פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

שני היקרה, את מתארת כיצד אצלך חל שינוי והצלחת לשנות את סגנון הדיבור שלך בכוחות עצמיים, למרות שכל הזמן יש פרובוקציה מצידו והוא ממשיך להשתמש בסגנון בוטה, עם מילות גנאי.ראשית - כל הכבוד שעשית זאת ללא עזרה, אבל לא כל אחד יכול, ולשם כך - את צודקת - יש ייעוץ זוגי. ראשית, הנקודה הכלכלית:
את יכולה להגיד לו שסדרה מאוד קצרה של ייעוץ זוגי - עם דגש על למידת תקשורת אחרת - זה לא דבר מאוד יקר. נניח שזה יעלה לכם בסביבות 2000 ש"ח ויכיל כשישה מפגשים. חישבי על הפרופורציות - להשקיע במשהו שיביא לכם המון תועלת וימנע המון נזק עתידי - הרי את שוקלת אפילו להתגרש, ולכך יש עלויות מאוד גבוהות, אפילו תהליך הגירושין עצמו עולה כחמשת אלפי דולרים לפחות, שלא לדבר על העלויות של מגורים נפרדים ודמי מזונות...זה פחות מדמי חופשה צנועה...
כמובן חשוב שמראש תלכו למישהו שיבטיח לכם שהוא ממש מלמד תקשורת, ולא רק יקשיב לכם ויהנהן בראשו, וכיום ניתן למצוא יועצים בסגנונות שונים, ולא בעייה למצוא את המתאים לכם.

דרך אחרת, קשה יותר ומתמשכת, היא לתת לו חיזוקים חיוביים - מחמאות - כל פעם שהוא מגיב בצורה מיושבת ורגועה. צריך לחכות בסבלנות עד שההתנהגות הזא תראה את עצמה ואז מייד להחמיא לו או לעשות משהו נעים עבורו, כדי שהוא ילמד להפיק את ההתנהגות הזאת שוב ושוב...כמו אילוף חיות, תסלחי לי על ההשוואה. הדרך של חיזוקים שליליים במקרה כזה לא עובדת, משום שאם תכעסי עליו או תהיי ברוגז - הוא עלול לכעוס עוד יותר ולהפגין את ההתנהגויות הללו בתור "דווקא" - את לא ה"בוס" ואת לא תגידי לי מה לעשות. הנה תראי שאני לא שם עלייך.

אני כבר הבנתי שהוא מאוד רגיש לכבוד שלו. עובדה שהסגנון הזה מגיע רק כאשר את אומרת לו משהו בדרך שמפריעה לו. עליך לדבר אליו בלי הוראות, להשתדל להביע המון הערכה כלפיו בכל הזדמנות, על מנת לבנות את האגו הרגיש שלו. זה ממש פרוייקט!!! אתגר רציני!!! בהצלחה...

שרונה שלום,

אין לי ניסיון מקצועי אבל אתן לך את דעתי בנושא.
ראשית רוצי וספרי לבן זוגך על הבגידה!!!! מערכת יחסים ללא אמון לא שווה כלום!
ביררת עם עצמך מדוע אין לך רגשות אשמה אחרי שנה וחצי של זוגיות ????
איך את מגדירה את מערכת היחסים בינך לבין זוגך?
תהיה שלמה אם ההחלטות שעשית באותו רגע נתון, ואם החלטת לשכב איתו בפגישה הראשונה כנראה שבאותו רגע הייתה לזה סיבה מספיק מוצדקת
אין ספק שהמצב שבו הכנסת את עצמך לא נעים את חייבת לאסוף כוחות ופשוט לא להתיחחס לרחשי הסביבה.
יפסיקו לדבר עליך כשתהיה שמועה מעניינת בעבודה.

תהיה חזקה והכי חשוב שתלמדי מטעויות.

שרונה היקרה, בניגוד למה שכתבה לך מורן, אני לא הייתי רצה ומספרת לחבר שלי על הבגידה, כי ידיעה על כך עלולה לחסל לגמרי את הזוגיות, לפגוע בסקס שלכם, לשבור את האמון שלו בך ולשים אתכם על מסלול של חשדנות, מעקבים, ועוד דברים גרועים.
יחד עם זאת, עלייך ללמוד משהו על עצמך, עד כמה את מתפתה בקלות ומתנחמת בקלות בזרועותיו של מישהו אחר כאשר מופיע קושי בזוגיות שלך. כתבת שזה קרה אחרי הרבה ריבים שהיו לך עם חברך.
אז או שתתחילי לעבוד על מערכת היחסים הזו אם את ממש אוהבת אותו והוא חשוב לך, או שתראי במה שקרה סימן וסמל לכך שאיבדת בו עניין ועלייך ללכת הלאה.

מהודעתך עלו מספר מוקדים ששווה להתעכב עליהם:

1. בחילה, מחנק, בריחה- כל אלו מנגנוני התנהגות שאנו משתמשים בהם במצבים של מתח וחרדה. בפירוש הגוף שלנו מאותת שמשהו מאיים עלינו.

2. מהודעתך הבחנתי בקושי להתחבר למקום של המחויבות, הבית, החתונה וכל הכרוך בכך.. ייתכן וזה משתלב בד בבד עם היותך רוצה שהכל יהיה מושלם, המקום שלך בו את מביעה את דעתך, בו את מרגישה נינוחה ומספיק בטוחה- יתכן וחתונה לפעמים מהווה עבורך את האנטי-תיזה למקום הבטוח, שכן היא יכולה להיות גם רעיון די מפחיד, אם חושבים במונחים של "זה הגבר איתו אני אחיה כל חיי, מה יהיה, לאן זה ילך, אולי יש משהו אחר שאני צריכה", ועוד.

3.כתבת כי כל אדם שנכנס לדירה מהווה עבורך פרוייקט שלם- גם זה מעיד על הרצון והצורך שלך לבנות טריטוריה משלך, לבנות מרחב אישי ורגשי משלך, ומצב בו מישהו אחר דורך שם- פיזית או רגשית- את בעמדת בריחה, או מתח.

נסי לבדוק מה מהדברים לעיל מדברים אלייך, ובהחלט יש מקום, על מנת לא לפספס ועל מנת כן להתמודד- לפנות לייעוץ (קואוצ'ר אישי מאוד יכול לעזור כאן), איך מתמודדים ואיך נשארים ואיך מוצאים את הדברים בקשר ובזוגיות שכן ישאירו אותך בפנים ולא יגרמו לך תחושת החמצה.

