פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

לא הזכרת האם גם הוא רוצה להביא ילד נוסף. אם כן, אולי כדאי להתנות את זה בללכת יחד לטיפול זוגי ולאחר מכן לנסות- גם כדי ובעיקר- לתת לך תחושת ביטחון או שליטה, דבר שנמנע ממך במצבים מסויימים מולו.

בעלך אדם אלים. הוא צריך לטפל בבעיה הזאת. להקים משפחה משמעותה אחריות עצומה, והוא בהחלט צריך לקבל את העובדה שללא טיפול המצבים האלה עלולים להדרדר. ילדים שחווים את האמא כקורבן ואת האבא כתוקפן עלולים גם הם לאמץ דפוס כזה בהמשך- זה מה שהיה רוצה? שאת היית רוצה? מובן שלא.

לכן צריך לקבל אחריות, ולא לפחד להתנות לו את הבאת הילד בטיפול זוגי, או טיפול באלימות שלו.

תקשורת הכרחית אף היא להמשך הקשר ביניכם, וכדאי לעבוד על זה בהקדם האפשרי. לכך את לא חייבת אותו בתור התחלה, נסי לגשת את לטיפול/ קואוצ'ינג/ הדרכה לגבי תקשורת זוגית, אפילו מס' מפגשים ואולי זה יתן טיפים ורעיונות ובעיקר יוכל לסלול איזו דרך לתקשר איתו, ומשם להמשיך.

בהצלחה רבה

אבי היקר, לא כתבת בן כמה אתה. על סמך מה שאתה כותב אני מתרשמת שחלק מן הבעייה הוא שאתה מרגיש בנחיתות מבחינת הנסיון המיני שלך לעומתה, והמחשבה עד כמה אתה מאהב טוב לעומת מאהבים אחרים שהיו לה - לא מרפה ממך ומכניסה אותך לסרטים.
חלק מן הדימוי העצמי של כל אחד בנוגע למיניות שלו וליכולותיו כמאהב - נבנה בעזרת מחמאות ומילות הערכה שאנחנו שומעים מבני הזוג שלנו. זהו תחום שדי קשה לבנות בו הערכה עצמית ללא פידבק מבנות הזוג.
אני דווקא לא חושבת שמה שיעזור במקרה הזה הוא שהיא תספר לך פרטים מבני זוג אחרים. אולי תוכל לבקש ממנה לתת לך פידבק, ולהגיב לדברים שאתה עושה איתה בסקס, כדי שתהיה יותר בטוח מה מן הדברים שאתה עושה איתה הינם נעימים לה ומה פחות. זה דורש פתיחות ותקשורת טובה, ובעיקר מוכנות שלך ללמוד ולקבל הערות.
אפשרות נוספת היא להתעמק בספרים שנותנים הדרכה מינית או באתרי אינטרנט כמו אתר ישראלי שנקרא "יחסים" שיש בו המון אינפורמציה מועילה. מישהו סיפר לי פעם שהוא למד המון טכניקות של עינוג נשים ע"י קריאה והתעמקות באתרים שונים וזה הפך אותו למאהב מצויין, ובעל בטחון עצמי מדהים בתחום הזה!
אני מאחלת לך הצלחה!

דורית תודה רבה
נראה לי שזה די נכון ושבאמת מה שמהווה איום זה הנחיתות שלי מולה בכל הקשור למין
אף על פי שהיו לי לא מעט קשרים מיניים ארוכים קצרים אני עדין מרגיש נחות.
אולי מכוון שבפעם הראשונה שעשיתי איתה סקס ושאלתי שאלות מפגרות כמו איך היה הסקס קיבלתי תשובות בנוסח הייה לי משהוא יותר טוב עם גוף מדהים . וששאלתי כמה היו לפני היא אמרה שיותר ממאה .שזה נראה לי מספר מפחיד ביותר. לבחורה היא תיקנה כמובן במשך השנים את האמירות האלה שלה וגם הסקס מרקיע שחקים . אבל אצלי
זה משהו שחרוט די עמוק ומקשה עליי ועל היחסים הנפלאים שבינינו .
דרך אגב אני בן 28 שרוצה למסד את הקשר.

אבי היקר, אין לי הרבה מה לחדש לך, מלבד ההצעות שכתבתי לך בתשובה הקודמת שלי, שמשמעותן באופן כללי לפתח תקשורת פתוחה סביב נושא הסקס ביניכם ולקבל ממנה פידבקים על עצמך, לא בהשוואה למאהבים קודמים אלא מה עושה לה טוב ומה פחות טוב או לא מזיז לה.

בכל זאת עולה לי רעיון אחר:
אולי אתה יכול ללכת בשיטת "הפוך על הפוך" : לצלול את תוך הקושי שלך, כלומר למנף את הנסיון שלה לטובתך. למשל - עם קצת הומור, אם היא כל כך מנוסה - שתלמד אותך כל מיני פטנטים שלמדה מאחרים. אם תיקח זאת בקלילות ולא ממקום של נחיתות, אולי אפילו יצא לכם משהו טוב מזה. כי כרגע נדמה לי שהיא קולטת את הרגישות שלך ואולי נזהרת לא לספק פרטים מן העבר שלה, וכאשר לא מדברים על משהו הוא עלול להתעצם בעיני דמיונך ולהפחיד עוד יותר...

אני ישמע בהצעתך ובאמת ישאל שאלות בזמן הסקס שאלות כפיות כי זה באמת משהו שלא קיים
אצלנו .נראה לי שגם אני יכול לתרום מניסיוני .
יש מצב שאני מרגיש נחות כי הייתי חננה בתקופת התיכון וכל יחסי המין המיזדמנים שהיו לי קרו ביוזמתם של בחורות.שלקחו יוזמה יצאתי עם המון המון בחורות והמפתיע שרק עם מעטות קיימתי יחסים מין מלאים ויום אחד שהתעוררתי אחרי הצבא מצאתי את עצמי נשוי ושכבר היתגרשתי נוצר הקשר איתה אני .מרגיש שפיספסתי משהו חשוב בחיים אני גם נראה מאוד טוב ובגידות זה משהו שלא קשור אליי.
תודה על הכל אבי .

אבי היקר, יש לי עוד הצעה בשבילך: אולי תיקח ייעוץ קצר אצל סקסולוג שפשוט ילמד אותך ויתםן לך טיפים איך להיות מאהב טוב יותר. קח שניים שלושה שיעורים, ואני חושבת שללמוד מנסיון של אחרים זה יכול להעשיר אותך ותגיע אליה עם ידע חדש ואפילו תפתיע אותה במיטה.

