לא להיכנס מראש לבעיות מסוג זה.

תודה על השיתוף שלך. הגדרת שתי בעיות מרכזיות: ביישנות ובררנות. מביישנות פחות הייתי דואגת, בכל זאת הנה, סיפרת על כך ששלחת SMS אחרי שהשגת מספר של מישהי וזה בהחלט צעד אקטיבי. גם אם לא המשכת, זאת אקטיביות מסוימת. אתייחס לביישנות בהמשך.

ראשית הייתי יותר שמה את הפוקוס על הבררנות- אמת שמפאת גילך מותר לך וזה אף רצוי שתבדוק מול מי אתה עומד, תבחן ותסנן מה כן ומה לא. אבל גם כשעושים את הסינון, חשוב לבדוק האם הכרת מספיק עד ה"פסילה". אולי במקום לפסול אפשר רק "להעמיד להדחה" (בהשפעת האח הגדול) ולא לבטל מיד. כשמולך נמצאת מישהי, נסה להיות במקום גם שלה- שגם היא מנסה להכיר, גם היא לא יודעת אם היא תמצא חן בעיניך, מתרגשת ואולי טועה, אומרת משהו לא במקום בגלל שהכל ראשוני וחדש.. וגם היא לא בדיוק בטוחה בעצמה. ולכן, תמיד תמיד שווה לתת כמה הזדמנויות עד שאנחנו בטוחים שזה לא זה. שווה לקיים כמה שיחות בטלפון לפני פגישה עיוורת למשל, שווה לדבר ולנסות לזהות את התכונות ומשקיים שיתוף טלפוני לצורך הדוגמה- קל יותר להגיע לפגישה ובכך גם נושא הביישנות יכול לקבל עוצמה פחותה יותר.

חשוב שתדע שבהרבה פעמים אנחנו נוטים לקבל את הרושם הראשוני וממנו להשליך על כל ההמשך, בעוד שב-90% מהפעמים הרושם הזה הוא בהחלט קצה הקרחון ומסביב יש כ"כ הרבה, ומתחת לפני השטח יש הרבה הרבה יותר- ולפעמים זה פספוס אחד גדול לא להכיר, לא רק לשם היכרות רומנטית אלא לא להכיר בכלל- אנשים, עולמות, סיפורי חיים..

לגבי ביישנות- האינטרנט הוא כלי נהדר לביישנים. אתה בטח מכיר ויודע על אתרי היכרויות, שם מתאפשר לך לראות תמונות ולדבר ולהתכתב וממש להכיר את עולמה של הבחורה הרבה לפני שפגשת אותה. כפי שכתבתי זה יכול להוות הקדמה ובסיס טוב להיכרות. היום עם כל שיחות הוידאו שאפשר לעשות - הפגישה היא אמנם מאוד שונה מהמדיה, אבל- המדיה מתקרבת יותר ויותר לתחושת ריאליטי- למציאות שלנו. לא פלא שהיום יש רשת חברתית שמוגדרת ככזאת- אמיתית לגמרי- דרך הפייסבוק וכו' וכו'.. היום להכיר דרך האינטרנט זה מקובל ומבורך, ולקנות דרך האינטרנט זה לא מצריך כלום מלבד לחיצת כפתור.. הכל אינסטנט וייתכן וגם אהבת חייך היא במרחק של קליק אחד.. (הקצנתי, ובכל זאת.. בעלי יעיד שהייתי קליק אחד ממנו עד שנוצר קליק בינינו..)..

נסה להיפתח יותר דרך המדיה הזאת, וזכור שהפכים נמשכים- ייתכן מאוד שתפגוש מישהי לא ביישנית ודעתנית שתוכל לסחוף אותך מבלי שתצטרך לעשות אתה את העבודה.

דבר אחרון- נסה להבדיל בין ביישנות לחוסר ביטחון. אם בחוסר ביטחון מדובר, הרי שיש מקום לבדוק עם עצמך מה בדיוק הגורם.. לפעמים יש נטיה לבלבל בין שני הדברים.

