פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

נדמה לי שבתוך תוכך את יודעת מה את צריכה לעשות אבל עדיין פוחדת. פוחדת שאולי משהו בכל זאת ישתנה ואת תפספסי...אולי פוחדת להשאר לבד...אולי עדיין לא מוכנה לוותר.
הקשר הזה לא טוב לך , מתוקה. את לא זוכה לאהבה, לשיתוף פעולה , להבנה ואיכפתיות מבן זוגך.
זה לא אמור להיות כך בקשר טוב. וזה לא ישתנה.
קומי, שנסי מותניים ועשי את המעשה.
חיזקי ואימצי, ותמיד תזכרי שמגיע לך את הכי טוב!!
שירית.

שלום דורין,
אני לא מבין גדול, אבל אני אנסה לעזור..
אני מסכים עם שירית- זו לא זוגיות תקינה כשהגבר לא מראה אכפתיות ואהבה וזה לא יכול להימשך ככה באופן הזה.
לפי דעתי- תעלי לפניו את הנושא, אבל תשתדלי לדבר מהלב ובטון שקט על מנת שהוא לא יפרש את זה כריב, תסבירי לו שאת אוהבת אותו, אבל שזה קשה לך מאוד ככה שאת מרגישה שהוא לא מפגין כלפיך אכפתיות, ועל כך שכשהוא אומר "אני מבין.." והוא לא באמת מפנים מה שאת אומרת.
פשוט תפרסי לפניו את הרגשות שלך ותגידי לו שאם זה יימשך ככה את חושבת לוותר על הקשר ביניכם...
שתי דגשים חשובים:
1-חשוב מאוד, לשמור על טון נמוך ולא להתפרץ, כדי שהוא לא יגיד לך "את רבה איתי שוב.." וגם כדי שזה לא ייגרר באמת לריב בסופו של דבר, אלא פשוט תגידי מה שיש לך בלב בצורה נעימה וברגש.
2-עוד נקודה חשובה, כשאת מתחילה לדבר על כך, אל תתחילי ישר בטענות שלך כלפיו- (כי אף אחד לא אוהב טענות ואז הוא רק יחכה שתסיימי לדבר), אלא קודם תתחילי ביתרונות שלו- ובכך שאת אוהבת אותו ומרגישה כלפיו רגשות שלא הרגשת כלפי אף אחד לפניו, ורק אז לאמר לו את הטענות - ואז הוא גם יקשיב לך יותר..
(שתי הנקודות הנ"ל חשובות לא רק ספציפית לעניין הזה אלא באופן כללי בחיים..)

אם את באמת חשובה לו, אז ייתכן שהוא יפנים את זה וינסה להשתנות (על מנת לא לאבד אותך).. אבל אם גם אחרי זה את רואה שזה לא עוזר, כנראה שהוא לא באמת מתאים לך.. אל תדאגי, יש עוד הרבה דגים בים- דגים שיתייחסו אלייך יותר טוב ויהיו יותר אכפתיים ויבינו את איך שאת מרגישה.. העיקר לא להישבר, לנסות לקחת את זה בקלות ולהאמין שיהיה טוב.
זהו, אני מקווה שעזרתי לך איכשהו.. שיהיה לך הרבה בהצלחה!

אוףףף אני כבר לא יודעת מה לעשות...
הוא התקשר עכשיו אמר שהוא רוצה לסגור את העניין לכאן או לכאן ושאי אפשר להמשיך לריב ככה כל הזמן.
הוא אומר שאני יודעת מה החבילה ושאני צריכה להחליט אם אני מקבלת אותה כמו שהיא או שלא ושאם לא אז שאני אשחרר אותו.
אמרתי לו שאף אחת לא תהיה מוכנה לקבל יחס כזה שגובל אפילו בהשפלה של הצד השני. הוא אמר סבבה אז שחררי, תיפרדי ממני.
התחלתי לבכות.... אני פשוט לא יכולה יותר ולא יודעת מה לעשות עם זה.
כואב לי לוותר עלינו ועוד יותר כואב לדעת שכבר אין לו כוח לשמוע מה שיש לי להגיד.... הוא רק רוצה לסגור את העניינים.
הוא לא מוכן להגיד בפירוש שהוא רוצה שניפרד, נראה כאילו הוא רוצה להפיל עליי את האחריות.
אני מצידי עוד לא הגעתי לתובנות, מפחדת לעשות את הצעד הנחרץ הזה....
השיחה הסתיימה בזה שהוא אמר שאני צריכה לאסוף את עצמי ולא לבכות מהדברים האלה.... הוא אמר שנדבר יותר מאוחר, זה כאילו לא נסגר לשום כיוון עדיין...

איך ממשיכים מכאן?

יאלה מאוחר עוד מעט שבת
אז ככה בקצרה
אולטימטום זה לטורריסטים,
תירגעי יש הרבה דגים בים, ואת לא חייבת לענות מייד, למה לא ככה ?
תאמרי לו בפשטות שקשה לך ואת צריכה להחליט בנידון, אלא שזה דורש ממך זמן, ואולי אף ייעוץ של צד ג'
באותה נשימה את יכולה לומר לו שאת חושבת ללכת לייעוץ זוגי לשיחה או שניים כדי לברר עם עצמך כמה דברים שבסוף יועילו גם לו,
זו את - וזאת החבילה,,,
שבת שלום ו ב ה צ ל ח ה

החבר שלך לא מוכן לעשות שום שינוי עם עצמו. ויתרה מזאת ממש לא אכפת לו שתיפרדו. אני אפילו שומעת מגרונו : תיזרקי אותי כבר...
חבל לי עלייך..