ראשית- תודה על הכנות, השיתוף וגם ההתנצלות. לא חושבת שהרגזת, לפחות לא אותי, היתה ברורה סערת הרגשות בה היית, זה טבעי לגמרי. ייתכן והשאלה "האם הפורום מופנה לנשים בלבד" דיבר קצת על אשתך- מודל נשי קרוב- שהיא זו שמקבלת "טיפול" ואפשר עוד להפליג עם זה באופן פסיכודינאמי, אבל אני אחסוך ממך ומהקוראים :)

לשאלתך, למעשה גם כאן פנית למי שחווה דבר דומה ויוכל לתת לך איזו משענת. כאן בפורום תוכל כנראה למצוא תמיכה ותגובות מאנשים שחוו דברים דומים, אבל אני לא משוכעת שזה אכן הנכון או המתאים במצב כזה. לא לשכוח שכל אחד חווה את הדברים אחרת ואולי ההשוואה לחוויות סובייקטיביות אחרות יכולות לבלבל יותר, לעמעם את הדרך החדשה עם אשתך וכו'. סה"כ החלטתם על דרך אחרת, טובה יותר.

שמחתי לקרוא שלקחתם טיפול אישי, להווה ולעתיד זה כנראה היה הכרחי, ויפה וטוב שידעתם שניכם להיות אחראים למצב ולטפל בו באופן מקצועי. עשית נכון ששיכנעת אותה גם ללכת לטיפול זוגי! ייתכן וגם בפורומים אחרים תוכל למצוא "שותפות גורל", ייתכן ואתה מחפש את הצד שעבר את זה גם, שיודע על מה אתה מדבר, שהיה שם, שנפגע ונכווה.. וזה טבעי. זה בעיקר אומר שאתה בשיאו של התהליך אותו אתה עובר, שהכאב עדיין נמצא, שאתה עדיין זקוק למשענת, לאוזן הקשבת- וזה משהו שדווקא הטיפול האישי יכול לתת, ואולי כדאי שבמקביל, מדי פעם על פי הצורך- כן תשתף את המטפל האישי, על מנת לקבל גם תמיכה אישית, או לחילופין- לנסות לקבל זאת בשיחה אישית עם המטפל הזוגי (שלבטח ירצה לדבר גם עם כל אחד מכם בנפרד, אם יזהה צורך כזה של מי מכם).

מאחלת לך בהצלחה רבה ושמחה שהצלחנו לעזור במקצת.

איש יקר ונכבד,
קח את אשתך למסע זוגיות סוער, ואז כל המחשבות והריגושים יהיו שלך ושלה בלבד, לא יהיה לך אז אפי' ספק שבספק ותוכלו להחזיר את האימון שאבד,
תגרום לה ולך להתאהב מחדש,
לך לסדנאות, לייעוץ , ככל שידך משגת, ותאמין לי זה אפשרי,
ב ה צ ל ח ה

ראשית אציין כי דורית אכן התייחסה להודעתך הראשונה, לפני מספר ימים, והזמינה את משתתפי ומשתתפות הפורום לתרום מעצתם. ככל הידוע לי הפורום הזה מכבד פניות מגברים, נשים ושאר בעלי החיים. :)

ולענייננו- אני מרגישה ממה שאתה כותב שאכן אתה מאוד אוהב את אשתך, ושאחרי המעידה הזאת שניכם מעוניינים בהמשך הקשר. לא הזכרת האם לקחתם טיפול לאחר המשבר, האם הייתם בייעוץ מקצועי. אני מחדדת את העיניין הזה כי לפעמים זה דבר שמאוד יכול לעזור בעתות משבר, לנסות להחזיר את האמון, לנסות להפריח את הקשר מחדש למרות ואולי בגלל מה שקרה.

כאן אתה כבר כותב שהגבר האחר עובד איתה. אין ספק שזה שם את האמון שלך שוב במבחן.. אני לא יודעת כמה זה יהיה נכון לשים לה אולטימטום- או שאת עוזבת את העבודה או שאת איתי. לא בטוחה שזה נכון כי זה "יכלוא" אותה מצד אחד, מצד שני אתה תרגיש שוטר וכל העיניין של ה"לסמוך על", והאמון- בעצם ייעלם ויטושטש בתוך המעקב שתעשו זה לזו.

הייתי ממליצה שתנסה כמה שיותר להזכר בהחלטה שקיבלת- להאמין לה, לסמוך עליה, ולבדוק את המשך היחסים ביניכם. בד בבד, כן לשתף אותה בחששותיך, כן לספר לה כמה אתה חושש שהרי הגבר הזה בסביבה כל הזמן.. ואתה יודע כמה חשובה לה העבודה ולא היית רוצה לדרוש ממנה חלילה לעזוב את מה שכ"כ חשוב לה. ייתכן והיא תראה בזה הזדמנות נוספת לחזק אותך ואת האמון שצריך להירכש, מצידך, מחדש. באמת חשוב שתרגיש כמה שיותר בטוח לחזק את האמון לידה.

נסה בכל אופן להתמקד בעובדה שקיבלת החלטה להמשיך את הקשר על אף הבשורות הקשות שקיבלת, ולקחת את זה למקום ממנף- מה כן אפשר לשפר, איפה כן אפשר לצמוח ואיך בונים מחדש את הקשר, מהשלבים הראשונים. זכור שאם תתמיד בהחלטה שלך להישאר בקשר איתה- היא גם תחווה ממך את הביטחון החדש שנתת בה, ואולי הפעם היא לא תרשה לעצמה להיסחף לאותו מקום של אז. ז"א- דווקא המבחן של לעמוד מול הפיתוי- ייתכן ויוכל לחזק אותה, ואתכם בהמשך.

בהצלחה רבה

אני חושבת שתיארת בצורה ברורה מה עובר עלייך, ותודה רבה שאת פה ומשתפת אותנו.

אכן, קשר בין דתיים הוא לא קשר סטנדרטי בבחינת הזמנים שלו, הכללים והנורמות של החברה מסביב. ולמרות זאת, אולי שווה לשים רגע את כללי החברה בצד ולהסתכל עלייך ועל עתידך. כי בסוף עם זה את נשארת- אחרי ההילולות והחתונות והשמחות וה"בקרוב אצלך", את נשארת איתו, את תחיי איתו. ואת גם תתמודדי עם החלקים הטובים והטובים פחות שלו. החברה שמלחיצה להתחתן- כבר לא יהיו שם.

ולכן, אני לא אומרת חלילה לנתק קשר על הרקע הזה ולוותר. כי נשמע שכן יש ניסיונות לגשר, בעיקר מצידך (וזה בסדר שאת ה"מושכות"), כתבת ששניכם אוהבים ומאוד רוצים בהצלחת הקשר.