בברכת הצלחה
עדי

עדי, תודה רבה!
אין לי ספק שמדובר קודם כל בחוסר ביטחון עצמי, אבל חשבתי שהביישנות היא תוצאה מכך.

בכל אופן, שוב תודה.
אני כבר אראה איך אני אתמודד עם זה, ואולי באמת תבוא הבחורה שתיסחוף אותי (כמו שאמרת), ותחסוך לי את ה"סבל" הזה.

שבת שלום!

תשמע אני גם נמצא בתקופה כזו עכשיו והסיפור שאתה מספר ממש מתחבר אלי לכן אני יכתוב מה שלגבי ואולי זה יתאים גם למצבך אני חושב שהבעיה היא בנו ולא בהם אנחנו מרגישים חנוקים ולא הם למה ? כי יש מצבים שאנחנו זקוקים לחנק הזה ולכן אנו מרגישים אותו הכוונה שלי יש לנו מצבים שאנחנו צריכים את החיבוק דוב הזה והם מרגישות בזה ונותנות לנו אותו אבל אם אנחנו ננהג באיפוק במצבים האלה אז הם לא ירגישו צורך וגם אם כן הם ירתעו מלהידבק אלינו יותר מדי ואז נצליח להיות אתם בזוגיות טובה רק צריך להיות חזקים ולדעת לא לחבק יותר מדי ולא לדרוש שיחבקו אותנו יותר מדי כי אז גם במצבים שלא נצטרך זה יבוא ונרגיש חנוקים ושוב יהרס הקשר אם אתה בן מזל קשת אתה צריך את החופש הזה מאד ואם היא סרטן אז יש לה את התלותיות בך ולכן לדעתי זו הדרך אשמח לשמוע אם עזרתי ...

אולי יש לי פחד ממחויבות ואני כל הזמן רוצה להיות חופשי או זה לא מספיק חזק

אולי בגלל שזה קשר ראשון זה ככה?

ממה שאתה מתאר עולה לי תחושה שאתה מאוד חרד מקשר זוגי באופן כללי. אתה מדבר בין היתר על חוסר תיאבון, בחילות- אלו סימפטומים שיכולים להעיד על מתח נפשי, רגשי, או חרדה.

כן, אני חושבת שנגעת בנקודה- מעבר לכך שזה קשר ראשוני, יש פה מחוייבות, וכשהיא מתקיימת בפועל- לכמה ימים- אתה כבר מרגיש את החנק הזה.

עוד דבר, ייתכן מאוד שמתאים לך סוג מסוים של זוגיות ולא זוגיות שהיא חונקת מדי או לא מאפשרת לך מקום פרטי משלך. יתכן ובאופן טבעי אתה אדם המחפש חופש.

אך מהדברים שכתבת, נשמע שאתה אכן חושש מהמקום הזה של:

1. מחויבות- ביחד
2. חופש- לבד

ז"א- חוויתי ממה שכתבת שאתה חי על שני קצוות.. האחד- אני צריך חופש אבל פוחד נורא מהלבד, והשני- אני מאוד רוצה בקשר כי הוא טוב לי- אבל פוחד מהחיבוק דב, מהחנק הזה..

אני מניחה שדיברתם וחשבתם יחד על איך חוזרים להיות יחד בפחות עוצמות או בפחות איום על החופש של כל אחד מכם. נשמע שהיא מ-אוד אוהבת אותך ונתנה לה המון הזדמנויות. אני מציעה שלא תאבד את ההזדמנות הבאה, וכדאי שתתייעץ עם איש מקצוע מעבר לפורום על מנת לדעת איפה הדברים קשים לך.. אם תמצא את שורש הבעיה- תוכל לטפל בו ביתר קלות ומשם להמשיך לתוך זוגיות בה תרגיש את מקומך ולא תרגיש מאויים שאולי החופש נלקח לך. מעבר לכך טיפול או ייעוץ למספר פגישות יוכל בהחלט להסיר את תחושת האשם שמלווה אותך- שתמיד בגללך אתם נפרדים.