מכיוון שציינת שהמצב חוזר על עצמו- ז"א ברחת מעבר מקשרים, המחנק והבחילות, יש בהחלט מקום לעזור לך לצאת מהמעגל הזה, וזה לא מאוד מסובך, אם תאפשרי לעצמך להיות פתוחה לעצמך ולתהליכים חדשים שצריך לפעמים לעבור. סה"כ זאת ההזדמנות שלך להרגיש גם בזוגיות (עם כל המחויבות שבה) וגם לבד (הזהות שלך והמרחב שכ"כ חשוב לך- ובצדק). רק חשוב לאזן בין הדברים על מנת שלא תמצאי עצמך פעם בקיצוניות אחת ופעם באחרת- צריך למצוא נקודת אמצע. ייעוץ והכוונה אישית בהחלט יעשו את העבודה.

הקשר החזק שלך למושגי הבית והמשפחה רק מחדדים את האמביוולנטיות שלך: מצד אחד ביחד ומחויבות, מצד שני לבד וחופשיות- איפה האיזון?

בברכת הצלחה
עדי

אורלי יקרה, את משקיעה המון מאמצים לשנות את בעלך, ואני יכולה להגיד לך מראש - זה בדיוק המתכון לכישלון של האהבה ושל הזוגיות.

חזרי אחורה בזכרון שלך - כאשר התאהבת בו, מה מצא חן בעינייך אצלו? אולי דווקא שמחת החיים, רוח השטותניקיות שלו? זה בדרך כלל ככה. אנחנו מחפשים אצל בן הזוג תכונות שחסרות אצלנו.
אבל כאשר מתחילים לחיות יחד - דווקא התכונות האלו, ההפוכות - מקשות עלינו את החיים המשותפים איתם, בגלל שהן תמיד מקור לאי הסכמות, לראייה שונה של העולם, לרצונות מתנגשים...

אבל עלייך להביא בחשבון, שאם תנסי לחנך אותו ולשנות אותו - כל החיוניות שלו והחיות שיש בו עלולים להישאב ממנו, ואת אולי תצליחי במשימה הבלתי אפשרית שלך, אבל אני בטוחה שלא תצליחי לאהוב אותו כגבר. דווקא אם תאפשרי לו להיות מי שהוא, מבלי לפסול אותו על ימין ועל שמאל - אז יש סיכוי שהוא יתבגר בקצב שלו ובכיוון הנכון עבורו, במקום שיהפוך להיות שפוט מוחלש שלך.
סילחי לי על המילים הקשות, אבל עלייך לאמץ לעצמך דרך אחרת.

תעזרי לי למצוא דרך אני באמת אוהבת אותו וההתמודדות עם זה קשה לי מאוד
איך אני יכולה להיות מאופקת שאני רואה את זה

ערב טוב !

אני מבין את כאבך וניתן להרגיש אותו מבין המילים שלך שניסת לדבר איתו וזה לא זה
הפתרון הפשוט והזמין ביותר זה ללכת לאיש או אשת מקצוע כדי לקבל כלים לשפה חדשה שבה תצליחי להעביר מסרים נכון, וכן טיפים לזוגיות מעולה,
טיפ ממני > תגדירי מראש מה הבעיה שלשמה באת כדי שלא תבזבזי זמן וכסף,
בעלך ?
הוא ירגיש בהבדל, יצטרף מה טוב לא יצטרף ? גם טוב, העיקר שתרגישי טוב,
לילה טוב

שלום לך ragner, נכון, בני שם את האצבע על הנקודה - תקשורת. אבל אני רוצה להאיר את הבעייה שתיארת מכיוון אחר לגמרי: "ציפיות":
אני רוצה שתיזכרי בתקופה בה הכרת אותו והתאהבת בו. אני מניחה שלא התאהבת בו בגלל יכולות ההקשבה המדהימות שלו, וסביר להניח שבהיכרות איתו הקושי הזה כבר היה מונח על השולחן, וקיווית אולי שעם הזמן הוא ייעשה רגיש יותר ופתוח יותר.

הציפייה שלנו, בזוגיות המודרנית, למצוא פרטנר שיהווה בשבילנו את הכל - החבר הכי טוב, המאהב הכי טוב, ההורה הכי טוב, המפרנס, העוזר לנו בבית - היא אף פעם לא ריאלית! והיא תמיד בלתי אפשרית! יחד עם זה כולנו מסתובבים עם הפנטזיה הזאת, גם בגלל הסרטים הרומנטיים וגם בגלל שאהבה מתחברת אסוציאטיבית להיפתחות ולשיחות נפש.

אבל!!! המציאות היא אחרת, ואני שמחה על השאלה שהבאת לפנינו כי זו הזדמנות להגיד להרבה זוגות משהו חשוב לגבי ציפיות לא ריאליות:
תמיד יהיו תחומים בהם בן הזוג שלנו לא ימלא אחר הציפיות שלנו! פשוט כי הוא אינו "אדם עליון"...אינו מושלם...בן הזוג לעולם לא יוכל לספק לנו את כל הצרכים שלנו. זה לא עובד כך. זה קיים רק בעולם האשליות והתקוות והציפיות ולכן בולטת לך האכזבה.

חישבי עד כמה רובנו סולחים לעצמנו כל כך בקלות, כאשר ברור לנו שיש לנו חולשות.. מה דעתך לתת לבעלך את אותו יחס? להיות סלחנית ומקבלת כלפי חוסר השלמות שלו? היכולת לקבל אותו כמו שהוא, כמו שאני מקבלת את עצמי וסולחת לעצמי על כך שאינני מושלמת, היא גישה בוגרת ומאוד הכרחית לזוגיות מוצלחת.

נכון, עדיין לא פתרנו את הצורך המובן שלך באוזן קשבת עבורך.
וכאן אני מציעה לך פתרון שמקובל על הרבה נשים: מצאי לך חברה טובה, שיש לה יכולת הקשבה ורמת פתיחות דומה לשלך, והפכי אותה לפרטנרית שלך לוידויים ולשיתופים. רוב הנשים שאני מכירה, רוב חברותי, גילו כבר מזמן שבן זוגן אינו הפרטנר הטוב ביותר לשיחות נפש. מי שאמונות על התחום הזה ומאד מיומנות בו הינן בעיקר הנשים. אני מציעה לך להתחיל לחפש בו את התכונות הנחמדות, המוצלחות, ואני בטוחה שיש בו. אם תמשיכי לשדר לו עד כמה את מאוכזבת ממנו - יחסיכם יתקררו עוד יותר מהר. אם תצליחי לראות בו דברים טובים - זה ישודר אליו אוטומטית ויחייה את יחסיכם, כי אני בטוחה שגם לו מאוד קשה לנוכח האכזבה שלך ממנו.
מה דעתך?