אבל- יש בהחלט מקום להמשיך ולעבוד על הקשר, להמשיך ולעבוד על תקשורת נכונה בין גבר לאשה, אשה- עם כל המכלול שלה, וגבר- עם המכלול שלו. לא תארת בעיה מאוד נדירה מצד אחד, מצד שני הפער בהחלט מורגש כאן, וההחלטה לפנות לפורום כנראה הגיעה כי באמת את נמצאת באיזו צומת דרכים- הלחץ שלו ושל החברה לקבל כבר החלטה, מאידך- את כבר מגיעה למצב שלא בא לך להיפגש איתו כי ייתכן ותיפגעי. לי זה נראה ברור- לקבל החלטה למיסוד הקשר במצב בו את כ"כ מתוסכלת וכמעט מיואשת- היא לא נכונה. בהמשך- בהחלט כן, כשתרגישי מוכנה באמת.

מה שכן- ידוע שבחברה הדתית יש אנשי מקצוע מתאימים, יש משהו בסגנון "מדריכי חתנים" - אבל בעצם מדריכים בכיוון של הכנה לקראת הכניסה לנישואין- אני יודעת שזה קיים בעיקר כי גם אני הגעתי מחברה דתית. נסי להיכנס לפורום של צוהר ודומים אליו.

בנוסף, אפשר בהחלט לשקול ייעוץ זוגי קצר מועד, בו שניכם פעילים ושניכם מביעים את הפער- כל אחד מנקודת ראותו. את צודקת שפער כזה הוא בעייתי, ולא כי "באופן יבש" הוא בעייתי אלא כי המצב הזה מביא אותך, סובייקטיבית, לתסכול מתמשך. וכשצד אחד מתוסכל ככה- צריך לטפל. לכן יש יועצים ומטפלים מתאימים למצבים האלו, והרבה זוגות לפני חתונה עובדים על הזוגיות, גם דתיים כמובן, אין הבדל.

לגביו- שבי איתו וסכמו יחד שהמצב צריך באמת להשתנות. שניסיתים לגשר, אבל זה עוד לא מספיק. מצד שני זה לא סוף העולם. כל הזמן צצות בעיות וצצים פערים בזוגיות, העבודה היא תמידית. נישואין הם רק ההתחלה של מסכת זוגית שטומנת בחובה גם לא מעט קשיים. ולכן זה "אימון" טוב עבור שניכם, וזה יכול לחזק אתכם מאוד גם להבא. לכן חשוב שגם הוא יבין שללא הדרכה שיקבל, שתקבלו- יהיה קשה לך למשיך ולקבל החלטה, וכמובן שצריך להבין שלא מקבלים החלטה כזאת מתוך לחץ. חשוב שתהיי כנה איתו בבחינת איפה הדברים מעמידים אותך ואיך את מרגישה שהתסכול גובר ואפילו חוששת להיפגע. הזמיני אותו ללכת יחד ולנסות לפנות לגורמים מקצועיים על מנת לגשר על הפער הזה, אני משוכנעת שאם שניכם רוצים בטובת ובהצלחת הקשר- שימו את הנורמות והלחץ החברתי רגע בצד וטפלו בדברים לאט, בקצב שלכם, ותתמסדו מתוך מקום בריא וחזק יותר- ודברים יסתדרו.

בהצלחה רבה

לא אתה זה שטועה אלא אשתך, וכעת גם אני טעיתי, אז קודם כל סליחה---,
כעת אנסה לענות לגוף השאלה שלך, לדעתי האישית אין ולא יכול להיות קשר בין מקרה אחד למשנהו ולא הרי בעיתך כבעייתם של נשים אחרות כך שאין ע"ז סטיסטיקות או עובדות לכאן ולכאן,
אשתך ואתה יכולים גם יכולים לצמוח מהמשבר הזה למקומות גבוהים שלא הכרתם, הידעת שהזרע קודם נרקב באדמה ורק אח"כ יכול להצמיח חיטה וכו',
זהו דרכו של עולם, ירידות לצורך עליות, אם שניכם מעוניינים לחיות בצוותא ויש בסיס כלשהוא ולא משנה מה המניעים של כל אחד ואחת מכם, אז בהחלט ניתן לשפר ולעלות את מערכת היחסים על מסילה של התקדמות בשלבים, ואף לצמוח גבוה יותר,
הכל תלוי בכח הרצון, בהתמדה, ולא להרפות גם כשנראה שהכל בסדר, אלא להיכנס לתהליך של זמן עם הגדרות מראש שיהיו נפילות, אבל אל לכם להתייאש, כי זה עבודת האדם באשר הוא, חלק עושים זאת מרצון וחלק מקבלים זבנג ואז מתעוררים,
לסיכום: צמיחה אישית וזוגית נעשית בשניים, אשרי מי שיכול לרתום את בת זוגו ואשר מי שיכולה להיעזר בבעלה כדי להגיע לרמה הזו,
אני יודע שאני מתנסח באמירות מפוצצות, אבל אתה בטח תמצא את שביל הזהב,
ב ה צ ל ח ה

ראשית, צר לי על הכאב שאת חווה.
את מתארת מערכת יחסים טובה אך לא מספקת. משיכה מינית ויחסי מין הינם חלק גדול , חשוב והכרחי במערכת יחסים זוגית. בן זוגך מוכן , כרגע, לוותר על החלק הזה בתוך הקשר ביניכם ואינו חווה את חסרונו. ואילו את, חווה אותו בכאב ובתיסכול.
אינני חושבת שמשיכה מינית יכולה להתעורר בעזרת טיפול. זהו משהו בסיסי בחיבור בין גבר לאישה. או שהוא קיים או שאיננו.
עם כל הצער, אני מציעה לך לשקול את המשך הקשר .מבחינתך זוהי פשרה כואבת ובלתי נסבלת לאורך זמן (ואתם בס"הכ 8 חודשים ביחד!) .
שירית.

תודה על ההתייחסות

אני בהחלט שוקלת. לפני החלטה אני בוחנת את האפשרות שאולי יש משהו בי שאפשר לשנות (לא פיזית) אלה בהתנהלות המינית.

ההיגיון שלי אומר לי בדיוק את מה שכתבת , שמשיכה מינית או שיש או שאין וזה לא משהו שאפשר לעבוד עליו.

ראשית, תודה על השיתוף שלך.

אני נוטה להסכים עם תגובתה של שירית. באמת, כפי שאמרה- עכשיו את מרגישה את התסכול ההולך והגובר אחרי 8 חודשים של קשר. מה יקרה עוד חצי שנה, שנה, שנתיים, חמש? התסכול לא יעלם, וגם לא שלו- גם לו יש משהו שלא מסופק אי שם, על אף הרצון והמוכנות היפה שלו כן להישאר בקשר.