מצד אחד אני יושב לי כאן וקורא כ"כ הרבה על בגידות, ושואל את עצמי למה לי זה לא קורה ? למה אף אחת לא מתאהבת בי ?
ורגע אח"כ אני ממש מבסוט, הנה אנשים ונשים נשואים אולי לא באושר אבל נשואים שהתחייבו זה לזו לעשות הכל למען האהבה, ואיך כתוב שם---"ולא יעלימו זה מזו"---
וברגע שיש להם תחושה שמישהו קורץ להם או שבבית יש איזה שהוא משבורון הופ, הם קופצים את הגדר ומשתולליםכאילו אין מחר,
מה קורה לכם אנשים ?
אפשר לעשות הכל בבית עם אותה האהובה, כפי שמשורר אינשטיין,
אלא מה ? צריך להשקיע, נכון, זה מה שעושה את זה יותר מעניין, חברים, אפשר לנקז את כל התשוקות לתוך הבית פנימה, ניתן ללמוד תקשורת נכונה ולדבר בשפה פשוטה, ולכל הפחות לנסות, למה לקרוע משפחות, למה ?
תראו את הגב' הנכבדה- כל העולם נראה לה מיותר, זה הגיוני, התחרפנה לגמריי, אלוקים תן לה את הכדור בזמן,
תתבוננו סביב ותווכחו, ילדים עזובים ריגשית ואומללים נפשית, ועזבו מה איתכם נפש חצויה לשניים, חרדות פחדים תלות במי שמספר לכן סיפורים על האהבה, בלה בלה, זאת תאווה נטו, מי שאוהב את הזולת לא פוגע בו, לא נוטש אותו, לא נלחם בבתי משפט בשביל להוציא לו את המיץ, לא ולא !
רוצים שלום בעולם עם הפלסטינים,,, תעשו שלום עם עצמכם, ואז תתפנו לעשות שלום עם אחרים,
----
את רוצה לשמוע מה יש לי להגיד לך, בלי כל בילבולי המוח שכתבתי כאן,
לכי לטיפול גמילה, תתאוששי, ובד בבד תתעלי את התשוקות שלך לכיוון בעלך, שדרך אגב לא ציינת אותו בכלל,,, כל מה שעולה לך בראש לעשות עם ההוא, תעשי עם בעלך ויצאתם נשכרים,
ב ה צ ל ח ה

שלום

אשתדל להיות מנומס ואולי אפילו לעזור.
המשך הרומן האסור הזה יפגע בהמון אנשים לך יש ילד לבוגד שלשה לך בן זוג ולו אישה בהריון
ניראה לי שלמרות הכל יש ביכולתו לחשוב ולהבין שהמעשה שלכם הוא התגלמות הגועל
תתבגרי תתעוררי תבדקי את עצמך תפסיקי לפגוע באנשים שלא עשו לך כל רע.
תגבירי את כמות הטיפולים הפרטנים שאת מקבלת בשבוע ותגלי מה גרם לך להיכנס למצב כזה
מבלי ערעורי חרטה בכל.
שחררי את אהובך לדרכו ואל תכבידי עליו שחררי גם את בעלך במידה וזה לא מה שאת רוצה
העיקר תביני שבסופו של דבר זה יתגלה ולאחר מכן נשאר רק כאב גדול ואכזבה.
לפי דבריך אהובך כבר לא באמת שם אבל את מקשה עליו את הפרידה.
התעוררי חיזרי למסלול חיים נורמלי ותני למצפונך לעבוד אין כל רע בכך.
בהצלחה

אני מאוד מבכימה עם התגובה הנבונה של שמחה.
אוסיף עוד משהו: את עוברת עכשו תגובה שאופיינית למישהו שהתמכר לסמים ונלקח ממנו בבת אחת הסם. התמכרת לאהבה החזקה הזאת בצורה שלגמרי עיוותה את תהליכי המחשבה הרציונלים שלך. זה קרה גם למאהב שלך אבל הוא תפס את עצמו והחל לשלוט ברגשותיו ולנהל את עצמו למסלול מנוגד לרגשות המציפים אותו.
אם תצליחי להבין שאת עוברת עכשו גמילה - יהיה לך יותר קל לעבור את התקופה הקשה הזאת. ההתאהבות שלך, כמו התאהבויות אחרות, מציפה את המוח באנדורפינים, שהם כימיקלים שיוצרים תחושה של אושר, והם אכן אותם כימיקלים שפועלים כאשר אוכלים שוקולד, או כאשר לוקחים סמים, או שותים אלכוהול. להבדיל - הפעם זה קורה לא בגלל חומרים שחודרים למוח אלא בגלל פעילות פנימית של המוח, רגשות חזקים, מחשבות מאוד חיוביות, הנאה ותענוג גדולים. אבל ההצפה של המוח בחומרים האלו היא אותה הצפה, וכאשר זה מופסק פתאום נשאר ואקום וכל הגוף זועק - תנו לי עוד - זה היה כל כך טוב!!!
כמו כל גמילה - זה עניין של זמן. ככל שגופך ומוחך יתרגלו להיות בלי ה"סם" הזה ויעכלו את המציאות בלעדיו - כך הצורך והכאב יפחתו. זה לוקח זמן - בין שבוע לחודש, וגם אחר כך עוד יופיע הגעגוע והזכרונות, אבל לא בעוצמה הזאת.
אני מקווה שההשוואה הזאת תעזור לך.