סה"כ נשמע שיש ביניכם חיבור אמיתי, ואם עלית על כך שאתה צריך לנבור ולחפש בעצמך את המוקד להתנהגותך- עשה זאת ביסודיות, ובכך תמנע ותחסוך את העוצמות שבכל פרידה כזאת.. ויותר מכך, תרוויח מודעות עצמית גבוהה יותר ויכולת אמיתית להישאר בזוגיות ועדיין להרגיש גם אדם פרטי.

יש ביחד ביחד ביחד שהוא חונק .. ויש גם ביחד שמאפשר את הלחוד וכבוד לפרטיות, לחופש, למקום הפרטי שלך. אני משוכנעת שבידך לעשות את המהלך הזה עבורך ועבורכם.

בהצלחה רבה
עדי

יכול להיות שאני לא אוהב אותה מספיק בגלל זה זה קורה לי?
אבל אם יהי לה מישהו אחר זה יכאב לי

לא נשמע לי שיש פה עיניין של רגש כמו הפחד שלך להיכנס למקום מחייב, ולכן ייעצתי לך לגשת לאיש מקצוע ולברר מאיפה הדברים נובעים.

בהצלחה

רחל יקרה, ראשית, אני מתנצלת על העיכוב בתשובתי. צר לי על התחושות הקשות שלך. מצב הנישואין שלך מאוד מעיק - על שניכם - כל אחד מתבצר בתחושותיו הקשות כנגד השני. יתכן שאצלו יש תרעומת על כך שאין ביניכם אינטימיות גופנית כל כך הרבה זמן, והצטברו המון שכבות של אכזבה וכעסים שלא מאפשרים לאהבה - אם עוד ישנה - לצאת לאור. ככל שתהיו יותר זמן במצב הזה - כך זה ייעשה יותר גרוע.
אני יכולה להציע שתגיעי לפחות לשעת ייעוץ אחת אצל פסיכולוג - או לבדך או איתו, ויתכן שיעזרו לשניכם ליצור מודל זוגיות שיתאים לצרכים שלכם. אני מבינה שכלכלית לא ניתן לפרק, אבל אולי ניתן - במודל החדש שתייצרו - להתרווח רגשית, להרגיש יותר חופשיים למלא את הצרכים הרגשיים אולי עם אחרים, מבלי שזה יעורר התנגדות. כמובן שלפני יציאה לכיוון פתוח כזה - חשוב לבחון את יחסיכם יותר לעומק כדי לראות אם ניתן לשקם את הזוגיות ולהביאה למקום הרבה יותר נעים.
לסיכום - אתם תצטרכו להשקיע קצת כסף בייעוץ זוגי קצר מועד, אבל יש לכך סיכוי לתרום לרווחה הנפשית שלכם לאורך הרבה שנים, כך שזו יכולה להיות השקעה חשובה.
אשמח לשמוע מה דעתך על כך.

אני מבינה את התחושה שלך.. מאידך, את אומרת שמאז ומעולם הוא היה רודף שמלות.. זכרי שבאיזה שלב האדם בו אנחנו מתאהבים יתנהג טבעי וכפי שהוא באמת- ואולי זה העיניין פה. אולי דרך אותה בחורה הוא מבקש להיות הדון זו'אן.. אישור לגבריותו וכו'.

אם זה מתאים לך בתוך הקשר- זה עיניין אחר. טוב עשית שפנית אליו ודיברת איתו.. מדברייך זה לא עזר, אבל חשוב לדעת איך פנית אליו ובאיזה עיתוי.. האם זה היה בארבע עיניים וקיבל את המשקל והמקום החשוב לשיחה כזאת.

בכל אופן, יש דילמה האם לשחרר לו את החבל ובאמת לקבל אותו כפי שהוא ולהבין שחלק ממנו הוא אותה התנהגות, או לנסות לרסן אותו- ובכך להסתכן שיתרחק, או שיסתיר התנהגותו ממך.