אם לא היתה עוד שיחה כזאת ואת מוכנה אליה- אולי תנסי להבין האם יש משהו שכן אפשר לשנות לטובת הקשר הזה, האם מדובר במשהו הפיך- אולי כן יש משהו שאת תוכלי לשנות, כי בכל זאת נשמע שאת מאוד רוצה בקשר הזה למרות הכל. אם כבר הייתם שם, וזה לא מצב הפיך, אני נוטה להסכים שבלי משיכה הדדית התסכול ילך ויגבר.

בהצלחה רבה

אתם בסה"כ חברים מה יהיה אם תתחתנו ? תאמיני לי מתוך נסיון אישי זה לא שווה
עד כמה תוכלי לספק את עצמך בסוף רוצים את הדבר האמיתי.

מגבר נשוי שעדיין לא בגד

אני רוצה לשתף מהצד השני. אני בת 32 ונשואה 3 וחצי שנים, אין ילדים. לרקע כללי לבן זוגי ולי יש משבר בזוגיות כבר למעלה מחצי שנה, שנובע מהון דברים. הדבר העיקרי הוא הסקס. מאז ומתמיד כל המשברים סביב נושא זה. הוא רוצה יותר ואני פחות. בנוסף יש לי בעיה של חוסר חשק וכאבים בעת קיום יחסים מה שמעיב עוד יותר על המערכת.
לפני כמה חודשים יצא שהשתתפתי בצ'אט עם גבר שאותו אני מכירה, לא ברמה החברית אלא כמכרים (לא מתראים ולא מדברים בטלפון. לפרוטוקול - אני יודעת שגם לבן זוגי יש צ'יטוטים עד היום... וזה בסדר מבחינתי. ). ומה אני אגיד לכם..לצ'אט היה אופי מאוד מיני, וזה היה חדש עבורי ובעל רגשות מעורבים של ריגוש ואשמה. באותו צ'אט - נדלקתי. פתאום כל הנשיות שלי התפרצה..רציתי סקס, רציתי חדירה, רציתי מין אוראלי.. הבעיה - לא מהגבר שלי. (הצ'אט היה חד פעמי)
כמה שאני מנסה להחזיר תשוקה לזוגיות שלנו - אני לא מצליחה... ואני מאוד רוצה. אנחנו חברים טובים..והוא אדם טוב ואני יודעת גם שהוא יהיה אבא נפלא... אמה מה... זה לא עובד לי.
הבעייתיות בצ'אט היא שאני קובעת איך מתי כמה ולמה... ובפועל אני לא יודעת אם גבר אחר אכן יעשה לי טוב כמו שאני מפנטזת, יתרה מכך אני נורא פוחדת שגבר אחר לא יבין את המצוקה שיש לי כשכואב ואי אפשר חדירה..לעומת בן זוגי שיודע ומבין. אני חייבת לציין שעל אף ההבנה הזו יש מדיי כמה חודשים פיצוצים ותהיות על האם אנחנו מתאימים מינית. בפנים ברור לי שמינית אנחנו לא מתאימים..
והשאלה הגדולה מה אני עושה... האם אני מרמה את עצמי? האם אני מרמה אותו....
לצערי הגעתי למצב בו אני שוכבת איתו אך מפנטזת על גבר אחר שאני מכירה... אני מניחה שעשיתי את זה כדי להיות יותר מגורה ויותר בעניין.. העציב ועדיין מעציב אותי שכבר לא הוא שעושה לי את זה.. התשוקה הזו שהיתה לי בעקבות הצ'אט זה משהו שמעולם לא הרגשתי עם אף אחד.
באחת מהשיחות שלנו (אנחנו מאוד פתוחים) דיברנו על כך שבזמן החברות שלנו היה לו צ'אט עם משהי והוא כמעט נפגש איתה... כי לא היה לו מין כמו שהוא רוצה וכו'..וגם את זה אני מבינה...
האם אנחנו בחרדות? האם החברות שווה את הסקס והאם היא מספיק טובה בשביל להקים משפחה?
אשמח לתגובה

נורית היקרה, הדברים שאת מעלה הם מורכבים.
אחד הדברים שבלטו לי מתיאורייך - עד כמה בקלות חשת התעוררות מינית מול הבחור מן הצ'אט.
ולדעתי, אם תחשבי על כך יותר לעומק, הרי אפשר לומר שבסיטואציה הוירטואלית הזאת את בשליטה מוחלטת, וזה מאפשר לך להתחבר אל המיניות האמיתית שלך, זו ששוכנת בתוך מוחך. מסתבר שאצלך הכל עובד, שום דבר לא מקולקל, כאשר זה נעשה בתנאים הנוחים לך, בשליטה שלך.
אני לא מתפלאת שעולה בך תשוקה והתעוררות כה חזקה מול הבחור מן הצ'אט, כי היצרים היו מדוכאים אצלך תקופה ארוכה מאוד בגלל הכאבים שחווית ביחסי המין עם בעלך.
התופעה עליה סיפרת קורית הרבה, שיש כאבים בחדירה, ויש דרכים להתמודד איתה. אבל צריך להגיע לייעוץ סקסולוגי או זוגי סקסולוגי, כדי להיכנס לפרטים הרגשיים והטכניים ולהבין מה חוסם אותך ומכווץ אותך. לדעתי נוצר מעגל קסמים, שבו את מרגישה צורך להגן על עצמך, ואת שקועה בתחושותייך, חוששת מרגע החדירה ולא מצליחה להינות משום דבר אחר, ומפסידה גם תחום אחר בסקס ממנו ניתן מאוד ליהנות - לענג את בן הזוג, כלומר להיות בפוקוס עליו ולא על עצמך. ברור שדי מהר הפסקת להימשך אל גופו כי המוח שלנו הוא מאוד יעיל: ברגע שיש משהו שגורם לנו סבל, אנחנו לומדים לקשר ולהיזהר מכל מה שנמצא מסביב. אני לא מתפלאת שהפסקת להרגיש משיכה אל הגוף הזה שלו, שגורם לך סבל פיזי ומצוקה רגשית, ובודאי גם רגשות אשמה...
לגבי התהייה שלך אם נכון להקים איתו משפחה לאור הקשיים בסקס? התשובה היא לא. אבל בגלל החברות הטובה, שווה לכם להגיע לייעוץ מתאים ורק אם זה לא יעזור - אז לקבל החלטה.

תודה על תשובתך.