על איזה ארוחה רומנטית + שקיעה על שפת הים, ומדברים עד שיצא עשן !
דברי בשפת האני , אני מאוד זקוקה ליחסים איתך למגע שלך, זה חשוב לי, הייתי רוצה שנחזור לימי קדם, אתה זוכר ש,,,
אל תאשימי ואל תחקרי , אלא אם יש לך חששות כלשהם שזה עושים מאחורי הגב, והכל בטאקט,
ב ה צ ל ח ה

קארין היקרה, צר לי על מה שאת עוברת. הבעייה היא שאם אתם כבר עברתם טיפול זוגי ממושך ויקר ואף הרגשתם שיפור והכל חזר לאחר שהפסקתם - בעיקר התחושה שלך שיש לך ילד שלישי במקום בן זוג - נראה לי שעליך להתחיל לחשוב על עצמך ועל האושר שלך. לא יתכן שתמשיכי לסבול בצורה כזאת את הלילות המשותפים. אלא אם כן תסכימו שניתן למצוא דרך לאטום את הנחירות - שהוא יישן בחדר נפרד, למשל. אבל יש הרבה בעיות אחרות שאת כותבת עליהן, היחס שלו, העצבים, אי לקיחת האחריות על התעוררות בבוקר. נראה לי שככל שאת נעשית יותר בוגרת ואחראית, כך הוא שומט כל עול ומרשה לעצמו להיות "ילד" לידך. יכול להיות שהחוייה שלו היא שהוא במילא יחטוף ממך ותגערי בו והציפיות שלך ממנו הן גדולות עליו. אם הוא מרגיש שאין סיכוי שאת תעריכי אותו - זה מסביר את המרדנות שלו ואת העצבים. יש להניח שיש גם לו טענות - סביר בתחום הסקס. נדמה לי שכאשר יש מערכת יחסים של אמא /ילד לא יתכן ביניכם סקס טוב.
בקיצור - לא נראה לי שהייעוץ הזוגי שינה משהו בצורה אמיתית, ואו שתיפנו לייעוץ נוסף, אצל מישהו אחר, או שתדאגי לעצמך ותיפרדו. שניכם עדיין צעירים ויכולים למצוא זוגיות טובה יותר.

הי הילי,

את מתארת עד "רגע הגילוי" יחסים מצויינים, תקשורת טובה, התמודדות במצבים של קונפליקטים, השלמה זה של זו, והתאמה מכל הבחינות.

והנה גילית שני דברים שאת רואה בהם כמחבלים באמון, דברים שהסתיר ממך, ולצורך השליטה את מוצאת עצמך נכנסת תדיר למייל שלו, לדעת מה קורה, להכין את עצמך ל"פגיעה" אם תבוא- התגוננות.

אני תוהה למה מצאת לנכון לא לגשת אליו עם מה שגילית, שכן את מתארת זוגיות נהדרת. האם את חוששת שיפנה אלייך אצבע מאשימה כיון שחדרת לו לפרטיות? האם את חוששת לערער את המצב הטוב אליו הגעתם בזוגיות ולא להוציא שלדים מהארון?

להרגשתי, כל עוד הדברים לא יהיו על השולחן, את תמשיכי להסתבך ולהתבלבל עם התחושות המעורבות- וסביר שהוא ירגיש בכך בשלב מסויים וזה ייאמר גלוי, אולי אפילו תוך ריב או קונפליקט. ודברים מהסוג הזה- צריכים וראוי שייאמרו בשיחה גלויה ורגועה.

המשבר הנוכחי יוכל להצמיח את הקשר ולהעלות אותו שלב אחד למעלה, אם רק תוכלי לאפשר לעצמך את המקום ה"לא מאוד בטוח" בלהגיד את הדברים, אפילו להתנצל על החיטוט- אבל להסביר את המקריות שהיתה, ולברר איתו מה פשר הסכם הממון, ומה פשר הקשר ה"עסקי". בשיחה כזאת כדאי שתשימי את הפוקוס עלייך- מה לך קשה, מה את מרגישה, מה אצלך התערער, ופחות להגיע בנימה מאשימה. כיוון שיש כאן גם את החלק שלך (שבכל זאת חדרת לו לפרטיות), יש על מה לתקוף (מצידו).. ולכן חשוב שננטרל את זה ע"י שיחה רגועה ופתוחה, שתאפשר לו גם בהמשך להמשיך להיות גלוי איתך.