שרית היקרה, את מתארת מערכת יחסים שהולכת ומאבדת את האהבה ואת ההערכה ההדדית. זוגיות טובה צריכה להתאים את עצמה לצמיחה ולהשתנות של בני הזוג. הוא מכיר אותך מאז שאת בת 16 לפי החשבון שלי, ומאז מאוד התפתחת - נעשית קצינה, את לומדת משפטים, ואילו הוא די נתקע עם הקריירה שלו ואין לו את האומץ או הדחף לפתח את עצמו. נדמה לי שהנתון הזה מפריע לך ואולי הוא מקבל ממך את התשדורת הזאת שאת מאוכזבת ממנו - אפילו מבלי שתגידי לו בצורה ברורה. ואולי הוא מאוכזב מעצמו. משווה את עצמו אלייך ולא נוח לו. ואז הוא מפתח "אנטי" כלפי בקשותייך ממנו בנוגע למטלות הבית, ודרכי הימלטות והתרחקות מקירבתך, ע"י הבריחה למחשב, להורים שלו.
אני חושבת שקשה לו איתך מן הבחינה שיוצא שאת תמיד צודקת בדרישותייך, והוא גם יודע זאת, אבל קשה לו עם זה שאת הקובעת, בעלת "המילה". הוא מחפש דרכים להתמרד כנגד הסמכות שלך, ועושה לך "דווקא" במקומות שהוא יודע שיעצבנו אותך.
משהו קרה לאהבה שלכם. היא מכוסה עכשו ב"שכבה מרעילה" של דרישות, תלונות וריחוק. השלב הבא עלול להיות פגיעה ביחסי המין - ויתכן שזה כבר הופיע.

אני חושבת שעליכם לפנות בהקדם לייעוץ זוגי כדי להיחלץ מן התקיעות אליה נכנסתם, ואז - או שהאהבה תופיע מחדש ואיתה מספיק מקום לכל אחד מכם לבטא את עצמו באופן מלא ובוגר, או שתגיעו למסקנה שהזוגיות הזאת אינה יכולה להמשיך להיות טובה לשניכם - ועליכם להיפרד לפני שמביאים יחד ילדים.

נשמע שאת מאוד מתלבטת האם בכלל לקיים את הקשר הזה, האם בכלל לחזור לחו"ל.

לא הזכרת ממש רגשות בכל הודעתך, ז"א, היה לי מאוד חסר המישור הרגשי שלך מולו בקשר ביניכם.. יותר התמקדת בדברים קונקרטיים- סדר מול בלאגן, רעש מול שקט ודיוק..

סגנונות חיים שונים בהחלט ניתנים לגישור, ע"י הרבה סבלנות, פתיחות ו"ראש גדול" בקשר.. אבל כאן באמת נשמע לי שזה לא הנושא, השאלה העיקרית היא האם את מרגישה שאהבה ביניכם חזקה, שתוכל בבוא העת לגשר על הפערים האלו. ההרגשה שלך שהוא יהיה אבא טוב והעובדה שהוא אדם אמין הן טובות מאוד, אבל לא תמיד מספיקות. הרבה יותר חשובים החיבור הרגשי ביניכם, האהבה הראשונית והתחזוקה שלה בקשר.

נסי לברר עם עצמך מה את באמת מרגישה אליו בדיוק, ודרך זה לבדוק מולו מה הוא חושב על הפערים והאם ניתן לגשר עליהם.

מתנצלת על העיכוב.

את מתארת מצב X 10 שנים ולאחריו מצב אחר לחלוטין.. אני חושבת שאיפשהו באמצע משהו השתנה לו. ייתכן ויש דברים שצבר, והמקום שהכי נוח וזמין להשליך עליו הוא התפקידים הקונקרטיים שלך בבית.

ייתכן ואם תחפשי, תמצאי דברים נוספים שייתכן והשתנו במהלך השנים או שפחות הוקדשו להם מאמצים בשל הלו"ז והשגרה שהנישואין תפסו..?

אני מתקשה להאמין שיש פה טענה על משהו קונקרטי כמו "את לא מבשלת כמו אמא שלי", ונוטה להאמין שהדברים נשענים על משהו יותר מופשט ועמוק מזה, במיוחד לאור העובדה שהדברים, לפחות מחווייתך, היו שונים עד כה.

נסי לשבת איתו ולדבר בפתיחות על איך את מרגישה את מצב, מה הקשיים שלך בקשר (נסי לא לדבר בלשון מאשימה אלא מהמקום שלך), ואיך את חווה את הדברים שיש לשפר. אולי בשיחה נעימה ופתוחה שמאפשרת- הוא יוכל לספר יותר על מה שעובר עליו ומדוע הוא מתנהג כפי שמתנהג.

בברכת הצלחה
עדי

ראשית, אני רוצה לומר לך שזה יפה מאוד בעיניי לראות את הדאגה האמיתית לידידה שלך.
אבל יש לי הרגשה שאתה לוקח אחריות על הקשר הזה ומהמקום הזה את מתלבט האם להתערב או לא.

תראה, יש דבר אחד שאתה יכול לקחת אחריות עליו בקשר ביניהם וזה הרגע בו נפגשו. וגם כאן זאת לא אחריות מלאה מכיוון שלא הפגשת ביניהם למטרת זוגיות. אתה צריך להבין שגם החבר שלך וגם הידידה שלך הם אנשים בוגרים, שאחראיים על החיים שלהם.

החבר שלך אחראי על הקשר הזה, ובאחריותו לבחור אם להמשיך בו או לא.
הידידה שלך, ערה לבעייתיות עם החבר שלה/שלך ובאחריותה הבחירה להמצא בקשר הזה. ואם היא תיפגע או לא זה בידיים שלה.

אם תשכיל להבין שזה לא בידיים שלך ,אני חושבת, שיהיה לך יותר קל לשחרר את המחשבות שמטרידות אותך בעיניין הזה.
מקווה שעזרתי, שירית.

בדבריה של שירית יש משהו מאוד חשוב: האחריות שאתה לוקח ובאיזה מקום אתה שם עצמך בקשר הזה.

מעבר לזה, נשמע שאתה מאוד עסוק בלדאוג לשני הצדדים ולא רק לידידה. מצד אחד- האם החבר שלך לא מתאמץ לשווא, מצד שני- האם אני צריך לגרום לה לברוח ממנו?

אכן שניהם אנשים בוגרים, אני מניחה שהם יוכלו להחליט עבור עצמם מה טוב ומה לא. אתה, מבחינתך, כלל לא במשוואה הזאת ולא אמור להוות גורם משפיע. למה? כי זה מסוג הדברים שיכולים לחבל במערכת היחסים שלך מולה ושלו מולך. וכדאי להישמר במקום נייטרלי ככל שניתן.