לצערי זאת לא הבעיה היחידה, לכן קשה לי בהחלטות. אני סובלת מוסטיבוליטיס כבר עשור שלם. היינו בייעוץ סקסולוגי אך הבנו שיש בעיות בזוגיות ולכן לא היה מה לדבר על סקס לפני שנפתור דברים בסיסיים. נסינו טיפול זוגי - אך מהר מאוד הסתייגתי מהמטפל (לא הרגשתי בנוח בכלל). התחלנו טיפול אישי כל אחד. עם הזמן כל אחד יצר את האינדווידואל שלו וכעת צריך לחבר בינהם... זה כמו שני אנשים כמעט חדשים שצריכים להתאים את עצמם לכותרת זוג נשוי. מצד שני ישנם דברים שמפריעים לי שנשארו מפעם - ואני לא רואה בהם שינוי ומאוד פוחדת לפתוח אותם האמת היא שאני גם לא יודעת איך לפתוח אותם מבלי לפגוע או להשמע טוטאלית. אני לא שוכחת שיש שני צדדים למטבע. עלי עוברת תקופה מאוד קשה ורוב הזמן אני לא רואה טעם להמון דברים ומוצאת את עצמי מרוקנת מחיים - דכאון. ועם זה הוא צריך להתמודד....... וזה לא קל. מכיוון שהוא היותר בריא מבין שניינו (לפחות כך אני מרגישה) אני לפעמים תוהה אם אני לא עושה לו עוול בהיותי איתו.
לעיתים אני חושבת האם מערכת היחסים היא זו שמובילה אותי לתחושת הדיכאון שאוחזת בי. כמו ביצה ותרנגולת... מאוד מתסכל...

נורית היקרה, סליחה על העיכוב בתשובה שלי. אינני יכולה לייעץ לך כי ממה שכתבת נראה לי ששניכם מוקפים יועצים, המכירים אתכם הרבה יותר לעומק...אבל על פי "מבחן התוצאה", אם לאחר כל כך הרבה שנים לא היתה עדיין פריצת דרך משמעותית - אולי את צודקת בתחושה שלך שאין התאמה מינית ביניכם. מצד שני, קיימת האפשרות שבגלל ששניכם כבר מאוד זהירים וחסומים ולא חופשיים בבואכם לקיים יחסים - זה מקשה לצאת לדרך חדשה. אחד הדברים שאני מכירה ששמעתי שיכול לעזור הוא ללכת לייעוץ טנטרי. את מוזמנת להתקשר אלי על מנת לקבל המלצה על מישהי טובה שאני מכירה.

תוכלי להרחיב מה מהות הטיפול?
קראתי קצת באינטרנט ונראה שהאקסיומות בטיפול קצת צורמות לי.
מצד שני אולי אני פשוט לא מבינה....

שוב,
תודה מקרב לב

ראשית, אופי הטיפול נקבע בעיקר ע"י אישיות המטפל!!! בייחוד בתחום הזה. אין דרך אחת, אין אסכולה אחת. עלייך להיות מאוד זהירה אם את הולכת לכיוון הזה כי יש המון שרלטנים שעלולים לגרום נזקים. בגלל זה הצעתי שתתקשרי אלי ואפנה אותך למישהי טובה.
אחד העקרונות בטנטרה הוא האיטיות, עם המון הקשבה לתגובות הגוף. בטנטרה כל תהליך עובר האטה מהותית, "לא צריך להגיע לשום מקום".
מכיוון שזה עולם ומלואו, יש המון גישות, ומה שאת יכולה לראות באינטרנט הוא רק קצה הקצה, ורוב האנשים לא באמת יכולים להבין מהי טנטרה עד שלא התנסו בכך, ובתנאי שהם יעשו זאת אצל מישהו מקצועי.

מסכימה לגמרי. התחתנתי עם גבר שלא צריך מין וזה תסכול גדול ככל שעוברות השנים.
מאישה נשואה שעוד לא בגדה

אפשר וצריך לעשות הכל, (חוץ מלרשום כאן את התיסכולים,,,) בכדי לעורר תשוקה בזוגיות,
סקס זה התבלין---
מיניות יכולה להיות חלק מההבעה של אינטימיות, אבל אפילו הנאהבים הגדולים ביותר אינם נמצאים באינטימיות מתמדת בינם לבין עצמם, לכן קיים אצל האנשים פחד כל כך גדול מאינטימיות. אינטימיות יכולה להתקיים גם ללא שיתוף של מין, הם מהווים רק את הפן החיצוני שלה, הצד החלש ביותר, אינטימיות יכולה להתקיים עמה ובלעדיה,
יש היום כ"כ סדנאות ודרכי טיפול שיכולים להנחות את הדרך, ועם האוכל בא התיאבון,
---
דבר נוסף, ישנם מקרים רבים שבמהלך החיים משתנים היוצרות, בגלל הרמונים, בעיות כלכליות, אובדן בן משפחה, ועוד, בייעוץ מסודר בודקים מתי בדיוק חלה ההידרדרות ומנסים לתקן,
----
לדעתי היות ואנו חיים בזוג, זה אומר שפעם אתה סוחב אותי על הכתפיים, ופעם את סוחבת, איו מה לעשות לא הכל דבש, ולא כל הזמן בחורות רוצות סקס כמו ב"עספור",
ובמקרה שלכן צריך לראות מה אתן עושות לא נכון שהגבר מרגיש בטוח לשבת בחיבוק ידיים ואשכים ולא להתאמץ

יש שתי בעיות שתיארת- הנטיה של בעלך לדחות דברים ובעיה נוספת עיקרית- ההימורים.

לא כ"כ הבנתי מה פשר "תני לי שבועיים ואגמל", שבועיים של חסד?

בכל אופן את צודקת - בעיה של הימורים היא בעיה רצינית, משמעותית וזאת מחלה לכל דבר. העובדה שאז ברחת והוא רדף אחרייך והיתה רגיעה יכולה לרמז שבכל זאת הקשר חשוב לו והוא הבין שאת לא מתכוונת לשתף פעולה עם ההתמכרות שלו. במצבים כאלה לצערי זה הפיתרון שיותר עובד- או שאתה מתחיל בטיפול גמילה אינטנסיבי, או שאתה ממשיך להיות מכור אבל לא איתי.

בהרבה מצבים הקיצוניות שבאמירה כזאת (וכפי שעשית - במעשה אמיץ) היא משפיעה. לפעמים ההבנה של מה אני מפסיד לעומת מה אני מרוויח עושה משהו ועל הרקע הזה מתחילים גמילה.

אבל- גמילה לא תמיד מספיקה, חשובה מאוד תמיכה והבעת אמון רצוף, הבעת אמפתיה למצב הקשה שבלרצות משהו כ"כ, כמו סם- ולא לקבל אותו. לכן חשוב שאם הוא מתחיל בטיפול תומך כלשהו- את תהיי שם, לעודד, לחזק חיובית ולבוא בכמה שפחות תלונות, גם על הדברים בבית.