יש מקרים שבן הזוג מעדיף להתייעץ עם גורם אחר לגבי מרכיבים של הקשר, כמו הסכם ממון, וזה לגיטימי. את מצידך לא חייבת להסכים.. אולי הוא רצה עוד זמן עד שמדבר איתך על זה דוגרי. לא יודעת. בכל אופן- כדאי לברר את זה איתו.
לגבי הקשר שיש לו עם ההיא- חשוב שגם פה תדגישי מה את מרגישה, מה קראת ומה ראית שכתבה לו ואיפה זה שם אותך בבחינת ההרגשה שלך. האמון ביניכם חייב להישמר, ולכן אם גם את תמשיכי בדפוס של ההסתרה- לא יצא מזה טוב. אמון הוא בסיס הכרחי לכל קשר, ובטח לקשר שלפני מיסוד.

השינוי צריך להתחיל אצלך-לשבור את דפוס הסתרה הזה (כרגע שניכם מסתירים)- ומשיראה שזה לא כ"כ נורא גם לספר ולהיות גלוי (ע"י הזמנה שלך לשיחה גלויה), ייתכן ובהמשך הוא יוכל לפנות אלייך ולשתף, וזה סה"כ יעצים את הקשר ביניכם.

בהצלחה רבה

את בתקופה מיוחדת, ההרמונים משתוללים, ובכי זה טבעי לגמריי, לידיעתך אין זוג שלא רב בתקופת ההריון, אין !
אבל חשוב להבהיר שכדאימאוד להמעיט בחיכוכים ולנסות להבליג יותר, וראוי שגם בעלך יפנים את זה, תשלחי מישהו לומר לו אבל לא ממקום של שפיטה אלא בתור חבר שסתם יחליק את הנושא ,
אתם יכולים לנבור בפורומים השונים ולהיווכח שכמעט כל זוג עובר סוג של משבר בתקופה היפה הזאת,
הסיבות לכך הן רבות ואין לי זמן כרגע,
אז תירגעי ושתהיה לנו שבת שלום,
דרך אגב, תעסיקי עצמך במשהו שאת נורא אוהבת ותחכי לשעת הכושר לשוחח איתו , ותאמרי לו שהוא מוזמן להכנס בייחד איתך או לבד לאתרים שונים כדי להירגע,

קראתי מה שכתבת לנו ואני מצטערת שלכך הדברים הגיעו.

לאורך כל ההודעה שלך יש פער בין רציונל- מה צריך להיות, מה את יודעת שצריך לקרות או לא ביניכם, לבין החוויה הרגשית, המתעתעת, המבלבלת.. אחרי מערכות יחסים שגם הן הסתיימו, יש בך את הרצון הגדול להתיישב, להתמסד, להרגיש שייכת. וממה שקראתי לא הרגשתי את ה"שייכות" או החיבור שלך למערכת היחסים הנוכחית.

אם היית כותבת רק על עבר בעייתי של הבחור- הייתי עונה לך שכל אחד מגיע עם תיק ועם תיבת פנדורה כזו או אחרת, ואם אותו אדם תפס את עצמו בידיים והיום כבר בלימודי תואר שני- זה מעיד הרבה על כוחותיו, ומה שהיה בעבר- היה, אי אפשר לשנות, אבל אפשר ללמוד לקח לדור הבא (שהייתם כביכול מביאים יחד). אבל דיברת על הרבה מעבר.

דיברת על רגש שמתפוגג, דיברת שהרגש מכתיב לך אחרת, דיברת על הפחד שתעשי טעות, דיברת על פערים בתחומי העיניין שלכם (שגם הם לא יעידו-רק הם- על חוסר התאמה בהכרח), ושלעתים את מתביישת בו.

אז יש פה הרבה מרכיבים שכל אחד מהם תופס לך מקום בפחד ובחשש- האם להתחתן, האם זה נכון. הייתי מזמינה אותך לשים בצד את הידיעה שיש טבעת (שכרגע היא מתפקדת כתכשיט בלבד ולא כמשהו רגשי עמוק), לשים בצד את הדעות והציפיות של האחרים שלהם הודעתם על החתונה, ולשים בצד גם את האינטואיציה המיידית שלו- שאת היא האחת- הרגשה שאצלך דעכה די מהר.

שימי לב שאת לפני החלטה הרת גורל ומשמעותית, אני מניחה שזו הסיבה שגם פנית אלינו, שאולי נוכל לנסות לשקף לך מה קורה.. למרות שאני משוכנעת שאת היטב יודעת שהמצב הזה דורש לחכות עם כל התיכנונים ולחשוב "נקי" מה את רוצה, מה את רואה בקשר הזה, אם בכלל- שיצפון לך העתיד, והאם לא מדובר פה ביותר מדי מרכיבים שמביאים אותך למסקנה- שלא יהיה לך טוב איתו לאורך טווח.

לגבי ההתנהלות שלך בקשרים ארוכים- רק את יודעת מה באמת קורה שם ואיפה לך יש את החלק שלך, והאם הוא גם דורש התייחסות מיוחדת יותר. בהקשר הזה אני מציעה שתבררי עם עצמך- איפה את מרגישה את הקושי במערכות היחסים האלה (באיזה שלב מגיע), ואם את חושבת או מרגישה שיש מקום לעבודה עצמית מול איש מקצוע- אני בעד, זה יעשה רק טוב, יחדד את ההיכרות שלך עם עצמך וייתכן וימנע ממך בעתיד להגיע למצב דומה.

מקווה שעזרתי,

תהנה מהדבר היפה הזה שיש לך...ההתאהבות והפרפרים הם נפלאים אך ככל הנראה אינם הכרחיים ולעיתים מלווים בהרבה כאב...
בהצלחה!