חשוב שתחשבי עם עצמך מה את מוכנה לקבל ועד כמה, בפרט שהוא מצהיר שאין דבר כזה ידידות. העובדה שהתקשר אליה לפנייך יכולה היתה להעיד כי את במקום אחר, בעדיפות משנית, אבל לא הייתי "מוכיחה" אותו דרך שם.

הדבר היחיד והכי בריא לקשר שאת יכולה לעשות הוא לתפוס רגע מתאים בארבע עיניים ובמקום מספיק נייטרלי, להסביר לו איפה את פגועה ואיפה את מרגישה לא נוח או מאויימת- ולא איפה הוא לא בסדר, על מנת לא להרחיק אותו יותר. משיבין את החוויה הסובייקטיבית שלך- ייתכן ויתן לך את המקם וההרגשה הראויה. כמו כן לעמוד על אופיו וטבעו של הבחור- אם זהו טבעו ואישיותו- חשבי האם זה באמת מתאים לך. כי לא תרצי שישתנה באופן מלאכותי.

בברכת הצלחה
עדי

אני חוששת שהשאלה היא לא עצם בגידה או לא. נשמע מדבריך שהמצב שאתה מתאר נמשך הרבה מאוד זמן, הגבלת המגע, אתם "חיים חיי משפחה ללא זוגיות..".

לא הזכרת האם אתה אוהב אותה, למעשה לא נגעת כמעט ברגש.

אני חושבת שבמצב כזה - פניה לאיש מקצוע, לטיפול אישי ו/או זוגי- תהיה יעילה עבורכם ותוכל לכוון אותך יותר.

מאחלת הרבה בהצלחה,
עדי

אני אנסה להאיר לך ...
לפני כן אני רוצה לחזק אותך בתחושותייך. עושה רושם ויותר מזה, שבעלך אכן לא מוכן לעשות את השינוי. לא מוכן לקחת אחריות . ילד! . מתוך ההבנה שזה לא ישתנה, מאוד ברור שאת לא רוצה להשאר במקום הזה יותר. נלחמת ...התאמצת...עשית את שלך...מספיק!
באשר לגירושין וההקשר לילדה. אני מבינה את הרצון שלך לגונן עליה ולחסוך ממנה חוויות טראומטיות. אבל....אני חוששת שאם תישארי תשלמי ,את, מחיר כבד מידי. תחיי עם בן זוג לא ראוי וגם לא תאפשרי לעצמך מערכת יחסים חדשה וטובה.
אני גם לא חושבת שלגדל ילד בתמונת זוגיות כמו שלך זה הדבר הטוב הבריא עבורו. תחשבי איזה מודל זוגיות הבת שלך תחווה ותפנים. הורים ,שרבים ולא מתפקדים כזוג.
אולי הגירושין ילמדו את בעלך אחריות מהי. לפחות כלפח הילדה!
בהצלחה!

בוקר טוב מיכל, אני מצטרפת לדבריה החכמים של שירית.
מכיוון שכבר נכנסתם לטיפול זוגי, ובנוסף הוא אף הולך בעצמו, ובכל זאת לא משתנה שום דבר, יתכן שהוא (בשלב זה של חייו) אכן "ילד" בעצמו ואינו מוכן לקחת אחריות.
יחד עם זה יש בעייה ברורה במערכת היחסים שלכם שלא מאפשרת הופעת אהבה בין גבר לאישה: בלית ברירה - את לקחת על עצמך יותר ויותר את תפקיד ה"בוגר האחראי" בבית, כנראה מפני שהוא לא הראה סימנים שהוא מוכן לכך, ואז נוצר מעגל קסמים זדוני, שבו ככל שאת לוקחת את התפקיד של המבוגר, ה"צודק", הנוזף, - כך הוא נשאב לתפקיד הילד שאינו רואה מה צריך להיעשות, ומתקומם בתוכו על כל נזיפה ועל כל דרישה שלך. לפעמים בגלל שאחד מבני הזוג מתחיל בדרישות - השני לא מצליח להפנים אל תוכו שדברים צריכים להיעשות בבית ו"נוח" לו להיות "ראש קטן".
לדעתי זה הפך להיות המוטיב המרכזי ביחסיכם, וכאשר זה קורה - לא יכולה להישאר אהבת גבר לאישה. כמו שכתבת - הכעס והאכזבה אצלך, והחשש התמידי מנזיפות ומתלונות אצלו - מאפילים על כל דבר אחר שאולי היה שם פעם.
אם הגעתם לניתוח הזה בטיפול הזוגי וקיבלתם כלים איך לצאת מן המעגל הזדוני הזה - והכלים לא עזרו - אני הייתי מרימה ידיים, כמו ששירית הציעה. יתכן שיעברו עוד כמה שנים עד שהאיש יתבגר, ויתכן שהצעד הזה יעשה טוב לכולם, כולל לבת שלך, שתקבל אבא משוחרר מנזיפות אמא, ותקבל אמא שלא תהיה מלאה בכעס. ויתכן שזו הדרך היחידה לגרום לו לפתח אחריות ובגרות, כאשר ייאלץ לקחת אחריות על הילדה מספר פעמים בשבוע.
אשמח לשמוע מה דעתך, מיכל