ייתכן ואתה חושש ממצב בו תהיה פרידה לא נעימה, בה תצטרך לבחור צד? בה תצטרך להיות במחנה אחד ונגד האחר? אם מראש תשים עצמך מחוץ לתמונה הזאת- יהיה לך קל יותר. מראש לא בחרת צד ולכן מראש אתה לא תבחר גם צד מאוחר יותר- להישאר באותו מצב נייטרלי ככל שאפשר יוכל לעזור לך להתמודד "נקי" עם המצב, לא משנה מה יקרה ביניהם. זה לא תלוי בך.

לשאלתך- נשמע שהחבר שלך מעוניין ביותר מסטוץ עם הידידה שלך, היא היחידה שהתקרבה לאקסית מבחינת החוויה שלו, והוא מחזיק איתה יותר מחודש.. אז כן, ייתכן מאוד והיא תהיה החוויה המתקנת שלו וייתכן שלא. יש אופטימיות כזאת- אם שרד עד עכשיו ואם התלהב מהתחלה והצליח להחזיק.

אם ידידתך יודעת שיש בעיה עם מחויבות ומודעת לעינין האקסית- הרי שהיה גילוי נאות ומקומך לא במשוואה הזאת. על מנת שתרגיש טוב יותר, אני מציעה שתבהיר לשני הצדדים שמה שלא יקרה ביניהם- אתה נשאר בחוץ, ונשאר בקשר עם שניהם ולא רוצה לאבד אף אחד (אם זאת תחושתך). ז"א, אני לא פקטור בקשר הזה.

כך גם תוכל להעביר אליהם את כל עול האחריות ולנקות את הזוגיות שלהם כך שיוכלו שניהם להחליט האם הם מתאימים זה לזה. אפילו במעשה זה תוכל לתרום לחבר הטוב שלך את הכלים להתמודד עם מחויבות ועם מישהי שבאמת יכולה להתאים לו- אבל לבד.

מקשרי עבר אף פעם לא שוכחים כי הם אלו שעיצבו אותנו לזוגיות המתאימה לנו בסופו של דבר. בכל אופן, כל תהיה שלך שהעלת כאן- הן אלו תהיות שלו או שלה.

אתה רק יכול לפרגן מהצד ולהיות שם עבורם. שמור על עצמך ואל תהפוך את זה למשולש, כי זה כאב ראש ולא מבשר טובות.

בברכת הצלחה
עדי

שני היקרה, מכיוון שאת מאוד צעירה, אני חושבת שאולי עדיף לך עדיין לא להינעל על קשר קבוע, ואם את מוצאת את עצמך מתאהבת ונמשכת בטירוף למישהו אחר - זה אולי הסימן לכך שהיחסים שלך עם החבר שלך הגיעו למיצוי. את נמצאת בשלב כזה בחיים שאת מאוד מתפתחת, משתנה, צומחת מכל הבחינות, וגם הצרכים שלך מבחינת הזוגיות משתנים.
אם אינך מתגעגעת לחבר שלך, אותו אינך רואה במשך כל השבוע כמעט - ואינך ממש משתוקקת לפגוש אותו - זה די סימן שהאהבה כבר לא שם, אלא רק ההתרגלות והנוחיות והבטחון. ואולי גם איזו אי נעימות ממנו - חשש לסיים את היחסים כדי שלא ייפגע. ברור שיש גם חשש אצלך שמא את מפסידה אותו ואולי לא תמצאי מישהו כל כך נפלא ומדהים כמו שאת מתארת אותו. אבל הגוף כבר אומר את שלו ומאותת לך שזה לא זה: את אומרת שאת קרירה כלפי החבר שלך וכי שי לך משיכה חזקה לבחור החדש.
לדעתי עליך להקשיב לגוף שלך, ולהמשיך לפגוש גברים חדשים ולהתנסות במספר מערכות יחסים, זוהי התנסות מאוד חשובה בעיני.
אם יתברר לך שהאהבה שלך כלפי החבר הנוכחי היא בכל זאת חזקה - וזה יהיה כך גם עבורו - אתם תתגברו על פסק הזמן בנוכחי ותחזרו אחד לשנייה.
נקודה אחרת שחשוב שתכירי היא הנטייה האנושית להימשך מידי פעם לבן זוג חדש - ולו בגלל הריגוש הנפלא שכרוך בכך. חשוב שתתחילי להכיר את עצמך ולראות עד כמה את נסחפת אחר הריגוש שבתחילת יחסים ומעדיפה לעזוב כאשר הם כבר לא מספיק מרגשים. זוהי תכונה שנמצאת בחלק מן האנשים והנשים - יש כאלה שיותר ויש כאלה שפחות, וחשוב שתכירי את עצמך בהיבט הזה.