אתה באמת מתאר מצב לא פשוט, ויותר מזה- קצת חסר שליטה. ואני מרגישה שזה הדבר הראשון שיש לטפל בו- המקום שלה, בו היא מאבדת עשתונות ואתה שצופה בה- חסר אונים.

הלכתם לשלושה מפגשים לטיפול- זה מצוין ומעיד ששניכם מוכנים להגיע לפיתרון, אבל שלושה מפגשים הם בהחלט מעט מדי כדי לנסח הצלחה או כישלון. כן, זה קשה ולפעמים זה בלתי נסבל, אבל סבלנות- וסבלנות רבה, כי בכל זאת זה שינוי, בטח של הרגלים והתנהגות- זה דבר שבא לאט, עם הרבה תמיכה שלך ושל המטפל. ובמאמר מוסגר- לא להתבייש גם להגיד שאין כימיה עם המטפל ולנסות מטפל אחר.

התקפי הזעם האלו כנראה מגיעים מרמה גבוהה מאוד של עצבנות שלה, של תסכול קשה, של "על הקצה", ואולי- לפני טיפול זוגי (בהנחה והחלטתם להפסיק) שווה לבדוק אופציה שהיא תלך לטיפול פרטני (אולי אפילו אצל המטפל הזוגי- להגיע לכמה מפגשים לבד), כי להרגשתי יש משהו אישי שלה, שהיא צריכה לטפל בו. לבדוק מה מניע את התסכול הזה, מה בדיוק הפך אותה לממורמרת (להגיד שזה אתה- זה נוח ואולי נכון, אבל צריך לבדוק מה היה באינטראקציה ביניכם שגרם לכך ומה היה בתקשורת ביניכם).. ומשם להמשיך לטיפול זוגי. אולי זה יתן בסיס טוב יותר והטיפול הזוגי לא יהיה בלתי נסבל.

חשוב שתראה לה גם אתה את הרצון לעזור, לתקן ולהביא לשיפור את מערכת היחסים שלכם. לתת לה את היחס הראוי עליו מדברת (גם אם בהתחלה זה קשה, זה ישתלם), בקיצור- להראות נוכחות, להתחיל אתה את השינוי ביחס, את האופטימיות שיכול להיות בסדר (זה דורש הרבה אנרגיות אבל אתה מסוגל), להתאפק יותר בויכוחים, ומשם להמשיך ולדרבן לייעוץ או טיפול אישי, ואתה תצטרף.

לפעמים כשאתה מתחיל את השינוי אצלך- הרבה יותר קל לה להתגייס לקראת משהו "בנוי" ולא משהו חלוצי שהיא צריכה ליזום וגם בסוף להיות אחראית להצלחה או לכישלון של הניסיון להתקרב. לכן חשוב שתיקח אתה את המושכות כאן.

מקווה שעזרתי,

בצורה הכי פשוטה, תן לה את מה שהיא צריכה. אני מניחה שבמהלך שנות הזוגיות שלכם, זוגתך פנתה אליך והדגישה לך מה הצרכים שלה- מה היא צריכה ממך רגשית. קח בחשבון, שככל שהיא "מתלוננת, יותר ואתה לא מספק את הסחורה, כך היא הולכת ונשחקת , הופכת להיות מתוסכלת יותר ויותר, מה שיכול להוביל בסופו של דבר, אך ורק לפרידה. אני משערת שגם לך יש צרכים שאינם מסופקים. סיפוק הצרכים שלכם אמור להיות ללא ספק הדדי, אך אישה הינה יצור רגיש בדרך כלל יותר מהגבר, ולכן כמו שעדי ציינה, חשוב שאתה תתחיל עם תהליך הנתינה.
בדרך כלל, ואני לא אומרת תמיד, אבל בדרך כלל, כשאישה מקבלת מבעלה את מה שהא זקוקה לו, או אפילו רואה כי הוא מתאמץ למענה, היא נותנת לו המון בחזרה.
פחות משחקי אגו, יותר נתינה.
בהצלחה.

שני היקרה, סליחה על העיכוב בתשובה. אני חושבת שתמיד ישנו ברקע מישהו שלישי, מחוץ לזוגיות, שיש בו משהו שמושך, מידה מסויימת של פלירטוט ותחושת החמצה, כמו שאת מתארת.
אבל הענין הוא כזה: כאשר מתחילים לגור עם מישהו, ולחיות חיים משותפים, אז מתחילים להכיר אותו יותר לעומק, ונוצרות המון אי הסכמות, ויכוחים, חיכוכים. זה הכי טבעי בעולם שזה יקרה, כי פתאום שני אנשים שגדלו במשפחות שונות צריכים ללמוד להסתדר זה עם זו. עם כל האהבה והמשיכה - זה לא תמיד עוזר, ומתגלים ויכוחים ויש אכזבות. זה יקרה עם כל אחד! גם אם היית מתחילה זוגיות עם הבחור האחר זה היה קורה לך מולו, והיית שואלת את עצמך מה היה אילו היית עם בעלך...ככה זה. הביאי בחשבון שהמחשבות האלו אולי מפריעות לך להתחייב ולהתקרב אל בעלך ולפתור את הבעיות. כאילו כל הזמן יש לך איזה מקום מיפלט, שאם הדברים יהיו גרועים עם בעלך - את יכולה להימלט אל הבחור הזה. אבל נדמה לי שההוא - הוא סוג של פלרטטן "מקצועי", ויתכן שיש לו את ההתקרבויות הקטנות האלו גם עם אחרות, זה הכיף שלו, לאות שהוא נחשק ושמצליח לו. אני מציעה לך להתרכז עכשו בבניית הזוגיות שלך. אין גבר מושלם, ואם בעלך לא אוהב לבלות כמוך, מצאי לך חברות מתאימות שייצאו איתך לבילויים. אני בטוחה שיש בבעלך דברים אחרים מצויינים, התרכזי בהם.