ראשית, אני רוצה לברך אותך על הצעד הנבון שבחרת לעשות ומאחלת לך שתגדלי את הנסיך שלך באהבה, בעוצמה ובנחת.
אני בת 45 וגם אני חד-הורית מבחירה. אני מגדלת את ילדי בן ה- 6 עם שותף להורות ,שלא כמוך, אם הבנתי נכון, שמגדלת אותו לבד. אבל, לצורך העיניין אני לא רואה שום משמעות להבדל.
כשאני החלטתי להיות אמא ,לא ויתרתי על משאלת ליבי -זוגיות. (זוגיות טובה, הדדית ומפרה.) מה שכן ויתרתי עליו היה החלום או הקונספט של ילד שהוא תוצר שך זוגיות. כלומר, עשיתי הפרדה בין רעיון הזוגיות לרעיון ההורות.
ואמנם ממש כמוך,באותה תקופה שבה מטרת ההורות היתה בראש מעייני, הזוגיות נדחקה הצידה.
כשבני היה בן שנה. הצורך או הרצון לממש את חלום הזוגיות התעורר מחדש ושוב יצאתי לדרך לחפש בן זוג. ולהפתעתי מצאתי את עצמי חוזרת על אותם דפוסים שקדמו להולדת בני.מצאתי את עצמי פוגשת את אותם פחדים.ההבנה הזאת הביאה אותי להתחיל תהליך של קואוצ'נג שממקד אותילאותה מטרה.
תיראי, את מספרת שבעברך רק קשר 1 או 2 רציניים וכל השאר זה רק סטוצים. וזה מעיד על איזשהו קושי שלך באותה סוגיה. ז"א שהקושי ביצירת זוגיות הוא לא חדש לך.
ובנוסף, את אומרת שאת לא מאמינה שתמצאי את הגבר שיקבל אותך ואת בנך.

בנוסף לקושי הישן את מוסיפה סקפטיות ופסימיות. זוהי מחשבה מגבילה. מתוך כל הגברים הפנויים לא קיים גבר אפילו גבר אחד שיקבל אתכם??
קשה מאוד לשנות דפוסי מחשבה והתנהגות לבד. קשה לזהות מהם הפחדים והמחשבות המגבילות,ש"תוקעים" אותנו מלהגיע ליעדינו. זה הרבה יותר עמוק מ"איפה אני מכירה את הגברים?"....
יקירתי, גשי לקבל עזרה מקצועית. לבד זה קשה ואולי אפילו כמעט בלתי אפשרי.
אני מקווה שתקבלי את המלצתי בהבנה , דווקא בגלל המקום הדומה שלנו .
ובהרבה תמיכה ואיחולי הצלחה, שירית.

אבל עכשיו, כשהכל טוב...
שאני יודעת שיש לידי גבר שבחר להכנס לשם- בגללי.
גבר שממש אכפת לו ממני... ממש טוב לי איתו.
הוא תמיד מערב אותי בהכל... הוא יוצא ומזמין אותי- לכל מקום שהוא הולך. זה כזה כיף ובטוח.