שהוא כבר לא בטוח שהוא אוהב, הוא יודע שיש רגש אך כמעט בטוח שאין זו אהבה,
שהוא לא נמשך או חושק בי,התאפקתי לא לבכות ובדמעות שחנקו את גרוני,שאלתי אם אין סיכוי שנוכל לתקן, לנסות טיפול זוגי כי אני עדיין אוהבת אותו ורוצה אותו הוא אמר שהוא סגור על ההחלטה שלו, שהוא מרגיש שהיום שירים עליי ידיים ויכה אותי לא רחוק והוא לא רוצה להגיע לזה,
ושהוא רוצה לסיים את הקשר הזה ושלדעתו אין מה להציל.
אמרתי לו אני חייבת לצאת לשאוף אוויר ולעכל מה שאמרת,
יצאתי בוכה מהבית,
שחזרתי בני הגדול ניגש אליי ואמר לי אימא למה בכית? כי את ואבא נפרדים?
אמרתי לו מאיפה שמעת את זה ילד?
הוא אמר שמאבא בקול חנוק מבכי הסברתי לו שייתכן וזה המצב וחיבקתי אותו והסברתי לו
שאותו ואת אחותו נשמיך לאהוב ושזה לא קשור אליהם ושלפעמים מבוגרים לא מסתדרים וחיים בנפרד,
ושעדיין נהיה אבא ואימא שלו
כל אותו לילה בכיתי בכי תמרורים והוא שמע ולא זז ולא ניחם או הניח יד,
למחרת ששב מהעבודה,
הוא שכב במיטה ואני התיישבתי לידו
שאלתי אותו שוב אם הוא לא רואה סיכוי להציל את הקשר,
ואמר שלא אמר שאתן לו עד ליום קבלת המשכורת לראות איך הוא יוצא לחודש מהבית,
וחזר על כך שהוא כבר לא אוהב בטח לא כמו שאהב לפני 8 שנים כמעט
והוא כבר לא חושק
ושהוא בחר באופציית הפרידה לחודש, ובהתנהלות שלי מאז שהודיע על כך אני רק מחדדת לו את ההחלטה,
כי אני לא משתנה
הנחתי את ראשי על כתפו והתחלתי לבכות, דמעותי נספגו על חולצתו,
והוא רק הניח יד על ראשי כרב מברך בכדי שהשיער שלי לא יפריע לו לראות טלוויזיה,
שלושה ימים רצופים של בכי עברו עליי, הסתובבתי עם עיניים ופנים נפוחות מבכי,
שבבוקרו של היום הרביעי מאז הודעתו, הוא התקשר אליי מהעבודה ואמר שאברר מחירים לטיפול זוגי
ביררתי מחירם וקבעתי פגישה, היינו בפגישה ראשונה,
ששם אמר למטפלת הזוגית שאם היה יוצא לחודש כמו שהוא מכיר את עצמו לא היה חוזר בכלל.
ששאלה אם הוא אוהב אותי הוא ענה לה מבלי לחשוב שכן,
וששאלה לגבי יחסי המין,
השיב שלא מפריע לו שחצי שנה לא יקיים יחסי מין.
לאחר ששטחנו בפניה את הדברים,
קבענו פגישה נוספת והיא אמרה שהיא אופטימית ואני השבתי שלפחות מישהו מאיתנו אופטימי.
מאחר שאני מכירה את בעלי, אני יודעת שהוא אדם שקול ואינו זורק סתם דברים לאוויר,
ושתשובותו לאחר שבוע של רכבת הרים רגשית, וכך ששבר אותי לרסיסים,
לפתע דיבר אחרת סה"כ יומיים אחר שהצהיר שוב ושוב שהוא רוצה לסיים את הקשר מפאת הדברים שכבר ציינתי
אתמול הוא יזם יחסי מין (אחרי חצי שנה ללא), אך בנשיקותיו היה משהו קר ומנוכר ולא כאילו הבנאדם ממש רוצה להיות שם,
אני מבולבלת, וכבר לא יודעת מה לחשוב,
האינטואיציה הפנימית מרמזת לי שאין טוהר כוונות בשינוי הפתאומי שחל בו,
והמחשבות לא נותנות מנוח,
מה מהדברים נכונים?
מרגישה שלמרות שאני אוהבת אותו, אני חשדנית וסקפטית לגביו ולגבי כוונותיו,
עיזרו לי

"תחת מסכות" היקרה, צר לי מאוד על כל מה שאת עוברת. ברור לי שגם בעלך מתייסר עם כל מה שעובר עליו. אני שמחה שסיפרת את כל הסיפור - חייבת להחמיא לך על יכולת הסיפור והניסוח המדוייק, המפורט, שממנו ממש ניתן ל"הריח" מה שקרה לכם.

יחד עם זאת - קשה לי מאוד ולא יהיה אחראי מצידי לתת כאן הסברים להתנהגות המוזרה של בעלך.

אני מקווה שהוא יתמסר לתהליך של הייעוץ הזוגי ויתן לכך צ'אנס וכי תעברו יחד את המשבר הזה ותצליחו לצאת ממנו.

חיזקי ואימצי, ונשמח אם תמשיכי לשתף אותנו במה שקורה איתכם.

אור יקרה,
מתנצלת על העיכוב.
על אף שהתמונה שציירת מבולבלת ואינה ברורה דיה, היא לא מבשרת טובות. יחד עם זאת, אם היתה אהבה גדולה ביניכם ניתן להשיבה ועם טיפול נכון, לגרום למהפך ביחסים. בשלב זה התקשורת ביניכם אינה קיימת והשינוי לא יכול להיעשות מעצמו. כיוון שהוא אינו מעוניין ביעוץ, גשי לבדך להתייעץ עם גורם מקצועי על מנת לסדר את הראש, לבחון ולפרוט לפרטים מה מקור הנתק, מה מנהל את השבר, לקבל פרופורציות, יעוץ וכלים כיצד ואם להמשיך לפעול למען הזוגיות.

אור היקרה, ראשית, צר לי מאוד על הסבל שנגרם לשניכם.
מעבר להמלצה שיהודית כתבה לך, אשר אני מצטרפת אליה, ברצוני להאיר על משהו נוסף:
מערכת היחסים שאת מתארת - מעבר לאהבה החזקה - היא מאד סוחטת ומעייפת לאורך כל השנים.
שניכם כל הזמן נסערים, פעם את חושדת בו ופעם הוא חושד בך, פעם את מאשימה ופעם הוא מאשים. אתם תקועים בסוג של אהבה הרסנית, מכאיבה, שלא מאפשרת שלווה. והנה בעלך היה הראשון שעשה את הצעד הגורלי והודיע על התנתקות. הוא אומר לך שהוא לא רוצה יותר לסבול, והוא לא רואה איך ניתן בכלל לשנות משהו כך שהסבל הזה יפסיק להופיע.
יש אהבות שבהן שני בני הזוג נאחזים זה בזו וחודרים יותר מדי למרחב הפרטי אחד של השני. המצב הזה מתאים וכייפי בתחילת קשר, כאשר השניים מאוהבים ורוצים לבלות כל רגע זה בחברת זו, אבל עם השנים עולה הצורך בקצת פרטיות, והוא אינו זהה אצל שניכם. מספיק שברגע מסויים הוא רוצה קצת ספייס ואת רק רוצה להיות צמודה אליו - הוא ירגיש מחנק ואהבתך תופיע לו בתור עול. מכאן ואילך - הוא ינסה להשתחרר מן ההיאחזות שלך בו, ואת רק תנסי להחזיק בו יותר חזק... ואז גם מתחילה להופיע החשדנות, וחוסר הבטחון - אולי אתה כבר לא אוהב אותי? אולי אתה אוהב מישהי אחרת?
הפתרון הוא ללמוד לתת את הספייס ולא להיאחז עד כדי כך.

מערכות יחסים זוגיות - אצל כל זוג - חייבות כל כמה שנים לעבור שינוי, התאמות, כי הכל משתנה מסביב: כל אחד מכם מתפתח, האהבה משתנה, יש לחצים מסביב, יש הפניית אנרגיות לילדים, לקריירה, שום דבר לא נשאר אותו דבר וכך גם האהבה והזוגיות צריכות להשתנות. זה רק טבעי.