שלום שמעון,

אני רוצה לצטט כמה מהדברים שכתבת:

"כשאני איתה אין לי שקט נפשי והראש כל הזמן חושב מתלבט מהסס"
"וצריך לפנטז על מישהי אחרת בשביל לגמור"
"הייתי גם בחו"ל לפני חצי שנה ושכבתי שם עם כמה בחורות האם זה אומר שאני לא אוהב אותה? או שפשוט אנחנו גברים אין מה לעשות תמיד רוצים משהו חדש "..

הצירוף של הדברים האלו בהחלט מעיד שהמפגשים עם החברה שלך גורמים לך לסטרס מאוד גבוה-למצב של מתח, חרדה, בלבול, חוסר אונים.. אתה לא מרגיש נוח לצאת איתה, להיות איתה ליד חברים, אתה מרגיש אפילו אשם "אולי אני לא אוהב אותה מספיק", "ככה אנחנו הגברים תמיד רוצים משהו חדש".. אז לא. מחפשים משהו חדש כשמשהו חזק מאותת לנו בקשר הנוכחי- שמשהו לא כשורה.

והגוף שלך מאותת לך את זה השכם והערב. כל מה שתארת, החל מהתחושות וכלה בסימפטומים הגופניים של בחילה והקאות- הם תסמינים של מתח וחרדה (לאחר ששללנו משהו גופני).

הציפרלקס- זה כמובן אינו פורום שיכול להיות מוסמך להגיד האם זה נכון או לא, אבל עצם כך שפנית לעזרה פסיכיאטרית מעיד שאתה לא זקוק לעוד גורמי לחץ בחייך, וייתכן והכדור אכן יעזור לך, אבל חשוב לנטרל סביבה מלחיצה על מנת להתמקד בשקט הנפשי שלך (שכרגע לא קיים איתה).

עכשיו כשהיא רחוקה, חשוב שתגיע אתה בעצמך למסקנה מה טוב לך, ולקבל החלטה לגבי המשך החיים שלך והבריאות שלך. זוגיות היא קשה לפעמים והעבודה בה סיזיפית לא מעט פעמים- אבל זוגיות לא אמורה להביא למצב אותו אתה מתאר, ובטח שלא לכזה נזק. שמור על עצמך ועל השקט הנפשי, התמקד רק בך כרגע- וקבל החלטה להיפרד.

בברכה,

אנ ילא איתה כרגע למרות שיש לי עדיין מחשבות בראש ואנ יכאילו באי ידיעה מה קורה ויש לי מצבי רוח יורדים והרגשה של דאון כזה ככה גם היה לי בתאילנד שהייתי לא לידה והי לי גם בחילות אולי זה בגלל חוסר ידיעה לגבי העתיד וזה חולף עם הזמן שאני מתישהו ישכח אותה או שזה לא קשור אליה
וכולם מדעים אותי אתה עושה טעות אתה לא תמצא בחורה כמוה
אולי אני מחפש עוד ריגושים בקשר ובסדס כי לא היו לי לפני אז קשה לא להיות מנוסה אבל בסופו של דבר על סקס ניהיה הרגל ותמיד רוצים משהו חדש לא?

הפסקתי עם הכדורים למה אני לא חושה שזה מה שאני צריך כי אם זה לא זה שום דבר לא יעזור
אתמול למשל הייתי במסיבת לג בעומר מהעבודה ובדרל היה לי מן חרדה קטנה שרצתה להחזיר אותי הביתה אבל הלכתי היה בסדר לא נלחצתי למרות שבטח אם היא היתה איתי הייתי נלחץ והולך לשירותים להקיא
אולי כי אני עוד בקשר איתה ומדבר איתה כל יום במחשב שהיא שם וצריך לנתק תקשר לגמרי אבל זה יהרוס לה תטיול והיא לא תהנה שם היא כל הזמן חושבת עליי ואני מעוד אותה שתהנה

עוד משהו שניזכרתי בפסח הייתי בצפון ושחזרתי היא רצתה ליראות אותי היא באה ושכבנו ואחרי זה נלחצתי והקאתי אבל אמרתי לה שזה מהמופלטה עשתה לי לא טוב
לאחר כמה ימים היא באה אליי להיפרד לפני שהיא נסעה ושכבנו ואחרי זה לא זןכא אם הקאתי אבל היו לי לחצים וחרדות