אבל עכשיו זה מתעורר
כשהוא חרמן מידי- זה מדאיג אותי.
הוא מדבר על סקס- זה מפחיד אותי
אתמול יצאנו לפאב עם חברים שלו, אני כל כך בוחנת אותו.. אם הוא מסתכל וכמה.
יש לו חבר אחד שתמיד חייב להסתכל סביב... וראיתי שלחבר שלי לא נעים ממני, שהוא מנסה להיות רק איתי.. אבל לא, הייתי חייבת לריב איתו על זה אחרי זה.
ובאמת שזה מציק לי, זה הופך את זה לכזה כבד...
כאילו כל הגברים אותו דבר.. כאילו הוא חייב להסתכל, חייב לפנטז, לדמיין.
כאילו שלכל הגברים לא מספיקה אישה אחת.. תמיד צריך עוד.
ממש ככה.

אני רואה את זה כאילו שכשאישה מסתכלת על גבר, היא רואה בחור יפה, נעים לה להסתכל.
כשגבר מסתכל, הוא מפשיט ומדמיין, מה שיש לידו כבר לא משנה.. תמיד כדי להסתכל עוד.

זה תמיד הורס אותי מבפנים.

תמיד אני משווה את הגבר הנוכחי לאותו גבר שהיה לי כשהייתי ילדה..
הקול, הלבוש, השיער, המשפחה, התחביבים... הכל.

לפעמים נדמה לי שאני פשוט צריכה לחיות עם זה... וזהו.

בבקשה?

מצטערת על העיכוב בתשובתי אלייך.

קראתי מספר פעמים את הודעתך כאן, ונשמע שיש פה חוויית פספוס- כתבת שהיו כמה מערכות יחסים שבהן חזר האלמנט הזה של אמון. כידוע אמון בונה את הקשר וגם מצליח בהרבה פעמים להחזיק את הקשר לזמן ארוך מאוד. ללא זה- הדברים פשוט בלתי אפשריים.

הנה הגיע לחייך בחור שמוכן להשקיע ומוכן לתת מעצמו, להיות מודע ולא רוצה לאבד אותך.

את מנגד חוששת מאוד ומאפשרת לחששות ולפחדים לנהל אותך ואת הקשר, וגם אותו. את מאפשרת לפחד הזה מקום של ממש, ובצדק- כי האבטיפוס הראשוני שלך- הקשר ההוא כשהיית צעירה- הוא ה"מודל", הוא החוויה והמפגש הראשוני והאמיתי שהיה לך עם אהבה לאורך זמן. אהבה שהיתה מהולה בבגידות ובתחושה מתמשכת שאת לא שווה, ואף פעם אשה אחת לא מספיקה.

דווקא בגלל שזה קשר ראשון שהיה וזה הטעם שהשאיר, אין לך מנוס אלא מלהשוות את כל הקשרים אחרי כן לאותו אחד. זאת חווית הטראומה, והיא נשארת וחודרת לנו לזכרון ללא הרף.

כדי לטפל בשורש הבעיה, שכ"כ מונע ממך להתקדם כרגע ולתת לזוגיות החדשה לפרוח למקומות טובים, אני מייעצת לך בחום לגשת לייעוץ של איש מקצוע, זה יכול להיות קואוצ'ינג, טיפול אישי פרטני דינאמי או התנהגותי- מה שיותר ידבר אלייך. הקשר הנוכחי "יושב" ונוגע במקומות של הקשר ההוא, הטראומתי, הדברים קורים לא במודע וללא שליטתך תמיד, עד שזה מגיע לריב או לתחושה שהצד השני כבר לא יודע איך להתמודד.. כי המצב לא "נורמלי", הוא מצב מוקצן רגשית וטעון.