האהבה שלכם שהיתה פעם מאוד ברורה ועוצמתית - ומיוחדת - נשחקה ונסדקה מרוב ריבים מכאיבים ומייאשים. או שתצליחי לשכנע אותו לעבור ייעוץ זוגי על מנת לעזור לכם לבנות מודל חדש ומתאים יותר של זוגיות שיש בה מספיק ספייס, או שתצטרכו להרים ידיים ולהתגרש. הוא צודק שלא ניתן להמשיך לחיות כמו שאתם חיים - זה סוחט את הנשמה.
בהצלחה! אשמח לשמוע מה דעתך על מה שכתבתי

תודה לכם על התגובה באמת עזרה לי ונתנה לי לחשוב על כיוונים נכונים ,החלטנו בסוף שאנחנו לוקחים קצת זמן שנחשוב כל אחד לבד מה רוצה בדיוק,אולי חודש של מרחק או יותר יעשה משהו , אחר כך כשיהיה לנו שיחה ומפגש נחליט מה נעשה ואני רוצה להציע לו שוב על יעוץ , נקווה שיהיה בסדר , אני חייבת להיות חזקה גם בשביל הילדים אם יהיה גירושים ובשביל עצמי ,אני רק חוששת מדבר אחד שהאהבה שלו כלפי לא כמו שהיתה והאמת מפחדת שיפגוש מישהי אחרת או יחזור בקשר עם מישהי מהעבר כי אנחנו מנותקים , כי אומרים רחוק מהעין רחוק מהלב , תגידו לי שאני טועה ויש לנו סיכוי ,, תודה שוב..

נכנסתי לשנייה וראיתי את מה שכתבת,
אכן קשה מאוד לחיות בצורה כזו, מה גם שאת מפרטת בדיוק את הבעיה,
אז פשוט תשבי שוב ותקראי אבל הפעם מהצד של צד ג',,,
אני בטוח שתסיקי את המסקנות לבד,
ובגלל שזה לא צחוק וכדי להתריע בכל הכוח אני אוסיף את מסקנותיי,

את שווה הרבה הרבה יותר ! רואים את זה בכושר הניתוח שלך,,,

אסור להישאר אפי' יום אחד עם אדם אלים מילולית ופיזית כאחד ! לא באת לעולם כדי לתקן אותו !

את לא נשארת לבד. נקודה.
יש עוד הרבה דגים בים,
והכי חשוב שתדעי,
שכשמפנים מקום לאהבה אז היא מגיעה, כלומר חייבים קודם להפסיק קשר כדי להתחיל קשר חדש,

ובמילים יותר יפות- כל סיום זה התחלה חדשה---
ב ה צ ל ח ה

טל היקרה,
חשוב לי לציין ואני בטוחה ששמעת את זה המון וגם אני שמעתי את זה המון שהייתי בגילך ולא רציתי להקשיב, אבל.... את סך הכל בת 17. כל החיים עוד לפנייך.
חבר ראשון קשה לעזוב, נכון. כולנו חווינו את זה, אבל כשאת נמצאת במערכת יחסים כזאת שרע לך בה, זאת לא הדרך לחיות. במיוחד אם הוא מגלה אלימות מצידו כלפייך, ואת לא מרגישה ביטחון איתו.
גם אני הייתי בהרבה מערכות יחסים החל מגיל 16, ותמיד חושבים שאם נסיים את הקשר, העולם יקרוס ו"אני אשאר לבד". אבל תאמיני לי!!! החיים ממשיכים ומוצאים אהבות חדשות, חברים חדשים, חברות חדשות. כל החיים עוד לפנייך ויש לך לעבור עוד כמה מסגרות בחיים (צבא, לימודים, עבודה), ובכל מקום כזה תמצאי את הסביבה הקרובה והחדשה שלך.
אני בת 24, עברתי הרבה מערכות יחסים וגם אני תמיד חשבתי שאשאר לבד.
לפני כ9 חודשים סיימתי קשר של 3 שנים והייתי בטוחה שלא אמצא אהבה, לא עברו חודשיים ומצאתי את אהבת חיי, טוב לי איתו, אני מרגישה ביטחון מלא איתו, והוא תמיד גורם לי להרגיש טוב.
זה משהו חשוב מאוד לחוש במערכת יחסים.
תחשבי על זה, אני בטוחה שתגיעי למסקנות נכונות.

בהצלחה!

וכשהוא היה פוגש אנשים , אני הייתי נשארת מאחור , והוא היה מבקש שאמתין וכאלה , וזה היה מאוד פוגע.
לפני כמה חודשים הוא דיבר איתי איזה יום בצורה כל כך מדהימה , ואז למחרת הוא חיפש איזשהו תירוץ לריב איתי , ואז אמר לי שהוא רוצה לנתק איתי קשר , אני הייתי בשוק ולא הבנתי מה קורה.
הוא פגע בי והתנהג אליי בצורה כל כך כואבת , והוא פשוט שבר לי את הלב לחתיכות.
פתאום כולם היו הכי טובים , והוא דאג להלל את אותם האנשים שלי הוא אמר שהם אנשים ככה וככה.
אני הייתי בהלם , פתאום הכל התהפך וראיתי אדם אחר לגמריי.
אני נתתי לו את החיים שלי את הכל , והוא זרק ככה את הכל.
ואמר אז נתת ועשית נגמר , ושהכל היה סתם מבחינתו, ועוד ועוד.... הרבה דברים שפשוט באותו רגע העולם חרב עלייך.
זה היה הדבר הכי קשה בעולם , כמה דמעות , כמה כאב , שעד היום (מספר חודשים עברו) זה פשוט לא מתרפא, כל פעם הדמעות חוזרות , והכאב הזה שלא נגמר.
מאז גיליתי וראיתי כל כך הרבה דברים שהוא עשה בזמן שהוא היה איתי בקשר , כמה דברים הוא עשה מאחורי הגב שלי , דברים שאמר לי היה אומר לעוד... , גילית דברים באמת קשים שעוד יותר שברו אותי , ופתאום עכשיו אין כמו כולם , ואיזה מחמאות הוא זורק , ופתאום כולם הכי טובים , ופתאום הוא בסדר , כל מה שהוא היה אומר ועושה לי , עם אחרים אין כמוהו בעולם , אין לו שום דבר.
ואני כל כך לא מבינה את זה , למה הוא עשה את זה לי ואיתי? אני שהייתי ונתתי לו את חיי , זה מה שקיבלתי , ואחרים כולם אוהבים אותו , פתאום יש לו את כולם , והכל בסדר ומקסים.
וזה פשוט שובר אותי.
יש לי כל כך הרבה בבטן שהייתי רוצה לומר , ורק אם הייתה לי את הדרך. בכל זאת עבר זמן...
אבל הכאב ומה שהוא עשה לי זה משהו שאי אפשר בכלל לתאר, לא משנה כמה זמן יעבור.
אשמח לחוות דעת מקצועית.
סליחה שזה יצא ארוך , ותודה שהגעתם עד לכאן.
תודה רבה מראש...

ג'יובנה יקרה,

הסיפור שלך כואב מאוד. נשמע שאת בתחילתו של עיבוד הרגשות שעולים בך ועיבוד הקשר שלמרות רגעיו היפים, גרם לך בעיקר לפגיעה משמעותית.