אני מבין את הכאב שלך, ויותר את התיסכול מכך שהוא התחרפן לגמריי,,,
אבל לך יש יתרון עליו בכך שיש לך בחירה האם לחיות בטוב או ח"ו ברע,
לדעתי האישית אם את חפצה בחיים נורמליים אז עלייך לברר עם עצמך כבר היום לאן פנייך מועדות, אני מניח שיש בינכם אהבה רבה אחרת היית חותכת והולכת,,, לא כך ? א"כ הרי שחובת המציאות היא לראות בו את המכלול של המעלות בייחד עם החסרונות, ולכן כדאי לקחת עט ונייר ולעשות רשימה מה את מוכנה לעשות למענו בשם האהבה, ומה הוא מוכן ללכת לקראתך בשם אותה האהבה, אין טעם שתחיו בשקר ותריבו כל פעם מחדש על הרכב או בעתיד על דברים אחרים, זה יחמיר ויילך לכיוונים לא טובים וחבל,,,
אתם חייבים לכבד את הצרכים של השני, גם אם זה לא נראה הוגן כרגע, המתכון לחיים יפים שמחזיקים לאורך זמן זה הכבוד וההערכה לבן זוג, ולא משנה מה ואיך,
לכן אם כ"כ חשוב לו שלא תסעי בשבת אז תשתדלי להימנע מזה לגמריי, ויש הרבה דברים שניתן לעשות במקום, איך כל שומרי השבת מסתדרים עם השמירה, תבררי ---
ברגע שהוא יראה שאת באה לקראתו הוא יעריך את זה ויכבד אותך, ויוביל אותכם למערכת יחסים רגועה ושפוייה,
ב ה צ ל ח ה

תודה רבה

בהמשך לתגובתו של בני, דווקא מהצד הדתי, אני חושבת שאני יכולה להזדהות ממקום נוסף-

את עושה הרבה מאוד בשביל בן זוגך. את ניטרלת הרבה מהצרכים שלך, ובאת לקראתו- לא עושה בכוונה, לא נוסעת ברכב המשותף, ועוד ועוד.

כשצד אחד עושה כזה מהפך, הצד השני מרגיש צורך להיות שם ולהישאב- כדי לא ליצור עימותים וויכוחים. וזה בסדר ויפה. אבל- כשם שאת באה לקראתו עליו להבין שגם הוא צריך לבוא לקראתך, בעיקר בעיניין הרכב- שהוא משותף, כל מה שנוצר בזוגיות שלכם הוא משותף, של שניכם. אני מרגישה שאת מקריבה הרבה וגם מבקשת ממנו לבוא לקראתך, לפחות ב"לא לכפות" את הדת עלייך, שכן בסופו של יום זה רק ירחיק אותך.

(יש עוד רעיון פשרני, אולי לרכוש רכב נוסף עבורך- ובכך לנסות להפריד את הצרכים שלכם. סביר להניח שגם זה יפריע לו והוא ידרוש גם הפעם לא ליסוע בשבת). בכל אופן עליו להבין שהשינוי שהוא עושה בחיים משפיע גם עלייך ובעקבות כך כמו דומינו- גם על הזוגיות. את אדם מאמין וזה "מזל" כאן, שאת לא אנטי. ובכל זאת, את מבקשת גם התחשבותו עקב הפער הדתי שנוצר.

הרכב הוא רק סימפטום, זכרי שבעתיד יגיעו ילדים וחינוך זה נושא ותחום עיקרי ומשמעותי במשפחה, וחשוב שכבר עכשיו תנסחו דרך פעולה, ואם את מרגישה שהפער לא מצטמצם או שאין הבנה הדדית- נסי לבדוק לגבי קבלת עזרה מקצועית זוגית, לטובת המשפחה שתבנו יחד.

יש זוגות שגם אני מכירה- שצד אחד כזה וצד אחד אחר- והם מסתדרים. איך? מתוך ההבנה שכל אחד שונה וכל אחד רוצה להרגיש את עצמו בתוך הקשר.. ולא להיבלע בתוך הפער שנוצר. הרבה אהבה וחיבור, כבוד וקבלה- זה לא קלישאה, זה מה שיוכל לאחד אתכם בסופו של דבר. אז נוסף לכל הקשיים של הזוגיות הרגילים, יש פה גם פער דתי, חשוב להסתכל לו בעיניים ולטפל בזה, כי הרכב זה שיקוף למעשה, של הפער הזה. ואפשרי להתמודד עם זה בצורה טובה.. ע"י קבלת תמיכה מקצועית בעיקר, והרבה כלים שאפשר לרכוש ע"י שיחות פתוחות והבאת הקשיים.

בהצלחה רבה

עדי תודה רבה לך אני שמחה שיש מישהו שמבין את הצד שלי גם , בכל מקרה אני רואה את המציאות ולכן אני מודאגת מאוד ומוטרדת שבעתיד לא היו בעיות בנושא
אני משתדלת עד כמה שאני יכולה ובכושי גדול אני כל השבת יושבת בבית
וזה משהו שלפני לא הייתי רגילה לזה
בכל זאת עושים פשרות בזוגיות אני יודעת אבל אני לא מוכנה לוותר על עצמי בהכל ...
תודה לך !