ואפרופו- תוכלי להגיד לו שאת לא רוצה שיעבוד קשה, ולכן את עושה זאת במקומו. הוא יכול לכעוס, מותר לכעוס, אבל חשוב שגם את תיקחי יוזמה, ונכון שגברים הם יותר משובחים בדברים האלו, אבל גם אנחנו מדי פעם יכולות לבטא את הכישורים הטכניים שלנו אם הגבר מתעצל לעשות אותם. תוכלי גם להוסיף שזה נעשה מתוך אהבה ורצון להפחית ממנו עומס. אולי זה קצת יעזור.

בהצלחה רבה

חשוב לחדד משהו:
יש קודם כל את העיניין שאת מרגישה שכל הנטל נופל עלייך, שבעלך בעצם חי חיים הפוכים לגמרי, לא יציבים, והדבר משפיע על שניכם וכמובן על הילד.

כתבת שגם לך לא חסר, משמע, גם לך יש את חלקך בנושא (כמו אצל כולנו), וחשוב שתנסו לגשר על הפערים בכוחות עצמכם, ע"י שיחה רק של שניכם, אפילו במקום נייטרלי, ובו תשימו את הדברים על השולחן. כל אחד מנקודת ראותו ללא האשמות, אלא להיצמד לעובדות מחד, ולרגשות מאידך- כל אחד איך שהוא חש את הקשר ואת הבעיות. עם כל החומר הזה לגשת לייעוץ זוגי, זה חשוב גם לכם וגם לילד. בייעוץ תוכלי להעלות את הדברים באופן כזה שתוכלו גם לקבל טיפים ועזרה מקצועית ונייטרלית יותר.

חשוב שבעלך יהיה מודע לקשיים שלך, חשוב שגם את תביני את הצורך שלו בהגשמת עצמו וסיפוקו המקצועי. אחרת שניכם תצאו מתוסכלים ומופסדים.

ולאחר שתמצאו מסלול נכון יותר לתקשורת, תוכלו להחליט יחד בנושא המעבר. זכרי שגבולות תמיד צריך לשים- ומגורים יחד עם ההורים הם לא נכונים לאף זוג, לא בתחילת דרכו, אמצע או סוף. למה? כי זה שלכם, ואף אחד לא אמור לחוות יחד איתכם את הקשר הזוגי. כאן את מתארת מצב מורכב יותר- שגם הגיסים גרים שם. לא הייתי ממליצה ללכת על זה. את בהחלט צודקת שזה יכול להחליא את הקשר שגם ככה לא במצב חזק כרגע.

אני משוכנעת שעם ייעוץ או הדרכה נכונה, זוגית, תוכלו להגיע לפתירון שיהיה טוב עבור שניכם.

אין לי ממש עצה חכמה לתת לך. זה גם תלוי למה בסופו של דבר החליטה לא לממש את אהבתה לגבר האחר..וכמובן מה שיש בינכם. לא עברתי דבר כזה, אבל אני מתארת לעצמי שזה לא קל לחיות עם אדם אהוב שפגע בך ובאמונך כל כך. אתה אומר שאתה מאוד מאוד אוהב אותה -זה נשמע נהדר, אולי תציע לה לצאת איתך לחופשה ארוכה ללא ילדים, אולי בילויים ודברים חדשים שיגרמו לשניכם הנאה וסיפוק. מקווה שיצליח לך.

או שבוגדות כבר עברו את שלב הציטוט בפורום והם חזק במעשים או שעסוקות בלתקן את התקלות שהן ייצרו אצלן ואצל הסביבה, כך שלא נשאר להן זמן להתכתב,
אם אני ישאל אותך בעדינות האם אתה מנסה להעביר איזה שהוא מסר לאשתך דרך הפורום, אתה תכעס עליי ???
ושוב בעדינות שאלה נוספת האם אתה מחפש מישהי לשפוך את את אשר על ליבך ולהתנחם בזרועתיה ???
אני לא שופט אותך ח"ו, באמת ובתמים כוונתי לזה שכאן זה כנראה (נחיה ונראה,,,) זה לא המקום,
אז תפנים או שלא ,ושיהיה לך בהצלחה

כשבעלך תומך בך מצד אחד, וההורים שלך מאפשרים לך מצד שני זה יכול להיות מצוין, ובתנאי שתעשי איתם שיחה נחמדה על זה שיש לך חששות לפרטיות שלך, דברי עם כל הורה בנפרד מהקל אל הכבד אם את מבינה את כוונתי,
ושיהיה בהצלחה

שלום לך מתלבטת. לדעתי זה לא בריא לגור בצמידות להורים, גם בגלל הסיבות שהעלית וגם כי אלו ההורים שלך ויתכן שבעלך לא ירגיש נוח מולם עם הקירבה הזאת.
אולי אפשר להציע להם שהבית הזה יימכר והם יתנו לכם סכום כסף מן המכירה לצורך קניית בית או דירה מתאימים. בהנחה שהם רוצים שתהיו מאושרים, אני חושבת שהם יבינו את החשש שלך, ואולי יתמכו בדרך שיותר מתאימה לצרכים שלכם.

עצה שלי
כך תוכל לסדר את המחשבות ואת החיים שאחריי
חבל לשחרר הכל רגע לפני הסיום,
כמוצא אחרון אולי תציע לאישתך דרך גורם אחר סתם איזה חבר או איש משפחה שלה כמובן, שידבר אל ליבה ויאמר לה שאתה מאוד אוהב אותה ומשבח אותה בין כולם, ו,,,שהייתה מת שהיא תהייה המחזרת החדשה שלך, מה שנקרא אצלנו מתחילים את החיים כאילו מחדש, הרבה זוגות עושים את זה בהצלחה, זה יותר בטוח ומתחשב בסביבה מאשר להתגרש ולהשאיר צלקות אצל כל הסובבים ועוד לא דיברנו על הילדים !
לכן אל תתפרפר כ"כ מהר אלא אם אתה יודע בוודאות שזה ייגרום לקנאה אצל אישתך שתמהר להחזיק בך--- דבר שכרגע אין לדעת כיצד ייתפתח !
אם אתם בעיצמו של טיפול אז תמשיך בו כפי שכתבת כדי לטהר את האווירה שגם זה חשוב מאוד,
אם אתה לא מרוצה מהייעוץ או שאתה הפסקת, נסה יועץ אחר, תתפלא זה יכול להצית את האהבה מחדש,
אז תתחיל למשוך בחוטים,ולנהל את העיניינים, כי סתם לחיות בצל ולהתנזר בגלל שאשתך לא תחשוב שאתה משקר, ובכוונה כתבתי את זה מסובך---
ב ה צ ל ח ה ולילה טוב