מתיאורייך את הבחור, נשמע שאינו יציב.. פעם ככה ופכם ככה, חי בספליט: מצד אחד טוב ומצד שני באופן בלתי צפוי- רע. לא הייתי מאבחנת אותו כהפרעת אישיות, אבל בואי נגיד שזה בהחלט לא נשמע אדם נורמטיבי, עם כל המכלול שתארת.

בידייך לשנות את מקומך היום, עד עכשיו התאבלת על אובדן הקשר (עדיין היתה פה זוגיות ועדיין התאהבת, לפחות בהתחלה) וכאמור בתחילתו של עיבוד הדברים. על מנת לקבל מקסימום תמיכה ומשענת לכל מה שאת עוברת, אני מציעה שכמו שכתבת- "חוות דעת מקצועית"- כך תיישמי. כאן את בהחלט תקבלי מאיתנו את התמיכה והאמפתיה למצבך. אבל על מנת לאפשר לך מקום בו תוכלי לפרוק, לעבד, להבין מה היה שם, להבין גם מה לא היה, מה הרגשת ומה עברת.. ובעיקר בעיקר להגיע למצב בו תוכלי לקיים קשר חדש עם בחור ראוי לכך- הרי זה מה שחשוב- שתוכלי להמשיך בחייך ולא תסחבי ותגררי את המודל הזה של בן זוג, בעצם- שתוכלי להשתחרר מהמקום המסרס והקשה הזה.

אין ספק שהבחור הזה חייב להישאר מאחורייך. עשי מאמץ, ולו רק עבורך, לקבל תמיכה אמיתית (הפעם) ומקצועית שתאפשר לך להמשיך הלאה, אני משוכנעת שדרך התהליך הזה את תרגישי משוחררת יותר ומוכנה לחדש את האמון שנפגע במערכת הזוגית ולהגיע ממקום שלם יותר.

בהצלחה רבה
עדי

תודה רבה על התמיכה , ההבנה , היעוץ , והרצון לעזור , אני בהחלט אקח את כל מה שאמרת לתצומת ליבי.
ואני אשתדל לעשות כל דבר שבאמת יגרום לי להרגיש טוב יותר.
כי באמת שזה קשה , כמה שממשיכים הלאה זה עמוק בלב.
בן אדם שהייתי איתו יומיום במשך שנים , פתאום את מגלה כך כך הרבה רע זה לא נתפס.

הלוואי ויכלתי לתאר את ההרגשה , כי באמת שאי אפשר.
זה כל כך מורכב , ומה שכתבתי זה קצר לעומת מה שבאמת עברתי.
ומה שהכי עצוב בכל הסיפור , זה שהטובים נשארים תמיד מאחור , ומקבלית את המכה הכי חזקה.
הבן אדם הזה נכנס לי ללב כמו שלא קרה לי עם אף אחד , הוא פשוט גרם לי להתאהב , ולהרגיש אליו המון, באמת הרגשה של פעם בחיים , משהו עוצמתי ומיוחד.
והוא פשוט ניצל את זה , הוא קיבל והשיג ממני כל מה שרק רצה , והלך.
חשבתי שבאמת הייתי חשובה לו למרות הכל , וכמו שהוא היה אומר , בפנים הוא היה אומר לי משהו ומאחורה עושה דברים רעים.
הדבר שהכי הייתי באמת רוצה להבין מכל הסיפור , זה למה איתי הוא התנהג ככה , שקשה לו , שעובר עליו דברים , ועם כל השאר הכל בסדר , זה משהו שאני לא מצליחה להבין.
הוא היה גורם לויכוחים כאילו בכוונה שיחשבו שאני זאת שלא בסדר.
והרגשתי שהוא מתבייש בי , כי עם כולם הכל חופשי , וכאילו איתי יש קווים אדומים.
אבל ללכת איתי ושאני אהיה איתו תמיד זה כן.
אני לא מבינה מה הייתה המטרה שלו , מצד אחד ככה מצד שני ככה , הכל היה נוגד ולא ברור בכלל.
ויש הרבה דברים שלא קיבלתי עליהם הסבר , ושבאמת הייתי רוצה להבין.
כי בן אדם שמתבייש ממשהו למה הוא ירצה שהוא יהיה איתו בכלל? בשביל לנצל את טוב הלב שלו?

כמו שאמרת זה לא אדם נורמטיבי ויציב , אבל בכל אופן זה היה רק איתי ולא עם אף אחד אחר.
לא יודעת מה היו המטרות שלו , אבל להשיג כל מה שהוא רצה ממני הוא השיג בגדול.

אני באמת לא מאחלת לאף אחד לעבור כאלה חוויות , וזה לא דבר אחד זה המון דברים שהוא עשה , ממש ספר שלם , אי אפשר לעקל את זה , אפילו דמעות כבר אין , אפילו את הכאב אי אפשר להגדיר ככאב מרוב שזה עצום.

תודה רבה לך על הכל את באמת נפלאה , ותמיד טוב לקבל עצות טובות , ואני אשמח אם יש לך עוד מה להוסיף.

הי ג'יובנה,

אני מאוד שמחה שיכולתי לעזור לך ולשמש לך לאיזושהי תמיכה.. על אף הוירטואליות..

את מתארת לפרטים חוויה של בגידה, לא במובן הנפוץ, אלא במובן של בגידה באמון שלך, בגידה במה שחשבת שהוא הכי חזק בחייך, אולי בגידה בביטחון האישי- חשבתי שמגיע לי מישהו טוב, למה זה הגיע לי? תחושת ניצול ועוד.

כל מה שתארת יכול מאוד לפגוע בדימוי העצמי (שלא לצורך), בביטחון וביכולת שלנו להיכנס לקשר חדש "נקיים", או לפחות מספיק מוכנים לזה רגשית- מוכנים לבטוח במישהו שוב, מוכנים להיות עם מישהו שוב, להיחשף מחדש ועוד ועוד. בכל קשר חדש, באופן טבעי, את תיבדקי את כל החוסרים והקשיים בקשר הקודם ותדאגי שלא יקרו. למשל: האם הוא מתבייש בי, האם הוא שם לי גבולות ולאחרים לא, האם הוא עושה מאחורי הגב שלי משהו? וכו'- כל זה גורם בשלב זה או אחר לזוגיות שעלולה לשחזר את הקודמת.. ונכנסים ללופ.. וכל זאת עם בן זוג אחר, חדש..