שרונה היקרה, סליחה על העיכוב בתשובתי.
לדעתי עלייך לגלות התאפקות רבה, אם הקשר הזה חשוב לך. הוא כנראה לא מעריך נשים מתירניות מדי, וחושש להיקשר רגשית למישהי שהוא נוכח לדעת ממקור ראשון שהיא "קלה להשגה".
כלומר עלייך להראות לו שיש בך גם דברים מעבר לרושם הראשון הזה, יכולת לשוחח, יכולת להקשיב, נתינה, התחשבות, תחומי עניין משותפים. כנראה שעליך להניח לו להיות היוזם והמחזר. אני מתרשמת שיש לו את הנטייה הזאת שיש להרבה גברים - שרק אם הם משקיעים מאמץ בחיזור - הם מעריכים את האישה שהתאמצו לכבוש אותה. זאת מין עצה "עקומה" כזאת, אולי לשחק אותה קצת קשה להשגה, אדישה, כדי לעורר את העניין שלו מחדש.

נועה יקרה,
אני מסכימה אתך שהבעיה בראש שלו ולא בשלך. התעסקותו הלא רציונאלית בנושא מאוד מטרידה ומחייבת טיפול ובחינה מקצועית.

הי נועה,

יהודית בתשובתה הממצה והקולעת אלייך צודקת בהחלט. ראי, זה יכול להיות שיער, זה יכול להיות לק על הציפורניים, זה יכול להיות צבע עינייך שמשתנה בשמש (ואני לא צינית חלילה). מדובר בבעיה נפשית.

אני לא יודעת איזה עוד טריגרים היו או יש בקשר, ואם את מצליחה לאפיין ולזהות את האובססיביות והכפייתיות של בן זוגך באשר לדברים שחייבים להיות מושלמים בעיניו- ממש התעסקות מטרידה בעיניינים שוליים וחסרי משמעות (וגם רבי משמעות, קל וחומר) שהכל ייראה וירגיש מושלם. זה יכול להתבטא רק בחשיבה, ויכול להמשיך הלאה למעשים- סדר ספציפי, טקסיות מסויימת, חוקים, ועוד.

חצי שנה זה בהחלט זמן סביר ש"השדים יצאו" מהארון, ואני מצטערת לספר לך שזה מצב בעייתי. אבל- סיפרת על קשר טוב, על אהבה, ועם זאת על חוסר אונים מה עלייך לעשות.

נצלי והשתמשי בקשר הטוב והפתוח שפיתחתם נסי לבדוק עד כמה הוא מבין ואיך הוא תופס את ההתנהגות שלו- האם הוא מבין שמשהו מוגזם, מעוות? האם הוא יכול או מרגיש שיכול לשלוט בזה? אם מבין אותך ומה זה גורם לך? בקיצור- תובנה למצב. אם את מקבלת את הרושם "שיש עם מי לדבר" ויש עם מי לעבוד על שינוי- ולך יש את הסבלנות והכוחות להשקיע- נסי לעודד אותו לגשת לטיפול (התנהגותי למשל - C.B.T), אפילו להצטרף אליו אם יחוש נוח ולהתחיל במשהו משם. יש פעמים שזה עובד נהדר, במיוחד במצבים בהם רוצים מאוד ויש כוחות אישיותיים טובים- זה אפשרי ואנשים חיים עם הפרעות אובססיביות כמו כולם, וחיים טוב. ואנחנו לא מרגישים בהם ביומיום.. אבל הם בינינו.

סביר להניח שהוא מכיר את הדפוס הכפייתי הזה בעוד מצבים בחייו ופחות שיתף אותך כי חשש, ועכשיו כשיש משהו כ"כ מאיים (כמובן שלא אובייקטיבית, אלא מנקודת ראותו) הוא נלחץ ונכנס לכזה סטרס שאיסוף מידע רלוונטי באינטרנט וע"י חיטוט בראשך- יכול להרגיע לעת עתה. וחוזר חלילה..

בגל שאת כה אוהבת אותו והוא אותך, נסי לשקף לו בעדינות מירבית את המצב, כמה המצב הזה לא הגיוני, ושאת מוכנה (אם את מוכנה) ללוות אותו ולעזור לו, אך אם לא יעזור לעצמו- המריבות הצעקות ישנו ויחזרו על עצמן, והתסכול יגבר ויותר מכך- הוא ימצא נקודות אחרות לא מושלמות ואת עלולה בסופו של דבר גם להיפגע שלא לצורך. לכן חשוב לטפל בזה, אני חוזרת שזה אפשרי אם רוצים, יש היום טכניקות מיוחדות (ולא חפרניות) לטפל בהפרעה כפייתית.

וזכרי- זאת לא את. זה הטריגר שהציף הכל.

אם תצטרכי עוד מידע- בשמחה.

מורן יקרה,
לא פרטת על איזה רקע הקשר נותק ומדוע חזרתם. יתכן וההתרחקות שלו נובעת מירידה במשיכה, באהבה וזה לא קשור למראה חיצוני. אולי הקשר פשוט נגמר ועליך להכיר בכך. דברי איתו גלויות ובררי מדוע הוא שינה את יחסו אליך. אישית, איני מאמינה בתירוצים. כי תירוצים מחפשים כשאין סיבות. אם הוא מתרץ את התרחקותו והמנעותו ממגע בעייפות, או עיסוקים אחרים, כנראה שיש לו סיבה טובה אחרת. את עדיין צעירה ואל לך להתקע והסתפק בקשר ובסקס גרוע.