וויפר יקר,
אם אני שומעת אותך נכון, אתה אוהב מאוד את אישתך, וכנראה גם היא אוהבת אותך - עובדה שהיא מקנאה לך ורגישה מאוד לנושא של יחסים שלך עם אחרות. אילו היתה אדישה - אני חושבת שהדרישה שלה לגירושין היתה נעשית בצורה אחרת.
אולי שניכם טיפסתם על העץ הלא נכון? אולי צריך לברר מה נמצא עמוק בלב אצל כל אחד, אחרי שמפנים את החשדנות ואת הכעסים.
אולי יתברר שאצל שניכם יש עדיין אהבה, ואולי תוכלו למצוא את הדרך לחיות יחד בזוגיות ולתקן את קשיי התקשורת שאני רואה שקיימים ולא מאפשרים לכם לממש את האהבה.
אם זה כך, חשוב מאוד לאזור אומץ ולבחן את האפשרות הזאת. אני מניחה שיש ילדים בתמונה ושעלול להיגרם סבל רב אם תלכו על גירושים כאשר הלב אומר אחרת. אגב, זה קורה להרבה זוגות, הטעות הזאת, ותדע לך שגם אחרי הגירושים לא מצליחים באמת להתנתק רגשית. אז חשוב להיות בטוחים שזה מה ששניכם רוצים או לפחות שזה מה שהיא באמת רוצה, כי אתה כבר כתבת שאתה אוהב אותה ולא רוצה להתגרש.
אם תעשה את הבירור הזה ויתברר שהיא באמת לא אוהבת, באמת נגמר לה - אז אינני רואה סיבה למה לא תיהנה בחוץ, אם הכל ברור ולא מדובר על אפשרות של שיקום.

הילה היקרה, אני שמה לב שזה לא גחמה חולפת אצל בן זוגך. הקשר ביניכם העמיק אבל הצורך שלו לראות אותך עם גברים אחרים לא נעלם. אני לא חושבת שזה ייעלם. לדעתי עלייך להביא בחשבון שזה הצורך שלו, ושמידי פעם - כדי שהוא יהיה מאושר - תצטרכי לבוא לקראתו על מנת לספק צורך זה. האם את יכולה לדמיין את עצמך הולכת על כך?
היכרתי פעם זוג שהיתה ביניהם קירבה מדהימה וסקס מאוד מספק, ויחד עם זה כל הזמן התנהל ביניהם משא ומתן על הנושא הזה בדיוק: במשך שנים היא דחתה את תחנוניו, ובהמשך היא נאלצה לבוא לקראתו בצורה חלקית - לאפשר לגבר אחר לעשות לה מסאג' ארוטי בנוכחותו. כיום יש ביניהם מו"מ על המידה שבה היא תרשה לעצמה להיות עם השני ללא תחתונים, או לגעת בשני במקום להיות פסיבית. אציין כאן שהיא עצמה מתגרה מן המצב הזה, מצד אחד, ומצד שני מאוד נרתעת. זה מורכב, לא פשוט...זה זוג שיש לו ילדים, הם יחד כבר מעל עשר שנים, ויש ביניהם תשוקה מינית מאוד גדולה.
אני מנסה להגיד לך שאנשים שונים נדלקים מינית מדברים שונים, ואחד הדברים החשובים הוא המידתיות - עד כמה זה הופך להיות קבעון, ועד כמה זה מאמלל אותו ואותך. זה לא יחלוף. זה סוג של "פטיש" כלומר קבעון מיני, ולאנשים שונים יש "פטישים" שונים, אם כי לרוב האנשים אין פטיש כלל. אם זה מאוד מפריע לך - היפרדי ממנו. אם את גם קצת מתגרה מכך, ומוכנה לווריאציות שונות של העניין מידי פעם - היכנסי איתו למו"מ ותראי אילו אופציות ייווצרו ביניכם, זה יכול להיות מדליק לשניכם אם את לא פוסלת זאת.

דורית, התגובה שלך מתארת בדיוק רב את המצב שבו אני נמצאת. ואני מאמינה שאני צריכה להתחבר בכנות להרגשתי (שמשתנה ולא ברורה) שכן, למצוא את שביל שגם אני אפיק הנאה מהצורך שלו יכול להיות מפתח למיניות טובה ומספקת לאורך הזמן.מצד שני, ההתנגדות שלי היא כמעט אוטמאטית, ונובעת בעיקרה מהחשש להיות "כלי" בידיו, למרות שאני מאוד רוצה לספק את צרכיו מתוך אהבה כנה.תודה עמוקה על תגובתך.

דורית שלום,

תודה על התשובה שנתת כי היא נוגעת בנקודה דומה מאוד אצלי.
אנחנו 5 שנים נשואים. 7 שנים מכירים ויש לנו ילד אחד. המיניות שלנו נפלאה. יש משיכה חזקה וגיוון של "המין השיגרתי" של שנינו במיטה.
לעיתים משתפים בפנטזיות, לעיתים רואים סרט, ובעיקר משנים תנוחות ומצבים וזה גורם לנו להתרגש כל פעם מחדש.

העניין החל לפני שנתיים. בעלי רצה שניפגש עם עוד זוגות. לי העניין מפריע מאוד והוא כעס וחש מתוסכל שזה התפרק בבגידה, מעידה לדבריו חד פעמית. מיותר לציין כי מאז אני פגועה מאוד אם כי נשארנו יחד ולמדתי לראות את הסיטואציה כקרש קפיצה והקשבה זה לזו.
מאז נפגשנו מס' פעמים לעיסוי עם זוגות אחרים ולפעמים נעים לי ולפעמים לא. כל ענייו החיפוש אחר זוגות מעלה בי גועל ובחילה. המפגש עצמו כפי שאמרתי מאוד תלוי בסיטואציה והזמן.

הוא מעוניין שנפגש יותר, רוצה שנעשה יותר מעיסוי ואני ממש לא מוכנה לכך. אני מרגישה שמתחתי את כל גבולותי. הבאתי את עצמי לקו האדום של עצמי. הסכמתי למפגש של פעמיים בשנה . דבר שאני יודעת מראש ויכולה להכין את עצמי אליו ולא מתוך גחמה של הרגע שפתאום זה מתאים לו.

ועדין, אני לא שלמה עם העניין הזה. עדין משהו בתוכי זועק ממצוקה ומצד שני ישנה בי ידעה ברורה שהקו המנחה הזה של הזוגיות המינית שלנו חייב להיות על מנת לשמור על הזוגיות הקיימת.
אני אוהבת אותו מאוד. כל "שאר" הדברים ביננו פשוט מצויינים. אבל המקום הזה קשה מאוד.

איך באמת אפשר להתגבר על מקום שקשור גם לפגיעה באמון שנרפתאה אך לתחושתי צלקות שלה ישארו תמיד ולחיבור בין חוסר הרצון להיות שם (כי אם היתה לי אפשרות אחרת לא היתי בוחרת בכך) אבל עדין כן לבחור בבעלי שהאהבה ביננו גדולה מאוד.