על מנת להגיע לזוגיות חדשה באופן בריא, חשוב באמת לעשות את מה שאת עושה כרגע: לעבד לעבד לעבד, ולהציף את כל הרגשות הקשים למעלה.. ל"טפל" בהם, להיות איתם, לתת להם מקום.. להתנקות.. חשוב גם להסתכל על הדברים בבחינת "להוציא את המיטב ממה שהיה", כל התובנות שיצאו מהקשר הזה: מהי זוגיות אמיתית, מהי זוגיות טובה, מה אני לא צריכה בחיים שלי. לפי ההתנהגות הפסולה של בן זוגך, תוכלי לדעת איזו התנהגות את כן צריכה, ומה חשוב לך שיהיה בבן זוגך החדש, בהמשך. כאשר כל זה מגיע בתוך מסגרת של טיפול מקצועי- זה משמש לדברים להגיע מהר יותר, המטפל יכול לכוון אותך נכון יותר למקום בטוח יותר עבורך.

אני מאמינה שדרך ייעוץ או טיפול או תמיכה מקצועית אחרת, את תוכלי ממש להיכנס לדברים, לקבל את מה שמגיע לך הפעם באמת: תמיכה אמיתית, הקשבה אמיתית, מקום שהוא רק שלך ללא צנזורות, חשיפה של הרגשות כפי שהם.. זה ישמש לך מקום מתקן לאותו קשר קשה שעברת.

מה דעתך? האם משהו מזה דיבר אלייך?

אשמח לתגובתך.
עדי

כמה כייף לדעת שיש אנשים טובים באמצע הדרך :) , אפילו שזה רק וירטואלי זה עדיין מקסים באותה צורה , אני ממש שמחה שהגעתי לכאן ויכלתי לקבל יעוץ נפלא , הקשבה , והבנה מאדם נפלא , מעריכה את זה מאוד :).
אין ספק שמכל מה שכתבת , תמיד זה טוב לשתף במקום הנכון , ולקבל טיפים ועצות מקצועיות,
אני בהחלט אקח זאת לתצומת ליבי.
וגם כמובן בכוחות עצמי , ובהחלטות שבאמת יגרמו לי להרגיש טוב יותר , ולתת לזמן לעשות את שלו .
את ממש מבינה את ההרגשה שלי , ואת מה שאני חווה ביומיום.
זאת בהחלט הרגשה של בגידה , את נותנת מעצמך הכל , מאמינה בבן אדם ובמה שיש לך , ואז הכל מתפוצף בפנים , התנהגות כזאת יכולה לנבוע רק מחוסר מצפון , חוסר רגש , וניצול , אחרת אין לי דרך אחרת להגדיר זאת.
הפגיעה המילולית כואבת הרבה יותר מהפגיעה הפיזית , כי פצע עובר ושוכחים , אבל מילים ומעשים לא שוכחים אף פעם.
כל מה שתיארת זאת אכן ההרגשה שלי , ואני חושבת שעצם העובדה שכל מה שיצא ממני אליו היה הטוב ביותר זה נתן לו את הקרדיט לעשות מה שהוא רוצה.
אני פתחתי לו את הלב והוא שיחק עם זה עד הסוף.
והכי כואב לי שלא יכלתי לומר לו את כל מה שנמצא בלב שלי , כי בשיחה האחרונה הוא פשוט לא נתן לי לדבר , הוא רק צרח ואמר כל מה שרק רצה , ולי לא הייתה הזכות להביע את עצמי.
ואין יותר קשה כשהדברים נשארים בבטן , ורק מצטברים עם הזמן שמגלים עוד ועוד דברים.
ולפעמים הייתי רוצה להגיד לו מה שלא הצלחתי להגיד אז , אין ספק שזה משחרר ועושה טוב לדעת שאמרת לבן אדם את כל מה שאתה חושב , ולקבל את המקום הזה שאתה ראוי לו , כי זה עוד משהו שהוא לקח ממני את הזכות הזאת.
אין ספק שזה אחד הדברים שבאמת היו גורמים לי להרגיש טוב יותר , כי לא מספיק כל מה שהוא עשה , גם לדבר הוא לא נתן לי, וגם המילה האחרונה הייתה צריכה להיות שלו, ומבחינתי הוא עבר את כל הגבולות , ויש לו חוצפה שאין כמותה.

תודה רבה מכל הלב על הכל , ואשמח אם תתני שוב את תגובתך.

בהחלט יש עוד מקום להרחיב באופן אישי, אשמח לעדכן אותך אם תשלחי לי מייל (מופיע למעלה).

ראשית כל הכבוד על לקיחת היוזמה והאקטיביות בבניה מחודשת של הזוגיות שלכם.

ממה שסיפרת לנו, אני לא לגמרי משוכנעת שאכן הניסיון להתקרבות הוא חד צדדי. שים לב שכן יש הבעת אהבה מצידה, למרות שזה לא מרגיש לך- היא אומרת במפורש, שים לב שהיא מנסה להרגיע באומרה "יהיה בסדר, יקח זמן, בוא ננסה בעצמנו", ומסבירה בכך שהחשיפה קשה לה.
אני מציעה שתנסה לשים כותרת אחרת, ולו לרגע, למה שאתה חווה ממנה- אני חושבת שהיא מנסה, בדרכה שלה, לומר לך- שגם היא רוצה להתקרב, וגם לה קשה, והיא זקוקה לזמן.. אחרי הכל- עשית מעשה מחדש, מרענן ואולי קצת מפחיד לפעמים- בעוד "התרגלתם" למוכר ולידוע= תקשורת לקויה רק דרך הילדים ואוירה של עוינות.. פתאום אתה מגיע ברעיון מהפכני- וזה דורש זמן הסתגלות. מסתבר שגם הדברים החיוביים בחיים דורשים זמן.

אפשרות נוספת שלא סותרת את הראשונה, היא שתיגש אתה לבד למטפל, ושם תוכל לרכוש כלים להתמודד ראשית כל עם מה שאתה עובר, ולקבל מקסימום תמיכה, לאחר מכן עם הקשר הזוגי והמכשולים שבו. בהרבה זוגות קורה מצב מעניין, שצד אחד ניגש לטיפול בעוד השני מתנגד, ועם הזמן וככל שהמפגשים עוברים, הצד האחר מאוד מאוד מסוקרן ולא אוהב שדברים נעשים ללא ידיעתו.. ומצטרף.. ומשם היסטוריה.

נשמע שאתה מאוד מעוניין בחיזוק הקשר, לא חד משמעי שהיא לא מעוניינת. לכן אני במקומך הייתי עושה את כל המאמצים ומנסה להיכנס דרך כל הדלתות הפתוחות בפניי- אם זה בטיפול אישי ומאוחר יותר- לנסות- זוגי, ואם זה לתת לזה עוד קצת זמן ולכבד גם את מרחב המחיה הזה שהיא מבקשת.. כמה זמן? תלוי רק בך ואיך שתרגיש.. אבל ממה שסיפרת לנו פה- לא בטוח שהיא לא מעוניינת.

בברכת הצלחה
עדי