בייעוץ אישי תוכלי לברר בדיוק את שורשי הבעיה ולעבד כל חלקה שהיתה בקשר הראשוני, לעבד את החוויות של האשמה, של הבגידה, של התחושה שלא מספיקה אשה אחת, בעיבוד הזה את תרגישי חזקה ושהשליטה בידייך אל מול הקשר ההוא שהשליטה ברחה ממך. בייעוץ תוכלי להיכנס לכל המקומות האלו ולעבד אותם עם מטפל נייטרלי אל מול לעבד אותם עם החבר הנוכחי שלא מתפקידו באמת לשאת את כל הטראומה הזאת.

הטיפול הוא בגדר מתנה ושעת חסד בשבוע, בה את פשוט את. ללא צורך לרצות ולהיות כ"כ בסדר. מניסיון- את תצאי אדם אחר.. ותרגישי שחרור אמיתי.

מקווה שעזרתי,
עדי

אני חושבת שמה שאתה מתאר הוא שכיח, ולכן אולי אין ממש טעם להרגיש "אשמה" שסה"כ אתה אדם שרואה גם באחרות פוטנציאל להתאהבות. כאנשים, אנחנו כאלו שיכולים להרגיש או להתאהב בכמה אנשים, אני חושבת שזה קורה בעיקר לאלו מאיתנו המחפשים ריגושים, גיוון ואוהבים אנשים באופן כללי.

כל עוד אתה יודע להתרחק, לרכוש כלים ותובנות לגבי עצמך, ובד בבד להישאר אוהב ונאמן- אני לא רואה בזה שום רע. מעבר לכך לא תארת מצב בו אתה נמשך לתוך סיטואציה "מסוכנת" ובודק את הגבול ו"משחק באש", אלא הפוך- אתה משתדל להתרחק כי אתה יודע שזה הגבול שלך. זה מוערך.

אנחנו לא יכולים לצפות מעצמנו להיות עיוורים ואטומים רגשית לסביבה. זכור שבזכות רגישותך לאנשים, ייתכן וקצרת הרבה הצלחות בחיים, כך שהתכונה הזאת יכולה להביא להרבה נחת.

הייתי מציעה שתבדוק מול עצמך למה אתה מרגיש אשם, האם אתה חושב שאם אתה עלול או מעיז לחשוב על אחרת "מה היה קורה אילו" זה בהכרח מעיד עליך, נניח, משהו רע? האם מחשבה היא בהכרח מעשה? האם מחשבה יכולה להישאר כמחשבה, כדימיון, כפנטזיה? בעוד המציאות שלך סה"כ טובה ויש זוגיות מספקת.. (זאת הסיבה בד"כ שפנטזיות נשארות פנטזיות).

אשה אהובה לא תוכל לגרום לך להפסיק להרגיש את הפוטנציאל הגלום באחרות, היא יכולה לגרום לך להישאר נאמן לה (כי- היא מתאימה, כי- היא טובה לך מספיק, כי- אתה רוצה לשמר את הקשר איתה וכו' וכו'), היא יכולה לגרום לך לאהוב אותה ולהרגיש שהיא האחת. אבל לגרום לך להיאטם לכל מה שקורה מסביב- היא לא תוכל וגם אין צורך. זה בדיוק טיבו של אמון- שיש בחוץ כ"כ הרבה, אבל בתוך הבית יש את מה שאני באמת אוהב, מה שמקבל אותי כפי שאני, ומשאיר אותי על הקרקע.

מקוה שעזרתי בתשובתי
עדי

ראשית אני מברכת אתכם על הצעד החשוב שהחלטתם לקחת.
תיראי, לגבי בחירת מטפל, אין כללים. לפעמים שם של מטפל עובר מפה לאוזן ומקבלים המלצה אישית מאדם שעבר טיפול אצלו. לפעמים פשוט בוחרים מטפל אקראי על סמך אינטואיציה ומבררים בפועל אם האינטראקציה עובדת. הכימיה עם המטפל היא שווה לכימיה עם כל אדם שיוצרים איתו קשר, או שזה עובד או שלא.
לא נראה לי שבפורום הזה תוכלי לקבל המלצה על מטפל מסויים, אבל אני יכולה להגיד לך ,שבאינטואיציה שלי דורית מצויינת.
בהצלחה, שירית.