ממה שכתבת עלו לי שני דברים:

מה אני רוצה- הפנטזיות שלי, המשאלות שלי, החלומות באשר למציאת בן זוג.
מה קורה אצל אחרים- המליצו לי על אתר הכרויות, לחברות שלי יש בני זוג וכו'.

אני בכוונה מחדדת את העיניין הזה כי מאוד חשוב שתשימי לב שלא תמיד מה שטוב לאחרים ומתרחש אצלם הוא בהכרח מה שכרגע צריך גם לקרות בחייך שלך. כמובן שמעצם הידיעה שלאחרות יש בני זוג הבדידות אצלך רק הולכת ומתעצמת.

מצד שני, את מתארת את עצמך כמישהי שמתקשה לבטוח בגברים ומנסה להדחיק מערכות יחסים רציניות. לזה בטח יש סיבה או יותר. לא תמיד מתאים לנו דווקא בשלב הזה להיכנס למערכת יחסים רצינית, אם זאת התחושה שעדיין לא בטוח לי ליד גבר, אם זאת התחושה שאני בכלל לא רוצה להתחייב אלא לבדוק מה מתאים לי, אם זה סיבות עמוקות יותר- כמו על מה גדלתי ואיזה מודל אני מכירה מהבית ולכן הוא "מרגיש טוב" יותר, או לחילופין- המודל שגדלתי עליו מראה לי כי גבר הוא לא אדם לבטוח בו.. והיד עוד נטויה.

אז .. יש משאלת לב- למצוא את האחד. זאת משאלה שיש לכולם.
ויש את המציאות העכשווית- את סגורה, קשה לך להיפתח, קשה לך להרגיש בטוחה ליד גבר ולבטוח בגברים, את מרגישה שינצלו אותך אם תתחייבי למישהו.. אלו סיבות חשובות שיש להתייחס אליהן בכובד ראש לפני שנכנסים למערכת יחסים, ולא סתם אינך נמצאת באחת כזאת- וזה בסדר גמור גם לא להיות במערכת יחסים כרגע. להרבה יש, השאלה היא אם כולם מוכנים להיות רציניים פתאום, להתחייב, להתמסר, להתאהב- גם זוגיות וכל המשתמע ממנה היא לא פשוטה. זאת עבודה קשה של שניים.. ומי שלא מוכן עדיין, קשה לו מאוד להחזיק.

את צעירה מאוד, ונשמע שאת מודעת לעצמך, נשמע שאת מבינה שעל מנת להתחייב ולהגשים את המשאלה הזאת להפגת הבדידות ולהיות יחד עם מישהו וכמובן לבטוח בו- עלייך לעבור תהליך, לנסות להבין מאיפה מגיע החשש שינצלו, שישתמשו בך לרעה- אלו פחדים מוחשיים שכדאי לבדוק אותם, בינך לבינך. כי רק אחרי ש"תטפלי" בהם, את תוכלי באמת לרכוש אמון בבן הזוג ובכך גם לקיים מערכת יחסים שתרגישי בה נוח.

מאוד יכול להיות, כמו אצל הרבה בני ובנות גילך- שבמקביל זה פשוט לא הזמן להיות "חברה של", אלא הזמן של להתנסות ולנסות מבלי להתחייב למשהו ספציפי, אלא פשוט להכיר את עצמך, כן לצאת וכן לחפש, וכשיקרה בדרכך מישהו שתרגישי יותר בטוח איתו- נסי להמשיך איתו את הקשר.

שומדבר לא דחוף. מה שחשוב הוא שתבדקי מה טוב לך כיום, ולפעמים גם להיות לבד זה ממש בסדר.. לתת לדברים לקרות ללא השוואות מול אחרים, אלא בקצב שלך. יש עוד הרבה תחומים שאפשר להתפתח בהם, וזה בדיוק הגיל.

בהצלחה רבה

אני לא יודעת אם "ככה" זה גם אצל אחרים, על זה אולי דורית תוכל יותר להעיד בשל ניסיונה הרב עם זוגות.

בכל אופן מה שבלט לי מאוד הוא הפער בין איך שהוא חווה את הזוגיות ותופס אותה, אז והיום, לבינך. אם שניכם מגיעים מאותה נקודה- שמשהו השתנה לנו בזוגיות, צריך לשפר משהו, לשנינו לא טוב- אתם לכאורה באותו שלב וקל יותר למצוא מענה לבעיה. אבל כשהדברים נחווים שונה זה לעומת זו, מראש יש למצוא דרך לנסות להעביר לו את התחושות שלך, את התפיסה שלך, מה שאז חווית מולו ומה שהיום. כי היום את כבר מתארת חוסר הערכה אליו, את מתארת משהו פרווה ופשרני, והרבה דברים מעצבנים אותך כנראה כתוצאה מהפער הזה. זה מגיע למצב בו את כבר לא מרגישה נוח לשתף אותו והחברות שלדעתך מחזיקה את כל החבילה יחד- מתפוררת או לא חזקה מספיק.

אני חושבת שכל זה אומר שלא צריך לחכות יותר ולפעול בנחישות לנסות כן לצמצם את הפער, או לפחות בתור התחלה להביא אותו להבנה בבחינת איך את חווה את הקשר, למה את חווה אותו דווקא כך ולא כמוהו, איפה את רואה את השוני. פעם הוא היה מושלם והיום את רואה רק את השלילי. מה היה באמצע? דברים הובילו למצב העכשווי. אין לי ספק שגם הוא סובל מעצם הידיעה שהוא אינו מתפקד בחייך כפי שתיפקד בעבר, הוא כנראה גם מרגיש את חוסר ההערכה שלך וזה כדור שלג שיש לעצור אותו.

חשוב שתנסי לגשת לייעוץ זוגי, לנסות להעלות את הפערים, אולי בהתחלה רק את ומאוחר יותר הוא יוכל להצטרף, זאת כדי לאפשר לך לקבל קצת יותר תמיכה רגשית ועל הבסיס הזה לנסות לעבוד יחד על הזוגיות. אל תשכחי שאם את חשובה לו, החברה הכי טובה שלו, ומבחינתו האהבה התחזקה- הוא לבטח ירצה לעזור כך שהדברים יחוו באופן הזה גם אצלך. ייתכן והוא כן יוכל לבוא לקראתך בעיניין החינוך והדברים שהוא רואה שונה, וייתכן וגם את תצטרכי לעשות צעדים לקראתו על מנת כן להמשיך את מה שהתחלתם בו, את הזוגיות שכה אהבת בעבר.

בהצלחה רבה